יונה אפרת בכנס מח"טי חי"ר

"ההתקפה על תל פאחר היתה ממערב מכיוון שמג"ד 12 ידע שחטיבה 8 לא היתה מעליו באיזור זעורה ועין פית, ובאותו זמן היה נתון לאש יעילה מאוד. הוא כנראה שקל שלעשות את האיגוף הזה ייגרם לו יותר אבידות מאשר לתקוף במהירות ישר" * מח"ט גולני, אל"מ יונה אפרת, מסכם בפורום מח"טי חי"ר וקובל: לא היו לנו אמצעים לפריצת מכשול, הפצצות האוויר על המוצבים לא היו יעילות, תותחי 25 ליטראות לא נתנו שום אפקט, החטיבה לא היתה מנוידת מספיק


לחצו על התמונה והקשיבו לדברי המח"ט יונה אפרת

כנס של מח"טי חי"ר בצה"ל נערך ב-30 באוגוסט 1967 לסיכום מלחמת ששת הימים. לאירוע התייצבו 11 מח"טים, איש איש וסיפורו. ראשון הדוברים היה מח"ט 1, חטיבת גולני, אל"מ יונה אפרת. מלבדו השתתפו באירוע מח"טי 2, 3, 4, 5, 11, 16, 35, 55, 80, 99. באירוע נכח הרמטכ"ל יצחק רבין והינחה אותו אל"מ יקותיאל אדם, שבמלחמה עצמה היה מח"ט הנגב ולאחריה מילא תקופה קצרה תפקיד של עוזר ראש מה"ד לנושא חי"ר.

אל"מ קותי אדם, שארבעה חודשים לאחר מכן החליף את אפרת בתפקיד מח"ט גולני, אמר בתחילת האירוע כי מטרת המפגש היא לסכם את חלקו של חיל הרגלים במלחמת ששת הימים, כשכל מפקד חטיבה מספר על חלקו ובעיקר מפרט מסקנות ולקחים מהמלחמה בכל הקשור לייעוד, מבנה, ארגון, חימוש ותורת קרב – "לקחים אשר ינחו אותנו בקביעת דמותו של החי"ר בעתיד".

תמללנו את דבריו של אפרת. אפשר להאזין להם בסרטון שמעלינו. מקור: ארכיון צה"ל.

אפרת: "התקפה של יום ד' נדחתה ליום ה', וביום ה' הסתבר שלא תהיה מלחמה וזה היה היום העצוב ביותר בחטיבה"

אל"מ אפרת

מח"ט 1, אל"מ יונה אפרת: "אני אתחיל מלוח זמנים בקיצור, רק את החלק שלפני המלחמה, כדי לתת רקע. למעשה, עד 19 למאי החטיבה עסקה ביום העצמאות כשאר יחידות סדירות של צה"ל, היינו בירושלים ועוד מבצע אחד ידוע וזה 'החוסמים'. למעשה, חלק קטן מהחטיבה, קצת פחות ממחצית, היה בירושלים, וקצת יותר ממחצית היה ב'חוסמים'. חזרנו מהמצעדים והחוסמים העיקריים, ונכנסנו ל-19 במאי שתיכף אתאר.

מצבה של החטיבה באותו זמן היה כדלקמן: היה לנו למעשה בבחינת חטיבה סדירה המצב כמעט הטוב ביותר. היו לנו בכל גדוד ארבע פלוגות, כאשר התחלנו בהקמתו של גדוד רביעי על בסיס בית ספר למ"כים, אשר התארגן תוך כדי המלחמה, והיו לנו כל היחידות החטיבתיות מלאות, חלקן כמובן במילואים. יתר הכוחות שאתם רואים פה זה כוחות שקיבלנו מהפיקוד לצורך המבצע עצמו.

היינו מיועדים לעסוק בהכנות אחרונות לקראת אימוני קיץ, כאשר נדמה לי ב-22 למאי היינו צריכים לצאת ולהתחיל באימוני קיץ. 19 למאי היה יום שישי. בשעות אחה"צ קיבלנו התראה, ובערב פקודה, לזוז ולהתפרש בצפון מאחורי הקו, בקטע שבין עמיעד לקרית שמונה. הגדודים נכנסו לשטחי כינוס. באותו לילה התארגנו בשטחים, ולמעשה מ-19 למאי עד 3 ליוני עסקנו בכמה דברים. דבר ראשון תכנונים, והיו הרבה תכנונים. התכנונים כמובן ירדו לדרג הפיקוד, גדוד, מ"פים, אבל אנחנו ציוותנו כוחות וגם עשינו תרגול צוותי הקרב בהתאם למשימות, בהתאם לתכנונים השונים. דבר שני שעסקנו זה סיוע בהתבצרות. הכנו כמה ממערכי העומק בפיקוד, ואלו למעשה שני הדברים העיקריים.

ב-3 ליוני החטיבה כונסה מחדש בשטחי כינוס מאחור, לקראת המבצע [מלחמה]. באותם השבועיים וחצי הקמנו למעשה וציוותנו את הגדוד הרביעי, קלטנו שלוש פלוגות נח"ל, הקמנו לה פלוגה מסייעת ואימנו את הגדוד כגדוד כולל תרגילים גדודיים. עוד דבר אחד שעשינו זה הקמנו סוללה רביעית למכמ"ת שלנו, שהיתה נגררת ולא מתנייעת.

יום שני, היום הראשון של המלחמה, יום ב', תפס אותנו כשאנחנו בשטחי הכינוס, ולמעשה פרט לזה ששמענו את הידיעות הטובות אנחנו לא עשינו שום דבר. ביום שלישי התחילה ההפגזה המפורסמת הגדולה, היא בנו לא פגעה בשטחי כינוס שלנו, אם כי היינו בטווח ארטילריה. היא נפלה סביבנו. המכמ"ת שלנו השתתף בדו קרב הארטילרי הזה הרבה מאוד, וכוח קטן מאיתנו נשלח לצורך התקפות-נגד מול ההתקפה הסורית באיזור דן, שלמעשה לא היה דבר רציני.

בשעת אחה"צ של יום ג' קיבלתי פקודה מאלוף הפיקוד, להשאיר חלק מהחטיבה ומרבית החטיבה לזוז מיד לגדה. נדמה לי שזה היתה שלוש אחה"צ, או שתיים וחצי. זזנו, ובסביבות השעה שש החטיבה היתה באיזור ג'נין. קיבלתי פקודה ממפקד האוגדה לנוע אחרי חטיבה 37, והתחלנו לנוע אחרי חטיבה 37 דרך הציר הוואדי לג'לקמוס, כאשר חלק מהחטיבה הוא על רכב לא מתאים לתנועה הזו, אבל הצלחנו להעביר אותה עד לציר הכביש מחדש, והגענו למעשה עד מבואות טובאס.

בסביבות השעה שש בבוקר קיבלנו פקודה באלחוט לנוע מיד חזרה צפונה, להשאיר גדוד עם חטיבה 37. באותו יום ד' אחה"צ, מיועד להתקפה בגזרה הסורית, בהתאם לתוכנית שהיתה כבר מוכנה אצלנו. הוצאנו את החטיבה, השארנו את גדוד המ"כים ללכת עם חטיבה 37, וגדוד המ"כים למעשה השתתף כאן ביום ד' אחה"צ בטיהור שכם. הוא טיהר מהכביש הראשי של שכם לכיוון הר עיבל את כל איזור הבתים, וכאן היה למעשה הקרב הראשון של אחד הכוחות של החטיבה.

אנחנו התכנסנו חזרה בגזרה הצפונית, עשינו אישור תוכניות אחרון ונכנסנו מאיזור הגושרים. התחלנו להיכנס לצירים בתנועה להתקפה, כאשר בשעה ארבע קיבלנו פקודה לעצור. עצרנו, ואז קיבלנו הפגזה ארטילרית די רצינית של הסורים על כל הכוח שלנו. למזלנו לא היו פגיעות ישירות בכוח. עמדנו תחת ההפגזה הזאת בלי לדעת אם מתקדמים או אין התקדמות יותר, במשך כמחצית השעה או יותר, וקיבלנו פקודה להתקפל. ההתקפה נדחתה. היא נדחתה ליום ה', וביום ה' הסתבר לנו שלא תהיה מלחמה וזה היה היום העצוב ביותר בחטיבה.

ביום שישי ב-7:30 בבוקר קיבלתי פקודה מאלוף הפיקוד לבצע את ההתקפה, זאת אומרת להיכנס מיד, לכנס את הכוח ולנוע לעבר השטחים, לקווי ההתחלה, להתקפה על הרמה הסורית בהתאם לתוכנית שהיתה. המשימה של החטיבה בהתקפה על הרמה הסורית היתה להבקיע את המערך המבוצר בגזרת גבעת האם, לכבוש את עזזיאת, בחריאת, חירבת סודה, תל פאחר, בורג' בביל, ולהיות מוכן לכיבוש בניאס, תל חמרה, המוצבים לאורך הכביש למסעאדה, או להתקדם לעבר קונייטרה לפי פקודה. למותר לציין שהמערכים שהיו מיועדים לכיבוש היו מערכים מבוצרים מאוד, והכוחות כפי שידענו עליהם אז פחות או יותר הם הכוחות שמצוינים על התשקיף.

ברשות החטיבה בשלב הזה פרט לסד"כ שראיתם, ואני רק רוצה להדגיש קיבלנו בנוסף לכוחות שלנו שתי פלוגות טנקים, קיבלנו גדוד שדה חת"מ בסיוע וקיבלנו יחידת הנדסה. פרט לכוחות האלה, היו ברשות החטיבה רק 30 זחל"מים, בתקופות מסויימות היו ציוותים שונים, אבל בדיוק לקראת העסק הזה נשארנו עם 30 זחל"מים בגלל העברת זחל"מים מאיתנו.

תוכנית החטיבה: התוכנית התבססה על התקפה בשלושה שלבים. שלב ראשון, כיבוש תל פאחר, בורג' בביל ובחריאת. שלב שני, כיבוש עזזיאת וחירבת סודה, ובשלב שלישי בהתאם לפקודה – בניאס או חמרה, או להתקדם לעבר קונייטרה. כל התקיפה של היעדים שלנו היתה מיועדת להיעשות ממזרח למערב, פרט לבורג' בביל, שלמעשה הכניסה למוצב היא קצת מצפון, וכאן התכוונו להיכנס.

תוכנית חטיבת גולני לכיבוש תל פאחר. שריון יחפה מדרום, חי"ר יסתער ממזרח [התרשים אינו קשור לנאומו של אפרת בכנס]

סדר תנועה של החטיבה היה, קודם כל החטיבה נעה אחרי חטיבה 8, שאני תיכף אזכיר אותה. החטיבה היתה צריכה לעלות בין בחריאת לנעמוש במקום שנקרא גור אל עסקר, וגדוד 12 כאשר לפניו פלוגת טנקים נעה קדימה, אחריו גדוד 51, אחריו גדוד 13, כאשר פלוגת טנקים אחת היתה פרושה בגבעת האם עם שתי מחלקות לפיצוח תל עזזיאת, בחריאת ובורג' בביל. מחצית השנייה של הפלוגה עמדה באיזור דן והבריכות לטפל בנושא רמת הבניאס ועזזיאת, הצד הזה.

פלוגה שנייה כפי שאמרתי, נעה בראש הכוח התוקף, היתה צריכה לעלות, להפריש מחלקה כאן, לאבטח, פה היו טנקים, לאבטח כלפי צפון, והיא היתה אח"כ מצטוותת עם גדוד 51 להתקפה שלו. יתר הפלוגה היה צריך לנוע עם גדוד 12, לאגוף את תל פאחר ולתקוף אותו מאחור.

"מחלקת הטנקים של גדוד 51 נמשכה אחרי חטיבה 8, ראיתי את זה מגבעת האם ובמקום ציוותנו מחלקה שהשארנו בגבעת האם בחיפוי"

גדוד 13 היה ללא זחל"מים בשלב הזה, היה צריך לנוע ברגל, לסגור לכאן אחרי החטיבה ולהיות מוכן לתקוף לכיוון בניאס. אנחנו הערכנו שזה עשוי להיכנס ללילה בין כה וכה. חטיבה 8 היתה צריכה לנוע לפנינו. חטיבה 8 הגיעה ברגעים האחרונים, זאת אומרת יום לפני זה, והיא לא היתה בקיאה לגמרי בשטח בצורה יסודית, ולכן גם נתנו לה ציר פשוט, כי היתה אפשרות להשתמש פה בציר נוסף, אבל נתנו לה ציר פשוט יחסית, כדי שתיכנס ותתקוף את איזור זעורה והמוצבים שליד עין פית על הכביש, כך שהיא היתה צריכה למעשה להתיישב מעלינו, אנחנו אחריה, ולכבוש את היעדים.

באותו זמן גדוד המ"כים הוצא מתחת לפיקודי, צוות ת"פ חטיבה 3 והיה צריך לכבוש את היעדים באיזור ראוויה, מגונן, את שלושת היעדים שמצוינים כאן. הוא גם ביצע את זה על-פי התוכנית, ואת הפירוט שלו תשמעו מחטיבה 3.

הביצוע: חטיבה 8, או יותר נכון, אנחנו קיבלנו כפי שאמרתי פקודה ב-7:30, כינסנו מיד את מפקדי הגדודים, נתנו תדריך אחרון, סיכמנו את הפרטים האחרונים של התוכנית שעוד היה צורך לסכם, ובינתיים הכוחות התכנסו. ב-9:30 כל הכוחות היו באיזור הגושרים מוכנים לנוע, וחטיבה 8 שהיתה הרבה יותר רחוק והציר הרבה יותר ארוך, להתקדם ולעבור אותנו, לקח לה קצת יותר זמן, כך שרק ב-11:45 חטיבה 8 התחילה לטפס על הרמה.

החטיבה פינתה לנו את הציר קרוב ל-2:30, זאת אומרת היא גמרה לעלות ורק אז אנחנו יכלנו לעלות על הציר באיזור גבעת האם. הדבר השני, חטיבה 8 בניגוד למתוכנן בשלב הראשון, כשהיא עלתה, עברה את נעמוש, היתה צריכה לעבור כאן לכיוון זעורה והכביש, הגדוד המוביל שלה נע דרומה לכיוון חפר, קלע, לכל המערך הזה, ונכנס שמה בקרב. יתר החטיבה המשיכה, כבשה את מוצבי זעורה בסופו של דבר, אבל היתה צריכה לנוע מיד דרומה כדי גם להשתתף בקרב שהגדוד הזה נכנס עם שריון של האויב, וכך שהיא לא נמצאה מעלינו באיזור עין פית.

ב-14:20 התחילה החטיבה שלנו, הכוחות המובילים שלה לנוע, ולעבור את איזור גבעת האם. עוד לפני זה כמובן היתה הפגזה על כל הכוח הזה שהיה בשטח, אבל שוב היא לא היתה לדידנו לפחות, היא לא גרמה אבידות. לחטיבה 8 היא פגעה במספר זחל"מים בעת מעבר גבעת האם. גם אנחנו היינו מופגזים, אבל לא נגרמו לנו אבידות.

עכשיו, הטנקים המובילים כפי שכבר הסברתי, מהפלוגה שנסעה, זו היתה פלוגה ז' של חטיבה 37, המחלקה הראשונה היתה צריכה לעלות ולהתייצב באיזור הזה כלפי צפון, לאבטח באש וגם אם יהיה צורך לתת אש לכאן. 12 היה צריך לעבור, ואז היתה צריכה 51 לעבור, לקחת את המחלקה הזאת ולפי פקודה לתקוף בשלב זה את עזזיאת. המחלקה הראשונה הזו נמשכה אחרי חטיבה 8 גם היא לכיוון דרום. אני ראיתי את זה מגבעת האם ובמקום ציוותנו לגדוד 51 מחלקת טנקים שהשארנו בגבעת האם בחיפוי, זאת אומרת לתת את הפיצוח, וציוותנו אותה מיד. גם הצלחנו עוד לתפוס את המחלקה הזו אחרי נעמוש ולהחזיר אותה אלינו בזמן.

כך שזה היה שינוי ראשון. הדבר השני, כפי שכבר ידוע, ההתקפה בוצעה על פאחר לא ממזרח אלא ממערב למזרח. הסיבה העיקרית היתה – הדרך האוגפת היתה קשה מאוד, הטנקים המובילים לא מצאו את הכניסה טוב לדרך, היה אפשר לעכב ולהיכנס בוודאי לדרך, אבל היו למפקד הגדוד – קשה היום, אי אפשר לתחקר אותו ולדעת בדיוק מה היו השיקולים שלו – היה צריך לפעול מהר, והוא פעל מהר.

"השינוי שמג"ד 12 הכניס מיד – הכנסת הכוח לבורג' בביל, וכשאנחנו ראינו את זה הכנסנו את ההתקפה לתל עזזיאת ללא דיחוי"

היו לו לפחות שלושה דברים שאנחנו יודעים: האחד, הוא ידע שמעליו אין כוח באיזור זעורה / עין פית. חטיבה 8 לא היתה באיזור עין פית מעליו, הוא ידע את זה. דבר השני, הוא התקשה למצוא את הכניסה [לדרך], כפי שאמרתי, והיה צריך לעכב, ובאותו זמן הוא היה נתון לאש יעילה מאוד של האויב, והוא כנראה שקל שלעשות את האיגוף הזה ולהיכנס ולהתעכב ייגרם לו יותר אבידות, מאשר לתקוף במהירות ישר. כי באותם זמנים שהוא החליט על העסק נפגעו בכוח המוביל שלושה טנקים וארבע זחלים מיד, והיה נראה שהכוח יסבול אבידות גדולות.

השינוי שהוא הכניס לתוכנית מיד היא הכנסת הכוח לבורג' בביל. בתוכנית הגדודית, את זה היה צריך לכבוש בשלב ב' גדודי, הוא הכניס מיד את ההתקפה הזאת כמובן, כי הוא היה צריך להיכנס בין שניהם, וכשאנחנו ראינו את העניין הזה הכנסנו כמובן מיד את ההתקפה להנה ולתל עזזיאת ללא דיחוי, לא בשלב ב' כפי שתוכנן אלא בשלב א', כדי שתל עזזיאת מהעורף לא ידפוק אותם. אז דבר ראשון, כפי שאמרתי, שינוי בכיוון ההתקפה.

גדוד 51 נכנס, היה לו כבר מחלקת טנקים מצוותת מראש, גם חזרה אליו מחלקת הטנקים השנייה, והוא למעשה פעל לפי התוכנית. כלומר, כבש את בחריאת מהכיוון שניתן לו וגם את עזזיאת. הוא בדרך, על דרך הפטרולים, הסורים עוד הספיקו בין שדה המוקשים – דרך הפטרולים כמובן היתה פתוחה כי הם נעו בה – הספיקו למקש גם את הדרך, והטנק המוביל שלנו עלה על המוקש הזה, והם הפגיזו מיד כמובן את הנקודה, אבל הצליחו לפנות את יתר המוקשים, לאגוף ולהיכנס.

גם בכניסה לתל עזזיאת, אומנם הטנק הראשון שהוביל את ההתקפה, יתר הטנקים חיפו שמה, הוא נכנס פנימה, אבל הזחל"מים של הכוח הפורץ, שני זחל"מים ראשונים עלו על מוקשים, יתר האנשים קפצו מהזחל"מים ויתר ההתקפה התנהל לפי התוכנית.

עכשיו, עוד פעולות שאנחנו ביצענו. בינתיים בתל פאחר הקרב נמשך, הקרב היה כידוע קשה, ולמעשה מה שאנחנו עוד עשינו זה הכנסנו סיירת שלא היתה מתוכננת בשלב זה של הפעולה, אלא להוביל את הכוח בהתקדמות. הכנסנו אותה באיגוף עמוק [מדרום] בכיוון המתוכנן לתל פאחר, כפי שהיה מתוכנן אצלנו, והם נכנסו שמה עם כוח יחסית קטן מאוד.

סגן מפקד החטיבה נשלח להנה לקבל את הפיקוד על הכוחות, שהיו דרומה ומזרחה ליעד, מאחר שכפי שידוע כל מערכת הפיקוד של הגדוד הזה למעשה נהרסה בשלב הראשון של הקרב – מפקד הגדוד נהרג, סמג"ד נפצע קשה ופונה, ושלושה מתוך ארבעה מ"פים נהרגו, כך שאיבדנו את השליטה המעשית והיה צורך מיד לקבל פה את השליטה. החפ"ק החטיבתי נע מיד וקיבל את הפיקוד על כל הכוחות של הגדוד שהיו, פיקוד ישיר על הכוחות שהיו מערבה לשטח הזה ואירגנו אותם ביחד עם הטנקים מחדש והכנסנו אותם מחדש להתקפה.

למעשה, הקרב על תל פאחר נמשך משעה שלוש ורבע בערך, שהתחילה ההסתערות, והסתיים קצת אחרי שעה שש, כלומר קצת למעלה משלוש שעות. תל פאחר נכבשה, בינתיים אנחנו גם את גדוד 51 שכבש את עזזיאת קידמנו [לתל פאחר] מתוך מחשבה שאולי העסק הזה לא ייגמר, לקח הרבה זמן. קידמנו, וגדוד 51 הגיע למקום הזה [תל פאחר] אחרי הכיבוש אומנם, אבל הגיע והיה מוכן להיכנס גם להתקפה להנה. 13 קודם כדי להמשיך בהתקדמות. זה מה שקרה בגזרה הזאת.

בלילה היה עיכוב בהתקדמות, מלמעלה, כלומר היתה פקודה לעצור, כנראה שהיו דברים בבירור מה לבצע הלאה, שלא נבעו מהמצב הצבאי שלנו, לפחות כאן. אם במשך הלילה נשלח חלק מגדוד 13 כדי לנקות את ציר לדרגי א' בשביל חטיבה 8 וחלק מהגדוד תקף את מוצב 9136 [זעורה] וכבש אותו, המוצב למעשה היה כמעט ריק בזמן שהוא הגיע לשמה עם שחר.

עם שחר נכבשה מחנה בניאס וטוהרה העיירה בניאס. כוח של החטיבה התקדם לאורך הציר והתחבר עם אלוש [מג"ד 13], עם גדוד 13 שהיה כאן, בשבע בבוקר. יותר מאוחר חלק מגדוד 51 נשלח תחת פיקוד חטיבה 45, כבש את איזור מסעאדה, ויתר החטיבה התקדמה לעבר קונייטרה, וכידוע אחרי הקו הזה לא היו יותר קרבות של ממש.

במעיינות הבניאס עם יום מלחמת ששת הימים. המח"ט יונה אפרת עם שר העבודה יגאל אלון [צילום: לשכת העיתונות הממשלתית]

לסיכום עד כאן, אבידות של החטיבה בקרב הזה, למעשה עד כאן היו לנו אבידות במוצבים האלה כולל בבניאס. מעבר לזה, לא היו לנו אבידות. היו לנו 59 הרוגים ו-119 פצועים, ולאויב נגרמו פה… סליחה, טעות שלי, האבידות שלנו כוללות את איזור שכם… אני מוכרח לתקן, יש פה עוד ארבעה הרוגים ושבעה פצועים של הטנקים, שלא הוכנסו פה. זאת אומרת הטנקים שעבדו תחת פיקודנו – ארבעה איש נהרגו באיזור תל פאחר ושבעה נפצעו. צריך להוסיף למספרים שנתתי. 197 הרוגים של האויב נספרו, שמצאנו אותם, ו-51 שבויים היו לנו, שלקחנו.

"לגבי סיוע אוויר – השפעתו היתה עצומה על התקדמות הכוחות, אבל על היעדים עצמם פחות: בתל פאחר לא היה שימוש בנפלם שהיה צריך לעשות את זה, וגם סוג הפצצות צריך לבחור מחדש"

לגבי הלקחים, אני רק מזכיר לקחים כי הזמן פה לפתח את הנושא הוא לא מספיק. הדבר הראשון לדעתי שצריך לדון בו זה כמה נושאי אמצעים וטכניקות, נושא של פריצת מכשול. לא היה לנו שום אמצעים ראויים לשמם של פריצת מכשול, לא עבור כוח שנסע עם זחל"מים וגם עבור כוח רגלי. למעשה, בנינו את התוכנית על זה שנרוץ על שדות מוקשים, אם לא נוכל להיכנס בדרכים הקיימות, אז גם לגבי אמצעים וגם לגבי שיטות, לדעתי צריך הנושא הזה לקבל ליבון מחדש.

הנושא השני זה לחימה בשטח הררי ביעדים מבוצרים עם זחל"מים. אני חושב שהטכניקות שהיום מוכתבות צריך לבחון אותן מחדש. עברנו עם אמל"ח על שורה של אמצעי לחימה שעומדים לרשותנו ויעילות השימוש בהם, כמו להביור ודברים אחרים, ויש לזה רשימה די ארוכה של דברים שכדאי לבדוק. ישנה עובדה כאן של לחימת חי"ר ביום ואין כל ספק שזה מחייב בדיקת אמצעים בעיקר.

נושא סיוע אוויר. על היעדים המבוצרים שלנו כשהגענו וקיבלנו, היה פה סיוע אוויר גדול מאוד, שהשפעתו על מה שקרה מסביב לקרב – על ארטילריה, על התקדמות כוחות, היתה עצומה, אבל אני מדבר על היעדים עצמם, היתה קטנה ונדמה לי שצריך לבחון שני דברים – א) התאמת חימוש. אני חושב שיש פה לפחות ביעדים שלנו, תל פאחר כזאת, לא היה שימוש בנפלם, שאני חושב שהיה טוב והיה צריך לעשות את זה, וגם סוג הפצצות צריך לבחור פה מחדש.

הדבר השני זה הכוונה, הפטנט הזה שבו נעשה ריכוך פיקודי והוא הועבר משלב מסוים לקו העורפי הוא טוב, אבל הוא לא מספיק. על יעדים מבוצרים, אם רוצים לדעתי לחסוך כוחות, היה שווה לקבל גם מטוסים בהכוונה ישירה על ידינו, כדי שנוריד אותם צמוד וכדי שיתנו חיפוי יותר טוב, זה או אמצעי זה, או אמצעי אחר, שייתן לנו את החיפוי הצמוד היותר טוב.

שאלה מהקהל כנראה לגבי הפצצת תל פאחר:

אפרת: […]הופצצה, מעט מאוד. האפקט על הקרקע הוא אפסי. רק חדר אוכל [מתכוון כנראה לסככת המינהלה בחלק הדרומי של תל פאחר], שום דבר. גם בורג' בביל הופצצה, היא לא יעד כל כך נוראי, היה אפשר להתגבר עליו בלי זה, אבל התוצאות הן קטנות מאוד. אם זה לא פוגע ממש בבונקר, זה לא עושה כלום. אז צריך איזה אמצעי של שטח יותר, לכן אני נגעתי בנפלם. יכול להיות שלא. אני לפחות דבר אחד צריך לבחון את האמצעים האלה, סוג החימוש.

הדבר השני, אני מבין שהוא כבר ככה אחרי מעשה, כבר לא צריך אולי כל כך לדבר עליו – תותחים 25 ליטראות לא מתאים לכל העסק הזה. ההבדל עצום בין המקום שנתן לנו סיוע 120 מ"מ, ל-25 ליטראות, שלא הרגשנו שום אפקט. זה לא רק שלא אפקט על אויב, גם את האפקט לוואי כמו מסך. הרי מה שקרה לנו בכמה יעדים, כשהורדנו את ה-120 עמד שמה ענן עשן כזה שאני חששתי איך הכוחות שלנו יילחמו, ובטוח שהם היו מכוסים בזמן ההתקדמות שלהם בפני אש אפקטיבית של האויב, גם אש ארטילרית כמובן. פה זה לא היה כך, פה הרוב ירד 25 ליטראות.

נושא קשר בקרב, אמצעי השליטה שיש בידינו וגם מבנה המיפקדות וכל זה, לדעתי בקרב כפי שצריך לראות אותו צריך להתאים אותו לאותם אמצעים שהיום מוקצים ליחידות שריון, אחרת האמצעים האלה אינם עונים על הבעיה.

חטיבה לא מנויידת מספיק שלא נוצלה עד תום בששת הימים, דברי המח"ט. בצילום: זחל"מי גולני בקרית שמונה עם הפנים אל הרמה

והדבר האחרון והעיקרי שאני רוצה לעמוד עליו זה ניודה של החטיבה. החטיבה זה חטיבה סדירה עם כל המשמעויות, היא עמדה בחרדת אימים על מה יהיה איתה במלחמה הזאת, ואני חושב שגם אחרי זה היא לא נוצלה, לא כל הכוחות שלה נוצלו, היא לא נתנה את המקסימום שהיא יכולה לתת, בעיקר ואולי רק בגלל זה שהיא לא היתה מנויידת מספיק, ואני חושב שיש לזה משמעות רבה כשמדברים על העתיד ועל ההשלכות של צה"ל. יש לנו הרבה כוחות שלא שותפו בקרב כי אי אפשר היה.

ב) אני משוכנע שמחטיבה סדירה היה אפשר לדרוש להיות בחזית, אם זה בדרום או במרכז, לעשות את העבודה ולהגיע פה [לצפון] לקרב, והכל היה כשורה אילו היה ביטחון לכל הדרגים שהיה אפשר להניע את החטיבה במהירות כזאת. מבחינת ארגון החטיבה והמיפקדות וכך הלאה – אצלנו תזוזות זה שום דבר, אבל מבחינת ניוד החטיבה זה ממדרגה ראשונה.

והדבר האחרון, בפעולה גם בשטח הררי ראינו שבכל זאת הכלים האלה אם לא העלו אותנו על היעדים, הם בכל זאת קיצרו את הזמן שהיינו צריכים לעבור תחת אש, ואני משוכנע שעם כל המגבלות של הצירים הדרך הטובה יותר היתה להניע את הכוח על זחל"מים מאשר ברגל, בעיקר ביום, והזחל"מים או אמצעי ניוד אחרים, אילו היו לחטיבה, היו תורמים הרבה מאוד מבחינת ניצולם ומבחינת האבידות שלהם.

אני רוצה להסתפק בזה.

"לא היינו בטוחים אם אפשר יהיה לעלות בלי איזה סיוע הנדסי, חשבנו שאם נעביר יותר טנקים יהיה יותר קל לזחל"מים לטפס. זה היה אחד השיקולים שלנו – מקסימום טנקים להעלות"

שאלה: מי ניווט את גדוד 12?

אפרת: מי ניווט? תראו, מגבעת האם רואים פה את כל השטח. עמדנו על גבעת האם והיה ברור לכל אחד לאן הוא נע. מי שנע, זה ככה: נעו שלושה טנקים קדימה, אחריהם מפקד הגדוד בזחל ואחרי זה יתר הטנקים והזחל"מים. היתה פה בעיה שהדרך הזאת, אנחנו הערכנו, לא היינו בטוחים אם אפשר יהיה לעלות בלי איזה סיוע הנדסי, וחשבנו שאם נעביר יותר טנקים יהיה יותר קל לזחל"מים לטפס. זה היה אחד השיקולים שלנו – מקסימום טנקים להעלות עוד לפני שמתחילים לעלות על הדרכים האלה את הזחל"מים…

מה שכן, אולי עוד דבר, שהוא לא לקח כי אנחנו יודעים את זה מתמיד – למשל הבדל בין הכוח הזה לכוח הזה [הכוונה בין תל פאחר לעזזיאת] בבעיות הביצוע היה לא רק בקושי הלחימה בתוך היעדים, אלא גם ואולי אני אומר בעיקר, בזה שהכוח הזה הגיע ליעד שלו מאורגן כפי שתוכנן. פה כל איש היה מתוכנן על הבונקר, או כל צוות, על הבונקר שלו, מי שנכנס נכנס לתעלה ימינה, תעלה שמאלה, נתן את אותותיו גם במהירות לחימה, גם באבידות, גם בתוצאות.

כאן [בתל פאחר] הכוח כמובן הגיע משובש מאוד, הוא נפגע בדרך עוד מאש ארטילרית של האויב ובאש ישירה של טנקים מהסביבה, חטף כהוגן וגם הגיע מכיוון לא נכון, וכתוצאה מזה ברור שהכוח היתה לו לחימה הרבה יותר קשה. אנשים הגיעו מכיוונים גם טקטית לא טובים, גם מבחינת שטח לא טובים, וגם לא כל איש הגיע בדיוק לנקודה שהוא היה צריך להגיע, אם כי, ופה אני רוצה להוסיף, התוצאה היתה בסופו של דבר שמפקדים פה שארגנו כוחות והמשיכו להיכנס ולחדור לתוך היעד, כולל מאחור, אנשי גדוד 12, הלכו כל אחד ליעד שלו ולמקום שלו, כל הזמן, וזה אחד הדברים הבולטים פה – הדבקות של מפקדי המשנה, וזה כולל אפילו עד דרג של מ"כים".

——————————————————————-

25 מחשבות על “יונה אפרת בכנס מח"טי חי"ר

  1. אפרת "מוכרח" לתקן בדבריו את מספר ההרוגים בתל פאחר ומוסיף לרשימת חללי גולני גם ארבעה אנשי שריון.

    אבל המספר המדויק הוא שישה – אמר, אפשטיין, רביבו, לוי, מולכו ומשיח.

  2. התבטאות מעניינת של יונה אפרת: "חטיבה 8 לא נמצאה מעלינו באיזור עין פית".
    הכוונה: בזמן שגדוד 12 נע אל תל פאחר על דרך ההטיה שמתחת למקום הימצאותה של חטיבה 8 ואמור לעלות אל דרך הנפט, בכיוון עין פית, ולתקוף משם את המוצב ממזרח.

    ציטוט נוסף של אפרת על שיקולי המג"ד מוסא קליין לתקוף את תל פאחר חזיתית: "…היו לו לפחות שלושה דברים שאנחנו יודעים: האחד, הוא ידע שמעליו אין כוח באיזור זעורה / עין פית. חטיבה 8 לא היתה באיזור עין פית מעליו, הוא ידע את זה".

    אסביר:

    האיגוף שגדוד 12 מתוכנן לבצע מדרך ההטיה אל עין א-דייסה ומשם אל דרך הנפט ע"מ לתקוף את תל פאחר ממזרח נשען על כך שחטיבה 8 אמורה לתפוס את הרכס שממעל (בזעורה). שהרי אם לא כך – גדוד 12 כשעולה ומגיע לדרך הנפט עלול להיתקל בכוחות אויב ולהילחם מולם עוד לפני שהוא נכנס ללחימה בתל פאחר.

    זו כמובן לא כוונת המשורר שחיבר לחטיבת גולני את היצירה "מקבת" לכיבוש הרמה הסורית.

    התכנון הוא שחטיבה 8 עולה ראשונה במטרה לתפוס בהקדם את המדרגה השלישית והעליונה של הרמה. אחריה גדוד 12 תופס את המדרגה השניה (תל פאחר) ולאחר מכן גדוד 51 נכנס ללחימה בתל עזזיאת [המדרגה הראשונה]. בזמן שגדוד 51 מסתער על עזזיאת – היעדים זעורה ותל פאחר כבר כבושים ואינם מהווים הפרעה. עד כאן התכנון.

    אלא שעל פי דברי יונה אפרת כשגדוד 12 נע על דרך ההטיה ורוצה לעלות לציר הנפט – המג"ד מוסא יודע שחטיבה 8 השתבשה בדרכה ואינה נמצאת מעליו. ואם כך, זהו שיקול מכריע שלא לפעול כמתוכנן [ביחד עם הנסיבות האחרות – דרך שלא נמצאה, שטח קשה לתנועה, אש מדויקת על הכוח].

    האם באמת חטיבה 8 לא היתה ברכס הגבוה מעל גדוד 12 כשזה היה בתנועה לתל פאחר?

    ובכלל, מה ידעו בחטיבת גולני על מצבה של חטיבה 8 שעלתה לפניהם מגבעת האם?

    המשך בתגובה הבאה.

    • המשך:

      בשעה 12:45 יש דיווח ראשוני ברשת חטיבה מפי קצין אג"מ גורודיש לפיו כוח אחד מחטיבה 8 נע לעבר סיר א-דיב [שלא כמתוכנן] וכוח שני נע בציר כמתוכנן [הכוונה לציר הנפט].

      בעקבות כך מבקש ממנו המח"ט אפרת לברר – "האם עדיין רוצים שאעלה בציר שאמרת עקב המצב שנוצר בין 8 לאויב?". וכעבור דקה או שתיים שואל שוב: "האם לאור המצב יש צורך בהפעלת הכוח … בכיוון הקודם?".

      כלומר, בעקבות כך שחטיבה 8 לא נעה על ציר הנפט במלוא כוחה ומצבה לא ברור, המח"ט שואל האם על גדוד 12 לעלות כמתוכנן לדרך הנפט ולתקוף משם את תל פאחר, או האם לשנות לו משימה?

      ניתן לראות ברשת הקשר של החטיבה בדקות הבאות משעה 12:45 שאפרת ממשיך לברר אם הרמ"ט (מס' 65 בקשר) ענה על שאלתו. זהו עניין קריטי לגבי הגעת גדוד 12 ליעד שלו.

      העובדה שחטיבה 8 לא נעה כולה כמתוכנן מדאיגה את פיקוד צפון ולא פחות מכך את מח"ט של גולני – שהרי בעקבות כך עלולה להיווצר בעיה בציר המתוכנן לתקיפה של גדוד 12.

      בעקבות כך יש לשים לב להודעה ביומן הקשר סמוך לזמן הזה: בשעה 12:56 המח"ט מבקש ממג"ד 12 להגיע אליו.

      האם מוסא הגיע ליונה ומה נאמר שם – איננו יודעים. אבל אם המג"ד הגיע למח"ט, סביר להניח שהמח"ט אומר לו שלאור המצב יש כרגע בעיה עם עלייה לציר הנפט ומן הסתם שיחכה להוראות כשיגיע הרגע.

      המשך בתגובה הבאה

      • המשך התגובה

        עניין תנועת חטיבה 8 ממשיך להעסיק את חטיבה 1.

        בשעה 13:15 מסר קצין אג"מ גורודיש למח"ט גולני – "השכנים יפנו ל8183 ומתחילים להתקדם לציר צפון". כלומר חטיבה 8 נעה כעת מ-8183 – הכפר סיר א-דיב על הציר צפונה. בשלב זה כל חטיבת גולני עדיין בעמדות המתנה באיזור חורשת טל מאחר שהשיירה הארוכה של חטיבה 8 עדיין תופסת את ציר העלייה מגבעת האם בתנועתה למעלה.

        בשעה 14:00 מופיע דיווח ברשת חטיבת גולני – "8 הגיעה ל-9117". כלומר, חטיבה 8 נמצאת בזעורה.

        ברישומי יומן מבצעים של פיקוד צפון, ולאחר מכן גם בסיכומי מחלקת היסטוריה נכתב כי חטיבה 8 הגיעה לזעורה בשעה 13:40.

        משמע, חטיבה 8 נמצאת על המדרגה העליונה של הרמה כחצי שעה לפני שגדוד 12 חצה בכלל את הגבול. המח"ט יונה אפרת למעשה יודע זאת זמן רב לפני שגדוד 12 עולה לדרך ההטיה.

        בשעה 14:30 ע"פ רשת הקשר מדווח המח"ט אפרת כי גדוד 12 נמצא בנקודת הפנייה שעולה לדרך הנפט. גם המג"ד מוסא קליין בשעה 14:35 מדווח זאת בקשר.

        לסיכום: חטיבה 8 תפסה את רכס זעורה כשעה לפני שגדוד 12 חיפש את הדרך העולה לציר הנפט בכיוון שמתחת לזעורה. לפיכך גם מח"ט גולני וגם מג"ד 12 אמורים לדעת שהרכס שמעל תל פאחר מצוי בידי צה"ל. ולכן דבריו של המח"ט אפרת בכנס המח"טים הנ"ל אינם עולים בקנה אחד עם הדיווחים ברשת הקשר.

        יתרה מכך: אפשר להניח שאם מג"ד 12 היה יודע שחטיבה 8 לא תפסה את זעורה ואיננה נמצאת ברכס הגבוה, הוא לא היה מורה למ"פ שלמה סגל לעלות רגלי בשטח ולחפש את הדרך העולה, והשיירה הארוכה לא היתה מאיטה עד עצירה מוחלטת עד למציאת הדרך: הן המח"ט והן המג"ד היו כנראה מוותרים מראש על המשך ביצוע לפי תכנון, ומן הסתם גם היינו רואים את זה ברשת הקשר.

        נותר רק לתהות איך זה שברשת החטיבתית שומעים דברים ברורים לגבי מיקום חטיבה 8 אבל מח"ט גולני אינו יודע על כך [ומכאן שגם המג"ד אינו יודע]. יצוין כי בדיון חטיבתי כעשרה ימים לאחר המלחמה אמר אפרת: "מאוד לא היה לנו ברור מה מתרחש בגזרה הדרומית, לאן הולכים, לא היה לנו ברור מה תפקידה של חטיבה 8, לאן היא דוהרת, היו הרבה דברים לא ברורים, מפני שמה שקרה שם זה היה קרב היתקלות צה"לית".

        אם אפרת אומר דברים כהווייתם והדיווח אודות חטיבה 8 נשמט משום-מה מידיעתו, ומצב עניינים זה היה גורם נוסף וכבד משקל בשיקול לתקוף חזיתית את תל פאחר – ניתן לתהות מדוע הרמ"ט דן לנר שפיקד בפועל על מקבת צפון וידע פחות או יותר על מצבה של חטיבה 8 לא עידכן את מח"ט גולני, והרי לכם אינדקיציה נוספת לבלבול ולחוסר שליטה באותן שעות.

        בכל אופן לפנינו גירסה מעניינת ששווה להתעמק בה וללמוד את משמעויותיה. ייתכן שיש משהו עמוק יותר מאחורי גרסה זו של אפרת.

      • שלמה,
        את ההודעה שהבאת מיומן המבצעים של החטיבה: "בעקבות כך מבקש ממנו המח"ט אפרת לברר – "האם עדיין רוצים שאעלה בציר שאמרת עקב המצב שנוצר בין 8 לאויב?"." אני הבנתי עד עכשיו (לפני הכתבה הזו) בהקשר אחר.
        קודם לכן יש חילופי דברים בין מפקד הסיירת למח"ט על אפשרות לנוע בציר שאיננו חסום ע"י חטיבה 8 שממעכבת את גולני.
        נשקלת שם הצעה לנוע מזרחית לכפר סולד (הזיהוי עפ"י שמו של מח"ט גולני לשעבר שמתגורר בכפר סולד).
        אתה ממשיך בתגובה: "כלומר, בעקבות כך שחטיבה 8 לא נעה על ציר הנפט במלוא כוחה ומצבה לא ברור, המח"ט שואל האם על גדוד 12 לעלות כמתוכנן לדרך הנפט ולתקוף משם את תל פאחר, או האם לשנות לו משימה?" אינני מקשר את זה לטעות של חטיבה 8 או לכך שלא פנו עדין לעבר זעורה אלא לכך שהציר מגבעת האם מזרחה לא פנוי.

        ההנחה שלך ש"העובדה שחטיבה 8 לא נעה כולה כמתוכנן מדאיגה את פיקוד צפון ולא פחות מכך את מח"ט של גולני – שהרי בעקבות כך עלולה להיווצר בעיה בציר המתוכנן לתקיפה של גדוד 12." לא תואמת את התיכנון לגדוד 12 כי הגדוד היה אמור מלכתחילה לא על תוואי ההטיה ולא על דרך הנפט (אלא רק ב-100 מטרים אחרונים לפני תל פאחר).

        אין זה מתקבל על הדעת לתכנן תנועה של גדוד 12 על דרך הנפט כשלפניו גדוד מחטיבה 8 ובכך גם להתנות את כיבוש תל פאחר בהתקדמות אותו גדוד מחטיבה 8, ואכן לא כך היה התיכנון.

        • יודע איך זה פורש בזמנו על ידך, שחילופי הדברים מתייחסים לתפיסת ציר התנועה ע"י חטיבה 8 וניסיון של אפרת לקצר הליכים ולהניע את החטיבה שלו. כעת אני מעלה פירוש שונה וייתכן שאני טועה.

          לא אמרתי שתכנון תנועת גדוד 12 מותנה בכוח אחר של חטיבה 8 שינוע לפניו על כביש הנפט – אלא בהימצאות כוחות מחטיבה 8 על הרכס השולט על דרך הנפט – זעורה/עין פית. וזו כן היתה הכוונה בתכנון.

  3. הקול קול יונה ברור וצלול אי אפשר לטעות,אי אפשר להגיד התבטאות הוצאה מהקשרה ,אי אפשר להגיד מסר ממכשיר הקשר שהשתבש דיווח שנרשם לא נכון
    נותר להבין מה עומד מאחרי דבריו.
    התחושות אומרות כסתח מריח למרחקים על מחדל חמור בניהול.
    תמשיכו לחפש,מחכה

  4. "הטנקים המובילים כפי שכבר הסברתי, מהפלוגה שנסעה, זו היתה פלוגה ז' של חטיבה 37, המחלקה הראשונה היתה צריכה לעלות ולהתייצב באיזור הזה כלפי צפון, לאבטח באש וגם אם יהיה צורך לתת אש לכאן. 12 היה צריך לעבור, ואז היתה צריכה 51 לעבור, לקחת את המחלקה הזאת ולפי פקודה לתקוף בשלב זה את עזזיאת. המחלקה הראשונה הזו נמשכה אחרי חטיבה 8 גם היא לכיוון דרום. אני ראיתי את זה מגבעת האם ובמקום ציוותנו לגדוד 51 מחלקת טנקים שהשארנו בגבעת האם בחיפוי, זאת אומרת לתת את הפיצוח, וציוותנו אותה מיד. גם הצלחנו עוד לתפוס את המחלקה הזו אחרי נעמוש ולהחזיר אותה אלינו בזמן."
    המח"ט טורח להסביר את הנ"ל לפני כל המח"טים של החי"ר בצה"ל בתור השינוי הראשון בתוכנית.
    וזה שווה ערך בעיניו לשינוי השני:
    " הדבר השני, כפי שכבר ידוע, ההתקפה בוצעה על פאחר לא ממזרח אלא ממערב למזרח. הסיבה העיקרית היתה – הדרך האוגפת היתה קשה מאוד, הטנקים המובילים לא מצאו את הכניסה טוב לדרך, היה אפשר לעכב ולהיכנס בוודאי לדרך, אבל היו למפקד הגדוד – קשה היום, אי אפשר לתחקר אותו ולדעת בדיוק מה היו השיקולים שלו – היה צריך לפעול מהר, והוא פעל מהר."

    ואין פוצה פה ומצפצף.

  5. הסיבות שמונה המח"ט לכך שהמח"ט החליט לשנות את התיכנון הן:
    "הסיבה העיקרית היתה – הדרך האוגפת היתה קשה מאוד, הטנקים המובילים לא מצאו את הכניסה טוב לדרך, היה אפשר לעכב ולהיכנס בוודאי לדרך, אבל היו למפקד הגדוד – קשה היום, אי אפשר לתחקר אותו ולדעת בדיוק מה היו השיקולים שלו – היה צריך לפעול מהר, והוא פעל מהר."
    כלומר אלו השערות בלבד.

    "היו לו לפחות שלושה דברים שאנחנו יודעים:
    – האחד, הוא ידע שמעליו אין כוח באיזור זעורה / עין פית. חטיבה 8 לא היתה באיזור עין פית מעליו, הוא ידע את זה.
    – דבר השני, הוא התקשה למצוא את הכניסה [לדרך], כפי שאמרתי, והיה צריך לעכב, ובאותו זמן הוא היה נתון לאש יעילה מאוד של האויב, והוא כנראה שקל שלעשות את האיגוף הזה ולהיכנס ולהתעכב ייגרם לו יותר אבידות, מאשר לתקוף במהירות ישר. כי באותם זמנים שהוא החליט על העסק נפגעו בכוח המוביל שלושה טנקים וארבע זחלים מיד, והיה נראה שהכוח יסבול אבידות גדולות."

    – אני מטיל ספק בכך שהמג"ד ידע מה קורה בזעורה. אין לכך שום סימוכין ביומן המבצעים.
    – לא ברור עם מהמקום שעצר ליד עין אדיסה ידע המג"דששני זחל"מים נפגעו מאחוריו (אני חושב שלא ידע). שום טנק לא נפגע עדין בשלב זה.
    – סביר שמהר להתקדם ולא להתעסק עם בעיות הטיפוס בשטח.

    "השינוי שהוא הכניס לתוכנית מיד היא הכנסת הכוח לבורג' בביל. בתוכנית הגדודית, את זה היה צריך לכבוש בשלב ב' גדודי, הוא הכניס מיד את ההתקפה הזאת כמובן, כי הוא היה צריך להיכנס בין שניהם,"
    לי ידוע מעדותו של הקמב"ץ פרידמן, שהוא שהחליט לשלוח את פלוגה ב' לבורג' בביל כיון שהמג"ד לא נמצא במקום.
    ההחלטה היתה כדי להוציא לפחות את הפלוגה מגיא ההריגה המטווח ולבצע בכל זאת את אחת ממשימות הגדוד.

    "וכשאנחנו ראינו את העניין הזה הכנסנו כמובן מיד את ההתקפה להנה ולתל עזזיאת ללא דיחוי, לא בשלב ב' כפי שתוכנן אלא בשלב א', כדי שתל עזזיאת מהעורף לא ידפוק אותם. אז דבר ראשון, כפי שאמרתי, שינוי בכיוון ההתקפה."
    אז הבה ונדייק, ההסתבכות בגיא ההריגה התחילה בשעה 15:00.
    המח"ט הבחין בכך שהגדוד נמצא מתחת לתל פאחר לפני 15:40, ומבקש להודיע למג"ד 12 על השינוי.
    שינוי המשימה: גדוד 51 יכבוש את תל פאחר במקום גדוד 12, לא את תל עזזיאת.
    15:47 מהפיקוד פוקדים על המח"ט לא ללכת לתל עזזיאת לפני שתל פאחר נכבש.
    15:58 הודע מגדוד 51 מעבירים 3 למוסא.
    רק ב- 16:46 תל עזזיאת נכבש.

    המח"ט קיבל פקודה לכבוש קודם את תל פאחר ולעכב את כיבוש תל עזזיאת. וכך היה.

  6. "גדוד 51 נכנס, היה לו כבר מחלקת טנקים מצוותת מראש, גם חזרה אליו מחלקת הטנקים השנייה, והוא למעשה פעל לפי התוכנית."
    שוב המח"ט חוזר לסיפור על מחלקת הטנקים התועה כאילו זה חשוב לכיבוש תל עזזיאת.
    זה מה שכדאי שכל המח"טים ידעו כדי שיוכלו בפעם הבאה להתמודד כמו שצריך.
    כמו שאמר סרג'יו קונסטנצה בגבעת חלפון: "תחי מדינת ישראל, כל הכבוד לצה"ל". וזורק רימון בלי לשלוף את הניצרה.

  7. ועכשיו תשבחות למפקדת החטיבה:
    "סגן מפקד החטיבה נשלח להנה לקבל את הפיקוד על הכוחות, שהיו דרומה ומזרחה ליעד, מאחר שכפי שידוע כל מערכת הפיקוד של הגדוד הזה למעשה נהרסה בשלב הראשון של הקרב – מפקד הגדוד נהרג, סמג"ד נפצע קשה ופונה, ושלושה מתוך ארבעה מ"פים נהרגו, כך שאיבדנו את השליטה המעשית והיה צורך מיד לקבל פה את השליטה. החפ"ק החטיבתי נע מיד וקיבל את הפיקוד על כל הכוחות של הגדוד שהיו, פיקוד ישיר על הכוחות שהיו מערבה לשטח הזה ואירגנו אותם ביחד עם הטנקים מחדש והכנסנו אותם מחדש להתקפה."

    – סגן מפקד החטיבה הגיע כעבור שעתים מאז שנשלח
    – "החפ"ק החטיבתי נע מיד" והגיע עם סיום הקרב למרגלות התל. לא נורא אף אחד מקרב השומעים לא הרגיש בפער הזמנים של שעתים. סיימו את הדיון והלכו לאכול את הבורקסים.

    • ייתכן ובכנס מח"טי חי"ר הדיון הוא כללי על מנת להפיק לקחים ברמה של חטיבות,
      ולא נכנסים לפרטי הקרב כמו זמן הגעת הסמח"ט או עיתוי כניסת הסיירת וכו'.

      • לנאמן,

        איזה לקחים לדעתך ניתן ללמוד מדברי אפרת?
        מלבד שתי שאלות הנוכחים גם לא התענינו בדבריו.
        מראה על רמה רדודה של כל המשתתפים.

        נקווה שרמת המח"טים כיום גבוה בהרבה. (לא הוכח במלחמת לבנון השניה)
        אני מאמין ומקווה שהרמטכ"ל הנוכחי עושה בענין.

  8. יונה אפרת- – עמדנו על גבעת האם והיה ברור לכל אחד לאן הוא נע.
    אבל כשגדוד 12 לא נע למקום הנכון את זה לא ראיתם.

  9. אולי זה יראה קטנוני אבל האמירה הבאה:
    "כל התקיפה של היעדים שלנו היתה מיועדת להיעשות ממזרח למערב, פרט לבורג' בביל, שלמעשה הכניסה למוצב היא קצת מצפון, וכאן התכוונו להיכנס."
    נכונה באופן כללי למעט שהכניסה למוצב בורג' בביל היא ממש ממזרח.
    אבל זו שוב דוגמה לדיבור לא מדוייק בתקווה (וכנראה גם כך היה) שאיש מהנוכחים לא ישים לב.
    הרי הוא מזכיר את התשקיף (תשקיף תמיד מונח ע"ג מפה) אז מה כ"כ קשה להסתכל על המפה?

    • ההתרשמות הכללית שלי שהדיבור של המח"ט רובו דיבור מסביב.
      בולט על מה הוא לא מדבר.
      אין דיבור ברמה הטקטית על מהלכי הכיבוש של תל עזזיאת מלבד אמירה כללית שהלך לפי התוכנית ושמחלקת הטנקים האובדת חברה לבסוף לגדוד 51.
      והכי בולט שאין דיבור ברמה הטקטית על קרב תל פאחר העקוב מדם מלבד אמירות כלליות שהיו שינויים בתוכנית של כיוון התקיפה, הקדמת כיבוש בורג' בביל והתמוטטות שרשרת הפיקוד.
      מה דעתו למשל על הנקודות:
      1. פעולות שנקטו המפקדים (מלבד שימוש במלים "גבורה", "נחישות" וכל מיני סופרלטיבים שלא תורמים לפורום)
      2. הפעלת השריון?
      3. הפעלת הארטילריה?
      4. כיצד טיפל בשריון האויב? (בפקודה בבקר מתריע הקמ"ן על טנקי אויב ומקומם. כך שהמודיעין ניתן)
      5. איזה שינויים עברה התוכנית כששונתה מיום ללילה מלבד ניוד בזחל"מים?
      6. מדוע אינו מזכיר מה נאמר בפקודה על שטח ההשמדה מתחת לתל פאחר ועל כך שלכן אין להמשיך צפונה? (אין מידע מוקלט או אחר על כך). המודיעין על שטח ההשמדה שהכינו הסורים היה פרוס לפני המח"ט (כמובן גם המג"ד) כבר לפחות שנה קודם.
      בדיון הוא מזכיר שיבוש בתוכנית כאילו זו גזרה משמים.
      7. ומה בדבר פינוי מוסק ושליחת רופא נוסף כשכבר היה ידוע שיש הרבה מאד נפגעים?

      בקשר לנקודה האחרונה הוא מעלה השערות לסיבות שהביאו את המג"ד להמשיך צפונה מעין אדיסה ומעיר שלא ניתן לשאול את המג"ד.
      האם הוא רומז כאן שזו היתה החלטה של המג"ד ושאין לו עצמו שום אחריות בנידון?
      מה בדבר תיחקור יותר עמוק חודשים אחרי האירועים?
      ככה באים לדיון כזה?

      על חימוש חה"א דוקא יש לו מה להגיד (יתכן שזה אפילו נכון אבל שוב זה אינו נוגע לפורום מח"טים של חי"ר).
      הרושם שיש למח"ט רצון להדגיש שהפעולות שהוא נקט כשנודע לו על הקשיים בתל פאחר היו נכונות ולכן אין לבוא אליו בטענות ואולי אפילו צריך לשבח אותו.

  10. יונה אפרת אומר:
    "לא היינו בטוחים אם אפשר יהיה לעלות בלי איזה סיוע הנדסי, חשבנו שאם נעביר יותר טנקים יהיה יותר קל לזחל"מים לטפס. זה היה אחד השיקולים שלנו – מקסימום טנקים להעלות"

    בהנחה שהנאמר לעייל אכן משקף מה חשבו בשעת התיכנון (ולא הצדקה לאחר מעשה) אפשר לקשר את ההתבטאות הזו לאירוע שבו אפרת צעק על קמ"ן פיקוד צפון והאשים אותו בתוצאה הטרגית של קרב תל פאחר.
    האם היתה התלבטות לגבי עבירות הציר המתוכנן מעין אדיסה לדרך הנפט לזחל"מים?
    האם אפרת דרש אמצעים הנדסיים (דחפור D-9)?
    האם מודיעין פיקוד צפון טען שאין צורך באמצעים כאלה?
    האם הסיור שלמחרת הקרב בו נסעו אפרת, קמ"ן החטיבה שמחוני והמ"פ ורדי כדי לבדוק את העבירות בציר קשור להתלבטות ולהמלצה של המודיעין?

    מיומן המבצעים ידוע שהיה דחפור בשטח (מזוהה באות הקריאה 7) אבל הוא נע כנראה על דרך הפטרולים הסורית (עפ"י הדיוו"חים בקשר.

  11. הי חבריה
    התגייסתי ביולי 67 חודש אחרי המלחמה.
    המלחמה שלי הייתה ב73 בחטיבה 9 או 422 ברמת הגולן.
    בראיה לאחור כל המלחמות דומות.
    אבי השתתף בקרב על קטמון וחזר על כך בכל שנות חייו.
    בלגן נוראי!!!!ושלאחריו כל אחד מנסה להקטין ולהצדיק טעויות ולזכות בקרדיטים.
    נגמלתי.
    הגיע זמן לנוח ולהרגע.
    הלא כן??

  12. יונה אפרת המציא את הגלגל. הוא חזה 50 שנים קדימה את מהפכת המשקפיים בתלת מימד למציאות מדומה.
    האמת שהרבה לפני אפרת כבר המציאו את השיטה ואפרת ודומיו שיכללו אותה. הם מספרים סיפור שמסתדר עם עובדות שנוחות להם אבל אם הייתם צופים בקרב בשידור חי הייתם נחשפים לבילבול, חוסר אונים ואיבוד שליטה. אין אדם שאינו טועה או הולך לאיבוד ברגעים בהם קצב האירועים מסחרר ולא צפוי. אולם לא עומד לאותם מפקדים היושרה והאומץ להודות שהם פיקששו ולא עמדו בלחץ. זה לא מה שהגנום הצה"לי מלמד ("תדע כל אם עברייה….) אפרת מספר לקהל שומעיו שהוא הבחין בזמן בארועים ויוצר הרושם כי פעל במהירות עם תהליך קבלת החלטות מהיר ומדויק. מסתבר היום שלא כך הדבר. מפקדים בצה"ל פיתחו מיומנויות לבניית מציאויות אלטרנטיביות שבהם הם משמשים גיבורי על ומגשימים לעצמם ולצה"ל פנטזיות שהופכות לאבני דרך במורשת. הטכניקה פשוטה- התודעה יכולה לקשור בין מציאות אמיתית למציאות מדומה.
    משקפי תלת מימד ידעו להרכיב עוד ב-67…
    לא שאני מתרגז מכל זה. אני תמיד אומר שלהתרגז זה להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים.

  13. סיכום מצוין לתגובות הענייניות יותר או פחות על מחדל בפיקוד!
    המח"ט אפרת לא דיבר יותר על מה שהיה לאחר כנס זה. וכתבו לו את ההסטוריה שתהיה יפה ותחפה על הפיקוד הגבוה.
    פיקוד צפון הקים צוותות של טייחים במקום להפיק לקחים. וחשוב שההנצחה בתל פאחר תהיה אמת ולא סיפורים.
    ברוש עזרא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s