מחפשים את האמת

ביום סתווי נאה נראו מספר אנשים משוטטים באיזור עין א-דייסה, נעצרים בצומת האמ.איקס ומסתובבים סמוך לגבעת הרתק * לפי מידת העניין והלהט נראה היה שמדובר ביזמי נדל"ן שבאו לעשות מכה * רק מקרוב אפשר היה לזהות בקושי ארבעה אנשים שלחמו בקרב תל פאחר וחזרו אחרי 49 שנים למצוא סימנים של נפט, או ליתר דיוק – לחפש אחרי האמת שמתעתעת בהם כל פעם מחדש * סיור שהחל בנחת וכמעט שנגמר במוסד סגור

עולים לכיוון הכפר א-דייסה. מימין: הוברמן, ברוש וביזר

בחיפוש אחר האמת. ישראל הוברמן (מימין), עזרא ברוש ודני ביזר עולים לכיוון הכפר א-דייסה

לא בשביל סיור כזה עשינו את הדרך הארוכה בתחקיר תל פאחר בשנים האחרונות. אולי זו תוצאה של שחיקה ומיצוי החומר ולעיסתו עד דק. ואולי יש כאלה שמחפשים סיפורים חדשים..

בנקודת ההתחלה בגבעת האם התייצבו בשעה עשר בבוקר ארבעה לוחמים מתל פאחר 1967, שכל אחד שיקף פן אחר מהקרב. יוסי פרידמן ייצג את זחל"ם המג"ד, עזרא ברוש את כוח הטנקים, ישראל הוברמן את אלה שספגו למטה על הדרך ולא הצליחו להגיע אל התל, ודני ביזר את פלוגה א' שהחלה בכל המהלך. מה שקרה הוא שאחרי זמן לא רב החלו העניינים לצאת משליטה בוויכוחים על זוטות ובחילוקי דעות שפגמו באווירה.

מזג האוויר היה מצוין. יום קודם ירדו כאן הגשמים הראשונים שנספגו מיד באדמה הצמאה. סימנים חדשים של ירוק בצבצו לאורך כל הדרך, הראות היתה נקייה והחבורה היתה מנויידת בשני טנדרי טויוטה של יאיר ואסא, אנשי ביטחון מהצפון, ששמעו על הסיור וקפצו על העגלה. האורחים התקבלו ברצון, אלא שספק אם מה ששמעו לאורך מרבית הזמן ממשתתפי הקרב עורר בהם חשק לשמוע ולהבין עוד.

הסיור שהחל בגבעת האם תוכנן להמשיך לדרך ההטיה מתחת לעין א-דייסה, שם היה אמור עזרא ברוש, שבקרב תל פאחר היה על הטנק המוביל, לזהות את מקום העלייה לעמדת אש. כן תוכנן לנסות לזהות בונקרים ביעד הדרומי שהיו גלויים לעמדת האש של הטנקים, וכן זיהוי מקום העצירה של המג"ד על דרך ההטיה, היכן נפגע הזחל"ם שלו ונסיעה לגבעת הרתק, ממנה תוכנן בזמנו חיפוי של הטנקים.

כמעט מהרגע הראשון החלו ויכוחים והתקטננויות, חילוקי דעות מהותיים על דברים של מה בכך. עוד לפני התחנה הראשונה בדרך ההטיה כבר הועכרה האווירה, אנשים התבצרו בעמדותיהם ומדי פעם נזרקו לחלל ביטויי גנאי באידיש ("אפצלוכעס" נשמע יותר מפעמיים). הדו שיח של חירשים הזה הזכיר קטע ממערכון הגשש: שר האוצר נכנס למסעדה רומנית ואוכל צ'ורבה. פתאום נכנס שר הפנים, אז שר הפנים שואל אותו "כמה?". אז השר אוצר אומר לו "שבע!". אז שר הפנים שואל אותו "מה שבע?". השר אוצר אומר לו "מה כמה?".

התלבטנו מה לעשות עם החומר שנאסף באותו יום מייגע. הנטייה היתה לשגר אותו לפח האשפה של ההיסטוריה. לבסוף החלטנו שלא רק אנחנו צריכים לסבול. מה עוד שפה ושם כן ניתן ללמוד דבר או שניים מהמשתתפים בסיור. יצוין כי חלק מהחומר המתפרסם כאן יהיה נהיר ליודעי ח"ן בלבד. בכל אופן, על אף הפתיחה הדכאונית הזו, הסתיים איכשהו היום הזה באווירה טובה והצטרף בכך לעשרות סיורים שניסו להבין דברים לעומק ולברר שאלות מסקרנות ממהלך הקרב.

אחרי הסבר קצר במרומי גבעת האם, ירדו האנשים לזחל"ם שמונח מתחתיה, עליו קנה ישראל הוברמן תהילת עולם כשניסה לחלץ מתוכו את חברו משה דרימר שנפצע. במהלך הניסיון שלא צלח הפך הוברמן ללפיד וקיבל את עיטור העוז על מעשהו.

לפני מספר שנים הועבר הזחל"ם מהמקום שבו נפגע בדרך ההטיה, כקילומטר אחד דרומית לתל פאחר, אל מתחת לגבעת האם כדי להפוך לנקודת ציון התחלתית במסלול שעשתה חטיבת גולני לכיבוש תל עזזיאת ותל פאחר. הזחל"ם עבר מזמן את נקודת האל-חזור בעולם החלודה, השלט שהוצב על ידו התעקם והיטשטש והמטיילים המעטים שעוד מגיעים לא יכולים ללמוד כמעט דבר על מלחמת ששת הימים שעברה כאן.

הוברמן מצידו משתוקק להחזיר את הזחל"ם למקומו המקורי, ובינתיים מטפס לתא הלוחמים ומתייצב במקום שבו תפס אותו פגז הטנק הסורי. אילו עמד מטר ימינה, הוא לא היה היום עימנו.

ישראל הוברמן על הזחל"ם שעליו היה בדרך ההטיה אל תל פאחר ושנפגע בדרך

ישראל הוברמן על הזחל"ם שעליו היה בדרך ההטיה אל תל פאחר ושנפגע בדרך

משם המשכנו מזרחה במסלול שעשה גדוד 12 אל תוואי ההטיה. במסלול שעשה? כבר לא בטוח. כשהגענו לדרך המוצבים הסורית בקצה הדרך העולה מזרחה מגבעת האם התכרכמו פניו של יוסי פרידמן, שפסק: בכלל לא עלינו מכאן.

הקמב"צ של גדוד 12 ב-1967 זכר שהגדוד פנה ימינה בדרך הפטרולים הסורית, שלדידו נמצאת כמה מאות מטרים מערבה מהיכן שהגענו. הוא הסביר את המסלול: זאת הדרך שעוברת מעל כפר סאלד, המשיכה דרומה ואז עלתה אל דרך המוצבים הסורית, פנתה צפונה, חלפה על פני נעמוש ומשם המשיכה לדרך ההטיה. מי שמבין את ההסבר הזה ייכנס לבלבלה קטנה. בכל אופן, זה לגמרי לא מה שאנחנו מכירים על המסלול. הוברמן הצטרף לדעתו של פרידמן, והסמטוחה התהוותה כבר ברגעים הללו.

המשכנו והגענו לדרך ההטיה, עצרנו במקום שבו נפגע הזחל"ם שעליו היה הוברמן מתחת לכפר עין א-דייסה. מכאן התבקש עזרא ברוש להסביר מהיכן עלה לעמדות רתק אל תל פאחר. כמה עשרות מטרים ממקום הפגיעה נראה פיתול של הדרך. היות וברוש סיפר כי ראה את הפגיעה בזחל"ם המדובר, שעליו נהרגו ארבעה, הוא נשאל איפה הוא היה בדיוק.

עזרא: "אני לא הייתי פה בסיבוב הזה, אמרתי לך – עיקול".

דני: "מה שברור לנו שמחלקת הטנקים השנייה כן נמצאת פה, זאת אומרת שנפתח פה רווח די גדול בחוד של הגדוד, והמחלקה הראשונה של פלוגה א' גם קדימה, גם המחלקה שלי קדימה, ומה שקורה אני את הפגיעה לא רואה, אני קדימה מעבר לעיקול".

עזרא: "אנחנו עמדנו שם, זאת הכניסה לעין א-דייסה?".

דני: "רגע, ברוש אתה מבלבל אותי ומנתק לי את חוט המחשבה. תיכף נברר עם ברוש איפה הוא עלה עם המחלקה שלו בכדי לירות על תל פאחר. מכאן רואים את הצד הדרומי של תל פאחר והגבעה הגבוהה בתל פאחר זה החלק הגבוה בצפוני".

יוסי: "רואים את הוואדי ביניהם".

מימין: ישראל הוברמן, עזרא ברוש, יוסי פרידמן ודני ביזר

אפצלוכעס בשטח. מימין: ישראל הוברמן, עזרא ברוש, יוסי פרידמן ודני ביזר

דני: "התוכנית היתה שברוש תופס את החיפוי שם, יותר גבוה, העמדת רתק היתה צריכה להיות הגבעה הזאת שמעל עין א-דייסה, במורדות המערביים שלה היה צריך להיות רתק. מי שתיכנן את זה עשה תכנון טוב מאוד. על כל פנים, ברוש לא הגיע כנראה לשם, אלא אם כן הוא יתקן אותנו. ויתר הגדוד עם המג"ד קדימה והיתר פה נעצרים ליד הזחל הבוער הזה. כיוון שאנחנו רק פה, מה שאני רוצה לשאול אותך ישראל, אתה אומר שירו עליכם, הזחל"ם נפגע פה, אז מאיפה ירו עליכם?".

ישראל: "מעין א-דייסה".

דני: "אז הנה עין א-דייסה, מאיפה מעין א-דייסה?".

ישראל: "מאיפה אני זוכר? יורים עליך".

דני: "אבל רוב הכפר נמצא במקום שאנחנו לא רואים מפה".

ישראל: "יורים מהכיוון הזה (מצביע לכיוון עין א-דייסה), אני יורה לשם, דרימר יורה לשם. יש גם טנק שמצביעים לו וגם הוא יורה לשם".

יוסי: "זה שאנחנו עולים לכאן כל פעם בלי מפות זה חמור מאוד".

דני: "הנה קח מפה. אתה רוצה טופוגרפית?".

ישראל: "קח בחשבון שיש עוד מטר גובה. ההתחלה של הקרב הזה היא 30-20 מטר לפני זה. יורים מהכיוון הזה, הוא יורה, אני יורה, עלא באב אללה".

דני: "ברוש אתה רוצה להגיד לנו עכשיו?".

עזרא: "הזחל"…

דני: "ברוש, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני מבקש שלא תדבר על הזחל"ם הזה".

עזרא: "לא מדבר על הזחל"ם הזה".

דני: "תספר רק על מה שהיית בו".

עזרא: "אנחנו כבר יודעים, אין פה מפות, אנחנו יודעים שאת המפות של המודיעין ששייכות לפה שלחו לשכם ואת של שכם שלחו לפה".

דני: "תעשה טובה, בוא נדבר על מה שהיה פה".

עזרא: "היינו צריכים לעלות לתת רתק מעין א-דייסה על השלוחה הזו מהשיחים שמאלה, אם יש זמן אני מוכן לעלות היום".

דני: "בשביל זה באנו".

עזרא: "המודיעין בכל התוכניות אמר שיש לנו דרך למעלה. הדרכים האלה הם קלטו בצילומים שעשו משלושה ק"מ וגלי אבנים שעולה עד למעלה, וזאת אחת הסיבות שאי אפשר לעלות למעלה. הדרך שהיתה מסומנת שאפשר לעלות למעלה, בדיעבד אנחנו יודעים שהדרך שהם חשבו, זה בגלל גלי האבנים שנראו בצילומים שעולים עד ציר הנפט. אני הייתי בערך טיפה אחרי הסיבוב, צוק היה מפה עד לכיוון ההוא".

דני: "אתה אומר שהיית קדימה 160 מטר מפה, אז בוא נסגור על זה".

עזרא: "אני  אומר שלא הייתי בעיקול בקשת הזו [על דרך ההטיה], אלא ממש ביציאה. לא יודע את הרגעים מתי שזה קרה, אבל הפינה הזו, זו הדרך ההתחלתית שעולים לעין א-דייסה. המטרים הראשונים שעלינו לעמדות אש התחלנו מפה. מה המרחק? אז אמרתי לך"…

דני: "אתה רוצה לנסוע לשם את ה-160 מטר האלה או ללכת ברגל?".

עזרא: "אפשר לנסוע ואפשר ללכת ברגל".

הטנדרים על דרך ההטיה

הטנדרים על דרך ההטיה, גם הוויכוחים כאן

מתחת לעין א-דייסה

עזרא: "היתה פריצה לכיוון הבתים איפה שסגל ירד [שלמה סגל, המ"פ שנסע על הטנק המוביל וניווט את הגדוד], איפה סגל ירד?".

דני: "בשביל זה הבאנו אותך".

עזרא: "אני פשוט לא מזהה את הכניסה".

ויכוחים.

דני: "בואו נמשיך, אתה לא תצליח פה הרבה לעבור".

עזרא: "אנחנו עמדנו בערך במקומות האלה, ועלינו פה מהמקום הזה באיזשהו מקום".

דני: "יוסי, מה אתה זוכר?".

יוסי: "היינו פה במקום שמוסתר מתל פאחר, פה מצד ימין".

דני: "עזרא אומר שהוא עמד עם הטנקים שלו פה, איפה ששני השיחים האלה, אז איך יכול להיות שלא ראיתם אותו?".

יוסי: "קודם כל תשומת הלב שלנו היתה לסגל. סגל ירד ברגל, אני לא זוכר מאיפה בדיוק, הוא עלה וצפה מאיפה אפשר לעלות, ומ"פ הטנקים איך קראו לו? היה מתחת לטנק. המג"ד אומר לסגל – תביא לי אותו שאני אוכל לדבר איתו, המ"פ לא רצה לבוא ואז המג"ד החליט שהוא הולך קדימה".

צילום מדרך ההטיה בכיוון כללי הכפר עין א-דייסה [לצפייה בצילום מוגדל - לחצו]

צילום מדרך ההטיה בכיוון כללי הכפר עין א-דייסה [לצפייה בהגדלה – לחצו על הצילום]

ישראל "850 מטר [מתל פאחר] אומר עזרא שהוא ירה, איפה זה 850 מטר?".

עזרא: "מפה".

ישראל: "הוא אומר טיפסתי ועליתי".

עזרא: "עלינו 350 מטר אולי, כלפי מזרח".

דני: "עכשיו אתה מראה לי משהו אחר".

עזרא: "בקו גובה מול תל פאחר".

דני: "אם אני מקבל את מה שאמרת מהשיחים האלה, אז אולי התרחקת כולה מתוואי ההטיה 100 מטר ולא 400 מטר כמו שסיפרת".

עזרא: "אני אמרתי תמיד 350 מטר, תבדוק את זה".

דני: "אני בדקתי מיליון פעם, בשביל זה באנו עכשיו".

עזרא: "לא כמו שבאנו בפעם האחרונה ולא עלינו".

דני: "בוא נתקדם עוד 100 מטר ובוא תגיד כמה המרחק".

עזרא: "אני מסתכל מפה, הזחל שם, לפני עיקול, אנחנו התחלנו לעלות פה בשקע לכיוון הזה לפני הבתים, חתכנו שמאלה למצוא קו ראייה, אז לא 300 מטר, זה 250".

דני: "זה גם לא 250".

עזרא: "למה?".

דני: "בוא נתקדם ונוכל לראות".

עזרא: "ותראה שאין שום דבר שמסתיר בינך לבין התל, ובדקנו – זה 850 מטר".

בשלב זה איבדו האורחים יאיר ואסא עניין בוויכוח, נעמדו מעל גללי צבי והחלו לדון באופן שהוא עושה את צרכיו כדרך לסימון טריטוריה, ואת האורחים שמגיעים לטעום מהכל טוב הזה – נברנים ונמלים. אלה היו שתי דקות מרתקות שלמרבה הצער הסתיימו במהרה. נאלצנו לשוב אל הוויכוח המייגע במעלה הגבעה, שבחלקו טיפס לטונים גבוהים.

עזרא: "…אנחנו כל הזמן לא להתגלות לתל פאחר, באלכסון למעלה. יש פה גם מלא טראסות, איפה שהגלי אבנים".

יוסי: "כמה טנקים עלו?".

דני: "שניים שלושה טנקים שהיו אחריו בדרך לא עלו, לא פתחו באש, רק הוא ירה".

עזרא: "היה אחד שלא הצליח לעלות, אני הוצאתי כמה פגזים וגם הטנק השני ירה כמה פגזים".

דני: "זה לא מה שסיפרת בעשר הפעמים האחרות, אבל לא משנה".

עזרא: "דני תסלח לי, הגור שלי, יוסי כהן, או… אני לא הייתי היחידי. הטען קשר שלו אמר שהוא לא הספיק לירות, אולי ירה פגז. אנחנו עלינו שלושה טנקים".

יוסי, אתה ראית שטנקים עולים ויורים? אתה שמעת טנקים יורים?

יוסי: "לא. לא שמעתי, אבל יכול להיות שהם עלו".

אבל היית צריך לשמוע?

יוסי: "אני עמדתי פה".

עזרא: "זה לא מעלה פה בעשבייה כזאת אבק כשאתה יורה עם תותח. שנית, כמה ירו פה? עד שאלה פה הסתדרו, כמה ירו פה? שלושה או ארבעה פגזים".

הוא לא שמע אפילו אחד.

דני: "אמרתי לי שבעה או תשעה פגזים ירית".

עזרא: "היה לי שבעה ברצפה, אתה מבלבל דני, סליחה, בוא נפתח כתבה שעשיתי ב'במחנה' ועם העדות שאולי נמצא אותה. כמה תרמילים שמצאו פה זה לא הרבה. אני מצאתי פה את התרמיל שהבאתי אותו אליי הביתה".

אתה בתחקיר חש"ן עלית עם החבר'ה לפה?

עזרא: "בוודאי".

והפגז שצולמת איתו זה מפה?

עזרא: "בדיוק, זה ליד צמח העירית. עמד כמו שעמד, זרקו אותו מהצריח".

תרמיל פגז שלדברי ברוש נורה מאיזור עין א-דייסה כלפי תל פאחר ונמצא מספר חודשים לאחר מכן בתחקיר שנערך לו כאן

תרמיל פגז שלדברי ברוש נורה מאיזור עין א-דייסה אל תל פאחר, נמצא מספר חודשים לאחר מכן בתחקיר שנערך לו כאן

דני: "טוב, בואו נלך, נתקדם עוד 100 מטר".

עזרא: "אתה לא נתת לדני את הכתבות שעשו איתי? אני לא יודע מאיפה הוא מוציא את השטויות האלה? בסיור האחרון אמרתי שהיו לנו שבעה פגזים ברצפה ולא הספקתי לירות את כולם".

חוזרים לרכב

ישראל: "מה לא ברור לי? סדר הכוחות של הטנקים. הוא מדבר על שלושה טנקים ויעקב העליון, הוא קדימה, איך הם ליד הזחל"ם שלי, מה, היו כאלה פערים?".

דני: "עכשיו עוד פעם אותה שאלה – פה ניסיתם לעלות? פה אתה מתחת לכפר?".

עזרא: "לא. אני אתן לך לקרוא את כל הכתבות ואת ההרצאות שנתתי במודיעין".

דני: "לא, לא, אני לא רוצה לקרוא. אני שואל אותך עכשיו".

עזרא: "אנחנו כל הזמן עלינו שלא יראו אותנו מתל פאחר".

דני: "אז לא מפה".

עזרא: "גם לא ראיתי את כל הכוחות".

דני: "יוסי, זה לא המקום הזה שעצרתם".

יוסי: "לא".

עזרא: "אצלך ברשימה יש שישה זחל"מים של גולני שעלו באש, כמה פעמים אמרתי לך שיש שישה זחלים שאני ראיתי שנפגעו?".

חילוקי דעות על דרך ההטיה. פרידמן, ביזר וברוש

תהיות וחילוקי דעות על דרך ההטיה. פרידמן, ביזר וברוש

דני: "עכשיו השאלה הנוספת – אתה אומר לא עלית לטראסות האלה".

עזרא: "לא".

דני: "אז אמרתי לך יותר הנה".

עזרא: "יותר למטה לכיוון ה… מה המרחק לעץ?". חבר'ה, מי מעריך את המרחק מפה לעץ?".

ישראל: "140 מטר".

עזרא: "מה??".

דני: "אתה קודם אמרת שהייתם ליד השיחים האלה שפה מימין".

עזרא: "קודם היינו ליד השיח הירוק הזה. אנחנו עלינו לפני הטראסות, לפני החורבות של הבתים ואז חתכנו לעמדות אש מול תל פאחר".

דני: "זאת אומרת לא עליתם לטראסות האלה".

ברוש: "מה פתאום?".

ישראל: "דני, אתה סתם מנסה להוציא ממנו משהו ממנו. הוא אומר לך שהוא עלה משם, עבר את העץ, לא עבר את הטראסות".

דני: "אנחנו עומדים ורואים בעיניים".

ישראל: "הטענה שלו, אם אני מבין אותו נכון, הוא עקף את העץ, לפי הטענה שלו, עברו מימין מעל עין א-דייסה".

עזרא: "רגע רגע, לא מעל עין א-דייסה, לפני הבתים חתכנו שמאלה. עכשיו תראה, שלמה נכנס לארכיון צה"ל, כל הזמן ביקשתי ממנו תביא מפה, תצ"א של תוכנית הקרב"…

דני: "אז הוא לא הביא"…

ברוש: "הוא הביא, יש לך בבלוג, יש לך סדר הכוחות שהיה צריך לעלות למעלה, הוא הביא, וזה בערך הכיוון שעולים דרך עין א-דייסה.

תכנון, כוחות בגבעת הרתק

תרשים תכנון, כוחות בגבעת הרתק (מימין) השולטת מדרום על היעד

דני: "תענה לי על עובדות".

עזרא: "אז אני אומר לך, אחרי שעברתי את הסיבוב, שמה העמדנו ועלינו משם. דני אל תיקח את זה בברוגז, עשו לי תחקיר בספטמבר [1967], עשו לי תחקיר ב'במחנה', עשו לי תחקיר בידיעות אחרונות, הלכתי לעשות הרצאה במודיעין אצל אורי שגיא, שאני אספר למה עליתי מפה, למה נסעתי דרך השדה של החומוס".

דני: "אנחנו עכשיו נרד מפה, ניסע מפה".

עזרא: "אתה רואה את השלוחה שעולה לעמוד החשמל?".

דני: "משם אין ירידה, אנחנו נבוא מפה".

עזרא: "אבל אדוני, משמה רצו שאתם תעלו".

דני: "עזרא, מה שאנחנו עושים עכשיו, לא מה שרצו ולא מה שזה… אתה תגיד לי מאיפה אתה רוצה… תקשיב, אתה רואה את גבעת הרתק, אנחנו נבוא מהמורדות הצפוניים שלה, פונים טיפה ימינה ויורדים פה לכיוון העמוד הזה פה. לאן אתה רוצה בשביל שנשחזר איפה היית?

עזרא: "אני רוצה שאתה תרד בערך, אתה רואה את השלושה עמודי חשמל מימין לגיא?".

דני: "אני לא יורד משם ולא בטיח".

ישראל: "יש הבדל בין מה שהיה בתוכנית".

ברוש: "עזוב מה שהיה בתוכנית, אנחנו מדברים עכשיו על מה שנעשה בשטח".

ישראל: "עכשיו, לאן הוא הגיע, זה יותר חשוב".

יוסי: "זה הוא יודע, אני לא יודע!".

עזרא: "בוא ננסה לרדת לגבעת הרתק, אנחנו נהיה קרובים מדי לתל פאחר, זה לא יכול להיות".

גבעת הרתק מכיוון דרך ההטיה. גדוד 12 היה מתוכנן לעבור על ידה והטנקים נועדו לחפות ממנה

גבעת הרתק. גדוד 12 היה מתוכנן לעבור על ידה והטנקים נועדו לחפות ממנה. צולם מדרך ההטיה

ישראל: "שנייה עזרא, לפי מה שאני מבין, לא עלינו מפה, עלינו משם, אתה עלית, עד איפה הגעת כשאנחנו רואים פה, אתה יכול להגיד לנו?".

עזרא: "אתה רואה את השיחים הצבעוניים?".

ישראל: "זה מעל עין א-דייסה".

עזרא: "לכיוון שלנו, אנחנו לא היינו קדימה על הטראסות האלה, אי אפשר לנסוע פה עם טנקים בכלל".

דני: "אז יותר קרוב אלינו מהטראסות, אתה רואה את השיח הקטן? אז משמאלו שתי אצבעות".

עזרא: "אנחנו לא מתכוונים לאותו דבר".

ישראל: "לפי מה שהוא אומר, זה העצים האדמדמים".

דני: "עכשיו חזרנו אחורה? אז בוא נחזור אחורה מאה מטר".

ישראל: "אם יש פה מפה אז 300 או 350 מטר, ואז 850 מטר, תמצא את הנקודה, שם הוא אומר שהוא היה".

דני: "מהחורבות האלה לתל פאחר זה 850 מטר, זה לא ישנה אם הוא עמד 50 מטר שמאלה או ימינה. עזרא, אתה צריך לעזור לנו עכשיו להגיע למקום שאתה רוצה".

עזרא: "אולי נעבור ממזרח לכפר ונמשוך למעלה…. הדרך שהיא פונה מערבה. כשהיינו פה והיה פה אמנון ישראלי"…

דני: "ברוש תקשיב רגע, תקשיב, אני אקבל ממך התקפת לב, נגמרו לי העצבים, אף אחד לא מתווכח איתך. אתה אמרת 850 מטר? זה קדוש. אז אל תחזור על זה עוד פעם. תעשה טובה, אני לא מסוגל יותר. אני רוצה לרדת איפה שאפשר לנסוע".

יוסי: "אני לוקח בקלות מה שקורה פה".

יוסי פרידמן

יוסי פרידמן שוקל מחשבות

מתחת לדרומי

עזרא, מי נתן לך את הפקודה לעלות לעין א-דייסה ולירות על היעד?

עזרא: "סגל משך אותי למעלה, אני הובלתי".

הוא אמר לך לירות?

עזא: "אני הובלתי, מה זה לירות? עולים לעמדת אש לרתק, ואחרי זה הוא גם קיבל את ההוראה לרדת".

כמה ירית?

"שלושה או ארבעה".

מי אמר לך לירות?

עזרא: "היתה פקודת אש לרתק. מה, אתה עולה לרתק בשביל לגרד ביצים?".

ישראל: "עזרא שאלה – מפה טנק יכול לפגוע בפילבוקס הזה?" (מוצב החוץ של היעד הדרומי).

עזרא: "אני אגיד לכם מה שאני יכול לזכור מהרתק ומה שהיה לי שיחה עם התותחן שלי. זה הבונקר שיש עליו צילום, על זה ירינו מהרתק, ואתם אמרתם בזמנו שחיל האוויר פגע. חיל האוויר לא היה פה".

דני: "לא אמרנו חיל אוויר".

עזרא: אם טנק יעמוד [בדרך ההטיה, מתחת לדרומי] עם שרשראות קצת למעלה הוא יכול להרים את התותח. מה שכן אני יכול להגיד לך תשובה, ויש גם עדות מאמנון ישראלי, שכשהיו פה זחלים והצלפים הורידו עליכם אש, אז אחד המפקדים שלכם ביקש ממנו לתת אש"

דני: "סיפרתם על עין א-דייסה".

עזרא: "מאיפה אתה ממציא את זה? איזה סיפור על עין א-דייסה?".

ישראל: "שהם מבקשים לירות על אותו איזור".

דני: "תן לי רגע להתקדם בלי מריבות ובלי ויכוחים. מה שהסברתי קודם בעין א-דייסה, הראש של הגדוד מגיע לכאן [נקודת הפיתול צפונה בדרך ההטיה, מתחת ליעד הדרומי], פה יש שתי וריאציות, וזה מה שאני אברר עם יוסי. מה שאנחנו יודעים מכמה וכמה עדויות, שבמקום הזה המג"ד עוצר, אחרי העיקול הזה כי הגבעה מסתירה מתל פאחר, ומה שהוא עושה הוא עוצר פה כי יתר הגדוד מאחוריו לא מגיע. מה שאני טוען, זה שכנראה המחלקה של ברוש עדיין לא פה. דווקא המחלקה השנייה של הטנקים מגיעה לפה כי ברוש עוד למעלה, ויוסי אתה עם המג"ד. יש לי כמה עדויות שעצרו פה".

יוסי: "איפה פה?".

דני: "פה".

יוסי: "פה לא עצרו, עצרו איפה שהזחל נפגע" [בצומת האמ.איקס].

דני: "אבל זה מקום שלישי, פה הרי אמרו לוורדי לעלות".

ישראל: "וקרינסקי רץ אליו".

דני: "ישראל תן לי. מה שקורה זה התיאור של הקש"א, של פליקס, יש לי שלוש ארבע עדויות שנתנו תיכף אחרי המלחמה, שעצרו פה, שהיתה פה התייעצות רצינית, וזה כולל אותך, שהמג"ד אמר לך פה תחכה לוורדי ותגיד לו להסתער. קרינסקי שומע שהוא מתדרך אותך מה לעשות, והוא אומר אם ככה אני רוצה להצטרף אליהם, ואומר למג"ד תן לי רשות ואני אסתער עם הכוח של ורדי. קרינסקי נשאר פה, הסיפור הוא שאתה חוזר לזחל"ם כי אין לך מה לעשות פה, ואתם מתקדמים הלאה. השאלה שלי: אתה אמרת לי שעצרו פעם אחת במשך כל המהלך הזה, אבל כבר אמרת לי שעצרתם בעין א-דייסה פעם אחת".

יוסי: "נכון, זו הפעם היחידה, זו הפעם היחידה, פעם הבאה שעצרנו ופעם שנייה זה שהזחל"ם נפגע" [מתחת ליעד הצפוני].

יוסי פרידמן (מימין) ודני ביזר מתחת ליעד הדרומי בניסיון לאחות את הפאזל

יוסי פרידמן (מימין) ודני ביזר מתחת ליעד הדרומי בניסיון לאחות את הפאזל

ומשם אתה רץ לכאן.

יוסי: "נכון".

דני: "זה לא מסתדר עם היתר".

עזרא: "לא מסתדר שום דבר, אתם יודעים למה לא מסתדר כלום? כל העדויות שהוא אומר אחרי המלחמה של זה וזה, שלמה הביא מארכיון צה"ל, 50 אחוז מהעדויות זה זבל של אנשים שהיו בכלל שם [רחוק], אף אחד לא היה פה וכולם הגיעו אחרי זה, הקש"א והשמשא".

דני: "הקש"א לא היה פה?".

ברוש: "בסדר, אבל זה אחד".

ישראל: "גם יוסי וגם קרינסקי היה".

דני: "יש גם עדות שלך".

עזרא: "אני בחיים לא ראיתי את ריינר, עוד פעם אני אומר לך, זה הכל שקרים".

ישראל: "אני תוהה – מתי מוסא החליט לנטוש את התוכנית לטפס ולהמשיך הלאה על הדרך?".

יוסי: "אף אחד לא יודע".

עזרא: "לא קש"א ולא קצין ההוא ולא מודיעין ולא בטיח, אני אגיד לך מתי. כשאדון שלמה סגל ירד איתי מלמעלה, הוא נתן פקודה – עולים חזיתית, נקודה. יותר מזה לא שמעתי ממנו עד שראיתי אותו נדפק עם הזחל".

יוסי: "מי נתן פקודה עולים חזיתית?

עזרא: "מוסא לסגל. זה העדות".

יוסי: "זה אני שומע פעם ראשונה, וזה יכול להיות. אבל למי עוד הוא נתן פקודה? הוא לא נתן פקודה כזאת לא לפלוגה א', לא לפלוגה ג' ולא לפלוגה ב'".

ברוש: "הכל הלך לשלמה, שלמה סגל נסע איתי על הטנק עד שהגענו בערך עד לאמ.איקס".

דני: "ברור לי עכשיו שכשנגיע לשם אתה תמציא סיפור חדש".

עזרא: "לא ממציא כלום, אתה מביא עדויות שקריות של ריינר".

ישראל: "תקשיב, רגע, מה יש פה כרגע להגיד שאני הולך חזיתית כשאני פה כבר חזיתית, איזו החלטה אני אעשה?".

עזרא: "בראבו".

ישראל: "בהיגיון שלי הצבאי, הרי זה ברור".

דני: "למה אנחנו עכשיו מטרידים שני אנשים"…

ישראל: "ההיגיון שלי אומר"…

ברוש: "ריינר עשה תחקירים שקריים".

ישראל: "אבל רגע".

דני: "אין לי כוח כבר".

עכשיו יוסי ועזרא מתווכחים מי הגיע ראשון לאמ.איקס. יוסי אומר זחל"ם המג"ד, עזרא אומר שהוא. בינתיים, דני מראה ליתר מאיפה עלה אל המוצב.

ישראל: "מפה אתה עולה בוואדיון ופונה שמאלה?".

דני: "יש שם אוכף כזה".

ישראל: "שם אתה פוגש את המג"ד. הוא הולך לאן, ולאן אתה הולך?".

דני: "הוא נשאר במקום, הוא אומר לי להמשיך ולהצטרף לפלוגה שלי. כעבור איזה חצי שעה אני רואה אותו למעלה על היעד לכמה שניות".

ישראל: "זאת אומרת לפי מה שאתה אומר כרגע, הוא שוהה פה איזה חצי שעה?".

דני: "כן".

צומת האמיאיקס

יוסי: "אני לא זוכר אמ.איקס שהיה פה".

עזרא: "ממך אני רוצה לשמוע, הדרך הזאת לא היתה [מתכוון לדרך האוגפת שעולה למזרח ולאחר מכן צמודה לגדרות המוצב].

יוסי: "נכון".

עזרא: "איפה אתם עליתם בזחל?".

יוסי: "לא עלינו, נעמדנו פה איפשהו".

עזרא: "כשאני עליתי, הזחלים שלכם הם נסעו 250 מטר מתחתיי".

יוסי: "פה איפשהו 15 מטר מפה חטפנו פגיעה והזחל נעצר".

עזרא: "יותר קדימה".

יוסי: "לא יותר קדימה".

עזרא: "אני בטוח שיותר קדימה".

מה זאת אומרת, הדרך הזאת לא היתה?

יוסי: "לא היתה".

עזרא: "לא היתה".

יוסי: "פרצו אותה אחרי זה".

אבל יש לנו מפה וצילומים שכן היתה דרך שאגפה את המוצב.

 

צומת האמ.איקס, יוני 1967. משמאל למעלה הטנק של יעקב העליון שנפגע בעת שהזדרז להגיע אחרי הטנק של ברוש (צילום: יהודה הראל)

צומת האמ.איקס, יוני 1967. משמאל למעלה מבצבץ הטנק של יעקב העליון, שנפגע בעת שהזדרז לעבר הטנק של ברוש. אפשר לראות שהדרך האוגפת העולה למוצב – היתה קיימת אז (צילום: יהודה הראל)

עזרא: "בין זה לבין השיח בערך זה האיזור של הזחל שלכם".

יוסי: "לא, פה למטה נפגענו. אני זוכר איזה טנק שעמד פה איפשהו ונפגע".

עזרא: "זה הטנק של צוק ויעקב העליון, וזה כל הזמן הוויכוח עם חמאווי את מי הוא פינה".

יוסי: "ושמיל וכמה חבר'ה הוציאו את הפצועים מתוך זה".

מי פגע באמ.איקס?

עזרא: "אני הגעתי ראשון אליו, דפקנו עליו עם מקלע קדמי, הוא היה שלם וברחו ממנו עוד קודם".

יוסי: "אני בכלל לא זוכר אותו".

עזרא: "זו הבעיה, שדברים עובדתיים לא זוכרים".

יוסי, איפה נפצעת ביד?

יוסי: "היד שלי היתה מחוץ לזחל"ם והרסיס נכנס וחתך כאן, זה כלום".

ופה [בצומת האמ.איקס] אתה פוגש את עזרא סלע? [מ"מ המיוחדת].

יוסי: "כן, אני חובר אליו ואומר לו – בוא תארגן שני זחל"מים ונעלה, נעשה איגוף שמאלי, קו ההטיה לציר הנפט".

למה דווקא אתה נוהג?

יוסי: "כי לא יכולתי להשתמש בעוזי".

ואיפה הנהג של הזחל"ם?

יוסי: "הורדתי אותו".

כי?

יוסי: "כי לא היה זמן להסביר לאן תיסע ואיך תיסע".

אנחנו יודעים שהנהג נהרג.

יוסי: "נהרג אחרי זה".

זה מסתדר לך שהזחל"ם של המג"ד נפגע פה?

עזרא: "לא, אני חושב שזה קצת יותר למעלה. מהאמ.איקס בדיוק פה היה שקע, ברגע שבאנו מפה וזה התגלה לי הרבצנו כמה צרורות מהמקלע, ישר ראיתי שהוא נטוש כי הוא היה עם מדפים פתוחים. כמה צרורות עליו ואחרי זה המשכנו ישר למעלה, לא היתה עצירה אפילו".

יוסי: "בשלב הזה סגל היה עוד איתך?".

עזרא: "לא, פה הוא ירד".

למה הוא ירד?

עזרא: "לא יודע, הוא נעלם לי פתאום".

כי הוא שלשל רימון לטנק.

עזרא: "יכול להיות, אבל אני התחלתי לעלות, לא לפה אלא התחלתי לעלות מול התל, באלכסון, ישר אל תל פאחר [לא בדרך האוגפת], היה לי נהג, דנגור, ככה תימרן בין הזה, ועד שהגענו לעמדה מתחת לתול"ר".

מסלול טנק ברוש מצומת האמ.איקס עד למרגלות המוצב

מסלול טנק ברוש מצומת האמ.איקס עד למרגלות המוצב, עלה דרך השטח הסלעי

כך לפי עזרא ברוש עלה הטנק שלו (קו כחול) מצומת האמ.איקס לעבר תל פאחר, מרחק של כ-350 מטר עד שנפגע

כך לפי עזרא ברוש עלה הטנק שלו (קו כחול) מצומת האמ.איקס לעבר תל פאחר, לא בדרך האוגפת. עבר כ-350 מטר, התייצב על הדרך ושם נפגע

דני: "איפה שכבו כל החבר'ה מאחורי סלעים?".

יוסי: "פה, פה" [מצביע לצומת האמ.איקס].

עזרא: "יוסי, כל הסיפור של דן שילון  שאני אזכיר לך, דן שילון ישב איתכם בזחל".

יוסי: "נכון".

עזרא: "הוא עף מהזחל".

יוסי: "הוא לא עף, הוא ירד".

עזרא: דן לא רצה לדבר איתי, הוא היה חבר של יעקב העליון, אמרתי לו – תשמע, אני ראיתי שחטפתם והמכסה מנוע נפתח וכולם ירדתם, ולאן הלך המג"ד אני לא יודע. ואני זוכר שעל יד הזחל שלכם היה עוד זחל".

יוסי: "לא יודע".

עזרא: "אתה לא זוכר את האמ.איקס שהוא פה".

יוסי: "נכון".

עזרא: "אתה לא זוכר"…

יוסי: "אני לא זוכר שהייתם [הטנק] לפנינו".

שאלת הקהל: למה היית צריך להתקרב כל כך לתל פאחר? איזה אפקט יש לזה?

עזרא: "אני אענה לך. שאל אותי אחד מסגני האלופים בפיקוד צפון – תגיד לי, מה חשבת? אתה פסיכי? לא פחדת? אני לא חשבתי על כלום. אנחנו בעין א-דייסה וישב אצלי נווט של הגדוד ואני נעמדתי קרוב למוסא קליין, והוא צעק לזה, ואני שמעתי שאנחנו מתקיפים חזיתית. אני דהרתי, התחלתי לנסוע ראשון, אחריי לא היה כלום. כשאני הייתי מאה מטר למעלה הגיעו שני טנקים שלי אחריי ופה הם סייעו. אני חשבתי על דבר מטומטם. מתקיפים, אני עם טנק, הוצאתי לי את העוזי על הצריח ואמרתי לטען קשר – תוציא לי כמה רימונים פה, ואנחנו עולים. מי יודע מה זה בכלל המוצב הזה? אני כל הזמן אומר, לא במודיעין ולא בתדריכים, איך קראו לתל פאחר – רחל או שרה?

שפרה.

עזרא: "אף פעם לא אמרו בכלל את המילה תל פאחר. אני ידעתי שמתקיפים את שפרה, מה זה שפרה? כמו שלא ידעתי מה זה חירבת סודה. אותו טנקים שדיברו משעה 11 בצהריים, אתם הבאתם פה קליע, בא מומחה שלכם בבלוג ואמר זה של טי.54".

יוסי: "רגע, סגל ירד כשלא היה פה אף אחד בעצם".

עזרא: "זה כאילו חדש בשבילי, כאילו שסגל ירד לבדוק את האמ.איקס. האמ.איקס היה, אי אפשר להעלים אותו".

ישראל: "לא מעלימים אותו".

יוסי, מאיפה ירו עליכם?

יוסי: "התחילו לירות עלינו יותר מאוחר אחרי שהזחל נפגע. אז התעוררו, הוציאו את הראשים מהעמדות והתחילו לירות".

דני: "החבר'ה שהגיעו לכאן לא עלו יותר למעלה?".

יוסי: "לא".

לא היתה דרך פה למעלה?

עזרא: "לא, מצאתי פה את המקום הזה והתחלנו לעלות. קחו את העדות של דנגור, הוא יגיד לכם, הוא היה נהג מדופלם. התוכנית שלי, הראש, שאני עולה ככה, שנתקיף את תל פאחר וניכנס בדלת".

יוסי: "זו דרך ששיגעון לעלות בה, היא נצמדת לגדרות ונכנסת בדיוק לתא ההריגה".

אבל זו היתה הפקודה.

יוסי: "יכול להיות".

עזרא: "דני אומר לי אל תפתח ויכוח עם יוסי. אני כל הזמן לא מבין דבר אחד. שאין ראייה לפעמים תוך כדי קרב ועשן וזחלים, ואתה עסוק עם כל מיני דברים, ואנחנו כבר נוסעים למעלה ושאתה לא ראית לפניך, אתה אומר שאתה הגעת ראשון עם המג"ד לפה, מה פתאום? הוא הגיע אחרינו. אנחנו התקדמנו פה לבד. אני הייתי פה עם שלושה טנקים לבד, ואז הוא פתאום מופיע מאחוריי והתחלנו לעלות. מי שנסע עם המג"ד, חבר'ה אני לא מכיר את גולני, אני קיבלתי משימה – תעלה על תל פאחר. התחלתי לנסוע ולא נעצרתי. אולי האטנו כי נפתחו רווחים, אני האטתי, אבל לא עוצרים באמצע".

ישראל הוברמן עם סימנים ראשונים לכאב ראש

אכלו לו את הראש. ישראל הוברמן

מתחת לתל פאחר – בדרך האוגפת בקטע שבו היא פונה צפונה ועוברת מתחת לתל

דני: "יוסי אמר לי שפה הוא רץ כמה מאות מטרים".

יוסי: "200 מטר".

דני: זה יותר על הדרך. בקיצור, הוא עוזב פה את הזחל"ם של המג"ד, איתו כבר הקש"א".

עזרא: לא עלינו על שביל, עלינו דרך הסלעים. אני יודע שהיתה דרך גישה בין בורג' בביל לתל פאחר לאספקה של הסורים".

דני: "ברור שהיה. אני הבנתי שהחבר'ה שוכבים פה על הסלעים ולא למטה שם".

יוסי: "אני פה כבר לא הייתי".

עזרא: "בנקודה הזו שהגיע המח"ט אחר כך, שמצא חבר'ה קרוב לסלעים של דרך ההטיה".

דני: "מה שאני רוצה להגיד, שמהתל הדרומי השלוחה הקטנה הזו, המוצב חוץ, יש מדרגה. המוצב חוץ הזה בולט מאוד לעומת הקצה הצפוני והמדרגה הבאה של הדרומי. פה יש 200 מטר עד לגדרות של הצפוני. המחלקה הראשונה, הכוח שמסתער זה 24 איש, 12 עולים פה, והאחרים עולים שם. ויש להם את כל הדרך הארוכה לעבור. הם כבר חוטפים על הגדרות, וחלק נהרגים עד הגדרות ועולים את כל העלייה הזו עד לגדרות".

הוברמן מנסה להבין את הכפילות – שמג"ד שלח את קרינסקי לזרז את ורדי ולעלות על המוצב, ואחר כך שלח גם את פרידמן.

יוסי: "אני עוד לפני קרינסקי רצתי לזחל"מים, זה כלום, זה שתי דקות. אני לא יודע איך הוא הגיע לפניי. כשאני הגעתי [מתחת לדרומי על דרך ההטיה], רק נהגים ישבו בזחל. יכול להיות שקרינסקי הגיע מפה" [חתך דרך גבעת הטרשים].

ישראל: "ורדי החליט לעלות לבד?".

יוסי: "זה היה הרבה שנים סימן השאלה הגדול שלי. רק לפני כמה שנים ורדי אמר שקרינסקי נתן הוראה דרך המג"ד".

כשאתה עזבת את הזחל"ם קרינסקי עוד נמצא בו?

יוסי: "לא, לא זוכר את זה ככה, אני בכלל לא זוכר את קרינסקי בזחל"ם, למרות שאומרים שהוא היה על זחל המג"ד. אני חושב שהוא היה עם ורדי".

את דן שילון בזחל"ם אתה זוכר?

יוסי: "כן".

אז דן שילון בדיווח שלו מתאר שקרינסקי היה בזחל"ם. אי אפשר לטעות בקרינסקי. אתה זוכר שהיה איתכם קצין סיוע אוויר?

יוסי: "בטח, הוא היה קצת קירח, דליל שיער".

מה עשה קצין סיוע אוויר?

יוסי: "הוא היה יד ימינו של המג"ד. פה ירדו מיסטרים על המוצב, כשעוד היינו למטה, הוא תיאם את זה".

כשהייתם בגבעת האם?

"כן, כשהיינו למטה על הזחל"מים, היו כל מיני המתנות על הכביש".

אתה יכולת לראות שמיסטרים מפציצים את תל פאחר?

"בטח".

על תל עזזיאת היה.

יוסי: "גם על תל עזזיאת וגם על תל פאחר".

עזרא ברוש דיבר על החלטת המג"ד להמשיך חזיתית אל המוצב: "אני חושב שההחלטה שלו היתה בגלל שהיה לחוץ מההפגזה".

יוסי: "אי אפשר להעריך".

הסברים בדרך האוגפת לפני הפיתול שלה צפונה, מתחת לגדרות תל פאחר

הסברים בדרך האוגפת לפני הפיתול שלה צפונה, מתחת לגדרות תל פאחר

ליד הגלגל המניע

עזרא: "הטנק שלנו הגיע עד כאן. 12 מטר מהגדרות הם מדדו. הטנק עמד על הטראסה הזאת. תשמע אני הייתי מופתע. כשאני הייתי בדרך למעלה מהעיקול כאילו באלכסון, אמרתי אסע לאורך הגדרות. זה מה שהיה לי בראש. ואני ראיתי את הזחל של המג"ד שם למטה".

יוסי: "אני זוכר שהיינו מאוד קרוב לתוואי ההטיה, שם נפגענו".

עזרא: "התחלתם לעלות לאט לאט למעלה".

יוסי: "מקום הפגיעה הוא קרוב לתוואי ההטיה. לא רחוק מהצומת. אבל זה לא משמעותי, עשרה מטר לפה או לשם".

יוסי פרידמן שאל איפה נהרג שלמה סגל.

ישראל: "הוא נהרג בירידה, שם הוא נפטר. הוא לא נהרג במקום. פינו אותנו בזחלם בתאג"ד להגושרים. אני הייתי איתו בזחל"ם. משם פינו אותנו לבית חולים תת קרקעי בקרית שמונה ומשם הגעתי לנהריה באמבולנס אזרחי כזה".

עזרא: "אני הייתי מטושטש. התעוררתי בעלייה להליקופטר".

יוסי פרידמן (מימין) ועזרא ברוש משקיפים מדרך ההטיה שמתחת לגדרות אל צומת האמ.איקס

יוסי פרידמן (מימין) ועזרא ברוש משקיפים מדרך ההטיה שמתחת לגדרות אל צומת האמ.איקס

ניסיון להגיע לגבעת הרתק

כאן ביקש פרידמן לנסוע לגבעת הרתק. "עוד לא הייתי שם". דני: "אין טעם לרדת לעין א-דייסה?". פרידמן: "לא".

עשינו את הדרך ברכבים מהחלק הדרומי של תל פאחר, על שביל שעליו נאמר שהיה דרך הנפט המקורית. אלא שאז התחיל להיות לחוץ בזמן לאנשי הטנדרים. ראינו את גבעת הרתק במרחק 200 מטר מאיתנו, אבל אז נאלצנו לבצע אחורה פנה. הגענו לכניסה לתל פאחר, החבר'ה נכנסו לחניה, העמידו גזייה והחלו לבשל קפה. אחר כך חזרנו לגבעת האם, לקראת פרידה מהטנדרים.

תל פאחר. צולם מהדרך שמובילה לגבעת הרתק. ממחיש את השליטה מאיזור הזה על היעד

תל פאחר. צולם מהדרך שמובילה לגבעת הרתק. ממחיש את השליטה מאיזור הזה על היעד

דני: אני מתחיל להתייאש מכל התל פאחר הזה. עזרא: נהניתי מהדבקות שלך במטרה

סיום היום התקיים במסעדת דגי דפנה, על צלחת דגים שאת חלקם הרגו פעמיים. כמה דקות עוד קודם לכן, הגיעו לבריכות קיבוץ דן כדי להתבונן אל הנוף ולנסות לראות מה בדיוק ראה מכאן חיים יבין בזמן הקרב על תל פאחר, כשתיאר את המראות בשידור שלא שודר [להאזנה לחצו כאן]. ההערכה היתה: הטנקים שיבין ראה ותיאר את לחימתם אינם כנראה מתל פאחר. נראה שהיו אלה טנקים של חטיבה 8 בזעורה.

דני סיכם את היום: "זה אומנם לא אמור לעניין אף אחד, אבל אני מתייאש".

יוסי: "ממה?".

דני: "מכל התל פאחר הזה".

יוסי: "אין מה להתייאש".

דני: "כי מה עשינו בשנים האחרונות? בעצם מה שיוצא, אתם יכולים להגיד עליי מה אני מבלבל את המוח, זה לגיטימי, אבל אני אומר – אני לא מתכונן להמשיך עם זה עוד חמש שנים. במקום שהסיפור הזה יתכנס לאיזה משהו שהוא סביר, אני לא אומר שצריך להגיע לאחידות דעים, אבל הפערים רק מתרחבים".

עזרא: "יש לך בעיה, אתם לא צריכים הייתם לבוא אליי, כי ברגע שהגעתם אליי וזרקתי לכם על השולחן את כל החומר, כי די, אני חיכיתי כל השנים שיתחילו לדוש בזה ויראו מה באמת היה. מצד אחד אתם מבסוטים שיש חומר, ואז התחיל בעצם הבלגן, אז התחילו כל הדברים שכן ככה או לא ככה".

יוסי: "העניין שלפי דעתי היתה מגמה מוסכמת לא לבצע תחקיר מסודר על תל פאחר מיד אחרי המלחמה, זה שיבש את הכל. אני לא יודע למה".

דני: "אבל בדרך גילינו הרבה חומר שאמרו שגנבו אותו או שאין".

יוסי: "זה רק מחזק את מה שאני אומר".

דני: "מצאנו הרבה חומר בארכיון צה"ל. היה מישהו כמו שלמה שבא והתעניין באמת? באו אולי שלושה או ארבעה אנשים במשך כל השנים לקרוא קצת. אתה יודע איך יהודים עושים משהו? יש בעיקר ברדק. ככה נראה ארכיון של יהודים. דברים שוכבים בערימות".

עזרא: "כשהתחלתי לאסוף חומר לספר שלי, צלצלתי ליונה אפרת והוא לא רצה לדבר".

דני: "עם כל הכבוד לך ולי וליוסי ולישראל, תל פאחר זה לא דבר כזה חשוב למדינת ישראל. אין פה שום דבר להסתיר. אני לא אומר להעליב מישהו, אבל אחרי יום כזה כמו שהיה היום אני מרים ידיים".

עזרא: "אני נהניתי מהדבקות שלך במטרה".

דני: "כרגע אני מרגיש כאילו עבדתי לריק, סתם, חבל על הזמן".

עזרא: "אני לא רוצה לעשות מה שעשו לכוח צביקה ביום כיפור. אם לא היו שם 60 טנקים אז היו שם שישה טנקים. אני לא רוצה להרוג אף גיבור, לא רוצה לקחת צל"ש מאף אחד. למשל הסיפור של דרימר. איך שאנחנו מבינים שדרימר עמד ליד המקלע חיפה או לא חיפה, הפגז הזה גמר את כל הזחל"ם. והם עשו את זה זחל של גולני כשזה זחל של השריון, נכון שזה לא משנה כל כך"…

דני: "מה אתה רוצה בעצם?".

עזרא: "כשהולכים לעשות הנצחה ומי שכותב על מצבה או בספר, צריך להיות בדיוק כתוב את האמת. אני שאלתי אותך – סמל שלמברג או סמל אפשטיין, מי היה מפקד הזחל?".

ישראל: "שלמברג".

עזרא: "קדחת. זה זחל שריון, מה לעשות, זה לא נכון?".

דני: "מה נכון ומה לא נכון, אני לא מבין".

עזרא: "זה היה זחל מ"פ שריון, ואפשטיין היה המפקד. אז צריך להיות מדויק במילים".

יוסי: "אין ספק שצריך להיות מדויק".

ישראל: "שאלה לי אליך – מפקד הזחל איפה יושב?".

עזרא: "מפקד הזחל צריך לשבת באמצע בין המקלען לנהג, והוא עמד שם".

ישראל: "אני יודע שמפקד זחל"ם יושב מאחורה מעל הנהג".

עזרא: "נכון".

ישראל: "שם סמל אפשטיין לא ישב, אלא אדון שלמברג. באחריות".

דני: "סליחה, אני לא מבין למה אתה שואל את זה? למה זה אכפת לנו עכשיו?".

עזרא: "מי היה מסופח למי, גולני לשריון, או שריון לגולני?".

ישראל: "זה גישה קטנה של ראש קטן של שריונר, כי גם לי לא אמרו תקפוץ לתוך הזחל"ם, אף אחד לא פיקד עליי".

עזרא: "אין כוח בגולן או מלחמה שהשריון לא הוביל".

דני: "לאן אתה מוביל כל הזמן? אתה הולך כמו שיכור".

עזרא: "אני מגן על השריון".

דני: "את מי זה מעניין בכלל גולני או שריון? שמו לך בטעות כובע שחור על הראש במקום צבע אחר, אז 50 שנה אחרי זה אתה עוד עם השטויות האלה?".

עזרא: "אם זה יהיה סיפור שאני מכיר אותו ואני אומר לכם שהוא נכון, אז אני הולך עם זה גם, אם יהיו שם שקרים…

מימין: יוסי פרידמן, יאיר עמיחי, אסא ועזרא ברוש

מימין: יוסי פרידמן, יאיר עמיחי, אסא ועזרא ברוש

נפרדו כידידים. מימין: ברוש, ביזר, פרידמן והוברמן

נפרדו כידידים. מימין: ברוש, ביזר, פרידמן והוברמן

למה הטנקים לא יזמו בתל פאחר?

עזרא: "תלוי מי הוא השואל".

יוסי, מה דעתך על תפקוד הטנקים?

יוסי: "אני לא יכול לתת לך תשובה לשאלה כזו, אין לי נתונים לשפוט".

ברוש: "המ"מים הפעילו".

ישראל: "מי אמר לך לעלות בדרך שם אל המוצב?".

עזרא: "אף אחד".

ישראל: "אז אתה נהדר".

עזרא: "כי אמרו לי עולים חזיתית על שפרה".

ישראל: "ואיפה עוד שש? למה לא עלו איתך עוד שש?".

עזרא: "תשעה טנקים התחילו לעלות, שלושה היו במחלקה מובילה ובמחלקה של צוק. בתוכנית ובהוראות של ת"פ גולני היה שהוא נוסע שני ושאני עולה ונותן חיפוי, אני נשאר ואדון צוק עם הטנקים שלו ממשיכים לרמת הבניאס".

ישראל: "התוכנית השתבשה, עכשיו עזרא בחור עם ביצים עולה, איפה כל השישה האחרים, למה לא עולים?".

עזרא: "כולם היו בעמדות אש למטה, אף אחד חוץ ממני וממוסא קליין לא זז קדימה. העליון נפגע מעל האמ.איקס, המחלקה של צוק נפגעה שם ומי שהתקדם זה רק הזחל"ם של מוסא והטנק של עזרא".

ישראל: "איפה כל היתר? אני לא מבין".

עזרא: "למטה 250 מטר על דרך ההטיה, מחכים לפקודות".

ישראל: "למה עזרא ברוש לא מחכה לפקודות והולך קדימה, והחמישה אחרים מחכים לפקודות?".

עזרא: "כי עזרא ברוש נבחר למ"מ ותיק והיו לי צוותים עוד מ'קדש', והיינו מחלקה ותיקה וחזקה והיינו צריכים להוביל".

ישראל: "למה אחרים יושבים ולא מזיזים את התחת?".

יוסי: "לא היה מי שיפעיל".

עזרא: "שאלתי את שמיל – למה לא לקחת שני טנקים שלא עושים כלום, שמסתכלים ואוכלים ארוחת בוקר, כמו מה שהוא סיפר, למה לא לקחת שני טנקים במקום שני זחל"מים? אתה לא עושה שום דבר בלי פקודות. יש מעלי מג"ד ומ"פ, וכולנו בסך הכל מחלקה".

דני: "אז מה אתה רוצה להגיד בזה?".

עזרא: "אני בסך הכל רוצה להיצמד לאמת".

האמת של מי? האמת של דני, או של ישראל או שלך? או שאולי ניצמד לאמת של יוסי פרידמן שראה את מ"פ הטנקים נשכב מתחת לשרשראות ולא רוצה להמשיך.

עזרא: "קודם כל, אני לא יכול להגיד על זה מילה, כי אני לא הייתי ולא ראיתי ואני לא יודע כמה הוא נשכב. אנחנו יודעים שהמ"פ הזה רק צנח כמה חודשים לפני המלחמה לתפקיד, ולכן הוא שם אותי קדימה. הוא לא הוביל את הפלוגה, הוא קיבל הוראות, לא היה מי שייתן להם פקודות".

דני: "אתם כל הזמן בורחים לקיבינימט. הגרסה של תל פאחר, של מה שייצא שם, זה מה שכולם יודעים. אני אמרתי לך לפני ארבע שנים שאין אמת אחת, יש סיפור שלו ויש סיפור שלו ויש סיפור שלו".

יוסי: "אפשר לכתוב בהקדמה לספר שהמידע נאסף על-ידי הלוחמים".

דני: "הוא רוצה את האמת. איזה אמת? אין אמת".

—————————————————————–

72 מחשבות על “מחפשים את האמת

  1. יש לי תחושה שעזרא צודק באשר למקום הירי- כנראה היה יכול להיות גם מקום העליה…. 🙂
    הצילום שצילמתם מהציר מראה חלק מהאיזור שנועד לעליה. תמשכו לכיוון עמוד החשמל וכנראה תגיעו לציר שהולך מתחת לציר הנפט- ישירות למזרח התל הדרומי.
    איזה סיור הזוי……

  2. כבוד,לדני ליוסי לישראל ולעזרא..האמת הקרב לא נותן מנוח,לא להם ולא לאף אחד מהלוחמים שהשתתפו בקרב,כולל אני..כל אחד מאיתנו רוצה להגיע באמת באופן מסודר ,לחקר האמת …כנראה זה בלתי אפשרי,בגלל הטראומה הגדולה.ומרחק הזמן…כל אחד מאיתנו רואה את הקטע האישי שלו..ובעניין הצ"לשים ,כל העניין שהועלה בפוסט,לא לעניין,ואיין צורך לחלוק ..אנשים השתתפו הקריבו את חייהם בחלקם.וזכו בצדק באותות…..נחכה ליוני בשנה הבאה,במלאת 50 שנה לקרב. נחבק את המשפחות השכולות,ואת החברים לנשק …..

  3. קוראים יקרים,
    התיסכול שלי מיום הסיור הזה משתקף היטב בכתבה.
    מאידך לכל מי שקרא את מאות הכתבות שהתפרסמו כאן עשויה להיות בסה"כ תמונה אמינה יותר ממה שמשקפת הכתבה הנוכחית.
    למרבה הצער יש לשהקיע הרבה זמן בקריאת הכתבות,
    אבל לקראת שנת ה-50 לקרב יצא ספר בעריכת שלמה מן שיספר את הסיפור כפי שהשתקף מהכתבות.

    בסיור המתואר כאן עלו מספר נקודות מהותיות שראויות להבהרה אבל לא אעשה זאת כי דומני שאין מי שיתענין בהבהרות אלו.
    אם יצטברו בתגובות לכתבה הנוכחית יותר משלוש בקשות להבהרה אקדיש לכך זמן ואפרסם כאן תגובה לנקודות שנראות לי כחשובות.
    אחרת אראה בכך הוכחה "לחוסר ענין לציבור" ואשתוק.

    הכתבה נערכה עפ"י ההקלטה של השיחות בשטח וחסרים בה הסברים לאיזה מקומות מתיחסות האמירות שמצוטטות. (לדוגמה: "אם אני מקבל את מה שאמרת מהשיחים האלה," השיחים הללו נמצאים ממערב לבתים המערביים של חורבות עין אדיסה שם ברוש אמר עמד כאשר ירה אל תל פאחר.)
    אני מקווה ששלמה יוסיף בסוגרים הסברים כאלה.

  4. בית משוגעים קטן וחמוד
    כל הוויכוחים מתאים לאנשים שחוו ארוע משמעותי לפני יובל שנים.
    נסבל ונסלח
    חיזקו ואימצו על מאמציכם לחקר האמת

  5. את האמת המוחלטת לא תמצאו בגלל שכחת השנים, אבל מספיק שתחוו ניצוץ של אמת במסע הארוך שלכם והוא יהיה ההארה שתחבר אותכם אל הילד שבכם ותעניק את הרוגע שאתם זקוקים לו.

  6. תודה על המסע

    כנראה שיש לא מעט חילוקי דעות שיהיה צורך ליישבם מטר אחרי מטר, ולאמתם / לעמתם מול מסמכים / מפות תצ"אות / פוטוסטטים מזמן אמת, או כאלה שנכתבו בסמוך לאירועים.

    תודה מיוחדת ליאיר ואסא שסיפקו את הכלים לנוע בשטח.

    וכמה שהעולם קטן הסתבר פעם נוספת, כאשר גילינו יאיר ואנוכי, כי שכבנו באותה מחלקה 42 בתל השומר שהתעסקה עם פצועי הכוויות.

  7. כתבה חצי הזויה אבל אפשר להבין …
    התבטאות מעניינת של עזרא שאומר שהוא רואה את תפקידו להגן על השריון. השאלה היא אם להגן בכל מחיר כולל מחיר סילוף האמת? נקודה למחשבה..

  8. הנושא יבער בנו עוד הרבה שנים, כנראה.
    מבקש אני להבהיר מספר דברים:
    1. למרות שעזרא ברוש טוען בקביעות כי לא אני חילצתי אותו, ומאחר והייתי בפיכחון מלא, אני אומר באחריות מלאה, כי הייתי אני זה שהרים אותו לאלונקה, אוחז בנפרד בגופו ובנפרד ברגלו. שאלתי לשמו וגם התפלאתי כי שלח אותו לעזור לעודד קודם, למרות מצבו הקשה. זוכר גם כי אחז תמונה בידו. רק שנה לאחר מכן, עם פרסום הכתבה במעריב, התוודעתי לקיומו של יעקב העליון. אני גם הייתי זה שהעמיס אותו על זחל"מ הפינוי לרוחב (לא לבד), ונשכבתי מעליו שלא יפול עד הגיענו לתאג"ד.
    2. אני גם חבשתי את עודד, שביקש ממני לעזור קודם לעזרא.
    3. המ"פ נמיר ישב שם בצד, ראשו רכון בין ידיו, ממלמל דברים בגנות גולני והמג"ד, ומסרב לעשות שום דבר. כולל לא לעזור לחייליו ששכבו שם פצועים ועם ההרוג של הטנק.
    4. לפי מצב הטנק, כמו שראיתיו אז, הרי שעזרא הגיע למקום דרך הדרך האוגפת שהיתה כבר אז קיימת. אני מספר עליה למגד בספרון הקרב על התל ומתאר אותה כ – S הפוכה. היא קיימת כך גם היום.
    5. כשעברנו ממערב לא – דיסה , ירו עלינו. שמענו את הכדורים נוקשים על דופן הזחל"מ. אם היו שם הטנקים, איך בכל זאת ירו עלינו?
    6. ורדי נעצר בעיקול הדרך. אני הייתי בזחל"מ שלו. קרינסקי לא היה איתנו. פתאום הופיע קרינסקי, הוריד את ורדי לשיחה, ושם התפצלנו ל – 2 כוחות. השאר ידוע. אי אפשר לציין את מספר העצירות, כי כל הדרך התנהלה במין איטיות שכזו, נוסעים נעצרים ושוב נוסעים, מפאת האש העזה שהיתה שם.

    • איזי, האם אתה יכול להגדיר במדויק איפה פגשת את נמיר שיושב בצד? (יושב ליד הטנק שלו, אני מבין).
      אתה אולי זוכר אם הוא היה מרוח בגריז או משהו?

      • הי שלמה,
        כשירדתי למטה עם משה הראל (מעט השתהיתי בדרך), אחרי מות המג"ד, ראיתי רב-סרן יושב על על אבן כ – 30 עד 40 מטרים דרומית לטנק של עזרא. הוא ישב על קצה דרך העפר. לשאלתי ענה כי שמו נמיר וכי הוא מפקד הטנקים.
        ביקשתי ממנו להסיע טנק אחד אל הואדיון שבין היעד הצפוני לדרומי ומשם לירות אל המבנה המרכזי שבמרכז היעד, כדי להכריע אותו. באותו הזמן לא ידעתי על קיומם של כוחות אחרים על התל מלבד שלנו ושל ורדי.
        הוא ידע כבר על מות המג"ד (כנראה משה הראל שקדם לי, הספיק לספר לו). הוא דחה את בקשתי בבוז תוך שהוא פולט מילים קשות בגנות הגדוד והמג"ד.
        כ"כ הוא לא נחלץ לעזרתי לעזור לפצועי הטנק של עזרא ששכבו שם נאנקים מכאבים.
        הוא לא ניראה מרוח עם גריז. מראהו היה כרגיל.

        • לדבריו הוא ירד מהטנק כדי לאתר את מקורות הירי צירף אליו אף את הקש"א שגם הוא לא זיהה את מקורות הירי.

          40-50 מטר מהטנק של עזרא , צריך להיות גיבור לשם כך.

          האם אינך טועה במרחק?

          • הי ישראל,
            לא הבנתי בדיוק למי אתה מתכוון בדבריך : אל נמיר או אלי?
            בכל אופן, אני לא ירדתי משום טנק אלא מהתל לאחר מות המג"ד ולאחר שנשארתי ללא תחמושת וע"פ הוראתו של משה הראל הקש"א.
            הקש"א לא היה עם נמיר אלא איתי, וזיהיתי בברור את העמדה המרכזית שבמרכז היעד ממנה נורתה אש לעברי כל הזמן. זו היתה הסיבה שביקשתי מנמיר להזיז טנק לואדיון.
            אינני טועה ביחס של המרחק של ישיבתו של נמיר. הוא ישב למרגלות התל, קרוב למקום ממנו הסתער למעלה הכח של קרינסקי.

            • בוקר טוב איזי

              אתה גיבור ללא כל קשר לנמיר.

              התכוונתי כי אם נמיר ישב 40-50 מור מהטנק של עזרא אז גם הוא גיבור ( ונדמה לי שהוא לא ישב כל כך קרוב לטנק של עזרא ולכן באה שאלתי, לגבי המרחק שלו מהטנק של נמיר.

              ואני התייחסתי לנאמר על ידו כאן
              https://naamoush.wordpress.com/2015/03/31/%D7%93%D7%99%D7%95%D7%95%D7%97%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%A0%D7%93%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/
              " ביקשתי מ-65 הוראות. 65 ענה לי המתן, דווח לי מהיכן יורים עליך ואנחנו ניתן לך כל סיוע, אפילו אווירי. ירדתי מהטנק והתמקמתי בין הסלעים לידי כדי שאפשר יהיה לצפות בשקט במשקפת. השטח צפונה היה מכוסה עשן, ואי אפשר היה לראות פרטים מדוייקים לצורכי דיווח. הודעתי ל-65 שאני ממשיך לקבל אש חזקה של נ"ט ומרגמות, אולם לא יכול לאתר את מקור האש.

              בשלב זה מגיע אליי קצין הסיוע [קש"א גדוד 12, משה הראל], קופץ על הטנק ומספר לי – 'מוסא נהרג, על המוצב אין התקדמות מאורגנת', ושואל אותי לאן אני מבקש אש. אמרתי לו שאותו דבר מבקש ממני 65 ואיני מאתר את מקורות האש, בוא נאתר ביחד. לא הצלחנו לאתר גם ביחד. היות ולא היה לו מכשיר קשר, השתמש במכשיר שלי כדי לדווח לאחור."

              וכעת להבנתי אתה מציין מיקום אחר שלי לפחות לא ברור. האם אתה מתייחס למקום ממנו התחלתם לעלות? או למרחק משביל העליה בדרככם למעלה?

              " אינני טועה ביחס של המרחק של ישיבתו של נמיר. הוא ישב למרגלות התל, קרוב למקום ממנו הסתער למעלה הכח של קרינסקי."

              • הי ישראל,
                לצערי אינני יכול להיות שותף להגדרתך את נמיר כגיבור. מאחר והוא איננו בינינו ואיננו יכולים לקבל את תשובותיו לנאמר עליו, אענה בזהירות ואומר רק שאת דעתי עליו גיבשתי כבר כשהייתי עלם בן 19, 10 חודשים בצבא בקושי. והיא איננה חיובית במיוחד, וכנראה שלא תשתנה לעולם.
                בכל אופן, לאחר הפגישה הקצרה בינינו, ראיתי אותו מעט זמן בשטח ולאחר מכן הוא נעלם.

                מקריאת עדותו בפוסט שציינת לעיל, אני מבין שהוא הלך אחורנית לכיוון המח"ט.
                עדיין עומדת ותלויה באויר התמיהה מה הוא עשה במשך כשעתיים וחצי לערך, מרגע שבו פגש את הראל ואותי בשעה 16:15 – 16:30 בקירוב, לבין פגישתו את המח"ט בעת דימדומים בסביבות 18:45. איתנו, בטיפול בפצועים, שחלק מהם היו אנשיו, הוא לא השתתף.

                לגבי מקום ישיבתו: משה הראל ואני ירדנו מהמוצב לכיוון דרום, מהכיוון שמוסא והוא עלו. עם הגיענו למרגלות התל, פנינו מערבה ומשם צפונה לכיוון הטנק של עזרא ברוש. שם ראיתי אותו יושב. פחות או יותר באזור ממנו הסתער הכח של אלכס. לכן המרחק ממנו ומעזרא לא היה גדול ממה שציינתי.

                • איזי בוקר טוב

                  האם ירדתם עד לתוואי ההטיה ואז הלכתם מערבה וצפונה או חתכתם באמצע ופניתם מערבה באותה דרך בה הלך המגד ממקום הפגיעה של הזחל"מ שלו עד למפגש שלו עם דני.?

  9. לדני,
    הייתי רוצה להכפיל את התגובה הזאת בשלוש, כדי שתכתוב את ההבהרות שלך… כזכור לך או שלא, בויכוח בינינו חייתי בתחושה שהארועים התרחשו באורח מסוים, שבין היתר השתמע ממנו שהמג"ד קליין ז"ל לא התכוון לפקוד על הסתערות חזיתית, ואתה חלקת על כך. מאז התגלו דעות רבות נוספות, שתומכות בדעתך. בכל זאת, נראה שלא ניתן להכריע חד-משמעית, ואחדים מהמשתתפים דוגמת יוסי פרידמן, טוענים שלא ניתן לדעת מה הייתה כוונתו של קליין; כמו גם: מה התרחש בפועל ומדוע, במקרים רבים אחרים (מהיכן ירו בעין א-דיסה, מה היה מסלול התנועה של ברוש, ועוד הרבה).
    לאור כל זאת, אני מאד מעוניין לשמוע ממך מהן הנקודות המהותיות שראויות להבהרה. בעיקר, בנקודה שהכי מעניינת אותי – מהן העדויות שהתגלו שתומכות בדעתך, שהפקודה של המג"ד הייתה להסתער חזיתית. מכל העדויות שהצטברו בבלוג, לא ידוע לי על מישהו שהיה בקרבתו של קליין בעת מתן הפקודה ונשאר בחיים – שילון, פליקס, הראל, פרידמן – שזוכר בודאות שזו הייתה הפקודה. אשמח אם תבהיר ותתקן את הטעות.
    אבנר

    • להבנתי, זה מה שעזרא זכר מהתחקיר של חש"ן לגבי המקום שהטנק של הגיע הכי קרוב לגדרות התל הצפוני.

      • תודה. גם אני הבנתי כך (ושיערתי שהרישום מההקלטה מדויק, ומדובר על זכרון מרישום *מדוייק* של מדידה שנעשתה אז), אך מה אעשה ונתון זה אינו מסתדר לי עם הזכרון שסופר ביוני 2014: "ראיתי את הגדרות, הייתי 40 או 50 מטר מהן" (וכך סיפר אז גם התותחן: "היינו 40 או 50 מטר קרוב לגדרות").

        כפי שהעיר ישראל בסמוך (בשעה 8:12), "נתון זה ניתן למדידה גם היום". לשם כך אין צורך לנסוע לשטח ולבדוק עם 'מד מטר', אפשר גם למדוד במפות הוירטואליות שברשת, וגם, פחות או יותר, לשער לפי התמונה שצולמה ממרומי התל (אם לוקחים בחשבון שאורך הטנק קצת יותר משישה מטר).

        ואם כבר מדברים, תמוה בעיניי לא פחות המשפט הבא המופיע למעלה: "הטנק עמד על הטראסה הזאת". מה המשמעות של זה?

  10. בתגובה למעלה שאל שלמה את איזי "אתה אולי זוכר אם הוא היה מרוח בגריז או משהו"? – ואיזי השיב: "הוא לא ניראה מרוח עם גריז. מראהו היה כרגיל".

    יש להבהיר את השאלה והתשובה:

    אמנם כך סיפר הסמ"פ גדעון נוימן, בראיון לבלוג בינואר 2014: "הטנק של נמיר (המ"פ) חטף פגיעה בחבית גריז וכל הגריז מרח את נמיר שהיה עם ראש בחוץ. זה הכניס אותו לפאניקה איומה כי הוא לא ראה כלום", אך יש לזכור שהסמ"פ נותר מאחור, ודבריו אלו אינם עדות ראיה. כאלה הם גם דבריו של משה גרטי, שלחם באזור אחר אך ידע לספר ביולי 2013: "המ"פ עצמו נוטרל לאחר שספג חבית גריז בפניו כתוצאה מפגיעת פגז".

    לעומת זאת, בדו"ח סיכום שכתב המ"פ והועתק בבלוג, נמצא: "הטנק שלי קיבל גם הוא נ"ט אשר ניתז בין השרשרת וכנף הטנק והתיז את חבית הגריז שהיתה קשורה מלפנים על כל חזית הטנק ועליו". כך, "ועליו" (ולא: "ועליי") במקור, ראו צילום:

    אם כי לפי התחביר אכן נראה שצריך להיות כאן "ועליי".

    וביתר פירוט בתחקיר שנערך למ"פ ב-18 לינואר 68' (התפרסם בבלוג ב-31 למרץ 2015): "חטפתי נ"ט ארוך שהתחלק ופגע רק בחביונת הגריז ושרף את הצד הקדמי של הטנק, כיסה בשכבה שחורה את הפריסקופים החזיתיים של הנהג והטען-קשר. מהמכה עפתי החוצה מהטנק", אף מילה על כך שהוא היה "מרוח עם גריז". החבית ('חביונה', וכך גם בצילום הנ"ל) אמנם פגעה בו, וזו כנראה "המכה" עליה הוא סיפר (ולפי זה אפשר אכן לתקן לעיל: "ועליי", כלומר, שהחבית פגעה בו. כבר הערתי בשעתו כי בעדות ראובן דנגור, נהג הטנק של ברוש, כפי שהתפרסמה בשעתו בספר החטיבה, נמצא שהוא ראה את "מפקד הפלוגה, שהיה פצוע בכתפו הימנית", אך נמיר בסיכומו ובעדותו לא 'התבכיין' ולא הזכיר כלל את פציעתו!), אך לאו דווקא שמרחה אותו בגריז.

    אגב, כנראה שהפגיעה הזו בטנק של נמיר לא הייתה למעלה, למרגלות התל, אלא עוד קודם לכן, למטה, על תוואי-ההטייה. כך עולה מהמופיע בראיון (אפריל 2014) עם שלמה קרייף, שלא עלה למעלה אלא נפצע בנוסעו בזחל"ם המרגמה שנפגע למטה, קרוב לצומת: "הוא זוכר שהטנק של מ"פ הטנקים חטף פגז בג'ריקן של הגריז".

    מצאתי לנכון לציין את מיקום הפגיעה הזו, כדי לשלול את התיאור המופיע בתגובה (לפוסט אחר) מהתאריך 23 בדצמבר 2014 בשעה 16:49 – ממנו משתמע שהפגיעה הזו הייתה למעלה, ובשלב הסמוך לדיווח של נמיר: "שואלים אותו בקשר מה קורה והוא הורג את כולם ובטוח שהוא לבד … הדיווח הזה של נמיר ניתן ככל הנראה אחרי שהטנק שלו נפגע בפנייה מדרך ההטיה מזרחה לכיוון תל פאחר. נמיר יודע שהטנק של ברוש נפגע, הוא אמור לראות אותו … בשלב שבו דיווח לאחר שהטנק שלו נפגע וחבית הגריז עפה עליו, כנראה שאף אחד לא מגיע מאחוריו והתחושה שלו היא של ניתוק וחוסר אונים … כך שברגע שבהמשך התנועה הוא נפגע והגריז ניתז על פניו – חוסר האונים התעצם ומכאן הדיווח שנשמע היסטרי",

    – כי כאמור, הדיווח של נמיר (עליו להלן) היה כנראה למעלה, ולא בשלב מוקדם, למטה, שאז היה הסיפור עם חבית הגריז.

    ולעניין הדיווח: הרי הוא נמצא ביומן הקשר ורואים בו כי התיאור שבעדות "הוא אמר שנדמה לו שכולם נהרגו והוא נשאר לבד" – שעל-פיו נכתב התיאור דלעיל: "הוא הורג את כולם ובטוח שהוא לבד" – הוא תיאור מוגזם שאינו מדוייק. נמיר בתחקיר שלו סיפר שדיווח: "אינני יודע על מצב הפלוגה ונדמה לי שהיא הלכה", וביומן הקשר נמצא הנוסח: "הפל' [….] מפורקת" [=בפירסום בבלוג נרשם רק "הפל' מפורקת", אך בצילום היומן ברור שרשומה כאן עוד מילה שקשה לפענח את קריאתה. אולי: הזאת?].

    עוד נרשם ביומן בדיווחו: "נשארו רק 3 כלים" [ובשורה נוספת:] "נמצאים בעמדות". על כך נכתב בשעתו, בעת פירסום היומן בבלוג, הפרשנות: "בדיעבד ידוע שטנקים אלה עמדו מערבית לטרשית והיו מוגנים מכיוון תל פחר אבל לא מירי הטנקים שמצפון מערב. טנקים אלו לא נפגעו אבל לא השתתפו יותר בקרב". לעניות דעתי, נמיר כלל לא התכוון כאן לטנקים שנשארו מערבית לטרשית, שכן מהמיקום שלו – למעלה, באזור הדרך שלמרגלות היעד – הוא כלל לא ראה אותם (הטרשית הרי מסתירה), ובנוסף לזה הרי היו שם יותר משלושה טנקים. לפיכך נראה לי לומר שבדיווח זה הוא התכוון לכך שידוע לו רק על שלושה טנקים כשירים שהצליחו לעלות (ובקשר לשאר הטנקים יש לשים לב לדבריו בתחקיר: "קראתי לשאר הפלוגה בקשר על מנת לוודא מי קיים, מי נפגע. לא ענה לי איש". לכן הוא שיער שנפגעו).

    כמו כן, בניגוד למופיע בתגובה שהועתקה לעיל ("נמיר יודע שהטנק של ברוש נפגע, הוא אמור לראות אותו") יש לשים לב לדברים שסיפר נמיר בתחקיר: "במצב זה איני רואה את עזרא [ברוש] שנמצא קדימה אחרי העיקול"! (על ה'עיקול' המדובר, ובקשר עם האמור בתגובות למעלה, אכתוב בהזדמנות קרובה).

    כמו כן, גם הטענה (מרץ 2014) בנוסח "למה המ"פ הזה שלהם עם החבית גריז סיפר בובע מייסעס למה הם לא יכלו (לנסוע) איפה שאנחנו נסענו בזחל"מים?" – היא בבחינת טעות בכתובת. הרי טנק המ"פ כן נסע והגיע עד למרגלות התל והוא לא סיפר "למה הם לא יכלו (לנסוע)". לאידך, פקודה ברורה לנסיעה (באיגוף) צפונה *הוא* לא קיבל! (וכבר אמר מי שאמר: "מה יש לבוא אלינו בטענות? קחו את הטנקים, תעשו מה שאתם רוצים. אבל הם מקשקשים").

    עוד משהו:

    שלמה, בשאלתו לאיזי, הוסיף גם את המשפט "(יושב ליד הטנק שלו, אני מבין)". במענה של איזי לא מצאתי התייחסות לכך. האמנם איזי מאשר שנמיר ישב בסמוך לטנק שלו?

    נכתב גם: "כשירדתי למטה עם משה הראל (מעט השתהיתי בדרך)". האם זכורה סיבת ההשתהות הזו? האם משמעות הדברים שבשלב מסויים משה המשיך לרדת לבד ואיזי השתהה?

    • תשובות לישראל, שלמה ולשמואל'ק,
      1. לא ירדנו עד לדרך ההטיה. הצילום למעלה ממחיש בדיוק (הריבוע האדום) את מיקומו של הטנק של עזרא, ולשם ירדנו. הדרך הזו היתה קיימת כבר אז. נמיר ישב על אבן, מחוץ לטנק שלו שנמצא באזור העיקול, כ 30-40 מ' דרומה לטנק של עזרא. זה הטנק שביקשתי ממנו להניע לכיוון הוואדיון לנסות לפצח את מרכז התל.
      2. הוא ישב לבד, מליט את פניו בידיו. דיברתי עימו מספר דקות פנים אל פנים. הוא לא נראה מרוח בסימני גריז. גם לא היו סימני דם על כתפו.
      3. כאמור ירדנו מצד דרום. הגענו אל רשת הגדרות העכבישית הסבוכה. משה הראל עבר אותה ראשון. חיכיתי עד למעבר שלו, ואז עברתי אחריו. זה זמן ההשתהות שלי. בזמן הזה הראל המשיך קדימה וכנראה דיווח לנמיר על מות המג"ד.
      4. כשהגעתי אל נמיר, הראל כבר לא היה שם והתפלאתי על כך שהוא יודע כבר על מות המג"ד.
      5. על שיחתי עימו כבר סיפרתי למעלה.
      6. כאמור לעיל, הדרך הכבושה שרואים בצילום היתה קיימת כבר אז. לא סביר בעיניי המסלול הכחול שמשורטט שם כאילו זו הדרך בה נסע הטנק של עזרא. יותר סביר כי הוא נסע על הדרך הכבושה העולה מזרחה מצומת האמ.איקס. גם כיוון פניו לכיוון צפון מעידים שכך היה. מאחר והטנק של נמיר היה מאחוריו, נראה כהגיוני שגם הוא נסע על הדרך עצמה. עדותו של נמיר כי הטנק של עזרא חסם את הדרך מחזקת את האמור.

  11. לעצם קיומה של הדרך דעתי כדעתך.

    אני מבין כי אחרי שהקש"א "נעלם" לך מצאת אותו וחילצתם פצועים.

    מסופר כי כאשר המח"ט הגיע למרגלות התל סביב השעה 1830 הוא הוזהר מפני האש השוצפת קוצפת ושיתפוס מחסה.

    האם זה מה שזכור לך?

    • הקש"א לא נעלם. הוא הלך לדווח למח"ט.
      בזמן הזה טיפלתי בעזרא ובעודד, ואז הופיע אלקה, שהיה בכח של דני, ודיווח לי מה קורה עם הכח של דני.
      רצתי לכיוון של דני, לתוך הגיאיון (בדרך פגשתי את פופוביץ' שהגיע פצוע וכיוון אותי) והגעתי למעלה עד יואל זבדי. חבשתי אותו, העמסתי אותו או את קילמן, אינני זוכר כיום במדויק מי מהם, על כתפיי, ורצתי איתו לנקודת התאג"ד.
      שם פגשתי שוב את משה הראל, לקחנו אלונקה ורצנו שוב יחד, אל עבר הכח של דני וחילצנו אותם.

      לאחר שהבאנו אותם אל עבר הטנק של עזרא, הגיע זחל"מ, העמסנו את הפצועים עליו, את חלקם לרוחב הדפנות, נשכבתי מעליהם כדי שלא יפלו וכך הגענו אל נקודת התאג"ד.

      הצטיידתי בתחמושת וחזרתי ע"מ לעלות בפעם הרביעית לתל לעבר יוסי גינצבורג ושקרוקה, ותוך כדי טיפוס למעלה שמעתי את קולות הסיירת שצועקים היעד בידינו.
      בשום שלב לא פגשתי את המח"ט.

  12. ב-31 בינואר 2017 נהרג יאיר עמיחי שהיה אחד המלווים שלנו בסיור זה.
    הוא נהג באחד משני הטנדרים שהיו איתנו והאזין בקשב רב להסברים, לניתוחים ולוויכוחים, ושאל שאלות לעניין.
    לסיור הוא הוזמן ע"י דני שהכיר אותו.


    אי אפשר היה להחמיץ אותו בגלל שפמו המלהיב ובזכות הנוכחות הדומיננטית שלו.
    יאיר שהיה מלווה טיולים מטעם משרד החינוך בצפון ביחד עם אסא, נדרס ע"י אוטובוס בחניון העליון של החרמון, מסיבה לא ידועה.
    היה סא"ל במיל' וממייסדי מושב רמות ברמת הגולן מעל הכנרת הצפונית.

    יהי זכרו ברוך.

  13. צמרמורת עברה בגופי לשמע הידיעה הקשה

    ההיכרות המחודשת עם יאיר ערכה מספר שעות בלבד אבל הוא השאיר עלי רושם עז.

    מלא חיוניות לוגם את החיים ואת הטבע מסביב במלוא ריאותיו , ובסיוע ערכת קפה שנשלפה בעת שחנינו בחניון שעל התל.

    מלח הארץ.

    ההיכרות הקודמת בינינו הייתה כאשר שכבנו שנינו פצועים קשה בביתן 42 בתל השומר שבה שכנה מחלקת הפלסטיקה.

    חבל על דאבדין ולא משתכחין

  14. להלן התגובות שניתנו לאחרונה בכתבה "סיכום הארטילריה" אבל שמקומן הנכון עפ"י הנושא "ההתרחשיות בתוואי ההטיה" הוא כאן.
    אנא הגיבו כאן לענין זה.

    חלק ראשון:

    שלמה מן הגיב:
    15 ביוני 2018 בשעה 17:21
    גדעון עציון קש"א גדוד 13 בדוח הסיכום שלו: "לפי הוראת המג"ד טיווחתי את תל פאחר עם 2 סוללות מ-335 והחילותי להעסיק איתן את התל, עד אשר שמעתי בקשר את משה [הראל, קש"א 12] מבקש להפסיק את האש".

    ואגב כדאי לשים לצילום שהיום יותר מתמיד – בעיניי לפחות – סבירות גבוהה שזהו ירי של גדוד 335 שנמצא בעורף גבעת האם ויורה לכיוון כללי ממזרח לתל עזזיאת. תלחצו על התמונה ותראו טוב יותר.

    להגיב
    בני הגיב:
    16 ביוני 2018 בשעה 0:34
    ישראל. שמעת את מה שגדעון עציון אמר- כפי ששלמה הביא. כבר יש לך שתי סוללות מכמ"ת.
    וגם הקש"א שלכם, הלא הוא משה הראל , מעיד כאן: https://naamoush.wordpress.com/2014/11/11/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%93-%D7%A0%D7%A4%D7%9C-%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%94/, את הדברים הבאים: "יש שתי סוללות. בשלב ראשון סוללה אחת של המכמ"ת, אחר כך סוללה שנייה והגד"ש. גדוד שלם. כלומר, ודאי שאיננו נכון שרק גד"ש ירד על תל פאחר, שעה שהמכמ"ת הוקצה רק למשימות אחרות. בשלב ראשון רק סוללה אחת ואחר כך קיבלתי סוללה שנייה".
    הנה כי כן, גדוד 12 קיבל הקצאת ארטילריה נכבדה מאוד. לא בגלל הארטילריה קרה מה שקרה.

    להגיב
    בני הגיב:
    16 ביוני 2018 בשעה 18:52
    אגב, בספר המצויין "תל התעלות" מציין שלמה מן, מפי אלי עשת כי על תל פאחר ירו 3 סוללות מכמ"ת ו-3 סוללות גד"ש. סוללת מכמ"ת אחת הייתה מ-334 והשתיים האחרונות מ-335. גם במחקר שפרסמתי ב"תמיד תותחן", הבאתי את סיכום המלחמה של המס"ח אלי עשת, בו נאמרו דברים זהים.: "תוך כדי השהייה בגבעת האם טיווחנו סוללה ממכמ"ת הרעם לבורג' בביל (9128). נתתי תיקונים (כולל רכז) לסוללות של 828 שהעסיקו את תל פאחר. אותו זמן סוללה נוספת ממכמ"ת הרעם (סוללה א') טיווחה לחלק הצפוני של תל פאחר. ביקשתי סיוע נוסף. קיבלתי שתי סוללות ממכמ"ת 335, והיות והחפ"ק החל לנוע השארתי את סרן עציון על גבעת האם. הוריתי לו לטווח את שתי הסוללות לחלק הדרום-מזרחי ולחלק הדרום-מערבי של תל פאחר.". אם כך לא ירו לסוללות שאחרי התל. וגם אם ירו עליהן בשלב כלשהו, היה זה לטובת אנשי גדוד 12 שספגו הרבה אש 82 מ"מ.

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    19 ביוני 2018 בשעה 9:15
    אני מסכים שהסיבה העקרית למה שקרה בתל פאחר היא ההחלטה להכנס לשטח ההשמדה שמתחת לתל.
    החלטה זו גרמה להחלטות נוספות שהגדילו את הנזק לכוחותינו.
    ההחלטה השניה היתה לתקוף את התל ממערב וממנה נבעה ההחלטה השלישית להפסיק את אש הסיוע הארטילרי כבר בסביבת השעה שלוש (15:00). כלומר השפעת אש הסיוע היתה מוגבלת לתל הדרומי בלבד שספג אש משתי סוללות.
    לכך היתה השפעה נכרת על ההתנגדות בתל הדרומי וכוח ורדי כבש את 2\3 המוצב בקלות. רוב הנפגעים לכוח ורדי וכוח הסמ"פ בתל הדרומי היו מאש שנורתה מהתל הצפוני.
    עד השעה שלוש, התל הצפוני לא רוכך ואש הסיוע הופנתה אל "גיא ההריגה". כאשר נכנס כוח הטנקים לאזור אכן ספג אש מכוחותינו והסיוע הופסק. לפי עדות הראל, כשראה את כוח קרינסקי עולה לתל הצפוני הפסיק את האש.
    התוצאה של הפסקת אש הסיוע גרמה לכך שלאויב נשמרה יכולת התנועה והירי מהתל הצפוני הן בתוך התל הצפוני והן בירי לעבר גיא ההריגה והתל הדרומי. ניתן לקבוע שכל הנפגעים בגיא ההריגה היו מאש שנורתה מהתל הצפוני. רוב מוחלט של הנפגעים בתל הדרומי היו מירי מהצפוני (עיין מפת נפגעים).
    זה גם ההבדל הבולט בין תוצאות הקרב בתל עזזיאת לעומת תל פאחר.
    את תל עזזיאת כבשה פלוגה אחת (פלוגה ב' של אורי שגיא) עם הרוג אחד בלבד. חיילי האויב בתל עזזיאת היו שבורים מהירי המסיבי שחטפו כל הבוקר ולכן גם ניסו להמלט.
    כתוצאה מהבילבול וחוסר הידע היכן כוחותינו הופסקה האש גם למיסוך כוחותינו ומיסוך הטנקים של האויב מה שגרם לפגיעה בכוח הטנקים שלנו ובזחלמים.
    את הויכוח האם ניתן היה לחדש את הירי הארטילרי על התל הצפוני אשאיר לפעם אחרת.

    להגיב
    נאמן הגיב:
    19 ביוני 2018 בשעה 15:41
    תגובתך מבהירה ומאירה את ההתרחשויות.
    אולם האם הייתה יכולה להיות החלטה סבירה אחרת מאשר ההחלטה להמשיך צפונה ? ,
    ושלא בחכמה שלאחר מעשה.

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    19 ביוני 2018 בשעה 17:32
    בחכמה שלפני מעשה, התכנון והפקודה היו לעלות בעין אדיסה אם אפשר באופן רכוב ואם לא רגלית.
    משאפשרות האיגוף לא בוצעה, יש כמה אפשרויות:
    א. אי אפשר היה לבצע את האיגוף (בגלל קשיי עבירות או התנגדות מ"פ הטנקים אבל זה לא היה אמור למנוע עליה רגלית)
    ב. אפשר היה לבצע את האיגוף (לפחות את האיגוף הרגלי) אבל המג"ד החליט שלא לבצע את האיגוף ולהמשיך צפונה.

    לאפשרות א. ו-ב. ניתן להוסיף את הסיבה שמלבד מחלקת טנקים אחת שעלתה בעין אדיסה אבל קיבלה פקודה לרדת חזרה לתוואי ההטיה והמשיכה צפונה, ולשער אפשרות ג.:יתר הכוח עבר את עין אדיסה בלי לעצור. העצירה הבאה היתה מתחת לתל הדרומי שם פגש המג"ד את מחלקת הטנקים הראשונה.

    לכן ההחלטה הסבירה האחרת היתה לעלות לציר הנפט רגלית.

    להגיב
    שמואל'ק הגיב:
    20 ביוני 2018 בשעה 3:29
    אחר דרישת שלומך,

    אודה לך אם תבהיר את הקטע:
    "לאפשרות א. ו-ב. ניתן להוסיף את הסיבה שמלבד מחלקת טנקים אחת שעלתה בעין אדיסה אבל קיבלה פקודה לרדת חזרה לתוואי ההטיה והמשיכה צפונה, ולשער אפשרות ג.:יתר הכוח עבר את עין אדיסה בלי לעצור. העצירה הבאה היתה מתחת לתל הדרומי שם פגש המג"ד את מחלקת הטנקים הראשונה."

    1] העובדה שמחלקה אחת של טנקים עלתה היא "סיבה" ל- מה בדיוק?

    2] האם לא מסופר שהעצירה של ראש הכוח הייתה למשך זמן משוער של כרבע שעה ומעלה? אם כן, האם יש אפשרות שיתר הכוח עבר את עין אדיסה בלי לעצור? כלומר, שיתר הכוח עקף את מחלקת הטנקים שעלתה, וזו שוב לא הייתה ראשונה בטור? לא כך עולה מהעדויות, ראה גם להלן.

    3] "העצירה הבאה היתה מתחת לתל הדרומי שם פגש המג"ד את מחלקת הטנקים הראשונה." – – – בתחקיר של ריינר מובא מפי מ"מ מחלקת הטנקים הזו: "כאן נעצרנו, סגל ירד, התנועה הצטופפה. אחריי עמדו הטנקים, מיד אחריהם עמד הזחל של המג"ד והטנק של המ"פ ועוד כמה זחלים שעמדו על הדרך." – משמע, שזחל"ם המג"ד נסע אחרי הטנקים הללו מאז ירידתם מהרכס שנמצא קצת צפונה מעין אדיסה. כלומר, המג"ד פגש בהם כבר בירידתם חזרה אל תוואי ההטייה, ולא רק בעצירה שתחת התל הדרומי. הלא כך הוא?

    בהזדמנות זו, אתייחס גם לדבריך בתגובה למעלה:
    "אש הסיוע הופנתה אל "גיא ההריגה". כאשר נכנס כוח הטנקים לאזור אכן ספג אש מכוחותינו והסיוע הופסק." – – – האם הפרט הזה ברור? למה שאש הסיוע תרד על השטח הזה, ולא על התל עצמו? (מעדותו של איזי אנו יודעים שהיו מרגמות שנפלו על מדרון התל הצפוני. האם ברור שנפלו גם בשטח שממערב לו?)

    בתחקיר של ריינר מובא מפי מ"מ מחלקת הטנקים המספר על היותו באזור הזה: "אש המרגמות היתה חזקה מאוד גם מסביבי וגם ראיתי על תל אל פאחר, היה נדמה לי שזה סיוע שלנו על תל אל פאחר, ואז שאלתי אותו אם זה מרגמות שלנו או שלהם, ואם זה שלנו האם האחרון נורה כדי שאוכל לעלות דרך הדרך לתל אל פאחר." – כלומר, הדברים לא נאמרו בבטחון, רק "היה נדמה לי", שלכן שאל כנ"ל. האם ואיך התבררה התשובה לשאלה?

    אציין כי מעדותו של משה הראל שהזכרת בדבריך למעלה ("לפי עדות הראל, כשראה את כוח קרינסקי עולה לתל הצפוני הפסיק את האש.") עולה שהמרגמות שנפלו באזור "גיא ההריגה" לא היו של אש הסיוע:

    "עברנו את ההצטלבות, זה 150 מטר, נפגענו בדופן ימין של הזחל"ם … מפגז של מרגמה. [המתחקר: פשוט תלול מסלול, ואתה יודע שזה מרגמה?] בטוח. [המתחקר: טוב, אתה איש ארטילריה] לא רק שאני איש מקצוע, כי גם בשעה שפינינו את הזחל"ם … כשירדנו ופינינו את הזחל"ם עוד התפוצצו פצצות בשטח. [המתחקר: אתה עוד לא הפסקת את האש או כבר הפסקת?] כבר הפסקתי. אני הפסקתי עוד לפני הפנייה לפי פקודת המג"ד, כי אז כבר ראינו את אלכס ואת החבר'ה שלו קרובים מאוד ליעד. [המתחקר: הבנתי, אבל לא מחשש שהפגיעות האלה הן שלנו. אתה מפסיק את האש אם ככה בירידה על תוואי ההטיה, ועוד איזשהו זמן לפני שהזחל שלך נפגע אתה רואה את אלכס מטפס למעלה?] כן".

    תודה.

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    20 ביוני 2018 בשעה 18:03
    תודה על דרישת השלום,
    מודה בכתיבה מסורבלת.
    אעשה כאן נסיון נוסף להסביר בצורה יותר ברורה מהיא אפשרות ג.
    מאחורי שתי האפשרויות א. ו-ב. עומדת ההנחה שהמג"ד ואחריו יתר הגדוד עצרו בעין אדיסה כאשר ברוש עלה לעמדה ושם נפלה ההחלטה להמשיך צפונה..

    הרקע לאפשרות ג. הוא שברוש עלה מצפון לתל פאחר עפ"י הנחייתו של סגל ז"ל (כך העיד בפני ריינר) לעמדת אש אבל קיבל פקודה מהמג"ד דרך סגל לחזור לתוואי ההטיה. הוא חזר לתוואי ההטיה והמשיך עד שהגיע מתחת לתל הדרומי.
    כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה ופגש את ברוש ואיתו את סגל מתחת לתל הדרומי .
    ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי עלה מזרחה וירה לעבר הבונקר המערבי. סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד.
    שם נערכה ההתיעצות המפורסמת והוחלט על תקיפת התל ממערב ע"י פלוגה א' והמשך תנועה צפונה עם יתר הכוח. ומכאן ההשתלשלות שהובילה גם להפסקת אש הארטילריה.

    בהנחה שהמג"ד לא עצר בעין אדיסה אלא רק מתחת לתל הדרומי, ואכן שם השטח לא עביר כדי לטפס דרך גבעת הרתק באופן רכוב, הרי שכל הנסיונות (אם היו כאלה כפי שמציינים הראל ופליקס קצין הקשר) לא נעשו בעין אדיסה ויתכן שזה מסביר את סירובו של מ"פ הטנקים לעלות שם.

    ההחלטה של המג"ד לנוע עם יתר הפלוגות צפונה ואז לאגף את התל משם היא נסיון לתקן את המעוות.

    יש להוסיף מידע שמקורו אצל ורדי, שהעצירה המשמעותית שהוא זוכר (לא רק עכשיו אלא כפי שהזכיר בעבר) היתה כאשר ראש הגדוד שכלל את מחלקת הטנקים של ברוש ואת חפ"ק המג"ד עלה על תוואי ההטיה. אזור הפניה היה קשה לתנועה והטנקים נאלצו לחפש נתיב כל טנק בפני עצמו (כך הסביר ברוש אצל ריינר). יתר הגדוד עדין עמד על הדרך העולה מזרחה. אם מעיינים במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח, רואים שבאזור זה אמורה היתה להתחיל דרך שמטפסת בהדרגה ומגיעה מעל עין אדיסה. במפה תוואי ההטיה עצמו לא מופיע. יתכן שגם כאן חיפש סגל את הדרך שכפי הנראה לא היתה קיימת. העצירה במקום העליה על תוואי ההטיה ערכה כרבע שעה. מכאן ואילך ומשעלה על תוואי ההטיה פתח ברוש רווח גדול מיתר הכוח.

    הפגיעות בזחל"מים של שמיל, מ"פ השיריון\דרימר ושלי באיזור עין אדיסה היו לפי השערה זו תוך תנועה וכאשר הכלים הללו נכנסו לשטח שיעד האויב לעצור את התקיפה ולא בשעה שהכוח נעצר. משנפגעו הכלים הללו ראש הגדוד היה מתחת לתל הדרומי וזנבו (פלוגה ב', מחלקת הטנקים של צוק, ופלוגה ג' דרומית למקום הפגיעה של זחל"ם מ"פ השיריון. זו פריסה של קילומטר וחצי.

    להגיב
    בני הגיב:
    20 ביוני 2018 בשעה 18:52
    דני כותב:
    "אם מעיינים במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח, רואים שבאזור זה אמורה היתה להתחיל דרך שמטפסת בהדרגה ומגיעה מעל עין אדיסה. במפה תוואי ההטיה עצמו לא מופיע"

    זו גם הייתה דעתי. עם זאת, אני סבור שהדרך החלה למשוך מזרחה קצת לפני המקום בו נפגע הזחל"מ של דרימר- ופני השטח מתאימים שם לקיומה של דרך. במקום זה, הטור נכנס כבר לתוך שטח ההריגה במקצת, אבל ככל שהיה מושך מזרחה, היה נכנס להסתר.
    אם היו משמיטים שם רתק וממשיכים רגלית, הייתה כל המלחמה שונה.
    צריך לזכור כי שינוי התכנית היה הרה אסון לכוח התוקף. בין היתר הוא הביא להפסקת אש הסיוע הארטילרית ומנע את אש החיפוי הישירה מן הכח התוקף. אם נוסיף לכך את התכנסות הכח לשטח ההריגה, והנסיון לתקוף תוך טיפוס בחזית , דרך הגדרות, נוכל להבין את גודל מעשיהם של אותם מעטים שהסתערו על התל.

    להגיב
    נאמן הגיב:
    21 ביוני 2018 בשעה 5:24
    דני , אני מצטט מדבריך :
    " כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה ופגש את ברוש ואיתו את סגל מתחת לתל הדרומי ."
    האם אתה מתכוין לומר שבעצם לא נעשה נסיון של המג"ד / של הגדוד
    לעלות בעין אדיסה , כפי שהיה צריך לעשות על פי התוכנית המקורית ?!
    האומנם ? !

    להגיב
    שמואל'ק הגיב:
    21 ביוני 2018 בשעה 7:54
    תגובתי לדברי דני (20 ביוני 2018 בשעה 18:03) נרשמה למטה.

    להגיב
    בני הגיב:
    19 ביוני 2018 בשעה 23:29
    מסכים איתך דני.

    להגיב
    נאמן הגיב:
    20 ביוני 2018 בשעה 4:26
    " החלטה זו גרמה להחלטות נוספות שהגדילו את הנזק לכוחותינו"

    לאחר שכבר הוחלט להמשיך צפונה מה היה צריך לעשות הלאה ,
    על מנת להמנע ממה שהתרחש בפועל ?
    לעמוד ולתת לסיוע הארטילרי להמשיך לפעול ?

    להגיב
    שלמה מן הגיב:
    15 ביוני 2018 בשעה 17:45
    מתוך דו"ח חת"מ צפון: "יחידות החת"מ שעמדו תחת אש נ"ס יעילה של האויב סבלו אבידות רציניות והיו בהן גילויי גבורה ומסירות רבים…"

    בדו"ח אין סיכום של מס' ההרוגים, ולו כדי להבין טוב יותר מה זה "אבידות רציניות".
    ובכן, גדוד 334 מרגמות גולני איבד 10 לוחמים (מהם שניים בפיצוץ זחל"ם כתוצאה מהתלקחות בתוך הזחל – ולא מירי אויב) ועוד 3 הרוגים ביחידות חת"מ אחרות. סה"כ 13 הרוגים.

    בדו"ח אין גם אזכור למס' הפגזים שנורו ע"י כל היחידות בפיקוד צפון סוריה. דוחות הסיכום של גדודים 334, 402, 871 מציינים במדויק מספרי פגזים שנורו. יש להניח שגם בדוחות אחרים של גדודי חת"מ יש ציון לכמות שנורתה, בעוד שדו"ח מסכם זה מציין שטיפלו ב-2,400 טון תחמושת מבלי לפרט.

    להגיב
    אביחי הגיב:
    15 ביוני 2018 בשעה 20:12
    בני תודה
    אני הייתי במלחמה בגדוד רועם שהיה במצרי הגידי, היו בעיות רבות בסיוע, היה מחסור בתחמושת תקנית… בגדוידם אחרים החליפו קנים בהתאם לתחמושת שהיתה. 175 החליפו ל203. אצלנו ב155 המסול אמר שהורדנו גשרים מצרים מעל התעלה ופגענו בטנקים של האויב אבל התחושה היתה של חרבנה ושאנחנו לא מצליחים להתגבר על הצליחה. בקשות לקבל תחמושת נענו באחור רב. הקשר היה גרוע מאוד. תצפיות מודיעין לא יעילות. קציני שריון שלא יודעים לטווח, הותקפנו פעם או פעמיים ע"י מיגים,קיבלנו אש נ-ס,דילגנו כמה פעמים, אכלנו חול וחצץ..עבדנו כמו משוגעים יום ולילה רק אחרי שבוע פיקוד דרום התחיל בקושי להשתלט על המצב. חודשיים שלמים הייתי בגזרה בלי לחזור הביתה,נשוי עם אשה וילדה קטנה. שניהיה בריאים..

    להגיב
    בני הגיב:
    16 ביוני 2018 בשעה 0:20
    אל תהיה כזה פסימי. 155 לא היה כלי שאמורים היו להחליף את קניו. התותחים הכבדים 175-203 באו מראש עם 2 סטים של קנים.
    תחמושת 155 תמיד הייתה, אם כי בשלב מסויים חלוקתה הייתה בצמצום עקב חשד למחסור וגניבות בין האגדים. אני לא נתקלתי בבעיות קשר גם לא מעבר לתעלה. כל שאר הסיפורים של הם דברים שהמלחמה מזמנת לכולם. מלחמה היא לא פקניק ולא דומה לשום דבר אחר- היא קשה וכואבת.

    להגיב
    שמואל'ק הגיב:
    17 ביוני 2018 בשעה 5:55
    "בעת תנועת החטיבה בכיוון בורג' בביל הונחתה אש ארטילרית על תל עזזיאת וכן על הבורחים ממנו בסביבת ההצטלבות." – – – על איזו הצטלבות מדובר? בורחים מעזזיאת, ברכב או ברגל?

    להגיב
    שלמה מן הגיב:
    17 ביוני 2018 בשעה 6:29
    אזכור רשמי נדיר לחיילים סורים שנמלטים מתל עזזיאת. עד עכשיו שמענו רק חיילי גולני מדברים על זה – עדויות כאילו לא מבוססות. מי וכמה ראו זאת באמת במו עיניהם?

    "בעת תנועת החטיבה"… כנראה מדובר על גדוד 51 בעת שהחל לנוע צפונה מגור אל עסקר על דרך המוצבים כלפי תל עזזיאת, בה בעת שגדוד 12 נמצא על דרך ההטיה בתחילת לחימה על תל פאחר.

    ההצטלבות: הדרך ממוצב תל עזזיאת שמתחברת עם דרך הפטרולים סמוך לבורג' בביל.

    ברכב או ברגל? אם מפקד המוצב וסגנו נותרו בתל עזזיאת להילחם, הגיוני שלא היו מאפשרים לחיילים לערוק (זוכרים את אגדת חיילים סורים שנקשרו בשרשראות כדי שלא יימלטו?), לפיכך מי שנמלט כנראה עשה זאת ברגל, וזה מה שראה הקש"א המטווח מגבעת האם.

    להגיב
    שמואל'ק הגיב:
    17 ביוני 2018 בשעה 7:12
    במפה של מחלקת היסטוריה מסומן המסלול של גדוד 51 ככזה שעלה מדרך הפטרולים לתל-עזזיאת בצומת T (קמץ), שאינה הצטלבות, למרות שבמפות נראה שהיה אפשר לבצע את הפנייה עוד קודם, בצומת הצטלבות המגיעה מבורג'-בביל.

    מענין שלא נצפו גם הבורחים מבורג' בביל (שכידוע נמצא כשהוא נטוש).

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    21 ביוני 2018 בשעה 8:22
    איזכור חיילים סורים שנמלטים מתל עזזיאת אבל חוזרים בגלל הפגזה מוצאים גם ביומן הקשר החטיבתי.

    להגיב
    שמואל'ק הגיב:
    21 ביוני 2018 בשעה 20:13
    איפה בדיוק ביומן?

    להגיב
    שמואל'ק הגיב:
    21 ביוני 2018 בשעה 7:52
    התגובה דלהלן היא על דברי דני למעלה (20 ביוני 2018 בשעה 18:03)

    תודה רבה, כעת הבנתי את כוונתך.

    זו תיאוריה מעניינת, אלא שאני אינני מקבל אותה כאפשרות, משום שהיא סותרת עדויות רבות אחרות, מהן שניתנו בסמוך לאירועים. אף אתה כתבת בשעתו (כפי שאציין להלן) שאינך מקבל אפשרות זו.

    אשתדל לפרט, עד כמה שאפשר בקיצור. למקרה ולא תצלח התשדתלותי לקצר, לפחות אזכיר כבר עכשיו, שאין אנו דנים כאן על משהו זניח, שולי, צדדי, אלא על משהו חשוב ועיקרי, ממש קריטי להבנת התפתחות הקרב על תל פאחר.

    תחילה אתייחס למידע לו ציינת, "שמקורו אצל ורדי, שהעצירה המשמעותית שהוא זוכר (לא רק עכשיו אלא כפי שהזכיר בעבר) היתה כאשר ראש הגדוד שכלל את מחלקת הטנקים של ברוש ואת חפ"ק המג"ד עלה על תוואי ההטיה … יתר הגדוד עדין עמד על הדרך העולה מזרחה."

    אכן, כך הזכיר בעבר, אך בעבר גם נרשמו בשמו דברים אחרים, ראה בפוסט מס' 73 מדברים שרשם מפיו יוסף דרור (הכותב בתחילת הפוסט: "תחקירי הקרב שברובם נלקטו בחודשים שלאחר הקרב", אלא שהתחקיר המדובר אינו מ"רובם", שכן הדובר אומר בו: "אני אומר כבר שלושים שנה", משמע שהדברים נרשמו בשנת 97'): "בעין א-דייסה מוסא הוריד אנשים כדי לעזור לטנקים למצוא את הנתיב. מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח. השתהינו באותו מקום כ-15 דקות".

    גירסה זו שונה מזו שהתפרסמה בשמו ב-2001 בספרו של אלישיב שמשי: "התוכנית הייתה לעלות על תוואי קרקעי, מדרום לעין א-דיסה … עד תוואי ההטיה התנועה התנהלה כמתוכנן. כשהגענו לנקודת הפנייה מדרום לעין א-דיסה, הטנקים ניסו לעלות מזרחה אך הדבר לא צלח, בגלל השיפוע החד והסליעים שהיו שם … התעכבנו במקום יותר מחצי שעה בניסיון למצוא נתיב עלייה, אך לא הצלחנו. תוך כדי ההמתנה חטפנו אש מרגמות חזקה וגם טנקים ירו עלינו, מפעם לפעם, ממקומות שונים במרחב. התחלנו לספוג אבדות, ואצלי בפלוגה, נפגעו שלושה זחל"מים והיו הרבה נפגעים."

    בפוסט מס' 104 שפירסמת ב-2014, כתבת: "יש הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר [ראו ראיון עם המ"פ ורדי] ויש הגורסים שהנקודה היא ליד עין א-דייסה [ראו ראיון עם הקמב"צ פרידמן]".

    אלא שבהמשך לזה כתבת שם: "ע"פ יומן המבצעים … אין מנוס מהמסקנה שנקודת העלייה המתוכננת מדרך ההטיה לדרך הנפט היא ליד עין א-דייסה." – עיין שם.

    בהזדמנות אחרת (בתגובות לפוסט מס' 129) התייחסת (במענה לשאלתי) לכך שבפוסט 104 הזכרת את "הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר", וכתבת: "אני רואה לנכון לענות באריכות ובפורום זה כדי שלא יחרטו בזכורנם של הקוראים "עובדות" שאין להן ביסוס (לפחות כעת). יש סכנה שמרוב גירסאות וספרים הקוראים יצאו מבולבלים"; "מהתצ"א ומהנאמר בקשר ורשום ביומן המבצעים לי אין ספק שהנקודה היא בעין א'דיסה. הבאתי שם את הדעה האחרת מטעמי הגינות. למיטב ידיעתי, אין לטוענים אחרת ביסוס אובייקטיבי לטענתם מלבד השערה שהם מעלים היום אחרי 47 שנים. (אם יש למישהו הוכחה שיביא)"; "לפי גירסתו כיום, המקום היה דרומה מעין א'דיסה מרחק משמעותי. אני מפקפק בכך מהטעמים שכבר הבאתי".

    באותו ראיון לו ציינת, פוסט מס' 95, אומר ורדי: "הטנקים היו בערך 20 מטר בתוך דרך ההטיה ואנחנו מאחוריהם, וזו היתה התעכבות של רבע שעה לפחות. ושלמה סגל יורד ומדבר עם המג"ד. אני רואה בעיניים את סגל או יוסי פרדימן (הקמב"צ) מסמנים לטנקים לנוע פה ולנוע שם כדי לחפש נתיב עלייה, מנסים לכוון את הטנקים, אני רואה טנק מנסה לעלות ולא מצליח. ואז מגיע רגע שגם אנחנו מתחילים לחטוף אש. אני שומע את מוסא קרוב אליי שאומר הולכים צפונה, ובעצם רואה אותו נוסע צפונה על תוואי ההטיה ואני נוסע אחריו. כאן היו שני טנקים לפניי ומוסא נוסע לפניהם. בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה נוספת ויריות. פגז נפל קרוב אלינו, רסיסים פגעו לי בגב וקרעו לי את החולצה. לא הרגשתי כמעט כלום, רק כאב עמום. אחר כך התברר לי שנכנסו לי רסיסים לגב ולפי החלטת הרופאים הם נשארו שם עד היום. מגיעים לעין א-דייסה, אולי התעכבנו שם קצת".

    כעת, כשהינך כותב (כאפשרות): "כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה" – ראוי לשים לב שאין זה מתאים לעדותו הנ"ל: "היו שני טנקים לפניי ומוסא נוסע לפניהם", בה לא נרמז שום פיגור בתנועתו של מוסא.

    ועוד כתבת כעת: "הפגיעות בזחל"מים של שמיל, מ"פ השיריון\דרימר ושלי באיזור עין אדיסה היו לפי השערה זו תוך תנועה וכאשר הכלים הללו נכנסו לשטח שיעד האויב לעצור את התקיפה ולא בשעה שהכוח נעצר." – וגם זה אינו מתאים לעדותו הנ"ל (אצל שמשי, ובראיון בפוסט 95), שסיפר שחטפו אש בעת ההמתנה.

    אמנם ב-97' סיפר לדרור: "כאשר נענו בשדרה נפתחה עלינו אש נ"ט מכיוון תל עזזיאת. לי היו 7 זחל"מים שמתוכם נפגעו 4" (אצל שמשי: "ואצלי בפלוגה, נפגעו שלושה זחל"מים").

    לפי הגירסה שהאש נפתחה בעת ההמתנה, הרי שמיקום הזחל"ם של דרימר, שהוא ודאי, מוכיח שההמתנה המדוברת לא הייתה באזור העלייה לתוואי ההטייה. אבל, בראיון שבפוסט 95 מסופר: "בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה *נוספת* ויריות", ולפי זה אין המיקום הנ"ל שולל שהייתה המתנה דרומית לשם.

    אגב, גירסת הנ"ל על מקום העלייה (בשונה מהמובא בשמו בפוסט 73) נשמעה גם בסיור שתואר בפוסט מס' 45: "נקודת ההחלטה של המג"ד לתקוף בתוואי ההטיה היתה כמה מאות מטרים דרומה מכאן [כאן = עין א-דיסה] … לא כאן עלינו, עלינו יותר דרומה ומשם ניסינו לתפוס את דרך הנפט".

    ומעניין שאתה, דני, הגבת על כך כבר בשעתו (אוקטובר 2013, עוד לפני פרסום יומני הקשר): "אני חושב שעצרנו פה (ליד עין א-דייסה)". כנראה שה"חושב" שלך מבוסס על זכרון האישי, שהרי כך ציינת בהזדמנות אחרת, בכותבך כי הגירסה המצביעה על עין א-דיסה כמקום בו עצר הכוח בנסיון לעלות מזרחה, נתמכת ע"י: "יומן המבצעים, אורי שמחוני בסיור בשנת 67, יוסי פרידמן, שמיל, ברוש, עודד גולן, התצ"א "של זמיר", יאיר ישי מתוך הכרותו מסמכים שראה בארכיון צה"ל ובטח שכחתי עוד כמה כמו זיכרוני האישי".

    אפרט מעט לגבי המקורות שהזכרת:

    אחרי הקרב נלקח ורדי ע"י המח"ט אפרת והקמ"ן שמחוני, בג'יפ, לנסות ולאתר את המקום בו ניסה הגדוד לעלות וכשל. הג'יפ כן הצליח לעלות, אך ככל הנראה, כבר אז לא זוהה המקום הנכון ("לא היתה לי מפה", "אני לא יודע באיזה תוואי זה היה ולא יודע אם זה היה הציר המקורי. לא היו לי כלים לבדוק"). ואם כך בזמן הסמוך, על אחת כמה וכמה כעבור שנים.

    (זה לעניין מיקום העלייה. ולענין זמן העצירה, לעיל ציטטתי שהובא: "התעכבות של רבע שעה לפחות"; "התעכבנו במקום יותר מחצי שעה". וב'תל התעלות' עמ' 162 בשמו: "במשך 20 דקות ניסו הטנקים לעלות בציר" [וכבר תמהתי, בתגובה לפוסט מס' 406, על שהוזכרו בענין זה "טנקים", בלשון רבים]. באחת התגובות כתבת בשעתו: "לפי ההערכות ששמעתי מורדי, שמיל, ויוסי פרידמן, השהיה ליד עין א'דיסה היתה בערך של 15 דקות").

    כעבור שנים סיפר הקמ"ן שהעלייה תוכננה להיות קילומטר דרומה מעין א-דיסה, והעדת ש"זה היה בפגישה בה נכחו ורדי, שמוליק מוראד ואנכי". אלא שבראיון שנערך איתו, בפוסט מס' 74, התברר שאין זו עדות ברורה. הוא נשאל אז: "איפה היה בדיוק המקום שבחרתם כמתאים לעלייה?", והשיב: "אני לא זוכר, אני לא מסוגל לשחזר את זה". כשנאמר לו: "זה היה אמור להיות בעין א-דייסה", הגיב: "יכול להיות, אני לא זוכר".

    שמיל, סגנו של ורדי, הביע דעתו בראיון שנערך איתו ב-2014 (פוסט מס' 79): "עד ההגעה לאותו מקום מפורסם שבו היה צריך לעזוב את דרך ההטיה ולהתחיל בטיפוס לדרך הנפט, לא היה משהו משמעותי … בל בשלב הזה עוד אין פגיעות … לא היו פגיעות, אחרת הייתי רואה … נעצרו בעין א-דייסה כי שם היו צריכים לעלות, ובינתיים כל השדרה עומדת. אני מעריך שזה היה לפחות 20 דקות … מעין א-דייסה יצאו עם החלטה (של המג"ד) שאני לא יכול להסביר אותה, להמשיך לנוע על הציר … הגעת לעין א-דייסה, שינית משימה … ההחלטה על המשך התנועה על דרך ההטיה הוא שינוי משימה, וזה לא שינוי משימה שולית, זה שינוי קרדינלי. הרי כל מ"מ ידע איפה נקודת העלייה". כשנשאל "מתי מתחילים כלים להיפגע?", השיב: "רק אחרי שמתחילים שוב לנוע … אתה מגיע לצומת החלטה בעין א-דייסה, אתה משנה את כל התוכנית…".

    ומה אומרות העדויות ה*קדומות*? הנה לקט, לא ממצה:

    המתחקר אפרים ריינר ב-31 בדצמבר 67' (פוסט מס' 172): "12 מגיע לעין א-דייסה, הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף, הוא ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר … הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה."

    כך אומר המתחקר גם בתשאול שנערך ב-68' למשה הראל, הקש"א שהיה עם מג"ד 12 באותו זחל"ם (פוסט מס' 159): "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?" – והראל מאשר: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים"., ועוד שם באותו עניין.

    וכך גם בתחקיר עם מתי רובינוביץ', קצין השלישות החטיבתי שהיה אף הוא באותו זחל"ם (פוסט מס' 157), שנשאל "מה היה בנקודת העצירה בעין א-דייסה?", והשיב: "היתה שיחה בין מוסא לבין סגל שירד מהטנק ובא אלינו. מוסא אמר לו משהו והוא חזר לטנק", ועוד שם על נסיון כושל של טנק "לעלות ימינה במצוק".

    כיוצא בזה, גם בתחקיר שערך ריינר, 7 בינואר 68' (פוסט מס' 167), ולא אצטט משם כדי שלא להכביד.

    גם בתחקיר של מ"מ הטנקים, זאב נמיר, 18 בינואר 68' (פוסט מס' 201), נרשם מפיו שהתכנית הייתה לנוע "עד עין א-דייסה, משם ימינה", ומסופר על שהיה בפועל: "הובלתי לתוואי ההטיה, פניתי שמאלה [צפונה], נתתי למחלקה 3 לעבור אותי ונסענו בשדרה עד עין א-דייסה … גם אני ניסיתי לעלות ומיד גלשנו חזרה למטה. בשלב זה עבר מוסא על ידי עם הזחל וצעק – 'נמיר תמשכו הלאה'.".

    כעת כמה מילים על המפות:

    אתה כותב ש"במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח … תוואי ההטיה עצמו לא מופיע". אזכיר שדבריך אלו נסובים על המופיע במפה אחת, זו שניתנה למ"מ מחלקה 4 של הטנקים, שוקי נחום (שמסרה לאחד המט"קים שלו, משה יזרעאלי, ואצלו נשמרה). אלא שאין כל וודאות שמפה שכזו היא שהייתה גם אצל שאר מפקדי הכוח (במקום אחר כבר הערתי על שינויים קלים בין המפה הזו למפה נדפסת הדומה לה, ובהזדמנות אכתוב על מפה נוספת שבה כן מופיע תוואי ההטיה), והרי סביר להניח שברשות הבכירים שבהם (מג"ד 12, והנווט שלו, מ"פ ב') היה הפוטוסטט (כמו זה שמצא זמיר באזור הקרב), שבו הרי *כן* מופיע תוואי ההטיה!

    עוד משהו. אתה כותב: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי עלה מזרחה וירה לעבר הבונקר המערבי. סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואבקשך אם תוכל להזכירני היכן ברוש סיפר שהוא ירה על הבונקר המערבי (שבמוצב החוץ שבתל הדרומי) בהיותו מתחת לתל הדרומי?
    כידוע, הבונקר הזה נפגע בחזיתו, וברור שהירי עליו הגיע מכיוון תוואי ההטיה (ממערב, ולא מדרום, אזור גבעת הרתק ועין א-דיסה), אך מנין לך שברוש הוא שירה?
    לפני שנתיים פירסם שלמה שקיבל ידיעה משריונר שהיה בטנק של נמיר, הזוכר שמי שירה על הבונקר הזה הוא התותחן (בטנק נמיר) נועם ביכונסקי [בספר 'תל התעלות' ע' 214: ביקובסקי. ובפוסט מס' 447 שהיה מט"ק].

    בהמשך לזה כתבת: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי … סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואציין כי לפי הדברים שזוכרים ברוש ופרידמן, חיפוש מקום העלייה ע"י סגל נעשה באזור עין א-דיסה, ולא למרגלות התל הדרומי (בשעתו היה לנו דיון ארוך בנושא, ואם זכרוני אינו מטעני, הרי שבסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותך לנטוש את האפשרות שרצית לחדש אז, לומר שנסיון העלייה היה למרגלות התל הדרומי).

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    21 ביוני 2018 בשעה 9:16
    שמואל בוקר טוב,
    על התיאוריה הזו דנו בעבר באריכות וככל שעובר הזמן מתחזקת בעיני ההערכה שהיא חזקה לא פחות מההשערות האחרות ויתרונה הגדול שהיא הגיונית ומסדרת את האירועים גם בעדויות של אלה שזוכרים שאירועים מסויימים קרו בעין אדיסה ובכל זאת הם קרו במקום אחר.
    כתבת למעלה: "זו תיאוריה מעניינת, אלא שאני אינני מקבל אותה כאפשרות, משום שהיא סותרת עדויות רבות אחרות, מהן שניתנו בסמוך לאירועים. אף אתה כתבת בשעתו (כפי שאציין להלן) שאינך מקבל אפשרות זו."
    כיון שהדבר חוזר ומעסיק את מחשבתי ואף טורד את מנוחתי הרי שאני מרשה לעצמי לשנות את דעתי.

    כתבת: " שאין אנו דנים כאן על משהו זניח, שולי, צדדי, אלא על משהו חשוב ועיקרי, ממש קריטי להבנת התפתחות הקרב על תל פאחר."
    מסכים בהחלט שזה ענין חשוב להבנת קרב תל פאחר".

    כתבת: "אכן, כך הזכיר [ורדי] בעבר, אך בעבר גם נרשמו בשמו דברים אחרים," ובהמשך פרטת שאמר גם כך וגם אחרת.
    זה אופייני לעדויות מתל פאחר שניתנו במשך השנים אבל הופך את "עבודת הבלשות" למעניינת ומכריחה אותנו להחליט מה לקבל ומה לדחות.
    אזכיר שוב את השיטה שאני נוקט:
    1. איסוף המידע על כל אירוע
    2. בנית רצף האירועים לפי זמן התרחשותם בהסתמך על יומן הקשר ועדויות אחרות
    3. מתן משקל לעדויות השונות לכל אירוע כאשר משוים את העדויות על אותו אירוע ממספר מקורות
    4. בנית כמה אפשרויות של רצף האירועים כך שיתקבל סיפור הגיוני
    5. פסילת סיפורים שאינם הגיוניים באופן מובהק בנסיון להשאר רק עם האפשריות הסבירות ביותר

    כיון שאפשרות ג. היא מאד הגיונית הרי שאני חייב לשנות את דעתי הקודמת.

    כתבת שאני כתבתי: "כתבת: "יש הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר [ראו ראיון עם המ"פ ורדי] ויש הגורסים שהנקודה היא ליד עין א-דייסה [ראו ראיון עם הקמב"צ פרידמן]".
    העצירה באזור גור אל אסכר היתה ראשית כדי למצוא נתיב נוח להמשך התנועה על תוואי ההטיה (כך מעיד ברוש בפני ריינר).
    כפי שציינתי בתשובתי לעייל, יתכן שגם חיפשו את הדרך כפי שמסומנת במפה אבל מצאו שבשטח קיים רק תוואי ההטיה.
    לכן עצירה זו לא הייתה למטרת מציאת מסלול עליה לדרך הנפט אלא להגעה מעל עין אדיסה ורק שם לטפס לדרך הנפט.

    כתבת: "אלא שבהמשך לזה כתבת שם: "ע"פ יומן המבצעים … אין מנוס מהמסקנה שנקודת העלייה המתוכננת מדרך ההטיה לדרך הנפט היא ליד עין א-דייסה." – עיין שם.
    אני עדין חושב שנקודת העליה המתוכננת היתה בעין אדיסה. אבל אנחנו עוסקים כאן במה קרה בפועל. לפי אפשרות ג. רק ברוש עם עוד שני טנקים עלה באיזור עין אדיסה. יתר הכוח לא עצר בעין אדיסה.

    וכתבת שכתבתי: "אני רואה לנכון לענות באריכות ובפורום זה כדי שלא יחרטו בזכורנם של הקוראים "עובדות" שאין להן ביסוס (לפחות כעת). יש סכנה שמרוב גירסאות וספרים הקוראים יצאו מבולבלים";
    נכון, יש סכנה שהקוראים יתבלבלו ואולי הם כבר מבולבלים.

    כתבת מדברי ורדי: "בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה נוספת ויריות. פגז נפל קרוב אלינו, רסיסים פגעו לי בגב וקרעו לי את החולצה. לא הרגשתי כמעט כלום, רק כאב עמום. אחר כך התברר לי שנכנסו לי רסיסים לגב ולפי החלטת הרופאים הם נשארו שם עד היום. מגיעים לעין א-דייסה, אולי התעכבנו שם קצת".
    גירסה ג. מביאה בחשבון שבאיזור עין אדיסה החל ירי הטנקים הסורים על השיירה שהתגלתה להם. הירי לא היה על ראש השיירה אלא על הכלים שבסוף פלוגה א'. רק אח"כ עברו לירי על ראש הטור. ורדי מצוטט "אולי התעכבו שם קצת" ועל כך אומר ואולי לא.

    עד כאן לעכשיו. המשך יבוא אולי עוד היום. אנא אל תשיב לי בנתים כדי שלא אתבלבל.

  15. חלק שני:

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    21 ביוני 2018 בשעה 12:35
    המשך לתגובה משעה 9:16.

    כתבת: "כעת, כשהינך כותב (כאפשרות): "כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה" – ראוי לשים לב שאין זה מתאים לעדותו הנ"ל: "היו שני טנקים לפניי ומוסא נוסע לפניהם", בה לא נרמז שום פיגור בתנועתו של מוסא."
    התאור כאן מתיחס למצב בעת שראש הטור הגיע לתוואי ההטיה. עפ"י עדות ברוש בפני ריינר מכאן כשברוש המשיך לנוע צפונה נפתח רווח גדול בינו ובין יתר הכוח (600 מטר).

    ועוד כתבת כעת: "הפגיעות בזחל"מים של שמיל, מ"פ השיריון\דרימר ושלי באיזור עין אדיסה היו לפי השערה זו תוך תנועה וכאשר הכלים הללו נכנסו לשטח שיעד האויב לעצור את התקיפה ולא בשעה שהכוח נעצר." – וגם זה אינו מתאים לעדותו הנ"ל (אצל שמשי, ובראיון בפוסט 95), שסיפר שחטפו אש בעת ההמתנה."
    מצטער בשביל המעיד שהעדות הזו לא מתאימה אבל כפי שציינת יש גם עדויות אחרות.

    אמנם ב-97' סיפר לדרור: "כאשר נענו בשדרה נפתחה עלינו אש נ"ט מכיוון תל עזזיאת. לי היו 7 זחל"מים שמתוכם נפגעו 4" (אצל שמשי: "ואצלי בפלוגה, נפגעו שלושה זחל"מים").
    מכאן ואילך לא אתעכב על הסתירות בעדויות של ורדי.

    "לפי הגירסה שהאש נפתחה בעת ההמתנה, הרי שמיקום הזחל"ם של דרימר, שהוא ודאי, מוכיח שההמתנה המדוברת לא הייתה באזור העלייה לתוואי ההטייה. אבל, בראיון שבפוסט 95 מסופר: "בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה *נוספת* ויריות", ולפי זה אין המיקום הנ"ל שולל שהייתה המתנה דרומית לשם."
    אז אני חוזר, בגירסה ג. הפגיעה בזחל"מים היתה כמובן באזור עין אדיסה ולא ליד גור אל אסכר אבל לא בעת עצירה.

    "ומעניין שאתה, דני, הגבת על כך כבר בשעתו (אוקטובר 2013, עוד לפני פרסום יומני הקשר): "אני חושב שעצרנו פה (ליד עין א-דייסה)". כנראה שה"חושב" שלך מבוסס על זכרון האישי, שהרי כך ציינת בהזדמנות אחרת, בכותבך כי הגירסה המצביעה על עין א-דיסה כמקום בו עצר הכוח בנסיון לעלות מזרחה, נתמכת ע"י: "יומן המבצעים, אורי שמחוני בסיור בשנת 67, יוסי פרידמן, שמיל, ברוש, עודד גולן, התצ"א "של זמיר", יאיר ישי מתוך הכרותו מסמכים שראה בארכיון צה"ל ובטח שכחתי עוד כמה כמו זיכרוני האישי."
    כפי שאתה עצמך אומר אינני מסתמך על זיכרון אישי.
    יומן המבצעים אינו מציין מקום שבו מדווח על נסיון עליה.
    לאורי שמחוני כבר התיחסתי קודם.
    יוסי פרידמן זוכר שבמקום העצירה הגיע סגל ודן עם המג"ד, מה שמתאים לואדי שמתחת לתל הדרומי כי יוסי מעיד שהיתה רק התיעצות אחת עם סגל.
    ברוש בעדותו אצל ריינר אומר שירדו חזרה לתוואי ההטיה מיד כשעלו ואת המג"ד פגשו מתחת לתל הדרומי.
    עודד גולן אומר שזוכר שירה בטווח 850 מטר על תל פאחר וגם על בורג' בביל ושבשעת מעשה לא ידע היכן הוא נמצא כי התותחן רואה דרך הטלסקופ ששדה ראייתו צר ביותר.
    התצ"א של זמיר אינו מעיד על מקום העליה בפועל אלא על תוכנית לעלות בעין אדיסה או במקום אחר דרומי בהרבה.
    יאיר ישי העיד כי את מקום העליה היה צריך לזהות לפי שני גלי אבנים שליד גבעת הרתק. אין לזה קשר עם המקום בו ניסו לעלות בפועל.

    כתבת: "אפרט מעט לגבי המקורות שהזכרת:

    אחרי הקרב נלקח ורדי ע"י המח"ט אפרת והקמ"ן שמחוני, בג'יפ, לנסות ולאתר את המקום בו ניסה הגדוד לעלות וכשל. הג'יפ כן הצליח לעלות, אך ככל הנראה, כבר אז לא זוהה המקום הנכון ("לא היתה לי מפה", "אני לא יודע באיזה תוואי זה היה ולא יודע אם זה היה הציר המקורי. לא היו לי כלים לבדוק"). ואם כך בזמן הסמוך, על אחת כמה וכמה כעבור שנים."
    לפי שמחוני בשיחה שעשינו איתו לפני שלוש או ארבע שנים לא היה מקום ספציפי ואו דרך שעליהם היה אמור הכוח לעלות לדרך הנפט. ההנחיה היתה למצוא נתיב בשטח בהתאם לתנאי העבירות. הוא הזכיר שראשית הטיפוס היה צריך להיות כקילומטר דרומה לעין אדיסה.
    "הבדיקה" שעשה שמחוני עם המח"ט וורדי היתה כדי להוכיח למח"ט שניתן לעלות באזור עין אדיסה ולא כדי להוכיח ששם בוצע נסיון לעליה.
    באותו מפגש אמר שמחוני שכשהגיעו לתוואי ההטיה מצא שם עקבות טנק שעלה מזרחה אבל רק כ-15 מטרים.

    "(זה לעניין מיקום העלייה. ולענין זמן העצירה, לעיל ציטטתי שהובא: "התעכבות של רבע שעה לפחות"; "התעכבנו במקום יותר מחצי שעה". וב'תל התעלות' עמ' 162 בשמו: "במשך 20 דקות ניסו הטנקים לעלות בציר" [וכבר תמהתי, בתגובה לפוסט מס' 406, על שהוזכרו בענין זה "טנקים", בלשון רבים]. באחת התגובות כתבת בשעתו: "לפי ההערכות ששמעתי מורדי, שמיל, ויוסי פרידמן, השהיה ליד עין א'דיסה היתה בערך של 15 דקות")."
    לפי אפשרות ג. השהיה לא היתה ליד עין אדיסה אלא בואדי שמתחת לתל הדרומי. כל האנשים שהזכרתי שטענו שהעצירה היתה בעין אדיסה סברו כך כי זה מש שציפו שיקרה. הם ציפו שבעין אדיסה תהיה פניה לתוך השטח מזרחה כדי לטפס לדרך הנפט. זה לא קרה בפועל ואת העצירה בואדי מתחת לתל הדרומי זיהו לכן כעין אדיסה.

    "כעבור שנים סיפר הקמ"ן שהעלייה תוכננה להיות קילומטר דרומה מעין א-דיסה, והעדת ש"זה היה בפגישה בה נכחו ורדי, שמוליק מוראד ואנכי". אלא שבראיון שנערך איתו, בפוסט מס' 74, התברר שאין זו עדות ברורה. הוא נשאל אז: "איפה היה בדיוק המקום שבחרתם כמתאים לעלייה?", והשיב: "אני לא זוכר, אני לא מסוגל לשחזר את זה". כשנאמר לו: "זה היה אמור להיות בעין א-דייסה", הגיב: "יכול להיות, אני לא זוכר".
    אז מה נעשה עם עדות שהמעיד עצמו לא בטוח בדבריו? הפתרון שלי הוא בבנית אפשרות שכל חלקיה מתאימים זה לזה בצורה מיטבית. אם אפשרות אחרת תמצא כטובה יותר אצטרך לותר על אפשרות ג.

    "שמיל, סגנו של ורדי, הביע דעתו בראיון שנערך איתו ב-2014 (פוסט מס' 79): "עד ההגעה לאותו מקום מפורסם שבו היה צריך לעזוב את דרך ההטיה ולהתחיל בטיפוס לדרך הנפט, לא היה משהו משמעותי … בל בשלב הזה עוד אין פגיעות … לא היו פגיעות, אחרת הייתי רואה … נעצרו בעין א-דייסה כי שם היו צריכים לעלות, ובינתיים כל השדרה עומדת. אני מעריך שזה היה לפחות 20 דקות … מעין א-דייסה יצאו עם החלטה (של המג"ד) שאני לא יכול להסביר אותה, להמשיך לנוע על הציר … הגעת לעין א-דייסה, שינית משימה … ההחלטה על המשך התנועה על דרך ההטיה הוא שינוי משימה, וזה לא שינוי משימה שולית, זה שינוי קרדינלי. הרי כל מ"מ ידע איפה נקודת העלייה". כשנשאל "מתי מתחילים כלים להיפגע?", השיב: "רק אחרי שמתחילים שוב לנוע … אתה מגיע לצומת החלטה בעין א-דייסה, אתה משנה את כל התוכנית…".
    התלונה של שמיל כלפי המג"ד היא שלא תידרך את המפקדים על השינוי שהחליט עליו. כיון שהמג"ד לא תידרך את המפקדים בעין אדיסה (כפי שהבאת מפי שמיל) הרי שמתבקש שלא שם החליט על כך אלא רק מתחת לתל הדרומי ושם אכן קיים התיעצות עם קרינסקי וסגל, הורה לורדי לתקוף ממערב והמשיך בתנועה. ולכן דברי שמיל הם חיזוק לאפשרות ג.

    "ומה אומרות העדויות ה*קדומות*? הנה לקט, לא ממצה:

    המתחקר אפרים ריינר ב-31 בדצמבר 67' (פוסט מס' 172): "12 מגיע לעין א-דייסה, הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף, הוא ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר … הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה."
    כאן מדובר על עדות ברוש שמסביר לריינר שהוא חלף על פני עין אדיסה ואז עלה מצד צפון על הרכס של עין אדיסה. ההמשך של הסיכום של ריינר כפי שציטטת הוא אישור של אפשרות ג.

    "כך אומר המתחקר גם בתשאול שנערך ב-68' למשה הראל, הקש"א שהיה עם מג"ד 12 באותו זחל"ם (פוסט מס' 159): "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?" – והראל מאשר: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים"., ועוד שם באותו עניין."
    על כך אומר שוב, הראל חשב שזה בעין אדיסה אבל זה בואדיון שמתחת לתל הדרומי.

    "וכך גם בתחקיר עם מתי רובינוביץ', קצין השלישות החטיבתי שהיה אף הוא באותו זחל"ם (פוסט מס' 157), שנשאל "מה היה בנקודת העצירה בעין א-דייסה?", והשיב: "היתה שיחה בין מוסא לבין סגל שירד מהטנק ובא אלינו. מוסא אמר לו משהו והוא חזר לטנק", ועוד שם על נסיון כושל של טנק "לעלות ימינה במצוק".
    תודה על חיזוק נוסף לאפשרות ג. סגל ירד מהטנק ונפגש עם המג"ד רק פעם אחת. הפעם הזו היא בודאות מתחת לתל הדרומי.
    במקום זה אכן יש מצוק מצד ימין שאיננו קיים בעין אדיסה.

    "כיוצא בזה, גם בתחקיר שערך ריינר, 7 בינואר 68' (פוסט מס' 167), ולא אצטט משם כדי שלא להכביד."

    גם בתחקיר של מ"מ הטנקים, זאב נמיר, 18 בינואר 68' (פוסט מס' 201), נרשם מפיו שהתכנית הייתה לנוע "עד עין א-דייסה, משם ימינה",
    אין חולק שזו היתה התוכנית המחלוקת היא על מה קרה בפועל וביחוד היכן.

    "ומסופר על שהיה בפועל: "הובלתי לתוואי ההטיה, פניתי שמאלה [צפונה], נתתי למחלקה 3 לעבור אותי ונסענו בשדרה עד עין א-דייסה … גם אני ניסיתי לעלות ומיד גלשנו חזרה למטה. בשלב זה עבר מוסא על ידי עם הזחל וצעק – 'נמיר תמשכו הלאה'.".
    נמיר מ"פ הטנקים לא היה בראש הטור בשלב זה אלא אחרי פלוגה א' יחד עם מחלקת הטנקים של צוק. אז נפגעו הזחל"מים של מ"פ השריון ושל שמיל והטור שאחריהם נעצר לזמן מה. אח"כ המשיכו הזחל"מים שלא נפגעו ומחלקת הטנקים עד שפגשו את ראש הכוח מתחת לתל הדרומי.

    עד כאן לעכשיו.
    החלק השלישי של התגובה בערב.

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    22 ביוני 2018 בשעה 10:47
    תגובה 3 לשמואל.

    כתבת: "כעת כמה מילים על המפות:

    אתה כותב ש"במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח … תוואי ההטיה עצמו לא מופיע". אזכיר שדבריך אלו נסובים על המופיע במפה אחת, זו שניתנה למ"מ מחלקה 4 של הטנקים, שוקי נחום (שמסרה לאחד המט"קים שלו, משה יזרעאלי, ואצלו נשמרה)."
    נכון אין לי עותק אחר.

    " אלא שאין כל וודאות שמפה שכזו היא שהייתה גם אצל שאר מפקדי הכוח (במקום אחר כבר הערתי על שינויים קלים בין המפה הזו למפה נדפסת הדומה לה, ובהזדמנות אכתוב על מפה נוספת שבה כן מופיע תוואי ההטיה),"
    האם תוכל להזכיר לאיזה עותק אתה מתכוון?

    "והרי סביר להניח שברשות הבכירים שבהם (מג"ד 12, והנווט שלו, מ"פ ב') היה הפוטוסטט (כמו זה שמצא זמיר באזור הקרב), שבו הרי *כן* מופיע תוואי ההטיה!"
    סביר שלמג"ד ואולי לסגל היה פוטוסטט כי החזקתי כזה כדי שאלמד את קטע התעלה שלי בתל הדרומי והשאיל לי אותו ורדי.

    "עוד משהו. אתה כותב: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי עלה מזרחה וירה לעבר הבונקר המערבי. סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואבקשך אם תוכל להזכירני היכן ברוש סיפר שהוא ירה על הבונקר המערבי (שבמוצב החוץ שבתל הדרומי) בהיותו מתחת לתל הדרומי?"
    בתחקיר ריינר.

    "כידוע, הבונקר הזה נפגע בחזיתו, וברור שהירי עליו הגיע מכיוון תוואי ההטיה (ממערב, ולא מדרום, אזור גבעת הרתק ועין א-דיסה), אך מנין לך שברוש הוא שירה?"
    כי כך העיד בפני ריינר. אין זה מונע מטנק נוסף שעבר אח"כ לירות לשם שוב.

    "לפני שנתיים פירסם שלמה שקיבל ידיעה משריונר שהיה בטנק של נמיר, הזוכר שמי שירה על הבונקר הזה הוא התותחן (בטנק נמיר) נועם ביכונסקי [בספר 'תל התעלות' ע' 214: ביקובסקי. ובפוסט מס' 447 שהיה מט"ק]."
    כפי שאמרתי למעלה, זה שברוש ירה לא מונע מטנק נוסף לירות. בשלב שאנחנו מדברים, ולפי אפשרות ג., המ"פ נמיר היה עדין רחוק משם כשברוש ירה.

    "בהמשך לזה כתבת: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי … סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואציין כי לפי הדברים שזוכרים ברוש ופרידמן, חיפוש מקום העלייה ע"י סגל נעשה באזור עין א-דיסה, ולא למרגלות התל הדרומי "
    אין כלל ספק שסגל פגש את המג"ד תחת התל הדרומי. השאלה היא האם פגש את המג"ד גם ליד עין אדיסה. הטענה שלי לפי אפשרות ג. שהאירוע קרה רק מתחת לתל הדרומי. יוסי פרידמן אומנם טוען שהפגישה היתה בעין אדיסה ומאידך שהיתה רק פגישה אחת ואיננו זוכר כלל שהיתה עצירה מתחת לתל שעליה מעידים: ברוש, הראל, ורדי. כפי שכבר הערתי, אין סלע מצוק באזור עין אדיסה ולעומת זה גם פליקס וגם הראל מציינים מצוק בלתי עביר שכזה יש בואדי שעובר מדרום לתל פאחר. ועל הזכרון של ברוש ופרידמן ויתר גיבורי תל פאחר (כולל אותי) הפסקתי לתמוהה. כפי שאתה אמרת יש לסמוך על עדויות משנת 67 ו-68. משקלן של עדויות מאוחרות הולך ופוחת עם הזמן.
    אני ממליץ לקרוא שנית את עדות ברוש בפני ריינר ואת הסיכום של ריינר באותו תחקיר.

    "(בשעתו היה לנו דיון ארוך בנושא, ואם זכרוני אינו מטעני, הרי שבסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותך לנטוש את האפשרות שרצית לחדש אז, לומר שנסיון העלייה היה למרגלות התל הדרומי)."
    בואדי שהיה לנו דיון כזה אבל החלטתי אז מחמת עייפות ובגלל שהנושא לא ענין איש מלבדך להפסיק לחשוב על כך. אבל הענין לא עוזב אותי כמו יתר קללות תל פאחר. לא יהיה זה ישר אם המחשבה על האפשרות הזו לא תעלה ולו תהיה זו הפעם האחרונה.

    הדיון כאן התגלגל בסדר הפוך, מהפעלת הארטילריה בתל פאחר לסיבות שהביאו להפעלת הארטילריה בצורה כל כך לא מוצלחת. אולי כדי להעביר את כל התכתובת הזו לאיזור בבלוג שעוסק בהתרחשיות בתוואי ההטיה.

    להגיב
    שלמה מן הגיב:
    22 ביוני 2018 בשעה 11:08
    דני: "הדיון כאן התגלגל בסדר הפוך, מהפעלת הארטילריה בתל פאחר לסיבות שהביאו להפעלת הארטילריה בצורה כל כך לא מוצלחת. אולי כדי להעביר את כל התכתובת הזו לאיזור בבלוג שעוסק בהתרחשיות בתוואי ההטיה".

    אני לגמרי בעד להעביר את הדיון לפוסט רלבנטי. עוד כמה חודשים תזכרו שהיה דיון כזה ותחפשו אותו לשווא.

    מציע שתעבירו כל אחד מה שכתב ל"מחפשים את האמת". אנסה לעשות סדר בעניין הזה בסופ"ש.

    https://naamoush.wordpress.com/2016/11/07/%D7%9E%D7%97%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA/

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    22 ביוני 2018 בשעה 9:56
    כן זו מהות אפשרות ג.

    כל האפשרויות כולל זו הן בגדר השערות שרמת ודאותן איננה שלמה בגלל שגם "העובדות" עליהן הן נסמכות אין שלמות.
    עלינו לבחור את האפשרות שמסבירה את סיפור הקרב בצורה שכל האירועים יתחברו לסיפור פשוט והגיוני.
    יומן הקשר הוא העדות המהיימנה ביותר כי נרשמה בשעת התרחשות המאורעות. ברור שהדיוק בשעת הרישום הוא עד כדי דקה אבל תיאור האירוע שנרשם שם לא בהכרח מדוייק ויש צורך לפרשו. בנוסף לא כל האירועים נרשמו כי חלקם לא עברו על גלי הרדיו אלא בעל פה או בטלפון קוי או ברשת אלחוטית שאיננה רשת החטיבה. אז כבר במסמך המהיימן ביותר יש לנו בעיות.
    העדויות הבאות בדרגת אמינותן הן אלו שנמסרו בתחקירים השונים. כאן הבעיות רק מצעצמות. תחקירי החטיבה היו מונחים ורשות הדיבור ניתנה עפ"י החלטת המפקד הבכיר. רבים מהעדים כלל לא תוחקרו ע"י המפקדים. התחקיר הטוב ביותר לדעתי נעשה בפיקודו של סא"ל ריינר ותואר כאן בכמה כתבות.

    אז השאלה "האמנם?!" שמובעת בה תדהמה היא כנראה בגלל שכולנו שערנו אחרת ואולי כך רצינו לשער. אבל אפשרות ג. גם היא השערה ובסופו של דבר יצטרך כל אחד לבחור לו את האפשרות שנראית לו.

    באופן אישי אני נותן לה אותו משקל כמו לאפשרות שבה הכוח עצר מתחת לעין אדיסה.

    להגיב
    בני הגיב:
    22 ביוני 2018 בשעה 10:22
    לא רוצה להכניס ראשי בין 2 הרים גבוהים. רק אציין מנסיוני, כאחד שיש במפקדות, יומן האירועים המנוהל במפקדה כולל את כל האירועים המתנקזים בחמ"ל/חפ"ק, כולל פקודות, ידיעות ושאר אינפורמציה המתקבלים מכל המקורות, כולל החלטות מפקדים, פקודות בעל פה, תעבורה טלפונית, וכל אינפורמציה אחרת. מה שנכון הוא, שהסמב"ץ/אלחוטן רושמים באופן אוטומטי את מה שהם שומעים ברשתות (ולעיתים גם טועים ברישום). יתר המידע נכתב על פי הוראות קציני המטה. מהנסיון, אלה לא תמיד מקפידים על מתן הוראות לרישום ביומן. על כן, על החוקר לשאוב בזהירות את המידע מהיומן, תוך הבנב כי היומן אינו חזות הכל.

    להגיב
    דני ביזר הגיב:
    22 ביוני 2018 בשעה 10:08
    התגובה למעלה מיוני 22 שעה 9:56 היא תגובה לנאמן מ-21 ביוני 2018 בשעה 5:24

    • שבוע טוב לכולם !

      לדני ,
      היתרון הגדול שאני רואה באפשרות ג' היא , שהיא נותנת הסבר משכנע
      למה הטנקים לא הצליחו לטפס מזרחה.

      להלן ציטוט מדבריו של איזי ברשומה " לא נלחמתי כמו רמבו " :
      אני זוכר טנק שמנסה לטפס ולא מצליח, לא יודע להגיד איפה בדיוק זה היה. את המפה רק אחר כך ידעתי לקרוא. תאר לך שוורדי, שהיה מ"פ וידע את המפה, גם לא יודע להצביע בדיוק.".
      חוסר בהירות לגבי המיקום !
      כמו כן זה שהטנקים לא הצליחו לעלות על זה אין ויכוח. ראו את זה !

      אבל חסר לי להבין למה המג"ד לא ביצע את הפניה מזרחה בעין אדיסה ,
      הרי זה מהלך כל כך מהותי !
      ( אם אומנם כך היה , הרי מדובר כאן רק בהשערות ).

      • נאמן,
        כתבת: "אבל חסר לי להבין למה המג"ד לא ביצע את הפניה מזרחה בעין אדיסה ,"
        זו השאלה שאנו עוסקים בה הרבה שנים.
        אפשרות ג' באה לומר שהסיבה לכך היא שלא עצר שם.

          • נאמן,

            כמובן שלא נדע לעולם אלא רק נוכל לשער כי אם אכן עצר בעין אדיסה לא התיעץ שם עם משהוא מחוץ לזחל"ם שלו.
            יתכן שעל הזחל"ם התיעץ עם קרינסקי.

            את הסיבות המשוערות שלהלן מניתי עד לפני שנה והן תקפות גם לאפשרות ג':
            1. הופעל עליו לחץ ע"י המח"ט למהר
            2. העריך שלא יוכל לעלות שם
            3. חשב שהטיפוס יגזול זמן
            4. העריך שיהיה חשוף לאש מצד מערב
            אוסף כל הסיבות המשוערות הנ"ל אולי גם הביאו אותו להורות לסגל לרדת חזרה לתוואי ההטיה.

            באפשרות ג' הוא עבר את עין אדיסה בלי לעצור במכוון בגלל הסיבות שלעייל,
            או בטעות כי נפתח רווח גדול בינו לבין הטנקים של ברוש לפני עין אדיסה והשתדל להאיץ כדי לסגור את הרווח.
            את מחלקת ברוש פגש רק מתחת לתל הדרומי.
            רק שם התיעץ גם עם סגל והשאיר פקודה לורדי.

            • "אוסף כל הסיבות המשוערות הנ"ל אולי גם הביאו אותו להורות לסגל לרדת חזרה לתוואי ההטיה." – – – מילא סגל, הרי הוא מ"פ וצריך לפקד על פלוגתו. אך האם לשם כך צריך להוריד את כל מחלקת הטנקים שעלתה לרתק? האם זה תפקידם, לתת לסגל "טרמפ" להגיע ליעד ולהפגש עם פלוגתו?

              "או בטעות כי נפתח רווח גדול בינו לבין הטנקים של ברוש לפני עין אדיסה והשתדל להאיץ כדי לסגור את הרווח." – – – אם הבנתי נכון את ה"טעות" הזו, הרי שהמג"ד פשוט פספס את הטנקים ולא ראה שהם עלו?

              אצטט לפניך מתחקיר ריינר: "ברוש: כל הדרך עד כאן … וכל פעם התקשרנו דרך מכשיר הקשר עם החי"ר למג"ד", ונשאלת השאלה: האם סגל לא דיווח למג"ד שהוא יורד מהתוואי ועולה עם מחלקת הטנקים לרתק? אם כן, איך זה שהמג"ד פספס אותם?

      • היה טוב יותר אילו היית מצטט מאותה רשומה (מס' 108) גם את הדברים שאמר איזי מיד לאחר הציטוט שהבאת. אצטט כאן:

        "אנחנו נוסעים וכל פעם נעצרים. אני זוכר את העצירה כנראה ליד עין א-דייסה, שם עצרנו המון זמן. אני יודע שהיו שם ויכוחים, היו דיבורים, לא שמעתי על מה. אני רואה שיש מאחור נתק, שזחל"מים שלנו עולים באש … מתקדמים לאט לתל פאחר, לא ידעתי לזהות את התל כשהיינו בתנועה. פעם ראשונה שהצביעו ואמרו שזה התל היה כשאלכס קרינסקי הגיע בנקודת ההיערכות. באותה נקודה אנחנו נעצרים, למעשה הייתי בטוח שאנחנו ראשונים בשיירה, לא ראיתי טנקים לפניי. הזחל"ם של מוסא קליין נעלם והטנקים נעצרו כי חטפו אש. זו נקודה שנעצרנו הרבה זמן ואז מופיע קרינסקי, הוא קורא לוורדי והם מדברים, ואז ורדי חוזר אלינו ואומר חבר'ה לרדת"

        ברור כאן מדבריו של איזי (שזכרונו מעולה) שאותה עצירה שהייתה למשך "המון זמן" ("שהיו שם ויכוחים, היו דיבורים"), לא קרתה למרגלות התל הדרומי, אלא במקום ממנו יכל לראות את הזחל"מים העולים באש ("כנראה ליד עין א-דייסה"), ורק אז התקדמו לעבר תל פאחר, והגיע אל מרגלות התל הדרומי.

        כמו כן, דבריו על "נקודת ההיערכות" (שהייתה למרגלות התל הדרומי) בה "לא ראיתי טנקים לפניי", בהשוואה לארוע הקודם שעליו סיפר בדברים שציטטת: "אני זוכר טנק שמנסה לטפס ולא מצליח" – מעידים לפנינו בצורה החלטית שזכרונו של איזי מכחיש את "אפשרות ג.".

        • לדני ,
          מצטט מסוף תגובתו של שמואל'ק :
          " דבריו על "נקודת ההיערכות" (שהייתה למרגלות התל הדרומי) בה "לא ראיתי טנקים לפניי",
          בהשוואה לארוע הקודם שעליו סיפר בדברים שציטטת: "אני זוכר טנק שמנסה לטפס ולא מצליח" –
          מעידים לפנינו בצורה החלטית שזכרונו של איזי מכחיש את "אפשרות ג.".

          בתוך רצף התגובות והתגובות שכנגד אולי תגובתך לנ"ל.

    • ציטוט: "עודד גולן אומר שזוכר שירה בטווח 850 מטר על תל פאחר וגם על בורג' בביל" – – – לפי שהתפרסם, מי שזכר את הטווח של 850 (ראה בפוסט מס' 111, והשווה למסופר בפוסט מס' 11) הוא ברוש. גולן סיפר: "הדבר העיקרי שהתבקשנו זה לירות לעבר בורג' בביל, כי אמרו לנו אתם צריכים אחר כך לעבור לידו, תתקיפו אותו שלא יהיו איזה משוגעים שיקפצו עליכם שם", וכבר הערתי (ינואר 2017): "ואכן, המרחק ממקום העלייה לרתק ועד בורג'-בביל יכול להתאים ל-850 מטר. קודם לכן התותחן גם סיפר: "תוך כדי תנועה ירינו כמה נפיצים לכיוון הרכס של עין א-דייסה, שראינו שם כמה מבנים. לא כי ראינו שם אנשים, אבל ידענו שאנחנו צריכים להגיע לשם", ואפשר שהמשפט שהזכיר מרחק של 850 מטר מכוון על המרחק עד עין א-דיסה."

      • בהחלט יכול להיות שהטווח שזכרו היה לבורג' בביל אבל מאותו מקום על תוואי ההטיה הטווח לתל פאחר הדרומי בחלקו המרכזי גם הוא 850 מטר. לכן כבר קודם לכן לא התיחסתי לטווח הזה כמאמת את זה שירו מהטווח הזה על תל פאחר.
        כששמעתי לראשונה את ברוש מדבר על הטווח הזה בסיור של 7 הקצינים, בדקתי את זה מול טענתו שעלה יותר מ-400 מטר מזרחה מעין אדיסה. ואז נוכחתי שהטווח משם כ-400 מטר.
        אם לקבל את הטווח של 850 מטר אז הירי בוצע במרחק לא גדול מזרחית מתוואי ההטיה או מתוואי ההטיה עצמו.

    • למעלה ציטטתי מהתחקיר שנערך ב-68' למשה הראל, הקש"א שהיה עם מג"ד 12 באותו זחל"ם (פוסט מס' 159), בו נשאל: "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?" – והראל מאשר: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים".

      הגיב על כך דני: "הראל חשב שזה בעין אדיסה אבל זה בואדיון שמתחת לתל הדרומי."

      אעתיק איפוא עוד שאלה ותשובה מהתחקיר הנ"ל: "אחד הטנקים ממש במקום שהיתה צריכה להיות הירידה? כן, ומאחוריו זחל המג"ד, ואני גם זוכר שנורו מספר יריות מעין א-דייסה והיפנו את תשומת הלב של הטנק הזה, והוא ירה לשם".

      ועוד שאלה ותשובה: "אתה בתור קש"א מבחין באיזושהי אש? כן, בשלב הזה יורדת אש ארטילרית על תל פאחר".

      ועוד מאותו תחקיר: "היה לך איזה מקום שצפית על האש וראית? כן, היה לי מקום אחד טוב שצפיתי את האש ותיקנתי אותה, זה היה בעיקר על המרגמות. תיקנתי את האש, כן, זה היה 120 מ"מ, נתתי להם לתקן צפונה. אנחנו עוברים עכשיו את עין א-דייסה, אבל לפני שנעבור יש לך איזו שאלה?".

      הלאה, שוב בציטוט מאותו תחקיר:

      "אולי אתה זוכר באיזה שלב ומה שמעת שהמג"ד נותן איזה פקודה לאחור? "זה היה שלב של עצירה".

      איפה? תראה לי על הצילום איפה נעצרתם בערך. "פה".

      איפה היו הכוחות מאחוריכם? "בדיוק מאחורינו, ואז הוא אמר ליוסי [פרידמן] שיעצור".

      רגע, אחרי שחולפים את עין א-דייסה נעצרים מיד אחרי שתוואי ההטיה חוצה את הוואדי שיורד מדרום לתל בכיוון מערב. הם עצרו ממערב לגבעת החיפוי? "כן, במקום חסוי לתל".

      ואז המג"ד עושה מה? "מוריד את יוסי [פרידמן, הקמב"צ], מתדרך אותו שיעצור את ורדי בפינה של הוואדי ויתקוף עם אנשיו רגלית. לאחר גמר התדריך של יוסי, אלכס אומר גם אני עובר לשם, מוסא אמר לו בסדר, תיקח אנשים ותתחלקו ותתקפו את היעד".

      עד כאן ציטוט.

      ברור איפוא שהראל עושה הבדל חד-משמעי בין העצירה ונסיון העליה בעין א-דיסה, לבין "שלב של עצירה" למרגלות התל הדרומי ("מיד אחרי שתוואהי ההטיה חוצה את הוואדי שיורדם מדרום לתל בכיוון מערב", הוא וואדי אל-חאצין).

      כך שגם עדות קדומה זו מצטרפת לשאר העדויות הקדומות על עצירת המג"ד בעין א-דיסה.

  16. השערות השערות השערות ….
    אומר כאן הקמבץ שחור על גבי לבן שנקודת העצירה היתה עין עדייסה במקום שנפגע הזחלם
    הבחור היה בעניינים ובזחלם המגד
    חזקה עליו שיודע מה הוא מדבר
    למה מתעקשים אתם לקבוע את נקודת העצירה יותר צפונה
    נפלא מבינתי..
    המגד קליין קיבל החלטה נועזת בתנאי לחימה לא פשוטים ועל דעת עצמו
    כל הכבוד לו וכל הכבוד לגדוד שעשה את המשימה דרך שטח הריגה

    • לגינתון,
      הנושא שאנו דנים בו חשוב ביותר להבנת הקרב.
      ברור לי שהנושא לא מענין אלא בודדים ואפילו בקרב הלוחמים שם ההתענינות אפסית.
      אתה כותב: "אומר כאן הקמבץ שחור על גבי לבן שנקודת העצירה היתה עין עדייסה במקום שנפגע הזחלם
      הבחור היה בעניינים ובזחלם המגד חזקה עליו שיודע מה הוא מדבר".

      יוסי הוא חבר טוב ואני מאד מעריך את יושרו אבל הפגישה הזו נערכה עשרות שנים אחרי האירוע ובאותה פגישה יוסי לא זכר אירועים כמו את טנק ה-AMX שעמד בצומת מתחת לת הצפוני, לא זכר את הדרך העולה מהטנק הזה ומסומנת בתצ"א משנת 1966 והכי חשוב לא זכר את העצירה מתחת לתל הדרומי שעליה יש מספר עדויות בתחקירים של ריינר מראשית שנת 1968. לעומת זה הוא זוכר "היטב" שהיתה רק עצירה אחת מהתחלת התנועה על תוואי ההטיה ועד הפניה מזרחה בצומת ה-AMX. אם אתה בוחר לסמוך על זכרונו בסיור הזה וכיון שהעצירה מתחת לתל הדרומי היא ודאית (לעומת העצירה בעין אדיסה) הרי שעל פי ההגיון שלך העצירה הזו היתה מתחת לתל הדרומי.
      אציין שיוסי כלל לא תוחקר אחרי הקרב לא על ידי המח"ט ולא ע"י ריינר וכך גם פליקס קצין הקשר שגם הוא היה בזחל"ם המג"ד.

      ועוד כתבת: "למה מתעקשים אתם לקבוע את נקודת העצירה יותר צפונה "
      א. האתם הזה זה רק אני
      ב. אי אפשר שלא להבין שאם כך אירע (שהעצירה הראשונה של המג"ד היתה תחת התל הדרומי) ברור מדוע החליט המג"ד לתקוף את התל ממערב עם פלוגה א' ומדוע רצה לאגף עם יתר הכוח מצפון והכי חשוב שעפ"י אפשרות זו נכנס לשטח ההשמדה מתחת לתל פאחר לא כיון שכך החליט אלא כי כך גרמו הנסיבות.

      ולבסוף כתבת: "המגד קליין קיבל החלטה נועזת בתנאי לחימה לא פשוטים ועל דעת עצמו"
      אז אם לך ברור שהמג"ד קיבל החלטה כזו אשרך ובשבילך התעלומה פתורה.
      "על דעת עצמו" לדעת רוב המפקדים שהיו בקרב זה נחשב לחסרון ביחוד שלא הודיע על ההחלטה הזו אם היתה כזו (מה שמחזק את דעתי שלא היתה החלטה כזו בעין אדיסה אלא מתחת לתל הדרומי שם אכן התיעץ ותידרך את קרינסקי ופרידמן).
      ולבסוף אתה כותב "כל הכבוד לו וכל הכבוד לגדוד שעשה את המשימה דרך שטח הריגה"
      אז צריך לחלק את הכבוד לשנים:
      א. למפקדים מגיע כבוד אבל יש להם גם אחריות
      ב. לחיילים מגיע כבוד ביחוד שאת ההחלטות מקבלים המפקדים ובכך חורצים את גורלם

      אזכיר את הידוע: בקרב נהרגו 34 חיילים (כולל כמובן המג"ד ) ונפצעו פיזית 113 ואני מעז לומר שכל היתר פגועים במידה כזו או אחרת נפשית.
      אז לעניני כבוד יש במקרה זה הרבה פחות מקום.

      זכותו של מי שרוצה לדעת לפחות לחשוב על כך והיתר לא חייבים אפילו לקרוא את "השערות השערות השערות …."
      איחולי שינה ערבה, הרבה כבוד וראש קטן.

      • לדני ,
        ציטוט מתוך הרשומה " לעלות חזיתית זה היה שיגעון " :
        "לאחר שכל משתתפי התחנה התקבצו והגיעו למקום המשוער שבו נפגע זחל המג"ד, בצומת בורג' בביל, ליד שרידי זחל"ם המרגמה של השריון, המשיך יוסי פרידמן לספר: "בנקודת הפיצול, המג"ד דיווח לחטיבה שהוא משנה תוכנית והוא הולך לתקוף מצפון. רק אחרי שעה המח"ט הגיב כששאל מה קורה".

        • מה אנו למדים מהציטוט הזה?
          שבעת הכינוס המדובר לא ידעו איפה המקום בו נפגע זחל מג"ד גולני (שהוא לא ליד שרידי זחל"ם המרגמה של השריון); שלמשתתפים סופר על דיווח בקשר על שינוי תוכנית, למרות שביומני הקשר אין לכך כל רמז, ושגם המסופר על תגובת המח"ט "אחרי שעה" היא באותה רמה של אמינות.

      • ציטוט: "אי אפשר שלא להבין שאם כך אירע (שהעצירה הראשונה של המג"ד היתה תחת התל הדרומי) ברור מדוע החליט המג"ד לתקוף את התל ממערב עם פלוגה א' ומדוע רצה לאגף עם יתר הכוח מצפון והכי חשוב שעפ"י אפשרות זו נכנס לשטח ההשמדה מתחת לתל פאחר לא כיון שכך החליט אלא כי כך גרמו הנסיבות." – – – ועדיין לא הכל ברור, כי נשארת עדיין שאלה טובה מאד אותה שואל עזרא ברוש: "דבר אחד אני לא מבין עד היום, למה מוסא קליין לא השאיר אותנו ברתק בעין א-דייסה במקום שאני שולט על כל התל, ומחליט להוריד אותנו ושנמשיך לנוע." – ולאור שאלה זו סביר לומר שיש מענה אחר להחלטה לוותר על האיגוף ממזרח וכו'.

        • אני מסכים שהפקודה לסגל לרדת מעמדת הרתק רומזת על כוונה לא לשהות שם.
          אבל ההחלטה לבטל את הרתק מגבעת הרתק כמו שתוכנן או ממקום שולט אחר מצד דרום היא בעייתית גם אם התכוון לבצע איגוף מצפון כבר בעין אדיסה.
          ולכן שאלתו של ברוש מוצדקת והחלטתו של המג"ד לבטל את הרתק תמוהה.
          ולעינינו, הפקודה הזו לסגל אינה מבטלת את אפשרות ג' שכלל לא עצר בעין אדיסה.

          • והיות וזו שאלה מוצדקת, ראוי גם לחפש מענה הגון, שיענה באותה הזדמנות גם על השאלה מדוע ויתר המג"ד על התוכנית המקורית.

            המענה היחיד שאני יודע עליו: מתל-פאחר לא נפתחה עליהם אש ולכן אמרו לעצמם שהסורים בטח ברחו משם.

  17. שבוע טוב.

    קראתי בעיון את הדברים שכתבת, דני, בימים ה'-ו' בשבוע שחלף, כך שכעת עמדתך ברורה לי עוד יותר, למרות שנותרתי חלוק עליה. בטוחני שזה בסדר מבחינתך, כשם שמבחינתי זה בסדר (ויותר מבסדר) ששינית את דעתך (ובטוחני גם שאם תשתכנע אחרת, תשנה שוב).

    את התייחסותי לדברים אחלק לפרקים פרקים, לאו דווקא לפי סדר האירועים או סדר הכתיבה בתגובותיך, ואתה מוזמן להשיב עליהם בכל שתרצה, אפילו טרם אסיים.

    מאחר ודומני ועל עיקרי התיאוריה שלך (האומרת שניסיון העליה שכשל נעשה למרגלות התל הדרומי) כבר השבתי בעבר, לפיכך אתייחס תחילה לפרטים אחרים שהופיעו בתגובותיך האחרונות (בפוסט מס' 475, והודבקו שוב למעלה, בפוסט הנוכחי, מס' 348), ורק לאחר מכן אחזור לעסוק בתיאוריה הנ"ל.

    אפתח בזה, שעל שאלתי מנין לך שכאשר היה הטנק של ברוש מתחת לתל הדרומי הוא ירה לעבר הבונקר המערבי (שבמוצב החוץ שבתל הדרומי, זה שבחזיתו ניכרת פגיעה מירי של טנק), השבתני שכך העיד ברוש, וציינת למופיע אצל ריינר.

    במחילה, אך לא על הבונקר הזה מדובר בתחקיר של ריינר. אפרט:

    בתחילה מסופר בתחקיר הזה על הטנקים מהמחלקה של ברוש שחלפו על פני עין א-דיסה, טיפסו מזרחה ותפסו עמדות (או: "לא הספקנו לתפוס עמדות") ירי. אחרי שירדו משם וחזרו לתוואי ההטיה, המשיכו צפונה, עברו את פיתחת שדה המוקשים, עברו את ה"עיקול החד של תוואי ההטיה" – שהוא למרגלות התל הדרומי של תל-פאחר – והמשיכו כ-50 מטר מהעיקול, שם נערכה התייעצות בין המג"ד, הנווט סגל (שנסע בטנק של ברוש) ומ"פ הטנקים.

    ברוש סיפר שעצירה זו הייתה למשך "מספר דקות", ואין בדבריו אף מילה על ירי של הטנק שלו משם, למרגלות התל הדרומי, על הבונקר שנמצא מעליהם לכיוון מזרח, במוצב החוץ של התל-הדרומי.

    אח"כ המשיך וסיפר על ההתקדמות על לעיקול הבא, הצומת שבה עמד טנק הסורי, בעניינו סיפר: "הפעולה הראשונה שהיתה זה היה צרור מהמקלע שלי על האם.איקס" – ומאיזכור פעולה זו כאן, לעומת השתיקה מפעולה כלשהי בעיקול הקודם – למרגלות התל הדרומי – ניתן ללמוד שבעצירה ההיא לא ביצע הטנק שלו שום פעולת ירי.

    בהמשך סיפר ברוש: "מכאן נפתחה עלינו אש מרגמות חזקה כולל פגזי זרחן ואש שטוחת מסלול שפגעה בין הטנקים. מיד נתתי פקודה להתקדם ועלינו ימינה [מזרחה] מהמקום הזה ותפסנו עמדות לכיוון תל אל פאחר והתחלנו להרביץ על הבונקר הדרומי-מערבי של תל אל פאחר שנראה מכאן."

    בהמשך עוסק התחקיר עוד בענין העלייה הזו מזרחה: "ואני התחלתי לעלות עד למקום הזה ונעצרתי וראיתי רק עמדה אחת, ומכאן התחלתי לירות על תל אל פאחר."; ריינר: מיכה, אתה רואה מכאן את הבונקר שמדובר עליו?"; "מיכה [רס"ן מיכאל הירשפלד, איש מח' היסטוריה]: כן".

    אכן, בעת שפורסם התחקיר הזה בבלוג, דצמבר 2014, נוספה בו הערה שלך (בין חצאי ריבוע, בטקסט הצבוע בכחול) שהוצבה אחר המילים "והתחלנו להרביץ על הבונקר הדרומי-מערבי של תל אל פאחר שנראה מכאן", ונאמר בה: [האם הכוונה לתל הדרומי?]" – אבל, בבדיקה בשטח צריך להיות ברור שאין הכוונה לתל הדרומי, שכן בשטח העלייה המדובר, מתוואי ההטיה, באזור שמצפון לגבעה הטרשית, אי-אפשר לראות, בגלל הגבעה הנ"ל, את מוצב החוץ של התל הדרומי והבונקר המערבי ששם. עליית הטנק הזה הייתה אל עבר מרגלות התל הצפוני, והאמור על "הבונקר הדרומי-מערבי" מתייחס אליו (לתל הצפוני).

    • שמואל תודה על הפתיחה בתגובתך בענין שינוי הדעה.
      לעדות ברוש "ברוש סיפר שעצירה זו הייתה למשך "מספר דקות", ואין בדבריו אף מילה על ירי של הטנק שלו משם, למרגלות התל הדרומי, על הבונקר שנמצא מעליהם לכיוון מזרח, במוצב החוץ של התל-הדרומי."
      מודה בטעותי אבל ביום ו' דיברתי איתו וטען שאכן ירה שם. הוא גם אמר שקרוב לודאי ירו גם טנקים נוספים על אותו בונקר.

      "ואני התחלתי לעלות עד למקום הזה ונעצרתי וראיתי רק עמדה אחת, ומכאן התחלתי לירות על תל אל פאחר."; ריינר: מיכה, אתה רואה מכאן את הבונקר שמדובר עליו?"; "מיכה [רס"ן מיכאל הירשפלד, איש מח' היסטוריה]: כן".
      ברור שזה על הבונקר בתל הצפוני ולא הדרומי.

    • לעדויות ולסיפורים השונים על ירי הטנקים אל בונקרים, אוסיף כי במפגש תל פאחר האחרון יוני 2018, הגיע לכיווני עודד גולן מאיזור התצפית המערבית וסיפר כי אחד הבחורים שהגיע לאירוע שאל אותו מי פגע בבונקר ביעד הצפוני שהמשקוף שלו מפוצח, ועודד שמח לספר לו שזה היה הוא. שאלתי את עודד איך זה קרה והוא הסביר כי בעלייה בדרך האוגפת זיהה את הבונקר שממנו נורתה אש, הטנק של ברוש נעמד בעלייה כלפי התל, כך שיצר לעצמו זווית גובה, ועודד ירה ופגע בבונקר ומיד לאחר מכן הם נפגעו.

      יצוין כי בכתבה "הטנק שנשכב על הגדרות" המפרט את פעולת טנק ברוש https://naamoush.wordpress.com/2014/06/19/%D7%94%D7%98%D7%A0%D7%A7-%D7%A9%D7%A0%D7%A9%D7%9B%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA/ לא עזרא ולא עודד סיפרו שהם ירו על הבונקר המערבי בחלק הדרומי ולא על הבונקר המערבי בחלק הצפוני. לעומת זאת ציינו כי ירו לתל פאחר דרום מכיוון עין א-דייסה, ובהמשך על הטנק בתל עזזיאת.

      • כדאי להוסיף ולציין, שבמערב התל הצפוני ישנם שני בונקרים מקורים שנפגעו במשקוף החלון שבחזיתם. בדרומי והעליון שבין השניים, הפגיעה היא במרכז המשקוף. באחר, שהוא בונקר הנמצא למטה, במרכז התעלה ההיקפית התחתונה, הפגיעה היא בפינה הדרומית של המשקוף. מהבונקר הזה, התחתון, אכן נורתה אש, אך זו חדלה לאחר שאלכס קרינסקי שילשל לתוכו רימון. מן העמדה העליונה מסופקני אם נורתה אש, משום שעמדה זו (כמו זו המבוטנת ומקורה שלצפונה) שימשה כעמדת קת"ק, שאין ממנה טווח ראייה ויריה על השטח הקרוב שלמטה. עם זאת, בתעלה ההיקפית התחתונה היו עוד עמדות ירי, שגם אותן אפשר היה להשתיק בפגז טנק, אם אכן כך קרה.

        • "עם זאת, בתעלה ההיקפית התחתונה היו עוד עמדות ירי, שגם אותן אפשר היה להשתיק בפגז טנק, אם אכן כך קרה."…

          כדאי לשים לב שכוח אלכס קרינסקי הצליח לעבור את משוכת התעלות התחתונות והעליונות במינימום נפגעים והגיע ברובו למעלה. ועם זאת נותרו קיני התנגדות עיקשים שהמשיכו לפעול. כלומר, תוך כדי כך שאלכס והחיילים כבר לוחמים בתוך שטח המוצב למעלה, נותרו חיילים סורים בתעלות בחזית ("האלכסים" צלחו אותם איכשהו, גם מוסא קליין והקש"א הראל חמקו מהם). סורים אלה הצליחו לעכב את חיילי גולני שהגיעו אל מתחת למוצב, ואף לבלום את "כוח" תשבי. כל זאת, ללא תגובה מספקת של הטנקים [וסיבותיהם עימם], על אף שהיה טנק אחד או שניים שהצליחו להוריד צלף זה או אחר.

          • התעכבת על נקודה נכונה.

            היחיד מכוח אלכס שפנה צפונה בתוך התעלה הזו, אחרי שעברו את הבונקר המקורה התחתון (הנ"ל), היה יצחק חמאווי (איזי גרנות). הוא חיסל בה שני חיילי אוייב, ואז עלה למעלה כדי להצטרף אל שאר הכוח. הוא לא הגיע עד סופה של התעלה הזו במערב התל (כלומר, אפילו לא אל המקום בו היא עושה את הפנייה אל צדו הצפוני של התל), כך שמהעמדות שבהמשך יכלה להגיעה אותה אש ההתנגדות שפגעה בנמצאים למרגלות המוצב.

            כאמור, ישנן שם כמה עמדות, אך *אפשר* בכלל ומדובר רק בעמדה אחת, בצד הצפוני של אותה תעלה היקפית תחתונה (יתכן וזו העמדה בצורת "פרסה" ששם, המתאימה למק"כ). בעיקרון, אפשר וחייל אוייב אחד, שברשותו מק"כ וארגז תחמושת, יכל להיות אחראי על האש הזו.

            בדומה לזה, די בחייל אויב אחד, שהתמקם על גג המבנה במרכז התל (זה שעליו קבוע השלט "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית", מול שביל הכניסה לתל), עם מק"כ וארגז תחמושת, כדי להיות אחראי לאש שהפילה חללים, הן בתל הצפוני והן בתל הדרומי.

  18. דני: "העצירה באזור גור אל אסכר היתה ראשית כדי למצוא נתיב נוח להמשך התנועה על תוואי ההטיה (כך מעיד ברוש בפני ריינר)."

    במחילה, אבל בתחקיר של ריינר *לא* מופיעה אפילו מילה אחת על *עצירה* באזור גור אל אסכר,

    – ובטח שלא "עצירה משמעותית", כפי שהבאת (בדבריך למעלה, 20 ביוני 2018 בשעה 18:03) מדברי ורדי, והסברת ש"היתה כאשר ראש הגדוד שכלל את מחלקת הטנקים של ברוש ואת חפ"ק המג"ד עלה על תוואי ההטיה. אזור הפניה היה קשה לתנועה והטנקים נאלצו לחפש נתיב כל טנק בפני עצמו (כך הסביר ברוש אצל ריינר). יתר הגדוד עדין עמד על הדרך העולה מזרחה", והוספת וכתבת כי "העצירה במקום העליה על תוואי ההטיה ערכה כרבע שעה".

    אלא כך מופיע בתחקיר ההוא:

    "חיפשנו את העלייה הנוחה לתוואי ההטיה. כאן היה סיבוך-מה בעלייה כי לא מצאנו בדיוק את הנקודה הנוחה. העלייה היתה קשה, הטנקים התפרשו וכל טנק מצא את העלייה הנוחה לו. עלינו על דרך ההטיה כשגדוד 12 אחרינו והתחלנו על דרך ההטיה. לפני עין א-דייסה נפתחו רווחים. הטנקים נעו אחריי בסביבות 600-400 מטר. האטתי את התנועה עד שנסגרו הרווחים."; "כל הדרך עד כאן גם מציאת הדרך הנכונה לעלייה לתוואי ההטיה היו חילוקי דעות, וכל פעם התקשרנו דרך מכשיר הקשר עם החי"ר למג"ד."

    אכתוב כאן עוד שתי הערות, בדרך אגב:

    א] האמור ש"כל טנק מצא את העלייה הנוחה לו", מכוון רק לאלו של המחלקה הפורצת, זו של ברוש, שהתפרשה באופן הנ"ל. לגבי שאר הטנקים, כדאי לשים לב לדברי מאיר צוק בתחקיר ההוא: "הייתי במחלקה 2 אחרי עזרא. לא היה לי קשה להגיע לתוואי ההטיה כיוון שנסעתי על הזחלים שלו, על הקוליס שלו. התקדמתי עם הטנקים שלי אחריו".

    ב] בקיצור נמרץ: בהחלט יתכן והעליה על תוואי ההטיה לא הייתה באזור שצפונית לגור אל אסכר, אלא דרומה משם, כפי שטוען ידידינו ישראל הוברמן, טענה שאפשר למצוא לו חיזוק בבדיקת פני השטח. לא אאריך כאן בנושא זה, הראוי לדיון בפני עצמו, לא בדרך אגב.

    • לענין העצירה בגור אל-אסכר כתבת: "במחילה, אבל בתחקיר של ריינר *לא* מופיעה אפילו מילה אחת על *עצירה* באזור גור אל אסכר,"
      הכוונה היא שבעת העליה הקשה וחיפוש נתיב נוח לעליה על תוואי ההטיה יתר הכוח עצר על הדרך העולה מזרחה. כך על פי ורדי (ולא מתחקיר ריינר).

  19. עוד נמצא בדבריך לגבי המקום בו עלו על תוואי ההטיה:

    דני: "כפי שציינתי בתשובתי לעיל, יתכן שגם חיפשו את הדרך כפי שמסומנת במפה אבל מצאו שבשטח קיים רק תוואי ההטיה.
    לכן עצירה זו לא הייתה למטרת מציאת מסלול עליה לדרך הנפט אלא להגעה מעל עין אדיסה ורק שם לטפס לדרך הנפט."

    בכותבך "תשובתי לעיל" ככל הנראה כיוונת לדברים הללו: "אם מעיינים במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח, רואים שבאזור זה אמורה היתה להתחיל דרך שמטפסת בהדרגה ומגיעה מעל עין אדיסה. במפה תוואי ההטיה עצמו לא מופיע. יתכן שגם כאן חיפש סגל את הדרך שכפי הנראה לא היתה קיימת. העצירה במקום העליה על תוואי ההטיה ערכה כרבע שעה."

    קשה לי לכלכל את הדברים, ואסביר מדוע:

    לעיל ציינתי כי "סביר להניח שברשות הבכירים שבהם (מג"ד 12, והנווט שלו, מ"פ ב') היה הפוטוסטט (כמו זה שמצא זמיר באזור הקרב), שבו הרי *כן* מופיע תוואי ההטיה!" – הנחה שאותה חיזקת בכותבך: "סביר שלמג"ד ואולי לסגל היה פוטוסטט כי החזקתי כזה כדי שאלמד את קטע התעלה שלי בתל הדרומי והשאיל לי אותו ורדי".

    ובכן, גם אם נניח שבנוסף לפוטוסטט הייתה לפניהם גם מפה הזהה בדיוק לזו שניתנה לאחד המ"מים של הטנקים (שוקי נחום), מפה שבה תוואי ההטיה לא מופיע, הרי שבהשוואה לפוטוסטט הם יכלו לדעת שהמפה הזו אינה מעודכנת, כי בפוטוסטט נראה התוואי, ובמפה לא.

    לפיכך, קשה לי להבין את דבריך שבאותה עצירה מוקדמת [זו שעליה אין עדות ברורה ומוקדמת, רק עדות אחת מאוחרת] "יתכן שגם חיפשו את הדרך כפי שמסומנת במפה אבל מצאו שבשטח קיים רק תוואי ההטיה", כדי לעלות עליה "להגעה מעל עין אדיסה".

    וכי לא ידעו שהם מתוכננים לנסוע על תוואי ההטיה?!

    וכי שכחנו שעל הפוטוסטט שמצא זמיר סומן, בצבע אדום, סימון עלייה מזרחה *מ*תוואי ההטיה?!

    ולמה שנחשוב שאותה דרך הנראית במפה, זו שמקבילה לתוואי ההטיה אך נמצאת מזרחה לו, מערב, היא דרך "שכפי הנראה לא היתה קיימת"?

    למה לא קיימת? אפילו אני, לא נווט ולא בן נווט, רואה במפה את המרחק בו נמצאת הדרך הזו ממוצב גור אל אסכר, שהוא רחוק מן המקום אליו הגיעו בתוואי ההטיה. האם אתה רוצה לומר שהם עלו למעלה, וראו שהדרך הזו אינה קיימת? (וכבר אינני מדבר על כך שהיום היא כן קיימת).

    • כתבת: "וכי לא ידעו שהם מתוכננים לנסוע על תוואי ההטיה?!"
      ידעו ואף כך מדווח בקשר (מכונה ציר קדחת).
      עלינו להבין שאחת האפשרויות היתה להגיע על השביל העולה מעל חורבות הכפר עין אדיסה הרי שההנחיה היתה כללית לנוע צפונה על תוואי ההטיה או על השביל שבמפה. יש לציין:
      א. בפוטוסטט "של זמיר" מסומנת העליה מתוואי ההטיה מזרחה על תוואי ההטיה מצפון לשלוחת עין אדיסה
      ב. בפועל עפ"י עדות ברוש בפני ריינר, הם חלפו על פני השלוחה הנ"ל ואז פנו מזרחה. עד עכשיו לא ברור לי אם פנו שם שמאלה כך שיוכלו לפתוח באש לעבר תל פאחר או ימינה ועלו על רכס עין אדיסה. (או שלפי אפשרות ג' כל זה קרה מתחת לתל הדרומי וכל ענין הפתיחה באש של ברוש על תל פאחר התבצע בקרבת תוואי ההטיה, עשרות מטרים לכל היותר מהתוואי ובטווח 850 מטר מהתל, כן מתחת לשלוחת עין אדיסה)

      כתבת: "ולמה שנחשוב שאותה דרך הנראית במפה, זו שמקבילה לתוואי ההטיה אך נמצאת מזרחה לו, מערב, היא דרך "שכפי הנראה לא היתה קיימת"?"
      נכון יותר היה לומר לא נמצאה.

      "האם אתה רוצה לומר שהם עלו למעלה, וראו שהדרך הזו אינה קיימת?"
      זו אפשרות אבל זה ענין משני לדיון על העצירה בעין אדיסה.

  20. אכתוב בקצרה מספר מילים

    ברוש מכחיש כי אי פעם נפגש עם ריינר , מכחיש גם את הנאמר בתחקיר של ריינר, כאילו נאמרו דברים אלה מפיו.

    לכן להתבסס עליהם ועוד להוציא מסקנות מהם , לא פשוט.

    הזחל"מ שאני נעתי עליו , זחל"מ השריון / דרימר היה בתנועה לפחות ב100-150 מטר לפני שנפגע על תוואי ההטיה.

    הזכרון שלי לא זוכר עצירה בכלל, לפני הפגיעה.

    אין זה אומר שלא הייתה עצירה של הכוחות הראשונים , בעוד הכוחות מאחורה נמצאים בתנועה, וסוגרים מרווחים.

    אין מחלוקת ביני לביני כי מוסה הכיר וידע על קיומו של תוואי ההטיה, לא רק ממפה או מפוטוסטאט כזה או אחר, אלא מתוך ידיעה אישית . הוא צפה על הזירה מספר פעמים מגבעת האם , כאשר אנוכי נמצא על גבעת האם במשך מספר ימים לתצפית ולימוד השטח,

    זה היה מספר ימים לפני שהחלה המלחמה עצמה, כוחו האו"ם עוד היה שם על גבעת האם.

    לגבי דרך ההגעה לתוואי ההטיה. ברור שלא הייתה דרך שחיברה ביו דרך הפטרולים הסורית לתוואי ההטיה. היא לא מופיעה במפה, היא גם לא הייתה קיימת בשטח.

    הדרך הזו שמתחילה כ 200-300 מטר דרומה מההתחברות עם דרך הפטרולים הסורית ופונה מזרחה עד שמגיעה לאזור של סככת הפרות בתוואי ההטיה היא דרך "חדשה".

    באיזור בו היא מתחברת לתוואי ההטיה, על פי דברי אילן לבנון מ"פ שריון מגדוד 129 לא ניתן היה לטפס עם טנקים, אם היא לא הייתה קיימת. גם לא צפונה משם.

    האפשרות היחידה לטיפוס על תוואי ההטיה נמצאת משם ודרומה ועד הגיעך לאיזור נעמוש.

    מאזכר לכולם את החשש הגדול שהיה, כי הכל ממוקש ואין לרדת מן הדרכים כדי לחזק את גרסתי ( גירסה שנתמכת בכתובים מן הימים ההם ) כי הגדוד נע דרומה ועלה מאיזור נעמוש והתחבר לתוואי ההטיה.

    אישוש לגרסה הזו ייעשה רק לאחר מסע בו ישתתפו גולנ'צקים שיאמצו את זכרונם ואנשי שריון שיחוו את דעתם היכן ניתן לעלות שם על תוואי ההטיה.

    • ישראל בוקר טוב,

      כתבת: "לכן להתבסס עליהם ועוד להוציא מסקנות מהם , לא פשוט."
      לא פשוט אבל בחרתי להתעלם מההכחשה של ברוש אחרת אנחנו מקבלים שיש כאן קונספירציה נגד פלוגה ז' מגדוד 377.
      הטענה של ברוש היא שזה דוו"ח מפוברק שהועתק מתחקיר שנעשה ע"י חוקר מטעם "תורת חש"ן בספטמבר 67.
      אז אם זה מועתק מדווח עוד יותר קדום אז גם זה טוב לענינינו.

      כתבת: "הזכרון שלי לא זוכר עצירה בכלל, לפני הפגיעה."
      הוא אשר אני טוען, אבל עם תיקון קטן, הזחל"ם של שמיל שהיה ממש לפני הזחל"ם שלך נפגע ונעצר לפני שהזח"לם שלכם נפגע.
      כלומר, לא היתה עצירה של הכוח שלפניכם בעין אדיסה בגלל עצירה של המג"ד שם.

      לא אתיחס כאן לענין העליה מנעמוש כי זה לא רלוונטי ולא משנה את הדיון בענין העצירה בעין אדיסה.

      • אם אני מבין את ברוש הוא טוען גם כנגד התוכן של הנכתב על ידי ריינר, תוכן שאינו זהה לנאמר על ידו בתחקיר חש"ן, ועל כך כעסו.

        ולכן הסתמכות על מה שכתב ריינר צריכה להיות בערבון מוגבל.

        נוטה אני להסכים לדעתך שהזחל"מ של שמיל היה לפני הזח"למ שעליו הייתי.

        מיד שאני עולה בלהבות אני רץ צפונה על תוואי ההטיה ושם שמיל שם לי רגל מגלגל אותי לאדמה ומתחילים בפעולות הכיבוי.

        כלומר לפנינו כל הכוח של פלוגה א' זחלם המג"ד וחלק מפלוגת הטנקים.

        אם לקבל את דברי ברוש הרי עלו לפני עין אדיסה לעמדות אש ירו, שהו שם כ 15-20 דקות ואז ירדו בפקודת המג"ד.

        זה זמן ארוך מאוד , מה עשה שאר הכוח בזמן הזה?

        • ברוש אצל ריינר: "עלינו על דרך ההטיה כשגדוד 12 אחרינו והתחלנו על דרך ההטיה. לפני עין א-דייסה נפתחו רווחים. הטנקים נעו אחריי בסביבות 600-400 מטר. האטתי את התנועה עד שנסגרו הרווחים. אחר כך עברנו את עין א-דייסה כשאנחנו נמצאים על תוואי ההטיה ועולים לרכס שנמצא קצת צפונה מעין א-דייסה, תופסים עמדות אש לכיוון תל אל פאחר. "
          לפי ברוש רק הטנק שלו הספיק לירות והיתר עוד היו בתנועה כאשר קיבל פקודה לרדת חזרה לתוואי ההטיה.
          (יש לו גם גירסה שונה כיום).
          "ריינר: אנחנו נמצאים כרגע במצב שהטנקים של המחלקה של עזרא פרושים בעמדות על הרכס של עין א-דייסה ויורים לכיוון תל אל פאחר. מה קורה מפה הלאה, עזרא?
          ברוש: כאן לא הספקנו לתפוס עמדות. אני עליתי ואחריי עלה טנק שהיה מצורף למחלקה של יענקל'ה והטנק השלישי היה עוד בדרך כשקיבלנו הוראה לרדת חזרה ולהתקדם הלאה על תוואי ההטיה [כלומר, רק ברוש עצמו הספיק לירות]."

          אם מניחים שברוש עלה באיזור עין אדיסה אז ההסבר ל-"זמה עשה שאר הכוח בזמן הזה?" הוא: סגר רווחים גדולים שנפערו בזמן התנועה עד שם (כ-600 מטר לפי עדות ברוש וזה כולל את מחלקת הטנקים השניה של צוק שמעיד שראה את תוצאות הפגיעה בזחל שלך) ובבדיחותא: ספג את פגזי האויב ולקק את פצעיו.

          אם הולכים לפי אפשרות ג' אזי כמובן שהיה לשאר הכוח רווח עוד יותר גדול לסגור כי עכשיו היה עליו לנוע עוד 850 מטר מעבר לעין אדיסה.

          ובהמשך חשוב ביותר:
          "ריינר: האם זהו השלב [בעין אדיסה היכן שעלו לעמדת אש] שהיה ברור לסרן סגל שהוא איננו מסוגל לעשות פה את האיגוף הימני הזה, או שמפה הוא עוד קיווה שאם תתקדמו קדימה תמצאו את הדרך ימינה?
          ברוש: מכאן התקדמו עוד מספר מאות מטרים ובסיבוב השני מכאן היתה התייעצות, הסרן ירד אל המג"ד לגבי מציאת הדרך"

      • לדני , לשמואל'ק ולכל החברים,
        יש לי רעיון משוגע .
        לבקש מצה"ל טנק שרמן מלטרון ולהביא אותו לעין אדיסה.
        לבדוק בשטח אם והיכן טנק שרמן יכול לעלות.
        לא רואה איך אפשר להגיע להכרעה .
        זה צריך לעניין גם את מחלקת היסטוריה.
        ( ואולי הבעיה היא שלפי אפשרות ג' לא נעשה שום נסיון לעלות בעין אדיסה ! ! ! )

        • רעיון מצויין. לוקחים שרמן M-50 מלטרון. מכניסים לו מנוע שבוודאי ניתן למצוא בחנות של חברת קאמינס. בודקים שהמצמד בסדר וההניע הסופי מחובר לגיר. עוד כמה אביזרים במזקום. מגרזים את כל פטמות הגירוז ומחליפים שמנים. מחליפים חיווט במערכת החשמל. לא לשכוח מצבר תקין. ועוד אי אלו זוטי דברים. ואז דני שמואל'ק וכל האחרים עולים על הטנק, מניעים ונוסעים לעין אדיסה. לא לשכוח גם מוביל…..

          • " ואז דני שמואל'ק וכל האחרים עולים על הטנק,,,"
            לא לשכוח את עזרא ברוש , הוא מפקד הטנק !
            על כל פנים , חבל שלא עשו את זה לפני 51 שנים,
            היו גם צריכים לצלם ,
            ומה שלא יעשה היום כבר לא יעשה.

        • לא צריך להגזים, ספק אם הטנקים בלטרון במצב נסיעה.
          יספיק שאחד השרמניסטים הקשישים יזדמן למקום ותקבל תשובה. רצוי גם שמי שיענה פיקד על אותו סוג שרמנים, אם היו אלה שרמנים M 50 שהיו טנקים קלים יותר עם אותו מנוע דיזל, היה צריך להיות להם קל יותר לטפס מטנקי ה M 51 הכבדים יותר.

  21. בתגובתי (הועתקה למעלה) ציינתי לנרשם מפיו של מ"מ הטנקים, זאב נמיר, בתחקיר שנערך עמו ב-18 בינואר 68' (פוסט מס' 201). הדגשתי שהוא מספר לא רק על התוכנית (לעלות בעין א-דיסה), אלא גם על הניסיון שנעשה (שם, בעין א-דיסה) לבצע בפועל את התוכנית: "ונסענו בשדרה עד עין א-דייסה … גם אני ניסיתי לעלות ומיד גלשנו חזרה למטה".

    על כך הגבת (דני): "נמיר מ"פ הטנקים לא היה בראש הטור בשלב זה אלא אחרי פלוגה א' יחד עם מחלקת הטנקים של צוק. אז נפגעו הזחל"מים של מ"פ השריון ושל שמיל והטור שאחריהם נעצר לזמן מה. אח"כ המשיכו הזחל"מים שלא נפגעו ומחלקת הטנקים עד שפגשו את ראש הכוח מתחת לתל הדרומי."

    ואינני מבין על סמך מה הינך דוחה את עדות נמיר, המספר שהוא בעצמו ניסה עם הטנק לעלות בעין א-דיסה, בכותבך ש"בשלב זה" הוא לא היה שם…

    גם מ"פ פלוגה א', שהיה עם הזחל"ם שלו בסמוך למקום שנערך הניסיון לעלות, זכר שהטנקים [ליתר דיוק: טנק אחד] לא יכל לטפס. אומר לך נמיר שהוא היה שם, והוא זה שניסה לעלות ולא הצליח. התאמר לו: "בשלב זה" לא היית שם?

    אוסיף ואציין, שלא רק בתחקיר שלו (הנ"ל) אומר נמיר שניסיון העלייה היה בעין א-דיסה, אלא שכך מופיע גם בדו"ח הסיכום שלו שנכתב אחרי המלחמה, שגם בו הוא מספר על שהיה בפועל: "בהגיע הפלוגה כשמחלקת החוד לפניה לעין אדיסה התברר שאין דרך סביבה להעלות לציר טרומבוזה [=שם הקוד לציר הנפט] והמג"ד פקד להמשיך על ציר קדחת [=שם הקוד לתוואי ההטיה] ולהתפרץ לתל פאחר ממערב למזרח".

    מיד אחר כך כתב נמיר: "בכניסה לתל פחר מצדו המערבי עמד טנק א.מ.קס סורי אשר נפגע מיד מאש המחלקה אולם התברר שהוא נטוש." – ולא הזכיר אף מילה על ניסיון עלייה למרגלות התל הדרומי. בעיניי זה פשוט: לא הזכיר, משום שאכן לא נעשה שם שום ניסיון עלייה עם טנק וזחל"ם. נמיר לא מזכיר את העצירה למרגלות התל הדרומי, אף שהייתה כזו, כיוון שהייתה רק לשם התייעצות, ורק למשך "מספר דקות" (כדברי ברוש שבתחקיר ריינר).

  22. בכמה תגובות בבלוג זה (ולראשונה ביוני 2016) הערתי על חשיבות המשפט המופיע באחד מיומני הקשר (זה שעל פי ההערכה נרשם בחפ"ק הקדמי): "בעין אדיסה לא מצא מאום".

    הרישום החשוב הזה מתעד דיווח של המג"ד 12 למח"ט גולני, והוא מופיע אחרי שהמג"ד דיווח, בשעה 1505, "זחל שלנו נפגע הרגע", ואחרי שכבר ראה ודיווח בשעה 1504 – כנרשם ביומן השני (זה שעל פי ההערכה נרשם בחפ"ק האחורי) – על הטנק הסורי הפגוע. כלומר, אחרי שכבר חלף על פני העיקול שלמרגלות התל הדרומי, ואחרי ההתייעצות שהתקיימה שם.

    המעוניינים יכולים לראות את הדיווח בספר 'תל התעלות' עמ' 33, ובדברי ההסבר שם: "דיווח מקוטע שבו המג"ד מוסר לראשונה כי המשיך על תוואי ההטיה עד מתחת למוצב, מאחר שלא מצא בעין א-דייסה את הדרך המקשרת בין תוואי ההטיה לדרך הנפט" [במקום אחר כבר תמהתי על שמשפט מכריע זה לא מופיע בפרק העוסק בסוגיה, בעמ' 161 ואילך].

    כעת, *אם* (נדחה את כל העדויות הקדומות בנושא, ו)נאמר שהמג"ד *בכלל לא עצר* בעין א-דיסה, איך הוא בכלל חשב למצוא שם משהו?

    זאת ועוד: *אם* המג"ד בכלל לא עצר בעין א-דיסה, כפי שהיה מתוכנן לעצור שם ולעלות, ותמורת זאת נזכר לעצור רק כשהגיע אל מתחת ליעד, למרגלות התל הדרומי, איך זה שבהמשך, כשהמשיך צפונה, הוא לא מדווח על כך, רק על כך ש-"בעין אדיסה לא מצא מאום"?

    שתי הערות:

    1] הזמן הרשום ליד ההודעה "בעין אדיסה לא מצא מאום", כפי שפוענח עם פירסמו לראשונה בפוסט' מס' 102, הוא 1505. כשראיתי את כתב-היד נוכחתי לדעת שהסיפרה אחרונה אינה ברורה בכתב-היד. ואיך שיהיה, הרישום שליד ההודעה הקודמת ברור שהוא מ-1505, והרישום שליד ההודעה הבאה הוא מ-1508.

    2] בשעתו (יולי 2016), כאשר דנו בנושא, והבאתי את המשפט "בעין אדיסה לא מצא מאום" כראיה, כנ"ל, כתבת (דני) כי בהופעת המשפט הזה ביומן הקשר "אין ציון מי מדווח למי". אם הבנתי נכון, רצית לומר שלא ברור שזו הודעה של המג"ד, אולי סתם מישהו שישב בחפ"ק הקדמי, שכתב זאת לפי הבנתו, אלא שבטעות רשם זאת בטור ה"תוכן", הוא הטור שבו נרשם תוכן ההודעות שהועברו, ולא בטור ה"הערות". על כך השבתי, שכבר הוסכם שכאשר לא נרשם לצד ההודעה מי מודיע למי, הרי שמדובר באותו השולח ובאותו המקבל שצויינו בהודעה הקודמת. בענייננו, הרישום הקודם (האחרון בדף הקודם) הוא הודעה מהמג"ד למח"ט ("נמצא בדרך אל היעד. זחל שלנו נפגע הרגע"), ולכן ברישום הזה לא היה צורך לציין שוב מי מדווח למי.

    3] לפי זה, לכאורה גם לא היה צריך לרשום שוב את הזמן, ומאחר ובכל זאת נרשם, אולי זו הוכחה שהסיפרה האחרונה אינה 5.

  23. תיקון קל: לעיל העתקתי מדברי ריינר על גדוד 12 גם את המשפט "נסע על ציר הנפט", ושכחתי לציין (דבר שעשיתי בתגובתי ב-28 בדצמבר 2014) שמדובר בפליטת-פה, שהרי ברור שהגדוד לא נסע על ציר הנפט אלא על דרך ההטיה.

    אגב, כתבת (דני) למעלה בהקשר לדברים אלו כי "כאן מדובר על עדות ברוש שמסביר לריינר שהוא חלף על פני עין אדיסה ואז עלה מצד צפון על הרכס של עין אדיסה.", ברם, כך אמנם נמצא בעדות ברוש (7 בינואר 68'), אך דברי ריינר הנ"ל הם מתחקיר אחר (31 בדצמבר 67'), שבו ברוש אכן לא השתתף.

    כמדומני שבשעתו כבר התכתבתי איתך על כך שלתיאוריה שלך ("אפשרות ג.") אפשר להביא חיזוק רק ממקום אחד, בדברי ריינר, אלא שמדובר במשהו מוקשה מאד, שבהכרח לומר שמי שרשם את הדברים מההקלטה טעה בשמיעה.

  24. דני, נדמה לי שעליתי על הסיבה שהביאה אותך לצדד ב-"אפשרות ג.":

    כתבת כעובדה: "סגל ירד מהטנק ונפגש עם המג"ד רק פעם אחת. הפעם הזו היא בודאות מתחת לתל הדרומי."

    כנראה שהגעת להבנה זו ע"פ דברי ברוש שבתחקיר ריינר.

    כשקוראים את הדברים, לכאורה יש אכן מקום להבנה זו, משום שברוש לא אומר במפורש שסגל ירד מהטנק בעין א-דיסה, והדברים גם לא מפורשים אצל ריינר שמסכם את הדברים: "אנחנו מבינים מעזרא כך: "עזרא עם הסרן סגל שאחראי על הניווט עובר וחולף על פני עין א-דייסה … מטפס, תופס עמדות[*] מול תל אל פאחר ומיירה. לאחר מכן נשמעה פקודה לרדת לציר ולהמשיך הלאה" – ואילו המילים "סגל ירד" מופיעות רק בהמשך, בתיאור העצירה, שארכה "מספר דקות", כ-50 מטר אחרי העיקול שלמרגלות התל הדרומי.

    ~ ~ ~ [*] ריינר לא דייק מעט בסיכום, שכן בתחילה אמנם נאמר לו: "תופסים עמדות אש לכיוון תל אל פאחר", אך מיד אחר כך נאמר: "לא הספקנו לתפוס עמדות". ~ ~ ~

    אבל, מוכרחים לומר שברוש לא הזכיר בתחקיר את הירידה של סגל בעין א-דיסה, משום שלא נשאל על כך, אבל ברור שירידה כזו אכן נעשתה:

    סגל היה הנווט, שתפקידו למצוא את מקום העלייה של כל הגדוד מזרחה. מחלקת הטנקים של ברוש נועדה לרתק, ולא למציאת הדרך עבור זחל"מי גולני, ולכן, כשהמחלקה הזו עולה למעלה כדי לתפוס עמדות אש, אין כל טעם שהנווט של גולני ישאר איתם על הטנק העולה (האם עליו להשאר עם מחלקת הטנקים הזו במשך כל הזמן שהיא מרתקת?), ולא ירד מהטנק (אחרי שכבר סיים את תפקידו על הטנק הזה), כדי לכוון בהמשך את הכוח של גולני (שטרם הגיע למקום), שכאשר יגיע ידע היכן המקום שבו הוא יכול לעלות, כדי להגיע מזרחה ולתקוף את היעד כמתוכנן.

    מאחר וזה היה כל כך פשוט, לא הוצרכו ברוש וריינר לומר זאת במפורש, ובפרט שבדברי ברוש כן נמצא משפט בו הוא אומר כי סגל היה "המ"פ שהיה צריך לנווט אותי כל הדרך עד נקודת ההתפצלות שהיתה צריכה להיות אחרי עין א-דייסה" – כלומר, שהתוכנית הייתה שסגל ינווט עד אותה נקודה בה עולים מזרחה, שאז ברוש אינו צריך יותר לנווט, ולסגל אין מה להמשיך ולהשאר על הטנק שלו.

    הדברים הללו מוצאים את ביטויים גם בדברים שאמר ברוש בראיון שנערך אתו ביולי 2013 (פוסט מס' 11), שכאשר הטנקים שלו עלו לעמדות ירי, הרי שבוואדיון הסמוך "הלכו סגל וכל אלה שחיפשו את הדרך ולא מצאו אותה" (אין זה ציטוט מפיו של ברוש עצמו, אלא ממי ששמע ממנו וסיכם).

    ושוב הובאו הדברים מפיו של ברוש (בפוסט מס' 57): "נעצרנו בעין א-דייסה, שם סגל הראה לנו את הכיוון לעמדות האש ואז נעלם לי מהטנק. הוא ירד, לא ידעתי לאן, כנראה הלך לחפש את הדרך לזחל"מים. אנחנו הטנקים התחלנו לעלות על הטרשים כדי להגיע לעמדות אש על תל פאחר לפי התוכנית".

    גם עודד גולן שהיה בטנק של ברוש סיפר (בפוסט מס' 111, יוני 2014): "ליד הכפר החבר'ה של גולני ירדו מהטנק", והכוונה, שכאשר הגיעו למרגלות כפר עין א-דיסה (ולא כאשר הגיעו למעלה ממש על ידו) ירד ממנו הנווט סגל מגולני (אמנם במשפט הנ"ל הזכיר גולן "חבר'ה", שזה יותר מאחד, אך אפשר וזו פליטת-פה, והתכוון בזה רק ליחיד, הוא "הקצין מגולני שהיה איתנו" אותו הזכיר קודם לכן. אך גם בהמשך מזכיר "קצינים של גולני" בלשון רבים). בהמשך סיפר גולן על שאירע אחרי אותה עלייה למטרת ירי: "חזרנו לדרך שממנה עלינו, שוב קצינים של גולני עלו על הטנק. נסענו צפונה והגענו לוואדי די רציני על דרך ההטיה".

    [בשעתו, אחרי שהצבעתי לפניך על המקורות הללו, כתבת לי: "עכשיו אלה דברים ברורים"].

    ולכן, ברור לי שזו גם כוונתו של מתי רובינוביץ', שבתחקיר שנערך לו בחודשים שאחר הקרב נשאל "מה היה בנקודת העצירה בעין א-דייסה?", והשיב: "היתה שיחה בין מוסא לבין סגל שירד מהטנק ובא אלינו", כלומר, ברור לו שהמג"ד עצר בעין א-דיסה, ושם גם על נסיון עלייה כושל של טנק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s