תל פאחר – תמונות ונוף

צילומים חדשים ממוצב תל פאחר – בונקרים, תעלות, ארגזי תחמושת, דרך ההטיה * וגם סרטון שבו מתאר המ"כ יצחק חמאווי את לחימתו בחלק הצפוני של המוצב 

בשנה-שנתיים האחרונות הצטברו צילומים ממוצב תל פאחר שטרם ראו כאן אור, וגם לא בספר "תל התעלות". קרב תל פאחר מה-9.6.1967 הוא הנושא המסוקר ביותר בבלוג זה. אחרי תקופה ארוכה – חוזרים לעסוק בו.

בנוסף לצילומים מאלבומי הלוחמים, אנחנו מפרסמים כאן עדות מוסרטת של רב"ט יצחק חמאווי מגדוד 12, ש"כבש מחדש" את החלק הצפוני של היעד במסגרת כוח אלכס שבו נלחם. העלינו את חמאווי חזיתית דרך הגדרות אל מעלה המוצב ומשם לחזיתו המערבית, שם פגש במהלך הקרב את המג"ד סא"ל מוסא קליין ז"ל, שנהרג לנגד עיניו זמן קצר אח"כ.

לחצו על התמונה וצפו בחמאווי מתאר את סיפורו האישי במסגרת כוח אלכס קרינסקי

תמונות מרחבי המוצב הסורי

הצילומים באדיבות זמיר כהן, מאיר אביב [אבוטבול], משפ' מוסא קליין ז"ל, עזרא סלע. 

שחזור הלחימה בתעלות החלק הצפוני. צילום דומה מופיע על כריכת הספר על תל פאחר

מחסות בחלק הצפוני

1967, החלק העליון של היעד הדרומי. צולם מספר שבועות לאחר מלחמת ששת הימים

1969, אותה עמדת צילום כמו בתמונה הקודמת

ארגזי תחמושת שהוצאו מהבונקרים

החלק הצפוני של המוצב, צולם מהדרך האוגפת שממערב לו

הנוף מערבה: תל עזזיאת, בורג' בביל וישובי אצבע הגליל

תעלה זרועת אבנים

עדות לגובה התעלות שהפתיע את לוחמי גולני

בימים שזחל"ם עגן בשיפוע בחזית הצפון-מערבית והאנשים היו בגובה הברושים [כמעט]

מטיילים ליד הזחל"ם שהיה מוצב כל השנים בתנוחה הזו. עם שיפוץ האתר בשנת 2001 הוזז הכלי אל הכניסה לאתר, שם הוא מצוי עד היום

בפתח בונקר

מראה כללי של התל – החלק הצפוני שלו

פתח תעלה בחלק הצפוני

1967, חלון מוצב בחלק הצפוני

פתח בונקר עם כיסוי ראש מבוצר במיוחד

שרידי זחל"ם המרגמה של פלוגת השריון שהתפוצץ בדרך ההטיה סמוך לצומת האמ.איקס

זחל"ם המרגמה בצילום מהכיוון ההפוך עם סימון של ציר ההטיה ["הדרך"] והעלייה מזרחה אל הדרך שנצמדת בהמשך לגדרות תל פאחר

מוצב נחבא, כפי שמתאר החובש זמיר כהן

26 מחשבות על “תל פאחר – תמונות ונוף

  1. ככה ממש אני זוכר את תל פאחר,הצילומים אוטנטים, ומחזירים אותי לאחור..הזחל"מ השרוף שספג פגיעה ישירה.זה מה שחרוט בזיכרוני.וברגע שעברנו אותו רק אז הפנמתי שאני בתוך מלחמה..ואיזי גרנות(חמאווי) חבר לנשק .מצדיע לו..

  2. בהמשך לשאלה לגבי חמאווי בפוסט אחר –
    https://naamoush.wordpress.com/2017/12/31/%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9D/comment-page-1/#comment-8123

    כאן המקום הנכון לדון בנושא:

    חמאווי לא קיבל צל"ש. במקום זאת העלו אותו לדרגת סמל.

    להערכתי אחד הגורמים שמנעו ממנו זאת היא העובדה שלא היה מפקד שיוכל לספר על לחימתו ולהמליץ עליו.

    הלחימה שלו והתפקוד שלו בחלק הצפוני שבו התרכזו מרבית הסורים, והוא נותר הלוחם הכשיר היחיד, זהו מקרה קלאסי של צל"ש.

  3. שבוע טוב לכולם.
    מהתיאור של חמאווי את נפילתו של המג"ד התברר לי שהוא נפל כאשר הוא רץ
    פנימה אל תוך המוצב .
    ( אני חשבתי שהמג"ד נפל בעת שפנה לשוב על עקבותיו אל הכוחות שנמצאים למטה ).

    נראה לי שזה מחזק את ההשערה שהמג"ד לא היה מודע להיקף הכוחות של הסורים
    על המוצב .
    א"כ זה מסביר עוד תמיהות על מהלך הקרב.

    יישר כח לשלמה על השקעתו הרבה !

  4. נאמן

    בכל הכבוד

    מה היו שיקוליו של המג"ד לעלות על התל הם שיקוליו בזמן אמת.

    חוכמת הדיעבד לאו חוכמה היא.

    ואם נלך לשיטתך והוא היה נפגע כאשר החליט לסוב על עקבותיו.

    האם אז החלטתו היתה נכונה לשיטתך.

  5. פוסט מעניין וחשוב, כולל השחזור המוסרט עם איזי. מתי בדיוק הוא נערך?

    מזכיר את ההתכתבות מיולי 2015. שלמה: "חמאווי, לצערך אנחנו נצטרך לשחזר – ברגל! – את כל המסלול שעשית מנקודת העלייה ועד למעלה. נעשה את זה לאט ובנחת, נגיע לתעלה ונלך בה ואתה תראה לנו בדיוק איפה קרה כל דבר". איזי: "שלמה יקר, אמנם עברתי 67 שנים, אבל כוחותיי עוד במותניי. לרוץ כלפי מעלה לא אעשה יותר אך ללכת במעלה התל אין לי בעיה, מה גם שאני מניח שלא יירו עלי הפעם..".

    להלן צרור הערות על הנראה והנשמע בעדות המוסרטת:

    [א] את העלייה לתל הצפוני עושה איזי, ממערב למזרח, ברווח שבין שתי גדרות: מדובר בשתי קבוצות של גדרות (המקיפות את התל מסביב) שכל אחת מהן מגודרת ומופרדת מחברתה בגידור העולה מלמטה למעלה [יכול להיות שהסורים תכננו את זה כך, שיהיה להם אפשרות לרדת ולעלות משם למוצב ובחזרה. יכול להיות שגם אותם סורים שנמלטו מתל-עזזיאת לתל-פאחר, כפי שיש על כך דיבורים, עלו באותה דרך]. כיום ניתן להבחין בקלות בגידור היוצר את הרווח הנ"ל. משום-מה בתמונות שהתפרסמו מאז אי-אפשר להבחין בו (אולי בגלל שהתמונות אינן חדות דיין, או שלא צולמו מהזווית הנכונה).

    [ב] הרווח הנ"ל נמצא באמצע הצד המערבי של התל. במשך זמן רב דימה איזי שהעלייה של הכוח הייתה באלכסון, אל מול בונקר הקת"ק העליון, שבפינה הדרומית (ראו בפוסט מס' 148: "אני רואה אותם מול העמדת גוריאנוב הזו"), וכך צוייר בהרבה מפות [אבל בספר 'תל התעלות' כבר סומן המסלול הנכון], ושהכוח העולה עבר מעל הגדרות [שאולי נקרעו בהפגזה המקדימה. על כל פנים, לא היה צורך שמישהו שישכב עליהן, כפי שעשו החבר'ה שעלו לתל הדרומי. גם לא מסופר על פריצתן באמצעות בונגלור]. לפני למעלה משנתיים איזי ירד לבדיקת התעלה ההיקפית התחתונה, ראה שם את הבונקר הקדמי והתעלה המובילה אליו, מראה שהעיר אצלו את הזכרון שהעלייה הייתה משם, בקו ישר, ו*כנראה* שברווח הנ"ל.

    [ג] דקה 1:58 – "כאן למעשה כבר התפצלנו, פינקס ואביטן הלכו דרומה, אני הלכתי שמאלה וצפונה. אלכס כנראה המשיך למעלה". ושוב בהמשך, דקה 2:10 – "אלכס מגיע עובר קדימה, פינקס ואביטן הולכים לימין, כלומר לדרום. אני מתפצל מהם והולך לצפון". – – – יש כאן חידוש, והוא, שגם אביטן פנה דרומה ביחד עם פינקס. עד כה סופר שרק פינקס פנה ימינה (כשם שרק איזי פנה שמאלה. כלומר, חייל אחד לכל כיוון), והשאר, אלכס – וכנראה שעמו גם אביטן – המשיכו ישר (כך בפוסט מס' 228: "למעשה, אלכס ואביטן היו קדימה, פינקס פנה ימינה"). יש מי שיראה בכך התעכבות על פרט בלתי חשוב, אך לגביי, שאני מעריך מאד את זכרונו של איזי, שנבחן ונמצא כמדוייק עד לפרטי-פרטים, חשוב לברר גם פרט זה. יתכן [זו השערה שלי, עד שאיזי יאמר את דברו] שהפרט הזה לא נאמר בהחלטיות אלא בהשערה, כשם שאמר ש"אלכס *כנראה* המשיך למעלה", כך גם לגבי הפנייה ימינה, שאפשר שאביטן הצטרף אל פינקס, אך אפשר גם שהצטרף אל אלכס שכנראה המשיך למעלה.

    [ד] דקה 2:22, מצביע על פתח הכניסה לבונקר הקדמי: "לא לפני שהסתכלתי, הצצתי לתוך הבונקר הזה, לא ראיתי שום דבר והמשכתי הלאה". אפשר להבין מכך שהבונקר הזה היה ריק, אבל, בפירסום מהתקופה שאחרי המלחמה סיפר איזי: "הגענו אל הגדרות, וכבר נתקלנו בבונקר שירה אש. אלכס לא איבד את הראש ומיד השליך רימון-יד פנימה". כיוצא-בזה במקום אחר: "מיד נגלה לעיניהם לועו של בונקר פתוח למולם [=בפוסט מס' 294 הועתק בטעות: לכולם] כלפי דרום-מערב. אלכס הטיל רימון לתוך הפתח פנימה. העמדה נשתתקה". ובמקום נוסף: "אלכס המשיך לרוץ עד שהבחנו בקנה-מקלע מזדקר מבונקר. נתתי לאלכס את הרימון האחרון שנשאר לנו ואחר-כך ירינו פנימה דרך החרכים" [והשוו למסופר ביוני 2015, פוסט מס' 228: "אלכס ביקש ממני את הרימונים שלי והשחיל אותם לתוך בונקרים שמהם ירו *פצצה של טנק*"]. בקיצור, הבונקר הזה לא היה ריק, אלא הייתה בו לפחות גווייה אחת של חייל אוייב שירה לעבר הכוח וחוסל ברימון שאלכס הכניס לתוכו דרך אחד משני חרכי הירי. הכוונה איפוא ב"לא ראיתי שום דבר", היא: לא הבחנתי בתנועה בתוך הבונקר הזה [לעומת זאת, בהמשך הקרב, כעבור זמן, בהיותו עם המג"ד בתוך התעלה, נכנס איזי לבונקר אחר (עליו אכתוב בהמשך, בתיאור תמונה מס' 16), שחוץ מכניסה אפילו חלון אין בו, ומצאו *ריק*. כך מסופר בפוסט מס' 222: "היה פה בונקר מימין ופחדתי שיש אנשים, לשנייה אחת נכנסתי אליו, ראיתי שאין שם אף אחד". המסופר בפוסט מס' 45: "ואז חזרנו לפה (למרכז היעד הצפוני) ומסתבר שבבונקר פה היה חייל נוסף שאני הרגתי אותו", וכן בפוסט מס' 108: "ואז המג"ד אומר לי חוזרים, ואנחנו חוזרים. הפתח של הבונקר הזה מתוך התעלה, ואז אני רואה שם חייל, הרגתי אותו" – אולי מכוון על בונקר אחר, הוא בונקר הקת"ק שבקצה התעלה, בפינה הצפון-מערבית של התל. וצריך בירור].

    [ה] דקה 3:45 – "גינצבורג מגיע, ושקרוקה, מגיעים, ואני רואה שאין לי תחמישים לבזוקה, לפצצות". חסרים כאן הפרטים הבאים: את הבזוקה נשא פינקס והוא השאיר אותה לאיזי. את פצצות הבזוקה נשא עמו גינצבורג, אך לא היו אצלו תחמישים (ובקשר לזה בפוסט מס' 228: "אני זוכר שאני כועס עליו". וראו שם בעדותו של ביבר: "היה שם אחד עם מטול בזוקה והוא אומר – נגמרו לי הפגזים, אבל יש בתעלה התחתונה מטול … בדיוק אלכס נתן לי פקודה בצעקות להביא את המטול של הבזוקה. אני יורד בתעלה כלפי מטה, מגיע לחייל סורי פצוע ולידו המטול בזוקה". וראו בתגובות שם, ועוד שם שהעובדה שהבזוקה לא הייתה שימושית הייתה תקלה קריטית, שכן באמצעות בזוקה אפשר היה לנטרל את הצלף שעל המבנה, זה שגרם לנפגעים רבים).

    [ו] דקה 3:47, כיתוב על הסרטון: "כוח של 12 לוחמים בפיקודו של אלכס קרינסקי שתקפו את החלק הצפוני של מוצב תל פאחר…" – – – הכיתוב אינו מדוייק. הכוח בפיקודו של אלכס שעלה לתל הצפוני כלל רק עשרה לוחמים. שני לוחמים נוספים נשארו למטה והצטרפו מאוחר יותר לכוח של דני.

    [ז] הפרט שבדקה 4:37 – "לקחתי ממנו [משכטר] את התחבושת שלו", חדש עבורי.

    [ח] דקה 5:30 – "רואה את הכוחות של ורדי שמה, כל הזמן מתמודדים וצועקים, וצועקים אליי". כך סופר כבר כמה פעמים, כולל שהזכירו את שמו (כך: "אני שומע צעקות, חמאווי, חמאווי, תעזור לנו, תעזור לנו". בפוסט מס' 45: "אני שומע את הצעקות של ורדי. הוא קורא לי שאבוא לעזור לו או משהו כזה"; בפוסט מס' 108: "שמעתי את הקולות של ורדי בצד השני. נדמה לי שצעקו אליי – חמווי בוא תעזור לנו"). לעניות דעתי, אלו דברים שקשה להולמם. מדוע שחיילים מכוח ורדי יצעקו דווקא את שמו? וכי איך הצליחו להבחין בו בכזה מרחק? להשערתי, מדובר בצעקה של פינקס, שהגיע אל התעלה הדרומית, נפגע (ומאוחר יותר נמצא מת). הוא ידע שאיזי נמצא באזור ולכן צעק את שמו.

    [ט] דקה 5:40 – "מבין שהתחמושת הולכת ואוזלת לי, לקחתי את התחמושת של גינצבורג". ובהמשך, 6:09, על הגעת המג"ד: " רואה אותי וקורא לי אליו, 'חייל בא אליי'. אני ניגש אליו. הוא מבקש לדעת מה קורה". להשוות למתפרסם אחרי המלחמה ע"י אהרן מגד (פוסט מס' 294): "המג"ד, בוטח, שופע כוח, קרא לו לרוץ אחריו. חמוי אסף את התחמושת של שני הפצועים שלידו [=גינצבורג ושקרוקה] ונכנס אחר המג"ד לתעלה".

    [י] בסוף הסרטון רצף של תמונות. בדקה 7:33 תמונת התותח מהתל הדרומי. האם התמונה הזו כבר התפרסמה בבבלוג? מי צילם אותה? תמונה דומה, אותה צילם זמיר כהן, פורסמה בפוסט מס' 419 (בתגובה של דני).

    [יא] בחלק ב' של הסרטון, דקה 3:16, אחרי שאיזי מספר על הגעתו לגיאיון ומפרט את טיפולו ביואל זבדי הפצוע קשה: "חבשתי אותו, *לקחתי אותו איתי* ורצתי לאזור הזה של עמדת התאג"ד" [כאן מצביע איזי לצד הצפוני, אך כתוצאה מרצף הדיבור נגרם אי-דיוק והוא מצביע על המקום בו היה הטנק של עזרא. התחנה הראשונה לטיפול בפצועים, הייתה באמצע הדרך המתפתלת הנראית ברקע, לכיוון מערב, וראו להלן שאיזי מתקן את דבריו], וממשיך: "פה" [שוב מצביע לכיוון צפון, וכנ"ל] פגשתי את משה הראל, אמרתי לו, בא! אני חייב אותך עוד פעם, לקחנו אלונקה ורצנו עוד הפעם והגענו עד לכאן למעלה [לגיאיון], פגשנו את דני ואת כולם, חבשנו אותם וחילצנו אותם למטה והבאנו אותם לתאג"ד למטה" [שוב מצביע כנ"ל, אך מיד שם לב שאינו מדייק ומצביע על האזור הנכון ואומר:] "התאג"ד באזור הזה". ברצף המהיר של תיאור הארועים המורכבים הללו, נפל עוד אי-דיוק: אחרי החבישה של יואל, מיהר איזי לרדת למטה כדי להביא אלונקה (ברור שבמצב הפציעה המתואר לא היה שייך לשאתו ללא אלונקה), כדי לשאת בה את יואל, כפי שהוא מספר בהמשך על הגעתו עם משה הראל ואלונקה (והדברים נתמכים גם בזכרונו של דני). יתכן אמנם ובאותה ריצה למטה לקח עמו איזי פצוע אחר אותו נשא על גבו (לדבריו, גב חולצתו היה מוכתם בדם, דבר המעיד כי בשלב מסויים הוא נשא על גבו פצוע).

    [יב] להלן תגובתי על הנכתב בתגובה למעלה, ממנה משתמע כאילו רק מהפרסום העכשווי, בעדות המוסרטת, התברר שהמג"ד "נפל כאשר הוא רץ פנימה אל תוך המוצב" (ולא "בעת שפנה לשוב על עקבותיו אל הכוחות שנמצאים למטה"). ובכן, למיטב ידיעתי, בכל הפעמים בהן שיחזר איזי את נפילת המג"ד, תואר בבירור כיוון ריצתו של המג"ד. אציין להלן רק את המתפרסם בבלוג נעמוש:

    \1/ הקלטה מהתקופה שאחרי המלחמה (פוסט מס' 339): "ויצא מתוך התעלה. הוא רץ בדיוק מאחורי המסתור הימני מול הצלפים. צעקתי אליו – זהירות צולפים, הוספתי המג"ד לפני זה, וראיתי אותו נופל". "המסתור הימני" הוא הבונקר שמאוחר יותר בנו לידו מדרגות (תמונתו בפוסט הנוכחי, מס' 16).

    \2/ תיאור שנכתב בתקופה שאחרי המלחמה (בפוסט מס' 77): "חמווי והמג"ד חוזרים באותה תעלה ועולים בעזרת הארגז לכיפת היעד. בשלב זה המג"ד ואחריו חמווי, כשהמג"ד מסתער על הבית ברגע זה חמווי שמע צרור מצד ימין ואמר למג"ד – המג"ד יורים עליך. ברגע זה ראה חמווי את המג"ד נופל, רץ אליו וגרר אותו ליד שקרוקה". הכותב אמנם לא דייק בכותבו "מסתער על הבית", כי המבנה המדובר, ממנו ירו במשך זמן רב, היה די מרוחק. בכל אופן, נכון כי המבנה הזה נמצא בהמשך כיוון ההסתערות.

    \3/ תיאור מהתקופה שאחרי המלחמה (פוסט מס' 294): "המג"ד וחמוי יצאו מתוך התעלה לאחר שנוכחו שהיא ריקה. המג"ד רץ ראשון כשהוא חוסה בצל הבליטה הנמוכה, להסתער על העמדה הסורית הצפונית. חמוי צעק: "המג"ד, צולפים!". אך המג"ד לא שעה לאזהרתו, או אולי לא שמעה, והמשיך לרוץ לפתע ראה אותו חמוי נופל על הארץ, על כיפת התל". "הבליטה הנמוכה" הוא הבונקר הנ"ל.

    \4/ פוסט מס' 148: "חזרנו לפה וכאן הוא יצא קדימה לכיוון *מרכז היעד*. תוך כדי שהוא יוצא, אני צועק לו – המג"ד, יורים. אני לא מספיק להזהיר אותו, אולי הוא לא שמע, ועל יד העץ שם הוא חוטף צרור ונופל קדימה".

    \5/ פוסט מס' 222: "מוסא פנה לאחור, הוא מבקש לצאת מתוך התעלה *לאיזור שהייתי בו קודם*"; "המג"ד יצא מתוך התעלה, רץ ראשון קדימה, אני אחריו כאשר אני מזהה ירי וצועק לו – היזהר המג"ד, יורים. ואז הוא נפגע ונפל".

    \6/ פוסט מס' 228: "חוזרים חזרה ועולים, וכאן פתוח. הוא רץ ראשון, אני צועק לו – המג"ד זהירות, יורים, ומגיע לאיזור לאן שביבר שכב קודם ואז הוא נופל קדימה, חטף כדור בצד ונפל קדימה". ביבר שכב קודם ליד הבונקר הנ"ל, וכעת שכב שם שקרוקה כשהוא פצוע".

    [יג] לא הבנתי מדוע דווקא הכיוון הנ"ל "מחזק את ההשערה שהמג"ד לא היה מודע להיקף הכוחות של הסורים
    על המוצב"? הריצה אחר היציאה מהתעלה הייתה אל המקום בו ראה המג"ד קודם את איזי (כורע לצד בונקר הקת"ק הצפוני). כשם שאיזי הגיע אליו קודם מאותו מקום (למרות היריות), כך יתכן (כאפשרות) והמג"ד חשב כעת להגיע לשם בעצמו (למרות היריות) ומשם לבדוק מה קורה. איני מבין איך אפשר ללמוד מהמסלול שעשה משהו על ידיעתו או אי-ידיעתו בקשר "להיקף הכוחות". באותה מידה אף אין לדעת בבירור מה הייתה הייתה כוונתו קודם לכן, בירידתו לתוך התעלה.

    [יד] לשאלה (בפוסט הקודם, מס' 443, קישור למעלה) "האם חמווי קיבל צלש??", ושם התשובה:
    "אם לא כתוב שקיבל – בטח לא קיבל… ", וכן הערכה "שלא היה מפקד שיוכל לספר על לחימתו ולהמליץ עליו", שכיוצא בה נכתב למעלה: "נראה שחמאווי לא ביצע את מעשיו לאור זרקורי הגורמים שיכולים להמליץ" – – – יש להעיר שהמדובר השתתף בשני תחקירים שנערכו בשטח זמן קצר אחרי המלחמה, כאשר אחד המאזינים לדבריו היה מפקד החטיבה. בקשר לזה יש לציין לכותבו כאן, בתגובה לפוסט מס' 49: "הפעם היחידה שנקראתי לגדוד מהקורס הי[ת]ה כדי לקבל את תעודת הצל"ש".

    לבינתיים אסתפק בזה, ואעבור להערות על התמונות המוצגות בפוסט הנוכחי כ"צילומים חדשים … שטרם ראו כאן אור":

    [1] תמונה ראשונה, בכיתוב "שחזור הלחימה בתעלות החלק הצפוני. צילום דומה מופיע על כריכת הספר על תל פאחר" – – – התמונה הזו כבר פורסמה בפוסט מס' 321, שם בכיתוב: "גולני בתעלה לכיוון מבנה הבזלת, משחזור 1967".

    [2] תמונה שנייה, בכיתוב "מחסות בחלק הצפוני". כנראה בטעות השתרבבה התמונה הזו לפוסט הנוכחי, המרכז "צילומים מאלבומי הלוחמים". זו אינה תמונה ישנה, אלא אחת מהזמן האחרון, ונראים בה שתי ה'שפניות' שניזוקו במהלך השנים, הן הנראות בשלמותן בתמונה מכריכת הספר 'תל התעלות' (תמונה זו, מלאה יותר, התפרסמה אף היא בפוסט מס' 321).

    [3] תמונה שלישית, בכיתוב "1967, החלק העליון של היעד הדרומי. צולם מספר שבועות לאחר מלחמת ששת הימים". הכיתובים באדום הם בכתב-ידו של זמיר. משום מה הכיתוב "צפון" מצביע על צדה השמאלי של התמונה, שעה שברור שהתמונה הזו צולמה מצפון לדרום, כך שצידה השמאלי הוא מזרח. נראה גם הכיתוב "דרך הנפט", עם חץ המצביע על מסלול *צינור* הנפט (בקטע הזה לא עברה הדרך. זו עקפה ממזרח). מרחוק (ימינה לכיתוב "דרך הנפט") כתם כהה, שאולי הוא חלק מחורבות הכפר עין א-דיסה. חץ נוסף באדום מצביע על "היעד הדרומי העליון". אם נתבונן נראה בתמונה (בדיוק במקום עליו מצביע החץ הנ"ל) קו בהיר הנראה כמו דרך המובילה ממערב למזרח. זו תמונת צבע, ובאלבום של זמיר ישנה עוד תמונה הדומה לזו, אך בשחור לבן. כדאי להוסיפה לכאן.

    [4] התמונה הבאה היא כנראה תמונה שצילם מאיר אביב ב-69'. גם בתמונה הזו ניתן להבחין באותו קו בהיר הנראה כדרך המובילה ממערב למזרח.

    [5] התמונה הבאה, זו שבכיתוב "ארגזי תחמושת שהוצאו מהבונקרים", שנראים בה ברקע (צד ימין, למעלה) אותם שאריות מבנים שעל מדרון 'גבעת הרתק', ושוב, אות קו בהיר הנראה כדרך. תמונה זו, שראיתיה כאן לראשונה, הבהירה לי את מיקומה של תמונה נוספת – שטרם פורסמה – שאף בה נראות העמדות שבחזית התמונה הנוכחית.

    [6] התמונה הבאה, בכיתוב "החלק הצפוני של המוצב, צולם מהדרך האוגפת שמ*מערב* לו". זהו כיתוב נכון, כמו גם הכיתוב על התמונה באדום עם חץ המצביע לצד השמאלי של התמונה שהוא כיוון "צפון". אבל, הכתוב עליה שזהו "הצד הצפוני העליון מצד *צפון*", מוטעה, שהרי זהו הצד המערבי.

    [7] התמונה הבאה [מהאלבום של זמיר כהן], בכיתוב: "הנוף מערבה: תל עזזיאת, בורג' בביל וישובי אצבע הגליל". כדאי לציין שהתמונה זו לא צולמה מתל-פאחר, אלא ממקום שנמצא צפונית לו. מהיכן בדיוק? באלבום של זמיר ישנה תמונה נוספת, של אותו נוף, שכן צולמה מתל-פאחר, מהתל הצפוני.

    [8] התמונה הבאה, בכיתוב: "תעלה זרועת אבנים". חסר זיהוי של המקום, שנראה לי כצילום מצפון לדרום של תעלת הרוחב באמצע התל הצפוני (כיום יש בהמשכה גשרון ברזל) וברקע נראה הגיאיון.

    [9] התמונה הבאה, בכיתוב: "עדות לגובה התעלות שהפתיע את לוחמי גולני". מישהו מזהה איזו תעלה נראית בתמונה?

    [10] התמונה הבאה, בכיתוב: "בימים שזחל"ם עגן בשיפוע בחזית הצפון-מערבית והאנשים היו בגובה הברושים [כמעט]". העץ הנראה בתמונה (אינני בטוח שזהו ברוש) כיום כבר לא קיים (בדרך כלל זה להיפך, שעצים – גם גבוהים – שקיימים היום, אז לא היו קיימים). תמונה נוספת בה נראה הזחל"ם הזה, התפרסמה בפוסט מס' 432, וראו בתגובתי שם.

    [11] התמונה הבאה, בכיתוב: "מטיילים ליד הזחל"ם שהיה מוצב כל השנים בתנוחה הזו. עם שיפוץ האתר בשנת 2001 הוזז הכלי אל הכניסה לאתר, שם הוא מצוי עד היום". המטיילים הם אלה הנראים בתמונה הקודמת ובזו שלפניה. מעניין לברר מתי ועל ידי מי הובא הזחל"ם הזה לתל. כדי להעמידו "בתנוחה הזו", היה צורך לבנות עבורו 'במה', הקיימת עד היום, אך לא הייתה בעת הקרב.

    [12] התמונה הבאה, בכיתוב: "בפתח בונקר". זהו הבונקר שטוהר ע"י קילמן ופופוביץ', במרכז התל הצפוני, סמוך לגיאיון. המצולם אינט עומד ממש בפתח הבונקר, אלא כמה מטרים מערבה ממנו, בדיוק במקום בו טיפסו קילמן ופופוביץ' החוצה, צפונה, אל תעלה שהובילה לעמדת מרגמה. בסמוך נראית 'שפנייה', שרק גג הפח שלה נמצא שם עד היום והיא עצמה קבורה ברובה באדמה. שם נזרק לעבר השניים רימון, קילמן נהרג ופופביץ' נפצע.

    [13] התמונה הבאה, בכיתוב: "מראה כללי של התל – החלק הצפוני שלו". בקידמת התמונה הזו נראה התל הדרומי, ובצידה השמאלי משהו שנראה כעמדה מגודרת באבנים (על תמונה זו כתבתי – בפוסט מס' 432 – שחלק ממנה פורסם בפסט מס' 263, ובשלמות בספר 'תל התעלות'. שם היא בע' 31 ונכתב לנכון שזהו "צילום מחלק המוצב הדרומי כלפי צפון").

    [14] התמונה הבאה, בכיתוב: "פתח תעלה בחלק הצפוני". זהו צילום ממזרח למערב של תעלת האורך הדרומית. הפתח הזה נראה כך, פחות או יותר, גם היום.

    [15] התמונה הבאה, בכיתוב: "1967, חלון מוצב בחלק הצפוני". כנראה צ"ל (במקום מוצב): בונקר. התמונה היא מאלבום זמיר, שכתב עליה: "אשנב ירי" (וזהו ה"חלון" שבכיתוב). על גג הבונקר כתב: "בטון", ומעליו: "עפר". סימון של חץ מצביע על "דלת הבונקר מאחור". הבונקר הנראה בתמונה כונה אחרי הקרב בשם 'בונקר המרפאה', שכן מצאו שם סורים חבושים. בדיקה בשטח מגלה שהרישומים הנ"ל אינם מדוייקים: מה שנראה כ"חלון" אינו "אשנב ירי", שכן מולו, במרחק קצר, דופן התעלה. גם מאחור (ממזרח) אין כל שריד לפתח ("דלת"), רק חלון קטן (לאוויר, או שזהו אכן אשנב ירי). פתח הבונקר הזה הוא מלפנים (ממערב), הוא ה"חלון" הנראה בתמונה. נראה שאחרי הקרב כוסתה רצפת התעלה שליד באדמה (חלקה הופל מדופן התעלה שממול), ופעולה זו חסמה את רוב הפתח. יתכן והייתה סיבה טובה לכיסוי הזה, וד"ל.

    [16] התמונה הבאה, בכיתוב: "פתח בונקר עם כיסוי ראש מבוצר במיוחד". מיוחד? בתל-פאחר עוד בונקרים עם כיסוי ראש דומה, גל נכבד של אבנים מסודרות מעל גג בטון (ראו לדוגמה בספר עמ' 112). התמונה הזו כבר פורסמה בפוסט 251, שם בכיתוב: "תמונה שצילם זמיר כהן". הבונקר שבתמונה הוא הנראה (מצדו המערבי) בסרטון שבראש הפוסט, דקה 4:48 (בעוד התמונה הזו צולמה מצדו הדרומי). לבונקר הזה נכנס איזי במהלך טיהור תעלת האורך הדרומית, ומצאו ריק.

    [17] התמונה הבאה, בכיתוב: "שרידי זחל"ם המרגמה של פלוגת השריון שהתפוצץ בדרך ההטיה סמוך לצומת האמ.איקס". כדאי להשוות את התמונה הזו לאלו שפורסמו בפוסט מס' 219 ("צומת האמאיקס"), ובפרט לזו האחרונה ששם (בתגובה מהתאריך 20 במרץ 2017 בשעה 18:48).

    [18] התמונה הבאה, בכיתוב: "זחל"ם המרגמה בצילום מהכיוון ההפוך עם סימון של ציר ההטיה ["הדרך"] והעלייה מזרחה אל הדרך שנצמדת בהמשך לגדרות תל פאחר". התמונה הזו כבר פורסמה בפוסט מס' 220, בכיתוב: "זה מה שנשאר מזחל"ם המרגמה של פלוגת השריון בצומת האמאיקס מתחת לתל פאחר. מהתפוצצות הזחל נהרג רחמים משיח [צילום: זמיר כהן, 1967]".

    [19], התמונה האחרונה, בכיתוב: "מוצב נחבא, כפי שמתאר החובש זמיר כהן". בתיאור: "בתמונה זו רואים את הבונקר ואת פתח הירי. הי[ה] קשה מאד לגלות את אשנב הירי פשוט הוא מוסווה טוב מאד". איפה הבונקר הזה? דומני שמיקומו בצד הצפוני של התל הצפוני, כי הרקע נראה כמו רכס החרמון שלמרגלותיו דרך הנפט המובילה לבניאס, וקצת קרוב יותר נראית הדרך האוגפת מצפון. האמנם? האם ניתן לזהות את הבונקר הזה כיום?

    יהיה מעניין אם מישהו ירים את הכפפה וינסה לשחזר בתמונות עכשוויות, מאותה זווית צילום וכו', את התמונות מאז. כך אפשר גם לנסות להשלים את איתור המקומות הנראים בתמונות. לדוגמה, תמונה שכמדומני טרם התפרסמה בבלוג, רק בספר, עמ' 165, בכיתוב: "המח"ט יונה אפרת (משמאל) מלווה את הרמטכ"ל יצחק רבין בנבכי תעלות תל פאחר, יוני 1967". כן כדאי להוסיף ולפרסם תמונות נוספות שטרם נחשפו בבלוג, מהאלבום של זמיר ועוד.

    [מצדי, כדי לגמול חסד ולא להכביד על מי שכבד לו לראות תגובה ארוכה, יש אפשרות להעביר תגובה זו למקום אחר ולתת כאן, תמורתה, קישור לשם]

    • לא הצלחתי לקרוא את כל מה שכתבת (לעת עתה), אבל כמה תגובות קצרות.

      יפה שזכרת שכתבתי לחמאווי בקיץ 2015 שנשחזר ברגל את העלייה שלו. זה היה אחרי שאיתרתי בצילומים את המעבר בין הגדרות והסקתי שהיא שימשה קיצור לסורים אל הדרך האוגפת של המוצב, ומשם לבורג' בביל ולעזזיאת. בהזדמנות ראשונה שחזרתי לתל פאחר לבדי ניסיתי אותה מלמטה למעלה וראיתי כי טוב.

      צילום הוידאו של חמאווי היה בינואר 2017.

      לגבי השחזור של חמאווי למצלמה: ביקשתי ממנו שלא יתעכב על פרטים, אלא ייתן סיקור כללי שיתאים לסרטון קצר, וכך היה. לא תמיד זה הצליח: למשל בקטע שבו הוא מספר איך הוא יורה בחייל סורי הראשון שנקרה מולו – "וכל הסיפור של ההתעמתות מולו שהיתה לי קשה מאוד" מבלי לפרט, ובמקרה הזה – חבל.

      לקחתי בחשבון שיש צילום או שניים ויותר שכבר פורסמו. פשוט לא היה לי זמן לבדוק מי ומה. לגבי צילום רבין בתל פאחר שפורסם בספר – יחכה להזדמנות הבאה. אתה כבר תזכיר לי אם עוד כמה חודשים זה לא יתפרסם.

    • ציטוט : " יתכן (כאפשרות) והמג"ד חשב כעת להגיע לשם בעצמו (למרות היריות) ומשם
      לבדוק מה קורה ".
      המג"ד נפגע תוך כדי ריצה, זאת אומרת שאם לא היה נפגע היה חולף על פני
      הנקודה שחמאווי התמקם בה לפני כן וממשיך הלאה.
      ציטוט : " אין לדעת בבירור מה הייתה כוונתו קודם לכן, בירידתו לתוך התעלה ".
      נראה לי שהמג"ד רצה לוודא שלא יופיע מישהו מאחורה ויירה בהם.

      אפשר וחלק מן הנקודות אליהן התייחסת ניתן לברר עם איזי.

      • ציטוט : "המג"ד נפגע תוך כדי ריצה, זאת אומרת שאם לא היה נפגע היה חולף על פני הנקודה שחמאווי התמקם בה לפני כן וממשיך הלאה." – – – איני מקבל את ה"זאת אומרת": המג"ד נפגע כמה מטרים לפני הנקודה שחמאווי התקדם בה לפני כן. אם לא היה נפגע, הכל היה אפשרי: יכל להמשיך בריצה עד לנקודה הנ"ל, או יכל להמשיך לכל מקום אחר… בקיצור, אין לדעת.

        ציטוט : "נראה לי שהמג"ד רצה לוודא שלא יופיע מישהו מאחורה ויירה בהם" – – – הוא ירד לתעלה ורץ בה מזרחה, מבלי לוודא שאף חייל אוייב אינו מגיע מאחוריו – א, מבונקר הקת"ק שבקצה המערבי של התעלה. ב, מתעלת הרוחב המכוסה הנמצאת גם היא מאחוריו ומתחברת לתעלה בה רץ. ג, מתעלת השרוול (שבסופה העמדה הסגורה) שעל פניה חלף תוך כדי ריצה (ורק בדרך חזור נכנס אליה חמאווי ומצא אותה ריקה).

          • ציטוט : "המג"ד נפגע כמה מטרים לפני הנקודה שחמאווי התמקם בה לפני כן ".
            לא מסכים ! – לענ"ד המג"ד נפגע בנקודה שהיא מקבילה לנקודה שבה
            שבה התמקם חמאווי ובמרחק של כ – 3 מטרים.
            אם המג"ד היה רוצה להגיע לשם היה עליו לפנות טיפה שמאלה.
            מכיוון שמדובר בעובדות בשטח , הדבר ניתן לבדיקה !

            • היחיד שיודע היכן בדיוק נפגע המג"ד, הוא איזי, וגם הוא אומר שאינו מדייק בזה על המטר, אלא בערך, מטר פחות או מטר יותר.

              המרחק בין סוף (הצד הצפוני של) הבונקר האמצעי, ועד תחילת (הצד הדרומי של) בונקר הקת"ק הצפוני, הוא מעט יותר משישה מטר. לא בדקתי את זה כרגע בשטח, אלא בתצ"א, כך שייתכן וגם אני איני מדייק כעת על המטר, רק בערך, ועדיין בגדר "עובדות בשטח".

              מהמקום שבו היה [והיום כבר אין] פתח בגג התעלה הדרומית, ועד למקום בו היה איזי עד להגעת המג"ד לתל, צריך לרוץ מעט באלכסון, כאשר האלכסון הוא לכיוון *ימין* (מזרח), ולא "לפנות טיפה שמאלה" כדבריך. לפי עדותו של איזי, זה בדיוק היה מסלול הריצה של המג"ד, כאשר המג"ד נפל כמה מטרים אחרי שעבר את הבונקר האמצעי.

              לאור הנ"ל, קביעתך "שאם לא היה נפגע היה חולף על פני הנקודה שחמאווי התמקם בה לפני כן *וממשיך הלאה*" אינה נשענת על "עובדות בשטח".

  6. לא יאמן שאתם בגילכם עולים כמו שאני רואה דרך שד"מ. יותר מדהים אותי הגבורה או הטפשות של מפקד הכח אלכס שהוביל חיילים דרך שד"מ שבדרך נס המוקשים לא התפוצצו ויכלו לגמור את הכח לפני שהיו מגיעים למעלה. הסורים היו קוצרים ללא בעיות את הפצועים.. נס גדול היה פה.

  7. שלום שמואל'ק,
    כמו כל תלמידי חכמים, כרגיל אתה מדקדק בקוצו של יוד.
    לצערי, אינני רואה חשיבות כל כך גדולה באם דברים ארעו מטר לפה או מטר לשם. כאשר אני מספר את סיפורי, נדמה לי לעיתים כי אנשים עייפו מלשמוע אותו, ולכן באים קיצורי הדרך שלי בדברים מסויימים.
    יחד עם זאת, הסיפור האמיתי כבר סופר ונחקר על ידך מספר רב של פעמים, ושיתפתי איתך פעולה באופן הכי כן וחיובי שרק אפשר, מתוך הערכתי הרבה אליך.
    כך שלא תמיד אני רואה טעם להתעכב על פרט זה או אחר. צריך להביא בחשבון, כי הראיון בוצע תוך כדי טיפוס מלמטה למעלה, ישירות מול הבונקרים, ועל אף שהנני מסוגל לעשות זאת, הצריך הדבר מאמץ ויותר מכך התרגשות, שתרמו לפרטים החסרים או הפחות מדוייקים.

    בלחסן – להערתך: אל התל מוביל שביל גישה מגודר משני צידיו, ללא מוקשים, שאיפשר לחיילים סורים לנוע במהירות מהמוצב ואליו, אל עבר בורג' בביל ותל עזזיאת. בשחזור עלינו – שלמה ואני – דרך שביל זה. במלחמה לא ידענו על קיומו של שביל זה ולכן עלינו ישירות דרך הגדרות עם השד"מ. לעניין הגבורה או הטיפשות של אלכס בהסתערות, אני חייב לציין שהכדורים שנורו אלינו בעת ההסתערות (הרגו את שטיגליץ ופצעו את תנעמי) היו גרועים יותר מכל חשש למוקש מתחת לרגלינו.

    ולעניין שמואל'ק:
    סעיף ג' – אינני יכול להעיד בודאות שאביטן הלך דרומה עם פינקס. את צעקותיו של פינקס שהרג חייל שמעתי. אביטן לא צעק. מאחר ואני פניתי צפונה והייתי עסוק עם החייל שבא מולי, לא כל כך נתתי את דעתי המלאה למה שקרה מאחוריי.

    סעיף ד' -"ב"לא ראיתי שום דבר", היא: לא הבחנתי בתנועה בתוך הבונקר הזה" – צודק. לגבי השאר בסעיף זה אתייחס מאוחר יותר.

    סעיף ה' – אכן הבזוקה היתה יכולה להיות גורם משמעותי במהלך הקרב לו היו הפצצות מגיעות עם התחמישים. בלעדיהם לא היתה כל תועלת בהפעלת הבזוקה שכן המרעום לא היה נטען.

    סעיף ו' – [ו] דקה 3:47, כיתוב על הסרטון: "כוח של 12 לוחמים בפיקודו של אלכס קרינסקי שתקפו את החלק הצפוני של מוצב תל פאחר…" – – – הכיתוב אינו מדוייק. הכוח בפיקודו של אלכס שעלה לתל הצפוני כלל רק עשרה לוחמים. שני לוחמים נוספים נשארו למטה והצטרפו מאוחר יותר לכוח של דני. – אכן הגענו רק 10 לוחמים.

    סעיף ז' – [ז] הפרט שבדקה 4:37 – "לקחתי ממנו [משכטר] את התחבושת שלו", חדש עבורי. – אכן לקחתי משכטר את תחבושתו, אחרי שחבשתי אותו בשלי בנוסף לקריעת שרוול חולצתו.

    סעיף ח' – [ח] דקה 5:30 – "רואה את הכוחות של ורדי שמה, כל הזמן מתמודדים וצועקים, וצועקים אליי". – השערותיך בעניין אינן ניתנות לפסילה אך בעת הקרב, נדמה היה לי כי אני שומע בבירור את צעקותיהם של החיילים מכוח ורדי.

    סעיף ט' – [ט] דקה 5:40 – "מבין שהתחמושת הולכת ואוזלת לי, לקחתי את התחמושת של גינצבורג". ברור שהשתמשתי בתחמושת של גינצבורג עוד טרם הגעת המג"ד. הרי שכאשר הגעתי למשה הראל, הייתי כבר ללא תחמושת עודפת.

    סעיף יא' – [יא] בחלק ב' של הסרטון, דקה 3:16, אחרי שאיזי מספר על הגעתו לגיאיון ומפרט את טיפולו ביואל זבדי הפצוע קשה:. יתכן אמנם ובאותה ריצה למטה לקח עמו איזי פצוע אחר אותו נשא על גבו (לדבריו, גב חולצתו היה מוכתם בדם, דבר המעיד כי בשלב מסויים הוא נשא על גבו פצוע). – מודה ומתוודה. עלייתי פעמיים נוספות לתל וכל נושא החילוץ של כח דני , לא זכה אצלי מעולם למקום כלשהו של חשיבות. כך שאינני יכול לתקוע בו מסמרות של ברזל לגבי דיוק פעולה כזו או אחרת, למעט מראה פציעתו של יואל ואופן חבישתו וכן כי גררתי אחרי בפעם השניה את הראל לבוא עימי עם האלונקה.
    בנוסף לכך, רק כאשר הוסרט סרטו של אידו סלע – הגבעה באדום – ובו פופוביץ מצביע על המיקום המדויק של כח דני, הבנתי עד כמה גבוה הם הגיעו. תמיד חשבתי שזה היה הרבה יותר למטה, וכך גם אמרתי בתחקירי המח"ט. כ"כ די הצנעתי את פעילותי זו בתחקירים.

    סעיף יב' – [יב] להלן תגובתי על הנכתב בתגובה למעלה, ממנה משתמע כאילו רק מהפרסום העכשווי, בעדות המוסרטת, התברר שהמג"ד "נפל כאשר הוא רץ פנימה אל תוך המוצב" ו "מסתער על הבית", – חד משמעית! המג"ד נפל כאשר פניו אל כיוון מרכז המוצב בעודו רץ מעבר לבונקר הדרומי בו שכב פצוע שקרוקה.

    ואסיים:

    סעיף יד' – [יד] לשאלה (בפוסט הקודם, מס' 443, קישור למעלה) "האם חמווי קיבל צלש??", ושם התשובה:
    "אם לא כתוב שקיבל – בטח לא קיבל… ", וכן הערכה "שלא היה מפקד שיוכל לספר על לחימתו ולהמליץ עליו", שכיוצא בה נכתב למעלה: "נראה שחמאווי לא ביצע את מעשיו לאור זרקורי הגורמים שיכולים להמליץ" – – – יש להעיר שהמדובר השתתף בשני תחקירים שנערכו בשטח זמן קצר אחרי המלחמה, כאשר אחד המאזינים לדבריו היה מפקד החטיבה. בקשר לזה יש לציין לכותבו כאן, בתגובה לפוסט מס' 49: "הפעם היחידה שנקראתי לגדוד מהקורס הי[ת]ה כדי לקבל את תעודת הצל"ש".

    – לא לי הזכות לדון באם הגיע לי צל"ש או לא. גם לא לי ההרשאה להמליץ עלי או לתיתה לי. עשיתי את מה שעשיתי מתוך ההבנה שכך צריך לנהוג. אכן במעשיי היו גלומים הרבה מהערכים שצה"ל מחנך עליהם, אך לא אמנה אותם פה.
    בכל אופן, אכן השתתפתי בשני תחקירים שערך המח"ט. בתחקירים אלה סיפרתי את פעולתו של כח אלכס ודי הצנעתי את חלקי בו. כ"כ , כמצוין לעיל, גם הזכרתי פחות את חלקי בחילוצו של כח דני, וכן הרגשתי אשמה (שהלכה והעצימה בעקבות שאלות שנשאלתי על כך) על כי למרות הכל, נשארתי ללא פגע.

    אני חייב לציין כי הועליתי לדרגת סמל וכי הוענקה לי תעודת צל"ש על גילוי אומץ לב ותושיה בקרב. תעודה זו הוענקה לי ע"י המג"ד משה יוסף בעת שכבר הייתי בקורס קצינים ונקראתי לגדוד לקבלה. חשיבותה של תעודה זו התמצתה בפליטת פה של ורדי באותו מעמד: "מזל שזה לא צל"ש סמג"ד!". ואכן דרגה זו של תעודת צל"ש אינה חשובה בצה"ל ולכן אינה מופיעה בשום רישום.

    איזי גרנות – חמווי

    • איזי, תודה על ההבהרה הארוכה!

      דבריך על כי שיתפת פעולה באופן הכי כן וחיובי, הם יותר מנכונים. את תודתי על כך כבר הבעתי כמה פעמים, ולא אמנע מלהביעה שוב בשורות אלו. אוסיף ואפרט, שלא מדובר רק על הטירטורים בשאלות שהופנו אליך בכמה פוסטים בבלוג, אלא גם ובעיקר בשעות על גבי שעות, בהן נבדקו ו'נטחנו' שוב כל הפרטים. ובכן, אטול על עצמי את האשמה שלא עשיתי לך "חיים קלים" עד שהשתכנעתי בנכונות הסיפור (הנשמע כה פנטסטי, עד שכידוע היו כאלה שהתקשו לקבלו). כתוצאה מכך, הבעתי בעבר, גם באחת מתגובותיי בבלוג, וגם בהתכתבות ובשיחה עם אחדים מהמתעניינים בנושא, שאם היה עליי לבחור בסיפורו של לוחם אחד מהקרב הזה, אין אצלי ספק שהייתי בוחר בסיפורך.

      בכל הנ"ל יש להפריד בין דברים שנחקקו בזכרון, לבין השערות והנחות הגיוניות ככל שיהיו, מהן שרק נשענות על פרטים שבזכרון. יש והדברים מתערבבים, ובפרט כשמדובר בזכרון בן חמישים שנה. בכל אותן שעות עסקנו הרבה בהפרדה בין הפרטים, זכרון מול השערות, וכמעט שמיצינו הכל…

      'כמעט', כי יש עוד דברים שלפחות אצלי עדיין אינם ברורים, ובטוחני שתמיד אוכל להעזר בך להבהרתם. להלן שתי דוגמאות: האחת, למעלה בסעיף ב' כתבתי שלפני למעלה משנתיים כשירדת לבדיקת התעלה ההיקפית התחתונה, העיר אצלך המראה את הזכרון שהעלייה הייתה משם. שמעתי ממך אז ש*כנראה* שהעלייה הייתה בקו ישר וברווח ('שביל') שבין שתי קבוצות הגדרות. אלא שכעת אני קורא בדבריך: "במלחמה לא ידענו על קיומו של שביל זה ולכן עלינו ישירות דרך הגדרות עם השד"מ". אם מותר לי לשער [וכמובן, שחשוב לשמוע גם בזה את דעתך], המסלול המדוייק של עלייתכם לתל אינו מן הדברים החקוקים בזכרון, אלא נתון להשערה. אציין עוד, שגם אם כן עליתם ב'שביל' הנ"ל, הרי שסביר להניח שבתחילתו ובסופו היו גדרות כלשהן, אלא שאותן ניתן היה לעבור בצורה כלשהי (ואחזור ואזכיר את שכתבתי למעלה, שבמעבר הגדרות לא היה צורך שמישהו ישכב עליהן, כפי שנדרש לחבר'ה שעלו לתל הדרומי. בהרבה מקומות אתה מספר שאת המעבר עשיתם תוך כדי רמיסת הגדרות ברגליים. בפוסט 222 נוסף שבתחילה אביטן עזר לך לעבור את הגדרות, ובפוסט 49: "עברנו אותן כשכל אחד לעצמו מנמיך את הגדר עליה הוא נמצא ונזהר לא להיכשל ברשת הדוקרנית של העכביש שבאמצע"). דוגמה נוספת, הענין שבסוף סעיף ד' שכתבת שעוד תתייחס אליו.

      והעיקר, איחוליי שעוד רבות בשנים תמשיך לזכור ולספר, מבלי להתעייף, ושא בגאון את "האשמה" שלא רק שנשארת בחיים, אלא סייעת גם לאחרים, מהם שהיו פצועים קשה, להשאר בחיים, וכל המקיים נפש אחת וכו' עולם מלא.

  8. ביקרתי אתמול עם חבר בתל פאחר . עוד ביקור מאין ספור ביקורים.
    הפעם הכנתי "שעורי בית " .
    עברתי על הסרטונים והתמונות של פעולות הלחימה השונות במוצב הצפוני,
    וזאת על מנת לזהות אותם בתל עצמו.
    כך סקרנו ו"שחזרנו" את לחימתם של הכוחות השונים.
    כח סולוביץ וקרינסקי ז"ל
    ויבדלו לחיים כח דני וחמווי.
    זה היה מאוד מרגש עבורי.
    פעם ראשונה שעברתי לאורך התעלות כשאני מבין מי ומה.
    קראנו פרק תהילים לעילוי נשמת הנופלים.
    לאחר מכן המשכנו רגלית אל הדרך ממנה הגיעו הלוחמים והתרשמנו מקרוב.
    זר מניע של הטנק של עזרא,נגמש המרגמות שהתפוצץ ,מיקום התאג"ד.
    ( התחיל להחשיך ולא הגענו אל מקום הפגיעה בזחל"ם של ישראל ).
    זה העלה בדעתי שאולי כדאי להשלים את צלום הלחימה של הכוחות השונים,
    ולעשות זאת כך שהצופים יוכלו מתוך הצפיה לזהות איך להגיע אל התעלות
    ונקודות הלחימה השונות.
    להעלות את הסרטון על דיסק ולשווקו יחד עם ההוצאה המעודכנת של הספר "תל התעלות".
    לא סתם לראות בונקרים ותעלות , אלא להבין ולהוקיר
    את מסירות הנפש שנדרשה לבצוע המשימה.
    שווה לפנות שוב לגולשים בבקשה לתרומה למימון ההוצאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s