חשבנו שהמלחמה נגמרה

ישי הדס פיקד על מחלקת הנדסה של גולני בקרב תל פאחר, שאנשיה פוזרו במספר זחל"מים * מתחת לתל בתחילת הקרב פגש את המג"ד מוסא קליין עומד ליד גופת אחד מחייליו: "אנחנו ממש עמדנו למרגלות התל גלויים ולא נורתה עלינו אש. היה נראה שהמלחמה נגמרה" * הסיכום שלו: "בסופו של דבר לא קיבלנו שום משימה הנדסית, לא בתל פאחר ולא בתל עזזיאת"

הזחל"ם נפגע והמ"מ אמר לרדת. צילום משחזור קרבות גולני בששת הימים [ארכיון צה"ל]

בקרבות גולני בתל פאחר ובתל עזזיאת השתתפו גם אנשי חיל הנדסה במילואים, שהיו חלק מהחטיבה. מלבד איתן תגר, שנפצע קשה במסגרת הסתערות כוח המ"פ מיכה תשבי וסמג"ד 12 זוהר נוי, לא ידוע דבר על האחרים – מי היו והיכן נלחמו.

סגן ישי הדס, חבר קיבוץ דגניה א', שהיה מ"פ ההנדסה 238 של גולני, מספר כאן על היחידה במלחמת ששת הימים, ועל הזכור לו מהקרב על מוצב תל פאחר שבו היה.

ישי מספר: "זה היה הניסיון הראשון של גולני לארגן לו חה"ן. היות ואני גר בצפון, פנו אליי אם אני מוכן במילואים להיות מפקד של הפלוגה הזאת, ואמרתי כן".

ישי התגייס ב-1962, ופלוגת ההנדסה של גולני הוקמה ב-1964. "בחיל ההנדסה הייתי במסלול כמו כל הקצינים, שירתתי בבה"ד 14 בהדרכה של קורס מש"קי הנדסה, ואז פנה אליי מח"ט גולני, אורי בר-רצון. אחרי שהיחידה הוקמה עסקתי באימוני האנשים. אלה היו חיילי גולני שעברו קורס הנדסה. זו היתה למעשה מחלקה גדולה, אבל קראו לה פלוגה".

מתחילת המלחמה הוא זוכר את הנסיעה לשומרון של חלק מחטיבת גולני, להשתתף בקרבות שם עם חטיבה 37. "נכנסנו עם אוטובוס לכיוון ג'נין, ואחרי כמה זמן הודיעו שהעבודה נגמרה ונחזור צפונה כי צריכים להיכנס לרמת הגולן".

מה היתה המשימה שקיבלת בתקופה שבה עסקו בתכנונים להבקעת הרמה? "לא זוכר שהיה לנו איזה תפקיד בחטיבה, לא היה משהו ייעודי שאמרו שאנחנו נעשה. נאמר לנו שנצטרף לגדוד 12 ו-51. זה כבר היה קרוב לקראת העלייה לרמה. אני הצטרפתי לגדוד 12 עם מוסא קליין [המג"ד]. הוא אמר לי – ישי, אני חבר שלך, אבל אין לי מקום לחיילים שלך. ואז קצין אג"מ של החטיבה, גורודיש, אמר – כיתה אחת של הנדסה תהיה עם 12 ואחרת עם גדוד 51. בגדוד 51 הסגן שלי שלזינגר קיבל זחל"ם. ב-12 מוסא אמר לי – אין לי זחל לתת לך, תפזר את החיילים שלך בזחל"מים, אחד בכל זחל"ם, וככה עלינו לרמת הגולן".

כמה חיילים שלך נסעו עם גדוד 12? "מעט מאוד, בערך כיתה לכל גדוד".

ישי הדס, מ"פ חה"ן גולני בששת הימים

ואתה עם מי נסעת? "אני עצמי הייתי בזחל"ם עם מ"פ, אני ממש לא זוכר בדיוק מי. עלינו מגבעת האם, זוכר שהגדוד קיבל תגבורת של מחלקת טנקים שנסעה בראש הכוח והזחל"מים אחריה. לפי הפקודה היו צריכים לעלות למעלה לציר הנפט ומשם לרדת לכיוון תל פאחר, אבל הטנקים לא נסעו ככה. אני לא יודע מי שלט בהם ומי נתן להם הוראות, אבל הם נסעו על הדרך ישר אל תל פאחר. בדרך היתה עלינו הפגזה. הנהג לא סגר מדפים, המנוע נפגע ואחרי כמה דקות יצא עשן, ואז אמר המ"מ, שאני לא זוכר מי זה היה – חבר'ה לרדת.

"בינתיים כשהגענו לתל פאחר ראיתי במדרון הקדמי את מוסא עומד ליד הקשר שלו. ניגשתי אליו, ראיתי שלידו היה בחור הרוג עם להביור ביד, הוא חטף כדור או יותר, ונהרג [מדובר באליהו שטיגליץ ז"ל מפלוגה א' בגדוד 12, שהיה בכוח אלכס קרינסקי]. מוסא אמר לי שאדאג שיבואו עזרה ראשונה לפנות אותו, ועלה למעלה עם הקשר. הוא חשב שהמלחמה נגמרה, גם אני חשבתי ככה, והוא עלה ולא ראינו אותו יותר".

על סמך מה חשבת שהלחימה על המוצב הסתיימה? "כי לא היה שום ירי מכיוון המוצב. יכול להיות שזה היה תרגיל הסחה. אנחנו ממש עמדנו למרגלות התל גלויים, ליד אחד המוצבים, ולא נורתה עלינו אש. עמדנו ליד החייל שנהרג והיה נראה כאילו שהמלחמה נגמרה.

"לאחר מכן הטנקים הגיעו לרגלי המוצב, אחד מהם נפגע, זה היה כנראה טנק מ"מ, ויתר הטנקים עמדו לידו ולא ירו ולא עשו כלום. שמעתי שהם אומרים שנפגע נהג ואין להם כוח להוציא אותו. זה מה שאני זוכר מהטנקים וזה מה שאני זוכר ממוסא קליין.

"אחרי זה הגיעו חיילים מהדרך, הצטבר שם כוח של פליטים מהגדוד לרגלי המוצב. כולם עמדו מאחורי קיר אבן כזה שימש להם הגנה, וזהו. ראינו שגם ירד הסמג"ד פצוע עם ג'יפ, אני בעצם לא בטוח שזה היה הוא. היתה עליו מפה של האיזור, הוא נתן לי והמשיך".

בזמן הזה שבו הוא נמצא מתחת לתל פאחר, בצומת האמ.איקס, מאחורי מחסה, זוכר ישי הדס שהוא ראה את הנעשה בתל עזזיאת: "ראינו את גדוד 51 ללא טנקים עולים לתל עזזיאת. ראינו אותם כובשים את התל ואיך מהעמדות יוצאים סורים עם ידיים למעלה. בעקבותיהם נכנס אחר-כך גם הזחל"ם של יונה אפרת המח"ט. הוא היה בין תל פאחר לתל עזזיאת, הוא כבר שמע מה קורה בתל פאחר והוא עלה ובא לתל פאחר".

כמה זמן עבר בין הפעם האחרונה שראית את המג"ד מוסא קליין ועד להגעת המח"ט? הדס: "נראה לי שעה או יותר, לא בטוח".

מרגע שעזבת את מוסא שעלה על התל ועד שהגיע המח"ט, בכל הזמן הזה איך אתה מתפקד בשטח? "אין לי מה לתפקד, אין לי חיילים לפקד עליהם. עמדתי באיזור שהיה מוגן מתל פאחר, עזרתי במה שצריך. כל המלחמה התרחשה למעלה, לא באיזור שעמדתי בו. עמדתי סמוך לטנקים לרגלי התל. אני זוכר שהנהג של אחד הטנקים נפגע, והם עמדו, לא היה מי שיגיד להם מה לעשות".

החיילים סיפרו שהיתה אש תופת על כל אלה שהיו למטה. "היתה אש, אבל להגיד אש תופת זו הגזמה".

במהלך הקרב נפצע אחד מאנשיך, איתן תגר. "איתן היה סמל המחלקה שלי. הוא פשוט נכנס עם זחל שהגיע קרוב למוצב ובהסתערות חטף כדור ונפצע בבטן".

ידוע לך על אנשים נוספים ממחלקת ההנדסה שלך שנפצעו או השתתפו בפועל בקרב? "חוץ מאיתן לא היה אצלנו אף אחד שנפצע. לא מכיר דבר כזה".

איך תסכם את פעולת ההנדסה בתל פאחר? "זה לא היה משהו שחטיבת גולני נעזרה בנו. אם לא גורודיש [קצין אג"מ חטיבתי]לא היינו מגיעים בכלל. גורודיש אמר שכל אחד יתפוס זחל"ם וייסע. לא עשינו שום פעולה הנדסית. אפילו בונגלור לפיצוץ גדרות לא לקחנו איתנו. זה היה התפקיד של גולני. הם הביאו איתם. כל השנים הם נלחמו לבד בלי הנדסה".

הרגשתם מיותרים? "לא הרגשנו מיותרים, אבל בוא נגיד שאם היינו נכנסים ללחימה, זה לא היה משנה כהוא זה את תוצאות הקרב. בסופו של דבר, לא קיבלנו שום משימה הנדסית. לא בתל פאחר ולא בתל עזזיאת".

כשהסתיים הקרב מה קורה? "אחרי הקרב הגענו למעלה, ההרוגים באלונקות והפצועים בחילוץ. היו אמבולנסים שהגיעו על ציר הנפט לפנות אותם. זוכר שיונה אמר – שכל אחד ייקח את הציוד שלו ויורדים ברגל למטה. אני ירדתי איתם למטה. הגענו לחורשת טל, אחר-כך אמרו שעולים לרמת הגולן עם אוטובוסים ומשאיות. רצו לעלות דרך הבניאס, אבל אני זוכר שהסורים פיצצו את הכביש, אז חזרנו ובסוף עלינו דרך גשר בנות יעקב. זו היתה שיירה עצומה של כל הדרגים".

דווקא בימים הבאים היו ידיהם של אנשי חה"ן גולני עמוסות עבודה. "היינו צמודים לחטיבה שנכנסה להתמקם במשטרת החזית [בקונייטרה]. היינו יחד איתה במשך חודשיים או שלושה אחרי המלחמה. כל יום היתה ישיבה בערב של פיקוד החטיבה וקיבלנו משימות. רוב המשימות היו התבצרות לאורך הקו, מקונייטרה דרומה, להקים גדרות ולהיכנס למוצבים ולאסוף אמל"ח. הייתי באיזור בית המכס העליון כשקרה הפיצוץ. היינו צריכים לאסוף תחמושת. החבר'ה [מגדוד 13] נכנסו לבונקר, ואף אחד לא יודע מה קרה שם. אנחנו נכנסנו לבונקרים רבים, זוכר שהיו שם תחמושות רבות. שם פגשתי את מאיר הר ציון, שקיבל אישור לאסוף את הפרות של הסורים, ואז התרחש הפיצוץ".

————————————————-

23 מחשבות על “חשבנו שהמלחמה נגמרה

  1. קראתי את דבריו של ישי הדס..לדעתי מוסא קליין,צדק שלא נתן להם משימה ספציפית,הם לא היו חלק אינטגרלי מהגדוד,ומעולם לא היה לנו לחיילי הגדוד אימון שת"פ איתם..ובצדק פיזר אותם בכח שעלה לתל,לתת פתרון הנדסי לכל מצב אפשרי..אני גם חולק על ישי הדס,בקשר לגייא ההרגה..אני הייתי שם וחטפנו אש תופת מהמוצב ומשאר הכיוונים..לפי זכרוני לא מעט נפגעו במקום…

  2. מה שוה כוח הנדסה כשהוא מפוזר?הם היו צריכים להיות כולם בזחל ראשון ולפרוץ גדרות ומוקשים. לא מארגנים ככה כוח,או שנותנים להם או שלא ואם לא מארגנים אותם בזמן מלחמה בשביל מה צריך פלוגה של הנדסה חטיבתית?

  3. עדות מעניינת.

    מעניין במיוחד המשפט (שכבר העיר עליו למעלה משה גילת): "היתה אש, אבל להגיד אש תופת זו הגזמה".

    אילו ידענו האם העתיד צופן עוד (וכמה) עדויות מהסוג הזה…
    ועד אז, מסקרן גם לדעת איך ומתי 'נתגלה' העד עם סיפורו.

    "אני עצמי הייתי בזחל"ם עם מ"פ, אני ממש לא זוכר בדיוק מי", "ואז אמר המ"מ," – מה נסגר, מ"פ או מ"מ?

    "מוסא אמר לי שאדאג שיבואו עזרה ראשונה לפנות אותו," – 'עזרה ראשונה' לפינוי הרוג? לפ"ז כנראה שבאמת המג"ד חשב שהסתיים הקרב. האם אפשר להסיק מהתיאור הזה (שהוא די מעומעם, באופן טבעי בעקבות השנים שחלפו) שתנעמי הפצוע כבר פונה/התפנה משם בשלב ההוא? ומה ההמשך, העד ירד למטה (אל מאחורי הגבעה הטרשית) כדי לחפש 'עזרה ראשונה', ו…? השקיף משם על תל-עזזיאת? (האם שייך לראות משם, ללא משקפת, חיילי אוייב עם ידיים מורמות?)

    "אנחנו ממש עמדנו למרגלות התל גלויים, ליד אחד המוצבים, ולא נורתה עלינו אש." – מעניין להשוות זאת לתיאורו של דני, שזמן לא רב קודם לכן נפגש שם עם המג"ד, ולפי זכרונו לא נורו יריות בשלב ההוא.

    "לאחר מכן הטנקים הגיעו לרגלי המוצב, אחד מהם נפגע, זה היה כנראה טנק מ"מ," – טנק המ"מ שנפגע (הטנק של עזרא ברוש) הגיע לרגלי המוצב הרבה לפני שהמג"ד עלה על התל.

    "ראינו שגם ירד הסמג"ד פצוע עם ג'יפ, אני בעצם לא בטוח שזה היה הוא. היתה עליו מפה של האיזור, הוא נתן לי והמשיך" – מי יכול להיות הפצוע בג'יפ? ומה עשה המספר עם המפה? (ניחוש: אולי זהו הפוטוסטט שמצא זמיר באזור ההוא).

    "עמדתי באיזור שהיה מוגן מתל פאחר, עזרתי במה שצריך" – מה היה צריך?

    סליחה על רמת השאלות, בטוחני שדני יעשה זאת הרבה יותר טוב ממני.

    • מעניין לדייק לגבי המדרון הקדמי שישי הדס מדבר עליו ששם פגש את המג"ד ועל ידו את שטיגליץ.

      אם כך, מיקום נפילת שטיגליץ צריך להיות דרומית לתשבי, במקום שבה הדרך האוגפת מתיישרת לכיוון צפון. אנחנו שיערנו ששטיגליץ נהרג בערך מתחת לחזית המערבית. חמאווי יכול לדייק בזה.

      התייחסות לגבי ציטוטיו של ישי הדס על הטנקים:
      ציטוט 1: "לאחר מכן הטנקים הגיעו לרגלי המוצב, אחד מהם נפגע, זה היה כנראה טנק מ"מ, ויתר הטנקים עמדו לידו ולא ירו ולא עשו כלום".
      להערכתי הוא מתכוון לטנק של צוק או העליון, מאחר שבינתיים ירד חזרה לקרוא לעזרה ואז הוא רואה טנקים עולים ונעצרים. לא בטוח שמנקודת המפגש שלו עם המג"ד הוא ראה את הטנק של ברוש.

      ציטוט 2: "שמעתי שהם אומרים שנפגע נהג ואין להם כוח להוציא אותו".
      ייתכן שהכוונה ליעקב העליון. זוכר שמישהו מהשריון סיפר פעם שהיה מאוד קשה לחלץ את יעקב בשל משקלו. מחפש את הציטוט הזה בבלוג ולא מוצא.

      לגבי מ"מ או מ"פ, או מי ירד בג'יפ – התרשמתי שהדס קצת מערבב בין דברים. ככה זה לפעמים ממרחק 51 שנה. ואגב, עם משקפת אפשר לראות מצומת האמאיקס שבויים סורים יוצאים מתל עזזיאת.

      • "מעניין לדייק לגבי המדרון הקדמי … אם כך, מיקום נפילת שטיגליץ צריך להיות דרומית לתשבי" – – – התוכל להסביר לי את הדיוק? לא הבנתיו.


        • צילום מפת ההרוגים מתוך הספר.
          באדום – מדרון קדמי לפי ישי הדס (כמו שאני מבין), בכחול מיקום נפילת שטיגליץ. כ-150 מ' דרומה מאיפה שמיקמנו אותו. עכשיו נחכה לחמאווי.

          • "מדרון קדמי" יכול בהחלט להתפרש כמדרון שבו נפל שטיגליץ, כפי שסומן בספר על פי עדותו של איזי, שכבר סיפר לבלוג:
            "אנחנו מסתערים על העמדה הזו בהתפרסות. שטיגליץ משמאלי עם הלהביור … ושטיגליץ חוטף צרור ונהרג. זה קורה ממש מתחת למוצב".
            "כבר למרגלות התל אנחנו מתפרסים להסתערות. שטיגליץ שהיה משמאלי עם להביור חוטף צרור ונהרג".
            זה היה לפני הגדרות.

      • "לאחר מכן הטנקים הגיעו לרגלי המוצב"; "להערכתי הוא מתכוון לטנק של צוק או העליון," – – – אני חשבתי ש"לרגלי המוצב" הכוונה ממש סמוך לו, והטנק שהגיע לשם ונפגע הוא זה של עזרא. אך שוב שמתי לב שבהמשך סיפורו של הדס: "אחרי זה הגיעו חיילים מהדרך, הצטבר שם כוח של פליטים מהגדוד לרגלי המוצב. כולם עמדו מאחורי קיר אבן כזה שימש להם הגנה" – – – הוא קורא לשטח שמאחורי הטרשית "לרגלי המוצב"… ואם כך, אכן אין הכרח שהכוונה לטנק של עזרא, אם כי, מהמקום (המוערך) שבו נפגע שטיגליץ דומני וכן אפשר לראות את הטנק של עזרא.

      • "זוכר שמישהו מהשריון סיפר פעם שהיה מאוד קשה לחלץ את יעקב בשל משקלו. מחפש את הציטוט הזה בבלוג ולא מוצא." – – – אולי כוונתך לדברי צוק בפוסט מס' 45: "והעליון על הסיפון. אספתי אותם ורצנו לחלץ אותו. הוא היה אדם קצת כבד וזה לא היה פשוט. עלינו על הסיפון והתחלנו להוריד אותו".

      • לגבי הג'יפ, ראו בפוסט 69 בראיון עם סמ"פ השריון גדעון נוימן, אשר "נסע בג'יפ אזרחי ירוק, אי שם בירכתי השיירה של גדוד 12": "את הטנק שלי כבר מסרו ליעקב העליון, והמ"פ זאב נמיר אמר לי שאסע בג'יפ. ב-9 ביוני כשעלו לכבוש הייתי בג'יפ שנסע בסוף השיירה".
        אך הוא לא נפצע, והגיע לשטח (בג'יפ) מאוחר מאוד: "כשהגעתי מתחת לתל הפצועים כבר פונו וההרוגים שכבו שם על אלונקות בצלע ההר. ארגנתי את חיילי הפלוגה שלנו, העליתי את כולם על הטנקים שלא נפגעו ועזבנו".

  4. כדי לדייק. בקבוצת הפקודות של יונה אפרת במשתלה בואכה קרית שמונה הוא הזכיר את חהן גולני ואמר שיהיה זחלמ הנדסה לפריצת מכשולים וגדרות. בפועל זה לא קרה. החיילים פוזרו בזחלמי הגדוד. אני אישית צורפתי לזחלמ של תישבי והיה לי בונגלור להבקעת גדרות (כמדומני מס 11)
    מרגע שעלינו לזחלמים לא היה לי יותר שום קשר עם ישי ועם שאר אנשי החהן. הסיפור שלי בקשר ללחימה נמצא כאן באתר וכן בספר תל התעלות.

  5. בתוכנית המקורית היו על זחלם מ/פ השריון 6 אנשי המחלקה המיוחדת חבלנים כולם , סמל מ"כ ו 4 חיילים. עם בונגלורים חומרי נפץ ושאר כלי משחית והם היו אמורים לנסוע בראש הכוח לפני הטנקים, בדיוק כדי לפלס את הדרך מפני מוקשים גדרות או מכשולי טבע.
    מוסה שינה את סדר התנועה בעת שחנינו בחורשת טל בבוקר ה 9/6.

    חלק אחר היה מצוות בזחל"ם עם המ"מ עזרא סלע , וחלק פוזרו בין הזחלמים האחרים.

    כך למשל הסמל ז'אק סאלם היה בזחל"מ של ורדי ועלה עימו לדרומי שם נפצע קשה.

  6. עדותו בקשר לשטיגליץ עומדת בסתירה למה שהיה ידוע ששטיגליץ נפגע בסמוך לגדרות.

    אבל עדותו תואמת לעדות של חמאווי שאכן שטיגליץ נפגע עוד בתחילת הדרך.

    ואם זה כך איך מוסא עמד לידו.

    • "עדותו בקשר לשטיגליץ עומדת בסתירה למה שהיה ידוע ששטיגליץ נפגע בסמוך לגדרות." – – – – היכן הסתירה?

  7. קשה לי להתייחס לאמירות כמו נדמה לי ונראה לי. אני איתן בדעתי על מקום נפילתו של שטיגליץ. מאחר והמשכתי בהסתערות למעלה, אינני יודע מה קרה אחר כך, לא עם שטיגליץ ולא עם תנעמי , שאותו אגב, ישי איננו מזכיר כלל.

    ישי מציין כי כשפגש את המג"ד, האש לכיוונם היתה דלילה. הסיבה לכך היתה כי תפסנו את פאתי היעד הצפוני והדרומי ומנענו מהסורים להיות יעילים יותר כלפי שטח ההשמדה בו הם עמדו.

    ישי מציין כי הגיע למג"ד עם כח של המ"מ/מ"פ (לא זכור לו שם במדויק) שהזחל"מ שלהם נפגע. האם הוא היה עם דני ביזר? כי אם לא, לא ידוע לי על כח נוסף שהגיע אל המג"ד בשלב הזה. אם כן, ראוי לשאול את דני בנושא. וכן איך זה שדני לא ראה את שטיגליץ בעוד ישי כן ראה אותו.

    "על סמך מה חשבת שהלחימה על המוצב הסתיימה? "כי לא היה שום ירי מכיוון המוצב. יכול להיות שזה היה תרגיל הסחה. אנחנו ממש עמדנו למרגלות התל גלויים, ליד אחד המוצבים, ולא נורתה עלינו אש. עמדנו ליד החייל שנהרג והיה נראה כאילו שהמלחמה נגמרה." – לא מובנת לי האמירה הזאת. האם לא שמע יריות מעליו על התל? על סמך מה להסיק כי המלחמה נגמרה?

    אחר כך, לדבריו, הגיעו הטנקים ולאחריהם החיילים. ניראה לי כי ישי פנה לכיוון התאג"ד מאחורי הטרשית בשלב די מוקדם, כי אין הוא מציין כי ראה את הכח של הסמג"ד (אותו הוא היה חייב להכיר) עם תשבי או לפחות את איתן תגר שהיה אחד מחייליו. ואכן אם הוא היה באזור הטרשית, סביר להניח כי האש לכיוונם היתה דלילה יותר.

    איזי גרנות – חמווי

    • חמאווי תודה.

      אם כך שטיגליץ נהרג במקום שמסומן בספר, ע"פ דברי חמאווי.

      אפשרות 1) המג"ד עם משה הראל הקשא עומדים ליד גופת שטיגליץ על הגדרות שמתחת לחזית המערבית, שם פוגש אותם הדס.

      אפשרות 2) רימר וזבדי שהיו בכוח אלכס מפנים את שטיגליץ הפגוע אחורה אל המקום שבו הדרך האוגפת של המוצב מתעקלת צפונה, ובעקבות כך נשמטים מהכוח. הם פוגשים במג"ד. כעבור זמן קצר מגיע דני ביזר עם אנשיו, המג"ד מצרף אליהם את רימר וזבדי. בשלב הבא מגיע ישי הדס והמג"ד מורה לו לדאוג לפינוי שטיגליץ לאחור, ולאחר מכן פונה לכיוון איזור הוואדיון משם יעלה בהמשך לחלק הצפוני.

      עכשיו השאלה באיזה זחלם הגיע לשם הדס. לא נראה לי שעלה ברגל מצומת האמאיקס.

      • תפרתי את אופציה 2 לא הכי טוב, אולם עדיין בבסיס יש הסבר להישמטות של זבדי ורימר מכוח אלכס. הם אלה שמפנים את שטיגליץ ההרוג מגדרות החזית המערבית ולוקחים אותו אחורה, מניחים אותו, פוגשים במג"ד ויחד איתו ועם הקש"א מתקדמים לאיזור הוואדיון, שני החיילים מצורפים לכוח דני שמגיע, לאחר מכן המג"ד והקש"א שרואים שאף אחד אחרי דני לא מגיע, חוזרים לדרך האוגפת איפה ששטיגליץ הושאר, פוגשים את ישי הדס, המג"ד אומר לו לדאוג לפינוי שטיגליץ, לאחר מכן חוזר עם הראל לאיזור הוואדיון ומשם עולה לתל.

        • לא ברור לי למה בכלל צריך את אופציה 2. כלומר, למה בכלל להניח שהדס פגש את המג"ד באזור עיקול הדרך (אותו סימנת לעיל באדום)?

          איך שיהיה, אמנם יוסי רימר אינו זוכר מדוע הוא וזבדי לא עלו למעלה (עם יתר הכוח של אלכס), אך אילו היה זה בעקבות פינוי חבר הרוג, סביר לי להניח שדבר כזה לא היה נשכח ממנו (לא כל שני וחמישי יוצא לבנאדם להיתקל בחבר הרוג ולפנותו).

  8. שלמה,
    האפשרות שלך סבירה. עדיין נותרו מספר שאלות כגון: היכן היה תנעמי? ידו הימנית היתה פגועה לגמרי באזור המרפק, והוא לא יכול היה להמשיך ולתפקד.
    שאלה נוספת, איך הגיע ישי למג"ד? עם איזה כוח? למה המג"ד לא ראה את הכוח הזה? האם הגיע לבד? למה התנתק ממנו? לאן פנה אחרי שנפרד מהמג"ד, הרי התאג"ד התמקם בטרשית מאוחר יותר? ובהמשך, מה היה תפקודו?
    כל נושא נוכחותו במקום אינו ברור לי. ודווקא משום היותו בעל דרגה גבוהה יחסית במקום ניתן לבקש ממנו שישפוך יותר אור על מה שהיה שם ברגעים אלה של הקרב.

  9. שוב כתבה מעניינת. שוב אתה מגיע לפן נוסף ודי לא מוכר על האירועים של החטיבה (ניסיון להקים פלוגת הנדסה… קצת ברגע אחרי האחרון…).
    מעניין אותי ההתיחסות לפיצוץ בבית המכס.
    נקודות מעניינות הן: "כל יום היתה ישיבה בערב של פיקוד החטיבה וקיבלנו משימות. רוב המשימות היו …(חתוך)… ולהיכנס למוצבים ולאסוף אמל"ח. הייתי באיזור בית המכס העליון כשקרה הפיצוץ. היינו צריכים לאסוף תחמושת. החבר'ה [מגדוד 13] נכנסו לבונקר, ואף אחד לא יודע מה קרה שם. אנחנו נכנסנו לבונקרים רבים, זוכר שהיו שם תחמושות רבות…".
    פעם ראשונה אני קורא שנתנו את העבודה הזו למי שנכון לתת – אנשי הנדסה מנוסים – ולא לטירונים.
    מעניין איך פעלו כשנכנסו לבונקר בפעם הראשונה. ואיך עבדו בפנים.
    זו גם בין הפעמים הבודדות שאני מכיר שאיש מקצוע לא אומר את המילים: "היה מילכוד" אלא אומר את האמת: "אף אחד לא יודע מה קרה שם."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s