ספר גדוד 33 (חלק ב')

"תוך כדי עיון במפה פגע פגז תול"ר בזרועו של סגן יאיר, ויחד עמו נפגע רס"ל אלי מ' שניצב סמוך לו. בכך ניתנה כנראה האות להפגזה כבדה מאוד של מרגמות סוריות על גשר אשמורה וסביבותיו" * מפקדי גדוד 33 מספרים על הקרבות לכיבוש תל הלאל ודרדרה * פרק שני מתוך ספר גדוד 33 שיצא לאור ב-1967

תצ"א עם יעדי חטמ"ר 3 וגדוד 33

ספר גדוד 33 נכתב ויצא לאחר מלחמת ששת הימים ביוזמת מפקדיו וחייליו. גדוד החי"ר במילואים, שתפקידו היה הגנת הגבול באיזור יסוד המעלה וחולתה, הוא זה שכבש את מוצב תל הלאל ואת דרדרה הערבית. במהלך קרב זה איבדה פלוגה ד', שעלתה לתפוס את כתף דרדרה, חיילים רבים. כן נרשמו הרוגים ופצועים רבים מהפגזות הסורים על דרך מע"צ והאיזור כולו בזמן התנועה אל היעדים. במהלך הקרב בכתף דרדרה נהרג המג"ד יצחק חלפון.

גדוד 33 מילא עד תום את המשימה שהוטלה עליו ע"י פיקוד צפון וחטמ"ר 3 – התקפות הטעיה להסחת הדעת מההבקעה העיקרית שהחלה מעט לאחר מכן בגזרת גבעת האם.

כריכת ספר גדוד 33

עורך הספר, עמיהוד ישראלי (נפטר לפני כשבע שנים), היה אחד מחיילי הגדוד. בהקדמה כתב כי בתיאורים בספר שאותם כתבו מפקדי הכוחות השונים אין מיצוי מלא של תנאי הקרב: "יש לקחת בחשבון כי המפקדים רשמו את תיאוריהם באורח סובייקטיבי וקרוב לוודאי שפה ושם נפלו טעויות כלשהו, במיוחד בעיתוי לוח הזמנים של האירועים המוזכרים. אין להתפלא על כך, שהרי בסערת הלחימה אין מנהלים פנקסי זכרונות. רצף האירועים המהמם והתפניות החדשות בשלבי המערכה עשויים לשבש כלשהו את זכרון הכותב, ואילו מרחק הזמן משכיח פרטים שונים שחשיבותם משנית".

הספר נפתח ביומן כללי של אירועי הגדוד מימי תקופת הכוננות, ולאחריו מובאים דברים שכתבו מח"ט 3, סמג"ד 33, המ"פים, הרופא ועוד. כן מובאים סיפוריהם של 22 חללי הגדוד בקרבות ההבקעה של הרמה הסורית.

"ולבסוף", כתב עמיהוד, "חסרה לנו הרשימה המסכמת של המג"ד יצחק חלפון. ביקשנו מחיים א' (אבורביע) שנלווה למנוח ברוב שלבי תנועתו, להעלות את רשמיו בכתב. בכך נסגר המעגל".

ספר גדוד 33 חולק למפקדי וחיילי הגדוד בלבד, ולא יצא למכירה. הוא הודפס בדפוס "אמנות" בחיפה. את הצילומים בספר צילם עמנואל הראובני ומי שהתקין אותו לדפוס היה שמואל זורע. ספר גדוד 33 מתפרסם כאן בשלושה חלקים. להלן חלק ב'.

לקריאת חלק א' – לחצו כאן

********

רס"ן יונתן בויארסקי (כוח ד') כותב על כיבוש דרדרה

בקבוצת הפקודות שנערכה בבוקרו יום ו', סביב השעות 0900-0800 נמסרה לי משימת העלייה על דרדרה וכיבושה. עם זאת, טרם נאמר לי בבירור אם לא תוקדם משימה זו – תפיסתו של יעד קודם, מוצב דרבשיה. מכל מקום הבאתי עמי לקבוצת הפקודות את סגני ומ"מ בכיר נוסף, ודאגתי מיד להכניסם לתמונה. בו בזמן העברתי את הכוח לשטח כינוס בסמוך למטה הגדוד, היינו בחורשת אקליפטוסים מדרום לנחל דישון, ליד שדה אליעזר.

בהתאם להערכה המוקדמת בדבר תפיסתו של מוצב דרבשיה, אורגן הכוח ליחידות פורצות, ליחידות רתק מקרוב וליחידות טיהור. אומנם בינתיים קיבלתי פקודה מקדימה מהמג"ד לגבי המשימה של דרדרה, אולם גם המג"ד טרם קיבל הנחיה סופית.

בשעה 0930 בקירוב הגיע המח"ט ומסר למג"ד את המשימה הגדודית, שעיקרה היה תפיסת מוצבי דרדרה ותל הלאל. המח"ט כינס את המפקדים ועודדם בקצרה, ומיד נתן את הוראת התזוזה המהירה למג"ד. לאחר שקיבלתי את אישורו של המג"ד על ציר התנועה, היינו – תזוזת הכוח לדרך מע"ץ והיערכות מימין לדרך, בחורשה, בסמוך לגשר המוליך לאשמורה, פניתי מיד ליחידתי. ראוי לציין כי ההוראה הכללית לתזוזת היחידות ניתנה במרווחי זמן ולסירוגין על מנת למנוע את משיכתה של אש הארטילריה הסורית.

עם בואי לכוח, כינסתי את האנשים ואמרתי להם מספר מלים טובות, שתמציתן היתה כי הנה הגיע שלב הלחימה עבורנו, שכן בא מועד נפילתה של הרמה הסורית. הוספתי ואמרתי כי אין ספק שכל הכוחות הפנויים בצה"ל מצויים כבר בדרך מאחורינו. רוח האנשים נראתה לי מרוממת.

הכוח רוכז בשתי משאיות ואנו דהרנו לעבר דרך מע"ץ. הגענו לשם ללא תקלות. הכוח נערך בהתאם למשימה החדשה (כיבוש דרדרה) תוך כדי חלוקת כוחות והעברת סמכויות. לקחתי עמי את כל המ"מים לתצפית כדי שיידעו לאן הולכים, והוריתי להם לחזור על פעולה זו עם המ"כים. עם תחילת תדרוך המ"כים הודיעני הסמג"ד אשר שהה בשטח, כי עלי לנוע לביצוע משימתי ללא כל שהיות נוספות. כל אותה עת נערכו חילופי אש בין המוצבים הסוריים לבין כוחותינו, וכן גם נפתחה ההפגזה על הישובים בסביבה ועל הדרך שבין חולתא לאשמורה. יצוין כי על הכוח לא נפל כל פגז ואף לא נורתה ירייה.

הכוח החל לנוע רגלית לעבר אשמורה, ע הדרך הראשית, לפי המערך החדש של יחידות המשנה. הגענו לאשמורה ללא בעיות. המג"ד שהמתין כבר במקום פקד עלי להכניס את אנשיי לתעלות מחשש ההפגזה, וכן עשיתי. רק מחלקה אחת שלא נמצא לה מקום הועברה למסתור מאחורי קפל הקרקע של שדרת האקליפטוסים של אשמורה.

המתנו כ-15 דקות, ובינתיים הגיע כוח א' לדרך מע"ץ. המג"ד הורה לי לצאת לביצוע משימתי והכוח נע מזרחה. פתחנו במגזרי תיל את הגדרות של אשמורה, שאותן סיירתי בלוויית סגני עוד קודם לכן, שעה שהיחידה חסתה בתעלות. יצאנו מחוץ לגדרות הפרוצות, פרסתי את הכוח הקדמי של הפורצים לפנים ואילו שאר האנשים הועברו מאחור למערך מפוזר של מעין שני טורים. תוך כדי עלייה קיבלנו סיוע אש מהמג"ד על דרדרה. במהלך העלייה השמטתי כלפי דרום את יחידת הרתק (שהורכבה ממא"גים, מקלעון ומבזוקה), במגמה שיחידה זו תנטרל את מוצב ג'לבינה במידת הצורך.

הכוח המשיך להתקדם בערוץ צפונית מערבית מדרדרה, וזאת כדי למנוע הפרעות אפשריות מכיוון ג'לבינה בזמן התנועה והכיבוש.

במרחק של כ-50 מטר מדרדרה ביקשתי מהמג"ד שיתאם איתי את הפסקת הסיוע או שיפסיקנו מיד, כיוון שהייתי מוכן לקחת את דרדרה אשר נראתה לי ריקה. המג"ד הפסיק את האש והורה לי לחדור מצד צפון. כן הודיעני להמשיך לעלות עבר הכתף שמעל דרדרה במיד ויתברר כי המוצב ריק. ארגנתי, איפוא, מחדש את הכוח, הודעתי אישית וע"י רץ למ"מים על השינוי בתוכנית וכינסתי את יחידת הרתק אליי.

היחידה נעה לעבר היעד החדש וגם הפעם קיבלנו סיוע אש מתאים מהמג"ד. כ-50 מטר מהכתף שמעל דרדרה ביקשתי שוב הפסקת הסיוע, ופרצנו לעבר הכתף שהיתה אף היא ריקה.

נערכנו להגנה היקפית. בשלב זה מפתחה עלינו אש מכיוון דרום מזרח, מרכס גבוה יותר משלנו, וכן כוונה אלינו אש מצד מזרח, מכתף גבוהה יותר משלנו בשיעור של 150-110 מטר. השגחנו גם בתנועת חיילי אויב בג'לבינה, והתחלנו להחליף עמם אש. נתתי הוראה מפורשת לחיילים לירות כדורים בודדים ומכוונים היטב לעבר מטרות מזוהות. באותו פרק זמן היו לנו כבר מספר נפגעים. בהזדמנות זו רצוני לציין את החובשים מאיר דיין המנוח ויבל"א לאלוש, שביצעו עבודה מצויינת. השתדלנו לפנות את הפצועים למדרון אחורי ולטפל בהם. בשלב זה נפצעתי גם אני ועברתי את הפיקוד למ"מ בכיר, שכן סגני נפצע שניות מספר לפניי.

לאחר שנחבשתי ירדתי למטה לעבר אשמורה, בסביבות השעה 1230. עליי לציין כי אותו יום היה חם מאוד וברחש שרר בכל מקום. לחיילים היה מים אך ורק במימיותיהם. למרות זאת, התנהגו האנשים בשקט, העבירו פקודות, מסרו על נפגעים, והחובשים כאמור טיפלו בהם במסירות. לא היתה כל בהלה. האנשים שיפרו את עמדותיהם כמיטב יכולתם והמשיכו לירות. עוד לפני פציעתי ניסיתי לאתר במשקפת את עמדות הסורים, אך ללא הצלחה.

באותה עת היה הקרב על תל הלאל בעיצומו, והמג"ד העתיק לשם את כל הסיוע. הספקתי גם לדווח לו על המתרחש אצלנו, והוא הורה לי להמתין על הכתף עד שכוח א' או חלק ממנו יצטרף אליי, מתוך הנחה שתל הלאל ייכבש בינתיים ע"י כוח ג'.

—-

מאחר והמפקד וסגנו נפצעו ונאלצו לפרוש קיבל על עצמו סגן יוסי פ' (פלץ) את הפיקוד על היחידה. הדו"ח שלו המופיע להלן חוזר ומסכם את תיאורו של יונתן וממשיך מאותה נקודה ואילך:

סגן יוסי פלץ: "מיד לאחר קבלת הכוח יצאנו לדרך מע"ץ לשטח הכינוס. התארגנו וזזנו לעבר מוצב דרדרה. לכשהגענו סמוך למוצב שונתה המשימה ונאמר לנו לתפוס את הכתף שמעל דרדרה הערבית. עלינו והתמקמנו להגנה היקפית ומיד הונחתה עלינו אש מהמוצבים הסוריים שמעלינו. כתוצאה מכך נפלו הרוגים וכן נפגעים, וביניהם המפקד וסגנו. אש האויב היתה יעילה ולא יכולנו לחלץ את הנפגעים.

כעבור זמן מסוים הצלחנו לחלץ את הפצועים וההרוגים ולהעבירם למדרון אחורי בסיוע אש תותחי טנקים. כל אותה עת ניהל הכוח חילופי אש עם העמדות הסוריות, שנמשכו עד לשעות החשיכה. בין המפונים שחולצו אחורה היו גם נפגעי הלם. בחסות החשיכה התארגן הכוח מבחינת תחמושת, מים ומזון. כן קיבלנו הוראה להיכון למשימה נוספת.

במרוצת הערב קיבלנו כסיוע שני מ"מים ויחידה של כוח א'. עזרה זו באה בזמנה עקב פינויים של המפקד, סגנו, מ"מ ושני סמלים. בשעה 0100 אחר חצות ירדנו למוצב דרדרה הערבית ושם שימשנו כיחידת חילוץ פצועים לכוח הצנחנים שעלה על ג'לבינה וכבש אותה.

סרן יואב ח' (חורין), כוח ג', על כיבוש תל הלאל

במסגרת משימת הגדוד הוטל על יחידתי לתפוס את תל הלאל.

תל הלאל – מוצב מחלקתי מחופש היטב ומבוצר בעמדות, בונקרים ותעלות, היה מוקף בשלוש גדרות וביניהן מיקוש. המוצב עצמו מזדקר מעל סביבותיו ונישא מעל עמק החולה. כתוצאה מכך שלט המוצב על העמק למרגלותיו.

זמן קצר עמד לרשותי על מנת לתכנן ולתדרך את האנשים. סגל היחידה תודרך קצרות ולמעשה קיבל התרשמות שטחית מהמשימה וממכלול הבעיות הכרוכות בביצועה. הכוח נערך בנקודת היציאה על דרך מע"ץ צפונית-מערבית מתל הלאל, מול עין שוח. מיקמתי את יחידת הסיוע שצורפה אליי, ואשר כללה שלושה מקלעי מא"ג, מקלע מק"כ ותול"ר, וזיהיתי למפקד הסיוע את היעד, מסלול הגישה, איזור הפריצה ותוכנית האש. בנוסף לכך קיבלנו סיוע של מרגמות 120 מ"מ, אשר ניתן לנו מרגע היציאה.

מסלול התנועה שנבחר עבר בסבך הדלתה של עין שוח, על מנת להעניק מסתור מקסימלי בזמן התנועה. אולם התנועה אל היעד היתה קשה מאוד ואיטית עקב הצורך לפלס דרך בצמחיית ביצה ולחצות תעלות מים וקטעי ביצה.

בהגיענו למרגלות התל נמצאנו מחוץ לתחום התצפית של המוצב. לפיכך, יכולנו להתקדם בבטחה תוך כדי התארגנות יחידות המישנה לביצוע תפקידיהן בפריצה. משלב זה הפעלתי את המרגמות הקלות של הכוח למתן מסך עשן על איזור הפריצה.

כשהגענו אל הגדר החיצונית של המוצב תפסה יחידת החוד בפיקוד סגני את מקומה והחלה לפרוץ את הגדרות. היה צורך לפוצץ את הגדר הראשונה פעמיים עד שזו נפרצה. למזלנו נפרצו שתי הגדרות הפנימיות ע"י אש המרגמות, והדרך פנימה היתה פנויה.

פרצנו פנימה תוך חציית שדה המוקשים וללא כל נפגעים. כל יחידת מישנה פרצה לעבר משימתה בתוך המוצב. צוות מס' 3 שטף את צידו הדרומי של המוצב תוך ניהול קרב קצר ומהיר. צוות מס' 1 אשר טיפל בצידו הצפוני של הצפוני נתקל בהתנגדות עזה. הגשש אשר צעד בראש היחידה נהרג. המפקד שבא אחריו נפצע. הפיקוד הועבר למפקד אחר, אשר נהרג אף הוא בהסתערו קדימה. סמל מאותה יחידה ניסה לחסל את התנגדות האויב בזריקת רימון, אך נפגע ונהרג בהתרוממו.

אולם בזאת תמה למעשה התנגדות האויב, חייליו נפגעו או נסו. צוות מס' 2 אשר ביצע את הפריצה ותפס את פאת היעד, טיהר את מרכזו של המוצב.

עם גמר הטיהור וההשתלטות על המוצב התארגנו מיד להגנה. ריכזנו את פצועינו ופצועי האויב אשר שבינו, והגשנו להם טיפול רפואי עד לפינויים. כמו כן שילבנו במערך ההגנה שלנו את נשק האויב לאחר שניסינוהו.

יותר מאוחר נפלו לידינו שלושה שבויים נוספים על אלה שתפסנו קודם לכן. שניים מהם התחבאו בבונקר והתגלו בתוכו. השלישי חזר מחופשה והופתע, אל נכון, למצוא חיילים ישראליים במוצב…

אבידותינו: ארבעה הרוגים ושני פצועים, בעיקר בשלב הלחימה בתעלות.

אבידות האויב: חמישה הרוגים, חמישה שבויים ומהם שלושה פצועים. נפגעים נוספים היו לאויב כנראה תוך כדי מנוסתו.

כביש מע"צ כיום (918) סמוך לגשר הפקק לכיוון צפון. שדרת העצים הצפופה העניקה מסתור לכוחות, מה שלא מנע נפילות רבות של מרגמות סוריות על הלוחמים

סגן דוד שליט, עתודת המג"ד, על כיבוש תל הלאל

היחידה שעמדה לרשותי מנתה כ-30 חייל. היא הורכבה מכיתת הסיור, כיתת חבלה וכיתת מק"כ. היחידה נועדה להיות עתודה צמודה למג"ד. עם גמר קבוצת הפקודות, בשעה 0900 לערך, עלינו על משאית ונסענו לעבר צומת מע"ץ, לפי הוראת המג"ד. בצומת הודיענו הסמג"ד להמשיך לעבר אשמורה. משהגענו לאותו מקום המתנו כ-50-40 דקות, ובאותה עת נעו כוח ג' (לעבר תל הלאל) וכוח ד' (לעבר דרדרה). מאחר ותנועת כוח ג' היתה איטית מדי, החליט המג"ד לשגר את היחידה שלנו לעבר תל הלאל על ציר שונה מציר תנועתו של כוח ג'. כוונתו היתה שננוע במהירות למוצב מכיוון דרום-מזרח לעבר שביל הכניסה שלו.

נערכנו בשני טורים והעפלנו מאשמורה מזרחה עד לדרך הפטרולים של הסורים, המשתרעת מזרחית משרשרת מוצביהם (ג'לבינה, דרדרה, תל הלאל). משהגענו לדרך זו, כמה מאות מטרים מצפון לדרדרה, פקדתי על מנוחה קצרצרה (כדי עישון סיגריה). בו בזמן התקשרתי עם המג"ד וביקשתי אש סיוע על תל הלאל. הפניתי תשומת לבו להנחה שעם המשך תנועתנו ניחשף כלפי מוצבי עין א-תינה ודרבשיה הדרומית. ואכן אש הסיוע שלנו הונחתה על מוצב תל הלאל, ואנו המשכנו לנוע צפונה בפיזור, על דרך הפטרולים הסורית, כלפי המוצב. במרחק מה ממנו הבחנו ברצועת מוקשים המתמשכת לצידי הדרך. אי לכך נאלצנו לא לנטוש את הדרך על מנת להגיע ישירות לפתחו של המוצב.

תוך כדי תנועה, בסמוך למעיין, נפתחה עלינו אש שטוחת מסלול. הקשר אברי צ'יפסר נהרג בו במקום. היחידה תפסה עמדות לאורך הדרך. סגן עמוס ר', אנוכי וחייל נוסף שכבנו מטרים מספר לפני היחידה והחלפנו אש עם העמדה האחורית של המוצב (במרחק של כ-80 מ'). מיד הסתבר לי כי הירי מתת-המקלעים שלנו אינו יעיל. זינקתי לאחור לשם ארגון האש. המקלען משה אנגל הוקפץ קדימה ופתח בצרורות לעבר המוצב. ברגעים אלה נפגעתי יחד עם חיילים נוספים. בדקות הבאות שכבנו רתוקים לקרקע, אולם הספקנו להבחין בתמרות העשן של מרגמת 52 מ"מ של אנשי כוח ג', אשר עלו מעברו השני של היעד.

הוריתי לחיילים סביבי לרדת לכיוון דרום מחשש חשיפותנו מצד צפון-מזרח, אותו צד שמעברו ניתכה עלינו האש. נסתבר שמספר חיילים הבינו שלא כהלכה את פקודתי והחלו גולשים לעבר אשמורה.

מכיוון שנפצעתי, כאמור, ושתתי דם ללא הרף, הגעתי לכלל מסקנה כי יוטב לי אם אנסה לרדת בכוחות עצמי. ואומנם כך עשיתי והגעתי לאשמורה.

יתר חיילי היחידה נשארו רתוקים למקום. מספר חיילים, ובראשם סגן עמוס ר', המשיכו להשיב אש נק"ל וירו כמה פגזי בזוקה. בשעות אחה"צ המוקדמות נוצר מגע עם אנשי כוח ג' שכבשו בינתיים את תל הלאל, והפצועים פונו דרכם.

מוצב תל הלאל הסורי (מסומן) במבט ממוצב אשמורה הישראלי

סגן עמוס רימון, כוח עתודה, על הקרב בתל הלאל

ביום ו' 9.6 בין השעות 0900-0830 התנהלה קבוצת פקודות. הוחלט על אלתור כוח בן 35-30 חייל שיהווה עתודה צמודה למג"ד, בפיקודו של סגן דוד ש'. הכלים העיקריים שעמדו לרשותנו היו שתי בזוקות, שני רו"מים ו-2-3 מקלעונים. האלמנט הבסיסי של הכוח הורכב מיחידת סיירים, יחידת חבלנים וצוות מק"כ.

הכוח נע במשאית לעבר חולתא, אסף אליו את יחידת התצפית המקומית ומכשיר הקשר שלה, עבר את הגשר המערבי עד לדרך מע"ץ. מנקודה זו זזנו רגלית לעבר אשמורה, מקום שם שהו כבר המג"ד וחולייתו. הכוח תפס מחסה מאחורי קפל הקרקע בחסות שרת האקליפטוסים של אשמורה. לפנינו התפרסה יחידה ד'.

הפקודת המג"ד אוייש הזחל"ם על-ידי מספר חיילים בפיקודו של סגן פנחס פ' (מכוח א'). הזחל"ם הופנה צפונה לכיוון "בית הקברות" (היינו, אותה גבעה דרומית לאל פאג'ר, שהזדקרה בין תל הלאל לבין דרך מע"ץ). מטרת הנסיעה היתה לוודא באיזו מידה מאוייש תל הלאל על-ידי חיילי אויב, וכן למשוך אש אויב מתל הלאל. לאחר זמן-מה חזר הזחל"ם, מפקדו הודיע למג"ד כי לא הצליח להגיע ל"בית הקברות" ואף לא נפתחה עליו כל אש.

בינתיים החל כוח ג' בתנועתו לעבר תל הלאל, כשמסלולו ההתחלתי עובר למרגלות דרדרה, הואיל והמג"ד רצה בהתקפה סימולטנית על תל הלאל ודרדרה, וכיוון שציר התנועה לתל הלאל היה ארוך וקשה יותר, פקד המג"ד על הכנסת הכוח שלנו לפעולה בכיוון לתל הלאל. ייתכן והמג"ד הסיק לפי הנתונים שהיו בידו כי דרדרה מאויישת על-ידי חיילי האויב, ואילו תל הלאל ריק. מכל מקום, תנועתו של כוח ג' לעבר יעדו (תל הלאל) נראתה למג"ד איטית מדי. לפיכף נשלח הכוח שלנו צפונה לעבר דרך הפטרולים הסורית, במגמה לעלות על תל הלאל מצידו המזרחי, או הדרום-מזרחי.

יחידתנו נעה עד לדרך הפטרולים הסורית במהירות. כאן בוצעה חניה קצרצרה לשם כינוס המאסף. מכאן ואילך חולקה היחידה לשני טורים, כשהאחד נע על הדרך עצמה והשני נע מספר מטרים מתחת לדרך (מערבה לה), אולם לא בריחוק ניכר מהטור העליון, וזאת מחשש מיקוש.

כשהגיעו חיילי החוד עד למרחק של כ-50 מ' לערך מהצטלבות דרך הפטרולים הסורית והשביל המוליך לתל הלאל, נפתחה עלינו אש עזה של מקלעים ורובים מתל הלאל. לפי הערכתי היינו במרחק אופקי של כ-120-110 מ' מהמוצב עצמו והיתה זו אש שטוחת מסלול כשסולני "התזמורת" הנ"ל מהווים שני גוריאנובים. בשלב זה נפצע המפקד, סגן דודיק. ברדתו פצוע כלפי מטה לאשמורה התלוו אליו חיילים מספר.

תפסנו עמדות והשבנו אש. בזוקה אחת שלנו הוכנסה לפעולה ושיתקה עמדת גוריאנוב. כן שותקו כמה רובאי אויב. מיד לאחר ההיתקלות הצלחנו להבחין ב-10-8 חיילים סוריים שברחו צפונה-מזרחה לעבר עין א-תינה. צלפנו לעברם והפלנו 4 או 5 מהם. תוך עשר דקות מרגע ההיתקלות נפתחה עלינו אש מעין א-תינה, וכך נצלפנו משני כיוונים. הואיל וחששתי מפני ניסיון ירידה עלינו ממוצב זה, כיוונתי שני חיילים לעברו. במהלך הקרב נעשה גם ניסיון מצידנו לזחול לעבר תל הלאל ולזרוק רימונים לעמדות הקיצוניות. נזרקו שלושה רימונים, אך טווח הזריקה היה קצר מלתת פרי.

במרוצת הקרב התקשרתי פעמיים עם המג"ד וביקשתי שישגר אלינו את הזחל"ם לסיוע ולפריצה לעבר תל הלאל. הקשר אברי צ'יפסר (שנהרג מכדור בגרונו דקות מספר לאחר מכן) לא קיבל כל תשובה. יותר מאוחר התברר לי כי הזחל"ם נשלח לעברנו, אל לרוע המזל הוא נתקע עוד לפני עלותו על דרך הפטרולים הסורית.

הקרב התנהל לפי הערכתי 30-25 דקות. כל אותה עת כוסינו באש אויב צפופה ולוחכנית. בעשר הדקות האחרונות פחתה בהרבה אש האויב, כיוון שיחידה ג' שעלתה על תל הלאל מצד צפון-מערב החלה במלחמתה על היעד. למעשה, שימשנו מעין רתק משני קרוב ליחידה ג'.

אבידותינו: הרוג אחד ומספר פצועים. כולם הועברו אל מפקד יחידה ג' בתל הלאל, ומשם פונו לעבר אשמורה. אני גם כן נפצעתי בשלב האחרון של חילופי האש.

סרן יהודה זימנבודה, מפקד הכוח המסייע

סיוע לפשיטת התגבור של אשמורה (6.6): ביום שלישי 6.6 בשעה 15:00 לערך נקראה כיתת תול"ר ע"י המג"ד לאשמורה על מנת לסייע לו. הוכנס צוות תול"ר אחד לפעולה. הצוות ירה מספר פגזים לעבר עמדות שהמג"ד הצביע עליהן. מיד לאחר מכן נפגע הג'יפ ישירות על-ידי תול"ר אויב ועלה באש. הכוון והטען נפגעו.

סיוע להתקפה הגדודית (9.6): הכוח המסייע תמך בהתקפת הגדוד כמפורט להלן:

ביום שישי 9.6 בשעה 10:00 לערך פנו שלושת התול"רים לעמדות סיוע יחד עם שלושה מק"כים. מחלקת המרגמות הוכנסה מיד אחריהם.

הצבת המרגמות נעשתה ממש תחת אש האויב. אי לכך לא היתה ההצבה מדויקת ביותר. עם עליית יחידות הרגלים קיבלתי פקודת אש מנקודת תצפית שמוקמה לפני התעלה הקדמית של חורשת מע"ץ. המרגמות פתחו בירי, אך היה צורך בביצוע תיקון גדול, שנעשה מיד. הקשר היה טוב. המרגמות ירו כ-300 פצצות. בינתיים המשיכו התול"רים והמק"כים לירות לעבר מטרות, שמפעיליהם זיהו בעצמם. כ-18 פגזי תול"ר נורו. יש לציין כי בגלל בוציות הקרקע שקעו המרגמות באורח ניכר, למרות שבסיסיהן רופדו בשקים. כן נשבר קולר אחד והוחלף מיד באחר.

להלן קיבל כל כוח שהוצב ברתק כולל המרגמות אש תלולת מסלול עזה, אשר הקשתה והכבידה ביותר על מתן הסיוע. במרווחי הזמן בין מטחי הפגזות האויב המשיך המק"כ לירות כל אימת שגילה מטרות. המרגמות טווחו רק בלילה כדי שתשמשנה לסיוע מול התקפות נגד של האויב. התקפות אלה לא בוצעו.

למחרת יום שבת 10.6 התארגן הכוח מחדש. כיתת מרגמות אחת הוצאה עוד בערב הקודם לאשמורה, אולם לא הוכנסה לפעולה. צעד זה בוצע לפי הוראת המג"ד מהשריון (שנטל זמנית את הפיקוד לאחר מות המג"ד). הכוח המסייע התכנס עם רדתו של הגדוד.

הערות: א) לא היה מספיק זמן לערוך את לוח הירי והמטרות. המרגמות הוכנסו לפעולה אחרי שהרגלים התחילו לעלות ולא לפני כן, וזאת בניגוד למקובל.

ב) אי לכך צומצם ביותר משך הסיוע, שכן עד למיקום הרתק ולהצבתו נתפסו על-ידי כוחותינו אותם יעדים שהיו אמורים להנחתת אש הסיוע.

סגן יקי רימון, כוח א', על הקרב בדרדרה

משימתנו הראשונה נועדה להוות כוח עתודה לכובשי דרדרה מכוח ד'. כמשימה שנייה קיבלנו את המשך העלייה מעל לדרדרה עד לקצה הרכס.

מפה מודיעינית 1967 של הגזרה

הגענו לתחום כינוס בין-יחידתי על דרך מע"ץ. נערכנו לפי סדר התנועה בשדרה. כ-15 דקות לאחר שכוח ד' פנה למשימתו המשכנו לנוע במהירות והגענו לאשמורה. באשמורה, מאחורי שדרת האקליפטוסים, שהיוותה תחום היערכות קרוב, הונחתה על היחידה הפגזת מרגמות במשך כ-15 דקות.

ביקשתי מהמג"ד לעזוב את השטח המטווח והמוכה ולהמשיך במשימה. הוא נתן לי את האישור. התחלתי לנוע במהירות מרחה עד למרגלות דרדרה הערבית. בהגיעי לשם הורה לי המג"ד לשוב ולחזור לאשמורה. כאשר חזרנו לשם שוב נכנס הכוח לתחום הפגזה כבדה, ולפי הערכתי סבלנו בהפגזה זו את מרבית אבידותינו, היינו חמישה הרוגים וכעשרה פצועים. כ-20 דקות לאחר מכן קיבלתי את הפקודה לצאת חזרה לכיוון דרדרה. נעתי במהירות עם היחידה כלפי מעלה, עד למרגלות הכתף שמעל מוצב דרדרה הערבית. במקום זה נתקלה היחידה באש צלפים אשר חייבה אותנו לתפוס עמדות באותה כתף ולהשיב אש לעבר קיני הצלפים.

כאן שכבה היחידה עד לשעות אחה"צ. משחלפה השמש מערבה התבהרה הראות ויכולנו להבחין במטרות ברורות. שיפרנו את עמדותינו והמשכנו בצליפות מדויקות יותר לעבר עמדות האויב. סייעו לנו באיתור העמדות הללו פגיעות הטיווח של אש תותחינו. חילופי הירי נמשכו עד לחיסולן או להשתקתן של עמדות האויב. בינתיים השתררה אט אט החשיכה והיחידה התארגנה להגנת לילה ולהצטיידות מחודשת.

במשך הלילה נמצאה היחידה בכוננות דרוכה ורוב החיילים נשארו ערים בעמדותיהם עד אור הבוקר. בשעות הבוקר המוקדמות ציפינו להפגזת אויב, שהוערכה כמחוייבת המציאות. מכיוון שכך, הוכרחנו לשפר את עמדותינו בלילה ולהתכונן עד כמה שניתן להנחתה עם שחר. ברור, איפוא, שהיחידה עבדה במרץ רב ותוך זמן קצר יחסית הצליחה לחפור שוחות שכיבה שהיו עשויות לשמש מסתור-מה בזמן הפגזה.

אולם ההפגזה המשוערת לא הונחתה. היחידה המשיכה להישאר בכוננות במשך השבת עד לשעה 1400, עת ניתנה הפקודה לרדת לכינוס גדודי.

סרן יצחק פרידן, כוח ב', על ההתקפה הסורית על אשמורה והקרב בדרדרה 

פשיטת התגבור על אשמורה 6.6: ביום ג' בהיותי במוצב תלייל (דרומית-מזרחית מחולתא, בואכה גשר הפקק על הירדן) קיבלתי הוראה להוריד את הכוח המתוגבר מהמוצב ולהיכון לתזוזה. מאחורי המוצב ראיתי את המג"ד שהגיע עם שני זחל"מים ומספר נ"נ, ויחד עמו חיילים אחרים מהיחידה ששהתה במחנה חולתא. עלינו על הרכב ונענו לכיוון תעלת הירדן, חלפנו על פני השריון. המג"ד ה ח ר י ם מיחידה זו זחל"ם נוסף, וביקש ממפקד הטנקים להנחית סיוע אש מעל העצים בכיוון לדרדרה הערבית.

תוך כדי נסיעה התברר שיש לתגבר את המקום. המשכתי לנוע עם הזחל"ם והנ"נ בלוויית זחל"ם נוסף בפיקודו של סגן עמוס ר' (ממחלקת הסיירים הגדודית) לעבר דרך מע"ץ. פגשנו שם את המפקד מהיחידה השכנה, סגנו וקצין. לאחר שהללו דיווחו לנו על מה שהתחולל באשמורה דירבן אותנו המג"ד שלנו והגביר את קצב הנסיעה.

לפני אשמורה חולקו שלושת הזחל"מים לגדרות כדלקמן: סגן מפקד היחידה השכנה פרץ שמאלה, סגן עמוס ר' פרץ למרכז ואני פניתי ימינה. שאר יחידות הכוח נעו אחרינו רגלית בפיקודו של סגני. הזחל"מים פרצו, כאמור, לאשמורה תוך שטיפת הבונקרים והתעלות באש עזה. הסתבר שהעמדות ממזרח לאשמורה היו ריקות והסורים נסוגו מהן. אירגנו את היחידות בבונקרים על מנת להיכון להתקפת נגד צפויה. המג"ד נשאר בבונקר הקרוב למחסום השער, ואילו אני קיבלתי פיקוד על העמדות וחילקתי אותן עם סגני.

לאחר מכן החלו צליפות אויב מכיוון דרדרה ותל הלאל. שני חיילים מהכוח נפצעו קל. התול"ר שלנו נכנס לעמדתו והשיב אש. לאחר ירי של מספר פגזים נפגע התול"ר ישירות כנראה על-ידי פגז של תול"ר אויב, והג'יפ שלו עלה באש. יצוין שהתול"רים הסוריים פגעו גם בסמוך לעמדות שלנו.

החיילים קיבלו הוראה חמורה לא לנוע על פני השטח, אלא בתעלות בלבד. כל היחידה נשארה בכוננות לקראת התקפת-נגד צפויה עד רדת החשיכה וגם לאחר מכן. בלילה החליפה יחידה ג' את יחידתי.

8-7.6: ביום 7.6 קיבלנו הוראה לצפות בקפדנות לעבר מוצב דרבשיה. בערב אותו יום פירט המג"ד את תוכניתו בדבר אפשרות של הסתערות לילית או התקפה עם שחר על המוצב הזה. כוח ב' נקבע ככוח עתודה גדודי. ה-8.6 עבר ללא כל פעילות מיוחדת כשתוכנית דרבשיה עדיין מהווה את מוקד התכנון, התצפית והמחשבה.

9.6: ביום ו' 9.6 בשעה 0830 לערך קיבלתי הוראה לחוש לקבוצת פקודות במטה הגדוד, ובעת ובעונה אחת להכין את הכוח לתזוזה כיוון שרכב יבוא לקחתו מיד. ראוי לציין כי הכוח היה ערוך ומצוות לקראת פריצה ליעד מבוצר. בקבוצת הפקודות קיבלתי את המשימה להוות עתודה לכוח ג', שנועד לכבוש את תל הלאל. כמשימה משנית נקבעה ליחידתי העלייה על אל-פג'אר בתחום השטח הפתוח שבין אשמורה ותל הלאל כלפי דרך הפטרולים הסורית. משם הייתי צריך לנוע על ציר הדרך לעבר היעד האמור.

גדוד 33 ביום 9 ביוני 67 בהתקפות ההטעיה על תל הלאל ודרדרה וכיבושם. תחילת תנועה מחולתה

קבוצת הפקודות נעשתה בחופזה יתרה. לדעתי לא ניתנה שהות מספקת לתדרוך, לפירוט ולשאלות, כמקובל בתרגילים, וזאת משום שהפקודה היתה לנוע במהירות מקסימלית לעבר שטח כינוס.

חזרתי לכוח, ערכתי אותו ליד מוצב תלייל. מכיוון שהרכב לא הגיע התחלנו לצעוד לכיוון הגשר שעל תעלת הירדן. בדרך נסעו לקראתי שתי משאיות ריקות. הוריתי לנהגיהן להסתובב והיחידה עלתה עליהן. עתה נסענו במהירות רבה לדרך מע"ץ וצפונה מהגשר המוליך לאשמורה, כ-300 מ' ממנו. תוך כדי ירידה מהמשאיות השמטתי את המא"גים שלי לבסיס הסיוע. באותה עת ראיתי כבר פגזים מתפוצצים, שהסבו נזקים ופגעו באיש צוות של מק"כ.

פרסתי את הכוח ושיגרתי את אחד הסמלים כדי שיחפש נתיב מעבר דרך תעלת אשמורה. שליחותו היתה לריק. הודעתי למג"ד שהכוח ערוך ומוכן. לשאלת המג"ד בדבר תוכניתי, עניתי לו כי אנוע דרך גשר אשמורה וצפונה לעבר השטח הפתוח אל דרך הפטרולים הסורית.

המתנתי זמן-מה וקיבלתי הוראה לנוע לעבר אל פג'אר. המג"ד הוסיף וציין כי תוכניתי "בסדר גמור". פניתי איפוא עם הכוח לעבר גשר אשמורה. להלן התעכבתי כלשהו על מנת להראות במפה לסגן יאיר כ' ולשני סמלים את ציר התנועה בהנחה שיחידתם תהווה כוח קדמי לקראת אפשרות של מגע עם האויב בדרך הפטרולים הסורית. תוך כדי עיון במפה פגע פגז תול"ר בזרועו של סגן יאיר, ויחד עמו נפגע רס"ל אלי מ' שניצב סמוך לו. בכך ניתנה כנראה האות להפגזה כבדה מאוד של מרגמות סוריות על גשר אשמורה וסביבותיו, וכן על האיזור שמצפון לו, אשר כלל את יחידות התאג"ד, יחידות המק"כים והמא"גים וכן מחלקת המרגמות 81 מ"מ. הודעתי מיד למג"ד שיחידתי נתונה להפגזה כבדה ומצויים נפגעים. קיבלתי הוראה להיחלץ כלפי צפון על מנת לצאת מהשטח המוכה. הוריתי לאנשים לנוע במהירות צפונה בתוך השדרה ובעת ההפגזה.

עם תום מטח המרגמות רצתי והזעקתי את הכוח אחריי. במהלך התנועה פרסתי את היחידות, פיזרתי את הציוות הקודם וחזרנו למסגרות האורגניות. שוב שאל אותי המג"ד מה מצבי. עניתי לו שהיחידה עברה זה עתה הפגזה כבדה והיא מתארגנת תוך כדי תנועה. ציינתי שאני רוצה לנוע לכיוון תל הלאל בדרך הצפונית שבה פרץ ועבר כוח ג'. המג"ד האיץ בי פעם נוספת ואמר לי בערך כך: "החמצת המלחמה, אין לך מה לעשות יותר ואתה יכול להישאר שם". עניתי לו: "אני רוצה משימה". בתשובתו הורה לי המג"ד לעלות על דרדרה הערבית.

ערכתי את היחידה בטור מדולל ומפוזר והתחלנו לנוע. עברנו בריצה את תחום הכוח המסייע, עקפנו משאית תחמושת מתפוצצת והגענו לגשר אשמורה. הוריתי בפירוש לעבור את הדרך מהגשר ועד לאשמורה במהירות מירבית פן נחטוף הפגזה נוספת. ואכן נענו במהירות. כינסתי את היחידה בתוך תעלת המים שבשולי הדרך לאשמורה, זינקתי אל אחד המפקדים מהגדוד השכן, שישב באשמורה, וביקשתי לזהות לפניי את הפירצה בגדר. לאחר מכן הזעקתי את היחידה ועלינו במהירות דרך הפירצה לעבר דרדרה הערבית.

תוך כדי תנועה ועלייה נפתחה עלינו אש. סברנו כי היו אלה אנשי יחידה ד' שכבשו את דרדרה, ולפיכך צעקנו את הסיסמה ("חלפון") והמשכנו בדרכנו. להלן במעלה ההר נפתחה עלינו שוב אש והפעם מכיוון ג'לבינה. בינתיים נראה היה לי כי מקור האש בא מהחורשה שבתוך דרדרה הערבית. הזעקתי מקלען. טוראי אימרה קראוס ז"ל זינק מיד, תפס עמדה והשיב אש (יותר מאוחר מצאנוהו הרוג מפגיעת כדור בראשו). עברנו לצידה הצפוני (השמאלי) של השלוחה והמשכנו לנוע אחר ילידה מכוח א' שהתקדמה לפנינו.

מכשיר הקשר לא פעל משום-מה. כשהגעתי בסמוך לכוח א' עצרתי את חלוץ היחידה על מנת לתת שהות למאסף להגיע. תוך כדי כך התברר לי כי אחת היחידות של הכוח, שלא נעה במהירות מספקת כפי שהוריתי והזהרתי, הופגזה פעם נוספת בסביבות אשמורה, מקום שם נהרגו כנראה שני חיילים. משהגיעה כל היחידה לכתף ההררית, פקדתי על תפיסת מחסות נגד צליפות. להלן הוריתי לנסות ולאתר צלפים מכיוון צפון-מזרח ולפתוח עליהם באש.

חשתי למעלה אל מפקד כוח א' שנטל למעשה את הפיקוד במקום המג"ד שנהרג. יותר מאוחר הגיע למקום הסמג"ד רס"ן חיים כ' (אשר נפצע קלות בהפגזה למטה, נחבש והגיע אלינו). הסמג"ד נטל את הפיקוד. לעת ערב הגיעו אלינו מים, תחמושת ומזון. ארגנתי את היחידה להגנה היקפית ולשמירה.

לקראת שחר חפרו האנשים שוחות כנגד הפגזה אפשרית. עם שחר קיבלתי הוראה להצטרף ליחידת הצנחנים שכבשה את ג'לבינה, על מנת לחזק את המערך שלה נוכח אפשרות של התקפת-נגד סורית. הגעתי, אך כל משימה לא ניתנה לי שם. המתנו איפוא עד שעות אחה"צ, עת התקבלה הפקודה לחזור רגלית לאמורה לשם ארגון הגדוד מחדש.

סרן ברוך זיו, יחידת מיפקדה, על ההיערכות וההתנהלות בעת הקרבות

ב-9.6 עם עריכת קבוצת הפקודות החפוזה לא הוטל למעשה על יחידת המיפקדה כל תפקיד להוציא את מיקום התאג"ד באשמורה.

אורגן צוות של תריסר חיילים בפיקוד הרס"ר, שנלווה בצמוד לתאג"ד בתפקיד של חילוץ נפגעים. כמו כן יצא צוות נוסף שהורכב מארבעה חיילים, קצין אפסנאות, קשר ואנוכי. ליווינו את היחידות עד לפני דרך מע"ץ. עם תזוזתן של היחידות א' וד' למשימותיהן, עיכבתי את התאג"ד לפני שדרת דרך מע"ץ ויצאתי עם הצוות המצומצם לבדוק אם מצויים פצועים בשדרה כתוצאה מההפגזה.

בדרך נתקלנו בשתי חוליות מא"ג שהושמטו על-ידי הכוחות, והיו אמורות להצטרף לכוחות הרתק לעבר תל הלאל ודרדרה. מכיוון שהחוליות לא יכלו למצוא את יחידות הרתק, השארתי את רס"ל אלי מ' עם ארבעה חיילים וקשר בשדרה, העליתי לרכב את חוליות המא"ג והובלתין למקומותיהן. תחילה הורדתי את החוליה שצורפה לאבי (סרן אבנר ב'), אשר התמקם מול תל הלאל. לאחר מכן הורדתי את החוליה השנייה לכוח הרתק של ביזון (סגן ישראל ב'), אשר מוקם מול דרדרה וג'לבינה.

בדרכי חזרה נתקלתי בפצוע שטיפל בו סמל גורן (מהכוח המסייע). שלחתי את גורן אל אנשיו, אספתי את הפצוע וחזרתי אל אלי מ' וחולייתו. בהתקרבי לדרך מע"ץ מצאתי אותם תחת הפגזה כבדה. כן הופגז כוח ב' בשטח הכינוס בשדרת מע"ץ, דקות מספר לפני שעמד לצאת לדרכו. ראיתי את המפקד איציק פ' פורס את מפתו לפני פיקודיו ומתחיל להסביר להם את ציר התנועה. בו בזמן החלו הפגזים נופלים סביבם. באותו מקום נפגעו חיילים מצוות יחידת המיפקדה, וביניהם אלי מ', חיים לאל המנוח וחייל נוסף. מכוח ב' נפגעו חיילים רבים.

מודעת אבל של גדוד 33 לזכר נופליו

מיד נשמעו קריאות עזרה לרופא ולחובשים. מפקד התאג"ד וצוותו שהגיעו בינתיים לשדרה סבלו אף הם מנפגעים. יחידה ב' החלה לנוע במפוזר צפונה במגמה לצאת מתחום ההפגזה. להלן נפסקה ההפגזה ומפקדי יחידה ב' החלו לרכז את פיקודיהם, בעוד שהתאג"ד החל באיסוף הנפגעים. פינינו אחורה את הפצועים ואילו ההרוגים רוכזו במשטח אחד על מנת לפנותם בשלב מאוחר יותר. כן חילצנו מספר חיילים שסופחו ליחידה ב'. לאחר התארגנותה של זו האחרונה היא החלה לנוע דרכנו בכיוון לאשמורה.

זמן מה לאחר מכן הגיע לשדרת מע"ץ סגן דוד ש' (מ"מ סיירים), שנפצע בזרועו, והודיענו כי באשמורה מצויים פצועים רבים. עליתי על נ"נ ונכנסתי לאשמורה. כאן מצאתי את רס"ן יונתן ב' פצוע. העברתיו לדרך מע"ץ, ומשם הוא נשלח לפח"ח. לאחר מכן קידמתי את התאג"ד לאשמורה, פיניתי בונקר על קרקעי שהיה בנוי ממלט, ומיקמנו בתוכו את התאג"ד. הרופא וצוותו החלו לטפל בפצןעים ולפנות נפגעים לעורף. כן קידמתי את רבי הסמלים עם התד"לים היחידתיים עד לאשמורה.

ריכזנו בבונקר אחד את התחמושת והמזון. רס"ל כוח ג', אהוד ג', יצא ליחידתו בתל הלאל עם התד"ל והביא בחזרה פצועים והרוגים משלנו, וכן שבויים. הוא חזר פעמיים ושלוש ליחידתו ושמר איתה על קשר תובלתי. במקביל לכך הועמס התד"ל על זחל אשר ניסה להגיע לדרך הפטרולים [הסורית], אולם נתקע בתחילת דרכו.

לקראת ערב אורגנה שיירה בת 14 סבלים בלוויית חוליית אבטחה. עלינו לדרדרה עם יחידה זו על מנת ליצור מגע ראשון עם הכוחות א', ב', ד'. במרוצת אותו לילה נעו שיירות של חיילינו מיחידת המיפקדה ובודדים אחרים כשהם נושאים מים, מזון ותחמושת לעבר המוצבים הכבושים.

אותן שיירות הורידו בדרכן חזרה את הנפגעים לתאג"ד באשמורה. כמו כן נסלל קו טלפוני אל היחידות שתפסו את השלוחה מעל דרדרה. קו זה סייע בין השאר לניווט השיירות שכן מפקדי השיירות עשו דרכים למעלה בלילה מבלי להכיר את השטח.

לפני עלות השחר ירד סרן אבי עם השיירה האחרונה. עם אור הבוקר הופסקו השיירות, הן מחמת הצטברות מלאי מספיק של ציוד ומזון למעלה, והן מחשש מפני צליפות מתחדשות. עליי לציין כי במהלך הקרב ביום ו' סיפקנו פצצות למרגמות של גדוד אחר, אשר מרגמותיו ניצבו על זחלים בסביבות אשמורה ללא ירי, מפאת היעדר פצצות.

כן קיבלנו לסיוע מחלקת חבלה מגדוד שריון. מחלקה זו עלתה פעמיים לדרדרה לאחר שיחידת הצנחנים כבשה את ג'לבינה, סייעו אנשינו מכוחות א' וד' ומיפקדה להורידם לאשמורה ולפנותם. התאג"ד שלנו הגיש ערה לחלק ניכר מהפצועים.

במרוצת יום שבת פינינו את ההרוגים שרוכזו ליד דרך מע"ץ, וכן ערכנו סריקה לאורך הדרך ובאשמורה לשם איתור נפגעים נוספים. כן סרקנו ואספנו בטעות ציוד צה"ל באשמורה ומזרחה לה. לאחר שהתברר כי חלק מהציוד השתייך ליחידות מהגדוד השכן, אשר רבצו בבונקרים של אשמורה, הפסקנו לרכז את הציוד. עם קלבת ההוראה לחזור לשדה אליעזר אספנו את הציוד שהורד על-ידי חיילינו מכתף דרדרה לדרך הפטרולים, וחזרנו לתחום הכינוס הגדודי.

סרן אבנר בנימין, מפקד יחידת רתק

ב-0730 בבוקרו של יום ו' נקראתי למג"ד לקבוצת פקודות. התדריך החל בשעה 0830 לערך והמג"ד הודיענו כי יש לתכנן התקפה על דרבשיה וכן אלטרנטיבה על תל הלאל ודרדרה. רק בשעה 0915 הופיע המח"ט ומסר לנו בתמציתיות כדלקמן: "עולים עם כל מה שיש… הגדוד יפתח את המלחמה בגזרה הסורית בכיבוש דרדרה ותל הלאל".

המג"ד סיכם את התוכנית: כוח ג' (יואב ח') יכבוש את תל הלאל. יורכב כוח רתק שיסייע לו במשימתו. כוח זה, שהופקדתי עליו, כלל כמתוכנן כיתת מא"ג מכוח ג', מא"ג נוסף מכוח ב', מק"כ אחד וג'יפ תול"ר. כן סוכם שכוח ד' יכבוש את דרדרה. יורכב כוח רתק מסייע לכוח זה, במקביל ליחידת הרתק שלי, ובפיקודו של ביזון. מקום רתק זה נקבע בשדרה מדרום לצומת (צומת מע"ץ ודרך אשמורה-חולתא).

כיחידות עתודה נקבעו כוח ב' (יצחק פ') לתל הלאל, וכוח א' (יקי) לדרדרה. כן נקבע כי מחלקת הסיירים עם סגן דוד ש' וסגן עמוס ר' תהווה עתודה נוספת ליד המג"ד.

הגעתי ראשון לצומת בשעה 1000 לערך והמתנתי למא"ג ולמק"כ. בינתיים הגיע הסמג"ד ופקד עליי להציב את הכלים שברשותי במרחק של כ-50 מ' מהצומת. טענתי כי המקום אינו מתאים מפאת היעדר שדה ראייה סביר. לפיכך נסעתי צפונה יותר עם הרכב, עד כדי 500 מ' מהצומת. בנקודה זו מצאתי שלוש עמדות מוגבהות בשקים. הצבתי את הכלים עליהן ונוכחתי כי לפניי שדה אש ותצפית יעילים. לאחר מכן יצרתי קשר עם יואב, מפקד כוח ג', בכך שקידמתי צפונה בעוד כ-500 מ' לערך את יחידתי. תיאמתי עם יואב לוח זמנים משוער. הוא דרש ממני לשמור על קצב אש איטי ומדוד עד לעלייתו עם חייליו אל שפת היעד, ותוך שמירת קשר עין.

מכיוון שראיתי את ציר התקדמות הכוח לכל אורך מהלכו, יכולתי לתת פקודות אש באורח יעיל. כ-30 דקות לאחר מכן הופיע סרן ברוך ז' והשמיט לי את המא"ג הנוסף. ביקשתיו לאתר את המק"כ, אך הוא הודיעני כי הסמג"ד הציבו בהמשך החורשה. להלן הסתבר לרוע המזל כי עמדת המק"כ ספגה מכת אש חזקה ואחד המפעילים, החייל יהודה גבצי, נהרג מפגיעה ישירה בעוד שהסמג"ד שנמצא בסמוך לו נפצע קלות.

מוצב ג'לבינה. נהרס לאחר המלחמה ע"י חיל הנדסה

בסביבות צהרי היום (1200 לערך) תמה הלחימה על תל הלאל. מכיוון שמכשיר הקשר שלי קלט אך לא שידר, נסעתי דרומה על דרך מע"ץ בכיוון לצומת, על מנת ליצור קשר ולקבל הוראות נוספות. מצאתי את צוות התאג"ד שוכב בתעלה. השתמשתי במכשיר הקשר שלהם בפנייתי לסמג"ד לגבי מיקום התאג"ד. באותה עת נטל כבר הסמג"ד את הפיקוד מאחר והמג"ד נפגע. ההוראה שקיבלתי היתה להעביר את התאג"ד לאשמורה.

מסרתי הוראה זו לברוך בשם הסמג"ד, והתאג"ד נע לעבר אשמורה. בסביבות הצומת הבחנתי בכעשרה כלי רכב שרופים. בעזרת ארבעה חיילים מיחידתי התנענו שלושה כלי רכב שהיו ראויים לנסיעה. הרכב הועבר לאורך התעלה מצד צפון, ובעזרתו פינינו את הפצועים הראשונים מתל הלאל. לאחר מכן חזרתי לעמדותיי, אספתי את המק"כ והצבתיו לירי.

בשעה 1930 בערב שמעתי במכשיר הקשר את הסמג"ד, שפנה לסרן שמואליק א', וביקשו לארגן את היחידות שנמצאו על דרך מע"ץ על מנת להעבירן לאשמורה לברוך ז', כדי שהחיילים ישמשו כסבלים נושאי אספקה בין אשמורה לבין המוצבים הכבושים. פניתי לסמג"ד והודעתיו כי מיקום היחידות על דרך מע"ץ ידוע לי יפה. כתוצאה מכך, הוא הורה לי לרכז את כל המקלעים במחצית הדרך ולהעביר את החיילים לברוך ז' לאשמורה. ואכן העברתי אליו כ-35 חייל. ברוך הורני לחזור למטה הגדוד ולמתחם יחידת המיפקדה בחורשת שדה אליעזר על מנת לרכז תחמושת, מים ומזון ולהעבירם לאשמורה. במתחם היחידתי גייסתי 15 סבלים נוספים, ולמעשה את כל הפקידים ואנשי השירותים (להוציא את השליש, רס"ל מיפקדה ופגועי הלם).

בסביבות השעה 2200 נענו בחזרה לאשמורה עם שלושה כלי רכב, חיילים וציוד. הג'יפ הגיע ראשון עם דוניו ועמיהוד ב-2230. אני התעכבתי ליד גשר אשמורה כדי לכוון משאית אחת שסטתה מהדרך עקב החשיכה.

בשעה 0300 לפנות בוקר נתבקשתי לעלות עם שיירת הסבלים האחרונה לדרדרה על מנת להביא מיכלי מים וסוללות קשר. העפלה זו בוצעה בעת ובעונה אחת עם עליית הצנחנים לעבר ג'לבינה. ב-0400 לערך, בדרכי חזרה מדרדרה לאשמורה, התעכבתי עם לנדאו (סמל תרבות) על מנת לסייע בחילוץ פצועי הצנחנים. ב-0430 הגעתי למטה לאשמורה, ונשארתי שם עד לפינוי הסופי בשעה 1600 לערך.

—————————————————

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “ספר גדוד 33 (חלק ב')

  1. מספר ההרוגים והפצועים של גדוד 33 די דומה לזה של גדוד 12 שנלחם בתל פאחר, והקרבות שהם ניהלו על מוצבי דרדרה ותל הלאל היו קשים לא פחות. איפה ההילה של גולני ואיפה של החטיבה הזאת…..

  2. ולזכור שמדובר בחטיבת מילואים, שתפקידה הגנתי בעיקרו, שאיכות לוחמיה פחות טובה בהכשרתם, שציודה מיושן אם קיים בכלל כולל חוסר בנשק אישי ובעיקר עם יחסי ציבור טובים פחות.

  3. מסכים עם שני המגיבים שקדמו לי. להלן הפתיח לראיון שערכתי עם מח"ט 3 מנו שקד בספטמבר 2013:

    יש קרבות שלא תבין את ההיגיון שלהם, אבל לא תוכל להתווכח עם ההצלחה. כמו הסיפור הזה של כיבוש קו המוצבים הסורים בגזרה המרכזית – מגונן עד צפון הכינרת. שרשרת מוצבים סורים מבוצרים ושולטים, לא פחות מתל עזזיאת ותל פאחר. ובכל זאת, בחלק מהקרבות האלה המודיעין היה בסיסי מאוד, פה ושם פיסות תצ"א, רסיסי מידע על הכוחות הסורים. לא תכנון מסודר, בקושי קבוצת פקודות חפוזה שהרוח שלה היתה אחת – להגיע למעלה. רק להגיע. לא חשוב איך ולמה, ולא משנה שמדובר בחטיבה פאסיבית שייעודה היה הגנה בלבד על ישובי הצפון, שהחיילים שלה היו ערב-רב של אנשי מילואים, כולל מחילות תומכים ואפילו כמה מחיל האוויר…
    …אם לתרגם את הדברים לפקודת מבצע מסודרת, היא היתה מנוסחת בערך ככה: לרוץ למעלה אל המוצבים, מול האש, כשהשמש בעיניים, ושאלוהים יעזור לכם – זוז.

    https://naamoush.wordpress.com/2013/09/25/%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D/

  4. מוזר עד מוזר מאוד שלא היה מידע על המוצבים האלה בקמ"ן פיקוד צפון

    הרי אלה גם אלה היוו יעד מודיעיני מזה שנים רבות.

    זכיתי להיות ביו תלמידיו של עמיהוד ישראלי ז"ל בבית הספר הריאלי.

    מורה משכמו ומעלה בעל ידע שידע להעביר את שיעוריו בחן.

    ועד היום לא ידעתי שגם הוא לקח חלק בתופת הזאת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s