הסורים ברחו באדישות מופלאה

עדויות של מ"מים, מט"קים וטנקיסטים מגדוד 129 על הלחימה בחזיתות מצרים וסוריה * רב"ט לאור על הקרב הקשה בקלע: "היה לי רושם שנכנסתי להתלהבות יתרה ואולי הפרעתי למ"מ בכך שאמרתי לו – הנה הנה, כי ראינו את ה-T-34 יורה מולנו. הוא גילה קור רוח ואיפוק. על כל פגז היינו צריכים לבקש אישור"

צילום: ארכיון כפר סאלד

צילום: ארכיון כפר סאלד

זהו דו"ח נוסף על אודות לחימת הטנקים של גדוד 129 בכיבוש קלע. קודם לכן פרסמנו את תחקור המ"פים בשטח מטעם מחלקת היסטוריה של צה"ל, ואת הסיכום של המג"ד בירו. הפעם – מספר עדויות של מ"מים וטנקיסטים החושפות פן נוסף בלחימת הגדוד בגזרות מצרים וסוריה.

מקור: ארכיון צה"ל.

המ"מ נחום גנצרסקי: ראיתי את הכלים של פ' מתקדמים באיטיות, צעקתי בקשר שיתקדמו מהר יותר, ואז הראשון קיבל פגז, אחריו השני והשלישי. היה שקט ולא הבחנתי במקור האש

סגן נחום גנצרסקי, מ"מ 4 בפלוגה ו', על הלחימה בגזרה הסורית: "פלוגה ו' היתה למעשה מאסף של כל הכוח שעלה למעלה. פתאום שמעתי קריאה בקשר מהמ"פ, שעלינו להתקדם קדימה כי זקוקים לנו. התקדמנו. בדרך עברנו כמה טנקים שהיו פגועים, לא ברור היה לי אם מנשק או קלקולים. עברנו גם כמה יחידות חרמ"ש, אך מועטות (לפי שראיתי בסדר התנועה היו לפנינו כלי חרמ"ש רבים). התפלאתי מאוד שאחרי שעברנו כלים כה מעטים הגענו לקו הראשון.

"ראשית ראיתי את פלוגה ז' וחלק מן הכלים שלנו יורים על מוצב קלע. תפסתי עמדת תצפית ואש. סרקתי את השטח. מוצב קלע על הגבעה משמאל. על הרכס היו מספר בונקרים וכנראה גם מוצב עזוב. מצד ימין היה עוד מוצב עזוב. היו שם בונקרים, חפירות של חי"ר ואולי גם נ"ט.

היו לנו מעט מאוד פגזי נפיץ, ואת הפגזים הללו יריתי בבונקרים. כן יריתי לעבר נ"ט שזיהיתי בקלע וראיתי את הצוות בהם. מצד ימין העסק שותק, לא ראיתי שם שום תנועה.

התקדמתי קדימה לעמדת אש לגבי קלע, וזיהיתי T-34 שנמצא בחזית כשהוא מתקדם קצת מן העמדה כשכל החזית שלו מופנית אליי. יריתי שני פגזים, ובשני פגעתי באמצע. שני אנשי צוות קפצו מן הצריח למעלה ועשן כחול דק עלה ממנו. כיוון שהצוות קפץ לא ראיתי טעם להמשיך באש עליו, והמשכתי לסרוק. משמאל מתחת לאיזה בית ראיתי הבהק של אש נ"ט (כנראה). יריתי לשם ח"ש כי לא היה לי נפיץ, והעסק שותק.

ראיתי טנקים מטפסים מצד שמאל ועולים על המוצב. תפסתי עמדה והתחלתי לחפות על הסתערותם. שמעתי בקשר את המ"פ אומר שהוא עובר את מכשולי בטון הנ"ט הראשון. ראיתי אותו נע ראשון. אחריי נע כלי שני, ואני הייתי השלישי שעבר. פניתי ימינה כי הם פנו שמאלה, ירדתי לתפוס רוחב. את המ"פ לא שמעתי. כשקראתי אליו לשאול מה העניינים, נמסר לי שהוא נפגע. ניסיתי לרכז את כל התחנות של הפלוגה, לאתר את מקומם. התברר שהייתי הכלי היחיד של הפלוגה. ענה לי גם הזחל הטכני ועוד טנק אחד, 3, שלא ידע היכן הוא נמצא.

נתי הגיע אחריי בדרך המחסום ונעמד על ידי מימין. קיבלתי מ'מברג' [קמב"צ] לעבור תחת פיקוד של נתי. נתי הודיע לי שפלוגה פ' תסתער דרך השביל, והוא ואני נישאר בחיפוי מימין. פלוגה פ' לא הסתערה, היא התקדמה לאט בהילוך ראשון. נתי וגם אני צעקנו שיגבירו את הקצב. הם עלו על השביל וטיפסו באיטיות למעלה למוצב. כשהגיעו בערך לאמצע הדרך, קיבלתי הוראה מנתי להתקדם יחד איתו על השביל. נדמה לי שעלינו ארבעה כלים עד הקצה ואז נפגע כנראה כלי אחד, כי ראיתי אותו זז אחורה.

חיפשתי את הכיפה וראיתי את הכלים של פ' מתקדמים באיטיות לעבר הקצה השני של הכפר. צעקתי אליהם בקשר שיתקדמו מהר יותר, ונתי נתן להם הוראה להגביר קצב והודיע להם שהם יידפקו בגלל זה שהם נוסעים כה לאט.

ואז הראשון קיבל את הפגז ועלה באש. השני ניסה לעקוף אותו וקיבל פגז גם הוא ואחריו השלישי. נעצרתי במקום והתחלתי לסרוק מהיכן יורים. היה שקט ולא הבחנתי במקור האש. פתאום ראיתי שניים מאנשי הצוות שנפגעו רצים לקראתי, ואחר כך הצטרפו אליהם גם אחרים.

כנראה שאול ורדי (סמל, מט"ק בפלוגה ז') ריכז אותם. נתנו להם את הנשק שלנו, העוזי והרימונים, ונתי נתן להם הוראה לסרוק את הבתים שהיו מאחורינו.

נשארנו שם עוד שני טנקים ושקלנו אם לעזוב או לא. זיהינו שני אנשים שלנו פגועים, שוכבים על יד הטנקים הפגועים והחלטנו להישאר בשטח. בתחילת ההסתערות הודיעו לנו בקשר ששבעה כלים כבדים של האויב באים כתגבורת, והיתה בעיה מי יתפוס ראשון את הרמה, שיוכל להכות את הצד השני. נתי ביקש סיוע אוויר לכלים שנמצאים בכפר, כי משם נפגעו הכלים שלנו שעלו על המוצב. אחר כך התברר שהיה זה SU-100.

היו קצת בעיות בקשר. כל הזמן היינו בקשר עם 'מברג' בנבי יושע ודרכו עם המח"ט. היו בעיות בעניין זיהוי הכפר כי לא קיבלנו תדריך על כל העניין ולא ידענו מה המקום שעליו עלינו. מסרנו נקודת ציון מקום על סמך הטנקים הפגועים שלנו שהעלו עשן.

באו המטוסים בגל ראשון ובקושי זיהינו אותם. הם הפציצו כפרים מאוד רחוקים. בגל שני הם תקפו מצד דרום-מזרח, צד שלא הטריד אותנו. אחר כך ראינו שפגעו בתגבורת האויב. רק בגיחה השלישית הם ירו לכיוון הצפון מזרחי של הכפר.

בינתיים הודיע לנו 'מברג' שהמח"ט נמצא בדרך אלינו עם תגבורת ליד הכלים הפגועים שלנו למטה, באיזור מכשולי הבטון נ"ט. התאספו אנשים מן הכלים שנפגעו לפני העלייה לכפר. ניסינו לעודד אותם בקשר. היו איתם פצועים, אחד מהם כנראה קשה. בקשר הודיעו לנו שהפינוי בדרך והתגבורת בדרך. כך חיכינו שעתיים.

היינו כל הזמן בתצפית. פחדנו בעיקר מחוליות בזוקה, ולכל רעש היינו יורים צרורות ליתר ביטחון. היתה בעיה של זיהוי התגבורת. ראינו אותם נעים מצפון דרומה, בצד המזרחי של הכפר. המקלען שלי רצה לירות עליהם כי הוא חשב שזה הקנה של התותח שפגע בטנקים שלנו. הודעתי לו שאלה הטנקים שלנו.

ניסינו לקשור איתם קשר. התקשרנו איתם באמצעות 'מברג' והודענו להם שאנו נמצאים מצד ימין שלהם. הם לא ראו אותנו כי נמצאנו בקצה הרחוב השני, אך הם כנראה לא הסתכלו אלינו. נתי נפנף להם בדגל, אני יריתי שתי רקטות. רק אחר כך הטען-קשר אמר לי שמן הזחל"ם נפנפו אלינו בדגל. נתי לא יכל היה לראות זאת, כיוון שבית הסתיר לו.

הודעתי לו שהם זיהו אותנו. הוא ביקש ממני להודיע להם שהם יתקרבו אלינו, כיוון שעל הסיפון שלו היו פצועים והוא חשש שבבתים שבינינו לבינם ישנם סורים שיכולים לפעול נגדנו, ובגלל הפצועים לא יוכל לצדד את הצריח. כן היו התפוצצויות בטנק שבער. סימנתי להם להתקרב, הם סימנו לנו שאנחנו נתקרב. המח"ט סימן לנו להתקדם, שהכל בסדר. סטינו קצת שמאלה והתקדמנו לעברם. מן הטנק שהתקדם בראש, של סגן יהודה ארזי מגדוד 377, נמסר לנו שהוא הרס SU-100 אחד בכפר, ועוד אחד שהיה בדרך אלינו מכיוון קונייטרה-וואסט.

התגבורת ירדה מן הרכס להתארגן ללילה, ואנחנו התחלנו להתקפל כבר, ואז ראינו במרחק 2,000 מ' מצפון להבה מטנק שנפגע כנראה קודם על-ידי המטוסים ועל ידי הבהק של תותח יורה. ניסיתי לזהות מה זה, אך לא הצלחתי כי החשיכה ירדה.

התחלתי לנוע לעבר התגבורת שהתארגנה, כשנתי נע לפניי עם הפצועים ואני מאבטח מאחור. לפתע ראיתי שני חיילים משלנו נעים לעבר הטנקים הפגועים שלנו. נעצרתי בעקבות ההבהק, תפסתי עמדת אש לאבטחה וסימנתי לשני החיילים לבוא אליי. הם באו אליי ואמרו לי שחסרים שני אנשי צוות שישבו בתא המקלען והנהג, והם לא יודעים מה קרה להם. הודעתי להם שעוד בתחילה ראיתי שני אנשים שוכבים על יד הטנק, אך הם אמרו שאיש לא הגיע אליהם. נשארתי בחיפוי והם התקדמו לעבר הטנק, הסתכלו בטנק ולא מצאו דבר, וחזרו.

בלילה באו הליקופטרים ופינו את הפצועים".

המ"מ רן אפרת: קיבלנו הודעה בקשר מהמח"ט למג"ד כי סטינו ואנו חייבים למשוך צפונה. זה לא בוצע

רן אפרת, מ"מ 3 בפלוגה ז' (רמת הכובש, אחראי על מכונות חקלאיות), על הלחימה בגזרה המצרית: "לאחר שמיעת החדשות בקול ישראל על פרוץ המלחמה, חיכינו בערך עד 0930 וזזנו לכיוון כונתילה. עברנו את הקו הירוק בערך ב-1100. עוד לפני הקו הירוק נתקע הטנק שלי (M-51) והתחלפתי עם הסמל בטנק שלו (הטנק שנתקע נעצר בגלל פריצת מים במערכת הקירור והצטרף אחרי שעה לאחר תיקונו ע"י החט"פ), ומיד התחלנו לירות לעבר טנקי אויב (צנטוריונים ו-PT-76), שעמדו בעמדות אש לגבינו בטווח של בערך 3000.

אני זיהיתי כארבעה טנקים. דפקנו טנק אחד שהתלקח ואנו קיבלנו שתי פגיעות נפץ, כנראה מרגמות, ונקטפו כל המכלולים החיצוניים חוץ מהאנטנה והדרגש, והמנוע דומם. ראוי לציין כי נראה כי מנוע היה כבה לאחר פגיעה ישירה ללא נזק מכני. הדלקנו את המנוע ופגענו בעוד משהו, כנראה BTR.

חיכינו ששאר הפלוגה תצטרף לאחר תיקונים, וקיבלתי הוראה לקחת עוד שני טנקים וזחל תחמושת ולנסוע לשתק מרגמות וסטלינים באיזור הצפוני. הגענו לעמדות אחרי נסיעה של כק"מ, אך עדיין היינו בטווח של 4600 ולא יכולנו להתקדם יותר בגלל פני השטח. ירינו לעברם כמות גדולה של תחמושת עד שהושגו פגיעות. טנק סטלין הושמד (לא ברור על-ידי מי) ובתוך מהלך הקרב מילאנו תחמושת מחדש. זה היה בערך ב-1530.

בשלב זה התקבלה פקודה לעזוב יעד זה ולנסות לתפוס את כונתילה עצמה. המ"פ ואנחנו עמדנו בעמדות חיפוי (5 כלים) ומחלקה 4 בפיקוד הסמ"פ (4 כלים) התחילו לקצר טווח ולתפוס את היעדים שירינו עליהם בבוקר. כשעלו עליהם נדפקו שני טנקים שלנו באש נ"ט. בשלב זה הצטרפנו אליהם והתחלנו לירות לעבר היעד המרכזי. היתה בעיה של פינוי הפצועים כי לא נעו איתנו שום כלים מתאימים. הפצועים פונו על-ידי זחל"ם טכני.

אני אישית קיבלתי פקודה לחלץ פצוע שהיה ליד טנק פגוע על יעד שלהם. חילצנו אותו, זזנו אחורה, תפסנו עמדה וחיכינו שיקחו את הפצוע. זה לקח כשעה ואז פונה גם הנהג שלי שאיבד את השליטה על עצמו. זה היה בערך ב-1700.

ואז קיבלנו פקודה להתקפל אחורה. כל זה התבצע תחת אש מרגמות חזקה של האויב. עברנו את הקו הירוק וראינו באותה הזדמנות קרב אש בין המצרים לבין עצמם, בעיקר לפי הנותבים.

התמקמנו קצת מעבר לקו הירוק ומרבית הלילה עברנו בהכנות ליום הבא. התחלנו בערך ב-0800. נענו לכיוון צפון ואחר כך מערב לכיוון הסטלינים. כשהגענו לשם היתה למ"פ תקלת קשר. זיהינו אומנם את הנ"ט של האויב, אך הטווח היה גדול מדי (מעל 5,000). כשהתגברו על בעיית הקשר נתקבלה פקודה לנתק מגע וזה בוצע בחיפוי התמרונים.

אצלי נדלקה אז נורית אדומה (על חום מים), נשארתי לבד בשטח ונסעתי חזרה במהלך שני. לאחר זמן פגשנו קומנדקר עם עוקב והחת"פ עזר קצת והצטרפנו ליתר הכוח. ואז כל הכוח חזר לנקודת המוצא של אתמול. עמדנו שם עם מנועים מדוממים כשעתיים, אך לא היו מטרות והתקבלה פקודה שוב לחדש מגע עם כונתילה.

התחלנו לקצר טווח בחיפוי הדדי. כשהגענו לטווח 3,000 קיבלתי פקודה כי אני והמשנה נקצר טווח עד ל-1,500 ונתחיל לירות לעבר יעד מלא, מה שנראה כטנקים. ירינו לכיוון היעד, אך לא נראו פגיעות, אך כוח שכן חיסל סטלין נוסף. זה היה בערך ב-1200 או 1300. אחר כך התחלנו לנוע אחורה, טנק טנק, תוך אש מרגמות מסייעת בשעה שגם עלינו ירדה אש מרגמות.

התארגנו לתנועה אחורה, היות ולמ"פ לא היה קשר אני קיבלתי את ההוראה מהמג"ד לנוע חזרה והובלתי את הכוח עד למעבר לקו הירוק. כל הזמן היו בעיות עם מנועים שהתחממו. אש מרגמות האויב עקבה אחרינו כמעט עד לחניון שלנו, שהיה כשני ק"מ בשטח שלנו. שם חיכינו לכל המפגרים. כשהגיעו כולם הצטרפנו למג"ד לחניון לילה. קיבלנו ב-2400 הוראה להתכונן להתקפלות לכיוון אילת, אבל למחרת בבוקר נענו על שרשראות חזרה לכביש ועלינו על מובילים בכיוון ראש פינה. לשם הגענו אחרי 18 שעות. באותו יום לא אירע דבר".

רן אפרת על הלחימה בגזרה הסורית: "למחרת בבוקר (יום ו') התחלנו לנוע בערך ב-0900 ועלינו בכפר סאלד. אני הייתי טנק אחרון של הפלוגה כי נתקעתי, אך הטנק תוקן והמשכתי לנוע. את הכפר הערבי הראשון עברנו בלי בעיות וירינו רק במקלע לעבר אנשי חי"ר. קיבלנו הודעה בקשר מהמח"ט למג"ד כי סטינו ואנו חייבים למשוך צפונה. זה לא בוצע.

עברנו עוד כפר אחד ונעמדנו בשטח שצפה על קלע. התפתח קרב אש. השמדתי טנק אחד (כנראה T-34). עמדנו שם כשעתיים תוך ניהול קרב אש. היתה פקודה למ"פ לקחת פיקוד כי המג"ד נפצע, אך בגלל תקלה במערכת הקשר לא קיבל זאת. ניסיתי לאתר את המ"פ ברשת הפנימית, אך לא הצלחתי.

הצלחתי לאתרו ובסימני יד קראתי לו. העברתי לו את כל ההודעות והתחלפנו בטנקים. הוא היה כבר פצוע. הטנק שלו היה ללא תותח (שנתקע) וללא קשר. הוא הורה לי לארגן את הטנק ולנסות להתקדם. סידרתי את הקשר, אך התותח נשאר מקולקל (פגז בלתי ירוי תקוע בבית הבליעה).

מהכניסה לשטח האויב התקדמנו בטור, ובמהלך ראשון עברנו את מחסום הטנקים והמשכנו לירות לעבר הכפר. אני חיפיתי לעבר מוצב חוץ בעזרת 0.5 וה-0.3 המקביל. שם הלך לי הדיפרנציאל, אם כי לא ידעתי זאת.

היות ולא היה לי תותח ניסיתי לפנות מספר פצועים עם הטנק שלי לעורף, ואז נתקע הטנק סופית. שם החלו שוב בעיות קשר ואני תיווכתי בינו לבין 22 [קצין אג"מ חט' 8].

זה נגמר בערך ב-1800, אנו חיכינו לחילוץ פצועים שאחד מהם מת בינתיים. איתנו לא היו שום אמצעים לטיפול בפצועים. בינתיים הצטרפו עוד שישה אנשי צוות מטנק שנתקע. בערך ב-1930 עלו כל הדרגים. הפצועים חולצו רק ב-2100 ואז הלכנו לישון.

למחרת היינו בהתארגנות במקום כל היום. ביום א' עלינו לוואסט ומשם התקפלנו אחורה חזרה".

מיכאל שפיגל: נסיגת הסורים היתה מסודרת, באמצע הקרב הם נסוגו במשאיות על דרך בלתי ממוקשת תוך מתן חיפוי

מיכאל שפיגל, תותחן במחלקה 3 פלוגה ז' (מורה למוסיקה מנתניה): "אני הייתי התותחן בטנק של רן אפרת, מ"מ 3 פלוגה ז'. עד שהתחילו עם המ"מ על מוצב קלע, המ"פ נתי הורביץ קיבל פיקוד על הטנק והתחיל לארגן את הכוח (כי אז קיבל את הפיקוד על הגדוד לאחר שהמג"ד נפצע). התחלנו להתקדם תוך קרב אש. צוותי בזוקה סורים ניסו לפגוע בנו ונאלצתי לטפל בהם במקלע. חיסלתי מספר תותחי נ"ט, שאחד מהם היה בתוך בית ממש.

הגענו עד למעלה (היינו רק שני טנקים) ואז חיכינו כשעתיים בתוך המערך הסורי תוך חילופי אש מנשק קל. בשעה 1700 קיבל המ"פ דיווח ששבעה טנקים סורים נעים לעברנו, ולאחר זמן קיבלנו סיוע אוויר וכעבור חצי שעה זיהינו כשלושה טנקים שנעו לכיווננו מכיוון צפון-מזרח.

ניסינו לשדר אל ערוץ חירום חש"ן, אך הם לא ענו. לבסוף תיווך בעזרת 22 כי אלה טנקים ידידותיים. לפני כן פינינו שני פצועים משלושה טנקים שנפגעו אחרונים. כשהגענו למעלה עצרנו ומשם נלקחנו לחניון החטיבתי.

מתקבל הרושם כי נסיגת הסורים היתה מסודרת כיוון שבאמצע הקרב הם נסוגו במשאיות על דרך בלתי ממוקשת תוך מתן מכות אש לחיפוי".

רב"ט יובל לאור: הפצוע ואני הלכנו לאורך הכפר בדרך שבאנו עם הטנקים. התקדמנו כמעט זקופים, לא היה לנו לא נשק ולא חגור

רב"ט יובל לאור (בצוות של סג"מ נחום טויב): "במהלך הקרב היתה הרגשת אדישות, אפילו שאננות. אכלנו בטנק כשמסביבנו התפוצצו פגזים של מרגמות. לפני כן היתה התלהבות עצומה. כחצי שעה לפני שיצאנו פרסנו זחל ועבדנו כמו מטורפים כדי שנוכל לצאת עם הכוח בזמן.

היתה לנו הרגשה שמפקד הטנק, הסג"מ, חוסך בפגזים. נדנדנו לו עד שהסכים לירות את הפגז הראשון.

ראיתי את אהוד דרך הפריסקופ שלי רץ אלינו ומבקש שנחפה עליו. היינו עם התותח קדימה ולא לכיוון המוצב, כך הרגשתי את עצמי חשוף בתוך הטנק.

ירינו רק צרורות מקלע, כי לא הסכים לירות בפגזים. מישהו אחר הוריד את הנ"ט ירה עליו. התעכבנו שם 3 דקות והתקדמנו. תפסנו עמדה אידיאלית כמו שכתוב בספרים, על הרכס מצפון לכפר. העמדה חלשה על כל הכפר, כולל הנ"ט שבחזית. לא פעלנו נגד הנ"ט כיוון שהם לא פעלו.

נשארנו שם די הרבה זמן, עד שגילינו SU-100 ו-T-34, והחלפנו איתם אש. לאחר הקרב הסתבר לנו שפגענו ב-SU-100, אם כי הוא לא בער.

היה לי רושם שנכנסתי להתלהבות יתרה, ואולי הפרעתי למ"מ בכך שאמרתי לו – הנה הנה, כי ראינו את ה-T-34 יורה מולנו. הוא גילה קור רוח ואיפוק. על כל פגז היינו צריכים לבקש אישור.

מהתחלת הפעולה רדפנו אחרי כל הפלוגה ולא היינו במקומנו במחלקה. המ"מ שאל את אפי אם להצטרף אל הכוח שנכנס לכפר, או להישאר בעמדה. אותי אישית הפתיעה העובדה שהוא ביקש מאיתנו להצטרף לכוח, משום שהרכס נשאר חשוף ואנחנו יכלנו לתת לו חיפוי מצוין מהאגף.

התקדמנו אליו, וחיסלנו BTR-152 שהיה כבר כנראה נטוש (הוא התגלה לנו לפתע). היו כמה תקלות בתחמושת. הטען-קשר טעה והכניס ח"ש במקום נפיץ.

בתנועה למטה ראינו כלי אחד שלנו בוער, והדבר כבר הוציא אותנו לגמרי מן השלווה. הצטרפנו לכוח העולה לכפר שהתקדם בנסיעה איטית מאוד, כשאנו יורים רק אש מקלעים לחלונות. הסורים ברחו באדישות מפליאה – ממש בהליכה. זה נראה די יפה עד שהגענו לקטע הדרום-מזרחי של הכפר, ושם נמצאו לפנינו שני כלים שלנו שנפגעו בצורה קשה. לדעתנו היה עלינו להיעצר, אך קיבלנו הוראה להמשיך, והמשכנו.

המרחק בין כלי לכלי היה כ-10 מטר והיה עליי להשגיח שהמקלע המקביל שלי לא יירה על הטנק שלפנינו כשצידדנו את הצריח.

לפתע חטפנו שני ח"שים כשאנו במרחק של 8 מטר מהטנק הבוער. אני עצמי הרגשתי רק הדף אוויר חזק, ועם ההתפוצצות עלתה אש מהצריח שהגיע לי עד גובה החזה כשישבתי על הכסא. קפצתי למעלה והרגשתי שאני נלחץ עם המ"מ לפתח הפליטה. ידעתי שאם אחד משנינו לא יוותר – נישאר שנינו תקועים.

נכנסתי חזרה מעט פנימה, המ"מ יצא ואני קפצתי אחריו. קפצנו למקום שהתותח היה מצודד אליו, דווקא למקום שממנו קיבלנו את הפגיעות. מכאן והלאה אני זוכר רק את עצמי. כשקפצתי נפגעתי ברגל בגלל קפיצה לא נכונה. רצתי אל מאחורי הטנק שנמצא מאחורינו. טנק זה שהבחין בפגיעה שלנו התחיל בנסיעה לאחור, ואני החזקתי על-ידי זחלים והתקדמתי לידו.

נכנסתי למין בקעה והתאספנו שם ארבעה, שניים מהטנק של נחום טויב ושדה צבי, ועוד פצוע אחד, פליט יחיד מהטנק שבער לפנינו, כשהוא חבול ושרוף.

נחום אמר שמוכרחים לרוץ לפתוח לטען-קשר, אך אמרתי לו שלא ישתטה כי השטח מוכה באש אויב. אני עליתי עם הפצוע על סיפון של טנק שהיה שם, כנראה הטנק של נתי. ביקשתי מהמ"מ שייקח אותנו במהלך אחורי אל הדרך המרכזית והוא אומנם עשה כך, ולקח אותנו 20 מטר לאחור כשהוא ממשיך לירות לפנים.

שם ירדנו, הפצוע ואני, והלכנו לאורך הכפר בדרך שבאנו עם הטנקים. התקדמנו כמעט זקופים. לא היה לנו לא נשק ולא חגור, ואחר כך סטינו מעט שמאלה וירדנו בדרך בקר (כנראה) לעבר מוצב החוץ, במטרה להגיע לטנק של אהוד שנתקע מאחור בהתחלת הכפר. כשהיינו ממש למטה ראיתי שבכניסה לכפר התכנסו חמישה טנקים שלנו, שינינו את הכיוון והלכנו אליהם.

לאחר שהגענו לשם הם אמרו לנו שהיו יורים בנו כי חשבו שאנו סורים, אלא שהבחינו המערכת הראש-חזה שהיתה תלויה עדיין עלי. הם עמדו שם ולא ירו. כפי שאמרו – כיוון שלא ידעו אם חרמ"ש שלנו נכנס או לא. שם הוגשה עזרה ראשונה של אנשי הצוותות לפצוע, חבשו את כוויותיו ממש כמו שכתוב בספרים. היו שם גם פצועים נוספים, רק כעבור ארבע שעו הם פונו.

שכחתי לציין כי המ"מ שלי נפגע עוד כמעט בכניסה לכפר, אבל לא הורגש כלל בטון שלו שהוא פצוע. דם ממנו טיפטף עליי כל הזמן".

רונן צבי: הטנק יצא מכלל פעולה, לא יכולנו לצודד או להניע. הוצאנו את הנשק האישי ומקלע 

רונן צבי, פלוגה ה' [או פ'?] (פרץ, מחלקה 2 M-50, פרדסן מקיבוץ העוגן): "בכונתילה השתתפתי בכוח א' של הסמח"ט תחת פיקודו של שכטר. לאחר מכן הועברנו צפונה וכונסנו מקרית שמונה על הכביש. בפלוגה זו סיפחנו ארבעה טנקים לפלוגתו של אילן [לבנון], התחלנו לנוע בערך בצהריים ועלינו עד כפר סאלד ושם עצרנו תחת הפגזה בגלל היתקעות טנק על הציר בדרך אל הרמה. הטנק פונה והמשכנו לנסוע. עלינו כ-4 ק"מ ושם הטנק של המ"פ (אילן) והטנק של סגן יאיר רומבק עלו שמאלה לעמדות חיפוי. אני ועוד סגן אחד עלינו אחריהם ושם התחלנו בקרב אש עם טנקים ונ"ט של האויב.

הטנק של יאיר רומבק קיבל פגיעה ישירה, אני התחלתי לשפר עמדה לאחור ואיך שהוא נפצע נתתי פקודה לשני אנשי צוות שלי לחלץ אותו על אלונקה, ואני עברתי לתאו של הטען-קשר והתחלתי לטפל בתותח ולפקד על הטנק. ואז הטנק נפגע בפגז ח"ש כנראה ונפצעתי מרסיסים.

הטנק יצא מכלל פעולה, לא יכולנו לצודד או להניע. הוצאנו את הנשק האישי ומקלע. באותו זמן ירד הטנק של המ"פ עם נפגעים של רומבק. העלינו את יאיר על הסיפון ועליתי גם כן וירדנו לשאר הפלוגה, ומשם הלכתי כקילומטר ואז עליתי על זחל"ם שפינה את הפצועים".

מחסום הקוביות בצילום מכיוון קלע

מחסום הקוביות בצילום מכיוון קלע

המ"מ זאב חטין: המ"פ עצר ואמר כי המרגמות שלנו מטווחות בכפר. עצרתי בצד הדרך – ואז נפלה פצצה על הצריח ונפצעתי

זאב חטין, החל בגזרת דרום כמ"מ 2 בפלוגה ו', המשיך בצפון כמ"מ 1 בפלוגה ז' (חקלאי מבית זרע) – על הלחימה בגזרה המצרית: "יצאנו משטח כינוס בערך ב-0800. המ"פ איבד את הפלוגה לאיזה חצי שעה. נסענו דרומה והחבר'ה שבאו בדרך זו הסתבר כקצרה, ומצאנו חזרה את המ"פ. בבוקר ב-0100 עברנו את הירוק. היעד היה יעד פלוגתי והיו טנקים (PT-76) והיו בו כשלושה SU-100 וחי"ר. נעמדנו בטווח 3500 (אני היחידי שהייתי עם M-51) וביקשתי רשות לפתיחה באש. עשר דקות לא קיבלתי תשובה ולאחר מכן הסתבר כי התקלקל מכשיר הקשר. פתחתי לבד באש לאחר שהייתי בטווח ירי. לפניי אכן נמצא אויב. ירינו שני פגזים נפיץ ומיד קיבלנו אש מרגמות. היה ברור כי היינו מטווחים.

ירדנו וקיצרנו טווח לכיוון המ"פ. באותו זמן התקשר המג"ד וניסה להשיג את המ"פ. ביקשתי להעביר את ההודעה דרכי. המג"ד ביקש אינפורמציה ודיווחתי אותה. המ"פ עבר לטנק שלי ושלחתי את הטען-קשר לטנק שלו. בינתיים ירינו ופגענו בפגז חמישי בטנק אחד (PT-76) מטווח 2400, וירינו בעוד כלי שלא זוהה שהתברר כי היה זחל"ם.

ראוי לציין כי הפלוגה המשיכה לירות על הטנק שבער לפחות 20 פגזים.

לאחר מכן עברתי לטנק הסמל בערך ב-1130. משם הוצאתי את הטען-קשר ושלחתיו לטנק שלי. הטנק שלקחתי היה ללא קשר כתוצאה מפגיעה, ירינו בעוד טנק שלא ירה. ירינו והפגז השני השמיד את הטנק. ראינו עוד צריח ופגענו בפגז ראשון כנראה ב-SU-100 ב-1400. על הרכס ממולנו נסעה משאית. ירינו בנפיצים ופגענו באחת שבערה ואחרי כן עשינו מלא מחדש. המ"פ לקח בינתיים מחלקה ובאף שמאלי עלה אל הרכז שעליו עמדנו. שיפרנו עמדות ותוך כדי זה ירינו קצת על חי"ר שברח, עם פגז ראשון.

עלינו על הרכס שעליו עמדו המצרים שנפגעו. לפנינו היה ואדי ברוחב כ-1300. בוואדי היתה תנועה גדולה של כוחות שריון ורכב רך שעסקו בנסיגה. ירינו ב-0.5 על SU-100 שנעצר, ואז מישהו דפק אותו.

במרחק כ-3000 (הוואדי הלך מאיתנו והלאה) היתה תנועה גדולה של כ-25 נגמ"שים ועוד מספר כלי רכב. פתחנו ב-0.5 על PT-76 ודפקנו את המיכלים הנתיקים. הצוות ברח, אך נפגע על-ידי משהו אחר. כל זה היה ב-1230 בערך. ירינו על הזחל"מים שברחו. בטווח בערך כ-4000 נטשו כארבעה זחל"מים. החלטתי לקצר את הטווח. חצינו את הוואדי, בתוך הוואדי עמד בולדוזר ומשאית ששיתקנו אותם. גיליתי פתאום שאני לבד. עצרתי וחיכיתי עד שהתקרבו שבעה כלים, כולל המ"פ. שם חזרתי לטנק שלי. לא היה לי קשר פנים בטנק. נתגלה כוח של T-34. בערך בטווח 2500 הם ירו, אך החטיאו. תפסנו עמדות.

פינינו פצוע מהרעלת גזים ואני פתחתי באש. פגענו באחד, שאחרי פגז חמישי התלקח. ניסינו לירות על השני ובאותו זמן המ"פ דיווח שבאגף ימין נעים חמישה כלים. צפינו ימינה לעבר הכלים שהיו בערך כ-3400. זה היה בערך ב-1415. הם נראו כסנטוריונים.. אחד מהם נתקע ואותו השמדתי בפגז חמישי. שניים בינתיים נעלמו. ירינו על אחד וחשבנו שפגענו בו. פתחנו באש לעבר מה שנראה ככלים וייתכן שהיו שם טנקים. ירינו שבעה פגזים ולא פגענו בכלום. המ"פ ביקש שנחסל את ה-T-34 שעדיין ירה. ירינו בו פגז אחד והוא נסוג.

הפלוגה ניתקה מגע ב-1530 ונסענו בחזרה 5 ק"מ לכיוון דרום ומזרחה ועשינו טיפול. ניסינו לתקן תקלות קשר ולא הצלחנו. שם חיכינו עד 1600. המג"ד הורה לפלוגה להיות מוכנים לעזור לפלוגה ז'. חזרנו מזרחה ולאחר מכן צפון-מערבה ועמדנו בעמדות עד בערך 1730. עשינו קצת סדר בטנק. כל הגדוד התקפל, עברנו את הירוק ונכנסנו לחניון אחרי טיפול. לא קיבלנו ח"ש באותו לילה אלא רק נפיץ. בבוקר הגיעו משאיות דרג והשלמנו את הח"ש. תיקנו גם את מערכת הקשר אם כי זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. חלק בתותח שהיה חסר לא נמצא וזה מנע טעינה מהירה יותר של התותח (טעינה לקחה כשתי דקות).

ביום השני ההוראה היתה ליצור מגע. עברנו קו ירוק ב-0900, נסענו כ-3 ק"מ בכוונה להיות כ-5 ק"מ מהם. המקום היה מטווח ע"י ארטילריה, ושיפרנו עמדות מספר פעמים. עשינו זאת בערך עד 1400. בערך בשעה זו המ"פ נתן פקודה לנוע קדימה. נפתחה אש מעמדות שאתמול כבשנו. שיפרנו עמדות לימין, תוך אזהרה ששם יש כוחות שלנו. פתחנו באש בתותח על אבנים ובזבזנו כ-15 פגזים. בערך ב-1600 המ"פ דרש שנעלה לעמדה ונטריד מספר סטלינים שהתגלו בשטח. עשינו זאת וירינו שני פגזים והם ירו חזרה מטווח די קרוב. נסוגנו חזרה. הם ניסו להפעיל לחץ, אך הפסיקו מיד. נענו חזרה ובערך ב-1700 היינו בקו ירוק וחזרנו לחניון גדודי".

חטין על הגזרה הסורית: "משם עלינו צפונה. החל מכאן – פלוגה ז' מחלקה 2. התרכזנו ליד יסוד המעלה ועלינו לאיילת השחר. ביום שישי ב-1000 התחלנו לזוז והגענו ב-1115 לכפר סאלד. המ"פ הוביל הפלוגה אחרי המג"ד, אני הייתי שני. הגור נתקע והצטרף בסוף.

אני פקדתי על צוות הגור בטנק הגור ואיש חוליה טכנית היה המקלען. מפקד טנק הגור פקד על הצוות שלי בטנק, שלא היה כשיר כל כך. חצינו את הירוק בערך ב-1130. הציר צריך היה לעבור את נעמוש וזעורה. התדריך היה לא טוב ולא היה לי מושג לאן אנו נוסעים. מפה ראינו רק חמש דקות ולא היה לנו מושג על מערך האויב. אם כי ציינו שבזעורה ובקלע יש מוצב חזק.

נסענו כ-200 מטר בדרך לא דרך עד שהתגלה הנעמוש. המ"פ קרא לי ונסענו בצמד לפנים. לא היתה אש אויב. הוא נכנס למוצב ואני על הדרך בין המוצבים. מספר חיילי אויב, ככיתה או שתיים ברחו [המשפט הבא נמחק]. היות והמ"פ נסע לאט הפכתי למוביל הכוח. המשכנו אל המוצב השני (לפני 1200) שהיה כק"מ משם. באמצע הדרך פתח עלינו נ"ט משמאל. ירינו וחיסלנוהו בנפיץ. המשכנו וקיבלנו אש מקלעים כבדים משמאל, כנראה מזעורה. ירינו בחזרה במקביל והם השתתקו, אם כי אני מפקפק שהשמדנום.

באותו זמן הגענו למוצב השני. לא קיבלנו אש. ירינו לתוך המוצב ונראה כאילו חלק נפגע. לא נכנסנו למוצב עצמו. עד כאן נסענו דרומה, וכאן הדרך שברה צפון מזרחה. כאן פתחו עלינו במרגמות שנראו כ-81. אש מטווחת היטב במטחים גדולים, וזה נראה כמשימת אש סכנה מן העיקול והלאה.

הגענו לאיזור הכיפות שהיו כ-200 מטר מן העיקול, משם לזעורה (הכפר) היו כ-600 מטר. המ"פ עצר ואמר כי המרגמות שלנו מטווחות בכפר. עצרתי בצד הדרך. הייתי צריך לסדר משהו במנוע (להחליף מיכלים), כשיצאתי החלטתי לפתוח באש 0.5, אך זה התברר כמקולקל (כנראה חסם בקנה). רציתי לבקש מברג ואז נפלה פצצה על הצריח ונפצעתי.

נחבשתי במקום והמשכתי לירות על הכפר כעשרה פגזים. המ"פ הגיע באותו זמן וסימנתי לו שאני פצוע ושיעבור קדימה. התחלתי להרגיש ברע. נכנסתי לצריח וביקשתי שיפנו אותי. באותו זמן גם הטען-קשר קיבל הרעלת גזים. היות ואיש החוליה הטכנית שצורף אלינו לא הכיר את הצריח, נראה לי כי לא ניתן להפעיל את הטנק כיחידה לוחמת. זה היה בערך ב-1215. עקב הפגזת המרגמות סגרנו את המדפים ונסענו אחורה כ-300 מטר. שם עמדנו וחיכינו, ואחרי כשעה וחצי פינה אותי הרב סמל של אילן [מ"פ ו], והוא עלה לפקד על הטנק אחרי שהחליף את הטען-קשר באיש צוות שהיה איתו. אותי פינו עם הטען-קשר".

המ"מ אהוד קופילביץ': ראיתי כי הטנק של רומבק חוטף פגיעה ישירה. הוא קפץ והתחיל לצעוק – הצילו אותי

אהוד קופילביץ', מ"מ 2 בפלוגה ו' (חקלאי מבית אורן), על הלחימה בגזרה המצרית: "ביום 5.6.67 צורפתי עם הכוח של הסמח"ט במשימה עצמאית לשמירת אגף, כאשר איתי שלושה טנקים, מחלקת חרמ"ש ונ"נ. בשעות אחה"צ הצטרפתי לכוח א'. בערב הושיבו אותי על ראס אום חלוץ שטח 319 ככוח מתריע ובולם במידת הצורך.

עם בוקר יום 6.6.67 חזרתי לכוח כאשר השארתי במקום את נ"נ שקד עם סגן יהודה וזחל של הנדסה. חזרנו לאיזור הפארן, תודלקנו באמצע. תפקידי הקבוע בגדוד – סמ"פ פ'.

הורידו אותנו עד מישורי כונתילה אוטומט 40, ושם השאירו אותנו ללא הוראות, כאשר אנחנו לא שייכים לאיש. ניסיתי להתקשר עם המג"ד, אבל לא הצלחתי. לבסוף קיבלנו פקודה לחזור לעמדות המתנה. נשארתי בסוף לוודא שכל הטנקים נוסעים. פגשתי בשטח טנק של שילה שעה שנעזב על ידו. הטנק היה מקולקל. גררתי אותו. עם לילה נכנסנו לשטח כינוס של שתי הפלוגות.

ביום 7.6.67 קיבלנו פקודת יציאה לעבר הגדוד שהיה מדרום לנו. דהרנו לעבר הגדוד והצטרפנו אליו. ברגע שהגענו קיבלנו פקודת יציאה לכיוון הכביש עם 4 לפלוגה ו' כאשר אני מצטרף בתור מ"מ 2. עלינו למובילים ונסענו צפונה. הגענו למחרת בבוקר".

קופילביץ' על הגזרה הסורית: "8.6.67 ישבנו על הכביש הראשי לכיוון קרית שמונה. כל היום וגם בלילה שהינו שם. חשבנו לצאת בשעה 1400 למלחמה, אבל דחו זאת למחרת.

9.6.67 עם בוקר נכנסנו לשטח כינוס וקיבלנו פקודת תזוזה. לא ידענו כלום על התוכנית. ירדנו עד הכביש הראשי, שם נאמר לנו – 'פעל'. קיבלתי הודעה מהמ"פ כי עולים בכיוון כפר סאלד. לא היתה לי מפה. הפלוגה נעה אחרונה בשדרה. אני נעתי אחרי הסמ"פ גדעון.

באיזור גבעת האם קיבלנו הפגזה, שם נפצע גדעון. ראיתי אותו יורד מהטנק. דיווחתי למ"פ על המקרה, אולם נראה כי לא שמע אותי. הטנק של גדעון נשאר על הציר וחסם את התנועה. מאוחר יותר עברתי אותו ואחריי כל השדרה. הג'יפ היה כבר קדימה וכל הזמן הורה לי להשיג אותו. הכנסתי פגז לבונקר במוצב הראשון. היו שם כמה זחל"מים שלנו שסימנו לי אותו.

המשכתי להתקדם והרגשתי כי הטנק לא סוחב. היתה לי נזילת דלק ועצרנו כדי להעביר דלק ממיכלים עליונים למיכל תחתון. ראיתי שזה ייקח זמן, הושבתי את הגור על הטנק שלי, עליתי על שלו והמשכתי לעבר המ"פ. הוריתי לגור אחרי שיגמרו את התדלוק האמור להצטרף. בדרך כיוון אותנו רפי מוקדי, שהיה על ג'יפ לכיוון המ"פ. הזהיר אותנו כי הטנקים של נתי לפנינו ושלא נירה עליהם.

הגעתי למ"פ, הוא זיהה אותי וסימן לי לעלות אחריו על מוצב שהיה משמאל לדרך צפון מזרח. המ"פ התדרדר לאחור עם הטנק שלו, לכן עלה על הטנק שלי במקום הטען-קשר. הטנק שלי היה הראשון שעלה ואחריי עלה יאיר רומבק כ-100 מטר אחריי. יריתי כמה נפיצים לעבר בית שהיה ממולנו, הבית השמאלי. היו חיילים סורים ממולנו. השתמשתי הרבה בעוזי. המקביל שלי לא עבד.

לפתע זיהיתי שני טנקים מימין בטווח של 800 בינינו לבין קלע. יריתי עליהם 6-5 פגזים והתותחן הודיע כי הצוות קופץ מהטנק. לא ראיתי שהטנק עלה באש. בשלב זה נעמד יאיר רומבק משמאלי. הבחנתי כי שני פגזים פוגעים 100 מטר לפניי. הפעלתי מדוכות עשן וירדתי לאחור. כאשר ירדתי, מימיני היה רונן ואז ראיתי כי הטנק של רומבק חוטף פגיעה ישירה. ראיתי אותו קופץ והתחיל לצעוק – 'הצילו אותי'. ראיתי את הטען-קשר של רונן קופץ ורץ אליו, ואז ראיתי שגם הטנק של רונן מקבל פגז. הטנק עמד במקומו למעלה. החבר'ה קפצו ממנו ונעו לעברי.

הטנק של ערודי נכנס בין הטנק של רומבק ושל רונן. לפתע ראיתי שהצוות עוזב את הטנק ובאים לעברי בריצה. בשלב זה ראיתי את ה-T-34 מתקרב. היה קרוב. ירדתי לעמדת המתנה עד שהטנק של רומבק הסתיר אותי. רצינו לקחת את החבר'ה שלנו מהגבעה. אני רציתי לתפוס עמדה משמאל, אולם אילן עצר אותי והורה לי לבקש סיוע ארטילרי. כאשר עליתי על הרשת הגדודית הוברר לי כי נתי מפקד על הגדוד.

ביקשנו אש ארטילרית. שאל אותנו היכן אנו נמצאים. עניתי לו משמאלו, והוא שאל איפה משמאל, כי לא ראה אותי. ביקש שאזדהה בעזרת עשן. לא יכולתי להפעיל מדוכות כי ב-4 השתמשתי, והנהג באותו רגע היה בנסיעה לאחור. לבסוף ירדנו ופגשנו את אהוד הקש"א, ואז ביקשנו ממנו אישית.

כאשר ירדנו לקחנו עימנו את כל האנשים שלנו שהיו בשטח, לרבות הנפגעים. את הנפגעים שמנו על הסיפון. מאהוד הקש"א ביקשנו אש על המוצב. הוא העביר אותנו את כל הטנקים לרשת של נתי. אהוד טיפל בפצועים ודאג לפינויים.

אילן המ"פ עבר לטנק של פלוגה ז', והמשיך לפקד עלינו משם. נענו אחרי אילן, עברנו את מכשול הנ"ט. הייתי אחרי אילן 40-30 מטר. לפתע ראיתי שהטנק שלו מקבל פגיעה ואילן קופץ מהטנק. ראיתי עוד מישהו קופץ אחריו. באותו רגע דיווחתי לנתי והודעתי כי אני מקבל פיקוד. ליד המקום שאילן נפגע היתה משאית סורית וראיתי שהוא נכנס מתחת למכונית. המקום הפגוע של אילן היה בעיקול הדרך כאשר אני מוסתר על-ידי הכיפה הקטנה שלפנינו. רציתי להעלות שני טנקים כדי לנסות משם לחסל את הנ"ט לאחר שאזהה אותו. הטנקים לא הגיבו, לכן החלטתי לעשות זאת בעצמי.

באמצע העלייה לכיפה לעמדת אש נפצעתי ומסרתי פיקוד לטען-קשר והוריתי לו להוריד אותי לזחל הראשון. שם היו מפקדים אחרים שיוכלו לקבל פיקוד על הטנק. הגענו לאהוד והוא פינה אותי עד לתאג"ד. אני נפצעתי בשעות אחה"צ".

הסמ"פ אמיר פייגין: הטען-קשר התעלף והקיא, לא יכולתי לפנות אותו החוצה בגלל האש  

אמיר פייגין, סמ"פ (פקיד במשרד הביטחון): "5.6.67 נתקלתי באויב שעה 1200 בטווח של 3,000 מ' במספר שוטים. היו חילופי יריות כשאני מתרמן קדימה בטווח של 200 לתפוס עמדה טובה יותר. לאחר מכן שלח אותי המג"ד לחפות על עוד שני כלים, לחפות על האגף המערבי. עמדנו שם שעה בערך, התארגנו וביצענו חימוש. עד לאותו רגע הוצאתי 17 פגז, וכולם ח"ש.

אחרי שהסתבר שלא היה דבר, חזרתי לכיוון המוצב המרכזי לבזנטי, אחרי שחזרתי לשם המ"פ החליט להקפיץ אותי קדימה עם עוד מחלקה (4). התחלתי לנוע ראשון לחצות ואדי רכוב, אבל מאחר והמחלקה לא הצטרפה אליי והרגשתי שמטווחים עלי, עשיתי חילוץ לאחור בעזרת מיסוך עצמי ותפיסת עמדה מחדש. המשכתי לירות לעבר בטנק שזוהה במוצב הקדמי. אחרי כחצי שעה יצאנו אני ומחלקה 4, חיפוי המ"פ ועוד שלושה טנקים נוספים (סה"כ 8 טנקים), עלינו על המוצב הקדמי שהמטרה היתה לתפוס עמדות ולירות לעבר בזנטי. תוך כדי עלייה למוצב הקדמי נפגעו לנו שני טנקים (של מ"מ 4 והסמל), בשני טנקים אלה שלושה הרוגים, 7-6 פצועים בשני הצוותים. את הפצועים חילצנו לזחל"ם פיקוד וזחל"ם טכני שהיו מאחור. לאחר מכן קיבלתי הוראה לא להמשיך באש ולדווח תנועות אויב. עמדנו עד 1730-1800, לאחר מכן קיבלתי פקודה לחלץ לאחור.

נסענו למגמה שבה תפסנו עמדות. בתחילה עמדנו כ-700 מ' מהיעד המרכזי. כתוצאה מחילופי היריות היו שני טנקים פגועים על המוצב הקדמי, כן היו מספר פגיעות על ביזנטי (על טנקים). ניתקנו מגע מהאויב והתארגנו לתנועה לקו הירוק.

הסתיים היום הראשון, עד לאותו זמן התזוזה, התחלנו לזוז לקו הירוק בשעה 1800, והגענו עם חשיכה. הטנק שלי ירה 17 פגזים ח"ש ועוד כ-6 נפיץ על ביזנטי עצמה. חיסלנו כנראה נגמ"ש ובטוח משאית מלאה חיילים. ירינו עוד מספר נפיצים לעבר עמדות נ"ט משוערות.

6.6.67 בערך ב-0700 התחלנו לנוע לקו הירוק. הגענו למגע עם האויב בסביבות 0900. המטרה היתה לא מזרחה לביזנטי, אלא המשטרה עצמה.

הערה: לא היתה לי מפה, קיבלנו תדריך כללי מאוד על ביזנטי כך שרק בעת המגע יכולנו לזהות את האובייקטים. שמות ההרוגים: גדושר משה, ארז דיבון, יעקובין יעקב.

זיהינו את האויב בטווח 5,000 מ', זיהיתי מוצבים חפורים מאוישים בחי"ר ותנועת כלי רכב. לא ברור אם טנקים או רכב רך. קיצרנו טווח, ובטווח של 3,000 מ' פתחנו באש נפיץ לעבר המוצב. לאחר חילופי יריות, הם ענו לנו באש לא מדויקת. הייתי עם עוד שני כלים לקצר את הטווח, הגענו לטווח של 2,000-1,500 מהיעדים, תפסנו עמדות עם שישה טנקים, אני הייתי עם עוד שני טנקים. תפסנו עמדות וניהלנו חילופי יריות לא רציניות. המ"פ עם שני עוד שני הטנקים הנותרים הצטרף אלינו. כל זה לקח עד 2300 לערך. ואז קיבלנו אש ארטילרית שהתקרבה אלינו.

בשלב זה קיבלנו פקודה לנתק מגע. אני נעתי לאחור עם שני הטנקים שהיו איתי כאשר המ"פ עם שני טנקים מחפים עלינו. תפסתי עמדה עם עוד שני טנקים וחיפיתי על נסיגת שאר הטנקים. בשלב זה כאשר הארטילריה התחזקה מאוד, ואז קיבלנו מהמג"ד מאחר ולנתי לא היה קשר הוא לא קלט. החלפתי אותו בטנקים, בטנק שלי היה קשר טוב. המשכתי לנוע במסגרת הפלוגה לעבר הקו הירוק, בדרך שפכתי מנוע, החלפתי טנק אחר ואיתו הגעתי לנקודת התארגנות כל הדרך לעבר הקו הירוק.

קיבלנו אש ארטילרית חזקה. מאחר וחששתי שוב לשפוך מנוע ודלקה נורית אדומה, דיווחתי לחוליה טכנית והם יעצו לי לנוע בהילוך שלישי 2000 טורים. את הצוות שלי ששפך מנוע חילצנו ע"י זחל טכני שחזר איתם לקו הירוק. הטנק נשאר בשטח עד שלב יותר מאוחר. אני נעתי בסוף הכוח, כ-410 אחריהם. לאחר שעברנו את הקו הירוק הארטילריה פסקה. לא היו פגיעות מהארטילריה. עברנו את הקו הירוק בשעה 1800, נכנסנו לחניות באותו מקום של הלילה הקודם בתפיסת עמדות בפעם האחרונה. הטנק השלישי של סמ"ר ורדי שאול חיסל טנק סטלין, שאושר ע"י המג"ד.

הערות: 1) בזמן הגיוס לא היה לכל החיילים נשק אישי. 2) מחלקה שלמה (מחלקה 4) לא היה לה זיווד. 3) לדעתי התנועה אל היעדים ובחזרה מהירה מדי, כל זמן שבהיתקלות עם האויב אינה מחייבת נסיעה במהירות מקסימלית. אשר לנסיעה בהילוך חמישי גם תחת אש ארטילרית יש לשמור על טנקים ועל לוח שעוני הנהג ולנהוג בהתאם להוראות. 4) מספר שעונים של טנקים לא היו תקינים. דיווח לחת"ג. ניסינו להתגבר ע"י אלתור עם שעוני טורים וכד', מסתבר שזה לא מספיק. יש לציין שהחת"ג ניסה להתגבר, אבל לא הצליח להתגבר על התקלות. 5) הטנקים היו במצב גרוע כפי שהתקבל לאחר סדרה. הם מזוודים בחלקים. בעיקר הורגש מחסור של כלי קיבול למים, מזקו"ם. 6) לפני הקרב לא קויימו תדריכים ברמת הגדוד, אלא רק תדריכים כלליים ברמה של פלוגה. אנשי הצוות פרט להסבר של המג"ד בשיחה פלוגתית לא תודרכו לקראת המשימה שעמדה לפניהם".

פייגין על הגזרה הסורית: "התחלתי לנוע בשדרה, לא הרגשתי באש עד שהגעתי לבתים החשוכים של המוצב הראשון. זיהיתי מספר חיילים, פתחתי עליהם באש במקביל, ויריתי בעוזי. לא הבחנתי בפגיעות. לאחר מכן קיבלנו אש ארטילרית. המשכתי לנוע. בהמשך התנועה שמעתי בקשר שמ"מ 2 נפצע. מישהו חילץ אותו. הגענו למעלה על הגבעה מצד שמאל. היו חיילים מימין לקלע. תפסתי עמדה מול קלע 2,000-1,800, כאשר מסביבי היו עוד מספר טנקים M-50 M-51.

כשהייתי בעמדה רדפו אחריי הטנקים, לא הספקתי לצדד את הצריח , ועם הצריח שלו הוא תפס לי את התותח וצידד. ולאחר מכן שטענתי פגז וניסיתי לירות, התותח לא פעל. הסתבר לאחר מכן שהפגיעה בצריח היתה אנושה והשביתה את התותח. באותו זמן הטען-קשר מאחר ולפי ההוראות סגר את המדף שלו וכפי הנראה בא במגע עם הגזים של התותח והמקלעים. הטען-קשר התעלף והקיא. לא יכולתי לפנות אותו החוצה בגלל האש. באתי להפעיל את ה-0.5 לכיוון קלע וגם לגבי המוצב הדרומי לקלע. עמדנו שם כשעתיים. ראיתי את הטנקים שהם נעים לכיוון הדרך. נעתי איתם גם כן מאחר שלא היה לי קשר. המכשיר התקלקל כנראה מרתיעת התותח, מאחר ומגן התותח נפגע וגרם למכשיר הקשר להתקלקל.

תפסנו עמדות כ-600 לערך מקלע ופתחנו באש קלה. כאן נתקע לי ה-0.5. הצטרפתי לאחר מכן כעבור שעה ונעתי לציר הדרך ופגשתי את הטנקים הפגועים (5 במספר). לאחר שהגעתי למקום ריכוז הטנקים עם תקלות טכניות, העבירו אליי מספר הוראות בצעקות (רן אפרת). עברתי לטנק שלו ובאנו לבקש כלי לפינוי הפצועים.

בשלב זה הצטרפו אלינו אנשי הצוות של הטנקים שנפגעו בתוך הכפר. נדמה לי בערך 12 איש עם עוד שני פצועים קשה והצטרפו אל שני הפצועים קשה שהיו בטנקים עם התקלות הטכניות. אנשי הצוותות חבשו אותם. התקשרנו עם קצין האג"מ וביקשנו לחלץ את הפצועים במהירות האפשרית. רק עם חשיכה הגיע זחל פינוי עם הסיירים, זחל מבצעים ופלוגת חרמ"ש (טיטו). מרגע בואי לטנקים הפגועים ועד בוא העזרה לפצועים, לקח העניין כשלוש שעות. לפצעוים הוגשה עזרה ראשונה ע"י הצוותות. בין 4 הפצועים היה הרוג אחד מפגיעה בראשו.

מקצין האג"מ נמסר שמסוקים בדרך אלינו ולהכין שדה נחיתה, אמצעי זיהוי ואבטחה. לאחר חשיכה בין 1900 ל-2000 הגיע כוח החלוץ. הפצועים בין 2000 ל-1200. לאחר מכן החלה התארגנות. לקראת חשיכה ריכזנו את הצוותים ביחד בין שני טנקים ופלוגת החרמ"ש, לאחר שקיבלנו אישור המח"ט דרך הקשר, איבטחה אותנו איתם באותו לילה.

ישנתי שתי שעות מאחר ופלוגת החרמ"ש עזבה אותנו הערנו את הצוותים. כל צוות נכנס בתוך הטנק. ליד כל 0.5 היה חייל ער. משעה 0300 לא ישנתי כלל. שעה 0900 הגיעה אלינו חוליה טכנית של הפלוגה. הערנו את אנשי הצוותים והתחלנו לטפל בטנקים. בתחילה קיבלתי הוראה דרך הקשר מקצין אג"מ לצאת לתקן מה שיותר מהר טנקים ולעלות אותם לקלע ולאחר מכן באה הוראה מבטלת מקצין אג"מ. הורו לנו להישאר במקום ולנסות לתקנם, ולהמתין להוראות. אחרי שמרבית הטנקים הוכנו לתנועה קיבלנו הוראה לעבור את קלע ולארגן חניון גדודי ומכאן פעלתי במסגרת גדוד.

הערות: 1) למרות שהוכנו הטנקים למסלול קשה הסתבר שהמזקומים לא עמדו בפני הדרך הקשה. 2) לא קויימו תדריכים בקשר לפעולה שצריכה להתבצע, פרט לתדריך פלוגתי שניתן למט"קים באופן כללי ביותר. לא היו תצפיות על השטח. לא זיהינו מקומות. לא היתה לי מפה עם סימון מוצבים, כפרים וכו', פרט למפת עבירות שגם אותה קיבלתי כחצי שעה לפני התנועה. 3) סך הכל הוצאתי שבעה פגזים עד להוצאת התותח מכלל שימוש. ואז המשכתי ב-0.3 שיצא מכלל שימוש. 4) חלוץ ודרגים הגיעו מאוחר מאוד. 5) לא היה לנו כוח לטהר עמדות. 6) התנועה האיטית גרמה לכך שנענו ברווחים קצרים מאוד בין טנק לטנק".

סגן מ"מ אהוד גרוס: החלטתי לקרוע את הזחל ולדרדר אותו עד לשביל, על מנת להיחלץ מאיזור ההפגזה

אהוד גרוס, סגן מ"מ 2 בפלוגה פ': "שני טנקים שלי נעצרו עוד בשטח ישראל בשל תקלות. האחד נשבר ההינע האחורי כיוון שעשה סיבוב מהיר בהילוך חמישי ונתקל במשהו. השני לא יכל להמשיך בתנועה כי המנוע לא סחב (מסנני דלק ומיכלי דלק סתומים).

עברתי את הקו הירוק כשאני מפקד על עצמי, ואפי מפקד על פלוגה שמנתה ארבעה טנקים. עלינו בחסות חיפוי טנקים. התקדמנו לאורך הציר בנסיעה די איטית כי היו גם עיקולים וגם אבנים וחששנו לפרוס זחלים.

תוך כדי תנועה ירינו לאגפים ולמקומות שפתחו עלינו באש, בעיקר מבונקרים וחפירות. בעלייה על הכפר הראשון פרצה שריפה בתא המנוע (לא ברורה הסיבה). ביצענו את התרגולת המתאימה – הוצאת מקלע ואבטחה לכיוון העמדות הסוריות. באותו שלב נתפס הצידוד עקב תקלה בצריח, והתותח נשאר קבוע בדיוק ביוון הפוך למקום האויב.

הטנק לא הניע מחדש לאחר כיבוי השריפה. ניסינו לדרדר אותו ולהניע בהילוך. באותו זמן פתח עלינו נ"ט מדרום באש. הספיק לירות 4 פגזים ולמזלנו לא פגע. מבונקרים שנמצאו מדרום ליד הכפר ירו עלינו בעת שמילאנו מים למנוע וכיבינו את השריפה.

עליתי על הצריח וכיוונתי לאחד הבונקרים עם המקלע העליון. הוא שותק. באותו זמן עבר הטנק של נחום (הסג"מ) וביקשתי שיחפה עד שאתגבר על התקלה. הוא קיבל אישור לכן מהמ"פ. באותו זמן הטנקים שעבדו איתנו חיסלו את הנ"ט (אולי היה זה טנק).

ניסיון נוסף להניע את הטנק בהידרדרות הצליח, והמשכנו לנוע כשהתותח לא מצודד. תוך כדי עלייה ותצפית מתמדת של אנשי הצוות פגשנו במג"ד פצוע מורד בג'יפ סיור. כשרצינו לפנות לו דרך עצר אותנו וסימן לנהג הג'יפ שלו לזוז הצידה ולתת לנו לעבור.

הגעתי לנקודת היערכות צפונית מזרחית למחסום נגד טנקים (ריבועי בטון שכיסו את רוחב הוואדי, והדרך עברה בפיתולים בפנים). כיוונו את התותח בעזרת הכוונת הנהג (פעולה מטנק פגוע), ירינו לעבר ה-SU-100 וה-T-34 עד שניתנה ההורה לפחם (פלוגה פ' של אפי) מנתי, שפיקד על הכוח לעלות באיגוף משמאל על הכפר. עם תחילת ההסתערות (עדיין אפי עם 4 טנקים) פרסנו זחל בעלייה כ-5 מ' מ-T-34 נטוש. ניסינו להחזיר את הזחל למקומו. כשלא הצלחנו נשארנו במקום וסרקנו את המוצב בפעולת חי"ר עם רימונים ואש עוזי. המוצב היה ברובו נטוש.

כעבור שעה וחצי ראינו טנק שלנו נפגע באיזור הכפר ועולה באש. בשטח שלנו החלו ליפול פגזים.

החלטתי לקרוע את הזחל ולדרדר אותו עד לשביל, על מנת להיחלץ מאיזור ההפגזה. בדרך נס, תוך כדי משיכת ידיות, הזחל עלה על גלגל השיניים. הובלנו את הטנק למטה. כ-300 מטר מהמקום נתקלתי בטנק של סגן אהוד קופילביץ' אשר נפצע במהלך הקרב. עליתי על הטנק שלו עם אנשי הצוות שלי. הצוות שלו נשאר שם, הוא כבר פונה. חימשנו את הטנק שם מטנק שהיה פגוע לידו. עם כמה ג'יפי סיור התקדמנו. ג'יפי הסיור כיוונו אותנו לכיוון זעורה, אך בתחילת הדרך נתקבלה הוראה באמצעות הסיור לחזור לקלע".

—————————————————————————–

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “הסורים ברחו באדישות מופלאה

  1. גם אצל השריון וגם בגולני עולה אותה בעיה: חיילים וקצינים עלו לקרב בלי תדריך מסודר על מה הם עולים, מה יש מולם, מה בסביבה, לאיזה סוג קרב הם עולים. כלום, סתם נוסעים אחרי המג"ד. לא פלא, שכאשר שדרת הפיקוד נפגעת, מתחיל בלגן. ככה לא יוצא להבקעה צבא מקצועי.

    • אתחיל איתך מהסוף

      בשעה 1900 ב 9.6.67 נכבשו על ידי חטיבה 8 היעדים הבאים:

      גור אל עסקר, נעמוש, עוקדה, סיר א דיב, קלע,וכל המוצבים בקרבת קלע, מוצבי זעורה וג'ב אל מיס.

      הדרך לקונטרה פתוחה.

      עד אותה שעה נכבשו על ידי חטיבת גולני היעדים הבאים:

      תל פאחר , תל עזזיאת בחריאת בורג' בביל חירבת סודה.

      הן יעדי השריון הן יעדי גולני נכבשו על ידי חיילים סופר מקצועיים, נחושים ואמיצים.

      בחלק מהקרבות שדרת הפיקוד נפגעת קשות אבל רמת המפקדים הזוטרה ממ"פ וסמ"פים ומטה אוספת סביבם חיילים מכ"ים וסמלים, ועולים וכובשים את היעדים בהתאם לתכנון המקורי שלהם, רק מדרכי גישה שונות.

      באותם יעדים שדרכי הגישה לא שונו הטנקיסטים כובשים ללא אבידות כמעט, כך גם גדוד 51 את יעדיו.

      באותם המקומות כמו גדוד 129 בשריון שסטה ממסלולו המיועד עקב טעות בניווט, או כמו בגדוד 12 בו המג"ד מחליט משיקוליו לשנות כיוון תקיפה, כאמור המשימה הושלמה במחיר כבד בחיי אדם ובפצועים.

      בסוף היום השני שולטים כוחות ישראליים בכל הרמה הסורית.

      מצדיע אני לכולם.

      ואחזור איתך למספר חודשים לפני המלחמה

      המקום : קולנוע ארמון בחיפה

      היושבים באולם כל חטיבת גולני אחרי סיום אימון חורף מפרך.

      על הבמה בין היתר אלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר.

      ואת המשפט הבא לא אשכח לעולם

      " יש בפיקוד צפון תוכניות מגירה לכיבוש הרמה הסורית תוך 48 שעות"

      חשבתי הרגשתי שהשתבשה דעתו של דדו.

      טעיתי.

  2. כדאי לקרוא את העדות של המקלען יובל לאור. מסופרת בגובה העיניים, כולל תיאור מוחשי מה קורה בתוך הטנק כשח"ש חודר אותו ושניים מנסים ביחד להיחלץ.

    יש קטעים שהם בעיניי שירה. לקחתי כמה משפטים ושברתי אותם.
    עכשיו צריך מלחין שיהפוך אותו לשיר של גדוד 129 בקרב על קלע.

    129 בקרב על קלע 1967 /
    מלים: יובל לאור, לחן: עדיין מחפשים / ביצוע: ותיקי גד' 129

    בתנועה למטה ראינו
    כלי אחד שלנו בוער
    הדבר כבר הוציא אותנו
    לגמרי מן השלווה.
    הצטרפנו לכוח העולה לכפר
    שהתקדם בנסיעה איטית מאוד.
    אנו יורים רק אש מקלעים לחלונות,
    הסורים ברחו באדישות מפליאה
    ממש בהליכה.
    זה נראה די יפה עד שהגענו
    לקטע הדרום-מזרחי של הכפר,
    שם נמצאו לפנינו שני כלים שלנו
    שנפגעו בצורה קשה.
    לדעתנו היה עלינו להיעצר
    אך קיבלנו הוראה להמשיך
    והמשכנו.

    • תגובה לתגובת שלמה (צינית):
      זה המשך לשיר מלא הפתוס הבא,

      היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים.
      האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת.
      לחמנו שם מזה שלוש שעות.
      התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות.
      זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה.
      בשלב מסוים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד.
      עלינו משם בכח של שתי פלוגות.
      לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב.
      באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו.

      • אפשר לחבר 'שירים' לא רק מ'פנינים' שנאמרו בעבר, אלא גם מכאלה הנאמרים עד היום. נחשו מי ה'משורר' של הקטע הבא:

        "בכל מלחמת ששת הימים סוריה לא תקפה. יש כאלה שלא מוכנים לקבל את הניתוח הזה. אומרים: 'אבל הם הפגיזו את קיבוץ דן', או 'היו איזה כמה טנקים שהתקדמו'. בסדר נו, אז הפגיזו את קיבוץ דן, אז היו שלושה טנקים שהתקדמו, זה נקרא השתתפות במלחמה? אז הלכו, ירו בהם, וחזרו בחזרה. ניסו משהו לעשות. בפועל אפשר להגיד כללית סוריה לא השתתפה במלחמה, ואנחנו ביום האחרון לקחנו את רמת-הגולן 'סתם', טסו מסוקים, הורידו חיילים לרמת-הגולן, אף אחד לא עצר אותם, חיילים סורים לא היו שם, ובעצם אנחנו לקחנו חלקים מרמת-הגולן אלה שהצלחנו להגיע עד הפסקת-האש. לא היה שם קרבות. נכון שיומיים קודם היה קרב תל-פאחר. זה נכון. אבל – תל פאחר זה עוד לא ברמה, זה בעלייה לרמת הגולן – אבל כשהגענו ממש להחלטה לקחת את רמת הגולן הסורים לא נלחמו, הסורים נסוגו".

  3. מתאים להדיוט או לאידיוט הדברים הללו.

    הארטילריה הסורית הולמת מהיום השני למלחמה , הפגזות שגובות קורבנות בנפש וכן נזקים ברכוש.

    מכינה תוכניות להתקפה מסיביות , אבל מחליטה לא לבצען, למעט התקפות בהיקף מקומי על קיבוץ דן.

    אהה

    ואת ה 19 שנים בהם הם הציקו גם לא נשכח.

    ובכלל בהגיון הזה תל עזזיאת חלקו היה שלנו , אל חאמה ( חמת גדר ) בכלל שלנו.

    אהה

    את המלחמה על המים אנחנו בכלל יזמנו.

    תוואי ההטיה זה בכלל פרוייקט של מקורות בשיתוף קק"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s