פאנל הנדסה חלק י"ג – קצין הנדסה פיקודי

מפקד הנדסה של פיקוד צפון, סא"ל אריה גולן: "היו קיבוצניקים ואנשי מושבים שנהגו טרקטורים, אבל לא היו מפעילי דחפור. הוא ידע לחרוש במחרשה עם דיסקוס, אבל זה עוד לא מפעיל שופל בולדוזרים. היתה צריכה להיות פעולה להוציא את כל חוטבי העצים ושואבי המים וספרי נשים, כי יש לנו הרבה כאלה * בא סמג"ד מסוים ולוקח לנו כלי לעבוד איתו, וזה שלא היה לו מפעיל – הוא לקח טבח ושם אותו על הטרקטור, כעבור 3 שעות הרס אותו" * חלק י"ג של פאנל הנדסה

כוחות צה"ל באזור גבעת האם ביום ה-9 ביוני 1967, תחילת תקיפת הרמה הסורית (צילום: ארכיון צה"ל)

כוחות צה"ל באזור גבעת האם ביום ה-9 ביוני 1967, תחילת תקיפת הרמה הסורית (צילום: ארכיון צה"ל)

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967 בהשתתפות כל קציני ההנדסה שפעלו בפיקוד צפון. מסמך כולל זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה מביא את דבריו של סא"ל סא"ל אריה גולן, קצין הנדסה של פיקוד צפון.

הפרוטוקול המלא של פאנל מפקדי הנדסה שפעלו בפיקוד צפון במאי-יוני 1967 מתפרסם כאן במספר חלקים. פוסט זה הוא חלק י"ג. מקור: ארכיון צה"ל.

לכל הכתבות בנושא הנדסה בפיקוד צפון במלחמת ששת הימים – לחצו כאן

—————————————————————————————————————————————————————————–

דברי מפקד הנדסה פיקודי סא"ל אריה גולן: "לפני שאני מתחיל בכמה הערות או לקחים, ואני לא קורא להם מסקנות, אני רוצה לתת תיאור קצר ורקע קטן בכדי שיובנו גם הדברים שנאמרו קודם וגם חלק מהדברים שאני עומד לאמור. אני גם רוצה להקדים שחלק מהדברים שהתכוונתי לאמור עלו באופן טבעי וברור על-ידי קודמיי. מה שאני חושב שהיה לא כל כך חשוב אני לא אחזור עליו, ויש הרבה דברים שנאמרו שמתקבלים על דעתי והתכוונתי לאמור אותם. חלק מהדברים שאני אמצא לנכון אני אדגיש אותם שוב.

כל לוח הזמנים הפיקודי של העניין היה חפוז מבחינה זו שהוא השתנה מפעם לפעם לפי השתנות נסיבות, ולא מכיוון שקיבלנו משימה לביצוע בקצב גדול, אלא התנאים בכל הזירה השתנו בצורה כזו שהיינו צריכים להתאים את עצמנו ואני מדבר על הפיקוד כפיקוד, להתאים את עצמנו למצבים משתנים. צריך גם לזכור זה מבחינת הצטיידות כנקודת מפתח לגבי התארגנות היחידות בגיוס, גם לגבי האמצעים שהיו לנו אחר-כך, גגם לגבי הכנסת עוצבות ויחידות לפיקוד.

כל הפיקוד היה בקדימות שנייה מבחינת צה"ל לעומת פיקוד דרום. כל מיני מהלכים שהיו צפויים או שציפינו או שרצינו אותם בפיקוד היו מותנים בבעיות מדיניות, או במהלכים צבאיים, או בדברים שהתבררו תוך כדי לחימה בפיקוד דרום, שגם היא לא היתה ברורה מתי תקרה ואיך זה יקרה. זה שינצחו לא היה ספק. אבל מתי זה יקרה ואיך, אלה היו הדברים לא ברורים.

ואתן דוגמה: פיקוד צפון שהיה בקדימות שנייה ולא התכונן להיכנס להתקפה, אלא המשימה העיקרית שלו היתה מ-25 לחודש [מאי 67] הגנה, לא היה ברור קודם כל לכמה זמן הולכים להגן, או יותר נכון כמה זמן יש לנו לקראת התארגנות להגנה עד שאנחנו רוצים לבוא למצב שבוא נהיה מוכנים להגנה, אז ברור שמה שיותר מהר זה נכון. אבל כמה זמן זה מה שיותר מהר זה דבר לא ברור. זה השפיע אחר כך, על קצב הזרמת אמצעים ושיטות בארגון ההגנה. לא היה מדובר למשל על גזרת ירדן כמעט בכלל בפיקוד. נדמה לי עד ה-4 או ה-5 לחודש. כל הזמן דיברנו עם העורף שלנו על מצרים ועל החזית שלנו כלפי סוריה. בירדן כמעט שלא היו כוחות. חטיבה 9 היתה צריכה לתגבר את הגזרה ההיא עם גוש כרמל שגויסו בכלל אחרונים בפיקוד.

פתאום התחיל חוסיין לעשות הסכמים ולירות לאורך הגבול, פתאום צצה הבעיה של ירדן, ואז בן רגע הופנתה חטיבה 45 לירדן ואחריה חטיבה 37, ומיפקדת האוגדה התלבשה עליהן, שהיתה בכלל עם כל הראש שלה בצפון וישבה על זה עוד הרבה חודשים או שבועות קודם, ולא חשבה בכלל על ירדן. פתאום קיבלה משימה יחד עם החטיבות שלא חשבו על ירדן, ותוך חצי יום נכנסו והיו בפנים.

היו לזה השלכות כמובן גם עלינו. זה היה כבר ביום השני של המלחמה. לאילוסטרציה למה שקרה בצפון היתה הוראה ברורה לא לתקוף את סוריה, אולי יתקיפו. עלינו ביום רביעי בבוקר, איישנו את החפ"ק הפיקודי, היו עננים, ישבנו חצי יום, חיל האוויר לא יכול היה לסייע בגלל עננים וראות, החליטו לבטל. ביום חמישי שוב פעם עלו, שוב פעם ביטלו את ההחלטה. בינתיים זה היה כבר אחרי יומיים-שלושה של קרבות. התחילו לדבר על הפסקת אש, הפיקוד קיבל סופית הוראה שלא תוקפים את סוריה, כל היחידות יכולות לנוח.

האלוף אינו חושב ביוזמה ברורה, והוא רואה תמיד מספר מהלכים קדימה, ולפי דבריו, יכול להיות שקצין אג"מ פיקודי ירחיב על זה משהו, אם ימצא לנכון, על כל פנים בלילה וידאו מספר פעמים מהרמטכ"ל ומשר הביטחון שאומנם ברורה הפקודה ושלא תהיה שום טעות, שאת סוריה לא תוקפים ושהאלוף לא יזום שום מזימות. ההוראה האחרונה היה נדמה לי ב-4 בבוקר. ב-7 בבוקר התקשרו ואמרו אתם מוכנים לתקוף את סוריה? אז מיד קדימה כעבור שלוש שעות בערך. בצורה כזו אנחנו נסחבנו אחרי זנב ההחלטות המדיניות או האחרות.

תוך כדי המלחמה היו שינויי היערכות גם בצבא הסורי, שהיה בכל זאת כל הזמן האויב שלנו, הנושא העיקרי לתכנון. וברגע שפרצה הלחימה עצמה ב-5 לחודש תגברו את הקווים וככל שעבר עוד יום ועוד יום תגברו יותר, וכדי שהפיקוד ברגע שיקבל את הפקודה לתקוף יהיה מוכן בהתאם למצב העדכני בשטח, בהתאם להכנסת כוח והצבת ארטילריה סורית והכנסת טנקים לגזרות השונות, ששנים קודם לא היו שם אף פעם. לכן היו כל כך הרבה קבוצות פקודות, כל כך הרבה טלטולים וכל כך הרבה העתקות משימות ותשומת לב ממוקד זה למוקד אחר.

וזה בין השאר נותן תשובות על טענות שונות שהיו, ובצדק היו ובלתי נמנעות. מבחינה זאת העברת כפיפויות. כשם שהאוגדה היתה מתוכננת על משימה מסוימת בשלב מסוים, העבירו אותה על דבר בכלל לא צפוי – לירדן. את המלחמה בסוריה בסופו של דבר עשה הפיקוד בלי האוגדה שהיתה בנויה לזה, והאוגדה עבדה באיזור תאופיק גם כן בלי להיות מוכנה. זה כמובן השפיע למטה על היחידות וכמובן גם על המפקדים שהיו צריכים להתאים את עצמם לרמות פיקודיות שונות ומשתנות.

מבחינת עבודת מטה וארגון כללי: דובר, ועל זה אני לא רוצה להרחיב, אבל עניין של מתן יחידות חה"ן ת"פ או סיוע לעוצבות השונות, הניסיון הראה שזה היה משגה באותם המקרים שנתנו יחידות ת"פ, כי מצד אחד המח"טים רצו שליטה מלאה על הכוחות. מצד שני, הם לא התעסקו בשום דבר חוץ מאשר הטלת משימות ורצו לראות תוצאות. אבל ת"פ יש לזה הרבה משמעויות מבחינת מזון, בגדים, דלק ותגבור ברכב. כמו שלחטיבה יש גדוד ת"פ, הוא גדוד אורגני אבל ת"פ. מתקלקל רכב או אמצעים אחרים ועושים ויסותים פנימיים. מגדוד הנדסה שנותן ת"פ לא רצו ממנו שום דבר ולא רצו לעזור לו בשום דבר פרט לביצוע משימות. אני כבר לא מדבר על סיוע מקצועי הנדסי טכני, שאף חטיבה לא יכולה לתת. אם זה תיקונים של צמ"ה, אם זה לאספקת ציוד הנדסי.

אינני רוצה להאריך בזה, כבר דובר על זה. אני חושב שזה צריך להיות כמעט עיקרון, פרט אולי למקרה שאולי היה. חטיבה 80 או כוח אחר מונחת בעורף בעומק והיה מקבל איזה כוח הנדסי, לא אורגני, כי על אורגני אין מה לדבר, שיירד איתו בעומק כפי שכתוב בספרים, לפי הדוקטרינות. כוח כזה חייב להיות ת"פ לאותה התקופה, לאותה המשימה. בשום מקרה אחר זה לא תופס. זה גרם תקלות בלי סוף, זה לא טוב.

על רשת השליטה של היחידה הפיקודית ושלי, דובר על חוסר בקווי טלפון ובמערכת שליטה אלחוטית או אחרת. היה ממש קריטי. אני רואה בצורה אחרת גם כן, גם בכיוון ההפוך היחידות לקו מאוד על מה שבוצע על ידן בכדי שנוכל לעמוד בתמונת מצב מעודכנת. היינו צריכים להוציא קציני קישור בלי סוף והם התרוצצו כמו רצי אופנוע על כל הכבישים בשביל לאסוף אינפורמציה מכל הגדודים, בשלב הנחת המוקשים, בשלב ההתבצרות וכו'.

מצב אחד חשוב זה עניין של הת"פ. המח"טים והחטמ"רים ובמקומות אחרים רצו את כל השליטה ואת כל הדיווח אליהם, אבל הפיקוד את האינפורמציה לא רצה מהם, הוא רצה מאיתנו. לכן היו לנו בעיות עם מג"דים שלנו שבמקום לדווח לחטיבות היו צריכים לדווח לנו במקום ראשון, ואחר כך לחטיבות. אבל הם היו תחת שליטה ישירה וקרובה, שם העסק הזה לא דפק. הוא די צלע. דרך קציני הקישור האלה בכל זאת היתה לנו תמונה, אבל לא בדרך שהיתה צריכה להיות.

עם קצין הנדסה אוגדתי היו לנו מדי פעם התלבטויות בחיל בשנים קודמות – אם צריך או לא צריך. אני חושב שהצורך שבו במטה או במיפקדה לא גדולה, אבל יעילה, הוכח ללא ספק שהמבנה הקיים לפי דעתי איננו מספיק כשיש לו קצין נוסף, מין קמב"צ, קמ"ן וקצין נוסף בענייני צמ"ה ואפסנאות. לא יכול לפתור שום דבר מבחינת אפסנאות חה"ן באוגדה גם כקצין מטה וגם כאדם שצריך לתת פתרונות ליחידות של האוגדה, לעוצבות, לא מבחינת תכנון, לא מבחינת מעקב, לא מבחינת רישום, לא מבחינת הגשת הזמנות. והמבנה הזה של המיפקדה המצומצמת של קצין הנדסה אוגדתי במצב הזה איננו עונה כאשר הצורך הוא חיוני.

במקרה הקונקרטי שלנו אני חושב שזה בהכרח הנסיבות, אולי היה מוכרח לקרות בצורה כזאת, אבל בגדוד 602, או יותר נכון מג"ד 602, הופעל על-ידי האוגדה במקביל לקצין הנדסה אוגדתי, הרבה יותר ממה שצריך היה בשלבים האלה בתור יחידה כפופה, כי הוא היה מתוכנן להיות כפוף לאוגדה. אבל כשהאוגדה ישבה ליד עכו והגדוד שלו ישב ועסק בנושא המרכזי של הפיקוד, בנושא ההתבצרות בגליל, הוא היה בשלבים מסוימים מנוטרל ממש לימים מהגדוד מבחינת שליטה על הגדוד מכיוון שהאוגדה רצתה אותו בקבוצות פקודות ותכנון ובדיקת תוכניות, והוא היה מוכרח לרוץ אחריה לכל מקום עם כל התנודות וכל השינויים שגם הפיקוד מצידו הטיל אל האוגדה, וזה משימה שקשה מאוד לעמוד בה למג"ד, שצריך גם לבצע עבודה עם הגדוד, והוא עבד ממש עבודה אינטנסיבית באותה התקופה. את זה צריך עד כמה שאפשר למנוע, ולצורך זה גם קצין הנדסה אוגדתי צריך להיות בנוי בעצמו להכין את כל זה ולתת דברים מסוכמים למג"ד. ברור שהדברים המסוכמים האלה יכולים לבוא כמה פעמים, כי היו שינויים, אבל צריך לשאוף שזה לא יקרה כמו שזה קרה כאן.

רס"ן דיליאון, קצין אג"מ, דיבר על המבנה של יחידה פיקודית חה"ן לתפקיד הכפול שלה, גם כמיפקדה מקצועית וגם כמיפקדה ששולטת בכוחות, כי כמו שקצין חימוש או קצין אספקה בחטיבה ונוסף לעוזר קצין אפסנאות בחטיבה, כי כל מה שעושים הם דואגים להעביר את החטיבה ולדאוג לרכב, לדאוג לתחתונים ולדאוג לתחמושת של הרובים ולכל הדברים האלה. במיפקדה שלנו היו קצין אפסנאות ועוזריו בנויים כמיפקדה פיקודית בלבד כעוזר של קצין אפסנאות לענייני צמ"ה באספקט פיקודי, או לעזור לענייני ציוד הנדסי באספקט פיקודי, אבל הוא צריך במקביל לדאוג לתחתונים ולגרביים האלה ולתחמושת הקלה בשביל העוזים והרובים, וזה תפקידים רגילים של קצין חימוש, והיה צריך לדאוג לאלף ואחד דברים של מיפקדת עוצבה כלפי היחידות האורגניות שלה. ואנחנו בשום פנים ואופן לא בנויים לזה. אין לנו אפילו קציני מילואים נוספים, בלתי רשומים, שאפשר לשבץ אותם מעל לתקן לדברים האלה. העומס הוא שקשה לעמוד בו והוא פוגע אחר כך בדברים אחרים. אני חושב שאנחנו צריכים להיות בתקן בו בנויים פחות או יותר כפי שאנחנו בנויים עכשיו, אך צריכים להיות בנויים כמו מיפקדת חטיבה פלוס, גם לאספקט של יחידות וגם לאספקט של הפיקוד.

חטמ"ר 3 לקחו לנו מפעיל D-9 מצוין כי אמרו שהוא חובש מצוין

ביחס לארגון ומבנה ביחידות. בנושא הצמ"ה נשמעו הרבה דעות, אני לא רוצה להביע דעה מסכמת משלי, אנחנו נעשה את זה בפורום יותר חיילי, אבל בכל אופן המבנה הקיים הוא פשוט מצחיק משתי סיבות: אחת, פלוגות הצמ"ה הגדודיות אינן בנויות להחזיק את עצמן ולהפעיל טוב את הציוד שיש להן. מבחינת תקן מפעילים זה מספיק, מבחינת איכות מפעילים – אנחנו עשינו בפיקוד לפני שלוש שנים ולפני שנתיים שוב, עבודה עצומה של איתור וניסינו לווסת בעלי מקצוע, מפעילי צמ"ה, שהם בעלי מקצוע אזרחיים ויש לנו מספיק מפקדים ביחידות הצמ"ה שזה מקצועם האזרחי ומכירים פחות או יותר את האנשים כי הם עובדים אצלם. מצאנו המון אנשים ביחידות שונות בפיקוד, אני לא מדבר על מה שנעשה ביחידות אחרות של הפיקוד שלשלישות הפיקוד אין שליטה עליהם. אז הסתבר שהדברים נשברו על אחד שהוא חובש בפלוגה מסוימת בחטמ"ר 3 ואחד שהוא נהג פה, ושאלו חוות דעת על החטיבות, אמרו זה חובש מצוין, הוא צריך להיות. זה שהוא מפעיל D-9 מצוין זה לא עניין אותם ואי אפשר ללחוץ ולהגיד: למה לא עשיתם מספיק בשלוש השנים? בשלוש שנים אפשר ללחוץ על זה 15 פעם, אבל אי אפשר 500 פעם ואחר כך העסק מתמסמס בסופו של דבר ולא עונה על הבעיה.

זה אני אומר גם לכיוון החיל וגם לכיוון הפיקוד, למרות שיושב כאן קצין אג"מ ולא קצין שלישות. אבל אנחנו בנוסף לזה, תוך כדי ההכנות לעבודות הביצורים הגדולות כאשר באו ואמרו החטיבות, וזה אמרו כל החטיבות, גם חטיבה 3 וגם חטיבה 2 וגם אחרות, חטיבה 9 בשלב מסוים – יש לנו מפעילים, תנו לנו ציוד, אנחנו נעבוד, אנחנו נעשה. אמרתי – אני לא נותן לכם, אתם תתנו לי את המפעילים ואני אפעיל אותם.

בבקשה, כך אתם רוצים, עשינו פעולה לפי פקודה של האלוף. קצין שלישות פיקודי התערב בזה. איתרנו מכל המאות שהיו בתחזית באופק, למשל בחטמ"ר 3 – 36 איש שמהם התאימו 16 לעבודה לאחר מיון שלנו, כי השאר היו קיבוצניקים ואנשי מושבים שנהגו טרקטורים, אבל לא היו מפעילי דחפור, והוא ידע לחרוש עם מחרשה עם דיסקוס, אבל זה עוד לא מפעיל שופל בולדוזרים. היו 16 שמתאימים לעבודה, מהם 10 נפלו מפני שלא רצו לעבוד או שהיחידות לא שחררו אותם למרות שהיו מתאימים. 6 נשארו לנו. את ה-6 לקחנו, וזה מכל הרעש הגדול. אז כל מג"ד לקח את האנשים אליו חזרה.

צריכה כאן להיות גם פעולה של מכ"א 5 וגם של הפיקוד להוציא את כל חוטבי העצים ושואבי המים וספרי נשים, כי יש לנו הרבה כאלה. ראינו שעשינו את המיון, אחד שהיה מפעיל והוא מוכר לי מאנשי הצמ"ה, אבל היה לו משהו בגב והוא עזב והוא עכשיו בעל חנות מכולת וההוא פקיד באיזה שהוא בנק – הם לא מפעילי צמ"ה, ואני בטוח שיש הרבה מפעילים, אני גם חלק מהם מכיר.

כמו שאיתרנו נהגים אצל ג'וני [קצין חה"ן חטיבה 45], כמו החובש הזה הגונן והאלחוטן, באנו עם כלים במקום ואמרתי כבר למ"פ – אני מוכן, קח את הכלי, תשים את המפעיל של אחד מאנשי הצמ"ה שלנו שהוא עובד אצלי אזרחית, כך שיעבוד אצלך במוצב על הכלי. הוא אמר – הוא חובש, ישכב על אלונקה, יחכה לפצועים, הוא לא יעבוד על הכלי, אפילו על המוצב שלי. זה דברים אבסורדיים, אבל זוהי המציאות.

מאספקט שני, שמבחינת אפשרויות תחזוקה מכונאים אין לנו מספיק. בגדודים ודאי שלא. אני חושב שאפילו ב-570 אין מספיק, למרות שמה שיש הוא טוב, אבל בהחלט לא מספיק. אין לנו אפשרויות להפעיל אותם טוב, כי בתקנים שלנו ברכב לא בכמות ולא בסוגי רכב, אי אפשר להגיע לאיפה שצריך להגיע. כל חוליה, אם רוצים שתהיה יעילה, חוליית מכונאים היא צריכה להיות מנוידת ולעבור מטרקטור לטרקטור לפי קריאה, פחות טוב בטלפון, יותר טוב עם מוטורולה. אבל לא חשוב, ברגע שקוראים לה – שתיגש. אחרת הכלי עומד, ועמדו לנו המון כלים בגלל שטח קשה ובגלל מפעילים לא טובים. עד שמגיעים לכלים האלה, עד שגומרים לתקן אותם, זמן הולך לאיבוד וציוד יקר הולך לאיבוד. אני חושב שאת כל תקני הרכב, גם ביחידות, בעיקר בנושא הצמ"ה ושליטה על עבודות צמ"ה, מוכרחים לשנות מ-א' עד ת', ממש להפוך את הקערה על פיה.

כבר לא נדבר עכשיו על הגדלת תקנים ואני כאן מגיע לנקודה שאינני רוצה כאן לפסוק בה – אם צריך לתת לגדוד כלים כפי שהמציאות מראה שהוא צריך, שזה לפחות פי שניים מהתקן הקיים, וזה אומר הגדלה מתאימה של מפעילים. ועוד יותר גדולה מן הקיים של צוותי אחזקה. או לבנות גדוד צמ"ה פיקודי שהוא יצטרך להזין על-ידי חוליות הפעלה, את היחידות, כשהגדודים עצמם יש להם ציוד קטן כשהוא לא מותנה במובילים ולא מותנה במומחיות, אלא קוברות, משאבות, מים, גנרטורים, דברים מסוג זה, אולי מדחסים, כל הציוד היותר כבד כמו ארטילריה, אז יש מרגמות 81 ויש מרגמות 52 והמרגמות הכבדות במסגרת הארטילריה מוקצות למשימות.

יכול להיות שצריך ללכת בצורה כזאת. יש יתרון לגדוד כזה כי אז אפשר אצלו בריכוזיות גם מבחינת האיכות וגם מבחינת השליטה, לאסוף את בעלי המקצוע הבאמת טובים, אבל זו נקודה למחשבה.

גדודי פלסי המשמר: אנחנו, ואני מתכוון לחיל הנדסה, אולי לצה"ל, בהחלט לא אני, אני יודע שאני לחצתי כל השנה על הארגון שלהם ועל האימון שלהם. אני חושב שצה"ל עשה כאן חטא גדול מבחינה זו. הם כולם עסקו באותם הביצורים, הם כולם עסקו באותה הפעלת צמ"ה, הם כולם עסקו בפריצות דרכים. אז 602 עסק יותר, 261 עשה קצת פחות, הוא גם כן הכניס אנשים וגם כן תוך כדי קרב או דברים דומים, ו-251, מכיוון שהגזרה היתה רגועה הוא לא נכנס, אז אם היו עוד דרכים הייתי מכניס עוד גדוד אחד, ואני בטוח שהם היו עושים את זה מצוין, אבל הם לא בנויים לזה הן מבחינת רכב, כי אם 602 טוען שהוא מקופח, אז בסוגי רכב כלי רכב מסוימים הוא באמת מקופח, האחרים בוודאי יותר, כי אין אף רכב 4×4 חוץ מאשר נדמה לי טנדר חילוץ ויליס, אולי גם זה לא.

הם לא יכולים לעמוד במשימות כמו כל גדוד אחר, ואני חושב שמבחינת רכב, מבחינת קשר לשליטה בכל הגדוד, קשר בשביל להתקשר אליי או למיפקדת האוגדה או לאיזה שהיא מסגרת שהם כפופים אליה, כמו כל גדוד חי"ר, מבחינת הנדסות כל הגדודים, 602, 261, 251, זהים, מבחינת צה"ל רכב קשר וכיוצא בזה כמו כל גדוד חי"ר, כי הם מופעלים לאותם הדברים, כולל ציוד אישי, כולל נשק, חגור וכל דבר, ואני לא רוצה כאן לפרט.

ומה שהכי חשוב מבחינת אימון, כי אני לחצתי, אני כבר ארבע שנים כאן ואני עוד מעט גומר כמהנ"פ [מפקד הנדסה פיקודי]. אני מדי שנה לוחץ על אימון. אני ראיתי את המתווה שהיה כאן לפני חודשים, זה היה כבר קרוב למלחמה, אפשר להגיד עכשיו שאני מתפרץ בדלת פתוחה, כרגע זה עוד לא בוצע ואני יודע שרציתי את זה הרבה פעמים, אתם יודעים את זה טוב כמוני, אני אומר שזה חבל. אם זה עכשיו יתוקן – מה טוב.

כל נושא המובילים, אין לי מה להוסיף. אני לא הייתי אומר שזו צרה או תקלה באשמת הפיקוד, זו היתה תקלה צה"לית כאשר הפיקוד עומד שבועיים של עבודות התבצרות אינטנסיבית ועוד שבוע של מלחמה בלי אף מוביל אחד, כאשר אנחנו צעקנו שאנחנו לא יכולים להביא ציוד מכני לשם פריצת דרכים להתקפה, העלו לנו מוביל אחד משדה בוקר על-ידי התערבות של ראש אג"מ, דרך הפיקוד. אני חושב שמבחינה צה"לית זו שערורייה. זה מצב בלתי נסבל וזה עד היום כמעט נכון.

בנו כיסויי ראש בעובי 20 ס"מ על זוויתנים שהם כרעי תרנגולת, שפגז של 81 יכול בקלות להרוס אותם

היתה בעיה וזו בעיה ארגונית שלנו במסגרת הוראות קהנ"ר, הוראות הג"א, גיוס ציוד מכני, יש כמה רשויות שמגייסות, אנחנו בעיקר, אבל גם מחוז חיפה רשאי לגייס ויש לו ציוד תקני מסוים לצרכי חילוץ ופינוי בערים, חטמ"רים והגושים. אותו הדבר לגבי סוגי גיוס מסוימים. מה שקרה בפועל, נוסף לזה שהם גייסו ציוד והם גייסו לא טוב, לא נכון, אני מסתכל גם על מה שיקרה אחרי המלחמה, מה שהיו צריכים לגייס לקחו. בא סמג"ד מסוים מיחידה זו ומג"ד מסוים מיחידה זו, ובא לבעל הציוד שיש לו תיקי רישום ואנחנו צריכים את הכלים האלה, הוא אומר – אני עכשיו לוקח אותך, אתה אחר כך תפנה למשרד הביטחון, אני לוקח את הכלי והלך איתו לעבוד. זה שלא היה לו מפעיל ולקח טבח ושם אותו על הטרקטור, כעבור 3 שעות הרס אותו. הטרקטור לא היה לנו, הוא לא היה לגדוד, עבודה הוא לא עשה, אין לו כיסוי מבחינת גייס, צה"ל לא חייב אותו לבעל הבית, ויש לנו הרבה כאלה. עניינים חמורים מאוד.

וכאן צריכים, אני חושב שצריכה להיות רשות אחת שמגייסת, אולי לצורך זה להגדיל את קבוצת השמאים של 570, אבל כאן יש פיזור של דברים ואחר כך מבחינת השחרורים העסק מתחיל לצוץ, כל טרקטור מקולקל זה אלפי לירות.

יש לי כאן טענה מסוימת לפיקוד, וקשה לי לבוא בטענות דווקא לקצין אג"מ. לא היה ברור לכמה נכנסים להתבצרות, לא היה ידוע מה קו האפס שעד אליו צריך להגיע בהתבצרות באיכות כזו וכזו, כך וכך עמדות עם כיסוי ראש ומקלטים וכיוצא באלה. אלה נכנסו והתחילו להתבצר מתוך כוונה לעשות את זה כמה שיותר מהר, אז ברור שלקחו זוויתנים ולקחו דברים לא מתאימים והתחילו לבנות כיסויי ראש בעובי של 20 ס"מ על זוויתנים שהם כרעי תרנגולת, שפגז של 81 יכול בקלות להרוס אותם. אבל אמרנו – זה יותר טוב מכלום, כי חשבנו הנה גייסו את כל הכוחות ואפילו פלסי משמר וגדודי חי"מ גייסו. הנה כבר המלחמה, אז זה יותר טוב מכלום, אבל זה לקח עוד יום ועוד יום ואחר כך ראינו שאנחנו הולכים להתארגן בצורה אחתר יותר טובה.

בנושא הצמ"ה: על רקע זה התחלנו לארגן את הנגרייה ולהתחיל לספק כמויות גדולות של עצים בשביל להכין אותם כשבלונות למוצבים. ומאותו רגע זה דפק יפה מאוד ואני חושב שההספקים היו גדולים מאוד. נכון שזה התחיל קצת מאוחר, אבל זה היה בלתי נמנע כי אילו היינו יודעים את זה מראש, היינו מראש בונים את זה ככה.

כאן אני רוצה לסכם, כאן אנשים הבינו לא נכון את ההערה של האלוף. אני הבנתי אותה, אני חושב. נכון כי גם לפני זה וגם אחרי זה דיברתי עם האלוף, אני רוצה שגם אתם תבינו נכון, שלא יהיו לכם רגשי קיפוח או רגשי נחיתות. יש בפיקוד כל ההערכה לעבודה שנעשתה על-ידי הנדסה, וזה צוין. היתה טענה, ועל זה אני הולך לפרט יותר, לגבי נושא ההתבצרות כנושא צה"לי ולא כנושא הנדסי כל כך. זה אחריות מטה של חיל הנדסה, אבל לא כלפי חיל הנדסה ולא כלפי יחידות הנדסה שפעלו. נושא ההתבצרות היה לוקה.

על כל פנים באותו נושא, האלוף תפס שני יהודים ורצה שהם יהיו לנו לעזר בנושא הצמ"ה בשלב ההתבצרות. אז בעמק הירדן חטמ"ר 2 הבעיה נפתרה. את אורי יפה, הוא בעצמו ניטרל את עצמו מהבעיה והיה בסדר. מי שקיבל את הדבר הזה היה יחיעם פיינרמן, החיקי הזה שדובר עליו. לצערי הוא הסכים לקבל את העניין ועשה פלונטר כזה שאנחנו עד היום עוד לא יצאנו ממנו מבחינת הציוד. כי הוא יום או יום וחצי התלבש על העסק בניגוד למה שאמר אלי, המ"פ של חטיבה 9 שקיבלה את האחריות על הגזרה, הוא קיבל את המשימה ודיבר איתו, התארגן יפה מאוד למשך יום וחצי. אחר כך התחילה המלחמה שם, נעלם חיקו וכל הרישומים וכל מה שהיה אצלו הלך יחד איתו, ואז התחילה האנרכיה באיזור הזה. הציוד שלנו הגיע עד יריחו והיה צריך לאתר אותו, כי התחיל להיזרק לכל הכיוונים.

הכוונה שלי בעניין הזה – לא צריך לחפש מתנדבים. יש לנו מי שישלוט על הציוד, שלטו די טוב וזה צריך לזכור, הוא היה בכל זאת איש איזורי בן כפר יחזקאל שבקיא בציוד, בקיא בהפעלה, הוא גם איש מקצוע. הלקח לא לקחת אנשים אחרים, מרבית שיטות עבודה, הספקי הנחת מוקשים, מה שאמר מג"ד 261 הוא נכון ולא נכון. אני בעצמי הנחתי מוקשים בהספקים של 700 ו-800 ו-1,000 מוקשים בלילה, ועשינו את זה בתנאי לחץ לא יותר קטנים מאשר כאן. אני חושב שבשיטות העבודה ובהכשרה שיש לאנשים שלנו, אפשר לעמוד על 600, 700, 800 מוקשים בלילה בלי בעיות. אני את המפתחות ל'צריח' החדש שם על 800.

על כל פנים, ההספקים שהיו כאן בפועל וזה לקח ליחידות המילואים, לארגון עבודה עם יחידות מילואים, ועם מק"שני הגמ"ר אחרים, במציאות אני חושב שהיו הספקים וניצול של האנשים בלילה בערך ב-50%, לא בגלל האנשים אלא בגלל בעיות ארגוניות. לא היה רכב מתאים, ולא היה פלטפורמות כי מישהו שכח. לא משנה מה היו סיבות, טובות או לא טובות, מוצדקות או לא מוצדקות, אבל בתוצאות זה מה שהיה. אני לא חושב שאפשר לבנות וצריך לתכנן על 300 או 400 ללילה.

אבל להגיד על פי המפתחות המקובלים של 601 או פלוגת סער – 800 או 1,000 מוקשים ללילה וזה בתכנון של 'צריח' הבא, לא צריך לבנות כי זה לא יהיה ריאלי. כי יש לזה השלכה על לוח הזמנים של המרחבים להיכנס להגנה. תוכנית סדן שהיתה בנויה על 3 לילות צריח ועוד 48 שעות של הגנה, זאת אומרת התבצרות, זה לא זמן ריאלי.

בעיקר, גם בחטמ"ר 2 וגם בחטמ"ר 3 נעשו סיורי 'צריח', אנשים הכירו את המרחבים, גם שם היו מעט שינויים. חטמ"ר 3 היה שינוי פיקודי גדול, זה זכותו של האלוף לשנות תוכנית אם הוא רוצה. אבל התוכנית לא היתה מסוכמת. למעשה התכונית לא היתה מסוכמת עד זמן קצר לפני המלחמה, אני חושב מספר חודשים, כאשר אז זה אורגן כבר סופית. אבל אז מסיבות שונות אי אפשר היה להביא את הגדוד לסיורי 'סדן'. הם עשו את זה ממש תוך כדי ההתארגנות, ביום-יומיים אחרי הגיוס. כאשר לקראת ההנחה, גם המח"ט היה חדש, הוא שינה את התוכנית שהיתה מסוכמת. כאן צריך להיות אחרי משני דברים כאלה, תמיד צריכים להיות, אבל אנחנו צריכים לדעת או שאנחנו הולכים על התוכנית שהיא יכולה להשתנות מדי כמה זמן, אבל היא תוכנית בסיסית שאליה צריכים להיות צמודים, ואז הארגון על המצבורים עם הפלטפורמות, עם הכל, צריך להיות בנוי לזה. או שאנחנו אומרים יש הזדמנות לשנות ברגע האחרון והארגון צריך להיות אחר, ואז יכול להיות שלא צריך נקודות מוצא, נקודות סימון, הסימנים יהיו מוכנים בשטח. לדעתי זה צריך להיות סך הכל כן להיות מתוכנן. זה יכול להיות מתוכנן ויכול להיות מוכן נכון עם יחידות ומחלקות מסיירות על התוואים האלה, אבל זה לא תמיד הולך ככה וזה נקודה שצריך לחשוב עליה.

עד כאן היה 'צריח', ועכשיו אני עובד ל'סדן', שהיה התוכנית הכוללת של ההתבצרות, שהנחת המוקשים היא שלב ראשון שלה. קודם כל, הזמן הוא לא ריאלי. אם רוצים להגיע להגנה מבחינת עמדות בנויות ומאורגנות מתקבלות על הדעת, אי אפשר לבנות את זה על 48 או 76 שעות במסגרת זו. יכול להיות או לא יכול להיות זה הלקח האישי שלי. אני לא יודע מה יהיה תפקידי או איפה אני אהיה כאשר תהיה המלחמה הבאה, אבל לפחות יודע עכשיו שמראש יש לארגן ולא חשוב כמה זמן יהיה על ההתבצרות כפי שעשינו אותה בסופו של דבר, ולא החפוזה. אני טענתי בכל התרגילים העוצבתיים והחטיבתיים למיניהם, שבלילה אי אפשר להיכנס להגנה טובה, אפילו לפי המחשבה שלהיכנס רק בפיצוצים ולחפירה מהירה בלי דיפונים ובלי כיסויי ראש. התחפרות טובה בלבד לחי"ר אלמנטרית, גם לזה לילה לא מספיק, צריך להיכנס בשעות יום או אפילו צהריים.

להתכונן למלחמה בצורה כזאת זה בהחלט לא מספיק. צה"ל גם לא נתן את דעתו לדבר לא רק מבחינה ארגונית, אלא גם מבחינה תורתית. אנחנו ברגע שראינו שיש לנו עוד מרווח זמן עד למלחמה, כאשר שר הביטחון או ראש הממשלה הצהיר שאנחנו כרגע לא תוקפים ומחכים להכרעות מדיניות, וראינו או לפי הסימנים שקיבלנו, יש לנו שבוע, 10 ימים או שבועיים להגנה, ואז נכנסנו לשלב השני של ההתבצרות היסודי באמת, הסתבר שאנשים לא יודעים איך להתבצר, לא יודעים לבנות עמדה, הסתבר לי שהרבה מאוד מ"פים לא יודעים איפה למקם עמדות שלהם, ואנחנו היינו צריכים לעזור להם בדברים האלה.

למרות שאני חושב שהמ"פ שלנו בסך הכל לא יותר טוב ממ"פ חי"ר, אבל היתה צריכה להיות עבודה משולבת בשביל למקם עמדות ואחר כך לשלב אותן נכון, אני חושב, ולי דווקא יש תודעה חזקה בעניין הזה, כי נדמה לי שפיקוד צפון היחידי שבשנים האחרונות בנה עמדות כמו שצריך, כי לנו היו צרות על הגבול.

את עמדות 20 מ"מ ו-30 מ"מ ועמדות לטנקים  כמו שצריך אנחנו עשינו את זה במשך 4 השנים האחרונות כי הרגשנו את זה. אנחנו היינו נפגעים בנושא הזה, אז לי לפחות היה ידע ולמיפקדה שלי. להעביר את זה ליחידות זה היה קשה, כי מסתבר שהם לא יודעים, כולל יחידות הנדסה. לדעתי מוכרחים בתוכניות האימון של יחידות המילואים במתקן במסגרת כזו או אחרת. בקורס מש"קים ולקורס קצינים, להקדיש זמן לביצורים ממש. כי אחרת אם נזדקק לביצורים, הביצורים האחרים לא שווים פרוטה, ואת הביצורים הטובים אף אחד לא מכיר. וזו תורה שצריך ללמוד אותה. היא לא גדולה, היא לא מסובכת, אבל צריך ללמד אותה, אבל אסור להזניח אותה.

לא נעשתה שום פעולה לאספקת מים לכוחות ברמה הסורית, זה גרם ללא מעט טרדות, ובמצב שהיה שם עם מאות פגרים, אנשים לא יכלו להתרחץ עם מאות זבובים. זה היה נורא. הגיע אף למצב שאנשים חלו

לגבי הערכות הנדסיות כבר נאמר, למעשה כל הערכות שלנו היו ריאליות מבחינת העבודה, בכל מקום שהערכנו שמספיק לעבור עם שריון בליווי או בסיוע צמוד תוך כדי תנועה מסתבר שהיה נכון. בכל מקום שהיה צריך להשקיע עבודה שהמעבר היה מותנה בה, מסתבר שזה היה נכון, גם מבחינת האמצעים, גם מבחינת השיטות, גם מבחינת הכסף. גם הדרך של תאופיק הוכחה ככה כי בזמן שהיא נעשתה זה בערך תואם את התכנון. היתה לנו הפתעה לטובה במקרה זה שבכל זאת טנקים הצליחו לעלות למעלה קודם. אי אפשר להגיד שזה פספוס שלנו, אבל זו היתה הפתעה לטובה. ההערכות שלנו ושל שריון ושל מודיעין, זה כמובן דבר שיכול לקרות. אני בכלל רוצה להגיד שבמלחמה שלנו הופתענו לטובה בכלל, כמה שלא התעסקנו בזה, ואני בעצמי היה לי לא מעט עניין עם שריון קודם. גם הקמ"ן הפיקודי הוא איש שריון לשעבר, או עבד לפחות כאיש מודיעין בשריון. היו לנו הפתעות לגבי יכולת המעבר, העבירות של טנקים וזחל"מים עם כל הידע הקודם. אז לקח שטוב שהוא הסתדר בצורה כזאת ולא הפוכה.

מבחינת אמצעי פריצה, נדלים אף אחד לא עשה. אני כמעט לאיזי הכנסתי אותם בכיוון הלא נכון והוא התנער מהם, ובסופו של דבר הם שוכבים במחסנים, אף אחד לא לקח אותם, אף אחד לא רצה אותם, זה לא שהשתמשו בהם ולא רצו, אלא מראש לא רצו לקבל אותם. אז לאיזי באימון לפני שנתיים בדרום הוא לא רצה אותם בגלל שהוא שבר את השיניים עליהם, ואני יודע כי הייתי אצלו אז. צריך לחשוב שאם יש לאנשים פחד כזה מהנדלים, מסיבות שונות שלא נפרט אותם כאן, צריך לחשוב אולי הפטנט הזה הוא לא כל כך טוב. אגב, בתשובה לאיזי שוב בנושא המעבר של התעלה, הפיקוד חשב הרבה מאוד על התעלה, הפיקוד חשב הרבה מאוד על זה, והעסיק גם את החטיבה על זה, ואנחנו עבדנו כאן על שני מישורים.

צוות שלנו בנו מין סולם שצריך להינשא על-ידי טנק חלוץ ולהיות מונח, ומצד שני עסק עם קורות עץ שמובלים על-ידי טנק לצורך זה, אולי לא ידעתי, אבל מה שנעשה בחטיבה ודרך אגב גרם לא מעט טרחה, נגרמה על-ידי הנודניקיות שלו, במקרה זה אולי חיובית, אבל לא מעט טרחה. כי אינך יכול להתייחס לאלוף משנה כמו לכל נודניק אחר.

בעקבות הלחימה ובעקבות הלוחמים, אנחנו הכנו מראש נקודות מים לשטחי כינוס. זה היה יחסית קל למרות שזה ניטרל הרבה אנשים. אני חושב שלא מספיק חשבנו ואני שוב מדבר על הפיקוד, ולא עלינו דווקא, בנושא של אספקת מים ליחידות למעלה. היו כפרים, היו ישובים [ברמה הסורית], חשבנו שנוכל להתבסס עליהם. חר"פ קבע שאי אפשר כאן להתבסס על המקורות המקומיים, או יותר נכון על יציאות מים שההזנה שלהם נמצאת מעבר לגבול. זו היתה פגיעה. אנחנו עשינו הרבה עבודה, ועבודה קשה מאוד ומייגעת באפשרויות אספקת מים לנושא הזה, אבל הנושא הזה מבחינת חיל אספקה שהוא בסופו של דבר ממונה על אספקת מים לא עשה כאן שום דבר. לפי דעתי לא חשבו על כך מראש.

עניין של מיכליות ועוקבי מים ליחידות, ומדובר על מי שתייה, לא נעשתה שום פעולה בעניין הזה, וזה גרם ללא מעט טרדות, ובמצב שהיה שם עם מאות פגרים. אנשים לא יכלו להתרחץ, עם מאות זבובים. זה היה נורא. הגיעו אף למצב של מחלות והיו אנשים שחלו, ואני חושב שזה דבר שאולי על סיני חשבו, משום-מה כאן לא. ואני מעלה זאת באספקט פיקודי שוב.

"אני חושב שחיל האספקה או מפקד האספקה הפיקודי לא היה מאורגן לזה, אינני יודע אם זה בגלל שלקחו את כל המיכליות לפיקוד דרום, כמו שעשו עם מובילים או עם דברים אחרים. אינני מחווה דעה על זה, אלא רק קובע עובדה. לקח לנו די הרבה זמן עד שהתארגנו בצורה טובה בעניין המים. אני חושב שעל זה צריך לחשוב מראש.

ואותו דבר בעניין החשמל. הפעלנו את חברת חשמל, העניינים הסתדרו, אבל זה לא הלך ממש חלק. בנושא פלוגת אספקת ציוד הנדסי שהיא יחידה אפסנאית שנותנת שירותים, מבחינת איוש והוצאת ציוד ממצבורים אני לא בדעתו של מפקד היחידה. צריך לזכור שהמלחמה כאן היתה מעט שונה מהדברים הכתובים בספרים. כל המלחמה הפיקודית כאן היתה כמו שאנחנו הגדרנו אותה קודם – שלופה מן המותן. זרקו חטיבות בהתרעה של 3 שעות קודם, אין שום דבר, ו-3 שעות אחר כך יש הכל מבחינת פעילות.

על כל פנים, הפלוגה בנויה על 4 מחלקות, שתיים נייחות לאיוש מצבורים ושתיים מתוכננות להיות ניידות עם מערך תחזוקה נייד פיקודי. לא הופעל כאן מערך תחזוקה פיקודי נייד, לכן לא הופעלו שתי המחלקות. לכן מסיבה זו היה עודף של כוחות. אבל אם מה שעושים עם 4 מחלקות היית עושה עם שתיים לא היה לך עודף אנשים שיתבטלו. אילו היו מנוצלים מספיק והשתיים האלה הניידות היו עושות עבודה במקביל, חופפת, אבל במקום אחר, ואז לא היה מתעורר אצלך הרושם הזה. יכול להיות שיחד עם זה לא כולם היו מנוצלים, אבל אני חושב שבמלחמה אסור לנו לקמץ. מוטב שיהיה קצת בזבוז, שאנחנו נהגנו כך גם בצמ"ה, במקום שיהיה לנו חוסר.

לסיכום, יש נקודות שרשומות אצלי ודיברנו עליהן, שלא הזכרתי כאן, אלה הם נושאים לדיונים יותר מפורטים ויותר מעמיקים ובפורומים יותר קטנים, שמסיבות אלה לא מצאתי לנכון להעלות אותן כאן. אני חושב שבסך הכל, התכנונים ההנדסיים בפיקוד היו נכונים, הם היו מציאותיים, הביצועים היו מצד אחד בהתאם לתכנונים, מצד שני הם היו טובים.

העתקת יחידות, העתקת ציוד מכני עם כל הקשיים בוצעו יפה, שלב ההתבצרות עם כל התקלות שהיו בו, אבל בשלבים השונים שלו נעשה אולי כמעט כל מה שאפשר היה לעשות. אני חושב שאנחנו לפחות על חטא לא צריכים להכות, אין לנו על מה להכות".

———————————————————————————————————————-

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פאנל הנדסה חלק י"ג – קצין הנדסה פיקודי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s