אין ניצול של מלוא המרחב

ב-2002 יזמה המועצה האזורית גולן שיפוץ של אתר תל פאחר * אנשי מקצוע התבקשו להציע את המחשתו של הקרב לקהל המבקרים * בין ההמלצות: יצירת דרמה אנושית, הדגשת השליטה הטופוגרפית וסיור מקיף מגבעת האם במסלול שעשה גדוד 12 * איך זה נראה כיום, מדוע המוצב הדרומי עודנו סגור למבקרים ולמה בתל עזזיאת אין אפילו שלט קטן בכניסה? 

שלט הסבר

תל פאחר. שלט הסבר מעל כניסה חסומה לבונקר

מה דעתכם על מצבו של אתר תל פאחר כיום, 50 שנה אחרי כיבושו? נראה לכם שהוא בסדר גמור ואפילו טוב מאוד, או שמראהו ותחזוקתו מחייבים מתיחת פנים? מי יעמיק את התעלות הסתומות ומדוע נמשכת ההתעלמות מהמוצב הדרומי הסגור לציבור הרחב?

חוברת פרוגרמה רעיונית לאתר תל פאחר

שער חוברת הפרוגרמה הרעיונית לאתר תל פאחר

לפני כ-15 שנה יזמה המועצה האזורית גולן את שיפוצו של מוצב תל פאחר. ככל הידוע, המקום היה אז מוזנח. שלט בודד בכניסה השתדל כמיטב יכולתו להסביר בתמצית את סיפור כיבוש המוצב, אבל לא היה בו די. ללא מדריכים צמודים, התקשו מבקרים רבים להבין מה התרחש כאן. האטרקציה היחידה שזימן האתר היתה הנוף מעורר ההשראה של צפון עמק החולה שנשקף מפסגת הקטע המערבי. בינואר 2003 הוגשה לאגף ההנדסה של המועצה פרוגרמה רעיונית שעליה חתומים ד"ר נעם אבן וד"ר גיל גרטל, בעלי "הצוות הדידקטי" לקידום פרויקטים. צוות זה עובד בין היתר עם יחידת המוזיאונים של משרד הביטחון, הנצחת החייל של משרד הביטחון ועוד.

המשימה שהוטלה עליהם, ככתוב בחוברת, היתה תכנון שילוב סיפור הקרב עם המחשתו לקהלים השונים שמגיעים לאתר. הצוות נפגש עם חמישה מפקדים מתל פאחר – אהרון ורדי, שהיה מ"פ א' בגדוד 12; שמיל גולן סמ"פ א'; מרדכי שוורץ סמ"פ ג'; עזרא סלע מפקד המחלקה המיוחדת, ורס"ר הגדוד יום טוב חזן, המשמש מנהל מוזיאון גולני.

בפרק המבוא ציינו אבן וגרטל, כי הבעיה המרכזית בהצגת הקרב היא שמרבית המבקרים לא מבינים מושגים כמו "תוכנית הקרב השתבשה", או כיצד מרגישים כשנמצאים בנחיתות טופוגרפית תחת אש כשמסביב נפגעים רבים ומרבית המפקדים נהרגו. "כל אלה היו שאלות מהותיות להבנת הסיפור ולהנחלת לקחיו, אך הן אינן פתירות לקהל המבקרים. מסיבה זו נדרש מתשתית ההדרכה באתר – שבילים, שלטים, עיצוב התפאורה ותוכנית ההדרכה – להיעזר בדרכי הדרכה ייחודיות אשר יש בכוחן להמחיש מצב עניינים בלתי מוכר".

בהמשך הדגישו אבן וגרטל כי הבנה מלאה של מהלכי הקרב ותוצאותיו מחייבת התייחסות לפרטים ולפרטי-פרטים, ולכן על המדריכים להיות בקיאים בהתרחשויות עד לרמה של תאריכים ושמות, תוך הצגת סיפורים אישיים מהקרב. "הסיפור שואף להציג דרמה אנושית אחת, מתוך כל מה שקרה, שאיתה יוכלו המאזינים להזדהות. באמצעות טכניקה זו יכול כל מאזין להיכנס לנעלי הגיבורים ולחוות את עצמו מתמודד עם הקושי המוצג בסיפור".

בין ההמלצות המובאות בחוברת היו התקדמות בסיור בהתאם לארועי הקרב; שילוב קריאת עדויות ומסמכי מקור, כמו זכרונות של לוחמים או הקראת הודעות ממערכת הקשר; שילוב פעולות שדאיות כמו הליכה לפי מרשם דרך, מעבר מכשולים וכו'; קיום טקס הנצחה כדרך מכובדת לסיום הסיור ומתוך מתן כבוד לנופלים (הנחת זר פרחים, תפילה או הקראת קטע שירה).

בנובמבר 2002 נפגשו אנשי הצוות הדידקטי בתל פאחר עם הלוחמים. במהלך הסיור הציג נתן קמינר, ארכיטקט האתר, את התוכניות לשחזר התעלות והבונקרים עד לעמדה הצופה על העמק. בהזדמנות זו ביקש שוורצי (סמ"פ ג' בקרב תל פאחר) התייחסות לחלק הדרומי של המוצב. כידוע, כל החלק הזה סגור למבקרים, ועודנו כך עד היום.

נקודות נוספות שהועלו: בדיקת לוח הזיכרון ובירור שמות החללים שיש לחקוק עליו, וכן הורדת הזחל"ם הנמצא בקצה התל בחזית הצפונית-מערבית שלו. הסיבה: בקרב עצמו לא היה שום זחל"ם שהגיע לתל בדרך זו.

תל פאחר 1969. מבקרים ליד הזחל"ם בחלק הצפוני

תל פאחר 1969. מבקרים ליד הזחל"ם שהוצב בחזית החלק הצפוני [מאלבומו של מאיר אביב]

ציטוט מתוך החוברת: "הוסכם שחשוב להגיע לאתר מנקודה נמוכה, גם אם לא מדובר בהגעה מגבעת האם (המקום שממנו החלה תנועת גדוד 12). גם הליכה קצרה ועלייה מתונה יסייעו בהמחשת שליטתו של התל על האיזור כולו. אבי שרון, מנהל אגף ההנדסה במועצה האזורית גולן, הבהיר כי התוכנית תצא לפועל רק אחרי שיסוכם הנושא התוכני".

הפגישה הבאה של הצוות עם המפקדים מגדוד 12 התקיים במוזיאון גולני שבועיים אחר-כך. במפגש זה תיארו הלוחמים את מהלך הקרב ואת תנועת היחידות השונות, כפי שזכרו מאז מלחמת ששת הימים. הנקודות העיקריות להדגשה שהועלו: ייחודו של הקרב – יוזמה של המפקדים הזוטרים; שליטתו הטופוגרפית של תל פאחר על העמק; קיומו של הקרב לאור יום ותנועה אל היעד תחת אש; הציוות המקרי של הכוחות מתחת לתל במהלך ההגעה אליו; העצמת הדבקות במטרה לכיבוש המוצב; המפגש של הגדוד בתחילת התנועה אל היעד עם הנפגעים מחטיבה 8; ביצוע מלא של המשימה לכיבוש התל.

פגישה שלישית נערכה במשרדו של שמיל גולן (ששימש אז ראש מל"ח) בבית "מעריב" בת"א, בה עברו המשתתפים על טיוטת הפרוגרמה. פגישה נוספת התקיימה בין המתכננים של האתר ועסקה בהתוויית מסלול לרכבי 4×4 מגבעת האם לתל פאחר, כשהדרך תהיה עם שילוט והכוונה. דיון אחר עסק בהפקת מסלול סיורים קצר וארוך בתל פאחר, תוך בדיקת שינויי גידור ובדיקת מיקוש. "מוסכם כי נכון לשנות את הכניסה לאתר ולאפשר תחושה של טיפוס קצר אל תל פאחר". כן נדון מיקום אנדרטת ההנצחה ברום האתר.

החוברת מחדדת את העניין: "בעוד שלנוסעים בעמק החולה ניכר לעין הפרש הגבהים הגדול בין העמק לבין רמת הגולן, הרי שבנסיעה למצפה גולני, בקטע מקיבוץ דן ומבניאס למצפה, מיטשטשת תחושה זו. הפרשי הגבהים באיזור זה הם מתונים יחסית והעלייה מהעמק לרמה היא מדורגת. כתוצאה מכך קטע הנסיעה בכניסה לאתר מתנהל בין שורת פסגות נמוכות יותר לבין שורת פסגות גבוהות יותר, ולא נוצרת תחושה מיוחדת של מקום השולט על סביבתו. יתרה מכך, הכניסה לאתר היא מחלקו המזרחי, דהיינו מנקודת המבט של הצבא הסורי במלחמת ששת הימים. במגרש החניה רחב הידיים, כמו גם בקטע ההליכה הראשון לאורך תעלות הקשר והביצורים, לא מתברר טיבו של המוצב. חשיבותו הצבאית ושליטתו הטופוגרפית על המעלה לרמת הגולן אינם מתבררים מאליהם".

בהתייחסות לאנדרטה שהיתה קיימת באותה תקופה נאמר, כי חקוקים עליה 59 שמות חללים לפי סדר הדרגה, וכי המספר הזה אינו תואם את הכתוב בשלט סמוך של היחידה להנצחת החייל כי בקרב נפלו 31 איש [כידוע, בקרב תל פאחר נהרגו 34 איש, בעוד שעל האנדרטה נחקקו שמות הרוגי חטיבת גולני כולה במלחמת ששת הימים]. מהשלט הזה באותם ימים נמשך השביל מערבה כשמשני צדיו תעלות קשר ישנות שחלקן נפולות או מלאות סחף, המבקרים אינם מוזמנים לנוע בתוכן ואין שום הסבר למהותן ועל הקרב שהתנהל בהן. מתוך החוברת: "מן ההיבט הדידקטי שבו נדרשנו לבחון את האתר אנו טוענים שפוטנציאל הביקור באתר הוא רב, ושתשתית ההדרכה הנוכחית אינה מנצלת את הפוטנציאל באופן מלא".

גשרון מעל תעלה

גשרון מעל תעלה

חלק מהסיכום והמסקנות: "למעשה, מוסדר האתר כיום לביקור קהל מודרך בלבד. ללא מדריך אין למבקרים מידע היכן הם נמצאים, מה חשיבות המקום ומה התרחש בו בעבר. ללא הדרכה אין אפשרות לבקר ביקור משמעותי באתר. גם בהדרכה מילולית אין די מכיוון שתשתית ההדרכה אינה תומכת באופן מלא בכל שלבי סיפור הקרב. יש יותר מסתירה אחת בין ההסבר המילולי הניתן בדרך כלל על-ידי מדריכים, לבין התחושה שנוצרת אצל המבקרים לנוכח המקום בו הם ניצבים. למשל, בעוד הסבר המדריך מתייחס למעמד הנחות מבחינה טופוגרפית של חיילי צה"ל, הרי הקהל ניצב  ברום השלוחה המבוצרת ונוצרת אצלו תחושה של שליטה[…] אין ניצול של מלוא מרחב האתר. המבקרים נכנסים ויוצאים באותו שביל, על גב השלוחה הצפונית בלבד. אין ניצול של התעלות הקיימות, אין תנועה של עלייה וירידה, אין התייחסות ממשית למרחב הקרוב[…]

"אתר ההנצחה דורש טיפול. ראשית, עוצמתה של ההנצחה תהיה גדולה יותר אם תוצב בסופו של הסיור, שעה שהמבקרים יודעים להעריך את קשייו של הקרב, ואולי אף שמעו בסיפור ההדרכה כמה משמות החללים. שנית, רישום וסידור השמות בשלט ההנצחה אינו תקין. שלישית, חסרה אבחנה בין הנצחת הנופלים בקרב לבין הנצחת חללי גדוד ברק [צ"ל חללי החטיבה כולה]. במידה וברחבת הכניסה מתקיים טקס שנתי לזכר חללי הגדוד, נמליץ להפריד בין השלטים. את שלט ההנצחה לחללי קרב תל פאחר אנו מציעים להציב באזור בו ניצב כיום הזחל"ם. זוהי נקודת תצפית על העמק ובנקודה זו מובנה היטב חשיבות כיבוש התל".

ד"ר אבן וד"ר גרטל הציעו שלושה מסלולי סיור: האחד, סיור מלא בעקבות הגדוד מגבעת האם ועד תל פאחר, הצעה שמתאימה לקהל יעד מצומצם, וכן שני סיורים רגליים בתוך המוצב שמתאימים לרוב קהלי היעד

הצוות אף פירט כל אחד ממסלולי הסיור. שלטים לאורך המסלול מגבעת האם יזמינו את המטיילים לעקוב אחריהם לאורך כל הדרך, בציר ההבקעה העולה מזרחה, בתוספת הסבר לשיקולי בחירת אזור זה כנתיב התנועה המרכזי של צה"ל לכיבוש הרמה הסורית. שלטים יוצבו בתוואי ההטיה, מתחת לעין א-דייסה ובאזור ההיפגעות של זחל"ם השריון, שבו יסופרו הצל"שים למשה דרימר וישראל הוברמן. לאחר מכן שלט על ההתקפה ממערב (כ-200 מטר מצפון למקום פגיעת הזחל"ם), וכיבוש המוצב בראש השביל הצפוני בכניסה לחניה.

המסלול הארוך המוצע למבקרים בתל פאחר הוא לאורך של כשני ק"מ, ועיקרו בירידה מהחניה לחזית המערבית של התל, לצורך המחשת הנקודה בה נפגע הגדוד ולשחזור רגלי של מהלך ההתקפה מלמטה למעלה. מסלול כזה, מציינים המחברים, מחייב סלילת שביל מטיילים באזור שאינו פתוח כיום לכניסת מבקרים.

תל פאחר 2016. מבקרים מקשיבים לסיפור הקרב וצופים על העמק

תל פאחר 2016. מבקרים מקשיבים לסיפור הקרב וצופים על העמק

עוד המליצה החוברת על הצבת דגם תבליט תלת מימדי (שולחן חול) של צפון מערב הגולן, שיסייע להבנת בחירת אזור זה כנתיב ההבקעה המרכזי וכן את תוכנית ההתקפה המשולבת של חטיבות 8 ו-1.

הומלצו נקודות תצפית אל אזור ההיפגעות, ההתקפה ממערב, מעבר הגדרות תוך הדגשת סיפור הצל"ש של דוד שירזי, ההתקפה ממזרח אל השלוחה הדרומית. "תחנת ההדרכה תמוקם במעלה הערוץ המרכזי במוצב, בנקודה גבוהה יחסית שבה ניתן לראות את ביצורי השלוחה הדרומית. לשיפור ההמחשה נמליץ להציב בשלוחה הצפונית זחל"ם אחד לפחות, שייצג את כיוון כניסת הכוח. כן הוצע מסלול סיור רגלי קצר בתל פאחר לאורך של קילומטר אחד, שייצג את מהלכי הקרב המרכזיים.

לסיכום, הפיתוח הנדרש בהתאם לשלושת מסלולי הביקור: לסיום רגלי קצר בתל פאחר – סלילת נתיב הליכה חדש במדרגה הנמוכה מצפון לאנדרטה ובתוך תעלות הקשר מדרום לשביל הקיים. פיתוח שבע תחנות הדרכה לאורך השביל. הצבת דגם טופוגרפי תלת מימדי בתחנת ההדרכה הראשונה. הצבת זחל"ם אחד או יותר בשלוחה הדרומית. הצבת שלטי הדרכה בתחנות ההדרכה. תצוגת כלי נשק ופיתוח עזרי הדרכה נוספים בתעלות הלחימה. אלמנט הנצחה לחללי הקרב בפסגת התל. טיפול ברחבת ההנצחה הקיימת, בהתאמה למסלול הסיור.

לאורך מסלול הנסיעה מגבעת האם יש להציב תשעה שלטי הדרכה ו"סימני דרך" לזיהוי המסלול בין תחנות ההדרכה. הצבת שלדה של זחל"ם במקום בו נפגעה שיירת הגדוד. במסלול הליכה ארוך יש לסלול נתיב הליכה במורד הצפוני של תל פאחר, ובמעלה הוואדי במרכז המוצב – שני אזורים שהם מחוץ לשטח הפתוח למבקרים. פיתוח שתי תחנות הדרכה לאורך המסלול מלבד תחנות ההדרכה של המסלולים האחרים. הצבת שלטי הדרכה בתחנות ההדרכה.

עד כאן פירוט הנכתב בחוברת. לצורך פרסום כתבה זו פניתי לצוות הדידקטי ושאלתי מה מכל אלה יושם ומה לגבי הנגשת החלק הדרומי לקהל, ועל כך ענה ד"ר גיל אבן: "המועצה האזורית פעלה ליישום התוכנית במלואה. כפי שוודאי ראית, בוצעו השינויים, האתר שולט והוכנסו שינויים במסלול המבקרים. בזמנו דובר על סכנת מוקשים בחלק הדרומי, ולא ידוע לי מה התקדם מבחינת יכולת הנגישות אל החלק הזה. אגב, אנחנו מנוסים בעבודות מול רשויות שונות ושיתוף הפעולה וההשקעה של המועצה האזורית גולן ראויים להערכה מיוחדת. הם הקפידו על תכנון ועבודה בדגש על הנגשה והתייחסות לתכנים הרלבנטיים".

2017: מצבו של אתר תל פאחר | ומדוע אין זכר למסלול של חטיבת גולני

מאז מתיחת הפנים שעבר תל פאחר לפני כ-15 שנה זרם חול רב לתעלותיו וסתם חלק מהן. מדי פעם צצו ועלו בבלוג זה טענות על אודות מצבו התחזוקתי הירוד של האתר, או הלכלוך ששורר בו. זה החל בשלט ההכוונה "מצפה גולני", שנמצא בצומת כביש 99 עם כביש הנפט, שבמשך שנה ואף יותר (2015-2014) נטה על צדו מבלי שהנוסעים על הכביש יוכלו להבחין בכתוב עליו. עד שלבסוף תוקן.

ספטמבר 2014. כך נראה במשך חודשים רבים שלט ההכוונה לתל פאחר על הכביש הראשי בין קרית שמונה למסעאדה

ספטמבר 2014. כך נראה תקופה ארוכה שלט ההכוונה לתל פאחר על הכביש הראשי בין קרית שמונה למסעאדה

הרעיון לייצר מסלול ארוך מגבעת האם הוא מבורך, נעשו מספר פעולות בנדון, אבל כיום אין להן כמעט זכר. קודם כל, לקחו ממקומו המקורי על דרך ההטיה, כקילומטר אחד דרומית לתל פאחר, את הזחל"ם שנפגע שם ושבו נהרגו ארבעה, והציבו אותו מתחת לגבעת האם כהמחשה לקשיים של כוחות צה"ל בעת פריצת הגבול. וכבר השמיע כאן ישראל הוברמן, הצל"שניק מאותו זחל"ם, את דעתו הנחרצת כי יש להשיב את הזחל"ם למקומו המקורי, שם הוא ישמש נקודת ציון.

יצוין כי השלט בסמוך לזחל"ם, שמספר על תחילת התנועה של צה"ל בתוספת קטע מזכרונותיו של אורי שגיא, התעקם (מפגיעת כלי רכב) ודהה כמעט לגמרי. לאלה שעוברים מתחת לגבעה אין מידע קונקרטי לגבי הכלי החלוד ותפקידו בסיפור הכולל.

שלט ההסבר שנפגע ודהה כיום מתחת לגבעת האם. בצילום הקטן: כך הוא נראה לפני שנפגע

שלט ההסבר שנפגע ודהה ליד הזחל"ם שמתחת לגבעת האם. בצילום הקטן: לפני שנפגע

לאורך תנועת גדוד 12 מגבעת האם לתל פאחר, כמו גם לאורך תנועת גדוד 51 לתל עזזיאת, אין שום שלט או הסבר. מדי פעם יש סימון הליכה על סלע שמפנה לדרך המוצבים הסורית. מהסימונים אין ללמוד דבר על הדרך שעשה גדוד 12, ואיפה לעזאזל נמצאת דרך ההטיה שעליה נסע.

גם מי שימשיך על פי הסימונים לדרך המוצבים הסורית, לא יקבל הסבר היכן הוא. על דרך המוצבים לכיוון צפון ייתקלו המטיילים בשלט "בחריאת – נכבש על-ידי גולני ב-.9.6.1967", ובהמשך בשלט "חרבת סודה". מה היה בבחריאת ומה קרה בחרבת סודה, זאת לא יידעו.

תל עזזיאת. עזוב, מיותם ובלתי מזוהה

תל עזזיאת. עזוב, מיותם ובלתי מזוהה

במסלול זה בולט בבדידותו ובעליבותו מוצב תל עזזיאת. את אלה שיסטו מהדרך מערבה ויגיעו אליו, לא יקדם שום שלט על זהותו של המקום. אין זכר לציון העובדה שתל עזזיאת היה המוצב הסורי המאיים ביותר על היישובים הישראליים טרם מלחמת ששת הימים, שנכבש על-ידי גולני.

רק רכבי 4 על 4, רוכבי אופניים או מיטיבי לכת יכולים להגיע לתל עזזיאת. עם קצת רצון טוב של המועצה האזורית, ניתן להנגיש את המוצב גם לרכבים פרטיים, על-ידי הכשרה קלה של הדרך, שמתחילה בצפון כביש הנפט בבניאס ועד לשביל העולה לתל עזזיאת. מכאן יוכלו המבקרים ללכת כ-600 מטר עד למוצב.

השיכחה של תל עזזיאת מתחדדת לאור העובדה שלאחרונה נוספו באזור שלושה ציוני דרך נאים על חוליית אורי אילן ("לא בגדתי") שנתפסה על-ידי הסורים ב-1954. מי שראה את החשיבות שבהצבת אותם ציונים, לא יכול להתעלם מסיפור המוצבים הסוריים באזור לפני מלחמת ששת הימים, ובמלחמה עצמה.

המקום היחיד שבו תל פאחר ותל עזזיאת נפגשים: שלט ישן בצומת דרך הנפט עם דרך המוצבים הסורית

המקום היחיד שבו תל פאחר ותל עזזיאת נפגשים: שלט ישן בצומת דרך הנפט עם דרך המוצבים הסורית

לגבי אתר תל פאחר: השיפוץ שעבר ביוזמת המועצה האזורית גולן ולאור המלצות הצוות הדידקטי, הוא מבורך, הכניס משמעות למקום וצבע מעט את לחייו של האתר. שלטים בתוספת תחנות-שמע מספרים את הסיפור. עם זאת, יש מספר שלטים שהצבתם שגויה. למשל, אין שום ביטחון שהשלט לגבי לחימת כוח סולוביץ', שנמצא אי שם בחלק הדרומי של המוצב הצפוני, הוא נכון. על סמך מה או על סמך מי הוא הוצב שם?

לא הרחק ממנו, על שפת הגאיון, מוצב השלט "אזור כניסת הזחל"מים". אלא שאף זחל"ם לא עבר משם. אולי זו היתה הדרך לשתף גם את החלק הדרומי בסיפור הקרב. רק שהכוונה הטובה התנגשה עם העובדות.

בנוסף, כמה קטעי תעלות זכו לתוספת של כיסוי גג, על אף שלא כך הן היו במציאות.

אזור כניסת הזחל"מים? ככה טוען השלט. ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה

"אזור כניסת הזחל"מים", כך טוען השלט. העובדות: לא מיניה ולא מקצתיה

נראה כי ההמלצה להציב במקום אמצעי לחימה ונשק לא יושמה, וטוב שכך.

באתר אין שמירה 24 שעות ביממה, ועם השנים נגנבו מהזחל"ם שהוצב בכניסה מקלעי ה-0.5 וה-0.3.

הזחל"ם בכניסה לתל פאחר לפני ששני המקלעים שהיו מוצבים עליו נגנבו

הזחל"ם בכניסה לתל פאחר לפני ששני המקלעים שהיו מוצבים עליו נגנבו

אתר תל פאחר איננו מתוחזק באופן שוטף. לעתים מצב הניקיון בו הוא מחפיר. תעלות רבות, בעיקר אלו שלאורך השביל המרכזי, הסתתמו והתרדדו, ואינן ממחישות את עומקן כפי שהיה.

לא ברור מדוע יותר ממחצית אתר מצפה גולני סגור בפני מבקרים. בחלק שבו עובר השביל המרכזי לתוך האתר (מערבה), יש משמאל שטח רחב ידיים שמוקף בגדרות ומסומן כממוקש. יתרה מכך, כל המוצב הדרומי עודנו סגור ומסוגר למבקרים, גם כאן בשל השלטים שזועקים "מוקשים הזהר". מצד שני, אפשר לראות פעמים רבות את עדר הבקר של קיבוץ שניר רועה בנחת ברחבי המוצב הדרומי. האם מדי בוקר מגיעים פלסי חיל ההנדסה ועושים לפרות פתיחת ציר?

מגע רגל אדם נאסר לא רק בחלק הדרומי של תל פאחר. אזורים שלמים ברחבי צפון הרמה, בחלק הקרוב לגבול ישראל לשעבר, מגודרים ומסומנים כממוקשים. מדובר באלפי דונמים ממזרח למוצב נעמוש ולאורך כביש הנפט – בסיר א-דיב, קלע, זעורה, עין פית ועוד. ממפות המודיעין של פיקוד צפון מ-1967 עולה שבמרבית המקרים אין לכך שום ביסוס. אזורים המסומנים כיום כממוקשים לא היו כאלה בזמן שרמת הגולן היתה סורית, בוודאי ובוודאי לא אחרי שנכבשה. אף קיבוץ לא היה נותן לפרות שלו להסתובב בשטחים זרועי מוקשים.

חומר למחשבה למועצה האזורית גולן, שמצד אחד מעוניינת לפתח את האזור למטיילים (נזכיר את שיפוץ דרך הנפט לכל אורכה בתוספת שילוט, שנעשה לא מזמן), ומאידך כנראה שלא רוצה להתעמת עם הקיבוצים ולצמצם את שטחי המרעה שלהם, על אף שהם עצומים.

ויש צד נוסף: אולי כדאי להניח למצב כמות שהוא. כך תיגרם פחות הפרעה של בני אדם לטבע, לצמחייה ולבעלי חיים. במיוחד תישמר האותנטיות של החלק הדרומי בתל פאחר. מי שאינו חושש להסתובב באזור המוגדר כשדה מוקשים, יתרשם ממוצב סורי שפניו היטשטשו, אבל הבונקרים שלו מרגישים כמו פעם.

המוצב הדרומי – צפו בסרטון:

————————————————————–

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “אין ניצול של מלוא המרחב

  1. הכי זריז שאפשר;
    שני מסלולים, קצר וארוך
    מסומנים היטב על הקרקע עם מספרים.
    המספרים – הם תחנות קצרות שמספרות את סיפור הקרב, נקודת תצפית וכדומה.
    הטיול העצמי מגובה ב-application על הטלפון.
    בכול מוזיאון בעולם יש היום מסלולים שכאלו. (ליד כל יצירת אומנות יש מספר והמטייל מקשיב להסבר קצר על הטלפון הפרטי שלו)

  2. שלום רב,
    שמי איתן ריטוב. בוגר גדוד 12 במלחמת ששת הימים, תל פאחר.
    אנחנו עכשיו שלושה חודשים לפני יום העצמאות, וחמישים שנה למלחמה. האם מתוכנן אירוע כלשהו
    ללוחמי החטיבה? כדאי להחליט ולהודיע תאריך כי אנשים ירצו אולי לתכנן.
    תודה
    איתן ריטוב. Ritoveitan@hotmail.com

    Sent from my iPad

  3. כלוחם בגדוד 12 מהטירונות ועד למלחמת ששת הימים בפלוגה ג כסמל מחלקה,ולקחתי חלק בקרב תל פאחר.שם איבדתי חברים,מפקדים ופקודים שלי..חש בושה ותיסכול עמוק,לנוכח אזלת היד והזלזול של המדינה בכל הקשור להנצחה של המקום ומורשת הקרב..כשאני רואה את ההנצחה של גבעת התחמושת.וכל הקשור בזה,שלדעתי קרב תל פאחר,לפחות לא נפל בכל בפרמטרים ממה שהתרחש שם..אני תקווה שלקראת שנת החמישים לקרב.הממונים על הנושא יקחו את זה לתשומת לבם…וכמו שכתב קודמי לבלוג..שני מסלולים שיציינו את הקרב.1..תנועת הגדוד מגבעת האם עד לתל..2..תנועת כח ורדי לתל הדרומי עד כיבושו..תנועת המג"ד…תנועת כח קרינסקי למוצב הצפוני..והאיגוף של כח שמיל ושוורצי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s