מפת חללי גדוד 129

13 הרוגים לגדוד 129 בקרב על קלע – במסגרת המאמץ העיקרי של חטיבה 8 לכיבוש הרמה הסורית * איפה ואיך זה קרה? * מיפוי משוער של החללים

צריח הטנק של אלפרד פנקס מוטל בקלע, עדות ללחימה הקשה של גדוד 129 [צילום: איתמר בן דוד]

13 הרוגים היו לגדוד 129 בקרב ההבקעה לכיבוש הרמה הסורית ביום שישי 9 ביוני 1967. שמותיהם הונצחו באנדרטת לוח ברזל שהוצבה במחסום הקוביות – ציון מקום שאין ראוי ממנו כדי להציג את הקושי העצום שבפניו נתקלו השריונרים בדרכם הלא מתוכננת לכיבוש הכפר קלע ומוצביו.

את ההנצחה יזם והפיק נתי הורביץ [גולן], המ"פ שהפך למג"ד בעיצומו של הקרב וזכה באות הגבורה. האנדרטה נחנכה בשנת 1987, במלאת 20 שנה למלחמת ששת הימים, בזמן שהורביץ כיהן כמפקד אוגדה 36 בדרגת תא"ל.

על האנדרטה מונצחים שמות שלושת חללי גדוד 129 בגזרה המצרית – מישקה גדושר, ארז מזרחי ויעקב יעקוביאן, וכמובן הרוגי ששת הימים בגזרה הסורית – משה (מוריס) איפרגן, דוד בן ארי, יובל בן ארצי, יהושע בן נעים, בן ציון סולומון, אריה גולדברג, אביגדור גרינשפן, זאב דרורי, אלי והבה, גדעון וייס, דוד לוי, רפי מוקדי, אלפרד פנקס ועמנואל רונקין.

כן חקוקים על הלוח שמות חללי הגדוד במלחמת יום כיפור: אילן אבני ושמואל קורקוס, וכן נסים לוי שנפל ברצועת עזה.

לצורך הכנת רשימה זו צצו שתי הפתעות: ראשית, דוד בן ארי המונצח באנדרטת 129 שייך בכלל לגדוד 121. בן ארי הוא אחד מהרוגי הזחל"ם של מויש חביב, סמג"ד 121 שנפגע והתפוצץ מתחת לגבעת האם. לא ברור כיצד השתרבב שמו לאנדרטת גדוד 129.

ברשימת השמות של קצינת נפגעים חטיבה 8 מופיע בן ארי כאחד מחללי החטיבה, ולא כחלל מגדוד 129 [שמות חללי הגדוד מצויינים ככאלה], ובכך למעשה מוסר הספק – בן ארי לא נפל במסגרת גדוד הטנקים.

אנדרטת חללי גדוד 129 במלחמת ששת הימים במחסום הקוביות

הדבר המפתיע השני הוא שיוכם של יהושע בן נעים ואריה גולדברג כחללים שנפלו בזעורה. מדובר בינתיים בהנחה לא מבוססת. איך בדיוק הם הגיעו לזעורה ולמה – ראו בהמשך בפיסקה הרלבנטית.

קביעת מיקום נפילת לוחמים הוא משימה לא פשוטה. יעיד על כך דני ביזר, מ"מ בגדוד 12 בקרב תל פאחר, שלפני כארבע שנים ביצע את המשימה במסגרת תחקור הקרב [ראו כאן].

לגבי מקום נפילתם של רבים מ-34 הרוגי תל פאחר מדובר בהשערות המסתמכות על זכרונות של חברים לנשק, חלקם זכרונות מעורפלים. על אף הבעיה לדייק במידת האפשר, המפה העניקה זווית נוספת להתבוננות על הקרב ומיקום הבעיות העיקריות שבו.

בעוד ששטח הלחימה של קרב תל פאחר מצומצם יחסית וכולל את המוצב ואת האיזור הקרוב שמתחתיו [לא כולל 4 הרוגים בזחל"ם, כ-900 מטר דרומית ליעד], מתפרסת גזרת הלחימה העיקרית של גדוד 129 לאורך של כשני ק"מ ולרוחב של ק"מ אחד [לא כולל את זעורה].

בנוסף לכך, מספר העדים בגדוד 129 שיכולים לספר איפה בדיוק ראו את הטנקים של חבריהם נפגעים, ועוד יותר מכך – היכולת לדעת היכן נהרג כל אחד מה-13 היא מצומצמת מאחר שצוות טנק הוא ברובו אנשי תובה וצריח (בשרמן שניים בתובה ושלושה בצריח כולל המפקד), אשר נמצאים בתוך הטנק ובמרבית הזמן אינם רואים מה שנעשה בחוץ, ואפילו אם ראו משהו זוהי תמונה מצומצמת מאוד ולא רציפה. הנהג והמקלען רואים דרך פריסקופים, התותחן דרך הטלסקופ או פריסקופ, והטען קשר דרך פריסקופ, וכל זאת תוך כדי עיסוקם בתפקידיהם. בוודאי שבכך עוד יותר קשה להם להבין איפה הם נמצאים.

עומד לרועץ גם הזמן הרב שחלף מאז הקרב וכירסם בזיכרון מפקדי הטנקים, פני השטח שהשתנו. וכך למעשה נשארים רק המפקדים שיכולים לתת עדות. קצת קשה לתאר את מצב המפקדים: חלקם החליפו טנקים וצוותים וחלקם התחילו וסיימו את הקרב עם הצוות שהתחילו את הקרב.

התמונה השלמה תתבהר רק בהשלמת התחקיר וייתכנו שינויים בעקבות זאת. במידת הצורך, נעדכן את מפת חללי 129.

חשוב לציין: בחלקה הגדול, מפת הרוגי גדוד 129 כפי שמובאת כאן היא משוערת, אולם לא בלתי מנותקת מהמציאות. הסתמכנו על זכרונם של קצינים שהשתתפו בקרב כמו המ"פ אילן לבנון, המ"מ נחום גנצרסקי ועוד, וכן על עדויות שאסף המ"מ זאב חטין, השוקד בשנה האחרונה על כתיבת סיפור הקרב של הגדוד במלחמת ששת הימים. אגב, לגדוד 129 היו כ-40 פצועים בקרב זה.

מפת חללי גדוד 129 בקרב ההבקעה לרמה הסורית 9.6.1967

מפת הרוגי גדוד 129 משוערת. בכחול: תנועת הגדוד מכביש עמיר [כ-75 מ' מעל פני הים] דרך גבעת האם וסיר א-דיב – עד לקלע [כ-800 מ' מעל פני הים]

הנופלים ומיקומם [לפי סדר כרונולוגי משוער]

גרינשפן (מימין), דרורי

אביגדור גרינשפן, זאב דרורי – במוצב 8173. לאחר שגדוד 129 חצה את דרך הנפט מזרחה ונכנס ועבר את הכפר סיר א-דיב, זיהה מ"פ ו' סגן אילן לבנון בעיה – מוצב 8173 שממזרח לכפר שירה אש דלילה יחסית, והסתער עליו עם כוח של חמישה טנקים.

הטנק שבו נהרגו גרינשפן ודרורי היה בפיקודו של יאיר רומבק, שסיפר לנו לצורך הכנת רשימה זו: "עלינו על הגבעה שעמדה בצד לכפר. היינו הטנק של אילן, של אהוד קופילביץ', של צבי רונן ושלי [היה גם הטנק של ערודי]. אני הלכתי אחרי שלושת הראשונים. עליתי על הגבעה, עלייה מאוד קשה. הגעתי לתעלה שהלכה מסביב לגבעה, נסעתי לאורך התעלה לכיוון צפון, לא ראיתי סורים, ואז הטנקים שלפניי נעצרו. במצב זה ראיתי כ-25 חיילים סורים בתעלה, לא במצב של מלחמה. יצאתי מהצריח ונעמדתי מעליהם כמו גיבור עם עוזי ביד וצעקתי להם להרים ידיים. קראתי לגרינשפן הטען-קשר שייצא עם העוזי שלו ויעזור לי. הוא יצא לצריח ושלח צרור באוויר. בינתיים הטנקים האחרים התחילו לירות לעבר קלע ואני הצטרפתי אליהם. ירינו כמה דקות. מהמקום שעמדנו הטווח היה בערך 1.2 ק"מ, ואז נפגענו. מי שפגע בנו היה SU-100 שעמד בקלע. ככה אמרו לי אחר-כך. זה היה מטען חלול שחדר לצריח. הוא עשה חור בגודל של סנטימטר וחצי או שניים, אבל התיך את הצריח, ככה שאלפי רסיסים התפוצצו. זה פגע בצוות ופגע בי. גרינשפן ודרורי שהיו בפנים נהרגו. השניים האחרים, המקלען יעקב חורש והנהג יוסי חסן, ניכוו. אני נפצעתי בשתי רגליים מהרבה רסיסים וכוויות. יצאתי החוצה, זחלתי 20 מטר וכאן הצוות של צבי רונן פינה אותי לטנק של קופילביץ' ומשם הורידו אותי לתאג"ד".

יצוין כי גרינשפן ודרורי נשרפו בתוך הטנק והיה קושי רב בזיהויים. שלושת האחרים נחלצו מהטנק עם פציעות מרסיסים וכוויות.

יובל בן ארצי (מימין), רפי מוקדי

רפי מוקדי, יובל בן ארצי – מתחת למוצב 8173. רס"ן מוקדי, מ"פ הסיור של חטיבה 8, עלה על הטנק במקומו של המג"ד אריה דיין (בירו) שנפצע ופונה לתאג"ד. מוקדי שכבר ידע שהגדוד לא נלחם במקום שאליו היה אמור להגיע, ניסה למשוך צפונה את הטנקים שנעו בעלייה לכיוון מזרח. בעוברו מתחת למוצב 8173 ספג הטנק פגז ונעצר. מוקדי עלה לצריח כדי לירות במקלע ואז נפגע מירי של המוצב הסורי ונפל החוצה מהטנק. לצריח עלה יובל בן ארצי, קצין הקשר הגדודי, שנפגע גם הוא ונפל הרוג לתוך הטנק. בשלב זה הצליח הנהג להתניע את הטנק ולהתרחק מהמקום. מוקדי ובן ארצי נהרגו כ-200 מטר מערבית מתחת למוצב 8173, צפונית-מזרחית לכפר סיר א-דיב. גופותיהם היו מוטלות בשטח במשך שמונה ימים עד שאותרו. מוקדי התגלה במקום שבו נפגע מתחת למוצב. בן ארצי נמצא הרוג בתוך הטנק.

גולדברג (מימין), בן נעים

יהושע בן נעים, אריה גולדברג – בזעורה? מיקום משוער מפתיע לשני חללים אלה. בן נעים, הרס"פ של פלוגה ו', תפס פיקוד על הטנק של המ"מ זאב חטין מפלוגה ז', לאחר שזה נפצע בין מוצב עוקדה לכפר סיר א-דיב והתפנה לתאג"ד. לפי השערות אנשי גדוד 129, טנק זה לא נע בעקבות הקולגות שלו לקלע, אלא השתלב בתנועת חפ"ק חטיבה 8 וגדוד 377, שבהגיעם לדרך הנפט שינו כיוון ונעו צפונה ומשם עלו מזרחה לכיבוש מוצבי זעורה הדרומית – המשימה המתוכננת של חטיבה 8. ייתכן שבגזרה זו נפגע הטנק והשניים נהרגו.

לעניין זה אין שום סימוכין, והוא נשען כרגע על השערות בלבד. מה הביא את ותיקי גדוד 129 לחשוב כך? טנק זה, ככל הידוע להם, לא המשיך מסיר א-דיב לקלע. לדברי זאב חטין, השוקד בשנה האחרונה על כתיבת פרק הקרב של הגדוד במלחמת ששת הימים, המכונאי שהיה על הטנק סיפר לו לימים כי הטנק נפגע בצריח מאחור דרך המשקולת, וכי האנשים שסייעו בחילוצם לא היו מוכרים להם. מכאן עלתה ההשערה שטנק זה, וייתכן שטנק נוסף מגדוד 129, השתלבו בתנועת חפ"ק 8 ונלחמו בזעורה.

בתחקיר של מחלקת היסטוריה על לחימת חפ"ק 8 וגדוד 377 בזעורה אין זכר לכך שטנק מגדוד 129 הגיע בכלל לזעורה. לצורך כתיבת מאמר זה שוחחנו עם יהודה ארזי, סמ"פ פ' בגדוד 377 שנלחם בזעורה. ארזי אמר כי הוא מופתע לשמוע זאת. הוא פירט והסביר: "את הלחימה על מוצבי זעורה ביצעו חמישה טנקים של 377. הסמג"ד בנצי פדן הוביל, אחריו הייתי אני ואחריי הטנקים של עידו מור, אלישע שפירא ועוזי קרן. אחרי שעידו חטף כדור בכתף הטנק שלו לא המשיך. לאחר מכן כשבנצי נפצע [ושני אנשי צוות בטנק זה נהרגו – נעים מיראן ואהרון בלולו] הוא סימן לנו ביד להמשיך. המגע עם הסורים היה רק שם. בזיכרון שלי, היינו שני טנקים שהמשיכו ונסעו, וככה הגענו לקלע. אני לא ראיתי שום טנק שלא שייך לפלוגה שלנו. הדבר היחיד שמתקבל על הדעת, שבלי קשר אלינו הטנק הזה המשיך עם החפ"ק של אלברט וקיבל אר.פי.ג'י מאיזה חייל סורי. אני סתם ממציא עכשיו סיפור, באמת שאין לי מושג. אני אומר בוודאות שמשלב מסוים שהפכתי לחוד, מול תעלת הזיגזג בזעורה שצמודה לדרך שהולכת לג'בב אל מיס, נסעתי ראשון כשאלישע בעקבותיי והיינו לבד".

לסיכום: האפשרות שטנק מגדוד 129 נפגע בזעורה ושניים מאנשיו נהרגו – היא השערה. אפשרויות נוספות: 1) הטנק השתלב בתנועת פלוגה ה' מגדוד 377 שפעלה ת"פ גדוד 121 וכבשה את איזור צפון זעורה. במקום זה נפצע קשה המ"פ עמי לב-טוב שנפטר כעבור כשבועיים. 2) השתלב בכוחות התגבורת של חטיבת גולני שנעו לתל פאחר בדרך שעשתה חטיבה 8, ונפגע בדרך עוד לפני הגיעו ליעד מאש נ"ט מהכפר עין פית. 3) הטנק נפגע איכשהו עוד לפני שהגיע לסיר א-דיב ודרך הנפט [במקרה זה יש בעיה להסביר את הפגיעה בו מאחור]. בכל אופן, לגבי מקום נפילתם של בן נעים וגולדברג אין כרגע מקום ודאי.

איפרגן (מימין), והבה, רונקין, וייס

גדעון וייס, עמנואל רונקין, אלי והבה, מוריס איפרגן – בעלייה לקלע. אנשי צוות מפלוגה ז'. על הטנק פיקד בשלב מסוים המ"פ אילן לבנון, שהחליף במהלך הלחימה שלושה טנקים. טנק זה היה הראשון לחצות את מחסום הקוביות. בקטע האחרון של העלייה לכיוון קלע, כ-200 מטר מזרחית ממוצב החוץ המערבי, ספג הטנק שתי פגיעות. רונקין התותחן נהרג בתוך הטנק. אנשי התובה נלכדו בפנים מפני שהתותח ישב על הפתחים והם לא הצליחו לפתוח אותו. למשמע צעקותיהם, לבנון שנפצע ברגלו חזר לטנק, עלה עליו, צידד ופתח להם. וייס, והבה, איפרגן והנהג אשר פרץ קפצו החוצה. כאן נורתה עליהם אש מקלעים מטווח קרוב, ממנה נהרגו וייס ואיפרגן. אלי והבה נפצע קשה ונפטר בנקודת איסוף פצועים ממערב למחסום הקוביות. אילן לבנון נפצע שנית. פרץ היה היחיד שיצא ללא פגע.

בתחקיר חש"ן תיאר לבנון את רגע הפגיעה ולאחריה: "מה שקרה שם שכנראה ח"ש נפיץ פגע קודם, וזה בילבל את הנהג והוא סטה שמאלה ועלה על גדר אבנים ונעצר. כשנעצרנו כנראה חטפנו את הפגיעה השנייה. התותחן [רונקין] אמר לי 'נפגענו'. לא ראיתי בו שום פגיעה. יצאנו החוצה, ראינו שאנחנו ארבעה איש [צ"ל 5]. הטנק כבר התחיל להידלק, שמענו כבר התפוצצויות של כדורים בפנים. צעקנו לו [לרונקין] והוא לא ענה לנו. כנראה בצד ימין דרומה מהדרך עמד איזה סורי שצלף בנו. היו שם עמדות מרגמה. ואז אני נפגעתי ומיד אחריי נפגעו מוריס ו-וייס. שכבתי שם כרבע שעה, חצי שעה, ואז בא ורדי [המט"ק שאול ורדי] וחילץ אותי עם טנק. עליתי לסיפון בכוחות עצמי והוא חזר ברוורס עד למקום שיש עמדה ליד הדרך".

הבית הראשון בקלע מערב. טנקים סורים הסתתרו בין המבנים וירו ביעילות על כוחות גדוד 129 [לחצו להגדלה]

אלפרד פנקס

אלפרד פנקס – במבואות המערביים של קלע. אלפרד, שהיה מט"ק בפלוגה ז', נהרג ב-150 מטר האחרונים לכיוון קלע [ממערב לכפר]. את נקודת הציון הזו מסר לנו המ"מ מפלוגה ו' נחום גנצרסקי, שנע 5-4 טנקים אחרי הטנק של אלפרד. אנשי הצוות של אלפרד לא היו מודעים למותו בזמן אמת, ולכן נהג הטנק המשיך לנסוע במהלך ראשון, לפי הפקודה האחרונה שקיבל ממפקדו. שאול ורדי, מפקד טנק מפלוגה ז' של המ"פ נתי הורביץ, סיפר ב-2014 בראיון לבלוג זה: "כולנו נסענו בהילוך ראשון, שזה איטי ביותר. אני הייתי רביעי בשיירה ולא הבנתי למה נוסעים ככה. צעקתי בקשר למה נוסעים כל כך לאט? בדיעבד הסתבר שאלפרד נהרג על הצריח ונשען על המדף, כך שאף אחד לא היה יכול לדעת שהוא הרוג. הפקודה האחרונה שהוא נתן לנהג היתה לנסוע בראשון, ולכן הנהג נסע ככה. הם נסעו עם מדפים סגורים, אף אחד לא ידע כלום, וככה נסענו כל הארבעה בראשון עד למעלה וכמה שצעקנו בקשר שום דבר לא עזר".

עם הגעת טנק זה, 3א', למרומי קלע הוא ספג פגיעה ישירה מ-SU-100 שארב בין הבתים. הפגיעה היתה במקום שבו נמצאים הפגזים התורנים, מה שגרם לפיצוץ כאשר הצריח עם התותח התנתקו מהתובה. ראו הצילום הטראגי בראש רשימה זו.

בן ציון סולומון (מימין), דוד לוי

בן ציון סולומון, דוד לוי – בכפר קלע. שניים שלא ידוע היכן בדיוק נפגעו בקלע, איך וממה. ההשערה לגבי סולומון מדברת כי נפגע סמוך לכביש הראשי [מצומת וואסט למסעאדה]. אולם ייתכן שסולומון או לוי, או שניהם גם יחד, היו בצוות הטנק של אלפרד פנקס שנפגע והתפוצץ ליד הבתים הראשונים של קלע. ככל הידוע לאנשי גדוד 129, אחד מאנשי הצוות, לא ידוע מי, נמחץ מנפילת הצריח. מיד אחרי הטנק של אלפרד נפגעו שני טנקים שהיו צמודים אליו מאחור – אחד מהם של מ"פ פ' אפי וולך. מהטנק השלישי שנפגע נשמעו התפוצצויות, אם כי הוא לא התלקח. ייתכן כי סולומון ולוי נהרגו באחד מהטנקים הללו.

מפת ההרוגים – פרשנות

ציון מיקומם של הנופלים מגדוד 129 מספק זווית נוספת לקרב ולקושי שלו. זאת בנוסף למפת הטנקים הפגועים כפי ששורטטה על-ידי מחלקת היסטוריה של צה"ל בעקבות תחקיר המ"פים ועדות המג"ד [ראו כאן].

נקודה מעניינת שראויה לציון היא העובדה שעל אף שמחסום הקוביות היה אמור לשמש "תחנה סופית" למעבר טנקי אויב, ואף היה מטווח על-ידי טנקים סורים בשטח שולט, לא נהרג במקום זה איש מגדוד 129. במחסום הנ"ט נפגעו חמישה טנקים שלא יכלו להמשיך, אולם כולם או מרביתם לא איבדו את כושר הירי.

מבין 13 נופלי הגדוד נהרגו שבעה בקלע עצמה. כלומר, מזרחה ממחסום הקוביות. אפשר לראות זאת גם מזווית אחרת: שישה מהחללים לא נהרגו בקרב על היעד העיקרי, אלא בסביבותיו. אם נפחית את השניים שנהרגו בכלל בזירת לחימה אחרת – זעורה או מה שלא יהיה, נמצא כי ארבעה נהרגו במוצב 8173, אחד מביצורי מבואות קלע ששלט מצפון על הדרך מסיר א-דיב ועל מחסום הקוביות.

צילום אוויר של איזור הלחימה העיקרי של גדוד 129

בקרב במבואות קלע נהרגו ארבעה אנשי צוות באותו מקום – בין מוצב החוץ המערבי לבין בתי קלע הראשונים. למעשה, מרגע שהטנקים הצליחו לחצות את המעבר ההכרחי והבעייתי ולחלוף גם על פני המשוכה האחרונה – מוצב החוץ, נחרץ גורלו של הקרב. כאן נכנסו הסורים למגננה אחרונה, שבמהלכה נהרגו לגדוד 129 שלושה אנשים נוספים.

רק כשהטנקים הגיעו לכפר עצמו והחלו להתקבץ בשיא הגובה, החל הקרב לדעוך. הסכנה היחידה היתה חיילים סורים שניהלו קרב מאסף בין הבתים באמצעות נשק קל ומטולי רקטות. צוות הטי-34 שעשה צרות צרורות מיהר להסתלק לא לפני שפוצץ את קנה התותח.

מפת ההרוגים בגזרת הלחימה על קלע ומוצביו

האצבע שאנחנו שמים על נקודת דעיכת הקרב היא פרשנות בדיעבד. למפקדי שישה או שבעה הטנקים שהגיעו לקלע מתוך 26-25 שהחלו את היום, היה ברור כי הקרב לא תם וכי סכנה חדשה אורבת לפתחם: הידיעה שהגיעה בקשר על תגבורת טנקים סורים שנעה מכיוון דרום. עבור גדוד 129 שבשלב זה היה די מרוסק ובאפיסת כוחות, זה היה יותר מדי. תעיד על כך הודעתו החצי נואשת של המ"פ נתי הורביץ בקשר כשביקש מקצין האג"מ סיוע אווירי דחוף – "אם אתם רוצים להמשיך לראות אותנו בחיים".

בסופו של דבר, התגבורת הסורית לא הגיעה לקלע – בין שנעצרה בדרך בגלל המטוסים שהגיעו, ובין שכלל לא היתה מחמת דיווח שגוי]. מי שכן הגיע לקלע היו כוחות גדוד 377 עם חפ"ק החטיבה שהגיעו מצפון באור כמעט אחרון, אחרי שכבשו את מוצבי זעורה בתום קרב קצרצר, והתחברו לשרידי גדוד 129.

סיכם את הקרב הזה המ"פ/מג"ד נתי הורביץ: "זה היה חתיכת הר והיה קשה לסחוב מהר, אבל ניצלנו והפקנו כל מה שאפשר להפיק מהטנקים תוך כדי אש, והצלחנו להגיע למעלה שישה כלים".

יהי זכרם ברוך.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “מפת חללי גדוד 129

  1. " ייתכן שסולומון או לוי, או שניהם גם יחד, היו בצוות הטנק של אלפרד פנקס שנפגע והתפוצץ ליד הבתים הראשונים של קלע".

    מה עם רשימת השבוץ הקרבי ?

  2. את הפיסקה להלן שלפתי מהכתבה ועשיתי בה קצת עריכה ועדכון, שלמה בבקשה תעדכן:
    בנוסף לכך, מספר העדים בגדוד 129 שיכולים לספר איפה בדיוק ראו את הטנקים של חבריהם נפגעים, ועוד יותר מכך – היכולת לדעת היכן נהרג כל אחד מה-13 היא מצומצמת מאחר שצוות טנק הוא ברובו אנשי תובה וצריח (בשרמן שנים בתובה ושלשה בצריח כולל המפקד), אשר נמצאים בתוך הטנק ובמרבית הזמן אינם רואים מה שנעשה בחוץ ואפילו אם ראו משהו זוהי תמונה מצומצמת מאד, ולא רציפה. הנהג והמקלען רואים דרך פריסקופים התותחן דרך הטלסקופ או פריסקופ, והטען קשר דרך פריסקופ וכל זאת תוך כדי עיסוקם בתפקידיהם. ובודאי שעוד יותר קשה להם להבין איפה הם נמצאים. עומד לרועץ גם הזמן הרב שחלף מאז הקרב וכירסם בזיכרון מפקדי הטנקים, פני השטח שהשתנו. וכך למעשה נשארים רק המפקדים שיכולים לתת עדות. קצת קשה לתאר את מצב המפקדים חלקם החליפו טנקים וצוותים וחלקם התחילו וסיימו את הקרב עם הצוות שהתחילו את הקרב.
    התמונה השלימה תתבהר רק בהשלמת התחקיר המלא ויתכנו שינויים בעקבות זאת.
    כעת לצורך רשימה זו אציין בתמצית את הנפגעים מבין מפקדי הטנקים.
    בקרב נהרגו ארבעה שפיקדו רפי מוקדי, מוריס איפרגן ,אלפרד פינקס ובן נעים יהושע.
    שנים נפצעו והמשיכו לפקד, נתי גולן, שאול ורדי.
    שמונה נפצעו וחדלו לפקד: אריה דיין (בירו), אילן לבנון, אפי וולך, אהוד קופלביץ, גדעון פרידמן, זאב חטין, צבי רונן, יאיר רומבק, אבישי הדרי.
    אחד עשר מהמפקדים שלא נפגעו השתתפו בקרב: קרול מיטלמן, רן אפרת, אברהם שרביט, נחום גנצרסקי, נחום טבת, אמיר פייגין, צביקה הררי, ויקטור זיידמן, חיים ערודי, יוחנן אוזיק, אהוד גרוס.
    כמו כן היו לגדוד עוד תשעה הרוגים: יובל בן ארצי, עמנואל רונקין, גדעון וייס, אלי והבה, אביגדור גרינשפן, זאב דרורי, בן ציון סלומון, דוד לוי, אריה גולדברג, כפי שמציינת הרשימה.
    מאז ועד היום נפטרו מבין המפקדים בירו, נתי, צביקה וויקטור כך שרשימת המפקדים התקצרה עוד יותר.
    יהי זכרם של אחינו הלוחמים צרור בזיכרוננו לעד.

    שלשה טנקים לא עברו את קו הגבול עקב תקלות שניים מהפלוגה של אפי ואחד מהפלוגה של אילן.
    ט.ל.ח.

  3. מעניין הוא שבאתר יזכור של משרד הבטחון גם יהושע בן נעים וגם אריה גולדברג מסופר כי נהרגו בקרב על סיר א דיב.

    אבל היותר מצער הוא כי על שניהם נכתב כי נהרגו ב 8.6.67.

    בדבריו של רובק'ה מפקד סיירת גולני מאוזכר כי אספו טנק אולי אפילו שניים בדרכם ליעד, לא ברור בדיוק מהיכן נאספו, לא ברור גם לאן הם נעלמו לו.

    מאידך מסופר גם על טנק מגדוד 377 פלוגה ה' שבא לסייע , כאשר הכוח של רובק'ה סטה לכיוון עין פית.

    שוב תודה לשלמה על עבודת הקודש ולתיקוניו של זאב

    תבורכו שניכם

    • פניתי לפני כשבועיים בענין התאריכים למערכת אתר יזכור ,
      להלן תשובתם שהגיע אליי היום :

      שלום רב,
      הדבר יבחן לעומק
      ובכל שינוי כמובן יעודכנו ההורים.
      תודה לכל מקרה על הרצון והכוונה.
      בברכה,
      שני זיטון
      מערכת אתר "יזכור"

      • להלן תשובה לאחר בדיקה של מערכת אתר יזכור , הגיע היום :

        נאמן שלום רב,

        שינוי בסיפור חיים רק על סמך פניית המשפחה מקרבה גרעינית.

        סיפור חיים נחתם ואושר ע"י המשפחה וכל שינוי דורש פנייתם ואישורם.

        בברכה,
        שני זיטון
        מערכת אתר "יזכור"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s