מסע ההלוויה יצא מתל פאחר

במלאת 50 שנה לנפילתו של יואל זבדי בקרב תל פאחר, יזם אחיו יורם טקס מיוחד לזכרו: שחזור המסלול שעשה בעלייה אל המוצב הסורי, הרגע שבו נפצע וההמתנה הממושכת לטיפול שלא הגיע * וגם: טקס דומה שערך אריק קילמן לזכר אחיו יוסי ז"ל

יוני 2017: יואל זבדי מוטל בוואדיון של תל פאחר

יואל זבדי נהרג בתל פאחר ביום שישי ה-9 ביוני 1967.

מסע ההלוויה שלו יצא ביום שישי ה-9 ביוני 2017.

הוא החל בכניסה לתל, משם פנו מוקירי זכרו אל הדרך האוגפת את המוצב וירדו אל מתחתיו, התחברו לדרך ההטיה ומשם המשיכו ועלו מהפיתול אל הוואדיון שבין שני חלקי המוצב, עד שהגיעו אל מול התעלות והבונקרים של החלק הצפוני, המקום ששם היה זבדי מוטל פצוע במשך קרוב לשלוש שעות ללא קבלת טיפול. זהו גם משך הזמן שבו שהו מלוויו במלאת 50 שנה לנפילתו, עד שהחמה התפוגגה לה וחשיכת ליל שבת התפשטה על התל.

את אירוע הזיכרון המיוחד הזה יזם האח ד"ר יורם זבדי, שהחליט לעשות את המסלול שעשה אחיו במהלך הקרב, ולאחר מכן להמתין בתל פאחר את משך כל אותו הזמן שבו שכב יואל פצוע, משווע לעזרה. חילוצו עם סיום הקרב קרה מאוחר מדי.

זבדי, כמו כל חללי ששת הימים ברמת הגולן, לא זכה להלוויה מסודרת. הוא נקבר תחילה בקבר ארעי בעפולה ביחד עם עוד כ-140 חללי צה"ל שלחמו על כיבוש הרמה הסורית, ולאחר שנה הועבר למנוחות בבית קברות ע"פ בקשת המשפחה – בהר הרצל בירושלים. גם כאן לא זכה ל"מסע הלוויה" כנהוג: כשבני משפחתו הגיעו בשעה שנקבעה על-ידי אגף ההנצחה במשרד הביטחון, התברר להם שיואל כבר נקבר.

מודעה שהתפרסמה בעיתונים ביוני 1968. שמו של יואל זבדי שובש ל"יגאל"

יואל זבדי, בן 19 וחצי, מפלוגה א' בגדוד 12 היה בקרב על תל פאחר בכוח אלכס קרינסקי, שהיה אחד משני הכוחות הראשונים שתקפו את התל חזיתית, ממערב למזרח. מסיבה לא ברורה הוא נשמט ביחד עם יוסי רימר מכוח אלכס, שעשה את דרכו לחלק הצפוני של המוצב. יואל ויוסי נתקלו במג"ד מוסא קליין בתחתית הוואדיון המחבר בין שני חלקי המוצב. בשלב כלשהו הגיע מלמטה המ"מ דני ביזר עם מספר לוחמים, והמג"ד צירף אליו את השניים.

כוח דני המשיך ועלה אל התל מהוואדיון. בהסתערות לתוך תעלה נפצע ביזר מרימון. חלק מאנשי הכוח בהובלתו של יוסי קילמן הסתערו מחדש פנימה. קילמן נהרג, דוד פופוביץ' ורימר נפצעו. פופוביץ' נחבש על-ידי יואל זבדי ולאחר מכן ירד בכוחות עצמו לקבל טיפול בתאג"ד. בהמשך ניגש יואל לדני הפצוע מתוך כוונה למשוך אותו למקום בטוח יותר, ואז נפגע מצרור בלסתו ובחזהו. "אני נחנק", לחש לדני, והמשפט שענה לו המ"מ נצרב מאז בבית משפחת זבדי: "סתום את החור באצבע".

תרשים לחימת כוח דני (מתוך הספר "תל התעלות")

זבדי נפצע סמוך לשעה 16:00, ורק בסביבות 18:30 פונה מהמקום ביחד עם דני על-ידי המ"כ יצחק חמאווי והקש"א סגן משה הראל.

למסע המיוחד הגיעו מלבד האח יורם גם רעייתו עדנה, הבן יואל-דב (ע"ש יואל ז"ל), הנכד אייל, הבת אילאיל, חברו של יואל, דב פופוביץ' שהשתתף בקרב ונפצע, ובנו יואל (גם הוא נקרא ע"ש יואל ז"ל) וטליה סופר, חברת ילדות של יואל זבדי מפתח תקווה.

בעלייתם לכיוון התעלה שבה נפצע יואל נתקלו בתמונה של יואל זבדי שהיתה תלויה על עץ. צילום זה בוצע על-ידי האב, ובו משקיף יואל מחלון הבית באחת מחופשותיו מהצבא. התמונה הממוסגרת שצצה לה ככה פתאום גרמה להתרגשות בקרב הנוכחים. האח יורם פרץ בבכי ואחרים מחו דמעות. מעתה רוחו של יואל שרתה על האירוע ביתר שאת.

המלווים ישבו כחצי שעה באיזור שבו נפצע קשה, כשהאח יורם הקריא את סיפור הקרב של הכוח, ודוד פופוביץ' הוסיף פרטים מעדות אישית על התגלגלות האירועים.

בנקודה זו הועלה בטלפון דני ביזר, שהקריא דברים שכתב באותו יום לזכרו של יואל:

סג"מ דני ביזר 1966

"יואל שילם בחייו כדי לחלץ חייל אחר מסכנת מוות. זוהי הקרבה שאין נעלה ממנה. החייל האחר הוא אני ולכן אזכור אותו עד יום מותי.

"המעשה של יואל הוא רגע השיא בסדרת האירועים שהתרחשה באותן שלוש השעות שנצרבו במוחי. מאותו רגע התברר שהאויב קרוב מאוד ועלול להתעשת ולחסל את יואל ואותי. עם ערב הגיעו אלינו והורידו אותנו אל התאג"ד. יואל הגיע חי אל הרופא הגדודי, שחשב שניתן לשלוח אותו לבית החולים החטיבתי. אבל לא כך קרה, ויואל נפטר בסבל קשה.

"יואל היה צנוע ונחבא אל הכלים, אבל על-פי מה שכתב היה בעל רגישות גדולה. נפש של איש הרוח ולא דומה ליתר החיילים בפלוגת הרובאים. המעשה שלו הוכיח כמה עצומה היתה רוחו.

"זכרו של יואל היה הגורם הראשי לחזרתי לנושא הטראומתי לפני שנים ספורות. אני מתנחם שהעלאת סיפור הגבורה של יואל עוזר בהנצחת זכרו ומכפר במקצת על חוסר ההתעניינות של מפקדינו במה שקרה לנו באותו יום. כמובן שהכאב של המשפחה גדול בהרבה משלי. התמוטטות האם וההשפעה על האחים לא נתפסת. המעט שאוכל לתרום היא סימפטיה לסבלכם".

יורם המשיך וסיפר לפרטים את כל הידוע לו על פציעתו והקריא את דבריו של ד"ר ג'קי הורנר, הרופא של גדוד 12, שיואל הגיע אליו באלונקה: "אני זוכר בחורצ'יק שהגיע אליי חיוור לגמרי, הוא שכב בשקט ואני הרגעתי אותו. אמרתי לו שתי מלים – 'יהיה בסדר'. יש פצועים טרום מוות. הם לא מדברים, הם כבר נמצאים באיזה מקום אחר".

יורם התייחס למשפט של דני – "סתום את החור באצבע". הוא לא חסך במלים קשות כשניתח את הדברים ודיבר על האכזריות הנוראה בהשארת פצוע בשטח, ללא טיפול ואף ללא תחבושת אישית. אם יואל היה מפונה תוך זמן קצר לטיפול, הדגיש, סיכוייו להינצל היו גבוהים. יורם אף הזכיר את דבריו של מח"ט גולני, יונה אפרת, על מחיר הדמים הגבוה בקרב על תל פאחר: "נהרגו לנו 22-20 בחורים טובים, זה תשלום סביר".

על כך הגיב יורם זבדי במרירות: "תשלום סביר? המשפחות השכולות משלמות על זה בריבית עד היום".

לאחר מכן חצו כולם את הגדרות מהוואדיון לתוך אתר תל פאחר, התיישבו ברחבת האנדרטה וסיפרו על יואל ועל אישיותו, דרך שירים שכתב ומכתבים ששלח למשפחה. על הבדידות, הפטליזם, שאלות ללא מענה, אהבתו לטבע, תקופת הצבא בחייו שהחלה מצידו באנטי כמעט מוחלט להצבתו ביחידה קרבית ועד להסתגלותו האיטית למצב, ועוד. כן דובר על התמוטטות אם המשפחה, מרים, כתוצאה מהטרגדיה ועל ההתמודדות של האבא שלמה והאחים יורם וגילי.

יורם דיבר על סגירת המעגל מבחינתו. שנים רבות הוא חי במועקה כבדה על שאיבד את אחיו הגדול, שאותו אהב והעריץ, וכעת עם השלמת 50 שנה למותו הוא מקווה שהמועקה תלך ותדעך. יורם ביקש משני ילדיו יואל ואילאיל ומהנכד אייל, שימשיכו להוביל לדורות הבאים את זכרו והמורשת של הדוד. הדמעות והחיבוקים העזים בין כולם בסיומו של האירוע המרגש ויוצא הדופן העידו שכך אכן יקרה.

המכתב האחרון של יואל הביתה ב-8.6.67: "אבא ואמא היקרים שלום רב, שמחתי מאוד לקבל אתמול את מכתבכם ולשמוע שאצלכם הכל בסדר ושכולכם מרגישים בטוב. אף אצלי הכל כשורה ואני מרגיש מצוין. איך עברו עליכם שלושת הימים האחרונים? אני מקווה שלא הוטרדתם במיוחד ע"י אזעקות למיניהן, ואני מניח שהחיים אצלכם נמשכו במהלכם הרגיל. אני מקווה שעכשיו נוכל להתראות בקרוב ולנסוע יחד לביקור בירושלים העתיקה ובכל שאר המקומות הקדושים, שמילדות חלמתי לנסוע ולבקרם. רק דבר אחד מצערני עד מאוד והוא שסבא לא זכה להגיע לרגע גדול ונשגב זה. הואר תמיד חלם שיום אחד יוכל לנסוע איתי לבקר בכל אותם מקומות שהם שוב שלנו. הוא תמיד אמר שיום אחד נוכל לבקר בכל המקומות הללו. חבל שהוא איננו ואינו יכול לבוא איתנו לטיול. שמחתי לקבל את שורותיה של גילי ולשמוע על כל חוויותיה הגדולות במלחמה הזו. אני מקווה שהיא מרגישה בטוב. מה נשמע אצל יורם? מיסרו ד"ש חם לגילי ויורם, וד"ש חם ומיוחד לסבתא. אסיים היום, בתקוה להתראות בקרוב ולשמוע מכם. נשיקות, יואל".

אלבום התמונות של האירוע

התמונה של יואל בוואדיון

יואל לפני גיוסו

באמצע הדרך, בדרך ההטיה. מימין: יורם ועדנה זבדי, טליה סופר ודוד פופוביץ'

מכאן החלה העלייה אל התל, אל הוואדיון המפריד בין שני חלקי המוצב בתוך סבך של קוצים, אבנים וגדרות

העלייה לוואדיון התנהלה באיטיות ובזהירות. בראש – אייל זבדי, נכדו של יורם

משפחת זבדי נעה בדבוקה אחת. מלפנים: אילאיל

מימיננו התנשא באיום החלק הדרומי של מוצב תל פאחר

במהלך העלייה בוואדיון התמוטט יורם זבדי מאפיסת כוחות. חיכינו מספר דקות עד שהתאושש והמשכנו

עדנה וטליה תפסו קצת צל עד שיורם יתאושש

החבורה המשיכה לטפס בוואדיון, יואל פופוביץ' נותר מאחור לצלם

היה יום חם והקוצים שלטו בכל מטר ומטר, אבל החבורה סחבה כל הדרך למעלה. ברקע מעט משמאל: גבעת עזזיאת

רגע של התרגשות והפתעה: יורם זבדי נתקל בתמונה של אחיו יואל זבדי ז"ל

יורם ועדנה בתחושה של הקלה ועצב בוואדיון של תל פאחר

עדנה והדוקטורים יואל ויורם

שלושה יואלים אי שם בתל פאחר

וכולם יחד

יורם זבדי מקריא מהספר על קרב תל פאחר. משמאל: יואל זבדי

יואל עם סבא יעקב זבדי [גאורג] שכה אהב

השתהות לעוד זיכרון מתחת לגשרון מעל תעלה

דוד ויואל פופוביץ'. יואל מנגן ושר שיר של החיפושיות שיואל זבדי אהב. רוצים לשמוע מה הוא ניגן? לחצו כאן

שיר שכתב יואל כשגולני שמרו על קו הגבול בירושלים, כחודש לפני מלחמת ששת הימים

מקשיבים לסיפורים על יואל מילדותו בבית הספר ובתיכון

אילאיל ברזילי, בתו של יורם

אחת התמונות האחרונות לפני המלחמה: יורם (עומד), יואל וידידה

יואל זבדי ואמנון שוקרון נהרגו בקרב תל פאחר 1967 ונפגשו באותו מקום ב-2017: אמנון שוקרון (מימין), בנו של אמנון שוקרון ז"ל, עם יואל זבדי הקרוי על שם דודו ז"ל

אזכרה – 50 שנה ליוסי קילמן ז"ל

שבועיים לפני הטקס שקיימה משפחת זבדי, ציין בתל פאחר אריק קילמן, אחיו של יוסי קילמן ז"ל, 50 שנה למותו בתאריך הפטירה העברי – א' בסיוון.

רב"ט קילמן היה אחד משני ההרוגים בכוח דני, ביחד עם זבדי. אריק קילמן שיחזר את נתיב העלייה של אחיו עם גדוד 12 – מגבעת האם ועד לדרך ההטיה שמתחת למוצב הסורי. מכאן עלה בוואדיון אל התל ביחד עם ביזר, שם המתין להם מנחם פישר, חברו של יוסי מקורס מ"כים, שסיפר עליו וניגן לזכרו בסקסופון.

דני ביזר (מימין) עם אריק קילמן

אריק קילמן ליד תמונת אחיו באנדרטת תל פאחר

יוסי קילמן (ממושקף עם העוזי כלפי מעלה) עם חברים לגדוד, 1966

דני ואריק בוואדיון המפריד בין שני חלקי מוצב תל פאחר. לכאן הגיע כוח דני בקרב על תל פאחר

עם מנחם פישר (מימין) חבר של קילמן מקורס מ"כים בגולני

———————————————————————–

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “מסע ההלוויה יצא מתל פאחר

  1. מרגש ברמות..יואל ויוסי,זוכר אותם היטב,כמו את שאר הנופלים..חברים לנשק גיבורים שאנחנו ששרדנו את התופת,חייבים להם את סלע קיומיינו בארץ הזאת…הם "מגש הכסף"..ואנחנו. השורדים נושאים את צלקות הקרב ונזכור את הנופלים לעד..

  2. אכן רעיון , רעיון שגם לא פשוט לביצוע.

    ויש לשבח את דני על המסע עם קילמן ואת שלמה על המסע עם זבדי.

    בלעדיהם כנראה שהמסע לא היה יוצא אל הפועל.

    תודה על השיתוף

  3. שבוע טוב.

    כמה הערות לשרטוט על התצ"א הצבעוני הזה (שמסיבה טכנית, ראיתיו לראשונה רק עם פירסומו בפוסט הנוכחי):

    א] ראשי החיצים של מס' 1, 4, ותחילת חץ מס' 3, כעת הם מול התעלה המובילה ממערב למזרח מהתעלה הזו (האמצעית משלושת התעלות היוצאות מהגיאיון) אל התעלה הימנית. אבל, וכפי שהערתי לא אחת, בתצ"א שצולם זמן קצר אחרי המלחמה רואים שהתעלה הזו (האמצעית) הייתה ארוכה יותר, ולפיכך, מיקום החיצים הנ"ל אמור להצביע על מקום דרומי מעט, שאינו נראה בתצ"א הצבעוני הזה (בדוגמת החץ המצביע על הכיוון השייך לכיתוב "עמדת טנק").

    ב] ראש החץ של מס' 3 מצביע על אחת התעלות (השמאלית מהשלוש הנ"ל, זו שמעליה הוקם בשנים האחרונות גשרון ברזל הנראה בתצ"א הזה. אמנם בעת הקרב התעלה הזו לא הייתה מכוסה בשום חלק שלה). אבל, מעדותו של יוסי רימר, עולה (ויש לזה גם סימוכין מעוד מקורות) שהוא נפצע בתעלה אחרת, זו המובילה ממזרח למערב ומכוסה בחלקה בגגוני פח (בערך מעל האות צ' במילים "רימר נפצע").

    ג] שמחתי לראות שבסופו של דבר התקבלה הדעה הקובעת את מס' 2 כמקום בו נפל קילמן (מטר אחד מערבה מהמקום המסומן בשרטוט זה בחץ השחור), בשונה מהמקום שנקבע בפעמים קודמות (ואינו נראה בתצ"א הזה.

    ד] מקום נפילתו של המג"ד הוא בקצה השמאלי של התמונה (המקום עצמו מוסתר בעצים).

    ה] היות וצויין כאן גם מקום נפילת המג"ד למרות שפועלו על התל עצמו לא היה במשותף עם לחימת כח דני (עם זאת, דני ראה, מהמקום בו שכב פצוע, את המג"ד בעלייתו לתל), אציין כי בשטח הנראה בתצ"א הזה נפלו עוד שני חללים: מכבר ציינתי לידיעה המצביעה על כך שקרוב לפתח התעלה ההיא (בערך מעל האות מ' במילים הנ"ל) התגלתה בסוף הקרב גופה, והבעתי דעתי שהכוונה לזו של אלכס קרינסקי (הגם שמקור אחר סיפר על מציאתה בתעלה המקבילה לה מצפון). בנוסף לזה, על פי אחת העדויות אני מעריך כי משה פינקס, מכח קרינסקי, נפל איפה שהוא בתוך תעלה הנראית משמאל לתמונה, זו שמעל הכיתוב "עמדת טנק"). כשתהיה לי הזדמנות אשתדל לפרט בנידון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s