דמכם הוא דמנו

טקס האזכרה המסורתי של חטיבת אלכסנדרוני במצפה גדות לזכר חללי מלחמות ששת הימים, יו"כ ולבנון, חזר אחרי ארבע שנים * היו שם בין היתר מפקדי ולוחמי חטמ"ר 3 שהשתתפו בכיבוש הרמה הסורית ובני המשפחות השכולות * את הטקס הפיק כמו בכל השנים כמעט לבדו אמנון נבר, שעקשנותו ניצחה את המימסד הצה"לי * ב-14.10.2023 הלך אמנון נבר לעולמו. יהי זכרו ברוך

לוחמי עבר מחטיבת אלכסנדרוני בטקס הזיכרון 2016 במצפה גדות

יש חסיד אומות עולם, ויש חסיד של המשפחות השכולות, וזה מה שאתה.

זו היתה אחת המחמאות לה זכה אמנון נבר, שיזם, הפיק, אירגן והינחה את טקס האזכרה השנתי לחללי חטיבת אלכסנדרוני. האירוע נערך במצפה גדות בחול המועד סוכות תשע"ז, 20.10.2016, בנוכחות למעלה מ-200 בני משפחות שכולות ולוחמים.

השם של חטיבת אלכסנדרוני התחלף מספר פעמים במשך השנים. בתקופה מסוימת היא נקראה חטיבת הגולן, אחר כך חטיבה 820 וגם חטיבה 609. כיום זה חזר להיות חטיבה 3. "השמות משתנים, אבל אלה אותם אנשים בדיוק", הסביר אמנון נבר.

האירוע המסורתי הזה היה פעם הפנינג גדול של מאות לוחמים ומשפחות שכולות. עם השנים הועם זוהרו. רבים מהלוחמים חצו זה מכבר את גיל ה-80 או שמתקרבים אליו, אחרים הלכו לעולמם. בינתיים חלו תמורות ביחסו של צה"ל לטקס. האירוע שהתקיים מדי שנה בסוכות מ-1984 נקטע לפני ארבע שנים, לאחר 28 שנים רצופות, בגלל חילוקי דעות עם חטיבת הגולן שדרשה טקס צבאי, או התנערה בנימוק של חוסר תקציב. לשיא הגיעו הדברים לפני שלוש שנים כשהטקס התבטל שבועיים לפני קיומו, לאחר שההזמנות כבר נשלחו.

בצה"ל גם דרשו לאחד את שני טקסי אלכסנדרוני לטקס אחד, והעדיפו לקיים אותו באתר הזיכרון של עמותת אלכסנדרוני תש"ח בנתניה, שם חקוקים שמותיהם של 449 נופלי החטיבה במלחמת השחרור. באתר חטיבת אלכסנדרוני ברמת הגולן [על כביש 91, בין גשר בנות יעקב לבית המכס העליון] חקוקים שמות 79 נופלים ממלחמות ששת הימים, ההתשה ויום כיפור. עמותת אלכסנדרוני תש"ח מסרבת להתאחד עם עמותת אלכסנדרוני "החדשה" בראשות נבר, ולהיפך, וזו מצידה מתנגדת להשתתף בטקס בנתניה מאחר ששמות החללים משנות ה-50 והלאה אינם מופיעים שם.

לאחרונה החלו לחקוק את שמות חללי האתר ברמת הגולן באתר ההנצחה בנתניה, אבל נבר מתכוון להמשיך לדבוק במסורת של טקסים במצפה גדות, שהוקם ב-1972 ושאותו תיכנן עזרא אוריון ז"ל, מפקד פלוגת הסיור של חטמ"ר 3 בששת הימים.

אחרי אינספור ריצות ומפגשים של נבר עם מועצות אזוריות, קיבוצים ומכינות על מנת לקושש אמצעים לטקס, הסכים לבסוף צה"ל לסייע בהפקת הטקס השנה [2016], זאת גם בזכות התערבותם של אריה מועלם ויעקב גבאי ממשרד הביטחון. הצבא אף הוריד את סיווג הטקס לדרגת "אירוע משפחות" ולא טקס אזכרה, שאותו התעקשו לקיים באתר של תש"ח בנתניה.

משרד הביטחון מימן חמישה אוטובוסים שהסיעו את המשפחות והלוחמים מרחבי הארץ. יום האירוע החל בסיורי מים באיזור דרבשיה ושדה נחמיה, ולאחר מכן התכנסו כולם לטקס באתר מצפה גדות.

לאירוע הגיעה מרים גליקמן, אלמנתו של יעקב פיזם ז"ל, שנהרג יומיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים בתקרית אש של כוחותינו על כוחותינו, במהלך הנחת מוקשים באיזור גדות. במשך 49 שנים לא ידעה מרים על נסיבות נפילת בעלה, עד שלאחרונה ממש במקרה גילתה פרטים ראשונים דרך בלוג זה [לחצו כאן לקריאת הסיפור].

במצפה גדות היא התרגשה לפגוש את אמנון ארז, מ"פ הנדסה של חטמ"ר 3, שסיפר לה שוב את נסיבות מותו של בעלה.

מרים, אלמנתו של יעקב פיזם, עם אמנון ארז

מרים סיפרה כי לאחר שזכויותיה כאלמנה הוחזרו לה לפני כשש שנים [הפסיקה לקבל קיצבה ב-1968 לאחר שהתחתנה שנית, אולם עם השנים החוק שונה] הופתעה כשיום אחד צלצלו ממשרד הביטחון ותיאמו את הגעתה של עובדת סוציאלית. "היא שאלה במה אפשר לעזור, אז אמרתי שהדבר היחידי זה שמישהו מוסמך יספר לי סוף סוף מה קרה שם. אני עבדתי בזמנו עם בחור ששירת עם יעקב, ואחרי המלחמה שמעתי ממנו סיפור כוזב כאילו בעלי נרדם".

גם אמנון ארז לא אוכל את הסיפור: "הוא לא היה לבד, הוא היה עם חוליה ששמרה על החבר'ה שהניחו מוקשים, כך שזה לא סביר".

מרים: "זה גם מה שאני אומרת. זה לא הגיוני שהיה במארב לבדו. בכלל, בתור בן יחיד לניצולת שואה ובגיל 33 הוא לא היה צריך להיות קרבי. אבל היינו עולים חדשים, רק ארבע שנים בארץ, מה הבנו ממלחמות ישראל ומהצבא בכלל?".

לכל הכתבות בבלוג נעמוש על חטמ"ר 3 במלחמת ששת הימים – לחצו כאן

לא הרחק מהמקום שבו עמדו מרים ואמנון ארז התיישבו החבר'ה של גדוד 32, הגדוד שבו שירת פיזם. ניסינו לברר אם מישהו זוכר את התקרית. דני ברייר, מ"מ בפלוגה ד' של הגדוד [המ"פ היה יעקב מיכאלי], נזכר במעומעם באירוע דומה שקרה אצלו. "אנחנו ישבנו בנחלאים, גבעה קדמית בחורשת אקליפטוסים מצפון מזרח לכפר הנשיא. היה אצלנו אירוע, לילה אחד או שניים אחרי שנהרגו שני החבר'ה מהסיירת [בהיתקלות עם חוליה סורית ליד כפר הנשיא, ב-2 ביוני 1967] – בחור במחלקה שלי הגיע לשמירה וראה דמות שכובה על שקי החול של העמדה, חשד שזה סורי וירה בו. בדיעבד זה היה בחור שלנו שסיים שמירה והשתרע על שקי החול, אולי נרדם".

ברייר לא זכר אם הבחור שנורה נהרג, או שרק נשלח פצוע לבית החולים. הוא רק זכר ששני המעורבים בתקרית היו מקיבוץ נאות מרדכי, ושזה לא היה קרה בעת הנחת מוקשים, כפי שידוע לנו במקרה של פיזם.

ברייר סיכם: "את זה שנפגע לקחו לבית החולים, ואני לא יודע אם הוא נהרג או נפצע ומה היה הסוף של הסיפור הזה. אני מניח שאם היה נהרג הייתי יודע, אבל אני לא יכול לחתום לך על זה. מאוד מוזר שזה עולה עכשיו, כי זה סיפור עתיק".

הבחור שירה בשוגג נשפט אחר-כך? "לא היה אחר כך שום משפט. מי שפט אז? כשנכנסנו לרמת הגולן אחרי כמה ימים כבר לא התעסקו עם כל מיני זכרונות".

מימין: דני ברייר, מ"מ בגדוד 32 במלחמת ששת הימים, ומונדי רוזנטל שהיה רס"ר הגדוד

על פעילות המחלקה שלו בכיבוש הרמה הסורית במלחמת ששת הימים, סיפר ברייר: "היינו אמורים לעלות לרמה דרך ואדי, פיתחה כזו, ובגלל זה שמו אותנו שם. פחדו גם שהסורים ייכנסו משם. בסוף לא עלינו משם, כי הסורים ברחו. הגענו למעלה דרך גשר בנות יעקב".

מרדכי אילוז, שהיה סמ"פ ג' בגדוד 32 [המ"פ היה איתן סער], סיכם את מלחמת ששת הימים שלו: "זוכר את הנאום ['המגומגם'] של אשכול ברדיו ואת משה דיין מתמנה לשר הביטחון. היינו בגדות, הנחנו מוקשים באיזור גשר בנות יעקב. מי שעשה את זה היה קצין החבלה של הגדוד, יוחנן. חיכינו הרבה זמן עד שניתנה ההנחיה לצאת לדרך. עלינו בדרדרה ואחר כך בדרבשיה עם הצנחנים" [גדוד 65].

אביטל רושקוביץ שהיה מ"מ בפלוגה ב' [המ"פ היה איציק פרידין], מספר: "היינו פלוגת עתודה. כשהמג"ד חלפון נהרג הייתי 250 מטר מאחוריו בעלייה. אחר-כך עליתי וראיתי אותו. סך הכל מפלוגה ב' היינו שם איזה עשרה חבר'ה. היינו בתוך חצר אבנים והגענו כמה דקות אחרי שחלפון נהרג".

מפגש מ"פים מחטמ"ר 3 בששת הימים. מימין: אילן דומוביץ', סמ"פ ד' בגדוד 33, מיכה ארנון, מ"פ ד' בגדוד 34, יואב חורין, מ"פ ג' בגדוד 33, ויקי רימון, מ"פ א' בגדוד 33

מיכה ארנון, מ"פ ד' בגדוד 34, שאירח את עצמו עם החבר'ה של גדוד 33, מספר על מה שראה מגבעת האם, שם ישבה הפלוגה שלו. "ראינו את המטוסים יורדים על קלעת נמרוד ומפציצים חזק מאוד. ולמה הפציצו? כי ראינו שם אנטנה של התצפית הסורית הארטילרית. אחרי המלחמה הגעתי לשם וראיתי שהאנטנה הזו אינה אלא צלב גדול במקום גבוה. ראיתי שהמקום היה פגוע, אבל אני לא יכול להגיד אם זה מההפצצות שלנו. בכל אופן, האש שקיבלנו מהסורים היתה מדויקת וחשבנו שמכוונים אותה מקלעת נמרוד, אבל אחרי המלחמה ראינו שכנראה לא היה שם כלום".

פגשנו באירוע גם את נוסם לזר ופרדי שפיגלר מגדוד 33 שלחמו בקרב על כתף דרדרה, את יהודה זימנבודה, מ"פ המסייעת של גדוד 33, את דדי גולן מפלוגה ב' בגדוד 32, את גדעון בז, החימושניק שהוזעק לחלץ משאית עם ארגז של אוטובוס שנתקעה ליד חולתה בדרך לדרדרה, את יונתן ברקן ויואב חורין, שני המ"פים שפיקדו על הקרבות העיקריים של גדוד 33 בדרדרה ובתל הילאל, את יהודה דומוביץ', סגנו של ברקן, את יקי רימון, מ"פ א' בגדוד 33, את עמוס גורן, סגן מפקד הפלס"ר, את שושנה רם, ששירתה במיפקדת חטמ"ר 3 במשטרת ראש פינה, את דוד ילין, מ"פ בגדוד 92, גדעון וולטש, מ"פ מגדוד 34 ועוד.

אמנון נבר, בתו דגנית ואל"מ יואב ירום, מפקד חטיבה 3

את אבוקת הזיכרון הדליקה סימונה זיו, אלמנתו של סגן הרצל מער, שהיה עוזר קצין אג"מ חטיבה 3, ונהרג בעורפיה כשהוביל כוח טנקים בזכות היכרותו את הגזרה כאיש פלוגת הסיור של גולני בשירותו הסדיר. סימונה היתה נשואה להרצל כארבעה חודשים בלבד.

סימונה זיו, אלמנתו של הרצל מער, מדליקה אבוקת זיכרון

אל"מ יואב ירום, מח"ט 3 כיום

מח"ט 3 כיום, אל"מ יואב ירום, סיפר כי חטיבה 3 היא חטיבה ממוכנת במילואים הכוללת חמישה גדודים, ובסה"כ כ-4,500 איש, שאותם מפעיל גרעין של כ-200 חיילים בסדיר. החטיבה כפופה לאוגדת הגליל ולאוגדה 91. "אנו מחזיקים בתוכניות חירום בצפון ומתכוננים ליום פקודה. אני רוצה להאמין שאנחנו מתכוננים היטב וחשובים למיפקדות שמעלינו. על החטיבה מופקדת האחריות לזכור את זכר הנופלים ואת מורשת הקרב החטיבתית, שמחזקת את הלכידות, שהיא מכפיל כוח בקרב".

בשם המשפחות השכולות נשאה דברים יהודית עזרן, אחותו של החובש סמל מוריס בנלול, שנפצע בינואר 1974 בהפגזה ליד תל פארס. רופא ביצע בו ניתוח חירום בשטח והציל את חייו. מוריס התאושש לאיטו במשך מספר חודשים ועבר לשיקום בבית לוינשטיין ברעננה. יום אחד קיבל בטעות זריקה שיועדה לחולה אחר, התמוטט לעיני בני משפחתו ונפטר כעבור כמה ימים, ב-1 במאי 1974.

יהודית, אחותו של מוריס בנלול ז"ל

"עברו 41 שנה שנים של געגועים", אמרה יהודית, "המפגש של ההורים השכולים ומשפחותיהם תורם לאחדות המשפחות השכולות ומניב את המשכיות המסורת ליום גדוש של טיולים, הכרת איזורים חדשים ושיחות נפש עם המשפחות. אנחנו שמחים שיש יום כזה במקום כזה, ומבקשים בכל לשון של בקשה להגיע כל שנה. זה מחמם לנו את הלב והנשמה. כל עוד אנו חיים – נגיע למרות הקשיים. אחותי ליאורה נפטרה השנה, אין עוד 11 חודשים, אבל הנכדים הגיעו כולם לכאן. אנחנו מקווים שנמשיך במסורת הזו".

אמנון נבר, שעבד ללא לאות לקיים את האירוע על אף שעבר שנה אישית קשה בעקבות פטירת אשתו, בתיה, זכה למחמאות מקיר אל קיר על פועלו.

בדבריו לקהל אמר: "רעייתי המנוחה וקצינות הנפגעים שאלו אותי לא פעם מדוע אני עושה את כל זה, מה הדרייב שלי. רעייתי מצאה את התשובה כשהצטרפה באחת הפעמים לאירוע כאן. בתום האירוע אמרה לי שהכרת התודה של המשפחות השכולות היא הכוח המניע. אנחנו כאן גם כדי להעביר את המורשת ללוחמי החטיבה כיום. אנחנו כאן לומר למשפחות שדמכם הוא דמנו. לא שכחנו ולא ניתן לשכוח".

ילדי בר המצווה של קיבוץ גדות סייעו בהנחת זרי הפרחים

זוכרים את הנופלים. טקס האזכרה של חטיבת אלכסנדרוני באתר מצפה גדות, חוהמ"ס סוכות תשע"ז

איסוף תרומות לעמותת ההנצחה לחללי אלכסנדרוני

כך החלה מסורת האזכרות של חטיבת אלכסנדרוני בגולן. מנו שקד, מח"ט 3, מארח את המשפחות השכולות ב-1967 במוצב המורתפע שבהמשך הפך לאתר "מצפה גדות"

——————————————————————————————————————————–