חיכינו לסורים עם הכל

מי הפעיל את המטען לפיצוץ גשר הפקק? * למה גשר 5 טון בין חולתה לאשמורה לא היה עביר? * איך ברגע האחרון נמנע ירי על פלוגת אמ.איקסים של חטיבה 37? * וכיצד נראתה המנוסה הסורית מבית המכס העליון ומחנות עלייקה? * תחקיר מחלקת היסטוריה עם סא"ל אברהם אלתרמן, מפקד גש"פ 181 של פיקוד צפון בששת הימים

T-34 סורי פגוע בגזרת פיקוד צפון (צילום: אקספרס)

גש"פ 181 היה גדוד השריון של פיקוד צפון בפיקודו של סא"ל אברהם אלתרמן. למן תחילת תקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים היה הגדוד ת"פ חטיבה מרחבית 3 (חטמ"ר). הגדוד מנה כ-28 טנקי שרמן, שעמדו בשטחי כינוס באיזור מחניים ומשמר הירדן, על-מנת לקדם ניסיון תקיפה של הסורים מכיוון גשר בנות יעקב.

גדוד שרמנים נוסף שהיה ת"פ פיקוד צפון היה זה של 377, שהיה ערוך בגזרה הצפונית, באיזור דן וחורשת טל. שני גדודי טנקים אלה היו למעשה היחידים שהגנו עם פרוץ המלחמה על כל קו הגבול עם סוריה, כולל גזרת חטמ"ר 2 בכינרת.

בסיכומו של דבר, גש"פ 181 סייע לכוחות חטמ"ר 3 ו-2 בכיבוש דרדרה וג'לבינה, וביצע בעצמו את כיבוש בית המכס העליון, דיר סרס, מחנות עלייקה ועוד – כל אלה ללא התנגדות האויב.

דו"ח זה הוא תחקיר שנעשה למג"ד 181, סא"ל אלתרמן, על-ידי אל"מ וולך (לא ידוע מהי הגדרת תפקידו), כאשר מאוחר יותר בוצעה השלמת תחקיר בצורה מפורטת יותר ע"י רס"ן יעקב זיסקינד מחיל השריון (תח"ש) במסגרת מחקרי קרבות ששת הימים שנעשו ע"י פיקוד צפון. אלתרמן מפרט את פעולות הגדוד שבפיקודו.

מסמך נוסף בעניין זה שיתפרסם בקרוב הוא שאלות (ותשובות) שנשלחו למפקדי הטנקים של גש"פ 181.

מקור הדו"חות: ארכיון צה"ל. בכחול: הערות הבלוג.

נפתח עם לו"ז גש"פ 181 מתחילת יוני 1967 ועד לאחר סיום המלחמה.

לוח זמנים גש"פ 181 בקרבות הרמה הסורית

2.6.67: הגדוד בהיערכות סדן ת"פ חטמ"ר 3.

3.6.67: סד"כ שתי פלוגות טנקים: מ' + נ' + מיפקדת הגדוד = 28 טנקים.

6.6.67: שעה 0600 – המג"ד בתנועה מפיקוד צפון למחנה כינרת לביקור פלוגה פ' ת"פ חטמ"ר 2.

7.6.67 – שעה 0700: התראה לגדוד לביצוע מקבת. הגדוד בשטח המתנה במחניים. סמג"ד נקרא למיפקדת החטיבה לראש פינה. המח"ט בראש פינה, הסמג"ד נוסע אליו לשם. המשימה: חיפוי על גדוד חי"ר 33 לכיבוש דרדרה ותל הילאל.

8.6.67: הפקודות שקיבל הסמג"ד – להעביר את פלוגה נ' ת"פ גדוד 33, על מנת שיסייע לו לכיבוש דרדרה ותל הילאל. הכוחות: פלוגה נ' פחות מחלקה. פלוגה מ' מחלקה פלוס מחלקה מ-נ'.

9.6.67, שעה 09:00: מג"ד חוזר ומקבל פיקוד מהסמג"ד. משימת פלוגה מ' – תפיסת רכס נחלאים [צפונית מזרחית לכפר הנשיא] ישמש להטעיה, כיסוי בית המכס באש. הפלוגות פותחות באש.

שעה 10:00: הגדוד בתנועה למקומותיו. ביטול תפיסת רכס נחלאים ע"י פלוגה מ' והעברתה צפונה ליד גדות ומשם עליה לבצע אותה משימה.

12:00: מודיעים שגשר הפקק שקע (פגיעת פגז) וזה אינו מאפשר לתגבר את גדוד 33 ע"י טנקים. מכות ארטילריה על גדוד 33 בשטח כינוס בחורשת מע"צ.

13:00: מכת ארטילריה נוספת על 33 בשטח היערכות באשמורה.

14:00: גדוד 33 תוקף את תל הילאל ודרדרה בסיוע 181.

15:00: מח"ט 3 פוקד על מג"ד 181 לקבל פיקוד גם על 33. גמר כיבוש דרדרה ותל הילאל ע"י 33, מג"ד 33 נהרג (חלפון).

16:00: מג"ד 181 נע לדרדרה ומתחיל לארגן את הגדוד.

17:10: פלוגה נ' מעסיקה מקורות אש אויב לפי ציון מ"פ ד' מגדוד 33. מחלקת החבלה והסיירים של 181 מביאות מזון ומים ותחמושת ל-33 ועוזרת בפינוי פצועים והרוגים. מג"ד מרכיב כוח עתודה של פלוגה מגדוד 33 לאבטחת איזור הפעולה. מרגמות דגם ג' מ-181 מחפות על 33 בהתארגנותו.

22:00: מג"ד מגיע לחולתה (חפ"ק חטיבה 3). תכנון כיבוש ג'לבינה ע"י גדודים 32 תחתונה, 65 – עליונה, דרך 33 בחיפוי 181. ש' מתוכנן לחצות. האויב בג'לבינה מוערך מועט ביותר. לא ידוע על טנקים באיזור. פלוגת T-34 באיזור בית המכס העליון.

23:00: הכנות 181 להתקפה – מרגמות לתאורה מוצבות בדרדרה העברית. פלוגה נ' מתכוננת לירי לילה על ג'לבינה. סיירי הגדוד מסיירים בצירי ההתקפה.

01:30 (10 ביוני): גדוד 32 לא הגיע להתקפה, 65 מקבל משימת תקיפת וכיבוש מוצבי ג'לבינה עליונה ותחתונה. 65 מובל לעמדות היערכות ע"י סיירי 181. מג"ד 65 מוותר על הסיוע, רוצה לפרוץ בשקט.

03:00: תחילת תקיפת 65. סופג אש חזקה מג'לבינה. מבקש סיוע מ-181 בחילוץ נפגעים. סמג"ד 33 מקבל פיקוד על הגדוד מידי מג"ד 181.

04:30: גמר כיבוש ג'לבינה ע"י 65.

05:00: מח"ט 3 למג"ד 181 – אתראה לעלייה לרמה.

08:00: פקודת ביצוע ואיגוף דרך להבות הבשן, נאות מרדכי וחולתה, להיכנס לג'לבינה דרך ציר הפטרולים הסורי תוך השארת שתי מחלקות טנקים בגשר הפקק. טנק אחד שהיה בתיקון נע לאשמורה דרך גשר 5 טון [מחבר בין חולתה לאשמורה] ועובר עליו בלי להרסו, מצטרף לכוח בג'לבינה.

08:30: הגדוד מגיע לאיזור גונן ומקבל משימה – לנוע דרך ג'לבינה, לכבוש את בית המכס העליון ואת דיר סרס, ומשם לנצל הצלחה לעבר מחנות עלייקה.

10:00: תדלוק פלוגה מ' בדרבשיה, פלוגה נ' מובילה, מ' אחריה.

11:30: הגדוד באיזור בית המכס העליון. דרך הפטרולים נקייה מאויב. פלוגת סיור חטיבה 3 פלוס מחלקת טנקים כובשת את בית המכס התחתון ומצטרפת לפלוגתה בבית המכס העליון.

12:00: נראו טנקים באיזור צינור הנפט, יצירת קשר בין 181 וחטיבה 37 (5 ק"מ), לא בוצעה חבירה פיסית.

12:30: מג"ד מדווח למח"ט על מקומו, מקבל פקודה לגשת למח"ט בבית המכס העליון. מקבל אישור מהמח"ט לתקוף מחנות עלייקה. הגדוד בסביבות מחנות עלייקה.

13:00: שישה הליקופטרים שהביאו דלק ל-37 ירדו בטעות ל-181 בעלייקה ותדלקו את פלוגה נ' תוך דקות ספורות.

14:00: הגדוד תוקף את מחנה עלייקה מכיוון גבעה 509 (ממערב). התנגדות האויב בעלייקה אפסית.

15:00: סיום כיבוש מחנות עלייקה.

15:30: מתקבלת פקודה מהמח"ט לנוע למוצב השפך, להוות סיור אלים וליצור שם מגע עם גדוד 92.

16:00: תחילת תנועת הגדוד בציר עלייקה-סמסם-סנבר-שפך. מחלקה אחת נשארה בעלייקה (בטעות). פלוגת הסיור של חטיבה 3 במקביל בציר המערבי לשפך.

17:00: התנועה ללא הפרעות מצד האויב.

19:00: הגדוד באיזור גרבה, נכנס ללילה וממשיך בתנועה לשפך.

19:30: הגדוד באיזור משפע, נכנס לחניון לילה. מנסה ליצור קשר עם 92, אך משיג רק קשר אלחוטי.

20:00: פלוגת המיפקדה של הגדוד מגיעה לבית המכס העליון ושולחת לגדוד אספקה ותחמושת. הגדוד במשפע להתארגנות ומנוחה.

07:00 (11ביוני): פקודה ממח"ט 3 (באלחוט) לעבור ת"פ חטיבה 1 בקונייטרה. הגדוד נע בציר הכביש לקונייטרה.

12:00: הגדוד בקונייטרה ת"פ חטיבה 1 כעתודה להפעלה בגזרות גדודי החי"ר.

13:00: פלוגה פ' מצטרפת לגדוד בקונייטרה.

גשר הפקק 1966 בתקרית אש מול ג'לבינה [צילום: משה מילנר, לע"מ]

מסמך 2: סא"ל אלתרמן עונה לשאלות של אל"מ וולך (אין במסמך את פירוט השאלות)

שאלה 1 בנוגע ל-6.6.67. תשובה: "בתאריך זה נראתה תנועה באיזור ג'לבינה. אני הייתי במרכז פלוגה נ'. התנועה היתה צפונה (של האויב) וכמו כן התקרבות כלפי הגבול לעבר אשמורה. הוריתי לטנקים לנוע לעבר החורשה שהיתה לאורך התעלה מצידה המערבי, לעבור את התעלה לא יכלו מכיוון שעומס הגשר במקום לא הירשה זאת. והם פתחו באש לעבר האויב. התגובה הסורית האוטומטית היתה ירי על הישובים מסביב: יסוד המעלה, גדות, בני צפת".

שאלה ותשובה: "אם אשמורה עמדה ליפול אינני יודע, אחראי לה היה מג"ד 33 שהיה אחראי על גזרת חולתה. היתה תוכנית שאשמורה תקבל עיבוי טנקים דרך גשר הפקק. אך תוכנית זו היתה נכונה לתקופה של סוף מאי ותחילת יוני, כאשר מח"ט 37 אורי רוזנבלום [רום] היה אחראי לאיזור.

"גשר הפקק 'הלך' בתשיעי ליוני, והתוכנית היתה שאני עם טנקים עובר דרכו ותוקף נגד אשמורה אם יהיה צורך. מה שנכון הוא שאשמורה עמדה תחת אש חזקה כי היא במקום נחות לגבי ג'לבינה. האש באה בעיקר ממוצב ג'לבינה הצפונית".

עניין תותחי הנ"ט: "בין ה-9-5 יוני היתה פעילות נגד מטרות אויב נעות, בעיקר רכב גורר נ"ט. נראו חיילי אויב מציבים מקלעים כבדים ותותחי נ"ט באיזור.

שאלה ותשובה: "היה לאויב תרגולת כזו, שעם ערב היו מורידים תותחי נ"ט קדימה ועם שחר היו מעלים אותם חזרה. היו בקרים מסוימים שהם היו מתאחרים בהעלאת התותחים ואז היינו יורים אליהם".

שאלה ותשובה: "היתה פלוגה אחת בלבד, פלוגה פ', 4 טנקים, איתם היו 4 טנקים M-51 שהיו שם דרך קבע. עם גיוס הפלוגה שלי הגיעו גם 4 צוותות של הטנקים האלה, אך אינני יודע של מי הם היו. משער אני של חטיבה 37 או 45. והם פעלו עם פלוגה פ' עד סוף המלחמה. אישית נפגשתי איתם בקונייטרה ב-11.6.67 עם סוף המלחמה".

שאלה ותשובה: "נכון, בגזרת חטמ"ר 3 היה גש"פ 181(-) פחות הפלוגה בכינרת. היה גם גדוד 377 ת"פ חטמ"ר 3 כאשר שתי פלוגות היו בצפון והשתתפו בהגנת האצבע הצפונית, ושתי פלוגות היו אצלי בתוכנית סדן".

שאלה ותשובה: "נכון, הסיוע היה לא רק באש, אלא קיבלתי פיקוד על הגדוד. העברתי מרגמות וזחלים על הגשר 5 טון לדרדרה עצמה, שם היה הריכוז של גדוד 33. גשר הפקק היה כבר מפוצץ. הסיפור שאני שמעתי שמישהו פגע בהכנה של פיצוץ הגשר. נוסף לכך במאמר מוסגר שמעתי שמישהו עצבני הפעיל את ההכנה. על כל פנים הגשר קרס תחתיו כמטר אחד ואי אפשר היה להעביר עליו כוחות כי הוא עמד על בלימה.

"כמו כן הפעלנו מרגמות שלנו בסיוע להם, ואני חושב שמה שאיפשר להם להתארגן ולהמשיך אחר כך היתה האש שאותה מחלקה שנמסרה לפלוגת הסיור של חטמ"ר 3, סייעה להם להיחלץ מכיוון בית המכס התחתון. לאחר מכן שלפה מחלקה זו (שהיתה אגב מחלקה אחורית של פלוגה מ') את בית המכס התחתון ומשם נעה לבית המכס העליון.

"מכיוון שפלוגת הסיור לא נתנה הנחיות מדויקות למחלקת הטנקים שהיתה לסיועה, הצטרפה זו לפלוגתה בעת הירידה דרומה לעבר צפון הכינרת, אך המג"ד שלחה בחזרה למחנות עלייקה והודיע למיפקדת החטיבה במחלקת הטנקים שם, אך לא בא נציג ממיפקדת החטיבה והמחלקה נשארה שם עד שוב הגדוד בדרכו לקונייטרה והצטרפה אליו (המ"מ נהרג חודש לאחר המלחמה באימונים כאשר היו בשיתוף פעולה עם הצנחנים).

שאלה ותשובה: "פלוגה נ' בתוקף היותה ראשונה בציר התנועה כבשה את דיר סרס. בכניסה לדיר סרס ממערב, משני צידי הדרך, היה שדה מוקשים גדול ומסומן וגם ידענו עליו מראש. התוכנית היתה שהפלוגה נפרשת לצדדים ומחפה על מעבר מחלקה אחת על ציר הדרך. ואם גם ציר הדרך יהיה חסום, יפונה על-ידי מחלקת החבלה. כל הזמן נורתה עלינו אש קלה".

שאלה ותשובה: "את בית המכס העליון כבשה למעשה מחלקה מפלוגה מ', שעלתה עוד קודם לכן מבית המכס התחתון, ולאחר מכן הצטרפה אליה הפלוגה על הדרך המקבילה לתעלת המים ממערבה. כאשר פלוגה מ' התפרשה לכיוון בית המכס העליון, דיווח מישהו שהוא ראה שם מחלקת טנקים. המ"פ אייזיק זיהה שרמנים וצעק בקשר 'לא לירות', ואז הצטרפה הפלוגה".

שאלה ותשובה: "נכון, זו היתה פלוגה פ' ת"פ חטיבה 80, שפעלה במסגרת אוגדה 36. נעה כאמור בציר הזה וטיהרה אותו".

שאלה ותשובה: "נכון, לא הגש"פ כולו, אלא פלוגה פ' ממנו המ"פ סיפר לי סיפור כזה. המ"פ היה עזרא רון. לפי דו"ח המ"פ התנהל בין הצנחנים ובין מחלקת אויב קרב בצומת בוטמיה, כאשר הטנקים סייעו שם באש לעבר האויב".

שאלה ותשובה: "השאלה בחלקה הראשון אינה ברורה. בחלק השני העובדות נכונות. הפלוגה נבלמה ובשלב השני הגיעה תגבורת מפלוגה ב' (שתי מחלקות) ובסיוען נכבש המוצב תוך הסתערות".

שאלה ותשובה: "מחלקה 2-1 התבטא בעיקר בסיוע אש. לא מצוין מספר הגדוד. אם הגדוד של לוי חופש היה 65, הרי שזה נכון".

שאלה ותשובה: "חיובי, היתה התחברות כמעט באש כי בשלב הראשון לא הזדהינו, אך למזלנו לא פתח אף אחד מהצדדים באש. ניסינו בערוץ חירום חש"ן, אך ללא הצלחה.

"סיפור המעשה: היעד שלי היה נערן. כוח אחד צריך היה לעבור דרך דיר סרס ולכבוש את נערן, והשני צריך היה לנוע בתוואי התעלה ולקחת את בית המכס העליון ולהתחבר אליי בנערן. כשהגעתי לנערן וסורים לא היו ונראתה בריחה, ביקשתי רשות לנוע לעבר קונייטרה. אמר לי לא, אך מאשרים לך את מחנות עלייקה.

"בעודי עומד על גבעה 509 ומבצע נוהל קרב לכיבוש המחנות (כזכור, באותו זמן נתנו הליקופטרים דלק לגדוד שעמד כאן), פתאום הודיעה הפלוגה שעמדה על גבעה 509 וירתה על עלייקה באש קלה, כי היא רואה על דרך העפר שהיתה למעשה דרך הנפט, בין חפר לעלייקה, גדוד טנקים. הסתכלנו במשקפות וזיהינו אמ.איקס. ידענו שלסורים יש אמ.איקס, אבל ספורים, בודדים. וראינו שם גדוד. עלתה מחשבה ראשונה שאלו כנראה 266 [מחטיבה 37]. ניסינו להזדהות עימם, אך ללא הצלחה. יותר מאוחר נודע לי מפי רפול שפר, המג"ד שלהם, כי גם הוא קורא לנו אך ללא הצלחה. במקרה היה לסמג"ד שלי על כף היד הערוץ של 37. התקשרנו איתם ויצרנו איתם קשר באלחוט, ניתנה פקודה להפסקת אש, ובזה נגמר העניין.

"הגדוד שלי לא עבר את מחנות עלייקה, ועם ההתארגנות קיבלנו פקודה לנוע דרומה".

שאלה ותשובה: "נכון, גשר הפקק היה מפוצץ, ובשעות הבוקר קיבלתי פקודה לנוע דרך להבות הבשן ולהגיע חזרה לאותו מקום מהצד השני של גשר אשמורה. התברר לנו שגם הגשר בין חולתה ואשמורה בלתי עביר לטנקים, ולא יעמוד בעומס של הגדוד. מצד שני, דרך הפטרולים שהולכת צפונה לאשמורה אינה תקינה, כי באיזור שבעת האלונים יש גשרון מפוצץ. לכן על מנת להגיע לג'לבינה נענו על דרך הפטרולים הסורית דרך גונן ודרבשיה.

"לפני המעבר מ' תדלקה ואילו נ' נכנסה למעבר והובילה. התדלוק היה בין נוטרה לגונן. התקבלה פקודה להניע את הפלוגות לג'לבינה, ואז נ' נעה וכאמור מ' תדלקה. מחלקת סיירים נעה ראשונה לוודא שאין שום דבר על הציר, ואחריה הטנקים. למחלקת הסיירים לא היו טנקים. פלוגה נ' שהיתה ראשונה הובילה לדיר סרס, עברה את ג'לבינה עד לדרך שהולכת מדיר סרס מערבה, בקצה תעלת המים. הצנחנים עזרו לנו שם להתגבר על בעיות הקרקע.

"דבר נוסף: הגדוד השאיר שתי מחלקות. אחת בגשר הפקק ואחת מול גשר בנות יעקב, כך שלמעשה שתי הפלוגות מ' ו-נ' היו בעלות שלוש מחלקות טנקים כל אחת".

תחקיר מג"ד 181 סא"ל אלתרמן: "הסורים בדוריג'את היו מורידים תותחי נ"ט בלילה ועם שחר היו מעלים אותם. זו היתה תרגולת טפשית, אינני יודע מה הם רצו להשיג בזה"

המשך תחקיר מפקד גש"פ 181 סא"ל אלתרמן, נערך בתאריך 28 באפריל 1968 בביתו על-ידי סרן יעקב זיסקינד מתח"ש גייסות שריון.

תשובה לשאלה מס' 1: "עד ה-4 ביוני היינו בכינוס בשדה אליעזר. ב-4 ביוני – חצות, קיבלנו פקודה לתפוס את מערך ההגנה. פלוגה נ' תפסה את החורשה שלאורך תעלת הירדן מחורשת סומכי, דהיינו – פרדס חורי".

זיסקינד: באותו לילה?

אלתרמן: "כן. אני מסביר עכשיו את מערך ההגנה. מפרדס חורי וצפונה עד הצטלבות התעלות (הסתעפות). פלוגה מ' היתה בשטח המתנה מדרום מערב למשמר הירדן ובני צפת, בין הכביש ונחל ראש פינה. הפקודה לפלוגה נ' היתה להיות בעמדות המתנה. עמדות הירי הוכנו בתוך החורשה. נגדעו עצים, כך שהיו מערות בתוך החורשה עד לחלק החיצוני מזרחי שלה. בין ה-9-4 ביוני התבצעה פעילות קרבית ע"י פלוגה נ', וזה התבטא בעיקר בירי".

מתי היתה הפעילות הראשונה של פלוגה נ'?

"אינני זוכר, אני חושב שב-5 ביוני במשך היום, או 6 ביוני. אני לא זוכר את היום המדויק. בכל אופן היתה תנועה באיזור ג'לבינה כשהם (האויב) פועלים צפונה. עמדת המפקד ועמדת התצפית שלי היתה באיזור הגשר (גשר 5 טון שבין חולתה ואשמורה). הייתי במרכז פלוגה נ', שם יש בונקר של מיפקדת חטיבה 3. כאשר היתה פעילות בג'לבינה לכיוון צפון, לכיוון אשמורה, הטנקים של פלוגה נ', בעיקר של אלה שמהגשר ודרומה לו, יצאו לעמדות ירי לפי פקודה שלי ופתחו באש. במשך הימים האלה התגובה הסורית האוטומטית היתה ירי על הישובים העבריים: יסוד המעלה, גדות, בני צפת".

האם אפשר היה להבין שזו היתה הגנה על אשמורה? האם אשמורה עמדה ליפול?

"אם אשמורה עמדה ליפול אינני יודע. אחראי לה מג"ד 33, שהיה אחראי על גזרת חולתה. לא נודע לי בשום מקרה שאשמורה עומדת ליפול. היתה תוכנית שאשמורה תקבל עיבוי של טנקים, או התקפת נגד של טנקים דרך גשר הפקק. אבל התוכנית היתה כאשר על הגזרה היה אחראי אל"מ אורי רוזנבלום, מח"ט 37. אני מדבר על 5 ביוני שהוא עוד היה שם ואני הייתי תחת פיקודו.

"היתה תוכנית להתקפת נגד שלא בוטלה אף פעם ע"י מח"ט 3, שכאשר יצטרכו באשמורה לתגבר או לתקוף נגד, הטנקים שלי יכולים לעשות זאת ישר דרך גשר הפקק. גשר הפקק 'הלך' רק ב-8 או 9 ביוני. עד ה-8 או ה-9 ביוני היה גשר הפקק תקין. והתוכנית היתה שאני עם טנקים עובר דרכו ותוקף נגד באשמורה. והיתה גם תוכנית להתקפת נגד בנוטרה, כשאני נע צפונה ופועל בגזרה הזו. התוכנית הזו לא בוטלה. העובדה שלא נקראתי להפעיל אותה מוכיחה שלא היה כנראה צורך. התוכנית היתה שהטנקים שעומדים משני צידי הגשר 5 טון שבין חולתה לאשמורה – יסייעו, יחפו באש, ומחלקת טנקים שבחורשת חורי, שהגנה על גשר הפקק, שזה היה התפקיד העיקרי שלה, תעקוף את הגשר ותתקוף נגד, או תעבה את המערך באשמורה. העובדה שלא נקראנו לעשות את זה, ועד ה-8 או ה-8 הגשר היה תקין, מוכיחה שאשמורה לא עמדה ליפול. הנכון הוא שאשמורה היתה תחת אש חזקה מאוד (היא במקום נחות לגבי ג'לבינה)".

מאיפה באה האש בעיקר?

"מג'לבינה הצפונית, זה שהצנחנים לקחו אותו אחר-כך".

הזכרת תותחי נ"ט שהתחילו לרדת (בשיחה שלא הוקלטה).

"אז כך: בין ה-5  ביוני ל-9 היתה פעילות נגד מטרות נעות בג'לבינה. מה פירוש מטרות נעות – בעיקר רכב גורר נ"ט, ואחר כך אנשים מציבים נ"ט בעמדות, אנשים מציבים מקלעים כבדים וכו'. וכל מטרה כזו שנזדמנה והיתה לי רשות לפתוח באש, היו שם תקופות שהיתה לי רשות לפתוח באש, היו תקופות שאסור היה לי לפתוח באש, והיו תקופות של אי בהירות. בכל התקופות של רשות ואי בהירות פתחנו באש על כל מטרה מזדמנת".

היתה איזו מין תנועה ברורה של מגמה, כאילו לקראת התקפה או ירידה ועיבוי מערכים קדמיים מהצד הסורי?

"כן. היתה להם מין תרגולת כזו שבערב עם חשיכה הם היו מורידים תותחי נ"ט קדימה והרבה, ועם שחר היו מעלים אותם למעלה. לפעמים בבקרים מסוימים הם היו מתאחרים בעלייה, ואנחנו היינו תופסים אותם בזמן התנועה מאיזור ההגנה על הגשר באיזור הנחות. הם היו בלילה מציבים כאן, ובבוקר הם היו מעלים. המדובר הוא באיזור הדרומי של ג'לבינה, באיזור דוריג'את, בין דוריג'את והכביש. והתרגולת הזו חזרה על עצמה מספר ימים. בין ה-4 או ה-5 ביוני ובין ה-9 ביוני. ולפעמים היינו מצליחים לתפוס אותם בעת גרירת התותחים למטה או למעלה".

סיכום זיסקינד: לשאלה, התשובה היא חיובית ואנחנו הבנו מה שסובב סביב לה.

תוספת על-ידי מפקד הגש"פ: "היתה שם תרגולת טיפשית, שעד היום אינני יודע מה הם רצו להשיג בה".

שרמן מנצח ברמה הסורית בסיום המלחמה [תצלום: ארכיון צה"ל]

שאלה מס' 2: יש לי שאלה לגבי ה-5 ליוני – האם בגזרת חטמ"ר 2 היתה פלוגה מגש"פ 181 + מחלקה מגדוד טנקים 39 מחטיבה 45?

"היתה פלוגה מגש"פ 181. הנכון שממני היתה פלוגה אחת. פלוגה פ' 4, מחלקת טנקים M-1. עם פלוגה פ' היו באחסנה 4 טנקים M-51 שאני חושב שהם היו שייכים לחטיבה 37, אני לא בטוח. ידוע לי שכשהפלוגה שלי גויסה הגיעו גם 4 צוותות של הטנקים האלה, אינני יודע מי הם. הם הזדוודו ואם אינני טועה הם עברו ת"פ חטמ"ר 2. אבל כל זה משמועות והשערה בלבד. בכל אופן, הם מעולם לא היו תחת פיקודי כך שאני לא העברתי אותם.

סיכום ע"י זיסקינד: בגזרת חטמ"ר 2 היתה פלוגה אחת מגש"פ 181 והיא פעלה לכל אורך הדרך עד סוף המלחמה.

"נפגשנו בקונייטרה ב-11 ביוני".

האם ב-9 לחודש שתי פלוגות טנקים מגדוד 377 היו בחטיבה 1?

"על חטיבה 1 לא ידוע לי. אני יודע שאצלי היו שתי פלוגות טנקים מגדוד 377".

שאלה 4: בגזרת חטמ"ר 3, האם היה גש"פ 181 מינוס (פחות פלוגה אחת) וזו היתה הגזרה שלך מבחינת חי"ר?

"היה שם גדוד 377".

זו היתה אותה גזרה, אבקשך להתייחס לתאריכים.

"הגדוד הזה היה תחת פיקוד חטיבה 3 עד שחטיבה 37 חזרה מהגדה. הגדוד הזה לא נסע לגדה. הוא נשאר בצפון. הוא סייע ב-6 לחודש בצפון בהגנת דן ושאר ישוב. שתי פלוגות היו אצלי בתוכנית ההגנה המפורסמת של סדן, ושתי פלוגות היו בצפון עם המג"ד והם השתתפו בהגנה של האצבע הצפונית".

שאלה 6: 9 לחודש 12:30 בצהריים, גש"פ 181 מסייע באש לגדוד 33 מחטמ"ר 3, אך אינו יכול לצלוח את גשר הירדן בגלל פיצוץ גשר הפקק.

"קודם כל הסיוע לא הסתכם רק באש, אלא גם בכך שלמעשה קיבלתי את הפיקוד על הגדוד הזה בצהריים. אז המג"ד נהרג [סא"ל יצחק חלפון ז"ל]. העברתי את מה שיכולתי להעביר, זה מרגמות וזחלים מעבר לגשר 5 טון לדרדרה עצמה, שם היה ריכוז של 33".

"גשר הפקק הוכן לפיצוץ, מישהו עצבני הפעיל את ההכנה והגשר ירד כמטר וממש עמד על בלימה"

למה מוזכר פה פיצוץ גשר הפקק?

"ב-9 [ליוני] בצהריים פוצץ. הגשר הוכן לפיצוץ. משהו פגע בהכנה והפעיל אותה. שמעתי סברה בעניין הזה שמישהו עצבני הפעיל את ההכנה. בכל אופן הגשר ירד כמטר. בדקנו אותו למעבר טנקים. לא רק שמצאתי שהוא בלתי עביר לטנקים, אלא שגם הצעתי שלא להעביר עליו כל רכב אחר, כי הגשר ממש עמד על בלימה. הוא למעשה כבר לא היה על היסודות שלו, אלא היה מונח נמוך יותר על הקרקע.

"גשר 5 טון הוא גשר שנמצא צפונה מגשר הפקק במרחק של קילומטר. דרך גשר זה העברתי למעשה את כל הזחלים של הגדוד, זחל"מי מרגמות, זחל"ם פיקוד וזחל"ם טכני. השתמשנו בהם – א) למתן אש 0.5 שלהם באותו זמן בשורה חדשה, פלוגה נ' נתנה אש מעל לראש. הטווח היה תקין. היו קצת בעיות של ראות. אני חושב שמה שאיפשר לגדוד את ההתקפה וגם אחר-כך את ההתארגנות היה הסיוע הזה של המרגמות של פלוגה נ' ושל הטנקים מפלוגה מ', שגם כן עמדו כאן בעמדות (מסביר על המפה). מחורשת חורי ומטה עמדו המחלקות של אלי. בין הכביש יש פה סוללה, ועמדו כאן בעמדות. הטווח כאן הוא 1,000 ומשהו לג'לבינה, והאש שלהם היתה יעילה מאוד. כלומר, כל האש האגפית שניתכה על דרדרה הערבית, מקום שגדוד 33 היה.

גשר הפקק יולי 1967. ברקע הכפר ג'לבינה [מתוך אלבום משפ' דורי, אתר ישראל נגלית לעין]

"גדוד 33 היה כאן. האש הרצינית שהוא קיבל היתה מכאן (מג'לבינה הצפונית). שתי המחלקות אחר-כך, פה היו לי באיזור משמר הירדן עוד פלוגת טנקים של אייזיק, פלוגה מ' שאלי הוא הסגן שלו עם שתי מחלקות. כזכור לך, היו ל-מ' 5 מחלקות, אלי עם 2 ואייזיק עם 3 (אחת מ-נ'). אייזיק לקח שמאלה מהכביש של משמר הירדן וצפונה וגם הוא נתן אש על ג'לבינה ועל-ידי זה עזר בריתוק. אז ירדו עליו טנקים T-34 ומיד הרס 3, שרף מיד. היתר ברחו ועברו את הרכס בחזרה. מאז לא ראינו את הטנקים האלה. למה הם ירדו הנה ולא על גדוד 33 – אינני יודע. אבל אנחנו, אני עם שתי מחלקות האלה, חיכיתי להם. ידענו שיש פלוגת טנקים של חטיבת החי"ר הסורית שנמצאת פה, ועליהם כל הזמן בנינו את ההגנה. למה הם ירדו לכיוון גדות ולא לכיוון אשמורה, במקום שהם יכלו לעשות הרבה יותר צרות, אינני יודע. אבל אם הם היו באים לכאן (מול פלוגה נ'), חיכינו להם עם הכל. כי אתה מבין אצלהם זה במדרון קדמי שעמדו מאחורי הסוללה וגם הטנקים של עמוס שעמדו בתוך החורשה, למעשה הם היו בלתי נראים. כי בחורשה עשינו בקצה את המנהרה כך שרק הקנה והטלסקופ בלטו. למעשה מבחוץ את הטנק לא יכולת לראות, אולי לפי הרשף".

אולם מצד שני הוא היה מוגבל בכיווני ירי בצידוד.

"כן, אבל היית פרוש לכל הרוחב כך שמי שלא היתה לו גזרה ירה אחר. מה ששם נכון, שירו עלינו המון בנ"טים מכיוון ג'לבינה ופרט לזחל"ם שקיבל פגז במגן הקדמי, זחל מ"פ של עמוס ובמקרה היו על זחל גם עמוס וגם הסמג"ד שלי (זיסו) הוא קיבל פגז במגן הקדמי של הרדיאטור. פרט לזה לא היו פגיעות".

מתי זה היה?

"באחד הימים שבין 5 ל-9 ביוני".

סיכום שאלה 6 ע"י זיסקינד: אני מבין שהסיוע היה יותר מסיוע, היה תפיסת פיקוד באותו זמן.

"מהצהריים ואילך היה גדוד 33 תחת פיקוד 181 והסיוע התבטא בעיקר בפיקוד, במתן אש מרגמות, בחיפוי אש טנקים, בהוצאת פצועים, בהובלת תחמושת, מזון ומים לעמדות על-ידי מחלקות השירותים שלי. יצירת הקשר בגדוד מחדש, כי הקשר היה במצב עלוב לגמרי. לקראת ערב גמרתי את ההתארגנות של הגדוד. הוצאתי פלוגה אחת לעתודה, פלוגה של גדוד 33 לעתודה, אחר כך היא פעלה יפה בלילה בעזרת הצנחנים.

"מה שחשוב זה שהחזקנו בעמדות. אני מתכוון בעמדות שגדוד 33 כבש. הבעיה היתה להחזיק את דרדרה הערבית ואת תל הילאל. למה את תל הילאל? תל הילאל היה למעשה משמר עורפי לכל הפעולות כאן, כדי שלא ידפקו אותנו באגף. תפיסת דרדרה הערבית היתה שלב ראשון של כביש ג'לבינה. אילו היינו נסוגים מדרדרה הערבית הם היו מתקדמים לדרדרה הערבית, תופסים מוצב שולט על דרדרה היהודית, על אשמורה, ואז גדוד 65 לא יכול היה לבצע בלילה את שלב ב', המתוכנן. לכן היה חשוב מאוד ביום, ונאחזנו בציפורניים למרות עמדה נחותה. חשוב היה ביום עד לילה להחזיק מעמד ולא לסגת משם כדי לאפשר את ההמשך.

"כשירד הלילה גדוד 65 תקף דרכנו, דרך 33, את ג'לבינה, כבש אותה ולקראת בוקר אני עברתי דרכו ועליתי על הרמה. זו היתה התוכנית, והתוכנית חייבה החזקת דרדרה הערבית בכל מחיר למעשה. והמחיר היה כבד בגדוד 33. אבל זה לא היה סתם עקשנות של אחיזת קרקע, זו היתה תוכנית ברורה לגמרי, שאם היו מוותרים על שלב א' בהכרח היו מוותרים על יתר השלבים".

מפת 50,000 משנת 1967 של איזור פעולת גש"פ 181 וחטמ"ר 3 (לחצו להגדלה)

אלתרמן: "ביקשתי אישור להמשיך בכיוון קונייטרה, שמעתי על צרות בצפון ואני חשבתי שאם יש שם צרות, אז אני אוכל להיות גיבור היום"

שאלה 11: האם היתה ב-10 לחודש ב-14:30 אחה"צ התחברות בין חטיבה 37 והגש"פ?

"כמעט התחברות על-ידי אש. אבל למזלנו הרב, יותר נכון בזכות הסמג"ד שלי, לא פתחנו באש האחד על השני".

ניסיתם בערוץ חירום חש"ן וזה לא הלך?

"אני אסביר לך את את השלבים, אם מעניין אותך הסיפור. בזמן נוהל הקרב על עלייקה, אני קיבלתי אישור. היעד שלי היה נערן [נירן – במפה] למעשה. כוח אחד היה צריך לעבור דרך דיר סרס ולכבוש את נערן. כוח אחר היה צריך לנוע בתוואי התעלה, לקחת את בית המכס העליון ולהתחבר אליו בנערן. מכאן התוכנית היתה שאני אנוע מכאן דרומה בכיוון מוצב השפך. כשהגעתי לנערן וסורים לא היו, והם ברחו, ונראתה לי אפשרות סבירה להמשיך לכיוון קונייטרה, ביקשתי אישור להמשיך בכיוון קונייטרה. בשלב זה אמרו לי – לא. אבל מאשרים לך את מחנות עלייקה".

מעניין, כולם רצו לכיוון קונייטרה.

"כולם ראו בזה את היעד העיקרי החשוב. אני שמעתי על צרות בצפון ואני חשבתי שאם יש שם צרות, אז אני אוכל להיות גיבור היום. הסתבר שהצרות היו רק אתמול בלילה [9.6] ובאותו בוקר כולם רצו נקי כמוני ולא היה דרושה עזרה. אבל את מחנו עלייקה אמרו לי לקחת. בעודי עומד על הגבעה 509 (על מפה 25,000) עם המ"פים ועושה נוהל קרב לכיבוש המחנות, באותו זמן נתנו הליקופטרים דלק לגדוד שעמד כאן (בין דיר סרס לגבעה 509). פתאום הודיעה פלוגה שעמדה על גבעה 509 וירתה על עלייקה באש קלה – כי לא נראו מטרות כבדות, והודיעה שהיא רואה על דרך העפר בין חפר לעלייקה גדוד טנקים. לקחנו משקפות, הסתכלנו וזיהינו אם-איקסים. ידענו שלסורים יש אם-איקסים, אבל ספורים, בודדים, וכאן ראינו גדוד אם.איקסים. בלי חוכמות, המחשבה הראשונה שעלתה שאלה כנראה יהודים".

איך הם הגיעו לכאן?

"זה היה ציר התנועה שלהם. סליחה, הם עמדו על דרך הנפט ולא על דרך העפר. אילו היו עומדים כאן על דרך העפר שבין עלייקה לציר הנפט היינו רואים אותם, כי אנחנו עמדנו והמרחק היה 4-3 ק"מ עד דרך הנפט. החשד הראשון היה יהודים, וצעקנו ברשת חירום חש"ן, לא היתה תגובה. אחרי המלחמה סיפר לי רפול [שפר, מג"ד 266 של האם.איקסים], שגם הוא קרא ברשת חירום כי הוא ראה אותנו, ולא היתה תגובה.

"הסמג"ד שלי, יש לו תכונה נבזית. הוא רושם לו על כף היד כל מיני אינפורמציות חיוניות. בין היתר הוא רושם לו כל מיני ערוצים מעניינים. והיה לו גם הערוץ של 37. אני לא יודע למה. התקשרנו איתם ב-GRC וזה הם. אז ניתנה פקודה להפסקת אש ובזה נגמר העניין.

"היתה חבירה לא פיזית, אלא בראייה, ודיברנו איתם באלחוט. אמרנו להם שלאיזור עלייקה הם לא ייכנסו כי אנחנו תוקפים אותו עכשיו. תקפנו את המחנות. היו שם מעט מאוד סורים, מעט מאוד התנגדות. שום דבר כבד שהצריך טנקים. למעשה, חטיבת הסיור שלי, יש לי שתי מחלקות סיור, של 4 ג'יפים, הם כבשו את המחנה בלי הרבה בעיות, והתארגנו שם.

"כמו שאנחנו מתארגנים קיבלנו פקודה לנוע דרומה לכיוון השפך. עלייקה זו קצה ההתקדמות מזרחה צפונה. את כפר נפח לא ראינו. מהצומת הזו לא זזנו כי בצומת הזו פגשתי את מח"ט 3".

"כשפלוגה מ' הלכה לבית המכס העליון, היה בירבור נוראי ברשת על מחלקת טנקים של אויב כביכול שנמצאת בבית המכס העליון. הפלוגה התפרשה ובאותו זמן איציק המ"פ צעק – זה שרמנים, אל תפתחו באש

הערה: כאן בא תיאור האיזור שבו נפגשו המג"ד עם מח"ט 3 – ליד כביש הכניסה למחנות עלייקה.

"יש פה בית קטן עם שער על ידו. זה הכניסה למחנות העיקריים של עלייקה, ופה יש כניסה לווילה ליד הכביש עם שער ופה פגשתי את מח"ט 3 שאמר לי שעליי לנוע דרומה לשפך".

תיאור הפגישה עם המח"ט בעניין הבקשה להליכה על קונייטרה: "כשהודיעו לי על כיבוש בית המכס, ואני עמדתי עם פלוגה בנערן והודיעו לי שגם המח"ט פה, בבית המכס. זה היה לפנ כיבוש עלייקה, ואני ביקשתי ממנו רשות ללכת לקונייטרה".

אתה זוכר מתי היתה ההתחברות של 37 בסביבות עלייקה? האם היה באמת ב-14:30?

"כן, אחר הצהריים בשעות המוקדמות, כי בערב כבר הייתי בשטח".

שאלה מס' 12: האם ב-10 לחודש בשעה 13:00 שתי פלוגות מגש"פ 181 שלך מגיעות דרך גונן לג'לבינה?

"כן. אתה יודע שגשר הפקק היה מפוצץ. קיבלתי הוראה לנוע דרך להבות הבשן ולהגיע חזרה לאותו מקום דרך הצד השני של הגשר. התברר לנו שגם הגשר בין חולתה לאשמורה הוא לא עביר לטנקים. הוא לטרקטורים. גשר קטן, ולא יעמוד בעומס של הגדוד. מצד שני, דרך הפטרולים שהולכת צפונה לאשמורה היא לא תקינה, כי באיזור שבעת האלונים יש שם גשרון מפוצץ, מעביר מים מפוצץ. המסקנה היתה שכדי להגיע לג'לבינה, הדרך היחידה היא לנוע על דרך הפטרולים הסורית מדרבשיה רק פלוגה אחת. פלוגה מ' הספיקה לתדלק, פלוגה נ' עמדה לפניה, זה היה באיזור נוטרה-גונן, בצד שלנו. התקבלה פקודה להניע את הפלוגות לג'לבינה. ואז ל-נ' נתתי הוראה לנוע. ל-מ' נתתי הוראה להמשיך לתדלק כי ידעתי שעל הציר הזה שתי פלוגות לא תוכלנה לנוע במהירות. מחלקת הסיירים רצה ראשונה לברר שאין שום דבר על הציר. פלוגה נ' אחריהם, פלוגה מ' אחריהם".

היו מנקים למחלקת סיירים?

"לא היו".

פה כתוב – פלוגה פ' נעה לכיוון דיר סרס, מחלקה אחת נשלחת…

"זו היתה פלוגה נ'. יש פה טעות דפוס. פלוגה נ' נעה לכיוון דיר סרס. זה לא היה על אותו ציר. כאשר הגענו לג'לבינה, נ' הבלתי מתודלקת, כלומר היא יצאה מתודלקת, היא נסעה 4 שעות. היא היתה עם חצי מיכל בערך כשהיא נכנסה לתנועה. היא עברה את ג'לבינה בדרך זו. כאן התחברנו מחירבת ג'לבינה עד לדרך שהולכת מדיר סרס מערבה".

לא היתה לכם בעיה של מעבר התעלה?

"לא עברנו את התעלה. עברנו מקום שהתעלה לא קיימת, שהיא נגמרת. אליה אל הקצה מובילה דרך. ואנחנו עלינו מחירבת ג'לבינה ישר על ההר, על הסלעים, כשהצנחנים עוזרים לנו להתגבר על בעיות הקרקע".

סיכום של זיסקינד: זו היתה פלוגה נ'. היא נעה לכיוון דיר סרס כשמחלקה אחת נשלחת לסיוע לפלוגת הסיור של חטמ"ר 3. אתה הכחשת את זה. הסברת לי בזמנו שהמחלקה הזו התחילה לנוע איתה. בסוף היה לה נוח והיא נשארה כאן.

"דרך אגב, דבר אחד – פלוגה נ' השאירה מחלקה על גשר הפקק שלא רצו לוותר עליה. כשאני קיבלתי אישור לעלות לרמה, אמרו לי להשאיר מחלקה על גשר הפקק, ואם אני לא טועה מחלקה מול גשר בנות יעקב. שתי מחלקות השארתי למטה. אחת מ-מ' ואחת מ-נ'".

נ' היתה עם 2 מחלקות?

"נ' קיבלה מ-מ' את המחלקה השלישית שלה. בתנועה היו שתי הפלוגות מלאות כאשר כל פלוגה משאירה מחלקה מאחור. כלומר בתנועה – פלוגה מינוס. פלוגה מ' כאשר היא עברה את ג'לבינה התברר שבדרום ג'לבינה, מול בית המכס התחתון, נתקעה פלוגת הסיור של חטיבה 3, והם ביקשו חילוץ. פלוגה מ' היתה כבר בטיפוס כאן. הוא שלח, אם אינני טועה, את המחלקה האחורית שלו עם קצין אג"מ חטיבה 3 לעזרת המחלקה. אחר כך המחלקה הזו שטפה את האויב שהפריע לפלוגת הסיור והגיעה לבית המכס התחתון, משם עלתה לבית המכס העליון.

"איך אני יודע? כשפלוגה מ' הלכה לבית המכס העליון, היה בירבור נוראי ברשת על מחלקת טנקים של אויב כביכול שנמצאת בבית המכס העליון. הפלוגה התפרשה ובאותו זמן איציק המ"פ של מ' צעק – 'זה שרמנים, אל תפתחו באש'. ואז לאחר בירור נתברר שזו היתה מחלקה של פלוגה נ' שתוך השוונג הגיעה לבית המכס".

הטנק שעבר פה על הגשר 5 טון של מי הוא היה?

"זוהי אפיזודה. כשאנחנו הגענו הנה לג'לבינה פגשנו טנק של נ' שנפגע עוד יום או יומיים קודם, נלקח אחורה, תוקן וברצותו להצטרף אל הכוחות עבר על גשר 5 טון. אילו היה הורס את הגשר היה עושה בעיות חמורות יותר".

"מבית המכס העליון מזרחה הכל היה בבריחה נוראית. אם ראינו חיילים סורים הם היו בבריחה. אם ראינו רכב, הוא היה בבריחה. הכל היה שם במצב של פאניקה גמורה מצידם" 

המחלקה שנשלחה לסייע לפלוגת הסיור הגיעה עד בית המכס העליון והתחברה אליהם בנערן. היתה בעיה שהיא צריכה לרדת עם פלוגת הסיור עד הסוף.

"הסיפור הוא כזה – המחלקה הזו מרגע שהיא נותקה מן הפלוגה היא פעלה למעשה ללא פיקוד. כי מסתבר שחטיבה 3 הם לא בקיאים הנובל קרב של התחברות.

"ברגע שהמחלקה קיבלה את תיאור המטרה מידי מ"פ הסיור היא פעלה בנפרד. זה לא היה מצב שמ"פ הסיור לקח פיקוד על המחלקה ומשם והלאה החזיק אותה. אני ומיפקדת הגדוד ידענו שלפלוגת הסיור של חטיבה 3 יש מחלקה (מח' טנקים). המחלקה מצידה קיבלה את המשימה שלה. המ"מ תקף (המ"מ נהרג באימונים חודש אחרי המלחמה) את מה שהפריע לפלוגה של חטיבה 3, שטף והסורים ברחו. הוא הגיע לבית המכס התחתון. אחר כך התחברה אליו פלוגה מ'. הוא שאל אותם – איפה הפלוגה שלי? הראו לו לכיוון נערן. נסע, התחבר. כל זה לא היה ידוע למיפקדת הגדוד. מיפקדת הגדוד ידעו שהיא עם פלוגת הסיור של חטיבה 3.

"כאשר ניתנה לי הפקודה לרדת לשפך ואמרו לי שהמחלקה עם פלוגת הסיור, נשארת עם פלוגת הסיור, אמרתי בסדר. רק כשהיינו תוך תנועה דרומה, כחצי שעה אחרי תחילת התנועה, אם אני לא טועה, הגיעה אליי קריאה ממיפקדת החטיבה – איפה המחלקה? אמרתי שאינני יודע איפה המחלקה, שהיא צריכה להיות בפלוגת הסיור. בג'לבינה שלחנו אותה ומאז אני לא ראיתי אותם. בהמשך הדיבורים התחלנו לברר בשדרה, התברר שהיא נוסעת בשדרה עם הפלוגה שלה. נתתי לה הוראה לנוע אחורה למחנה עלייקה והודעתי לחטיבה שתקבל את המחלקה במחנה עלייקה. כשחזרנו למחרת למחנות עלייקה מצאנו אותה עומדת שם, ואף אחד לא בא לקחת אותה".

שאלה מס' 13 – באותו יום 10 ביוני בשעה 13:40 פלוגה נ' כובשת את דיר סרס?

"פלוגה נ' כבשה את דיר סרס. היו שם קצת יריות. היתה התפרשות ממערב לדיר סרס על ציר הדרך, והיה שדה מוקשים. ידענו עליו, הזהירו אותנו. התוכנית היתה: הפלוגה פורשת לפני שדה המוקשים, מחלקה אחת עוברת על הציר אם הוא פנוי, ואם לא – החבלנים יפנו אותו. נכנסת לדיר רס וכובשת אותו יחד עם מחלקת הסיירים. לא היה חיל רגלים כי לצנחנים לא היה עם מה לנוע איתי והשארנו אותם הרבה מאחור".

לא היה איזה שלב שלקחתם אותם על הטנקים?

"שום דבר. כי על הטנקים זה מסוכן. כי כל הזמן היתה אש קלה והם היו סתם נפגעים. הפיתרון היה זחל"מים, ולא היו זחל"מים. והם הלכו אחרינו ברגל, אבל מיד ב-3 הק"מ הראשונים השארנו אותם מאחור, אי-שם מאחור, ואנחנו עלינו מהר. אני מעריך שהכיבוש היה ב-13:40. אינני יודע במדויק, בכל אופן התוכנית היתה לרוץ מהר. כי היה ברור לי שאם יהיה קרב טנקים הוא יהיה בין דיר סרס לבין מחנות עלייקה. זה השטח המתאים. ואני רציתי להיות מעבר לשדה המוקשים, לקראת האפשרות הזו. כי לפני שדה המוקשים הייתי מוגבל בין התעלה ובין שדה המוקשים.

"כאן היה שטח שבו הם היו יכולים לדפוק אותי, לכן לא רציתי להמתין לחיל רגלים. לא רציתי להמתין להליכה ברגל של הצנחנים. והתוכנית היתה פשוט להיכנס בכוח לדיר סרס, מה כבר יכול להיות שם? יכולים להיות שם 3 טנקים, אז נדפוק אותם. נכנסנו לדיר סרס, קיבלנו קצת אש קלה. היה שם איזה זחל שברח, קיבל את הפגז שלו. וזה בערך היה הכל.

"עברנו את דיר סרס והגענו לכביש. הפקודה היתה שכשאני מגיע לכביש אני עוזר וממתין לפקודה בנערן. באותו זמן הסגן עם פלוגה מ' לקח את בית המכס העליון. שלח משהו מערבה ולקחו את בית המכס התחתון. איפשרו על-ידי כך עליית גדוד 32 על הציר. אני חושב שהם נסעו במכוניות. אחרי שעברנו כבר לא היו בעיות. יכול להיות שירו עליהם, אני לא יודע. אני חושב שהיה שטח נקי, כי כבר שאנחנו נסענו הכל היה בבריחה נוראית. אם ראינו חיילים סורים הם היו בבריחה. אם ראינו רכב, הוא היה בבריחה. ואני מעריך שהוא נעצר, לא מפני שהוא רצה לפתוח באש, אלא מפני שהוא התקלקל, או מפני שהם היו מבוהלים. כי הוא לא צידד לעברנו את הצריח. בקיצור, הכל היה שם במצב של פאניקה גמורה מצידם ואני לא מתאר לי שגדוד 32 נתקל בהתנגשות נוראה".

"רציתי לעזור לצנחנים עם טנקים, ולא יכולתי לעבור עם טנקים. אמרו לי: הגשר (5 טון) הזה חשוב לנו מאוד. אתה עם הטנקים תהרוס אותו. אל תעבור. בסוף נזכרו שיש להם שתי מחלקות טנקים בדרבשיה

במקביל, בזמן ש-נ' כובש את דיר סרס, פלוגה מ' כובשת את בית המכס העליון.

"בעצם לא כובשת כי היתה כבר מחלקה שלנו שם. מחלקה של נ' ששטפה את הכוח האויב, שישב כאן והפריע לסיור במקביל לרכס. ציר התנועה של מ' היה כאן למעלה – הדרך שמקבילה ונמצאת ממערב לתעלת המים. המחלקה שהלכה לעזרת פלוגת הסיור נעה בתוך ג'לבינה בתוך הכפר, ועל דרך הכורכר שהולכת לבית המכס התחתון. כשהגיעה לכביש היא נסעה מזרחה והגיעה לבית המכס. כשפלוגה מ' התפרשה על בית המכס התגלתה מחלקה זו ואז היה החיבור. את הכיבוש של בית המכס עשתה המחלקה".

באותו 10 לחודש בשעה 13:00 גדוד 57 ועוד פלוגה מגש"פ 181 ועוד מחלקת טנקים מ-39 פלוס פלוגת סיור 35 בתנועה לתאופיק.

"זו היתה פלוגה פ' של חטיבת הצנחנים 80 של דני מט".

למי היתה שייכת חטיבה 80?

"אני חושב שהיא פעלה תחת אלעד פלד – אוגדה 36. על גדוד 57 אני לא יודע. פ' אני יודע. זה היה בשעות האלה פלוס מחלקת טנקים 39. אני מבין שזה M-51 שהוצמדה ת"פ אליי".

אני מבין שזה היה של אדולף [אברמוביץ'], חטיבה 45.

"מתקבל על הדעת, וזה מוכרח להיות כך כי לאמנון חינסקי [מג"ד 377] היו כל 4 הפלוגות שלו. בין ה-5 ל-9 היה אמנון חינסקי עם 4 פלוגות מלאות בחולה. באותו זמן היתה מחלקה נוספת למטה בכינרת. זו לא היתה המחלקה של אמנון, כלומר לא של 37, אלא כמו שאתה אומר של 45. וזה לא יכול להיות משהו אחר כי יש רק שתי חטיבות בצפון".

גש"פ 181 מגיע לצנחנים בבוטמיה שהונחתה בהליקופטרים, ומסייע בהשמדת שדרת רכב סורית.

"קודם כל זה לא גש"פ. זה יכול להיות פלוגה פ'. כן, הוא סיפר לי סיפור כזה. הם עמדו שם בעמדות, הגיע שם רכב סורי מכיוון… אני לא בטוח, יכול להיות מכיוון בוטמיה. אני לא יודע".

זה היה באותו יום בשעה 1915 בערב.

"הוא (עזרא רום) הגיע עם הצנחנים לצומת רפיד. זה כנראה בצומת רפיד היה. מותר לי לתקן, זה לא גש"פ, זה פלוגה פ' מגש"פ 181".

היה איזשהו שלב שאתה בא עם אמ.איקסים, מה השלב הזה?

"היה לי שלב שהייתי צריך לקבל שתי מחלקות אמ.איקסים. הפקודה היתה כזאת. פה יש דבר שכדאי לומר אותו כי הוא אותי הרגיז אז באותו יום. עכשיו אני כבר פחות כועס. כשהתעורר כל אותו בלגן עם גשר הפקק, אמרו לי – אתה יודע מה? אתה יכול לעבור את הירדן. יש פה בדרבשיה שתי מחלקות אמ.איקסים שסייעו לכיבוש. זה היה ב-10 לחודש ביום שבת. הבעיה היתה בבוקר עם אור ראשון, שהצנחנים פה קיבלו אש נוראה מהרכסים. כשהם כבשו את ג'לבינה הם קיבלו מהרכס אש כל הזמן. מכיוון דיר סרס, כל הרכס ירה עליהם. בית המכס, הכל ירה עליהם והם היו די תקועים.

"אני רציתי לעבור אליהם ולעזור להם עם טנקים. זה היה פותר להם את הבעיה. ולא יכולתי לעבור עם טנקים. כל הזמן ביקשתי אישור לעבור את הגשר הזה. אמרו לי: הגשר (5 טון) הזה חשוב לנו מאוד. אתה עם הטנקים תהרוס אותו. אל תעבור. בסוף נזכרו שיש להם שתי מחלקות טנקים בדרבשיה, אלה שסייעו לכבוש את דרבשיה. אמרו לי – קח אותם, ואתם תיכנסו לג'לבינה לעזרת הצנחנים.

"שלחתי קצין להביא את המחלקות. חזר הקצין והודיע שהמ"פ עם שתי המחלקות, דודיק אלון, הודיע לו שהמחלקות הן לא במצב תקין. הוא נוסע ללהבות הבשן ושם הוא מוכרח להחזיר אותם לתקינות. אין לו דלק, אין לו תחמושת, תקלות טכניות וכו'. התרגזתי, נסעתי ללהבות הבשן, מצאתי אותו בחורשה עם שתי מחלקות טנקים. אני אומר לו – בוא איתי, נוע. אומר לי – אני לא יכול לנוע, אין לי דלק, אין לי תחמושת, אין לי חלקי חילוף. אין לו כלום. אמרתי לו – תן לי טנק, תן לי שניים. תן לי מה שיש לך. כמו שאני משוחח עימו, הודעה מהמח"ט – שיש לי רשות לנסוע מסביב. עזבתי אותו, נתתי אישור לנוע וחזרתי בינתיים הנה, לקחתי את כל התול"רים שהיו לנו כאן והעברתי אותם.

"היתה כאן בעיה: הטנקים היו מגיעים לג'לבינה מכאן – מדרדרה [הישראלית], מאשמורה. אבל ג'יפים לא יכלו לנוע מכאן, מהסלעים. העלינו אותם ממש בידיים, ממש סחבנו אותם, גררנו אותם עד דרך הפטרולים ופה הם נכנסו לתותחנים. שהם קיבלו כמה ג'יפטים ותול"רים המצב שלהם השתפר. כעבור זמן הייתי אצלהם עם הטנקים. ברגע שנכנסתי עם הטנקים פנימה פתרתי את הבעיה. וזו הפרשה של האמ.איקסים. היא לא נעימה, אבל יכול להיות שהוא צדק, יכול להיות שהיו לו בעיות".

* * * * * *

הערת המתחקר לסיום: יש לבדוק שוב את עניין מחלקת הטנקים שנשלחה לסיוע לפלוגת הסיור של חטיבה 3 באיזור בית המכס. בקטע אחד טוען המג"ד שזו היתה פלוגה מ' שהפרישה את המחלקה האחורית שלה לעניין זה. בקטע שני, טוען המג"ד שזו היתה מחלקה מפלוגה ז' וכאשר פלוגה מ' התחברה איתה שאל המ"מ את המ"פ של פלוגה מ' איפה הפלוגה שלי נמצאת… בהסבר בע"פ הסביר לו המג"ד שזו היתה מחלקה של פלוגה מ'. אך כאמור יש לבדוק נקודה זו שנית.

——————————————————————————————-

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “חיכינו לסורים עם הכל

  1. סא"ל אלתרמן: "היתה להם מין תרגולת כזו שבערב עם חשיכה הם היו מורידים תותחי נ"ט קדימה והרבה, ועם שחר היו מעלים אותם למעלה. לפעמים בבקרים מסוימים הם היו מתאחרים בעלייה, ואנחנו היינו תופסים אותם בזמן התנועה מאיזור ההגנה על הגשר באיזור הנחות. הם היו בלילה מציבים כאן, ובבוקר הם היו מעלים. המדובר הוא באיזור הדרומי של ג'לבינה, באיזור דוריג'את, בין דוריג'את והכביש. והתרגולת הזו חזרה על עצמה מספר ימים. בין ה-4 או ה-5 ביוני ובין ה-9 ביוני. ולפעמים היינו מצליחים לתפוס אותם בעת גרירת התותחים למטה או למעלה"… היתה שם תרגולת טיפשית, שעד היום אינני יודע מה הם רצו להשיג בה".

    התרגולת הזו לא היתה מטופשת, זו היתה הכנה לקראת הסתערות לשטח ישראל. התנועה הסורית תוכננה מגשר בנות יעקב בתוספת הפתעה טקטית: צליחת הירדן מתחת למוצב דוריג'את (מעט אלכסונית מעל ראפטינג גדות של היום) של חי"ר מעולה. הסורים פשוט התאמנו בהורדת תותחי נ"ט שהיו אמורים להיעמס על סירות גומי.

    התוכנית לא יצאה אל הפועל מפני שהסורים התנהלו בצורה מגושמת ורועשת, מזימתם התגלתה ותוכניתם סוכלה לקראת בוקר ה-6 ביוני ע"י חיל האוויר הישראלי. על אף ביטול תוכנית התקיפה הגדולה ("נאצר") ביצעו הסורים בכל זאת שתי התקפות קטנות – על אשמורה ועל תל דן וקיבוץ דן. שתיהן נהדפו בסופו של דבר.

  2. פרופסור וולך. בשנות ה-80 היה מרצה להסטוריה צבאית באוניברסיטת תל אביב.. זוכר אותו לטוב כי בקורס שלו קבלתי 97 …….לא ,זה לא היה על מלחמת ששת הימים אלא על תורות צבאיות משנת תרפפו כמו קלאוזוביץ ומונרו.

  3. לפי הלו"ז של גשפ 181 – ב-7 ביוני הסמג"ד השתתף בקבוצת פקודות בחטמר 3. המשימה: חיפוי על גדוד חי"ר 33 לכיבוש דרדרה ותל הילאל. גם למחרת ב-8 ביוני התקיימה קבוצת פקודות דומה. לו"ז זה תואם את דוח סיכום חטיבה 3.

    ממה שידוע לנו, לחטמ"ר 3 לא היו משימות התקפיות, אלא הגנתיות בלבד. מנו שקד בראיון כאן לפני 4 שנים אישר את זה ואף הוסיף כי לא השתתף בקבוצת פקודות של מח"טים שהתקיימה בפיקוד צפון ב-8 ביוני בערב, למקרה שהממשלה כן תורה על תקיפת סוריה. אלא שלדבריו ביום שישי 9 ביוני בבוקר צילצל אליו דדו ושאל אותו "מה אתה יכול לכבוש?". לדברי שקד, דדו אמר לו: 'אני מכיר אותך, בטח תיכננת לתקוף, יש לך תוכנית מה לתקוף?'. אמרתי לו שיש – דרדרה ותל הילאל, ואז הוא אמר לי רוץ קדימה. ישר שלחתי את גדוד 33".

    לפיכך יוצא שחטמר 3 ניהלה תכנונים משלה ועל דעת עצמה. צבא שמתנהל בתוך צבא, ומצד שני יוזמה של חטיבה שערוכה לכל תרחיש. מבחינת כוח אדם והכשרתו חטיבה 3 לא היתה בנויה לפעולה התקפית, אבל כשהכל קרה ופרץ – המיפקדה היתה מוכנה מיד וששה אלי-קרב, והכוחות לא הכזיבו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s