ספר גדוד 33 (חלק א')

התחפרויות והתבצרויות בתקופת הכוננות, הפגזה אדירה של מרגמות אויב 160 מ"מ עם תחילת המלחמה, משאית השק"ם שהסורים טרפדו בדרכה לאשמורה, החרדה למראה הטייס הישראלי הצונח לאחר שמטוסו הופל וההתקפה על תל הלאל ודרדרה * פרק ראשון מתוך ספר גדוד 33 שיצא בשנת 1967

מתחפרים בקו. הרמטכ"ל רא"ל יצחק רבין מבקר במוצב קדמי בחטמ"ר 3 בתקופת הכוננות, 31.5.67. שני מימין: המח"ט מנו שקד. להגדלה – לחצו פעמיים על התמונה [צילום אריה קנפר, לע"מ]

ספר גדוד 33 נכתב ויצא לאחר מלחמת ששת הימים ביוזמת מפקדיו וחייליו. גדוד החי"ר במילואים, שתפקידו היה הגנת הגבול באיזור יסוד המעלה וחולתה, הוא זה שכבש לבסוף את מוצב תל הלאל ולאחר מכן את דרדרה הערבית. במהלך קרב זה איבדה פלוגה ד', שעלתה לתפוס את כתף דרדרה, חיילים רבים. כן נרשמו הרוגים מהפגזות על כביש מע"צ והאיזור כולו בזמן התנועה אל היעדים. במהלך הקרב בדרדרה נהרג המג"ד יצחק חלפון. בכך מילא הגדוד עד תום את המשימה שהוטלה עליו ע"י פיקוד צפון – התקפות הטעיה להסחת הדעת מההבקעה העיקרית שהחלה מעט לאחר מכן בגזרת גבעת האם.

כריכת ספר גדוד 33

עורך הספר, עמיהוד ישראלי (נפטר לפני כשבע שנים), היה אחד מחיילי הגדוד. בהקדמה כתב כי בתיאורים בספר שאותם כתבו מפקדי הכוחות השונים אין מיצוי מלא של תנאי הקרב: "יש לקחת בחשבון כי המפקדים רשמו את תיאוריהם באורח סובייקטיבי וקרוב לוודאי שפה ושם נפלו טעויות כלשהו, במיוחד בעיתוי לוח הזמנים של האירועים המוזכרים. אין להתפלא על כך, שהרי בסערת הלחימה אין מנהלים פנקסי זכרונות. רצף האירועים המהמם והתפניות החדשות בשלבי המערכה עשויים לשבש כלשהו את זכרון הכותב, ואילו מרחק הזמן משכיח פרטים שונים שחשיבותם משנית".

הספר נפתח ביומן כללי של אירועי הגדוד מימי תקופת הכוננות, ולאחריו מובאים דברים שכתבו מח"ט 3, סמג"ד 33, המ"פים, הרופא ועוד. כן מובאים סיפוריהם של 22 חללי הגדוד בקרבות ההבקעה של הרמה הסורית.

"ולבסוף", כתב עמיהוד, "חסרה לנו הרשימה המסכמת של המג"ד יצחק חלפון. ביקשנו מחיים א' (אבורביע) שנלווה למנוח ברוב שלבי תנועתו, להעלות את רשמיו בכתב. בכך נסגר המעגל".

ספר גדוד 33 חולק למפקדי וחיילי הגדוד בלבד, ולא יצא למכירה. הוא הודפס בדפוס "אמנות" בחיפה. את הצילומים בספר צילם עמנואל הראובני ומי שהתקין אותו לדפוס היה שמואל זורע. ספר גדוד 33 יתפרסם כאן בשלושה חלקים. להלן חלק א'.

********

קטעי יומן

19.5.1967: בשעות אחר הצהריים התפזרו ראשי החוליות של הגייסים. הפצת צווי החירום נעשתה בשקט וביעילות. מרבית מקבלי הצווים שהו בבתיהם, בחיק משפחותיהם לפני קבלת השבת ולאחריה.

20.5.67: החל משעות הבוקר החלה ההתארגנות ביחידות מחסני החירום. משעות הצהריים ואילך נעו השיירות לעבר תחום הכינוס בכפר בגליל המזרחי.

26.5.67: בשעות הבוקר המוקדמות הודיע קול ישראל על חסימת מיצרי טיראן. אם שררו עד אז פקפוקים ואי בהירות בקשר לכוונותיו של נאצר, הרי שעתה נמוג הערפל והתפזר לחלוטין. האתגר המלחמתי ששודר על-ידי נאצר התקבל ברצינות ובכובד ראש. הוויוכחים בינינו פסקו. לכולני היה ברור: המלחמה שנכפתה עלינו ממשמשת ובאה. הפעם אין מנוס. תהיה זו מלחמת קיום לחיים ולמוות.

בשעות הצהריים התקבלה פקודת אתראה לקראת תזוזה.

17:00: המח"ט הופיע בגדוד. בנאום קצר לפני החיילים הסביר המח"ט כי הגדוד ייערך להגנה ויטה שכם יחד עם תושבי הספר בגזרה הסורית. בשלב מאוחר יותר, הוסיף המח"ט, ייתכן והגדוד יעבור להתקפה והלחימה תועתק לשטח האויב.

27.5.67: ההתחפרויות וההתבצרויות נמשכות. פיצוצים אדירים של חוליות אנשי הנדסה מזעזעים את שלוות השבת. פה ושם פורצות שריפות. החיילים עטים לכיבוי הדליקות.

על רכסי הגולן ממולנו שורפים הסורים את הקוצים סביב ביצוריהם. ההכנות הדו-צדדיות לקראת ההתלקחות הופכות מוחשיות ביותר. בישובי עמק החולה לא ניכרת כל תכונה מיוחדת. שלווה פסטורלית רוגעת.

28.5.67: המתח עולה. הגדוד נע בחסות החשיכה לעבר מתחמי ההגנה הקדמיים שנועדו לו לפי התוכנית המוקדמת. שוב חוזרת על עצמה ההתחפרות המהירה, בחירוק שיניים, בידיים דוות מיבלות מתעמקות והולכות השוחות. עוד שעה ועוד שעה והראשים מציצים בקושי מעל הדפנות.

כוח א' – נכנס למערך הגנה מערבית משיכון יסוד המעלה.

כוח ב' – תפס את מוצב מחנה חולתא.

כוח ג': נכנס למחנה פילון.

כוח ד': עלה על גבעת אל חוסנייה (בין כביש יסוד המעלה ואיילת השחר) ונערך להגנה להתחפרות.

הכוח המסייע והמיפקדה חפרו שוחות ומחפורות כפולות מדרום לנחל דישון, על-יד החורשה.

המיפקדה הקדמית והצוות הרפואי נכנסו לעמדותיהם.

המשימות המרכזיות: א) התחפרות לעומק מקסימלי. ב) שיגור פטרולים והצבת מארבי לילה.

5.6.67: המלחמה החלה עם שחר!

מאות מטוסי אויב הושמדו על הקרקע ובאוויר!

פרצו קרבות רגלים ושריון ברצועת עזה ובקידמת סיני.

הפגזות ארטילריות של הלגיון הירדני הונחתו בירושלים והתפשטו בהדרגה לכל אורך קו שביתת הנשק עם ירדן.

הסורים עדיין מחרישים!

6.6.67: בשעה 02:45 השכמה. יחידות המיפקדה והמסייעת החלו בחפירת שוחות אישיות משניות בשדה התירס מחוץ לחורשה.

03:00: יחידת עזר מכוח המיפקדה (פקידים וחיילי שירותים) הועברה זו הפעם השנייה למיפקדה הקדמית לשם סיום ביצורה של המחפורת.

05:30: המלחמה בגזרה שלנו החלה!

08:45-05:30: הפגזה אדירה של מרגמות סוריות 160 מ"מ ממעמקי הגולן. להפגזה מצטרפים גם תותחים. כל הגזרה, מתל דן ועד אלמגור, מורעשת. הישובים האזרחיים מופגזים ברציפות ובתוכם ראש פינה, חצור, גדות, משמר הירדן, חולתא, איילת השחר, שדה אליעזר ועוד. תמרות עשן מתאבכות ואופפות את כל עמק החולה. פורצות שריפות ענק. העמק כולו מתכסה בענן עשן-ערפל סמיך המגביל את הראות.

הפגזים שורקים מסביב ומתנפצים כ"פטריות אטומיות". מטרות רסיסים ניתכים לצדדים. הטרנזיסטורים בשוחות מרוממים את מצב הרוח.

היחידות המופגזות: 1) מיפקדה ומסייעת. האש הסורית כוונה לשדה אליעזר ולמסעף כביש יסוד המעלה עם כביש עמק החולה. 2) כוח ב' בחולתא. 3) כוח ג' בפילון. הפגזים נפלו מחוץ למחנה. 4) כוחות א' וד' לא הופגזו. 5) המיפקדה הקדמית והצוות הרפואי הופגזו.

11:05: כוח מיחידה ב' בפיקוד המג"ד פרץ לאשמורה ותיגבר יחידה שכנה. הכוח המאולתר כלל שלושה זחל"מים, חיילים מיחידה ב', יחידת סיירים, יחידה מסייעת, מספר קצינים והסמג"ד השכן.

12:00: אפיזודה קומית שכמעט הפכה טראגית. הרס"ר ניסה העלות שק"ם למתבססים באשמורה. בעוד הוא מוביל את הרכב והבקבוקים משקשקים בעליזות, נחתו שני פגזי אויב בסמוך למכוניתו והניאוהו מכוונתו הטובה.

15:00: ג'יפ תול"ר שלנו נשרף בדו-קרב עם תול"רים סוריים ליד אשמורה. פונו הפצועים הראשונים מג'יפ זה ומקרב הפושטים על אשמורה.

15:30-16:00: סוף סוף נכנס חיל האוויר שלנו לפעולה מעל גזרתנו. המטוסים צוללים בזה אחר זה על מוצבי ג'לבינה, דרדרה ותל הלאל. אש הנ"מ הסורית הושתקה. אנו צופים בהתרגשות עזה בקרוסלה האווירית הנפלאה.

7.6.67 שעה 15:00: הזדמנתי לכביש צפת-ראש פינה ואני צופה בהתלהבות במחזה סינמסקופי שעיקרו – חיל האוויר מבצע קרוסלה אווירית בגזרת אלמגור-בטיחה.

18:00-17:30: כל הכבוד לטייסינו.

חיל האוויר מבצע הצגה שמיימית תרתי משמע, חוזר ומנחית מהלומות למוצבים הסורים "שלנו". אנו מעניקים לטייסינו עידוד קולני מהקרקע. כולנו מחוץ לשוחות. לרגע נדמה לי שזוהי תחרות כדורגל והקהל מריע לכוכביו.

18:00: נשימתנו נעצרה. אחד המטוסים נראה שוקע כשפס עשן שחור מתאבך ממנו. הטייס מנסה ליישר את מטוסו הפגוע כלפי מערב על מנת להיחלץ מהשטח הסורי, אך המטוס צולל חדות לעבר הקרקע ופטריה אדירה מתנשאת מעבר לאיילת השחר. לפתע נראה מצנח בהיר. ההתרגשות ההמונית עוברת כל גבול. הרוח המערבית מטלטלת את הטייס ומצנחו לעבר סוריה.

בינתיים חגים המטוסים האחרים סביב הצונח. שניים מהם צוללים עד לפני הקרקע ממש ומפגיזים את המוצבים הסוריים בחמת זעם. מטוס אחד מפליא לעשות: הוא מגיח מפאת מערב, צולל מתחת לצמרות העצים תוך ניצול הסתנוורותם של הסורים מהשמש השוקעת, נעלם לחלוטין מעינינו. לפתי נשמע רעם עז ופטרייה לבנה מופיעה בג'לבינה. בינתיים מתקרב אט אט המצנח אל הקרקע ונעלם מתחום ראייתנו. הלבבות רוטטים: היצליח הטייס להיחלץ בריא ושלם? רץ המג"ד, אורי י', פורץ דוהר כמטורף על אופנועו לעבר גדות. כמחצית השעה לאחר מכן חור הרץ ובפיו הבשורה המרינינה: הטייס ניצל! מציליו עטו עליו בנשיקות… אכן מחזה שיא של דרמה אמיתית…

8.6.67 השעה 14:00: מגיעה שיירת זחל"מים מכונתילה שבדרום הרחוק. הלוחמים מאובקים ויגעים להחריד. הם מספרים על מלחמת בזק מופלאה ועל התערערותו של כל המערך האדיר של השריון המצרי. אגב, הם נסעו 17 שעות מכונתילה עד לכאן.

15:00: מתחדשות ההפגזות הסוריות על חולתא ויסוד המעלה.

19:00: הפגזת לילה. הבזקי אור פולחים את החשיכה ממעמקי הרמה הגולנית.

9.6.67 שעה 04:00: היחידות בחורשה רובצות בשוחותיהן, נכונות לקדם הפגזה סורית נוספת.

06:00: קול ישראל מודיע על הסכמתנו להפסקת אש. האם הסתיימה המלחמה? ההפגזות הסוריות נמשכות בגזרות אחרות.

08:00: המג"ד הובהל לטלפון.

10:15: הגדוד יוצא להתקפה. המשימות: כיבוש דרדרה ותל הלאל.

המח"ט הודיע במפורש כי גדודנו יפתח את המיתקפה הכללית בחזית הסורית! ובכן, הגיע יום נקם ושילם!

סיכום המח"ט (סא"ל מנו שקד)

ביום שישי ה-9 ביוני בשעות הצהריים נשמעו הדיווחים: "דרדרה ותל הלאל בידי". ידענו כולנו שדיווחים אלה פתחו את הקרב על רמת הגולן וסיימו תקופה של קרוב ל-19 שנה בה היו שני שמות אלה סמל לתקריות, לאש ולמושגים שגורים כגון – "להוריד את הילדים למקלטים"; "לחסום את דרך מע"צ לרכב אזרחי"; "להשיב באש"; "להוציא מהשטח טרקטורים רכים ולהכניס טרקטורים משוריינים", ועוד ועוד.

תמה תקופה שבה שני מוצבים אלה יחד עם שאר מוצבי הרמה, צפו וניבטו מגבוה על שטחינו והטרידו השכם והערב עובדי אדמה שלווים, מנעו עיבוד אדמות וירקו אש על ישובינו.

אך שני מוצבים אלה אומרים לנו כיום הרבה יותר מאשר שני מוצבים סורים רגילים שנכבשו על ידינו, כי דרדרה ותל הלאל היו שני המוצבים הסוריים הראשונים שנכבשו בקרב על רמת הגולן, והם נכבוש בידי הגדוד שלכם – שלנו.

ללא חיפוי הפלדה של הזחל"מים ובלי סיוע צמוד של טנקים נע הגדוד ביום השישי בבוקר בשטח פתוח וחשוף, נערך תחת הפגזה כבדה ואש שטוחת מסלול צפופה, חצה את הגבול בסערה, עלה על שני המוצבים ויכול להם.

כיבוש שני מוצבים אלה הקל על הפריצה הגדולה של פיקוד צפון לעבר הרמה הסורית (שנערכה בגזרה הצפונית), ריתק והסב את תשומת לבו של האויב לגזרה המרכזית ובסופו של דבר איפשר לנו לעלות על כביש בית המכס מעברו הצפוני.

על אף הזמן הקצר שהיה לקבוצות פקודות ותדריכים יצא הגדוד במהירות לדרכו, נלחם לחימה מהירה, נועזת ותוקפנית.

ידעתי שתמיד אוכל לצפות לתכונות אלה מגדודו של חלפון והאמנתי שכל משימה שתוטל על הגדוד תבוצע בכל תנאי. ואכן, הצדיק הגדוד את התקוות שתלינו בו. עקבתי בחרדה ובסיפוק אחרי הלוחמים שטיפסו רגלית על היעדים, ראיתי אותכם פורצים הגדרות, שוצפים פנימה ומטהרים.

האזנתי ברשת הקשר לשליטתו של חלפון בגדוד, לדרבוניו הנמרצים ולהחלטותיו המהירות, שללא ספק היה להן חלק נכבד ביותר בכיבוש המהיר.

שילמנו מחיר יקר בכיבוש דרדרה ותל הלאל ואחזקתם. שכלנו בקרב ממיטב החיילים והמפקדים, אך בצד הכאב תמיד נזכור התרומה הגדולה שתרם הגדוד בכיבוש הרמה ואת המג"ד שהנהיג אותו בקרב.

פעולת גדוד 33 ביום 9 ביוני 67 בהתקפות ההטעיה על תל הלאל ודרדרה. תחילת תנועה מחולתה

סיכום הסמג"ד (רס"ן חיים כץ)

השורות הבאות היו צריכות להיכתב בידי חלפון ז"ל, אשר הכין את הגדוד לביצוע משימותיו השונות, נהג אותו ופקד עליו בשעת הקרב והישרה עליו מרוחו, רוח של מהירות ועזות החלטה.

את חייו הקדיש לצה"ל, אשר הגדוד היה רק שלב אחד ואחרון בפרשה זו, וחבל שלא זכה לראות את צה"ל בהישגיו.

את תקופת השירות של הגדוד ניתן לחלק לשלוש תקופות: א) שלב ההכנה. ב) שלב ההתארגנות להגנה. ג) שלב המגע עם האויב.

שלב ההכנה בשבוע הראשון נוצל לאימונים, כשהמטרה היתה שכל חייל יירה מנשקו, וכן להעלאת הכושר הגופני.

מטרה זו הושגה כמעט במלואה. על אף צפיפות היחידות בשטח בוצע הירי בכל הכלים, פרו לתול"רים. היחידות ביצעו מסע והתסערויות, ויחידה אחת ביצעה תרגיל יחידתי בסיוע. בשלב זה סבל הגדוד מתקן חסר בפריטי ציוד לחימה חיוניים, אשר חלקם הושלמו ע"י ויסות חטיבתי מאורגן, וחלקם ע"י מבצעי חליפין בין הגדודים, אבל עדיין חסרו מספר פריטים.

ב-26.5.67 קיבל הגדוד פקודה להיערך להגנה לפי תוכנית שהיתה ידועה וערוכה מראש. כל יחידה תפסה את מוצבה והחלה להתחפר באמצעים הקונבציונליים, היינו באתים, במקושים ובטוריות. המשימה היתה השתלבות במערך הבלימה החטיבתי.

מבחינת הגדוד עמדו בפנינו שתי משימות: 1) להגיע לכך שבכל מוצב תהיינה לכל הלוחמים עמדות לחימה ומקלטי לוחמים, שיאפשרו לעבור את שלב ההפגזה במינימום אבידות. 2) יצירת קשר מתאים עם הישובים בסביבה, שיאפשר ניהול קרב הגנה תוך ניצול מירב האמצעים של היחידה והישובים כאחד לבלימת האויב.

בתחילה עסק חלפון בהכנסת העניינים לתלם על המוצבים, ומכאן ואילך התמסר לבעיה השנייה – הקשר עם הישובים. את השלמת המוצבים השאיר למיפקדת הגדוד.

במהלך שלב זה קלטנו ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) וחומר עזר – אדני רכבת, קורות, לוחות וכו', 100 טון בקירוב. הבעיות שהתעוררו בשלב זה היו ניצול לא יעיל של הצמ"ה עקב השותפות בינינו ליחידה סמוכה והעברת הציוד היומיומי בינינו לבינם. כן חסרו פועלים מקצועיים, דבר שגרם לתקלות מספר.

פרט נוסף: נראה היה שלא אצל כולם חדרה התודעה עד הסוף, שאנו עומדים בפני מלחמה הכרוכה בהפגזות כבדות. מכאן שההישגים בהתחפרות היו נמוכים מאלה שהיו עלולים להתקבל לו היתה היחידה בעלת ניסיון בהפגזה. נקודה זו הועלתה בחריפות ע"י המח"ט בפגישה עם המפקדים.

האיזור שמצפון לאשמורה, במבט לכיוון דרום-מזרח הרמה הסורית

ההישגים שהושגו בשלב זה: בכל המוצבים היו מקלטי לוחמים שנתנו מחסה מספיק מהפגזות, וכן עמדות לחימה ותעלות קשר לגדוד. הקשר עם הישובים שופר ונוצרו מגעים הדוקים שמעבר לעניינים צבאיים גרידא, דבר שתועלתו מרובה בקשר לשגרת היום-יום, כגון מקלחות, בידור וכו'. החל מה-6.6 עמדה הגזרה בהפגזות כבדות, אבל המוצבים של הגדוד לא נפגעו. כן נטלו חלק חיילים מיחידה ב' בפשיטה לאשמורה. הסיירים של הגדוד עסקו בתצפיות, בעיקר על היעדים שהיו משימות אפשריות לגדוד. החבלנים עסקו בסיוע ליחידה שכנה בזריעת שדות מוקשים.

המג"ד ומיפקדת הגדוד עסקו בתכנון משימות שהורדו מן החטיבה, והגדוד הוכן לביצוען.

שלב המגע עם האויב נוצר בבוקר יום שישי 9.6 כשהמערכה בדרום והמרכז הסתיימה, אך הרגשה זו לא נמשכה זמן רב. ב-8:30 לערך הורדה פקודה מהחטיבה לאחר תכנון מהיר, והועברה במהירות למפקדים. וכך, ללא שינויים בצוותות שהיו מוכנים לפעולה אחרת, קיבלנו יעדים, כלים ותוכנית חדשה, והגדוד זז לביצוע משימתו. עוד לפני התזוזה הספיק המח"ט לראות את המפקדים ולעודדם.

פרטי הביצוע מתוארים בסיכומי מפקדי המישנה. המשימות שהוטלו על הגדוד בוצעו תוך מספר נפגעים רב יחסית, שרובם נפגע בהפגזה הכבדה בשדרת מע"צ ואשמורה.

משימות נוספות שהוטלו על הגדוד: סיוע בחילוץ פצועים מן הקרב על ג'לבינה בשבת לפנות בוקר, וכן השתלבות בתפיסת ג'לבינה לאחר כיבושה.

לסיכום שלב זה היתה זו למרבית החיילים טבילת אש ראשונה ונמרצת למדי. רוב הגדוד עמד בה בכבוד, תוך גילויי גבורה והקרבה שעלו לטובים שבינינו בדמם.

תרומת הגדוד למאמץ הכולל היוותה מוקד לחץ נוסף על המערך הסורי ומנעה ממנו להעריך היכן הפריצה הראשית. כן נוצרו אפשרויות נוספות להחדרת כוחות דרך מוצבי הגדוד. ראוי לציין שהגדוד היה הראשון שחצה את הגבול הסורי על הקרקע ודיווח על תפיסת יעדיו. לעובדה זו יש קשר הדוק לחלפון.

בתקופה שלאחר הקרב הקדיש הגדוד 24 שעות להתארגנות, ומכאן ואילך עד השחרור עסק בריכוז ציוד צבאי במורדות הרמה הגולנית ובכפריה.

הבעיות שהגדוד נתקל בהן עתה היו שמירתו כיחידה צבאית בעלת כוננות מבצעית, תוך כדי עבודת ריכוז השלל ומניעת האפשרות המסוכנת של התפרקות ממתח הימים שעברו עקב הזעם שהצטבר על אובדן חברים לנשק. כן העמדנו במבחן את יחסינו אל שבויי האויב. תוך ביצוע המשימות הנ"ל למדנו להכיר את מוצבי האויב על העוצמה ההגנתית המצטברת שלהם מאז 1948. עובדת כיבושם של מוצבים אלה הגבירה את תחושת היכולת העצומה הגנוזה ביחידות שפעלו תוך החלטיות דבקות במטרה, תחושה שחלפון ז"ל עשה רבות להנחיל לנו.

—————————————————————–

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s