לקחי פיקוד צפון

דו"ח לקחי פיקוד צפון מששת הימים * "ההתקפה שלנו על הרמה היתה מותנית בעליונות אווירית. בלעדיה לא היינו מעיזים לעשות ריכוזי כוחות כאלה * תל פאחר הוא דוגמה לפגמים שמשבשים את הקרב: שינוי בציר ההתקפה, הפעלת טנקים לקויה, מיקום קדמי מדי של המג"ד * ניווט והובלת טנקים חייבים להיעשות ע"י סיירים גדודיים ובג'יפים. היו לנו הרבה מקרים של טעויות ושוטטות טנקים כתוצאה מניווט לא נכון"

11 ביוני 1967, בפאתי קונייטרה לצד טנק סורי פגוע [צילום: משה מילנר, לע"מ]

לא ברור מי חיבר את המסמך הבא המתפרסם כאן – לקחים ומסקנות בעקבות מלחמת ששת הימים, אבל לפי הפירוט הנרחב והעיסוק בשיטות ובתורות לחימה – בסבירות גבוהה שמדובר באלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר.

להלן המסמך ככתבו וכלשונו. מקור: ארכיון צה"ל.

————————————————————————–

לקחי פיקוד צפון במלחמת ששת הימים

הלקחים מן המלחמה הזאת הם ביסודם על דרך החיוב, כלומר באיזו מידה תורת הלחימה, שיטה, ארגון והכנת צה"ל למלחמה הוכיחו את עצמם במרבית המקרים. התורה והארגון של צה"ל מוכיחים את עצמם ובמידה שנהגנו לפיהם למדנו לקח חיובי על דרך החיוב.

יש מעט מקרים שבהם אפשר לומר שלמדנו על דרך השלילה כאשר לקחי הביצוע לא תאמו את תורת הלחימה של צה"ל, ויש גם אי אלו לקחים שהם המיעוט בהם אפשר ללמוד על דרך השלילה ובהם צריך לשנות.

הלקחים האופרטיביים

הנחת היסוד בתורת הלחימה של צה"ל: העברת המלחמה לשטח האויב הוכיחה עצמה גם במלחמה הזאת. היא עדיפה על בלימה ועל הגנה.

בגזרה שלנו ישנו לקח על בלימה בגזרה הסורית. אותם הימים שבהם היינו בהגנה וסבלנו נזקים ואבידות גם כאשר המשימה היא משימת הגנה.

יש לתכנן פעולות התקפיות כפי שתוכננו בפיקוד הצפון בשתי הגזרות – גם הסורית וגם הירדנית.

למרות היתרון שבהתקפה ומיתקפה בכל הגזרות אנחנו חייבים להניח שגם במלחמה הבאה עלול להיות מצב שנצטרך להימצא בבלימה או הגנה במקום מוגבל או בזמן מוגבל, והלקחים שיש לנו מהימצאותנו בהגנה מתייחסים להכרח הזה העלול להיות גם במלחמה הבאה.

הלקחים בהגנה הם:

התבצרות

א) לנו לא היו ביצורים מוכנים מראש למלחמה, ולדעתי גם במלחמה הבאה אין להשקיע אמצעים עצומים כדי לבצר את הגבולות ולהכין ביצורים. אומנם באי-אלו מקומות צריך לעשות ביצורים, שלד של ביצורים שעליהם אפשר יהיה לבסס מערך מבוצר ולהשקיע כמות סבירה של אמצעים. כתוצאה מזה בתקופה שלפני המלחמה, בתקופת כוננות או בתקופה שכבר נגייס את הכוחות, צריך יהיה תוך זמן קצר להיכנס לאדמה. זה מחיי בהכנה, הכנת כלים עוד בימי שלום.

המסקנות שלנו הן:

  1. ציוד מכני כבד – אין לגייסו ככלים בודדים, כמפעילים בודדים, אלא להשתמש בגופים אזרחיים שבלאו הכי מגייסים את הכלים ומגייסים את המפעילים שלהם, אבל כבודדים, ובמקום זה להפוך גופים כמו 'סולל בונה', 'חריש' וכו' לגופי ביצוע שבאמצעותם אפשר יהיה לעשות את הביצוע.
  2. אמצעים – יש להכין מראש כמו מסגרות פריקסטים ואמצעים אחרים שבזמן קצר אפשר להפוך אותם לביצורים.
  3. אימון להגנה – שהיה לפני המלחמה, לא היה אימון נכון, ובמרבית המקרים בקצת חומר נפץ וקוברות היינו מצליחים לחפור תעלה, לפעמים עד הקורקבן, לפעמים למטה מזה ולפעמים למעלה מזה. אבל את הדברים העיקריים של כיסויי ראש, מקלטים ועמדות רציניות לא הגענו בהם בכל ההכנות ואת זה צריך לעשות בעתיד. הלקח החשוב ביותר הוא ארגון ומבנה היחידות למלחמה. לדעתי היחידות המיועדות להגנה צריכות להיות בראש וראשונה יחידות חק"ש.

היחידות שלנו בתקן הנוכחי אינן מתאימות לתפקידי הגנה, ואתן לדוגמה את מוצב גבעת האם. היתה שם פלוגה שמפעילה 2 מק"בים, 2 מרגמות, 2 תותחי נ"ט ועשרות רובים ותמ"קים. כלומר, כאשר המוצב הזה היה תחת אש היו 120 איש תחת אש המפעילים את הנשק הזה.

במבנה וארגון אחרים היינו יכולים להגיע ש-60 איש מפעילים פי שניים תותח נ"ט, מק"בים ומרגמות. כלומר, יש להם עוצמת אש יותר גדולה וסיכויים לחטוף אבידות פחותות בהרבה.

לכן צריך היה להגיע לחטיבות הגנה הבנויות לפי המבנה הזה והן תוכלנה ביותר אמצעים לתפוס מערכי הגנה הרבה יותר גדולים משהן תופסות היום.

לוחמה בשטח הררי

א) לוחמה בשטח הררי מחייבת ריבוי צירים. מספר הצירים בשטח הררי הוא פונקציה שיהיו מצד אחד מספיק צירים כדי להפעיל את מלוא הכוח, ומצד שני להימנע ממספר רב של הבקעות. הצירים חייבים להיות:

  1. כאלטרנטיבה והפעלת מירב הכוח, ריבוי צירים מקנה ניידות שאיננה קיימת בשטח הררי ללא ריבוי צירים.
  2. אפשרות של סיוע בין כוחות. לפעמים גם ציר שברור שדרכו אי אפשר להגיע לעומק רב או ליעד חיוני יש לו חשיבות כי הוא מסייע לפריצה בצירים אחרים. לדוגמה, הטעות הברוכה של קלע.
  3. מספר צירים מרתקים את האויב לחזית רחבה יותר.
  4. ריבוי צירים מאפשר להכריע את האויב כתוצאה מתמרון והופעת כוח באגף או בעורף.

הטעיה

א) הטעיה מבחינה אופרטיבית הוכיחה את עצמה, ולכך יש לי שתי דוגמאות: חיובית – עמק בית שאן. שלילית – תל דן.

חיל אוויר

א) משמעות פעילותו של חיל האוויר:

  1. שמיים נקיים וכתוצאה מכך אפשרות ריכוז כוח. ההתקפה שלנו על הרמה היתה מותנית בעליונות אווירית. בלעדיה לא היינו מעיזים לעשות ריכוז כזה.
  2. הגבלת חופש התנועה של האויב.
  3. דמורליזציה בכוחות האויב.

ב) לעומת זאת צריך היה להיות ברור שיש דברים שחיל האוויר לא עושה. הוא איננו משמיד כוחות במערכים מחופרים והוא איננו משמיד ארטילריה, אלא משתק אותה.

ניידות אופרטיבית

א) מה שלמדנו מהמלחמה הזו היא הניידות האופרטיבית של יחידות השריון וטנקים במיוחד, ולהלן דוגמה של תנועות שבוצעו אל שרשרת וללא מובילים ומגיעים לכך וכך ק"מ.

לקחים טקטיים

א) היסודות של קרב מוצלח הם:

  1. ידיעות.
  2. תכנון טוב
  3. ביצוע טוב שיש בו תיאום תנועה ואש.
  4. אלתורים המתאימים את התוכנית להתפתחות בשטח.

ב) דוגמאות לכך יש לי גם על דרך החיוב והשלילה. לדוגמה, התקפת גדוד 25 על יעבד היתה ללא תכנון מוקדם מפורט. כתוצאה מזה, גדוד חרמ"ש נעצר על מוצב פלוגתי שמולו פועלת מחלקה אחת בעצם בסיוע שדה מוקשים ותול"רים. אומנם הוא עובר ומתגבר על זה, אך מאבד הרבה זמן עד שמתגבר על המוצב. דוגמה על דרך החיוב: כיבוש תל עזזיאת.

ג) פגמים שמשבשים את הקרב הוא כיבוש תל פאחר.

  1. שינוי בציר ההתקפה. כלומר תקיפת יעד ממקום לא טוב ולא בהתאם למתוכנן כתוצאה מטעות מניווט.
  2. הפעלת טנקים לקויה.
  3. מיקום קדמי מדי של המג"ד בשלב זה.
  4. חוסר שליטה ותיאום בין יחידות שונות לאחר שהמג"ד נהרג.

מכאן אני עובר ליתרון אחר, ללקח חיובי אחד שקרה לאחר איבוד השליטה והוא: יוזמה של דרגים נמוכים המופיעה גם בתל פאחר וגם בקלע.

הבקעה

א) הדוקטרינה של הבקעה כפי שלימדנו אותה במשך שנים מוכיחה את עצמה.

ב) ההבקעות העיקריות בשטח הררי בוצעו ע"י כוח משוריין, ולצורך זה גולני הוא בעצם כוח חרמ"ש כי הוא פעל בזחל"מים.

ג) תאורטית קיימות שתי אפשרויות: 1) אפשר להבקיע ע"י חי"ר בסיוע טנקים. 2) אפשר להבקיע ע"י עוצבת חש"ן, כלומר חי"ר וחרמ"ש. הדוגמאות: הבקעת חי"ר על 8100 ובקרב ג'לבינה.

יתרונות ומגבלות

  1. הבקעת חי"ר טובה יותר כשזה חייב להיות קרב לילה בשטח הררי. אני מערך שבקרבות לילה בשטחים פתוחים חש"ן יכול להיות טוב יותר גם להבקעת לילה. לעומת זאת שריון יכול להבקיע ביום ויכול להבקיע בשטחים לא הרריים גם בלילה עם פחות נפגעים.
  2. מסקנה: התאוריה שאנחנו שומרים את השריון לשלב השני ובונים את ההבקעה על חטיבות החי"ר צריכה להשתנות. צריכים כמות חטיבות ממוכנות וחטיבות חש"ן יותר גדולות, ואנחנו חייבים להשתמש בכוחות אלו גם להבקעות שלב ראשון.

שטח בנוי

גם בשטח בנוי השריון מוכיח עצמו ככוח עדיף. דוגמה – שכם ואבידות המ"כים בשכם.

לקח קרבות בהם משתתפים טנקים

א) הטנקים חייבים להוביל בכל המקרים, כאשר כוחות חי"ר וחרמ"ש חייבים להיות צמודים אליהם.

ב) הטנקים מכריעים את המוצבים ע"י דריסה. אם החי"ר או החרמ"ש לא נמצאים בצמידות מספקת אליהם קיימת סכנה שהמוצב יתארגן מחדש, וכאשר יבוא חי"ר או הספקה או כל דבר אחר, יצטרכו להילחם מחדש.

אומנם נכון שנגד הערבים פה לא היתה התארגנות מספקת של הסורים במוצבים, ולכן אלה שבאו אחרי הטנקים נתקלים רק בקיני התנגדות ולא במוצב מאורגן.

לוחמת שריון בלילה

א) היו לנו כמה מקרים של קרבות שריון בלילה, ולדעתי זו תורה שצריך להמשיך לפתח אותה.

נכון שכאשר התותחים שלנו עדיפים הם מסוגלים להגיע לתוצאות טובות ביום, אבל עדיין יש הרבה מקרים בהם נזדקק לקרב שריון לילי במקרים הבאים: 1) כאשר הטנקים שלנו נחותים. 2) כאשר בתוקף הנסיבות מוכרחים להילחם בלילה. 3) כאשר אנחנו בתנועה בשטחים פתוחים מול אויב בשטחים סגורים. הדוגמאות הן ג'נין וגם חטיבה 37.

ניווט והובלת טנקים

א) ניווט והובלת טנקים חייבים להיעשות ע"י סיירים גדודיים ובג'יפים. היו לנו הרבה מקרים של טעויות ושוטטות טנקים כתוצאה מניווט לא נכון, יותר נכון – הובלה לא נכונה.

משטרה צבאית

המ"צ חייבת לשלוט בצירים, גם בצירים קרביים בהם נעים הדרגים הלוחמים.

שת"פ חי"ר-חש"ן

א) הפעלת טנקים ע"י מפקדי חי"ר לא תמיד המושכלת ביותר.

ב) הלקח שצריך לדון בו הוא הכשרת קצינים – כיצד להכשיר קצינים בידע שריון. דוגמאות: שת"פ קרקע-אוויר, שימור קשר, סימני זיהוי.

לקחי אירגון

א) אוגדה מול דוויזיה. לדעתי האוגדה סיימה את תפקידה במלחמה זו, ולמלחמה הבאה צריך יהיה להיכנס עם דוויזיה אורגנית.

אפילו במלחמה הזאת היו כמה מגבלות לאוגדה:

  1. היא לא היתה אורגנית.
  2. הצוות הפנימי בתוך האוגדה מוכתב ע"י חטיבות קבועות.
  3. אין לה שליטה על לוגיסטיקה.
  4. הפלה"סים החטיבתיים מסרבלים בצירים הרריים, במקום שהאוגדה או יותר נכון העוצבה האורגנית תפתור את כל בעיית ההספקה לצוותי הקרב פרט לדרגי א' השייכים לגדודים.גם ריכוז ארטילריה הדרג הדוויזיוני עדיף על המצב דהיום. יחידות שירותים עדיף במסגרת דוויזיונית.

חטיבת החי"ר

א) יש לשאוף להסבה מקסימלית.

ב) חי"ר טהור צריך להיות יביל אוויר או יביל זחל"מים. כלומר או מוצנח או הליקופטרים או כחטיבות חי"ר טהורות, או כחטיבות ממוכנות, אבל להסב חטיבות חי"ר הקיימות יש הגבלה כמובן מבחינה תקציבית וצריך לקבוע את הקצב המקסימלי רק לפי האמצעים.

ארטילריה

א) גורם ב-שב"ש.

ב) חייבת בניידות מקסימלית.

ג) תצפית אוויר הכרחית.

ד) יש לתאם עם חיל האוויר שלא 'יגרשו' אותם בכל הזדמנות.

ה) אש נ"מ חשובה, חיל האוויר איננו מחליף אותה.

ו) צריך לפתח אמצעים לאיתור ארטילריית אויב בעיקר בלילה ובעיקר בימי שלום.

קשר

א) לא היו לנו בעיות קשר במלחמה הזו, וזאת במידה רבה הודות לחפ"קים הקבועים שנבנו עוד בימי שלום.

ב) הודות לכוח האדם והציוד שהיה מאומן לתפקידו.

ג) חטיבות חש"ן עובדות בעיקר בחפ"קים ולא מספיק במיפקדות עיקריות.

ד) יש לתת הליקופטרים למפקדים בדרג חטיבה ואוגדה בעיקר בשטח הררי.

ה) מיפקדת פיקוד היא מיפקדה שחייבת להתפצל למיפקדה עורפית, קדמית וחפ"ק.

שלל

א) צריך להשתמש בשלל תוך כדי מלחמה.

ב) לנו היו מספר דוגמאות בעיקר בתול"רים.

ג) כמה נסיונות שעשינו בהפעלת טנקים ותותחים לא הצליחו.

ד) צריך להתכונן לזה ולאמן אנשים.

ה) לעיתים אפשר להפעיל ציוד שלל שהוא יותר טוב מהציוד האורגני שלנו, למשל הפעלת 'לונג טום' במקום 25 ליטראות.

פצועים

א) חייבים להיות באחריות השלישות.

ב) היו מקרים של פינוי תוך כדי קרב. נושא שצריך לדון בו. יש לזה שתי השלכות: 1) מצד אחד זה מפריע להשגת משימה. 2) מצד שני זה מקור כוח שקשה לוותר עליו.

הגישה הראשונית היתה מצוינת.

חללים

א) חייבים לעבור לאחריות שלישות.

סיכום

כל הלקחים נאמרו מתוך אספקט המלחמה שעברה. אין זה אומר שכל הלקחים ישימים למלחמה הבאה, ובוודאי ובוודאי שצריך יהיה להסיק מסקנות גם תורתיות וגם ארגוניות. מצד אחד על בסיס הלקחים של המלחמה שעברה ומצד שני על בסיס הראייה כיצד תתנהל המלחמה הבאה.

————————————————————————————–

מודעות פרסומת

34 מחשבות על “לקחי פיקוד צפון

  1. "בגזרה שלנו ישנו לקח על בלימה בגזרה הסורית. אותם הימים שבהם היינו בהגנה וסבלנו נזקים ואבידות גם כאשר המשימה היא משימת הגנה."

    יש כאן עירבוב בין בלימה להגנה. הסורים לא תקפו עם כוחות ניידים למעט המקרה של קיבוץ דן.
    לכן לא היו קרבות בלימה ואין אפשרות להסיק מסקנות על בלימה.
    ב-1973 בלם צה"ל את הסורים בהצלחה אבל בקושי רב.
    צה"ל התכונן למצב שתהיה לו התראה מספקת כדי לתקוף אבל נאלץ להכנס לבלימה.

    לכן גם המסקנה: "הנחת היסוד בתורת הלחימה של צה"ל: העברת המלחמה לשטח האויב הוכיחה עצמה גם במלחמה הזאת. היא עדיפה על בלימה ועל הגנה." יפה וטובה כל עוד ניתן לקיימה ולא היתה ישימה במלחמה הבאה.

    ב-73 בחזית הדרום נעשה נסיון לתקוף כבר ב-8 באוקטובר שכשל והכריח את צה"ל לעבור לבלימה שנמשכה 8 ימים.

    ובפרפרזה "הרוצה בתקיפה יכון לבלימה"

  2. "הטעיה

    א) הטעיה מבחינה אופרטיבית הוכיחה את עצמה, ולכך יש לי שתי דוגמאות: חיובית – עמק בית שאן. שלילית – תל דן."

    למה הכוונה בדוגמה השלילית של תל דן?

  3. "לקח קרבות בהם משתתפים טנקים

    א) הטנקים חייבים להוביל בכל המקרים, כאשר כוחות חי"ר וחרמ"ש חייבים להיות צמודים אליהם."

    במקרה של תל פאחר ובהנחה שהטנקים לא יכלו לעלות בעין אדיסה בגלל בעיות עבירות, ברור שהפעלת התוכנית האלטרנטיבית לעליה רגלית היתה עדיפה על המשך התנועה לתוך שטח ההשמדה למרגלות תל פאחר. הובלת הטנקים ואחריהם החי"ר לתוך שטח ההשמדה היתה קטלנית, והמסקנה לא ישימה.

    "ב) הטנקים מכריעים את המוצבים ע"י דריסה. אם החי"ר או החרמ"ש לא נמצאים בצמידות מספקת אליהם קיימת סכנה שהמוצב יתארגן מחדש, וכאשר יבוא חי"ר או הספקה או כל דבר אחר, יצטרכו להילחם מחדש."

    הניתוח כאן מסתמך על (א) כלומר תמיד הטנקים יקדימו את הח"יר ומה אם לא כך יהיה?

    "אומנם נכון שנגד הערבים פה לא היתה התארגנות מספקת של הסורים במוצבים, ולכן אלה שבאו אחרי הטנקים נתקלים רק בקיני התנגדות ולא במוצב מאורגן."

    האם כך היה בתל פאחר?
    הטנקים שלנו כלל לא הגיעו לתוך המוצב,
    האויב היה מאורגן היטב הן ברמת הכנת המרחב כולו והן בהפעלת הכוח בתוך המוצב.

    • ציטוט : " ברור שהפעלת התוכנית האלטרנטיבית לעליה רגלית היתה עדיפה על המשך התנועה לתוך שטח ההשמדה למרגלות תל פאחר".
      אני מבין מציטוט זה ,
      שהתוכנית המקורית לכיבוש תל פאחר אכן כללה את האפשרות שלא ימצא התוואי
      הנכון ובמקרה כזה היה צריך לעלות רגלית.
      אם כן זה מחזק את התמיהה על מה שנעשה בפועל !
      יש להניח שהחלטה לעלות רגלית שקלה אפשרויות נוספות !

      • נאמן,
        בתוכנית המקורית, כפי שזכורה לקמב"ץ וגם לי, היתה דרך פעולה נוספת מלבד העליה הרכובה מתוואי ההטיה לדרך הנפט והיא לעלות באותו נתיב רגלית. אפשרות זו היתה צריכה להיות מופעלת אם העליה הרכובה לא אפשרית בגלל תנאי השטח.
        כיון שההתקפה היתה ביום העדיפות היתה לעליה רכובה.
        התמיהה שלך מדוע לא בוצעה התוכנית האלטרנטיבית תשאר כנראה לעולם ללא מענה בגלל שהאנשים שיכלו לתת מענה אינם איתנו.
        העלתי כאן בעבר מספר השערות מדוע החליט המג"ד להמשיך על תוואי ההטיה (ולא לעלות רכוב או רגלי):
        1. לחץ הפיקוד למהר ולתפוס את תל פאחר וגם ההערכה שהתל עצמו לא יגלה התנגדות ממשית.
        2. יתכן שהמג"ד היה ער לכלים שכבר נפגעו על תוואי ההטיה ורצה להמשיך בתנועה מהר ככל שניתן (יש לצרף לכך את ההערכתו ששערתי בסעיף 1).
        3. כנראה שבפקודת המח"ט שניתנה בבוקר לא הודגש שאין להמשיך צפונה מעין א'דיסה כי השטח פוענח ע"י המודיעין כשטח השמדה (ידוע לנו מהקלטה של חלק מהפקודה שהקמ"ן החטיבתי עידכן שבחרבת סודה 10 טנקים סורים ו-5 בבורג' בביל. גם זה היה צריך לעורר את המח"ט להזהיר את מג"ד 12).

  4. "שת"פ חי"ר-חש"ן

    א) הפעלת טנקים ע"י מפקדי חי"ר לא תמיד המושכלת ביותר."

    לאור קרב תל פאחר, המסקנה נכונה, אבל השיריון הופעל באמצעות קצין קישור שהיה בחפ"ק המח"ט מאחור.
    פלוגת השיריון לא היתה ברשת הגדוד. חבל שהמח"ט לא שם לב לדברים האלה עוד בפקודה בבוקר או אפילו כמה ימים קודם בעת ששונתה הפקודה לכיבוש תל פאחר מלילה ליום.

    נכון שהשיריון לא הופעל ע"י המ"פים ומטה כאשר המג"ד נפגע. האם הניחו שאין זה מתפקידם?

  5. מרפרוף מהיר ובעיקר על פי הפורמט אני סובר שאין מדובר בלקחים רשמיים וסופיים של פיקוד בסוף מלחמה . העריכה, ריבוי הנושאים בקיצור והסגנון החופשי והאישי מרמזים שיש כאן לקט וסוג של סיכום שנרשם בכנס לקחים כל שהוא או ריכוז ממספר כנסים. אני לא זוכר או מכיר פורמט לסיכום לקחים מהתקופה ההיא אבל ברור שזה לא הפורמט. סיכום יכלול ריכוז לקחים עיקריים , מאחר ומדובר בפיקוד, לקחים אסטרטגיים וגם טקטיים, לקחי תו"ל וכל האגפים המקצועיים. ללקח יתלווה ציון הפעילות/השיפור הנדרשים ונספחים מפורטים לכל תחום. לאחר עיון מפורט אתייחס לכמה תחומים שבהם יושמו לקחים , לפחות בתחומים שאני מבין בהם..

  6. תאורטית הכל מצוין. רק שבמציאות לא הכל ישים כי יש טעויות ואי הבנה ובעיקר המון בלבול.

    • לקחת לי את המילים…

      אמנם המשפט המדובר [של דדו, כך אכן נראה] "לא היו לנו בעיות קשר במלחמה הזו" הוא כוללני מדי כדי שאתייחס אליו (אם כי בבלוג התפרסמו לא אחת תלונות על בעיות קשר באזורים שונים, ולדוגמה, בפאנל ההנדסה שנערך ביולי 67'), אך מהידוע לי על המקומות בהם העסק השתבש בשינוי התוכנית, היו לאמצעי הקשר חלק נכבד בשיבוש.

      יש ונראה שגם כאשר מכשירי הקשר עבדו (משמע, היו תקינים), היה מי שלא עשה בהם את מלוא השימוש הראוי, וכתוצאה מכך מהלך הקרב רק הוסיף והשתבש, אך אולי גם את זה אפשר להחשיב כבעיה של קשר… (כבר הערתי על כך כמה פעמים, לדוגמה: 8 ביולי 2017 בשעה 22:37).

    • בעיות קשר אינן רק בעיות של תקינות מכשירים, אלא גם תפעול תקין. כאן נראה שהיו הרבה בעיות של כניסה לרשתות, עבודה ברשתות שונות, ומכשירי קשר העובדים בתחומי תדרים שונים. יתכן שמנגד, ברמה הפיקודית, פעלו רשתות הקשר כסדרן. הפיקוד וחפקים שלו היו באתרים שולטים. יש להניח כי לציוד הרד"ט (רדיו טלפון) לא הייתה בעיית תקשורת מול החטיבות (מעט מאוד ערוצים). ציוד הרדיו שלו מול החטיבות לא היה אמור לסבול מקשיי תפעול, שכן לא צורך בירידה לרשתות. אני מניח כי הפיקוד לא ירד לרשתות יחידות המשנה.
      גדוד 12 למשל ירד מהקשר עקב הפגעות זחל"מ החפ"ק וקצין הקשר. ומיד לאחריו זחל הקש"א. לפלוגת השריון לא היו בעיות קשר רדיו עם חפק החטיבה, אלא בעיות של חוסר תפעול מערכת הקשר כפי שעולה מהחומר שהובא בתר הזה.. בחטיבה 8 נראה שלחפ"ק המח"ט הייתה בעיה של ירידה לרשתות ומעבר רשתות של מפקדי משנה.

  7. "לקחים טקטיים

    …..
    ג) פגמים שמשבשים את הקרב הוא כיבוש תל פאחר.

    שינוי בציר ההתקפה. כלומר תקיפת יעד ממקום לא טוב ולא בהתאם למתוכנן כתוצאה מטעות מניווט."

    המסקנה נכונה פרט לכך שלא ברור שהיתה טעות ניווט.

    "הפעלת טנקים לקויה." – נכון אבל הייתי מצפה שפיקוד צפון יהיה מסוגל לפרט יותר.

    "מיקום קדמי מדי של המג"ד בשלב זה."
    באיזה שלב?
    הרי צה"ל ציפה אז וגם היום שמג"ד יוביל את הגדוד.
    האם הכוונה לשלב שהמג"ד החליט לעלות לתל עצמו? גם כאן צה"ל מצפה שהמג"ד ינסה להשתלט מחדש על מהלך הקרב.

    "חוסר שליטה ותיאום בין יחידות שונות לאחר שהמג"ד נהרג."
    נכון, לשם כך שלח המח"ט את הסמח"ט לתל פאחר אבל הוא הגיע לתל כעבור שעתים. (יש לציין שאיבוד השליטה קרה עוד לפני שהמג"ד נהרג)

    "מכאן אני עובר ליתרון אחר, ללקח חיובי אחד שקרה לאחר איבוד השליטה והוא: יוזמה של דרגים נמוכים המופיעה גם בתל פאחר וגם בקלע."
    בהחלט מוכיח את גבורת החיילים אבל למצב כזה יש מחיר גבוה. המסקנה המתבקשת היא שיש לחפש דרך לתפיסת הפיקוד על הגדוד בזמן אמת ומתוך הגדוד. לפי הבנתי הסמג"ד כלל לא ידע היכן המג"ד ושעליו לתפוס את הפיקוד. ראויה לציון החלטתו של הקמב"ץ להפעיל את פלוגה ב' לכיבוש בורג' בביל.

  8. "ארטילריה

    א) גורם ב-שב"ש."
    אם אני מבין אז הכוונה להפעלת ארטילריה בזמן קרב שיריון בשיריון.
    אם כך המסקנה נכונה ונשאלת השאלה מדוע לא הופעלה הארטילריה על חרבת סודה כאשר כבר היה ברור שפלוגה ז' תחת אש של טנקי אויב?
    …..
    "ג) תצפית אוויר הכרחית."
    נכון ואם כך אז אני חוזר על השאלה הקודמת: מדוע לא הופעלה תצפית האויר (לצורך הפעלת הארטילריה על חרבת סודה) כאשר כבר היה ברור שפלוגה ז' תחת אש של טנקי אויב?

    וכמובן עוד כמה נושאים בהפעלת הארטילריה:
    1. מדוע לא הועתקה האש בהתאם לשינוי התוכנית ע"י המג"ד?
    2. מדוע לא חודשה אש הסיוע על התל הצפוני לפחות כשהמ"ד והקש"א היו כבר על התל הצפוני?
    3. מדוע לא מוסך איזור ההשמדה מתחת לתל פאחר כדי להפריע לאש הטנקים הסוריים?

  9. "ניווט והובלת טנקים

    א) ניווט והובלת טנקים חייבים להיעשות ע"י סיירים גדודיים ובג'יפים. היו לנו הרבה מקרים של טעויות ושוטטות טנקים כתוצאה מניווט לא נכון, יותר נכון – הובלה לא נכונה."

    ומדוע לא סיור חטיבתי? הרי הטענה שהיתה טעות ניווט בדרך לתל פאחר נסמכת על כך שההובלה היתה של הגדוד?

  10. "פצועים

    ….
    ב) היו מקרים של פינוי תוך כדי קרב. נושא שצריך לדון בו. יש לזה שתי השלכות: 1) מצד אחד זה מפריע להשגת משימה. 2) מצד שני זה מקור כוח שקשה לוותר עליו."

    הבעיה היא כמובן לא פינוי תוך כדי קרב אלא חוסר אמצעים לפינוי כמו מסוקים או רכב פינוי. שימוש ברכב קרבי לפינוי הוא שגוי.
    מסוקים לא הוקצו גם אחרי שהסתיים הקרב בתל פאחר. לא נשלח רופא נוסף מהחטיבה לתל פאחר גם אחרי שהיה ברור בשעה 16:00 שיש הרבה פצועים בשטח. נשלחו 10 אמבולנסים אבל אלה נתקעו בגבעת האם.

    • מפקד הכוח של 10 הגלדיאטורים היה צבי פז גולדה.

      היה עליהם לנוע לכיוון תוואי ההטיה ומשם על התוואי לכיוון התאג"ד השעה כאמור סביב 1600

      כאשר הגיעו לגבעת האם והיה פקוק , הוא ממנה מישהו , ואץ לו רץ לו בתוואי של הסיירת / חטיבה 8 להגיע לתל פאחר מאחור.

      כמובן שאם הוא הצליח להתקדם בפקק עד לדרך הפטרולים הסורית משם היה יכול לעלות לתוואי ההטיה יכלו לעשות זאת גם שאר הגלדיאטורים.

      חבל בלשון המעטה שלא ביצע את הפקודה שהוטלה עליו.

  11. "לוחמה בשטח הררי

    א) לוחמה בשטח הררי מחייבת ריבוי צירים. מספר הצירים בשטח הררי הוא פונקציה שיהיו מצד אחד מספיק צירים כדי להפעיל את מלוא הכוח, ומצד שני להימנע ממספר רב של הבקעות. הצירים חייבים להיות:

    כאלטרנטיבה והפעלת מירב הכוח, ריבוי צירים מקנה ניידות שאיננה קיימת בשטח הררי ללא ריבוי צירים.
    אפשרות של סיוע בין כוחות. לפעמים גם ציר שברור שדרכו אי אפשר להגיע לעומק רב או ליעד חיוני יש לו חשיבות כי הוא מסייע לפריצה בצירים אחרים. לדוגמה, הטעות הברוכה של קלע.
    מספר צירים מרתקים את האויב לחזית רחבה יותר.
    ריבוי צירים מאפשר להכריע את האויב כתוצאה מתמרון והופעת כוח באגף או בעורף."

    התקיים דיון מרתק בין הפיקוד ' הרמ"ט לנר עם אפרת על כניסה בנתיב נוסף במקביל לחטיבה 8

    החלטה

    להזדיין בסבלנות עד שחטיבה 8 תסיים את העליה שלה ואז בעקבות הזנב שלה תעלה חטיבה 1.

    • אתה צודק ישראל. לא רק שדחפו את 2 החטיבות המבקיעות לציר הררי אחד, גם לא דאגו לציר תחזוקה. בדיעבד, כושר הניווט ה"מעולה" שאפיין את שתי החטיבות הביא לכך שנוצרו בשטח האוייב מספר צירים שהתנקזו כולם לציר גבעת האם עד ליום המחרת , עת נכבש בניאס. ניתן היה להשתמש בציר דרך הפטרולים כציר משני מיד לאחר כיבוש תל עזזיאת.

      • מיומן הקשר ניתן לראות שהיה גורם (שציונו בקשר 8) שמשימתו היתה להכשיר את דרך הפטרולים מיד עם תנועת הכוחות התוקפים.
        הציר המוביל מבורג' בביל שימש את הקמ"ן, את המח"ט ואח"כ את גדוד 51 כדי להגיע לתל פאחר ממערב.

        • הגורם ההנדסי המטפל בפריצת / הכשרת / שיפור דרכים הוא גורם ( שמספרו בקשר 7)

          8 גורם עלום.

          לשים לב כי קיימת דרך מגבעת האם עד לגבול התחברה עם דרך הפטרולים הישראלית שעברה בגדול מצפון לדרום.

          להכשיר היה צריך את הקטע שבין הגבול הישראלי לדרך הפטרולים הסורית.

          משם קיימת דרך הפטרולים הסורית שדרומה לכיוון נעמוש והלאה, צפונה עוברת ליד בחריאת בורג באביל ועזזיאת.

          אותה אולי היה צורך לשפר.

          כמו כן הייתה קיימת דרך בין בורג באביל לתל פאחר, היא התחברה לתוואי ההטיה בצומת הAMX

          לפי יומן הקשר ב 1726 הסתיימה הפריצה של דרך הפטרולים.

          דרך בורג' עלה גם הכוח של נודלמן מאוחר יותר

          גורם 7 מטפל גם בפינוי שני טנקים שנתקעו על הדרך ליד בורג' באביל סביב 1900

  12. "ג) פגמים שמשבשים את הקרב הוא כיבוש תל פאחר.

    שינוי בציר ההתקפה. כלומר תקיפת יעד ממקום לא טוב ולא בהתאם למתוכנן כתוצאה מטעות מניווט."

    בהנחה שהכותב הוא אלוף הפיקוד הרי הוא מחזיק בדעה שהייתה טעות בניוווט.

    טעות בניווט, לשיטתי היא ללכת ליעד X ולהגיע ליעד Y. אם הגעתי ליעד X ולא יכולתי לבצע משם את התכנון, אז אין טעות בניווט, יש אולי טעות בשיקול דעת לעשות Z ולא D.

    "הפעלת טנקים לקויה."
    אם ניקח את דברי ברוש הרי הוא עלה וירה בהתאם לתוכנית , משם הם הורדו בפקודת המג"ד והמשיכו בדרך על פי הוראות המג"ד.
    עובדתית הקשר עם הטנקים היה לקוי כי הוא הלך דרך שלום סלע שישב בזחל"מ המחט. וכבר בהתחלה הוא הטיל וטו על הפעלה ישירות על ידי מוסא, לכן נמיר הרגיש אולי פופאי לא לקבל פקודות ממוסא.

    לא יודע אם המחט היה בעל השפעה על צורת הקשר המוזרה הזו. האם יש כאן ביקורת על שלום סלע?

    "מיקום קדמי מדי של המג"ד בשלב זה".

    האם הפקודה אחרי אינה קיימת בצה"ל?
    האם אלוף הפיקוד ישב על הכורסא שלו במפקדה או כמעט נהרג בפאתי ג'נין / שכם כאדשר לא היה צריך להיות שם לכל הדעות..

    "חוסר שליטה ותיאום בין יחידות שונות לאחר שהמג"ד נהרג."
    האם יש כאן ביקורת על המח"ט?
    לא רק המג"ד נהרג , גם הסמג"ד נפגע, מ"פ ב' ו ג' נהרגו, קרינסקי נהרג על התל הצפוני ורדי על התל הדרומי מתפקד מי נשאר?

    יוסי הקמב"ץ וסמ"פ שמיל שוורצי וסולו שלקחו יוזמה הפעילו את הכוחות שהיו תחת ידם כפי שמתואר בפסקה מיד לאחריה.

    מכאן אני עובר ליתרון אחר, ללקח חיובי אחד שקרה לאחר איבוד השליטה והוא: יוזמה של דרגים נמוכים המופיעה גם בתל פאחר וגם בקלע.

  13. אני מבין שלשיטתך נסיעה מחדרה לתל אביב דרך נהריה זו לא טעות בניווט. אין ספק שכולם ידעו היכן נמצא תל פאחר והגיעו אליו. הבעיה שלא הגיעו אליו בדרך שנועדה, ולא השמיטו רתק על הגבעה שנועדה לכך. להיכנס לתוך הכוונות של הסורים ובשטח מוכה ארטילריה של יהודים בהתאם לתכנית האש, זה קצת בעייתי הלא כן?

  14. דני ידידי.תשאל מי הרב'ט שכתב את כול הבבלת הזה מה התאריך ואם שם הכותב הוא מר פיקוד צפון או בכלל עוד כתבה מפוברקת של שלמה.אפילו מגיבים כותבים את שמם .עוד דו'ח לא מדויק מסיפורים שלאחרי.

    • עזרא ידידי

      "או בכלל עוד כתבה מפוברקת של שלמה."

      לא הגיע הזמן שתשלוט בעצמך.

      זקנתך מביישת את בחרותך.

      הסיפור היחיד המדוייק הוא של עזרא רק שכל פעם יש לו גירסא אחרת.

      דיייייייי

      • לישראל ,

        על מנת לסיים את העניין בצורה טובה ,

        אני מבקש להביא מתוך מקורותינו דברים על היחס שבין ימי הזקנה לימי הבחרות ,

        שהם בעצם המקור ליחס זה.

        במסכת סוכה דף נא' עמוד א' אומרת המשנה : " מי שלא ראה שמחת בית השואבה
        לא ראה שמחה מימיו,,,,חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין,,,".

        על המשנה הנ"ל אומרת הגמרא שם דף נג' עמוד א' :

        " תנו רבנן יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה
        ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה
        אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו" .

        הבה נמשיך לעסוק בהבנת מהלכי כבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים,
        מתוך כבוד,הערכה והכרת טובה לכל מי שזכה ליטול חלק בכך.

  15. ברוש מה יש לך נגד רבט"ים? לידעתך בעיקר רב"טים עשו את כיבוש תל פחר. אזכיר כמה מהם:חמווי,הוברמן,פנקס,קילמן,אביטן,גרשפילד,כהנא,קרקולי ויש עוד… בזכותם!! אז תן כבוד.לא כל בבל"ת שייך לרב"ט.

  16. בני ידידי

    אם להשתמש בדימוי שלך היה על המכונית להגיע לתל אביב מכביש 2.

    בשפיים הסתבר כי הדרך חסומה ולא ניתנת למעבר , לכן חתכו לכביש 4 והגיעו לתל אביב מכיוון בני ברק.

    אפשר להפעיל את תורת האם, ולנסות לחשוב מה היו עושים כוחות סוריים מזעורה עין פית ומתל פאחר לכוח שהיה מגיע להם ברגל אולי מהכיוון המתוכנן, האם הטנק/ים בחירבת סודה היו מסוגלים לפגוע בכוח המנסה לטפס לכיוון ציר הנפט.

    יהודים יורים על יהודים היה באלטלנה, מכאן ואילך זה ישראלים יורים על ישראלים.

    משה הראל מעיד שהסיט את האש, או הורה על הפסקתה, בעקבות השינוי בתוכנית, לשם כך הוא צמוד למג"ד, אלי עשת מעיד כי הפסיק את האש של ה 25 ליטראות בגלל שהיא אינה מדוייקת, והמח"ט מורה להפסיק את האש בשעה 15.25 לערך.

    למה הוא מורה כך?

    האם השניים האחרים לא העידו אמת? או האם פקודותיהם לא בוצעו? כנראה שהפקודות לא מולאו כי…

    ברוש מעיד כי נפלה עליו אש שלנו כך גם חמאווי שמעיד על פצצת זרחן= פצצה ישראלית.

    ואז אתה למיטב זכרוני, כתבת כי גם לסורים היו פצצות זרחן, ולכן עדות חמאווי אין משמעה אש ישראלית.

    הסבריך יתקבלו בברכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s