נעלם סיפורה של סיירת גולני?

כתבה במעריב מביאה קולות המנסים לשפר את חלקה של סיירת גולני בקרב על תל פאחר * האם אכן הוקטן סיפורה של הסיירת ונגרם עוול למ"פ רובקה אליעז? האם גדוד 12 מנסה לנכס לעצמו תהילה שאיננה מגיעה לו? * הלוחמים מאותו קרב והקוראים מוזמנים להביע את דעתם 

הכתבה במגזין סוף שבוע של מעריב

כתבה חדשה על קרב תל פאחר התפרסמה במעריב ביום שישי 17.6.2017, מאת רן אדליסט – לקריאה לחצו כאן. הכתבה [או בעצם מאמר של הכותב] מביאה את סיפור הקרב מנקודת מבטה של סיירת חטיבת גולני, או ליתר דיוק מנקודת מבטו של דוד כהן, שהיה מפקד הסיירת עד 1966 ושימש במלחמת ששת הימים יד ימינו של המ"פ שהחליף אותו, רובקה אליעז.

דוד כהן, לימים תא"ל בצה"ל, היה בכוח הסיירת שנכנס בשלהי הקרב ללחימה בתעלה הצפונית של תל פאחר, והשתתף באחד הסיפורים המזוהים ביותר עם הקרב – הלחימה פנים אל פנים של רובקה בקצין סורי בתוך תעלה, לאחר שהתחמושת בנשקם של השניים אזלה.

אדליסט, שפגש את דוד כהן בתל פאחר באירוע היובל שערכה חטיבת גולני ב-8 ביוני 2017, הציג בכתבה את כהן כמי שבא לייצג את רובקה. מכיוון שבכתבה מופיעים מספר משפטים מעוררי מחלוקת שמציגים את הקרב בזווית שונה, לפחות על-פי מה שידוע לנו, אנחנו מביאים את המאמר הזה לשיפוטם של הקוראים שמוזמנים להגיב.

יצוין כי במהלך אותו יום נשמעו טענות כלפי הספר "תל התעלות" שיצא לאחרונה, לפיהן הספר גימד את חלקה של סיירת גולני וגרם עוול לרובקה. במה גימד ובמה גרם עוול – עדיין לא זכינו לשמוע.

הנה כמה משפטים מתןך הכתבה במעריב:

"איכשהו, ההסתערות של הסיירת על התל נבלעה במהומת ההסתערות של גדוד 12, ואיכשהו נשמטה ממורשת הקרב".

"…אלא שסיפור האמת עשוי לפגוע במשפחות חללים, שבועת הכאב שלהן מוגנת על ידי סיפור משופץ. ובתוך כל הדילמות האלה, כשגדוד 12 דוחף את עלילות הגבורה שלו, נעלם סיפורה של סיירת גולני, שביצעה את הפעולה המתוחכמת ביותר על התל ונבלעה בהמולת הקרב הנורא ובהמולת קרב הבעלות על הזיכרון".

"…על דעת עצמו, בעצה אחת עם דוד (מי שואל את המח"ט? מתריס היום דוד), מארגן רובק'ה כ־30 לוחמים בשבעה זחל"מים, כמה ג'יפים וקומנדקר, ונע לעבר התל. בדרך הוא מתקשר לחפ"ק החטיבה ומדווח לאפרת: אנחנו על דרך הנפט ויכולים לעזור אם יש בעיה. ובעיה אכן הייתה. גדוד 12 תקף מצפון לדרום כשהוא נקלע לשטח ההריגה של הסורים וכל הזחל"מים שלו עולים בלהבות למרגלות התל. אפרת אומר לרובק'ה: או־קיי, תעשה מה שאתה מבין. אין פקודות, אין תוכנית".

"רובק'ה והסיירת מאגפים את התל ממזרח, מגיעים לשער המוצב שעל התל ומדווחים. הפקודה שקיבל הייתה לנוע מאה־מאתיים מטר דרומה ולהיכנס לערוץ שמתפתל בעקלתון ומגיע ללב המוצב".

"רובק'ה מוביל בתעלה שחוגרת משער המוצב צפונה ומזרחה, ודוד אחריו. "אנחנו מנהלים שם קרבות פנים אל פנים כמו בסרטים ויותר גרוע", הוא משחזר".

"…ובינתיים ממשיך רובק'ה את דרכו בתעלה אל השטח החיוני ששולט על המוצב והמדרון, וכובש אותו. אחרי המלחמה רואיין על ידי יעקב ארז מ"מעריב" וסיפר לו שדוד הציל את חייו".

——————————————————

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “נעלם סיפורה של סיירת גולני?

  1. לא חבל אחרי מחקר של 4 שנים לחזור ולעסוק – מי הרג את מי ומי עשה או לא עשה טעות. בואו נכבד את זכר כל הנופלים ללא חלוקה בין היחידות.

  2. ציטוט מאחד הציטוטים בפוסט: "הסיירת מאגפים את התל ממזרח, מגיעים לשער … הפקודה שקיבל הייתה לנוע מאה־מאתיים מטר דרומה ולהיכנס לערוץ שמתפתל בעקלתון ומגיע ללב המוצב".

    נתעלם לרגע מבדיקת "הפקודה שקיבל". העובדות, כל עוד לא נשנה את המקובל על רוחות העולם, היו:

    איגוף הסיירת נעשה מדרום, משם המשיכו צפונה והגיעו לשער שבמזרח. אם כבר לנוע ללב המוצב, אז התנועה היא מערבה, לא דרומה.

    אבל השגיאות הן במקומות נוספים בכתבה:

    "גדוד 12 תקף מצפון לדרום". לא, התקיפה המדוברת הייתה ממערב למזרח (שלא כמתוכנן, כמובן).

    "אין קשר עם לוחמי גדוד 12 שעולים מצפון להם וחוטפים אש. אבל המג"ד קליין מצליח להבקיע כמעט עד פסגת המוצב, שם נהרג". המג"ד, ושאר הלוחמים שעלו עד אז, עלו ממערב (המג"ד עצמו, ולפניו עוד קבוצה קטנה, בעצם נכנסו בגיאיון שבין שני התילים וטיפסו על המדרון הדרומי של התל הצפוני).

    "בתעלה שחוגרת משער המוצב צפונה ומזרחה". התעלה הזו מובילה, משער המוצב, ממזרח למערב.

    "לוחמי הגדוד שעלו מצפון וממערב ללוחמי הסיירת". סוף-סוף משפט שהוא 'קצת' נכון: לוחמי גדוד 12 עלו, עוד קודם שלוחמי הסיירת התקרבו לאזור, ממערב, ובשלב מאוחר יותר איגפו מצפון ונכנסו ממזרח (ובכניסה זו הקדימו גם כן את הסיירת, כך ששוב היו ממערב לסיירת).

    הייתי מכתיר את הכתבה הזו בכותרת: איבד את הצפון.

  3. המחלוקת בין גדוד 12 לסיירת החלה עם סיומו של הקרב וגם ממרחק השנים לא התפוגגה.

    בראשית דרכו של הבלוג הייתי עד למאמצים הקדחתניים של דני ביזר לקיים תחקיר מקיף עם לוחמי הסיירת (בימים שעוד בקושי הכרתי את ביזר). אעיד כי דני ביצע עשרות רבות של שיחות ותכתובות ע"מ לאתר כמה שיותר חבר'ה מהסיירת ולאחר מכן לשכנע אותם להגיע. מהרגע הראשון הוא הבין שקל זה לא יהיה. כבר באותם ימים בהם ניסה להפיק את האירוע ולהביא אליו כמה שיותר אנשים הוא נתקל בתגובה נזעמת של מי מלוחמי הסיירת שטענו כלפיו שהוא מנסה להקטין את חלקה של הסיירת, ואף הגדילו ורמזו כי יתבעו אותו. כל זה עוד לפני שהמפגש עם הסיירת התקיים ונכתבה והתפרסמה אפילו מילה אחת.

    לצורך האירוע דני שכר מיניבוס של 21 מקומות. ביום האירוע התברר שגם פיאט אונו היתה מספיקה. למפגש הגיעו מאיזור המרכז רק שני לוחמי סיירת שהשתתפו בקרב ועוד אחד שהגיע מהצפון וחיכה לנו בתל פאחר עצמו. האירוע צולם והוקלט והדברים הובאו כאן בבלוג אחד לאחד (תחת הכותרת "כשהשמש שקעה במזרח") מפי שני לוחמים שהיו בכוח המ"מ יוני לוי ואחד שהיה בכוח של המ"פ רובקה. דבריהם הובאו גם בספר תל התעלות.

    עם השנים הפגשנו שלושה לוחמים נוספים מאותו קרב שהגיעו בג'יפ של סמל רימון ז"ל – שניים מהם היו בכוח של רובקה, ודבריהם פורסמו כאן. כן הובאו בבלוג דבריו של דוד כהן, ובספר פורסמו דבריו של רובקה כפי שהשמיע ב-1967 בפאנל חטיבת גולני וב-1973 במפגש שלו עם המשורר יעקב אורלנד,

    בסה"כ יש בספר תל התעלות עדויות של 14 לוחמי הסיירת כולל המ"פ רובקה וסגנו דוד כהן. מספר זה יחסית למספר הלוחמים מהסיירת שהשתתפו בקרב מהווה אחוז גבוה מאוד של דוברים. סיפור הלחימה של הסיירת הובא בספר במלואו, כך אני מקווה, ללא שמץ ניסיון לגרוע את חלקה או להקטינו. אם יש מי שחושב שפרט עקרוני זה או אחר אינו מוזכר בספר – הוא מוזמן לציין זאת ואם יתברר שהצדק עמו הדבר יתוקן במהדורה הבאה.

    יצוין כי הטענות כלפי הסיירת שהתפרסמו בספר (שעיקרן – ההמתנה הממושכת יחסית מחוץ למוצב ושליחת כוח הסמפ סולוביץ ואנשיו ללחימה בחלק הצפוני מבלי להצטרף אליו או להוביל אותו) הן מפי מפקדים שהשתתפו בקרב, כולל הסמח"ט משה גת שהגיע אל המוצב בשעה 18:00 ומצא את אנשי הסיירת מחוץ ליעד. שעת הגעתה של הסיירת אל התל ע"פ יומן הקשר הינה 17:20.

  4. אדליסט: אלא שסיפור האמת עשוי לפגוע במשפחות חללים, שבועת הכאב שלהן מוגנת על ידי סיפור משופץ. ובתוך כל הדילמות האלה, כשגדוד 12 דוחף את עלילות הגבורה שלו, נעלם סיפורה של סיירת גולני, שביצעה את הפעולה המתוחכמת ביותר על התל ונבלעה בהמולת הקרב הנורא ובהמולת קרב הבעלות על הזיכרון".

    סקרן להבין למה התכוון המחבר בדברים הללו. אנסה לבאר כמיטב יכולת ההבנה שלי.

    אדליסט: "כשגדוד 12 דוחף את עלילות הגבורה שלו"…
    הכותב מתכוון כנראה לכתבה במעריב שבועיים קודם על קרב תל פאחר שבה התראיינו 4 לוחמי הגדוד. יצוין שאף אחד מהם לא דחף את עצמו. מי שדחף אותם לספר את חוויותיהם הוא העיתון עצמו שראה לנכון להכין כתבה על הקרב שנשכח, ולזמן את הארבעה. אף אחד לא מנע מהעיתון להזמין לוחם אחד או שניים מהסיירת כדי ש"ידחפו" את עלילותיהם.

    אדליסט: …"נעלם סיפורה של סיירת גולני שביצעה את הפעולה המתוחכמת ביותר על התל ונבלעה בהמולת קרב הבעלות על הזיכרון".
    למה נעלם? לאן נעלם? ואיפה נבלעה? סיפורה של הסיירת מופיע בכל מורשות הקרב שהוציא צה"ל, ובכלל זה אהרן מגד בזמנו, ובפרט פרק מפואר במיוחד בספר הבלדות על קרב תל פאחר של יעקב אורלנד, וכעת בספר החדש שיצא. איש לא לקח מהם את התהילה ולא שכח שהם השתתפו בלחימה.

    "ביצעה את הפעולה המתוחכמת ביותר"
    הפעולה הזו היא לתקוף ממזרח. יצוין תחילה שגדוד 12 לא בחר מרצונו לתקוף את המוצב דרך שטח השמדה, אלא הנסיבות בשטח אילצוהו לכך. סיירת גולני הגיעה מהיכן שתוכנן, אבל לא עשתה זאת על דעת עצמה. את השבחים על "התחכום" צריך לקבל המח"ט שהודיע מפורשות לרובקה לנוע אך ורק מהדרך המתוכננת, וכך היה.

  5. סייג לחכמה שתיקה
    העלאת הנושא על ידי מי שמיתיימר להיות מליץ יושר למפקדו מחטיאה ואיננה משרתת
    ככל שידושו ויחפרו יגלו שתיפקודה של הסיירת היה הרבה פחות מהמסופר עליה
    לא מגיע לה שום תהילה ורק בזכות טוב הלב של המח'ט יונה שניסה לרצות את כולם
    זכה ראובקה בעיטור המופת חרף תיפקודו הלא כל כך מקצועי בעליל
    אוסיף ואומר גם לא קוליגאלי כלפי קצין בגדוד12 שעליו פקד להיכנס לתעלה עם חייליו בעודו נותר בחוץ עם חייליו שלו
    כך לא כובשים מוצב אויב

  6. "פעולה מתוחכמת" ???
    מהמשפט הזה לבדו אני מצליח להבין לגמרי את איכות הכתבה של רן אדליסט.
    השטחיות היא דרכה של העיתונות היום. למעשה של כל התקשורת (הכתובה, הטלביזיונית והאינטרנטית.)
    הרצון להדהים, כביכול. להביא "סקופ" כביכול. ללחוץ כותרת. זה כל מה שמעניין את העיתונאים ועורכיהם.
    לא הייתי נותן חשיבות לכתבה במעריב.
    קראתי אותה וזרקתי את העתון מתחת לספה. מחר אני אעטוף אתו דג מלוח.

  7. להסטוריון הנכבד אדליסט אם המחקרים שלך הם ברמה כמו העובדות שאתה כתבת בכתבה אז כל מה שכתבת ופרסמת לא שוים הרבה
    סיירת גולני לא הגיעה עם 7 זחלמים , אנא בדוק שוב את הנתונים
    גדוד 12 לא תקף מצפון לדרום , תחילה תקף ממערב למזרח
    זאת גבורה קצת יותר גדולה להתקיף משטח נחות עומת הפעולה המתוחכמת ( הרשה לי לגחך ) של הסיירת.
    כהסטוריון בעל שם פרובוקטיבי אפשר להתווכח על דעות ותאוריות אבל כהינך מציג כבסיס עובדות לא נכונות אתה משמיט תחתיך את את השליחות שלקחת על עצמך לייצג את הסיירת, באת לברך ונמצאת מקלל

  8. לא אתייחס לטון הכללי של המאמר של רן אדליסט אלא רק לעובדות.
    הייתי מגדוד 12 בכח של הסמ"פ סולוביץ'. בחלק השני של הקרב עלינו עם זחלם בודד, באיגוף מצפון על דרך הנפט והגענו לכניסה המזרחית של מוצב תל פאחר. בכניסה ראיתי ג'יפ, זחלם עם תותח וטנדר צבאי. קצין שהיה שם (רובקה, מפקד הסיירת) הורה לנו להיכנס לתעלות ולהיזהר שלא לפגוע בחיילי הגדוד שעלו לתל ממערב.
    נכנסנו לתעלה הצפון מזרחית כאשר סולוביץ' מוביל. בלוחמה בתעלות נהרג סולו ועוד חמישה, חייל אחד (אפרים עמדי) נפצע קשה וחשבנו שגם הוא נהרג. כך נשארנו רק יאיר ישי ואני בלב המוצב הסורי כאשר הסורים לא מפסיקים להילחם. אין לי הערכה כמה זמן עבר ואז הופיעו חיילי הסיירת עם הסמח"ט ועם רובקה.
    לא הייתי עד לתקרית בין הסורי לרובקה, אך יאיר ישי מספר שרובקה נקע את כתפו במאבק עם הסורי ודוד כהן נקע את רגלו. חיילים של הסיירת פינו את שניהם מהתעלות לכניסה למוצב.
    הקבוצה שנשארה, בפיקוד הסמח"ט, המשכנו בטיהור התעלות עד שהגענו לקצה המערבי של המוצב הסורי (השולט על המדרון ועל עמק החולה). בשלב זה כבר כמעט ולא הייתה התנגדות.
    מספר ימים אחרי הקרב ערך המח"ט, יונה אפרת, סוג של תחקיר על התל. כיוון שהייתי היחידי מכוח סולוביץ' שיכל לשחזר מה קרה (יאיר חזר לביתו) השתתפתי בשחזור. כאשר סיפרתי שרובקה הורה לנו להיכנס לתעלות אמר המח"ט לרובקה: "אתה היית צריך להיכנס עם חייליך ולא סולוביץ' .."
    אני לא בא להפחית מחלקו של אף אחד שלקח חלק בקרב הזה. אך קבוצה קטנה של חיילי סיירת השתתפה באקורד אחרון של כיבוש תל פאחר ורובקה פונה כעבור זמן קצר של לחימה בתעלות.
    צביקה איזנברג

    • ציטוט : " בחלק השני של הקרב עלינו עם זחלם בודד, באיגוף מצפון על דרך הנפט והגענו לכניסה המזרחית של מוצב תל פאחר".
      יש לי שאלה פשוטה לשאול – למה רק זחלם בודד עשה את האגוף הזה ?
      למה לא כל הגדוד ?!

      • שאלה מעולה והתשובה לה פשוטה

        עוד 3-4 זחלמים עשו איגוף מהכיוון הזה, כל אחד בחר נתיב אחר לאיגוף

        כוח של עזרא מ"מ המיוחדת

        כוח הסמ"פ

        והכוח של סולו

        הכוח של סולו מנה 4 זחלמים

        לאחר שכבשו את בורג' בביל חזרו לצומת הAMX / גיא ההריגה

        שם בהיעדר פקודה הוריד סולו את אנשיו שתפסו מחסות.

        על המקום נורו אש נק"ל וגם אש מרגמות סוריות.

        הד"ר "מלאים" 3 זחלמים לפינוי הפצועים הרבים שהיו במקום, כותב שורות אלו היה על אחד מהם ,באותו זחלם שכב גם שלמה סגל מ"פ ב' שבמהלך הנסיעה עד לפח"ח בקיבוץ הגושרים נפח את נשמתו.

        ונשאר זחלמ בודד עליו ציוות סולו 10 אנשים ועלו לתל.

        • לישראל ( ולמי שיכול לענות )
          בחכמה שלאחר מעשה ,
          האם ייתכן היה מלכתחילה לתכנן את התוואי הזה כתוואי הגעה לתל פאחר
          עבור כל הגדוד בפקודו של המג"ד מוסא קליין ז"ל ?
          לכתחילה דהיינו כתכנון מראש !

            • אני מבקש לשאול שאלת תם נוספת .
              למיטב ידיעתי חטיבה 8 הגיעה עד ציר הנפט ללא שום בעיה.
              רק לאחר מכן היתה הבעיה של טעות בניווט ובמקום לזעורה המשיכו לסיר אדיב ולקלע.
              וכאן באה שאלתי אם מישהו יוכל בטובו לענות לי.
              מדוע בתכנון הקרב גדוד 12 של גולני לא הצטרף בעקבות חטיבה 8 עד כביש הנפט,
              ומשם גלישה על כביש הנפט לכוון תל פאחר ?!

              • חטיבה 8 הגיעה לציר הנפט עם בעיה ענקית. לו הייתה מגיעה למקום הנכון, אזי גם גדוד 12 היה יכול להגיע בעקבותיה קרוב מאוד לעורפו של תל פאחר.

              • שאלות תם טובות יש לך

                יש לך אבל חוסרים בידע

                גדוד 129 טועה בניווט ובמקום למשוך שמאלה ומזרחה כמה מאות מטרים אחרי נעמוש ואז להגיע לדרך הנפט ליד זעורה ממשיל דרומה ואז עולה מזרחה ונתקל בעוקדה סיר אדיב ובקלע ושם מקיז את דמו.

                יתרת החטיבה מגיעה לדרך הנפט ואז מושכת ימינה לכיוון זעורה.

                הסטיות הללו גרמו לכך שכיבוש זעורה נדחה בשעות, ולכן גם לא יכלו לסייע לגדוד 12.

                דעתי , למרות שלא הייתה התניה כזו, אחד השיקולים של מוסה למשוך את העליה יותר צפונה ולהגיע לאיזור קשה יותר לעליה, שלא צלחה , היה השיקול הזה.

  9. לא הבנתי ממה אתם מתרגשים. הכתבה היא לא יותר מ"סיפור", שיש בו "שיפוצים" ו"צבע" ו"אווירה", והוא מיועד לרוב המכריע של קוראי העיתון שאין להם מושג מה ואיפה זה תל-פאחר ומה קרה שם (וחלקם לא יודע אפילו היכן רמת הגולן וכמה זמן נמשכה מלחמת ששת הימים). לא שווה להתרגז מכל מילה שנכתבת. זה לא תחקיר, זה לא סיפור היסטורי. תרגיעו.

    • באופן כללי, צודק המגיב מעליי. ועוד יותר באופן פרטי, שהרי מחולל הכתבה הוא ד"א, שעליו בכלל אין טעם לשאול ולהקשות ובטח שלא להתרגש.

  10. לפי יומן הקשר נחשול רובקה – 4, 4א 4ב סוף סוף מחפשים את האמת! אחרי כתבות הזויות של עיתונאים וגם לוחמים מסיירת גולני עם סיפורים לא מדויקים ובלי עובדות נכונות ולוח זמנים מדויק. (שזה בעיה של הכותבים והמגיבים כולל שלמה מן ודני ואחרים) ותגובות ראויות של המגיבים,

    מתבסס על רשת הקשר נחשול.
    א ) סיירת גולני עלתה לציר הנפט על דרך נקיה שחטיבה 8 כבר נלחמה בה והיתה בזעורה 16:25 – 16:56 בזעורה! מעל תל פאחר 16:45
    ב) 17:10 על דרך הנפט יורד לתל פאחר!
    ג) יושב מעל תל פאחר מדרום מזרח על דרך הנפט וצופה !!!
    ד) 17:16 – 4 רובקה מבקש פתח עשן אדום לזיהוי, נמצא לפני הכניסה.
    ה) 17:20 בתוך תל פאחר מפחד מכוח גולני שנלחם במוצב הדרומי, מפחד להיכנס למוצב הצפוני כדי לא להיפגע, נכנס ונלחם מספר דקות עם קרב מגע עם סורי !!!
    ו) 17:24 תל פאחר בידי
    17:25 הפסק אש
    עוד נלחמים מול צלפים??? (או שיורים על הסיירת מהדרומי) טען שיורים עליו מהדרומי בכניסתו לצפוני.
    ז) 17:29 סימן נוכחות בירוק שלא תהיה פגיעה בין הכוחות
    17:35 מזדהים הכוחות, 18:20 הקרב נגמר.

    התוכנית של גדוד 12 לא יכולה היתה להיות בציר לחימה זה בו עלו הכוחות לזעורה. התוכנית שנמסרה לגדוד 12 היא לבוא מאיזור עדסה בה לא היתה אפשרות לעלות. תוכנית זאת השגויה נמסרה מפיקוד צפון מח' המודיעין שגרמה לעיכוב בעין עדסה וגדוד 12 עם כוח השריון יכול היה במצב זה של פגיעה אנושה בכוח רק להתקדם צפונה.
    הצפון בזמן זה היה חסום ע"י כוח אש שפגע בכל הכוח. זחלמים וטנקים, וברירת המחדל היתה להסתער על המוצב כפי שזה נעשה עם אש מוגבלת של הטנקים שהיו בחסימה בין המוצב וחיילי גולני.
    המוצבים הסורים היו ערוכים להגנה ולא להתקפה וזה חלק מהמזל בכיבוש הרמה.
    כל הכוחות בכל הצירים נעו ולא עצרו למרות הנפגעים.
    כבוד ללוחמים.

    רשת הקשר הסיפור האמיתי. לוח הזמנים ברשת הקשר חשובה להבנת תרומת הסיירת
    לוחמי הסיירת היו חלוקים על הסיפור!
    הסיפורים תואמים את ספר השירים של יעקב אורלנד אשר מונה ע"י יונה אפרת להכין רשומון שבסוף לא חולק לחיילי גולני ולוחמים, היה רדוד, סילוף מגמתי ולא אמין.
    הסיירת הגיעה ללחימה ב17:20 ובשעה 18:20 נגמרה הלחימה עליה הוכרז 18:22.
    נכון בשכיבה של רגעים קריטים על הגדרות ע"י שירזי היה אות הגבורה ועל 60 דקות של הסיירת היה רק אות המופת! מפני שהיה קרב מגע דקות ראוי לציון ואחר כך דממה – תל פאחר בידינו.
    אין לוחם שלחם בכיבוש הרמה שלא מגיע לו כבוד על המתנה שניתנה למדינת ישראל – רמת הגולן.

    ברוש עזרא גדוד 377

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s