מחפשים את האמת

ביום סתווי נאה נראו מספר אנשים משוטטים באיזור עין א-דייסה, נעצרים בצומת האמ.איקס ומסתובבים סמוך לגבעת הרתק * לפי מידת העניין והלהט נראה היה שמדובר ביזמי נדל"ן שבאו לעשות מכה * רק מקרוב אפשר היה לזהות בקושי ארבעה אנשים שלחמו בקרב תל פאחר וחזרו אחרי 49 שנים למצוא סימנים של נפט, או ליתר דיוק – לחפש אחרי האמת שמתעתעת בהם כל פעם מחדש * סיור שהחל בנחת וכמעט שנגמר במוסד סגור

עולים לכיוון הכפר א-דייסה. מימין: הוברמן, ברוש וביזר

בחיפוש אחר האמת. ישראל הוברמן (מימין), עזרא ברוש ודני ביזר עולים לכיוון הכפר א-דייסה

לא בשביל סיור כזה עשינו את הדרך הארוכה בתחקיר תל פאחר בשנים האחרונות. אולי זו תוצאה של שחיקה ומיצוי החומר ולעיסתו עד דק. ואולי יש כאלה שמחפשים סיפורים חדשים..

בנקודת ההתחלה בגבעת האם התייצבו בשעה עשר בבוקר ארבעה לוחמים מתל פאחר 1967, שכל אחד שיקף פן אחר מהקרב. יוסי פרידמן ייצג את זחל"ם המג"ד, עזרא ברוש את כוח הטנקים, ישראל הוברמן את אלה שספגו למטה על הדרך ולא הצליחו להגיע אל התל, ודני ביזר את פלוגה א' שהחלה בכל המהלך. מה שקרה הוא שאחרי זמן לא רב החלו העניינים לצאת משליטה בוויכוחים על זוטות ובחילוקי דעות שפגמו באווירה.

מזג האוויר היה מצוין. יום קודם ירדו כאן הגשמים הראשונים שנספגו מיד באדמה הצמאה. סימנים חדשים של ירוק בצבצו לאורך כל הדרך, הראות היתה נקייה והחבורה היתה מנויידת בשני טנדרי טויוטה של יאיר ואסא, אנשי ביטחון מהצפון, ששמעו על הסיור וקפצו על העגלה. האורחים התקבלו ברצון, אלא שספק אם מה ששמעו לאורך מרבית הזמן ממשתתפי הקרב עורר בהם חשק לשמוע ולהבין עוד.

הסיור שהחל בגבעת האם תוכנן להמשיך לדרך ההטיה מתחת לעין א-דייסה, שם היה אמור עזרא ברוש, שבקרב תל פאחר היה על הטנק המוביל, לזהות את מקום העלייה לעמדת אש. כן תוכנן לנסות לזהות בונקרים ביעד הדרומי שהיו גלויים לעמדת האש של הטנקים, וכן זיהוי מקום העצירה של המג"ד על דרך ההטיה, היכן נפגע הזחל"ם שלו ונסיעה לגבעת הרתק, ממנה תוכנן בזמנו חיפוי של הטנקים.

כמעט מהרגע הראשון החלו ויכוחים והתקטננויות, חילוקי דעות מהותיים על דברים של מה בכך. עוד לפני התחנה הראשונה בדרך ההטיה כבר הועכרה האווירה, אנשים התבצרו בעמדותיהם ומדי פעם נזרקו לחלל ביטויי גנאי באידיש ("אפצלוכעס" נשמע יותר מפעמיים). הדו שיח של חירשים הזה הזכיר קטע ממערכון הגשש: שר האוצר נכנס למסעדה רומנית ואוכל צ'ורבה. פתאום נכנס שר הפנים, אז שר הפנים שואל אותו "כמה?". אז השר אוצר אומר לו "שבע!". אז שר הפנים שואל אותו "מה שבע?". השר אוצר אומר לו "מה כמה?".

התלבטנו מה לעשות עם החומר שנאסף באותו יום מייגע. הנטייה היתה לשגר אותו לפח האשפה של ההיסטוריה. לבסוף החלטנו שלא רק אנחנו צריכים לסבול. מה עוד שפה ושם כן ניתן ללמוד דבר או שניים מהמשתתפים בסיור. יצוין כי חלק מהחומר המתפרסם כאן יהיה נהיר ליודעי ח"ן בלבד. בכל אופן, על אף הפתיחה הדכאונית הזו, הסתיים איכשהו היום הזה באווירה טובה והצטרף בכך לעשרות סיורים שניסו להבין דברים לעומק ולברר שאלות מסקרנות ממהלך הקרב.

אחרי הסבר קצר במרומי גבעת האם, ירדו האנשים לזחל"ם שמונח מתחתיה, עליו קנה ישראל הוברמן תהילת עולם כשניסה לחלץ מתוכו את חברו משה דרימר שנפצע. במהלך הניסיון שלא צלח הפך הוברמן ללפיד וקיבל את עיטור העוז על מעשהו.

לפני מספר שנים הועבר הזחל"ם מהמקום שבו נפגע בדרך ההטיה, כקילומטר אחד דרומית לתל פאחר, אל מתחת לגבעת האם כדי להפוך לנקודת ציון התחלתית במסלול שעשתה חטיבת גולני לכיבוש תל עזזיאת ותל פאחר. הזחל"ם עבר מזמן את נקודת האל-חזור בעולם החלודה, השלט שהוצב על ידו התעקם והיטשטש והמטיילים המעטים שעוד מגיעים לא יכולים ללמוד כמעט דבר על מלחמת ששת הימים שעברה כאן.

הוברמן מצידו משתוקק להחזיר את הזחל"ם למקומו המקורי, ובינתיים מטפס לתא הלוחמים ומתייצב במקום שבו תפס אותו פגז הטנק הסורי. אילו עמד מטר ימינה, הוא לא היה היום עימנו.

ישראל הוברמן על הזחל"ם שעליו היה בדרך ההטיה אל תל פאחר ושנפגע בדרך

ישראל הוברמן על הזחל"ם שעליו היה בדרך ההטיה אל תל פאחר ושנפגע בדרך

משם המשכנו מזרחה במסלול שעשה גדוד 12 אל תוואי ההטיה. במסלול שעשה? כבר לא בטוח. כשהגענו לדרך המוצבים הסורית בקצה הדרך העולה מזרחה מגבעת האם התכרכמו פניו של יוסי פרידמן, שפסק: בכלל לא עלינו מכאן.

הקמב"צ של גדוד 12 ב-1967 זכר שהגדוד פנה ימינה בדרך הפטרולים הסורית, שלדידו נמצאת כמה מאות מטרים מערבה מהיכן שהגענו. הוא הסביר את המסלול: זאת הדרך שעוברת מעל כפר סאלד, המשיכה דרומה ואז עלתה אל דרך המוצבים הסורית, פנתה צפונה, חלפה על פני נעמוש ומשם המשיכה לדרך ההטיה. מי שמבין את ההסבר הזה ייכנס לבלבלה קטנה. בכל אופן, זה לגמרי לא מה שאנחנו מכירים על המסלול. הוברמן הצטרף לדעתו של פרידמן, והסמטוחה התהוותה כבר ברגעים הללו.

המשכנו והגענו לדרך ההטיה, עצרנו במקום שבו נפגע הזחל"ם שעליו היה הוברמן מתחת לכפר עין א-דייסה. מכאן התבקש עזרא ברוש להסביר מהיכן עלה לעמדות רתק אל תל פאחר. כמה עשרות מטרים ממקום הפגיעה נראה פיתול של הדרך. היות וברוש סיפר כי ראה את הפגיעה בזחל"ם המדובר, שעליו נהרגו ארבעה, הוא נשאל איפה הוא היה בדיוק.

עזרא: "אני לא הייתי פה בסיבוב הזה, אמרתי לך – עיקול".

דני: "מה שברור לנו שמחלקת הטנקים השנייה כן נמצאת פה, זאת אומרת שנפתח פה רווח די גדול בחוד של הגדוד, והמחלקה הראשונה של פלוגה א' גם קדימה, גם המחלקה שלי קדימה, ומה שקורה אני את הפגיעה לא רואה, אני קדימה מעבר לעיקול".

עזרא: "אנחנו עמדנו שם, זאת הכניסה לעין א-דייסה?".

דני: "רגע, ברוש אתה מבלבל אותי ומנתק לי את חוט המחשבה. תיכף נברר עם ברוש איפה הוא עלה עם המחלקה שלו בכדי לירות על תל פאחר. מכאן רואים את הצד הדרומי של תל פאחר והגבעה הגבוהה בתל פאחר זה החלק הגבוה בצפוני".

יוסי: "רואים את הוואדי ביניהם".

מימין: ישראל הוברמן, עזרא ברוש, יוסי פרידמן ודני ביזר

אפצלוכעס בשטח. מימין: ישראל הוברמן, עזרא ברוש, יוסי פרידמן ודני ביזר

דני: "התוכנית היתה שברוש תופס את החיפוי שם, יותר גבוה, העמדת רתק היתה צריכה להיות הגבעה הזאת שמעל עין א-דייסה, במורדות המערביים שלה היה צריך להיות רתק. מי שתיכנן את זה עשה תכנון טוב מאוד. על כל פנים, ברוש לא הגיע כנראה לשם, אלא אם כן הוא יתקן אותנו. ויתר הגדוד עם המג"ד קדימה והיתר פה נעצרים ליד הזחל הבוער הזה. כיוון שאנחנו רק פה, מה שאני רוצה לשאול אותך ישראל, אתה אומר שירו עליכם, הזחל"ם נפגע פה, אז מאיפה ירו עליכם?".

ישראל: "מעין א-דייסה".

דני: "אז הנה עין א-דייסה, מאיפה מעין א-דייסה?".

ישראל: "מאיפה אני זוכר? יורים עליך".

דני: "אבל רוב הכפר נמצא במקום שאנחנו לא רואים מפה".

ישראל: "יורים מהכיוון הזה (מצביע לכיוון עין א-דייסה), אני יורה לשם, דרימר יורה לשם. יש גם טנק שמצביעים לו וגם הוא יורה לשם".

יוסי: "זה שאנחנו עולים לכאן כל פעם בלי מפות זה חמור מאוד".

דני: "הנה קח מפה. אתה רוצה טופוגרפית?".

ישראל: "קח בחשבון שיש עוד מטר גובה. ההתחלה של הקרב הזה היא 30-20 מטר לפני זה. יורים מהכיוון הזה, הוא יורה, אני יורה, עלא באב אללה".

דני: "ברוש אתה רוצה להגיד לנו עכשיו?".

עזרא: "הזחל"…

דני: "ברוש, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני מבקש שלא תדבר על הזחל"ם הזה".

עזרא: "לא מדבר על הזחל"ם הזה".

דני: "תספר רק על מה שהיית בו".

עזרא: "אנחנו כבר יודעים, אין פה מפות, אנחנו יודעים שאת המפות של המודיעין ששייכות לפה שלחו לשכם ואת של שכם שלחו לפה".

דני: "תעשה טובה, בוא נדבר על מה שהיה פה".

עזרא: "היינו צריכים לעלות לתת רתק מעין א-דייסה על השלוחה הזו מהשיחים שמאלה, אם יש זמן אני מוכן לעלות היום".

דני: "בשביל זה באנו".

עזרא: "המודיעין בכל התוכניות אמר שיש לנו דרך למעלה. הדרכים האלה הם קלטו בצילומים שעשו משלושה ק"מ וגלי אבנים שעולה עד למעלה, וזאת אחת הסיבות שאי אפשר לעלות למעלה. הדרך שהיתה מסומנת שאפשר לעלות למעלה, בדיעבד אנחנו יודעים שהדרך שהם חשבו, זה בגלל גלי האבנים שנראו בצילומים שעולים עד ציר הנפט. אני הייתי בערך טיפה אחרי הסיבוב, צוק היה מפה עד לכיוון ההוא".

דני: "אתה אומר שהיית קדימה 160 מטר מפה, אז בוא נסגור על זה".

עזרא: "אני  אומר שלא הייתי בעיקול בקשת הזו [על דרך ההטיה], אלא ממש ביציאה. לא יודע את הרגעים מתי שזה קרה, אבל הפינה הזו, זו הדרך ההתחלתית שעולים לעין א-דייסה. המטרים הראשונים שעלינו לעמדות אש התחלנו מפה. מה המרחק? אז אמרתי לך"…

דני: "אתה רוצה לנסוע לשם את ה-160 מטר האלה או ללכת ברגל?".

עזרא: "אפשר לנסוע ואפשר ללכת ברגל".

הטנדרים על דרך ההטיה

הטנדרים על דרך ההטיה, גם הוויכוחים כאן

מתחת לעין א-דייסה

עזרא: "היתה פריצה לכיוון הבתים איפה שסגל ירד [שלמה סגל, המ"פ שנסע על הטנק המוביל וניווט את הגדוד], איפה סגל ירד?".

דני: "בשביל זה הבאנו אותך".

עזרא: "אני פשוט לא מזהה את הכניסה".

ויכוחים.

דני: "בואו נמשיך, אתה לא תצליח פה הרבה לעבור".

עזרא: "אנחנו עמדנו בערך במקומות האלה, ועלינו פה מהמקום הזה באיזשהו מקום".

דני: "יוסי, מה אתה זוכר?".

יוסי: "היינו פה במקום שמוסתר מתל פאחר, פה מצד ימין".

דני: "עזרא אומר שהוא עמד עם הטנקים שלו פה, איפה ששני השיחים האלה, אז איך יכול להיות שלא ראיתם אותו?".

יוסי: "קודם כל תשומת הלב שלנו היתה לסגל. סגל ירד ברגל, אני לא זוכר מאיפה בדיוק, הוא עלה וצפה מאיפה אפשר לעלות, ומ"פ הטנקים איך קראו לו? היה מתחת לטנק. המג"ד אומר לסגל – תביא לי אותו שאני אוכל לדבר איתו, המ"פ לא רצה לבוא ואז המג"ד החליט שהוא הולך קדימה".

צילום מדרך ההטיה בכיוון כללי הכפר עין א-דייסה [לצפייה בצילום מוגדל - לחצו]

צילום מדרך ההטיה בכיוון כללי הכפר עין א-דייסה [לצפייה בהגדלה – לחצו על הצילום]

ישראל "850 מטר [מתל פאחר] אומר עזרא שהוא ירה, איפה זה 850 מטר?".

עזרא: "מפה".

ישראל: "הוא אומר טיפסתי ועליתי".

עזרא: "עלינו 350 מטר אולי, כלפי מזרח".

דני: "עכשיו אתה מראה לי משהו אחר".

עזרא: "בקו גובה מול תל פאחר".

דני: "אם אני מקבל את מה שאמרת מהשיחים האלה, אז אולי התרחקת כולה מתוואי ההטיה 100 מטר ולא 400 מטר כמו שסיפרת".

עזרא: "אני אמרתי תמיד 350 מטר, תבדוק את זה".

דני: "אני בדקתי מיליון פעם, בשביל זה באנו עכשיו".

עזרא: "לא כמו שבאנו בפעם האחרונה ולא עלינו".

דני: "בוא נתקדם עוד 100 מטר ובוא תגיד כמה המרחק".

עזרא: "אני מסתכל מפה, הזחל שם, לפני עיקול, אנחנו התחלנו לעלות פה בשקע לכיוון הזה לפני הבתים, חתכנו שמאלה למצוא קו ראייה, אז לא 300 מטר, זה 250".

דני: "זה גם לא 250".

עזרא: "למה?".

דני: "בוא נתקדם ונוכל לראות".

עזרא: "ותראה שאין שום דבר שמסתיר בינך לבין התל, ובדקנו – זה 850 מטר".

בשלב זה איבדו האורחים יאיר ואסא עניין בוויכוח, נעמדו מעל גללי צבי והחלו לדון באופן שהוא עושה את צרכיו כדרך לסימון טריטוריה, ואת האורחים שמגיעים לטעום מהכל טוב הזה – נברנים ונמלים. אלה היו שתי דקות מרתקות שלמרבה הצער הסתיימו במהרה. נאלצנו לשוב אל הוויכוח המייגע במעלה הגבעה, שבחלקו טיפס לטונים גבוהים.

עזרא: "…אנחנו כל הזמן לא להתגלות לתל פאחר, באלכסון למעלה. יש פה גם מלא טראסות, איפה שהגלי אבנים".

יוסי: "כמה טנקים עלו?".

דני: "שניים שלושה טנקים שהיו אחריו בדרך לא עלו, לא פתחו באש, רק הוא ירה".

עזרא: "היה אחד שלא הצליח לעלות, אני הוצאתי כמה פגזים וגם הטנק השני ירה כמה פגזים".

דני: "זה לא מה שסיפרת בעשר הפעמים האחרות, אבל לא משנה".

עזרא: "דני תסלח לי, הגור שלי, יוסי כהן, או… אני לא הייתי היחידי. הטען קשר שלו אמר שהוא לא הספיק לירות, אולי ירה פגז. אנחנו עלינו שלושה טנקים".

יוסי, אתה ראית שטנקים עולים ויורים? אתה שמעת טנקים יורים?

יוסי: "לא. לא שמעתי, אבל יכול להיות שהם עלו".

אבל היית צריך לשמוע?

יוסי: "אני עמדתי פה".

עזרא: "זה לא מעלה פה בעשבייה כזאת אבק כשאתה יורה עם תותח. שנית, כמה ירו פה? עד שאלה פה הסתדרו, כמה ירו פה? שלושה או ארבעה פגזים".

הוא לא שמע אפילו אחד.

דני: "אמרתי לי שבעה או תשעה פגזים ירית".

עזרא: "היה לי שבעה ברצפה, אתה מבלבל דני, סליחה, בוא נפתח כתבה שעשיתי ב'במחנה' ועם העדות שאולי נמצא אותה. כמה תרמילים שמצאו פה זה לא הרבה. אני מצאתי פה את התרמיל שהבאתי אותו אליי הביתה".

אתה בתחקיר חש"ן עלית עם החבר'ה לפה?

עזרא: "בוודאי".

והפגז שצולמת איתו זה מפה?

עזרא: "בדיוק, זה ליד צמח העירית. עמד כמו שעמד, זרקו אותו מהצריח".

תרמיל פגז שלדברי ברוש נורה מאיזור עין א-דייסה כלפי תל פאחר ונמצא מספר חודשים לאחר מכן בתחקיר שנערך לו כאן

תרמיל פגז שלדברי ברוש נורה מאיזור עין א-דייסה אל תל פאחר, נמצא מספר חודשים לאחר מכן בתחקיר שנערך לו כאן

דני: "טוב, בואו נלך, נתקדם עוד 100 מטר".

עזרא: "אתה לא נתת לדני את הכתבות שעשו איתי? אני לא יודע מאיפה הוא מוציא את השטויות האלה? בסיור האחרון אמרתי שהיו לנו שבעה פגזים ברצפה ולא הספקתי לירות את כולם".

חוזרים לרכב

ישראל: "מה לא ברור לי? סדר הכוחות של הטנקים. הוא מדבר על שלושה טנקים ויעקב העליון, הוא קדימה, איך הם ליד הזחל"ם שלי, מה, היו כאלה פערים?".

דני: "עכשיו עוד פעם אותה שאלה – פה ניסיתם לעלות? פה אתה מתחת לכפר?".

עזרא: "לא. אני אתן לך לקרוא את כל הכתבות ואת ההרצאות שנתתי במודיעין".

דני: "לא, לא, אני לא רוצה לקרוא. אני שואל אותך עכשיו".

עזרא: "אנחנו כל הזמן עלינו שלא יראו אותנו מתל פאחר".

דני: "אז לא מפה".

עזרא: "גם לא ראיתי את כל הכוחות".

דני: "יוסי, זה לא המקום הזה שעצרתם".

יוסי: "לא".

עזרא: "אצלך ברשימה יש שישה זחל"מים של גולני שעלו באש, כמה פעמים אמרתי לך שיש שישה זחלים שאני ראיתי שנפגעו?".

חילוקי דעות על דרך ההטיה. פרידמן, ביזר וברוש

תהיות וחילוקי דעות על דרך ההטיה. פרידמן, ביזר וברוש

דני: "עכשיו השאלה הנוספת – אתה אומר לא עלית לטראסות האלה".

עזרא: "לא".

דני: "אז אמרתי לך יותר הנה".

עזרא: "יותר למטה לכיוון ה… מה המרחק לעץ?". חבר'ה, מי מעריך את המרחק מפה לעץ?".

ישראל: "140 מטר".

עזרא: "מה??".

דני: "אתה קודם אמרת שהייתם ליד השיחים האלה שפה מימין".

עזרא: "קודם היינו ליד השיח הירוק הזה. אנחנו עלינו לפני הטראסות, לפני החורבות של הבתים ואז חתכנו לעמדות אש מול תל פאחר".

דני: "זאת אומרת לא עליתם לטראסות האלה".

ברוש: "מה פתאום?".

ישראל: "דני, אתה סתם מנסה להוציא ממנו משהו ממנו. הוא אומר לך שהוא עלה משם, עבר את העץ, לא עבר את הטראסות".

דני: "אנחנו עומדים ורואים בעיניים".

ישראל: "הטענה שלו, אם אני מבין אותו נכון, הוא עקף את העץ, לפי הטענה שלו, עברו מימין מעל עין א-דייסה".

עזרא: "רגע רגע, לא מעל עין א-דייסה, לפני הבתים חתכנו שמאלה. עכשיו תראה, שלמה נכנס לארכיון צה"ל, כל הזמן ביקשתי ממנו תביא מפה, תצ"א של תוכנית הקרב"…

דני: "אז הוא לא הביא"…

ברוש: "הוא הביא, יש לך בבלוג, יש לך סדר הכוחות שהיה צריך לעלות למעלה, הוא הביא, וזה בערך הכיוון שעולים דרך עין א-דייסה.

תכנון, כוחות בגבעת הרתק

תרשים תכנון, כוחות בגבעת הרתק (מימין) השולטת מדרום על היעד

דני: "תענה לי על עובדות".

עזרא: "אז אני אומר לך, אחרי שעברתי את הסיבוב, שמה העמדנו ועלינו משם. דני אל תיקח את זה בברוגז, עשו לי תחקיר בספטמבר [1967], עשו לי תחקיר ב'במחנה', עשו לי תחקיר בידיעות אחרונות, הלכתי לעשות הרצאה במודיעין אצל אורי שגיא, שאני אספר למה עליתי מפה, למה נסעתי דרך השדה של החומוס".

דני: "אנחנו עכשיו נרד מפה, ניסע מפה".

עזרא: "אתה רואה את השלוחה שעולה לעמוד החשמל?".

דני: "משם אין ירידה, אנחנו נבוא מפה".

עזרא: "אבל אדוני, משמה רצו שאתם תעלו".

דני: "עזרא, מה שאנחנו עושים עכשיו, לא מה שרצו ולא מה שזה… אתה תגיד לי מאיפה אתה רוצה… תקשיב, אתה רואה את גבעת הרתק, אנחנו נבוא מהמורדות הצפוניים שלה, פונים טיפה ימינה ויורדים פה לכיוון העמוד הזה פה. לאן אתה רוצה בשביל שנשחזר איפה היית?

עזרא: "אני רוצה שאתה תרד בערך, אתה רואה את השלושה עמודי חשמל מימין לגיא?".

דני: "אני לא יורד משם ולא בטיח".

ישראל: "יש הבדל בין מה שהיה בתוכנית".

ברוש: "עזוב מה שהיה בתוכנית, אנחנו מדברים עכשיו על מה שנעשה בשטח".

ישראל: "עכשיו, לאן הוא הגיע, זה יותר חשוב".

יוסי: "זה הוא יודע, אני לא יודע!".

עזרא: "בוא ננסה לרדת לגבעת הרתק, אנחנו נהיה קרובים מדי לתל פאחר, זה לא יכול להיות".

גבעת הרתק מכיוון דרך ההטיה. גדוד 12 היה מתוכנן לעבור על ידה והטנקים נועדו לחפות ממנה

גבעת הרתק. גדוד 12 היה מתוכנן לעבור על ידה והטנקים נועדו לחפות ממנה. צולם מדרך ההטיה

ישראל: "שנייה עזרא, לפי מה שאני מבין, לא עלינו מפה, עלינו משם, אתה עלית, עד איפה הגעת כשאנחנו רואים פה, אתה יכול להגיד לנו?".

עזרא: "אתה רואה את השיחים הצבעוניים?".

ישראל: "זה מעל עין א-דייסה".

עזרא: "לכיוון שלנו, אנחנו לא היינו קדימה על הטראסות האלה, אי אפשר לנסוע פה עם טנקים בכלל".

דני: "אז יותר קרוב אלינו מהטראסות, אתה רואה את השיח הקטן? אז משמאלו שתי אצבעות".

עזרא: "אנחנו לא מתכוונים לאותו דבר".

ישראל: "לפי מה שהוא אומר, זה העצים האדמדמים".

דני: "עכשיו חזרנו אחורה? אז בוא נחזור אחורה מאה מטר".

ישראל: "אם יש פה מפה אז 300 או 350 מטר, ואז 850 מטר, תמצא את הנקודה, שם הוא אומר שהוא היה".

דני: "מהחורבות האלה לתל פאחר זה 850 מטר, זה לא ישנה אם הוא עמד 50 מטר שמאלה או ימינה. עזרא, אתה צריך לעזור לנו עכשיו להגיע למקום שאתה רוצה".

עזרא: "אולי נעבור ממזרח לכפר ונמשוך למעלה…. הדרך שהיא פונה מערבה. כשהיינו פה והיה פה אמנון ישראלי"…

דני: "ברוש תקשיב רגע, תקשיב, אני אקבל ממך התקפת לב, נגמרו לי העצבים, אף אחד לא מתווכח איתך. אתה אמרת 850 מטר? זה קדוש. אז אל תחזור על זה עוד פעם. תעשה טובה, אני לא מסוגל יותר. אני רוצה לרדת איפה שאפשר לנסוע".

יוסי: "אני לוקח בקלות מה שקורה פה".

יוסי פרידמן

יוסי פרידמן שוקל מחשבות

מתחת לדרומי

עזרא, מי נתן לך את הפקודה לעלות לעין א-דייסה ולירות על היעד?

עזרא: "סגל משך אותי למעלה, אני הובלתי".

הוא אמר לך לירות?

עזא: "אני הובלתי, מה זה לירות? עולים לעמדת אש לרתק, ואחרי זה הוא גם קיבל את ההוראה לרדת".

כמה ירית?

"שלושה או ארבעה".

מי אמר לך לירות?

עזרא: "היתה פקודת אש לרתק. מה, אתה עולה לרתק בשביל לגרד ביצים?".

ישראל: "עזרא שאלה – מפה טנק יכול לפגוע בפילבוקס הזה?" (מוצב החוץ של היעד הדרומי).

עזרא: "אני אגיד לכם מה שאני יכול לזכור מהרתק ומה שהיה לי שיחה עם התותחן שלי. זה הבונקר שיש עליו צילום, על זה ירינו מהרתק, ואתם אמרתם בזמנו שחיל האוויר פגע. חיל האוויר לא היה פה".

דני: "לא אמרנו חיל אוויר".

עזרא: אם טנק יעמוד [בדרך ההטיה, מתחת לדרומי] עם שרשראות קצת למעלה הוא יכול להרים את התותח. מה שכן אני יכול להגיד לך תשובה, ויש גם עדות מאמנון ישראלי, שכשהיו פה זחלים והצלפים הורידו עליכם אש, אז אחד המפקדים שלכם ביקש ממנו לתת אש"

דני: "סיפרתם על עין א-דייסה".

עזרא: "מאיפה אתה ממציא את זה? איזה סיפור על עין א-דייסה?".

ישראל: "שהם מבקשים לירות על אותו איזור".

דני: "תן לי רגע להתקדם בלי מריבות ובלי ויכוחים. מה שהסברתי קודם בעין א-דייסה, הראש של הגדוד מגיע לכאן [נקודת הפיתול צפונה בדרך ההטיה, מתחת ליעד הדרומי], פה יש שתי וריאציות, וזה מה שאני אברר עם יוסי. מה שאנחנו יודעים מכמה וכמה עדויות, שבמקום הזה המג"ד עוצר, אחרי העיקול הזה כי הגבעה מסתירה מתל פאחר, ומה שהוא עושה הוא עוצר פה כי יתר הגדוד מאחוריו לא מגיע. מה שאני טוען, זה שכנראה המחלקה של ברוש עדיין לא פה. דווקא המחלקה השנייה של הטנקים מגיעה לפה כי ברוש עוד למעלה, ויוסי אתה עם המג"ד. יש לי כמה עדויות שעצרו פה".

יוסי: "איפה פה?".

דני: "פה".

יוסי: "פה לא עצרו, עצרו איפה שהזחל נפגע" [בצומת האמ.איקס].

דני: "אבל זה מקום שלישי, פה הרי אמרו לוורדי לעלות".

ישראל: "וקרינסקי רץ אליו".

דני: "ישראל תן לי. מה שקורה זה התיאור של הקש"א, של פליקס, יש לי שלוש ארבע עדויות שנתנו תיכף אחרי המלחמה, שעצרו פה, שהיתה פה התייעצות רצינית, וזה כולל אותך, שהמג"ד אמר לך פה תחכה לוורדי ותגיד לו להסתער. קרינסקי שומע שהוא מתדרך אותך מה לעשות, והוא אומר אם ככה אני רוצה להצטרף אליהם, ואומר למג"ד תן לי רשות ואני אסתער עם הכוח של ורדי. קרינסקי נשאר פה, הסיפור הוא שאתה חוזר לזחל"ם כי אין לך מה לעשות פה, ואתם מתקדמים הלאה. השאלה שלי: אתה אמרת לי שעצרו פעם אחת במשך כל המהלך הזה, אבל כבר אמרת לי שעצרתם בעין א-דייסה פעם אחת".

יוסי: "נכון, זו הפעם היחידה, זו הפעם היחידה, פעם הבאה שעצרנו ופעם שנייה זה שהזחל"ם נפגע" [מתחת ליעד הצפוני].

יוסי פרידמן (מימין) ודני ביזר מתחת ליעד הדרומי בניסיון לאחות את הפאזל

יוסי פרידמן (מימין) ודני ביזר מתחת ליעד הדרומי בניסיון לאחות את הפאזל

ומשם אתה רץ לכאן.

יוסי: "נכון".

דני: "זה לא מסתדר עם היתר".

עזרא: "לא מסתדר שום דבר, אתם יודעים למה לא מסתדר כלום? כל העדויות שהוא אומר אחרי המלחמה של זה וזה, שלמה הביא מארכיון צה"ל, 50 אחוז מהעדויות זה זבל של אנשים שהיו בכלל שם [רחוק], אף אחד לא היה פה וכולם הגיעו אחרי זה, הקש"א והשמשא".

דני: "הקש"א לא היה פה?".

ברוש: "בסדר, אבל זה אחד".

ישראל: "גם יוסי וגם קרינסקי היה".

דני: "יש גם עדות שלך".

עזרא: "אני בחיים לא ראיתי את ריינר, עוד פעם אני אומר לך, זה הכל שקרים".

ישראל: "אני תוהה – מתי מוסא החליט לנטוש את התוכנית לטפס ולהמשיך הלאה על הדרך?".

יוסי: "אף אחד לא יודע".

עזרא: "לא קש"א ולא קצין ההוא ולא מודיעין ולא בטיח, אני אגיד לך מתי. כשאדון שלמה סגל ירד איתי מלמעלה, הוא נתן פקודה – עולים חזיתית, נקודה. יותר מזה לא שמעתי ממנו עד שראיתי אותו נדפק עם הזחל".

יוסי: "מי נתן פקודה עולים חזיתית?

עזרא: "מוסא לסגל. זה העדות".

יוסי: "זה אני שומע פעם ראשונה, וזה יכול להיות. אבל למי עוד הוא נתן פקודה? הוא לא נתן פקודה כזאת לא לפלוגה א', לא לפלוגה ג' ולא לפלוגה ב'".

ברוש: "הכל הלך לשלמה, שלמה סגל נסע איתי על הטנק עד שהגענו בערך עד לאמ.איקס".

דני: "ברור לי עכשיו שכשנגיע לשם אתה תמציא סיפור חדש".

עזרא: "לא ממציא כלום, אתה מביא עדויות שקריות של ריינר".

ישראל: "תקשיב, רגע, מה יש פה כרגע להגיד שאני הולך חזיתית כשאני פה כבר חזיתית, איזו החלטה אני אעשה?".

עזרא: "בראבו".

ישראל: "בהיגיון שלי הצבאי, הרי זה ברור".

דני: "למה אנחנו עכשיו מטרידים שני אנשים"…

ישראל: "ההיגיון שלי אומר"…

ברוש: "ריינר עשה תחקירים שקריים".

ישראל: "אבל רגע".

דני: "אין לי כוח כבר".

עכשיו יוסי ועזרא מתווכחים מי הגיע ראשון לאמ.איקס. יוסי אומר זחל"ם המג"ד, עזרא אומר שהוא. בינתיים, דני מראה ליתר מאיפה עלה אל המוצב.

ישראל: "מפה אתה עולה בוואדיון ופונה שמאלה?".

דני: "יש שם אוכף כזה".

ישראל: "שם אתה פוגש את המג"ד. הוא הולך לאן, ולאן אתה הולך?".

דני: "הוא נשאר במקום, הוא אומר לי להמשיך ולהצטרף לפלוגה שלי. כעבור איזה חצי שעה אני רואה אותו למעלה על היעד לכמה שניות".

ישראל: "זאת אומרת לפי מה שאתה אומר כרגע, הוא שוהה פה איזה חצי שעה?".

דני: "כן".

צומת האמיאיקס

יוסי: "אני לא זוכר אמ.איקס שהיה פה".

עזרא: "ממך אני רוצה לשמוע, הדרך הזאת לא היתה [מתכוון לדרך האוגפת שעולה למזרח ולאחר מכן צמודה לגדרות המוצב].

יוסי: "נכון".

עזרא: "איפה אתם עליתם בזחל?".

יוסי: "לא עלינו, נעמדנו פה איפשהו".

עזרא: "כשאני עליתי, הזחלים שלכם הם נסעו 250 מטר מתחתיי".

יוסי: "פה איפשהו 15 מטר מפה חטפנו פגיעה והזחל נעצר".

עזרא: "יותר קדימה".

יוסי: "לא יותר קדימה".

עזרא: "אני בטוח שיותר קדימה".

מה זאת אומרת, הדרך הזאת לא היתה?

יוסי: "לא היתה".

עזרא: "לא היתה".

יוסי: "פרצו אותה אחרי זה".

אבל יש לנו מפה וצילומים שכן היתה דרך שאגפה את המוצב.

 

צומת האמ.איקס, יוני 1967. משמאל למעלה הטנק של יעקב העליון שנפגע בעת שהזדרז להגיע אחרי הטנק של ברוש (צילום: יהודה הראל)

צומת האמ.איקס, יוני 1967. משמאל למעלה מבצבץ הטנק של יעקב העליון, שנפגע בעת שהזדרז לעבר הטנק של ברוש. אפשר לראות שהדרך האוגפת העולה למוצב – היתה קיימת אז (צילום: יהודה הראל)

עזרא: "בין זה לבין השיח בערך זה האיזור של הזחל שלכם".

יוסי: "לא, פה למטה נפגענו. אני זוכר איזה טנק שעמד פה איפשהו ונפגע".

עזרא: "זה הטנק של צוק ויעקב העליון, וזה כל הזמן הוויכוח עם חמאווי את מי הוא פינה".

יוסי: "ושמיל וכמה חבר'ה הוציאו את הפצועים מתוך זה".

מי פגע באמ.איקס?

עזרא: "אני הגעתי ראשון אליו, דפקנו עליו עם מקלע קדמי, הוא היה שלם וברחו ממנו עוד קודם".

יוסי: "אני בכלל לא זוכר אותו".

עזרא: "זו הבעיה, שדברים עובדתיים לא זוכרים".

יוסי, איפה נפצעת ביד?

יוסי: "היד שלי היתה מחוץ לזחל"ם והרסיס נכנס וחתך כאן, זה כלום".

ופה [בצומת האמ.איקס] אתה פוגש את עזרא סלע? [מ"מ המיוחדת].

יוסי: "כן, אני חובר אליו ואומר לו – בוא תארגן שני זחל"מים ונעלה, נעשה איגוף שמאלי, קו ההטיה לציר הנפט".

למה דווקא אתה נוהג?

יוסי: "כי לא יכולתי להשתמש בעוזי".

ואיפה הנהג של הזחל"ם?

יוסי: "הורדתי אותו".

כי?

יוסי: "כי לא היה זמן להסביר לאן תיסע ואיך תיסע".

אנחנו יודעים שהנהג נהרג.

יוסי: "נהרג אחרי זה".

זה מסתדר לך שהזחל"ם של המג"ד נפגע פה?

עזרא: "לא, אני חושב שזה קצת יותר למעלה. מהאמ.איקס בדיוק פה היה שקע, ברגע שבאנו מפה וזה התגלה לי הרבצנו כמה צרורות מהמקלע, ישר ראיתי שהוא נטוש כי הוא היה עם מדפים פתוחים. כמה צרורות עליו ואחרי זה המשכנו ישר למעלה, לא היתה עצירה אפילו".

יוסי: "בשלב הזה סגל היה עוד איתך?".

עזרא: "לא, פה הוא ירד".

למה הוא ירד?

עזרא: "לא יודע, הוא נעלם לי פתאום".

כי הוא שלשל רימון לטנק.

עזרא: "יכול להיות, אבל אני התחלתי לעלות, לא לפה אלא התחלתי לעלות מול התל, באלכסון, ישר אל תל פאחר [לא בדרך האוגפת], היה לי נהג, דנגור, ככה תימרן בין הזה, ועד שהגענו לעמדה מתחת לתול"ר".

מסלול טנק ברוש מצומת האמ.איקס עד למרגלות המוצב

מסלול טנק ברוש מצומת האמ.איקס עד למרגלות המוצב, עלה דרך השטח הסלעי

כך לפי עזרא ברוש עלה הטנק שלו (קו כחול) מצומת האמ.איקס לעבר תל פאחר, מרחק של כ-350 מטר עד שנפגע

כך לפי עזרא ברוש עלה הטנק שלו (קו כחול) מצומת האמ.איקס לעבר תל פאחר, לא בדרך האוגפת. עבר כ-350 מטר, התייצב על הדרך ושם נפגע

דני: "איפה שכבו כל החבר'ה מאחורי סלעים?".

יוסי: "פה, פה" [מצביע לצומת האמ.איקס].

עזרא: "יוסי, כל הסיפור של דן שילון  שאני אזכיר לך, דן שילון ישב איתכם בזחל".

יוסי: "נכון".

עזרא: "הוא עף מהזחל".

יוסי: "הוא לא עף, הוא ירד".

עזרא: דן לא רצה לדבר איתי, הוא היה חבר של יעקב העליון, אמרתי לו – תשמע, אני ראיתי שחטפתם והמכסה מנוע נפתח וכולם ירדתם, ולאן הלך המג"ד אני לא יודע. ואני זוכר שעל יד הזחל שלכם היה עוד זחל".

יוסי: "לא יודע".

עזרא: "אתה לא זוכר את האמ.איקס שהוא פה".

יוסי: "נכון".

עזרא: "אתה לא זוכר"…

יוסי: "אני לא זוכר שהייתם [הטנק] לפנינו".

שאלת הקהל: למה היית צריך להתקרב כל כך לתל פאחר? איזה אפקט יש לזה?

עזרא: "אני אענה לך. שאל אותי אחד מסגני האלופים בפיקוד צפון – תגיד לי, מה חשבת? אתה פסיכי? לא פחדת? אני לא חשבתי על כלום. אנחנו בעין א-דייסה וישב אצלי נווט של הגדוד ואני נעמדתי קרוב למוסא קליין, והוא צעק לזה, ואני שמעתי שאנחנו מתקיפים חזיתית. אני דהרתי, התחלתי לנסוע ראשון, אחריי לא היה כלום. כשאני הייתי מאה מטר למעלה הגיעו שני טנקים שלי אחריי ופה הם סייעו. אני חשבתי על דבר מטומטם. מתקיפים, אני עם טנק, הוצאתי לי את העוזי על הצריח ואמרתי לטען קשר – תוציא לי כמה רימונים פה, ואנחנו עולים. מי יודע מה זה בכלל המוצב הזה? אני כל הזמן אומר, לא במודיעין ולא בתדריכים, איך קראו לתל פאחר – רחל או שרה?

שפרה.

עזרא: "אף פעם לא אמרו בכלל את המילה תל פאחר. אני ידעתי שמתקיפים את שפרה, מה זה שפרה? כמו שלא ידעתי מה זה חירבת סודה. אותו טנקים שדיברו משעה 11 בצהריים, אתם הבאתם פה קליע, בא מומחה שלכם בבלוג ואמר זה של טי.54".

יוסי: "רגע, סגל ירד כשלא היה פה אף אחד בעצם".

עזרא: "זה כאילו חדש בשבילי, כאילו שסגל ירד לבדוק את האמ.איקס. האמ.איקס היה, אי אפשר להעלים אותו".

ישראל: "לא מעלימים אותו".

יוסי, מאיפה ירו עליכם?

יוסי: "התחילו לירות עלינו יותר מאוחר אחרי שהזחל נפגע. אז התעוררו, הוציאו את הראשים מהעמדות והתחילו לירות".

דני: "החבר'ה שהגיעו לכאן לא עלו יותר למעלה?".

יוסי: "לא".

לא היתה דרך פה למעלה?

עזרא: "לא, מצאתי פה את המקום הזה והתחלנו לעלות. קחו את העדות של דנגור, הוא יגיד לכם, הוא היה נהג מדופלם. התוכנית שלי, הראש, שאני עולה ככה, שנתקיף את תל פאחר וניכנס בדלת".

יוסי: "זו דרך ששיגעון לעלות בה, היא נצמדת לגדרות ונכנסת בדיוק לתא ההריגה".

אבל זו היתה הפקודה.

יוסי: "יכול להיות".

עזרא: "דני אומר לי אל תפתח ויכוח עם יוסי. אני כל הזמן לא מבין דבר אחד. שאין ראייה לפעמים תוך כדי קרב ועשן וזחלים, ואתה עסוק עם כל מיני דברים, ואנחנו כבר נוסעים למעלה ושאתה לא ראית לפניך, אתה אומר שאתה הגעת ראשון עם המג"ד לפה, מה פתאום? הוא הגיע אחרינו. אנחנו התקדמנו פה לבד. אני הייתי פה עם שלושה טנקים לבד, ואז הוא פתאום מופיע מאחוריי והתחלנו לעלות. מי שנסע עם המג"ד, חבר'ה אני לא מכיר את גולני, אני קיבלתי משימה – תעלה על תל פאחר. התחלתי לנסוע ולא נעצרתי. אולי האטנו כי נפתחו רווחים, אני האטתי, אבל לא עוצרים באמצע".

ישראל הוברמן עם סימנים ראשונים לכאב ראש

אכלו לו את הראש. ישראל הוברמן

מתחת לתל פאחר – בדרך האוגפת בקטע שבו היא פונה צפונה ועוברת מתחת לתל

דני: "יוסי אמר לי שפה הוא רץ כמה מאות מטרים".

יוסי: "200 מטר".

דני: זה יותר על הדרך. בקיצור, הוא עוזב פה את הזחל"ם של המג"ד, איתו כבר הקש"א".

עזרא: לא עלינו על שביל, עלינו דרך הסלעים. אני יודע שהיתה דרך גישה בין בורג' בביל לתל פאחר לאספקה של הסורים".

דני: "ברור שהיה. אני הבנתי שהחבר'ה שוכבים פה על הסלעים ולא למטה שם".

יוסי: "אני פה כבר לא הייתי".

עזרא: "בנקודה הזו שהגיע המח"ט אחר כך, שמצא חבר'ה קרוב לסלעים של דרך ההטיה".

דני: "מה שאני רוצה להגיד, שמהתל הדרומי השלוחה הקטנה הזו, המוצב חוץ, יש מדרגה. המוצב חוץ הזה בולט מאוד לעומת הקצה הצפוני והמדרגה הבאה של הדרומי. פה יש 200 מטר עד לגדרות של הצפוני. המחלקה הראשונה, הכוח שמסתער זה 24 איש, 12 עולים פה, והאחרים עולים שם. ויש להם את כל הדרך הארוכה לעבור. הם כבר חוטפים על הגדרות, וחלק נהרגים עד הגדרות ועולים את כל העלייה הזו עד לגדרות".

הוברמן מנסה להבין את הכפילות – שמג"ד שלח את קרינסקי לזרז את ורדי ולעלות על המוצב, ואחר כך שלח גם את פרידמן.

יוסי: "אני עוד לפני קרינסקי רצתי לזחל"מים, זה כלום, זה שתי דקות. אני לא יודע איך הוא הגיע לפניי. כשאני הגעתי [מתחת לדרומי על דרך ההטיה], רק נהגים ישבו בזחל. יכול להיות שקרינסקי הגיע מפה" [חתך דרך גבעת הטרשים].

ישראל: "ורדי החליט לעלות לבד?".

יוסי: "זה היה הרבה שנים סימן השאלה הגדול שלי. רק לפני כמה שנים ורדי אמר שקרינסקי נתן הוראה דרך המג"ד".

כשאתה עזבת את הזחל"ם קרינסקי עוד נמצא בו?

יוסי: "לא, לא זוכר את זה ככה, אני בכלל לא זוכר את קרינסקי בזחל"ם, למרות שאומרים שהוא היה על זחל המג"ד. אני חושב שהוא היה עם ורדי".

את דן שילון בזחל"ם אתה זוכר?

יוסי: "כן".

אז דן שילון בדיווח שלו מתאר שקרינסקי היה בזחל"ם. אי אפשר לטעות בקרינסקי. אתה זוכר שהיה איתכם קצין סיוע אוויר?

יוסי: "בטח, הוא היה קצת קירח, דליל שיער".

מה עשה קצין סיוע אוויר?

יוסי: "הוא היה יד ימינו של המג"ד. פה ירדו מיסטרים על המוצב, כשעוד היינו למטה, הוא תיאם את זה".

כשהייתם בגבעת האם?

"כן, כשהיינו למטה על הזחל"מים, היו כל מיני המתנות על הכביש".

אתה יכולת לראות שמיסטרים מפציצים את תל פאחר?

"בטח".

על תל עזזיאת היה.

יוסי: "גם על תל עזזיאת וגם על תל פאחר".

עזרא ברוש דיבר על החלטת המג"ד להמשיך חזיתית אל המוצב: "אני חושב שההחלטה שלו היתה בגלל שהיה לחוץ מההפגזה".

יוסי: "אי אפשר להעריך".

הסברים בדרך האוגפת לפני הפיתול שלה צפונה, מתחת לגדרות תל פאחר

הסברים בדרך האוגפת לפני הפיתול שלה צפונה, מתחת לגדרות תל פאחר

ליד הגלגל המניע

עזרא: "הטנק שלנו הגיע עד כאן. 12 מטר מהגדרות הם מדדו. הטנק עמד על הטראסה הזאת. תשמע אני הייתי מופתע. כשאני הייתי בדרך למעלה מהעיקול כאילו באלכסון, אמרתי אסע לאורך הגדרות. זה מה שהיה לי בראש. ואני ראיתי את הזחל של המג"ד שם למטה".

יוסי: "אני זוכר שהיינו מאוד קרוב לתוואי ההטיה, שם נפגענו".

עזרא: "התחלתם לעלות לאט לאט למעלה".

יוסי: "מקום הפגיעה הוא קרוב לתוואי ההטיה. לא רחוק מהצומת. אבל זה לא משמעותי, עשרה מטר לפה או לשם".

יוסי פרידמן שאל איפה נהרג שלמה סגל.

ישראל: "הוא נהרג בירידה, שם הוא נפטר. הוא לא נהרג במקום. פינו אותנו בזחלם בתאג"ד להגושרים. אני הייתי איתו בזחל"ם. משם פינו אותנו לבית חולים תת קרקעי בקרית שמונה ומשם הגעתי לנהריה באמבולנס אזרחי כזה".

עזרא: "אני הייתי מטושטש. התעוררתי בעלייה להליקופטר".

יוסי פרידמן (מימין) ועזרא ברוש משקיפים מדרך ההטיה שמתחת לגדרות אל צומת האמ.איקס

יוסי פרידמן (מימין) ועזרא ברוש משקיפים מדרך ההטיה שמתחת לגדרות אל צומת האמ.איקס

ניסיון להגיע לגבעת הרתק

כאן ביקש פרידמן לנסוע לגבעת הרתק. "עוד לא הייתי שם". דני: "אין טעם לרדת לעין א-דייסה?". פרידמן: "לא".

עשינו את הדרך ברכבים מהחלק הדרומי של תל פאחר, על שביל שעליו נאמר שהיה דרך הנפט המקורית. אלא שאז התחיל להיות לחוץ בזמן לאנשי הטנדרים. ראינו את גבעת הרתק במרחק 200 מטר מאיתנו, אבל אז נאלצנו לבצע אחורה פנה. הגענו לכניסה לתל פאחר, החבר'ה נכנסו לחניה, העמידו גזייה והחלו לבשל קפה. אחר כך חזרנו לגבעת האם, לקראת פרידה מהטנדרים.

תל פאחר. צולם מהדרך שמובילה לגבעת הרתק. ממחיש את השליטה מאיזור הזה על היעד

תל פאחר. צולם מהדרך שמובילה לגבעת הרתק. ממחיש את השליטה מאיזור הזה על היעד

דני: אני מתחיל להתייאש מכל התל פאחר הזה. עזרא: נהניתי מהדבקות שלך במטרה

סיום היום התקיים במסעדת דגי דפנה, על צלחת דגים שאת חלקם הרגו פעמיים. כמה דקות עוד קודם לכן, הגיעו לבריכות קיבוץ דן כדי להתבונן אל הנוף ולנסות לראות מה בדיוק ראה מכאן חיים יבין בזמן הקרב על תל פאחר, כשתיאר את המראות בשידור שלא שודר [להאזנה לחצו כאן]. ההערכה היתה: הטנקים שיבין ראה ותיאר את לחימתם אינם כנראה מתל פאחר. נראה שהיו אלה טנקים של חטיבה 8 בזעורה.

דני סיכם את היום: "זה אומנם לא אמור לעניין אף אחד, אבל אני מתייאש".

יוסי: "ממה?".

דני: "מכל התל פאחר הזה".

יוסי: "אין מה להתייאש".

דני: "כי מה עשינו בשנים האחרונות? בעצם מה שיוצא, אתם יכולים להגיד עליי מה אני מבלבל את המוח, זה לגיטימי, אבל אני אומר – אני לא מתכונן להמשיך עם זה עוד חמש שנים. במקום שהסיפור הזה יתכנס לאיזה משהו שהוא סביר, אני לא אומר שצריך להגיע לאחידות דעים, אבל הפערים רק מתרחבים".

עזרא: "יש לך בעיה, אתם לא צריכים הייתם לבוא אליי, כי ברגע שהגעתם אליי וזרקתי לכם על השולחן את כל החומר, כי די, אני חיכיתי כל השנים שיתחילו לדוש בזה ויראו מה באמת היה. מצד אחד אתם מבסוטים שיש חומר, ואז התחיל בעצם הבלגן, אז התחילו כל הדברים שכן ככה או לא ככה".

יוסי: "העניין שלפי דעתי היתה מגמה מוסכמת לא לבצע תחקיר מסודר על תל פאחר מיד אחרי המלחמה, זה שיבש את הכל. אני לא יודע למה".

דני: "אבל בדרך גילינו הרבה חומר שאמרו שגנבו אותו או שאין".

יוסי: "זה רק מחזק את מה שאני אומר".

דני: "מצאנו הרבה חומר בארכיון צה"ל. היה מישהו כמו שלמה שבא והתעניין באמת? באו אולי שלושה או ארבעה אנשים במשך כל השנים לקרוא קצת. אתה יודע איך יהודים עושים משהו? יש בעיקר ברדק. ככה נראה ארכיון של יהודים. דברים שוכבים בערימות".

עזרא: "כשהתחלתי לאסוף חומר לספר שלי, צלצלתי ליונה אפרת והוא לא רצה לדבר".

דני: "עם כל הכבוד לך ולי וליוסי ולישראל, תל פאחר זה לא דבר כזה חשוב למדינת ישראל. אין פה שום דבר להסתיר. אני לא אומר להעליב מישהו, אבל אחרי יום כזה כמו שהיה היום אני מרים ידיים".

עזרא: "אני נהניתי מהדבקות שלך במטרה".

דני: "כרגע אני מרגיש כאילו עבדתי לריק, סתם, חבל על הזמן".

עזרא: "אני לא רוצה לעשות מה שעשו לכוח צביקה ביום כיפור. אם לא היו שם 60 טנקים אז היו שם שישה טנקים. אני לא רוצה להרוג אף גיבור, לא רוצה לקחת צל"ש מאף אחד. למשל הסיפור של דרימר. איך שאנחנו מבינים שדרימר עמד ליד המקלע חיפה או לא חיפה, הפגז הזה גמר את כל הזחל"ם. והם עשו את זה זחל של גולני כשזה זחל של השריון, נכון שזה לא משנה כל כך"…

דני: "מה אתה רוצה בעצם?".

עזרא: "כשהולכים לעשות הנצחה ומי שכותב על מצבה או בספר, צריך להיות בדיוק כתוב את האמת. אני שאלתי אותך – סמל שלמברג או סמל אפשטיין, מי היה מפקד הזחל?".

ישראל: "שלמברג".

עזרא: "קדחת. זה זחל שריון, מה לעשות, זה לא נכון?".

דני: "מה נכון ומה לא נכון, אני לא מבין".

עזרא: "זה היה זחל מ"פ שריון, ואפשטיין היה המפקד. אז צריך להיות מדויק במילים".

יוסי: "אין ספק שצריך להיות מדויק".

ישראל: "שאלה לי אליך – מפקד הזחל איפה יושב?".

עזרא: "מפקד הזחל צריך לשבת באמצע בין המקלען לנהג, והוא עמד שם".

ישראל: "אני יודע שמפקד זחל"ם יושב מאחורה מעל הנהג".

עזרא: "נכון".

ישראל: "שם סמל אפשטיין לא ישב, אלא אדון שלמברג. באחריות".

דני: "סליחה, אני לא מבין למה אתה שואל את זה? למה זה אכפת לנו עכשיו?".

עזרא: "מי היה מסופח למי, גולני לשריון, או שריון לגולני?".

ישראל: "זה גישה קטנה של ראש קטן של שריונר, כי גם לי לא אמרו תקפוץ לתוך הזחל"ם, אף אחד לא פיקד עליי".

עזרא: "אין כוח בגולן או מלחמה שהשריון לא הוביל".

דני: "לאן אתה מוביל כל הזמן? אתה הולך כמו שיכור".

עזרא: "אני מגן על השריון".

דני: "את מי זה מעניין בכלל גולני או שריון? שמו לך בטעות כובע שחור על הראש במקום צבע אחר, אז 50 שנה אחרי זה אתה עוד עם השטויות האלה?".

עזרא: "אם זה יהיה סיפור שאני מכיר אותו ואני אומר לכם שהוא נכון, אז אני הולך עם זה גם, אם יהיו שם שקרים…

מימין: יוסי פרידמן, יאיר עמיחי, אסא ועזרא ברוש

מימין: יוסי פרידמן, יאיר עמיחי, אסא ועזרא ברוש

נפרדו כידידים. מימין: ברוש, ביזר, פרידמן והוברמן

נפרדו כידידים. מימין: ברוש, ביזר, פרידמן והוברמן

למה הטנקים לא יזמו בתל פאחר?

עזרא: "תלוי מי הוא השואל".

יוסי, מה דעתך על תפקוד הטנקים?

יוסי: "אני לא יכול לתת לך תשובה לשאלה כזו, אין לי נתונים לשפוט".

ברוש: "המ"מים הפעילו".

ישראל: "מי אמר לך לעלות בדרך שם אל המוצב?".

עזרא: "אף אחד".

ישראל: "אז אתה נהדר".

עזרא: "כי אמרו לי עולים חזיתית על שפרה".

ישראל: "ואיפה עוד שש? למה לא עלו איתך עוד שש?".

עזרא: "תשעה טנקים התחילו לעלות, שלושה היו במחלקה מובילה ובמחלקה של צוק. בתוכנית ובהוראות של ת"פ גולני היה שהוא נוסע שני ושאני עולה ונותן חיפוי, אני נשאר ואדון צוק עם הטנקים שלו ממשיכים לרמת הבניאס".

ישראל: "התוכנית השתבשה, עכשיו עזרא בחור עם ביצים עולה, איפה כל השישה האחרים, למה לא עולים?".

עזרא: "כולם היו בעמדות אש למטה, אף אחד חוץ ממני וממוסא קליין לא זז קדימה. העליון נפגע מעל האמ.איקס, המחלקה של צוק נפגעה שם ומי שהתקדם זה רק הזחל"ם של מוסא והטנק של עזרא".

ישראל: "איפה כל היתר? אני לא מבין".

עזרא: "למטה 250 מטר על דרך ההטיה, מחכים לפקודות".

ישראל: "למה עזרא ברוש לא מחכה לפקודות והולך קדימה, והחמישה אחרים מחכים לפקודות?".

עזרא: "כי עזרא ברוש נבחר למ"מ ותיק והיו לי צוותים עוד מ'קדש', והיינו מחלקה ותיקה וחזקה והיינו צריכים להוביל".

ישראל: "למה אחרים יושבים ולא מזיזים את התחת?".

יוסי: "לא היה מי שיפעיל".

עזרא: "שאלתי את שמיל – למה לא לקחת שני טנקים שלא עושים כלום, שמסתכלים ואוכלים ארוחת בוקר, כמו מה שהוא סיפר, למה לא לקחת שני טנקים במקום שני זחל"מים? אתה לא עושה שום דבר בלי פקודות. יש מעלי מג"ד ומ"פ, וכולנו בסך הכל מחלקה".

דני: "אז מה אתה רוצה להגיד בזה?".

עזרא: "אני בסך הכל רוצה להיצמד לאמת".

האמת של מי? האמת של דני, או של ישראל או שלך? או שאולי ניצמד לאמת של יוסי פרידמן שראה את מ"פ הטנקים נשכב מתחת לשרשראות ולא רוצה להמשיך.

עזרא: "קודם כל, אני לא יכול להגיד על זה מילה, כי אני לא הייתי ולא ראיתי ואני לא יודע כמה הוא נשכב. אנחנו יודעים שהמ"פ הזה רק צנח כמה חודשים לפני המלחמה לתפקיד, ולכן הוא שם אותי קדימה. הוא לא הוביל את הפלוגה, הוא קיבל הוראות, לא היה מי שייתן להם פקודות".

דני: "אתם כל הזמן בורחים לקיבינימט. הגרסה של תל פאחר, של מה שייצא שם, זה מה שכולם יודעים. אני אמרתי לך לפני ארבע שנים שאין אמת אחת, יש סיפור שלו ויש סיפור שלו ויש סיפור שלו".

יוסי: "אפשר לכתוב בהקדמה לספר שהמידע נאסף על-ידי הלוחמים".

דני: "הוא רוצה את האמת. איזה אמת? אין אמת".

—————————————————————–

מודעות פרסומת

26 מחשבות על “מחפשים את האמת

  1. יש לי תחושה שעזרא צודק באשר למקום הירי- כנראה היה יכול להיות גם מקום העליה…. 🙂
    הצילום שצילמתם מהציר מראה חלק מהאיזור שנועד לעליה. תמשכו לכיוון עמוד החשמל וכנראה תגיעו לציר שהולך מתחת לציר הנפט- ישירות למזרח התל הדרומי.
    איזה סיור הזוי……

  2. כבוד,לדני ליוסי לישראל ולעזרא..האמת הקרב לא נותן מנוח,לא להם ולא לאף אחד מהלוחמים שהשתתפו בקרב,כולל אני..כל אחד מאיתנו רוצה להגיע באמת באופן מסודר ,לחקר האמת …כנראה זה בלתי אפשרי,בגלל הטראומה הגדולה.ומרחק הזמן…כל אחד מאיתנו רואה את הקטע האישי שלו..ובעניין הצ"לשים ,כל העניין שהועלה בפוסט,לא לעניין,ואיין צורך לחלוק ..אנשים השתתפו הקריבו את חייהם בחלקם.וזכו בצדק באותות…..נחכה ליוני בשנה הבאה,במלאת 50 שנה לקרב. נחבק את המשפחות השכולות,ואת החברים לנשק …..

  3. קוראים יקרים,
    התיסכול שלי מיום הסיור הזה משתקף היטב בכתבה.
    מאידך לכל מי שקרא את מאות הכתבות שהתפרסמו כאן עשויה להיות בסה"כ תמונה אמינה יותר ממה שמשקפת הכתבה הנוכחית.
    למרבה הצער יש לשהקיע הרבה זמן בקריאת הכתבות,
    אבל לקראת שנת ה-50 לקרב יצא ספר בעריכת שלמה מן שיספר את הסיפור כפי שהשתקף מהכתבות.

    בסיור המתואר כאן עלו מספר נקודות מהותיות שראויות להבהרה אבל לא אעשה זאת כי דומני שאין מי שיתענין בהבהרות אלו.
    אם יצטברו בתגובות לכתבה הנוכחית יותר משלוש בקשות להבהרה אקדיש לכך זמן ואפרסם כאן תגובה לנקודות שנראות לי כחשובות.
    אחרת אראה בכך הוכחה "לחוסר ענין לציבור" ואשתוק.

    הכתבה נערכה עפ"י ההקלטה של השיחות בשטח וחסרים בה הסברים לאיזה מקומות מתיחסות האמירות שמצוטטות. (לדוגמה: "אם אני מקבל את מה שאמרת מהשיחים האלה," השיחים הללו נמצאים ממערב לבתים המערביים של חורבות עין אדיסה שם ברוש אמר עמד כאשר ירה אל תל פאחר.)
    אני מקווה ששלמה יוסיף בסוגרים הסברים כאלה.

  4. בית משוגעים קטן וחמוד
    כל הוויכוחים מתאים לאנשים שחוו ארוע משמעותי לפני יובל שנים.
    נסבל ונסלח
    חיזקו ואימצו על מאמציכם לחקר האמת

  5. את האמת המוחלטת לא תמצאו בגלל שכחת השנים, אבל מספיק שתחוו ניצוץ של אמת במסע הארוך שלכם והוא יהיה ההארה שתחבר אותכם אל הילד שבכם ותעניק את הרוגע שאתם זקוקים לו.

  6. תודה על המסע

    כנראה שיש לא מעט חילוקי דעות שיהיה צורך ליישבם מטר אחרי מטר, ולאמתם / לעמתם מול מסמכים / מפות תצ"אות / פוטוסטטים מזמן אמת, או כאלה שנכתבו בסמוך לאירועים.

    תודה מיוחדת ליאיר ואסא שסיפקו את הכלים לנוע בשטח.

    וכמה שהעולם קטן הסתבר פעם נוספת, כאשר גילינו יאיר ואנוכי, כי שכבנו באותה מחלקה 42 בתל השומר שהתעסקה עם פצועי הכוויות.

  7. כתבה חצי הזויה אבל אפשר להבין …
    התבטאות מעניינת של עזרא שאומר שהוא רואה את תפקידו להגן על השריון. השאלה היא אם להגן בכל מחיר כולל מחיר סילוף האמת? נקודה למחשבה..

  8. הנושא יבער בנו עוד הרבה שנים, כנראה.
    מבקש אני להבהיר מספר דברים:
    1. למרות שעזרא ברוש טוען בקביעות כי לא אני חילצתי אותו, ומאחר והייתי בפיכחון מלא, אני אומר באחריות מלאה, כי הייתי אני זה שהרים אותו לאלונקה, אוחז בנפרד בגופו ובנפרד ברגלו. שאלתי לשמו וגם התפלאתי כי שלח אותו לעזור לעודד קודם, למרות מצבו הקשה. זוכר גם כי אחז תמונה בידו. רק שנה לאחר מכן, עם פרסום הכתבה במעריב, התוודעתי לקיומו של יעקב העליון. אני גם הייתי זה שהעמיס אותו על זחל"מ הפינוי לרוחב (לא לבד), ונשכבתי מעליו שלא יפול עד הגיענו לתאג"ד.
    2. אני גם חבשתי את עודד, שביקש ממני לעזור קודם לעזרא.
    3. המ"פ נמיר ישב שם בצד, ראשו רכון בין ידיו, ממלמל דברים בגנות גולני והמג"ד, ומסרב לעשות שום דבר. כולל לא לעזור לחייליו ששכבו שם פצועים ועם ההרוג של הטנק.
    4. לפי מצב הטנק, כמו שראיתיו אז, הרי שעזרא הגיע למקום דרך הדרך האוגפת שהיתה כבר אז קיימת. אני מספר עליה למגד בספרון הקרב על התל ומתאר אותה כ – S הפוכה. היא קיימת כך גם היום.
    5. כשעברנו ממערב לא – דיסה , ירו עלינו. שמענו את הכדורים נוקשים על דופן הזחל"מ. אם היו שם הטנקים, איך בכל זאת ירו עלינו?
    6. ורדי נעצר בעיקול הדרך. אני הייתי בזחל"מ שלו. קרינסקי לא היה איתנו. פתאום הופיע קרינסקי, הוריד את ורדי לשיחה, ושם התפצלנו ל – 2 כוחות. השאר ידוע. אי אפשר לציין את מספר העצירות, כי כל הדרך התנהלה במין איטיות שכזו, נוסעים נעצרים ושוב נוסעים, מפאת האש העזה שהיתה שם.

    • איזי, האם אתה יכול להגדיר במדויק איפה פגשת את נמיר שיושב בצד? (יושב ליד הטנק שלו, אני מבין).
      אתה אולי זוכר אם הוא היה מרוח בגריז או משהו?

      • הי שלמה,
        כשירדתי למטה עם משה הראל (מעט השתהיתי בדרך), אחרי מות המג"ד, ראיתי רב-סרן יושב על על אבן כ – 30 עד 40 מטרים דרומית לטנק של עזרא. הוא ישב על קצה דרך העפר. לשאלתי ענה כי שמו נמיר וכי הוא מפקד הטנקים.
        ביקשתי ממנו להסיע טנק אחד אל הואדיון שבין היעד הצפוני לדרומי ומשם לירות אל המבנה המרכזי שבמרכז היעד, כדי להכריע אותו. באותו הזמן לא ידעתי על קיומם של כוחות אחרים על התל מלבד שלנו ושל ורדי.
        הוא ידע כבר על מות המג"ד (כנראה משה הראל שקדם לי, הספיק לספר לו). הוא דחה את בקשתי בבוז תוך שהוא פולט מילים קשות בגנות הגדוד והמג"ד.
        כ"כ הוא לא נחלץ לעזרתי לעזור לפצועי הטנק של עזרא ששכבו שם נאנקים מכאבים.
        הוא לא ניראה מרוח עם גריז. מראהו היה כרגיל.

        • לדבריו הוא ירד מהטנק כדי לאתר את מקורות הירי צירף אליו אף את הקש"א שגם הוא לא זיהה את מקורות הירי.

          40-50 מטר מהטנק של עזרא , צריך להיות גיבור לשם כך.

          האם אינך טועה במרחק?

          • הי ישראל,
            לא הבנתי בדיוק למי אתה מתכוון בדבריך : אל נמיר או אלי?
            בכל אופן, אני לא ירדתי משום טנק אלא מהתל לאחר מות המג"ד ולאחר שנשארתי ללא תחמושת וע"פ הוראתו של משה הראל הקש"א.
            הקש"א לא היה עם נמיר אלא איתי, וזיהיתי בברור את העמדה המרכזית שבמרכז היעד ממנה נורתה אש לעברי כל הזמן. זו היתה הסיבה שביקשתי מנמיר להזיז טנק לואדיון.
            אינני טועה ביחס של המרחק של ישיבתו של נמיר. הוא ישב למרגלות התל, קרוב למקום ממנו הסתער למעלה הכח של קרינסקי.

            • בוקר טוב איזי

              אתה גיבור ללא כל קשר לנמיר.

              התכוונתי כי אם נמיר ישב 40-50 מור מהטנק של עזרא אז גם הוא גיבור ( ונדמה לי שהוא לא ישב כל כך קרוב לטנק של עזרא ולכן באה שאלתי, לגבי המרחק שלו מהטנק של נמיר.

              ואני התייחסתי לנאמר על ידו כאן
              https://naamoush.wordpress.com/2015/03/31/%D7%93%D7%99%D7%95%D7%95%D7%97%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%A0%D7%93%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/
              " ביקשתי מ-65 הוראות. 65 ענה לי המתן, דווח לי מהיכן יורים עליך ואנחנו ניתן לך כל סיוע, אפילו אווירי. ירדתי מהטנק והתמקמתי בין הסלעים לידי כדי שאפשר יהיה לצפות בשקט במשקפת. השטח צפונה היה מכוסה עשן, ואי אפשר היה לראות פרטים מדוייקים לצורכי דיווח. הודעתי ל-65 שאני ממשיך לקבל אש חזקה של נ"ט ומרגמות, אולם לא יכול לאתר את מקור האש.

              בשלב זה מגיע אליי קצין הסיוע [קש"א גדוד 12, משה הראל], קופץ על הטנק ומספר לי – 'מוסא נהרג, על המוצב אין התקדמות מאורגנת', ושואל אותי לאן אני מבקש אש. אמרתי לו שאותו דבר מבקש ממני 65 ואיני מאתר את מקורות האש, בוא נאתר ביחד. לא הצלחנו לאתר גם ביחד. היות ולא היה לו מכשיר קשר, השתמש במכשיר שלי כדי לדווח לאחור."

              וכעת להבנתי אתה מציין מיקום אחר שלי לפחות לא ברור. האם אתה מתייחס למקום ממנו התחלתם לעלות? או למרחק משביל העליה בדרככם למעלה?

              " אינני טועה ביחס של המרחק של ישיבתו של נמיר. הוא ישב למרגלות התל, קרוב למקום ממנו הסתער למעלה הכח של קרינסקי."

              • הי ישראל,
                לצערי אינני יכול להיות שותף להגדרתך את נמיר כגיבור. מאחר והוא איננו בינינו ואיננו יכולים לקבל את תשובותיו לנאמר עליו, אענה בזהירות ואומר רק שאת דעתי עליו גיבשתי כבר כשהייתי עלם בן 19, 10 חודשים בצבא בקושי. והיא איננה חיובית במיוחד, וכנראה שלא תשתנה לעולם.
                בכל אופן, לאחר הפגישה הקצרה בינינו, ראיתי אותו מעט זמן בשטח ולאחר מכן הוא נעלם.

                מקריאת עדותו בפוסט שציינת לעיל, אני מבין שהוא הלך אחורנית לכיוון המח"ט.
                עדיין עומדת ותלויה באויר התמיהה מה הוא עשה במשך כשעתיים וחצי לערך, מרגע שבו פגש את הראל ואותי בשעה 16:15 – 16:30 בקירוב, לבין פגישתו את המח"ט בעת דימדומים בסביבות 18:45. איתנו, בטיפול בפצועים, שחלק מהם היו אנשיו, הוא לא השתתף.

                לגבי מקום ישיבתו: משה הראל ואני ירדנו מהמוצב לכיוון דרום, מהכיוון שמוסא והוא עלו. עם הגיענו למרגלות התל, פנינו מערבה ומשם צפונה לכיוון הטנק של עזרא ברוש. שם ראיתי אותו יושב. פחות או יותר באזור ממנו הסתער הכח של אלכס. לכן המרחק ממנו ומעזרא לא היה גדול ממה שציינתי.

                • איזי בוקר טוב

                  האם ירדתם עד לתוואי ההטיה ואז הלכתם מערבה וצפונה או חתכתם באמצע ופניתם מערבה באותה דרך בה הלך המגד ממקום הפגיעה של הזחל"מ שלו עד למפגש שלו עם דני.?

  9. לדני,
    הייתי רוצה להכפיל את התגובה הזאת בשלוש, כדי שתכתוב את ההבהרות שלך… כזכור לך או שלא, בויכוח בינינו חייתי בתחושה שהארועים התרחשו באורח מסוים, שבין היתר השתמע ממנו שהמג"ד קליין ז"ל לא התכוון לפקוד על הסתערות חזיתית, ואתה חלקת על כך. מאז התגלו דעות רבות נוספות, שתומכות בדעתך. בכל זאת, נראה שלא ניתן להכריע חד-משמעית, ואחדים מהמשתתפים דוגמת יוסי פרידמן, טוענים שלא ניתן לדעת מה הייתה כוונתו של קליין; כמו גם: מה התרחש בפועל ומדוע, במקרים רבים אחרים (מהיכן ירו בעין א-דיסה, מה היה מסלול התנועה של ברוש, ועוד הרבה).
    לאור כל זאת, אני מאד מעוניין לשמוע ממך מהן הנקודות המהותיות שראויות להבהרה. בעיקר, בנקודה שהכי מעניינת אותי – מהן העדויות שהתגלו שתומכות בדעתך, שהפקודה של המג"ד הייתה להסתער חזיתית. מכל העדויות שהצטברו בבלוג, לא ידוע לי על מישהו שהיה בקרבתו של קליין בעת מתן הפקודה ונשאר בחיים – שילון, פליקס, הראל, פרידמן – שזוכר בודאות שזו הייתה הפקודה. אשמח אם תבהיר ותתקן את הטעות.
    אבנר

    • להבנתי, זה מה שעזרא זכר מהתחקיר של חש"ן לגבי המקום שהטנק של הגיע הכי קרוב לגדרות התל הצפוני.

      • תודה. גם אני הבנתי כך (ושיערתי שהרישום מההקלטה מדויק, ומדובר על זכרון מרישום *מדוייק* של מדידה שנעשתה אז), אך מה אעשה ונתון זה אינו מסתדר לי עם הזכרון שסופר ביוני 2014: "ראיתי את הגדרות, הייתי 40 או 50 מטר מהן" (וכך סיפר אז גם התותחן: "היינו 40 או 50 מטר קרוב לגדרות").

        כפי שהעיר ישראל בסמוך (בשעה 8:12), "נתון זה ניתן למדידה גם היום". לשם כך אין צורך לנסוע לשטח ולבדוק עם 'מד מטר', אפשר גם למדוד במפות הוירטואליות שברשת, וגם, פחות או יותר, לשער לפי התמונה שצולמה ממרומי התל (אם לוקחים בחשבון שאורך הטנק קצת יותר משישה מטר).

        ואם כבר מדברים, תמוה בעיניי לא פחות המשפט הבא המופיע למעלה: "הטנק עמד על הטראסה הזאת". מה המשמעות של זה?

  10. בתגובה למעלה שאל שלמה את איזי "אתה אולי זוכר אם הוא היה מרוח בגריז או משהו"? – ואיזי השיב: "הוא לא ניראה מרוח עם גריז. מראהו היה כרגיל".

    יש להבהיר את השאלה והתשובה:

    אמנם כך סיפר הסמ"פ גדעון נוימן, בראיון לבלוג בינואר 2014: "הטנק של נמיר (המ"פ) חטף פגיעה בחבית גריז וכל הגריז מרח את נמיר שהיה עם ראש בחוץ. זה הכניס אותו לפאניקה איומה כי הוא לא ראה כלום", אך יש לזכור שהסמ"פ נותר מאחור, ודבריו אלו אינם עדות ראיה. כאלה הם גם דבריו של משה גרטי, שלחם באזור אחר אך ידע לספר ביולי 2013: "המ"פ עצמו נוטרל לאחר שספג חבית גריז בפניו כתוצאה מפגיעת פגז".

    לעומת זאת, בדו"ח סיכום שכתב המ"פ והועתק בבלוג, נמצא: "הטנק שלי קיבל גם הוא נ"ט אשר ניתז בין השרשרת וכנף הטנק והתיז את חבית הגריז שהיתה קשורה מלפנים על כל חזית הטנק ועליו". כך, "ועליו" (ולא: "ועליי") במקור, ראו צילום:

    אם כי לפי התחביר אכן נראה שצריך להיות כאן "ועליי".

    וביתר פירוט בתחקיר שנערך למ"פ ב-18 לינואר 68' (התפרסם בבלוג ב-31 למרץ 2015): "חטפתי נ"ט ארוך שהתחלק ופגע רק בחביונת הגריז ושרף את הצד הקדמי של הטנק, כיסה בשכבה שחורה את הפריסקופים החזיתיים של הנהג והטען-קשר. מהמכה עפתי החוצה מהטנק", אף מילה על כך שהוא היה "מרוח עם גריז". החבית ('חביונה', וכך גם בצילום הנ"ל) אמנם פגעה בו, וזו כנראה "המכה" עליה הוא סיפר (ולפי זה אפשר אכן לתקן לעיל: "ועליי", כלומר, שהחבית פגעה בו. כבר הערתי בשעתו כי בעדות ראובן דנגור, נהג הטנק של ברוש, כפי שהתפרסמה בשעתו בספר החטיבה, נמצא שהוא ראה את "מפקד הפלוגה, שהיה פצוע בכתפו הימנית", אך נמיר בסיכומו ובעדותו לא 'התבכיין' ולא הזכיר כלל את פציעתו!), אך לאו דווקא שמרחה אותו בגריז.

    אגב, כנראה שהפגיעה הזו בטנק של נמיר לא הייתה למעלה, למרגלות התל, אלא עוד קודם לכן, למטה, על תוואי-ההטייה. כך עולה מהמופיע בראיון (אפריל 2014) עם שלמה קרייף, שלא עלה למעלה אלא נפצע בנוסעו בזחל"ם המרגמה שנפגע למטה, קרוב לצומת: "הוא זוכר שהטנק של מ"פ הטנקים חטף פגז בג'ריקן של הגריז".

    מצאתי לנכון לציין את מיקום הפגיעה הזו, כדי לשלול את התיאור המופיע בתגובה (לפוסט אחר) מהתאריך 23 בדצמבר 2014 בשעה 16:49 – ממנו משתמע שהפגיעה הזו הייתה למעלה, ובשלב הסמוך לדיווח של נמיר: "שואלים אותו בקשר מה קורה והוא הורג את כולם ובטוח שהוא לבד … הדיווח הזה של נמיר ניתן ככל הנראה אחרי שהטנק שלו נפגע בפנייה מדרך ההטיה מזרחה לכיוון תל פאחר. נמיר יודע שהטנק של ברוש נפגע, הוא אמור לראות אותו … בשלב שבו דיווח לאחר שהטנק שלו נפגע וחבית הגריז עפה עליו, כנראה שאף אחד לא מגיע מאחוריו והתחושה שלו היא של ניתוק וחוסר אונים … כך שברגע שבהמשך התנועה הוא נפגע והגריז ניתז על פניו – חוסר האונים התעצם ומכאן הדיווח שנשמע היסטרי",

    – כי כאמור, הדיווח של נמיר (עליו להלן) היה כנראה למעלה, ולא בשלב מוקדם, למטה, שאז היה הסיפור עם חבית הגריז.

    ולעניין הדיווח: הרי הוא נמצא ביומן הקשר ורואים בו כי התיאור שבעדות "הוא אמר שנדמה לו שכולם נהרגו והוא נשאר לבד" – שעל-פיו נכתב התיאור דלעיל: "הוא הורג את כולם ובטוח שהוא לבד" – הוא תיאור מוגזם שאינו מדוייק. נמיר בתחקיר שלו סיפר שדיווח: "אינני יודע על מצב הפלוגה ונדמה לי שהיא הלכה", וביומן הקשר נמצא הנוסח: "הפל' [….] מפורקת" [=בפירסום בבלוג נרשם רק "הפל' מפורקת", אך בצילום היומן ברור שרשומה כאן עוד מילה שקשה לפענח את קריאתה. אולי: הזאת?].

    עוד נרשם ביומן בדיווחו: "נשארו רק 3 כלים" [ובשורה נוספת:] "נמצאים בעמדות". על כך נכתב בשעתו, בעת פירסום היומן בבלוג, הפרשנות: "בדיעבד ידוע שטנקים אלה עמדו מערבית לטרשית והיו מוגנים מכיוון תל פחר אבל לא מירי הטנקים שמצפון מערב. טנקים אלו לא נפגעו אבל לא השתתפו יותר בקרב". לעניות דעתי, נמיר כלל לא התכוון כאן לטנקים שנשארו מערבית לטרשית, שכן מהמיקום שלו – למעלה, באזור הדרך שלמרגלות היעד – הוא כלל לא ראה אותם (הטרשית הרי מסתירה), ובנוסף לזה הרי היו שם יותר משלושה טנקים. לפיכך נראה לי לומר שבדיווח זה הוא התכוון לכך שידוע לו רק על שלושה טנקים כשירים שהצליחו לעלות (ובקשר לשאר הטנקים יש לשים לב לדבריו בתחקיר: "קראתי לשאר הפלוגה בקשר על מנת לוודא מי קיים, מי נפגע. לא ענה לי איש". לכן הוא שיער שנפגעו).

    כמו כן, בניגוד למופיע בתגובה שהועתקה לעיל ("נמיר יודע שהטנק של ברוש נפגע, הוא אמור לראות אותו") יש לשים לב לדברים שסיפר נמיר בתחקיר: "במצב זה איני רואה את עזרא [ברוש] שנמצא קדימה אחרי העיקול"! (על ה'עיקול' המדובר, ובקשר עם האמור בתגובות למעלה, אכתוב בהזדמנות קרובה).

    כמו כן, גם הטענה (מרץ 2014) בנוסח "למה המ"פ הזה שלהם עם החבית גריז סיפר בובע מייסעס למה הם לא יכלו (לנסוע) איפה שאנחנו נסענו בזחל"מים?" – היא בבחינת טעות בכתובת. הרי טנק המ"פ כן נסע והגיע עד למרגלות התל והוא לא סיפר "למה הם לא יכלו (לנסוע)". לאידך, פקודה ברורה לנסיעה (באיגוף) צפונה *הוא* לא קיבל! (וכבר אמר מי שאמר: "מה יש לבוא אלינו בטענות? קחו את הטנקים, תעשו מה שאתם רוצים. אבל הם מקשקשים").

    עוד משהו:

    שלמה, בשאלתו לאיזי, הוסיף גם את המשפט "(יושב ליד הטנק שלו, אני מבין)". במענה של איזי לא מצאתי התייחסות לכך. האמנם איזי מאשר שנמיר ישב בסמוך לטנק שלו?

    נכתב גם: "כשירדתי למטה עם משה הראל (מעט השתהיתי בדרך)". האם זכורה סיבת ההשתהות הזו? האם משמעות הדברים שבשלב מסויים משה המשיך לרדת לבד ואיזי השתהה?

    • תשובות לישראל, שלמה ולשמואל'ק,
      1. לא ירדנו עד לדרך ההטיה. הצילום למעלה ממחיש בדיוק (הריבוע האדום) את מיקומו של הטנק של עזרא, ולשם ירדנו. הדרך הזו היתה קיימת כבר אז. נמיר ישב על אבן, מחוץ לטנק שלו שנמצא באזור העיקול, כ 30-40 מ' דרומה לטנק של עזרא. זה הטנק שביקשתי ממנו להניע לכיוון הוואדיון לנסות לפצח את מרכז התל.
      2. הוא ישב לבד, מליט את פניו בידיו. דיברתי עימו מספר דקות פנים אל פנים. הוא לא נראה מרוח בסימני גריז. גם לא היו סימני דם על כתפו.
      3. כאמור ירדנו מצד דרום. הגענו אל רשת הגדרות העכבישית הסבוכה. משה הראל עבר אותה ראשון. חיכיתי עד למעבר שלו, ואז עברתי אחריו. זה זמן ההשתהות שלי. בזמן הזה הראל המשיך קדימה וכנראה דיווח לנמיר על מות המג"ד.
      4. כשהגעתי אל נמיר, הראל כבר לא היה שם והתפלאתי על כך שהוא יודע כבר על מות המג"ד.
      5. על שיחתי עימו כבר סיפרתי למעלה.
      6. כאמור לעיל, הדרך הכבושה שרואים בצילום היתה קיימת כבר אז. לא סביר בעיניי המסלול הכחול שמשורטט שם כאילו זו הדרך בה נסע הטנק של עזרא. יותר סביר כי הוא נסע על הדרך הכבושה העולה מזרחה מצומת האמ.איקס. גם כיוון פניו לכיוון צפון מעידים שכך היה. מאחר והטנק של נמיר היה מאחוריו, נראה כהגיוני שגם הוא נסע על הדרך עצמה. עדותו של נמיר כי הטנק של עזרא חסם את הדרך מחזקת את האמור.

  11. לעצם קיומה של הדרך דעתי כדעתך.

    אני מבין כי אחרי שהקש"א "נעלם" לך מצאת אותו וחילצתם פצועים.

    מסופר כי כאשר המח"ט הגיע למרגלות התל סביב השעה 1830 הוא הוזהר מפני האש השוצפת קוצפת ושיתפוס מחסה.

    האם זה מה שזכור לך?

    • הקש"א לא נעלם. הוא הלך לדווח למח"ט.
      בזמן הזה טיפלתי בעזרא ובעודד, ואז הופיע אלקה, שהיה בכח של דני, ודיווח לי מה קורה עם הכח של דני.
      רצתי לכיוון של דני, לתוך הגיאיון (בדרך פגשתי את פופוביץ' שהגיע פצוע וכיוון אותי) והגעתי למעלה עד יואל זבדי. חבשתי אותו, העמסתי אותו או את קילמן, אינני זוכר כיום במדויק מי מהם, על כתפיי, ורצתי איתו לנקודת התאג"ד.
      שם פגשתי שוב את משה הראל, לקחנו אלונקה ורצנו שוב יחד, אל עבר הכח של דני וחילצנו אותם.

      לאחר שהבאנו אותם אל עבר הטנק של עזרא, הגיע זחל"מ, העמסנו את הפצועים עליו, את חלקם לרוחב הדפנות, נשכבתי מעליהם כדי שלא יפלו וכך הגענו אל נקודת התאג"ד.

      הצטיידתי בתחמושת וחזרתי ע"מ לעלות בפעם הרביעית לתל לעבר יוסי גינצבורג ושקרוקה, ותוך כדי טיפוס למעלה שמעתי את קולות הסיירת שצועקים היעד בידינו.
      בשום שלב לא פגשתי את המח"ט.

  12. ב-31 בינואר 2017 נהרג יאיר עמיחי שהיה אחד המלווים שלנו בסיור זה.
    הוא נהג באחד משני הטנדרים שהיו איתנו והאזין בקשב רב להסברים, לניתוחים ולוויכוחים, ושאל שאלות לעניין.
    לסיור הוא הוזמן ע"י דני שהכיר אותו.


    אי אפשר היה להחמיץ אותו בגלל שפמו המלהיב ובזכות הנוכחות הדומיננטית שלו.
    יאיר שהיה מלווה טיולים מטעם משרד החינוך בצפון ביחד עם אסא, נדרס ע"י אוטובוס בחניון העליון של החרמון, מסיבה לא ידועה.
    היה סא"ל במיל' וממייסדי מושב רמות ברמת הגולן מעל הכנרת הצפונית.

    יהי זכרו ברוך.

  13. צמרמורת עברה בגופי לשמע הידיעה הקשה

    ההיכרות המחודשת עם יאיר ערכה מספר שעות בלבד אבל הוא השאיר עלי רושם עז.

    מלא חיוניות לוגם את החיים ואת הטבע מסביב במלוא ריאותיו , ובסיוע ערכת קפה שנשלפה בעת שחנינו בחניון שעל התל.

    מלח הארץ.

    ההיכרות הקודמת בינינו הייתה כאשר שכבנו שנינו פצועים קשה בביתן 42 בתל השומר שבה שכנה מחלקת הפלסטיקה.

    חבל על דאבדין ולא משתכחין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s