8 ימים ביוני – פוסט מתעדכן

פוסט מתעדכן מדי יום, מהיעדרם של רפי מוקדי ויובל בן-ארצי מחטיבה 8 ועד למציאתם ביום 17 ביוני 1967 – שמונה ימים לאחר מכן * כך התגלגלו העניינים

לאחרונה, עם ציון 50 שנה למלחמת ששת הימים ולקרב ההבקעה לרמת הגולן, הוצף שוב סיפור הלחימה של רס"ן רפי מוקדי, שהחל את הקרב כמפקד הסיירת של חטיבתו ובהמשך הקרב לקח פיקוד על גדוד הטנקים המוביל, בחזית הלחימה. בטנק הפיקוד, בתפקיד טען-קשר, היה גם סגן יובל בן-ארצי, קצין הקשר הגדודי.

בימים הקרובים, החל מיום השנה לקרב (9 ביוני) – היום שבו רפי ויובל נפגעו, ובחטיבה לא ידעו היכן הם – ועד למציאתם כעבור 8 ימים, נציג מידי יום עדכון ובו אחדים מבין הרמזים לסיפור המלא ופריטי מידע שלא הוצגו עד כה: נתונים לגבי ההתנהלות באשר לנעדרותם, כולל פרטים על פעילות זו כאשר המלחמה כבר הסתיימה.

פוסט זה נכתב ומתעדכן במקביל לסטטוסים המועלים בדף הפייסבוק – "אם תמשוך צפונה".  הפוסטים מתפרסמים מהחדש לישן.

יובל בן ארצי (מימין) ורפי מוקדי ז"ל

9 ביוני – מתוך יום הקרב של חטיבה 8

רפי מוקדי, מפקד הפלס"ר החטיבתית, יוצא לקרב בראש צוות סיור קטן, שצורף לגדוד הטנקים המוביל. כאשר נפגע מפקד גדוד הטנקים 129, נוצר בגדוד ואקום פיקודי ומתפתח אי-סדר. רפי, הקצין הבכיר באזור, מתגייס: הוא מנצל את ג'יפ הסיור שלו כדי לפנות את המג"ד הפצוע לקבלת טיפול רפואי, ובעצמו עולה על הטנק ומודיע ברשת הקשר שלקח פיקוד. המח"ט מאשר את החלפת הפיקוד וקורא: "צריך לקחת שמאלה". רפי יודע זאת, שכן הגדוד בשלב הזה מתקדם לכיוון דרום-מזרח לעבר אזור מסוכן ביותר, וצריך לתקן זאת על-ידי פנייה שמאלה, כלומר: צפונה.

רפי מארגן את השינוי בכיוון התנועה: ברשת הקשר הוא מסביר ומורה למפקדי פלוגות הטנקים של הגדוד לפנות שמאלה-צפונה; בצעקות ובסימני ידיים הוא מסביר זאת למפקד פלוגת ההנדסה הנמצא לידו וללוחמים נוספים.

המח"ט מאיץ ברפי לנוע שמאלה כשהוא בראש הכוח, ועל-ידי כך למשוך את הכוח בכיוון הנכון: "אם תמשוך קדימה הכול יילך אחריך…אנחנו צריכים למשוך צפונה".

טנק הפיקוד ובו יובל בן ארצי בדרכו לקרב, שעות אחדות לפני שתותחו המורם ייתקע בצלע ואדי

זמן קצר אחר-כך, כשטנק הפיקוד פונה צפונה, הוא נקלע לקרב עם מוצב סורי קרוב, וסופג פגיעות. תוך כדי ניסיון להגן על הטנק ועל צוותו, רפי נפגע ונופל מן הטנק. גם קצין הקשר הגדודי, יובל בן-ארצי, שנמצא בטנק, נפגע.

הטנק מניע, מתרחק במורד ונתקע בערוץ. שאר צוות הטנק, המבוהל, מתפנה מהאזור.

יובל בן-ארצי מושאר בטנק התקוע.

במרחק של כ-200 מ' מהטנק שהתרחק, למרגלות המוצב הסורי, רפי מוקדי, המג"ד בפועל, נשאר פצוע בשטח. חסרונו ברור באופן מידי לגורמי החטיבה.

בשעות הערב, מפקדת החטיבה, המנוסה בקבלת עזרה אווירית, דורשת ומקבלת מסוקים לפינוי הפצועים הרבים מיום המערכה. במקביל, אנשים מכל דרגי החטיבה מעלים השערות וספקולציות לגבי הקורות את רפי מוקדי.

10 ביוני – החמצת הזדמנויות לסייע לרפי

שבת בבוקר. אחרי לילה קר מאוד והתאוששות מהקרב הקשה של יום שישי, חטיבה 8 מתארגנת לקראת התקדמותה לעבר קונייטרה.

– החטיבה עורכת סריקה ראשונית של השטח שכבשה אתמול.

– מפקדים בכירים מבקרים בחפ"ק מאולתר שהוקם בגזרת סיר א-דיב שברמת הגולן. הם לא מודעים לכך, שבמרחק של מאות מטרים בלבד נמצאים שני הקצינים שנפגעו אתמול בקרב.

– מטוס פייפר, בטיסה מעל השטח, מכוון חטיבה אחרת (חטיבה 45) שנעה לא רחוק מרפי מוקדי ומיובל בן-ארצי.

– מטוס ווטור מבצע טיסת צילום מוצלחת של האזור.

חניוני הלילה החטיבתיים (ליל 9-10.6) כה קרובים למקום בו נמצאים רפי מוקדי ויובל בן-ארצי

– לאף אחת מהטיסות בשמי הרמה לא 'מציי"חים' (מציינים ידיעות חיוניות) באשר לחסרונם של טנק הפיקוד ושל קציניו.

– שלישות החטיבה משוחחת טלפונית עם אחד מאנשי הצוות שהתפנו אתמול מטנק הפיקוד. למרות שהשיחה לא מפיקה מידע שימושי, לא יהיה לה המשך.

– בשעות אחר הצהריים מלחמת ששת הימים מסתיימת באופן רשמי. החטיבה נערכת באזור קונייטרה.

– מ"פ בחטיבה מבקש אישור לחפש את רפי, אך מסורב.

– השריונרים לא עומדים בפני הפיתוי להשתובב עם טנק שלל.

11 ביוני – פעילות בלתי מאוזנת

המימייה של רפי מוקדי בשטח. לא רחוק משם, בטנק – יובל בן-ארצי

יום לאחר סוף המלחמה:

– החטיבה עורכת חיפוש מוגבל אחר נעדריה: לאורך הציר המרכזי של הקרב (ממנו רפי התקדם  צפונה על-פי פקודה); בהשתתפות מספר קטן של מחפשים; למשך שעות בודדות.

– בשמי סיני מבוצעות טיסות לשם 'חיפוש והצלת תועים' (במסגרת פקודת משימה מאת אג"ם/מבצעים).

– נערכות טיסות לחיפוש נפגעים שעלו על מוקש בדרום.

– ברמת הגולן, במשך שעות ארוכות, מופעל מסוק לשם חיפוש טייס נעדר.

– אנשי מיפקדת החטיבה מעניינים את נציג הצלב האדום בחיפושם ובחילוצם של טייסי חיל האוויר שנפלו בשטח הסורי.

– שום פעילות דומה לא נעשית למענם של נעדרי טנק הפיקוד.

– במשך היום רכבים נעים הלוך וחזור, לאורך אותו ציר מרכזי ששימש בקרב, לשם העלאה והורדה של אנשים, ציוד ואספקה. בדיעבד, בחטיבה יקנו לתנועה המנהלתית הזאת מעמד של חיפוש: "אנשים חיפשו בעיניים".

– למרות חסרונו של רפי מוקדי מקבוצת הפקודות, החטיבה עדיין אינה מדווחת עליו כעל נעדר.

-תגובה לניסיון להפסיק את הפרסום היומי – מכתב פומבי-

בתגובה לתגובתו של נחום בפוסט זה

נחום,

הרצון להפסיק מלעסוק ב"הסיפור הזה", הינו ברור ומוכּר מזה חמישים שנה.

אכן הדברים אינם נעימים, גורמים אי-נוחות, והדרכים לשבש את העובדות מגוונות.

אתה בחרת להכניס ספקות:

אולי חטיבה 9 חיפשה?

נדמה לי כי מחלקת הסיור של 129 חיפשה.

ועוד ועוד…

באשר לעובדות, אשר נחקרו על-ידינו, הוצלבו וגובו במסמכים ובעדויות אותנטיים מ-1967:

  1. מחלקת סיור שחיפשה את רפי היתה שייכת לפלוגת הסיור החטיבתית.
  2. נעשה חיפוש דל בעת שהחטיבה שהתה ברמת הגולן, אלא שאז, ב-12 ביוני, החטיבה עזבה את הגזרה והחיפוש הופסק לחלוטין, בפקודה.
  3. נעשו תחקירים לאחר המלחמה. ישנן בצה״ל עדויות רבות של לוחמים ומפקדים. ניתנה לנו גישה לחומרים אלה.
  4. לא היתה הכרזה על רפי מוקדי כעל נעדר.
  5. בהיעדר הכרזה כנ"ל ו/או העברת אחריות – גם בימים הבאים לא חיפשו אחריו.
  6. רפי ויובל נמצאו אחרי 8 ימים בשטח (!) במסגרת חיפושים ביוזמתם ובראשותם של חבריו של רפי מהאזרחות.

באשר לניסיונות לגַמֵד את חלקו של רפי בקרב:

– אין בכך כיבוד את זכרו וגם לא צידוק להפקרתו – גם מפקד פלוגת הסיור החטיבתית, ראוי שיחפשו אחריו כמו אחרי כל חייל מהשורה.

– לביטוי "לא נעשה תחקיר אמת" – אין מקום. התבטאות כזאת פוגעת במפקדים מ-67.

– המשפט: ״הוא לא קרא את הקרב״ – אינו הולם ואינו נכון. עדויות רבות, כולל הקלטות הקשר, מוכיחות אחרת. יתירה מכך, כמ"מ אשר לחם בקרב, ציפיתי שתכיר את הפרטים בצורה הרבה יותר טובה. מספר הטעויות וההטעיות בדבריך מעורר תמיהה.

באשר לניסיונות הממוסדים להצנעת העובדות:

על כך ייכתב בנפרד. לצערי, הם התרחשו ועוד איך, והפרטים פשוט אינם מוכרים לך.

בימים הבאים, למרות ניסיונות ההשתקה – יתפרסמו עובדות נוספות.

להזכירך:

במשך כל הימים הללו רפי מוקדי ויובל בן-ארצי עדיין מוטלים בשטח.

תודה על התעניינותך במחדל הקשה הזה,

ארנה מוקדי שביט

12 ביוני – החטיבה עוזבת את השטח

יומיים לאחר המלחמה:

– לפני הצהריים נערכת סריקה על ציר הקרב המרכזי.

– לקראת עזיבתה של החטיבה את רמת הגולן לאזור רמאללה, מיפקדת החטיבה מורה על הפסקת החיפוש.

– בעת הפסקת החיפוש, אין בידי החטיבה כל מידע לגבי מצבו של רפי מוקדי – ייתכן שהוא עדיין בחיים, פצוע.

– מ"פ בחטיבה מקבל את הרושם, ומעיד על כך, שהחיפוש לא נעשה באופן יסודי ומקיף כנדרש.

– בשעות הצהריים החטיבה עוזבת את השטח דרומה, אך בדרך מצפינה לשם טיול בברכת רם.

– בעת העזיבה, החטיבה אינה מדווחת על היעדרו של רפי מוקדי, ואינה מעבירה את האחריות לחיפושו אל שום גורם, לא בע"פ ולא בכתב.

– בדרכה דרומה, שלישות החטיבה מבקרת בבתי-חולים. באחד מבתי-החולים הללו נמצאים שני אנשי צוות מטנק הפיקוד, שמחר יעברו לבית-ההבראה. השלישות אינה מנצלת את הביקור ליצירת קשר כלשהו עם טנקיסטים אלה, ואינה מתשאלת אותם.

– איש הצוות השלישי מטנק הפיקוד משתחרר מבית-החולים בחזרה לחטיבה. גם הוא אינו מתוחקר.

– מפקדים בחטיבה, בדרכם דרומה, מבקרים בבתי-חולים וכן בבתיהם הפרטיים.

ברכת רם 1967

פעילות אג"מית:

– מבוצעת טיסת סיור (פקודת משימה מס' 370/124), מעל רמת הגולן, עם ציוד צילום משוכלל, בהשתתפות נציג היחידה לשירותים טכניים למודיעין (שט"ל). הצוות והמפענחים לא מיודעים באשר למג"ד החסר [ולטנק (!) שבסמוך לו].

– לקראת תחקור הלחימה, אג"מ מודיע על הרכבת חוליות מחקר מחניכי פו"ם; צוותי חינוך מתחילים באיסוף סיפורי קרב.

יובל בן-ארצי ורפי מוקדי נשארים מאחור.

מחר יעלה הפוסט של יום מס' 4 בשטח, וכך עד ליום מציאתם של רפי מוקדי ויובל בן-ארצי. אתם מוזמנים לעקוב.

13 ביוני – ערב חג השבועות – יום ללא חיפושים 

שלושה ימים אחרי המלחמה:

– שלישות החטיבה מדווחת לשלישות הראשית על הפצועים, החללים והנעדרים שלה. הדיווח אינו כולל את רפי מוקדי.

– חפ"ק החטיבה (חבורת הפיקוד הקדמית) מתכנס ברמאללה.

– יחידות החטיבה מתחילות להגיע לאיזור רמאללה.

– אנשי פלוגת הסיור החטיבתית מבקשים אישור לשוב לרמת הגולן כדי לחפש את רפי. על אף שהם פנויים – האישור לא ניתן.

– לוחם בפלוגת הסיור כותב הביתה: "עשינו טיולים יפים במקומות הכבושים… נעים להיות מנצח".

– שני אנשי צוות טנק המג"ד משתחררים מבית-החולים אל בית הבראה.

– לכבוד החג רבים מאנשי החטיבה יוצאים הביתה, לחופשה.

– ברמת הגולן, שני צוותי חימוש מהחטיבה עוסקים באיסוף וטיפול ברק"ם (רכב קרבי משוריין) שנפגע בקרב.

– מעל שמי הרמה מבוצעת טיסת חיפוש (פקודת משימה מס' 373/124) לשם איתור וזיהוי טייס נעדר.

יום שקט עובר על טנק המג"ד ועל יובל בן-ארצי ורפי מוקדי, שנשארו מאחור.

מתוך אגרת הפרקליט הצבאי הראשי:

> אחריות מפקד שעזב תפקידו – דף למפקד (מס' 120, מרץ 1967)

אחריות מפקד שעוזב את תפקידו נמשכת גם לאחר שעזב, בעיקר "בנוגע לשלומם ובריאותם של פקודיו".

– כשמפקדי חטיבה 8 עוזבים את רמת הגולן (אך נשארים בתפקידם), הם אינם ממלאים את אחריותם כלפי רפי מוקדי.

חטיבה 8 בדרך לרמאללה

מתוך פקודות מטכ"ל:

> נעדרים ושבויים בשעת חירום – נוהל (פקודת מטכ"ל 38.0112, אפריל 1962)

  1. הודעה על נעדר…תישלח על-ידי מפקד יחידת הרישום לו כפוף החייל…לא יאוחר מ-24 שעות ממועד האירוע.
  2. מיד כאשר הנסיבות תאפשרנה זאת, יחקור מפקד היחידה, או קצין שימונה על-ידו, את פרטי המקרה ויערוך דו"ח חקירה.
  3. החקירה תתבצע לפני שהיחידה תעזוב את השטח/האיזור בו נעדר החייל.

– אף אחת מהוראות מטכ"ל אלה אינה מבוצעת בעבור רס"ן רפי מוקדי.

14 ביוני – חג השבועות – יום ללא חיפושים

ארבעה ימים אחרי המלחמה:

– משפחותיהם של יובל בן-ארצי ושל רפי מוקדי לא שמעו מהם כבר כמה ימים; גם בקצין העיר אין כל מידע, והמתח גובר.

– במשך היום בעלי תפקידים ממיפקדת החטיבה מטיילים עם נשותיהם בירושלים המשוחררת.

– קצינים מהחטיבה מתארחים וסועדים ארוחה חגיגית בבית מלון בירושלים.

– בקבוצת הפקודות החטיבתית מוחלט שלא לחדש בשלב זה את החיפוש ברמת הגולן.

תמונות מזכרת של פלוגת הסיור מירושלים וסביבתה

במוצאי החג נערכת בתל-אביב מסיבת עיתונאים בהשתתפות צמרת חטיבה 8. מתוך הנאמר בה על החטיבה:

  1. על לוחמי החטיבה: "איש לא נטש את חברו".
  2. על הפעילות בלילה: "עסקנו בחילוצים ובעיקר בפינוי פצועים".
  3. על פינוי הפצועים במסוקים (שהחטיבה דרשה): "כשאתה רואה שמפנים את הפצועים שלך מיידית, והם תוך רבע שעה מגיעים לבית-חולים, אתה מרגיש שאפשר להמשיך להילחם בשקט; יש מי שדואג גם לנפגעים שלך".
  4. על רפי מוקדי: …"תפס את הפיקוד מ"פ הסיור…יתכן וגם נפגע, ונאלץ לעזוב את הטנק".

אם לא די בזה, שההחלטות שלא לחפש את רפי מוקדי התקבלו כשאין יודעים כלל מה עלה בגורלו, עתה מסתבר, שהדובר ניזון מסברות, ואפילו מפזר בפומבי ספק לגבי דבקותו של רפי מוקדי במשימה, כאשר לרפי אין כל יכולת להשיב.

– בתום ארוחת מלכים בבית המלון בירושלים, מ"פ מהחטיבה מטלפן אל דויד כרמלי. המ"פ, כרמלי ורפי – חברים טובים. בשיחה זו כרמלי שומע את הדברים הבאים:

  1. רפי מוקדי נראה לאחרונה [בעת הקרב] רץ לכיוון לא ידוע.
  2. בחטיבה לא יודעים היכן רפי נמצא.
  3. נערך אחריו חיפוש, שהופסק.
  4. היעדרותו של רפי היא סוד, שאין לגלות אותו [אכן החטיבה לא דיווחה על הנעדרות לשום גורם רשמי].

– העובדה ששמע עתה מעשייה, על כך שרפי רץ מטנק הפיקוד, מציתה את כרמלי לסדרת פעולות מהירה.

– כרמלי מגלה שבמבצעים של פיקוד הצפון לא יודעים כלל – לא על היעדרותו ואף לא על היפגעו של רפי מוקדי.

– כרמלי מטלפן אל בית מפקדו של רפי ושומע ממנו, כי בחטיבה רפי מוקדי נחשב לנעדר, וכי נעשה אחריו חיפוש בעבר.

– כרמלי מעדכן את משפחתו של רפי.

– כרמלי, אשתו של רפי ודודו של רפי, עמנואל ילן, מתכנסים ומחליטים על דרכי פעולה. בהמלצת שושנה מוקדי, מוחלט לצרף לצוות הפעולה את ידיד המשפחה – ינון עזרוני.

– ילן פונה אל מכריו – יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ דוד הכהן; נשיא המדינה, זלמן שזר; ראש אג"מ, עזר ויצמן.

קול ישראל משדר את מסיבת העיתונאים שהוקלטה מוקדם יותר…

בשטח, עוד יום ללא שינוי עבר על טנק המג"ד ועל יובל בן-ארצי ורפי מוקדי.

 15 ביוני – יום ללא חיפושים – פעילות קדחתנית ביוזמה אזרחית

שישה ימים אחרי שיובל בן-ארצי ורפי מוקדי נפגעו, חמישה ימים אחרי המלחמה, שלושה ימים אחרי ההוראה להפסקת החיפוש:

צוות הפעולה האזרחי, שעד ליל אמש לא ידע שום פרט על חטיבה 8 ועל לחימתה, נכנס לפעולה אינטנסיבית מרובת זרועות:

  1. כרמלי ועזרוני יעברו היום בין יחידות צבאיות ברחבי הארץ (נצרת – רמאללה – קונייטרה – מסעאדה) כדי ללמוד את הנתונים ולהיערך לביצוע חיפושים.
  2. ילן יפעל בערוצים נוספים על-מנת לאסוף מידע ולהשפיע על זירוז הפעילות בזירות שונות.

> כרמלי ועזרוני:

– בהיעדר תיק מסודר בנושא, כרמלי ועזרוני מתחילים מ-א'.

– באוהל המיפקדה ברמאללה, מפקד החטיבה מבין את השגיאה שנעשתה בהפסקת החיפוש.

כתוצאה מכך:

  1. מאושר לכרמלי ולעזרוני לעמוד בראש חיפוש מחודש. שתי מחלקות מהחטיבה מועמדות לרשותם.
  2. לאחר התלבטות, מגלים להם כי למיפקדת החטיבה לא ידוע היכן טנק הפיקוד; יתכן שהוא עם גדוד הטנקים, שחונה במקום אחר בגדה המערבית.
  3. חושפים בפניהם את ההנחות והשמועות המתהלכות בחטיבה באשר לקורות את רפי מוקדי.

    צוות הפעולה האזרחי לחיפושים אחרי רפי מוקדי. מימין: עמנואל ילן, ינון עזרוני, דויד כרמלי. למטה: קטעים מיומן החיפושים של עמנואל ילן

– אלה הנתונים שכרמלי ועזרוני מצויידים בהם עם סיום ביקורם ברמאללה:

  1. רפי מוקדי נעדר, ויש לצאת לחפשו בדחיפות רבה.
  2. יש לערוך את החיפושים על ציר הקרב המרכזי, תוך התמקדות בסביבתו של מחסום אנטי-טנקי, הנמצא למרגלות הכפר הסורי "קלע". [כלומר: כרמלי ועזרוני מופנים אל הציר שבו החטיבה עברה כבר פעמים רבות, במקום אל הציר צפונה שעליו רפי נע במהלך הקרב, על פי הוראה].
  3. לא ברור אם טנק הפיקוד חסר.
  4. כרמלי ועזרוני אינם יודעים שקצין נוסף, יובל בן-ארצי, חסר.

– בקונייטרה, במיפקדת האוגדה, אלוף אלעד פלד שומע, לראשונה, מכרמלי ומעזרוני, שקצין, רב-סרן, נעדר. הוא מופתע שלא קיבל דיווח על כך – לא מפיקוד הצפון ולא מחטיבה 8.

– פלד מאשר לחבריו של מוקדי לערוך חיפושים בשטח.

– במסעאדה, חטיבה 45 מקצה להם אנשי סיור לחיפושים, ובכך משלשת את מספר המחפשים אשר יעמדו לרשותם החל ממחר בבוקר.

> ילן, בסיועם של מספר אנשי סגל מהטכניון:

– מביתו שבחיפה ילן פונה אל שורה ארוכה של מכרים ובעלי השפעה: יעקב דורי שהינו הרמטכ"ל לשעבר ונשיא הטכניון לשעבר; אלכסנדר גולדברג – נשיא הטכניון הנוכחי; לובה אליאב – סגן שר המסחר והתעשייה; מרדכי זגגי – לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר; בעלי תפקידים במשרד החוץ בהווה ובעבר; קצינים בפיקוד הצפון וקציני צה"ל בכירים לשעבר; רופאים וצוות בית-החולים רמב"ם; הצלב האדום בישראל והצלב האדום הבינלאומי.

– הוא ממשיך בקשרים שהחל בהם אמש:

  1. עם לשכת נשיא המדינה, אשר פנתה להפעיל את המטכ"ל.
  2. עם דוד הכהן, שדיבר עם הרמטכ"ל יצחק רבין.
  3. עם עזר ויצמן, שאינו מבטיח להקצות כלי טייס.

– בתוך שעות אחדות, המידע שהיה אצור בחטיבה 8 במשך שישה ימים, מופץ לקשת רחבה של גורמים וממלאי תפקידים.

– ילן, המודע עתה היטב לסיטואציה החמורה, מורה לנתק את הקשר עם גורמים המחזירים תשובות קלישאתיות מסוג: "מדינת ישראל עושה הכול".

– ילן רושם כל התקשרות וכל פיסת מידע, ממיין את האינפורמציה ומתעד אותה ביומן חיפושים.

> בית מוקדי:

– שושנה מוקדי פונה אל מכרתה, אשתו של צבי צור, הרמטכ"ל בעבר, ועוזר שר הביטחון בהווה, בבקשה להקצות לחיפושים כלי טייס.

> אנשים מפלוגת הסיור החטיבתית יוצאים הביתה, לחופשה קצרה.

לבד מהדים רחוקים של פיצוץ עז בשעות הצהריים, עוד יום קיץ חם עבר על יובל בן-ארצי ועל רפי מוקדי, בשטח.

16 ביוני – יום של חיפושים – פעילות מושכלת ונמרצת

שבעה ימים אחרי שיובל בן-ארצי ורפי מוקדי נפגעו, שישה ימים אחרי המלחמה, ארבעה ימים אחרי ההוראה להפסקת החיפוש:

– הבוקר מחודש החיפוש שהופסק לפני ארבעה ימים. הפעם, בהובלתם של כרמלי ועזרוני ובהשתתפותם של כ-50 מחפשים.

– לקראת חיפושיהם, כרמלי ועזרוני מקבלים מידע שהעביר אליהם ילן:

  1. טנק הפיקוד הגדודי – חסר.
  2. שמותיהם של שלושת אנשי הצוות של טנק הפיקוד – התותחן, הנהג והמקלען – אשר ביום שישי שעבר התפנו מהטנק לאחר שנתקע.

> בשטח, צוות הפעולה האזרחי מגדיר שלוש גזרות חיפושים [תכנון הגזרות אינו מביא בחשבון את העובדה, שבמהלך הקרב טנק הפיקוד נע צפונה. זאת, מכיוון שהחטיבה לא מסרה לצוות הפעולה, כנראה בטעות, על ההוראה לנוע צפונה, אשר ניתנה לרפי מוקדי].

– בשתיים מהגזרות, החיפושים הנרחבים יימשכו, בהובלתו של עזרוני, עד לחשיכה, ללא תוצאות.

> אחר הצהריים מחליטים כרמלי ועזרוני להוסיף כיוון פעולה חדש. בהתאם לכך, כרמלי מגיע למרכז הארץ, אל ביתו של תותחן הטנק, לשם תיחקורו.

– להפתעתו, מתברר לכרמלי שהוא הראשון [!] שמתחקר את התותחן.

בניו של רפי מוקדי

> התמונה המתקבלת אצל כרמלי, לגבי הפיקוד והלחימה של רפי מוקדי ביום שישי ה-9 ביוני:

  1. רפי מוקדי לוקח פיקוד על גדוד הטנקים.
  2. מפקד החטיבה מאשר את המינוי החדש.
  3. מוקדי פוקד על פלוגות הגדוד לנוע שמאלה, כלומר: לכיוון צפון. ברשת הקשר הגדודית הוא חוזר שוב ושוב על הוראתו למפקדי הפלוגות: "מישכו צפונה". [שניים מבין שלושת מפקדי הפלוגות שומעים את פקודותיו של רפי. עם אחד מהם התקשורת תימשך].
  4. טנק הפיקוד עצמו מושך צפונה. במהלך התנועה רפי מנהל את הלחימה של הטנק, אשר נתון לאש בלתי פוסקת ממוצב סורי קרוב.
  5. טנק הפיקוד נפגע. בעקבות הפגיעה נוצר קושי בתפעול של תותח הטנק. המנוע כבה. המערכות קורסות. להגנה על הטנק ועל צוותו נותר רק מִקלע הנמצא בחוץ.
  6. רפי מודיע לתותחן שהוא יוצא להפעיל את המקלע. הכיוון של פתח היציאה מחייב אותו לצאת מהצריח לגמרי. כדי לצאת, הוא נאלץ להתנתק ממערכת הקשר.
  7. לאחר שרפי יוצא מהצריח, התותחן רואה אותו בפעולה.
  8. כעבור זמן-מה רפי אינו נראה עוד.
  9. נהג הטנק מצליח להניע את הטנק.
  10. מעמדת הטען-קשר בטנק, יובל בן-ארצי מביט החוצה, נפגע ונופל לתוך הטנק.
  11. הטנק המוּנע מתרחק במורד, וכעבור כ-200 מטרים מהמקום שבו נלחם במוצב הסורי, קנה התותח של הטנק נתקע בצלע ערוץ, והטנק נבלם.
  12. בהתרחקותו, הגיע הטנק אל מחסה מפני הירי. אנשי צוות הטנק – התותחן, הנהג והמקלען – מתארגנים ומתפנים מהטנק.
  13. יובל בן-ארצי מושאר בטנק. [כאן כרמלי שומע, לראשונה, שגם יובל בן-ארצי חסר].
  14. אנשי צוות הטנק המתפנים, אינם מנסים לאתר את רפי מוקדי.

> בתום התיחקור, כרמלי מצרף אליו את התותחן, ובשעת לילה הם מגיעים לבית משפחת כרמלי בחיפה.

– נערך סיעור מוחות ביחד עם מ"פ מהחטיבה, אשר יצא הביתה לחופשת סוף השבוע, כאשר בידיו מידע נוסף.

– סיכום כל הנתונים וניתוחם מובילים לפריצת דרך בחקירה: יש לשנות את איזור החיפושים. יש לחפש את רפי מוקדי ואת הטנק, ובו יובל בן-ארצי, מצידו הצפוני של ציר הקרב המרכזי (ואפילו מצפון לכפר-מוצב הסורי "סיר א-דיב"), ולא מדרומו.

> במטה של ילן ואנשיו הפעילות רבה:

– נמשך הקשר עם שורת הגורמים אשר ילן והמטה פנו אליהם אתמול.

– מידע שימושי, המתקבל מהמקורות השונים, מועבר צפונה עבור כרמלי ועזרוני.

– הצלב האדום הבינלאומי מוכנס לתמונה.

– מהצלב האדום בסוריה נמסר: רפי מוקדי אינו נמצא ברשימת השבויים, אך ימשיכו בחיפוש.

– מאג"מ מתקבלת הבטחה [שלא תמומש] לעזרה בחיפושים.

– במשך כל היום, עד שעות הלילה המאוחרות, הצוות וגורמים נוספים מפנים בקשות חוזרות ונשנות לקבלת כלי טייס לעזרה בחיפושים. על פניות אלה, ראש אג"ם משיב בשלילה.

> במהלך היום, שלישות החטיבה מדווחת, בפעם הראשונה [!], לשלישות הראשית על נעדרותו של רפי מוקדי.

– היום, יום לאחר שמפקד החטיבה מסר לכרמלי, האזרח, את האחריות על ניהול החיפושים, גורמי צבא רשמיים, אכן רואים בכרמלי את בר-הסמכא, ובתור שכזה – מפנים אליו את המתעניינים.

שבוע ימים עבר על טנק הפיקוד ועל קציניו מאז נפגעו מהמוצב הסורי שמצפון לסיר א-דיב, והם עדיין בשטח.

17 ביוני – רפי מוקדי ויובל בן-ארצי נמצאים

לאחר פריצת הדרך אמש, כרמלי ועזרוני ממקדים הבוקר את החיפושים באזור צפוני יותר. כרמלי נוסע עם תותחן הטנק, בג'יפ, מצפון לכיוון דרום, לעבר הכפר-מוצב סיר א-דיב. כרמלי מבחין שהתותחן זיהה משהו מוכר לו בצד הדרך. הם עוצרים, יורדים מהג'יפ ומטפסים מזרחה, בין הקוצים והאבנים. כעבור כ-200 מטרים מתגלה להם טנק הפיקוד הנטוש – שלם, תקוע בערוץ. בתוך הטנק הם מוצאים את יובל בן-ארצי, הרוג. מצטרפים אליהם שאר המחפשים.

הם הולכים לאורך הקוליס שיצר טנק הפיקוד שמונה ימים קודם לכן. בקצה הקוליס מונחות עדויות לקרב שניהל טנק הפיקוד עם המוצב הסורי: שני פגזים ותרמיל פגז של תותח הטנק. המחפשים מתפזרים תוך שהם מתרחקים מעט מהקוליס. 200 מטרים ו-10 דקות אחרי שמצאו את יובל ואת טנק הפיקוד, המחפשים מוצאים את רפי מוקדי, גם הוא, ללא רוח חיים.

טנק הפיקוד התקוע, 17 ביוני 1967

על-פי הממצאים בשטח, ברור למחפשים – ביניהם החובש הקרבי גרשון סויקה ובראשם דויד כרמלי וינון עזרוני – שאילו הזדרזו לחפש, התוצאות יכולות היו להיות שונות.

חיפוש מושכל ונחוש, בראשותם של חברי-אמת, מצא את קצין הקשר הגדודי – יובל בן-ארצי ואת מפקד גדוד הטנקים – רפי מוקדי:
– בתוך זמן קצר;
– בדיוק במקום שאליו הם נשלחו במהלך הקרב;
– באיזור שהם אישרו שהם ינועו אליו;
– במרחק של כ-500 – 600 מטרים בלבד מציר הקרב המרכזי;
– בנקודה ששלושה אנשי צוות, שניים מהם פצועים קל, עזבו;

– בקרבתו של הטנק;

– בשטח שבשליטת צה"ל;
– שבוע שלם מאז שהסתיימה מלחמת ששת הימים.

18 ביוני – סיום, בתודה ובהערכה לתומכים ולמתעניינים

החל ב-9 ביוני ליווינו את קורותיו של רפי מוקדי בקרב על רמת הגולן ובמשך שמונת הימים שאחריו. הסרט "אם תמשוך צפונה" והפוסטים היומיים, שהכילו מעטים מתוך פריטי המידע שטרם ראו אור, המחישו את האירועים ושרטטו את דמותו של רפי.

יותר מכול בלטו מקצוענותו ודבקותו של רפי במשימה לצד מסירותו ונאמנותו לחבריו לנשק. ככל שהסיטואציה הקרבית החריפה, כך רפי נתן מעצמו יותר ויותר, עושה הכול על-מנת לשמור על חיי רעיו הלוחמים.

משנפגע והיה זקוק לעזרתה של אותה חטיבת אנשים ממש – הוא לא זכה לה.

רוב רעיו של רפי לחטיבה צופים ב"אם תמשוך צפונה" מתוך יראת כבוד, ומרכינים את ראשיהם, מי בצער, מי בחרטה, מי בהכאה על חטא; אחרים מברכים בקול ומודים על חוויית הצפייה בסרט, אשר שם להם, לדבריהם, "מראה מול העיניים"; אבל קומץ חברים לחטיבה דאז, שחלקם מילא תפקידי מפתח בה ואשר חיים עימנו כיום, נבוכים ואפילו מבוהלים מחשיפת התנהלותם, ובניגוד לצפוי מהם לאור ניסיונם מאז ועל-פי מעמדם דהיום – מתנכלים לסרט, ליוצרת שלו ולאמת ההיסטורית.

בשש השנים האחרונות, אנשים ספורים אלה גייסו בעלי השפעה שונים לשם מלחמה כנגד הסרט, ויצרו חבורה שאינה חדלה מלעסוק:

– בדיס-קרדיטציה, דה-לגיטימציה, הסתה, הפחדה ואיומים;

– בהמצאת גרסאות מפוברקות לאירועי הימים ההם, ומעשיות, שלא היו ולא נבראו, על ההתרחשויות (ביניהן סתירות גסות בהשוואה לדברים אשר הושמעו קודם לכן במהלך התחקיר, הצילומים ומעמד הבכורה של הסרט);

– במאמץ לדחוק בחזרה אל החושך את הסיפור האמיתי, שקצהו מבצבץ, לראשונה, ב"אם תמשוך צפונה";

– ובגרירת ותיקי החטיבה וגורמי צבא דהיום לפעולות קיצוניות.

בשיא של ציניות, הם הציבו בחזית מלחמתם בסרט את מי שאינו בחיים, תוך שהם מקוננים על כך שאינו יכול להתגונן ובו-זמנית מנצלים אותו כמסתור לעצמם. משחקם הכפול הפך את המת לאשם, והיטעה לחשוב שתחקירים צבאיים ופרסומים אחרים לעולם אינם דנים במי שאינו חי.

> אם לא די בכך שב-1967 הם זנחו את הערבות ההדדית – היום, הם מפנים לה עורף ביודעין;

> אם במחצית השנייה של 1967 הם הצניעו את הנתונים – היום, האמת כלל איננה אופציה עבורם;

> אם במהלך יוני 1967 הם נטשו את רפי מוקדי – היום הם מפקירים אותו הפקרה בוטה.

מה הם משיבים לילדיהם המתעניינים באירועי הימים ההם? האם הם מכזבים להם?

האם אינם דואגים לנכדיהם, לניניהם ולכלל המתגייסים לאותו צבא, אשר הם עצמם חוסמים אותו מזה 50 שנה מלימוד מטעויות? מהפקת לקחים?

אחרי שיתוף פעולה של שנים אחדות עם הבדיה, לשמחתי, באחרונה בכירי צה"ל עוצרים את ההשפעה המזיקה הזאת, ואפילו החלו בביצוע צעדי תיקון מבורכים. אני מצדיעה להם על כך.

ומעל לכל – מפעמת בי אמונה בכוחה של האמת להתגבר על כל קושי. מבחינתי אין אלטרנטיבה לאמת, ואני עושה כל מאמץ להיות נאמנה לה, כמעט כמו רפי מוקדי.

ארנה מוקדי שביט

————————————————————————–

מודעות פרסומת

37 מחשבות על “8 ימים ביוני – פוסט מתעדכן

  1. לא היה קר בלילה שבין שישי לשבת.גם בסרט טענו שישנו על מכסה המנוע בגלל הקור.אנחנו היינו עם חולצות ולא היה קר.אגב בכל הסרט מדברים על דני בונה מבלי להזכיר את שמו.

    • הם היו בחניון לילה בקלע – כ-400 מטר גבוה יותר מעל איזור בניאס/תל עזזיאת שבו היית עם גדוד 51.

  2. פרשה מרתקת. כתוב מסקרן.
    ארוע מקומם.
    פער עצום בין האומץ והנאמנות של רפי מוקדי – לבין המחדל של החטיבה.
    למרות שעברו חמישים שנה, עדיין ההפקרה בלתי נתפסת.
    מעניין מה עוד צפוי לנו בימים הקרובים…
    תודה לשלמה על הצפת הדברים החדשים.

  3. סרט מרתק ומקומם. אותי כסבא לנכד שיתגייס בעוד כמה שנים מטריד אם ארוע עלול לקרות גם כיום..

  4. לפני שיתחילו מלחמות יהודים אני מציע ומבקש לרדת מהסיפור לפני שזה יעשה מכוער. הסרט עשוי בטוב טעם אבל הוא רומז שני רמזים לא רלוונטיים שלא לאמר לא נכונים: 1. כאילו לא חיפשו את רפי שהיה פצוע וכתוצאה מכך לא הצליחו להצילו. 2.שצה"ל רוצה להסתיר את הסיפור. לא מנייה ולא מקצתה. אני מבין ללבם של משפחת רפי. אני חושב שרפי פעל באומץ לב רב ובנחישות. הוא לא קרא את הקרב. לא היה שום ווקום פיקודי שרפי ז"ל מילא. עובדה כי למעט רפי עצמו ,יובל ק.הקשר שלו והמחט ואולי נתי גולן ,אף חייל ו/או קצין לא ידעו על תפקודו של רפי כמגד.חיילי מחלקת הסיור של 129 חיפשו את רפי , קצין החימוש של הגדוד חיפש את הטנק (חבר קרוב של יובל).נדמה לי כי גם חיילי מחלקת הסיור של גדוד 121 חיפשו. היו לגדוד עוד 11 חללים ו33 פצועים שלא טופלו על ידי הלוחמים. רק לאחר השגת המשימה (כיבוש קלעה ופריצת קווי ההגנה של הסורים במרומי רמת הגולן, התפנו הלוחמים (חלקם לפחות) לחפש פצועים ולטפל בהם. . לאחר שעזבנו את הרמה, חיילים שהחליפו אותנו (חט 9?) חיפשו ואף מצאו את יובל ארצי מוטל בתוך הטנק.
    לסיכום: לצערי הרב לע נעשה תחקיר אמת ורציני מיד עם סיום הלחימה על מנת למנוע עיוותים היסטוריים והפיכת סיפורי רשומון לעובדות בלעדיות.

    • לצערי אני חולק על מקצת מדבריו של נחום. למיטב המסורת של צה"ל לא מפקירים חיילים בשטח. ורפי הופקר מעל לשמונה ימים ישנם אנשים כאן שלא מודעים לאמת ואכן אני הייתי בצוות החיפוש שקיבל הוראה לעלות לרמה ולחפשו וכל זה קרה מעל לשבוע לאחר העלמותו של רפי.

    • נחום. לא מקובל עלי שהחטיבה התנערה מחיפוש הנעדרים. הסבריך אינם משכנעים. נניח שלגדוד 129 היו צרות משלהם עד כדי כך שלא טרחו לחפש את מי שהם לא ידעו שהיה להם, לפרק זמן קצר, מג"ד שהגיע מהפלס"ר. אבל מה הם עשו בקשר לקצין הקשר הנעדר?
      מלבד זאת: האם לחטיבה לא הייתה אחריות משלה? החטיבה לא ספגה אבידות כה קשות יחסית ליחידות אחרות. מ"פ הסיור שלה היה בשר מבשרה- ועוד ניתן להבין שהיה מקורב למח"ט! תמהני גם על כך שהוא לא הועלה לדרגת סא"ל לאחר מותו, כפי התפקיד שמילא. לטעמי, ניתן גם בכך לראות אולי גם אמירה מצד החטיבה.

    • נחום. הצעתך אינה מתקבלת. ממך, כמי שלחם באחד הקרבות הקשים ביותר, הייתי מצפהכי תהא מודע לערכים אחרים.אולי לא אתה אישית היית צריך לעשות משהו, אבל היו קצינים בחטיבה שידעו שמוקדי חסר. קשה לי לקבל את התנהגותה של החטיבה ועוד יותר קשה לי להשלים עם הסבריך.
      הכרתי גם שריונרים אחרים כמו רמי מתן למשל.

  5. שלמה, אני מקווה שבסיום פרקי הפוסט הזה נקבל ממך, כדרכך, פירוט רחב על המשפט: "ובו אחדים מבין הרמזים לסיפור המלא ופריטי מידע שלא הוצגו עד כה" (רק רמזים? למה רק אחדים? ועוד).

    כמו כן, לבירור ומחקר מעמיק (שבסרט לא מצאתיו) על הפרשה. כולל, כמובן, השוואת עדויות. הפרק על היום הראשון, ה-9 ביוני, כפי שהתפרסם כאן, הוא קצר וחסר, והרי הוא העיקר בסיפור (רק לי מעיקה הסתירה החמורה בעדות המרכזית?).

    • שמואל, הדברים המתפרסמים כאן נכתבים במקביל למתפרסם בדף הפייסבוק של הסרט אם תמשוך צפונה, שכוונתו היא לחיות יום-יום (לרגל 50 שנה להתרחשותם) את פרשת מוקדי/בן ארצי הנעדרים.

      הכתובת המדויקת להסברים, הערות והארות: מפיקת ועורכת הסרט ארנה מוקדי, שאני מניח שקוראת כאן את התגובות.

      • "הדברים המתפרסמים כאן נכתבים במקביל" – – – כן, שלמה, קראתי על כך בתחילת הפוסט (וגם היום, כשחיפשתי את התגובה שנוספה לפרק על ה-11 ביוני, הגעתי לשם וראיתי את הפרק הזה), אבל:
        מאחר ורק לאחרונה יצא לי לראות את הסרט, ואיני מוצא את ידיי ורגליי ברסיסי החומר שהובאו בו, לכן הרשיתי לעצמי להביע תקווה שבסיומו של יום או למחרת (ב-18 ביוני…), נראה אותך, כמי שכשרונו רב בהצגת מסמכים וחומרים, מרכז עבורנו את החומר. הרי על הנושא הזה של הטעות בהובלת גדוד 129 כתבת בעבר כמה פוסטים רציניים, וכמי שנותן בימה גם לפירסום המחודש, בפוסט זה ובקודמו, סביר להניח שאם תרצה (ולמה לא?) תוכל לקבל את את כל המסמכים החשובים ולהציגם בפני הקוראים בבלוג שלך. איני רואה סיבה שיוצרות הסרט לא ירצו לשתף איתך פעולה בזה.
        עד אז אחזור על שאלתי: רק לי מעיקה הסתירה החמורה בעדות המרכזית?

  6. שתי תמיהות שיש אצלי מהנכתב ביום ה 12.6

    האחת קשורה לטיסה, כיצד לא הצליחה לגלות את הטנק האבוד

    השניה קשורה לרפי ז"ל- בשום מקום לא ראיתי פירוט הפציעה שלו, והאם היא הייתה כזו שיכול היה לשרוד בחיים מספר ימים.

    וגם אם לא שרד בחיים, מציאתו בשטח היא משימה שהיה צורך להשקיע בה מאמצים עילאיים החל מלפחות 11.6.67, אם לא לפני כן.

  7. ועדיין לא ברור לי: איפה היו החיילים והמפקדים של הפלס"ר? המפקד שלהם נעלם, והם לא הופכים עולמות לחפש? זה לא מעניין שם אף אחד? מישהו מהקצינים?

  8. על פינוי הפצועים במסוקים (שהחטיבה דרשה): "כשאתה רואה שמפנים את הפצועים שלך מיידית, והם תוך רבע שעה מגיעים לבית-חולים, אתה מרגיש שאפשר להמשיך להילחם בשקט; יש מי שדואג גם לנפגעים שלך".

    מה חבל שיחס דומה, פינוי במסוקים , למרות דרישה של החטיבה לא הוענק לפצועים של תל פאחר.

  9. אולי מה שמתחיל לעלות מבין השורות, ותקנו אותי אם אני טועה, זה שהיו אנשים בצמרת החטיבה שכנראה חשבו שרפי מוקדי פשוט נטש את שדה המערכה בעיצומו של הקרב. זו הסיבה שהחיפוש לא היה מספיק רציני, זו הסיבה שלא דיווחו עליו כעל נעדר, זו הסיבה שרצו לשמור זאת בסוד. אולי חששו ממבוכה עצומה אם יתברר שקצין בדרגה כזאת נטש קרב. אחרי הכל – בעיצומו של הבלגן העצום בקרב הזה הוא עזב את הטנק שלו, וכשעלה לטנק המג"ד לא הצליח ליצור קשר משמעותי עם שאר הכלים של הגדוד. למעשה – הוא ירד מרשת הקשר ומאז לא נראה. כשמביטים על זה מהצד של פיקוד החטיבה – זה עלול להיראות לא טוב. ייתכן שהיו מי שחשבו, שהוא פשוט מצא מחסה בבית של חברים ביישוב כלשהו וממתין שם עד השעניינים יירגעו. בואו נמתין להמשך סיקור הימים, ונראה לאן זה יוביל.

  10. משתמש אנונימי,
    אתה כנראה חושב שמפקדת החטיבה גם הפיצה שמועות מופרכות, וגם משתמשת בכך כתירוץ להפקרה? ראוי להיות זהירים בכבודם של בכירים כל כך!
    יום אחד הם יושבים עם קולגה כתף לכתף, ולמחרת מפיצים עליו שמועות ומפקירים אותו?
    לא סביר שכך יתייחסו לאחד משלהם.
    האשמה זו כנגדם הינה מוגזמת.

    • זו ממש לא הייתה הכוונה, ויכול להיות שאלו דברים שנעשו אז ממש בתום לב. אני פשוט הופך והופך פה בדברים ועדיין לא מוצא הגיון למה לא נערך חיפוש מסודר, ומנסה להבין מה עבר לאנשים בראש באותם ימים. זה הכל.

  11. למשתמש האנונימי

    כשהתותחים רועמים המוזות שותקות

    כשהתותחים שוקטים הקונסיפירציות מרימות ראש.

    אם צפית בסרט ואם קראת כאן בבלוג, רפי מתחיל את דרכו בקרב על זחל"מ, לאחר שזה נתקע, הוא ושני קצינים ממשיכים דרכם ברגל, משם רפי עולה על ג'יפ שבו יושב גם הסייר דני בונה מחטמ"ר 3.

    בג'יפ זה מגיע עד למקום בו נפגע המג"ד בירו.

    בירו מפונה לקבלת טיפול בג'יפ ורפי תופס את מקומו בטנק המג"ד.

    רפי מודע לצורך של הגדוד לנוע צפונה (בין הבודדים שהבין וידע זאת ) ומקבל לכך את אישורו / פקודתו של המח"ט לנוע צפונה.

    מההקלטות של הקשר אתה מוצא רפי שקול , קר רוח, ונחוש מה עליו לעשות.

    רפי פונה בקשר לשני המ"פ של זוית ושל ותיק לשנות כיוון, מקבל תשובה רק מזוית שמאשר כי יעשה כך ( מה שלא נעשה ) בנוסף פוקד עליו המח"ט להתקדם צפונה בתקווה / בידיעה כי שאר הטנקים ינועו בעקבותיו.

    לא קרה בחלקו עקב כך שעל הטנק לא היה הסימון של המג"ד הספרה 10.

    לחשוב שאחרי כל אלה פיקוד החטיבה יחשוב כי רפי ברח משדה הקרב נדרש מוח יצירתי / קונספירטיבי בלשון המעטה.

    להזכירך לא רק רפי נעדר אלא גם קצין הקשר יובל בן ארצי שנמצא על אותו הטנק.

    מדוע לא דווח על רפי ויובל כנעדרים, שאלה טובה, את התשובה לכך יכול לספק קצין השלישות החטיבתי.

    • שום קונספירציות, אנחנו ב-2017 וכולנו יודעים מה קרה באותו שבוע ב-67'. כל מה שרציתי לעשות כאן זה לנסות להיכנס לראש של אותם 20-15 בכירי החטיבה ביוני 67', ולנסות להבין מה עבר להם בראש, מה הם חשבו, ולמה הם לא דיווחו על מוקדי ועל בן ארצי כנעדרים (החברים שלהם! אנשים שהיו איתם בסגל פיקוד החטיבה!), למה הם לא ממש חיפשו.
      אתה מתאר פה את ההתרחשות באותן דקות קריטיות של הקרב. אנחנו יודעים את זה כיום. השאלה היא, האם ב-9 או ב-10 או ב-11 ביוני 67' דרג מקבלי ההחלטות בחטיבה ידע את כל זה. האם הם בכלל תיחקרו? שאלו? ביררו? מישהו אסף את מפקדי החטיבה ויצא באופן מסודר לאורך מסלול הקרב כדי לרשום מהזיכרון הטרי מה בדיוק קרה בכל שלב? התשובה לדעתי היא לא: החטיבה עברה לקונייטרה, משם דילגה לשכם, ומשם התפזרה. כמו שנכתב כאן – בחלק מהימים חלק מאנשי החטיבה וקציניה טיילו ובילו בירושלים – סוג של ירידת מתח והתפרקות אחרי חודש קשה ומדמם. הרי אם היה מתבצע תחקיר מסודר בשטח, היו מגיעים לצוות הטנק שלא תושאל, והיו מוצאים את הטנק ואת האנשים עוד קודם.
      אז נכון, היחס לנעדרים ולקורבנות ב-67' היה שונה מאשר כיום. אני לא מצליח אפילו לדמיין כיום יחידה ש"מאבדת" שני קצינים (וטנק) ולא הופכת עולם לחפשם. ולכן – ניסיתי לשער על מה הם חשבו באותם ימים. יכול להיות שהמחשבות שלהם הלכו לכיוונים אחרים, שהתבררו באופן טרגי כשגויים לגמרי. בהחלט חסרה פה בבלוג הרחבה מפי אחד מאותם בכירים שעדיין אתנו.

  12. לבד מהדים רחוקים של פיצוץ עז בשעות הצהריים, עוד יום קיץ חם עבר על יובל בן-ארצי ועל רפי מוקדי, בשטח.

    הפיצוץ העז בשעות הצהריים קורה בבית המכס העליון

    בבונקר תחמושת סורית שבו נמצאים 11 חיילים מגדוד 13 שבאו לפנותו , אירע פיצוץ כל והבונקר ועימו 11 החיילים עולים בלהבה ענקית השמימה

    לפרטים נוספים על האסון ניתן לקרוא כאן
    https://naamoush.wordpress.com/2015/05/25/%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%A1-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F/

    היום בדיוק 50 שנה לנופלם, נחנכה אנדרטה באתר בית המכס העליון בטכס מרשים לזכרם.

  13. עקבתי בעיניין רב אחרי הסרט ואחרי הפוסטים היומיים.

    ולגבי פרק הסיכום

    " אבל קומץ חברים לחטיבה דאז, שחלקם מילא תפקידי מפתח בה ואשר חיים עימנו כיום, נבוכים ואפילו מבוהלים מחשיפת התנהלותם, ובניגוד לצפוי מהם לאור ניסיונם מאז ועל-פי מעמדם דהיום – מתנכלים לסרט, ליוצרת שלו ולאמת ההיסטורית."

    מי הם אותם הם?

    למה לא לציין את שמותיהם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s