9.6.1967 – ועדת השרים לענייני ביטחון

שר הפנים: "אתמול שר הביטחון אמר שהוא חושב שלא צריך לעשות זאת, ונתן נימוקים משכנעים ביותר. איך תוך רגעים זה התהפך ואנו עוברים להתקפה?" * בוועדת השרים לענייני ביטחון מנסים בבוקר ה-9 ביוני 1967 להבין מה עבר על משה דיין כשהורה לכבוש את הרמה הסורית * פרוטוקול הדיון

לוי אשכול ומשה דיין במהלך המלחמה [צילום: אילן ברונר, לע"מ]

הדיו, כמו שאומרים, עוד לא יבשה מעל דפי פרוטוקול ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון שהתכנסה ערב קודם ב-8.6.1967, וכבר נקראו השרים בבהילות לדיון חדש, בעקבות המהלך הדרמטי של משה דיין שר הביטחון – ההוראה שלו לצה"ל לכבוש את הרמה הסורית.

לקריאת המסמך מה-8.6.67 – לחצו כאן

תקציר האירועים: מלחמת ששת הימים מסיימת את יומה הרביעי עם הצלחות בגזרות מצרים וירדן. פיקוד צפון, המטה הכללי, ראש הממשלה לוי אשכול ורבים מהשרים לוחצים לתקוף גם את הסורים, אולם שר הביטחון משה דיין מתנגד. גם ראשי ישובי הצפון שמוכנסים בצעד נדיר לישיבת ועדת השרים ושוטחים את מרי לבם לנוכח חייהם תחת הפגזות סוריות, לא מצליחים לרכך את לבו. בתום הדיון ב-8.6.67 בשעת ערב מאוחרת הוחלט שלא לתקוף את הסורים ולפתוח חזית שלישית, אלא להמתין יום-יומיים ולבחון את המצב.

לא חלפו מספר שעות, הגיע בוקר יום שישי 9.6.67 ודיין התהפך והורה לתקוף. את ההחלטה הוא קיבל לבדו. הוא לא צילצל לראש הממשלה לקבל את אישורו, ואף לא עידכן תחילה את הרמטכ"ל. הוא התקשר ישירות אל אלוף פיקוד הצפון ונתן לו את ההוראה מעל הראש של כולם, כולל השרים מוועדת הביטחון.

בשעה 9:30 בבוקר התכנסה הוועדה פעם נוספת לנוכח ההחלטה הדרמטית. הישיבה סוערת בחלקה, כפי שאפשר להתרשם. שר הפנים משה חיים שפירא דרש בכעס להבין איך קרה ששר הביטחון החליט על דעת עצמו. שפירא אף שאל: "למה שנרגיז את רוסיה ונקריב קורבנות?". לעומתו, כמעט כל יתר השרים מברכים על המוגמר.

באותן שעות שבהן התנהל הישיבה עשו חטיבות פיקוד הצפון את דרכן לכיוון הגבול להתחלת במשימתן. המרגמות והתותחים החלו באותה שעה בירי לעבר היעדים. למעשה, הסורים שהסכימו להפסקת אש מספר שעות קודם לכן, נגררים על-ידי ישראל למערכה שממנה ניסו לחמוק.

להלן הפרוטוקול המלא. מקור: אתר ארכיון המדינה.

*********

פרוטוקול ישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון – א' בסיוון תשכ"ז 9.6.67 בשעה 09:30 בבוקר, לשכת ראש הממשלה בתל אביב

נכחו השרים: רה"מ לוי אשכול – יו"ר, יגאל אלון, זלמן ארן, ישראל ברזילי, מנחם בגין, ישראל גלילי, משה דיין, יוסף ספיר, משה חיים שפירא.

נעדרו השרים: אבא אבן (בחו"ל), זרח ורהפטיג, פנחס ספיר (בחו"ל), משה קול

עוד נוכחים: משה כרמל שר התחבורה, יעל עוזאי מזכירת הממשלה, יצחק רבין הרמטכ"ל, יעקב הרצוג מנכ"ל משרד רה"מ, יגאל ידין יועץ לרה"מ, אריה לבבי מנכ"ל משרד החוץ, ישראל ליאור מזכיר צבאי של רה"מ, מאיר עמית ראש המוסד.

מצב הקרבות

משה דיין: באישור ראש הממשלה, נתתי הוראה לצבא לצאת לפעולה של כיבוש הרמה וכולה, לא רק החלק הצפוני, כי אם גם החלק הדרומי מעל עין גב. אמרתי זאת ב-07:00. הפעולה בוודאי התחילה יותר מאוחר.

במשך הלילה התחילו להגיע ידיעות על התמוטטות מדינית שך האויב. אמש יצאתי מכאן בהנחה שאחר כך הופרכה – שנאצר וסוריה באופן פורמלי ימשיכו במלחמה, לא יסכימו להפסקת אש [6-5 משפטים שנמחקו על-ידי הצנזורה]… אלו הן הסיבות שחשבתי והצעתי לראש הממשלה, הוא אישר זאת.

זאת נקודה אחת. על הפעולה עצמה, אם תרצו לדעת, הרמטכ"ל ימסור.

בנקודה השנייה, ששיניתי הוראה שנתתי לפי זה ביחס לקרבה לתעלת סואץ: אם כך הדבר, לגשת עד התעלה. אתמול אמרתי כי נעמוד בקנטרה. בניגוד להוראה, לא הוראה אופרטיבית, כי אם לקו שהיה לא להתקרב עד התעלה, אלא אם יש צורך אופרטיבי. היחידות עוד נשארו שם. הבוקר המצרים פתחו התקפת נגד באוויר ובשריון. מבחינת ההוראה שקיימת, אני אומר להחזיק את הכביש המקביל לתעלה, שקודם היתה הוראה שלא לעשות את זאת. היתה רק הוראה להיות בצירים האלה, לשמור מרחק מהתעלה. הבוקר נתתי הוראה כן לקחת כביש זה, שפירושו שליטה על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. עוד בליל אמש נתתי הוראה זו.

יגאל אלון: וזה שריון שלנו?

משה דיין: זה שריון. אני מעדיף שיצחק [רבין] ימסור על ההתפתחות האופרטיבית.

דבר שלישי, מבחינה עובדתית – קו ההתחברות שלנו הסתיים. זה לא עומד בניגוד לדבר אחר.

השאלה שכרגע עומדת זו של הסורים. מה תהיה התגובה הסורית.

יגאל אלון: יש עוד שריון מצרי?

משה דיין: יש להם גדוד שריון תקוע בין התעלה ובינינו, ובחיפוי אווירי, וגם בצירים האחרים יש המון שריון, לכן לא הצלחנו להגיע לתעלה.

התגובה הראשונה שיש מהסורים, שנתנו הוראה ליחידות בקו לא לפתוח באש ולקרוא מהר לאנשי האו"ם. ומצד שני, יש הוראה ליחידות להיות מוכנים ולהילחם בכל מערך מלחמתי שלו במקומות. המערך בקו לא התמוטט, לא פונה, אבל הזעיקו עכשיו את האו"ם. זהו כעת המצב.

יגאל אלון: על איזה עומק מדובר בסוריה?

יצחק רבין: היינו מוכנים לתוכנית שהצגתי אתמול. כלומר, של חדירה בשני צירים בכיוון קונייטרה. כפי שהצגתי אתמול, מנסים להזיז כוחות כעת, גם כדי להיות מוכנים לעלות גם בציר הזה, ונראה מה ההתפתחות כאן.

בצבא הסורי שם יש שני אלמנטים: האלמנט האחד המחזיק בקו, וישנו אלמנט שני של תקיפה. הכוח המחוזק נסוג. לא ברור לנו כרגע עד היכן. ראו במשך הלילה תנועה גדולה של כוחות. גם חלק גדול של טנקים שהיו כאן – אינם, אבל חלקו עוד ישנו. עושה רושם לאור זה, שכוח ההלם זז אחורה, להגן על דמשק. מאתמול הסורים נמצאים בהערכה שאנו הולכים לתקוף אותם על מנת לקחת את דמשק.

יגאל אלון: מתי שעת הש' התחילה?

יצחק רבין: קודם כל, השיטה כדי לספר את הסיפור – שיש יריות על ירי כוח של טנקים שנמצא באיזור גדות, הוא התקדם לגדות ופתח באש.

השר שפירא על המהלך לתקיפת סוריה: דווקא עכשיו יקר לנו כל יהודי שעלול להיות קורבן של הפעולה הזאת, שזה לדעתי לחינם. למה אנו צריכים לעשות את זאת? יש די קורבנות

משה חיים שפירא: אני רוצה לשאול שאלה – אני מבין שבשעה 03:30 הסורים הסכימו לקבל הפסקת אש ואנו מתחילים להתקיף אותם הבוקר. זו עובדה. אני רוצה לשאול: אנו צריכים גם להיראות קצת כאנשים ששומרים על מה שהם מבטיחים. אם כן, הודענו שאנו מוכנים עוד שלשום לקבל את הפסקת האש, אם מטילים עלינו. ולו הייתי יודע כי מה שאנו נכבוש עכשיו זה יועיל לנו להישאר במקום, אז אולי הייתי מעלים עין מזה. לי ברור דבר אחד: שעל-ידי ההתקפה עכשיו אנו בראשית כל נגלה כלפי העולם כולו שאנו לא שומעים להם, יש לנו תוכנית משלנו ואנו ממשיכים בה.

שנית, בצדק זה ירגיז את רוסיה. ועלינו לזכור כי המאבק המדיני טרם התחיל, הוא עכשיו מתחיל, ולרוסיה יש מה להגיד, להם ולכל אלה שנלווים אליהם. היות ואני בטוח שנצטרך לסגת משם, אני שואל: למה אנו עושים את זאת עכשיו? מה שהמשקים אמרו שלשום ואתמול שהם לא יכולים לישון, קשה להם לסבול את ההפגזות וכו', הרי הבעיה הזאת הוסרה. לא תהיינה יותר הפגזות.

ועוד דבר אחד שאני רוצה להגיד לבסוף: דווקא עכשיו יקר לנו כל יהודי שעלול להיות קורבן של הפעולה הזאת, שזה לדעתי לחינם. למה אנו צריכים לעשות את זאת? יש די קורבנות. אומנם זה פחות מכפי שרבים חשבו, שיהיו לנו אלפי קורבנות, וברוך השם זה מצטמצם למספר מאות. אבל כל אדם שאנו יכולים לשמור על חייו אנו חייבים לעשות זאת.

למה אנו הולכים עכשיו להפר כלפי העולם את הפסקת האש? לא תהיה לנו מזה כל תועלת, נרגיז את רוסיה ונקריב קורבנות, למה לנו?

מנחם בגין: אתה מציע לבטל את ההוראה שניתנה?

משה חיים שפירא: כן. כי אתמול היה לנו רושם אחר לגמרי. אתמול שר הביטחון אמר שהוא חושב שלא צריך לעשות זאת, ונתן נימוקים משכנעים ביותר. איך תוך רגעים זה התהפך ואנו עוברים להתקפה? קשה לי לתפוס את זאת.

מנחם בגין: הייתי רוצה לשמוע את ראש הממשלה.

לוי אשכול: אין לי כרגע מה להגיד.

מרגמה 120 מתכוננת לקרב בחזית הצפון [צילום: משה מילנר, לע"מ]

ישראל גלילי: צריך לברך את צה"ל המתקדם.

אני מבין מדברי שר הביטחון והרמטכ"ל שהמערכה הצבאית בעיצומה באיזור הגבול הצפוני בתנאים האלה, אני מציע שלא נפליג עכשיו בבירור.

משה חיים שפירא: אז אני שואל – אם כן, למה לשבת כאן? צדק דיין אולי. למסור את העניין לידיו ולידי ראש הממשלה, והעניין יסתדר כפי שמישהו רוצה, ולמה לנו לבלות כאן את הזמן לחינם?

ישראל גלילי: אני מציע הצעה לסדר.

משה חיים שפירא: זה לא סדר. אני מבקש תשובה לעניין.

השר שפירא: אני רוצה לדעת מי אחראי לזאת שמפרים החלטות שלנו?

ישראל גלילי: אני חוזר ומציע שאנו לא נפליג עכשיו לבירור על מה שהתרחש מאז נסתיימה הישיבה אמש ועד להוראה על דבר התחלת הפעולות. אני שמח על כך שניתנה הוראה כזאת בדיעבד, ואת הצעד הפורמלי שבדבר אולי צריך לבחון, אבל הפעולה הצבאית עכשיו בעיצומה.

אינני חושב שאנו צריכים להעסיק את שר הביטחון והרמטכ"ל לבירור בנושא, שאין סיבה לא לברר אותו או בעוד שעות אחדות או בעוד יום-יומיים. עכשיו צריך לאמץ ידם שהמערכה תצליח על מנת להכריע את הקו.

לוי אשכול: האם זה עומד לוויכוח?

יגאל אלון: שר הפנים הציע להפסיק את הפעולות, לבטל את ההוראה.

יוסף ספיר: מה פירוש הפסקת הפעולה כרגע מבחינה צבאית? מבחינת האפקט במצב של הקרבות?

משה חיים שפירא: יהיה פחות שפיכות דמים.

יוסף ספיר: ברגע זה, אם נחליט להפסיק, מה פירוש הדבר הזה? לא רק עניין של ניתוק המגע, זה אומר נסיגה, זה אומר בריחה, זה אומר הודאה במשגה? מה פירוש של דבר זה?

ישראל גלילי: אני מתנגד לזאת, אפילו אם זה אומר הפסקת אש הדדית.

יגאל אלון: אם שר הפנים לא חוזר מהצעתו, הוא יכול להישאר בהערכתו. אבל אני שואל אם הוא לא חוזר מהצעתו הפורמלית?

משה חיים שפירא: לא.

יגאל אלון: אני רוצה לומר דעתי, מבלי לאמור ומבלי להיכנס להערכות מצב והליכים של קבלת החלטות. גם אילו ישבנו עכשיו, ופעולה זו לא החלה, למרות ההודעה הסורית והמצרית על הפסקת אש, הייתי ממליץ לבצע פעולה זו כפי שהוצגה על-ידי שר הביטחון והרמטכ"ל בהזדמנות האחרונה, בזמן הנראה לעין לשפר את המצב בגבול, ולו רק כקלף מיקוח.

משה חיים שפירא: אתמול זה לא נתקבל.

יגאל אלון: אני מדבר על היום.

משה חיים שפירא: אני רוצה לדעת מי אחראי לזאת? אני רוצה לדעת מי אחראי לזאת שמפרים החלטות שלנו?

אריה לבבי: לאינפורמציה – בשעה 00:50 לפי שעון ניו יורק, זאת אומרת 06:50 לפי שעון הארץ, הודיע המזכיר הכללי של האו"ם לנציג הקבוע שלנו, גדעון רפאל, שרבע שעה לפני כן, זאת אומרת בשעה 00:35 לפי שעון ניו יורק ו-06:35 לפי שעון הארץ, התקבל מברק מממשלת סוריה המודיעה שהיא מפסיקה את האש, בהנחה שגם הצד כנגד מפסיק.

יגאל אלון: אני אומר, מבחינה צבאית כרגע אין הבדל אם מבצע זה היה נעשה אתמול או שלשום או היום. אני חושב, אם אני לא טועה, כבר אתמול הכוח היה מרוכז בגזרה. מבחינה מדינית, כיום פחות טוב מאשר אתמול כי עושים זאת אחרי הודעה סורית ומצרית על הפסקת אש. בייחוד לגבי אלה שמייחסים חשיבות לתגובה הרוסית, ואני כלל אינני מזלזל בזה.

אני אמרתי אמש, המבצע הוא כל-כך חיוני, ועד כמה שאני לא מחשיב את היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות, ואני מחשיב את היחסים עם ברית המועצות, אם החבר'ה יצליחו לביים, ואני מקווה שיצליחו, ויתקפו ראשונה, ואם משרד החוץ ישלח הודעה מוסמכת לאו"ם…

אריה לבבי: הודענו שהסורים נלחמים.

יגאל אלון: אולי נהנה פעם נוספת מתועלת הספק, ואני מקווה שביום אחד של לחימה נסדר זאת.

משה חיים שפירא: אבל זו לא אמת שנגיד.

יגאל אלון: אני מוחה שזו לא אמת. זה מסוג השקרים שמותר לעשות למען השלום.

[לישיבה נכנס השר ישראל ברזילי]

הייתי מודה לשר הפנים לו היה חוזר מההצעה הפורמלית אם הוא עומד עליה, אני מציע שנצביע בעד אישור המבצע.

לוי אשכול: הייתי אומר אם חלילה עכשיו יהיה רוב להפסקה, ואולי אחר כך אגיד איזה דבר, אני מוכן מיד להצביע.

בגין: צריך לבצע את הפעולה, לו היה נשאר המצב עם הפסקת אש בכל החזיתות, הפצע שלנו בצפון היה קיים ומוסיף לשתות דם

מנחם בגין: חובתי להכניס את חברנו מר ברזילי לנושא. ראש הממשלה ושר הביטחון אישור את הפעולה, שצבאנו ייקח את הרכס כולו, אפילו בתוספת, אולי בסדר הפוך.

[הרמטכ"ל יצחק רבין עוזב את הישיבה]

עכשיו אני רוצה להבהיר לעצמנו, מבחינה פורמלית יש פגם כלשהו מבחינת הסיכום שנתקבל אמש. הסיכום היה לפני שהסורים הסכימו להפסקת אש, והחלטנו שממתינים יום-יומיים.

משה דיין: זה היה גם לפני שהמצרים הסכימו.

מנחם בגין: ואין להתעלם מהעובדה שלפני שהסורים הסכימו להפסקת אש, לא היה הנימוק הזה של הסכמתם להפסקת האש לכל הדעות, ואף על פי כן אני חושב…

יגאל אלון: גם לא היתה הודעה סורית על הפסקת אש.

מנחם בגין: אלמנט זה אמש לא היה קיים.

ישראל גלילי: בזמן שדיברנו כאן עדיין לא היתה ההודעה הסורית על הסכמה.

משה חיים שפירא: ובכל זאת החלטנו לחכות.

מנחם בגין: הסיכום היה להמתין לפני שהסורים הודיעו לאו-טאנט [מזכ"ל האו"ם] מה שהודיעו. אלמנט של הודעה זו אמש לא היה קיים. למרות כל אלה, עם הפגם האסטתי, אני חושב שצריך לבצע את הפעולה. אם מדובר בצד הפורמלי, למען הרוח הטובה, בימי מריה תרזה היה חוק שחייל אשר הפר משמעת אבל ביצע מעשה גבורה – היו נותנים לו בבת אחת נזיפה ומדליה.

וזה לא עומד על סדר היום עכשיו. אני חושב, לו היה נשאר המצב עם הפסקת אש בכל החזיתות, הפצע שלנו בצפון היה קיים ומוסיף לשתות דם – הנה זה דבר מוזר מאוד. אף על פי שבינתיים נכנס אלמנט זה, בינתיים מצרים מתמוטטת באופן מדיני ונפשי, צריך לא לבטל את ההוראה שניתנה לצבא, צריך להתפלל שהוראה זו לא תהיה כרוכה באבידות כבדות, שתהיה בה הצלחה גמורה.

יוני 1967, מתכננים ומחכים לפקודה [צילום: אריה קנפר]

אשכול: צריך לחפש דרך [מדינית] שהעניין יעבור בשלום. כלפי חוץ, אם קיבלנו הודעה מאו-טאנט עכשיו, משה קיבל תורה זו בשעה מסוימת, אחר כך מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים – אלינו זה הגיע עכשיו

לוי אשכול: אמרתי קודם שאין לי מה להגיד. לא הייתי רוצה שאנו בשעה זו נטפל בדברים צדדיים. אתם מבינים, אני הייתי בעד – יום, יומיים, שלושה, לפני זה. רציתי אתמול לחפש איזו פשרה.

אני לא יכול להגיד שנשאלתי, משום כך אני לא רציתי לדבר. אבל אם אתם לוחצים – אני אומר. אבל אני אחשוב את זאת לאסון גם כלפי הצבא, אני יודע שאתמול כל היום עמדו על גחלים, רצו. ויכול להיות שזה דבר ספונטני.

פה יש עוד צרה: כאשר אתמול משה אמר שהם לא יחתמו לעולם, ומישהו אמר בשם יו.פי שהם מקבלים cease fire – לא האמנתי. אבל אני לא מעלה על דעתי שאנו עכשיו, ברגע זה, אני אפילו לא יודע, אולי דיין יודע – איפה עומדים החיילים. לעצם העניין הייתי בעד כל הזמן. אני בעד לעצם העניין, אני חושב שלא נישאר שם, זה יהיה bargening point בשביל המים, כך אני מאמין.

מה שמר שפירא אומר בענייני חיי האדם, בכלל עוד לא נגמר גם עם מצרים, גם עם הסורים, גם לאחר שמודיעים. מי ששמע את הנאום של חוסיין – אם כי יכול להיות שזה face saving, יכול להיות כי זה מה שמכונן בלבות כל הערבים עכשיו. מזה אין מנוס. אבל אנו נתכונן, נתחיל להתכונן למהלך הבא. אלה הם הדיבורים.

זו כבר לא שאלה של הצלת חיי אדם, כי המשקים בוודאי היו סופגים אחרי זה בדברים קטנים וגדולים.

לעצם העניין, הייתי בעד. לעצם העניין, אני הצטערתי שזה נדחה, אבל כך סוכם. אחר כך סוכם כי נחכה יום-יומיים, סוכם באמת אם יהיה שקט, זה מחייב אותנו לשתוק.

איך יוצאים עכשיו, כשאנו כבר בתוך הפעולה – אינני מייעץ. צריך לחפש דרך שהעניין יעבור באותו השלום שאפשר לעבור. אני לא מדבר עכשיו מפאת הסורים, אם תהיה מלחמה כבדה או לא כבדה. יכול להיות שתהיה יותר קלה ממה שחשבנו אתמול, אולי באמת התמוטטו.

אבל כלפי חוץ, אם קיבלנו הודעה מאו-טאנט עכשיו, משה קיבל תורה זו בשעה מסוימת, אחר כך מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים – אלינו זה הגיע עכשיו. אתמול במשך כל היום הסורים הפציצו והפגיזו, אנו בתוך פעולה, צריך לרכז כמה שאפשר כוחות, שזה לא יימשך הרבה זמן, אם אפשר.

הטענות ההדדיות, אם העניין הוא שאפשר פה להחליט חלילה להפסיק, לשגע את החבר'ה שהם בתוך העניין – אני אומר חלילה, אחרי שאת זאת גמרנו, בעצם מותר היה לנו לדבר על ביאת גואל או להפסיק את הישיבה. אבל אם חברים רוצים עוד משהו להגיד – בבקשה.

משה דיין: בהזדמנות ארצה להגיד עוד משהו.

אריה לבבי: אני לא רשאי להשתתף בוויכוח, אבל שר החוץ איננו כאן. מבחינה עובדתית, אני חושב שיש להניח שתוך זמן קצר משקיפי או"ם שנמצאים שם יציעו הפסקת אש, ושני הצדדים יצטרכו לקבוע עמדה. אם יפנו ב-10:00, יציעו להפסיק את האש ב-11:00. אם אנו נשיב על זאת בשלילה, או לא נשיב פעמיים ושלוש, נטען שהצד השני לא מפסיק את האש, הם יודיעו זאת למזכיר האו"ם והמצב יהיה ברור לגמרי, לא יהיה ספק שאנו ממשיכים במלחמה למרות שהודענו כי אנו מוכנים להפסקת אש, בתנאי שהצד השני עושה אותו הדבר, למרות שהצד השני בינתיים נקט בכל הצעדים הרשמיים כדי להבהיר שהוא מפסיק את האש. צריך להחליט איך משיבים לקריאה זו שבוא תבוא, אם עוד לא באה.

דבר שני, שאני חייב למסור אינפורמציה שנראית רלוונטית, לגבי ההערכה האמריקאית של מצב הרוח הרוסי. הערכה זו לדעתי היא מוטעית, אבל אני חייב למסור אותה.

יגאל אלון: באיזה דרג?

אריה לבבי: במקרה אחד זו הסתמכות על ועדה של ג'ורג' בנדי, ובמקרה שני מפי שר החוץ האמריקאי. שני הדברים האלה הם לא מאתמול. לא שייכים לקרבות, אבל משתקפת בהם הערכתם לגבי המתיחות הרוסית. בטעות תקפנו אתמול אונייה אמריקאית, ואנו התנצלנו על כך.

לוי אשכול: הם מודיעים רק על 4 הרוגים, ובעיתונות שלנו כותבים על 10 הרוגים.

אריה לבבי: במהלך השיחות על אוניה זו אמרו האמריקאים שני דברים: ראשית, כאשר אוניה זו הותקפה הם הזניקו אווירונים להגנתה, ובאותו זמן בקו האדום למוסקבה שהם מזניקים אווירונים שלהם להגן על אוניה שלהם, שהותקפה על-ידי הישראלים, מפני שהם ידעו שאווירונים אמריקאים יופיעו ברדאר הרוסי, וכדי שלא תהיה אי הבנה הודיעו על כך לברית המועצות. אני רוצה בזה להגיד רק שהערכה האמריקאית לגבי המתיחות הסובייטית היא גדולה.

דבר שני, הוועדה של בנדי, שאנו עכשיו תובעים מהם נשק וכו', שאלה בין היתר אם לפי הערכתנו הרוסים שוליים אווירונים בלבד, או ישלחו גם טייסים רוסים או צ'כים. אני חושב שזה לא אקטואלי, יש לערבים טייסים. זה מבחינת ההערכה האמריקאית שיכולה להיות גם מוטעית. לי יש הערכה משלי.

מבחינה זו האמריקאים לא חושבים שהסובייטים יסתפקו בהכרחה בהפסקת יחסים דיפלומטיים, אלא חושבים שהרוסים עלולים לעשות גם מעשים מעבר לזה.

יוסף ספיר: לדעתי כאשר יונח לנו הייתי בכל זאת מציע שנקבל פה תמונה מדויקת מה קרה במשך השעות האלה, מהרגע שעזבנו שולחן זה עד ההוראה שניתנה להתחלה. הייתי אומר – לדעת את כל הפרטים. אינני חושב שמישהו מאיתנו יכול לשבת כאן, לקבל אחריות כלשהי, תהיה דעתנו מוטעית כפי שתהיה, מבלי להיות בטוח כי מה שמוסכם על-ידי שולחן זה שדבר זה יתקיים.

דבר שני, לו היינו צריכים עכשיו להחליט אם להתחיל או לאו, בנסיבות הנוכחיות של הודעות על הפסקת אש הייתי מצביע נגד מהרבה טעמים. חבל לי כעת על הזמן. וזו היתה שאלתי שהופנתה לשר הביטחון ולראש המטה. ברגע זה, נדמה לי, אין לנו אפשרות להפסיק, בין אם אנו רוצים או לא רוצים.

שאלה שלישית שמתעוררת היא – כאן צריך לקבל הערכה צבאית אם משקיפי או"ם שנמצאים בשטח ידרשו פעם אחת ושנייה – אחר כך תבוא הודעה ברורה מאוד מהאו"ם שאנו ממשיכים לעשות – האם אנו נשיג במצב הצבאי שיהיה באותו הרגע, אם נשיג רק שליש או חצי מהאובייקטים הצבאיים, האם זה כשלעצמו כלפי העתיד, כלפי המו"מ, איננו מספיק, שנוכל לפחות לקבל הודעת האו"ם שברגע זה מפסיקים. אם תתקבל תשובה שהאובייקטים הצבאיים לגבי מצב שיהיה בעוד שעה-שעתיים יש בו מספיק בשביל העתיד – הייתי מציע לקבל את ההודעה על הפסקת האש אז, הכי אחרונה שרק אפשר.

לוי אשכול: לסחוב זאת עד כמה שאפשר.

יוסף ספיר: אם תינתן הודעה ברורה מאוד שהם דורשים להפסיק – שנפסיק.

זלמן ארן: אני מסכים עם מר ספיר. מה שקרה במשך הלילה טעון בירור רציני. עכשיו אני נגד הפסקת ההוראה. אני מציע שכל חברי הוועדה יהיו בתל-אביב. לפי הערכתי, נעמוד בפני הכרעות חמורות עוד היום. כי תהיינה הכרעות חמורות מאוד – להפסיק או להפסיק. עם או"ם ועם רוסיה לדעתי תהיינה התפתחויות חמורות מאוד.

דיין: ישבנו במטה עד 02:00 בלילה. וקרה שבאה הודעה של מצרים המודיעה על הפסקת האש ושל סוריה על הפסקת האש. אחר-כך באה הידיעה שקונייטרה ריקה

משה דיין: אולי אמרתי את הדברים שלי כל-כך בתמציתיות עד שאני חושב שמתוך עודף תמציתיות אולי דברים לא הובנו.

דבר אחד, אני מעריך שהפעולה תימשך עד 3-2 אחר הצהריים, זה מבחינת לוח הזמנים. שנית, ההודעה על הפסקת האש, ההסכמה הסורית להפסקת האש. הבוקר כאשר צלצלתי ללבבי לשאול אם קיבלנו הודעה, זה היה בשעה 07:00, אמר: אנו יודעים על הודעה מהרדיו. אנו פה בירושלים טרם קיבלנו הודעה על זאת, וזה טבעי, עד שזה מגיע הנה – עוברת שעה.

שלישית, בעניין הפסקת האש: המצרים עכשיו מנהלים קרב במלוא תוקפו, והפסקת האש שלהם נכנסה לתוקפה כמה שעות לפני זו של הסורים. הבוקר באו עם מטוסים וטנקים, ויש לנו אבידות לא מעטות. הפסקת אש זו הפסקה כאשר נמצאים כוחות מול כוחות כל זמן שאין הסדר של הפרדה, בעיקר שחלק מהכוחות נמצא בעורף – יש קרבות [שני המשפטים הבאים נמחקו].

מנחם בגין: על אף הודעתם על הסכמתם להפסקת האש, הוסיפו לתקוף אותנו.

משה דיין: במידה האפשרית, אני רוצה להיענות לבקשת חברים ולהסביר מבחינה אינפורמטיבית מה קרה בשעות בין הישיבה שהיתה לנו ובין זה, ואחר כך לנמק מסקנותיי.

כאשר ישבנו כאן לא היתה הודעה מצרית על הפסקת אש, בוודאי לא הודעה סורית. המדינות שניהלו איתנו מלחמה, פרט לירדן, לא היתה מהם הודעה שמוכנים להפסיק את המלחמה. ההודעות האלו באו אחת אחרי השנייה, לאחר הישיבה שלנו. אם תשאלו מה קרה אחרי הישיבה, קרה לא פחות ולא יותר שבאה הודעה של מצרים המודיעה על הפסקת האש, ושל סוריה על הפסקת האש. לזאת הצטרפו ידיעות פנימיות על הטון של הדבר. יכולה להיות הודעה פורמלית שמפסיקים בשביל להילחם – כמו שאנו עושים. יכולה להיות הודעה: הפסדנו את המלחמה, וזה היה התוכן של ההודעות הפנימיות.

ישבנו במטה עד 02:00 בלילה. הסנונית הראשונה הופיעה בשם נאצר, אחר כך נתברר שזה חוסיין. אני מוכן לקרוא את הידיעה אשר בסופה הוא אומר כי העניין הוא אבוד. זאת הודעה של חוסיין. אבל זה הופיע בשם נאצר. הוא אומר כי 'כל המנהיגים אחראים לתוצאות, צריך להתחיל פרק חדש. אני מקווה שזה לא ימנע את החלטתנו בזמן הקרוב ביותר לשלוח גדודים. למען זה פועלים באמונה. יש לטפל מיד במפגש של מנהיגי העם הערבי בקרוב לדון בבעיה מכל צדדיה'.

אחר-כך באה הידיעה שקונייטרה ריקה, זה היה בשעות הבוקר. ידיעה זו באה מסיור אווירי שלנו [המשפטים הבאים נמחקו].

אם תרשו לי, ישנן עוד שלוש נקודות שאנסה לעמוד עליהן. כאשר מדינה ערבית, ובעיקר שתי מדינות, ושתי מדינות אלו הן מצרים וסוריה, מודיעות על הפסקת האש, יש בזה שני חלקים: ישנו הצד הפורמלי [כמה מילים שנמחקו], וזאת אני אומר למר שפירא. אבל יש עוד משמעות שסוריה ומצרים מודיעות שהן מסכימות להפסקת אש – זו הודאה על תבוסה. לא רק הסכם.

אז לי היה נראה בניגוד למה שחשבתי שעות אחדות לפני כן, על יסוד הנחה שלא יפסיקו להילחם – ההודעות האלו נתנו לנו אפשרות להניח ולחשוב שייתכן שיש אפשרות לשנות את המפה הבינלאומית בגבול הקבוע בינינו ובין סוריה, בגלל אוזלת היד והתבוסה הניצחת של כל הצבאות הערביים, ואוזלת יד של המנהיגות שלהם, ואנו צריכים לקחת את הסיכון של הדבר ללכת גם על קו זה.

אנו יצאנו למלחמה על מצרים. בהוראות הראשונות שנתנו, שאני נתתי למטה הכללי ביחד לירדן: אל תגררו אותנו למלחמה שלא שלנו. כאשר נתברר כי הדבר איננו כך, גם כאן בישיבה – אני רוצה לומר לשרים ספיר ובגין, כאן היתה ישיבה בעניין ירושלים ואני אמרתי – נקיף אותה ולא ניכנס, נחכה. אם יתברר אחר כך שיש משהו עוד – ניכנס. לא התכוונו ללכת לגדה המערבית, לא התכוונו ללכת לירושלים. הדברים התפתחו כך. לקחנו את הגדה המערבית ונכנסנו לירושלים. על יד שולחן זה איש לא הציע שנפתח במערכה על ירדן ועל ירושלים.

מנחם בגין: על ירושלים דובר בישיבת הממשלה.

משה דיין: לא אני. אני חשבתי שהולכים למלחמה על מצרים. בין ישיבה לישיבה התמוטטו שם ונכנסנו לעיר העתיקה. זה קרה גם עכשיו כאן.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה, על עוד הוראה שנתתי, הפוכה ממה שנתתי קודם. כאשר היתה התמוטטות זו אז אמרתי: נשתדל כן להגיע עד התעלה, כי בינתיים הגיע עוד מברק שישנה הצעה אמריקאית שתובא למועצת הביטחון על הפסקת אש והרחקת הכוחות כמה קילומטרים. כדי שיהיה ממה להתרחק, אמרתי כי נתקרב על מנת שיהיה ממה להתרחק.

יגאל אלון: זו היתה ההצעה של ארתור גולדברג לפני הישיבה.

משה דיין: באתי הנה מהבור, הייתי בשעה 18:00 אצל אשכול, ההצעות של גולדברג הגיעו אליי ב-01:00 בלילה [המשפטים הבאים נמחקו]. אני מציע לכן לעשות כעת את כל ההודעות והסידורים הטכניים.

שר הבריאות: בימים אלה עם מצבים משתנים, אפשר לשנות דעות ומותר היה לשר הביטחון כאשר הוא רואה סיטואציה חדשה, לשנות דעתו

ישראל ברזילי: בימים אלה, בקשר עם מצבים משתנים, אפשר לשנות דעות ומותר היה לשר הביטחון כאשר הוא רואה סיטואציה חדשה, לשנות דעתו. אם כי אני רוצה רק לומר שהטיעון העובדתי הוא היום שונה מהקצה אל הקצה מזה ששמענו אותו אתמול על כובד המערכה ועל אריכות המערכה. וגם ההנמקה וההסכמה להפסקת אש מצידם, זה בהכרח הודאה בהתמוטטות. זה יכול להיות כך ולא מוכרח להיות כך. זה יכול להיות תחת עצה של ידידות, יש פנים לכאן ולכאן, זה לא היגיון חד סטרי.

עם כל ההסברים, אני מצטרף לדברים שנאמרו כאן לפני כן על-ידי השרים ספיר וארן, ונצטרך לחזור לסוגיה זו. אתמול נתקבל משהו, צריך היה באמצע הלילה לכנס פורום זה ולקבל הוראה מתאימה.

לבסוף אני רוצה לומר, כפי שהדברים מתגלגלים עכשיו, אסכים לכל דבר שיהיה מוסכם על ראש הממשלה ושר הביטחון, שנתונים בתוך המערכה, והם יחליטו.

ישראל גלילי: אני מציע לסיים את הישיבה בברכה לכוחות מה"ל.

יגאל ידין: [הדברים שאמר נמחקו]

ישראל ברזילי: בקשר עם דבריו של יגאל ידין, עיקר ההסברה שלנו לא צריכה להיות מדוע הציעו הפסקת אש, אלא שהקרבות התחילו לפני זה.

יגאל ידין: זה מה שאני אומר. השאלה היא לגבי הרוסים.

לוי אשכול: אני שואל – אני שהנני בעד העניין, מה נקרא החלטה על הפסקת אש? זה נקרא שאנשים נמצאים במלחמה אחד מול השני ובאה החלטה על הפסקת אש – וישנה הפסקת אש. כך יבינו חסידי אומות העולם? אבל אני מסכים לזה.

יגאל ידין: משפט להבהרה. אני חושב שצריך להודיע למשקיפים ללחוץ אותם ולשאול אותם איפה היו במשך השבוע האחרון? למה לא פציתם פה? מדוע פתאום הופעתם בשטח?

ישראל גלילי: אם אפשר לסכם, שלא נזדקק לשירותם של המשקיפים.

לוי אשכול: מה אתה לא תזדקק?

יגאל אלון: אני מעלה מחשבה לבדיקה. בקשר עם ברית המועצות קבענו שבכל זאת יש יחס מיוחד לרוסים לגבי הסורים. אני שואל את לבבי מה דעתו שממשלת ישראל, לאו דווקא ראש ממשלת ישראל, בנוסח הפנייה האחרונה שלהם אלינו, ממשלת ישראל תפנה לממשלת ברית המועצות ותאמר: הנה אתם כתבתם לנו כך וכך, עוד לפני זאת הודענו באו"ם על הסכמתנו, ולמרות הסכמתנו המצרים הבוקר לוחמים בחזית המערבית והסורים בחזית הצפונית, שהם תחת פיקודם, ואנו מביאים זאת לידיעתם, וזאת כדי לא להקל עליה לנתק קשרים. אני חושב שהעתק של דוקומנט כזה צריך להיות. על כל פנים, זה לא מזיק.

משה חיים שפירא: אני לא אבקש להצביע על הצעתי. אינני רוצה להופיע בישיבה זו כאחרון הצדיקים בעניין זה. אבל לבי לא שלם עם כל האופן הזה של סידור העניינים. ואני עכשיו אבקש, באם תבוא פנייה של אנשי או"ם מקומיים בעניין הפסקת האש, לכנס מיד ישיבה ולהחליט על כך.

לוי אשכול: הצעתו של ארן היא יותר מקיפה וכוללת. הוא אומר שחברי הוועדה יהיו בתל-אביב, וכאשר יהיה איזה דבר נתכנס ונחליט.

משה חיים שפירא: נוסף לזה, אני אומר בעניין זה שלא לעשות שום דבר מבלי שהוועדה לא תתכנס. זה איסור לעשות איזה דבר לפני שאנו מתכנסים ומחליטים על זאת.

ישראל גלילי: תתקבל הצעת ארן שחברי הועדה נשארים בתל-אביב, שאפשר יהיה להזעיק אותם כל אימת שראש הממשלה ושר הביטחון יראו את זאת לנכון. אבל לא לחייב אותם להזעיק לישיבה כל עוד שמשקיפי האו"ם יראו לנכון. אני מציע לסמוך על ראש הממשלה ושר הביטחון מתי להזעיק את חברי הוועדה לישיבה, ולאו דווקא לפני פניית משקיף או"ם לחייב אותם לכנס את הישיבה.

משה חיים שפירא: מה שאתה מציע זה חור שאפשר לברוח דרכו מתי שרוצים. אני רוצה לאסור כל פעולה בעניין זה. כשאנשי או"ם יפנו אלינו, אם שר הביטחון וראש הממשלה יתייעצו ויגידו שלא מסכימים, אני אומר להגיד – לא מסכימים, מוכרחים לשם כך לכנס את הוועדה. אן אומרים שמקבלים – זה דבר אחר.

לוי אשכול: אינני מקבל עלי את כל החומרות, פה אני מתחיל להתמרד. אפשר להשאיר לראש הממשלה ושר הביטחון להחליט מתי לכנס את הוועדה, יכול להיות שנגיד כי נקרא את הוועדה, יכול להיות שצריך לקחת בחשבון איפה עומדים החבר'ה שלנו, זה זה חשבון.

מנחם בגין: אולי אפשר לקבל אינפורמציה איפה הם נמצאים?

לוי אשכול: עד עכשיו נהגתי עם הוועדה בצורה כזאת שלא יכולות להיות אליי טענות. מוטב שאחד יקבל עליו חתיכת חטא. נניח שזה צריך לקחת עוד חצי שעה, אחרת צריך לחזור בקורבנות ובביזיון, אז מוטב לחכות עוד חצי שעה.

יוסף ספיר: הייתי מציע דבר כזה – כל דבר של משקיפי או"ם מקומיים, בשביל זה לא לכנס את הוועדה. אבל נדמה לי אם תבוא פנייה של רוסיה או אמריקה, כדאי לכנס את הוועדה.

זלמן ארן: האם היתה כבר תשובה לקוסיגין על האיגרת האחרונה שלו?

לוי אשכול: מכינים תשובה, האיגרת האחרונה לא היתה חתומה על-ידי קוסיגין.

אל"מ ישראל ליאור [מזכיר צבאי של רה"מ]: אני יכול למסור אינפורמציה. הכוחות ערוכים. יורים עכשיו לפני שעוברים את הגבול, בעוד חצי שעה למעשה. בית המכס ריק. שם היה ריכוז כוח גדול, המקום צולם ומצאו אותו ריק. לפני שעה היה סיור ונוכח שהמקום עזוב. מרככים את הגזרה ותוך חצי שעה יעברו את הגבול.

משה חיים שפירא: הם עונים?

ישראל ליאור: בוודאי.

[הישיבה ננעלת]

———————————————

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “9.6.1967 – ועדת השרים לענייני ביטחון

  1. המעשיים מנצחים את הפורמליסטיקים.

    ניתן לקרוא היטב את הלך הרוחות של אשכול /שהיה בעד לכל אורך הדרך

    ההצעה שניתנה בסוף הישיבה ש/ל ה 8.6 הייתה פשרה כך לפי דבריו,

    החשוקים שמנסים לחשק אותו ואת שר הבטחון והרמטכ"ל לא לרוחו בלשון המעטה.

    • ישראל : מה זה "מעשיים" ומה זה "פורמליסטיקים". יש כללים. מדינה צריכה להתנהל תחת כללים, הן חוקיים והן כללי תרבות שלטונית, מנהלית וניהולית.גם אם מישהו סבור שכולם יסכימו איתו, הוא לא רשאי לקבל על דעת עצמו החלטות בעניינים כה מכריעים לגורל האומה ולהורות למפקד זה או אחר בצבא לבצע את הוראותיו תוך עקיפת שרשרת הפיקוד. תאר לעצמך שהסורים היו מוציאים את כח ההלם שלהם, ושולחים 150 טנקים מתקדמים מסוג T-54 על ציר וסט, בניאס ואולי מעבר לגשר בנות יעקב. אתה זוכר מה כלי אחד כזה עולל לכם. אתה יודע שבכל פצ"ן היו רק שרמנים ספורים (כ-50) עם תותח שיכול היה בכלל להתמודד עם טנקים כאלה, כאשר הכלי עצמו היה נחות בהרבה? מי היה נותן את הדין לו קרה אסון? האם לא ראוי היה שועדת השרים לעניני בטחון תתמוד עם הסוגיה?

  2. כאשר אני צריך ייעוץ רפואי אני הולך לרופא , לא לעו"ד פלילי

    כאשר אני צריך ייעוץ משפטי אני הולך לעו"ד ולא לרופא

    כאשר צמרת צה"ל בעד עליה לרמה, אני סומך על שיקול דעתה, ובערב של ה 8.6 הצבעה דמוקרטית בוועדת השרים לו הייתה מתקיימת הייתה מסתיימת ברוב לעליה לרמה, דא עקא ששר הבטחון שמבין דבר או שניים מתנגד ולכן התקבלה החלטה שונה.

    הנימוקים שהיו קיימים בעת שהביע את התנגדותו העזה לעליה על הרמה, מתפוגגים במהלך אותו לילה, ולכן הוא מבצע את מה שהיה דעת הרוב. וכדי להפיס את דעתך בניגוד להחלטה ובניגוד לכל כללי מינהל תקין.
    כאשר הישיבה ב 9.6. מתקיימת בשעה 0930, שום חייל טרם חצה את הגבול, וניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, ועדיין יש רוב ברור באותה ישיבה להמשיך במהלך, ולעלות לרמה.
    בכך אשררו את החלטתו של דיין ולמעשה את החלטתם שלהם לעלות על הרמה. אישור בדיעבד ולא אישור מראש.
    חלק מן המידע היה, שצבא סוריה עבר ממוד של תוכניות התקפיות למוד של התגוננות, ובאותו לילה למוד של התקדמות לאחור לשמור על דמשק, כך כוח ההלם הפך להיות כוח האלם.

  3. לדעתי לא היה ברור לשרים שאף חייל עוד לא חצה את הגבול ושאפשר לעצור. דיין לא התנדב לתת להם את המידע הזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s