חטמ"ר 3 והנדסה – אירוע 50

יואב חורין, מיכה ארנון ואמנון נבר מול מפקדי אלכסנדרוני (חטמ"ר 3 של פעם), ואבישי כץ, יגאל וולק וישע כהן עם מפקדי ההנדסה כיום בפיקוד צפון * סיקור של שני אירועי מורשת במלאת יובל למלחמת ששת הימים וכיבוש הרמה הסורית

חטיבת אלכסנדרוני במצפה גדות

בשבוע שבו ציינו 50 שנה למלחמת ששת הימים קיימו יחידות בפיקוד צפון ימי מורשת לציון האירוע. כך למשל היו אלה חטיבת אלכסנדרוני – מגלגוליה של חטמ"ר 3 דאז – החטיבה שהחזיקה את קו הגבול עם סוריה ערב מלחמת ששת הימים ולאחר מכן תקפה וכבשה מספר מוצבי אויב, ויחידת ההנדסה של פיקוד צפון, שציינו יובל שנים למלחמה ההיא. היינו שם.

כנס חטיבת אלכסנדרוני: חירבת ירדה, מצפה גדות, תל הילאל, תל דן

אירוע חטיבת אלכסנדרוני לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים התקיים ביום רביעי ה-7 ביוני 2017. התחנה הראשונה של קציני החטיבה כיום היתה בחירבת ירדה [אתר הנצחה ללוחמים שנפלו במלחמת תש"ח] ליד קיבוץ משמר הירדן, שם נאם המח"ט אל"מ יואב ירום שדיבר על הרוח של לוחמי 1967.

לאחר הסבר שטח על האיזור ועל הלחימה בששת הימים מפי המדריך אבשה, המשיכו כולם באוטובוסים ורכבים לאתר מצפה גדות לארוחת צהריים ולהסבר על מהלכי החטיבה מפי אמנון נבר, יו"ר עמותת אלכסנדרוני.

התחנה הבאה היתה סמוך לדרך מע"צ (כביש 918) צפונית לחניון דרדרה, בשטח הצופה אל תל הילאל, שם סיפר המ"פ דאז, יואב חורין, על כיבוש המוצב הסורי שעליו פיקד בשעות לפני הצהריים של ה-9 ביוני 1967. בתחנה הבאה בתל דן שמעו קציני החטיבה הסבר מהמ"פ מיכה ארנון מגדוד 34 על הלחימה באיזור זה, כולל תקיפת קיבוץ דן, על-ידי הסורים בבוקר יום שלישי ה-6 ביוני 1967.

אבשה מול קציני אלכסנדרוני בחירבת ירדה

מבט מחירבת ירדה אל הרמה הסורית לשעבר

מח"ט אלכסנדרוני אל"מ יואב ירום

המור"ק והמפות מתנופפים ברוח של מצפה גדות

אמנון נבר מסביר על לחימת חטיבה 3 בששת הימים

מפקדים במיל' של חטיבת אלכסנדרוני מקשיבים לסיפור הלחימה מלפני 50 שנה

עם יואב חורין המ"פ שכבש את תל הילאל

שם הרי גולן. אמנון נבר (מימין) ויואב חורין מול גזרת תל הילאל

בחלק המרכזי של היום פגשו מפקדי אלכסנדרוני את יואב חורין, שהיה מ"פ ג' בגדוד 33, ופיקד על כיבוש מוצב תל הילאל. ממצפה גדות ירדנו לכביש 918 – דרך מע"צ המפורסמת בשנות ה-60. העצים משני צידי הכביש הם אותם עצים של פעם, רק הדרך השתנתה מכורכר לכביש אספלט כיום. קילומטר צפונית לחניון דרדרה [מוצב אשמורה ב-1967] ירדנו מהכביש מזרחה ונעמדנו מול המדרגה הראשונה של הרמה הסורית. בין פג'אר [נחל שוח] בצפון לנחל הגילבון בדרום, והשקפנו על תל הילאל – שהיה היעד הרציני הראשון שצה"ל כבש ברמה הסורית במלחמת ששת הימים.

חורין סיפר על אימון שעבר גדוד 33 לפני המלחמה בכרמל, כשהכוחות הונחתו בהליקופטרים ותרגלו את כיבוש הרמה הסורית. רוב חיילי הגדוד עברו מסלול חי"ר, אבל כמות לא מבוטלת היו חיילים מבסיסי הדרכה או עולים חדשים שעברו אימון קצר בלבד. תפקיד חטיבה 3 היה הגנה על עמק החולה, אבל מח"ט 3 מנו שקד היה מפקד שאפתן שלא התכוון לרבוץ במחפורות כשכוחות צה"ל יקבלו את הפקודה לתקוף.

המ"פ במלחמת ששת הימים מגדוד 33, יואב חורין, מספר על כיבוש תל הילאל

ב-6 ביוני תקפו הסורים את משק דן בצפון ואת מוצב אשמורה בגזרה המרכזית שאותו החזיקה פלוגה מגדוד 32. המוצב הישראלי שישב בשטח נחות ונשלט, כמעט שנכבש. גדוד 33 הגיע לסייע והדף את הסורים. חורין הגיע לשם עם הג'יפ שלו, וזמן קצר לאחר שירד ממנו הוא נפגע מתול"ר ועלה באש.

בצהרי ה-7 ביוני היה פיקוד צפון להפעיל תוכנית התקפה מוגבלת בצפון הגזרה על-ידי חטיבת גולני, כשעל חטיבה 3 הוטל לבצע התקפות הסחה. הפלוגה של חורין יועדה לתקוף את מוצב דרבשיה שבאיזור גונן, אבל סמוך לתחילת ההתקפה הגיעה הוראת ביטול.

בבוקר ה-9 ביוני, עם הינתן הפקודה לתקוף את הרמה, הוזעק גדוד 33 לקבוצת פקודות, שעיקרה היה כי הסורים בנסיגה והמשימה היא לכבוש עם שתי פלוגות את דרדרה הערבית ואת תל הילאל. פלוגה ג' בפיקודו של חורין קיבלה את משימת כיבוש תל הילאל. תוכנית הגדוד היתה תנועה גלויה דרך אשמורה, עלייה לדרך הפטרולים הסורית ותקיפת המוצב מאחור (ממזרח).

חורין קיבל תצ"א לתכנון העניינים. ניתנו לו מספר דקות. חורין סיפר למפקדי אלכסנדרוני כיום כי ראה מיד שהביצור העיקרי פונה דרומה ואחורה. מוצב תל הילאל היה חפור היטב, מוקף בשתי גדרות פנימיות וגדר חיצונית וביניהם מוקשי נ"א. השטח שמתחת לתל היה חשוף כולו ושרוף. מצפון לתל היתה דלתה ענקית של נחל פג'אר, וחורין העריך שהיא יכולה לאפשר תנועה במסתור, ומשם הגעה מצפון אל מרגלות התל, שנמצאות בשטח מת לגבי הסורים שיושבים למעלה. חורין שינה את התוכנית, קיבל את האישור, חזר לפלוגה שלו, נתן תדרוך קצר והעלה אותם על משאיות. רגע לפני שיצאו לדרך הגיע המח"ט שקד לתת תדרוך קצר בעצמו. דבריו היו פשוטים: כל אחד לוקח את מה שהוא יכול.

חורין מיקם בסיס אש, הראה לקציניו את היעד והם יצאו לדרך מכיוון צפון-מערב כשהם נכנסים אל הסבך הקוצני של שיחי פטל בנחל פג'אר. התנועה היתה איטית כשהמג"ד יצחק חלפון, שייהרג בהמשך בדרדרה, מאיץ בו ללא הרף. בינתיים הפעיל המג"ד כוח עתודה של כ-30 חיילים לפי התוכנית המקורית – תנועה גלויה לכיוון דרך המוצבים הסורית ומשם תקיפת תל הילאל מדרום. הסורים המתינו עד שהכוח יתקרב ואז פתחו עליו באש מדויקת.

יוני 2017, יואב חורין מתאר את מה שעשה לפני 50 שנה

בינתיים פלוגה ג' צלחה את הדלתה, נצמדה לתחתית התל, התקדמה עד ל"שבעת האלונים" – שבעת העצים שנמצאים מתחת ליעד, שם עצרה להתארגנות בשטח מת ולאחר מכן טיפסה עד סמוך מאוד לגדרות. בנקודה זו הפעיל חורין תוכנית אש מאסיבית, שכללה מרגמות ואף תותחי 155. לאחר מכן נפרצו הגדרות עם בונגלור והלוחמים פרצו אל הקו הראשון של העמדות כשהם רצים בשדה מוקשים (ללא נפגעים) ושטפו פנימה ללא התנגדות.

הפלוגה השתלטה על מרכז היעד, שנראה ריק. אולם רבים מהסורים עדיין לא נטשו. הם התרכזו בחלק הצפוני משם הגיעה עיקר ההתנגדות, שגרמה לארבעה הרוגים ומספר פצועים. לאחר קרב קצר הוכנע תל הילאל. בשעה 1215 לערך נרשם ביומן המבצעים של פיקוד צפון – תל הילאל בידינו.

שבעת האלונים מתחת למוצב הסורי לשעבר בתל הילאל

האירוע הבא שבו תשתתף עמותת אלכסנדרוני יהיה בעוד כחודשיים, בחנוכת אנדרטה בראש פינה לזכרם של שמונה מלוחמי חטיבה 3 שנהרגו ב-6 ביוני 1967 מפגיעת פגז סורי בתעלה שבה הסתתרו מפני ההפגזה, מאחורי בניין המשטרה. מי שעבד על העניין בשנה האחרונה ביחד עם מועצת ראש פינה הוא יו"ר עמותת אלכסנדרוני, אמנון נבר. פרטי האירוע נחשפו לראשונה לפני כשנה כאן בבלוג נעמוש.

כנס הנדסה פיקוד צפון: גבעת האם, תל פאחר, חורשת טל

האנדרטה במרומי גבעת האם לציון פעילות חיל ההנדסה ברמה הסורית במלחמת ששת הימים

אנדרטת ההנדסה על לחימתה במלחמת ששת הימים הוצבה לאחרונה על גבעת האם, והיוותה גאווה מיוחדת עבור אנשי החיל שציינו 50 למלחמת ששת הימים, ביום שלישי 6 ביוני 2017.

בתקופת ההמתנה במאי 1967 עסקו יחידות ההנדסה בצפון בעיבוי קו הגבול – הנחת שדות מוקשים, בניית עמדות, התבצרות ואספקת מים וחשמל. במהלך הלחימה באיזור המאמץ העיקרי בגבעת האם עסקו אנשי גדוד 602 בפתיחת ציר מדן לכיוון מסעאדה, בפריצת דרכים במקומות נוספים, בסילוק פצצות ונפלים, נטרול בורות יקוש ועוד.

אירוע הנדסה פיקוד צפון, שבו השתתפו מפקדים מהעבר ובהווה, החל בסיור בגבעת האם ובתל פאחר, ולאחר מכן בארוחת ערב וטקס בחורשת טל. במסגרת זו התקיים פאנל שאותו הינחה אל"מ זכי יפת, מפקד הנדסה פיקוד צפון כיום. דוברי הפאנל היו אבישי כץ, שהיה מג"ד 602 בששת הימים ופיקד על פריצת הצירים לרמה הסורית; יגאל וולק, שהיה מ"פ בגדוד ופעל ת"פ חטיבה 1, וישע כהן שהיה מ"פ צמ"ה בגדוד 602.

מפקדי ההנדסה בששת הימים. מימין: המ"פים ישע כהן ויגאל וולק, והמג"ד אבישי כץ

ישע כהן סיפר כי את תקופת ההמתנה החל בשטח 100 על יד איילת השחר, שעבר שבוע שלם עד שקיבל את הכלים (טרקטורים ודחפורים), שהיו כולם מגוייסים. ישע: "בין הכלים היו טי.די 24, אני לא יודע אם יש פה אנשים שזוכרים, שהסכין שלו היה מורם על ידי כבל. לעבוד איתו בבזלת זה דבר בלתי אפשרי. לא היינו הפלוגה היחידה של צמ"ה בגזרה. היתה פלוגה נוספת מגדוד 570 של פיקוד צפון. אחרי עשרה ימים שהפלוגה הזו עבדה במקביל אלינו, את המ"פ שלה שלחו הביתה. למה? כל המפעילים היו בעלי הציוד, אף טרקטור שלהם לא עבד, הם לא רצו לעבוד. גייסו את הכלים עם הבעלים, והם לא רצו לעבוד. אז הכפיפו את הפלוגה הזאת אליי והיינו שתי פלוגות. היינו פרושים מנחל בזק ועד מטולה. האלוף דדו אמר שממטולה וצפונה שם תהיה תזמורת צה"ל. עד כדי כך הוא היה שחצן.

"המשימות היו הכנה והתבצרות של הכוחות. מי שעובר היום בדרך לגבעת האם, תל אבו חנזיר, יש שם חורשת אקליפטוסים, ואת המחפורות שעשינו עד היום שם. הטנקים של חטיבה 8 ישבו שם. עשינו גם גשר כלובים בנחל דן דרומה. אגב, אחד הסמלים שלי התערב איתי שהוא יכול להיכנס למים של דן ולהיות שם עשר דקות. אמרתי לו זה בלתי אפשרי. הוא היה עשר דקות במים שהטמפרטורה שלהם זה 12 מעלות. אחר-כך קיבל חופשת שבת ולא חזר. ביררתי איפה הוא והתברר שהיה בבית חולים.

"אחרי המלחמה קיבלנו משימות רבות. הוטל עלינו לפנות שלל עם הציוד המכני. העמסנו טנקים שנפגעו, בעיקר טנקים סורים, וציוד אחר. משימה אחת עיקרית שקיבלנו זה להרוס את כל הכפרים והבסיסים הצבאיים של הסורים מגב ההר ועד לגבול, ואת זה עשינו בצורה מאוד יסודית, אפשר להגיד. בזמן המלחמה כוחות שלי היו מפוזרים. חלק עם גולני, חלק עם חטיבה 8, חלק במאמץ של גונן וחלק במאמץ של גבעת חמרה. מיפקדת הגדוד התיישבה בקונייטרה, כולל המג"ד. יום אחד הביאו לי החבר'ה שוקולד משלשל. אז באתי לגדוד, כיבדתי את כולם כולל את אבישי ולמחרת בבוקר ראיתי שמונה תחתונים על חבל תלויים".

אל"מ זכי יפת, מפקד הנדסה של פיקוד צפון, מאזין לדברי אבישי כץ

המג"ד אבישי כץ: "התוכנית שלנו שעל פיה פעלנו במלחמה – הפלוגה של יגאל הלכה על הציר מהבניאס לרמת הגולן. ידענו שהוא גם עשוי להיתקל במוצבי אויב. ישע עם פלוגת הצמ"ה היה עם המאמץ העיקרי, ואני מזכיר לכולם שהיינו גדוד לא משוריין. לא רק שהיינו לא משוריין, גם לא היו לנו כלי רכב משלנו. בעלייה לגולן היו לנו הרבה דחפורים אזרחיים שקיבלנו מהמשקים, ועל גבי הדחפורים הושבנו לא מעט אנשים כדי לעלות למעלה. זה היה מצב משונה שגדוד הנדסה שאין לו רכב קרבי משוריין מסייע לכוחות משוריינים לכבוש שטח, אבל זה מה שהיה.

"צריך לזכור שבתוך כל זה שאנחנו מתכננים – מתקילים אותנו. פתאום אני מקבל הודעה ששולחים לי גדוד של מה שקראו 'פלסי משמר'. זאת אומרת, הנדסה קשישים. שלחו לי אותם כדי שהם ימקשו את כל עמק הירדן, שסורים לא יוכלו לתקוף. אז אני מצד אחד עסוק בתכנון ההתקפה ומצד שני יש לי את פלסי המשמר. כשהתחילה המלחמה, לא היה לי סמג"ד. הרמתי טלפון לאיתן ליאור עליו השלום, ואמרתי לו – איתן תבוא מיד. זה היה מבחינתי עזרה לא פשוטה, כי אתה מארגן גדוד מילואים, אין ציוד, כל הכלים מגוייסים, אין לנו כלי צמ"ה צבאיים, ומצד שני אתה מתעסק עם הנחת מוקשים בכל הגליל, שזה היה טירוף. הגענו לזה שהצלחנו להתארגן ולארגן את הכוחות, זה היה סיפור בפני עצמו, ולמזלנו היתה תקופת המתנה שלא היתה מיד מלחמה. ממשלת ישראל המתינה ורצתה לראות לאן זה הולך, ואני לא אגיד 'למזלי הטוב', אבל היה לי בגדוד צוות מפקדים יוצא מהכלל והגדוד ביצע את המטלות שלו בצורה הכי טובה. קיבלנו הרבה מאוד שבחים".

דור מפקדי ההנדסה מודל 1967

יגאל וולק: "אני למעשה משלבי ההתארגנות, אבישי אמר לי אתה תלך לגולני ותעסוק איתם בתכנונים. הייתי ת"פ אצל יונה אפרת [מח"ט גולני]. היו הרבה מאוד תכנונים וקבוצות פקודות. החטיבה ישבה באיזור פילון ורצתי לשם הרבה מאוד. החבר'ה היו מניחים שדות מוקשים בשדות של הקיבוצים בין העצים. כחקלאי כאב לי הלב. היה נוסע טרקטור עם מחרשה בסכין אחת ופותח תלם, ואחריו נוסע סיקס פילר – כלי ממלחמת העולם השנייה עם שישה סרנים, שניים אחוריים ואחד קדמי – עם מוקשים, והחבר'ה מורידים, מחמשים ומכניסים לתלם. את כל זה אחרי המלחמה היה צריך להרים.

"אני עסקתי בתכנון עם גולני והייתי מנותק ממשימות הגדוד. כולם ישבו במחפורות, קיבלנו הרבה מאוד אש, אבל אף אחד לא נפגע. ביום הלחימה קיבלנו שני טרקטורים מישע, תודה רבה לך, הכל היה בסדר. הכלים היו מגויסים, והיה בשפע. למעשה את כל העבודה שלנו קיבלתי באמת אחרי בקשה. גולני נתנו לי זחל"ם אחד, זחל"ם בנזין, כדי שאוכל לנייד ציוד לכוחות. נכנסנו בין גבעת האם לתל עזזיאת, שם היה זחל"ם פגוע, עברנו אותו וזו היתה חוויה קשה לראות את החיילים השרופים. התקדמנו, בשלב מסוים קיבלנו אש מהאגף הדרומי, ושתי מחלקות לפנים ומחלקה לאחור, ואנחנו מסתערים, וחיסלנו איזה קן צרעות שהפריע לנו.

"המשימה העיקרית היתה להכין את הציר עד לכביש המערכת הסורי, ומשם לשבור ציר וללכת לכיוון הבניאס. הגענו לפנות ערב וראינו שהגשרים מפוצצים. הכנסנו את הכלים לעבודה וביצענו עוקף מעניין דרך הבניאס. תוך כמה שעות היה ציר עוקף מסודר. למחרת נענו על הציר המרכזי לכיוון מסעאדה. נתקלנו בשני בורות יקוש, אחד היה מפוצץ ואחד מוכן לפיצוץ. הורדנו את המנגנון, את הבור השני מילאנו מהסלע והתקדמנו הלאה. באופן כללי, מרגע שהסורים נשברו הגענו עד לתל אבו נידה בלי הפרעות. בערב הסיום שחטנו שבע פרות שחיטה כשרה, הביא נשים והיתה מסיבה יפה מאוד.

יגאל וולק מציג את השי שקיבל באירוע – פיסה מגשר ביילי שהיה חלק ממערך הגישור של ההנדסה בשנות ה-60 וה-70 

ישע: "בשישי לחודש הייתי צריך בשבע בבוקר להיות בפיקוד, להיפגש עם האלוף ולקבל הדרכה לגבי פעילות של הצמ"ה. אני מגיע ואז דדו אומר לי – 'ישע בוא, אנחנו התחלנו את המלחמה'. אנחנו יורדים למטה ואני שומע ממנו שהמטוסים יצאו, המטוסים הפגיזו, התחילו לחזור. הציפיות שלי היתה שכל עמק החולה, שאתה רואה מצפת ועד עמק הירדן, הכל יהיה מופגז – וכלום. אחרי שעה התחילה הפגזה לכיוון חולתה וראש פינה. אבל יחסית למה שאני ציפיתי זה היה ממש חלש. זאת היתה ההתרשמות האישית שלי מתחילת המלחמה".

וולק: "באופן כללי, חיל הנדסה כחיל הנדסה חייב לעבוד ביחידות עצמאיות. המסגרות ההנדסיות הן לא מסגרות גדולות, והן עובדות מפוצל. ואני חושב שמהתקופה שהשתמשנו בדקר והלכנו ברגל, כולם מבינים שבלי חיל הנדסה מלפנים שום כוח לא יתקדם. את הלקח הזה למד צה"ל, היום כל ארגון היחידות וכל הציוד, חיל הנדסה עשה כמה צעדים גדולים. היום זה לא חיל מסייע, אלא חיל עיקרי. חיל הנדסה צריך לדעת את הכל בתור חיל. כי כל פעם אתה בחזית, או בעורף או באגף. ואני מקווה שגם החיילים של היום מתקדמים בהתאם".

אבישי כץ: "אחד הלקחים הכי משמעותיים שלמדתי בצבא, והלקח הוא לקח שמבחינתי כמו חצוב בסלע – הצבא זה גוף היררכי. הוא מתחיל בשר ביטחון ואחר כך יש רמטכ"ל ומתחתיו מחלקת מבצעים, ויש אלוף פיקוד ויש קצין מבצעים ובסוף יש איזה סמל. כשהפקודה יוצאת מהרמטכ"ל עד שהיא מגיעה לשטח, יכולים להשתנות דברים, ולכן חשוב שקצינים צעירים, אפילו סג"מים, יוכלו להפעיל שיקול דעת ולא לבצע פקודות באופן עיוור".

—————————————

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “חטמ"ר 3 והנדסה – אירוע 50

    • בדקתי כעת בתמונות שאיתי: המפה על גבעת האם של חטיבה 8 מופנית מזרחה. מפה דומה על קרבות חט' 1 קיימת והיא מופנית צפונה. שני שלטי המפות הם חדשים היות והקודמים היו אכולים ולא ניתנים לקריאה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s