"רואים שהיה כדאי להילחם"

צרור ראיונות של כתב גלי צה"ל עם לוחמי גולני ואנשי רפואה * "הארץ שלנו ממש יפה ורואים שכדאי היה להילחם על הארץ הזאת על מנת להשקיט את הקינים של הפורעים בישובינו* סג"מ אחיקם שפירא, יעקב גרשפלד, יצחק חמאווי, חיים שלמברג ועוד מתארים את קרב תל פאחר * ד"ר אבנר קרב הרופא החטיבתי מספר על הטיפול בפצועים * הקלטות שבוצעו מיד לאחר מלחמת ששת הימים יוני 1967

בונקר בחלק הדרומי של מוצב תל פאחר

במסגרת "קולות מ-67" – הפעם עוד מספר הקלטות הקשורות לקרבות חטיבת גולני, ובשיאם כמובן תל פאחר.

כתב גלי צה"ל, עמי שמיר, הקליט מספר מחיילי גדוד 12 שנלחמו בתל פאחר, ובהם נהגי זחל"ם, כשהוא מתאר את מראה המוצב ואת הנוף הניבט מהרמה הכבושה אל צפון עמק החולה. נלווה אליו בחור בשם אחי, כשבסבירות גבוהה מדובר בסג"מ אחיקם שפירא, שהיה מ"מ בגדוד 12 בקרב תל פאחר. יחסית לזמן הקצר שעבר מהקרב [כנראה עניין של יומיים], התיאורים של אחיק רהוטים מאוד.

בין היתר סיפר כי מעין סידה [חירבת סודה] נורו אל שיירת הזחל"מים של גדוד 12 שני פגזים, ואז שותק היעד הסורי באש הגדוד [הערה אחרי פרסום הפוסט: אחיק התכוון לעין א-דייסה ולאירוע שבו נפגע אחד הזחל"מים ונהרגו ארבעה לוחמים. כיום ברור שירי זה בוצע מחירבת סודה].

לא ידוע מתי בוצעה ההקלטה, אבל מתיאור הדברים, כמו למשל הנסיעה של הכתב באמבולנס וההגעה למחנה הבניאס כשהכתב מציין כי היעד הוא קונייטרה, מדובר אם כך ביום שבת 10 ביוני או למחרת היום ב-11 ביוני. התיאור בקולו שנעשה בתל פאחר שבהם עדיין יש במדרונותיו זחל"מים וטנקים פגועים וצוותים טכניים שעובדים לתיקונם, נעשה כנראה או באותה שבת או ביום ראשון, יומיים לאחר הקרב ויום לאחר סיום מלחמת ששת הימים. יש כמה ראיונות שבוצעו כנראה בזמנים אחרים, וכל אלה אוחדו לקובץ אחד שמושמע כאן כעת לראשונה.

מקור: ארכיון צה"ל.

הקלטה נוספת כאן היא ראיון עם ד"ר אבנר קרב, הרופא של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים, המספר על התארגנות פלוגת הרפואה ועל העבודה של הצוותים תחת אש.

להלן הקלטת הלוחמים מקרב תל פאחר:

לחצו על הסרטון והקשיבו לראיונות עם לוחמים מגדוד 12 

עמי שמיר, כתב גלי צה"ל: "מוזר היה לעמוד על הרמה הסורית ולהשקיף על ישובי אצבע הגליל מהצד הסורי. רק כשעמדתי בצד הרמה הבנתי את הרגשתם של הישובים שלנו. מהרמה נראים ישובינו כמונחים ממש על כף היד, וקשה להבין כיצד נכבשה רמה זו. ואולי כשאתה עובר למעלה מעמדה לעמדה, ממוצב למוצב, ורואה את חיילי צה"ל עייפים, חלקם מזוקנים, מרציני מבט ושתקנים במקצת בתום הקרב, רק אז אתה מבין, מבין שאלה עלו על הרמה מול אש תופת, בכוח אמונה אמיתית, בטוחים בצדקת לחימתם, יוכלו לכל מוצב בכל מקום בו יידרש אגרוף של צהל לשיתוק תוקפנות".

אחיק, איך זה לראות את ישראל מהצד הזה?

אחיק [סג"מ אחיקם שפירא, קצין בגולני]: "ובכן, הארץ שלנו ממש יפה ורואים שכדאי היה להילחם על הארץ הזאת על מנת להשקיט את הקינים של הפורעים בישובינו. עכשיו כשאנחנו מסתכלים ואתמול בלילה כשהסתכלנו על הישובים, ראינו שיש על מה להילחם כאן, ואנחנו יודעים שהישובים האלה יוכלו עכשיו לחיות בשלום ולטפח את אדמתם ואת ישובם.

"דבר נוסף שרציתי להזכיר, דבר שהוא מופת לכל צה"ל – עמידה של המפקדים מול אש האויב, גם הראתה שהרבה מהמפקדים נהרגו ראשונים. המפקדים הוכיחו שוב את המופת של צה"ל עם מפקדים בראש והקריאה אחריי".

מרואיין אחר, לא מזוהה: "אני כבר מחכה 20 שנה לראות את הצד המערבי של העמק. אני רואה את קיבוץ דן, מימינו הבניאס שנכבש לפנות בוקר… מימין לשמאל אנחנו רואים קודם כל את קיבוץ דן. את דפנה לא רואים, את נוחיילה רואים מפה. לאחר מכן רואים את הישוב שאר ישוב, רואים את כפר יובל, את מעיין ברוך, את הגושרים, את נקודת האו"ם שמשמאל לתל עזזיאת, את קרית שמונה רואים מפה, את כפר גלעדי, את משגב עם, את מרגליות, את מנרה, את כפר בלום, את עמיר, שמיר ויותר דרומה. רק עכשיו אנחנו רואים איך שהסורים ישבו לנו כל כך הרבה זמן על הראש, וציפיתי 20 שנה עד שאני אראה את האיזור מהצד הזה".

הכתב: "אנחנו כרגע בסוריה, נמצאים על מוצב הנמצא על הר. קצת מוזר לראות את ישראל מהצד השני. אחי, לפני שאנחנו מספרים על כיבושו של מוצב זה, מה אנחנו רואים ממוצב זה?

אחיק: "ובכן, מהמוצב הזה אנחנו רואים לפנינו את חירבת תל עזזיאת הנוראית, ומאחריה את כל האצבע של הגליל העליון, כל הישובים המופגזים, דן, דפנה, שאר ישוב, כל הישובים שהרמה שלטה עליהם בברד של הפגזים ושל האש משך כל השנים".

תל פאחר צופה אל ישובי אצבע הגליל

כתב: "ובכן, עכשיו …הם משותקים לחלוטין. בעקבות ההפגזות שלהם אתמול, עליתם וכבשתם את הרמה, ספר לי את סיפור הכיבוש".

אחיק: "ובכן, החטיבה קיבלה משימה עיקרית בכיבוש הזה, לכבוש את המוצבים החזקים ביותר שהציקו לאצבע של הגליל העליון. בשלב ראשון עלו כוחות החטיבה על תל עזזיאת והיעדים הסמוכים וכבשו אותה בצורה מפוארת למדי, ללא נפגעים. לאחר מכן יחידה נוספת של החטיבה עלתה למוצב שהיה ידוע בחוזקו ובעמדותיו המבוצרות, ושם התנהל קרב כפי שאני שומע מיותר זקנים ממני, אפילו המיתלה לא משתווה לו – תל פאחר".

הכתב: "וזהו המוצב שבו אנו נמצאים – מצוק שבראשו כמה חירבת כאלה, בתים ערבים, ובונקרים, מחפי ראש, תעלות קשר עמוקות, ציוד, נשק. בקיצור, מוצב שאילו היו אומרים לפני ימים מספר שאפשר לכובשו, הרי היו אנשים לועגים".

אחיק: "ובכל זאת, אני רק רוצה לציין את העמידה הנפלאה של חיילי החטיבה בקרב פנים אל פנים מול האויב. חיילי החטיבה ידעו על מה הם נלחמים וידעו למען מה הם מוסרים את חייהם. הכיבוש נעשה כשהכוח רכוב על זחל"מים כשכבר בתחילה נפגעו מספר זחל"מים מאש נ"ט מהמוצב, ולכן נעצר רוב הכוח והיה חייב להמשיך בצורה רגלית. כוחות אויב וצלפים ירו עליו ללא הפסק והכוח לא יכל להרים את הראש. תוך העזה גדולה פרץ הכוח מול העמדות העיקריות של האויב, פרץ לתעלות וביצע קרב מפואר שהביא את הניצחון המיוחל, ואני מקווה את השלום והשלווה לישובים שלנו".

נמצאים לידי גם כמה חיילים, שמך?

– "יצחק הרמן מלוד. השתתפתי בקרב בתור נהג זחל"ם, היה קשה. לא חשבתי, שמעתי לפקודות וביצעתי אותן על הצד הטוב ביותר. הובלת הזחל"ם למקומות… לעזור לחבר'ה להפגיז את כל העסק".

סמל חיים שלמברג [המחלקה המיוחדת גדוד 12]: "אנחנו התקדמנו עם הזחל ולפתע ראינו זחל שנפגע, עצרנו, העמסנו את החיילים שלהם אלינו. לא הספקנו לזוז והתארגנו, לא עוד שהיינו מנותקים מכל הכוחות כבר, התארגנו להגנה. יותר מאוחר רגלית עליתי על היעד ובשלבי הסיום הצטרפנו ללחימה. היה קרב קשה, אבל ניצחנו, וניצחון גדול לדעתי".

הקטע הבא – דברים שחוזרים על עצמם

[אחי איך זה לראות את ישראל מהצד הזה? אחי: ובכן, הארץ שלנו ממש יפה ורואים שכדאי היה להילחם על הארץ…]

הכתב עמי שמיר: "אנחנו התקדמנו בינתיים לצד המערבי של המוצב של תל פאחר, ואנחנו משקיפים כרגע על ישראל, רואים את בריכות המים. רואים ממש קו תחום בין הירק הכהה של הגידולים ובתים קטנים ולבנים, לבין הצד הסורי החשוף יותר, שיש עליו רק עשב של תחילת קיץ. מרחוק רואים את קרית שמונה וחצור הגלילית, ולמעלה על הרמה את נבי יושע ואת מנרה.

"אם נביט יותר ימינה לצד צפון אנחנו רואים מכאן את הבניאס ואת תל חמרה, שאף היא נכבשה על-ידי כוחותינו. מוזר לי לעמוד כאן ולהביט על ישראל מהצד השני, בייחוד בתוך מתחם כזה שנראה מתחם שאי אפשר לכבוש אותו – גדרות גדרות גדרות. כמה גדרות היו בערך עד ליעד?".

גדרות גדרות גדרות. מבט ממעל על בונקר החוץ של החלק הדרומי בתל פאחר בצלו של העץ. מעליו כיפת היעד הצפוני [לחצו להגדלה]

אחיק: "עד ליעד היו שלוש גדרות, אבל לא זה היה הגורם שהפריע, אלא נשק נ"טי שהיה מוצב בדיוק אל מול הדרך וירה בזחל"מים באין מפריע. כוחותינו היו כמעט ללא מחסה וגילו תושיה רבה ונכונות והקרבה, ברגע שקפצו מהזחל"מים הסתערו על היעד בצורה רגלית".

נהג זחל"ם, יודילוביץ' מרקו מחיפה: "זה היה קרב קשה מאוד, אני מבסוט שאני יכול להגיד את זה עכשיו אחרי שהתגברנו עליו. הייתי בין הזחל"מים הראשונים שעלינו עד הסוף וכבשנו את היעד והרגנו עד האדם האחרון של האויב".

היו הרבה שבויים?

"היו כ-25 שבויים ביד שלנו. היה קשה מאוד לעלות תחת הפגזה סורית קשה מאוד, הרבה זחל"מים נתקעו, הצטרכתי להחליף מזחל"ם לזחל"ם, לאחר שזחל"מים נוספים נפגעו, ובכל זאת עלינו על היעד עד הסוף".

הכתב: "ובכן, תל פאחר בידינו. למטה מתחתינו כבר בשטח הסורי אנחנו יכולים לראות זחלים וטנקים וחיילים שלנו המתארגנים ומתקנים רכב שנפגע, אוכלים, מתקנים רכב ומתכוננים לתזוזה הלאה.

"אנחנו מטיילים, אם אפשר לקרוא לזה בשלב זה, זה כבר טיול ביעד, הרבה הרבה אבנים, הרבה מצדיות, תעלות עמוקות, ועושה רושם של כמה קווים".

אחיק – מתאר את המראה: "ובכן, היעד הוא יעד מבוצר קיפודי, לפי השיטה הסורית הנהוגה, יעד מבוצר בתעלות עמוקות, מצדיות מבטון מזוין, והיעד עצמו מורכב משלושה יעדים – יעד עיקרי ושני יעדי משנה, שעל כל אחד מהם הצטרכנו להילחם קשות. היעד שולט על דרכי גישה, מוקף בגדרות ומיקושים, והלחימה עליו אני מוכרח לציין היתה גבורה עילאית. פני השטח: שטח מסולע, אבנים בכל עבר, כמעט שאין שיחים, חשוף לגמרי, רואים בו שני קווי עמדות – קו אחד של תעלה המקיפה אותו וממנה יוצאות עמדות ומצדיות, וקו שני של בונקרים ששולט על התעלה הזאת ועל כל השטח. נוסף על זה יש לנו בעומק היעד מחסני תחמושת ומגורי חיילים וקצינים, בהם מצאנו תחמושת רבה וחפצים אישיים של החיילים שישבו במוצב הזה".

מראיין: "מצד דרום יש איזה חירבה. מה זה שם?" [צ"ל מצד צפון].

אחיק: "החירבה הזו התקילה אותנו בציר הגישה שלנו הנה, וממנה נורו שני פגזים שפגעו בכוח שלנו. לאחר שירינו אש חזקה לעבר החירבה, היא חדלה מלירות ויכולנו לנוע ביתר שקט אל היעד שלנו. החירבה הזאת נקראת עין סידה".

צילום מחירבת סודה כלפי תל פאחר – קבוצת העצים שמדרום-מזרח [צילום: דני ביזר]

להקלטת החיילים שנלחמו בתל פאחר השתרבב אורי דסברג [מראיין יחזקאל המאירי]. לא ברור אם השתתף בקרב. ייתכן שהוקלט בעת שחזור הקרב על תל פאחר, או מתחקיר שביצעה החטיבה מספר ימים לאחר מכן. הוא מספר: "הייתי קצת קרוב לעניינים כי הייתי בתנועת הנוער בני עקיבא, שקצת התחנכה על ברכי גוש עציון בכלל ועל הל"ה בפרט. לומר לך את האמת, אני יותר מרגיש שאני הולך על ארץ ישראל מאשר אני הולך בנתיב הל"ה, הייתי מרגיש אותו דבר על שטח של ישראל השלמה".

גרשפלד: ראיתי שאם אני אשאר לשכב יבואו להרוג אותי, וממש חיכיתי למוות

העדות הבאה היא של רב"ט יעקב גרשפלד מפלוגה א', שהיה בכוח ורדי שכבש את החלק הדרומי של תל פאחר. גרשפלד זכה לעיטור המופת על לחימתו. דבריו בהקלטה מתחילים מדקה 14:54.

גרשפלד ב-1967

"שמי גרשפלד יעקב, הכינוי גרי, סמל. בתל פאחר לחמתי בכוח של ורדי. מה שהיה שם זה כשהזחל"מים נפגעו ניתנה פקודה להמשיך להילחם, לעלות ברגל. עלינו ברגל דרך ואדי. חבר שנפל נשכב על הגדרות, עברו אותו, נכנסנו לתעלות, התחלנו להילחם, הייתי בראש הגששים, הייתי ראשון, טיהרתי ומשכתי כל הזמן קדימה, טיהרתי לבד כמה בונקרים ומשכתי כל הזמן קדימה וקדימה.

"כשגמרנו את התעלות הגענו לסככה. המ"פ נתן פקודה לטהר את הסככה וכוח של שישה איש בפיקוד קצין התפרס ונכנס לטהר את הסככה. כשהגענו ממש לסככה חטפנו אש חזקה מאוד ומכוונת מהגב. סמל שהיה לידי נפצע, חבשתי אותו ומאוחר יותר הוא חטף כדור בראש ונפל. נשאר הכוח שלי, כולל הקצין, נפצעו שלושה חיילים קשה. המ"מ שלי שחטף צרור בשתי ידיו קפץ לעמדה וקרא לי לעמדה הזאת. תפסתי מחסה עם המ"מ ועוד חייל והתחלנו להשיב אש. כמעט ולא נותר לנו תחמושת. ראינו שאנחנו חייבים לחלץ אחד את השני מהעמדה הזאת. חיפינו, המ"מ יצא, החייל יצא וחטף כדור, ראיתי שיורים וקצת מסוכן, נשארתי לשכב ולבסוף ראיתי שממש אם אני אשאר לשכב שם יבואו להרוג אותי. וממש חיכיתי למוות. אם היה לי קצת מצב רוח, אז הייתי עושה טוטו מאיזה צד הוא יבוא.

תל פאחר 2014. יעקב גרשפלד בין המ"פ אהרון ורדי [מימין] למ"מ דני ביזר

"בסופו של דבר ראיתי שאני מוכרח לצאת, לנסות לפחות את הצ'אנס הזה. יצאתי למדרון אחורי ולמזלי לא פגע בי שום כדור. רצתי בתעלה, הרגתי חייל, לקחתי לו את הנשק, כך שהייתי מבוטח מבעיית נשק ותחמושת. ירדתי למטה בתעלה, ירדתי לוואדי וחזרתי לכוח שלנו. שם המשכתי לעזור עד כמה שיכולתי. בינתיים כוח של הסיירת וזחל"מים שהתארגנו עלו באיגוף שמאלי עמוק, עלו על היעד מלמעלה, התחילו לרתק ובסיוע כוחות נוספים ורבים עלו מלמעלה וטיהרו את התעלות. הטיהור הושלם בערך בשעה שש".

כשהגיעו החבר'ה מלמעלה וברגע שנפגשתם והיעד הצפוני והדרומי התאחדו, מה חשבת?

"מה חשבתי? סך הכל זה היה נעים מאוד. זו היתה הרגשה שעשינו משהו רציני ומשהו חזק, ומצד שני משהו שעלה בהרבה הרבה דם ובהרבה הרבה חברים טובים ויקרים שנפלו, ונאמר את האמת – הצער תפס את המקום הכי חשוב, תפס את מקום הגאווה והכבוד שבאו לאחר מכן".

חמאווי: לא עברו מספר שניות והמג"ד נפטר, אני ממש כמעט והשתגעתי

העדות הבאה היא של רב"ט יצחק חמאווי מפלוגה א', שהיה בכוח אלכס קרינסקי.

עדות אחת בקולו של חמאווי פרסמנו כאן בספטמבר 2016, והיא מראיון של מספר קצינים וחיילי החטיבה שקיים חיים יבין ב-1967.

כעת זהו שידור אחר של חמאווי. בסרטון – החל מדקה 18:17:

יצחק חמאווי

"ירדנו כולנו מהזחל"מים, פיצלנו את הכוחות. אני לקחתי זוויל של בזוקה כשמ"כ אחר, פנקס משה, לקח את הבזוקה עצמה. ורדי אסף סביבו את כל הכוח ועשה איגוף ימני, בא מכיוון דרום ליעד. אני הלכתי עם סרן אלכס, ג'ינג'י, עם פנקס שהלך עם הבזוקה ועם רץ המג"ד, מ"כ נוסף, והתקדמנו לעבר היעד מצד מערב. פה ושם הצטרפו אלינו מספר חיילים.

"כשהיינו ממש לרגלי היעד התפוצצו על ידינו שני פגזים, אחד אני זוכר התפוצץ שלושה מטר על ידי, משמאל, שני חיילים נפגעו. בכל זאת המשכנו להתקדם וטיפסנו את כל העלייה. הגענו לגדרות תיל, בלי להסס הרבה עברנו אותם, אחד עזר לשני, לא היה זמן להישכב על הגדרות כי אפילו אם היינו נשכבים אז הם היו ברוחב של שני מטר, אז עברנו אותן, פשוט דורכים ועוברים, מרימים רגל ועוברים.

"אינני יודע אם זה היה ממוקש השטח או לא, בכל אופן לא נתקלנו במוקשים, גם לא חשבנו על כך. עברנו את הגדרות, נתקלנו בבונקר שירה כל הזמן אש. סרן אלכס זרק לתוכו רימון, ולא היה מאיפה להיכנס כדי לטהר את התעלה, אני חושב שהרימון הספיק. עלינו למעלה, הגענו לתוך תעלה. סרן אלכס עבר את התעלה והמשיך למעלה, נכנסנו, אני פנקס ורץ מג"ד, טיהרנו אותה, אחרי כעשרה או 15 מטר יצאנו ממנה, הגענו בדיוק למרכז היעד המערבי. היו שם שתי בליטות של בונקרים, אחת מימין אחת משמאל. סרן אלכס השאיר אותי לרתק לעבר צפון. הוא לקח את שני המ"כים, רץ מג"ד ופנקס, ונע איתם באיגוף ימני לתוך התעלות. תחילה הוא טיהר את התעלות מבחוץ, הוא נעמד בחוץ וירה לתוך התעלות מלמעלה, הוא לא נכנס לתוך התעלות, הוא ירה פשוט מתוך התעלות פנימה. הוא נעלם מהעיניים שלי ונשארתי עם סגן ושלושה חיילים. מיד נפצעו חייל והסגן.

"לא היתה ברירה, הייתי מוכרח לטפל בהם. טיפלתי בסגן והחייל השני נפגע בבטן. מאחר והיה על ידי חייל נוסף, שלחתי אותו לטפל, לחבוש בפצוע בבטן, הוא רץ, בדרך הוא נפגע מאש צלפים שנפתחה עלינו מצפון, נפגע ברגל ונשכב, נוצר מצב כזה שנותרנו למעלה אני וחייל נוסף, במרכז היעד, כשחיילים סורים צולפים עלינו מכיוון צפון. יריתי כל הזמן, ברווחי זמן של כמה שניות הייתי יורה צרורות. תחמושת בהתחלה לא היתה חסרה לי כי לקחתי מהסגן ההוא ומהחייל, היו לי ככה איזה 12 מחסניות, בסוף נותרתי עם שתי מחסניות, אחת כמעט מרוקנת. ואז בא המג"ד.

יצחק חמאווי בתל פאחר, 2014

"הוא בא בדיוק מאותו כיוון שבו אני עליתי. הוא ירה, ומיד צעקתי לעברו שיש כוח ישראלי על היעד. הוא היה מרוצה וקרא לי אליו. ניגשנו שנינו וקפצנו לתוך תעלה, אני והמג"ד, נכנסנו לתוך בונקר וטיהרתי אותו, והגענו לתוך תעלה ארוכה, ישרה, בדרך כלל התעלות שלהם בזיגזגים, זו היתה תעלה באורך של 15 מטר. בקצה התעלה עמד חייל סורי, המגד ירה לעברו, החייל הסורי נעלם, אני חשבתי שהוא נפגע.

"יצאנו מתוך התעלה, המג"ד קודם ואני אחריו, המג"ד הספיק לעבור בקושי חמישה מטר כשהוא נפל ישר על פניו. אני חשבתי שהוא נפגע מכיוון צפון. רצתי לעברו והפכתיו על הגב, הבאתי אותו למסתור, לבליטה. לא עברו מספר שניות והוא נפטר. אני ממש כמעט והשתגעתי. זה איזור שטוח כמעט בצד המערבי, יש את שתי הבליטות, ובין שתי הבליטות יש שטח חשוף, המג"ד נהרג בדיוק בשטח החשוף, הוא עבר את הבליטה הימנית והוא היה חשוף לצליפות הסורים מצפון. שעמדו ליד הצפוני. אני חשבתי שהוא נפגע משם.

"קפצתי מיד אחריו וצעקתי בקול נרגש – המג"ד המג"ד, נפגעת. אתמול כשביקרתי פצוע ברגל הוא הזכיר לי את זה גם כן, הוא זוכר טוב מאוד מה קרה. נפגעת? ניסיתי להושיט עזרה, רציתי לחבוש אותו, אבל הוא גסס מיד, נדם".

לחצו על תמונת היוטיוב והאזינו לקולות רופא חטיבת גולני וצוות אנשי הרפואה

עמי שמיר מגלי צה"ל שידר גם מאמבולנס צבאי שעלה לרמה הסורית והתמקם במחנה הסורי בבניאס. שמיר חלק שבחים לניקיון הרכב. הנהג חיים שניידר מבני ברק מספר על פינוי הפצועים: "נכנסים תחת האש ומוציאים אותם". סיפר שנהג קודם לכן בג'נין וכעת הוא מצורף לכוח העולה לרמת הגולן. מספר שהוא נוסע בזהירות ולאט כי צריך לשמור על הפצוע.

באותו אמבולנס נמצא איש מילואים – צבי זילברשטיין מחולון שמספר: "אני אלונקאי, צריך להרים את האלונקה, שומר על הפצוע ומביא אותו למקום איסוף".

לשאלת הכתב על פינוי פצועים תחת אש, השיב: "לא עברתי [תחת אש], אלא העברתי מתחנת איסוף הלאה. התפקיד קצת קשה, התרגשות, אבל אחרי 4-3 פגזים מתרגלים וממשיכים. כל אחד נתן כתף וזה דפק בסדר".

הכתב פנה כעת למפקד פלוגת רפואה 489, רופא חטיבת גולני, סגן ד"ר אבנר קרב [בסרטון – מ-4:10 דקה]: "החטיבה עלתה ממוכנת. עד פתיחת הצירים לא ניתן היה להעלות שום רכב פינוי, והפינוי נעשה בעזרת זחל"מי פינוי שצורפו לכוחות הלוחמים. אנחנו סיכמנו על נקודות ריכוז רכב, העלינו רכבי 4 על 4 עד לנקודה שבה יכולנו להתקדם וציפינו לזחל"מי הפינוי. ברגע שהצירים נפתחו דחפנו את הרכב 4 על 4 לקראת הכוחות הלוחמים ונהגי הפינוי עשו בלילה מאמץ עליון על מנת למשוך את הנפגעים ולהביא אותם לפלוגה החטיבתית".

הכתב מעוניין לשמוע סיפורים על מעללי אנשי חר"פ שפינו נפגעים תחת אש: "אנשים עבדו בתנאי לילה, בתנאים קשים ביותר, האש נמשכה כל הזמן, נהגים היו תחת הפגזות, המשיכו בנסיעה, חירפו נפשם להזרים את הנפגעים ולהביאם במהירות מקסימלית לפלוגה לטיפול".

קרב מספר על אנשי החר"פ: "הצוות הוא ותיק. יש בפלוגה אנשים שנמצאים כבר 17 שנים, משובצים לתפקידם, כמו רופאים ותיקים ומנוסים האחראים על מחלקות מיון והלם. האנשים השתתפו במבצע סיני ובפעולות תגמול. בדרך כלל האנשים מתאמנים מדי פעם, וגם השנה היינו מיועדים להתאמן, אם כי יצא לנו שלא הגענו ליותר משלבי תכנון לגבי תוכנית האימונים, נקראנו בדחיפות, תרגלנו קצת בבסיס ומיד נקראנו להתקדם לכיוון החזית".

איך משתלט רופא צעיר כמוך על פלוגה שכזאת? "אני משמש בתפקיד סך הכל כשלושה חודשים, לאחר כשנה ששימשתי רופא גדודי. התמניתי למפקד הפח"ח, לא הכרתי את האנשים, נאמר לי שזה צוות מגובש, צוות מעולה. היו לי מספר ימים להכיר את האנשים ולארגן את הציוד, לתרגל את האנשים ומיד הוכנסנו לפעולה".

הכתב: הרעש הנשמע ברקע הוא רכב העולה במעלה הבניאס. אנחנו נמצאים במחנה הבניאס עם פלוגת הרפואה של גולני בדרכנו לקונייטרה. כיצד בוצעה העבודה בפלוגה במשך הקרב?

ד"ר אבנר קרב (כורע משמאל) עם אנשי חר"פ גולני

ד"ר קרב: "הפלוגה מאורגנת משלוש פלגות, כל פלגה בנויה ממיון והלם. אנחנו הגענו לשטח, פרסנו שתי מחלקות מיון ושתי מחלקות הלם, קיבלנו רכב בשפע, כולל שירותי רפואה אזרחיים, כולל מגן דוד אדום, ויכולנו בקלות רבה לפנות את כל הנפגעים שלנו".

הרופא סיפר על שיטות הטיפול הראשוני בנפגעים כדי שיגיעו במצב אידיאלי משדה הקרב לבית חולים שדה: "מקפידים על רמה מקצועית גבוהה של חבישות וקיבועים, מנסים לשפר את דרכי הפינוי של הפצוע, משתדלים להקל על הפצועים כמה שיותר, והפינוי שביצענו לפצועים היה בתנאים הטובים ביותר".

ד"ר קרב

"תוך כדי החיים שלי בגולני הכרתי את החיילים ואת אומץ לבם, אבל לגבי מה שקרה בתקופה הזאת ממש אין מילים בפי לתאר את אומץ הלב האישי של כל חייל, אשר דבקותו במשימה הפתיעה את כל הגורמים. החיילים הלכו אחרי המפקדים בהתלהבות. בלהט הקרב ראית את החייל פועל ממש בגבורה אישית… הדבקות במשימה היתה עד כדי כך שהחייל הפשוט, האפור של גולני, ששבועות על שבועות מבצע עבודה אפורה ביותר, ראית פה ביצוע יוצא מן הכלל של הדברים שלמד בגולני וראית הקרבה".

על פעולות אנשי הפח"ח בחילוץ תחת אש: "אני מעוניין לציין את גבורתם האישית של הנהגים שלנו, שתחת אש מרגמות 120 לא היססו אף דקה להיכנס לתוך החזית ולמשוך כמה שיותר את הנפגעים. גילויי גבורה מסוג זה בהחלט ראויים לציון".

רמי לחובר, צלם צבאי: "אציין בייחוד את גבורתם של האנשים שהיו עם הכוחות שנעו לקו הראשון, משכו נפגעים ממקומות שהיחידות העיקריות עוד לא הגיעו שלמעשה פינו צירים עיקריים במעלה הרמה. זכור לי מקרה קונקרטי שבה נתקלו כוחות שריון שלנו בעמדות מוסוות היטב של האויב ועל מנת לסייע ליחידה העיקרית היה עליהם לפנות את הכוח, זה נעשה בעזרת הסתערות אם כי לאורך הצירים ברמה הדבר בלתי ייתכן מבחינה טקטקית. כתוצאה מגבורה והקרבה אישית של אנשים הצליחו מספר טנקים להשמיד את יחידות נ"ט של האויב ועל ידי כך פינו את הרמה לכוחותינו שהגיעו מיד למקום".

הכתב מסכם את חלקם של אנשי הרפואה: "חובשים, רופאים, נהגים, אנשי חיל רפואה, לכאורה ג'ובניקים של עורף פה בחזית, ולמעשה אנשים הולכים קדימה ומחלצים תחת אש, תחת פגזים. אנשים שיודעים שחייל שקורא 'חובש' הוא יכול לסמוך על כך שחובש יהיה במקום. חייל ההולך קדימה מתוך ידיעה ברורה שברגע שייפגע, אם ייפגע חס ושלום, יהיה מי שיפנה אותו, יהיה מי שיטפל בו, יהיה מי שידאג להעבירו לעורף, לנסות ולדאוג שיגיע לעורף במצב הטוב ביותר, שיקבל את הטיפול המקסימלי תוך חירוף נפש לפעמים, הוא יודע שיש על מי לסמוך – על אנשי חיל הרפואה".

—————————-

19 מחשבות על “"רואים שהיה כדאי להילחם"

  1. "אחי: "ובכן, החטיבה קיבלה משימה עיקרית בכיבוש הזה, לכבוש את המוצבים החזקים ביותר שהציקו לאצבע של הגליל העליון. בשלב ראשון עלו כוחות החטיבה על תל עזזיאת והיעדים הסמוכים וכבשו אותה בצורה מפוארת למדי, ללא נפגעים. לאחר מכן יחידה נוספת של החטיבה עלתה למוצב שהיה ידוע בחוזקו ובעמדותיו המבוצרות, ושם התנהל קרב כפי שאני שומע מיותר זקנים ממני, אפילו המיתלה לא משתווה לו – תל פאחר"."
    כמובן שסדר האירועים אינו נכון, קודם תל פאחר ואח"כ תל עזזיאת.

    • נכון, אבל נראה שאחיק התכוון לסדר כיבוש היעדים, המילים שלו לא מדויקות אבל אולי זאת היתה כוונתו.

  2. "אחי: "החירבה הזו התקילה אותנו בציר הגישה שלנו הנה, וממנה נורו שני פגזים שפגעו בכוח שלנו. לאחר שירינו אש חזקה לעבר החירבה, היא חדלה מלירות ויכולנו לנוע ביתר שקט אל היעד שלנו. החירבה הזאת נקראת עין סידה"."
    קשה להבין מהיכן הוא לקח 2 פגזים?
    הבה ונספור:
    1. פגז לזחל"ם שמיל
    2. פגז לזחל"ם מ"פ שריון \ דרימר
    3. פגז לזחל"ם דני
    4. פגז לטנק ברוש
    5. פגז לטנק מ"פ
    5. פגז לזחל"ם צוק
    זה מה שידוע לי ויתכן ונפגעו זחל"מים נוספים שאינני יודע עליהם.
    למשל זחל המרגמה של השריון נפגע ורק לאחר מכן התפוצץ ואין מידע אם מפגז ארטילרי או מטנק.

  3. יצוין שהרופא ד"ר אבנר קרב נפטר מסרטן לפני כחמש שנים בגיל 71. בששת הימים היה רופא צעיר באמצע שנות ה-20 לחייו נשוי מזה שנתיים לנורית. קודם לתפקידו כרופא החטיבה שימש רופא גדוד 12 והוחלף בסוף חודש מרץ 1967 ע"י ד"ר ישראל הורנר.

  4. לדעתי אחיק מדבר על עין אדיסה ולא על חירבת סודה.

    אותו כוח שתוקף את הזחלמים ,כוח המקבל אש מן המרגמה שבידי ומהמקלע של דרימר ומוכרע בסוף על ידי טנק שלנו.

    • ישראל, יש מצב שאתה צודק. הכתב שואל מה זו החירבה מצד דרום, חשבתי שהוא קצת התבלבל בכיוונים [חירבת סודה נמצאת מצפון-מערב לפאחר], ואחיק במקום לומר סודה אמר סידה.

      מצד שני לא ידוע שמעין א-דייסה נורו שני פגזים שפגעו בכוח, לכל היותר דובר על ירי נק"ל.

  5. הוא לא יודע בדיוק מה נורה מהיכן

    גם אנחנו חשבנו מכיוון תל עזזיאת בורג' בביל וכו' עד שבא המחקר בבלוג והראה לפחות לגבי הזחל"מ של דרימר מהיכן הוא נפגע.

    מעמידה על תל פאחר אתה לא רואה כלום בחירבת סודה אבל נאמר שם על ידי הכתב

    מה אלה החירבות מצד שמאל , ומוסיף מדרום. וזה מתאים לעין אדיסה.

    • אכן, ברור שמדובר על עין א דיסה, ולא על חירבת סודה. אמנם, לא פגזים נורו משם, ואכן – כדבריך ישראל: " הוא לא יודע בדיוק מה נורה מהיכן" – לא בטוח שיש לסמוך על הידיעות שבפי הדובר בכתבה. לדוגמה, דבריו (בדקה 6:17) "כשכבר בתחילה נפגעו זחל"מים מאש ישירה ע"י פגזי נ"ט מהמוצב, ולכן נעצר רוב הכוח והיה חייב להמשיך את המבצע בצורה רגלית" – אינם תואמים לעדויות אחרות (שרק לאורן אפשר להבין את החלטת המג"ד להמשיך צפונה) המספרות כי בתחילה דמם המוצב המדובר, תל-פאחר, ולא נורתה ממנו כל אש.

  6. בתמליל: "אנחנו התקדמנו עם הזחל ולפתע ראינו זחל שנפגע, עצרנו ממש את החיילים… לא הספקנו לזוז, והתארגנו להגנה."

    בהקלטה (דקה 7:46): "עצרנו, העמסנו את החיילים שלהם אלינו. לא הספקנו לזוז והתארגנו, לא עוד שהיינו מנותקים מכל הכוחות כבר, התארגנו להגנה".

    • הדובר חיים שלמברג שהיה מפקד הזחל"מ של מ"פ השריון / דרימר.

      דבריו אינם זהים לזיכרון שלי. לא אספנו חיילים

      ראשית בזחל"מ עשרה לוחמים, לאן תכניס אחרים?

      שנית הזחל"מ שנפגע לפנינו היה של שמיל ממנו ירדו חיילים, כולל שמיל חלף זמן קצר

      ובום הזחל"מ שלנו נפגע

      ממנו קפצו חיילי הזחל"מ מדופן שמאל וירדו מן התוואי למסתור מערבה לתוואי ההטיה.

      מאז נעלמו מעיני.

  7. "סמל שהיה לידי נפצע, חבשתי אותו ומאוחר יותר הוא חטף כדור בראש ונפל." – אינני זוכר עדות נוספת כזו על חבישתו של רוזנבלום ע"י גרשפלד (וראו בפוסט מס' 103 שמוראד טיפל ברוזנבלום וניסה לעשות לו חוסם עורקים, ואילו גרשפלד חבש את ידיו הפצועות של מוראד).

    חידוש יש גם בדבריו "ירדתי לוואדי וחזרתי לכוח שלנו. שם המשכתי לעזור עד כמה שיכולתי." (לכאורה, כוונתו לוואדי הדרומי, ולא לזה שבין התילים, שבו היה אמור לפגוש בכוח דני ופצועיו).

    • אכן, חידוש בדברי גרי. אנחנו מכירים את הסיפור של מוראד שסיפר שהוא זה שהגיע לדב וטיפל בו, פוצץ לו שלפוחית בזרוע ואח"כ עשה לו חוסם עורקים ואז העמיס אותו על עצמו וניסה בזחילה על הגב לחלץ את שניהם תחת האש, ובשלב זה נפגע דב בראשו ונהרג.

  8. בתמליל: "אחד אני זוכר התפוצץ שלושה מטר על ידי". בהקלטה: "אחד אני זוכר, זרחן אדום, שהתפוצץ כשלושה מטר מעל ידי".

    "הוא בא בדיוק מאותו כיוון שבו אני עליתי" – הכוונה, שהגיע מלמטה ממרגלותיו המערביים של התל (אם כי הופעת המג"ד על תל הייתה מהפינה הדרומית-מערבית, בעוד כוח אלכס עלה מהמרכז, דרך הבונקר הקדמי).

  9. מי זה "רמי לחובר, צלם צבאי", שמוזכר בפסקה האחרונה? הוא מעיד שהיה בקו הראשון, עם כוחות שיריון שנעו לתוך הרמה. אולי כדאי לנסות לאתר אותו (או את משפחתו…), ולברר האם נותרו בארכיונו תצלומים או פילמים שלא התפרסמו עד היום.

    • ניסיתי בעבר לאתר אותו. כמה מתמונותיו שמצאתי במקומות שונים התפרסמו כאן בנעמוש.
      להערכתי יש אפשרות שהצטרף לכוחות חטיבה 45 בבוקר ה-10 ביוני. מצורף צילום מצוין של לחובר מזעורה.

  10. הי שמואל'ק,

    באחד הפוסטים הקודמים שאלת אותי באם נתקלתי בחייל סורי כאשר טיהרתי ביחד עם המג"ד את התעלה שקפצנו לתוכה.
    מאחר ולא כל כך הייתי בטוח, הרי שהקלטה זו באה לתת תשובה, ולו חלקית:

    בקטע של ההסתערות אני מציין: "עלינו למעלה, הגענו לתוך תעלה. סרן אלכס עבר את התעלה והמשיך למעלה, נכנסנו, אני פנקס ורץ מג"ד, טיהרנו אותה, אחרי כעשרה או 15 מטר יצאנו ממנה, הגענו בדיוק למרכז היעד המערבי."

    ובהמשך, בקטע הטיהור עם המג"ד אני מתאר:"הוא היה מרוצה וקרא לי אליו. ניגשנו שנינו וקפצנו לתוך תעלה, אני והמג"ד, נכנסנו לתוך בונקר וטיהרתי אותו, והגענו לתוך תעלה ארוכה, ישרה,…."

    בעגה הצבאית, המילה טיהור הינה מילה מכובסת לפגיעה באוייב.

    הריאיון בוצע לדעתי כשבועיים שלושה אחרי המלחמה מהטעמים הבאים:
    1. גרשפלד מציין שהוא סמל. מאחר והוא היה בן מחזור שלי, במלחמה הוא היה רב"ט, וכאות הערכה לפועלנו, הועלינו שנינו לדרגת סמל, כשבועיים לאחריה.
    2. בסיום דבריי אני מספר כי יום קודם לכן ביקרתי את גינזבורג בבית החולים. החופשה הראשונה שלי לאחר המלחמה התקיימה כשלושה שבועות לאחריה..

    הסיפור אגב, תואם את מה שאני אומר תמיד, למעט החלק של חילוץ הכח של דני, פעולה שלא יחסתי לה משמעות מיוחדת כל השנים.
    איזי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s