נעמוש בתל-חי

כ-120 איש הגיעו ליום העיון שיזמו מכללת תל-חי והבלוג נעמוש * יהודה שפר שהירצה על תצלומי אוויר ויוחאי שקד על מפות סוריות האירו זוויות מקצועיות מתקופת מלחמת ששת הימים בזירה הסורית * סיכום האירוע  

אחרי 51 שנים: יהודה שפר במכללת תל-חי מול חיילי מדור פענוח של מודיעין פיקוד צפון. ב-1963 עד 1967 הוא שירת במקום שבו הם נמצאים כיום

"מפענחים את החזית הסורית" – יום עיון שהתקיים [ב-30.1.2018] במכללה האקדמית תל-חי, בשיתוף המכללה והבלוג נעמוש לחקר מלחמת ששת הימים בין ישראל לסוריה.

המחקר שהחל כאן הגיע לפתחו של המימסד האקדמי. הקשר שנוצר עם אנשי ספריית המכללה, המנהל ד"ר אלון מרגלית ומנהל חדר המפות שלום טרמצ'י, הוביל ליוזמה לקיומו של האירוע. החיבור למוסד האקדמי מציג את המלחמה בגבול סוריה מזוויות מקצועיות חדשות, מעשיר ומרחיב את היריעה.

הנואמים העיקריים ביום העיון היו אל"מ במיל' יהודה שפר, שהיה סייר האוויר ואיש מדור פענוח של מודיעין פיקוד צפון בין השנים 1963 ל-1967, כולל מלחמת ששת הימים, ואל"מ ד"ר יוחאי שקד, לשעבר רמ"ח היסטוריה בצה"ל ואיש מודיעין בפיקוד דרום.

שפר סיפר על עבודת הצילום והפענוח של תצ"אים, שקד דיבר על פענוח מפות סוריות מתקופת 1967 ומשמעותן, והסביר את תוכנית ההתקפה הסורית לכיבוש הגליל.

תחילה נקבע האירוע להיערך בחדר המפות של הספריה, אולם בעקבות מספר הנרשמים הגבוה הועתק יום העיון לכיתה של 80 מקומות. בסופו של דבר, הגיעו לאירוע כ-120 איש.

היו שם בין היתר לוחמי ששת הימים מפיקוד צפון ובגזרות אחרות, חברות וחברים מקיבוצי הסביבה שכילדים גדלו תחת תקריות האש עם הסורים, חיילים מיחידות מודיעין שונות ובהם ממדור פענוח בפיקוד צפון, חובבי היסטוריה צבאית וסטודנטים מהמכללה.

בעקבות הצלחת האירוע יש כוונה לקיים מפגש דומה נוסף במכללה.

לפני תחילת ההרצאות הוקרן סרטון קצר שהציג בקצרה את המערכה על רמת הגולן ביוני 1967.

לצפייה בסרטון – לחצו 

נשיא המכללה, פרופ' יוסף מקורי, סיפר לנוכחים בדברי ברכתו שב-1967 היה נח"לאי: "אני מתרגש כי אני שייך לדור לוחמי ששת הימים. זה שיער השיבה שלנו, ואני משתוקק לשמוע את ההרצאות היום. כבוד וזכות גדולה שאתם נמצאים פה. אנחנו נמצאים במקום היפה ביותר בארץ. המקום מרתק לא רק בגלל הנוף יוצא הדופן – יש לנו את נחל עיון, את החולה, הרי הגולן והרי נפתלי, יש כאן תנאי סביבה שהמכללה היא למעשה פועל יוצא, או מנצלת את התנאים המאוד מיוחדים שבה היא נמצאת. יש לנו כאן מצפון-מערב כפר שיעי עדייסה שיושב וצופה עלינו, כך שבגדול אנחנו מכללה בפריפריה, אבל כזו שיודעת לנצל את התנאים המאוד מיוחדים.

"חבריי החקלאים אומרים שאנחנו המקום היחיד בעולם שברדיוס של 40 ק"מ עולים ממינוס 200 מטר לפלוס 200 מטר. מגידול בננות לגידול דובדבנים, ולכן יש לנו תואר ראשון ושני מחקרי, בתחומי חקלאות, סביבה, קרקע ומים, מזון, ועוד. יש לנו את מרכז המפות, שבו אוסף ייחודי ויוצא דופן של מפות שעברו דיגיטציה וזמינים ברשת".

פרופ' מקורי נשיא המכללה [בחזית] ולצידו המנכ"ל אלי כהן

ד"ר אלון מרגלית, מנהל ספריית תל-חי, הציג את פרויקט המפות שהוא עומד בראשו, ביחד עם שלום טרמצ'י. "בנינו מסד קרטוגרפי היסטורי – מסד רב-נתונים שבו אפשר למצוא וליצור את הבסיס לסיפור ההיסטורי שלנו. תפיסת עולמנו היא שמפה היא בראש ובראשונה מסמך היסטורי, יש לה ערך גיאוגרפי, אבל הזמן והנסיבות שבהם היא נוצרה קשורות למצב שהיה בתקופה ההיא, ולכן היא צריכה להיות קשןרה למקום ולסביבה שהיא נוצרה. המטרות שלנו הן שימור וארגון החומרים הקרטוגרפיים של שימור הארץ. במיוחד התמקדנו בגליל, אבל קיבלנו חומרים מעבר לרדיוס של הגליל.

"נכנסתי לספריה מתוך כוונה להפוך אותה לאוניברסלית, והחלטנו ליצור גם את חדר המפות. ב-2012 ניגש אליי איתן ישראלי מקיבוץ עמיר ואמר – יש לי אוסף מפות היסטורי. ראיתי את המפות, הבנתי שיש כאן יהלומים. דבר ראשון אני לוקח אותן ואז נראה מה עושים עם זה. אחר כך הייתי צריך לעסוק באיך לשמר את המפות. ב-2014 קיבלנו סורק מפות וקלטתי את שלום טרמצ'י שאחראי על האוסף ומתחיל בתהליך שימור המפות. ב-2015 אנחנו מכלילים במערכת מנגנון שמאפשר לקבע מפות על תצ"אות ולהנציח את השטח, ללמוד את השינויים שנעשו במשך הזמן ולשלב חומרים ממקורות שונים. על זה אחראי אודי גרוסמן.

"בשנת 2017 יש לנו הרחבה משמעותית של המסד הזה, שהופך להיות אבן שואבת לסטודנטים מכל רחבי הארץ ולאוהבי מפות. החשיפה שלנו לציבור הולכת ומתרחבת ויום העיון הזה הוא תוצאה שלו".

זאב באום [משמאל, בחולצה המשובצת] שנלחם ונפצע בתל פאחר, מעניק לד"ר אלון מרגלית מפה סורית שקיבל בבית החולים

על המפות הסוריות שהגיעו למכללה סיפר ד"ר מרגלית: "מפות שלל, כמו שלל אחר, יש להן כתובת. הכתובת הוא ארכיון צה"ל. הן מגיעות לארכיון צה"ל ושוקעות למין בור שחור, שלאף אחד אין מושג מה יש בו ואיך להגיע אליו. דווקא אותם אנשים, אני קורא להם 'עבריינים' במרכאות, אלה ששמרו את המפות בבוידם, הופכים את המפות הללו לזמינות והם שאיפשרו את יום העיון. ללא המפות האלה, לא היה יום עיון זה".

נחום גנצרסקי [מימין] מגדוד 129 עם שוקי בן ארצי, אחיו של יובל בן ארצי ז"ל, קצין הקשר של גדוד 129 שנהרג בסיר א-דיב

יהודה שפר, העיניים של פיקוד צפון: כשהאמריקנים טסו ב-U2 וצילמו מגובה האטמוספירה – אנחנו טסנו נמוך עם מטוסי ריסוס 

את ההרצאה הראשונה העביר יהודה שפר, שהיה סייר האוויר של פיקוד צפון לפני מלחמת ששת הימים ובמהלכה. ראיון עם שפר פורסם כאן ב-2013. יצוין כי באירוע נכח שאול אדם, שהיה גם הוא סייר אוויר בפיקוד צפון ועבד תחת פיקודו של שפר.

שפר היה אמור להציג תצלומי אוויר מפעילות המודיעין המרכזית של פיקוד צפון בזמנו – עיבוד החלקות באזורים המפורזים, המלחמה על המים, חבלה וטרור, שינויים ומעקבים אחר מוצבי הקו הראשון ועוד. אלא שעם הגעתו של שפר למכללה התברר שהתצ"אים שהביא בדיסק אינם נפתחים. שפר התנצל והבטיח כי בקרוב יגיע שוב להרצאה נוספת. "מאחר ש-80 אחוז כאן הם בני גילי אתם מבינים את זה, ואני שמח שאני לא שומע בוז וחיוכים".

שפר הרחיב על עבודת הפענוח והשיטות שהיו לפני 50 שנה: הצילומים פותחו על תשליל ואת הצילומים ניתן היה להגדיל עד פי שניים, לא יותר. "הדור של היום שחי עם הצג מולו לא יודע על איזה עידן הוא נחת. אנחנו ב-1963 היינו רחוקים בסך-הכל כ-20 שנה ממלחמת העולם השנייה, ועוד כמה שנים ממלחמת העולם הראשונה, ובין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת ששת הימים לא השתנה שום דבר. אותה טכניקה: מצלמה עם משטח, עם עדשה, עם ידית, נותנים לחיצה וזהו.

"באותו זמן שגרי פאוורס טס ב-U2 על גבול האטמוספירה [טייס אמריקני שביצע טיסות ריגול עבור ארה"ב מעל בריה"מ בגבהים עצומים, הופל לבסוף ע"י טיל וישב שנים בכלא הרוסי] אנחנו טסנו עם סטירמן [מטוס דו-כנפי קל] מעל דוריג'את כי אישרו טיסה נמוכה במטוס אזרחי. את הסטירמן לקחנו מ'כימאוויר' [חברת מטוסי ריסוס], הוא היה צבוע לבן כדי שיהיה ברור שהוא אזרחי. וכשאנחנו ביצענו את הטיסות האלה כמה שיותר נמוך, פאוורס כבר ישב בכלא. זה פשוט לא נתפס. לו היו לנו האמצעים – זה היה נראה אחרת.

יום העיון בנושא מלחמת ששת הימים, כיתה 1204 בקמפוס המזרחי של מכללת תל-חי

"מטוס U2 צילם כדור טניס מגובה שהוא על גבול החלל, וכשהמפענחים ראו את הצילום הם התווכחו אם זה כדור טניס או כדור פינג פונג. זאת אומרת, יכולת ההפרדה היתה כל כך טובה בשעתו ברמה כזאת. יצרו אורך מוקד אינסופי, כך שכל גולה נראית בשטח. זו קפיצת המדרגה שהצעירים האלה [חיילי המודיעין בהווה] נמצאים בה היום".

"אנחנו עשינו ככל שיכולנו באמצעים שהיו. לו הייתם רואים: סטריאוסקופ ולופה. לופה זה זכוכית מגדלת. אם רצינו להיות יותר מתוחכמים, אז  כמו השענים האלה שמנו על העין כוסית מדידה וכך מדדנו בעשיריות מילימטר רוחב של טנק. מי יודע מהו רוחב טנק טי.34? זה מידע בסיסי: שלוש על שש. ועם מה מדדנו את זה? בקנה מידה של אחד לעשרת אלפים, גובה 30 אלף רגל, אורך מוקד 36 אינטש. זה ההבדל בין מה שהיה אז לבין מה שיש היום, וקשה להישאר בתחום הזה של בואו נראה מה היה ב-1960 ולהתנתק לרגע מהממצאים שעכשיו ביררנו.

"הצילום מן האוויר הוא נכס למודיעין. צילום הוא דוקומנט, ובצילום יש עוד ועוד ועוד. וגם אם אתה חושב שמיצית – לא מיצית. כיום אני יכול ליהנות מיכולת ההפרדה הטובה ולבדוק למשל את האיזור של רמת כפר חארב. את קצה העלייה שעולה מהמחסום של תאופיק, עוד קילומטר ומגיעים למישור היפה של כפר חרוב, עמרת עז א-דין בזמנו, וכל אלה. הסורים הכפריים נהגו לעבד כל מטר שהם יכלו. הצבא הסורי לא כל כך הירשה להם. ובלי להתאמץ אני כיום יכול לראות תלם אחד, שזה ברוחב סכין פרימיטיבית של שנות ה-60, והפלאח הולך מאחור וחורץ תלם ראשון, ורואים פס ובקצה שלו את הכאפיה ואת בעל החיים, ורואים איך הוא פונה כדי לא להיכנס לגדר של המוצב. הכל הכל בקלי קלות. אתה מגדיל כמה שאתה רק רוצה. ככה זה כיום.

"בראייה לאחור, עשינו את כל מה שאפשר היה באותם אמצעים מטומטמים. הגדלה היתה פי 2, לא יותר. היה סטריאוסקופ מראות, של ציד, זה משהו על מראות עכביש, על רגליים גבוהות מאוד, אתה מסתכל, מינסרות שוברות את קו הראייה שלך ואתה מקבל שטח יותר גדול של פי 4. ביג דיל. ואחד כזה היה למחלקת המודיעין. אלה היו התנאים. לא הכל היה פייפרים או צילומים אלכסוניים".

אל"מ במיל' יהודה שפר בהרצאתו בתל-חי

שפר סיפר כי את הצילומים "הכבדים", העיקריים, נהגו לבצע אחת לשלושה חודשים במטוסי ווטור: "גיחה נותנת בשר להרבה מאוד מדורים במחלקת המודיעין. נתחיל מזה שאתה יכול לעדכן תשתיות, מפות, כבישים, דרכים, מוצבים, כל מה שהשתנה בשלושה חודשים ואתה שמרת את זה או בצילום מקורי, או בשקף היפה מפרגמנט. שמת במגירה וחיכית לגיחה הכבדה. הגיעה הגיחה, עכשיו אתה מעדכן ומזמין הגדלות. מהחומרים האלה נוצר הבסיס המרכזי למה שנקרא תיקי שטח. אלה ההגדלות האנכיות, המעובדות. ברגע שאתה מחבר תצ"א אחד לשני ויוצר סדין, זו תמונה יפה, אבל צריך לפענח אותה. ואם יש אינטרס מיוחד, אתה מבקש להגדיל ולהציץ פנימה כדי לראות את המכלול. וזה עדיין ימי הביניים. למה ימי הביניים? כי אנחנו מדברים על צילום ועיבוד מנגטיב. עד שעברו לפוזיטיב.

"הווטור הגיע לארץ והחליף את המוסקיטו והדקוטה, ואז הוכנסו ארבע מצלמות – אנכי, שמאל, ימין, ועוד שטח שחפף את שלושת הצילומים האלה. קיבלנו מעין חפיפה כפולה. הווטור טס בגבהים הרבה מעבר לגבול התפקוד של מוסקיטו, אבל לא תמיד היו אישורים למבצעים מיוחדים, בין השאר לעניין הצילום. ישראל הילכה על חבל דק מאוד בעניין של חציית גבול, במיוחד בסוריה. כל חציית גבול זו סיבה טובה לתקרית, ועם כל זה שהיינו אבו ג'ילדות והיינו מוכנים, ראשי הממשלה לא מיהרו לאשר.

"אותה מדיניות של צילום כבד פעם בשלושה חודשים הלכה ונתארכה. זאת אומרת שאם צילמו פעם בחצי שנה – היה מצוין. אז עדכון מפות ותיקי שטח ומוצבים נעשו פעמיים בשנה בלבד. אחר כך יש בעיה אחרת: עידכנת? עכשיו צריך לשכפל. אבל זה עולה כסף. כל חצי שנה נוציא מפה חדשה? אז תעשה הדפסה חופה. זה הפיתרון. זה כאילו שאמרתי לך – תשרטט על בערך. לפיכך התחלנו לסבול בפיקוד צפון מפערי מידע הולכים וגדלים, ככל שהזמן בין גיחה לגיחה הלך וגדל.

"החורים האלה עד כמה שאפשר כוסו בעזרת פיתרון יהודי לא כל כך מוצלח – טיסה בנורד. בדלת שדרכה קופצים המשוגעים התקינו התקן מיוחד לשתי מצלמות. אחת עליונה ואחת תחתונה, וקיבלנו צילום אלכסוני. המטוס טס מדרום לצפון, דלת פתוחה, המון זעזועים, המון רוח, הכיסוי ההנדסי לא יפה, טרפזי, הולך ונהייה יותר קטן, ואי אפשר לעשות איתו כלום. המטר הראשון שלך הוא מטר, אבל המטר הבא כבר שונה בקנה המידה שלו. אם אתה רוצה לעשות פנורמה אתה מקבל מעין מניפה. הבסיס יהיה מדויק, אבל השטח הרחוק יילך וייפתח ויהיה מטושטש…

פייפר באוויר במלחמת ששת הימים

"לגבי הטיסות: רובן היו במטוסי פייפר, כמו בתקופת הפלמ"ח. לא השתנה הרבה. לקראת המלחמה טייסת 100 [תובלה] קיבלה עגור אחד ודרור אחד של תוצרת דורניר. מטוס כבד מאוד, מתכתי. אם הוא נופל – הוא נופל ישר למטה. הוא לא דואה. אבל בשבילנו זה היה כמו מרצדס, היה חלון גדול. אל תפתחו את הדלת, אל תפתחו חלון אחורי, זה מזיז לו [למטוס], זה מערער לו. נשאר הפייפר.

"שתבינו מי היו טייסי הפייפר. ברובם היו טייסים שהגיעו בנשמת אפם האחרונה לקצה קורס טיס. ממש. ולאות על סיום מוצלח מבחינתם, הם קיבלו כאן קלע, 'ק', שהיה רקום בעדינות. אנחנו קראנו לזה קלון. קישור לטייסת קלה. רובם היו פורעי חוק אמיתיים.

"סיפור קטן: באים בטיסה מהצפון, עוברים בין דבוריה להרי נצרת, הטייס רואה פרש באחד הישובים מאיכסל דוהר מעדנות על הסוס. אומר לי הטייס – מה אתה חושב, אני אצליח להפיל אותו? אני אומר לו – אם אתה רוצה תנסה, אבל לא איתי. ואני רואה שהוא מתכוון ברצינות. הוא ירד וירד ואז אני שומע בום. הסוס מפרפר על הרצפה, הרוכב לא יודע מה נפל עליו ואנחנו ממשיכים לרמת דוד והוא מביים בקצה המסלול נחיתה קשה. אבל הרוכב לא פראייר. הלך למשטרת עפולה. המספר של המטוס היה דבוק לו לעיניים. היה דיון בבית משפט והגעתי איתו. הוא בא וטוען שהוא הנמיך כי הגיע כבר לרמת דוד ואז הסוס קפץ. בדם קר הוא אומר לשופט – הסוס קפץ. השופט אומר – אני לא כל כך בטוח שזו גרסה אמיתית. אז הטייס אומר לו: וזה אמיתי? גמל מעופף ראית? כי סמל הטייסת היה גמל מעופף. אז גמל מעופף כן וסוס לא? השופט אמר שיש להודות שיש היגיון בדברים. אז אלה היו הטייסים.

יואב חורין [מימין], מ"פ בגדוד 33 בקרב תל הילאל, עם שמיל גולן, סמ"פ בגדוד 12 בקרב תל פאחר

"אין סייר אוויר שלא חווה שיגעון של טייס. אני הבנתי שזה לא ייגמר טוב, והדבר היחיד שאמרתי לטייסים היה – תקשיב, אם אני מקיא אני מקיא קדימה, לסרבל שלפניי. אני מוכן לרחוץ לך את האווירון, אבל שתדע שאם אתה מתחיל אני מקיא. ומאז היתה טיסה אופקית וישרה.

"עניין הפענוח: הצילום עצמו זה עסק לא נעים. מצלמה כבדה מאוד. הסייר מוציא את הגוף החוצה בלי רצועות כתפיים, נשאר חגור במותניים לכסא, מוציא גוף הצידה ומצלם. הוא צריך להחזיק את כל הרוח של הפרופלור, לוודא שהוא לא רועד, שהפוקוס לא יהיה מטושטש, להחזיק יציב. אתה כל כך מכווץ גם בגלל ההתאמצות וגם בגלל העניין שאתה צריך לייצב את האחיזה. הצילום התבצע ב-6,000 רגל, אורך מוקד 15 אינטש, ניתן לבצע הגדלה של 200 אחוז וכל מה שמעבר לזה הוא כבר לא. שימוש אחר בצילום אוויר הוא בתקריות גבול. בתל הילאל יש רועה שהולך קדימה והחיילים [הסורים] אומרים לו – לך. אנשי האבטחה [של הקיבוצים] מכירים את הסיפור ומנסים למנוע את החדירה. מספיק שתהיה ירייה אחת להפחיד את הרועה כדי שמתל הילאל, דרדרה או ג'לבינה יתחיל עכשיו ירי.

"מתחילה תקרית. בתקרית יש לנו משימה לדווח מאיפה יורים. משימה שנייה – לאתר תנועות נוספות. מהן תנועות נוספות? מעבר לירי של המוצבים, בין אם זה תול"ר, מק"כ, נ"מ, חי"ר, אחר-כך מרגמות קטנות, מרגמות 120 ומשם ארטילריה 122 בגזרה המזרחית. מה שצריך לעשות זה לדווח. פעם טס איתי דדו [אלוף פיקוד צפון] והוא שואל אותי – תראה, הקמ"ן שלך כל הזמן יכול להגיד לי מתי סוללה מתכוננת לירי, אתה יכול להראות לי אותה? אני מראה לו על המפה איפה סוללות 122. ואני אומר לו – זה לא קשה. בעיקר בקיץ. שאז הכל נשרף. הירק שבתוך המוצבים נשרף, בתוך הגדר הוא נשאר, ואז אנחנו רואים את גבולות המוצב מאוד מאוד יפה. שריפה משאירה סימן עד איפה עובר הגדר.

"דבר שני, סוללות ארטילריה פרוסות עם רשת. ארבע בכל סוללה. תותח 122 למי שמכיר הוא הוביצר. הוא צריך להרים את הקנה. אם יש עליו רשת – זה מפריע. אז כמו שהטנקיסטים עושים – מגלגלים את הרשת, ואז מתוך ארבע כתמים של סוללה רואים איך השטח מתכווץ כי הוא הופך לגלי, ואז מתגלות ארבע העמדות, וזו סוללה שעומדת לירות. זה מקל מאוד על המת"פ, מפקד תותחנים, ומקל על מי שנותן את הסיוע באיזור. זה חלק מעבודתם של סיירי האוויר.

רן בר-נור מקיבוץ שמיר [משמאל] הביא ליום העיון במכללת תל חי מפות ישנות של שמיר, להבות הבשן ושל קונייטרה. שלום טרמצ'י מנהל חדר המפות של המכללה [במרכז] וד"ר אלון מרגלית מעניינים בממצאים

"דבר אחרון, הטיסות השגרתיות והמעקב אחרי שינויים: מצאתי דו"ח שבו כתוב שמוצב 6162, זה הגבעה של חד נס, היה שם מוצב סורי גדול, שמאחוריו היתה סוללת מרגמות 120. מרוב זה שאנחנו רואים יום אחרי יום את אותה תמונה, יכולנו לראות שהופ – שני אוהלים חסרים. כי חיילים עברו מפה לשם. כל זה עבר בדיווח, כל זה נכנס לתיקים".

על חיפושיו בשנים האחרונות אחרי תצ"אים שצילם בשנות ה-60, סיפר שפר: "זה אחד הפרדוקסים הכי גדולים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. באתי לארכיון צה"ל ואמרתי – מה הבעיה? הרי יש פה את תיקי הגזרה, צפוני, דרומי, מרכזי, הכל מסודר – טלפונים, מים, חשמל, שטחי חקלאות, ביצורים, תיק תשתית מצויד. אומרים לי קודם כל אנחנו לא יודעים איפה. ד"ר מייזל בספר שלו [המערכה על הגולן – יוני 1967] הסתמך על שלושת תיקי המודיעין והוא ציין את מספרי התיקים בארכיון. אמרו לי – אתה לא רשאי. אתם מבינים? אני לא רשאי. צירים, בארות, חמולות – שום דבר".

עוד סיפר שפר כי עדכון תיקי השטח והמוצבים בוצע עד סמוך לפרוץ מלחמת ששת הימים. "אני זוכר את חיה בלאו, שעבדה במדור השטח, ואני מכתיב לה טבלת צירים ושטחים שולטים. ב-8 בבוקר מודיעים במצרים 'סדין אדום', והיא אמרה לי – יהודה, מה עושים עכשיו? אמרתי לה – מרגע זה עבדנו, ואם הפקתם לכולם, מי שקיבל קיבל ומי שלא – לא. ברור לי לגמרי שהחומר המודפס שקיבלו הכוחות בשטח [פוטוסטטים וכד'] זה היה יום ה-ע' מינוס שלושה-ארבעה חודשים. זה מה שאני יכול לומר.

"חיל המודיעין אסף שנתיים לפני המלחמה מידע בעזרת תוכנה של חיל קשר לשטחים מתים. אמרנו בוא נשתמש בזה לבדיקת שיפועים, ומתוך זה יכולנו לבחור איזורים שהם איזור היתכנותיים לפריצה. לא נעלה במצוק של נחל עורבים, אבל איזור גבעת האם היה נוח. הוא נבחר בגלל השיפוע המתון. המילה תוואי זה נתיב תנועה נוח שאתה יכול לנסוע עליו, לא בהכרח הוא יהיה משורטט במפה".

יוחאי שקד: המתקפה הסורית המתוכננת אל ישראל דרך מפות שלל

הרצאתו של ד"ר יוחאי שקד עסקה בניתוח תוכנית המיתקפה הסורית, דרך מפה סורית מ-1967 שהגיעה לידי מכללת תל-חי, ועליה שרטוטים בכתב יד. שקד סקר את קבלת ההחלטות בצבא הסורי שנה וחצי לפני המלחמה, ההיערכות למלחמה דרך מסמכי שלל ולבסוף תוכנית המיתקפה.

אל"מ במיל' ד"ר יוחאי שקד מרצה בתל-חי

שקד ציין את שיתוף הפעולה בין מצרים לסוריה שהלך וגדל, עד שב-4 בדצמבר 1966 נחתם ביניהן הסכם הגנה. אגב, הרעיון הסופי היה ששני הצבאות ייפגשו בחיפה.

עד ה-23 במאי 1967 מתבצע בצבא הסורי גיוס מילואים ובהמשך מתחיל רדיו דמשק לשדר סיסמאות מלחמה ותעמולה. ב-24 במאי החל נוהל קרב של תוכנית המיתקפה "נאסר", ועל-פי תאריך זה אמורים היו הסורים לפתוח במלחמה ב-29-28 במאי. חאפז אסד, שהיה שר ההגנה ומפקד חיל האוויר, כבר התפאר בניצחון עתידי שהוא חזה. אולם בפועל פקודות המבצע שירדו לדיביזיות, לא ירדו משום-מה לחטיבות.

שקד דיבר על תוכנית המיתקפה של חטיבה 8 מאיזור בית המכס, חטיבה 123 וחטיבה 11 באיזור רמת הבניאס. לאחר מכן פירט את תוכניות צליחת נהר הירדן באמצעות שני סוגי גישור, במטרה להגיע תוך 24 שעות לצפת ולנתק למעשה את אצבע הגליל.

המפה הסורית מציגה את התקפות הנגד של החטיבה ומהלומות נגד מטכ"ליות: שתיים לכיוון קלע וזעורה, אחת מזעורה לציר הנפט ועוד אחת אל וואסט. במפה מוצגת גם שתי התקפות ישראליות – האחת יוצאת מפילון צפונה והאחרת עוברת דרך רכס הרמה.

הצגת קריקטורה סורית חתמה את הרצאתו. בקריקטורה נראים הערבים תוקפים את מדינת ישראל מכל הצדדים. הקריקטורה יצאה ב-6 ביוני, בבוקר שבו היו אמורים הסורים לתקוף. "הם הכינו את זה כמה ימים לפני כן", סיפר שקד, "וכשהפיצו את זה בעיתונים ב-6 בחודש הם בעצם חזו מה הולך להיות".

*   *  *  *

רק שלסיפור הזה היה סוף אחר: פיקוד צפון זיהה את התנועות לפנות בוקר, מטוסי חיל האוויר תקפו, ההתקפה הסורית בוטלה וכל השאר היסטוריה.

20 מחשבות על “נעמוש בתל-חי

  1. היה יום עיון מוצלח ןמעניין.
    הכי עניין אותי לראות כיצד האקדמיה מתייחסת למחקר הצבאי, במקרה זה – של מלחמת ששת הימים.
    קיבלתי מבט נוסף וחשוב על מלחמה זו.

  2. יום העיון היה מוצלח וחשוב מאד
    ההרצאות והסרטים האירו זווית אחרת על הערכות האויב מה שלא היה ברור ללוחמים בשטח תודה למכללת תל חי
    למארגנים ליוזמים ולמרצים
    כן ירבו ימים כאלה
    זאב באום

  3. יום מעניין מרתק וחשוב. נתן להבין מה היה מאחורי הקלעים ומסדר את תמונת המלחמה לאשורה
    מקוה לעוד בעתיד. עלו והצליחו.

  4. ראשית תודה ענקית לשלמה על הסרטון שפתח את יום העיון והכניס את האנשים לתוך המלחמה.

    ברכות לשיתוף הפעולה בין מכללת תל חי לבין בלוג נעמוש , ד"ר אילן מרגלית , שלום טרמצ'י מנהל חדר המפות , לבין שלמה שלנו.

    מקווה להמשך פעילות פורה בעתיד.

    כמכללה גלילית ראוי היא שתעלה על נס את כל אשר עבר על הגליל בכלל והאזור בפרט החל מימי טרומפלדור ועד לימינו אנו כאשר גולת הכותרת מלחמת העצמאות , 19 השנים שאחריה וגולת הכותרת מלחמת ששת הימים והפיכת הרמה הסורית העויינת , לגולן הישראלי השוקק חיים.

    את חשיבות יום העיון ניתן היה לראות בנוכחות ובברכות החמות של נשיא המכללה פרופ' מקורי.

    שני המרצים העבירו את החומר בחן ובמקצועיות והשאירו טעם של עוד למעל למאה אנשים שנקבצו מכל פינות הארץ והוכיחו ( אם מישהו היה זקוק להוכחה )כי הצמא למידע ולידע בנושא חי ובועט.

  5. תודות לשלמה על ארגון יום העיון ,מקווה שימשיך כדי לרענן בנושאים חדשים וגם בישנים ,ולהרחיב לקהל כמה שיותר גדול.
    יש להודות למכללה על האירוח ובתקווה שתהווה מקור לדורות הבאים על נושאים הקשורים לגליל ובפרט ברמת הגולן לאורך ההיסטוריה.
    פופוביץ דוד

  6. רב תודות לשלמה ולמכללת תל חי על שיתוף הפעולה ועל יום העיון הזה שאיפשר (לפחות) לי אחרי 50 שנה להבין מה עמד מולנו במלחמה ההיא. לא קיבלתי תשובה ברורה (ואולי אין כזו) מדוע הסורים לא הפעילו את תוכניות מכות הנגד שלה, בדיעברד אם הן היו מופעלות , גם עם העליונות האווירית שלנו, ספק אם היינו מגיעים לאותם השגים (במגבלת זמן הפסקת האש) מעניינת הנקודה של מועד תחילת הלחימה הסורית שדמתה מאוד למועד פתיחת המלחמה על ידנו.
    אם אפשר להעביר לנו עותק של המפות עם תוכנית מכות הנגד אשמח…או שנחכה שייצא המחקר של יוחאי שקד עוד 3-5 שנים.
    היה מהנה מאוד והשאיר טעם של עוד…
    נחום גנצרסקי

    • כסייר אויר (1963-1975), אעיר שתי הערות לדבריו של אל"מ שפר:
      ראשית, לא כל הטייסים היו בלגאניסטים. היו ביניהם גם בוגרי מלחמת השיחרור, ואני עבדתי בששת הימים עם טייס (יהודי) צ'כי ששכחתי את שמו, מראשוני חיל האוויר. חוויתי גם טיסות מופקרות (למשל: צלילת הפייפר על מקצרת אספסת בגונן, שהפעיל אותה ידידו של הטייס. הקוצר נבהל עד מוות ואני חשבתי: בושה!), אבל בדרך כלל היתה העבודה עניינית ורצינית.
      שנית: ההתייחסות אל טייסי הטייסת הקלה כאל "קלוקים" או משהו כזה איננה ראויה לפורום כמו שהתכנס במכללת תל חי. זהו דיבור ההולם קשקושון לערבי הווי סביב מדורה ומכונת אספרסו. מיותר, וחבל.
      שלישית: הדורניר ("עגור" או "דרור", על פי גודלם ומספר המקומות בהם) לא היו "נופלים כמו אבן" ללא מנוע. אלא אם פגע בהם טיל סורי, כפי שקרה לעמיתינו מעל חאן אוריינבה, ביום החמישי (או הרביעי) למלחמת יום כיפור, יום הפריצה אל מעבר לקו הסגול.
      היה לי הכבוד המפוקפק לדאות מאירביד עד שדה התעופה של כים-אוויר המצוי בין בית אלפא לבית השיטה. זאת, ללא מנוע כלל. המטוס היה דורניר "עגור", בו ישבו טייס ושלושה אנשי ביצוע מודיעיני ותותחני. טסנו בגובה של בערך 12.000 רגל, ולאחר "קאט" במנוע, טסנו בדממה מוחלטת מאירביד עד מינחת כים אוויר ליד בית השיטה. בידקו במפה ותראו שמדובר במקדם דאייה לא רע: איבוד גובה של כשלושה ק"מ על פני כחמישה עשר או עשרים ק"מ. מדגיש: ללא מנוע, כשמדחף ניצב והקול היחיד הנשמע הוא פעימות לבותינו החוששים.
      הנחיתה בוצעה ללא פגע. לא "נפילה כמו אבן" ולא בטיח. וחבל שבפורום נכבד כמו זה שדווח עליו כאן,
      אין הקפדה על דיווח מדוייק.

      יוסף חרמוני איילת השחר

  7. לא יכלתי להגיע וחבל אבל בפעם הבאה כמובטח אני אגיע ביי הוק ואנד ביי קרוק.
    קורא את שיטות העבודה של פעם במודיעין ולהתפלץ איך עבדו ברמה של ימי הבניים כדי לצלם ולפענח.
    לעומת השפע הטכנולוגי האין סופי שיש היום,
    כמובן שתנאים דומים היו מנת חלקם של הסורים, אני תוהה עם איזה מטוסים הם היו חודרים לשמי מדינת ישראל כדי לעשות את הצילומים שלהם ומה היו שיטות העבודה הרוסיות. לא הרבה יותר טובות
    תיקו מבחינת השיטות עבודה.
    אבל אנחנו ניצחנו!

  8. נכון שניצחנו אבל באילו מחירים? ונשאלת השאלה המהותית, האם היה אפשר להגיע לאותן תוצאות עם חשיבה אחרת קצת? ניתוק תל פאחר מקווי האספקה שקרסו!!? למשל

  9. א. בהרצאת הפתיחה אמרתי שהיסטוריה היא "סיפור העבר". פעמים רבות ההתייחסות להיסטוריה נעשית דרך מחקרים אקדמיים ובכך היא מתרחקת מקהל היעד. היסטוריה מתחילה מהסיפור האישי של אלו שחוו את המאורעות, הם אלו השותפים לכתיבת הסיפור. ההיסטוריה של ששת הימים היא בראש ובראשונה הסיפור שלכם. לכן ההשתתפות הערה של ותיקי המערכה היא מקור לגאווה למכללה בכלל ולנו, לשלום ולי, בפרט.

    ב. ההרצאה של יוחאי התייחסה בעיקר לשתי מפות. ברשותנו מספר מפות נוספות המציגות תמונה מורכבת יותר. ראשיתה של המלחמה בבנייתה של מפקדת התיאום בין המצרים, הסורים, הירדנים והעירקים. העובדה שהמערכה בסיני הוכרעה כבר ביומה הראשון, טרפה את הקלפים. הסורים אכן נסוגו מהתכנית האופנסיבית (יש לנו מפה המציגה גם ציר תקיפה מכוון מרג' עיון) אבל האמינו (כך מוצג גם במפות) שיוכלו לשבור את ההתקפה הישראלית על קו המוצבים ולפתוח במתקפת נגד. מה שעמד לנגד עיניהם היתה הערכה כי כוונת ישראל היא כיבוש דמשק (על פי אחת המפות שברשותנו, במרץ 67 מקיים הצבא הסורי תמרון צבאי גדול ו"המטרות הישראליות" מוצגות). לכן כאשר צה"ל חצה את קו המוצבים (בקרבות בהם השתתפתם) הם נכנסו לפאניקה והחזית קרסה. אגב, גם אחרי ששמעתי את הרצאתו של יוחאי אני עדיין משוכנע שהמפה שעליה פורסמה הכתבה, עודכנה ב 9.6, תוך כדי קרב….

    ג. שאלה מרכזית, אליה לא הייתה התייחסות בכנס, היא מוכנות צה"ל (הן מבחינת הגדרת הכוחות, הן מבחינת קבוצת הפקודות, הן מבחינת המפות והן מבחינת המודיעין המסיע). בספרים נטען כי צהל התנגד (ולכן לא התכונן כראוי, מסקנה שלי, אמ) והמערכה נכפתה עליו ע"י דיין. האלטרנטיבה אחרת היא שצהל אכן התכונן כראוי אבל המתין עד שיהיה ברשותו הסד"כ הנדרש (מחזית סיני). אם אכן מדובר "בהיערכות תוך כדי תנועה" גורל המלחמה נקבע (שוב) על ידי גבורת הלוחמים…..

    ד. לגבי בקשתו של נחום גנצרסקי, אשמח אם תפרט לאיזו מפה כוונתך (הדואל שלי הוא alonmarg@telhai.ac.il) ואשתף בה את הפורום.

    ד"ר אלון מרגלית, מנהל הספריה, המכללה האקדמית תל-חי

  10. "יש לנו את מרכז המפות, שבו אוסף ייחודי ויוצא דופן של מפות שעברו דיגיטציה וזמינים ברשת". – – – כדאי לפרסם קישור לאוסף הדיגיטלי הזמין ברשת [חיפשתיו באתר המכללה ולא מצאתי, רק ידיעה על ש"כיום מצויות בו למעלה מ-20,000 מפות, מהן כ 2600 סרוקות וממופתחות"].

  11. סרטון יפה מאד. נראה כי באמצעות הסרטה מרחפן אפשר להכיר את שטחי הלחימה מצוין, לכאורה (כך נדמה לי) אפילו טוב יותר מסיור בשטח…

    בתחילת הסרטון הבחנתי בתמונה (כנראה נלקחה מסרט השיחזור) שאינני זוכר שכבר התפרסמה בנפרד בבלוג. נראים בה שני תילי תל-פאחר, הדרומי והצפוני, ממערב למזרח. יפה.

      • אגב, בנראה בתמונה הזו החבר'ה מהשיחזור אינם פונים לכיוון הנכון… (נראה שהם פונים שמאלה לכיוון צידה המערבי של הגבעה הטרשית)

  12. "ברור לי לגמרי שהחומר המודפס שקיבלו הכוחות בשטח [פוטוסטטים וכד'] זה היה יום ה-ע' מינוס שלושה-ארבעה חודשים. זה מה שאני יכול לומר." – – – מעניין שחומר שכזה לא שרד. מה ששרד הוא פוטוסטט מצילום שנעשה שנה לפני, יוני 66', וכן מפה ישנה, קדומה עוד יותר, שתוואי-ההטייה אינו מופיע בה.

  13. איך אנוכי, שועל אזורי, ובוגר 609 (חט. 3) לא שמעתי ולא הוזמנתי לארוע? בתצלומים אני מבחין בכל אנשי צפוננו, ורק אני נעדר? מה הולך פה?
    אגב חלק מאוסף המפות של אבישי ואיתן מעמיר, הן תרומתי, ובעיקר מעזבונו של אריה גל, מקיבוצי, קמ"ן הגדוד השלישי של הפלמ"ח. שהיה ממפקדי התצפיות-ארוכות הטווח (משגב-עם, נבי-יושע וכו') לפני ואחרי מלחמת ששת הימים עד סף שנות ה 80.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s