לבוז בז

"הנאשם הואשם בכך שבז ברמת הגולן מכונת כביסה, אופניים וחליפה, שבע מפות שולחן, ארבע מגבות, שבע צלחות חרסינה וקערה מזכוכית * הצצה אל הבזיזה הגדולה, פינה אפלה בכיבוש הרמה הסורית, שהקיפה חיילים ואזרחים כאחד

בניין המימשל הצבאי בקונייטרה, יוני 1967 [ארכיון צה"ל]

המילה "ביזה" חוזרת ונשנית בשיחות רבות עם מפקדים ולוחמים בפיקוד צפון בששת הימים. במיוחד זכורים לי דבריו של אמנון ארז, מ"פ הנדסה של חטמ"ר 3: "היתה בכל רמת הגולן ביזה אחת גדולה. התחיל בלגן לא נורמלי של כל מיני אנשים שהסתובבו שם והיתה ביזה". והוא אינו היחיד.

כשחיילי צבא כובש נכנסים לכ-130 כפרים ועיירות שננטשו בחופזה, כשהתושבים הנמלטים מותירים מאחור את כל רכושם וכשאין בעיה לפרוץ לבתים ולנצל את העובדה שאי אפשר לאטום הרמטית את השטח העצום של הרמה הכבושה – קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשתלט על היצר. אז נכון – היו מפקדים שהורו לחייליהם לא לקחת דבר, שהזהירו שיעמידו למשפט, חלק דרשו מכל אלה שלקחו דברים להניח את הכל בערימה והציתו אותה, אבל כל אלה היו טיפה באגם. את הביזה ברמה קשה היה להפסיק או למנוע. היא הקיפה חיילים ואזרחים. מספרם של אלה שנתפסו והועמדו לדין היה זניח, והעונשים בדרך כלל היו קלים מאוד.

"דבר", 6.9.1967

בספטמבר 1967 פורסם בעיתון "דבר" כי יחידות של הצבא הסורי שדדו את קונייטרה לפני נסיגתם. "תעלומת השוד והביזה של רכוש עצום בקונייטרה ובכפרים סוריים ברמת הגולן פוענחה בימים האחרונים… עתה נתברר שגדודים סוריים ערכו שוד מאורגן לפני שנסוגו ונטשו את היישובים הסורים".

איך זה התברר ומי פיצח את החידה, העיתון לא הסביר. העניין מוזר עוד יותר כשבתחתית אותה כותרת שהרשיעה בביזה את הצבא הסורי, דיווחה כותרת קטנה על עבירות ביזה מרובות ברמת הגולן מצד ישראלים, וכי בית הדין הצבאי בקונייטרה בראשותו של סרן דוד סלמונוב "עמוס עבודה עד לעייפה" בשפיטת הבוזזים. רוב העבריינים, כך ציין דוד שליו, עיתונאי "דבר" בטבריה, הם מישובים עירוניים בגליל העליון, שחוזרים על מעשיהם ואינם נרתעים מהעונשים. העיתון אף ציין את שמותיהם של ארבעה עבריינים כאלה, שנידונו לתקופות מאסר שונות ולקנסות.

הנה פרשנות בלירה של כותב שורות אלו לידיעה הזו ב"דבר": הכתב התכוון לדווח על עבירות ביזה של אזרחים ישראלים, אולם גורם צבאי או מאן דהו הבוחש בקדרת העיתון, ביקש לעמעם את העניין על מנת שלא יעיב על חגיגות הניצחון של מלחמת ששת הימים. המשקל הסגולי של הסיפור הוטה. מכותרת על בוזזים ישראלים שנכנסים שוב ושוב לרמת הגולן כדי לקחת לעצמם שלל, הופנתה עיקר האש אל הצבא הסורי.

ב"מעריב" מאותו יום התפרסמה ידיעה דומה, אם כי ללא ציון מעשי הצבא הסורי – "מאסר לבוזזים ברמה". בידיעה צוין כי שני צעירים מקרית שמונה נידונו למאסר של שנה ויותר על ביזה. בידיעה נכתב כי בית הדין הצבאי הישראלי מתכנס בקונייטרה פעמיים בשבוע ודן בכ-20 תיקים: חלק נגד ישראלים שבוזזים וחלק נגד תושבים סורים שהסתננו חזרה לכפריהם. מן הסתם כדי לנסות להציל מעט מרכושם שנבזז.

לא רק אזרחים השתתפו בחגיגת הביזה ברמת הגולן שאך זה נכבשה. חיילים רבים נשפטו על כך. הידיעה הראשונה בנושא בעיתונות הישראלית התפרסמה ב-27.6.67 ב"ידיעות אחרונות": כאן דווח על קצין צה"ל שנתפס עם חפצים שבזז מבית בג'נין והוגש נגדו כתב אישום.

בארכיון צה"ל מצאנו מסמכים על היקף הביזה של כוחות צה"ל בגזרות השונות. בטבלה שהוכנה ב-11 בספטמבר 1967, צוין כי 375 מקרי ביזה בוצעו ע"י חיילי צה"ל, מהם 244 בפיקוד צפון, 88 בפיקוד מרכז ו-43 בפיקוד דרום. 187 ממקרי הביזה בפיקוד צפון בוצעו ע"י חיילי מילואים, 44 ע"י חיילים בחובה ו-13 ע"י אנשי קבע. יצוין כי הנתונים כוללים רק את אלה שנתפסו והועמדו לדין.

במכתב ששלחה הסנגוריה בפרקליטות הצבאית הראשית אל ראש מדור בתי הדין, נכתב בין היתר: "לבטח שמתם לב שבזמן האחרון עיקר האשמות המובאות בפני בתי דין צבאיים מתייחסות לעבירת ביזה, בניגוד לסעיף 74 לחוק שיפוט צבאי 1955, או עבירה על רקע עבירה זו… הגיעו אליי תלונות הן במישרין והן באמצעות הסנגורים המופיעים בפני בד"צ לערעורים, על פיהם מתלוננים הנידונים קשות שהסנגורים שהופיעו בשמם בערכאה הראשונה לחצו עליהם להודות באשמה המיוחסת להם בכתב האישום. רחוק אני מלקבל ללא חקירה יסודית את טענותיהם של הנידונים, ונראה לי שזאת היא התגובה של אדם הנמצא בצרה. נראה לי כי אנו צריכים להיות ערים לכללים יסודיים, היינו הזכות להודות באשמה או לכפור באשמה היא זכותו הבלעדית של הנאשם… יש לזכור שהדרך בין הגשת כתב האישום לבין הרשעתו של הנאשם בגין האשמה המיוחסת לו בכתב האישום היא דרך ארוכה וחובת ההוכחה על כל פרטיה מוטלת על התביעה הצבאית בלבד, ולא על הנאשם".

אותו סעיף 74 קובע: "חייל שבז ביזה, או פרץ לבית או למקום אחר לבוז, דינו מאסר עשר שנים".

אותו מכתב ציין כי ביזה הינו מונח השייך למלחמה. הוא הביא ציטוטים מהמקורות, כמו ממילון דביר 1955 שבו הוגדרה ביזה: "בז זכר (כ' ביזה), שלל מלקוח, מה שלוקחים בחוזקה מידי האויב היה לבז (ירמיהו ב'). יתר הבז אשר בזזו (מלכים ל"א) חילך ואוצרותיך לבז אתן (ירמיהו ט"ו), לשלול שלל ולבוז בז (ישעיהו י'), ובזז ביזה".

ולכן קובעת הסנגוריה: "אין ספק כי המושגים בז וביזה קשורים בשדה הקרב וכי מבחינת ביצוע העבירה אפשר לבצעם תוך קרב או סמוך לו, היינו, כשריח הקרב נודף משדה הקרב".

המכתב לקראת סיומו פנה אל הדיינים: "יודע אני כי ידיכם מלאי מלאכה בימים אלו. ברם, בכל מקרה צריכים לדאוג כי לנאשם תהיה הרגשה שעושים עבורו את הכל, אשר ניתן לעשותו בנסיבות המקרה. במילים אחרות, לדאוג לפי הכלל שלא רק עושים צדק, אלא יש להראות שעושים את הצדק".

במסמכים בארכיון צה"ל מצאנו פירוט של כמה כתבי אישום על ביזה. כך לדוגמה כתב אישום שהוגש ב-27 ביולי 1967 כנגד ארבעה חיילים שבזזו והועמדו למשפט, בפני הרכב הדיינים סא"ל צבי תדמור, סרן דב שדה וסגן אשר גרופר. נאשם מס' 1 הודה במעשים שיוחסו לו – בזיזת שני מכשירי טלוויזיה ומקלט רדיו, זיוף כרטיס עבודה של רכב על מנת לנסוע בו נסיעה פרטית והיעדרות מיחידתו במשך שלוש שעות. שלושת האחרים כפרו במעשיהם.

הנאשם 1 סיפר כי התנדב לשרת ביחידה ולדבריו ראה קצינים רבים לוקחים דברים שונים. לקיחת הטלוויזיות נעשו לאחר שחש פיתוי חזק. אביו של הנאשם סיפר כי בביתו התקבלו חבילות מאגד ובהן מכשירי הטלוויזיה, וכי פנה מיד למשטרה הצבאית להודיע על כך. הוא הודה בפני בית הדין כי כנראה לא חינך מספיק טוב את בנו.

הדיינים גזרו על הבן הסורר שישה חודשי מאסר על כל אחת מהעבירות שיוחסו לו, כאשר מתקופה זו חודשיים יהיו ע"ת לשנתיים על כל עבירה של שליחת יד ברכוש הזולת. מתקופת ריצוי המאסר בפועל נוכו 14 הימים שבהם היה במעצר.

במקרה אחר שנידון ב-26 ביולי 1967 נכתב בכתב האישום: "הנאשם הואשם בכך שבז ברמת הגולן מכונת כביסה, אופניים וחליפה, שבע מפות שולחן, ארבע מגבות, שבע צלחות חרסינה וקערה מזכוכית. בביה"ד סיפר הנאשם כי יצא לטייל בקונייטרה ופגש בחברים אשר שכנעו אותו לקחת את הדברים ולהעמיס הכל על משאית. החייל הוצג כחייל ממוצע ללא עבירות, עד למקרה הנוכחי. בפני ביה"ד הוצג מכתב של אלוף במיל' יוחאי בן-נון באשר למצב הכלכלי הקשה בבית משפחת הנאשם (אשת הנאשם עבדה בביתו של האלוף כעוזרת ניקיון).

ביה"ד ציין בגזר הדין כי הנאשם עשה עליו "רושם פרימיטיבי". לאחר שקילת נסיבות המקרה נגזרו על הנאשם שלושה חודשי מאסר, מהם שניים ע"ת לשנתיים.

התביעה מטעם פיקוד צפון ערערה על העונש וטענה כי הוא אינו עומד בשום יחס לחומרת העבירה וכי קולת העונש תפגע בהרתעה, ודרשה עונש מאסר ניכר בפועל, לאור העובדה שהחוק קובע עשר שנות מאסר לבוזזים.

כתב אישום נוסף היה נגד חייל מיחידת ארטילריה, שנתפס עם רדיו טרנזיסטור שנגנב. הנאשם סיפר לבית הדין כי עלה מרומניה שנה קודם לכן, ב-1966, הוריו נסעו לגרמניה והוא עומד להמשיך בלימודיו בכימיה. הוא סיפר כי על הטרנזיסטור שלו נפל חפץ כבד והוא נשבר, ועל כן כשמצא רדיו טרנזיסטור בקונייטרה לקח אותו לעצמו. במחסום משטרה צבאית נשאל אם יש בידו דבר כלשהו שלקח, השיב כי יש לו טרנזיסטור ומסר אותו לשוטר הצבאי. סגן מפקד הסוללה שבה שירת הנאשם סיפר לדיינים כי הנאשם מבצע את תפקידו על הצד הטוב יותר.

הדיינים התחשבו בעובדה שמדובר בחייל עולה חדש שנמצא בארץ לבד ועל כן יש לנהוג בו במתינות, בפרט כשהחזיר את הטרנזיסטור לשוטר במחסום. על הנאשם הוטל חודש מאסר על תנאי.

בכתב אישום נוסף על ביזה, שנידון בפני הדיינים רס"ן דוד גרשון, סגן אמנון זקסנהויז וסגן מרדכי בראון, הואשמו שלושה חיילים מחיל החימוש בביזת חולצות וסוודרים ומכירתם לחבריהם. נאשם אחד טען כי מצא את החולצות ליד מגוריו בקונייטרה וחשב להשתמש בהם לניקוי תותחים. נאשם שני סיפר כי מצא את הביזה בחדר שבו גר, אבל מכר את הפריטים לחבר, לו היה חייב כסף ולא היה לו איך להחזיר. השלישי אמר כי מצא את החולצות בבניין בקונייטרה ונאלץ למכור אותן לחבריו מפני שהיה דחוק בכסף.

הסג"מ שהתלונן על שלושה סיפר בעדותו כי מצא את הביזה בחפציהם של החיילים לאחר שערך עליהם חיפוש. סניגורם של השלושה טען כי הציוד כולו הוחרם מכ-30 חיילי המחלקה, אולם מפקדם ציין רק את שמות השלושה, וכי עדותו היתה רצופה אי דיוקים. על הנאשמים הוטלו עונשי מאסר קלים, שנוכו מתקופת מעצרם במשך 35 ימים.

במקרה אחר הואשם רופא בלקיחת סטטוסקופ שמצא בבית החולים בקונייטרה. הרופא כפר במיוחס לו וטען כי הצבא לא מספק מכשיר זה, וכי הוא נחוץ לטיפול בחיילים. קצין האפסנאות מיחידתו של הרופא אמר לדיינים, כי סטטוסקופ אינו ניתן לרופאים אישית, אלא למרפאות בלבד, ואישר כי בבסיס בקונייטרה קיים חוסר במכשיר זה. הרופא זוכה מהאישום.

ב-3 באוגוסט 1967 נידון מקרהו של חייל בן 21 מגדוד 51 של גולני, שבז טייפרקורדר עם סליל ומיקרופון. ערב המלחמה היה הנאשם בבית החולים בצפת בגלל ניתוח וביקש להצטרף ליחידתו לקראת המלחמה. במהלך הקרבות, נכתב, הצטיין כשחילץ פצועים תחת אש. הנאשם שלח מכתב למשפחתו, בו כתב כי שלח הביתה חבילה. חבילה זו הכילה את הרשמקול, שנשלח בדואר מצפת. בעקבות המלחמה והמראות שחווה, החל הנאשם לגמגם עד כדי התקשות בדיבור. לדבריו, שררה סביבו אווירה של לקיחת דברים. לנאשם עבירות משמעותיות קודמות, שאותן הסביר בכך שהוא עצבני.

בית הדין גזר עליו שלושה חודשי מאסר, מהם שניים ע"ת. גם כאן זכה העונש לביקורת של סא"ל יוסיפון, פרקליט צבאי, שטען כי הוא קל מדי. "בית הדין עשה פלסתר את חובתו לעשות הכל למנוע עבירות של ביזה".

מדורה של חפצי ביזה בגדוד 12 כמה שבועות אחרי המלחמה, שאותה אירגן המג"ד דאז משה יוסף

רמת הגולן ננטשה בהמוניה מאזרחיה הסורים, ולחיילים קשה לעמוד בפיתוי לנוכח השפע שהזדמן להם. לצה"ל חשוב להיות צבא מוסרי, וגם להצטייר ככזה (זה לא רק ביזה, אלא גם רצח שבויים ומקרים שונים של אלימות). צה"ל והפוליטיקאים מתגאים בתואר בכל הזדמנות, אבל לפחות בעבירות של ביזה אין כמעט מלחמה, החל בתש"ח, דרך ששת הימים, המלחמות בלבנון, המבצעים בעזה וכמובן ההתמודדות היומיומית מול אוכלוסיה בשטחי יו"ש – שרבים מחיילי צה"ל אינם חוטאים בכך. אפשר להעריך, לנוכח הידוע לנו הן מעדויות של מפקדים כאן בבלוג והן מהנתונים המתפרסמים בפוסט זה, שהתקופה שבאה אחרי כיבוש רמת הגולן היתה משיאי הביזה של מדינת ישראל וצה"ל.

—————————————————

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “לבוז בז

  1. קישקוש,היכן היו מכונות כביסה בשנת 1967,בקונייטרה?הייתי שם בזמן אמת ,לא היתה ביזה,נלקחו כמזכרות כידונים של קלאצ׳ניקוב,סיגריות ,ומזון.

    • סמי אולי עד שהגעתם לקונטרה כבר הקדימו אותכם וניקו את הבתים ממכונות הכביסה …:)

    • "בארכיון צה"ל מצאנו מסמכים על היקף הביזה של כוחות צה"ל בגזרות השונות. בטבלה שהוכנה ב-11 בספטמבר 1967, צוין כי 375 מקרי ביזה בוצעו ע"י חיילי צה"ל, מהם 244 בפיקוד צפון, 88 בפיקוד מרכז ו-43 בפיקוד דרום. 187 ממקרי הביזה בפיקוד צפון בוצעו ע"י חיילי מילואים, 44 ע"י חיילים בחובה ו-13 ע"י אנשי קבע. "
      אז מה שכתוב בארכיון צה"ל הוא שקר?

      ומנסיוני האישי:
      כשגדוד 12 חנה בפאתי ג'נין ביום ד' לפנות בוקר ליד כפר שאת שמו אינני זוכר, עמד אוטובוס של אגד ליד הזחל"מים של הגדוד. הנהג שהיה בלבוש אזרחי ירד מהאוטובוס ונכנס לבתים הסמוכים. כעבור 15 שעה חזר עם מחצלות וכדים אותם העלה וקשר על גג האוטובוס.
      כיון שהיה אזרח לא ידעתי מה עלי לעשות והלכתי להתיעץ עם המג"ד מוסא קליין ז"ל.
      כשמוסא שמע פניו האדימו והוא הורה לי להוביל אותו אל הנהג.
      כשהגענו אליו מוסה שאל אותו מה לקח ומיד סטר לו והפיל אותו לריצפה. אח"כ פקד עליו להחזיר את הביזה העלובה, וכך היה.

      כלומר למג"ד וגם לסג"ם צעיר כמוני לא היה אז ספק איך לנהוג.

      בנוסף לכך באותו מקום שוטט טנק חילוץ כשכולו עמוס בשלל נכנס ויצא בין בתי הכפר.
      אציין שהלחימה בגדה עוד לא הסתיימה ושוטטות כזו היתה סכנת חיים לבוזזים.

      גם בקוניטרה היתה ביזה ובקנה מידה גדול.
      אני עצמי לא הייתי שם אבל מידע מהימן על כך קיבלתי מכמה אנשים בסיירת.
      השלל במקרה זה הועבר לארץ במשאית צבאית.

      את הסיפור הבא סיפר לי משה יוסף.
      כשבועים אחרי המלחמה מונה משה יוסף למג"ד גדוד 12 שחנה אז במסעדה.
      הגדוד היה במורל נמוך לאחר האבדות הקשות שספג בתל פאחר.
      משה יוסף ראה לנכון להבהיר מיד שלא יסכים למעשי ביזה ולקיחת שלל.
      הוא פקד על איסוף כל השלל שהיה בגדוד.
      השלל נערם בערימה גדולה והועלה באש.

      אז לקיחת שלל היתה אבל בגדוד 12 היא טופלה.

      וכפי שסמי מעיד, בגדוד 51 נלקחו רק דברים קטנים.

  2. לא כתבת על הביזה הגדולה של הקיבוצים שלקחו עדרי בקר טרקטורים משאיות ציוד חקלאי מכל הסוגים וכל טוב מהבתים
    האזרחים הסורים המסכנים שהיו חוזרים בלילות עם חמורים לכפרים שלהם הבינו שאין להם יותר מה להציל מרכושם

  3. אכן, המפקדים של החיילים הקרביים הוציאו מהמחבואים בתוך שקי השינה את המזכרות.
    לעומת זאת צפינו ברכבי מנהלה צבאיים ומגויסים עמוסי כל טוב וכן, היו מכונות כביסה.

  4. שלום רב תודה על העלאת נושא חשוב ברצוני להגיב עליו כחייל גדוד 32 שישב בגזרת כפר הנשיא ואחרי המלחמה עלינו למעלה ,עברנו בכפרים נטושים וראינו כל מה שהשאירו,עשינו ארוחות מהמזון שהשאירו הסורים, שחטנו עזים ותרנגולות,לא ראינו בזה ביזה.גם התנך מכיר בזכותם של הכובשים לקבל נתח מרכוש האויב ,אני מפנה אותכם לסיפורי אברהם טבינו דוד המלך ושאול ולדברי הנביאים שהמוסריות שלהם לא פחותה ממוסריות של פרקליט צבאי ראשי. ,אנחנו ישבנו 3 שבועות מוכי חום ובחוסר ציוד אלמנטרי והיינו נכונים לקדם התקפה סורית וזכינו שהמלחמה שלנו תהיה קלה מששערנו,אכן לקחנו כל אחד מה שהיה יכול בכפרים לפני שהוקמו מחסומי משטרה צבאית וחזרנו הבייתה עם שלל מזכרות ואם לא אנחנו היינו נהנים מכך היו דרגי הפיקוד לוקחים לעצמם, ,קשה להניח שמשאירים את הסחורה בבתים שאיש לא יגע בהם ולא יטול,לפחות היא הגיע לידיים הנכונות אלה החיילים שישבו בגבול ונלחמו ונתנו..אפשר לחשוב לאן כל הסחורה היתה מגיע אם לא למחסנים של הצבא ששם האפסנאים והנהגים היו בוזזים לעצמם.עולם כמנהגו נוהג וצבא מוסרי או לא צבא מוסרי יצר לב האדם רע מנעוריו.
    אברהם

    • אני מבין שלגישתך, בברירה בין צבא מוסרי לצבא לא מוסרי. צבא לא מוסרי עדיף.
      כל הפרשנות שלך אינה ראויה. מה שהיה ראוי בעולם הקדום, אינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה המוסריות שלנו. כנראה גם שהמושג "יצר לב האדם רע מנעוריו" יש בו היתר, לשיטתך לנהוג בשיטת "ועשית הרע בעיני אלוהים ואדם".

  5. כמויות בוזזי הבז שהעלה דני מתייחסת רק לאלה שנשפטו. התופעה הייתה רחבה פי כמה וכמה. אני שטרם הייתי חייל בששת הימים ראיתי כל מיני מושחתים עמוסי ביזה. בעיקר תומכי לחימה, נהגי אוטובוסים ורכב ממינהלתי. ועוד טיפוסים שונים ומשונים. דווקא בגדודים הקרביים האיכותיים, התופעה הייתה מצומצמת כיוון ששרשרת פיקוד מסודרת ואיכותית הייתה המחסום היעיל נגד הביזה.
    ראיתי גם תופעות כאלה בסיני- באסון המטוס הלובי וגם במלחמת יום הכיפורים, אם כי במצרים לפחות היה מעט מאוד בז. אצלי בגדוד נתפס נהג משאית ירם ששדד את האורז ממטבח מצרי ונשלח להשתלמות של 35 יום בכלא 6.

  6. יש חשיבות לדיון הזה מעבר לענין הביזה.
    מדובר כאן על קיום פקודות הצבא ומוסריותו.

    בצה"ל אסורה הביזה בפקודות מטכ"ל, על פי כללי המשפט הבינלאומי. סעיף 74 בחוק הצבאי קובע כי:
    חייל שבז ביזה, או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה, דינו – מאסר עשר שנים.
    ראוי לציין שהעונש המרבי על עברה זו חמור יותר מן העונש המרבי על עברת גנבה "רגילה" מחייל בתוך הצבא שנקבע בסעיף 84 לחוק זה, שנתיים מאסר.

    אמנם הרב לאו אינו פוסק הלכה לצבא אבל אולי לגבי כמה מכם הוא אמר: "יש לעקור מן השורש מעשי ביזה שנעשו בצה"ל," באתר ערוץ 7, 25 באוגוסט 2002

    ולמגיב אברהם שכתב למעלה:
    "גם התנך מכיר בזכותם של הכובשים לקבל נתח מרכוש האויב ,אני מפנה אותכם לסיפורי אברהם טבינו דוד המלך ושאול ולדברי הנביאים שהמוסריות שלהם לא פחותה ממוסריות של פרקליט צבאי ראשי."
    אכן יש אמת בדבריך שהתנ"ך מתיר לקיחת שלל בכמה מקומות אבל יש גם היפוכו של דבר ולכן אין התנ"ך יכול לעזור לנו בענין זה:
    והנה דברים שכתב השופט משה דרורי (מתוך מאמר שהתפרסם באתר http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/95-2.htm)

    " לאחר כיבוש יריחו, הורה יהושע לעם:
    הריעו כי נתן ה' לכם את העיר. והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה', רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי הֶחבאַתָה את המלאכים אשר שלחנו. ורק אתם שִׁמרו מן החרם פן תחרימו ולקחתם מן החרם, ושמתם את מחנה ישראל לחרם ועכרתם אותו. וכל כסף וזהב וכלֵי נחשת וברזל קדש הוא לה', אוצר ה' יבוא (יהושע ו, טז-יט).
    ברם, חרם זה (הנזכר כאן חמש פעמים) לא בוצע, כנאמר בראש פרק ז:
    וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל.
    לאחר שנכשלו בני ישראל בכיבוש העי, ביקש יהושע לבדוק את סיבת הכישלון, וה' השיב לו:
    חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז, יא).
    לאחר הטלת גורל, התגלה שנטל עכן מן השלל. יהושע ביקש ממנו להודות שנטל מן השלל, והוא עשה כן, ואמר:
    וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם, והנם טמֻנים בארץ בתוך האֳהלי והכסף תחתיה (יהושע ז, כא).
    ופירש רש"י שסבר עכן שהתורה התירה לו ליטול שלל:
    התבוננתי במה שכתוב בתורה: "ואכלת את שלל אויבך" (דברים כ, יד).
    יש הרואים בפרשת עכן כלל מיוחד המתייחס לחרם מסוים שהטיל יהושע, איסור נטילת רכוש העיר יריחו, הן בגלל כיבושה בשבת קודש, וכל מה שנכבש נעשה קודש, הן משום שהייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידו בארץ-ישראל, ורכושה יועד להקדש, מעין תרומה או הפרשת חלה מראשית העיסה.

    לאחר שהתוודה עכן שלקח מן השלל, לא הסתפק יהושע בן נון בהודאתו, ושלח מלאכים לחפש באוהלו, ואחר שנמצא שם השלל, העניש את עכן:
    וירגמו אתו כל ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים. ויקימו עליו גל אבנים גדול עד היום הזה (יהושע ז, כה-כו).
    נשאלת השאלה: מדוע הוטל על לוקח השלל עונש כה חמור? התלמוד מבקש לדייק ממילים שונות באותה פרשה שחטא עכן חטא גדול יותר מלקיחת שלל בלבד, כיוון שעבר על חמישה חומשי תורה; עבר על ברית מילה; בעל נערה מאורסה וחילל את השבת. ופירש רש"י שנענש עכן עצמו בסקילה, משום שחילל את השבת, שהרי לקח מן השלל ביום כיבוש יריחו, בשבת, ואילו השרפה הנזכרת בפסוק מתייחסת לאוהל ולמיטלטלין שלו. לעומת זאת, פירש רד"ק בשם אביו שנידון עכן להישרף, אך נרגם בדרך למקום השרפה בידי בני ישראל הזועמים, "מרוב כעסם עליו". ועדיין לא ננעלו שערי הפרשנות, וניתן לומר שהטיל יהושע עונש מרתיע על עכן, הכולל שרפת השלל, כדי להעביר לעם את המסר שמטרת כיבוש הארץ אינה התעשרות של יחידים. ואכן, לאחר פרשת עכן, לא מצאנו שנענשו בוזזי ביזה, והדבר מעיד שהועילה ענישת עכן. "

  7. רחמנות על החיילים הפשוטים שנכנסו לכלא בשביל כמה חולצות וסירים, מישהו יודע איזה עונש קיבל משה דיין שבזז עתיקות בירושלים בשומרון בגולן ובעזה?

    • בהחלט יש לנו בעיה עם היחס הסלחני שאנחנו נותנים כל פעם למנהיג נערץ אחר.
      משה דיין היה "מלך ישראל" עד מלחמת יום כיפור.
      אריק שרון היה "מלך ישראל" עד לפינוי הרצועה.
      וכך גם עם אולמרט והקצב ועכשיו מישהו אחר.
      בכל דור ודור מצווים אנו להעריץ כמו טיפשים מנהיג חמדן עד שהשמים נופלים לנו על הראש ואנחנו מוצאים לנו אחד אחר, חד גדיא חד גדיא.

  8. השופטים כתבו שהנאשם עשה עליהם רושם פרימיטיבי. היום נראה איזה שופט היה רושם דברים כאלה, ישר היו מאשימים אותו בגזענות עדתית

  9. תעשיית הביזה הכי גדולה התנהלה בגזרה של חטיבה 5 בשומרון, זאת שכבשה את האזור של טול כרם, קלקיליה ועשרות כפרים באזור עד גב ההר.

  10. ציטוט מאתר מרכז הלכה והוראה :

    " הצבא יכול לקחת שלל לצרכים צבאיים או לצורך המדינה, אבל לא נכון שאדם פרטי ייקח שלל, ובכך תהיה לו הנאה מן המלחמה.,,,לכן כל כך חשוב שבבצענו מלחמה חשובה זו, לא תהיה לנו מכך כל הנאה אישית. מלחמה היא עניין לאומי, ציבורי, ואין מקום להנאת היחיד בתוך מלחמת המצוה של העם.
    לכן למעשה, אין לקחת שום שלל, ולא ליהנות ממלחמת המצוה שאנו שרויים בתוכה. אמנם, אדם הזקוק תוך כדי מלחמה לציוד שאיננו מסופק משום מה במסגרת הצבא, יכול להשתמש בציוד שהוא מוצא בבתי האנשים.
    כשהיו היחידים מקבלים מן השלל במלחמות ישראל הייתה זו חלוקה שהציבור החליט עליה, ואם כך היא קיבלה אופי ציבורי. מכל מקום, כיום, כאשר אין חלוקה כזו, ודאי שכל לקיחה אישית הופכת לפעולה פרטית, ההפוכה ממהותה של מלחמה."

    הפניה : halachaed.org

    • "כשהיו היחידים מקבלים מן השלל במלחמות ישראל " – הכוונה בתנ"ך – "הייתה זו חלוקה שהציבור החליט עליה".

  11. האישום נגד רופא שלקח סטטוטוסקופ גובל ברשעות.טוב שבית הדין הפך את האישום לזיכוי.יש גבול לטימטום של הפרקליטות.כמו במקרה עזריה..נראה שמשעמם להם. והם מחפשים מתחת לאדמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s