החפ"קים של דדו ולנר

קמב"צ פיקוד צפון רס"ן איתן ברק שהיה בחפ"ק האלוף, מתאר חלק מהאירועים ואת בוקר ה-9 ביוני 1967: "ראיתי את דדו רץ במסדרון בשעה 06:30, לבוש גופיה וצועק – עולים על רמת הגולן" * וגם: רס"ן איתן לחמן, שהיה בחפ"ק של הרמ"ט אל"מ דן לנר, שפיקד על המאמץ העיקרי בגבעת האם

זחל"ם החפ"ק של פיקוד צפון בקרבות צפון השומרון. מימין: הקמב"צ רס"ן איתן ברק, קצין הקישור למטכ"ל סא"ל עוזי פיינרמן, אלוף דוד אלעזר, אל"מ מוסא פלד סגן מפקד אוגדה 36 (עומד), וקמ"ן פיקוד צפון סא"ל זלמן גנדלר [צילום: אפרים קדרון, "במחנה", ארכיון צה"ל]

רס"ן איתן ברק היה קמב"צ פיקוד צפון במלחמת ששת הימים. ב-7 ביוני 1972 הוא רואיין על-ידי רמ"ח היסטוריה, אל"מ אברהם איילון (לנטש) על אודות האירועים שעבר בתוקף תפקידו בששת הימים. הראיון, או התחקיר, כפי שאפשר להתרשם, הוא חסר מאוד ונראה כמסמך השלמה. עם זאת, לא מצאנו עד כה מסמך מקיף יותר או תחקיר שכזה עם רס"ן ברק.

להלן המסמך. מקור: ארכיון צה"ל. קצרנית: בלהה וינשלבוים. בכחול: הערות הבלוג.

רס"ן ברק: "כל הלילה ישב אלוף הפיקוד בזחל"ם של ראש מטה אוגדה 36 והאזין לרשתות ולא התערב"

סא"ל ברק: "הנושא הוא התארגנות ושליטה של הפיקוד בזירה הסורית ובזירה הירדנית, התפתחות השליטה לאחר מעשה בתוקף הנסיבות".

אל"מ איילון: לגבי מוצבי הפיקוד, היכן היו החפ"קים?

ברק: "החפ"ק הפיקודי היה בכנען. לחפ"ק נקרא נייד, שבו היו כל קציני המטה של הפיקוד ביום פרוץ המלחמה".

מתי הקמתם את החפ"ק?

ברק: "החפ"ק היה קיים תמיד והוא היה מאויש בכוננות. כאשר קיבלנו את הפקודה היינו שם מוקדם בבוקר, בערך בשעה 06:00, כאשר בצהריים [5.6.67] אלוף הפיקוד קיבל הוראה לכבוש את המרחב הארטילרי שבמבואות ג'נין [שהחל להפגיז את בסיס חיל האוויר ברמת דוד]. חטיבה 45 עשתה את המבצע. אלוף הפיקוד החליט אז להיות במאמץ הבקעה, ולכן קבע שהחפ"ק והכלים הטכנאים – זחל"ם ועוד 4 כלי רכב והתק"שים יהיו בכנען. האלוף החליט שהקמ"ן [סא"ל זלמן גנדלר], הוא ואני וגם הרל"ש [רס"ן דוד נהרי] יסעו למשגב עם. במשטרת מגידו הוא הוריד לו את הפקודה, ואז הגיע מפקד אוגדה 36 [אלוף אלעד פלד] אשר חטיבה 45 היה תחת פיקודו.

"כאשר הגייסות חצו את הגבול עלה האלוף לתצפית על הגלבוע. מהגלבוע רואים את ג'נין. אחר הצהריים של אותו היום הוא בא לשטח (על קו הגבול) ומשם הוא נתן את הפקודה להזיז את חטיבה 37 [מגזרת סוריה לירדן]".

האם אתה זוכר פרטים כיצד לתאר את זה?

ברק: "כן. כשהתחיל להחשיך הוא חזר מנצרת ונתן פקודות לגבי הגזרה הסורית ולגבי גזרת ירדן. וכמו היום אני זוכר את זה: הוא ישב בחמ"ל והכתיב את הפקודה. ראש המטה [אל"מ דן לנר] היה אז בכנען [מוצב החפ"ק מעל ראש פינה]. כאשר גמרו להוציא את הפקודות הוא הלך אישית לארגן.

"בגבעת המורשת [צ"ל גבעת המורה] היה בחפ"ק של אוגדה 36, שאותה ניהל אל"מ מוסא פלד [סגן מפקד אוגדה 36], כשאלוף פיקוד הצפון אצלו. כל הלילה ישב אלוף הפיקוד בזחל"ם של ראש מטה האוגדה והאזין לרשתות ולא התערב. בינתיים אנו ציוותנו את החפ"ק שהשארנו בכנען. הזחל"מים שלו נשארו בכנען".

רס"ן איתן ברק עם דדו [צילום: אפרים קדרון, "במחנה", ארכיון צה"ל]

נסעתם בלארק עם משה בריל [מח"ט 45] לצומת מגידו?

"כן, ונסענו בבוקר לכנען".

ופה בציר יזרעאל עם חטיבה 45, האם נתקלתם באיזשהו מארב?

"אני זוכר שעצרנו ליד הגבול, ואז הוא [דדו] דיבר עם דן לנר. באותו היום היתה ההתקפה על קיבוץ דן. כאשר היתה ההתקפה על דן, האלוף נמצא במבואות ג'נין, במארב שאליו הוא נכנס. זה היה בשעה 10:00. אינני זוכר אם זה היה ביום שלישי, אולם לפי החשבון באותו יום שלישי עם כיבוש ג'נין הוא נכנס לג'נין, וכשהוא יצא הוא נפגש עם מח"ט 45 בצומת קבטיה. היה מארב וברחנו מהמארב ונעצרנו באיזשהו מחצבה ושמה חיכינו לראות מה קורה בג'נין.

"למעשה, פה היה גילוי גבורה, ואני אספר לך מה קרה בדיוק. כשנכנסנו למארב היינו בנסיעה בזחל"מים. האלוף אמר לי – תעצור את השיירה. עצרתי את השיירה. אני ישבתי לשמאלו של מח"ט 9 אהרון אבנון, כשלפתע התגלגל כדור אש אליי. לא הספקנו להגיד ג'ק וכולם קפצו מן הרכב והשיירה התחילה לנוע אחורנית.

האלוף יצא אז עם עוד כמה חבר'ה וגם אני יצאתי עם זחל"ם, ועם סולומון אשר היה קצין קישור של אמ"ן. כשבאתי לעיקול ראיתי את דדו שיצא לשטח מת לגבי הטנקים, והוא שאל: האם גמרו? ואז הוא אמר: אני נכנס פנימה, אני מקווה שהם חיים. אמרנו לו – אל תיכנס, אך שום דבר לא עזר והוא נכנס והוציא אותם".

רגע המארב בג'נין. דדו בין הקמ"ן גנדלר (מימין) לקמב"צ ברק [צילום: אפרים קדרון, "במחנה"]

זה לא ידוע, וכדאי לכתוב. אתם נכנסתם בסופו של דבר?

"כן, ויצרנו איתם מגע. את משה בריל פגשנו בסביבות 14:00. הוא היה פצוע. עברנו את ג'נין ופנינו ימינה – לפני צומת קבטיה בערך 2 ק"מ. חצי שעה לפני המארב היה סיבוך עם הטנקים של חטיבה 45. אנחנו נענו בסביבות ג'נין, אך שמענו הכל בקשר. למעשה, מפה הפסיק האלוף להתעסק עם ירדן. זה היה היום השלישי בערב. הרמ"ט היה בכנען כל הזמן. את יענקל'ה [קצין אג"מ סא"ל יעקב שטרן] פגשנו בנצרת".

ביום רביעי פעמיים התבטל החפ"ק בכנען, וביום חמישי בנבי יושע שוב התבטל. אם כן, איפה היו כל הדיונים?

"בפיקוד. ב-8 לחודש ביום חמישי ישבו שמה כל החבר'ה ו'יללו' על ביטול הכל. ביום חמישי, כאשר דדו טס לתל-אביב מנבי יושע, דן שהיה הרמ"ט קרא לנציגי הישובים [לעדכן אותם שאין פקודה לתקיפת הרמה הסורית]. בלילה היתה קבוצת הפקודות המפורסמת בנצרת בחמ"ל".

מהדברים של האלוף ניתן להבין שלא היה שום דבר.

"הם נשארו בכוננות. הזעיקו את כל העוצבות, ואני קיבלתי רשות לנסוע הביתה. אני לא נסעתי. בבוקר שמעתי בחדשות שנגמרה המלחמה. ראיתי את דדו רץ במסדרון בשעה 06:30 לבוש גופיה וצועק: 'עולים על רמת הגולן'. הביאו הליקופטר וטסנו מיד לכנען".

ברק: "עד יום שישי בלילה היו כמה דברים בחפ"ק שלא היו ברורים. למשל, מה קרה באיזור תל פאחר"

מה קרה בגבעת האם?

"נתנו לדן את מיקי [כנראה קצין כוח אדם של פיקוד, רס"ן מיכאל שטרן] ואת איתן לחמן שהיה נציג של פו"מ [ראו בסוף תחקיר זה] והוא יצא עם חפ"ק לפקד על הכוחות. שוב, מבחינת שליטה של מה שקרה בשטח, הכל התמקד אצל אלוף הפיקוד: כל הדיווחים והפעלת חיל האוויר וכל מה שקשור בכך, דרך מוצבי הפיקוד, ומשם אף הורה לחטיבות. למעשה, עד יום שישי בלילה היו כמה דברים בחפ"ק שלא היו ברורים. למשל, מה קרה באיזור תל פאחר.

"ביום שישי [בערב, לאחר סיום יום הקרבות] החלטנו לדלג אחורנית לבית ההבראה של כנען. עשינו שם בזמנו תרגול כדי לבחון את השליטה משם. עסקנו כל הלילה בליקוק פצעים ובהזרמת תחמושת ובהפעלה של אוגדה 36, שהסתבכה בצירים הדרומיים. קיבלנו גם אינפורמציה לגבי ההרוגים והפצועים [ביומן הקשר של גולני יש הודעה של קצין אג"מ חטיבת גולני גורודיש לקמב"צ פיקודי בשעה 22:03 על נפילת מג"ד 12 ומ"פים בתל פאחר].

"סיכמנו שעם אור ראשון אנו יוצאים חזרה לכנען. דדו הלך לישון (אור ראשון פלוס מינוס שעתיים). הרמטכ"ל טילפן לדדו. לא שמעתי את תוכן השיחה וכנראה אמר לו אז שהסורים מתמוטטים [ראו כאן].

"הגייסות התחילו להתקדם, זה קרה בבוקר, ולקראת הצהריים הופעלה אוגדה 36 בהליקופטרים. בסביבות השעה 14:00 קיבלנו דיווח שקונייטרה בידינו. בסביבות 16:00-14:00 הוא [דדו] עלה אישית לקונייטרה. ישנה תמונה מפורסמת של דיין ויהודה [כנראה הכוונה לדן לנר] אשר יושבים בחוץ.

"לא הייתי לידם. אני ניהלתי את מערכת הקשר למטה. הם טסו עם בר-לב ועם זרו. זרו חיפש את הבן שלו [יהונתן זורע ז"ל, נהרג בהפלת מטוסו מעל דמשק ב-5 ביוני 67]. אני ידעתי שהם טסו. באותו זמן מטוס סיור נחת נחיתת אונס בגלל מיג. הודעתי לאוויר 3 שישנם מיגים שחגים באוויר ובזה נגמר. הם דיווחו לטייס המסוק. בלילה הוא חזר לנצרת".

בקונייטרה. אלוף עזר וייצמן ראש אג'"מ (מימין) עם אלוף במיל' מאיר זורע (במרכז) ואל"מ דן לנר [צילום מארכיון צה"ל]

מה עם הסיפור של החרמון?

"את החרמון לא תפסו ב-10 ביוני, היה לי ויכוח איתו [עם דדו]. אני משוכנע בכל מה שהוא אמר. דדו אמר שב-11 המלחמה נגמרה. ב-11 לחודש בא מוטי [הוד, מפקד חיל האוויר] עם דיין והם אמרו למה לא נשב למעלה".

זה היה ב-12.

"לא, זה היה ב-11. זה לא יכול להיות הפרש של יום".

הלכתי וביקשתי מחיל האוויר שיבדקו והם בדקו לי את העניין. הם תפסו את הטייס. הוא אמר: 'אני לא אשכח את היום הזה, כי ביום הזה נולדה הבת שלי'. זה לא יעזור.

"במוצאי שבת פגשתי את האלוף ואת שר הביטחון בבניאס. הם תפסו את החרמון ב-11. אני עוד אבדוק לך את זה" [החרמון נתפס ב-12 ביוני 1967].

עד כאן איתן ברק.

רס"ן איתן לחמן בחפ"ק הרמ"ט דן לנר: בשלב מסוים רצנו קדימה לכיוון גדוד 12

רס"ן איתן לחמן, שאותו הזכיר רס"ן איתן ברק כאחד הקצינים שהיו בזחל"ם החפ"ק של אל"מ דן לנר, הוא כיום בן 80. תקופת הכוננות במאי 1967 מצאה אותו בלימודים באוניברסיטת ת"א מטעם הצבא. הוא התגייס ב-1954 לנח"ל, עבר קורס מ"כים ולאחר מכן השתתף בפעולת התגמול ב-1955 בקרב על הסבחה ליד ניצנה [ראו כאן]. סיים קורס קצינים ובהמשך הגיע לגולני ("העלו בכוח אנשים למשאיות, חיילים לא ידעו לדבר עברית"), שם שימש בין היתר מ"פ א' בגדוד 12 ולאחר מכן קמב"צ 12 במקום איתן ברק. בתפקיד זה השתתף בפשיטת גולני ב-1960 על הכפר תאופיק, שם תיפקד כקצין חבלה בפיצוץ בתי הסורים.

כמ"פ ב-12 השתתף באחד העימותים עם הסורים בתל דן. היה גם מ"פ בבית ספר למ"כים של גולני, מדריך בבה"ד 1, ואחרי ששת הימים היה סמג"ד 13 תחת אמיר דרורי, מפקד בא"ח גולני ותפקידו האחרון היה סגן מפקד אוגדה 252 בתעלת סואץ בדרגת אל"מ.

לחמן: "עם תחילת המלחמה ישר עליתי לאוטו לפיקוד צפון. רציתי לתפוס פיקוד על כוח באיזה גדוד, כי הכרתי בגולני את כל הקצינים, אבל היה מאוחר מדי ושלחו אותי לחפ"ק של דן לנר, שהיה הזרוע של אלוף הפיקוד בשטח. אני זוכר את ראשי הישובים באים וצועקים בפיקוד צפון – עד מתי? לנר היה קיבוצניק מנאות מרדכי, לוחם מהולל מהפלמ"ח, הוא היה יד ימין של דדו ובצפון מאוד החזיקו ממנו. היה לו ניהול קרב".

זכרונותיו מעומעמים מאוד מהנעשה בחפ"ק של דן לנר, שניהל את קרבות ההבקעה העיקריים לכיבוש הרמה הסורית. "אני לא זוכר מי בדיוק היה בזחל"ם, אבל היינו לא יותר מחמישה-שישה אנשים. היה איש קשר, היה מישהו מהמודיעין, הייתי אני ועוד קמב"צ. אני יודע שהיינו בגבעת האם עם גולני. בשלב מסוים רצנו קדימה לכיוון גדוד 12. ידעתי בזמן אמת על ההצטרפות של רובקה מסיירת גולני למעלה מימין [כתגבורת לתל פאחר]. נהרגו שם אלכס קרינסקי ועוד. הגענו לתל פאחר בסוף הקרב. את הרס"ר יום טוב ראיתי כולו מרוח בדם כתוצאה מפינוי הפצועים. אחר כך המשכנו ועלינו לדרך הנפט. באנו למעלה ופגשנו בגדוד של בירו שהבקיע שם למעלה, ואותו פצוע. אחרי זה המשכנו עד לעיר קונייטרה. היינו בקשר כל הזמן עם דדו".

מקונייטרה הוא זוכר שהתבקש יומיים אחרי המלחמה לטוס בהליקופטר עם קציני חיל האוויר, שביקשו לבדוק את מקום הפצצות חיל האוויר: "הייתי הירוק היחיד בסיקורסקי. ואז ההליקופטר נפגע ברוטור וצנח כמו אבן על בתי קונייטרה. למזלנו הכנפיים נפלו על בית והאטו את נפילת המסוק. יצאנו עם כמה שריטות. צה"ל הרס אחר-כך חצי רחוב כדי לפנות את ההליקופטר".

———————————————————————————————-

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “החפ"קים של דדו ולנר

  1. לא הבנתי למה אלוף הפיקוד לא מתערב ברשתות הקשר.
    ד"א מאין לך שהצילום שדדו מביט לאחור הוא בשעת המארב

    • 1. כנראה שזו היתה דרכו. וכבר צוטט על כך הקמ"ן ג'מקה בבלוג זה שאמר שדדו לא נהג להתערב וסמך על הכוחות בשטח – יש מח"ט, יש מג"ד, יש מ"פים ומ"מים ויש סיירים.
      2. ג'מקה אישר לי כי התמונה הנ"ל צולמה ליד ג'נין, פגז של טנק גילח את האנטנות של הזחל וכולם קפצו החוצה.

  2. לא ברור למה אלוף פיקוד חייב היה לטייל עם חצי מהחפ"ק שלו באזור לחימה קדמי. איזו תועלת זה מביא? אלוף פיקוד חייב לשבת מאחור, לנהל משם את האוגדונרים שלו (או את המח"טים – בצה"ל של 67). ואחר כך מתפלאים על אסונות כמו נפילת אלוף קותי אדם במלחמת לבנון הראשונה. שום תועלת אין בטיולי היהירות האלה, רק נזק ממשי ומורלי.

    • היה גם אחד שתום עין שהסתובב בכל הקוים הקדמיים. עקף רמטכ"ל ומפקדים בכירים. תוך שהוא נותן "עיצעס" למפקדים בקו הראשון.

      • אולי. מצד שני – אותו שתום עין הרים את המורל של המדינה מהקרשים בתחילת יוני 1967 והעניק לממשלה ביטחון במה שצה"ל הולך לעשות. לפעמים צריך אדם כזה בתפקיד כזה, אפילו אם הוא רק מצטלם ונותן עצות מהצד, רק בגלל שינוי האווירה שהוא מביא. ולהופעתו של דיין לפני מלחמת ששת הימים הייתה השפעה אדירה על צה"ל ועל המערכת הפוליטית. האיש היה מהגורמים החשובים לניצחון. יכול להיות שבלעדיו לא הייתה פורצת בכלל מלחמת ששת הימים. אי אפשר לקחת ממנו את ההישג הזה.
        כמובן – שאותו אדם באותה פוזיציה 6 שנים אחר כך, היה מהגורמים לאסון של יום כיפור, בגלל ההערכה עצמית גבוהה מדי. כלומר – האיש כל כך האמין במה שאומרים עליו – עד שחשב עצמו לחצי אלוהים לפחות, ולכזה שלא יכול לטעות. והוא טעה בגדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s