עדויות מ"פים וקש"א גדוד 129

עדויות מ"פים וקש"א גדוד 129 בקרב על קלע * המ"פ אפי וולך: "בנקודה העליונה של הכפר ניסיתי לעקוף את הטנק המוביל. כשהתחלתי לעקוף אותו ראיתי אותו נפגע ומתחיל לבעור. הספקתי לעקוף אותו בשני שליש וחטפתי פגיעה. נטשנו את הטנק וקפצנו לחפירת נ"מ. הצוות שלי היה די מפוחד. הרגעתי אותם. רק לי היה נשק – האקדח הצמוד לחגורה"

גדוד 129

המ"פ/מג"ד נתי הורביץ (משמאל) עם חברים לגדוד 129 ונשק סורי, יום אחרי כיבוש קלע (10 ביוני 1967)

בינואר 1968 הוביל סא"ל אפרים ריינר, מי שמונה על-ידי פיקוד צפון לרכז תחקירים על כיבוש הרמה הסורית, סיור שטח עם שלושת המ"פים והקש"א של גדוד 129 בקרב על כיבוש קלע.

כעת אנו מפרסמים כאן את עדויותיהם של הארבעה. ככל הנראה, עדויות אלה ניתנו בזמן מוקדם יותר מהסיור שהתקיים בשטח.

מקור: ארכיון צה"ל. 

מ"פ ז', נתי הורביץ: כשעברנו בשטח לא הבחנו כלל בתוואי שבו היינו צריכים לעלות שמאלה לעבר זעורה, המג"ד דחף אותנו לעבר האש

סגן נתנאל הורוביץ (מ"פ ז'): "את [הקו] הירוק עברתי ראשון וכן בהתקדמות למוצב הראשון. אחרי שעברנו את המוצב השיג אותי טנק אחד, טנק מ"מ, שהיה משמאלי והיה קרוב יותר לדרך. הוא משך לעבר קלע, מקום שקיבלנו ממנו אש.

בשלב זה המג"ד היה עדיין בפעולה, והוא גם כיוון אותנו מאחור ודירבן אותנו לעבר האש. כשעברנו בשטח לא הבחנו כלל בתוואי שבו היינו צריכים לעלות שמאלה לעבר זעורה. המג"ד דחף אותנו לעבר האש.

בשלב הראשון לא ידעתי שאני עולה לקלע. אך כשקיבלנו אש חזקה ודיווחתי לבירו – איתרתי שזה מקלע.

עברנו את הכפר מעל למוצבים הראשונים, דרך השביל המתפתל. כלל לא התפרסנו בגלל הודעות של מיקוש לאורך הדרך. כשהטנקים הראשונים עברו את הבתים קיבלנו את האש החזקה.

לאחור אי אפשר היה לחזור כי היינו על ציר אחד וכל הגדוד דחף אותנו קדימה. בשלב זה קיבלתי פגז במדף המפקד והוא העיף את המדף עם המפות. בגלל הזעזוע נפס הקשר.

באותו זמן, נודע לי אחר כך, נפצע בירו, אך אני לא שמעתי שמודיעים על כך. החלפתי טנק עם מ"מ 1 ונכנסתי לרשת. שמעתי דיווח ש-10 נפצע ואמרו לי לתפוס פיקוד, לא יודע מי. כנראה היתה זו הרשת הגדודית.

משכתי ימינה מהציר וכשראיתי שאיני נפגע ממוקשים פרסתי את הכוח. שלחתי את פחם (אפי) לרכס משמאל שהיה גבוה, שיאתר מטרות ויחפה עלינו בשטח הנחות. תימרנו תמרונים מקומיים וארגנתי את הקשר, כיוון שהפלוגות על תדרים שונים ולא היתה לי אפשרות אחרת לשלוט בכוח.

רשת הקשר באותו זמן היתה כמעט משותקת כיוון שטנקים רבים קיבלו פגיעות והקשר היה חלש. ענה לי פחם, ותיק (פלוגת אילן לבנון) – ענה לי הסגן כי המ"פ פונה כמה דקות לפני כן, ו-17 – הסיוע. באותו זמן התחלתי להעסיק את 17 על היעד – על קלע. כשאני צופה את האש ונותן לו תיקון. התיקון לא היה כל כך מקצועי, אך הוא הבין.

אחר-כך קיבלתי כדור בראש. גיליתי זאת כאשר נפסק לי הקשר. בדקתי והתברר כי הדם שנזל ממני גרם לקצר בתיבת הבקרה של מערכה ראש-חזה של המפקד. כמו כן קיבלתי פגז בדיפרנציאל ששיתק את הטנק. לא היה לי היגוי. הפגז היה מנ"ט שהיה בצפון היעד. היה שם זוג נ"ט, ואחר כך התברר שאחד מהם היה דמה. אנחנו ירינו כל הזמן על הדמה, ורק אחר כך על האמיתי.

החלפתי טנק עם מ"מ 3 והתחלתי להעביר את הכוח דרך מחסום הטנקים, שהיה בצורת קוביות בטון והדרך התפתלה ביניהן. לפניי עברו מחלקה 1 שלי (שני טנקים) וכן נחום [גנצרסקי]. בסך הכל עברו עשרה טנקים, כשאני הייתי הרביעי. עשרת הטנקים נכנסו לשטח שבין מכשול הנ"ט והכפר. מימין לדרך היינו שלושה פרוסים, נחום מימין, אני במרכז ומ"מ אחד של ותיק משמאלי.

משמאל לדרך היו רובם טנקים בלתי תקינים, שהגיעו איכשהו אך לא היו פרוסים בצורה מסודרת. באותו זמן הודיע לי אפי [מ"פ ו] שאינו רואה אותנו, כי תפס יותר מדי שמאלה. בחיפוי שלנו אמרתי לו לרדת למטה, אלינו. נתתי הוראה – כל מי שכשיר ימשיך להתקדם על השביל, כשהטנקים הבלתי כשירים מחפים. באותו זמן התחלנו לטפס על היעד והסיוע נפסק.

עלינו כשהטנק המוביל היה של אלפרד, 3א'. אחריו נע אפי, אחריו נע ועבר אלי מפלוגה ו', אחריו נחום, אחריו נעתי אני ואחריי ורדי וטנק נוסף. נענו על צידי הדרך. כשהגענו לכפר הטנק של אלפרד, אחרי שעבר מכשול, נסע בראשון במשך כל הזמן. המפקד כנראה קיבל כדור ולא הספיק להודיע להחליף מהלך.

שלושת הטנקים הראשונים נעו דבוקים בראשון. אני, נחום ואלי פתחנו מרחק כי לא רצינו לנסוע בראשון, ואחר כך התפרסנו לצד כשנחום מימין ו-ורדי משמאל. במקביל לזה 22 (מברג) הודיע לי ששבעה טנקי אויב נעים על ציר הכביש כתגבורת. רציתי לרוץ קדימה, לתפוס את הרכס השולט, לפני שהם יתפסו אותו.

שלושת הטנקים באותו זמן היו כבר כ-20 מטר מהכביש, ואנחנו כ-50-40 מאחוריהם. אז נפגע הטנק הראשון והתלקח. נתתי פקודה לאפי והוא עקף אותו, ומיד נפגע גם הוא והתלקח, ומיד אחריו נפגע הטנק השלישי. יצא ממנו עשן ונשמעו התפוצצויות, אך לא היתה אש ממש.

באותו זמן הקשר היה קצת חלש, אני שמעתי טוב, אך שני הטנקים שהיו איתי בקושי קלטו אותי, ועבדתי איתם בדגלים ובצעקות כשהתקרבתי אליהם ככל האפשרץ נתתי פקודה לוורדי לעלות שמאלה בין הבתים, ולאתר את מי שחיסל את שלושת הטנקים. הוא חטף פגז. ראיתי את הצוות קופץ ואחר כך הטנק התלקח. נדמה לי שהיתה זו פצצת בזוקה כי הוא נפגע בחלק האחורי של הטנק.

באותו זמן שבעת הטנקים [הסורים] היו על הכביש מולנו. לא ראיתי את כולם, ראיתי שני SU-100 ואחד T-34. נחום ואני נכנסנו בין הבתים וביקשנו סיוע אוויר. ביקשנו את הסיוע עוד קודם כאשר שלושת הטנקים נפגעו, עתה חזרנו על הבקשה.

בזמן שעמדתי שם ריכזתי סביבי את כל אנשי הצוותות שהטנקים שלהם נפגעו. זרקתי לכל אחד עוזי ורימון, כמעט לכולם, ואמרתי להם לסרוק את הבתים שהיו בטווח הקרוב, 5-3 מטר ומעלה. הם סרקו את הבתים בפעולת חי"ר. ראיתי את אפי עם עוד שישה איש שוכבים בצד הטנקים הפגועים, בתוך תעלה, מסתתרים. ירו עליהם אש קלה, וראיתי תנועה בין הבתים לכיוון שלהם. ירינו במקביל לכיוון תנועה זו.

אהוד עם הצוות שלו רצה לרוץ לחלץ את אפי עם הפצועים. לא נתתי להם כי כבר הייתי בקשר עם המח"ט, שהודיע שהם מתקדמים מכיוון צפון, וזו רק שאלה של זמן עד שיגיעו. בזמן שהייתי בקשר עם המח"ט חזרתי וביקשתי מטוסים. הודיעו לי שאין להם. אחר כך הופיעו מטוסים, אך לא הבדילו בינינו לטנקים של האויב. אילתרנו אמצעי זיהוי – רקטות ורימון עשן צהוב. כך זיהינו את עצמנו.

היו לנו דגלים, אך היינו בין הבתים ועל כן לא איתרו אותנו. כיוון שהחלפנו טנקים לא ידענו מה יש לנו בטנק, וכך המטוסים ירדו לשתי גיחות על ריק. רק כשנחום גילה את רימון העשן הצהוב איתרו אותנו המטוסים וירדו על הטנקים שלהם. המטוסים ירדו עליהם, אך לא פגעו בהם כי ראינו שהם התחילו להסתלק.

אז הופיע כוח המח"ט מצד צפון, חיסל SU-100 אחד ואחר כך עוד אחד, שראינו אותו שרוף. ה-T-34 הצוות נטש אותו אחרי שפיצץ את הקנה. הכלי הזה היה מוסתר מאחרי בית במרחק 15 מטר מן הטנקים הפגועים.

היתה בעיה של יצירת קשר עם כוח המח"ט. ניסיתי לעלות ברשת החירום (קונגו) – לא הצלחתי. יריתי זיקוק אדום – לא הצלחתי. דרך מברג, שתיווך בינינו, הודעתי לו שאני מנפנף בדגל טנק כחול-לבן, ובמשקפת ראיתי שמישהו בזחל של הכוח מזהה אותנו. הוא נפנף אלינו במפה, והייתי בטווח שראה אותנו. הם עמדו על הכביש וירו על ה-SU-100 שראינו אחר כך, ואנחנו פחדנו להתקדם ולהיכנס לאש של הכלי שדפק את שלושת הטנקים.

עד הרגע שהתחברנו קיימנו את הקשר בתיווך של 22 (ק. אג"מ). כל זמן שכוח המח"ט נע, ידעתי על תנועותיו כי קצין אג"מ דיווח לנו. לא ראיתי אותם כי הייתי בשטח מת לגביהם. משנה ותיק אהוד קופילוביץ' עלה עם עוד שני טנקים על יעד מבוצר שהיה משמאל (מצפון), שם הם איתרו T-34 ופגעו באחד, והשני ננטש על-ידי הצוות שלו.

התחברתי עם כוח המח"ט והתארגנו לחניון לילה. תדלקנו, חימשנו, אך אישית ישנו, ולא עשינו שום כוננות. פלוגת הטנקים [מ-377] חיפתה עלינו. במשך כל הזמן, עד שהתארגנו בחניון, הייתי בקשר עם כל ששת הטנקים שנשארו למטה, שאליהם ריכזנו את כל הפצועים. שם אירגן את העסק מ"מ 3 סמ"ר רן אפרת, שקיים קשר איתי. הסמ"פ משום-מה לא שמעתי ולא קלטתי עד הבוקר, אף שהיה בין הכלים האלה.

למחרת ב-10 בבוקר, כשקיבלתי טיפול בפח"ח, התברר שיש לי רסיסים בגב וביד. צירפו אותנו ל-377 כשהם נעו לכיוון דרום ואנחנו מאבטחים את האגף הצפוני שלהם.

לאחר מזאת בא קצין הקשר של 121 ונתן הוראה להיכנס לרשת שלהם ברגע ש-377 יזוזו. נכנסנו ונענו עם הגדוד לעבר קונייטרה.

בקרב עצמו על קלע אחרי שעברנו את מכשול הנ"ט, חיסלנו פילובקסים באגף ימין, מדרום, וכן ירינו על מקורות של אש מנשק קל. השתמשנו בח"ש חלול. באגף הצפוני של הכפר היה T-34, שחיסלנו אותו והוא בער. ירינו גם על שתי משאיות שנעו כנראה לתגבר את הכוח במוצב, וחיסלנו אותן.

ביעד הראשון כמעט לא עבדנו עם פגזים, אלא רק באש קלה וברימונים שגלגלנו לתעלות. השתמשנו במדוכות עשן – אני פעמיים ואפרת רן נדמה לי שגם הוא פעם, בזמן שהיינו בשטח הפתוח לפני המחסום וקיבלנו אש נ"ט. זרקתי את מדוכת העשן ונעתי קדימה. הסיוע הבריח צוותים של נ"ט שלא פגעתי בהם.

היה דיווח של המודיעין על מוקשים ופחדנו לרדת מן הדרך. למעשה, לא נתקלנו כלל במוקשים. הידיעה הזו גרמה לנו קשיים כי פחדנו להתפרס.

כשהתפרסנו – הרווחנו. הסיור שהכניס אותנו מעבר לקו הירוק נע עם ג'יפ לפנינו, וזחל עם 20 מ"מ באגף. הזחל נעלם, והג'יפ לאחר 20 מטר, כשהתחילו היריות הראשונות במוצב הקדמי נעלם ולא ראיתי אותו יותר. בתדריך הוא צריך היה להוביל אותנו, לא לפנים, אז מן האגף, אך לציין לנו את התוואי. למעשה, לא ראיתי אותו יותר.

זחל 13 מודיעין שלנו עמד בנבי יושע וקלט אותי מצוין והוא גם העביר לק. אג"מ (22). עד כמה שידוע לי ירד הטנק של המג"ד אחרי שבירו נפגע ואז עלה עליו רפי [מוקדי, מ"פ הסיור החטיבתי]. רפי הוביל כנראה את הטנק לזעורה ושם הוא נפגע. אולי חילצו אותו בטנק שלהם. עם כל מי שדיברתי – לא שמע את רפי בקשר.

ורדי נפצע בפנים עוד לפני מעבר הטנקים. הוא אמר לי שהוא לא רואה כלום, ואני השתלטתי על הנהג שלו בקשר-חוץ וכיוונתי אותו לשטח מת. אז ורדי הודיע לי שהוא שוב רואה והטנק שלו שוב עלה למעלה.

עד שהמג"ד נפצע, זה הלך כמו בתרגילץ אחר כך זו היתה הבעיה של ההשתלטות על הרשת.

רק בשלב האחרון כשחיכיתי למטוסים ולא באו, היו אלה רגעים שלא אשכח לעולם".

קלע. דרך חלון הבית אפשר לראות את הגבעה שעליה היה יעד 8195 שמשם נורתה אש נ

קלע. דרך חלון הבית אפשר לראות את הגבעה שעליה היה יעד 8159 שממנו נורתה אש נ"ט יעילה

מ"פ ו', אילן לבנון: נחלצנו מהטנק, ספרתי את הצוות וראיתי כי אנו רק ארבעה איש. התברר כי עמנואל רונקין חסר. צעקתי 'עמנואל' ולא קיבלתי תשובה

סגן אילן לבנון (תוכניתן באוניברסיטה העברית), על הלחימה בגזרה המצרית: "ביום 5.6.67 קיבלתי פקודה מהמג"ד לנוע, בערך בשעה 0830. בשעה 1015 עברנו את הגבול. הייתי צריך לנוע לכיוון ציר ביב בריקדה, בערך לכיוון ביב 37. זיהיתי באיזור 127 נדמה לי נגמ"שים, וראיתי על הגבעה חי"ר, לפחות כפלוגה. גם מ"מ 2 חטין זיהה אותו הדבר וכנראה גם טנקים.

עברנו לציר בריקדה והתחלנו לחטוף הפגזה. על רכס שטח 128 זיהיתי מספר טנקים, כשלושה במספר. דרומה משם מספר מאות מטרים זיהיתי עוד כשלושה טנקים. עברנו את הוואדי ושיפרנו עמדות. כל הפלוגה נערכה והתחלנו יורים. לפחות שני טנקים נפגעו ביריות הראשונות. היו אלה PT-76. דיווחתי למג"ד, אולם לא יודע אם קלט אותי כי הקשר היה לקוי.

הטנק שלי לא היה תקין מבחינת קשר ועברתי לטנק של חטין. אחרי היריות, הטנקים שלהם ירדו מאחורי הרכס. פקדתי על הסמ"פ גדעון לחפות עלי ונעתי עם הטנק של מ"מ 4 (נתתי פקודה לכל המחלקה, אולם לא הצטרפו למעלה עוד טנק אחד בלבד).

כאשר נעתי לעברם, טנק אחד ירה עלי שני פגזים ולאחר מכן השמדתי אותו. הוא לא פגע בי. כאשר הגעתי לאיזור העמדות הראשונות של האויב פקדתי על הפלוגה להסתער. הקשר לא עבד ורק כעבור זמן הצטרפה אליי פלוגתי. לפני שהפלוגה הגיעה אליי הספקתי להשמיד SU-100 על ציר ביב. (כמה מילים שנמחקו) …ונפגע BTR-50.

בשלב זה נפסק לי הקשר לגמרי. הנהג נסע עם מושכות. פלוגתי שלטה כבר על ציר ביב. מ"מ 2 דיווח לי כי ראה 30 נגמ"שים מסתלקים. מ"מ 4 נשאר על 128 וחיסל כלי רכב שנעו על ציר ביב. שאר הפלוגה עברה את ביב מערבה ונעצרנו באיזור 115 בערך. נעצרנו לפי פקודת המג"ד. על ציר ביב החלפתי שוב טנק מסיבות קשר לקוי ועברתי לטנק של פרץ, מ"מ 3.

באותו זמן הצטרף אליי זחל"ם הפיקוד שהיה לו קשר טוב ועברתי אליו, ומשם נוצר קשר עם המג"ד ודיווחתי לו על המצב. זה היה כבר בשעות הצהריים. המג"ד הודיע לי כי שולח ג'יפ סיור להחזיר אותי. נערכנו באיזור 115 ונחום וזאביק גילו באיזור 130 מספר טנקים שעמדו בשטח נמוך לגבינו. כשבעה טנקים בערך בטווח 2,500-3,000 מאיתנו. במקום זה עשינו מילוי תחמושת מחדש והתחלנו בקרב אש עם הטנקים הנ"ל. נחום דיווח כי פגע בטנק אויב, ראה עשן והצוות הסתלק. כמו כן דיווח לי נחום על טנק שירה בו בח"ש והפגזים ניתכים ממנו.

לקחנו שלושה שבויים, ביניהם סגן פצוע. עוד לפני כן נע לעברנו ג'יפ מצרי בציר ביב לכיוון כונתילה. ירינו עליו, נעצר וחיילים קפצו ממנו. שלחתי זחל לאסוף אותם עם הסמ"פ ןאז החיילים התחילו לחזוק לג'יפ עם הנשק, ואז הטנק של רפי פרץ ירה בו פגז. ברחו שוב והבאנו אותם חזרה והעמיסו אותם על הזחל"ם.

היו עוד כעשרה שבויים, רק לא היה לנו מקום. פירקנו את הנשק והציוד והשארנו אותם בשטח. באותו זמן הגיע אלינו מ"מ הסיור עמוס, והתחלנו לנוע חזרה לגדוד. בדרך חזרה הפגיזו אותנו.

באיזור ציר בריקדה עשינו מילוי תחמושת מחדש. נוצר מצב שרוב התחמושת היה ח"ש. מסרנו את השבויים והצטרפנו לגדוד.

ביום 6.6.67 בשעות הבוקר נענו שוב לכיוון הגבול יחד עם זווית [פלוגה ז']. נענו לכיוון 412, זווית מצפון ואני מדרום. המשימה היתה לנהל קרב אש מטווחים ארוכים ולא להשתחק. באיזור 412 התחלנו לקבל הפגזהץ דיווחתי למג"ד (הקשר עבד ביום זה טוב מאוד). אני הייתי באותו יום בזחל"ם הפיקוד. המג"ד הורה לנוע דרומה לכיוון אור 30. לקראת הצהריים הגענו לעמדות סופיות באיזור שבין 415 לציר אור בוואדי אל בידה. באותו זמן עקפה אותי פלוגת הסיור מדרום ונסעה מערבה. איתם היה לנו כמעט כל הזמן קשר עין.

בשעות הצהריים קיבלתי פקודה מהמג"ד להתקדם לכיוון בריקדה בתנועה זהירה ולא להיכנס למגע קרוב מדי. נעתי בתנועה מבצעית בשטח פתוח לגמרי. חטין מימיני וסגני גדעון עם שישה טנקים בערך נע משמאלי, דרומה לי. הוריתי לסגני גדעון להיערך מזרחה מציר בריקדה, לגלות אויב ולהעסיק אותו. לוחן מ"מ 2 הוריתי לנוע מצפון כשני ק"מ צפון מערבה משטח 411. אני הצטרפתי לחטין מתוך הנחה כי הטנקים שלו, M-51, יאפשרו לי לעבוד בטווחים ארוכים יותר.

המשכנו להתקדם לכיוון ציר בריקדה. באותו זמן כשהייתי דרומית ל-126 נפל פגז טנק 5 מטר מאחורי הזחל"ם שלי. נעתי עם חטין דרומה, שם פגשנו את עמוס עם שני ג'יפי סיור. עלינו לתצפית רגלית כשהטנקים בשטח נמוך וצפינו לציר ביב. על ציר ביב בטווח 4 ק"מ בערך בכיוון מערבי מאיתנו גילינו כשמונה טנקים על הדרך עצמה. המג"ד ציווה עליי לחזור, אולם הודעתי לו על הימצאות הטנקים וביקשתי רשות לדפו אותם.

טנק אחד של חטין ירדה לו שרשרת מהכתר ולא יכול היה לעלות לעמדות. מצאנו מקום לטנק אחד של חטין, העליתי אותו לעמדה והספיק לירות שני פגזים, וכתוצאה מזה נפתחה עלינו אש מכיוון בריקדה, שם היו עצים ובתוכם טנקים שלא גילינו קודם. הטנקים מביב לא ירו עלינו. המג"ד הורה לחזור. זה היה בערך בשעה 16:00. חזרנו לשטח שלנו כאשר שני טנקים התקלקלו בדרך וגררנו אותם. הגענו לגדוד.

7.6.67 בבוקר קיבלנו ארבעה טנקים מפלוגה ה', לאחר שהורו לנו לכיוון הכביש למובילים. נעתי עם 12 טנקים, אחד התקלקל בדרך. באמצע הדרך קיבלתי פקודה להחזיר שני טנקים. הטנק הלא תקין הוחזר וטנק שני שקיבל הוראה לחזור הסתבר אחר כך שהגיע לצפון.

ביום 8.6.67 שעה 0600 פגשתי את המח"ט בראש פינה, והורה להכניס את הכוח לחורשת המייסדים. קיבלתי ליווי של חטיבה 37 שהראו לי איפה המקום. נעתי ראשון בשורת הטנקים. אני הובלתי את שורת הטנקים כאשר זווית מאחוריי. הגענו לחורשת המייסדים, סיירנו בשטח והסתבר שלא היתה כל הכנה לקלוט אותנו שם. השטח לא נראה לי וגם אמרו לי שהוא מטווח. גם נאמר לי כי בשעה 1000 ירו. החלטתי להעמיד את כל השדרה לצד הכביש. במשך היום התארגנו ועשינו טיפולים. בבוקר קיבלנו הוראה להיכנס לאיזה שטח על-יד איילת השחר לשטח כינוס.

נכנסנו לשטח הכינוס ונערכנו. בשעה 0830 בערך קיבלנו פקודה לצאת לכביש, לא לעלות עליו עוד. אחר מכן בערך ב-0930 קיבלנו פקודה להיערך על הכביש. הטנק שלי לא היה תקין, זחל רפוי, לכן עליתי על הטנק של רפי פרץ. בערך בשעה 1000 קיבלנו פקודת תזוזה.

ביום ה' 8.6.67 היתה קבוצת פקודות וידעתי התוכנית. כמו כן היתה לי מפה. גם ביום ו' בבוקר היתה קבוצת פקודות נוספת ללא שינוי מהראשונה. לפי התוכנית נתי היה צריך לכבוש את נעמוש ואני את זעורה.

הגענו לגבעת האם, נעתי אחרון בשדרה. נתי ואפי עברו כבר כנראה את גבעת האם. כשאני הגעתי לגבעת האם התחילה הפגזה, ראיתי את הסמ"פ נפגע בכתף ויורד מהטנק. הוריתי לפלוגה להצטרף אליי. ההצטרפות השתהתה קצת. דיווחתי על כך למח"ט שעלה על הרשת הפלוגתית שלי. כאשר הייתי בגבע האם הפלוגה של נתי עברה כבר את נעמוש, או היתה בה. אני עוד הספקתי לירות מספר פגזים לעבר נעמוש לפני שנתי הגיע אליה. יריתי על הבונקר המרכזי של הכפר. עברתי את נעמוש והטנקים שלי היו מאחוריי 700-600 מטר.

אחרי נעמוש היה עוד מוצב שפתח באש זחלים עלינו. יריתי כמה צרורות מהמקביל והאש נפסקה. צפון מזרחה מהמוצב היה תותח נ"ט. ירינו עליו, אולם לא יודע אם פגענו. היה טנק M-50 בשטח ואספנו אותו. באותו מקום הייתי צריך לשבור שמאלה – צפון-מזרחה לעבר זעורה. התחלתי לשבור שמאלה ואז פרצו מים למנוע של הטנק שלי. עברתי לטנק הסמ"פ שהיה בפיקודו של סמל בן הרוש, ושלחתי את הטען-קשר עם מיכל מים לטנק שלי, ששם היה רב סמל שקיבל את הפיקוד עליו.

בזמן זה שמעתי בקשר כי המג"ד נפגע ונתי קיבל את הפיקוד על הגדוד. ראיתי כי הפלוגה של נתי מנהלת קרב בכפר האחרון לפני קלע. הצטרפתי אליו. הגעתי אליו וראיתי כי הם בעמדות ויורים על קלע. מצד שמאל של הדרך היה מוצב גבוה [8173] והתחלתי לטפס, כאשר הוריתי לפלוגתי להצטרף אחריי.

בשלב ראשון היה איתי אהוד קופילביץ' ורפי פרץ והטנק שלי. ירינו על החפירות וראיתי מספר סורים מסתלקים. היו למעלה תותח נ"ט ותול"ר נטושים. ניסיתי לעלות, אולם היה תלול. הטנק שלי התדרדר ובמאמצי הבלימה הלך הקלאץ'. או נקרע הדריישפט. עברתי לטנק של אהוד קופילביץ', הוצאתי את הטען-קשר כדי להתחבר לקשר. לא היו אביזרים מתאימים ואהוד העביר את הפקודות לפלוגה. באותו זמן ספגנו אש מנשק קל מכל הכיוונים. בנתיב אחר עלינו על הגבעה. הגעתי עם ארבעה טנקים – אהוד, ערודי, צבי רונן ורומבק. נערכנו מצפון-מזרח לנתי והתחלנו יורים על קלע. הטנק שלי פגע ב-T-34 אחד. זיהינו בקלע שלושה טנקים, אחד מהם SU-100.

רומבק לא תימרן ונשאר באותו מקום וקיבל פגז. אהוד החליף עמדות במשך כל הקרב. כאשר נפגע הטנק של רומבק ראיתיו יורד מהטנק ורץ לכיוון הטנק של רונן. חולצתו של רומבק בערה וצעק – הצילו אותי. ראיתי אנשים מהצוות של רונן יוצאים מהטנק, לקחו אלונקה ורצים לעבר רומבק. צעקתי לעברם שיחזרו לטנק, אבל אינני יודע אם שמעו.

באותו זמן ראיתי שפגז גילח את ה-0.5 וכיפת המפקד של הטנק של רונן. הם השאירו את הטנק למעלה גלוי. באותו זמן הטנק שלי היה בעמד המתנה. אהוד רצה להתקדם, אולם עצרתי אותו כי ראיתי שהטנק של רונן נפגע. לא איתרתי מאיפה ולא רציתי שהטנק שלי ייפגע גם כן. ערודי התחיל לתמרן גם כן, אולם הוא לא יצא נכון מהעמדה וקיבל פגז במנוע. הטנק שלו התחיל לבעור, הצוות לא נפגע ועזב את הטנק. בשלב זה רק הטנק של אהוד היה תקין. בשלב זה החלטתי לרדת ולהצטרף לכוח ולפנות את הנפגעים.

מ-11 הטנקים שיצאתי צפונה הגיעו כולם. טנק אחד לקח המג"ד, טנק אחד התקלקל, נפגע בזחלים. את הגבול עברו עשרה טנקים. בדרך התקלקל טנק שלי שפרצו לו מים מהמנוע והטנק שהתדרדר מהמוצב. משמונה הטנקים שנותרו עלו איתי ארבעה כאמור, ומהארבעה האחרים ראיתי אחרי שירדתי שניים, שירו יחד עם הטנקים של נתי לעבר קלע.

כשירדתי עליתי על הטנק של זאב חטין [שנפצע והתפנה] וקראתי לכל הטנקים שנשארו אחורנית להצטרף אליי. היינו 5-4 טנקים. התקשרתי עם נתי והוא נתן לי הוראה לעבור לכיוון קלע. הגעתי למחסום הטנקים, ראיתי תותח נ"ט, יריתי עליו, פגעתי לידו ונראה לי נטוש. עברתי דרך המחסום ונכנסתי למוצבון קטן לפני קלע תוך יריות על השוחות. סרקתי את קלע בתצפית ולא ראיתי דבר.

המשכתי להתקדם על הדרך לעבר קלע עם הטנקים שלי, ופתאום הטנק שלי סטה מהדרך. הוריתי לנהג לעלות חזרה ובאותו רגע הרגשתי פגיעה. נפגענו בצריח מצד שמאל. הטנק נעצר. הסתכלתי לתוך הצריח וראיתי שהוא מלא עשן. שאלתי את התותחן עמנואל רונקין אם נפגענו והוא אמר לי שכן. נחלצנו מהטנק, הצלחתי עוד לצודד את הצריח. עוד לפני שיצאתי הבחנתי כי נפגעתי מהפגיעה מרסיסים בפנים וברגל. התיישבתי על הסיפון וחבשתי את פניי. ירדנו מהטנק, ספרתי את הצוות וראיתי כי אנו רק ארבעה איש. התברר כי עמנואל רונקין חסר ומוריס פצוע ברגל. אחד מאנשי הצוות התחיל לחבוש את מוריס. צעקתי 'עמנואל' ולא קיבלתי תשובה.

באותו זמן פתחו עלינו באש מנשק קל. הצוות אמר שיש להסתלק מהמקום, אולם לא רציתי כי עמנואל חסר. מאש הנשק קל נפגעתי אני ראשון. קיבלתי כדור כדור ברגל ימין וחדר לי את הרגל השנייה.

קפצתי לעבר גדר אבנים ונשכבתי מאחורי משאית ירוקה ולא הספקתי להגיד לצוות שיתפסו מחסה. כנראה שהייתי בהלם. כשהסתכלתי לאחור ראיתי שמוריס נפגע בחזה. לאחר מכן שמעתי שמישהו רץ על ידי. לא ידעתי מי זה – שלנו או לא (לאחר מכן הסתבר שזה פרץ מסעוד). ניסיתי לראות איפה שאר הטנקים ואז קיבלתי כדור בכתף. אינני זוכר כמה זמן שכבתי, וכאשר הבחנתי כי האש היא יותר מהכיוון שלנו, התרוממתי וראיתי את הטנק של ורדי. הרמתי כובע פלדה, הוא ראה אותי וסימן לי בדגל.

כעבור זמן מה הגיע אליי עם הטנק שלו וצעק לי – אילן בוא. הצלחתי לעלות על הסיפון וצעקתי לו כי יש עוד אנשים אחרים, אבל כנראה לא שמע אותי. חילץ אותי לאחור, שם הוריד אותי מהטנק אהוד, קצין הסיוע, והוא גם שפינה אותי לאחור.

לאחר מכן התברר לי כי הטנק שלי ירד מהדרך כתוצאה מפגיעה שקדמה לפגיעה בצריח.

מ"פ פ', אפי וולך: נתי אמר לי להיכנס לכפר והוא ינוע אחריי. עברתי את מחסום הקוביות, רציתי להתקדם מהר, ואז טנק M-51 חזר לדרך ונע לפניי בהילוך ראשון ובתנועה איטית ביותר בתוך הכפר

סגן אפי וולך, מ"פ פ' (איש צבא קבע, גדוד 52): "התחלתי עם שישה טנקים מבית ספר לשריון ממתקן 500. בנחל צניפים צירפו שתי מחלקות ובסך הכל 12 טנקים. בתכנון הבלימה צרפתי לגדוד 121 עם שלושה טנקים M-51 וארבעה M-50.

ביום השני של הלחימה, כשבוימה התקפה חטיבתית, עברנו את הקו הירוק ותמרנו בדילוגים לעבר כונתילה. בשלב מסוים כשהחלו להפגיז אותנו במרגמות קיבלנו הוראה ממג"ד 121 לדלג לאחור. כל השלב הזה לקח שתי שעות בערך.

בערך במשך שעה היינו מעבר לקו הירוק, לא ירינו בכלל. היינו באש מרגמות 120 לפי הערכתי. כשנתקבלה הוראה לעזוב את השטח ולעלות על מובילים נשאר טנק אחד שלי עם רדיאטור מפורק במקום אבישר 48. הוא הצטרף רק לרמאללה [אחרי המלחמה].

עליתי צפונה עם שישה טנקים שאיתם יצאתי לקרב. סדר התנועה היה: פלוגה ז', מחלקת הנדסה, טנק המג"ד, מחלקת הנדסה, פלוגה פ', פלוגה ו'.

בפלוגתי היו שישה טנקים – שלושה M-50 ושלושה M-51. טנק אחד שלי שנשאר מאחור בגלל נזילת מים ליד סיר א-דיב נמצא תחת אש נ"ט שהחטיאה.

השארתי טנק נוסף לחפות עליו. הוא תיקן עצמו והצטרף אליי אחר-כך יחד עם הטנק שחיכה. טנק אחד שבר הינע קדמי ליד כפר סאלד. טנק שני נפרק מאחור ולא סחב. חוליה טכנית ניסתה לטפל בו, ללא הצלחה. כל הזמן הוא קרא לי בקשר כי רצה להצטרף. הוא ניסה לעלות ולא מצא את הדרך. מכיוון שהפריע לי בקשר הוריתי לו לפנות לסמ"פ שלי, שהיה ליד כפר סאלד. הוא חיכה לנו ליד חורשת טל והצטרף אלינו כשחזרנו מקונייטרה.

מיד אחרי סיר א-דיב התחלתי לקבל אש נ"ט מהיעד השמאלי (שעלתה עליו פלוגה ו'). זיהיתי שם T-34 אחד ונ"ט אחד. ברגע שאותרו ירינו עליהם כולם. פגעתי בנ"ט וגם הטנק שותק. יריתי בהתחלה נפיצים כי רציתי להשיג את הטווח (היה בערך 500) וח"ש. קשה לצפות את הפגיעה.

אחר-כך יריתי ח"ש. כשעליתי למעלה מצאתי את הנ"ל פגוע והטנק נטוש. לא ראיתי בו פגיעה.

כשנתי קיבל את הפיקוד הוא אירגן את הכוח. לי היה קשר עם ארבעת הטנקים שלו, וכן קשר איתו. כשאילן דיווח שהטנקים שלו נפגעים מצד שמאל, הורה לי נתי לעלות ולתפוס את היעד השמאלי. עליתי עם תשעה טנקים. העלייה היתה די קשה, המדרון תלול. עלינו והחלקנו, ולבסוף עלינו.

תוך כדי העלייה טנק נוסף שלי פרס זחל. נשארתי עם שלושה טנקים. היעד היה נטוש. פרסתי את הטנקים בעמדות די טובות לעבר קלע. אש לעברו לא היתה. התחלנו לאתר מטרות בכפר. זיהיתי שם טנק אחד. התחלתי לירות עליו. התותח בטנק שלי התקלקל. לא היה ירי. לא הצלחתי לתקן אותו. עד סוף הקרב לא היה לי ירי בתותח, אלא רק ירי מקלעים. איתרית לאחד הטנקים שלי את המטרה והוא ירה. ירו לשם גם אחרים ובסופו של דבר הטנק נפגע ונדלק (T-34).

לא זיהינו מטרות רק"מ נוספות בכפר. ירינו אש נשק קל לכל מקום שנראתה לנו בו תנועה. על בית אחד ירינו גם פגז.

ראיתי את הטנקים הראשונים עוברים את מחסום הקוביות. ראיתי את הטנק הראשון נפגע מפגז. את ההבהק של יריית הנ"ט נדמה לי שראיתי מימין לדרך ורחוק. איתרתי את המקום לטנק התקין בעזרת אש מקלעים, והוא ירה לשם בתותח עד שפגע. היה זה בונקר מבוצר. הטנק פגע בו פעם נוספת.

נתי אמר לי לעזוב את המקום שבו נמצאתי, לנסות לעלות על היעד הימני. לקחתי את שלושת הטנקים, עברנו את הדרך והמשכנו ימינה בשטח פתוח. ניסינו לתפוס עמדה על גבעה, אך לא היתה לנו שם עמדה ממשית. המשכנו במעבר ואדי, תוך כדי כך ראיתי פגזי נ"ט בכיוון ישיר פוגעים מסביבי. ניסיתי לנוע בזגזגים, כי לא איתרתי מהיכן יורים.

אותו זמן אמר לי נתי להיכנס לכפר, והוא ינוע אחריי. חזרתי אל הדרך, עברתי את מחסום הקוביות, עברתי את נתי שסימן לי לעבור. רציתי להתקדם מהר, ובתחילה אומנם התקדמתי מהר עד כמה שאפשר היה לתוך הכפר.

הובלתי טנק M-51 שעמד בצד. ברגע שהתקרבתי אליו חזר לדרך והתחיל לנוע לפניי. הטנק נע בהילוך ראשון ובתנועה איטית ביותר בתוך הכפר. נעתי אחריו עם שלושה טנקים, צפופים ונעים בתנועה איטית. כל הזמן ניסיתי ליצור קשר עם הטנק, לא הצלחתי. ניסיתי להפנות את תשומת לבו אפילו על-ידי ירי עליו, אך לא הצלחתי. פעם ראיתי ראשו מסתובב אליי וסימנתי לו בדגל שיתקדם מהר יותר, אך הטנק המשיך לנסוע בראשון. לא רציתי לעצור ולכן המשכתי אחריו. אש נק"ל נורתה עלינו, שמעתי פגיעות בצריח.

בנקודה העליונה של הכפר, ליד בניין שנראה כבית המועצה או המיפקדה, היתה רחבה קטנה, וניסיתי לעקוף את הטנק המוביל. כשהתחלתי לעקוף אותו ראיתי אותו נפגע ומתחיל לבעור. הספקתי לעקוף אותו בכדי שני שליש וחטפתי פגיעה. תוך כדי נסיעה ראיתי מהיכן נורה הפגז, אך יכולתי לירות לשם רק באש מקלעים. כשנפגענו – נפרסה השרשרת. המדף נפל על ראשי. הדפתי אותו והוצאתי את הראש. כשראיתי את השרשרת פרוסה נתתי הוראה – 'נהג עצור, צוות נטוש הטנק'.

הצוות קפץ, ראיתי לחפירת נ"מ מאחרי גדר תיל, כיוונתי את הצוות לשם וקפצתי איתם. ראיתי בחוץ אדם פצוע מטנק אחר, כפי שנתברר אחר כך מן הטנק שנע מאחוריי. עזרתי לו להצטרף אלינו (סרבר לואיס).

הצוות שלי היה די מפוחד. הרגעתי אותם, אספתי שלוש תחבושות אישיות וחבשתי אותו. הוא נפגע מרסיסים רבים. היינו שם שישה אנשים. רק לי היה נשק – האקדח הצמוד לחגורה. לקחתי גם רימון, אך הוא נשמא ממני בזמן הירידה מהטנק. הטנק שלי בער. אחרי שירדתי ממנו ספרתי בו ארבע פגיעות. הטנק שהשלישי עמד מאחור ויצאה אש רק מן התאים הקדמיים.

היו התפוצצויות מן הטנקים. היינו מרוחקים מהטנק הראשון 5 מטר ומהטנק האחרון 20 מטר. לא ראינו טנקים נוספים, לא ראיתי כוחות נוספים.

שמענו קרב יריות מטווח קרוב באש נק"ל. זיהיתי יריות של נשק סובייטי. הרושם שלי היה שהיריות הן מן הבתים שליד הכיכר. שמענו בשלבים מסוימים מנועים של טנקים מתקרבים, אך לא הצלחתי לזהות אילו הם, ולא הצלחתי לזהות אם הם עולים או יורדים. ניסיתי להוציא את הראש החוצה, אך לא ראיתי דבר. אחר כך באו שני מטוסים, עד כמה שאני זוכר, אחד מהם היה קרוב אלינו.

המאמץ העיקרי שלי היה להרגיע את החבר'ה. לא היה לנו נשק, אך חשבתי שהיה לנו סיכוי להתגנב התגנבות יחידים בחסות עשן הטנקים שבערו, אך הפצוע לא היה מסוגל ללכת. שאלתי אותם אם הם מסוגלים לרוץ עם הפצוע, אך נראה לי שלא יוכלו.

בערך ב-1730 אמרתי להם שנישאר עד חשיכה ואז נסתלק עם הפצוע. במצב זה נשארנו עד 1845, כעבור שעתיים אחרי הפגיעה. ב-1845 שמענו טנקים נעים מצפון. היו כמה רגעים של חרדה, שלא היה ברור מהיכן הם באים. אחר-כך ראיתי אותם. היו אלה הטנקים של כוח המח"ט. קפצתי על הטנק הראשון, עצרתי אותו ואמרתי לו שיש כאן פצועים.

הוא אמר לי שיש כאן רק פלוגה של חטיבה 37 עם המח"ט. כל עוד שכבנו בתעלה לא הרגשתי שאני פצוע. כשעליתי על הטנק שלו הרגשתי כוויות ברגליים, התיישבתי על הצריח, כיוונתי את הטנק שלו לעמדה מאחורי בית. הוא קפץ אל זחל המח"ט וחזר ואמר שאין איתם לא רופא ולא חובש, ושאעלה את הפצועים על זחל"מים.

חזרתי לתעלה, הוצאנו את הפצוע. חילקתי תא האנשים על זחל"מים שהיו שם. בעצמי עליתי על הזחל"ם של מפקד הסיוע (סא"ל נתי שרוני). נשארנו איתם עד ערב. בלילה הגיע הליקופטר, הרופא טיפל בהם ופינה אותם.

למחרת הצטרפתי לשרידי גדוד 129. היו שם שלושה טנקים שהיו מסוגלים לנוע. עליתי על אחד מהם, צורפנו לגדוד 129 והגענו לקונייטרה.

עד לקלקול בתותח שלי יריתי עד 20 פגז. אחר כך הוצאנו הרבה תחמושת קלה, עד חצי בטן.

נשאר שלם הטנק של שרביט אברהם, אך הוא לא היה תקין. הוא היה בתחתית הכפר".

הקש"א אהוד אברהמסון: פקדתי על אילן לעבור לטנק בעל מקלט עזר, ואמרתי לאהוד קופילביץ' להיות סמ"פ שלו. את שניהם שלחתי קדימה 

אהוד אברהמסון, קש"א גדוד 129: "נעתי בזחל"ם הקש"א. כשהיינו על הדרך שמובילה לשמיר צפיתי את המטרות וטיווחתי אותן לגדוד 129 (בקשר – פריצה) וגדוד 155 בשלב שני לכיבוש זעורה. ראיתי רק את המטרה הימנית בנעמוש, ולכן הנחתתי עליה הנחתות כבדות – כ-300 פצצות מרגמה.

את המוצב השמאלי לא זיהיתי ולכן גיששתי עם התותחים עליו. כל הזמן נעתי אחרי המג"ד. כשהמשכנו קדימה לא שמתי לב לטעות [בניווט] ולכן כשביקשתי אש על זעורה – לא צפיתי אותה כי לא ראיתי אותה. המג"ד צעק עליי שהוא רוצה אש, ואני לא ראיתי אותה. כל הזמן חשבתי שקלע היא זעורה.

עברתי את הכפר הראשון תוך כדי הפעלת נשק קל לצדדים, רימונים. נתקענו כ-300 מטר לפני מחסום הנ"ט, לפני השטח הפתוח. ראיתי את קלע. שם ראיתי את המג"ד נפגע מפגז שבא מימין והעיף את בסיס האנטנה. המג"ד נכנס פנימה לטנק, והטנק ירד למטה. יובל [קצין הקשר הגדודי] צעק אליי שהמג"ד נפגע, אחר כך הודיע זאת באלחוט.

ביקשתי פצצות זרחן בשביל לזהות את הארטילריה בין פגזי הטנקים. לבסוף ראיתי פגיעת זרחן מאחוריי, ממערב לי. בשלב זה דיווחתי לאחור את מצב הגדוד, וקיבלתי עוד שני גדודי ארטילריה (25 ליטראות ו-120). אחרי שטיווחתי את 120 הראשון על היעד עם הזרקור (הדרומי), ביקשתי נקודת ציון סיום ירי, וכל יחידות האש ירו על היעד. היעד שותק מעשית.

אחר-כך העתקתי את אש גדוד 155 אל עבר קלע, שעליה היתה לי תצפית. בשלב זה ראיתי את אילן [לבנון] יורד מהמוצב השמאלי לבד, כשהוא קצת בהלם, ואמר לי שאיבד שלושה טנקים. מאחוריי עמדו עוד כ-5-4 טנקים. פקדתי על אילן לעבור לטנק בעל מקלט עזר, ואמרתי לאהוד קופילביץ' להיות סמ"פ שלו. את שניהם שלחתי קדימה.

בשלב זה שמעתי את נתי אומר בקשר שהוא נמצא צפונית לכפר, לכן עליתי על המוצב השמאלי במטרה להגיע אליו באיגוף משמאל. נתקלתי באש כבדה של נשק של ונסוגותי במהירות משם. ירדתי בחזרה לדרך, עברתי את מחסום הנ"ט, ואז הדיוק הגיעו אילן ואהוד עם שני חיילים…

אילן ביקש להישאר בעמדה עם אקדח ומימיה. החלטתי לפנות את הפצועים מכיוון שהיעדים היו כבר מטווחים ויכולתי להפעיל אותם ללא תצפית שלי, אלא בקשר אליי באלחוט, שידווח מתי להפסיק את האש. כך קיבל נתי את הסיוע.

ירדתי עם הזחל"ם לפח"ח כשאני עצמי פצוע ואת אילן ואהוד הפצועים ועוד שני פצועים. נחבשתי בפח"ח וחזרתי למעלה רק למחרת בבוקר".

——————————————————————–

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “עדויות מ"פים וקש"א גדוד 129

  1. "המג"ד דירבן אותנו לעבר האש, הוא משך לקלע, לא הבחנו כלל בתוואי שבו היינו צריכים לעלות" (עדות של המ"פ המוביל נתי הורביץ).

    עוד סיבה למה פוספסה הדרך שתוכננה לעלייה. מצד אחד בירו ואנשיו רצו קדימה וחתרו למגע, כמו שטנקיסטים לומדים ויודעים. מצד שני בגלל זה התחרבש כל התכנון.

    קרוב לשעה שחטיבה 8 לא מצאה ידיים ורגליים, וגדוד 129 שילם ביוקר.

  2. "פקדתי על אילן לעבור לטנק בעל מקלט עזר, ואמרתי לאהוד קופילביץ' להיות סמ"פ שלו. את שניהם שלחתי קדימה." (מתוך הפוסט, והועתק גם בכותרת לעדות הקש"א אהוד אברמהמסון) – – – מהמובא בעדות זו מובן שגם דברי אילן בעדותו: "בשלב זה רק הטנק של אהוד היה תקין. בשלב זה החלטתי לרדת ולהצטרף לכוח ולפנות את הנפגעים", הכוונה שירד עם הטנק של אהוד,

    ואז החליף לטנק אחר ואהוד קופליוביץ' נשאר על הטנק שלו. לפי עדותו של אילן: "קראתי לכל הטנקים שנשארו אחורנית להצטרף אליי. היינו 5-4 טנקים. התקשרתי עם נתי והוא נתן לי הוראה לעבור לכיוון קלע", ואילו לדברי אברהמסון הוא שהורה לשניהם, ללבנון ולקופליוביץ', לשוב קדימה.

    ואולי מישהו מהקוראים יוכל לעשות סדר בדברים, איך זה שלדברי אברהמסון רק בשלב ההוא "אמרתי לאהוד קופילביץ' להיות סמ"פ שלו [=של אילן]". האם לא המ"פ דואג למנות לעצמו סגן? והרי המ"פ אילן ראה שהסמ"פ המקורי שלו, גדעון פרידמן, פורש מהפלוגה ("כשאני הגעתי לגבעת האם התחילה הפגזה, ראיתי את הסמ"פ נפגע בכתף ויורד מהטנק.") – האם לא דאג כבר אז שיהיה לו סגן?

    • שמואל'ק, בפוסט 359 ישנה התשובה לתגובתך בפוסט 362:
      לבנון: "אני הגעתי למקום כשבירו נפצע בו בערך. ראיתי טנקים פרוסים לפנים ומנהלים קרב אש לכיוון קלע. מצד שמאל נמצא המוצב 8173. אני מחליט לטפס אליו. מטפס עם הטנק שלי שלא סחב טוב ומתדרדר למטה. בהתדרדרות למטה נקרע לו גל הקרדני. עוד ארבעה טנקים מצליחים לעלות אחריי. אני מצטרף לטנק של אהוד קופילביץ' – ** שהוא הפך להיות הסמ"פ אחרי שגדעון נפצע ** ורציתי להיכנס במקומו לטנק. מכיוון שנפתחה עלינו אש קלה, נכנסתי להיות טען-קשר. בגלל חוסר התאמה של אביזרי קשר והמשך תנועה, הייתי כ-15 דקות טען-קשר, כשאהוד מעביר מדי פעם פקודות לטנקים שנמצאים סביבו".
      יתכן ואפשר לקבל גם את תשובתם של אילן ואהוד קופילוביץ.

      • צודק! תודה.
        לכאורה בזה עדיף להעדיף את גרסת המ"פ עצמו, מאשר זו של הקש"א (גם אם לא נכריע בשינוי הנוסף בין העדויות, כנ"ל, לגבי מיהו שהורה להם לשוב ולהתקדם לעבר קלע).

        • שבתי וראיתי כי מעדותו של אהוד קופליוביץ' עצמו (בפוסט 361), נראה שאין לשלול לגמרי את גירסתו של אברהמסון… שכך סיפר אהוד:

          "באיזור גבעת האם קיבלנו הפגזה, שם נפצע גדעון. ראיתי אותו יורד מהטנק. דיווחתי למ"פ על המקרה, אולם נראה כי לא שמע אותי. הטנק של גדעון נשאר על הציר וחסם את התנועה. מאוחר יותר עברתי אותו ואחריי כל השדרה. הג'יפ היה כבר קדימה וכל הזמן הורה לי להשיג אותו."

          ובהמשך, אחר שמספר על עצמו שהחליף טנק: "והמשכתי לעבר המ"פ … הגעתי למ"פ, הוא זיהה אותי וסימן לי לעלות אחריו על מוצב שהיה משמאל לדרך צפון מזרח. המ"פ התדרדר לאחור עם הטנק שלו, לכן עלה על הטנק שלי במקום הטען-קשר … " [המוצב המוזכר הוא 8173 הנמצא מזרחית-צפונית לדרך היוצאת מסיר א-דיב].

          הנה כי כן, אהוד מעיד שאילן לא השיב לו על הדיווח על פציעת ונטישת הסמ"פ, לדבריו משום שכנראה לא שמע אותו. גם בהמשך, בהגיעו אל אילן, אין הוא מזכיר את מינוי לסמ"פ. יתכן (שום דבר לא בטוח עד שלא נשמע בזה דברים ברורים מהמעורבים בדבר, אילן ושני האהודים), שהענין הזה (שוב, משהו שקשור בתקלה בקשר, אחרת מדוע אילן לא שמע?) מסביר את המשפט של אברהמסון, המתאר שלב מאוחר יותר, בו "אמרתי לאהוד קופילביץ' להיות סמ"פ שלו".

          אם כבר מדברים, מישהו יודע להסביר את המופיע בעדות הנ"ל על כך שאילן דחק באהוד להשיג את הג'יפ שהיה כבר קדימה? הרי מדובר על ג'יפ הסיור, כן? (כמופיע עוד בעדותו של אהוד שם: "בדרך כיוון אותנו רפי מוקדי, שהיה על ג'יפ לכיוון המ"פ. הזהיר אותנו כי הטנקים של נתי לפנינו ושלא נירה עליהם") למה היה צורך להשיג אותו? כדי להיות לפניו? או אולי מדובר על ג'יפ אחר? (אילן הזכיר ג'יפ של מג"ד השריון שנהגו נשא את השם פרידמן. על ג'יפ הסיור יש עדות שנהגו היה ישראל בק) ולא הוזכר אלא לסימן שצריך להזדרז ולהגיע אליו?

          • שוב ראיתי (בסוף תגובת שלמה, 2 בספטמבר 2017 בשעה 23:58) ש-"10 ב'", המוזכר ברשת הקשר, הוא ג'יפ מג"ד.

            איזה עוד פרטים ידועים על יושבי הג'יפ הזה במהלך הקרב?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s