המאמצים יתוארו עכשיו

מפקדי הקרבות העיקריים בכיבוש הרמה הסורית מתארים את האירועים מול מצלמות הטלוויזיה הלימודית * האלופים דוד אלעזר ואלעד פלד, המג"דים בני ענבר ולוי חופש, המ"פים יואב חורין ורן שריג, והקמ"ן הפיקודי זלמן גנדלר * ואיפה התיאורים על תל פאחר וקלע? 

משתתפי פיקוד צפון ביום הצילומים של הטלוויזיה הלימודית [צלם לא ידוע]

מלחמת ששת הימים לא נראתה בשידור ישיר בטלוויזיה. זו היתה מלחמה ששודרה ברדיו ובטרנזיסטורים. רשות השידור היתה אז בתהליך הקמה ראשוני, מתוך רצון של הממשלה ליצור ערוץ תעמולה. מי שכבר פעל החל מ-1966 היתה הטלוויזיה הלימודית, ששידרה תכנים חינוכיים לתלמידי בתי הספר העממי. לאחר המלחמה גויסה הטלוויזיה הזו כדי להנציח את סיפורי הניצחון בששת הימים.

סיכומי ששת הימים היו אנטי טלוויזיוניים: זה היה יותר רדיו מצולם. חבורה נבחרת של דוברים ישבה סביב שולחן, והמפקד התורן עמד מול המצלמה ותיאר על מפה וחיצים את מהלכי הלחימה. באותם ימים לא חשבו או שלא יכלו לצאת לשטח ולצלם באתרי הקרבות. טלוויזיה ישראלית בחיתוליה.

תיאורים אלה של קרבות פיקוד צפון, שצולמו בסוף 1967 או בתחילת 1968, הועלו בשנה-שנתיים האחרונות לרשת על-ידי הטלוויזיה החינוכית, כך שניתנה הזדמנות נוספת להקשיב לתיאורים ממקור ראשון ולצפות בדוברים. אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר ישב בראש השולחן, הינחה את האירוע, הסביר בגדול את המהלכים והזמין את הדובר הרלבנטי לספר את סיפורו. כך אפשר לשמוע את קרבות חטיבה 37 בכיבוש מוצבי עורפיה וראוויה, את חטיבה 3 בכיבוש תל הילאל וג'לבינה, את חטיבה 80 בכיבוש דרום הרמה ואת חטיבה 1 בכיבוש תל עזזיאת.

ואיפה שני הקרבות העיקריים בכיבוש הרמה? ובכן, עד כה הטלוויזיה החינוכית לא העלתה את תיאור קרבות גדוד 12 על תל פאחר ושל גדוד 129 על קלע.

יצוין כי בתמונה העליונה המראה את הדוברים מופיע שני מימין סגן מרדכי שוורץ (שוורצי), סמ"פ ג' בגדוד 12, שהיה בכוח הסמ"פים בקרב תל פאחר. נציג גדוד 129 או חטיבה 8 אינו מזוהה עדיין.

להלן דוברי קרבות כיבוש הרמה הסורית בשני סרטונים. לא תמללנו הפעם את הנאמר. הבאנו את עיקרי הדברים מפי המפקדים. הקוראים מוזמנים לצפות ולחלוק את רשמיהם.

חלק א': אלעד פלד, בני ענבר, יואב חורין, רן שריג, לוי חופש – לחצו על הצילום וצפו

אלוף אלעד פלד, מפקד אוגדה 36 [זמן צילום בסרטון – מההתחלה עד דקה 09:45]: עם תחילת מלחמת ששת הימים נשלח אלוף פלד לפקד על קרבות הגדה המערבית [ג'נין, עמק דותן, שכם, גשר דמיה], הוחזר לגליל העליון לאחר שלושה ימים, וב-9 ביוני 1967 הופנה לנהל את החזית הדרומית באיזור הכנרת. יצוין כי זמן קצר לאחר המלחמה מונה אלוף פלד על-ידי ישראל גלילי, ששימש שר ההסברה, לעמוד בראש הקמת רשות השידור לקראת עלייתו של ערוץ 1.

פלד פתח את תיאור מהלכי כיבוש דרום הרמה בשיקולים לתקוף את הכפר תאופיק ב-9 ביוני בערב. הוא סיפר כי השעה האחרונה שקבע לתחילת ההתקפה היתה 23:00, אולם כתוצאה ממהומת כלי רכב ושיירות שנתקעו אלה באלה, הוא החליט לדחות את ההתקפה.

פלד מספר כי תצפיות ביום שלמחרת [10.6.67] גילו דממה מוזרה במערכי הסורים. בשעה 11:30 קיבל פקודה לעלות מיד על תאופיק וכפר חרב. אחרי השעה 12 החלה התקיפה, כשאת עיקר המאמץ בגזרה זו ביצעו הליקופטרים בהנחתת כוחות הצנחנים של חטיבה 80. התנגדות אויב כמעט שלא היתה. בשעה 18:00 נתפסה צומת בוטמיה ומיד לאחר מכן הגיע למקום כוח סורי שחוסל. ההפתעות החיוביות בלחימה כאן היו תנועת טנקים ללא תקלות במעלה תל קציר לתאופיק והגמישות של הובלת כוחות חי"ר בהליקופטרים.

סא"ל בני ענבר, מג"ד 51 [מדקה 10:00 ועד דקה 16:00]: ענבר מספר כי הלחימה על תל עזזיאת היתה די קלה. הוא סיפר על תופעה שבה סורים יצאו מתעלות עם ידיים מורמות ואז נפתחה אש מקרוב על חיילי גולני – "ועד שלמדנו את הטריק הזה ולהגיב נגדו, היו לנו מספר נפגעים לא קטן".

ענבר מספר כי תוך שעה וחצי מתחילת הלחימה, היעד היה בידינו. 27 סורים נהרגו בקרב ו-31 נשבו, בהם מפקד המוצב וסגנו.

מג"ד 51 סיפר על כוח הסמג"ד שהותיר בצומת, שעליו איים כוח לא גדול מחירבת סודה. חיסלו כמה סורים שהיו במנוסה, מצאו טנק T-54 עם מנוע עובד ופגז בתותח: "מוכרח להגיד שהיתה בעיה עשר דקות איך מכבים את המנוע".

בשלב זה, מספר ענבר, הוא קיבל קריאה מהמח"ט שהמצב בקרב תל פאחר מסובך ועל כן אירגן את הכוחות והופיע "תוך דקות" בתל פאחר, מבלי שסיים טיהור יסודי בעזזיאת, במטרה להשתתף בלחימה. אולם כשהגיע למקום הלחימה הסתיימה. הוא סרק את האגף המזרחי של תל פאחר, שם תפס חוליית מקלע שחוסלה.

סרן יואב חורין, מ"פ בגדוד 33 [מדקה 17:55 ועד 29:47]: חורין מתאר את כיבוש תל הילאל ודרדרה: בעשר וחצי החלה תנועת הפלוגה שבפיקודו דרך הדלתה של הפג'אר: סבך שיחים, תעלות מים, ביצות. היה צורך לפלס בגוף את הדרך. במקביל לתנועת פלוגה ג' אל היעד, החלה פלוגה נוספת לנוע לכיוון תל הילאל במטרה להגיע אליו מהעורף. התנועה היתה תוך הפגזת דרך מע"צ שגרמה לנפגעים רבים. נפגעים רבים היו גם בצליפות לאחר מכן על כוחות הגדוד שתפסו את כתף דרדרה.

בתקיפת החלק הצפוני של מוצב תל הילאל נהרגו שלושה ומ"מ נפצע קשה. בשעה 12:00 דיווח חורין למיפקדת הגדוד כי המוצב הסורי בידו.

סגן רן שריג, מ"פ בגדוד 266 מחטיבה 37 [מדקה 30:16 ועד דקה 38:15]: שריג מתאר את הטיפוס מזרחה מעל גונן בתנאי שטח קשים מאוד. הקרב בגזרה זו החל בכיבוש מוצב עורפיה ע"י גדוד 17 של גולני. במקום נתפסו שני שבויים. אחד מהם היה מפקד המוצב, שסיפר כי המשך הדרך לראוויה ממוקש. בהיעדר חבלנים נעו הטנקים בזהירות תוך בדיקת הקרקע, נתקלו במוקש בדרך צרה מאוד עם מצוק ותהום משני צדי הדרך. על אף זאת, הצליחו להעביר טנק כשזחל אחד שלו מעל התהום.

בהמשך העלייה קיבלו אש מתותחי נ"ט ממרחק כ-700 מטר, שפגעו בטנק המ"פ. הפלוגה ספגה אבידות וגולני קיבלו הוראה לסגת מהאיזור מוכה האש. לבסוף הסתערה הפלוגה אל התותחים והשמידה אותם.

סא"ל לוי חופש, מג"ד 65 [מדקה 38:40 סוף סרטון חלק א']: גדוד הצנחנים שהיה בפיקודו התארגן ביבנאל אחרי שהגיע מקרב אום כתף בסיני. ביום שישי צורף הגדוד להבקעת הרמה, ת"פ חטיבה 3.

חופש קיבל פקודה לתקוף את דרבשיה בלי שקיבל עליו מודיעין. אחר הצהריים החל הגדוד לנוע מגונן. הגדוד עלה ברגל לתקיפה, דרבשיה התגלתה ריקה ונכבשה ללא קרב. כאן ספג הגדוד הפגזה ארטילרית. בערב נפגש עם מח"ט 3 שנתן לו התרעה לתקיפת ג'לבינה. הגדוד נערך מול הכפר. התקיימה קבוצת פקודות מזורזת בחשיכה. כוחות מגדוד 33 שישבו בדרדרה  דיווחו כי ג'לבינה נטושה.

חלק ב': לוי חופש, זלמן גנדלר – לחצו וצפו

המשך לוי חופש [מתחילת הסרטון ועד דקה 08:41]: לקראת תקיפת ג'לבינה נתן מג"ד 65 קבוצת פקודות קצרה מאוד, תוך הסתמכות שהמוצב ריק. כשהכוח התקרב אל היעד נפתחה עליו מחמש עמדות מקלעים אש חזקה מאוד מטווח קצר מאוד, שעצרה את ההתקפה וגרמה מבוכה לגדוד.

מ"פים, תוך יוזמה עצמית, אירגנו כוחות והסתערו אל מקורות האש. המג"ד אירגן פלוגה שעברה דרך שדות מוקשים ותפסה את פאתי היעד. לאחר שבירת התנגדות האויב נמשכה ההתקפה על ג'לבינה והיעד נכבש לקראת השעה עשר בבוקר. בסיוע ארטילריה ומטוסים שותקו טנקים סורים וסוללת נ"מ.

סא"ל זלמן גנדלר (ג'מקה), קמ"ן פיקוד צפון [מדקה 12:45 ועד הסוף]: הקמ"ן פירט את אבידות הצבא הסורי: 110 טנקים, 50 נגמ"שים, 450 קני ארטילריה, כולל נ"מ, כ-1,000 כלי רכב, חטיבת חי"ר אחת שהושמדה כליל באיזור המאמץ העיקרי, שתי חטיבות חי"ר שובשו מאוד מבחינת ציוד ואנשים, וחטיבת חי"ר נוספת שובשה פחות.

לסורים היו בין 600 ל-800 הרוגים, עד 3,000 פצועים ו-320 שבויים.

דדו: "אתה טועה במספר השבויים".

ג'מקה: "520 שבויים".

דדו: "516".

ג'מקה: "כן, 516 שבויים" [צוחקים].

הסיכום של דדו: "בזה הסתיים הקרב על רמת הגולן. זה היה קרב קשה בעיקר בגלל התנאים הטופוגרפיים, המערכים המבוצרים וצפיפות כוחות האויב בשטח. לא היתה לנו עדיפות מוחלטת בכוח אדם ברמה הסורית, היה לנו סיוע אוויר ועדיפות אווירית, וניצחנו בראש וראשונה בזכות רוחם של הלוחמים ויכולתם של הלוחמים. על כיבוש רמת הגולן נפלו 154 לוחמים. היו לנו קרוב ל-500 פצועים".

לכל סרטוני הטלוויזיה הלימודית על מלחמת ששת הימים – לצפייה לחצו כאן

4 מחשבות על “המאמצים יתוארו עכשיו

  1. בני ענבר: "…כאן התגלתה תופעה חדשה כאשר החיילים הסורים ניסו לעשות לנו מספר טריקים. יצאו חיילים מהתעלות בידיים מורמות וכאשר חיילים שלנו ניגשו לפרוק להם את הנשק, נפתחה אש מקרוב דרך חריצי ירייה מהצד, ועד שלמדנו את הטריק הזה ולהגיב נגדו בצורה מתאימה היו לנו מספר נפגעים לא קטן".

    העובדות הידועות: מלבד מקרה אחד שבו נהרג לוחם אחד מאותו טריק לא ידוע על מקרה נוסף, בוודאות לא היה "מספר נפגעים לא קטן".
    בכיבוש תל עזזיאת גדוד 51 איבד חייל אחד ועוד אחד נפצע, וכן היו מספר פצועים קל מאוד מנתזי ירי.

  2. ועוד ממג"ד 51:

    בני ענבר: "במצב הזה קיבלתי קריאה מהמח"ט שהמצב בתל פאחר הוא מצב מסובך, ארגנתי את כל הגדוד על כלי הרכב ודהרתי מיד מבלי שאני אסיים למעשה טיהור יסודי של תל עזזיאת ותוך מספר דקות הופעתי עם כל הכוח שלי בתל פאחר".

    העובדות הידועות: ענבר לא התייחס בדבריו כאן כי כבר בשעה 15:35 פנה אליו המח"ט בקשר ודרש אותו לגשת מיד לתל פאחר ולבצע את האיגוף המתוכנן של גדוד 12. תחת זאת המשיך ענבר במשימתו לכיבוש עזזיאת..

    ענבר מתייחס בדבריו בצילומים בטלוויזיה לכך שבשעה 17:08 לאחר שהודיע על כיבוש תל עזזיאת, הורה לו המח"ט לנוע מיד לתל פאחר. בשעה 18:04 דיווח ענבר כי הוא נמצא מערבית לתל פאחר. בשעה 18:30 דיווח כי בתל פאחר נמצאים מרגמות ואנשים. כנראה הכוונה לאותו כוח סורי שגילה ממזרח לתל פאחר.

    לסיכום: "תוך מספר דקות הופעתי בתל פאחר" מתגלה כ-80-75 דקות. יצוין כי בין תל פאחר לתל עזזיאת מפרידים כשני קילומטר, וכי בשלב הזה כל המוצבים הסמוכים – בחריאת, בורג' בביל וסודה כבר כבושים ואין שום כוח סורי בסביבה.

  3. ראשית היכן דבריו של שוורצי?

    שנית החוצפה של בני ענבר מתגלית פעם אחר פעם , ולצערי לא היה אף אחד שהעמיד אותו במקומו על סילופיו.

    לא המח"ט ולא אלוף הפיקוד.

    מעניין למה שני המח"טים יונה אפרת ואלברט מנדלר לא זומנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s