מיכה רץ לבד

ניסיון של סמג"ד 12 זוהר נוי להוביל הסתערות על הגדרות שמתחת למוצב תל פאחר נכשל בעודו באיבו, וגבה את חייו של מ"פ ג', מיכה תשבי * מה קרה שם, איפה בדיוק, למה רק קומץ לוחמים הצטרף להתקפה הזו ומה הסיפור של הבונגלור שאחד מלוחמי הפלוגה מתעקש שתשבי נפל עליו והתפוצץ? * המשפחה מחפשת תשובות ומשוכנעת – מיכה רץ לבד, הגיע לו צל"ש

תשבי בראש אנשיו

המ"פ מיכה תשבי ז"ל בראש פלוגתו

יצחק ויונתן תשבי הגיעו למפגש תל פאחר ב-9 ביוני 2015 בתקווה לחזור עם מידע חדש על נסיבות נפילת אחיהם, מיכה. התחושה במשפחה היא שכל מה שסופר להם עד היום הוא מידע חלקי, משובש ולא הכי מדויק. אפילו ניסיון לברר מה היתה השעה שבה נהרג אחיהם הקטן, לא צלח. הם שבו הביתה מאוכזבים. הם לא למדו דבר גם במפגשים עם חבריו של מיכה, מדי יום הזיכרון לחללי צה"ל. לאחר הטקס בבית הקברות בזכרון יעקב הם נוהגים לקיים מפגש חברים במסעדת יקב תשבי, עם יין משובח ועוד כמה דברים טובים.

"אחרי המלחמה נסענו לרמת הגולן", מספר האח יונתן שגדול ממיכה בחמש שנים. "נפגשנו עם החיילים והקצינים ולא הצלחנו לדעת את סיפור הקרב. לכל אחד היה סיפור משלו. אבל הסיפור המוביל, המוטיב העיקרי, היה שהוא רץ שם עם בונגלור. עדיין לא ברורה התמונה כולה, כי שמעתי כל כך הרבה גרסאות. היה בקרב הזה משהו תמוה. אפילו שוורצי [מרדכי שוורץ, לימים – שחר], שהיה הסגן שלו, לא בא אלינו הביתה. רק אחרי 30 שנה הוא בא. הוא כנראה הרגיש לא נוח לספר את סיפור הקרב".

איך אתה מסביר את זה? יונתן: "עד כמה שהבנתי, החבר'ה לא השתתפו בקרב בצורה פעילה. הם התחבאו תחת האבנים והסלעים, ולא הסתערו כמו שהיה מתורגל וצריך להיות. גם זוהר הסמג"ד [זוהר נוי, סמג"ד 12] שנסעתי אליו לרמת גן לרחוב מודיעין, אישר לי את זה שהחבר'ה לא הסתערו, שרק בודדים הלכו".

זאת אומרת? "מיכה רץ לבד".

[הערת הבלוג: למען הסר ספק, שוורצי לא יכול היה להסתער ביחד עם תשבי מכיוון שעוד התנהל במרחק-מה מאחור. שוורצי הגיע לאיזור כמה דקות לאחר מכן ומצא את הסמג"ד נוי פצוע]  

** ** ** **

מיכה תשבי

מיכה תשבי בציור ביקב תשבי בזכרון יעקב

מיכאל-מיכה תשבי נולד בינואר 1946. הוריו ישראל ומינה היו מהכורמים הראשונים של זכרון יעקב. מיכה היה בן הזקונים במשפחה. קדמו לו יצחק, תקוה [נפטרה לפני מספר שנים], יונתן וחיים. כל המשפחה עסקה בכרם ובחקלאות, כך גם מיכה.

חיים תשבי זוכר שפעם הסיע את מיכה הקטן בעגלה מאולתרת במהלך משחק. "נתקלנו במשהו, נשברה לו שן קדמית והוא לא אמר כלום ולא בכה. כל החיים הוא הלך עם חצי שן קדמית שבורה".

בתקופת התיכון למד מיכה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. יונתן מעיד עליו: "ילד מיוחד, חכם, רציני. לא מדבר סתם ולא קופץ סתם. תמיד שיחקנו ביחד. גרנו בשכונה מבודדת בזכרון, מול היקב של כרמל מזרחי [יקב תשבי הוקם ב-1985]. כשמיכה למד במקווה ישראל, אני הייתי נהג בחיל הים. הייתי מגיע למטכ"ל פעמיים בשבוע ואז הייתי נוסע אליו, פוגש אותו ומדברים קצת".

החלטתו של מיכה תשבי להגיע לגולני היתה מפתיעה. יונתן: "מיכה הגיע לנח"ל ואז החליט שהוא רוצה להיות פייטר יותר גדול. לאחר מכן הוא הלך לקורס קצינים. בזמנו לא היו בזכרון הרבה קצינים, והוא היה יוצא דופן בישוב".

יצחק, האח הבכור, היה במלחמת ששת הימים חייל מילואים בגדוד הנדסה 602. הוא מספר: "בתקופת ההמתנה לא היה לי קשר עם מיכה. יום אחד שלחו אותי להיות שומר בחניתה. הייתי מסתובב לבד לאורך גדר הקיבוץ. לילה אחד אמרו לי – אל תשמור, הלילה גולני עושים פה מארבים. הלכתי לישון. בבוקר דופקים בדלת, ומי נכנס? מיכה עליו השלום. הוא אמר – התפניתי מהמארב וידעתי שאתה פה".

פלוגה ג' ותשבי בקרב תל פאחר: 30 חיילים ירדו מהזחלים, רק 10 הגיעו לגדרות

בתכנון לכיבוש תל פאחר יועדה פלוגה ג' מגדוד 12 לכבוש את החלק הצפוני של המוצב, בהסתערות מצד מזרח של היעד, מדרך הנפט. כידוע, העניינים השתבשו, הגדוד לא הגיע לדרך הנפט והמג"ד החליט לתקוף את היעד מלמטה כלפי מעלה.

מיכה

מ"פ ג' בגדוד 12, מיכה תשבי

בחוברת סיכום של קרב תל פאחר בהוצאת החטיבה [אין ציון למועד הפרסום, אבל סבירות גבוהה שיצאה סמוך לאחר המלחמה] נכתב על אותו כוח תשבי: "…בינתיים הגיע הסמג"ד רס"ן זוהר נוי, שהיה על הזחל"ם של תשבי, מ"פ ג', למקום שם עזב המג"ד את הדרך ועלה על המוצב, שם נאמר לו כי המג"ד נמצא על התל. כיוון שכך החליט הסמג"ד לעלות אף הוא על התל. הוא עקף את הזחל"מים של פלוגה א' ופנה אל התל. עד מהרה נוכח כי לא יצליח לעלות לתל עם הזחל"מים. לכן פקד על תשבי להוריד את חייליו ולנוע ברגל לתל.

"תשבי פקד על אנשיו (כ-30 חיילים) לרדת מהזחל"מים והחל לנוע יחד עם הסמג"ד לעבר התל. הם הגיעו סמוך לגדרות כאשר הסתבר להם כי שכחו לקחת את הבונגלור (לגדוד צורפו חבלנים מגדוד 602), שהיה באחד הזחל"מים. הסמג"ד שלח מיד אחד מהחבלנים להביא את הבונגלור, אבל זה לא חזר. הסמג"ד החליט לפרוץ את הגדרות ללא הבונגלור והמשיך להתקדם עד הגדרות ממש. כאן נוכח הסמג"ד כי רק כ-10 חיילים מתוך אלה שהתחילו ללכת איתו הגיעו לגדרות. לאור עובדה זאת והעובדה כי באותו רגע נפגע המ"פ תשבי בכדור במצחו ונהרג, הורה הסמג"ד לחיילים לחזור אל הזחל"מים.

"בכוונתו היתה לנסות לעקוף את התל מצפון, אולם כשהגיע הסמג"ד לזחל"מים מצא שלא היו עליהם חיילים, וכי רק חלק מנוסעי הזחל"מים שכבו בעמדות כלפי צפון. חייל מילואים מתנדב ונהג הסמג"ד אספו מספר חיילים, העלו אותם על 5-4 זחל"מים והתחילו לנוע יחד עם הסמג"ד. כאשר הסמג"ד הסתובב לאחור כדי לתת סימן 'החש', הוא נפגע מכדור בצווארו. הסמג"ד ירד מהזחל"ם ונשכב לידו".

משה גילת, סמל מחלקה 3 בפלוגה ג', מספר: "הייתי על הזחל"ם עם מיכה מגבעת האם. הזחל"ם שלנו היה הראשון של הפלוגה, שהיתה אחרי פלוגה א'. על הזחל"ם שלנו היה אחר כך קצין הקשר פליקס, שאני זוכר שהוא נפצע [פליקס רוטר, קצין הקשר של גדוד 12]. נדמה לי גם הסמג"ד, לא זוכר בדיוק. אבל אני זוכר שקפצנו כולנו, חטפנו שם אש נוראית. זה היה בגיא ההריגה וכל הפלוגה פרקה מהזחל"מים".

היתה הוראה לקפוץ? גילת: "היו צעקות, היתה אש תופת, אנשים שם חטפו כדורים, נפצעו, זה היה גיהנום. קפצו כולם. אני זוכר את תשבי קופץ ראשון וכולם קפצו אחריו. אחר כך עברו זחל"מים של פלוגות אחרות, חלק עלו עליהם, חלק לא, וחלק ריתקו לגבי התל".

מתי הפעם האחרונה שראית את מיכה? "אני ראיתי אותו על הזחל"ם, הייתי ממש לידו, הוא קפץ מהזחל"ם, רץ שמאלה ונכנס לתוך הוואדיון שם, וזהו – לא ראיתי אותו יותר. לאיפה הוא רץ בדיוק אני לא יודע. הוא רץ בין הזחל"ם לבין התל, נכנס באיזה גאיון ונעלם".

רפי אלקריף, לוחם בפלוגה שהיה בזחל של תשבי, זוכר שהזחל"ם התערבב, החבר'ה התפזרו ושצריך לעשות איגוף – "אני ראיתי את מיכה חמש דקות לפני שהוא נהרג. אמרו שצריך לעשות איגוף, ואז מיכה בא לחלק השמאלי האחורי של הנגמ"ש, מאחורה היו בונגלורים כאלה. הוא אמר משהו, לא זוכר מי היה מפקד הנגמ"ש, אולי זה היה חנניה [בולחובר], הוא לקח את הבונגלור, היה שם קפל קרקע והוא עשה איגוף והלך מול המוצב חזיתית".

הוא לא אמר לכם כלום? "היה רעש וצעקות, הוא דיבר ישירות למפקד הזחל. אני הייתי על הזחל הזה. אחרי עשר דקות שמענו שהוא איננו".

ולא ראית את זה? "לא, היה קפל קרקע ולא ראינו".

ואתה זוכר שלקח בונגלור? "כן, אבל לא ראיתי מה היה אחר כך".

מסופר שתשבי קרא לכם לבוא איתו, אבל לא רבים הצטרפו. "לא היה לאן לזוז, מי שהרים ראש – ישר נפגע".

מיכה

מיכה תשבי. היה חריג בזכרון יעקב כשהחליט לעבור מהנח"ל לגולני

לעניין הבונגלור – אם היה בידי תשבי או לא היה – יש משמעות לסיפור מותו. לקרוביו וחבריו ידוע כי נהרג מכדור שפגע במצחו. האח יונתן משוכנע בכך גם בגלל אירוע אישי: "יום אחד נהייה לי חור אדום במצח, לא יודע איך. פעם ראשונה שזיהיתי את הנקודה הזו היתה כשעלינו לקבר בפעם הראשונה בעפולה. ומאז זה נשאר. אם אתה חושב הרבה על האינסידנט, אז יכול להיות לך פתאום כזו נקודה. כי אני לא יודע איך זה קרה. מאחר ואני מאמין שהאדם הוא הרופא של עצמו, ואם חשבתי על זה שהוא קיבל כדור במצח – פתאום נולדה לי כזו נקודה אדומה. זה משהו פנימי, קטונתי מלהסביר את זה".

אלא שהדר דור-און, מ"כ בפלוגה ג', יודע סיפור אחר.

דור-און: מיכה ידע שלשלוח חייל עם בונגלור לפרוץ את הגדר זה לשלוח חייל למוות. הוא פתח בריצה בעצמו, קיבל כדור, נפל על הבונגלור והתפוצץ מול עיניי

עשרות שנים שהדר דור-און מתהלך בתחושת מועקה כבדה בעקבות קרב תל פאחר. אפשר לקרוא לילד בשמו: הוא נפגע הלם קרב מ-1967.

שוורצי, סגנו של תשבי

שוורצי, סגנו של תשבי

הדר היה מפקד של אחד מזחל"מי הפלוגה. למעשה, לא מפקד בפועל, כי בזחל"ם שלו נסע הסמ"פ סגן מרדכי שוורץ [שוורצי]. "נסענו", מספר דור-און, "אין לי מושג באיזה סדר אני במיקום של השיירה, מה עוד שבמהלך הדרך עם פגיעות שספגנו הכל התערבב.

"מגיעים מתחת לתל" – דור-און ממשיך לספר ומתחיל להתרגש, קולו נשנק מדי פעם – "ופה יש לי בעיה עצומה. הסיפור קשה מאוד. 50 שנה אני נמצא באפילה מסוימת. בלילות של קונייטרה אני שוכב שם, אני זוכר חושך מעל הראש שלי. סיימנו את תל פאחר, בניאס, מפגש הניצחון, יגאל אלון שמגיע בתור מנהל העבודה של כיבוש רמת הגולן. הוא פוגש אותנו בבניאס ומשם לוקחים אותנו באוטובוסים כי אין זחל"מים, ואנחנו נוסעים לקונייטרה כדי לשבת שם. ואני נמצא שם בתוך אפילה. באותם ימים אני שוכב באותו ענן שרובץ עליי. מתרחש הכינוס של הגדוד בתל לתחקיר, וחבר'ה מספרים את הסיפור ואני לא יכול להגיע לתחקיר. אין לי שום רצון. לא מעניין אותי, לא רציתי, לא יכולתי. היום במבט לאחור זה בגלל המצב הנפשי שהייתי.

הדר דור און בתל פאחר

הדר דור-און בתל פאחר

"חולפות להן 50 שנה, היום אני במקום הרבה הרבה יותר חופשי, יותר מואר, בין השאר בזכות חברים טובים כמו יוני [לב-ארי, שבתל פאחר היה בזחל"ם המחלקה המיוחדת]. היום אני גם יכול לומר בריש גליי – נעשה עוול גדול לגיבור בשם מיכה שנהרג וההיסטוריה מוחקת אותו ועוברת לסדר היום. המעשה שהוא עשה היה מעשה גבורה. מ"פ שהיה גיבור. אני היום בשל לדבר על זה, מה שלא יכולתי לפתוח במשך 49 שנים.

"אחת הסיבות שהם לא יודעים עד היום מה היה שם, שהסיפור הוא סיפור קשה ואי אפשר היה לספר סיפור כזה קשה לאנשים האלה [מתכוון לאחים של מיכה תשבי]. אני חש היום שממרחק הזמן מאותו אירוע ובהתבגרות של כולנו, צריך לעשות סדר בדבר הזה".

מה ראית? "אנחנו מגיעים לתחתית התל הראשי [הכוונה לצומת האמ.איקס], אני עם שוורצי, מוצאים שם איזו פינה חצי מוסתרת, מניחים שם את הזחל"ם ורצים לאותו קפל קרקע שעל הדרך, כמו שכל הבהמות שכמותנו נשכבו שם, ומחכים שהכדור יגאל אותם מהתופת הזו. תופת שכזאת ששום אימון לא הכין אותנו לדבר הנורא הזה. שם היה הסמג"ד, שם היו כל החבר'ה שהלכו. מיכה הבין שבתופת הזו שום דבר לא קורה ושום דבר לא יקרה, והוא קם כשאנחנו רק עכשיו מגיעים עם הזחל"ם. כל האוויר מלא אלפי כדורים, אתה מרים אצבע – אתה מאבד אותה.

"מיכה יודע שאם הוא שולח חייל, את אותם אלה שזה היה התפקיד שלהם, ובאימונים עשינו את זה עשרות פעמים, לקחת את הבונגלור לגדר, לפרוץ את הגדר, לתת לנו את הסיכוי לפרוץ קדימה. אני יודע שזה היה מה שהיה לו בראש, אני מכיר את האיש, נולדנו כאן, הייתי שנתיים או שלוש צעיר ממנו והיינו נפגשים בכרמים פה למטה [דוראון מבנימינה]. לשלוח חייל עם בונגלור לפרוץ את הגדר זה לשלוח חייל למוות, אין ספק בזה, כי אי אפשר להרים את הראש מעל קפל הקרקע.

"ומיכה היה אתלט בלתי רגיל. נמוך, מוצק ואתלט, והוא לוקח את הבונגלור ופותח בריצה לכיוון הגדר שהיתה בסביבות 30 מטר במעלה הגבעה. מתקרב לגדר, ממש קרוב לגדר, מושך את פתיל ההשהיה של הבונגלור – זה תשע שניות עד כמה שאני זוכר, ואז הוא אמור להניח אותו מתחת לגדר ולפרוץ בחזרה בריצה אלינו. המזל הרע שאז הוא חטף את הכדור. אם הוא נהרג מהכדור או רק נפצע – בכל אופן הוא נופל על הבונגלור".

ואת כל זה אתה רואה? דור-און: "מה זה רואה? זו סיטואציה של קרב מטורף, סיטואציה של אלפי כדורים עליך. אתה לא יושב וצופה בסרט שנייה אחרי שנייה. והוא קם ועשה את זה. זו פעולה של חייל, וחייל במילא לא צועק 'אחריי'. הוא עשה עבודה של חייל לפרוץ גדר ולחזור חזרה לארגן את הכוח חזרה".

מיכה תשבי נשכב על הגדר בשביל פלוגה ג'. "לחלוטין, לחלוטין".

עמי דוראון [שני מימין] בתרגיל פלוגתי. מאחוריו סמל משה גילת

הדר דור-און [שני מימין] עם רימון בידו, בתרגיל פלוגה ג'. מאחוריו סמל מחלקה 3 משה גילת

מה קורה איתך אחרי שראית שמיכה נהרג? "מי שהיה על ידי היה שוורצי. כשהוא רואה ומבין את הסיטואציה, אין לנו מה להמשיך לחפש אחרי כפל קרקע, זה לשכב כמו ברווזים מטומטמים ולחכות למוות. אמר לי – הדר, ארגן את החבר'ה, בוא נחזור לזחל"ם ונאגוף את התל".

כאן המקום לציין כי בכתבה ב"מעריב" ב-1997 על תשבי, סיפר הסמ"פ שוורצי כי מרגע שהכוחות החלו להתערבב בדרך ההטיה – "תשבי נעלם לי".

את הסיפור הזה שאתה מספר על תשבי אף אחד בחטיבה לא שמע ולא יודע. דור-און: "אני לא בא בהאשמה, אלא בא בהבנה, כי היו שכמותי ששכבו באפילה בקונייטרה".

מי עוד מפלוגה ג' ראה את מה שאתה ראית שקרה עם תשבי? "אני לא יודע. לא יכול לדבר בשמם של אנשים מי עוד ראה. אני יודע שאני ראיתי. הבלגן שם היה עצום מכדי לדעת מי עוד ראה".

איך תיפקדת אחר כך בהמשך הקרב? "באותו זמן אני לא מעכל כל מה שקרה, מתפקדים כמו רובוטים, שום דבר לא מתעכל".

איך זה השפיע עליך כל השנים? "התחתנתי בגיל מאוחר, בגיל 36, יש לי ארבעה ילדים נפלאים, משק פורח, הכל נפלא, הכל טוב, אבל היה את קטע השנים שלאחר מכן. אני יודע לומר את זה בצורה יותר בוטה: אני בין השאר הלכתי ללמוד פסיכולוגיה, לא כדי להשכיב אנשים על הספה ולשמוע את צרותיהם, אלא כדי להכיר את עצמי ולהתחבר למה שקרה לי ולעזור לעצמי לפתור את הבעיה. אנחנו מדברים על שנות ה-70, רק אז החלו בארה"ב להבין את הבעיה של הלם קרב כתוצאה מהמלחמה בווייטנאם. אצלנו עוד אף אחד לא דיבר על השטויות האלה. חיילים לא בוכים במושגים ישראלים, ולא בכינו. לא נפצעתי אפילו לא שריטה בתוך כל הגיהנום הזה, ואורי קובאץ' משמאלי חוטף כדור וחנניה נפצע, ולי אין פציעה ולו הכי קטנה בגוף, כמו שהיום אני חקלאי בעבודה ויש לי סימנים מהעבודה. ושם – אף לא שריטה אחת בגוף, אבל שסע נורא בנשמה.

מפגש תשבי 2016

חברים במפגש תשבי 2016. מימין: יוני לב ארי [זנדני], אורי פיינטוך, רפי אלקריף, משה גילת והדר דור-און

"הסיפור של מיכה הוא רק אחד התמונות הקשות שלי, אבל יש עוד תמונות קשות ואיומות של אחרים, שאותן המצלמה הפנימית סוחבת כל השנים האלה. יש לי חמש-שש תמונות שאינן משות מהזיכרון, ואחת מהן זה של מיכה, גם בגלל שהיינו קרובים – שהוא התפוצץ מול עיניי. בעלייה לתל בדרך זוכר את ה-120 – את הרסק הזה של צליל שעד היום מהדהד בי – מרגמה 120 איך שהיא משתטחת על האדמה והרעש הנורא הזה. לפנינו נסע אחד הזחל"מים של הגדוד שחטף והוא בער, ורואים את הזחל"ם הבוער, אבל זה מילא. הדלת האחורית פתוחה ובחוץ מוטל על האדמה בחור שרוף כולו, עירום ועריה, כי השריפה כילתה את בגדיו, בחור ששוכב שם שרוף כולו, נפוח מהחום [מתכוון לזחל"ם חטיבה 8 שנפגע ליד גבעת האם].

"ביקשתי את רשות יונתן [האח], כי נעשה עוול שלא ברעת אף אחד, אבל עדיין נעשה עוול. החלטתי שאני יוצא למסע שבו אלך עד הסוף כדי לעשות צדק ולתקן עוול של 50 שנה, ולגרום לכך שמיכה תשבי יזכה בצל"ש כזה או אחר, לפחות בהכרה ובהוקרה של מה שהאיש הזה עשה. לא יכול להיות שזה יעבור רק מפני שהדר היה בקונייטרה בחשיכה באותם ימים".

הסמג"ד זוהר: החלטתי ללכת דרך הגדרות עם המוקשים, מה שיהיה יהיה. כשקמנו הסתובבתי וראיתי שתשבי חוטף כדור במצח. אני הייתי ראשון, הוא שני

הסמג"ד זוהר נוי [מתוך "גבעה באדום"]

הסמג"ד זוהר נוי [מתוך "גבעה באדום"]

מי שבוודאות יכול לתאר את רגע מותו של תשבי הוא הסמג"ד זוהר נוי, שנסע בזחל"ם של תשבי, וכשהגיעו מתחת לתל ניסה לארגן ביחד עם המ"פ כוח שיתקוף בכיוון החזית הצפון-מערבית.

נוי נפטר לפני כמה שנים. בראיון לעיתונאים ביוני 1967 סיפר נוי על השתלשלות הדברים: "…הגעתי לאיזור היעד והחלטתי לנסות להיכנס ליעד מכיוון אחר ע"מ לאפשר לעזור לכוח שנכנס ולאפשר את כיבוש היעד ביתר קלות. הגעתי לאיזור היעד הצפוני, הורדתי את הכוח שהיה בפיקודי מהזחל"מים, שכלל אותי ועוד כוח בפיקודו של מ"פ בשם מיכה תשבי ז"ל, שגם הוא נהרג וניסיתי לפרוץ מכיוון צפון מערב ליעד. ניסיתי תחילה לפרוץ רגלית, תוך כדי הפריצה שגם היא תחת אש רצינית מאוד נהרג המ"פ שהיה איתי, שזה תשבי, חטף כדור בראש, ועוד מספר אנשים נפגעו. ראיתי שאני אישית לא אצליח עם אותו כוח שישנו פה לפרוץ לתוך היעד, הגעתי עד לאיזור הגדרות, חזרתי בחזרה והעמסתי את הכוח על הזחל"מים במגמה לעשות איגוף ולהיכנס ליעד מאחור".

בסרט "גבעה באדום" [של אידו סלע ועמית גורן] ששודר בשנת 2002 סיפר נוי: "מוסא עלה למעלה, לתל הדרומי [המג"ד אכן התקדם לדרומי, אולם לבסוף עלה לצפוני], ואז אני מחליט ללכת דרך הגדרות, בדרך המוקשים, מה שיהיה יהיה. ברגע שאנחנו קמים, אני מסתובב אחורה, אני רואה שהמ"פ תשבי חוטף כדור במצח, ממש אני רק הסתובבתי, אני הייתי ראשון, הוא היה שני. ואחרי שהוא חוטף כדור במצח, אני מסתכל אחורה ויש לי שמה, נשארו לי איזה עשרה איש. מכל ה-30. חלק נפצע וחלק פשוט לא קמו. וראיתי שמעשרה איש אני לא יכול לעשות שום דבר. אני חוזר בחזרה, מארגן שלושה זחל"מים עם אנשים ובעוד אני מארגן את האנשים ואני עושה סימנים יותר מהר, תחישו את ה…, ופתאום אני חוטף כדור בצוואר, כאילו חטפתי פטיש בראש. אני מאבד את ההכרה בשלב מסוים, היתה בהתחלה פאניקה – הסמג"ד נפצע, כל אחד ניסה לטפל, אמרתי תעזבו את הכל, תעלו על הזחל"מים, תנסו לכבוש מצפון את היעד".

גירסה נוספת של הסמג"ד ניתנה בכתבה לעיתון "הארץ" בשנות ה-90: "התקדמנו ככל שיכולנו. בשלב מסוים, כשהזחל"מים החלו להיפגע, הורדנו את החיילים מהכלים והמשכנו ברגל. היינו אז קבוצה מאוד קטנה של לוחמים, יתר הפלוגה נתקעה בדרך. כשכבר התקרבנו לגדרות של תל פאחר התברר שאת הבונגלור שכחנו על הזחל"מים. שלחנו חייל להביא את המטען. הוא לא חזר. בלית ברירה החלטנו תשבי ואני לנסות להגיע איכשהו אל תוך המוצב גם בלי לפרוץ את הגדרות. קמנו מאחורי המחסה ואיך שהתחלנו להסתער תשבי חטף כדור במצח. הסתכלתי רגע לאחור, הוא היה לגמרי מת".

הסתערות כוח תשבי – סדר אירועים, מיקום ולו"ז משוער

סדר האירועים של פלוגה ג' עם המ"פ תשבי מסתמן כך: ששת זחל"מי הפלוגה נעו בשיירת גדוד 12 מגבעת האם מזרחה. בסדר התנועה של כ-20 זחל"מי הגדוד, היתה פלוגה ג' אחרי שבעת זחל"מי פלוגה א'. משימת פלוגה ג' היתה כיבוש החלק הצפוני של תל פאחר – כשהיא תוקפת מצד מזרח של היעד [מכיוון הכניסה כיום לאתר].

בדרך ההטיה מתחת לכפר עין א-דייסה נעצרה השיירה לאחר שהמג"ד מוסא קליין תר בקדחתנות אחרי נתיב לעלייה לדרך הנפט, כדי להגיע אל היעד מהעורף. כאן החלו הכלים להיפגע מאש סורית, השיירה החלה להתערבב וסדר התנועה לא נשמר עוד.

הזחל"ם של תשבי, שהוביל את פלוגה ג', המשיך בדרך ההטיה צפונה ובסביבות השעה 15:20 הגיע לצומת בורג' בביל / "גיא ההריגה" – כ-300 מטר מזרחית לגדרות המוצב. כאן פגש הסמג"ד את שליש החטיבה רס"ן מתי רובינוביץ', שהיה בזחל"ם המג"ד שנפגע דקות אחדות קודם לכן בדרך האוגפת העולה, ושבהמשכה עוברת סמוך לגדרות המוצב. לשאלת זוהר נוי היכן מוסא, ענה השליש – מוסא נע קדימה.

נוי הורה לזחל"ם לנוע לכיוון תל פאחר בעקבות המג"ד, בדרך האוגפת. לא ברור אם מדובר בזחל"ם אחד של פלוגה ג' או שהיו שלושה, וזאת לפי המספר 30 חיילים שהסמג"ד ידע לנקוב. בגלל האש הצפופה הם ירדו מהזחל"מים אחרי כמה עשרות מטרים, בסביבות השעה 15:30. כאן הורה הסמג"ד להסתער לעבר המוצב, ובנקודת ההתרחשות הזו נהרג המ"פ תשבי.

נפילתו של תשבי הוציאה את הרוח מהמפרשים. הסמג"ד הבין שאין לו מספיק חיילים לביצוע ההסתערות, חזר לאחור וניסה לארגן זחל"מים ולחזור איתם לכיוון התל, ובתוך כך ספג כדור בצווארו ונוטרל.

מסלול תנועת פלוגה ג' מגבעת האם ועד ההסתערות על גדרות תל פאחר שם נהרג מיכה תשבי [הזמנים משוערים]

בכחול – מסלול תנועת פלוגה ג' מגבעת האם ועד לגדרות שמתחת ליעד. 14:45 – שיירת גדוד 12 נפגעה, הכוחות מתערבבים זה בזה. 15:20 – חלק מהפלוגה מגיע לצומת של דרך ההטיה כלפי תל פאחר ומשם פונה לדרך האוגפת ועולה לכיוון מזרח. 15:30 – ירידה מהזחלים והסתערות רגלית אל עבר הגדרות שמתחת ליעד הצפוני, שם נהרג תשבי [הזמנים משוערים]

היכן בדיוק נהרג תשבי? אנשי פלוגה ג' שהיו בקרבת המ"פ אינם יודעים כיום לזהות בוודאות את המקום שממנו הסתער מפקדם אל עבר התל והיכן נהרג.

במהלך ההתחקות אחרי מסלול תנועתו של תשבי מצאנו תרשימים בשתי חוברות מורשת על תל פאחר שחלוקים בדעתם:

היכן נהרג מיכה תשבי?

היכן נהרג מיכה תשבי? מימין: חוברת מור"ק מטעם חטיבת גולני וקח"ר, משמאל חוברת מור"ק שערך יאיר ישי עבור ענף היסטוריה בצה"ל

בחוברת מורשת קרב מטעם חטיבת גולני וקצין חינוך ראשי [אין ציון שנה לפרסום זה] משורטט המסלול שעשה תשבי ביחד עם הסמג"ד וחיילים נוספים. כוח זה החל בתנועה מגיא ההריגה [צומת האמ.איקס / צומת בורג' בביל] בדרך האוגפת לכיוון מזרח. בנקודה בה הדרך הזו פונה שמאלה לכיוון צפון בסמוך לגדרות, תשבי ירד ממנה והמשיך לכיוון הגדרות שמתחת ליעד הצפוני. לפי שרטוט זה, תשבי הגיע עד לגדר האחרונה שלפני היעד, שם נהרג, ואז הסמג"ד ומי שהיה איתם, אם בכלל, פונים חזרה ונסוגים.

בחוברת אחרת יש ציון שונה למיקום תקיפת כוח נוי-תשבי. מי שחתום עליה הוא יאיר ישי, סגן במיל', איש חטיבה 9 [חי"ר במילואים], שהשתתף בקרב תל פאחר כנספח בגדוד 12. במלחמת ששת הימים היה ישי המא"ז של היאחזות אלמגור. ביום חמישי 8 ביוני 67 עזב את הישוב והצטרף לחטיבת גולני בתור טרמפיסט, בזכות היכרותו עם המג"ד מוסא קליין. המג"ד ציוות אותו לפלוגה ב', שם הצטרף לזחל"ם הסמ"פ אברהם סולוביץ' – כוח שבמהלך הקרב כבש את בורג' בביל, לאחר מכן הגיע באיגוף לתל פאחר ולחם בתעלות היעד הצפוני. יאיר ישי צורף לקראת סיום הקרב לכוח הסמח"ט שביצע את הטיהור האחרון על היעד.

ישי ערך את החוברת עבור ענף היסטוריה של צה"ל בשנת 1981 או בסמוך לה. החוברת לא אושרה רשמית, לטענתו בגלל שסיפורו של המח"ט יונה אפרת לא הובלט, וסיפור כיבוש תל עזזיאת לא הוזכר.

אם כך, הרי שתי הגירסאות כפי שנראות בצילום לוויין של גוגל:

תרשים: שתי האפשרויות לתקיפה של פלוגה ג' עם סמג"ד 12 והמ"פ

החץ הלבן והחץ הצהוב – האפשרויות לתקיפה של פלוגה ג' עם המ"פ וסמג"ד 12 ע"פ חוברות מור"ק. טנק החוד שנפגע נמצא בין שתי האפשרויות הללו [מבט ממערב לכיוון מזרח]

מהתרשים אפשר להיווכח עד כמה הכוח הזה של פלוגה ג', שהסתער רגלית, היה חשוף חזיתית לסורים שביעד הצפוני.

בעוד שכוח קרינסקי חדר זמן קצר קודם לכן ליעד הצפוני מכיוון דרום-מערב, בין שני חלקי המוצב, כוח מפלוגה ג' בפיקוד הסמג"ד והמ"פ ניסה לעלות כשהוא חשוף לגמרי בשטח. עד כה, היחיד באיזור הזה שהגיע רחוק יותר הוא טנק מ"מ החוד בפיקודו של עזרא ברוש, שנפגע מתחת ליעד ונעצר.

הצילום הבא שבוצע מתל פאחר כלפי מטה ממחיש היטב את מהלך העניינים:

כך זה נראה מהיעד הצפוני של תל פאחר כלפי מערב. טנק ברוש שנפגע על הדרך הצמודה לגדרות ושתי האפשרויות שבהן תקף כוח תשבי חזיתית את היעד

כך זה נראה בצילום מחזית החלק הצפוני של תל פאחר לכיוון מערב. טנק ברוש שנפגע למטה על הדרך הצמודה לגדרות, ושתי אפשרויות התקיפה החזיתית של כוח תשבי כפי שסומנו בחוברות מור"ק

שאלנו את יאיר ישי מה היו המקורות שלו לשרטוט תקיפת פלוגה ג', והוא ענה: "לגבי תיאור הקרב, התבססתי על מה שהיה בענף היסטוריה והעדויות שקראתי. את המיקום איפה הם היו אני ראיתי. זה שתשבי נהרג בין הגדרות, על זה קראתי או שמעתי, לא ראיתי".

לגבי השרטוט שלו שמיקם את כוח תשבי צפונית לטנק הפגוע אמר ישי: "אני יודע שמהדרך שעולה הם היו פרושים צפונה. אני לא יודע לגבי תשבי, אבל הפלוגה הזו נשארה מאחורי הסלעים כשהם מוסתרים מתל פאחר. מדרך ההטיה, איפה שאנחנו פלוגה ב' שכבנו, אפשר היה לראות אותה. אנחנו היינו ממוקמים מצומת הזחל הפגוע [צומת האמ.איקס / גיא ההריגה] כ-50 מטר יותר צפונה, על דרך ההטיה, משם ראיתי את החלק העליון של תל פאחר ואת החיילים של פלוגה ג' בין הסלעים. אם תשבי היה יותר דרומה זה ייתכן.

יאיר ישי בשנות ה-60

יאיר ישי בשנות ה-60

"כשכתבתי את החוברת עשיתי אותה באופן כללי, על סמך מה שהיה לי. לא ניסיתי לדקדק כמו שאתם עושים. אם כתבתי שהכוח של סולוביץ' נכנס למוצב בשעה חמש, אז לא נכנסנו בחמש. לא כתבתי ניתוח מדוקדק, כי אף אחד לא הצליח להבין מה קרה שם. אפילו מאיר פעיל, היסטוריון צבאי, לא הבין. הבת של פעיל, שהיתה קצינה בגדוד 51, באה אליי הביתה לשאול מה היה שם. אמרתי לה – מה את באה אליי? אבא שלך היסטוריון צבאי. אז היא אמרה – זה הקרב היחיד שהוא לא מצליח להבין. בחוברת ניסיתי להיות הכי אמין מבחינה עובדתית ולתת את התיאור הכי נאמן לאמת, אבל שיהיה מובן למדריכים שמדריכים בתל פאחר. אם תשבי ניסה לעלות יותר צפונה או יותר דרומה, 100 מטר לפה או לשם, אז יכול להיות. כשאני כתבתי את החוברת לא היו תרשימים שיכולתי להסתמך עליהם".

מה הצלחת לראות מאותה פלוגה ג'? "כשפלוגה ג' תקפה אני הייתי בבורג' בביל. את הכישלון של ההסתערות לא ראיתי. כשהגעתי חזרה [לדרך ההטיה] מה שראיתי זה את העמדה העליונה של תל פאחר ואת חיילי ג' ששכבו מאחורי סלעים, לא קדימה ולא אחורה".

בעקבות דבריו של יאיר ישי, אפשר להעריך כי גירסת חוברת החטיבה/קח"ר, שכנראה נשענה על עדותו של הסמג"ד, היא המדויקת יותר. כוח תשבי עלה בדרך האוגפת הצמודה לגדרות ובמקום שבו היא פונה צפונה תקף ממנה מזרחה [ראו חץ לבן בתרשים]. כוח זה לא הגיע עד לגדרות שמצפון-מזרח לטנק ברוש [חץ צהוב].

הנחה זו מסתמכת גם על כך שאנשי טנק ברוש, ששכבו פצועים מתחת לשרמן שלהם, זוכרים בוודאות כי שום כוח לא חלף לצידם או בסמוך אליהם בטווח של לפחות שעה מרגע שנפגעו.

מתוך חוברת המור"ק שחיבר יאיר ישי

מתוך חוברת המור"ק שחיבר יאיר ישי

דיברנו עם יאיר ישי על חלקו הצנוע של כוח תשבי לתמונה הכוללת של הקרב. הוא אמר: "ההשקפה שלי היא שכל עלייה כזו תרמה לזה שהסורים לאט לאט נשכבו על הקרשים. כוח קרינסקי לבסוף הסתלקו מהיעד הצפוני ונשארו שם שני פצועים, המג"ד שעלה נהרג, הכוח של דני גם לא כבש את המוצב, ופלוגה ג' שעלו חזיתית כשלו. אבל כולם ביחד תרמו המון ונתנו מכה חזקה למוראל של הסורים. כל התקפה כזו גרמה להם להסתתר והתישה אותם. ופתאום הסיירת מגיעים מהצד השני, ואחריה פלוגה ב' מגיעה מהעורף. כל הזמן הם קיבלו מכות מכל מיני צדדים, אתה לא יודע מאיפה זה יבוא וככל שעבר הזמן זה התיש אותם, עד שבסוף הם קיבלו את הנוק-אאוט עם שבעה-שמונה אנשים שטיהרו את התעלות שבלב היעד".

בחוברת שלך כתבת, ואני מצטט: "מן המתקפה החזיתית הנכשלת של פלוגה ג' על המוצב הצפוני צמחה בכל זאת תועלת: המתקפה איפשרה לפלוגה ב' לתקוף את בורג' בביל ללא הפרעה, שכן אש החיפוי הסורית הופנתה כולה לעבר פלוגה ג'". ישי: "יש בזה משהו, כי כשירדנו לבורג' בביל היינו חשופים לתל פאחר ולבורג' בביל. ההתרשמות שלי עד כמה שאני זוכר שמתל פאחר לא ירו עלינו, וגם לא מבורג' בביל. האקליפטוסים היו אז קטנים ונמוכים, וכשאתה עומד בחלק העיקרי של תל פאחר – הכל גלוי לפניך, והם לא ירו".

עזרא ברוש, מפקד הטנק שנפגע מתחת למוצב: ראיתי מדרום לי חיילי גולני עולים, ראיתי שיש להם בונגלור

אם הזכרנו את טנק ברוש, הנה עניין ששווה להתעכב עליו. ע"פ זכרונו של עזרא ברוש, זמן קצר לאחר שהטנק שלו נפגע והוא עצמו נפצע קשה – "בשלב מסוים, חצי שעה אחרי שנפגענו, כשאני שוכב מאחורי הטנק, אני רואה קבוצה של חיילים מגולני עולים לכיוון התל. ראיתי שיש להם בונגלור אחד. הבונגלור זו תמונה שנחרטה בזכרוני. זה חבר'ה שעלו לצד הצפוני".

בכתבה אחרת איתו סיפר: "שכבתי פצוע מאחורי הטנק ומשם ראיתי את כל המלחמה, איך הלוחמים עולים על התל… ראיתי את הקרב כאילו שאני בסרט".

איזה כוח נלחם מול עיניו המשתאות של ברוש? ההנחה הסבירה ביותר היא שברוש צפה בכוח קרינסקי שעלה ליעד הצפוני. אולם בעקבות דבריו – ובמיוחד הבונגלור שנחרט בזכרונו – קיימת אפשרות כי צפה בקומץ אנשי פלוגה ג' עם הסמג"ד והמ"פ, שהתקדמו בניסיון לפרוץ את גדרות המוצב.

צילום מהדרך הצמודה לגדרות, במסלול משוער של כוח תשבי

צילום מהדרך הצמודה לגדרות, במסלול משוער של כוח תשבי

חזרנו לברוש וביררנו פרטים נוספים בעניין זה. הוא סיפר: "אחרי שנפגענו, בהתחלה ירדנו לקפל קרקע סמוך, היתה שם מדרגה קטנה. אחרי שראינו שהטנק לא מתפוצץ, היות ועפו שם פגזים, נכנסנו מתחת לחלק האחורי השמאלי של הטנק. החיילים שראינו היו מצד ימין, מכיוון דרום, לפחות 50 מטר דרומה. שם מתחיל הוואדי בין שני המוצבים. ראיתי אותם הולכים שפוף, אחד מהם החזיק משהו ביד ואני מתאר לעצמי שזה היה בונגלור. ראיתי שהם עוברים את הגדר, הם היו שבעה או שמונה חבר'ה, הולכים בטור, אחד אחרי השני. אחרי זה הם נבלעו ולא ראיתי אותם יותר".

ברוש מספר כי לא ראה אף אחד מהחיילים נפגע, וכן לא ראה או שמע שום בונגלור שהתפוצץ.

תרשים כללי של תנועת כוח תשבי אל הגדרות. כך זה נראה כיום

תרשים כללי של תנועת כוח תשבי מצומת בורג' בביל [גיא ההריגה] אל גדרות היעד הצפוני. כך זה נראה כיום

המ"מ בולחובר: הורדתי את המחלקה למאחורי קפל קרקע ויריתי מהזחל"ם במאג על היעד, כשחזרתי ראיתי שהם יושבים עם הגב ליעד בלי לעשות כלום. זה היה קצת מצחיק

חנניה בולחובר, מ"מ בפלוגה של תשבי, מספר: "הייתי על אחד הזחל"מים, הייתי כנראה שני [בסדר התנועה], אבל לא בטוח. המ"פ היה בזחל"ם המוביל. מהחיילים שהיו בזחל"ם איתי אני זוכר רק את רפי אלקריף. המחלקה שלי היתה די חדשה בצבא, שמונה חודשים. אז ניסיתי להרגיע אותם, נתתי להם סיפורי ציונות – אנחנו עם ישראל, אל תפחדו. איך שאני אומר להם לא לפחד, נופל פגז 30 מטר מאיתנו. אפילו אני התחלתי לפחד.

המ"מ בולחובר

המ"מ בולחובר

"מגיעים בערך למקום שבו היינו צריכים לפנות ימינה לפי התכנון [עין א-דייסה שמדרום לפאחר] ואני רואה את הזחל שנפגע [של אנשי השריון והמחלקה המיוחדת בגדוד 12], והוברמן מסתובב שם קצת שרוף אחרי שניסה להציל כמה אנשים. אנחנו מגיעים לשם ושוורץ בא בריצה, עם תחבושת על הראש, קצת פצוע, הוא אומר לי – תשמע, אין קשר עם המג"ד, המ"פ תשבי נהרג. זה מבחינת לוח זמנים. אני אומר לו – מה אנחנו עושים? אומר לי סע שמאלה ותעמוד שם בצד מתחת לקפל קרקע. אחרי זה שאלתי אותו – מה אתה רוצה שנעשה? אמר – תירו ליעד. אז הורדתי את המחלקה מאחורי קפל קרקע הזה, עליתי חזרה לזחל"ם והתחלתי לירות במאג. יריתי בסביבות 6-5 ארגזים, ובאמצע הייתי צריך להחליף את הקנה ונכוויתי בכפות הידיים".

המשך תיאורו של בולחובר בשלב זה כבר איננו רלבנטי לעניין מותו של תשבי, אבל מתפרסם כאן להשלמת חלקה של פלוגה ג' בקרב על תל פאחר. עיקר לחימתה של פלוגה ג' היה בחלק הדרומי של המוצב, לשם הגיעו חלק מאנשי הפלוגה באיגוף הזחל"מים שהובילו הסמ"פים שמיל גולן ומרדכי שוורץ [שוורצי].

בולחובר מספר: "כשירדתי שם אחר כך למחלקה [לגיא ההריגה], מי שהיה צריך להיות במחלקה היה אורי קובאץ' [קידר], שהיה סמל המחלקה שלי. ראיתי שהם יושבים שם בלי לעשות כלום, ישבו עם הגב ליעד. זה היה קצת מצחיק. נתתי פקודת אש, התחילו לירות, אבל המרחק מהקפל ליעד היה 300 או 400 מטר. האש שלנו לא היתה יעילה, אולי רק המאג הצליח לעשות משהו.

"אחרי זה, בשלב מסוים, ופה הזיכרון באמת לא ברור, שוורץ עבר אותנו בזחל"ם, בכל אופן מישהו נתן הוראה לעלות באיגוף שמאלי. התחילו לעלות זחל"מים, והזחל"מים שלנו מישהו אחר לקח אותם, כך שלכל המחלקה שלי לא היה זחלם אורגני. אני קפצתי על זחל"ם של אורי גרונר [מ"מ בפלוגה ב'], ואלימלך הרטמן לזכרוני היה במושב ליד הנהג, הוא היה בן מחזור שלי בטירונות. בדרך, בלי שאני יודע מתי, הוא חטף כדור כי כשהגענו יותר מאוחר ליעד הסתכלתי והוא היה כחול לגמרי, מת. בנסיעה למעלה היתה עלינו אש, אבל זה לא היה במיוחד חזק. הורדנו את הראש. הגענו למעלה ליעד הדרומי, שם נכנסנו כמעט עד לסככות, ירדנו והתחלנו להתקדם מערבה. אני לא יודע בדיוק מי היה על ידי, אבל כשהגענו לקו רקיע חטפתי כדור. זה היה כאילו אלוהים בעט בי. אמרתי לעצמי – אתה מת. אחרי זה אמרתי לעצמי – אם אתה חושב סימן שאתה חי.

"המשכנו להתקדם והגענו עוד 30 מטר מקסימום. ירדנו בירידה והושיבו אותי במחפורת של פגז. הדר [דוראון] אומר שהוא חבש אותי ואני מאמין לו כמובן, אבל אחרי זה יצחקיאן [אפרים יצחקיאן מפלוגה ב'] אומר לי – ומה עם הצד השני? לא חבשו אותי בצד היציאה. הכדור פגע בי קצת למטה מכתף ימין ויצא מתחת לשכמה האחורית. הייתי מאוד חלש בעקבות הפגיעה הזאת. בינתיים לידינו ראיתי שיצחקיאן ממשיך להתרוצץ עד שהוא נהרג, אבל כבר הייתי די מחוץ לעניינים.

"ישב איתי שם אורי קידר, ונפל עוד פגז והפנים של אורי נשטפו בדם והוא צורח – אני עיוור אני עיוור. מישהו ניקה לו את הפנים ומסתבר שנכנס לו רק רסיס קטן מאוד בפנים. זה שיתק לו חלק מעצבי הפנים. המשימה שלי למעשה הסתיימה, אבל היתה עוד חצי שעה עד שהקרב נגמר. אחר כך בשמונה או שמונה וחצי שמו אותי בזחל"ם פצועים, נתנו לי להחזיק את גדי שרלין [מ"מ מפלוגה א' שנפצע קשה] ששכב והראש שלו היה בידיים שלו וככה זה היה עד התאג"ד בקרית שמונה".

תשבי בתרגיל

מיכה תשבי [במרכז] בתרגיל חורף

שלמה ברגר, מ"מ נוסף מפלוגה ג', זוכר מהתנועה אל היעד את המראה של מג"ד השריון מחטיבה 8, בירו, שיורד עם לסת מרוסקת. "הייתי זחל"ם שלישי או רביעי בסדר התנועה. לגבי תשבי אני יודע שקיבל כדור בראש בזחל, הוציאו אותו מהזחל ושמו אותו על הדרך. ברגע שהגענו מתחת לתל פאחר, ירדנו מהזחל"מים ואז התארגנו מחדש והמשכנו הלאה. אני לא מכיר את הסיפור עם הבונגלור. כשאנחנו עלינו, אנשים אמרו שמיכה כבר איננו".

עוד על פלוגה ג' בקרב תל פאחר – לחצו כאן.

דוידסקו: "ראיתי את מיכה יושב בין שני סלעים וכדור בתוך ראשו. לא בונגלור ולא שמונגלור

בחזרה לעניין מה שזוכר דור-און, לפיה מפקדו נפל על הבונגלור והתפוצץ עימו. עדות נוספת מספק יאיר דוידסקו מגבעת עדה, ידיד של משפחת תשבי, שבעברו שימש מפקח מטעם אגודת הכורמים. במלחמת ששת הימים היה דוידסקו בן 35, חייל מילואים בגדוד המרגמות 335, שביום הקרב ב-9.6.67 עבד עם חטיבת גולני.

הוא מספר לנו: "נשלחנו לתל פאחר לעזור בפינוי פצועים. ראינו חבר'ה שכובים, זחל"מים שירדו מהשרשרות וגוויות מאחורה. מיכה ישב בין שתי אבנים עם כדור בראש מתחת לכובע פלדה, העוזי ביד, היתה לו דיסקית מנייר בד. הרמתי לו את הראש".

איפה מצאת אותו? "אנחנו היינו מתחת לתל פאחר. הגענו מאיזור דן או דפנה, היתה שם דרך שיורדת ועברנו שם, ביקשו שנעזור להם לאסוף פצועים. לא זוכר את השעה. היה עוד אור ואני זיהיתי אותו תיכף, במאה אחוז זיהיתי".

המקום שבו הדרך האוגפת מתעקלת לכיוון צפון ועוברת מתחת לגדרות מוצב תל פאחר

המקום שבו הדרך האוגפת מתעקלת לכיוון צפון ועוברת מתחת לגדרות מוצב תל פאחר

דוידסקו מספר שמסר את המידע על מיכה לאחיו יונתן בזמן אמת. לעומתו, יונתן תשבי זוכר שרק אחרי שנים סיפר לו דוידסקו על כך.

יש חייל שראה את מיכה מתפוצץ מבונגלור. דוידסקו: "אני ראיתי אותו יושב בין שני סלעים וכדור בתוך ראשו. לא בונגלור ולא שמונגלור. הוא לא היה שרוף. וזה שזה היה מיכה, אני בטוח במאה-מאה-מאה אחוז".

גולן תשבי על הדוד שלו: מיכה בתור מ"פ היה יכול לשלוח חייל קדימה. הוא לא היה צריך לרוץ ולפרוץ את הגדר עם בונגלור, אבל עובדה שהוא רץ

האח חיים תשבי היה במלחמת ששת הימים נהג הזחל"ם של אלוף אלעד פלד, מפקד אוגדה 36. שלושה ימים היו בגדה המערבית בכיבוש ג'נין ושכם. ביום הקרבות בחזית הסורית היה חיים במוצב הפיקוד הקדמי בפוריה, בגזרת הכינרת. "בשבת בבוקר [10.6.67] אלעד קרא לי וסיפר שמיכה נהרג. סגן מפקד האוגדה, אל"מ מוסא פלד, נתן את הלארק שלו ומישהו הסיע אותי. הגעתי לזכרון יעקב, באתי הביתה, ההורים כבר ידעו, זה הופץ במושבה. זה היה הרס למשפחה".

יונתן תשבי היה בששת הימים בפלוגת הנדסה ועסק בפינוי חללים בסיני: "שבוע לפני פרוץ המלחמה הצלחתי לשוחח עם מיכה בטלפון. ביקשתי ממנו שישמור על עצמו. שמענו שהיתה עלייה של גולני למעלה ושהיה קרב קשה. היתה לי הרגשה שהוא ייפגע. כשחזרנו מסיני בערב חג שבועות טלפנתי הביתה ואז אמרו לי בטלפון שמיכה איננו. זה היה רבע שעה לפני תחילת החג ופטרו אותי מלשבת שבעה".

איך זה פגע בהורים? יצחק: "ההורים קיבלו את זה קשה מאוד. יונה אפרת היה בא לבקר אותנו הרבה בבית. אשתי היתה בחפ"ק של מוסא פלד ושל מפקד האוגדה, היא היתה שם פקידה, והם ידעו לפניי".

יצחק תשבי

יצחק תשבי

יצחק האח הבכור: "אני הייתי בפלוגת הנדסה (גדוד 602), לא זכור לי ת"פ מי היינו. גייסו אותי למילואים התפקיד שלי היה לפנות פצועים ביום הקרב, אני זוכר שהיה לי טנדר אזרחי ועליתי בגבעת האם ופיניתי פצועים למאהל בהגושרים, שם היה מרכז רפואי. נדמה לי שזה התחיל בשעה 11 לפני הצהריים. שלושה שבועות לפני המלחמה עסקנו במיקוש של איזור להבות הבשן ונאות מרדכי. היינו בחורשת טל וזה היה הבוקר היחידי שלא הלכתי לארוחת בוקר בצריף ליד שער הכניסה, ולכן לא ראיתי את הכוח של גולני עולה.

"שמעתי על נפילתו של מיכה למחרת, הייתי בתל פאחר למחרת והייתי קצת למעלה בזעורה ועין פית, הגעתי לשם לצומת ובדיוק ירד קומנדקר של גולני עם נהג מילואים מבנימינה, הנהג שהכרתי אותו אומר לי – שמע, מיכה נהרג אתמול. והוא זה שהודיע לי. באותו ערב של הכיבוש עברנו קצת דרומית מתל פאחר, התמקמנו בזעורה ללינת לילה. למחרת לא זוכר בדיוק פרטים, ירדתי לתל פאחר לא זוכר למה שלחו אותי ואחר כך התקדמנו עם הכוחות קדימה לכיוון רמת הגולן.

איך יכולת להמשיך במצב הזה? "לא יכולתי לברוח מהיחידה שלי, אבל דיווחתי לקצינים ולמחרת יום ראשון שלחו אותי הביתה. כשהגעתי הביתה אף אחד לא ידע. ואישור רסמי לא קיבלנו כמה ימים, רק שבוע או עשרה ימים אחר כך. ועד שאתה לא מקבל שום הודעה מקצין העיר אתה לא יכול לעשות כלום".

יצוין כי יצחק אף הגיע למיפקדת חטיבת גולני בקונייטרה, שם ביקש לדעת מה עם אחיו. אביגיל קליין, שהיתה פקידת המח"ט יונה אפרת, סיפרה לנו לא מזמן בראיון לבלוג: "רשמית, תשבי היה בחזקת נעדר, אבל כולנו ידענו שהוא איננו. המשפחה עוד לא ידעה, ואח שלו נכנס במין חיוך כזה – 'אני רוצה לדעת איפה אח שלי'. זה היה נורא. הבאנו אותו למח"ט בתחושה איומה".

בהמשך התברר כי תשבי צורף בטעות לחללי השריון שהשתתפו בקרב תל פאחר. עברו עוד יומיים נוספים עד שהתקבל האישור הרשמי על מותו.

תשבי1

מה ידוע לך על איך שנהרג? יצחק תשבי: "חבר'ה סיפרו לי שהוא הלך לקחת בונגלור לפוצץ את הגדר והוא קיבל כדור בראש. אני באותו ערב, יום שישי בערב הייתי בתוואי ההטיה, לא זוכר מה עשיתי שם, וראיתי חיילי גולני ולא ידעתי שהם מגולני, אבל היו לאורך תוואי ההטיה הרוגים שמכוסים. אבל במהלך היום פיניתי נפגעים, הייתי עולה ויורד. היתה לי האפשרות לעבור באותו מקום שמשם עלו הכוחות לתל פאחר".

ורדה, ידידת המשפחה, היתה בחבורה ביחד עם מיכה שנהגה לטייל ביחד. היא מספרת: "כשהעבירו את גופתו של מיכה לבית הקברות הקבוע בזכרון יעקב, כשטמנו את מיכה, האמא התחילה לצעוק צעקות קורעות לב. היא צעקה – 'מיכה מיכה מיכה'. זה השפיע עליי מאוד וקראתי לבן שלי מיכה, על שמו".

מיכה תשבי הוא ההרוג היחיד מפלוגה ג' בקרב תל פאחר. משה גילת חושב שהכל זה מקריות: "כל אחד שנמצא איתנו כיום זה נס. היה לי בחור, רמי גוטרמן, סמל מחלקה בפלוגה שלנו. הוא חטף כדור בכובע פלדה והקליע נתקע בכובע. הוא אומר לי – מוישה, תסתכל פה, והיה לבן כמו סיד. הוא לא המשיך הלאה. כולנו היינו בסיטואציה הזו. הייתי צמוד לפליקס, קצין הקשר, פתאום הוא משמיע אנחה. הוא חטף כדור, המעיים שלו נשפכו ככה. אני ישבתי ממנו חצי מטר ולא נפגעתי. זה הכל אצבע אלוהים".

לגולן תשבי, בנו של יונתן, אין ספק שלדוד שלו הגיע צל"ש: "מיכה הוא היחיד שקם וזרק את הבונגלור. היה לנו פה חבר, אבינעם דהאן, שאמר לנו – אנחנו פחדנו והורדנו את הראש. מיכה בתור מ"פ היה יכול לשלוח חייל קדימה. הוא לא היה צריך לרוץ ולפרוץ את הגדר עם בונגלור, אבל עובדה שהוא רץ וקיבל כדור – ומת".

משפחת תשבי מחפשת תשובות בתל פאחר אצל איזי חמאווי. מימין: אחת הבנות של תקווה, יצחק, יונתן ובנו מיכאל

משפחת תשבי מחפשת תשובות בתל פאחר אצל איזי חמאווי מפלוגה א'. מימין: האחים יצחק ויונתן, ומיכאל בנו של יונתן

——————————————————-

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “מיכה רץ לבד

  1. מיכה היה גבר שבגברים ,הייתה לו חברה תמי אבולעפיה שהייתה באה לבקר אותו בקו בירושליים. יהי זיכרו ברוך.

    • משפחת תשבי..כל השנים חיה בערפל..וצמאה לכל פיסת מידע על נפילת יקירה.ומסתובבות שמועות שונות וסותרות.אני שהייתי איתו בזחל"מ הפיקוד של הפלוגה.מספר למשפחה על רגעיו האחרונים.למרות אחריי שקפץ מהזחל"מ עם כולנו.רץ מסביב ונעלם לנו מהעיין.לדעתי דקות ספורות לאחר מכן נהרג לא רחוק מהגדרות..

  2. לאלדר.קצת נסחפת. גם היום וגם בעבר המפקדים מסתערים בראש הכח. חלקם של המפקדים הנפגעים גבוה יחסית .ראה במבצעים האחרונים בעזה , כולל מג"דים.

  3. כאחד שהיה עם מיכה תשבי,בזחל"מ הפיקוד של פלוגה ג',וראיתי אותו ברגעיי חייו האחרונים.עליי לציין את קור רוחו הבלתי מוסבר ועל השאיפה למגע.שלרגע נראה שהוא לא רואה אף אחד ממטר..כמו טיל ששוגר קפץ מהזחלם"מ..ורץ כאילו התופת הנוראה לא קיימת……………………. במשך כל השנים עד למפגש ב2015 על התל..לא העזתי להגיע למקום ,והטראומה הייתה כל כך קשה,שאפילו למרות לחצים של משפחתי הקרובה,אשה,ילדים..עמדתי בעקשנותי..הריחות של המקום האש העשן והשרוף.היה בזכרוני שנים רבות.וכמובן זכרון חבריי,מפקדיי וחבריי הטובים שנפלו…קראתי את דברייו של הדר דוראון..וכאילו חברי (הייתי המ"כ שלו בטירונות) העלה על הכתב וקרא את מחשבותיי…רק בשנה האחרונה העזתי והגעתי ביום הזכרון,לאזכרה של מפקדי הנערץ מיכה תשבי…ולאחר מכן למפגש עם חברייו,וחברים שלי לנשק..התרגשתי למפגש עם יונתן אחיוו בפרט ועם המשפחה בכלל…כל השנים הרגשתי תסכול ענק,חברים שלמו בחייהם ובגופם ואני ללא שריטה…לאור הבלוג הענק של שלמה מן,איש יקר,שחקר ללא לאות את מהלכיי הקרב.הבנתי שכן.כן קצת נשרטתי נפשית……….. הבטחתי לעצמי.כל יום זכרון לעלות לקברו של חבר ומפקד..ובכך אוליי תהיה נחמתי,ותיקון הנפש…..לסיום אני עם הדר דוראון לגמריי…מיכה תשבי ז"ל ..נפל בין הכסאות ומגיע לו צל"ש..לא פחות משאר גיבוריי תל פאחר,על חתירה למגע,אומץ לב,נחישות ודבקות במטרה…

  4. הייתי באחד מזחלמי פלוגה ג, לא זוכר מי היה המפקד של הזחל. בתור חובש ישבתי מקדימה באמצע, מימיני ישב חזי זילברמן ומשמאל הנהג. הגענו לאיזה מקום ואז תשבי הורה לי להודיע לחיילים לרדת מהזחלמים. כשחזרתי קראו לי לטפל בסמג"ד שהיה פצוע בעורף ובצוואר, לא יכולתי לחבוש אותו, היו לי דמעות בעיניים, בכל זאת חבשתי אותו, הורדנו אותו למסתור, המשכתי לטפל בחייל הנדסה פצוע שהיה חייל מילואים כי היה מבוגר מכל היתר. אני לא זוכר איפה נפצע. המשכתי הלאה. תשבי כבר לא היה בשטח. נשארתי לבד ניסיתי להצטרף לאחד הזחלמים אבל לא היה מקום, נתליתי על אחד מהם מבחוץ וכך עשיתי את האיגוף לחלק הדרומי.
    על הבונגלור שמספרים על תשבי זה סיפור שהסתובב בקונייטרה באותה תקופה, אני לא ראיתי את זה.

  5. מאיר ידידי,וחבר לנשק ולפלוגה.זוכר אותך לטובה חובש מחלקה 3..היינו יחדיו באימונים,בתעסוקה ובמלחמה אכזרית..מקווה בקיץ הבא להפגש בתל פאחר במלאת 50 שנה לקרב..עם עוג חברים לנשק….

  6. הצדעה על העבודה הענקית שהושקעה בהכנת והצגת הסיפור על מיכה.

    לא הספקתי קרוא הכל אבל התרגשתי מאד ממה שקראתי.
    אתה עושה עובדה כל כך חשובה!

    חג שמח לך.

  7. עניין אחר: מדברים פה על ירי מטווח של 400-300 מטר על היעד, כלומר, סתם ירי (בטח גם אוטומטי) "על בערך", בלי לראות על מה יורים, ומה המטרות (אף אחד לא יורה למטרה מדויקת עם עוזי או אף-אן – אלו הנשקים שהיו אז – ל-400-300 מטר), וזה בזמן שהכוח של קרינסקי למעלה והכוח של ורדי שם והכוח של דני עולה ואחריהם המג"ד. אני כבר מתחיל לפקפק במי בדיוק פגע בחלק מחיילי הכוחות האלה, כולל המג"ד, כולל גולדה שהגיע מהעבר השני של התל….תקנו אותי אם אני טועה.

    • הכוח היחיד שהם יכלו לסכן זה את כוח קרינסקי. יתר הכוחות לא נמצאו בקו ראייה של אלה שירו מאיזור גיא ההריגה.

      • הפצעים נפתחים אני מדבר מגרונו של אבא שלא יכול להגיב כי הוא לא בין החיים אני הבן של שוורצי בשנת 1997 פורסמה כתבה מרגשת על מיכה תשבי המפ הנערץ שאנחנו כילדים שמענו וראינו בתמונות שאבא שמר. לאורך כל השנים שבהם אבא היה בחיים שמר על הרגישות ועל כבודם של הלוחמים ו המשפחות .משפחת תשבי היקרה ידעה והכירה את אבא שהיה שותף לכתבה שיצאה ב1997 והיה מגיע לימי הזכרון למשפחת תשבי אבא סיפר למשפחה ודיבר בהערצה למפ שלו מיכה .
        אך קשה לי לשאת בשביל אבא שלא יכול להגיב שלא הסתער ולא הגיע למשפחה חבל שהמשפחה לא אמרה לאבא שהיה בחיים אבא מתוך צניעות לא סיפר על חלקו בקרב ו מתוך כבוד למשפחות אך אבא ביחד עם קצינים נוספים השלים את כיבוש היעד הרי תירוצים למה לא לעשות תמיד יש אני מצדיע לך אבא ומגיע גם לך שתהיה בהיכל התהילה גם לך אבא שלא יכול להגיב .

  8. לא הכרתי את מיכה תשבי אישית

    הכרתי גם הכרתי את שמיל יבדל לחיים ארוכים ואת שוורצי כאשר היו מפקדי בטירונות.

    שני מפקדים שדרשו הרבה אבל גם נתנו הרבה בחזרה לחייליהם.

    לא מן הנמנע , וקשה לקבוע מן הכתבה, ( נכתבו מספר גירסאות ) כי שוורצי בכלל הגיע לגיא ההריגה , אחרי שבוצעה ההסתערות של מיכה, שבה הוא נהרג.

    ושמיל ושוורצי גם חברו יחד לערוך את האיגוף עם עוד חיילים אחרים.

    לא רוצה לדמיין אילו היו נשארים בגיא ההריגה ללא מעש.

    מצדיע להם על אומץ ליבם.

  9. אכן אסף..אביך שורצי כפי שכיננו אותו..חבר לשמיל והיה אחד ממוביליי האיגוף הצפון מערבי שהביא בסופו של דבר ללנפילת המוצב..כאחד שאביך היה הסמ"פ שלי,הייתי אחד מאנשי הסגל שלו,יכול להעיד עליו שהיה איש רגיש לחייליו,בעל חוש הומור יוצא דופן,ואהוב על כולם מתשבי המ"פ ועד אחרון החיילים…אתה יכול להיות גאה,ואשרייך שזכית לאבא,מלח הארץ ואיש אשכולות שכמוהו..אגב אביך השורשים שלו לא כמוני בגולני..הגיע אלינו מבה"ד 4..בתחילה ראיני אותו בתור עוף מוזר,אולם תוך זמן קצר,התאקלם ויותר מכולנו היה מורעל על הגדוד והחטיבה…יהי זכרו ברוך…..

  10. שמי איתן תגר – רק עכשיו יצא לי לקרוא את כל הסיפור והחיפוש אחרי האמת על מותו של תישבי. צר לי אך זאת האמת:
    הייתי בזחלמ של תישבי, הייתי בבשרות המילואים הראשון שלי אחרי שרות סדיר בו הקמנו את פלחה"ן גולני שהפכה להיות יחידת מילואים בחטיבה. הייתי הרספ של החהן. לפני הקרב אחרי קבוצת הפקודות של יונה אפרת במשתלה בכניסה לקריית שמונה – חילקו כ 10 מהחיילים של החהן כחבלנים לזחלמי גדוד 12 . אני שובצתי לזחלמ של תישבי , לקחתי איתי בונגלור גדרות קצר ומערכת הפעלה , וכך עלינו לקרב, בשלב שפרקנו מהזחלמ ליד הגדרות אחרי שכבר היו נפגעים בתוך הזחלמ (קשה לי להגדיר שמות מאחר ולא הייתי שייך אורגנית לפלוגה של תישבי) אני לקחתי את הבונגלור היחידי שהיה בזחלמ וירדתי עם תישבי כדי לפרוץ את הגדרות ולהיכנס לתעלות של תל פאחר . הבונגלור היה בידי, וכשהגענו קרוב לגדר חטפתי כדור שחלף אותי מכתף שמאל -לריאה – ויצא ליד עמוד השידרה בצלע השביעית. מייד נכנסתי למצוקת נשימה ,אך הספקתי לראות את המפ תישבי נפגע מכדור ונופל אך לא ראיתי איפה נפגע., כל זה לא רחוק ממני. כל הזמן פחדתי שהבונגלור שבידי יחטוף כדור ויתפוצץ, רק אחרי כמה דקות בהן אני שוכב על הבונגלור שלא יפגע , משכו אותי לתלולית אבנים שנתנה לי חיפוי כל שהוא ורק שם הנחתי את הבונגלור ודבקתי בעוזי שלי . שמרתי על ההכרה למרות שהריאה השמאלית חדלה מלתפקד, לאחר חבישה ראשונית של הכניסה והיציאה של הכדור, שכבתי במקום זמן רב עד שפוניתי על גבי זחלם עם 4 מקלעי מקח 05, כשאני מנסה לשמור על הכרה בחוסר יכולת לנשום. כיום אני יו"ר עמותת האחים של חהן גולני וכל שנה מעביר מורשת קרב לחיילי גולני בתל פאחר.

    • איתן תודה על דבריך.
      איפה היה הסמג"ד כשאתה ותשבי רצתם לגדרות?
      האם היו חיילים נוספים שהיו איתכם בהסתערות הזו?

      • היו חיילים נוספים לא זוכר כמה אבל פחות מ10. ברגע שגררו אותי לנקודת מסתור אחרי גל אבנים הסמגד כבר שכב שם פצוע בצוואר, אחרי שנותחתי בלילה במרתף של מפעל גיבור- הועברתי בשבת לרמבם, לשם הגיע באותו יום גם זוהר.
        אני לא ממש זוכר אם הסמגד היה איתנו בזחלמ כל הדרך, למיטב ידיעתי הוא כן היה בזחלמ של תתישבי, היה שם גם פליקס קצין הקשר.

  11. הודעות ,זוהר הסמג"ד.היה בזחל"מ .שלנו הראשון של פלוגה ג',,עם תשבי,,פליקס קצין הקשר היה לידי בזחל'מ.,ונפצע,ישב לידי בזחל"מ כשנפצע..,.מה קרה עם זוהר,ממש לא זוכר..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s