עדות קמ"ן חט' 8

עדותו של קמ"ן חטיבה 8 רס"ן אביעזר יערי: "במהרה התברר שהציר לא ציר והדרך לא דרך, ושהטנקים באופן טבעי, בייחוד מאחר שבירו נעצר מהפיקוד, משכו הלאה בדרך שהובילה למוצב שנקרא עוקדה לכפר סיר א-דיב, בעוד שבתוכנית המקורית היו צריכים לפנות צפון מזרחה אחרי נעמוש, הרבה לפני המוצב" * יערי מתאר את שלבי הלחימה ותנועת החטיבה עד להשתלטות על קונייטרה ומחנותיה בשבת ה-10 ביוני 1967

אביעזר יערי [משמאל] עם אלברט מנדלר ב-1968. שניהם כבר התקדמו בדרגה מאז מלחמת ששת הימים שנה קודם לכן

את גרסתו של רס"ן אביעזר יערי [לימים אלוף] לקרבות חטיבה 8 בכיבוש הרמה הסורית ניתן למצוא בספרו "בדרך ממרחביה", כמו גם בראיון שהתפרסם כאן עמו "עשר דקות של שקט" בחודש יולי 2014. המסמך המתפרסם בפוסט זה הוא עדות מפורטת של יערי, שכנראה ניתנה לגורם מחלקת היסטוריה מפיקוד צפון.

לעדות זו אין תאריך מדויק, אולם ייתכן מאוד שהיא נמסרה מיד אחרי מלחמת ששת הימים. אפשר ללמוד זאת מהתייחסות לרפי מוקדי, מ"פ הסיור, שעליו נכתב בסוגריים "ומאז הוא נעדר". הערה זו נאמרה כנראה כהערת אגב מפיו של יערי. גופתו של מוקדי נמצאה ב-17 ביוני 1967, שמונה ימים לאחר הקרב.

קמ"ן חטיבה 8 מספר על הרגעים שבהם התברר כי החטיבה סטתה מהיעד המתוכנן, מפרט את פעולות החפ"ק והמח"ט מנדלר ומשמיע ביקורת נוקבת כלפי התנהלות גדוד הטנקים 377 והמג"ד סא"ל אמנון חינסקי [נשאיר לקוראים לשפוט בתגובותיהם האם ביקורתו של יערי מוצדקת או לא].

רס"ן יערי מרחיב את דבריו גם לגבי פעילות החטיבה בגזרת קונייטרה מיד לאחר שנתפסה בשבת בצהריים 10 ביוני, מתאר את הגעתם של מפקדים בכירים בהליקופטר ואת ה"לחיים" שהרימו אלוף הפיקוד דוד אלעזר וסגן הרמטכ"ל חיים בר-לב ברגעים שבהם התבררו מימדי ניצחון הבזק הסוחף על הצבא הסורי.

מקור: ארכיון צה"ל. בכחול – הערות הבלוג להתמצאות קלה.

עדות הקמ"ן רס"ן אביעזר יערי

הטנקים הראשונים של בירו הגיעו ב-10:15 לערך. בין 11:30 ל-12:00 היה החפ"ק בגבעת האם כשהסביבה מופגזת ומטווחת היטב.

הבעיה היתה לדחוף קדימה את הטנקים שנעצרו מחמת ההפגזות או חיפוש התוואי אל עבר הקו הירוק. הם היו במצב לא נוח מכיוון שנקודת העצירה שלהם היתה בדיוק במרכז ההפגזות. מפקד החטיבה כשראה את המצב הזה שלח אותי ברגל קדימה ונתתי פקודה בשמו בצעקות מן הקרקע לטנקיסטים לזוז למעלה. הם אומנם זזו, ואז יצא החפ"ק בעקבותיהם, וכך החפ"ק שהיה מתוכנן לעצור בגבעת האם יצא עם הטנקים מעבר לקו הירוק ודרך הפטרולים.

הסיבות היו:

  1. הידיעה שבירו נפצע ושצריך להיות במקום עם הטנקים.
  2. גבעת האם היתה מטווחת ומכוסה פיצוצים ועשן, לא היתה יעילה כמקום לחפ"ק.

המח"ט נתן לחפ"ק את ההוראה להתקדם מיד כשנתפנה הציר מהכוחות של בירו ושל רפי שיצא עם חלק מיחידת הסיור קדימה.

כשנודע שבירו נפצע נמסר לרפי לקבל את הפיקוד.

עלינו ועברנו את הקו הירוק ובעקבות הטנקים נסענו בעלייה בציר שסימנו, עד שהגענו למוצב נעמוש שהיה בשלב שבו הטנקים שטפו אותו והחיילים הסורים כבר החלו להיכנע.

לא חיכינו שם הרבה זמן ועלינו על דרך המוצבים ונסענו בעקבות הטנקים לפקח על פריצתם בציר זעורה.

במהרה התברר שהציר לא ציר והדרך לא דרך, ושהטנקים באופן טבעי, בייחוד מאחר שבירו נעצר מהפיקוד, משכו הלאה בדרך שהובילה למוצב שנקרא עוקדה לכפר סיר א-דיב, בעוד שבתוכנית המקורית היו צריכים לפנות צפון מזרחה אחרי נעמוש, הרבה לפני המוצב.

על העוקדה היתה לחימה, אך לא קשה במיוחד. בכניסה לסיר א-דיב, בעלייה לקלע ומוצביה התנהל קרב השריון העיקרי כשהטנקים שלנו מנסים לעלות מול מערך עיקרי של נ"ט ומוצבים, כשהמג"ד פצוע ופונה לאחור בג'יפ וכשהמחליף שלו לקח את הפיקוד ונעלם (ומאז הוא נעדר).

הפינוי של בירו לאחור למרות שהוא נפגע רק בלסת וקצת בצלע, אך הפינוי שלו לאחור כשהוא שטוף דם השפיע לרעה על כמה אנשים.

למרות שגדוד טנקים לחם במפוזר ובלי פיקוד (הפיקוד עבר לנתי) ולמרות האבידות הקשות שלהם בקלקולים, היעצרויות וטנקים שרופים, למרות שהם לא הלכו בציר שנקבע מראש ולמרות שאל המפגש בערב בקלע הגיעו רק שני טנקים, של נתי ושל אפי, השטח שהם תפסו אותו בסופו של חשבון, ההתגברות על מוצבי קלע, היו בעלי חשיבות טקטית ממדרגה ראשונה בקרב ההבקעה.

נתי דיווח בשקט אחורה במשך כל הזמן. למעשה, אפי עשה בדיוק כמוהו מבחינת הקרב.

המצב שנוצר ע"י הלחימה של גדוד 129 היה שצריך היה להחליט על העלייה בצירה לזעורה ולהפנות לשם כוחות. מכיוון שכוחות 129 היו מפוזרים והקשר איתו לא היה, התפקיד הוטל על גדוד 377 שנסע עם הטנקים שלו (15?) מאחורי החפ"ק.

רצתי בפקודת המח"ט למג"ד שלהם (אמנון חינסקי) והודעתי לו שהוא צריך לנהל את ההתקפה של החטיבה כחוד התקפה.

המח"ט פקד עליי גם לשבת בטנק שלו ולנווט אותו.

הצעתי למח"ט שנבחר בציר קו הנפט כציר שיביא אותנו לסביבות זעורה במקום הציר שהוצע לנו ע"י הפיקוד והוחמץ ע"י 129.

לאחר שהודעתי זאת למג"ד בע"פ כשאני מטפס על הטנק שלו, הודיע לי שאינו מבין במה מדובר, שאינו מכיר את הציר ושאין מקום בשבילי בטנק שלו ושאלך לטנק של הסמג"ד.

הודעתי לו שייגש אישית לאלברט, עליתי על הטנק של הסמג"ד עד שחזרנו לחפ"ק.

פה היתה הנקודה הקריטית של הקרב. גורל הקרב היה תלוי ביכולתו של המח"ט להחליט לבצע – לדחוף או למשוך.

בגלל הבעיה של הניווט וההיסוס של הטנקיסטים החליט המח"ט למשוך, ואז יצאנו עם החפ"ק קדימה, עלינו על ציר הנפט, … אחרינו את הטנקים ומשכנו קדימה.

ברגעים אלה ראיתי את תפקידי בשלושה דברים:

  1. לסייע בניווט.
  2. לעזור למח"ט במשיכת הטנקים ודחיפתם
  3. לפעול כמיטב יכולתי כדי שהמח"ט לא יהיה בסכנה מיותרת (כאן לא הצלחתי לפעול הרבה).

מהלך הקרב היה כזה:

התקדמנו בציר הנפט עד שפגשנו את השביל העולה לזעורה, כשמאחורי החפ"ק התקדמו הטנקים של אמנון באיטיות רבה ממה שהתנאים חייבו ואפילו ממה שמחייב העבוד הצבאי כשהמח"ט נע קדימה בזחל"ם.

ברגע שעלינו על השביל לזעורה כשהבתים היו לפנינו וכשבעיית הניווט לא היתה ומחוליית האזנה שהיתה בזחל"ם המודיעין נודע לנו שהכפר כבר עלול היה להיות ריק, כי הסורים עלולים להיות בנסיגה, נעצר החפ"ק וניתנה פקודה למג"ד הטנקים לעלות על זעורה במהירות.

לאחר שהיות והתרוצצויות שלי בין הטנקים, נקרא הסמג"ד לזחל"ם הפיקוד והוא יצא עם מחלקת טנקים קדימה כשהחפ"ק אחריו והמג"ד עם הטנק שלו פינה את הדרך.

תנועת חפ"ק חטיבה 8 ועמו גדודים 377 ו-121 מגבעת האם לאיזור הלחימה בזעורה

כשעלתה מחלקת הטנקים עם הסמג"ד העסק התחיל ללכת. נכנסנו לזעורה, עברנו אותה, פנינו אל המוצבים 9106, 9107, 9101, שנמצאים דרומית לזעורה בדרך לג'בב אל מיס ואל קלע, למרות שבפקודה הראשונה נועד הכוח של אמנון לתקיפה צפונה, לכיוון כביש בניאס-מסעאדה, הרי מאחר שכוחות גדוד 129 נתקעו בקלע ולא היו במקום, ומאחר שהוחלט לנסות להתחבר איתם, הופנה הכוח של 377 אל המוצבים האלה.

התקרבנו אל 9106 וכשהטנק של בנצי הסמג"ד התחיל לעלות במעלה הדרך נפגע מתותח נ"ט, נעצר והאנשים יצאו ממנו חבולים.

שוב נוצר מצב בו הטנקים היו ללא פיקוד, ובעקבות זאת גילוי חיפוי רב ונשארו מאחור. ואז שוב נכנס המח"ט עם החפ"ק קדימה, עלינו ישר לכיוון המוצב עצמו וכאן שוב התחיל עניין של דחיפת הטנקים, כשאני דוחף אותם מאחור והמח"ט מושך אותם קדימה.

כאן היתה לחימה עיקשת של הסורים כשהם יורים בכל כלי הנשק.

הקרב נמשך זמן רב (לא הסתכלתי בשעון), הטנקים התקדמו במעלה לאט, עברו תעלות קשר והחיילים הסורים נלחמו בהם גם כשהטנקים היו בתוך המוצב ומעל לתעלות.

שני טנקים נוספים נפגעו אם כי לא באופן חמור ולאחר שהצלחנו עם שלושה טנקים לטפס מעל למוצב ולעלות על הגבעה, החלטנו על התקדמות מבלי שטיהרנו את השטח, כי לא היה חרמ"ש.

אנשי האזנה קלטו ידיעה כי הטנקים חלפו, אך החיילים נשארו בעמדות. בכל זאת התחילה כניעה של החיילים והרוח במוצב היתה מעורערת.

החרמ"ש של קרן [מג"ד חרמ"ש 121] היה מאחור והיה מיועד לגזרה אחרת, והחרמ"ש של אמנון [מג"ד 377] כלל לא נמצא והוא לא ידע היכן הוא.

התקדמנו לכיוון 9102 ו-9101, לא נותרה ברירה והחפ"ק התקדם כשהוא סוחב את הטנקים מאחוריו. רק טנק אחד התקדם לפניו, והוא קיבל פגיעה והתחיל לבעור.

שטפנו לאורך הדרך את 9101 ו-9102 ועם הופעת הטנקים החלה ב-9101 כניעה, לאחר שטיפה.

[שתי השורות הבאות בעדות זו נמחקו]

לאחר שהחלה כניעה שלחתי לשם את חוליית ההאזנה היודעים ערבית והם התחילו למשוך את החיילים והקצינים. לקחנו בשבי כ-30 איש.

מאחורי ומעל המוצבים האלה נעצרנו בשדה להתארגן מחדש. הוצאנו את הפצועים מן הטנקים, השכבנו אותם על שמיכות, נתנו להם מים. ריכזנו את השבויים בעמדת טנק.

הם הסבירו לנו שהם מגדוד מילואים שהוכנס ערב קודם למוצבים, לא מחטיבה 11 אלא גדוד 244 מחטיבה 25, ושאינם יודעים מה נעשה במוצבים.

במקום ההתארגנות החלו הטנקים להשיג אותנו. המג"ד גם הוא הגיע, קיבל את הפיקוד והחל לארגן את הטנקים להגנה היקפית. הם ירו למוצבים ולמטרות מזדמנות.

התברר שזחל"ם המח"ט נפגע ברדיאטור. העברנו את אנשי זחל"ם מודיעין מס' 1 לזחל"ם המח"ט הפגוע, השארנו אותם בשטח עם הפצועים והשבויים, והמח"ט עבר לזחל"ם.

השעה היתה כבר 17:30-17:00.

בזמן ההתארגנות נוצר קשר לאחור עם אמנון [אמנון רשף, קצין אג"מ חטיבה 8]. אמנון הצליח להתקשר עם נתי ולאט לאט התחיל ליצור קשר עם הכוח המפוזר של 129 ולחפש מקום שבו ניתן יהיה לפגוש אותו.

מאחר שהיו תקועים בקלע על ביצוריה החזקים החליט המח"ט לעלות לקלע ולטהר אותה. יצאנו כשמחלקת טנקים לפנינו ושאר הטנקים מאחורי החפ"ק.

יצאנו לג'בב אל מיס, עברנו את הכפר בלי תקלות ועלינו בדרך לקלע כשמוצבי 8163 ו-8152 יורים עלינו.

הכפר החרב ג'בב אל מיס, בין זעורה לקלע. חפ"ק 8 עבר כאן בדרכו דרומה להתחברות עם גדוד 129

הודות לעבודה היפה של הטנקיסטים כאן עלה באש מיד SU-100 ב-8103 והחיילים נראו בורחים (כנראה שהיו מעורערים מהקרב עם 129 שהתנהל בצדה הדרומי של המשלט, וכשהופענו מצפון לא ארך זמן רב וברחו).

עלינו על הכביש בקלע, תפסנו את הצמתות והתחילה שרשרת של אותות וזיהויים ועשן, כדי שאנחנו נזהה את 129 והם אותנו. לבסוף מול השמש השוקעת ממערב נראו צלליות של שני טנקים ועליהם אנשים מנפנפים בידיים. עוד סימני ידיים, מפות, צעקות – והם התחילו להתקרב אלינו. בינינו לבינם הפרידו שלושה טנקים שרופים, אחד שלנו ושני טנקים שלהם. כשהגיעו אלינו היו שני טנקים בלבד – של נתי ושל אפי, אך זה כל מה שהגיע מגדוד 129 כדי לפגוש אותנו באותו ערב.

הם היו נרגשים ביותר.

כאן ירד עלינו הערב. עזבנו את קלע וירדנו לשטח נמוך יותר להתארגן ללינת לילה.

כאן היו שתי פרשות מנהלתיות:

א) פרשת הפצועים.

ב) פרשת התספוקת (דלק, פגזים, מים).

הפצועים

היו מרוכזים בשתי קבוצות. אחת ב-9102 ושנייה איתנו בקלע.

לפינוי הודיעו לנו שיבוא הליקופטר (אחרי בירור אפשרויות אחרות). התברר שהוא יכול לרדת ב-9102. בכל זאת מאחר שהיה לנו קשר ישיר איתו עשינו הסדרי הנחתה גם בקלע (ע"י טרפז של קופסאות בוערות בשדה חיטה). הצלחנו להנחיתו שם והוא לקח את הקבוצה הראשונה של הפצועים.

נשארו עוד מספר פצועים אותם העלו בסיבוב השני של ההליקופטר, בשעה 01:00 בערך, אך הפעם צריכים היו להסיע אותם ל-9102 כיוון שלהליקופטר לא ניתן אישור לנחיתה נוספת בקלע.

לקראת בוקר פונו כל הפצועים, ובלי ספק היתה לנו הרגשת הקלה רבה כתוצאה מכך.

הדרגים

ב-19:00 הודיע לנו רמ"ט פיקוד צפון שהכל נע מאחורינו ותוך שעתיים יגיע לנו הכל. מה שהוא רצה – שעם הצטיידות ראשונה ייצא כוח כלשהו מן החטיבה ויתקוף עוד בלילה את 9136 שעל הכביש בניאס-מסעאדה.

קרן שקודם כבש את 9108 צפונית לזעורה והחזיק את זעורה עצמה קיבל אומנם מהמח"ט הוראה לאחר שדיווח מה מצבו, להכין כוח למשימה זו, אך לא הצליח לצאת אלא לאחר שיהיה מאורגן עם הדרגים וכל הכוח מרוכז.

ל-377 וגם לקרן היו פחות פלוגת חרמ"ש. אצל קרן היתה זו פלוגה אחת, ב-377 היתה זו פלוגת החרמ"ש היחידה.

במשך כל הלחימה של היום הקודם לא היה למג"ד 377 קשר עם פלוגת החרמ"ש שלו, וזאת היתה אחת הסיבות שבה הצדיק את העיכובים שלו. הוא רצה ממני ומאלברט שאנחנו נשלח מישהו שימצא את פלוגת החרמ"ש ויביא אותה.

בערב הצליחה פלוגת החרמ"ש שלו להגיע ל-9102 ושם חנתה בלילה במקום שנשארו הפצועים והשבויים. במשך הלילה נוצר הקשר איתו.

פלוגה של קרן (פלוגת טיטו, המפקד עוזי) [הכוונה למ"פ ט' בגדוד 121 סגן עוזי שחם] במשך הלילה עלתה בדרך של 129 וחנתה לפי פקודה על-יד מחסום שממערב לקלע, יחד עם הכוחות המתארגנים והטנקים הנאספים של 129.

איתה היתה מנה ראשונה מאולתרת של פגזים, ונדמה לי גם דלק, שעליה בנה ראש המטה שאנו כביכול כבר יכולים לפעול. המנה הזו הגיעה יחד עם טיטו בבוקר אחרי שהדרגים כבר הגיעו. לא היה בסיס לטענה שהחטיבה כבר מוכנה לתנועה.

במשך הלילה עשו אמנון [קצין אג"מ] וכוכבי נפלאות בדחיפת הדרגים בציר שעלינו בו, דרך זעורה, שהוא ציר קשה מאוד, וכל מכונה שמתקלקלת סותמת אותו. עוד במשך הלילה הגיע אמנון עם הדרגים לג'בב אל מיס, ושם חנה לפי פקודה.

אליו צריכה היתה להצטרף פלוגה שקיבלנו מגולני, כדי לאבטח את איזור ג'בב אל מיס שהיה פתוח כולו כלפי צפון.

במשך הלילה בחניון לא נעדרה הרגשה של מתיחות. הפיקוד הזרים לנו עם חשיכה ידיעות לפיהן בכפרים סוכיך, סומקה, ב-8155 ובוואסט עצמה (דרך רחבה שאוגפת אותנו מכיוון דרום דרך מזרח צפונה) בכל אחת פלוגה עד 10 טנקים, יחד כ-45 טנקים סרים שמחכים לנו.

המסקנות המודיעיניות היו יכולות להיות שתיים:

הקשה יותר – שעם שחר תיפתח נגדנו התקפת-נגד קשה.

השנייה, השריון ינסה לעצור אותנו בהתקפותינו.

כך עבר הלילה.

אני לא ישנתי. אלברט קצת ישן על המוטור העובד שנתן קצת חום.

זהבי [קצין הקשר החטיבתי], אני ואיתמר [קמב"צ החטיבה] מתחלפים בינינו במשמרות.

הלחץ על המח"ט לכיבוש 9136 נמשך במשך כל הלילה. לקראת בוקר לאחר הגעת הדרגים אירגן קרן [מג"ד 121] כוח מגולני שנספח אליו, בסיוע טנקים שלו עצמו והתחיל ללחוץ על המוצב. בתחילה נתקלו הרגלים בטנקים ונעצרו, על-ידי שקרן קידם את הטנקים שלו.

מאוחר יותר, בערך לקראת שעה 09:00 נעזב המקום והם נכנסו למוצב ריק. באותו זמן כבר תפסו גולני וחטיבה 45 את כל המוצבים שהיו מערבה משם – עין פית, בניאס וכל השאר.

לאחר כיבוש 9136 קיבל קרן פקודה להתכונן לתנועה ולצאת לכיוון ג'בב אל מיס ולעקוב אחרי החטיבה.

החטיבה עצמה קיבלה עם שחר הוראה מהאלוף להתכונן להמשך תנועה לכיוון וואסט.

עוד לפני באר השחר קיבלו פלוגת טיטו וגדוד טנקים הוראות לחזור ולתפוס את מוצבי קלע העליונה (המזרחית) השולטים על כל הגישות אל קלע.

מאוחר יותר קיבלה פלוגת טיטו הוראה לנסוע ולהתאחד עם קרן (הגדוד המקורי) מאחר שבמשך הלילה הגיעה יחידת סיור של אגוז (מפיקוד צפון), והיא יצאה עם הג'יפים והנ"ט שלה לבדוק את מבואות קלע, הן מצפון-מזרח והן מדרום-מזרח והן מדרום-מערב.

לקראת התזוזה שנועדה ל-10:15 לאחר שהיחידות תדלקו ומילאו תחמושת הכוחות היו מאורגנים כך:

יחידת הסיור הפיקודית מגששת קדימה. אחריה טנקים של 377 פלוגת ורמוט, אחריה שאר כוחות 377 כולל החרמ"ש שלו, ובהמשך של זמן ומרחק – קרן.

מ-129 הכוח של נתי נשאר בעמדת חיפוי כלפי צפון-מזרח בקלע ושאר יחידות וכלי הרכב של הגדוד החלו להצטבר לחזור לקלע (במגרש כדורגל).

ב-10:15 החלה התנועה כאשר יחידת הסיור יוצאת לבדוק את הכפר סוכך ו-ורמוט תיכף מאחריהם, יוצא מעבר לסמקה ותופסת עמדות הגנה כלפי וואסט, והחפ"ק יוצא בעקבותיהם, עובר אותם ושוב מוביל לכיוון וואסט. גם עכשיו לא נעדרו הפקודות החוזרות ונשנות באלחוט ל-377 להתקדם מהר יותר, להשיג, להתבייש שהוא משאיר את המח"ט קדימה. כך הגענו עד שערי וואסט, שם יצא החפ"ק באיגוף מצפון לכפר ומשך אחריו את ורמוט עד שתפס עמדות כלפי היציאה מהכפר מזרחה.

תנועת חפ"ק חטיבה 8 בימים 9 ו-10 ביוני 1967 – מקיבוץ עמיר דרך גבעת האם, זעורה, קלע, וואסט ועד למבואות קונייטרה

אחר חזר החפ"ק לכפר שלתוכו נכנסו שאר יחידות 377 כשהמח"ט מתרוצץ בין הטנקים על מנת לערוך אותם קודם כל להגנה כלפי דרום, כי בהתאם לידיעות התקדם משם איזשהו כוח כלפינו. אחר כך להתארגן לתנועה נוספת מזרחה לכיוון מנסורה-קונייטרה בהתאם להוראות האלוף, אשר חזר והדגיש כל הזמן את הצורך בהתקדמות מהירה, אפילו עם כוחות מאולתרים.

היתה אפשרות שחטיבה 37 תופיע באל וואסט מכיוון גשר בנות יעקב (ציר גמרא) וצריך היה לתכנן לפגוש אותה בחיוכים ולא ביריות, אולם זה ירד מהפרק כיוון ש-37 פיגרה בגלל חוסר דלק. בערך בין השעות 13:00-12:00 יצאנו מוואסט שנמצאה ריקה מכוחות ובעיקר מהתנגדות (לא היה לנו זמן לטהר את המקום ולבדוק את כל המחנות), יצאנו לעבר מנסורה.

ההתקדמות היתה ללא כל הפרעות וכשהגענו לעיקול הכביש צפונית לתל ארם, מתחת לו ניתן היה לראות את מנסורה וכן את מבואותיה הצפון-מערביים של קונייטרה כשעל פני כל האיזור שקט מוחלט.

כאן המח"ט פיצל את הכוחות.

פלוגת ורמוט נשלחה באיגוף כלפי צפון בציר הכביש להקיף את מנסורה מצפון ולתפוס עמדות על הגבעות צפונית-מזרחית לה. יחידת הסיור הפיקודית קיבלה פקודה לחתוך בדרך העפר בכיוון דרום-מזרח, עד לבית הקברות שממנו כבר שולטים על מבואות קונייטרה.

פלוגת הטנקים השנייה של גדוד 377 התפרסה במישור ונעה בחזית לעבר קונייטרה כשהיא יורה בתותחים ובמקלעים על מבואות העיר, ומתקרבים עד קו בית הקברות. חרמ"ש 377 נשלח לטהר את מנסורה ומצא אותה ריקה.

החפ"ק ושאר היחידות נעו עד קו בית הקברות, כ-15 ק"מ במבואות מנסורה.

יותר מאוחר קיבל גדוד 377 פקודה לכבוש ולטהר את שני המחנות הצבאיים 8218 ו-8210 הנמצאים בין תל א-רם ותל אבו נידה. המחנות נמצאו ריקים, אך מלאים רכב נטוש ושלל אחר.

כל צלע התל של אבו נידה מעל למחנה הצבאי 8218 היה מכוסה ברכב עזוב.

בערך ב-15:00 קיבלה יחידת הסיור פקודה לתפוס שתי תצפיות ב-8224 צפונית לקונייטרה, ועל תל אבו נידה מדרום-מזרח לקונייטרה.

תל אבו נידה באופן טבעי הפך לתצפית עיקרית כיוון שתחום הראייה שלו מקיף את כל הגזרות כמעט ולטווחים ארוכים.

בשלב זה נעצרה כל תנועה והחטיבה המתינה להצטרפותו של הרמ"ט וחפ"ק הפיקוד.

לאחר הצטרפותו המתינה לבואם של מפקדים גבוהים, שקיבלנו הודעה על בואם. ראש המטה נתן אישור לכניסה של שני טורי טנקים בציר מנסורה אל קונייטרה. הם נכנסו אליה, יצאו ודיווחו שלא ראו אלא זקנה אחת.

בערך ב-17:30 הופיעו שני הליקופטרים שבהם הגיע סגן הרמטכ"ל (בר-לב), דדו אלוף הפיקוד וחקה ראש ענף מבצעים.

שתו לחיים בשערי קונייטרה. דוד אלעזר, חיים בר-לב ודן לנר צוהלים בצהרי ה-10 ביוני 1967 [צילום: דובר צה"ל, ארכיון צה"ל]

הם סקרו את המצב, שתו לחיים, השאירו פקודות שאישור ביסודה את גישתו של המח"ט לרכז גדוד אחד (121) על הגבעות צפונית לקונייטרה, בערך על-יד 8225 וגדוד שני (377) ממערב לקונייטרה דרומית למחנה 8218.

נקבע שבמשך הלילה תפטרל יחידת הסיור בתוך העיר וכן תחזיק כוח קטן במבואותיה הדרומיים של קונייטרה.

כך עבר הלילה של מוצאי שבת.

ביום א' בבוקר ניתנה הוראה ליחידת הסיור הפיקודית לתפוס את צומת דמשק, צפונית מזרחית לקונייטרה, ויותר מאוחר עלתה קילומטר צפונה (דיווחה עלייה לתפיסת הצומת עם מחלקת טנקים).

קרן קיבל פקודה לשלוח את נתי, שהגיע אליו בינתיים בצירוף כוח חרמ"ש לתפוס את הצומת הדרומית על-יד נקודה 7287. היה חשש שכוחות אויב עדיין מסוגלים לבוא אלינו ואומנם התצפית דיווחה על שיירה הבאה מכיוון דרום-מערב, אבל נתברר שזו שיירה מחטיבה 37.

באותו בוקר הופיע החפ"ק של גולני. במיפקדת החטיבה היתה פגישה נרגשת בין המח"טים וקציני מטה. התברר שבאו לקבל את קונייטרה מאיתנו ולהחזיק בה.

חפ"ק גולני נכנס לקונייטרה בערך בשעה 06:30, תפס את בניין מטה החזית והתמקם לידו.

המח"ט יצא איתי אל המקום ושם נלווה אלינו מח"ט 1 לסיור קצר בעיר.

הצגנו לו את מבואותיה הצפוניים ומספר אובייקטים כמו המשטרה, מועדון הקצינים וכו', כדי שיוכל לערוך את תוכנית התפיסה שלו, והודענו לו כי חלקם הגדול של מחנות קונייטרה עדיין לא נבדק.

אביעזר יערי בביתו 2014

בדרך חזרה מן הסיור קיבלנו הודעה שהופיע קצין או"ם בצומת דמשק. יצאנו לשם ונפגשנו עם שני קצינים, מייג'ור קנדי וקפטן אירי, נלווים על-ידי שוטר סורי.

הדבר נראה תמוה מאוד בעינינו, ולאחר דין ודברים בו ביקש המייג'ור הקנדי רשות להיכנס למוצב האו"ם בקונייטרה, קיבל מהמח"ט פקודה לחזור לקווים הסורים.

משם עלינו לתצפית תל אבו נידה לסקור את הסביבה. בדרך נפגשנו עם המושל הצבאי החדש שהופיע, אל"מ שמואל אדמוני. הובהר שעד עכשיו לא נגענו בעיר וכי עם עבור השליטה לידיו עוברת האחריות עליה לידו.

אליו צורפה יחידת משמר הגבול ובאותו רגע האחריות על קונייטרה העיר עברה אל המושל וגולני, כשאנו רק מחזיקים במבואותיה מכל הצדדים.

לקראת הצהריים ביום א' הופיע ראש אג"א, אלוף שמואל אייל, ובפיו הבשורה שאנחנו עוברים לפיקוד מרכז והחטיבה מתארגנת.

לקראת ערב הופיע מפקד האוגדה אלוף אלעד פלד, אשר הקים את מפקדתו במועדון הקצינים של קונייטרה.

נקבעו סדרי החלפות המוצבים ליום שני ב-08:00.

בקבוצת הפקודות שערך האלוף אושר דבר עזיבת החטיבה את איזור קונייטרה למחרת, מבלי שצוינה עדיין המגמה.

———————————————————————

16 מחשבות על “עדות קמ"ן חט' 8

  1. עדות מרתקת ומעניינת של הקמ"ן יערי אבל עם כמה חורים ובעיות.

    חידוש אם אני לא טועה – לראשונה מסופר שחפ"ק 8 היה מיועד להיות בגבעת האם ומשם לפקד, אבל נע קדימה בגלל ההפגזות ובגלל הידיעה שבירו נפצע. לגבי סיבת עניין פציעתו של בירו אני לא משוכנע כיוון שלהערכתי מבחינת זמנים בירו נפצע מאוחר יותר וההפגזה החלה לפני השעה 11:30 עם מעבר הגבול ע"י הטנקים. בירו נפצע ככל הידוע בשעה 12:30. בשעה זו החפ"ק כבר נע קדימה.

    ועוד ציין יערי: "כשנודע שבירו נפצע נמסר לרפי לקבל את הפיקוד".

    לנו ידוע שמוקדי לקח פיקוד ביוזמתו. אישור לכך יש בעדותו של המח"ט אלברט מנדלר לפני אנשי היסטוריה. כך שכאן יערי אינו מדייק.

    נקודה נוספת וחשובה מאוד: אומר יערי כי הסטייה מהנתיב שתוכנן היתה מפני שבירו "נעצר מהפיקוד", משמע נפצע ולא יכול עוד לפקד.

    ובכן, בירו נפצע כשגדוד 129 כבר היה עמוק בסיר א-דיב ונלחם מול שריון ונ"ט סורי שיורים מהכפר קלע.

    תמוה שהקמ"ן שהיה מס' 2 בחפ"ק לא יודע את סדר העניינים, או שמא רצה לחפות בכך על הסטייה מהתכנון ותלה זאת בפציעת מג"ד 129 בירו, שכביכול בהיעדר מפקד בשטח הגדוד התברבר לו.

    בירו היה בריא לגמרי, בהכרה ובדעה צלולה כשכל זה התרחש. הטנקים של פלוגה ז' עברו קדימה אחרי היעצרות זחל"ם הסיור שהיה אמור להוביל, ומכאן נעו לפי ראות עיניהם והבנתם, כשבירו למעשה אינו שולט בנתיב נסיעתם, ולמעשה הוא האחראי הישיר למה שכונה לאחר מכן בטעות – "טעות הניווט".

    זהו לבינתיים.

  2. מהדברים עולות תהיות של ממש, כולל דברים שאינם מסתדרים כל כך עם עדויות אחרות, ביניהם דברים שנאמרו או נכתבו ע"י הדובר. הנקודה העיקרית שלא ברורה לי כרגע היא הטענה החוזרת על כך שבירו "נעצר" (מניח כי הכוונה "נעדר"?) מן הפיקוד עקב פציעה. העדרות זו כביכול הביאה, לדבריו, לטעות הניווט. אנו יודעים כי הטעות בניווט נעשתה ע"י פלוגת החוד שנסעה לפני טנק הפיקוד שלו, וכי פציעתו הקריטית אירעה רק בלבם של האירועים שנבעו מן הטעות, כאשר בירו נמשך אחרי הפלוגה המובילה ונפצע לאחר סיר א דיב….
    נקודה למחשבה….
    לגבי יתר הנקודות, ובמיוחד פרשת גדוד 377 ו"ריצותיו" של יערי אל הטנקים יש לבדוק באופן מדוקדק לאחר ששלמה יכריז כי השלים את איסוף החומר ופרסומו.

  3. להערת הכותב, לפיה היה בקלע בעת שהטנקים של נתי ואפי הגיעו והי "שני הטנקים היחידים שהגיעו (אליו – הערת המגיב) מגדוד 129באותו ערב" מתעוררת השאלה אם אכן היה שם כיוון שלמיטב ידיעתי, אפי נפצע קודם לכן ושני הטנקים שהגיעו שלמים היו של נתי ושל נחום. אחה"צ המאוחרים, הגעתי עם טנק שלם (זה שהיה של אהוד קופילוביץ' שנפצע ועליתי עליו עם צוותי לאחר שגם הטנק שלי הושבת). עם הגעתי, נתי דרש הטנק לעצמו, ואני הפכתי לתותחן שלו ביחד עם נהגי, והטען קשר עד לסיום המלחמה.
    אהוד גרוס, מ"מ 2 בפלוגת "פחם" של אפי וולך.

    • בכמה דברים אינו מדייק או אינו יודע:
      1. שני הטנקים שהגיעו היו של נתי ושלי (נחום גנצרסקי) על אפי לא היה ידוע לי שום דבר עד שפגשתי בו ב-א-רם וצורפתי לפלוגתו.
      2.שלושת הטנקים שנפגעו במוצב קלע עצמו היו שלושתם של גדוד 129! ולא כפי שהקמ"ן מתאר (אחד שלנו ושנים שלהם). היו במוצב עוד שני טנקים סוריים פגועים , אחד su-100 שנפגע על ידי הטנק שלי מיד כשעליתי למוצב והייתי בעמדת ירי, לאחר שפגע בשלושת הטנקים שלנו במרכז קלע ולאחר שפגע בטנק של שאול ורדי. היה טנק נוסף T-34 שהסורים חיבלו בקנה התותח (עם רימון יד על פי הספר) והשאירו אותו במקומו ליד מבנה הפיקוד שלהם.
      3. המפגש בין שני הטנקים ופיקוד החטיבה התנהל בתיווך איתמר הקמבץ שירד רגלית על מנת שנוכל לזהות אותו.
      4. הוא אינו מודע לעובדה שחיל האויר עזר לנו ביעפים (כנראה של אורגנים מהטייסת של טרנר (אני מנסה למצוא את הטייסים) לחיסול האיום מווסט עוד לפני החיבור עם החטיבה.
      4. בהמתנה לפני קונייטרה , לא זכור לי ירי, אבל זכורה לי היטב השיירה של כ-100 נכבדים סוריים מהעיירה הולכת ברגל לכיוונינו עם דגל לבן .
      5. לגבי תפקוד גד 377 יש לראיין את אנשי הגדוד לפני שנסיק מסקנות
      6. יש לי ספקות לגבי האמיתות שיערי נוקב בהן. אם בעובדות מאוד בסיסיות הוא טועה מה לי נפקמינא בעובדות אחרות?
      חג עצמאות שמח
      נחום גנצרסקי

  4. יערי משמיע עדות חריפה מאוד נגד גדוד 377 והמג"ד. לפי רוח דבריו – גדוד 377 נע בצורה איטית להחריד, לא תמיד נשמע לפקודות, השתרך מאחור, לא התלהב לשמש חוד.

    לשיא מגיע הקמ"ן בתיאור התנהלות 377 למחרת היום עם תחילת ההתקדמות מקלע אל צומת וואסט: "גם עכשיו לא נעדרו הפקודות החוזרות ונשנות באלחוט ל-377 להתקדם מהר יותר, להשיג, להתבייש שהוא משאיר את המח"ט קדימה".

    יצוין כי המח"ט מנדלר בעדויותיו היה מאופק הרבה יותר מהקמ"ן. התבטאויות הקמ"ן משקפות מן הסתם את הלך הרוח בזחל"ם החפ"ק כלפי מג"ד 377. בראיון שקיימתי בזמנו עם יערי המשמעויות שעלו מדבריו היו שגדוד 377 כמעט עשה שביתה איטלקית עד כדי סירוב פקודה.

    חינסקי לא איתנו כדי להגיב. בתחקיר שעבר אצל ריינר ביחד עם סגנו והמ"פים שלו הוא לא נשאל במפורש על העיכובים וגם לא עומת עם ההאשמות של יערי.

    אנסה להסביר את נקודת המבט של חינסקי ושל גדוד 377 בתנועה מגבעת האם ועד לכיבוש זעורה. יצוין כי דבריי הם על סמך החומרים שידועים לנו נכון לכתיבת תגובה זו, כשכל פעם צץ מסמך כזה או אחר שמעמיד את הדברים באור שונה.

    מידיעה אישית, אהבה גדולה לא שררה בין חינסקי למנדלר, ואני מדבר על תקופה של כעשר שנים לפני מלחמת ששת הימים. רצה הגורל והם נפגשו בצומת מכריע של קרבות ששת הימים בצפון.

    חינסקי וגדודו נמצאו בפיקוד צפון מראשית תקופת הכוננות, הפלוגות שלו עם תחילת המלחמה תפסו את איזור תל דן ודרומה, החבר'ה הכירו את האיזור הן מהשהייה על קו הגבול והן מתצפיות יזומות. לקראת פקודה אפשרית לכיבוש הרמה הסורית הגיעה חטיבה 8 מוקטנת מהגזרה המצרית, מאובקת, עייפה ובעיקר אין לה מושג ירוק איך נראה השטח שמעל גבעת האם. חטיבה 8 נבחרה לבצע את קרב ההבקעה העיקרי. המח"ט מנדלר בחר בגדוד 129 שיעשה את הפריצה הראשונה, הקשה, המשמעותית, ולא גדוד 377 שמכיר את האיזור.

    הסיבות: 1) לא חובה גדוד שמכיר את האיזור, שהרי הצמידו לחטיבה סייר מומחה מחטמ"ר 3 שיוביל את הכוחות. 2) המח"ט כנראה סמך יותר על יכולותיו של בירו, שעמו יש לו כבר ניסיון קצר ומוצלח מיום וחצי של קרבות בגזרה המצרית. 3) יחסיו עם חינסקי מתוחים.

    חינסקי אולי התנחם שמרגע שגדוד 129 יכבוש את זעורה לפי המשימה המתוכננת, הוא – חינסקי ופלוגותיו יתפסו את הציר למסעאדה וממנו ינועו מזרחה ויהיו הכוח הראשון שמניף דגל במסעאדה ובקונייטרה.

    מתחילה ההבקעה ומבחינת חינסקי [והחטיבה כולה] קורים המון דברים. 1) בלגן אטומי מתחת לגבעת האם בגלל הפגזה סורית כבדה ומדויקת. 2) סדר תנועת הכוחות השתנה, פלוגות התערבבו זו בזו. 3) התנועה אל היעד לא הלכה כמתוכנן, הכוחות נעו דרומה מדי. 4) הרגעים האיומים האלה של איפה אני נמצא לעזאזל? 5) פלוגת החרמ"ש הלכה לאיבוד, אני דואג לה. 6) שיבושי קשר. 7) לא מבין מה הולך ואיך בכלל הגעתי לסיר א-דיב.

    לגבי סעיף 7 העיד חינסקי בתחקיר מח' היסטוריה: "על המצב בסיר א-דיב אני לא שמעתי שום דבר מהמח"ט, כי הוא לא מסר לי וחוץ מאשר ראיתי מספר טנקים מ-129 שנכנסים לתוך סיר א-דיב, יותר לא ידעתי שום דבר. לי היה ברור שאני צריך לעלות על דרך הנפט, לעבור את זעורה ולהמשיך לכיבוש המשלטים שנקבעו לי בתוכנית הראשונית. אל"מ אלברט מח"ט 8 נתן לי ההוראה לעלות על דרך הנפט ולנוע אחריו. יותר מזה הוא לא מסר לי שום דבר ואי לכך גם לא מסרתי לכוחות שום דבר לגבי שינוי המשימה".

    הנה לכם נקודת המבט של המג"ד. בגדול, אם ננכה את שיבושי הקשר, קשיי התנועה [על אף שחוד גדוד 377 היה צמוד לתחת של חפ"ק 8 כל הזמן] והפלוגה שנעלמה לזמן-מה עד שצצה מחדש – בשורה התחתונה המח"ט לא עידכן את חינסקי בנעשה, חינסקי לא הבין מה הקמ"ן רוצה ממנו ולכן הוא ניפנף אותו לשלום מהטנק ושלח אותו לסמג"ד.

    ברשת הקשר לא רואים שהמח"ט מעדכן על שינוי משימה, כלומר לא מעדכן שהחטיבה כולה נקלעה למקום שהיא לא צריכה להיות בו וכעת היא מתפצלת [ואם נדייק – היא התפצלה על דעתו של בירו]. כל הפקודות של אלברט לחינסקי הן בסגנון נוע אחריי מהר וכו', או גש אליי אישית, שלא ברור אם חינסקי קיבל ושמע. לא שאני מנקה את חינסקי לגמרי ומאשים רק את המח"ט, זהו ניסיון להראות את הצד השני של המטבע.

    צלילה עמוקה אל נבכי רשת הקשר עשויה להבהיר קצת יותר את העניינים. מצד שני אין לנו כמעט נקודות זמן להיאחז בהן. ציוני זמנים היו מציגות תמונה ברורה יותר. מחקר רציני של הקרב היה צריך לזמן את מח"ט 8 והמג"דים בירו וחינסקי לבירור עמוק של העניינים, ובפרט הנתק או הקצר החמור בתקשורת ביניהם בעיצומו של הקרב.

    זהו לבינתיים (2).

    • נקודה נוספת למחשבה: שמענו שבירו ואלברט הסכימו כי אלברט ישוחח עימו רק ברשת הגדודית שלו וכך שמענו שאלברט נהג. לבחירה זו יש השלכות רוחב שכנראה לא נבחנו ע"י המח"ט בין שיקוליו. התעבורה ברשת המבצעים נועדה להגיע לאוזני כל המפקדים בחטיבה, על מנת שיוכלו לקבל את תמונת הקרב. בבחירה לשוחח ברשת מבצעים גדוד 129, נעשה מידור של יתר המג"דים. וכך אנו רואים שקרן מוביל את גדוד 121 דרומה, גדוד 129 נכנס לתוך גיא ההריגה מבלי שתינתן ברשת מבצעים חטיבה כל פקודת שינוי משימה, והכל אגב כך שהחטיבה כולה הגיעה לנקודה שהיא רחוקה מספר קילומטרים, מציר התנועה המתוכנן.

      אגב כך אנו שומעים על משלוח יערי (היכן הוא נשלח בכלל?) למתן הוראות למג"ד שלכאורה עמד 50 מטר מהחפ"ק. לטעמי הוא לא היה כל כך קרוב לחפ"ק למעשה. מי שהיה קרוב יותר לחפ"ק היה המ"פ המוביל של 377, נויפלד. נויפלד מסר בתחקיר פצ"ן שעשה ריינר שיערי הגיע אליו.

      בקיצור, שלמה, צריך לעשות מחקר מפורט על סמך כל החומר שאספת תוך השלמת חוסרים קריטיים, ואז אולי תוכל להביא מסקנות יותר מלאות לקהל הקדוש בבלוג הזה. בינתיים, אני סבור כי גם בדבריו של נחום לעיל וגם בדבריך- שחלקם הגדול מקובל עלי אך איני יכול לקבל את כל האמור בהעדר תשתית מספקת- כדי ללמד על כך שעדיין לא למדנו הכל.

    • הייתי רוצה "לבינתיים" לחדד עוד נקודה- חינסקי כאמור טוען שלא ראה בכלל את יערי. בחילופי דברים שהיו לי עם פרופ' ורשל- מי שהיה הקשר"ג של חינסקי ונע עימו בטנק- גם הוא טען כי לא ראה כלל את יערי במהלך התנועה. הוא גם לא שמע קריאות של המח"ט ברשת שלא נענו.
      ברור כי היה הרבה דם רע בין חטיבה 8 לחינסקי וחבל שכך. אם הסיבה לכך נעוצה ביחסי העבר בין מנדלר לחינסקי, אז עלינו להיות זהירים מאוד בבחינת דברי המעורבים, שמא הם סובלים מהטיה מסויימת.

  5. ציטוט- הצעתי למח"ט שנבחר בציר קו הנפט כציר שיביא אותנו לסביבות זעורה במקום הציר שהוצע לנו ע"י הפיקוד והוחמץ ע"י 129.
    לא הבנתי את כוונתו

    • תשובה: פשוטו כמשמעו, החפ"ק על דרך המוצבים כ-1 ק"מ דרומית לנעמוש, החטיבה פספסה את הציר העולה מנעמוש למזרח, אז נגיע לדרך הנפט. זה בעצם להמשיך אחרי גדוד 129 שכבר עלה משם ולאחר מכן על ציר הנפט לנוע צפונה עד שמגיעים לדרך העולה לזעורה.

  6. בשולי הדוח של יערי, סיפור שיכול להיכנס לפרק הפיקנטריה.

    הקמ"ן טורח לציין בדוח הסיכום שלו מפגש עם שני קציני או"ם.

    ציטוט: "בדרך חזרה מן הסיור קיבלנו הודעה שהופיע קצין או"ם בצומת דמשק. יצאנו לשם ונפגשנו עם שני קצינים, מייג'ור קנדי וקפטן אירי, נלווים על-ידי שוטר סורי. הדבר נראה תמוה מאוד בעינינו, ולאחר דין ודברים בו ביקש המייג'ור הקנדי רשות להיכנס למוצב האו"ם בקונייטרה, קיבל מהמח"ט פקודה לחזור לקווים הסורים".

    ואילו בספרו בדרך ממרחביה שיצא ב-2003 כתב יערי כי בערב השני אחרי כיבוש קונייטרה (11 ביוני) הופיע במחסום נציג הצלב האדום, שוייצרי בשם מוריון וביקש להיכנס לקונייטרה ולבדוק טענות הסורים כי צה"ל מתעלל באלפי אזרחים סורים. החטיבה איפשרה לאיש להסתובב בקונייטרה ולהיווכח שאין ידיים ורגליים לסיפור. אגב כך ניסו לדלות מאיש הצלב האדום מידע על טייסי צה"ל נעדרים, ולאחר מכן יערי ואיש הצלב ישנו בשקי שינה מתחת לכיפת השמיים כתף אל כתף. שנים אחר כך, כתב יערי, הוא הזדמן לשוייץ עם אשתו ואז יצר קשר עם אותו מוריון שהתקדם בינתיים בדרגות והפך לבכיר בארגון הצלב האדום, הם נפגשו במרתף גבינות מותכות בז'נבה, אכלו ושתו והעלו זכרונות מאותו מפגש בקונייטרה. השוייצרי סיפר לו כי כל הדרך מקונייטרה לדמשק היתה פתוחה ואם צה"ל רק היה רוצה היה מגיע לבירת סוריה בלי בעיות.

    בדו"ח של יערי ב-1967 אין אזכור למפגש הזה עם איש הצלב האדום.
    בספר ב-2003 אין אזכור שאלברט גירש שני אנשי או"ם שרצו להיכנס לבסיסם שנעזב.

  7. אל תתפסו את יערי בטעות זו או אחרת כמו הדברים שאמר ששני הטנקים היחידים שלמים שהגיעו לקלע היו של נתי ואפי. הרי אפי היה שם עם הצוות שלו אחרי שנפגעו והיה מהראשונים שהגיע לכוח המח"ט ודיווח על המצב.
    יתכן שמכאן יערי סבור שאפי היה אחד משני הטנקים היחידים. לא על אי דיוק כזה צריך לשפוט את הדוח אל כף החובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s