פאנל הנדסה חלק י"ד – קהנ"ר

קצין הנדסה ראשי מסכם את פאנל הנדסה בפיקוד צפון ב-1967 * "אילו היה בא מישהו מהצד ושומע את סיכום המלחמה הזו, היה שואל שאלה אחת: אז איך בכל זאת ניצחנו? אחרי כל מה ששומעים פה, זה היה הכל רצף אחד של כשלונות וחוסר מעשה. אבל זאת מלחמה וככה זה, ופה תקלה ושם תקלה וכל העסק לפעמים נדמה שהוא בלגן נוראי"

צילום: יהודה הראל

דחפור עם כוחות שריון ברמה הסורית [צילום: יהודה הראל, דובר צה"ל]

במסגרת הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים התקיים זמן קצר לאחריה פאנל של קציני ההנדסה לסיכומי הלחימה ברמה הסורית וצפון השומרון. הפאנל נערך במחנה נשר לקראת אמצע יולי 1967 בהשתתפות כל קציני ההנדסה שפעלו בפיקוד צפון. מסמך כולל זה שופך אור על מאחורי הקלעים של אותה מלחמה ביחידות ההנדסה ובכלל. לאורך עשרות דפי הפרוטוקול עולות טענות למחדלים, כשלים, לחוסרים משוועים בציוד בסיסי, בעיות פיקוד, שליטה, קשר, היעדר מודיעין או מידע על הפעולות המתוכננות ועוד.

פוסט זה הוא חלק י"ד ואחרון של הפאנל המביא את דבריו של אל"מ אלחנן קליין, קצין הנדסה ראשי, שסיכם את הפאנל.

מקור: ארכיון צה"ל.

לכל הכתבות בנושא הנדסה בפיקוד צפון במלחמת ששת הימים – לחצו כאן

—————————————————————————————————————————————————————————–

דברי אל"מ אלחנן קליין לסיכום הפעילות בחזית הצפונית: "ראשית, האמת היא שאינני מתכוון לסכם, אלא להביע את דעתי בשלב זה לפחות לגבי כמה נקודות, לא הרבה. מכיוון שהסיכום הסופי שהוא לגבי… לא נוגע כל כך לדברים כלליים, אלא באמת נצטרך לרדת לפרטים ולשינויים פה ושם, ולתפיסה כזו או אחרת, מחודשת או מאוששת על סמך מה שהיה, זה אני לא חושב שאפשר לעשות היום וגם אין בדעתי לעשות היום.

ולכן הייתי רוצה להתייחס לנושאים בצורה כללית. זה נעשה בצורה טובה ביותר על-ידי שני הדוברים האחרונים, הן המהנ"פ [מפקד הנדסה פיקוד צפון] ולא פחות ממנו קצין האג"מ הפיקודי, והתמונה הכללית על כל המסכת שהאנשים שנמצאים כאן היו מעורבים בה, אני מקווה שלפחות בשלב זה של היום היא פחות או יותר ברורה עד כמה שהיא יכולה להיות ברורה. נתחיל באותו נושא שהרחיבו עליו את הדיבור – זה נושא של צמ"ה.

אני אגיד כמה דברים שאולי הם לא מקובלים עליכם, אבל אני כעומד מהצד לגבי כל אלה שנמצאים כאן, אני בוודאי עומד מן הצד. אני מוכן להסתכן ולאמר כך: א) היה יותר מדי צמ"ה, והעובדה שאם נתרגם את הצמ"ה לשעות שהצמ"ה עבד בהן בשטח, אז ללא כל יחס איזה שהוא שמצדיק את כמות הצמ"ה הזה. אומנם צריכה להיות בכל מקום עתודה לכלים נשברים, לא יודעים מה תהיה המשימה הצפויה, אבל במידה די גדולה ריבוי הצמ"ה הוא היה גם אחד הגורמים שגרם לשיבושים.

ב) היה לנו צמ"ה מכל הסוגים, יותר מדי סוגים, ועל זה נצטרך לתת את הדעת ולציין את הסוגים, ולעבוד על כלים אולי לא הכי טובים לאותה משימה. לכל משימה עם האופי המיוחד שלה בדיוק, אבל לפחות כלים עד כמה שאפשר סטנדרטיים כדי לפתור כל מיני בעיות של מפעילים, מכונאים, בעיות של אחזקה, חלקי חילוף וכו'.

ג) בנושא צמ"ה, אנחנו נחתור שהכלים שנעבוד בהם יהיו עד כמה שאפשר כלים ניידים, בכוחות עצמאיים, ואני אומר עד כמה שאפשר, כי אני יודע לסוף פסוק אי אפשר להגיע בנושאים כאלה. כי ישנם הרבה מאוד כלים. נגיד D-9 ,D-8, או הטרקטורים הכבדים שהם אינם ניידים בכל 100 האחוזים, אבל הם מספיק ניידים, כדי אפילו בזמן הבהול שהפיקוד עבד בו ובוודאי בתחום הזמן של ההנחיות המוקדמות. הכלים האלה במרחקים האלה, ויהיו המרחקים למעלה מ-100 ק"מ, הכלים האלה יכלו להגיע בכוחות עצמם. ואני לא יודע אם נתנו את הדעת על זה, אבל כלי כזה יש לו בכל זאת 10 ק"מ לשעה, וב-10 שעות אפשר לעשות 100 ק"מ. ובשלב ההכנות לא היתה בעיה של ה-10 שעות. אם עשו את זה – מה טוב.

אני רוצה להביא כדוגמה. שמענו כרגע על עניין של באגרים כבדים לצרכי התבצרות בבזלת. מכיוון שכביכול הכלים האלה הם הכי טובים לצורך המשימה הזו בבזלת. אז ייתכן שבימים כתיקונם כשמוסרים את העבודה בקבלנות למישהו אז הוא בוודאי ישתמש בכלים מסוג זה. אני חולק על זה שאנחנו נשתמש או נבנה את עצמנו או נתכנן את עצמנו על כלים מסוג זה, כשהניידות שלהם היא אפס. כדי להעביר אותם ממקום למקום חייבים במוביל, אז נשתמש בכלים כמו שופלים וכמו חומר נפץ, אותם אפשר להעביר לכל מקום. אז זה לוקח לכלי הזה קצת יותר לעשות, אבל את העבודה שאנחנו רוצים לקבל אפשר לקבל גם בצורה של כלים אחרים, ואני מביא את זה רק לשם דוגמה.

בסיכום לסוגי הכלים, אנחנו נחתור למושג המקובל – סטנדרטיזציה. בכמויות הצמ"ה המצויות בארץ ושאפשר להניח עליהם את היד זה אפשרי. זה לא סתם מושג שאנחנו תולשים אותו מן האוויר. אנחנו נחתור לכלים ניידים מאלה המצויים, ובמידה מסוימת ולא מבוטלת אנחנו גם נרכוש כלים כאלה כדוגמת לפחות שני כלים שיש לנו בחיל ההנדסה ושלא ראינו אותם בפיקוד צפון, אני מתכוון לדחפורים האופניים הכבדים ה-824.

%d7%94%d7%a0%d7%93%d7%a1%d7%94קצת לגבי ארגון הצמ"ה: זה בהחלט נושא שצריך לתת עליו את הדעת ולהחליט עליו. לפחות בשלב זה עד המלחמה הבאה אנחנו מחויבים לתת ליחידות היסוד של חה"ן, ואלה הם גדודי השדה ופלוגות ההנדסה בשריון, את אותם הכלים האופטימליים שאיתם הם יכולים לנוע ולתחזק. את זה אומר לגבי פלוגת הנדסה בשריון. זה אומר שנצטרך להוסיף לה ולתגבר את כל הכלים האופניים, בשלב זה את השופלים הכבדים. בשלב יותר מאוחר נגיע לזאת שכל פלוגה תקבל לפחות דחפור אחד כבד, אופני, ואנחנו נחתור להגיע לזה ואני מניח שנגיע. ואנחנו ניתן להם גם כלים זחליליים כבדים, שהם אומנם לא יכולים לרוץ בקצב שריון, אם קצב השריון זה מתבטא בתנועה מנהלתית מכונתילה ועד קונייטרה, אבל בדרך כלל הכלים האלה יכולים להדביק את השריון בפעולות נורמליות שלו, ואם לא יאחרו 10 שעות או 12 שעות או 24 שעות, עם מובילים או בלי מובילים, הם יגיעו. הכלים האלה הם חזקים, הם רובוסטים, הם בדרך כלל אם הם חדשים ובמצב טוב, וישנם כאלה אפשר לסמוך עליהם אפילו יותר מאשר על טנק.

D-8 ו-D-9 עם אחזקה מינימלית נכונה יכול לעבוד את אלפי השעות שלו ללא בעיות. יחד עם זאת, אנחנו נחתור שיהיו דרגי אחזקה וחלקי חילוף אורגניים באותם היחידות. אני יודע שבפלוגת הנדסה בשריון הנושא הזה הוא קשה, מכיוון שכמות הטרקטורים היא קטנה וכל כלי יש לו משמעות בעלת משקל כבד. לגדוד יש 58 טנקים, יצאו שניים-שלושה טנקים, הגדוד הוא עוד גדוד, אבל מחמישה, שישה או שבעה, כשיוצאים שניים או שלושה, אז חצי כוח הלך לאיבוד. אז זאת היא בעיה שנצטרך לתת עליה את הדעת באותם הקווים שאני מניח.

בקשר לגדוד ההנדסה, גדוד שדה חה"ן – לפלוגת הצמ"ה שלו אנחנו נגדיל את התקן של צמ"ה בגדוד. אומנם עוד לא סיכמנו את זאת ואין ספק שניתן לו את דרגי התחזוקה הצמודים שהוא חייב לו. בשלב זה אולי בכלל לא, אני לא פוסל את הרעיון של גדוד ההנדסה הפיקודי, אבל על זה צריך לתת טוב את הדעת. מה זה אומר בדיוק? מין גדוד כזה ובאיזה צורה אנחנו נוכל להביא אותו לידי ביטוי במלחמה של הפיכות במלחמת תנופה. אין ספק שבידי קצין ההנדסה הפיקודי בין שזה יהיה גדוד או פלוגה, חייבת להיות עתודה עובדת וניידת, שבעזרתה הוא יוכל לפתור בעיות, הן שלו והן של היחידה. אבל בכל הנושא של הצמ"ה מניתי את הנקודות שלדעתי צריך לתת עליהן את הדעת. אני רק רוצה לחזור ולהדגיש שריבוי הצמ"ה וריבוי הסוגים, אני לא יודע באיזה מידה זה תרם לנושא שעסקנו בו לא רק בפיקוד צפון, אלא בשאר הפיקודים, וייתכן שבמידה מסוימת הוא היה מכשלה.

כללית, בכל ההערות ששמענו, זה בעניין של ריבוי אמצעים, יכול להיות שיש פה גם עניין של ריבוי כוחות, אבל בסופו של עניין ראינו זאת במלחמה הזו שמשימות שבהן נזדקקנו לכוח אדם, האנשים היו בנושא הפיקוד, פחות בנושא ההתבצרות, למרות שגם שם היו זקוקים לאנשים. בכל שאר המשימות של חה"ן, הן בפיקוד צפון והן בפיקודים אחרים, לא סבלנו ממחסור באנשים ואפילו לא במחסור במסגרות. אני חושב שניתן את דעתנו למבנה וארגון של יחידות השדה של חיל ההנדסה. יכול להיות שנצטרך ללכת לקראת צמצום מסגרות או הקטנת מסגרות, מכיוון שריבוי אנשים ללא אמצעים בהרבה מאוד מקרים זה הרבה יותר הכבדה מאשר תועלת, ואנחנו נוכחנו שיחידות קטנות, לא רק בפיקוד צפון, אלא גם במקום אחר, שהיו מאומנות ומגובשות ומתניידות ועצמאיות, יחידה קטנה כזו יכולה לפעמים לעשות עבודה של יחידה שהיא גדולה ממנה פי כמה וכמה. ונצטרך לחשוב על כיוון זה מכיוון שאנחנו לא מעוניינים בסרבול. אנחנו מעוניינים ביעילות, וייתכן שניתן את דעתנו גם בכיוון זה. על כל פנים, מה שלא נאמר פה בסיכום הזה, או מה שהשתמע, או מה שלא השתמע מאף דוברים, אף אחד לא סבל מחוסר.

ביחידה כזו או אחרת, יחידות חיל הנדסה במקומות שהיו צריכות תגבורת ואני גם לא שמעתי, למרות כמה שיחות שהיו לי עם קצין ההנדסה הפיקודי. היו כמה שלבים שאמרתי לו – אם אתה רוצה תגבורת, אני אשלח לך, אני אתן לך, וזה אומר – עזוב אותי, אני לא צריך.

זה בפני עצמו הוכחה בקשר לכל הנושא, כולל המבנה הארגוני. הרחיבו כאן את הדיבור גם על מבנה ארגוני במקום ראשון של מיפקדות וכל מיני פונקציונרים במיפקדות, החל מקצין ההנדסה הפיקודי, דרך קצין ההנדסה האוגדתי, אולי גם מתחת לזה. אני משום מה קצת חרד מההגדלה של הפונקציות האלה, לא מפני שאי אפשר למצוא להם את הפונקציונרים או את ההצדקה. אבל אני חושב שזה אולי נושא קרוב לנושא אחר שהועלה בסיכום הזה, ושיש לו הצלבה. ואני מאמין שאם הנושא הזה ייפתר, והוא חייב להיפתר. אז נושאים של ארגון ושל כל מיני פונקציונרים כאלה או אחרים במיפקדות, הם ייפתרו מאליהם וזה עדיין נושא של השליטה.

לא היינו מחוייבים להחזיק רזרבות, אני בכל זאת תבעתי להחזיק לפחות פלוגת הנדסה אחת ברזרבה, עם רכב ואמצעים

שליטה: אם לקצין הנדסה פיקוד צפון אין אפשרות לא לשלוט ולא לקיים מגע רצוף וטוב ויעיל עם יחידות ההנדסה, בין אלה שכפופות לו ובין לאלה שלא כפופות לו, אז כל הנושא מתחיל כביכול להיות נושא של חוסר פונקציונרים וחוסר ייעוץ וחוסר דאגה לנושא זה ונושא אחר. אני חושב שחלק גדול מהנושאים האלה נובע מחוסר אמצעי קשר פה בפיקוד צפון. עוד לא סיכמנו בפיקודים אחרים, אולי נתנו לזה דגש יותר מאשר בפיקודים אחרים, אבל זה היה גם בפיקודים אחרים.

אני חושב שעל הנושא הזה אנחנו מחויבים לתת את הדעת, וצדק מי שאמר – שמבחינת התפיסה אנחנו לא מאורגנים מספיק מבחינה מחשבתית. אבל לא רק מבחינת התפיסה של הארגון, אלא גם במידה די גדולה מבחינת אמצעים. שצריכים לפתור את שני הנושאים האלה בד בבד. ואני גם לא הייתי מציע לחכות עד שיאשרו לנו את כל התקנים הטובים למיניהם. אלא חיל ההנדסה ידו רב לו, כשהוא רוצה לתקוף נושא ולעסוק בו עם אמצעים יותר או פחות, ואפשר תמיד להתחיל ולארגן את הנושא הזה עוד בזמן שלום לאמצעי שליטה.

לאמצעי קשר אני לא רוצה לקרוא שליטה, לאמצעי קשר ודיווח. ולכן משנעסוק בנושאים האלה של מיבנה וארגון של מיפקדות, ניתן את דעתנו במקום ראשון על כל הנושא הזה של תקשורת וקישור בין יחידות.

זה מביא לעניין של הנושא של כפיפות. אני מסכים עם קצין האג"מ הפיקודי שבמידה די גדולה התוכן של ת"פ או בסיוע הוא איבד מהמשמעות שלו, אבל יחד עם זאת כדאי בכל זאת להגדיר אותו, מפני שאנחנו עוסקים בסופו של דבר עם אנשים חיים או מפקדים חיים שהם רוצים את ההגדרה. אני לא הייתי פה בזמן ההכפפות, ולכן קשה לי לשפוט. אבל אני חושב שאילו הייתי, הייתי מסכים עם קצין ההנדסה הפיקודי ועם אחרים שחושבים שזה היה לא נכון. מרבית הכוחות שהיו פה צריכים להיות קשורים בצינור ישיר לקצין הנדסה פיקודי, ואילו היו לו אמצעים, אמצעי קשר, לעשות זאת אני בטוח שהכל היה נעשה יותר טוב.

לנושא של ארגון: מה היו הרזרבות בידי קצין ההנדסה הפיקודי באמצעים וביחידות? אם היו זה טוב ואם לא היו, נדמה לי שלא היו והכל התפזר, זה לא טוב. מכיוון שעם כל המצב הזה אני חושב שהיו מוכרחים ממה שלא יהיה ליצור איזה רזרבה.

אני יודע שאנחנו בדרג של מטכ"ל שבוודאי לא היינו מחוייבים להחזיק רזרבות, אני בכל זאת תבעתי להחזיק לפחות פלוגת חיל הנדסה אחת ברזרבה, עם רכב ואמצעים וכל מה שדרוש, מכיוון שעשינו זאת ומחובתו של קצין הנדסה פיקודי בכל דרג לעשות זאת, היתה לנו אפשרות דרך קצין ההנדסה הפיקודי בצפון ובמרכז לתת תגבורות תוך כדי קרב. גם לחטיבה 45 וגם לחטיבה 10, ולחטיבה 10 זה לקח תוך שעתיים. החטיבה נתקעה על מוקשים צפונית לירושלים, ואומנם היתה לה פלוגת הנדסה, אבל אמרו שהם לא מספיקים, הם היו פזורים על יותר מדי צירים, ושלחנו פלוגה מצריפין ותוך שעתיים הם היו בחטיבה 10 ונכנסו לתוך העבודה.

חייבים לשמור על זה. אני חושב שבטווחים שאנחנו עובדים ואמצעי השליטה ואמצעי הקשר שיהיו, אפשר לראות מה נעשה ושבכוחות קטנים לחלוטין אפשר לפתור המון בעיות במקום שיהיו מפוזרים יחידות חיל ההנדסה בכמה וכמה מקומות שלא באו לידי ביטוי.

ואני חייב להביא את הדוגמה הזו לא מהפיקוד הזה, אלא מפיקוד מרכז. באותו זמן ששלחנו את הפלוגה הזו לחטיבה 10, בפיקוד מרכז ישב גדוד 603 ועסק במוקשים בשעה שהם תקפו, ולא היתה אפשרות לקחת פלוגה מגדוד 603 ולצוות אותה לחטיבה 10. לפיקוד לא היתה אפשרות כזו, ואני בטוח שדברים כאלה היו בוודאי בפיקוד [צפון], אילו היו מגיעים לידי הצורך הזה. ולכן אני אומר שהשליטה הזו היא משכל ראשון מבלי להיכנס ומבלי לפתור את הבעיות של מבנה וארגון, כי יכול להיות שזה שורש הרע וזה בלבד.

מכיוון שכל מה שנעשה בזמן מלחמה הוא לא שווה ערך למה שניתן לעשות בזמן רגיעה בנושא התבצרות. אני יודע שגם לא רק אני חושב ככה, אלא גם כלל צה"ל חושב ככה. אני יכול רק להגיד לכם: היתה פשוט מגבלה תקציבית, לא היתה שום מגבלה אחרת. וזה עולה כך וכך כשמתחילים להתעסק עם כל עמדה. אז זה מתחיל בעשרת אלפים לירות ולמעלה. עמדה מבטון קוביות או עמדה מסוג אחר אני בכל זאת ממשיך להיות סביר שאת הכספים האלה משקיעים בין כה וכה בסופו של דבר, ואני לא יודע מה יהיה סוף חשבון עם כל מה שעשינו עד היום. אומנם עשינו את זה עם דברים מגויסים, אפילו עם ציוד מגויס, שאם עושים זאת בזמן שלום אז משתמשים בכלי אחד, ומה שעושה כלי אחד בזמן שלום, בזמן מלחמה עושים את זה 5 כלים.

אז בסופו של דבר מה יהיה סוף החשבון, אני לא יודע אם יינתן איזה דו"ח תקציבי, ולכן אנחנו לפחות, ואני במקום הראשון, אמליץ בפני אותם אנשים שיש להמליץ בנושא הזה לגשת לנושא זה ביסודיות בזמן שלום. ואז באמת כשתקרה המלחמה יהיה לנו יום טוב, יהיו לנו יומיים גם טוב, אבל את הנושא הזה אי אפשר לעזוב לדעתי לרגע האחרון.

בנושא מיקוש: אני רק רוצה להסכים עם שני הדוברים האחרונים, עוד הפעם עם אלה שהביעו את דעתם. אני חושב שכללית אנחנו מבצעים אותו נכון. אני לא יודע כמה טוב, מכיוון שלטוב אין גבול. עם מקש"ני הגמ"ר ועם כל הצרות שהם עושים לנו מכיוון שהם עושים לנו. מכיוון שהם האנשים, הם המצויים ואיתם אפשר לעשות. ואנחנו לא נתעלם מעצמנו, כשיש שדה מוקשים עם מרשם כל שהוא, את השדה הזה אנחנו מרימים. ובדרך כלל בלי בעיות. אבל הבעיות מתחילות אצלנו, לא בפיקוד צפון, דווקא בירושלים ובפיקוד דרום בצורה חמורה, שאנחנו צריכים לטפל בשדות של אויב עם מוקשים כאלה בלי מרשמים, פלסטי. מוקש לא יותר גדול ממחצית ספל. אז הולכים לטפל בדברים כאלה ללא מרשם, בין גדרות ובין טרשים ובין סלעים ובין קוצים. זו מתחילה להיות בעיה. אני לא חושב שהבעיה של שדות המוקשים שהונחו על-ידי הגמ"ר ושהם טריים, שבסך הכל מניחים אותם ולאחר שבועיים-שלושה, מקסימום ארבעה, מרימים אותם, אני לא חושב שהם בעיה ומוטב שיניחו אותם, יותר מדויק ופחות מדויק.

יש לי רק הערה טכנית קטנה לעניין אחר. אני לא יודע באיזה מידה רובד תפס את פיקוד צפון. היה גם רובד, וברובד גדוד 601 הניח במשך יומיים 7,000 מוקשים בשני לילות. והבעיה שלפי דעתי ביקשתי לתקן היתה זו: היו מרשמים מראש למוקשים עם החביות ועם הכל, ואמרו בשדה הזה 396 מוקשים ובשדה השני 850, והכתיבו גם את מספר המוקשים. כמובן כשהגיע העניין למציאות וזה היה איך שהוא קרוב. בזה משקיעים עבודה רבה עם התכנון שעושים את זה על לוח השרטוט, בדיוק איפה כל מוקש, ואז יוצא איזה מין מספר מסוים, ולפי דעתי צריך ללכת ביחידות ולהגיד מנקודה זו כיוון כללי כזה. תניח שדה 300 מוקשים או 400, או אפילו ביחידות יותר כבדות של השדה של 300 או 600 או 1,000, לא להרחיב מראש, מפני שאחר כך יוצאים בלבולים בתוך המרשמים. אלא להרחיב בבלוקים, ויש להניח בין כה שאפילו אם נכתיב מראש זה לא ייעשה, אז מוטב שלא נכתיב מראש וניתן לעשות בצורה הכי חלקה והכי מהירה.

אני עד השעה האחרונה, אילו היה בא מישהו מהצד והיה שומע את סיכום המלחמה הזו, אז היה שואל שאלה אחת: מה קרה פה? אז איך ניצחתם? אז איך בכל זאת ניצחנו? אחרי כל מה ששומעים פה, מפני שזה היה הכל רצף אחד של כשלונות וחוסר מעשה ממה שנשמע כאן. אז אני רק מוכרח לחזור במידה מסוימת על דבריכם: זאת מלחמה וככה זה, ופה תקלה ושם תקלה וכל העסק הוא לפעמים נדמה שהוא בלגן נוראי. לפעמים כשיושבים, ויוצא לי לשבת בדרגים גבוהים, והערפל לפעמים שנמצא בחפ"קים זה כאילו כאין וכאפס אפילו לעומת לונדון. בעסק הזה כל אחד משתדל לעשות קצת יותר טוב ובסופו של דבר העסק הזה מתבהר ויוצא.

היו פה כמה נאומים שכאילו נשמעו כמו נעימות של מדוע לאחרים ככה ומדוע לנו אין, ומדוע פה זה ככה. מבלי להשוות אותנו לא לחי"ר ולא לתותחנים ולא לשריון, ולא לאף אחד, אנחנו חיל אפור שנכנסים לפני כולם ויוצאים אחרי כולם ועושים את כל העבודות הנעימות יותר והנעימות פחות, אבל עושים את כולם. מפני שזה חלקנו וזה יעודנו בצבא הזה, ולשם כך אנחנו חיל הנדסה. אז לפעמים זה מכוסה אבק והגבורה הולכת למישהו אחר, אבל מי שהוא גבר על זאת גם בתוך נפשו, אז יודע שזאתי התרומה. אז תאמינו לי שהתרומה הזאת תרומה גדולה, עד כדי כך שלא היה לכם אילוזיות.

חיל ההנדסה בפיקוד צפון ובמקומות אחרים, אני לא אומר שמבלעדו אי אפשר היה לבצע את המלחמה, אבל בלעדו היה קשה מאוד לבצע את המלחמה ולפעמים עד כדי חוסר יכולת, ואת זאת תזכרו.

————————————————

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פאנל הנדסה חלק י"ד – קהנ"ר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s