לנו הניצחון

צרור קריקטורות וכרזות סוריות שנמצאו ב-1967 במחנות באזור קונייטרה * כך יושלכו היהודים לים

מאת זאב שרון

התגייסתי לצה"ל בפברואר 1967 ובבקו"ם התנדבתי לחטיבת גולני. במלחמת ששת הימים הייתי חייל טירון בפלוגה ד' בגדוד 13. כשפרצה המלחמה הייתי כמעט ארבעה חודשים בצבא. ביום שישי 9 ליוני עלינו רגלית לרמת הגולן. גדוד 13 היה בעתודה ולא היו לו זחל"מים. עברנו בין מוצב תל פאחר, שנכבש על-ידי גדוד 12 למוצב תל-עזזיאת שנכבש על-ידי גדוד 51.

למחרת, בשבת בבוקר, כשלוש שעות אחרי שגדוד 51 כבש את מחנות הבניאס, השתתפנו בכיבוש העיירה בניאס. את העיירה תקף חצי גדוד 13 בפיקודו של הסמג"ד רס"ן אורי כהן. הכוח כלל את הפלוגה המסייעת (למעט מחלקת המרגמות), את פלוגה ג' ואותנו, פלוגה ד' הטירונית. עוד באותו היום הגענו לקונייטרה והתמקמנו במחנה סורי שננטש זה מכבר.

חמישה ימים אחרי תום הקרבות, ב-15 ביוני, היינו בפעילות לחיפוש נשק ותחמושת שלל באזור בית המכס העליון. כוח בגודל של כיתה כולל המ"כ, סמל המחלקה וחובש הפלוגה, נכנסו לבונקר שהתפוצץ. כל 11 חברינו למחלקה נהרגו. זמן קצר לאחר מכן עברתי לקורס מ"כים ובסיומו חזרתי לגדוד 13.

בשבועות הבאים עסקנו במעט פעילות מבצעית ונקלענו למחנות ומוצבים סוריים. כנראה שהיה לי חוש להיסטוריה כי שמרתי לעצמי מספר כרזות וחוברות שמצאתי שם במחנות הסוריים.

ארבע כרזות וספרון מוצגים כאן.

רבים מוותיקי מלחמת ששת הימים זוכרים לבטח את התמונה הזו:

"סאלם בצבא" – כריכת הספרון.

ובכן, זו אינה כרזה בהגדרה הרגילה של המילה. זה תצלום של כריכת ספרון סורי ללימוד השפה הערבית למבוגרים ושמו "סאלם בצבא".

מידות: 17X23 ס"מ, 40 עמודים.

סאלם (שימו לב למשמעות המעניינת של שמו) לומד ערבית ובהזדמנות זו גם "לומד" ומקבל אינדוקטרינציה ועידוד לחיסול היאהוד ואיסראיל, היא פלסטין, והשלכתם בגבורה רבה אל הים.

טוב, נו, לא הצליח להם…

את הספרון מצאתי במחנה סורי בקונייטרה או בתל אבו-נידא. כמוהו התגוללו שם הרבה כאלה.

הוצאתי מהספרון שלושה איורים שעשויים לעניין:

מתוך עמ' 11: ניצחון מוחץ על פלסטין / איסראיל

זהו ספר לימוד השפה הערבית, זוכרים?

מתוך עמ' 19: "אני סאלם"

מתוך עמ' 36: הצדעה מעניינת… לא כן?

בנוסף לספרון מצאתי ושמרתי בקופסת המזכרות שבבוידם גם ארבע כרזות.

כרזה מס' 1:

מידות: 44X44 ס"מ

כיתוב: "אומה ערבית אחת עם מסר לנצח – איחוד, שחרור, סוציאליזם".

כרזה מס' 2:

מידות: 44×60 ס"מ

כיתוב: "לעזאזל, ציונים".

כרזה מס' 3:

מידות:  46×62 ס"מ

כיתוב: "העין שלא תנום".

כרזה מס' 4:

מידות: 46×60

כיתוב: "לנו הניצחון".

תודות לידידי פאריד על תרגום הכותרות של ספרון הלימוד "סאלם בצבא".

תודות לחברים מארכיון המפות בספרית מכללת תל-חי על תרגום כותרות הכרזות.

————————————————————————–

7 מחשבות על “לנו הניצחון

  1. רק תיקון קטן לכרזה מעמוד 11, כתוב שם: "דרכנו לשחרור פלסטין". המילה "איסראיל" לא מוזכרת. נו, גם אצלם אין כיבוש, רק שחרור.
    כילד, אני זוכר היטב את הקריקטורה הראשונה. אני גם זוכר איך מוצגים הערבים הרעים בסדרת ספרי "חסמב"ה" של מוסינזון (שהייתה אז מאד נפוצה ופופולרית), כולל ציורים המראים את שיניהם הרקובות והכרס שלהם. צריך לציין שיש שם גם ערבים טובים – המשת"פים, שכשהם מחייכים אז "שני טורים של שיניים צחורות מבהיקים בחשיכה" ו"עיניהם שחורות כשני זיתים". שיעור קטן על סטריאוטיפים. לא משהו שמקרב את השלום.

    • בעמ' 11 זה איור (לא כרזה) מתוך הספרון ומתחתיו היה בטח שיעור. כל הכבוד שהצלחת לקרוא מתוך השורה שנותרה בטעות בסריקה

  2. הייתי באותה פלוגה (כנראה במחלקה אחרת). הקריקטורות שמצאנו היו הרבה יותר ארסיות, כולל כאלו עם גסויות חריפות, כדוגמת אלו המדמות את צרפת למז… של היהודים.
    חזרתי לצערי לבונקרים הסורים ב-73, שם כנראה לא טרחו לשים חומר כתוב.
    הייתי צעיר מדי והמום מדי מכדי להיות נבון כמו זאב ולשמור.

  3. לעומת הקריקטורות הערביות המתלהמות שחורצות את גורלם של היהודים אפשר לראות קו מתון בקריקטורות שהתפרסמו בעיתונים הישראלים. הבאתי כמה דוגמיות ממעריב (של דוש).

    הראשונה מסוף מאי 1967 מביעה מורת רוח מההמתנה המתמשכת.

    גם הקריקטורות האחרות היו ברוח דומה – עד מתי נחכה? תנו כבר פקודה לצאת למלחמה.

    מרגע שהמלחמה נפתחת והנצחונות מגיעים בזה אחר זה, נפרץ הקו הקורקטי.

    צה"ל דורך על החרב שהונפה וממוטט אותה:

    וכאן ישראל הקטנה מכה את כל יריבותיה:

    יום לאחר המלחמה כבר אפשר ללעוג לרוסים:

  4. ואם הקריקטוריסטים בישראל שמרו על איפוק מסוים – היו מנגד כמה "חוצפנים" מוסיקליים שהתחרו ברברבנותם של הערבים. המפורסם מהם מתקופת ההמתנה הוא "נאצר מחכה לרבין" הלועג לנשיא מצרים ומתאר את סופו.
    הנה מהיוטיוב:

    שיר נוסף שחובר אחרי המלחמה והושר ע"י הגשש החיוור, זכה בהמשך לכמה גירסאות [שיר הטלפון] והיה להיט:

    ואחד השירים הכי מזוהים עם מלחמת ששת הימים – אנחנו נעבור בחושך ובאור בדגל כחול לבן במיצרי טיראן, שהיה התשובה הניצחת למצרים שאקט סגירת מיצרי טיראן מצידם בפני שיט ישראלי היתה הטריגר העיקרי לפרוץ המלחמה.

  5. השירים "נאצר מחכה לרבין" ן-"אנחנו נעבור" חוברו בטרם מלחמה ויש בהם חיזוק אופטימי לציבור הישראלי שהיה קצת בדאון. ההתלהמות ב"נאצר מחכה לרבין" היא אנטי דוט להתרברבות של נאצר עם טייסיו. לא מדברים בליריקה הישראלית על דם, אש והשמדה. יש בשירים יותר תקווה בעתות מצוקה.

  6. יש בכל זאת הבדל בין קריקטורה שהתפרסמה בעתון (מחר אורזים אתו דג מלוח) לבין ספרי לימוד שמלאים בתכנים של שנאת האוייב וכרזות שהן מוצר ממשלתי-מכוון
    אגב למי שהעיר: המילה איסראיל באה ממני. בכרזות מופיע "פלסטין".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s