וחבריו עברו על גופו

משה ומרי שירזי מספרים על אחיהם, הצל"שניק דוד שירזי, שנשכב על הגדרות בתל פאחר ונהרג לאחר מכן * על המשפחה מיפו, על האח הנערץ, התמוטטות האמא בעקבות נפילתו והמיתוס הגדול שקיים מאז * אריה: "אשמח לעשות סיור ולראות איפה נפל דוד. היו שנים שרציתי להתנתק מכל זה, לא היה לי כוח נפשי,  אבל לא מתוך כעס על מישהו"

נעים ושמחה שירזי, הוריו של דוד שירזי ז"ל, מקבלים את אות הגבורה מידי רה"מ גולדה מאיר, נשיא המדינה זלמן שזר, שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר (אינו נראה בצילום). האירוע התקיים ב-26 באפריל 1973 במשכן הנשיא (צילום: משרד הביטחון)

דוד שירזי הוא אחד השמות המזוהים ביותר עם קרב תל פאחר. השכיבה שלו על הגדרות על מנת לאפשר לחבריו לעבור על גבו ולהיכנס לשטח המוצב הסורי הקנתה לו תהילת עולם. שירזי עצמו לא הספיק לטעום ממנה. כשעה לאחר מעשהו האמיץ, הוא נהרג במהלך הקרב. הותיר אחריו משפחה שבורה – הורים וארבעה אחים, ומושג שנטבע בציבוריות הישראלית ובכלל – לשכב על הגדר בשביל החברים.

בנימוקי הצל"ש לשירזי נכתב: "ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על תל-פאחר, הגיעה יחידתו של טוראי שירזי ז"ל, תוך לחימה עיקשת, עד גדרות המוצב. מטען-צינור שהוחדר לגדר לא פעל ואז קפץ טוראי דוד שירזי ז"ל על הגדר וחבריו עברו על גופו ונכנסו ליעד. אחר זאת לקח מקלע של אחד הפצועים והמשיך בלחימה. טוראי דוד שירזי ז"ל נהרג בשעת לחימה ביעד. הצל"ש מוענק לו על אומץ לב ודבקות במשימה".

וכך נראים כיום גדרות היעד הדרומי שאותן עברו לוחמי כוח ורדי בקפיצה על גבם של דוד שירזי וחברו יעקב חודרה.

גדרות היעד הדרומי שלפני בונקר החוץ המערבי

עם אחיו של דוד, משה שירזי, יצרנו לראשונה קשר לפני כשלוש שנים וביקשנו לשמוע את סיפור המשפחה. אלא שמשה סירב לשתף פעולה עם הבלוג, ששם לו למטרה בין היתר להנציח את קרבות החזית הסורית במלחמת ששת הימים, לרבות הנופלים. גם לשני כנסי הלוחמים שהתקיימו בתל פאחר ב-2014 וב-2015 הוא סירב להגיע. לאחרונה, בעקבות הזמנתו לאירוע השקת ספר תל פאחר שיתקיים ב-26 באפריל 2017 ביקב תשבי בבנימינה, הוא ניאות לדבר ולשתף.

משה שירזי, כיום בן 68, מספר: "דוד נהרג כשהייתי בן 18. הייתי אמור להתגייס באוגוסט 67, וזה קרה חודשיים לפני כן. דוד היה בן 20 וחצי. היינו לא רק אחים, אלא גם חברים, בילינו ביחד הלכנו לסרטים ביחד".

הוריו היו נעים, שהיה שוטר, ושמחה. האח הבכור היה שלמה, שהיה גדול מדוד בשנתיים ונפטר לפני 14 שנה, ואחריו דוד, משה, אריה ומרי, שהיתה בת 4 בזמן האסון. המשפחה התגוררה ביפו.

דוד שירזי ואביו נעים

מכתב תנחומים מהמפכ"ל פנחס קופל לנעים שירזי

משה: "אני רציתי גם להתגייס לגולני, אבל אמא שלי התמוטטה בעקבות האירוע, היתה מאוד חולה והיה מצב לא טוב בבית. עצם העובדה שהייתי אמור להתגייס גרם לה להיכנס לפאניקות, כי פחדה עלי. ואז אבא שלי כתב מכתב למפקד לשכת הגיוס, שהיתה אז ביפו מאחורי קולנוע נגה. הוא הסביר לו שאני אמור להתגייס בעוד חודש וחצי, שקרה לנו אסון בבית ואמא חולה וזה עלול לדרדר את מצבה. הוא ביקש אם יש אפשרות לשחרר אותי מהשירות. ואז קיבל תשובה חיובית. כמה חודשים אחר כך קיבלתי פנקס מילואים והלכתי לעשות טירונות של חודש בבה"ד 4 בבית אל. אחרי זה הייתי עושה מילואים כל שנה – פעם שמירות, פעם נהג. המשכתי לעבוד בעבודה שלי כמכונאי אופנועים עד שהתחתנתי ופרשתי. כיום אני עובד נהג מונית 30 שנה".

על בית המשפחה ועל אחיו דוד הוא מספר: "כשדוד נולד גרנו בשכונת התקווה, אבל אחר כך עברנו ליפו. אבא שלי שירת במשטרה, ואז בנו ביפו איזה שני שיכונים רק לאנשי משטרה ברחוב שבטי ישראל. כשדוד היה מגיע לחופשות מהצבא, ובגלל שלא היו אז טלפונים בבתים, הוא היה מגיע עם רשימת כתובות של חברים ששירתו איתו והיינו נוסעים ביחד באופנוע שהיה לי לתת מכתב לכל משפחה. ככה היינו כל שבת מסתובבים מבית לבית. דוד היה איש קשר של החברים מגולני. הוא אהב כדורגל, היה אוהד שרוף של בני יהודה וכל שבת שהיה בחופש הוא לא היה מוותר על משחק. הוא היה פעיל, לא בנאדם שיושב על התחת. תמיד חיפש מה לעשות ולאן ללכת. אהב לצחוק עם אנשים, חברה'מן כזה".

בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים ציפתה משפחת שירזי, כמו כל משפחות החיילים, לאות חיים מהבן. קו טלפון בבתים היה אז נדיר, והקשר היחיד היה דרך מכתבים. משה: "כשפרצה המלחמה חיכינו בכליון עיניים למכתבים של דוד, שלא הגיעו. המלחמה הסתיימה במוצאי שבת, וביום שני יומיים אחרי כן הגיע מכתב מדוד. המכתב נכתב ב-9 בחודש בבוקר לפני שהם יצאו לקרב. הוא כתב לנו – אל תדאגו, המצב שלי טוב, הכל בסדר. את זה הוא כתב כמה שעות לפני שהוא נפל".

האחים שירזי. עומדים, מימין: משה, שלמה, אריה ודוד

זוכר כשבאו להודיע לכם? "אני לא הייתי בבית. מי שהיה הוא אחי הגדול שלמה עם אמא שלי ביחד, ואז הם קיבלו את המכתב מדוד וקפצו משמחה שהכל בסדר. אבא שלי שירת במשטרת דיזנגוף, ואמא אמרה לשלמה – לך לשכנים ממול, היה להם טלפון והם גרו 50 מטר מאיתנו, תתקשר לאבא ותגיד לו שהגיע מכתב מדוד, שהכל בסדר ושלא ידאג. הוא הלך וצילצל בשמחה ואמר – אבא אל תדאג, הכל בסדר, קיבלנו מכתב מדוד. הוא ירד מהשכנים שגרו קומה שלישית, הולך לכניסה שלנו ואז שומע צעקות מהבית. הוא לא הבין מה קרה, רץ בריצה, עלה הביתה וראה קצינים מקצין העיר ואמא שלי צורחת. היינו גרים בקומה שלישית ואז אמא שלי רצה לכיוון המרפסת וכבר היתה עם רגל אחת בחוץ, רצתה לזרוק את עצמה למטה. הוא תפס אותה בשנייה האחרונה ומשך אותה, והיא התמוטטה. היה שם רופא שטיפל בה והיה מצב לא נעים. אחי הגדול היה בשוק. רק דקה קודם הוא צילצל להגיד לאבא שהכל בסדר. ואז אחד השכנים הלך לצלצל לאבא שלי להגיד לו שיבוא. הביאו את אבא שלי הביתה בניידת, כולו ממוטט ומרוסק.

"היתה תקופה מאוד קשה. החודשים הראשונים היה בכי וצרחות בבית. ההורים שלי קיבלו את זה קשה, במיוחד אמא שלי שלא הפסיקה לבכות ולהתייפח. אני זוכר שכל אלה שנפלו ברמת הגולן קברו אותם בבית הקברות בעפולה, היו שם איזה 120 איש שקברו, ואחרי שנה כל משפחה החליטה לאן להעביר את היקיר שלה. ההורים שלי החליטו שניקח את דוד להר הרצל בירושלים".

הצל"ש לשירזי

מה סיפרו לכם על נסיבות מותו? מה ידעתם? "הכל היה מעורפל. אמרו שנפל תוך כדי קרב, אבל לא באו חברים לספר לנו בדיוק בדיוק איך זה קרה. אפילו על זה שהוא שכב על הגדר לא ידענו בהתחלה".

מתי זה נודע לכם? "אני לא כל כך זוכר בדיוק. כנראה שנודע לנו ברגע שהחליטו להעניק לו צל"ש. ואז אבא שלי קיבל מכתב ממשרד הביטחון, שאמרו לו שהחליטו להעניק 51 צל"שים ללוחמי מלחמת ששת הימים, שיוענקו על-ידי הרמטכ"ל רבין [באוקטובר 1967]. הזמינו אותם לחלוקה של הצל"שים וזה שודר בשידור חי בגלי צה"ל, אם אני לא טועה. שש שנים אחר כך החליטו לתת לו את עיטור הגבורה. זה היה בירושלים, את זה אני זוכר בוודאות כי יש לנו משם תמונה היסטורית שההורים שלי מקבלים את הצל"ש. אבא שלי במדי שוטר ואמא לוחצת את היד לגולדה מאיר ראש הממשלה".

המח"ט יונה אפרת בא לבקר אתכם או מישהו מגולני? "היו באים אנשים מגולני, אבל הייתי ילד צעיר ואני לא זוכר שמות. הגיעו חבר'ה מגולני לא פעם ולא פעמיים".

היה לכם כעס על החטיבה בגלל נתק מצידם לאורך השנים? "לי לא היה כעס, אולי אח שלי אריה כעס. הוא היה קשור למשרד הביטחון וידע דברים. אולי הוא כעס. כיום הוא חולה ואי אפשר לדבר איתו".

צילום של תעלה ובה עוזי – נמסר בזמנו למשפחת שירזי על-ידי חבריו בגדוד 12 שסיפרו שכאן נהרג דוד

מרי: "הייתי מאוד קטנה כשזה קרה, בת 4 בדיוק, וגדלתי לתוך האבל והשכול. בזמן השבעה הייתי אצל דודה ששמרה עליי. אחד הדברים היחידים שאני זוכרת מדוד זה כשהוא הגיע מהצבא לאחר המון זמן שלא היה בבית. אני ואמי היינו אצל השכנה. הוא קרא לאמי שתבוא ותיתן לו ממתק או שוקולד, ואז הוא קרא לי. אני כמובן קפצתי משמחה כשראיתי אותו, ואז הוא נתן לי את הממתק. הוא עשה את זה רק כדי לא לבוא אליי בידיים ריקות. זה אחד הדברים שחקוקים לי בזיכרון".

במרפסת ביפו 1965, דוד ומרי שירזי

משה מספר שהוא קרא דוד לבנו הבכור. "אני התחתנתי בשנת 71, ובשנת 73 נולד לי בן והחלטתי לקרוא אותו על שמו של אח שלי, כדי שמשהו יישאר מהשם של דוד. אנחנו קוראים לו דודי, אבל בתעודת זהות שלו השם זה דוד. אמא שלי מאוד התנגדה לזה. היא אמרה – אין תחליף לבן שלי, אתה לא תקרא לו דוד. ועם כל הכאב שהיא בכתה ולא רצתה אני החלטתי כן לקרוא לו דוד, אבל ביום-יום קראנו לו דודו. בשנתיים-שלוש הראשונות היא היתה קוראת לו 'הילד', היא לא יכלה להוציא מהפה את המילה הזאת, דוד. הבן שלי דודו חי כיום בארה"ב 15 שנה. הוא גר בדלאס, וכל שנה ביום הזיכרון הם עושים באיזה בית כנסת טקס, כל אחד מספר משהו על היקיר שלו, והבן שלי מספר על תל פאחר".

בתל פאחר ביקרתם במהלך השנים? "כשההורים היו חיים היו מוציאים אותנו משרד הביטחון כל שנה לתל פאחר, וכמובן שמדברים שם ומספרים לנו, אבל אחר כך זה הפסיק. לי אישית אין כעס על אף אחד".

אבל לכנסי תל פאחר בשנים האחרונות סירבת להגיע. "אני עד היום לא יודע איפה אח שלי נהרג בדיוק. אתם יודעים איפה דוד נפל?".

מפקדיו יודעים, והם ישמחו להראות לך. "לא היה אף אחד שיראה לנו. אני אשמח לעשות סיור ולראות. לי אישית אין שום כעס על אף אחד. פשוט מאוד, היו שנים שרציתי להתנתק מכל זה. לא היה לי כוח נפשי,  אבל לא מתוך תחושה של כעס על מישהו. תשמע סיפור: לפני שנתיים יצא לי להסיע במונית את כרמלה מנשה [הכתבת הצבאית של קול ישראל]. התחלתי לדבר איתה וסיפרתי לה את הסיפור על אח שלי. היא לא כל כך הכירה את הסיפור של קרב תל פאחר, אבל היא זכרה את הסיפור של החייל שנשכב על הגדר. היא אמרה לי – משה, עוד חודש וחצי-חודשיים יש יום הזיכרון לחללי צה"ל, תתקשר אליי ואעשה עליו כתבה. אמרתי לה בסדר, אבל אז במחשבה שנייה אמרתי מה אני צריך עכשיו שיבואו אליי הביתה טלוויזיה לראיין אותי ואת אחותי. אין לי כוח נפשי לזה. ויתרתי ולא התקשרתי אליה, ופה בבית כעסו עלי. אשתי והילדים שלי אמרו לי שלא הייתי בסדר, כי הבטחתי לה והייתי צריך להתקשר".

מה קרה עכשיו שהחלטת לדבר? "אשתי עברה לאחרונה ניתוח קטן בבית החולים. ישבנו וחיכינו, ואז אמרתי לבן שלי אלירן – אתה חייב לראות משהו, פתחו קבוצת וואטסאפ על תל פאחר, יש איזה ספר שיוצא על הקרב. ואז הבן שלי אמר לי – אבא, על זה אני לא מוותר לך, אנחנו מגיעים. למה הוא יודע שסירבתי והתחמקתי, והוא ואשתי ירדו עלי. הוא לקח ממני את הסלולר וכתב שאנחנו באים ארבעה אנשים לאירוע בבנימינה".

ודוד יגיע? "דוד יגיע בחודש יוני לשלושה שבועות והוא כבר מראש אמר לי – אבא, תדע לך הפעם הזאת שאני מגיע לארץ אנחנו נוסעים לתל פאחר ולא יעזור לך, אני חייב להגיע לשמה".

דוד שירזי בטירונות, 1965

מה אתה יודע על נסיבות נפילתו של דוד בתל פאחר? "אני מכיר את כל הסיפור בעל פה. אתה רוצה לשמוע? בעיקרון, אחרי שהוא נשכב על הגדר הוא נכנס והמשיך להילחם שם, ואז נפגע שם איזה מקלען בשם דב, אם אני לא טועה, ואז דוד לקח את המקלעון שלו וירה במקומו עד שקיבל כדור בפה ונהרג".

ידוע לך שהיה איתו בחור נוסף שנשכב על הגדר? "עכשיו כשאתה אומר לי אני נזכר שבאיזשהו מקום קראתי שהיה חייל נוסף, שאמר גם אני נשכבתי על הגדר ולמה לא התייחסו אליו, למה אותי לא הזכירו".

זה היה בחור בשם יעקב חודרה, שקיבל לפני שנתיים תעודת הוקרה ממפקדיו. "למה באמת הוא לא קיבל צל"ש אחרי המלחמה?".

חילקו 20 צל"שים, והיו כאלה שהגיע להם ולא קיבלו. "דדו [אלוף פיקוד צפון] בזמנו הגדיר את הקרב על תל פאחר כקרב הקשה ביותר במלחמה. אמרו שזה היה יותר קשה מגבעת התחמושת. בכלל, כל הקרב של תל פאחר לא היה אמור להתנהל ככה. לפי התכנון, הם היו צריכים לבוא מהצד השני, מציר הנפט, ומשהו השתבש".

האחות מרי שקד מסכמת: "תמיד כשמסתכלים על המשפחה שלי במבט לאחור, יש את התקופה לפני שהוא נפל והתקופה שאחרי. השבר היה ועדיין מאוד גדול, והוריי הצליחו עם תעצומות נפש אדירות לשמור עלינו ועל התא המשפחתי הכה חזק שלנו. המיתוס על אחי הוא ענק ומאוד חזק. עברו כמעט 50 שנה ועדיין אנחנו כל הזמן מוקפים באנשים ששמעו את סיפור הגבורה בצורה כזו או אחרת, חיילים שעשו שנת שירות לפני צבא ושמעו עליו, חיילים שהתגייסו לצבא ושמעו את הסיפור, זה מלווה את משפחתי כל השנים. בימי זיכרון בהר הרצל כל שנה ניגשים אלינו חיילים שמעוניינים לשמוע את הסיפור ממשפחתו הקרובה. מגיעים לחלקת הקבר אנשים ששירתו איתו ומספרים שהכירו אותו ורוצים לשמוע מהמשפחה עליו. כל מי ששומע את הסיפור בפעם הראשונה נפעם מסיפור הגבורה המאוד ייחודי שלו. ואני האחות הקטנה גאה מאוד".

קולאז' תמונות של דוד שירזי

—————————————————————–

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “וחבריו עברו על גופו

  1. הייתי מ"כ שאך סיים קורס מכי"ם והוצבתי בפלוגה א'.

    ירדנו לאימון חורף אי שם אחרי שדה בוקר מדובר בנובמבר 1996

    שירזי היה מהוותיקים ולא אהב לקבל בלשון המעטה פקודות מפישר כמוני.

    למשל במסדר עליית משמר.

    אבל באימונים הוא רץ כמו איילה שלוחה.

    אחרי חודש נפרדתי מפלוגה א' והלכתי לקורס קציני ומש"קי חבלה.

    זכיתי והתחככתי גם עם דוד שירזי וגם עם משה דרימר , שניהם חיילים וותיקים שניהם מורעלים ומקצוענים ושניהם עוטרו בעיטור הגבורה.

    יהי זכרם ברוך.

  2. כל הכבוד למשפחה שהתמודדה עם האובדן הנורא,
    תמהני שכרמלה עיתונאית שמסקרת צבא לא מכירה כלל את הקרב בתל פחר.. חור בהשכלה

    • כרמלה מנשה לא כתבת צבאית פרופר , היא כתבת רווחה של חיילים .כשלחייל קר ואין לו שמיכה או שהוא רעב מצלצלים לכרמלה וחיש מהר מקבלים מה שחסר. מלבדג זאת היא מקריאה הודעות של דובר צהל ובזה מסתכם תפקידה ככתבת צבאית
      לא מצופה ממנה שתדע מה היה בכל קרב וקרב במלחמות ישראל

      • היי יוסי
        כרמלה מנשה התגייסה לצהל בשנת 1967, וכמובן שלא היתה כתבת צבאית באותם ימים וגם לאחר שחרורה לא החלה עבודתה כעתונאית, וגם אילו היתה עיתונאית, מה בדיוק אתה רוצה ממנה, שתכתוב על תל פאחר, שנים לאחר מכן?, האם מישהו כתב על תל פאחר בשנות ה- 70?.

  3. הראיון והתמונות מעלים סיפור כואב ביותר…אבל גם מרתק על צעיר יפה תואר שאהב את החיים, אהב בילויים והנאות, אהב לשבת עם החבר'ה, עם משפחה ועוד,
    אבל….כשנקרא לדגל, ברגע המבחן, ללא היסוס הוא הפך לוחם ללא חת והוא נתן!. הוא נתן הכל, הוא נתן את חייו למען חבריו למען עם ישראל וארץ ישראל!. וזהו זה וכמה חבל.
    יהי זכרו ברוך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s