סיכומי חטיבה 8 – אג"מ, קמב"צ, קש"א

מסיכומי הקרבות של חטיבה 8: קצין אג"מ אמנון רשף, הקמב"צ איתמר בן דוד והקש"א של גדוד 129 אהוד אברהמסון בעדויותיהם משנת 1967 * הקמב"צ שהיה בזחל"ם המח"ט: "הגיעה הודעה בקשר מהפיקוד ש-129 מתכתש עם כפר קלע ויש לו אבידות"

הקמב"צ איתמר בן דוד בקלע עם קלצ'ניקוב שלל, זמן קצר לאחר שהכפר נכבש ע"י גדוד 129

שלושה דו"חות נוספים מצטרפים לסיכומי חטיבה 8 ממלחמת ששת הימים בצפון. שלושה קצינים שהיו חלק מהמערך הפיקודי ברגעים הקריטיים של הקרבות. חטיבה 8 שתוכננה להגיע לזעורה סטתה מהמסלול שנקבע והסתבכה בקרב קשה מול מערך נ"ט בכפר קלע – מקום שלא היתה אמורה להגיע אליו ולעבור דרכו.

הדו"ח הראשון כאן הוא של אמנון רשף, קצין אג"מ, שהיה כל העת בקשר עם גדוד 129 שהוביל את החטיבה, והוא שתיווך בין הגדוד לבין המח"ט אלברט מנדלר, שפיצל את החטיבה ונע לכיבוש זעורה. הדו"ח השני הוא של קמב"צ החטיבה, איתמר בן דוד, שהיה בזחל החפ"ק. השלישי – של אהוד אברהמסון, קצין הקישור הארטילרי של גדוד 129, שבזכות טיווח אש הסיוע היה כנראה הראשון לזהות את את מיקומה של החטיבה הרחק מהיעד המקורי. בנוסף סייע אברהמסון בפיקוד על חלק מגדוד 129 במבואות הכפר קלע, כפי שכתב כאן.

קישורים – לתחקיר עם המח"ט אלברט מנדלר – לחצו כאן.

לעדות הקמ"ן אביעזר יערי – לחצו כאן.

לסיכומי מ"פים גדוד 121 – לחצו כאן

לכל הכתבות בנעמוש על אודות חטיבה 8 – לחצו כאן

מקור הדו"חות: ארכיון צה"ל.

אמנון רשף: לנתי היה קשה להבהיר לי היכן הוא נמצא כיוון שלא היתה לו מפה. הוא הפעיל רימון עשן אדום שבאמצעותו זיהיתי אותו

רס"ן אמנון רשף, קצין אג"מ חטיבה 8:

אמנון רשף

"את המיפקדה העיקרית, קיבלתי הוראה מן המח"ט למקם על רכס מצודת ישע, צפונה מן המצודה, בכדי להיות מחוץ לאיזור ההנחתות הארטילריות של האויב, אך עם זאת כך שתהיה שליטה טובה באמצעות הקשר על הכוחות.

לאור ידיעות שקיבלתי, שחטיבה 37 נכנסת מיד אחרינו באותו ציר, חששתי שאנותק מן החטיבה והתקדמתי למרות ההפגזה הארטילרית לאיזור עמיר. דבר זה הצדיק את עצמו מאוד בהמשך ניהול הקרב.

בתחילת הקרב לא היו בעיות שליטה. מיקמתי את פלוגת הסיור לחסימה במקומה, בתיאום אישי ביני לבין הסמ"פ. הבעיות התחילו עם פציעתו של בירו והעברת הפיקוד לנתי [מ"פ ז' בגדוד 129].

קשר בין המח"ט לבין 129 לא היה. החלטתי להעביר את המכשיר לרשת של גדוד 129, גם אם זה יפגע בשליטה הכוללת על החטיבה מתוך הנחה שעל כל הכוח הנותר מפקד המח"ט ונמצא שם. מדי פעם עברתי לרשת ההיא.

השליטה על גדוד 129 היתה בעיקר ברשת הגדודית. מסרתי לו עדכונים מדי פעם בפעם על הנעשה, על כוחות האויב, ודבר חשוב ביותר – תיאום סיוע אוויר.

כיוון שלא היה לו פקח אוויר איתו דרשתי את הסיוע האווירי ברשת הרדיו הפיקודית. שקיבלתי אישור מסרתי לפיקוד את המצב, והיועץ האווירי הפיקודי שהיה במצודת ישע כיוון את המטוסים במקומו כשהצוותות של 129 משתדלות לסמן עצמן בעשן.

בגיחה הראשונה לא הבחנו, אך אחר-כך הבחנו בגיחות שסייעו רבות להצלחת ההבקעה. דבר שבלט בחסרונו היו רימוני עשן צבעוניים. דבר זה גם קשור הן בזיהוי למטוסים והן באבחנה בין הכוחות.

לנתי היה קשה להבהיר לי היכן הוא נמצא כיוון שלא היתה לו מפה. הוא הפעיל רימון עשן אדום שבאמצעותו זיהיתי אותו.

תצפית מזרחה מקיבוץ עמיר שם התמקם זחל"ם מיפקדה עיקרית של חטיבה 8

פלוגת החה"ן שהיתה מצוותת לגדוד 129 נשארה באיזור עוקדה. מ"פ החה"ן התקשר אליי לבקש הוראות. בשלב זה ראיתי שאין טעם להכניס אותו לשטח ההשמדה של קלע. הוריתי לו להישאר במקום.

יותר מאוחר הוריתי לו להכשיר את הציר מגבעת האם עד סיר א-דיב עם חלק מן הכוח ועם חלק אחרי לאבטח את סיר א-דיב. בערב הוריתי לו לרדת לגבעת האם ולהוביל את שיירת הדרגים והדבר בוצע.

תוך כדי הלחימה נתעורר צורך בתחמושת ודלקים בגדוד 129. חששתי שעדיין יווצרו בשטח קיני התנגדות שיעכבו את הדרגים ויפגעו בהם. הוריתי איפוא לפלוגת הסיור להוריד את מחלקת הסיירים מהזחל"מים, להעמיס על הזחל"מים פגזים ודלקים ובליווי של פלוגה ט' בגדוד 121, לשם אבטחה, להעלות את האספקה לגדוד 129.

הכוח הגיע לקלע. המח"ט החליט להשאיר את פלוגה ט' במקום לאבטחה וטיהור קלע.

עם גמר הלחימה הוריתי לקצין האפסנאות להכין את הדרגים לתזוזה. פלוגת טנקים פחות שתי מחלקות (פלוגת ורמוט מגדוד 377) קיבלנו ת"פ. הכנסנו אותם לראש השדרה. אחריה נעה המיפקדה העיקרית, הדרגים וגדוד המכמ"ת".

איתמר בן דוד: בדרך מזעורה לקלע ג'יפ החפ"ק הוביל והטנקים לא זזו

סגן איתמר בן דוד, קמב"צ חטיבה 8:

איתמר בן דוד

"כשניתנה ההוראה למג"ד 377 להתקדם הוא טען שפלוגה אחת שלו הלכה לאיבוד, לכיוון קלע כמדומני. על כן חיכה במקום וניסה להחזיר אותה בקשר אליו. בינתיים טנקים שלו חסמו את הציר.

המח"ט ניסה מספר פעמים לקרוא לו ולדחוף אותו קדימה על הציר, אך הוא התמהמה. אחר-כך קרא המח"ט לסמג"ד ונתן הוראה להתקדם ואכן הוא התקדם עם כמה מהטנקים ואחריהם זחל מח"ט.

התנגדות האויב היתה מן המשלטים שמעל זעורה וברגע שהם עלו למעלה ונתקלו באש רובים, הטנקים נעצרו. היו שם כמה רובאים שכל פעם אחד מהם הרים ראש וירה. היתה הרגשה של חוסר שליטה בטנקים, הם נעצרו.

זחל המח"ט המשיך להתקדם. המח"ט היפנה אותי לכיוון המתחם כדי שאוכל להפעיל את המקלע, ואכן קצת יריתי. סימנו לטנקים בתנועות להתקדם, הם התקדמו קצת, עמדו וירו.

אחר-כך נפגע מאחורינו טנק אחד על-ידי בזוקה. כנראה ירו על הטנק ולא על הזחל, כי זה פחות מסוכן להם.

הגיעה הודעה בקשר מהפיקוד ש-129 מתכתש עם כפר קלע ויש לו אבידות.

הטנקים בזעורה עלו סוף סוף על המוצב והמשיכו לדרוס אותו. היתה התנגדות מצד אלה מחיילי האויב שלא ברחו. הם ירו ברובים, הפעילו בזוקות כשניסו לצאת, אולי להיכנע, ירו בהם ועל כן המשיכו להילחם.

הטנקים לא ערכו הסתערות, לא תפסו עמדות אש, לא ניצלו את התכונות של הטנק.

היה איתנו קצין מהסיור שפינה את בירו ואחר-כך הצטרף אלינו. ראינו רשת הסוואה בוערת על אחד הטנקים. סימנו למט"ק לכבות אותה, אך הוא לא זז. הקצין מהסיור קפץ וכיבה את הרשת. אחר-כך שלחתי אליו את ג'יפ הסיור של המח"ט והוא הצטרף אלינו שוב.

בזחל היו די הרבה פגיעות. ג'ריקן קיבל חור. שכחנו לסגור את התריסים של המנוע והמנוע קיבל כדור. גם המקלע קיבל כדור והמקרן התעקם. הקשר שלנו, מאיר, עבר כדור בכובע שלו (כובע הפלדה) כשהתרומם קצת להגיש תחמושת, אך הוא עצמו לא נפגע. קצין קישור מגולני נפגע קצת מרסיס של כובע הפלדה הפגוע.

על זעורה החלפנו את הזחל ועברנו לזחל המודיעין. היה זה אחרי ששני טנקים שלנו נפגעו וטנק שלישי, זה שנשאר למטה, קיבל בזוקה ובער.

בדרך מזעורה לקלע ג'יפ החפ"ק הוביל והטנקים לא זזו. כמה פעמים המח"ט קרא למג"ד שלהם שיפרוס פלוגה ויתקדם, אך עד שהם התחילו בתנועות שלקחו הרבה זמן אנחנו כבר היינו קדימה.

בקלע חיפשנו את המגע עם הטנקים שלנו (קצין אג"מ הודיע בקשר שיש טנקים שלנו שם). תיאמנו שיפעילו רימוני עשן ותוך כדי התקרבות לכפר ראינו SU-100 ו-T-34. הטנקים שלנו פגעו בהם (יכול להיות שהם היו פגועים כבר קודם), אך הם בערו. היתה אש רובים עלינו. עלינו למעלה, ראינו בתוך הכפר שלושה טנקים שלנו בשדרה. הראשון בער. השני בלי צריח. הצריח היה מונח על הארץ. השלישי – פגוע.

מרחוק, מצד דרום, ראינו שני טנקים שלנו. המח"ט שלח אותי לקרוא להם. ירדתי וסימנתי להם ביד והם הצטרפו לשיירה. בטנקים היו נתי ונחום גנצרסקי. נתי היה פצוע בראש. ניסיתי לחבוש אותו בתחבושת אישית, אך ויתרתי כיוון שלא יכול היה ללבוש כובע. השארתי את התחבושת אצלו.

נחום אמר שיש לו איש צוות פצוע בטנק וצריך לפנות אותו. הם סיפרו שבמבואות הכפר ישנם כמה טנקים פגועים שלהם ואנשים פצועים שצריך לאסוף אותם. הטנק שבער היה של אפי, מ"פ פ'. אפי לא נמצא, חשבו שהוא בפנים, אך הוא הופיע בבוקר. הם גם מסר שהאנשים שלו חולצו".

אהוד אברהמסון: פקדתי על אילן לעבור לטנק בעל מקלט עזר ואמרתי לאהוד קופילביץ להיות סמ"פ שלו. את שניהם שלחתי קדימה 

סגן אהוד אברהמסון, קש"א גדוד 129, מסופח דרך קבע לגדוד:

אהוד אברהמסון

"נעתי בזחל"ם הקש"א כשהיינו על הדרך שמובילה לעמיר. צפיתי את המטרות וטיווחתי אותן לגדוד 120 (בקשר – פריצה) וגדוד 155, בשלב שני כיבוש זעורה.

ראיתי רק את המטרה הימנית בנעמוש, ולכן הנחתתי עליה הנחתות כבדות כ-300 פצצות מרגמה.

את המוצב השמאלי לא זיהיתי ולכן גיששתי עם התותחים עליו. כל הזמן נעתי אחרי המג"ד. כשהמשכנו קדימה לא שמתי לב לטעות ולכן כשביקשתי אש על זעורה לא צפיתי אותה, כי לא ראיתי אותה. המג"ד צעק עליי שהוא רוצה אש ואני לא ראיתי אותה. כל הזמן הזה חשבתי שקלע היא זעורה.

עברתי את הכפר הראשון תוך כדי הפעלת נשק קל לצדדים ורימונים. נתקענו כ-300 מטר לפני מחסום הנ"ט, בוואדי שלפני השטח הפתוח. ראיתי את קלע. שם ראיתי אהמג"ד נפגע מפגז שבא מימין והעיף את בסיס האנטנה.

המג"ד נכנס פנימה והטנק ירד למטה. יובל צעק אליי שהמג"ד נפגע. אחר-כך הודיע זאת באלחוט.

ביקשתי פצצות זרחן בשביל לזהות את הארטילריה בין פגזי הטנקים. לבסוף ראיתי פגיעת זרחן מאחוריי, ממערב לי.

בשלב זה דיווחתי לאחור את מצב הגדוד וקיבלתי עוד שני גדודי ארטילריה (25 ליטראות ו-120).

אחרי שטיווחתי את 120 הראשון על היעד עם הזרקור (הדרומי), ביקשתי נקודה ציון סיום ירי, וכל יחידות האש ירו על היעד. היעד שותק מעשית. אחר-כך העתקתי את אש גדוד 155 אל עבר קלע, שעליה היתה לי תצפית.

השטח שמתחת לכפר קלע שבו נלחם גדוד 129. 1) הדרך המקשרת בין סיר א-דיב לקלע. 2) מחסום קוביות נ"ט. 3) קלע – מוצב חוץ. 4) עמדות טנקים. 5) הכפר קלע. 6) סוללת מרגמות בתל זעתר

בשלב זה ראיתי את אילן יורד מהמוצב השמאלי לבד כשהוא קצת בהלם ואמר לי שאיבד שלושה טנקים. מאחוריי עמדו עוד כ-5-4 טנקים. פקדתי על אילן לעבור לטנק בעל מקלט עזר ואמרתי לאהוד קופילביץ להיות סמ"פ שלו. את שניהם שלחתי קדימה.

בשלב זה שמעתי את נתי אומר בקשר שהוא נמצא צפונית לכפר ולכן עליתי על המוצב השמאלי במטרה להגיע אליו באיגוף משמאל.

נתקלתי באש כבדה של נשק קל ונסוגותי במהירות משם. ירדתי בחזרה לדרך, עברתי את מחסום הנ"ט ואז הגיעו אילן [מ"פ ו' בגדוד] ואהוד [מ"מ] עם שני חיילים. אילן ביקש להישאר בעמדה עם אקדח ומימייה. החלטתי לפנות את הפצועים כיוון שהיעדים היו כבר מטווחים ויכולתי להפעיל אותם ללא תצפית שלי, אלא בקשר אליי באלחוט, שידווח מתי להפסיק את האש. כך קיבל נתי את הסיוע.

ירדתי עם הזחל"ם לפח"ח, כשאני עצמי פצוע ואת אילן ואהוד הפצועים ועוד שני פצועים. החבשתי בפח"ח וחזרתי למעלה רק למחרת בבוקר".

—————————————————————————–

6 מחשבות על “סיכומי חטיבה 8 – אג"מ, קמב"צ, קש"א

  1. שבוע טוב לכולם.
    אם הכל היה מתנהל למישרים – כיצד היו נכבשים סיר אדיב וקלע על פי התוכנית ?
    האם בדיעבד לא היו גם יתרונות שנבעו מן הטעות ?
    ( אם כי לטעות הניווט היתה כנראה השפעה גם על שקוליו של מג"ד 12,מוסה קליין ז"ל ) .

    אהבתי

    • לנאמן: המקומות שציינת היו נופלים לבדם גם ללא קרב רק מתוך הידיעה שהאויב הציוני נמצא בעורפם של המקומות הללו ומתקדם מזרחה. עוד יעף של חיל האוויר על המקומות הללו היה משכנע גם את אחרוני החיילים הסורים העקשנים שהסיפור גמור. כנ"ל מצב כזה גם בתל פאחר. ברגע שתפסת את זעורה – אפשר היה לוותר על הקרב בתל פאחר ולחכות עד שהסורים בו ייכנעו.
      אבל זאת חצי חוכמה של בדיעבד.

      לשאלתך השנייה: היה יתרון גדול גם בכיבוש קלע שלא ע"פ התוכניות, כאשר צה"ל תפס במקרה כזה רצועה רחבה בין זעורה לקלע במקום לתפוס רק את זעורה. מצב זה היה גורם מאיץ נוסף בהתמוטטות המערך הסורי.

      ומה הקשר למוסא קליין? לא הבנתי.

      אהבתי

      • אם לא היתה טעות הניווט הזאת אז לכאורה מוסה קליין היה יכול לעלות על הציר
        של חטיבה 8 כדי להגיע אל כביש הנפט . האומנם ?

        אהבתי

        • לא קשור בכלל.

          חטיבה 8 הגיעה לציר הנפט שמעל עין א-דייסה בשעה 13:00 או מעט לאחר מכן. גדוד 12 הגיע מתחת לעין א-דייסה כשעה וחצי אח"כ.

          אהבתי

      • ערב טוב לכולם.
        יהי רצון שנשמע בשורות טובות. אמן.

        ציטוט : " המקומות שציינת היו נופלים לבדם גם ללא קרב " –
        ייתכן שבגלל לחץ הזמנים עד להפסקת האש היה חשש לקיומם של "כיסים"
        שהיו נשארים בידי הסורים.
        יש ולחצים מדיניים מכתיבים מהלכים צבאיים ,
        וכתוצאה מכך נעשו גם טעויות.
        נדמה לי שעובדה זאת פעלה בכמה ממלחמות ישראל.
        לדוגמא במלחמת יום הכפורים בפריצה אל המובלעת בסוריה,
        ובמלחמת לבנון הראשונה בריצה אל כביש ביירות-דמשק.
        ואולי יש עוד דוגמאות.

        אהבתי

  2. כדי להמחיש את הסטייה של חטיבה 8 ממסלולה המתוכנן אפשר להתרשם מנקודת מבטו של קצין האג"מ רשף, שמספר כאן: "לנתי היה קשה להבהיר לי היכן הוא נמצא כיוון שלא היתה לו מפה. הוא הפעיל רימון עשן אדום שבאמצעותו זיהיתי אותו".

    רשף שנמצא באיזור שממזרח לעמיר, משקיף לכיוון זעורה המרוחקת בציפייה להבחין בעשן האדום בתוך ים האבק והאובך ואז הוא ודאי מופתע ביותר לראות את העשן האדום ממש מולו. בטח לא הבין מה קורה כאן.

    הנה צילום שבוצע בין עמיר לשמיר לכיוון הרמה הסורית הממחיש את הפער הגדול בין התכנון לביצוע.

    נראה שאמנון רשף כמו גם הקש"א של 129 אברהמסון היו הראשונים להבין איפה נמצאת חטיבה 8. לא המח"ט ולא המג"ד בירו ולא יתר האנשים בשטח קלטו את המצב. ומעיד כאן הקמבצ איתמר בן דוד – "הגיעה הודעה בקשר מהפיקוד ש-129 מתכתש עם כפר קלע ויש לו אבידות".

    ובעניין זה, מי יתננו פעם למצוא את סליל הקשר של הרשת הפיקודית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s