למה לא זרקו עשן?

פלוגה ד' הטירונית מגדוד 12 הגיעה לתל פאחר רק אחרי סיום הקרב, בתום שלוש שעות של הליכה מגבעת האם * המ"פ דוד נובלמן לא זוכר משם הרבה, אבל מדבר בעיקר על הביקורת שהיתה לקציני הגדוד על ניהול הקרב ("המג"ד לא ידע לנווט, המח"ט לא עשה את עבודתו") ובמיוחד על היעדר מיסוך עשן לכוחות שנכנסו לשטח השמדה * ואיך הגיב על כך הקש"א משה הראל? 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ברוכים הבאים לשטח השמדה. הדרך העולה אל תל פאחר מתוואי ההטיה

דוד נובלמן היה המ"פ המתוסכל ביותר בגדוד 12 עם פרוץ מלחמת ששת הימים. כל הגדוד עשוי לצאת לקרב בכל רגע, ורק הוא יישאר תקוע עם פלוגה של טירונים, עוד לא חצי שנה בצבא. ייעודה של הפלוגה שלו היה לשמש כוח עתודה, ושום קצין לוחם לא רוצה לחכות לניסים ונפלאות כדי להבטיח את מקומו במלחמה. נובלמן דאג להגדיל את סיכוייו: הוא יצר מחלקה שהורכב מסגל הפלוגה, סמלים ומ"כים, וחיכה לבאות.

אלא שבסופו של דבר הוא לא הוזעק בשום שלב לתל פאחר לעזרת עמיתיו מגדוד 12. המח"ט העדיף לשלוח את פלוגת הסיור כעתודה. פלוגה ד' לא נלחמה בסופו של דבר. היא נקראה לעת ערב להגיע למוצב הכבוש, לבצע בו סריקה יסודית של התעלות ולפנות את הרוגי האויב.

נובלמן, יליד חולון, התגייס ב-1962. בגלל שהיה בן יחיד הגיע לבה"ד 4. משם הלך לקורס קצינים, היה מיועד להישאר להדרכה בבה"ד 1 – "אבל אז ורדי [שבקרב תל פאחר היה מ"פ א'] שהיה צנחן שהביאו אותו לגולני, הוא ואני עשינו החלפות. הוא נשאר בבה"ד 1 ומאוחר יותר הגיע לגולני, ואני הגעתי לגולני. תחילה הייתי מ"מ בגדוד 12, אחר כך מ"מ המיוחדת (עברתי קורס קציני חבלה וקורס מרגמות), לאחר מכן הייתי קמב"צ של הגדוד ואחרי זה קיבלתי את פלוגה ד'.

תקופת ההמתנה תפסה את פלוגה ד' כמעט בסיום האימונים בשטח 9 (ליד עראבה ודיר חנא). נובלמן מספר: "זירזו לנו את האימונים על מנת שנהיה יותר כשירים. ביום הראשון של המלחמה היינו במחנה שרגא, שם עלינו על אוטובוסים של אגד ונסענו איתם לכבוש את ג'נין בדרכים בלתי אפשריות לאוטובוסים. לא עשינו שם שום דבר, אבל לקחנו משם משאיות ירדניות של 3.9 טון, משאית אחת כזו הפכה פרטית שלי, כך שהפלוגה היתה עכשיו יותר מנויידת".

"עם תחילת המלחמה הפלוגה שלי פוצלה לשני כוחות. כל הסמלים והמ"כים, וכל החיילים שמיועדים לקורס מ"כים, עשינו מהם מחלקה מיוחדת שתהיה זמינה אם נצטרך להילחם. עשיתי את התרגיל הזה באישור של המיפקדה הגדודית, מתוך ידיעה שאם אצליח להילחם זה לא יהיה עם כל הדרדסים שנשארו מאחורה, אלא עם החבר'ה הכי טובים שהיו בגודל של כ-40 איש, כמעט פלוגה במושגים של אז. פלוגה ד' כולה היתה פלוגה ענקית, 120 חיילים. למחלקה המיוחדת הזו היה מספיק רכב להתנייד מהשלל הירדני שהיה, והיתר הלכו ברגל. זו היתה תופעה של כמעט כל הקצינים בסביבה שלי. כולם רצו לעבוד, במיוחד בסוף המלחמה, כדי שהיא לא תברח, במיוחד כשבג'נין לא עשינו כלום. ישבנו מתוסכלים לרגלי הרמה ושמענו שכובשים את ירושלים. אז די שמחנו להילחם.

"התחילה המלחמה, אנחנו שמענו על כיבוש ירושלים ובשלב הזה גדוד 51 התאמן בצורה מסודרת על מודלים קצת דומים לתל עזזיאת. גדוד 51 היה מאומן ויחסית ממוקד, בעוד שאנחנו שהיינו מיועדים לתל פאחר לא עשינו איזה אימון מיוחד על מודל של התל. הראו לנו קצת על תצ"אות איך זה נראה".

מה היית אמור לעשות בתור מ"פ טירונים? נובלמן: "אני זוכר קבוצת פקודות שהזיזו אותנו אחורה ואמרו לנו אתם תהיו מחלקה מיוחדת, ורק אם יצטרכו אתכם נקרא לכם. ישבנו באיזור צומת גומא [דרומית לקרית שמונה] וחיכינו. ב-9 ביוני [יום הקרב על תל פאחר] התחלנו לנסוע באוטובוסים לכיוון גבעת האם. בדרך הפגיזו אותנו בצורה אקראית. גם יתר הפלוגה זזה, אבל היא השתתפה בכל מיני העמסות של תחמושת. הקבוצה היותר קטנה, המחלקה המוגברת, ישבנו בגבעת האם בשלב של תחילת הלחימה, ראינו את הבלגן ואת ההפגזות, שמענו בקשר את התקדמויות הכוחות, אחר כך שמענו שנפגעים מפקדים".

על הסתבכות קרב תל פאחר הוא מספר: "כוחות התקדמו מתוך כוונה להיכנס לתל לא לאורך הדרך הזאת [דרך ההטיה], אלא לבוא מאחור כמו שעשתה אחר כך הסיירת עם הסמח"ט [מדרך הנפט]. הסיבה שזה קרה היא מאוד פשוטה: מג"ד 12 לא ידע לנווט. לצערי הרב, אפילו שהלכנו פעם בדרך לאילת, הוא לא ידע לנווט ונתן לי או למ"פים אחרים להוביל. גם בתל פאחר הוא נתן למ"פ לנווט [שלמה סגל]. ברגע שהוא נפגע [המג"ד], הגדוד המשיך ללכת קדימה ונכנס לשטח הריגה מתחת לתל פאחר. יש בעיה עם מה שאני מספר כי אני לא בטוח שסיפרו את זה, אבל זה ברור לחלוטין: מה עשו בשטח ההריגה המטורף הזה מתחת לתל, שאין שום מקום להידחף אליו, אלא אם כן אתה רוצה למות. ועד שהמח"ט [יונה אפרת] לא מת שנים אחר כך, אנחנו מאיזושהי סיבה העדפנו לא לדבר על הסיפור הזה".

מי זה אנחנו? "כל המ"פים שידעו שהיתה שם תקלה לא קטנה, למוסא ולמח"ט עצמו. ולמה המח"ט? כי אחרי שהגדוד נכנס לשטח הריגה והמח"ט ידע על זה, מה הוא עשה? כלום. הדבר המינימלי שהיה צריך לעשות זה לירות פצצות עשן על התל. היתה סוללה של ארטילריה שכפופה לחטיבה, הוא יכל איתה לזרוק עשן. קצת עשן היה משנה את העסק. כי אם באים לתל מלפנים זה המקום האידיאלי שיהרגו אותך, והגדוד כמה שהיו שם אמיצים בצורה לא סבירה, כל מי שמרים את הראש חוטף כדור. במקרה כזה בגולני המפקדים רצים קדימה. ורדי הלך מצד ימין, כמעט כמו בתוכנית המקןרית, אלא עלה איפה שהיה ידוע שיש דרך עם שדה מוקשים. ורדי באומץ לב לא רגיל עלה, ומי שנסחב איתו לפי התוצאה זה מפקדים. כי כשהגיעו לגבעונת הזו בתוך התל [הקטע הדרומי] היה להם עוזים, ולמי היה עוזים? למפקדים. ועוזי לא מגיע לחלק השני של התל [לצפוני]. אז החיילים הפשוטים ירו או שהשתמשו בכלים מקומיים שמצאו. בקיצור, לא הכוח העיקרי של הגדוד הגיע לשם, אלא הגיעו בשלב הראשון במיוחד מפקדים עם עוזים. כשראו שהם לא יכולים להתקדם, הם היו צריכים סיוע ועשן. ואז זחל"מים בודדים התחילו לרוץ מסביב עם עזרא ועם שוורץ ועם שמיל, אנשים אמיצים מאוד. כל אחד לקח זחל"ם ונסעו לקחת את התל".

מה קורה איתך באותו שלב? "אני ישבתי שם ליד החפ"ק ושמעתי הכל בקשר. בשלב מסוים רציתי להתקדם והמח"ט עצר אותי. הוא הבין שקורה משהו, עצר אותי בגבעת האם ואמר תחכה כאן".

פלוגה ד' מתוך יומן הקשר: שלוש שעות מגבעת האם לתל פאחר

לנובלמן לא זכור לוח זמנים, אבל הוא כן זוכר שהגיע לתל כשעוד היו דמדומים וכי ביצע סריקה של המוצב באור. "קיבלתי פקודה להתקדם. אמרו לי התל כבוש, צריך לנקות אותו, לגמור לטהר אותו, כי הוא לא מטוהר כמו שצריך ויש לנו הרבה נפגעים".

איך אתם מנויידים? הרי אוטובוסים לא יכולים לנסוע שם. "אני משום מה זוכר שהיו לי שלושה זחל"מים, אבל אולי זה היה רק למחרת. אז ייתכן שהלכנו ברגל".

עיון ביומן הקשר החטיבתי חושף סאגה מתישה מרגע שפלוגה ד' קיבלה פקודה לנוע מגבעת האם ולהגיע לתל פאחר. ייתכן שמדובר רק בפלוגת הטירונים שנשארה מאחור, בעוד שנובלמן הגיע קודם לכן לתל עם מחלקת הסגל שלו. אבל ייתכן מאוד שמדובר בפלוגה כולה שנעה ביחד.

להלן השתלשלות העניינים על-פי יומן הקשר:

בשעה 18:28 [שש דקות אחרי ההודעה על סיום הקרב בתל פאחר] שאל קצין אג"מ ברוך גורודיש את הסמח"ט משה גת: "כל 3 (גדוד 13) בדרך, נמצאת ד' של 2 ( גדוד 12), האם גם אותה לשלוח?". בשעה 19:00 (לא נכתב מי מדווח למי) – "ד' בדרך אליך, הישאר במקום". שעה 19:05: קמב"צ החטיבה לקצין אג"מ: "קח את ד' תזיז אותה במהירות לפאחר דרך עזזיאת אלינו". שעה 20:00: קמב"צ לנובלמן – "לנוע על דרך הפטרולים ומשם על הדרך מבורג' לפאחר ממערב, נצנץ בפנס ירוק". 20:15 קמב"צ לפלוגת סיור: "התחבר לנובלמן בדרך הפטרולים בין בחריאת ובורג', לנצנץ עם פנס ירוק כל הדרך" [נראה שמדובר בחלק של פלוגת הסיור שנותר בחורשת טל בזמן הקרב וכעת עשה דרכו אל היעד הכבוש].

20:57: המח"ט לקצין אג"מ – "האם אתה יודע היכן ד'2?". אג"מ: "בתנועה לגור [אל עסקר] ומשם לבורג' ומשם ממערב". 21:35: מח"ט לקצין אג"מ: "בדוק עם 2ד' איפה נמצא, צריך אותו דחוף". קצין אג"מ: "2ד' נמצא בבורג', הוריתי לו לרוץ". שעה 22:32: מג"ד 12 שהחליף את המג"ד ההרוג מדווח למח"ט – "מה עם 2ד' מתי מגיע אליי?" מח"ט: "בודק מיד". 22:35: מח"ט לאג"מ: נאמר שד'2 טועה הרבה צפונה". אג"מ: ברגע זה הודיע שהוא על פאחר, בודק מיד". מח"ט: "אם 2 לא יודע, ניתן לו רקטה". 22:37 אג"מ למח"ט: "הרם זיקוק ירוק, ד' לא רואה את האורות של הזחל".

ביומן הקשר אפשר לקרוא כעת איך המח"ט יורה זיקוק, פלוגה ד' לא רואים וכן רואים, עד שב-22:42 מדווח קצין אג"מ – "ראה הזיקוק ממרחק חצי ק"מ, בדרך אל המח"ט". ועדיין ב-22:55 המח"ט ממשיך לנדנד לקצין אג"מ: "מה עם ד'2?". ב- 23:00 בישר המח"ט – "ד' התחבר איתי".

לסיכום הסאגה: פלוגה ד' הגיעה לתל פאחר כשלוש שעות מאז שהחלה בתנועה רגלית מגבעת האם.

דוד נובלמן, מ"פ ד' בגדוד 12 במלחמת ששת הימים

דוד נובלמן, מ"פ ד' בגדוד 12 במלחמת ששת הימים

אתה זוכר מה אתם רואים בדרך? נובלמן: "אנחנו רואים בדרך כלים פגועים, לא זוכר יותר מזה. הגענו בדרך שבה הגדוד נסע אל שטח ההריגה, ועלינו אל התל. היה שם חיבור לדרך הנפט ושביל לתוך התל. אני זוכר שעוד היה מספיק אור. סרקנו את התל פעמיים באור, וסורי אחד או שניים עוד הרגנו. התחלנו לבדוק חור-חור אם אין שם נפגעים שלנו. אני לא זוכר שפינינו נפגעים שלנו, זאת אומרת שמישהו כבר עשה את זה קודם".

זוכר את ההרוגים ששכבו בכניסה? "כן, אבל בשלב הזה לא התעסקנו בזה, אלא רצנו בתוך תעלה מרכזית, שהופכת אחר לסבך של תעלות. חזרנו ועשינו את זה עוד פעם".

את המח"ט והסמח"ט ראית? "לא נפגשתי שם לא עם המח"ט ולא עם הסמח"ט. היו שם שני רס"נים שבאו, וכל אחד מהם רצה לתפוס מה שיותר תפקיד או עבודה, אלה אנשים שבאו מפו"מ וחיפשו מלחמה ואקשן, ולא להיות מאחורה".

איזה תמונות נחרטות בך מהתל? "זוכר שיש משהו דומה לתאג"ד בשטח הריק שהיה משמש למסדרים בין התל הצפוני לדרומי [איזור החניה כיום]. ביניהם היה שטח חלק והיו שם כל מיני כלי רכב".

מה אתה זוכר מהתעלות ומהבונקרים? "אני הובלתי את הטיהור של הסגל. שם קיבלתי את ההודעה שהמג"ד מת, לא זוכר מי אמר לי שהוא עלה לתל מלפנים, כי היה משוכנע שהתל כבוש ובתעלה שנייה ירו בו בגב. ככה אמרו לי. אבל למה הם לא ירו עשן? אלוהים יודע. זה מראה לך שהיה כאן יותר ממטומטם אחד. כשאתה יושב על התל, זה מתבקש שלפחות יפגיזו אותו במשהו, אבל תירו עשן, או זרחן. היה אז מאוד נפוץ הזרחן. כשהסתובבתי בטיהור הזה ראינו שהמקלעים שלהם עוד היו חמים. היה שם מקלע כבד שישב על שטח ההריגה, מקלע מאוד גדול, אולי בקוטר 14. אם הם יושבים בתוך עשן הם לא שווים כלום. התרשמתי שמה שקרה כאן זה טירוף, והמח"ט הפך את זה לניצחון אדיר. אז נכון שברגע שביצעת את המשימה זה הצלחה, אבל כמות הנפגעים הגדולה מראה שהיה שם כישלון".

כישלון במה? "כישלון בשני דברים: שלא ביצעו את התוכנית, ומי שבעצם כבש את התל זה הסיירת, אבל ברור שזה כישלון מבחינת גולני להגיע לתוצאה כזאת. לא היה צריך לעשות ככה. גם לא ביצעו תוכנית שהיתה טובה, והכישלון של המח"ט שהוא לא קרא את התמונה כמו שצריך. הוא לא עשה את העבודה כמפקד. הוא זיהה אחר כך שיש שם תקלה. במקום לדחוף כוחות, והיה לנו טנקים שבשלב הזה היו יותר קדימה, הם התעסקו עם איזה טנק סורי [כנראה הכוונה לזה שבתל עזזיאת], ולנו הם לא סייעו בתל פאחר".

אתה זוכר מי היו המ"מים שלך? "אני חלש בשמות".

היה אחד בשם לוצקי, זוכר? "כן, זוכר אותו".

והיה לך מ"מ בשם יהונתן גפן. "אני לא זוכר אותו בשלב הזה בתל פאחר. גפן היה מ"מ אצלי והיה כישלון מהשנייה הראשונה. כבר אז הוא התעסק עם שירים, אבל בתור תחביב. ידענו שיש לו קשרים טובים מלמעלה, ודאגתי שיהיה מנוטרל מפני שהיה מ"מ גרוע. לא גרוע בתור בנאדם, אבל זה לא היה בשבילו כל העסק הזה".

לימים הוא כתב במעריב זכרונות שלו מתל פאחר, על חיילים דמיקולו שלא רצו לפנות גופות ואיך יום-טוב הרס"ר מחלק שם סטירות. "אני לא יודע, לא עסקתי ב'ניקיון' הזה. בעצם יכול להיות שכן. יש דברים שאתה מדיח מעצמך, יכול להיות שאני לא רוצה לזכור את זה. יש אפשרות כזו. אני לא זוכר את הפינוי של החללים הסורים. זוכר שהיה שם הרבה סורים הרוגים, ולא זוכר יותר מזה".

אתה לא מקבל את זה שבגולני הפכו את הקרב הזה להצלחה. "צריך לדעת של מי ההצלחה ושל מי הכישלון. הצלחה גדולה מאוד היתה לחיילים ולמפקדים זוטרים, שבעקשנות ובהתמדה רצו קדימה ובסופו של דבר כבשו את העסק. כישלון גדול היה של המפקדים הגבוהים. זה לא היה צריך להיות עם כמות כה גבוהה של נפגעים".

על הדיבורים בדבר טעות בניווט של גדוד 12, הוא אומר: "אני לא יודע. חזרתי לשם אחרי חודש והיה שם שביל עביר. לא יכול לזכור איפה זה היה. באתי בג'יפ מגבעת האם ונסעתי לאורך הדרך שהובילה מתחת לתל פאחר. שלמה סגל [מ"פ ב' שניווט] ידע לנווט וצריך לזכור שגם יורים עליך, ואז זה מצב שונה. בטח כשאתה נמצא בזחל ולא הולך רגלית. אנחנו ידענו לנווט מצוין ברגל, אבל לא ברכב. וזה הבדל. ברכב זה שונה לחלוטין ויש כללים אחרים בשביל לא לפקשש. אני הכרתי את המג"ד בתור מי שלא ידע לנווט, אבל אולי לא היתה טעות בניווט".

גם המ"פ ורדי אמר שלא היה מקבל החלטה אחרת ממה שקיבל המג"ד. "למה הוא לא שלח לשם כוח מינימלי ברגל? לקצינים בחטיבה לא היו סיבות להפריע ליונה ולחברים לעשות הלל על הקרב. עברתי שם אחרי חודש וההתרשמות שלי, וזה תקוע בי מאז, שהיה פישול של המג"ד בניווט ופישול בתחום העשן של המג"ד והמח"ט. אבל יצא מזה פרסום כל כך יפה לגולני, שאנחנו לא דיברנו כל השנים, ואני מתכוון לקצינים שהיו אז בגולני. אנחנו פתחנו את הפה בפעם הראשונה והאחרונה כשהמח"ט נפטר. זה היה באחד הכינוסים של קציני הגדוד, אני חושב שזה היה בבית של גורודיש, שהיה קצין אג"מ. הגענו לשם כל הקצינים של גדוד 12 ועוד כל מיני נספחים, ושם פתחנו את הפה. אנשים אמרו שהם חושבים קצת אחרת ממה שהיה בפרסומים עד אז, ושלא היה צריך להגיע לכמות כזו של נפגעים".

זוכר מה היתה דעתו של גורודיש? "המעניין שהוא לא פתח את הפה, הוא לא רצה לדבר. כנראה בגלל שהוא לא רוצה להגיד דברים רעים. הגישה שלו היתה תמיד פטאלית, הוא היה פטאלי גם ככה. בקורס קצינים הוא היה ממ"ח, ורצה לזרוק אותי רק בגלל שהגעתי מבה"ד 4. חבל שהוא לא מדבר כי הוא יודע חלק גדול מהדברים. בכל אופן חלק מהביקורת היתה שלא זרקו עשן. יכול להיות שנגמר העשן ולא היה במלאי, אבל היה זרחן. אם היו זורקים את הזרחן הזה קודם, והוא היה עושה קצת עשן, אז שטח ההריגה היה פחות נוח להריגה, אפשר היה להסתתר. היו שם כלים פגועים שהעלו עשן, השאלה כמה עשן, ובכל מקרה לא מספיק. למה לא זרקו עשן מאסיבי זה דבר שצריך לבדוק. האם היה עשן לתותחים ולמרגמות? תנסה לברר עם אנשי התותחנים".

זוכר תחקיר על תל פאחר שהיה בקונייטרה? "אני זוכר שהיה, אבל לא זוכר את הפרטים".

מה כן זכור לך? "זוכר שהיללו את הקצינים, היללו את החטיבה. המח"ט עשה מזה פחות תחקיר ויותר תעמולה. זה קצת הצחיק אותי כבר אז. לי היה מאוד קשה להצטרף לזה, ויונה שם לב לזה. כל השנים לא רציתי להגיע לתל פאחר. הגעתי רק פעם כשהזמינו אותי לדבר עם טירונים, ואחרי זה לא רציתי לעשות את זה יותר. כי אפשר להלל את הקצינים שעשו את הקרב, אבל השאלות הקשות למה מתו 30 ומשהו איש, אותו חייל טירון שואל את עצמו – למה שולחים אותי להיהרג כשאפשר לעשות את זה אחרת? חלק מהדברים שאתה שומע ממני זו התרשמות, לא עובדות. צריך לוודא את זה עם הקצינים שהיו שם, צריך לשאול למה לא זרקו עשן. יכול להיות שיגידו לך שלא היה טווח, לא יודע מה. המח"ט היה צריך לדאוג לזה, או קצין האג"מ. ואם גורודיש כקצין אג"מ קרא את הקרב, אני לא יודע".

הוא ישב מאחור, בהגושרים, וכמו המח"ט גם הוא לא זיהה בזמן מה קורה. "אם תצליח לאתר את לוח הזמנים, ואז תדע מתי נכנסו לשטח הריגה, ואז רבע שעה אחרי שנכנסו לשטח הריגה היה צריך להבין אחרת. גם אם היו מפקששים קצת עם העשן, היו הרבה פחות נפגעים. למה לדחוף לשם עוד כוחות? תגיד, הקש"א עוד חי?".

חי וקיים, ואם אתה רוצה אפשר לצלצל אליו ולברר למה לא זרקו עשן. "בסדר גמור".

הקש"א משה הראל: אם המח"ט היה יודע שככה ייגמר בתל פאחר – לא היו שולחים את גדוד 12

[מחייגים למשה הראל].

שלום למשה הראל, מדברים פה מנעמוש. יושב איתנו דוד נובלמן מפקד פלוגה ד' בגדוד 12, והוא רוצה להבין – למה לא זרקתם עשן על תל פאחר?

משה הראל

משה הראל

הראל: "זו שאלה מאוד טובה, אבל אתה פשוט שוכח את העובדה שאני חדלתי את האש אחרי שראינו את אלכס עם 12 לוחמים למעלה עוד לפני שהגענו לשטח השמדה. ואנחנו לא ידענו מה קורה איתם עד שלא מצאנו אותם שוכבים שם".

אי אפשר היה לפני זה לבקש עשן? "תשמע, שני התלים, גם הדרומי של ורדי וגם הצפוני של אלכס, קיבלו את האש הארטילרית עד שהם אמרו לחדול אותה. החלק הצפוני עוד לפני שתשבי הגיע, ראינו את אלכס עם 12 לוחמים למעלה. לקרוא את מה שאמרו אנשים מיד אחרי הקרב – שריר וקיים עד היום, לא שינו את זה לא ימינה ולא שמאלה. מה שאני רוצה להגיד לך, שרק אתמול התקשרו אליי פתאום בצהריים איזה שני תותחנים שאמרו – אנחנו בתל פאחר עם קבוצה של אנשים. אמרתי להם – מה אתם רוצים? אני בדרך מירושלים לתל אביב. אמרו לי – רק תגיד לנו מה היה פה. אמרתי להם איפה אתם בתל? האם אתם רואים את גבעת האם? אמרו לי – לא, אנחנו רק רוצים לדעת מה היה בקרב. אמרתי להם פה וככה, ועלינו וראינו את אלכס, אמרו לי תודה רבה. סגרתי את הטלפון והאמן לי נסעתי וחשבתי איך זה ככה התגלגל? יש דברים שפתאום אני חושב אם טיפסתי או לא טיפסתי, אם כתבתי או לא כתבתי, זו  סיטואציה שצריך להבין אותה. אתה יודע מה הוביל אותי לחשוב? אשתי שומעת את זה ממני עכשיו לראשונה אחרי 50 שנה: אם הייתי חושב ככה שאני אבא לילדה ואישה בהריון, לא הייתי עושה את מה שעשיתי. אומר לך עכשיו בשיא הכנות. נסענו, טראח, חוטפים פצצה, הזחל"ם של מוסא נפגע, חלק עפים החוצה, חלק יורדים. מוסא אומר לי – הכלי שלך נוסע? אמרתי לו כן. ממשיכים לנסוע על שלי ואחרי עוד 50 או 70 מטר חוטפים הפגזה ואנשים עפים החוצה. חוזרים לזחל, הנהג שלי רועד בכל הגוף, אני אומר לו – קום. אני מתיישב על ההגה, מצליח להניע, לא מצליח לסובב את ההגה. לא זוכר במאה אחוז אם מוסא ניסה לעזור לי, או לא עזר לי. בדיעבד הסתבר שהפצצה גמרה את מוט ההילוכים של ההגה וגמרה את הגלגל השמאלי. ואז מוסא אומר לי – בוא נלך, תיקח את המכשיר קשר לדרך. ואני לוקח מכשיר קשר של הרשת הגדודית, והוא בלי לחשוב פעמיים, כי ראינו את אלכס למעלה עובר דרך המוקשים. אתה מבין? אז אפשר לשבת לדבר על זה, לספר על זה, בקלי קלות, ואפשר לשאול עשן שמה-עשן, מה עשן, איזה עשן, מי עשן? הקש"א הולך עם המג"ד, למה אולי למעלה יצטרכו להוריד אש על תל חמרה והבניאס, אתה מבין? אז היום כל אחד שיושב… איך קוראים למ"פ הזה?".

נובלמן: "נובלמן דוד, מ"פ טירונים".

הראל: "הוא היה בגדוד?".

הוא היה בגדוד. הראל: "אבל הוא לא היה בתל פאחר, איך הוא יודע מה היה בתל פאחר?".

הוא הגיע בסוף הקרב והוא יודע ממה שסיפרו. הראל: "גם אני הגעתי בסוף הקרב, מה – אני יכול להגיד לך? מישהו יודע מה קרה עם תשבי? מי יודע? מצאו אותו ואז דיברו על זה ודיברו… עזוב, יש מספיק עדויות. היום אחרי 50 שנה כל אחד מספר את מה שהוא זוכר, לא את מה שהיה. אתה מבין את ההבדל? עדויות כתובות, אם יש, יומיים אחרי המלחמה, זה מה שתופס. כל היתר זה כבר סידור של העניין של ההוא שחושב שהיה. אז הוא (נובלמן) בא לשאול עכשיו שאלות, איך הפילו, מה הפילו, איפה היו… תשמע, הסתבך שם קרב, אין ספק. עכשיו מחפשים גדוד 12, עם כל הכבוד, הם מנסים לחפש עכשיו מה היו הגורמים ומי טעה ומי לא יכול ומי לא זה. תאמין לי, יונה אפרת לא יכול להעיד, אבל אם הוא היה יודע שתל פאחר היה נגמר ככה, ואתה יכול לצטט אותי – לא היו שולחים את גדוד 12. היו שולחים גדוד אחר, אולי את 51 אולי 13".

למה? "כי לגדוד 12 לא היה בחטיבה את השם של הגדוד הכי טוב".

המשימה היותר כבדה מלכתחילה היתה של גדוד 51 על עזזיאת. "אבל את זה יודעים רק בדיעבד. תל עזזיאת זה היה כאילו להכניס את הנעל במפתן הדלת, ולא ממשיכים עד שלא גומרים את זה. עזוב זה ספקולציות של ה… אני אומר לך, ואני איתן בדעתי – הטנקים לא עלו מאיפה שהם היו צריכים לעלות, אני יודע שהם אמרו שהם לא מצליחים, שהשיפוע הוא גדול מדי בשבילם. אני מוכן לחתום על זה. אני גם אומר לך שכולם אומרים שמוסא טעה. אבל בניהול הקרב הוא עשה את הדברים המתבקשים, וכל אחד שם קצת תפסו יוזמה. הוא לא תיכנן את זה מראש שאלכס יגיע והם לא ייפגעו ואלה לא ייפגעו ואלה כן ייפגעו. זהו, אני מקווה שעזרתי במשהו. תגיד לו למ"פ דוד שאני מוכן להיפגש איתו ברוגע על כוס קפה ולהסביר לו, אולי הוא יבין. מה שמספרים אחר-כך, זה מה שרוצים לזכור, לא בהכרח מה שהיה".

הראל שדיבר בשצף-קצף ירד מהקו ונובלמן סיכם: "בקיצור, הוא מצדיק אותי לגמרי. כשהזחל"מים נפגעו היה צריך לזרוק את העשן. הוא היה בשטח הריגה. המג"ד והוא רואים שאנשים מטפסים למעלה, אבל ראו שממשיכה אש מהתל. זה לא כל כך עוזר שמחפשים אשמים, אבל צריך לדעת את האמת וצריך לשאול את השאלות".

———————————————–

מודעות פרסומת

30 מחשבות על “למה לא זרקו עשן?

  1. נובלמן קשקשן,מתי שנוח לו זוכר,וכשלא נוח לו אינו זוכר,סיפורו מלא סתירות.פוליטיקאי בגרוש.ואני הייתי שם בזמן אמת.

    • סמי, נסה להגיב לגופו של ענין.
      פרט בבקשה מה לא בסדר במה שאמר נובלמן.
      האם הגעת עם אורי שגיא לתל פאחר?
      האם הגעתם רכובים על זחל"מים?

      תודה, דני

  2. ל-הראל משה הקביעה שלך לא רצינית , זו ספקולציה בלבד שעם היו נותנים לגדוד 51 להלחם במקום 12 וכו וכו
    האמן לי שעם גדוד 51 או 13 מבצע את תל פחר התוצאות היו אותם תוצאות
    לגדוד 12 היו די לוחמים מנוסים ומפקדים שלא נפלו מכל היתר והם לחמו בגבורה רבה

  3. נובלמן..טול קורה מבין עינייך..נובלמן בגדוד 12 ואני ותיק בגדוד ועברתי.מפא"ים מעולים כמו ורדי,תשבי.עודד שחר.וסגנים כמו שמיל ושוורצי..נובלמן היה הפחות נחשב מכולם..כל התשובות שנתן בראיון הם הזויות חסרות שחר ובסיס..הוא ואנשיו מפלוגה ד' לא נטלו חלק בקרב,ועלו רק בליילה התום הקרבות..כדיי לפנות חלליי אויב…חכמה קטנה מאוד,בדיעבד לאחר מעשה,למתוח ביקורת….מוסה המג"ד תפקידו לא לנווט,וזה היה תפקידו של סגל…בקשר לקש"א..מי נתנך לתת ציונים ולדרג את הגדודים…ואם למשל היה גדוד אחר היה נלחם בתל פאחר.מי יודע אם התוצאה לא היתה גרועה יותר????בלשון המעטה..לסיום כל המגיבים למיניהם כבדו את הנופלים,ואת שאר הלוחמים,,אני שהשתתפתי בקרב,מאוד נעלבתי עבור חבריי הנופלים,הפצועים.ואלה שלמזלם הגדול שרדו את הקרב…..חוכמה גדולה ,לבקר ,בדיעבד.את הקרב שלא השתתפת בו…נובלמן.והקש"א,לאחר 50 שנה..הוסיפו צלקת נוספת על אלו שלא הגלידו תרתיי משמע…..

  4. 3 שעות ללכת מגבעת האם לתל פאחר? גם סבתא שלי בלי הליכון עושה את זה יותר מהר . מענין אותי מי ניווט עבור פלוגה ד ולמה לקח 3 שעות. ירחם האל אם היו צריכים אותם כפלוגת עתודה בקרב והם מתברברים ומגיעים אחרי כל כך הרבה שעות

  5. אני עוקב על כל מה שנכתב על הקרב על התל. דיברתי גם עם אנשים שהיו שם ובעיקר שאלתי שאלות רבות על המג"ד מוסה קליין. על סמל מה שקראתי וחקרתי מוסה לט טעה בניווט רק שהטנקים לא יכלו לעלות בדרך שסומנה להם. תפקידו של מוסה לא היה לנווט ובמצב שנוצר בשטח תחת אש כבדה כשהטנקים עוצרים,זחלמ"ים נפגעים על אנשיהם, נסיגה לא באב בחשבון. כנראה שתמונת הקרב חייבה את מוסה לשנות את המצב ומהלך הקרב………………………תקנו אותי אני טועה

  6. המורה רינה לימדה אותי שמשעה 1900 עד השעה 2300 זה 4 ( ארבע ) שעות

    טרם שמעתי שמג"ד הולך בראש הכוח ומנווט.

    לכל מי שמכיר את השטח ברור כי תוואי ההטיה הנמצא בחצי הגובה זה לא דרך הנפט הנמצאת בשיא הרכס.

    אני יכול להעיד באופן אישי כי שהיתי בגבעת האם כדי ללמוד את השטח במשך כשבוע ימים, בהם מוסה הגיע 2-3 פעמים עם עוד קציני מטה למשך מספר שעות כל פעם והכיר את השטח ידע על קיומו של תוואי ההטיה כמו על קיומה של דרך הנפט, לא רק מעיון במפה אלא מהתבוננות בשטח.

    • ישראל, אומנם לא למדתי אצל המורה רינה, אבל לא הייתי בטוח במאה אחוז שפלוגה ד' יצאה בשעה 19:00. דווקא בשעה 20:00 יש פקודה מפורשת יותר, אז החלטתי לנהוג בה כבית הלל. אבל בהחלט ייתכן שהמסע ארך יותר משלוש שעות. נתפשר על 3.5 שעות.

      עכשיו נשאר לנסות להעריך או לברר איך דרך שפלוגה של חבר'ה לוחמים צריכים לעשות בחצי שעה לכל היותר, ומפאת החשיכה בוא ניתן להם שעה, ובגלל שזה שטח שעדיין ייתכן ששורץ פה ושם אויב ויש סכנת מיקוש ניתן קרדיט ונגיד שעה וחצי. במיוחד כשבשעה 21:35 המח"ט כבר קצר רוח למה ד' לא הגיעה וקצין אג"מ מורה לפלוגה להתחיל לרוץ, ועדיין לקח לה עוד שעה וחצי עד להגעתה.

      אם אני קורא נכון את המסלול שלה, נראה לי שהיא הלכה באותה דרך כמעט של זחל"ם המחלקה המיוחדת, כלומר ביצעה איגוף עמוק מצפון ויצאה בציר הנפט די קרוב לבניאס, משמע היא כבר הגיעה לאן שיגיע שש שעות אחר כך גדוד 51 בדרכו לכיבוש מוצבי בניאס. וואלאק אם נובלמן היה רואה את הנולד הוא כבר היה מבצע את המשימה לבד. פלוגה ד' היו שם כמטווחי יריקה, אבל אז נאלצו לחזור לכיוון דרום ולרוץ על ציר הנפט לתל פאחר.

      אבל 3.5 שעות מגבעת האם לתל פאחר? לא מתקבל על הדעת (עד שיוכח אחרת).

      הנה לינק ליומן הקשר הרלבנטי לענייננו – https://naamoush.wordpress.com/2014/05/17/%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%9C-%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%98-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%A8-3/

      • אני מבקש להזכיר כי תמיד ציינתי שבזמן ההסתערות על התל (הכח של אלכס) נפלו משמאלי שתי פצצות זרחן שאחת מהן (כ – 6 מטר ממני) העיפה אותי הצידה.
        בדיעבד הסתבר שזה היה ירי של כוחותינו.

        זה במענה לשאלתו של נובלמן לגבי למה לא ירו עשן או זרחן במהלך ההסתערות משטח ההשמדה.

        • איזי היקר,
          נפילת פצצות הזרחן שחוית אינה לצערי תשובה לשאלה הנכונה של נובלמן.
          אילו מוסך גיא ההריגה בעשן גם לאחר ההסתערות שלכם, כנראה שחלק מ-8 ההרוגים שנפלו בגיא ההריגה היו איתנו היום.
          האחריות לכך על המח"ט שידע למסך את תל חמרה ותל עזזיאת וגם על המג"ד.
          עד היום גם לא שמעתי שהראל הציע זאת למג"ד.

      • "אבל 3.5 שעות מגבעת האם לתל פאחר? לא מתקבל על הדעת (עד שיוכח אחרת)."
        לא מתקבל על הדעת?
        כך היה!
        אז אולי לא ידעו מ"פים לנווט?
        ומה עם המח"ט שעשה את הדרך בשעתים וחצי?
        ומה עם הסמח"ט שעשה את הדרך בשעתים?
        ומה עם מ"פ הסיירת שעשה את הדרך בשעה וחצי?
        כולם על גבי כלי רכב וביום.

        האם נובלמן שותף בתצפיות על השטח מגבעת האם?
        עד שיוכח אחרת אני מנחש שלא שותף.

  7. דעתי, בבורג' המשיכה לכיוון ציר הנפט במקום לעלות מבורג' לכיוון תל פאחר.

    לא עושה שכל להגיע לצומת הAMX ומשם ללכת בדרכו של זחל"מ המיוחדת.

    השערתך שייתכן שהפלוגה התפצלה לשניים ונובלמן עצמו הגיע יותר מוקדם לתל והחלק השני הגיע ב 2300 יש בה הגיון כלשהו.

    למרות שביומן הקשר אין סימוכין להוראה לכוח המצומצם של נובלמן לעלות על התל.

    לפי תיאורו הרי הכוח שלו עלה בדרך שבו הגדוד הלך.

    • אביר לילה יקר,
      מצטער אבל אני לא מצליח לראות בדברי נובלמן שום אומץ לב. יתרה מזאת, עושה רושם שהשיכחה גוברת על כל חשיבה פרודוקטיבית, וחזרה קיבעונית כל הזמן על אותה שאלה "למה לא ירו עשן".
      עצוב עוד יותר לגלות כי הוא איננו בקי כלל במהלכי הקרב השונים, ואמר את אשר אמר מתוך הרהורי ליבו.

      לא מצליח להבין למי כוונתך שאתה מכנה "מלחכי פינכה", ואת מי בדיוק הם באים להלל, לקלס ולשבח?

      הכי פחות אני מעריך את חוסר אומץ ליבך לחשוף את עצמך ולהתחבא מאחורי השם המוזר.

  8. דני ביזר…לא יודע מה הביא אותך למה שכתבת,כאילו אני כתבתי שנובלמן,השתתף בקרב..לא היו דברים מעולם..וההפך הוא הנכון..נובלמן המתוסכל שלא שותף בקרב..מפיץ בראיון עימו,דברים הזויים ומופרכים…כנראה על מנת לכסות על דברים..שבשתיקה יפה להם…

    • משה,
      צר לי שאינני מסכים איתך ברוב דבריך.

      כתבת: "עברתי.מפא"ים מעולים כמו ורדי,תשבי.עודד שחר.וסגנים כמו שמיל ושוורצי.."
      אז אני יכול להודיע לך משמיעה בארבע עינים (כמובן שלא הייתי בפיגישה שמזכיר נובלמן אצל גורודיש) שחלק מהאנשים המעולים הללו לא חושב כמוך.
      לא שמיל ולא יוסי פרידמן.

      להלן מחשבותי שלי בנידון:
      כתבת: "הוא ואנשיו מפלוגה ד' לא נטלו חלק בקרב,ועלו רק בליילה התום הקרבות..כדיי לפנות חלליי אויב…"
      אז עובדתית זה נכון שפלוגה ד' לא השתתפו בקרב אבל מדבריך אלו ניתן להבין כאילו נובלמן טען שהשתתפו.
      את התפקיד לפנות חיילי אויב הטילו עליו מפקדיו אז מה הטענה?

      כתבת: ".נובלמן היה הפחות נחשב מכולם.."
      מדוע אתה כל כך כועס עליו שאתה צריך לרדת לרמת השמצה כזו? תמיד יש טובים יותר וטובים פחות.

      כתבת: "חכמה קטנה מאוד,בדיעבד לאחר מעשה,למתוח ביקורת….מוסה המג"ד תפקידו לא לנווט,וזה היה תפקידו של סגל…"
      אז אם זה חכמה קטנה לבקר לאחר מעשה אז גם לשבח בלי להשתמש בהגיון זה חכמה קטנה.
      האם לומר דברים שאינם אמת כדי לכבד אנשים מסוימים עדיף על דברי אמת (כמובן רק על פי דעתם של אומריהם ) מכבד את יתר הנופלים והפצועים?
      האם אי הפקת לקחים אמיתית רק כדי לא להעליב מישהו עדיפה על התוצאות שלא איחרו לבוא במלחמת יום כיפור?

      אכן סגל היה אמור להוביל את הגדוד. נראה שסגל זיהה את עין א'דיסה כי עלה שם עם הטנקים של ברוש לפי התוכנית המקורית.
      סגל קיבל פקודה לרדת מעין אדיסה ולהמשיך צפונה.
      נותן הפקודה היה המג"ד.
      נניח שהמג"ד עצר גם הוא בעין אדיסה והחליט למשיך על תוואי ההטיה (אפשרות אחרת שאין לי הוכחה חד משמעית לכך היא שעצר רק מתחת לתל הדרומי).
      הסיבות לכך יכולות היו להיות:
      1. לחץ המח"ט להתקדם במהירות
      2. זיהה שהכלים מאחוריו (של שמיל ודרימר) נפגעו ולא רצה לעמוד במקום (למרות שעצר מתחת לתל הדרומי עפ"י עדויות הראל וברוש).
      3. לא מצאו דרך נוחה לעלות שם

      מה חשב ומדוע פעל כך לא נדע כי איש מהמעורבים לא חי.

      כבר שאלתי כאן בעבר:
      1. האם בפקודה בבוקר באותו יום הדגיש המח"ט שהשטח מתחת לתל פאחר הוא שטח השמדה?
      2. מהתצ"א והמפה ניתן היה לראות בירור את שדות המוקשים שתוחמים את איזור ההשמדה שמתחת לתל ושבשוליו עמדות טנקים ממערב בבורג' בביל ומצפון בחירבת סודה ורמת הבנייס.
      3. האם המג"ד כשהחליט לנוע לתוך האיזור הזה ידע שזה שטח השמדה? אם כן מה לנו כי נלין על התוצאה (אני חוזר ומפרט את מחיר הקרב עבור הקוראים שאינם בקיאים: 34 הרוגים ומעל 100 פצועים בגופם).
      4. אם המג"ד לא ידע על שטח ההשמדה אזי האחרויות מוטלת על המח"ט ומה לנו להתפלא על התוצאה?
      5. כשנוכח המג"ד שאינו מוצא את נתיב העליה לדרך הנפט (לפי אפשרות 3 למעלה) , מדוע לא ביצע את התוכנית האלטרנטיבית לעלות שם רגלית?
      6. מדוע לא פקד על מחלקת ברוש להמשיך ולפצח עמדות מעמדת האש ממערב לעין אדיסה? ומדוע לא פקד עליהם להמשיך ולטפס עד גבעת הרתק ששולטת היטב על התל?

      ואשר להפסקת אש הסיוע מיד עם ההסתערות של ורדי וקרינסקי היתה בהוראת המג"ד שהיה יחד עם הקש"א עד לרגע שנהרג.
      את השאלה מדוע לא מיסכו בעשן את גיא ההריגה שאלתי כבר מזמן כי זו שאלה נכונה מאד!

      כתבת: "לסיום כל המגיבים למיניהם כבדו את הנופלים,ואת שאר הלוחמים,,אני שהשתתפתי בקרב,מאוד נעלבתי עבור חבריי הנופלים,הפצועים.ואלה שלמזלם הגדול שרדו את הקרב…..חוכמה גדולה ,לבקר ,בדיעבד."
      אני מצטער שנעלבת, באמת ובלי ציניות, אבל אותי מעליב יותר שלא תיחקרו את הקרב הנוראי הזה.
      זה מה שבעיני מבזה את הנופלים והפצועים.
      ביקורת עינינית היא דבר מבורך ביותר.

      ובתגובתך לתגובתי כתבת:
      ".נובלמן המתוסכל שלא שותף בקרב..מפיץ בראיון עימו,דברים הזויים ומופרכים…כנראה על מנת לכסות על דברים..שבשתיקה יפה להם…"
      אז מה הוא מסתיר?

      כמובן שאתה רשאי להחזיק בדעתך וגם למי שחושבים אחרת שמורה הזכות הזו.

  9. ננסה להעלות כמה תובנות שעולות בראשו של מ"כ פשוט

    האיזור של זעורה שהיה אמור להיות כבר כבוש על ידי השריון לא נכבש

    לכן עליה לציר הנפט משמעה ספיגת אש מזעורה ועין פית

    עליה לציר הנפט מאיזור עין אדיסה גם חושפת את הכוח העולה לאש מן המערב.

    יש עדויות שאומרות שנסיון לטפס עם זחל"מ לא צלח.

    יש עדויות שאומרות שגם השריון לא הצליח לעלות. מולם עומדת עדות של ברוש מ"מ מחלקת החוד של השריון שעלו גם עלו, וגם ירו.

    קיימת סברה שהכוח שהיה בחירבת סודה נטש אחרי שפלוגה ב' משתלטת על בורג' בביל.

    כלומר היה ממשיך לירות חופשי על הכוח אם לא היה מבוצע השינוי בתנועה.

    למיטב ידיעתי ( מחר אהיה יותר "חכם" ) הסיוע של התותחנים לתל פאחר היה מביש.

    אבל כבר עכשיו ניתן להביא 2 ציטוטים

    ציטוט מדברי המח"ט

    "הסיוע על תל פאחר שכלל רק תותחים 25 פאונד היה דל ובחלקו המערבי של התל היה דל מאוד"

    ומדברי הסמג"ד של 334 ( גדוד המרגמות של גולני ) רס"ן אברהם בר דוד לימים תא"ל

    " לכיבוש המוצב הוקצה גדוד שדה 828 ( תותחי 25 ליטראות ).תותחי השדה לא התאימו למשימה ופגזי הנפיץ לא היו מסוגלים לפוצץ את הבונקרים. האש הייתה דלילה ומאוד לא יעילה"

    • בנתים אגיב רק על החלק של הסיוע הרטילרי.
      כתבת: "למיטב ידיעתי ( מחר אהיה יותר "חכם" ) הסיוע של התותחנים לתל פאחר היה מביש."
      הסיוע תלוי בכוח המסייע (הסוללות היורות) ובהפעלתן ע"י הכוח המסתייע (במקרה שלנו גדוד 12) שבפועל זה המג"ד באמצעות הקש"א.
      הסוללות פעלו ללא דופי ואפשר לקרוא על כך כאן בבלוג בכתבה שהתפרסמה מתוך סיכומי 334.

      ציטוט מדברי המח"ט: "הסיוע על תל פאחר שכלל רק תותחים 25 פאונד היה דל ובחלקו המערבי של התל היה דל מאוד"
      המח"ט לא דייק. על התל הדרומי הופעלו שתי סוללות 120 של 334 עד שהמג"ד פקד להפסיק את הירי בתחילת ההסתערות של פלוגה א'.
      ממספר הנפגעים הקטן בתל הדרומי בשלב הראשון ניתן להסיק שהאש הזו היתה יעילה.

      וכן הבאת ציטוט ומדברי הסמג"ד של 334 ( גדוד המרגמות של גולני ) רס"ן אברהם בר דוד לימים תא"ל:
      " לכיבוש המוצב הוקצה גדוד שדה 828 ( תותחי 25 ליטראות ).תותחי השדה לא התאימו למשימה ופגזי הנפיץ לא היו מסוגלים לפוצץ את הבונקרים. האש הייתה דלילה ומאוד לא יעילה"
      זה חלק ממה שאמר. גדוד תותחי 25 ליטראות היה מוקצה למען הסיוע לכיבוש תל פאחר בנוסף לגדוד 334 (שהיה גדוד בגולני) ולגדוד 335.
      כל הכוחות האלה היו תחת פיקוד 334. 3 גדודים זה המון.
      אחזור שוב, הבעיה היתה בהפעלת הגדודים האלה ע"י גדוד 12 והמח"ט.

      גדוד 51 הסתייע באותם גדודים ביעילות ולכן תל עזזיאת נכבש בקלות יחסית.

      ומניסיוני האישי, כשהגעתי לואדיון בין שני חלקי התל ופגשתי את המג"ד והקש"א, לא נורתה כבר אש הסיוע אבל האויב לא ירה עלינו למרות שהיינו גלויים בעיקר לתל הצפוני. כפי הנראה עדין הסתתרו בתוך הבונקרים.

      ידוע לנו מסיכומי 334 שעל התל הצפוני עדין לא הונחתה אש מסיבית. בשלב זה אש הסיוע (סוללה מ-334) נורתה על גיא ההריגה כאשר נכנסו הטנקים של הגדוד לשם יחד עם המג"ד ולכן הופסקה האש לגמרי (כלומר לא הוחלפה במיסוך עשן!).

      • לגבי הסיוע, אני מקווה שהמאמר שלי ב"תמיד תותחן" יצא סוף סוף לפרסום ואוכל להביאו גם כאן. מכל מקום, למס"ח גולני הייתה המון ארטילריה: פרט לגדוד השדה היה לו את גדוד 334 עם 4 סוללות 120, את גדוד 335 120 מ"מ וכן את סוללת המכמ"ת 120 מ"מ של גדוד הטנקים 377. בנוסף היו לו את כל המרגמות 81 מ"מ של 3 גדודי גולני, ובסך הכל 18 קנים שתפקדו לפי תורת ההפעלה הארטילרית ויצרו כמות אש בלתי מבוטלת. עוד הייתה לו סוללת 155 מ"מ נגררת. סה"כ היו לו13 סוללות ארטילריה+ 3 מחלקות 81 מ"מ, שזה כח אש בלתי מבוטל.

        • בני

          נשמח לראות את הכתבה ולמה לא להפוך את סדר ההופעה?

          השאלה שאנו מתרכזים בה כיצד חולקה מסת האש הזו בין היעדים.

          ההערות /ציטוטים שהבאתי מזמן אמת מצביעים כי המנה שקיבל (תרתי משמע ) תל פאחר הייתה קטנה בכלל ובהשוואה לתל עזזיאת בפרט.

          • לגבי הפרסום- יש סדר.
            לגבי חלוקת כח האש: המסח אינו יכול להקצות יחידות בלי עין בשטח שתכוון את האש. איש אינו רוצה אש על כוחותינו. כאשר הגיע למקום גדעון עציון- הוא קיבל את כל האש שנדרשה. לא היה כבר צורך רב באש סיוע.

  10. ישראל: "האיזור של זעורה שהיה אמור להיות כבר כבוש על ידי השריון לא נכבש.
    לכן עליה לציר הנפט משמעה ספיגת אש מזעורה ועין פית"

    הטיעון הנ"ל לא רלוונטי כי המג"ד לא ידע שזעורה נכבשה או לא נכבשה (דרך אגב המוצב הדרומי בזעורה כבר נכבש).

    ישראל: "עליה לציר הנפט מאיזור עין אדיסה גם חושפת את הכוח העולה לאש מן המערב."
    מסכים ואולי זה היה אחד השיקולים לא לעלות שם. אבל זו השערה כמו 4 השערות אחרות.

    ישראל: "יש עדויות שאומרות שנסיון לטפס עם זחל"מ לא צלח.
    יש עדויות שאומרות שגם השריון לא הצליח לעלות. מולם עומדת עדות של ברוש מ"מ מחלקת החוד של השריון שעלו גם עלו, וגם ירו."
    אולי כך חשבו אז וזה אני מסכים מה שרלוונטי אבל כתבתי כאן בעבר שבדקתי את השטח שמדרום לעין אדיסה והוא עביר לרק"ם עד מתחת לגבעת הרתק ומשם אין שום בעיה להגיע לפתח המוצב הדרומי. לזה שאני בדקתי ומחווה את דעתי אין ערך כח זו חוכמה שלאחר מעשה אבל זו הנתיב שהותווה ע"י מודיעין פיקוד צפון ןעליה התבססה התוכנית המקורית. אז לתוכנית המקורית היה בסיס במציאות בשטח.

    ישראל: "קיימת סברה שהכוח שהיה בחירבת סודה נטש אחרי שפלוגה ב' משתלטת על בורג' בביל.
    כלומר היה ממשיך לירות חופשי על הכוח אם לא היה מבוצע השינוי בתנועה."
    עכשיו אתה מעלה נימוק של חוכמה לאחר מעשה. זו לא היתה התוכנית וברור שהמג"ד לא חשב על כך. יוסי פרידמן הוא שהחליט לבצע את כיבוש בורג' בביל וזה כדי שפלוגה ב' לא תישאר בגיא ההריגה. על כך שזה היה אחד מהשיקולים של המג"ד בעין אדיסה הגבתי למעלה.

  11. דני. אני מסכים איתך לחלוטין לגבי עבירות השטח שמדרום לעין א- דייסה.
    לדעתי, המפה העתיקה מלמדת שעברה שם דרך.
    אני לא יודע אם כתבתי כאן בעבר, או שרק שוחחתי על כך עם שלמה, אבל אחת התיאוריות שניתן להעלות היא, כי סלילת דרך ההטיה יצרה שינויים בפני השטח, באופן שמבוא הציר הישן כוסה בתכסית של שרידי פריצת הדרך ועל זה צמחה צמחית פרא, אשר גרמו לכך שקשה היה לזהות את הדרך העתיקה מזרחה, וכך אירעה הטעות.

  12. דני

    אתה יכול לציין שעה בה נכבשו מוצבי זעורה?

    הסיום היה ב 1700-1730 למיטב ידיעתי.

    הם מספרים גם על אש שנורתה לעברם מכיוון עין פית. ( גם הסיירת חטפה משם )

    לדעתי מוסא מודע לכך שחטיבה 8 טעתה בדרך. ראה את זימונו למח"ט בשעה 12.56

    לגבי חירבת סודה

    זו לא חוכמה לאחר מעשה , אלא אחד מהשיקולים לא לנסות לטפס לציר הנפט, בוודאי אם נקבל את הגירסה כי היפגעות הזחל"מים על התוואי לא נעלמה מעיני מוסא.

    הפועל היוצא הוא הפסקת האש שלהם מוקדם מהצפוי, עקב הכיבוש המוקדם של בורג' בביל שלא על פי התוכנית.

    מעניין איך הארטילריה שלנו קיבלה זיהוי של 4 טנקים שהושמדו באיזור בורג' בביל / או רמת הבניאס, ואת הטנק / טנקים שהיו בחירבת סודה לא גילו?

    בחומר של פיקוד צפון דרך אגב , את הפקודה נותן המג"ד עדיין ולא יוסי, אבל אני נוטה לחשוב שזה לא היה לפי הכתוב אצל הפיקוד.

    • הקרב על מוצבי זעורה הדרומיים החל ב- 13:30 והסתיים תוך זמן קצר (להוברמן: הזמנים 17:00 שציינת בתגובתך נוגעים לסיום כיבוש קלע).

      לגבי הנעשה בזעורה הכפר (זעורה צפון) אין לו"ז מדויק, אבל ההערכה היא כי פלוגת הטנקים של עמי לב טוב נכנסה לכפר בערך ב-14:00. זה לא מנע מכוח סורי שהיה בין זעורה ועין פית לירות (נק"ל, תול"ר ומרגמות) גם על הטנקים וגם על כוחות גולני שהחלו להגיע במשך הזמן לתל פאחר. כך למשל זחלם של סיירת גולני שנקלע בטעות לזעורה/עין פית קיבל במכסה מנוע.

  13. https://naamoush.wordpress.com/2015/07/18/%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%98%D7%99%D7%91%D7%94-8/

    מעדות הקמ"ן יערי

    השעה היתה כבר 1730-1700, יצרנו קשר עם נתי, שפיקד על הכוח בקלע. המח"ט החליט לעלות אל עבר קלע על מנת להתחבר עם כוח זה".

    אחרי הזמן הזה עוד לקח זמן רב עד שטוהרו כל מוצבי זעורה והכפר עצמו

  14. דיברתי עם יגאל מנשה מפלוגה ד, היה רץ של המ"מ יונתן גפן. הוא זוכר שפלוגה ד' הגיעה באור אחרון לתל פאחר ולא בשעה 23:00.

    "לפני המלחמה היינו בעראבה באימונים, אחרי זה נסענו, הגענו לרמות נפתלי ושם התאמנו בעלייה. אחרי כמה ימים מתחילה מלחמה, נוסעים לג'נין, כבר הגענו לשכם ואז אמרו לסובב האוטובוסים ולחזור לגליל. חזרנו והיינו באיזשהו מקום עם אקליפטוסים ומלא יתושים, זוכר הופעה של החלונות הגבוהים, חבר'ה יוצאים מהכלל, איזה קול היה לה לג'וזי כץ.

    "מתחילה המלחמה (על הרמה), היינו בחורשת טל, היה לנו אוטובוסים ואני יושב ליד המ"מ, והמ"פ אמר ליהונתן גפן שהגדוד יקרא לנו בקרוב. וכל הזמן מחכים מחכים וקוראים למג"ד, גם אנחנו רוצים לעלות, טירונים טירונים, אבל חצי שנה בצבא, רוצים להילחם. ונובלמן קורא למג"ד שוב ושוב ואין תשובה. בסוף נובלמן אמר קיבינימט אני לוקח החלטה ועולים לבד, כולם לרדת מהאוטובוס, להסתדר בשני טורים וללכת. הלכנו ברגל, ראינו בדרך אחד יושב שרוף לגמרי על הרצפה ליד זחל פגוע. מתחילים לעלות, עולים לתל, מגיעים לתל (לא זוכר אם הגענו לתל מימין או מדרך הנפט או משמאל, הייתי בסה"כ חייל חדש), פתאום נשמע ירייה ואחריה מישהו צועק חדל חדל. שואלים אותנו מי אתם? אנחנו הפלוגה של נובלמן, או, יופי, כנסו כאן להגנה איזורית. נכנסנו לתעלות מסביב. אני זוכר את יום טוב לוקח 12 שבויים עם תחתונים, אחד קשור לשני, התחיל להריץ אותם למטה יחפים, צעק עליהם בערבית, הוא כעס, היה עצבני, למה המג"ד שלו נהרג וחצי גדוד שלו הלך.

    לסיכום אני לא זוכר שפיצלו את הפלוגה לשניים, ואני בטוח שלא הגענו לתל פאחר בשעה 11 בלילה. הגענו עוד באור אחרון".

  15. אולי מחזק את הטענה שפלוגה ד' פוצלה לשניים, מחד , אבל לפי התיאור של נובלמן הכוח שלו היה מנוייד וכלל מכי"ם ואנשי סגל בכירים ולא דרדסים ( חוסר כבוד לחייליו כלשונו ) מאידך.

    אתמהה

    ברור שכל ההודעות ביומן הקשר לא עולות בקנה אחד עם עדותם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s