הסיכום של בירו, מג"ד 129

"ביום 5.6.67 בשעה 8 לערך שמעתי האזעקה ברדיו ומיד לאחר מכן קיבלתי פקודה – נחשונים פעל" * סא"ל אריה "בירו" דיין, מג"ד 129, מסכם את הלחימה בגזרת מצרים וסוריה * על המשימה לכבוש את זעורה: "הדרך שנבחרה היתה מפוקפקת, ורק דרך המשקפות יכולנו לבחרה. תצ"א טוב לא היה בנמצא" * בירו נפצע בסיר א-דיב והודיע על העברת הפיקוד למ"פ נתי הורביץ

10 ביוני 1967, חטיבה 8 מנציחה את נצחונה עם דגלי סוריה

10 ביוני 1967, חטיבה 8 חוגגת את נצחונה עם דגלי סוריה

זהו דו"ח סיכום (או עדות) מ-1967 או 1968 של מג"ד 129 במלחמת ששת הימים, סא"ל אריה ("בירו") דיין. בזמן מתן העדות שימש בירו בתפקידו הבא – מפקד קורס מ"מים שריון. גדוד 129 פעל בשני ימי הלחימה הראשונה במסגרת חטיבה 8 בגזרה המצרית נגד הכוחות המצריים בכונתילה, וביומיים האחרונים של המלחמה היה הכוח שהוביל את משימת ההבקעה העיקרית של הרמה הסורית – בכיבוש קלע.

מקור הדו"ח: ארכיון צה"ל.

———————————————————————— 

"לפני שבאתי לחטיבה 8 הייתי קצין קישור של אוגדה 84 באוגדה 31. שמעתי שמגייסים את חטיבה 8, עזבתי את תפקידי הקודם והתייצבתי בחטיבה ביום 23.5.1967 לקראת ערב, ומצאתי כבר את רס"ן שכטר [הסמג"ד] שהתחיל לארגן את הגדוד. מרבית הזיוודים היו בחוץ והתחמושת היתה על יד הטנקים.

שלוש פלוגות התארגנו בשדה תימן (פלוגוה ו', ז', פ') ופלוגה ח' במיתקן 500 ועוד שפלוגה של M-50 של אפי מפלוגה פ'. את פלוגה פ' המחצית הפכנו ל-ה'. פלוגות החרמ"ש, המיפקדה ואלמנטים של מסייעת (חבלנים ומרגמות) בשדה תימן.

הגדוד היה בכושר לחימה ב-ק'+24. היו הרבה קצינים מפי"מ ומ"מים וכן בעלי תפקידים שהיו עסוקים ברשת הגיוס ולכן באו באיחור רב. היו בעיות עם רכב לדרגים. נתתי פקודה להחרים שבע משאיות מהפלה"ס. המחסנים היו ריקים למחצה. חסר הרבה זיווד והטנקים לא היו של הגדוד ובפלוגת החרמ"ש היו שלושה זחל"מים לא דגם אחיד ושתי משאיות וולבו.

היה חוסר מוחלט של תיקי כל-בו ואביזרי נשק לתיקון נשק. פרט לצוותי הטנקים לא היה למחצית הגדוד נשק אישי וחגור. כולל כובעי פלדה. תחמושת 9 מ"מ לא קיבלתי עד הסוף במידה מספקת. לא היו כנות ל-0.5 בזחל"מים. לדעתי יש צורך שיהיה בימ"ח מתקונים עבור ג'יפי סיור מאולתרים עבור ג'יפי יר"מ.

ביום 24.5.1967 היתה קבוצת פקודות בחטיבה ולפי התוכנית הייתי צריך לכבוש את ביר לחפן מאחור במסגרת חטיבתית. עוד באותו יום נודע לי על שינוי המשימה בדבר ירידה לפראן. צירפתי את מחלקת הסיור שלי לפלוגת הסיור שירדה ראשונה.

ביום 25.5 ירדתי עם הליקופטר על הר צניפים יחד עם המח"ט ומפקדי שאר היחידות. עוד מהאוויר ראיתי שהגדוד בתנועה דרומה על מובילים. לאחר סיור אווירי עם המח"ט לזיהוי יעדים ודרכי פלישה קבעתי שטח כינוס לגדוד. חזרתי עם המסוק להצטלבות הכביש עם פארן להמתין לגדוד. שם היתה מחלקת הסיור שלי. שלחתי כיתה עם הוראות מדויקות לאן להוביל את הגדוד. זה היה הצוות של סגן עמוס. הצוות של סגן עמירם נשאר איתי. כאשר הגעתי למקום הנ"ל, הקמב"צ פרת היה כבר במקום עם המיפקדה העיקרית ופלוגת החרמ"ש.

בשעות המוקדמות של אחה"צ התחילו להגיע הכוחות עד לפנות בוקר, ואז התחלתי לנוע לשטח הכינוס. בשעה 07:00 (26.5.67) היינו כבר בכינוס. השתתפתי בקבוצת הפקודות השונות והתכנונים למיניהם במשך שהותנו בפארן. שתי פלוגות טנקים ומחלקת חרמ"ש שתוגברה בחבלנים והיתה מחלקה רביעית והיו בכוננות מיידית. שאר הגדוד בכוננות של שעה.

מדי יום כל הגדוד היה על הרכב עם מנועים עובדים החל משעה 0400 ועד 0700, וכן משעה 1300 ועד 1500, כל הגדוד היה בכוננות מיידית, וכן בשעות הלילה לפעילות נגד חדירות ופשיטות למרחב הגדודי. מדי בוקר נערכה סריקה בשטחים השולטים על שטח כינוס הגדוד לגילוי תצפיות אויב, או כל פעילות אחרת.

בנוסף לזה היה כלי אחד מכל מחלקה בכוננות נ"מ במשך כל שעות היום. כן קוימה תצפית אחת ביום בכל גזרה פלוגתית. ב"קרדום" – תפקיד הגדוד היה לחדור מדרום לכונתילה, ליצור מגע, לפצח עמדות, להשמיד הטנקים והנ"ט, סיוע לצנחנים וחסימה בציר ביב 34 לכיוון תמד. לדעתי תפעול השריון והכוונה לגדוד הטנקים, לא היה נכון כי הגדוד פוצל לכוחות שונים למרות שנשארתי עם ארבע מסגרות תמרון, אולם מסגרות אלה היו קטנות. וכאשר תוכנן כוח א' ולאחר שהוחלט להישאר בתחום המדינה ולצרף טנקים לגדודי החרמ"ש נשארתי עם 24 טנקים בלבד. גם לגדוד 57 הורדתי ארבעה טנקים.

גם בתוכניות הבלימה על כל גלגוליה, כוח הטנקים שעמד לרשותי היה מתוכנן להגנה תוקפנית כל הזמן קדימה וריתוק כונתילה עם אפשרות להיכנס למערך במקרה של התקפה רבתי מצד המצרים. הגדוד היה גם מתוכנן על אפשרות תגבור אילת. סימן לסימנים מוסכמים להתחברות עם הכוחות באילת היה פסול לדעתי (הזזת כנים שמאלה וימינה), ויש לקבוע סימני זיהוי שיענו על הצרכים וימנעו אפשרות של היפגעות הדדית ע"י כוחותינו.

הגדוד התאמן במשך כל הזמן – תרגולות צוות ואימוני תנועה קצרים, כאשר ניצלתי כל תנועה כגון התכנסות והתפרסות מלילה ליום ולהיפך, וכן כל ביצוע של תנועה במסגרת הכוננות השוטפת.

ביום 4.6.67, אני חושב, ניתנה קבוצת פקודות על "נחשונים". במסגרתו קיבלתי ת"פ את גדוד התומ"ת 404.

בשלב זה היה הגדוד מפוצל באופן הבא:

א) פלוגות ו'-ז' איתי + שתי כיתות חבלה, מחלקה 81 מ"מ ומחלקת הסיור ומיפקדה עיקרית מצומצמת.

ב) בכוח א' של הסמח"ט היו פלוגות ה' ו-ח', הסמג"ד ואלמנטים מפלוגת מיפקדה, מהחר"ג והתאג"ד.

ג) בגדוד 89 – שישה טנקים.

ד) בגדוד 121 שבעה טנקים (פלוגה פ' בשלמות).

ה) בכוח נעצוץ היו פלוגת חרמ"ש חביבה, סוללה דגם ד', שני קנים דגם ג', כיתת חבלה, אלמנטים תחזוקתיים (רפואה, ש"ג).

ו) שני טנקים באוגדה 49, זחל"ם אחד וצוות מכונאים שהיו צריכים להצטרף לכוח נעצוץ.

ביום 5.6.67 בשעה 8 לערך שמעתי האזעקה ברדיו ומיד לאחר מכן קיבלתי פקודה – "נחשונים פעל".

בירו

בירו (צילום מבית התותחן)

נתתי פקודה לנוע ו-וידאתי ש-404 הצטרף אליי. ראיתי אותו במשך התנועה אליי וצירפתי אותו לסוף. נעתי עם כל הכוח עד אוטומט 40. משם הוריתי לו להתמקם בשטח 412, ואילו אני עם הטנקים משכתי דרומה ופניתי מערבה באיזור 429 ועברתי את הירוק מדרום לאגודה 33. האיגוף העמוק בא כתוצאה מחשש של מיקוש. דיווחתי למח"ט על ירוק, נדמה לי ב-945. מיד עם מעבר הירוק התחלנו לחטוף הפגזה לא יעילה. לא ראיתי את היעד וגם מהיעד לא ראו אותי. מסקנתי שהקת"ק שלה היה בעורף שלי באיזה מקום, כי האש ליוותה אותי כל הזמן למרות שלא נראיתי לכונתילה.

פלוגה ו' היתה מדרום, פלוגה ז' מצפון. כאשר הגעתי דרומית ל-410 קיבלתי הפגזה יעילה. שאלתי את המח"ט אם יש לי מטוסים, ולאחר שקיבלתי תשובה שלילית פקדתי על 404 להנחית הנחתות גישוש והצלחנו להשתיק זמנית את הארטילריה של האויב.

ממקום זה שלחתי את פלוגה ו' בפיקודו של אילן [לבנון] לכיוון ציר ביב 34, בכוונה לרתק ולמשוך תשומת לב. מאידך, לא להיכנס לקרב עם הכונתילה. את פלוגה ז' שלחתי לכיוון 409 ודרומית מערבית ממנו לכיוון התלים השחורים שהתמשכו בצורת רכס. אחד התלים הופיע כמוצב חוץ בפוטוסטט, אולם לא מצאנו עליו כלום ואף לא חפירות.

פלוגה ז' התחילה לירות על הכונתילה, ואז התחילו לרדת ממנה 8 'שוטים' [טנקי צנטוריון], כאשר בהצטלבות אוטומט כונתילה עמדו עוד כ-6-5 "שוטים", שבתחילה לא זיהינו אותם כחוד טנקים, אלא רק אחרי שהתחילו לנוע בעקבות הנחתה של 404. בתחילה חשבנו שהם ארגזים גדולים או משאיות. הם היו בטווח של 4,000 מאיתנו. שני טנקי האויב שנדפקו ראשונים היו מתוך קבוצה זו. זה היה בערך בשעה 1300. לצורך השגת ומדידת טווח השתמשנו בנפצים כדי לחסוך בתחמושת חלולה. שיטה זו הוכיחה את עצמה בייחוד בטווחים ארוכים, כאשר המטרה מחוץ לשנתות הטלסקופ.

כאשר ז' המשיכה להילחם עם 8 הטנקים שירדו, דפקו שני טנקים נוספים מיד ואחר כך התחלתי לתמרן עם הכוח וללחוץ לכיוון הכונתילה. בשלב זה עלה המח"ט על הרשת והורה לי לא לכבוש את הכונתילה.

נתי [הורביץ], מ"פ ז', דיווח לי על עוד שלושה טנקים שחיסל. אישרתי רק שניים כי חשבתי ששני צוותים דפקו על אותו טנק. לאחר מכן התברר לי שטעיתי, ולמעשה הוא דפק שלושה. במצב זה היו שבעה 'שוטים' בוערים.

טנק אויב מבין הקבוצה של 6-5 במזרח הכונתילה עמד צמוד לתל קטן ולא זיהינו אותו, והוא כל הזמן דפק אלינו. פגז אחד נפל מטר מזחל"ם המודיעין ופצע שני אנשים והרס את האנטנה של החד-פס. פגז נוסף נפל צמוד לג'יפ שלי ועשה בו חור. התחלתי לחפש את הטנק והצלחתי לאתרו והוריתי ל-ז' להזיז מחלקה מזרחה, כדי שיוכל לראותו. זיהו אותו והטנק חוסל. זה היה השמיני.

בשלב זה דיווח לי אילן, מ"פ ו', שהוא מתקרב ל"ביב" ורואה מוצב שלדעתו מוצב גדודי עם חיילים וחפירות, רכב ונגמ"שים. שאלתיו לטווח וענה לי כ-1,600 ממנו. פקדתי עליו לתקוף. לפי הפקודה הוגבלתי לא לכבוש את כונתילה, לכן ראיתי את עצמי חופשי לתקוף כל יעד אחר. פלוגה ו' נפרסה וכעבור דקות קיבלתי דיווח "בידי", וכי מוצב נוסף בגודל דומה לפניו, ומה לעשות. פקדתי שוב לתקוף. בשלב זה דיווח לי אילן כי מופיעים טנקים והוא התחיל איתם קרב. נתתי התראה לפלוגה ז' שישאיר 5-4 טנקים להעסקת כונתילה ושיהיה מוכן לנוע אחריי עם היתר דרום-מערב, וכן פקדתי על 404 להטריד באופן רצוף את הכונתילה עד הוראה חדשה ממני. רציתי שהכונתילה תהיה מוטרדת כל הזמן כדי שאוכל לדלל הכוחות לצורך ההתקפה בכיוון אילן.

הייתי מוכן להזיז את נתי, כאשר הופיעו מולו שישה סטלינים. פקדתי עליו להישאר במקום ולהתפרס. את האש של 404 הזזתי צפונה (החלק הצפוני של כונתילה), כדי שאוכל לצפות על אש הטנקים של פלוגה ז'. על אילן פקדתי לשמור מגע. הוא לא הגיב ברשת, התברר לי אחר כך שהקשר שלו היה מקולקל. נכנסתי לרשת הפלוגתית שלו ותפסתי את המ"מ זאב חטין, ונתתי לו הוראה שיעביר למ"פ להימנע מהכרעה עד שאני מתפנה. המ"מ דיווח לי שלאויב יש 11 טנקים בוערים – שבעה PT-76, שני SU-100 ושני T-34, כמות גדולה של נגמ"שים וכלי רכב פגועים. בעצמי ראיתי את לפידי האש, ובתחילה היו לי חששות שאלה שלי. כשהתברר לי המצב לאשורו פקדתי לתקוף, ואילן כבש את המוצב הנוסף. זה היה בשעה 1530.

בינתיים ז' המשיך בקרב עם הסטלינים. הטווח היה 2,600. תגובות אנשי פלוגה ז' היו איטיות, כנראה בהשפעת הופעת הסטלינים. לכן נכנסתי לרשת הפלוגתית והדרכתי את חיילי הפלוגה ביחס להתנהגות כלפי הסטלינים. הדגשתי את עניין החלפת העמדות אחרי ירי הסטלינים, כי הזמן הדרוש בין פגז לפגז הוא דקה. הוריתי לנצל זמן זה להחלפה. בהמשך הקרב נפגעו ארבעה סטלינים ושניים ברחו. בשלב זה התחילה בריחה המונית מכונתילה צפונה, על ציר בריקדה. דיווחתי למח"ט והוא ענה שרואה את זה. לאחר ששוב הודגש לי לא להיכנס לכונתילה, הזזתי את האש של 404 על הבורחים. האש לא היתה אפקטיבית. השמש היתה בעיניים וכנראה שגם התיקונים של הקש"א לא היו מדויקים.

גדוד 129 במלחמת ששת הימים. כונתילה, שדה תימן, קלע

גדוד 129 במלחמת ששת הימים. כונתילה, שדה תימן, קלע

פקדתי על ז' להתקדם בחיפוי הדדי לכיוון התלים ולתפוס עמדות תצפית על יד השוטים הדפוקים. אגפו הדרומי נע מהר מדי ולא עצר במקום, שני טנקים נדפקו אחד אחרי השני והיו שלושה הרוגים ושבעה פצועים. נתי שיפר עמדות ואז גילה שבעה 122 מ"מ ומספר תותחי נ"ט בטווח של 400 ממנו. לא היתה ברירה אלא להסתער, והוא השמיד אותם. הכלים הנ"ל היו הפתעה מוחלטת עבורנו מבחינת מיקום, כי לא הופיעו על אף תצלום או פוטוסטט.

השעה היתה קורב ל-1700, ראיתי שאני מתרוקן מבחינת תחמושת. בשלב זה גם התחלנו לראות אבק גדול מכיוון תמד. נשארתי בממוצע עם 10-7 פגזים לטנק. זה היה כבר אחרי שחילקתי את התחמושת שהיתה בזחל"מים.

החלטתי להתחיל להתקפל לעבר הירוק, וביקשתי מהמח"ט לתת הוראה ל-15 שלי (לי לא היה קשר) לנוע לעברי עם הדרגים. שלחתי את אילן תחילה, כי הוא היה המרוחק יותר, כ-15 ק"מ. איתו היו גם שלושה שבויים שלקח במשך הקרב. פלוגה ז' שמרה בינתיים מגע עם הכונתילה. לאחר מכן החזרתי גם את פלוגה ז' לאיזור אגודה 33, שם התרכז הגדוד. ירד החושך וראינו את התקפת הנגד של המצרים על כונתילה וקרב ההגנה בו.

החלטתי על כינוס ב-429 לפי הנחיית המח"ט. המקום לא נראה לי, כי היה קרוב מדי לירוק וחששתי מהפגזה. ביקשתי רשות לדלג ל-428, והרשות ניתנה. בכינוס התחלנו לעבוד עם החט"ג. בינתיים אירגנו לי את הדרגים ב-121 והגיעו אליי בחצות. הפצועים היו איתי והתכנון היה לפנותם עם הדרגים. אחד הפצועים היה עם כוויות קשות. ביקשתי מסוק, אולם לא קיבלתי וכולם פונו עם הדרגים שהגיעו אליי. הדרגים כללו דלק בכמות לא מספקת, בייחוד בנזין, ותחמושת מטען חלול כמות אפסית. התקשרתי שוב עם 121 ובשעה 0400 (6.6.67) הגיע אליי מ"פ מיפקדה עם המון תספוקת. אני רוצה לציין במיוחד את העזרה והאחריות שגילה מג"ד 121 [אריה קרן] בארגון הדרגים שלי. הצטיידתי ותיקנתי את הרכב הלא תקין ברובו, ועברתי שוב את הירוק בשעה 1000, עם 20 טנקים תקינים. היה יום חם במיוחד ותנאי ראות גרועים.

דרומית לנו ובמקביל על ציר אור ודרומית לו פעלה פלוגת הסיור. פלוגה ו' פעלה על ציר אור וצפונה, ופלוגה ז' לכיוון כונתילה. היו קשיים עם זיהוי וקשר לפלוגת הסיור, ופעמים רבות הזהרתי ועצרתי את פלוגה ו' מלירות, כדי לא לפגוע בה. פתרתי את העניין כאשר התקשרתי עם רפי [מוקדי, מ"פ הסיור החטיבתי] ברשת החטיבתית ויעצתי שיעביר מקלט עזר לרשת הגדודית שלי, כדי שיידע על תנועותיי ויתאים עצמו בהתאם. לאחר מכן הוא הופיע ברשת שלי בתור 5 של 20. משלב זה היה בסדר.

הזזתי את פלוגה ו', תחילה ל-127 ואח"כ ל-128, משם הוא שלט על ציר ביב ועשה קטל ברכב שנע אליו לרבות שלושה טנקים T-34. בשלב מאוחר יותר הודיעו על טנקים שחצו את ציר ביב לכיוון דרום מזרח והתחילו ללחוץ על אגף פלוגה ו'. הופיעו גם טנקים על ציר ביב מכיוון תמד, כנראה רצו ללכוד אותם. פקדתי על אילן לנוע ל-129. הטנקים שנעו על ביב פנו מזרחה, ליד 115 ומערבה לו. פלוגה ו' דיווחה על השמדת שני טנקים PT-76. לאחר מכן הוריתי לו לנוע לצומת אור-בריקדה ומשם ל-411, כאשר פלוגת הסיור היתה בסביבות 416. לפי הידיעות חששתי שהאויב ינוע צפונה על ציר בריקדה ויחסום אותו. מאידך, לאור הזזתו היה בעמדה טובה להשמדה, בייחוד עם פלוגת הסיור ביחד. 404 מיקמתי באיזור 413 והיה לו טווח לכל המקומות. במקביל לזה פלוגה ז' לחצה על כונתילה, פיתחה קרב עם טנקים ודיווחה על חיסול שניים. הערכתי שהיו אלה T-54.

בשלב זה פלוגה ז' חטפה הפגזה קשה, לכן הדרכתי אותה דרום מערבה כדי לצאת מהשטח המוכה. ז' התמקמה באיזור 126. בזמן זה קלטתי הודעה של 2 שהינו מופגז קשות. חשבתי שכל גדוד החרמ"ש בחוץ, לכן התקשרתי איתו והודעתי שאני מזיז את ז' צפונה כדי למשוך האש והוא יוכל לצאת מהשטח. לא ידעתי כי 2 פעל רק עם טנקים.

ז' נע צפונה לאיזור 409 וגילה רכב רב בריכוז גדול באיזור 404 (נ.צ.) ודרומית לו (לא רחוק ממחנה האו"ם). שאל אותי מה לעשות כי מצב התחמושת דל, לכן פקדתי על גדוד 404 לפתוח באש, כאשר מ"פ ז' נתי משמש כקצין חש"ן מטווח. מחוסר אמצעים טווחה האש בשיטה פשוטה למדי: הוא העביר את הנתונים לקש"א שלי והוא העבירם לגדוד התומ"ת.

הטנקים רתחו, ואצל אילן היו שני טנקים פגרים, וגם אצל נתי היו בעיות עם המים. בסביבות השעה 1700 נתתי פקודה לנוע לעבר הירוק בתנועה מבצעית, כאשר הטנקים הכשירים הבטיחו את האגפים. עברתי את הירוק בחשיכה וחזרתי שוב ל-428 לארגון הכוח, מאחר ואת הדרגים השארתי ב-426. כשמילאו מחדש מים, דלק ותחמושת, מצבי היה טוב, ובשעה 2100 הייתי כבר מלא מכל הבחינות. אף נתתי משאית דלק לפלוגת הסיור שהמשאית שלה התהפכה.

היו לי כחמישה טנקים מקולקלים שהחט"ג טיפל בהם. קיבלתי פקודה מהמח"ט לקלוט חזרה את הכוח שהיה עם הסמח"ט. ציון מקום הכוח לא היה מדויק ולקח כארבע שעות עד שמצאנו אותם. מצאתי אותם למעשה לאחר שעליתי על הרשת של פלוגה ת' ודרכו פקדתי על הכוח לירות רקטות להזדהות, וכך נפגשנו. אז התברר שהם עדיין לא מוכנים לנוע כי הדרגים לא הגיעו. לכן פקדתי עליהם להישאר במקום ולהתארגן.

עוד בלילה קיבלתי פקודה מהמח"ט ש-404 יורד ממני ואני (שתי פלוגות טנקים) עם פלוגת הסיור נהיה מוכנים לרדת בציר אגודה לאילת. כעבור חצי שעה דיווחתי 'מוכן', אולם קיבלתי הוראה להמתין.

הוצאתי את פלוגת הסיור להבטחה לכיוון הירוק, ואני עם הכוח נשארנו ב-428. לפנות בוקר קיבלתי פקודה למשוך את הכוח שהיה עם הסמח"ט אליי, ובשעה 0600 הצטרפו אליי. כמו כן ריכזנו את כל הטנקים המקולקלים שהיו בשטח לאיזור 428.

בשעה 0750 שאלני המח"ט תוך כמה זמן אוכל להגיע לכביש פארן. תשובתי היתה – כשעתיים. הורה לקחת כ-30 טנקים (כולל שישה של אפי שהצטרפו). לקחתי והתחלתי לנוע. בתנועה קיבלתי הוראה לקחת רק 27-25 טנקים בלבד. הוריתי לפלוגה ו' להחזיר מחלקה ובשעה 1030 הגעתי לכביש. שם חיכו המובילים ששבעה מהם שלחתי דרומה שיאספו את הטנקים של אפי (פלוגה פ') ובשעה 1100 נענו לכיוון שדה תימן, כאשר המיפקדה העיקרית והזחל"מים נעו בציר מצפה רמון והטנקים בכביש הערבה. בשעה 1700-1900 הגיעו כולם, פרט לטנק אחד שהתהפך בסדום. בשדה תימן נאמר לי שעליי להיות ב-2400 בפיקוד צפון בקבוצת פקודות, ואילו הכוח עד 0400 בצומת גולני.

גדוד 129 בגזרת פיקוד צפון

הצוותים נעו משדה תימן במוניות ואוטובוסים שהושגו ע"י נציג מטכ"ל סא"ל נפתלי. הכוח נע צפונה ובדרך שונה היעד מראש פינה לחולתה, והודעה זו מסרתי להם כאשר עברתי לידם בחדרה. הכוח הגיע לחולתה בין 0400 ל-0500 בבוקר.

התייצבתי בפיקוד צפון ב-080200 לקבוצת פקודות. בקבוצת פקודות הועלו רעיונות בדבר התקיפה, ויצאנו המג"דים עם המח"ט וסרן דן בונה, קמב"צ חטמ"ר 3, לסיור. כן היה מ"פ הסיור רפי מוקדי. יצאנו לגבעת האם ומשם צפינו על הרמה, בייחוד על הקטע התחתון, ובחרנו ממנו אפשרויות עלייה.

הדרך שנבחרה היתה מפוקפקת, ורק דרך המשקפות יכולנו לבחרה. תצ"א טוב לא היה בנמצא. בדרך שנבחרה היינו צריכים להתחבר לדרך הפטרולים הסורית.

המשימה היא לכבוש את גור אל עסקר, נעמוש ומשם את זעורה. זה היה היעד היסודי בתכנון שלנו לעת עתה. ביקשתי אישור להעלות המ"פים לתצפית, אולם לא קיבלתיו. במקום שהינו כשלושת רבעי שעה ועזבנו. נסענו עם המח"ט לנבי יושע, המתנו בחוץ, ואבי הקמ"ן הביא לנו מפות לראשונה על השטח. עוד היינו במקום כאשר ראינו את תקיפת מטוסינו על הרמה. עזבנו המקום ונסעתי לגדוד שהיה בהמתנה על הכביש הראשי בין שדה אליעזר לנבי יושע. מצאתי את כל הטנקים פחות אחד בפעילות חימושית גדולה עם גש"ח פיקוד צפון, שבראשם היה סא"ל שעיקה [כנראה הכוונה לסא"ל ישעיהו אבני, מפקד יחידת חימוש], שהעמידו את הגדוד על הרגליים. מאוחר יותר הגיע אליי גם הטנק שהתהפך בחדרה [צ"ל בסדום] וסך הכל היו לי 25 טנקים.

במקום ישבתי עם המפה והתחלתי לתכנן את ביצוע המשימה. כיבוש גור אל עסקר על-ידי פלוגת טנקים ז', כאשר היא מובילה את השדרה הגדודית. לאחר מכן עליה לפנות הדרך ולאבטח לכיוון צפון, כאשר פלוגה ו' עוברת וכובשת את נעמוש ובעקבותיה פלוגה פ' במהירות תופסת את ההסתעפות לכיוון זעורה, מתחילה לטפס ומבטיחה לכיוון דרום.

הידיעות המודיעיניות שהיו בידי היו שכל השטח ממוקש. בגור אל עסקר מחלקה וכן בנעמוש – ובזעורה שני מוצבים פלוגתיים. בכל מקום נשק נ"ט. על טנקים לא ידענו דבר במדויק, רק נאמר שיש טנקים בסביבה. ראינו רק פנצר בעמדה בתל עזזיאת. כוונתי היתה להעלות את כל הפלוגות לכיבוש זעורה וכן לפעול על כל אפשרות כפי שההתפתחות תחייב. נתתי הוראה לקש"א סגן אהוד להפעיל אש ארטילרית בכל העוצמה, כאשר את ה-155 מ"מ שמרתי רק לגור אל עסקר בגלל הטווח. בצהריים נתתי קבוצת פקודות למ"פים, וכשהיינו מוכנים לביצוע קיבלתי ידיעה אחרת שהמשימה השתנתה.

יצאנו אחה"צ לסיור עם המח"ט לסביבות חולתה וצפינו לעבר דרבשיה, כי הכוונה היתה לעלות משם. לאחר מכן חזרתי לגדוד. החשיכה כבר ירדה. במשך כל הזמן היינו כל הזמן בכוננות של חצי שעה לביצוע.

בשעה 0200 הגיע אליי קצין אג"מ ואז הכנסתי את הגדוד לכינוס בחורשות שדה אליעזר. בשעה 8 בבוקר (9.6.67) קיבלתי פקודה להיכון לתנועה, לערוך את הגדוד על הכביש. יצאתי לחפ"ק לראות מה קורה ושם קיבלתי פקודה לעצור את הגדוד. המתנתי יחד עם המח"ט ומפקדי היחידות, וכן קצין המודיעין והקש"א, וחיכינו להוראות. כבר ידעתי שהאפשרות היא הראשונה, והודעתי על כן למ"פים באלחוט.

קרוב לשעה 1000 קיבלתי פקודה לנוע, והגדוד נע בשעה 1000. בשעה 1130 דיווחתי על מעבר הירוק והתחלנו לטפס. נפתחה עליי אש ארטילרית סורית. הפעלתי את 25 ליטראות ואת ה-120 מ"מ על גור אל עסקר ונעמוש. כעבור שעה דיווחתי למח"ט שגור אל עסקר בידי. כאשר ראיתי שפלוגה ו' ו-פ' מתעכבות, פקדתי על ז' לפנות ימינה ולכבוש את נעמוש על הדרך, והייתי משוכנע שאני נע לכיוון זעורה.

פתאום הבחנתי בכפר שמעליו מוצב פרסתי גדול עם נ"טים, נ"מ ושלושה טנקים T-34. בינתיים הגיעו אחריי מספר טנקים של אילן וכן שני M-51 של אפי. כאשר אילן התחיל לנוע יותר מדי דרומה ונכנס לכיוון ואדי, עצרתי אותו. כל זה תחת הפגזה איומה. בשלב זה משמאלי חטפתי פגז בבסיס האנטנה ונפצעתי מרסיסים בפנים מצד שמאל. נתי שבר חצי ימינה, פרס קצת ודיווח שהוא בקרב עם זעורה. על כן דיווחתי למח"ט שאני בקרב עם זעורה, וישנו מוצב שעל קיומו לא ידעתי.

הפעלתי את נתי ואת אפי חצי שמאלה לכיוון קלע, שחשבתי אותה לזעורה. למעשה כבשנו את סיר א-דיב והשמדנו את שלושת ה-T-34, ואני עם הטנק שלי השמדתי נ"ט אחד וטיהרנו התעלות במקלעים ורימונים ועלינו על מספר בתים עם הטנקים מאיפה שירו. כן השמדנו נ"טים וכלים נוספים.

בשלב זה ראיתי את השדרה הגדודית מתפתלת כנחש, ולכן פקדתי כי המ"פים תופסים טנקים וכל מי שמסוגל עולה למעלה במהירות. הוריתי לקש"א להנחית אש על זעורה, אומר לי – יורה, ואני לא רואה דבר. כאשר שאלתיו שוב, הסב תשומת לבי לאש שהיתה מצפון-מזרח רחוק ממני, ומיד הפסקתי אותו.

הכפר סיר א-דיב

הכפר סיר א-דיב שבו נפצע בירו

בשלב זה הופיעו שני טנקים באגפו הימני (דרומי) של נתי, מבלי שיבחין בהם, כ-800 מטר ממנו. פקדתי עליו להפנות מחלקה לעבר הטנקים, אולם לא קיבלתי תשובה ולא היתה תגובה. פקדתי על התותחן שלי לשמור גזרה, עליתי על רשת זיווה של נתי ותפסתי את המחלקה הימנית וכיוונתי אותם ימינה, עד שהיו על המטרה והמחלקה הימנית הזו ביצעה את הפקודה שלי. לפי "צפה פגיעה" שלי איתרה את הטנקים ופתחה באש והשמידה את הטנקים.

הערה: כאשר הונחתה האש הארטילרית על זעורה הזדהיתי במפה וידעתי כבר שהכפר ממולי הוא קלע.

עצרתי את נתי שרצה לעלות על קלע, כדי לצרף אליו עוד טנקים. כיוונתי את אילן באלחוט לצאת מהוואדי ושיצטרף, ואת אפי שלחתי לזעורה (האמיתית, בבית החולים התברר לי כי לא ביצע את הפקודה, אלא נסחב אחריי).

רצתי קדימה לעבר נתי. בשלב קודם הפעלתי את הקש"א באש על קלע ובתנועה ראיתי שהפגזים יורדים עליה. המח"ט הודיע לי בשלב זה כי יכול לעזור לי בשני מטוסים, אולם סירבתי לקבלם כי פחדתי מהם.

כאשר הגעתי לזנב של נתי נפצעתי פעם שנייה מצרור שפגע בלסתי. הטנק שלי בשלב זה היה אחרי פגיעה שלישית. הפגז שפגע בדיפרנציאל נתקע כמו פקק וסתם למעשה את החור, ולא היתה כל נזילת שמן. היו כמה דקות כאשר קצין הקשר חשב שאני פצוע מאוד קשה, ושמעתיו מנהל שיחה עם המח"ט באלחוט. הפסקתיו ונתתי לו סימן שייתן לי עיפרון ונייר. בעזרתו ובעזרת התותחן חבשתי את עצמי ועליתי חזרה לצריח.

התחלתי לפקד על הגדוד באמצעות פתקאות שהעברתי לקצין הקשר, ששידר אותן לתחנות כאשר מזדהה כספית בשם "אשל".

פקדתי על נתי לתקוף והוא נכנס להתקפה כאשר הטנקים הראשונים של אילן בעקבותיו. בשלב זה הרגשתי שהדם חונק אותי ולא יכולתי להחזיק מעמד. הוריתי לקצין הקשר שיעביר אותי לסיר א-דיב ויורה לנתי שהפיקוד בידיו ושימשיך לתקוף. מסיר א-דיב העבירו אותי על ג'יפ ומשם לפח"ח".

———————————————————————————–

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “הסיכום של בירו, מג"ד 129

  1. הסיפור על מחסור בתצ"א לא מסתדר לי.כל יום אחר הצהריים חיל האוויר ביצע גיחת צילום,ולעת ערב היינו מקבלים תצ"א עדכנית עם ריח הפיתוח של אגפא.אחת כזאת נמצאת עד היום בידי סגן אבי בן משה מ"מ המיוחדת גדוד 51 שזכיתי להיות סמל המחלקה שלה.

  2. בירו: "יצאנו לגבעת האם ומשם צפינו על הרמה, בייחוד על הקטע התחתון, ובחרנו ממנו אפשרויות עלייה… הדרך שנבחרה היתה מפוקפקת, ורק דרך המשקפות יכולנו לבחרה".

    אז ככה: הדרך העולה מדרך המוצבים הסורית אל זעורה אכן היתה מפוקפקת, הדבר הוכח בפועל כאשר הקמבצ דן בונה החליט שלא לעלות ממנה לזעורה (בלי קשר שבינתיים גדוד 129 כבר היה די דרומה משם), אבל כשבירו אומר שרק דרך משקפות אפשר היה לבחרה, זו אמירה מפוקפקת מאוד. מגבעת האם אין אפשרות לראות את דרך המוצבים הסורית ואת ההתחברות שלה עם הדרך העולה לזעורה. מכיוון שתצ"א טוב לא היה, כפי שהעיד בירו, נשארו המפות שאמינותן (בדיעבד) היתה מפוקפקת.

    בירו: "פקדתי על פלוגה ז' לפנות ימינה ולכבוש את נעמוש על הדרך, והייתי משוכנע שאני נע לכיוון זעורה. פתאום הבחנתי בכפר שמעליו מוצב פרסתי גדול עם נ"טים"…

    – "פתאום הבחנתי". עד שבירו הבחין עברו 1 ק"מ של תנועה דרומה ועוד שני ק"מ דרום-מזרחה. זו תנועה שמנוגדת לכיוון היעד. זעורה נמצא 5 ק"מ צפונית מזרחית לגבעת האם שמשם החלה התנועה, בעוד שסיר א-דיב שאליו בירו הגיע נמצא כ-4.5 ק"מ דרומית מזרחית לגבעת האם.
    או שלרמה הסורית יש יכולת מאגית לתעתע בחוש הכיוון, או שהיה כשל התמצאותי גדול של המג"ד שהאחריות לניווט החטיבה מוטלת לפתחו. לקח לו יותר משעה להבין איפה הוא. מן הסתם היה עסוק מאוד שהגדוד ינוע בסדר, שאף אחד לא ייתקע בדרך שהם פרצו כעת מגבול הקו הירוק, ואחרי זה היה עסוק בתחילת לחימה מול נעמוש וכל מיני הפגזות מזדמנות.

    לבחירה שלו לקחת בטנק את קצין הקשר ולא את הקמ"ן, יש משקל רב בסטייה. לא ברור מדוע הקמ"ן לא נסע טנק אחד אחרי טנק המג"ד והיה יכול להתעסק נטו עם המפות והכיוונים. קמ"ן אמור להיות בחפ"ק, במקרה זה קמ"ן 129 מצא את עצמו עמוק בעורף (נשאר בצומת נבי יושע). מצד שני, גדוד 129 והחטיבה כולה סמכה בניווט על פלוגת הסיור החטיבתית ובראשה קמב"צ חטיבה 3. מצד שלישי כשהטנקים של פלוגה ז' חלפו על פני הסיור והחלו להוביל סולו, מישהו היה צריך לעצור אותם או לפחות להכווין אותם. שום דבר מזה לא קרה.

    לסיכום: גדוד 129 שהוביל את משימת ההבקעה העיקרית יצא לדרך עם מפה לא מעודכנת, בלי תצ"א, עם מודיעין לקוי באשר לכמות טנקים בזעורה ובאיזור בכלל (ידוע להם רק על פנצר מסכן בתל עזזיאת), התצפיות במשקפת מגבעת האם התגלו כיעילות כמו כוסות רוח, ובזמן הקרב למג"ד אין צל של שמוג מושג איפה הוא – ולא מדובר בטעות של מאות מטרים, אלא של כ-4.5 ק"מ. מזל שלפחות היתה תוכנית סיוע: פגזי הזרחן שירדו על זעורה האמיתית חשפו בפני החטיבה והגדוד את גודל המבוכה.

    אחרי כל אלה, היו בפיקוד צפון כאלה שראו בזה קרב הבקעה מפואר, והם היו שמחים להוסיף – "כמו שכתוב בספר".

    • בחירתו לקחת את קצין הקשר הייתה חלק מן התורה. קצין הקשר מסתדר עם מפות. לעומת זאת מג"דים הסתדרו בקושי עם קשר. קמ"ן נמצא בדרך כלל בנגמ"ש 10א'. אין, ולא היה, טנק לקמ"ן.
      פגזי הזרחן שנפלו על זעורה, היו תוצאה של טיוות מטרות מוקדם ע"י קש"א אחר.

  3. דווקא גור אל עסקר קיבל 155 מ"מ?
    מדובר במוצב הקרוב ביותר לכוחותינו. גם לא היה בו כמעט כל כוח אוייב, אם בכלל.
    נראה שנפלה טעות סופר אצל בירו. אני מאמין שהוא התכוון למוצבי זעורה.

    • בדיוק באתי לכתוב לך – שלא הבנתי למה שמר את התותחים עם הטווח הגדול ביותר ליעד הקרוב ביותר.

  4. שבא לבכות

    לפי דיווח של יומן המבצעים של פצ"ן נעמוש נכבשת ב 11.38

    לפי בירו גור אל עסקר נכבשת אחרי שעה ממעבר הגבול כלומר 1230.

    ואחרי זה הוא מורה לנתי לכבוש את נעמוש.

    לעומת זאת ביומן הקשר של גולני יש דיווח של 20 ( גורם בחטיבה 8 )כי נמצא על נעמןש בשעה 12.15

    וכל אחד שמכיר את הגזרה יודע שקודם גור אל עסקר ואחריה נעמוש מבחינת סדר התנועה

    מסכים להערה ש ה 155 יועדו לזעורה ולא לגור אל עסקר עליה ניתן היה לירות בגד"ש או ב במרגמות 120 מ"מ שעמדו לטובת חטיבה 8.

  5. 20 הוא לא לא גורם "כלשהוא" בחטיבה 8. זה מר חטיבה 8, אלברט ז"ל. (משום מה בחי"ר המח"ט קרא לעצמו 21.)

  6. מי שצריכים היו לתת תשובות לבלגן כולו, של 8 ושל גולני, זה אלוף הפיקוד אלעזר והעוזר שלו, דן לנר. ככה התבצעו התכנון וההבקעה שאליה התכוננו במשך שלושה שבועות?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s