משמאלי ראיתי את תשבי נופל

איתן תגר, איש חה"ן שהצטרף לזחל"ם פלוגה ג', מספר על ההסתערות על גדרות תל פאחר ועל פציעתו הקשה לצידו של המ"פ מיכה תשבי שנהרג * מדי פעם הוא מעביר שיעורי מור"ק על הקרב לחיילים: "לא מעניין אותי אם קרינסקי עלה מפה או עלה משם, מה שמשנה זה האם הם מסוגלים להבין את האדם בקרב ואיך גדוד נלחם על חייו כשכל המפקדים שלו נפצעו או נהרגו" 

איתן תגר

איתן תגר 2016

כבר שנים רבות שאיתן תגר מעביר שיעורי מורשת קרב בתל פאחר בפני טירונים וקבוצות חיילים. כיום הוא משמש יו"ר עמותת "האחים של חה"ן גולני". בששת הימים השתתף תגר כאיש פלוגת הנדסה בקרב על התל במסגרת פלוגה ג' של גדוד 12 ונפצע קשה. לצידו ממש נהרג המ"פ מיכה תשבי. את אותה הסתערות לגדרות המערביים של היעד הצפוני הובילו תשבי והסמג"ד זוהר נוי, ואחריהם עוד מספר חיילים מפלוגה ג'.

להלן הסיפור של תגר:

"התגייסתי לגדוד הנדסה קרבית ב-1962, סיימתי קורס מ"כים, הלכתי לקורס קצינים, שבמהלכו חליתי במחלת הנשיקה ואושפזתי לשלושה חודשים. אחרי זה שלחו אותי לגולני, אמרו לי – אתה תקים פלוגת הנדסה ובעוד שנה וחצי אתם תשתחררו ותהיו פלוגת ההנדסה במילואים של החטיבה. ב-1965 השתחררתי והמילואים הראשונים שקראו לי היו לקראת ששת הימים. הגענו למחנה בן עמי, הצטיידנו והדבקנו את החטיבה בצפון. הייתי הרס"פ של הפלוגה. המפקדים היו שלזינגר ואחר כך ישי הדס. היינו פלוגה של 80 או 70 איש. שלושה צוותים וצוות צמ"ה גדול.

"בשבוע של ששת הימים, כשכל העולם נלחם בכל המקומות, ישבנו בבית אריזה בחצור הגלילית. ביום השני למלחמה הקפיצו אותנו לג'נין. אני זוכר את המג"ד מוסא קליין מכניס שם סטירה לנהג אגד שגנב שטיח וצעק עליו שאם הוא ייקח שלל הוא יפקיע לו את האוטובוס. חזרנו מג'נין והתמקמנו במשתלה בקרית שמונה, שם היתה קבוצת פקודות. היינו על זחל"מים בדרך אל היעדים (יום רביעי, 7 ביוני 1967) והורידו אותנו.

"ביום שישי, יום היציאה לקרב, היתה קבוצת פקודות של החטיבה שהיתה רק רענון של מה שהיה אתמול. חילקנו את החבר'ה מהפלוגה ואני הצטרפתי לגדוד 12. הגדירו אותנו כחבלנים למרות שאיש הנדסה זה לא בדיוק חבלן. בכל זחל"ם של מפקד שמו איש הנדסה, כדי לטפל בפיצוץ של גדרות או של מחסומים. אני הייתי בזחלם של הסמג"ד זוהר ותשבי. לא הכרתי אף אחד. אמרו לי – זה זוהר וזה תשבי.

"התנועה היתה מלאה בירי. לחימה פאסיבית מבחינתנו, אבל אקטיבית מאוד מהצד השני. אני זוכר מאוד את הזחל"ם השרוף בעיקול עם חיילים שרופים לידו. עד אותו רגע זה נראה כמו תרגיל ומאותו רגע זה היה מלחמה. אני ראיתי את זה ונשמתי נעתקה. לקח לי כמה שניות להתאושש, ואמרתי לעצמי – וואלה, אנחנו במלחמה. המשכנו למעלה, אני זוכר שראיתי את הזחל של הרופא חוטף פגיעה ישירה, התחבושות עפו ממנו והרופא רץ בצד עם תרמיל על הגב ושני חובשים [הערה: לא ידוע שזחל"ם התאג"ד נפגע]. זה היה בקטע האחרון בערך בגבעה הקטנה שנמצאת לפני התל. אנחנו היינו שם עם הזחלים, עצרו, יריתי קצת במקלע , אבל לא כל כך הבנו מי נגד מי.

תשבי (מימין) ונוי

מיכה תשבי (מימין) וזוהר נוי

"במהלך הנסיעה ישבתי מאחורה, כי הייתי צריך לרדת מהר עם בונגלור או מטען, אם יש מכשול. באיזשהו שלב אני זוכר מישהו שנפגע בזחל"ם והוא נפל לי לידיים. תפסתי אותו ופתחתי את הדלת עם הרגל והורדנו אותו לחובשים. אני חושב שזה היה פליקס [קצין הקשר של גדוד 12], ואחריו נפגע סגל [מ"פ ב'] שגם אותו הורדנו לחובשים. הזחל היה אחרי הפיסטין הזה [בצומת האמ.איקס בכיוון הדרך מזרחה, האוגפת את המוצב] והתחיל לצאת לכיוון מזרח, ואז חטף פגיעה והפסיק לנסוע. מיד פרקנו מהזחל כולנו, ותשבי והסמג"ד התחילו לרוץ לעבר הגדרות. אני לקחתי את הבונגלור והצטרפתי אליהם. איתנו רצו עוד כמה חיילים, שמונה או עשרה. מלמעלה אני יכול לראות את המקום שממנו רצנו, למרות שגם הייתי למטה וניסיתי למצוא את המקום עצמו, שדמי נשפך בו, אבל אני לא כל-כך יכול לדעת. אולי זה על יד עץ אחד קטן בודד על הדרך.

"היינו ממש מאה מטר מהגדרות. ראיתי באתר שלך שיש חיצים שאומרים שההסתערות היתה להנה או להנה, אז אם תשאל אותי – זה היה בדיוק באמצע. היינו די קרוב לגדרות, זו היתה גדר עכביש. אני הייתי עם בונגלור של מטר וחצי ביד, בונגלור שמיועד לגדרות, ואז תוך כדי שאני מתקרב לגדרות חטפתי כדור שפגע בי ליד בית השחי וירד לצלע השביעית בגב ולקח אותה. זה היה כדור של קלצ'ניקוב. המכה היתה חזקה מאוד, ותוך דקה ממש הרגשתי מצוקת נשימה גדולה. אם יש לך חור בחלל החזה והפצע פתוח, אז הריאות לא מושכות, לא מתנפחות, ובעיקר היתה זו הריאה השמאלית. הפציעה עצמה והדם והחור בגב שהיה גדול, זה פחות הטריד. הנשימה היתה מצוקה נוראית. וככה נפלתי על הפנים, כאילו על הבונגלור. כשהתהפכתי והזזתי את עצמי הצידה, ראיתי משמאלי את תשבי חוטף ונופל. זה מה שאני זוכר מהקטע הזה.

"הגיעו אליי חובשים וממש גררו אותי עם הבונגלור והעוזי. לא רציתי לעזוב אותם כי פחדתי שהבונגלור יחטוף כדור ויתפוצץ. וככה החזקתי את הבונגלור ואת העוזי עד שהגעתי לנקודת איסוף פצועים למטה. את הבונגלור עזבתי, אבל עם העוזי הייתי עד הבית חולים.

"ממש כשהגעתי לתאג"ד הביאו לידי את הסמג"ד זוהר עם כדור בצוואר. היו שם עוד חיילים פצועים, עפו כדורים מסביב ואני שכבתי שם מאחורי תלולית אבנים קטנה. היה פינוי אחד שאני זוכר. הביאו זחל"ם והכניסו אליו פצועים. הייתי עם פתק 'אנוש' שהדוקטור שם עליי, אבל שמעתי שאומרים – תעזבו אותו, הוא מילואימניק, הוא יחכה. הפציעה העיקרית שלי היתה אובדן דם ואובדן נשימה. המזל שלי שאיך שנפצעתי החובש שם שתי תחבושות, אחת מקדימה ואחת מאחורה. זה איפשר לי איכשהו לפמפם אוויר.

"פינו אותי בערך בשעה חמש. הורידו אותי בזחל"ם 4 קנים 0.5. נדמה לי שהייתי הפצוע היחיד בזחל"ם כשלידי היה חובש. לא היה מקום בגלל מיתקן הירי שמילא את כל תא הלוחמים. האלונקה שכבה על הדפנות למעלה, וכל פעם שהיתה קצת נופלת היו מרימים אותה. בהגושרים עשו לי חור והתחילו לנקז נוזלים. היה שם ג'ינג'י אחד, שבעברו היה חובש של פלוגת החה"ן, ובתאג"ד הוא היה קצין חובשים. אמרתי לו – ג'ינג'י, אני לא יכול לנשום, אז הוא שם לי חמצן על הפנים עם בלון קטן. אחרי שעתיים שמו אותי בבית חולים תת קרקעי שהיה במרתף של מפעל גיבור בקרית שמונה. למזלי במרתף הזה היה רופא מרמב"ם, שהיה מומחה לריאות והוא מיד זיהה את הבעיה שלי. הנזק שעשה הכדור – שהוא פגע לי בדופן של הקיבה, קרע את הריאה ואת הסרעפת. למחרת העבירו אותי לרמב"ם, ושם הייתי שבועיים וחצי.

"כל שאר הדברים שאני יודע על הלחימה בתל פאחר זה מקריאה או מסיפורים של אחרים. כל הסיפור עם הבונגלור של תשבי שהתפוצץ זו אגדה אורבנית. אני ראיתי איך הוא נהרג".

בחוברת סיכום על המערכה בחזית הסורית בששת הימים שפירסמה ב-1974 מחלקת היסטוריה של צה"ל, ובכלל זה קרב תל פאחר, נכתב כך: "…בינתיים הגיע הסמג"ד רס"ן זוהר נוי, שהיה על הזחל"ם של תשבי, מ"פ ג', למקום ששם עזב המג"ד את הדרך ועלה על המוצב. שם נאמר לו כי המג"ד נמצא על התל. כיוון שכך החליט הסמג"ד לעלות אף הוא על התל. הוא עקף את הזחל"מים של פלוגה א' ועלה אל התל. עד מהרה נוכח כי לא יצליח לעלות אל התל עם הזחל"מים. לכן פקד על תשבי להוריד את חייליו ולנוע ברגל לתל. תשבי פקד על אנשיו (כ-30 חיילים) לרדת מהזחל"מים והחל לנוע יחד עם הסמג"ד לעבר התל. הם הגיעו סמוך לגדרות, כאשר הסתבר כי שכחו לקחת את הבונגלור (לגדוד צורפו חבלנים מגדוד 602), שהיה באחד הזחל"מים. מיד שלח הסמג"ד את אחד מהחבלנים להביא את הבונגלור, אבל זה לא חזר. הסמג"ד החליט לפרוץ את הגדרות ללא הבונגלור והמשיך להתקדם עד הגדרות ממש. כאן נוכח הסמג"ד כי רק כ-10 חיילים מתוך אלה שהתחילו ללכת איתו הגיעו לגדרות. לאור עובדה זאת ולאור העובדה שבאותו רגע נפגע המ"פ תשבי בכדור במצחו ונהרג, הורה הסמג"ד לחיילים לחזור אל הזחל"מים".

על כך הגיב תגר: "הסיפור על זוהר ששלח להביא את הבונגלור  והסיפור על חבלנים מ-602 – לא נכון. אני הייתי עם זוהר צמוד לתשבי ואני הייתי עם הבונגלור. לגדוד צורפו חבלנים מפלחה"ן גולני, שאני הייתי אחד מהם. אני לא יודע מאיפה ההמצאה על חבלנים מ-602 שצורפו. לא שמעתי על זה ולא זוכר שהוזכר בתדריך הכוחות של יונה אפרת. משכתבים היסטוריה".

הדרך האוגפת

תל פאחר דרום (מימין) וצפון (הגבעה) בצילום מהדרך האוגפת הצמודה לגדרות

על ההחלטה לתקוף את תל פאחר מלמטה הוא אומר: "אני מעדיף לא לעסוק באסטרטגיה הזאת. לא אני זה שיקטרג על צה"ל, ומכיוון שאני אומר שבסוף ביצענו את המשימה ולקחנו את רמת הגולן, אז להתחיל לדוש – אם זה היה צודק או לא… אבל היו צריכים למצוא פירצה בין שני מוצבים ולעלות משם ולבוא עליהם מאחורה מסודרים ומדוגמים, עם שני טנקים, ולא לעלות כמו משוגעים על התל. זה היה ברדק שלא יתואר. אני הייתי עם זוהר ושמעתי בקשר את הצעקות. בלבול שלם. המג"ד איננו, המ"פ הזה איננו, זה עלה מפה וזה עלה משם. אני חושב שכל העלייה לתל הזה היתה מטומטמת. היו מספיק מקומות לעלות ולגמור על התל הזה מאחורנית. לעלות אליו  באור יום חזיתית אחרי שכל החורנים ברחו למוצב הזה שהתנפח, וחיכה לנו גדוד על גדוד. זה היה מוצב פלוגתי וחיכה לנו שם גדוד, ועוד באור יום ובעלייה כזו.

"בהרצאות שלי בתל פאחר בפני חיילים אני מקפיד שכולם יהיו עם מדים, אומר להם שאין פה פלאפונים, אין צחוקים, אין בידור, זה לא סחבקיה, זה שיעור בתולדות הארץ הזאת. אני לוקח אותם, מתחיל מהתדריך בכניסה, נותן להם רקע ואז לוקח אותם ליד המבנה איפה שהסיירת נכנסה, נכנס מאחורנית והולך לאורך הגדר, עושים תצפית על קלעת נמרוד, עולים במדרגות, מגיעים לפסגת התל, מסדר אותם ושולח אותם להסתובב בתעלות, מקציב להם כמה דקות לזה ואז אנחנו יושבים איפה שהמג"ד נהרג על הבונקר הזה, כשאני עומד למטה בגדר וכל העמק לפניי. המורשת שאני נותן מאוד לא מתבססת על כוחות ומשימות. לא מעניין אותי אם קרינסקי עלה מפה או עלה משם. מה שמשנה זה האם הם מסוגלים להבין את האדם בקרב ואיך גדוד נלחם על חייו כשכל המפקדים שלו נפצעו או נהרגו. זה האתגר שלי להעביר להם.

"תוך כדי הסיפור על התל אני נותן לחיילים להקריא קטעים של לוחמים, כמו על שירזי. אני מסיים את סיפור הקרב כמו שאני זוכר אותו, כמו שאני קראתי אותו, כמו שהבנתי אותו. זה ממש לא מדויק, ולא אכפת לי. ואז אני קורא למ"פ שלהם, נותן לו להקריא את דברי המח"ט ומסיים בשיר של איתן הבר על קרב תל פאחר, או יותר נכון על כל הקרבות שבהם הוא מזכיר את קרינסקי ואת מוסא. זה מורשת של כ-40 דקות, ואני בלי מיקרופון ובלי רמקולים, אבל אני כן עושה הצגות. כשיש את הקטע של חמאווי שצעק על התל – 'המג"ד המג"ד', אז אני צורח – 'המג"ד המג"ד', ואז מסביר שבאותו רגע הגדוד הבין שהמג"ד הלך.

"אני אומר להם – כשתגיעו יום אחד ללחימה הכל משתבש, ואז אתה נשאר לבד וצריך להחליט, וצריך לרוץ עם הבונגלור ואולי תיהרג. זו היתה החלטה שאני עשיתי. אני מביא כדוגמה את שירזי ואת דרימר והוברמן וחמאווי, והיה גם חובש שרץ מפצוע אחד אחרי השני עד שקיבל כדור ונהרג, יצחקיאן. ואלה היו חיילים פשוטים, גולני היו אז מאו-מאו. היום על כל מקום אחד בגולני יש שישה מועמדים. זה יותר חזק מקורס טיס וזה רק הודות לאווירה של 'אחי ואחי ואחי'. אני בשביל זה נמצא שם כדי לחזק אותם. מאוד חשוב להעביר את זה הלאה ומאוד חשוב להעביר את זה ברוח. זה נותן להם עוד כלי ליום פקודה שיצטרכו לעשות את הדברים, ולכן חשוב שזה יהיה אמיתי וחי".

——————————————-

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “משמאלי ראיתי את תשבי נופל

  1. סוף לחרושת השמועות והספקולציות על נפיאלתו של מפקדי סרן מיכה תשבי.לוחם ואיש אשכולות,מלח הארץ.יהי זכרו ברוך..ותונחם המשפחה ויונתן אחיו.משפחה חמה אוהבת ויקרה..

    • ישראל חברי היקר. אני מכבד מאוד את דעתך .לפי כל העדויות של הלוחמים הפוסטים באתר,מתקבלת התמונה,כי תשבי נהרג מכדור בראש.מלבד עדות אחת שאומרת אחרת.העדות האחרונה של איתן תגר,לדעתי משקפת את המציאות בשטח..זה כמובן אינו מנחם את המשפחה,אבל נותן לה תשובה ,לגביי חוסר הודאות שנמשך קרוב ל50 שנה.. זו דעתי.ואני מכבד ישראל ידידי כל אחד שחושב אחרת………………… .. .מחכה ישראל להפגש..בכנס ל 50 שנה ..ב2017..

    • אני משה כהן נפגשתי עם סרן תשבי והתבקשתי על ידו ,להביא לו בונגלור מהר וכך עשיתי , לצערי הרב מספר דקות לאחר מכן הוא נפגע (אני שויכתי לפלוגה א' ואילו הוא היה מ"פ ג') הוא היה גיבור אמתי שלא ידע פחד, אני מצדע לו.ועד יום מותי דמותו ואומץ לבו ילוו אותי.

  2. למשה ידידי שלום

    אנו עוסקים כאן , מנסים לפחות , להגיע לתמונה קרובה לאמת.

    האם אתה יודע מה התמונה נכונה?

    או יודע מה לא נכון בעדות של לוחם כזה או אחר?

    האמת לא יכולה לפגוע במשפחה של מי שנפל.

    היא רק יכולה לספק להם תשובה לשאלה המנקרת במוחם ובליבם.

    דוגמה טובה לכך השרשור על אמנון שוקרון

    https://naamoush.wordpress.com/2014/10/15/%D7%A8%D7%A7-%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%92/

  3. ישראל חברי היקר. אני מכבד מאוד את דעתך .לפי כל העדויות של הלוחמים הפוסטים באתר,מתקבלת התמונה,כי תשבי נהרג מכדור בראש.מלבד עדות אחת שאומרת אחרת.העדות האחרונה של איתן תגר,לדעתי משקפת את המציאות בשטח..זה כמובן אינו מנחם את המשפחה,אבל נותן לה תשובה ,לגביי חוסר הודאות שנמשך קרוב ל50 שנה.. זו דעתי.ואני מכבד ישראל ידידי כל אחד שחושב אחרת………………… .. .מחכה ישראל להפגש..בכנס ל 50 שנה ..ב2017..

  4. כאשר כתבת את תגובתך הראשונה ניתן היה להבין כאילו סיפורו של איתן תגר לא נראה לך.

    לכן באה תגובתי

    אבל במקרא שני של תגובתך הראשונה ניתן להבין כי הנה סוף סוף מובאת עדות נוספת המאששת את קורות נפילתו של מיכה ז"ל, שנפגע מכדור בראשו.

    בתקווה לראות את כל הלוחמים שנותרו בחיים על התל.

    הכנס ייערך ב 8 ליוני

    לו זה היה תלוי בי הייתי רוצה שייערך ביום שישי שהפעם יוצא בדיוק ב 9 ליוני, בדיוק כפי שהיה לפני 50 שנה.

    • ישראל חברי היקר..מחכה כמוך למפגש..רק בשורות טובות..הצלחתי ומנסה לאתר חברים נוספים,שהיו בגדוד.וחלקם במלחמה,והיו מנותקיי קשר,ולהביאם לכנס בשנה הבאה..מעבר לזה לאחר שנים שלא היינו,כמה מהחברים,באזכרה לתשבי.החלטנו להגיע מידיי שנה לבית הקברות הצבאי בזכרון יעקב,להתייחד עם זכרו…וכבר בשנה שעברה.ביום הזכרון לחללי צה"ל,השתתפנו בטקס..ולאחר מכן העליינו זכרונות עם יונתן אחיו,וחברים מכל הצמתים של שירותו הצבאי….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s