סיכום תותחנים פיקוד צפון

סיכום פעילות כל גדודי חת"מ שפעלו בפיקוד צפון בגזרות ירדן וסוריה * כך סייעו התותחים והמרגמות להבקעת הרמה הסורית לחטיבות הלוחמות 8, 1, 3, 37, 45, 2, 80 ועוד * אחת ממסקנות הדו"ח: "הוכח שיש לפרוס את יחידות הארטילריה קרוב ככל האפשר, ואפילו תוך סיכונן"

155 בפעולה. מתוך הדו"ח: "לקראת סוף המערכה נשארו בגדודים 20 כדור בלבד לכל תותח. מחסור זה מנע השמדת סוללות אויב [צילום: לע"מ]

המסמך הבא מסכם את פעולות יחידות התותחים והארטילריה בפיקוד צפון – גזרת ירדן בארבעת הימים הראשונים של מלחמת ששת הימים, ולאחר מכן את שני ימי החזית הסורית.

הדו"ח אינו חתום, אבל נראה שמי שחיבר אותו הוא סא"ל אריה לוי, שהיה מפקד התותחנים של פיקוד צפון במלחמת ששת הימים.

בהמשך הכתבה כאן מתפרסם עץ מבנה חת"מ של פיקוד צפון בששת הימים עם שמות המג"דים, הסמג"דים, קציני ניהול האש ועוד.

דו"ח זה אינו כולל את פעולות הארטילריה בגזרה הסורית בארבעת ימי מלחמת ששת הימים הראשונים. ב-6 ביוני 1967 פתחו הסורים בהרעשה כוללת לאורך כל הקו והתפתח דו-קרב עם יחידות התותחנים של צה"ל. כך גם בימים שעד שלב ההתקפה על הרמה הסורית ב-9 ביוני. תיאור זה אינו מופיע בדו"ח זה, וייתכן כי הוא מופיע בדו"ח אחר הכולל את שלב ההגנה.

מקור: ארכיון צה"ל.

להלן הדו"ח:

סד"כ חת"מ בפיקוד צפון

א) ארטילריית שדה

  1. 5 גדודי מכמ"ת
  2. שני גמ"כ ועוד 1 סוללה.
  3. שני גדודי מכמ"ר.
  4. 1 סוללה מרגמות 160 מ"מ.
  5. 3 גד"ש.
  6. 1 גדוד תומ"ת.
  7. 1 גד"ב מתנייע.
  8. 2 גד"ב נגררים.
  9. 12 סוללות דגם ד' ועוד סוללה נגררת.

ב) ארטילריית נ"מ.

  1. גדנ"מ פיקודי.

ג) טילים מונחים נ"ט.

  1. סוללת תגר.

ד) יחידות ח"מ אחרות

  1. 2 גונדות איכון.
  2. 1 יחידה דמיים.
  3. 2 סוללות זרקורים (1 מהן מתנייעת).

משימות הארטילריה

א) בלימה בגזרה הסורית – בעיקר מתן אש נ"ס.

ב) בהתקפה על ירדן – סיוע אש בכיבוש מערכי האויב, בידוד שדה הקרב ואש נ"ס.

ג) בהתקפה על סוריה – סיוע קרוב תוך מתן אש נ"ס במידת הצורך.

הקצאות ארטילריה

סא"ל אריה לוי, מפקד חת"מ פיקודי

א) לבלימה בגזרה הסורית הוקצו 1 גד"ש ועוד סוללה, 2 גדודי מכמ"ת, 2 גמ"כ, 3 סוללות מכמ"ר, 1 גד"ב מתנייע, 1 גד"ב נגרר, 2 גונדות איכון, 1 סוללת זרקורים, 1 יחידת דמיים.

ב) להתקפה על ירדן לאגד ארטילרי 36/212 הוקצו: 1 גד"ש פחות סוללה, 1 גדוד תומ"ת, 1 גדוד מכמ"ת, 3 סוללות מכמ"ר, 1 סוללה בינוני נגררת, 6 סוללות דגם ד' ועוד 1 סוללה 120 מ"מ נגררת, 1 זרקור.

ג) בהתקפה על סוריה לאחר קבלת יחידות נוספות מפיקוד דרום ומפיקוד מרכז הוקצו:

  1. לאגד ארטילרי 36/212 (דרום כינרת): 1 גד"ש, 1 גמ"כ, 1 סוללה מרגמות 120 מ"מ, 1 גדוד מכמ"ר פחות סוללה, 1 סוללה בינוני מתנייעת, 1 סוללת מרגמות 160 מ"מ, 1 גונדת איכון, 1 סוללת זרקורים מתנייעת.
  2. בשליטת הפיקוד: 2 גד"ש, 1 גדוד תומ"ת, 5 גדודי מכמ"ת, 1 גמ"כ, 1 גד"ב מתנייע פחות סוללה, 2 גד"ב נגררים, 12 סוללות דגם ד', 1 גונדת איכון, 1 סוללת זרקורים, 1 גדנ"מ פיקודי, 1 יחידת דמיים.

השיקולים להקצאת ארטילריה להתקפה על ירדן:

א) הצורך בהמשך הבלימה בגזרה הסורית.

ב) האפשרות (מבחינת זמן ומרחב) של הגעת היחידות לגזרה הירדנית.

ג) העברת גד"ב נגרר 833 פחות סוללה לפיקוד מרכז.

השיקולים לפריסת הארטילריה היו:

א) קדימה ככל האפשר (ואפילו תוך סיכון היחידות) כדי להשיג טווח אל כל סוללת אויב בגזרה, תוך התחפרות, הסוואה והכנת עמדות חלופין.

ב) לאפשר מעבר מיידי להתקפה.

ג) להימנע לפרוס בעמדות הקלאסיות הידועות לאויב.

שלב הבלימה

בשלב זה שהיה מקביל להתקפה על ירדן נמשך הדו-קרב הארטילרי עם הסורים.

אש הנ"ס שלנו כוונה ע"י תצפית אוויר, גונדת האיכון, החפ"ק הפיקודי וחפ"ק חטמ"ר 2.

לעתים נאלצנו לא להעסיק מטרות בשל מחסור חמור בתחמושת 155 מ"מ (תקן לכל יחידה ללא צפי תוספת).

ההתקפה על ירדן

סד"כ אוגדה 36

חטיבה 45

חטיבה 37

חטיבה 9

שני גדודים מחטיבה 1 מיום 6 יוני 67.

אגד ארטילריה 212

סד"כ ארטילריה באוגדה 36

יחידות אגד ארטילריה 212

  1. גד"ש 870 פחות סוללה
  2. גדוד תומ"ת 827
  3. גדוד מכמ"ר 330 פחות סוללה
  4. סוללה מגדוד מכמ"ר 328 מ-6 ביוני שעה 18:00
  5. סוללה מגד"ב נגרר 833

ארטילריה אורגנית

  1. גדוד מכמ"ת 45/527
  2. 6 סוללות דגם ד'
  3. 1 סוללת מרגמות 120 נגררת של חטיבה 9

5 ביוני 1967

עוד לפני הצהריים ירו הסוללה של גדוד 870 והסוללה של גדוד 833 אש נ"ס ללא תצפית על שתי סוללות ירדניות (אחת דרומית לג'נין, שנייה 155 מ"מ דרומית ליעבד). אחר מעבר הגבול סייעו הגדודים 527 ו-870 והסוללות 833 ודגם ד' של גדוד 45/25 להבקעת חטיבה 45 על תענך, תל תענך, למון, כפר-דן, יעבד, ג'נין, המוצבים שממערב ומדרום לג'נין, בורקין ובעמק דותן. כן הונחתה אש נ"ס על הסוללה שמדרום לג'נין. סיוע זה נמשך גם בלילה.

6 ביוני 1967

לפנות בוקר סייעו גדוד 527 וסוללה דגם ד' של גדוד 45/74 בחילוץ הסיירת שעלתה על מארב בצומת קבטיה ועל הכביש שכם-ג'נין, כדי לחסום הבאת תגבורת.

ג'נין ויעבד נכבשו בסיוע גדוד 527 שירה על רכסי ג'נין וסוללה דגם ד' של גדוד 45/25 שירה על יעבד.

לפני הצהריים ירה גדוד 870 אש נ"ס על מרגמות 81 מ"מ וכן העסיק מוצב מחלקתי.

עם כניסת חטיבה 37 לגזרה המזרחית, שתי סוללות דגם ד' שלה (של גדוד 226 ו-377) ירו בסיוע לגדודים שלהן.  גדוד 827 פרס בסביבות כפר-קד והנחית אש מכוונת ע"י קת"צ אווירי על ריכוזי פטונים דרום מזרחית מג'נין והצית אחד מהטנקים.

אחה"צ סייע גדוד 527 להבקעה בצומת קבטיה.

גדוד 870 ועוד סוללה ג'/833 נפרסן בעמדה גדודית כ-4 ק"מ צפונית לג'נין, גדוד 330 ועוד סוללה מ-328 ועוד הסוללה של חטיבה 9 כ-3 ק"מ צפון-מערבית לג'נין.

עוד ביום נבלמה חטיבה 37 בסביבת זבבדה וכוחותיה הופגזו במרגמות 81 מ"מ ובתותחים 105 מ"מ. הקש"א הנחית אש מגדוד 827 על עמדת המרגמות לפי העשן שלהן והאש שותקה. סוללה דגם ד' הפגיזה גבעה שחלשה על ריכוז כוחות החטיבה ועליה כנראה היתה תצפית ארטילרית ירדנית. לערך בחצות הונחתה אש ארטילרית בת 25 דקות עם תאורה 105 מ"מ ו-81 מ"מ על ריכוז הטנקים שטווח ביום. אש זו הפתיעה את שריון האויב עד כדי כך שלא הספיקו להפעיל את הטנקים שלהם וחטיבה 37 פרצה קדימה לכיוון טובאס.

7 ביוני 1967

עם שחר נכבשה טובאס וגדוד 827 פרס על ידה לסיוע בחסימה כלפי הג'יפטליק. גדוד 870 וסוללה 833/ג העסיקו טנקים שאחדים עלו באש.

בשעה 06:00 נכבשה קבטיה בסיוע של חיל האוויר וארטילריה (330, 328, סוללה דגם ד' של גדודים 39 ו-74).

בשעה 06:00 פרסה סוללה דגם ד' של גדוד 45/25 וסייעה בכיבוש צומת עראבה.

הצג"מ של חטיבה 45 נערך לבלימת טנקים באיזור סלאח א-זהר-סבסטיה. סוללה דגם ד' של גדוד 45/25 ספגה הפגזה בעת פריסה (זחל"ם הקע"ת נפגע), דילגה 1 ק"מ דרומה, פרסה וירתה לעבר פנדקומיה ובשעה 14:00 פרסה שוב ליד ברקא בסיוע נגד התקפת שריון ממוצבי סבסטיה.

גדודים 870, 833 ו-827 פרסן פעמים מספר בציר טובאס-שכם, ללא אש.

לפנות ערב, לאחר תקיפות חיל האוויר, נכבשה שכם כשבעיר צולפים על כוחותינו. לא ניתן סיוע ארטילרי מחשש פגיעה בכוחותינו.

בשעה 18:00 פרסו גדוד 527 וסוללה דגם ד' של גדוד 45/74 בסיוע לעבר אל-פרעה.

גדוד 330 עם הסוללה של 328, לאחר תנועה קשה בציר סתום, החליף את גדוד 827 בעמדה שבין עסכר ודיר אל חטיב.

8 ביוני 1967

לאחר כיבוש משטרת הג'יפטליק ופתיחת ואדי אל-פרעה בסיוע גדוד 527 וסוללה דגם ד' של גדוד 45/74 נתפס גשר דמיה ופוצץ.

היחידות עלו צפונה להתקפה על סוריה מלבד גדוד מכמ"ר 330 פחות סוללה ועוד סוללה מגדוד מכמ"ר 828 אשר נשארו באיזור גשר דמיה לאבטחה.

תותחי גדוד 871 בפעולה [ארכיון צה"ל]

ההתקפה על סוריה – צפונית מהכינרת

סד"כ הפיקוד: חטיבות 1, 3, 8, 10, 37, 45.

סד"כ הארטילריה

א) גד"ש 828, 873

ב) גדוד תומ"ת 827

ג) גדודי מכמ"ת 1/334, 9/335, 8/342, 10/344, 45/527

ד) גמ"כ 3/337

ה) גד"ב מתנייע 871 פחות סוללה

ו) גד"ב נגרר 402, 833

ז) 12 סוללות דגם ד' של חטיבות 8, 10, 37, 45

ח) גדנ"מ 203

ט) גונדת איכון 411

י) סוללת זרקורים

י"א) יחידת דמיים 744

בליל 9-8 ביוני 67 חלק מהיחידות דולג לעמדות חילופין מהעמדות בהן היו פעילות משך ימים.

עם התקבל הפקודה להתקפה בשעה 090700 נפרסו לאור יום גד"ש 873, גדוד תומ"ת 827 וגד"ב נגרר 833 אשר הגיעו לזירה.

תפעול הסיוע – כללי

עיקר המאמץ הארטילרי היה סיוע קרוב לכל החטיבות, כאשר עיקר האש מרוכז במרכזי הכובד.

אש נ"ס הונחתה במידת הצורך בבקרת אש מתצפית אוויר.

העברת היחידות מחטיבה לחטיבה נעשתה ע"י החפ"ק הפיקודי תוך תיאום עם מפקדי הסיוע החטיבתיים.

הסיוע לחטיבה 8

בשעה 091130 עברה החטיבה את הגבול תוך הנחתת גדוד מכמ"ת 9/335 על נעמוש ועל גור אל עסקר.

גדוד הטנקים הוביל כשכל הסיוע שהוקצה לחטיבה (גד"ש 828, גדוד המכמ"ת 9/335, גד"ב 871 פחות סוללה, והחל מהצהריים גם גדוד מכמ"ת 8/342) יורה לטובתו.

אחרי שמג"ד הטנקים טעה בניווט, נאלץ הקש"א לירות לפי נ"צ (ולא לפי מטרות רשומות). רק הודות לסיוע הטוב, בו האש התגלגלה לפני הטנקים ממש, הצליחו להתקדם עד לקלע.

בשעה 091730 נלקח כל הסיוע מהחטיבה, פרט לגד"ב 871 אשר הוצב על מטרות-אש סכנה לטובת קלע.

בערב ניתנה פקודה לגדוד מכמ"ת 8/342 לדלג לג'בב אל מיס.

ביום 10 יוני 67 לקראת בוקר הוצב גד"ב 871 לעבר וואסט לקראת התקפת-נגד אפשרית של האויב.

בשעה 100700 היה מוכן גדוד מכמ"ת 8/342 בג'בב אל מיס, כשעימו 340 פצצות בלבד.

בשעה 101030 החל בכיבוש וואסט תוך הנחתת 100 פצצות מגדוד מכמ"מ 8/342.

עם התגלות פלוגת אויב בתל שיבן הנחית גדוד מכמ"ת 8/342 110 פצצות עליה.

לקראת כיבוש קונייטרה הוקצה לטובת החטיבה גם גדוד תומ"ת 827 שפרס ליד וואסט, אולם לא נורתה כלל אש ארטילרית על העיר בגלל כניסת כוחותינו אליה.

הסיוע לחטיבה 1

בבוקר 9 יוני 67, לאחר שנתקבלה ההוראה להיכון להתקפה, טווחו כל היעדים מחדש כי ההקצאה שונתה וגם שתי הסוללות של גדוד מכמ"ת 1/334 שהיו מקודם בפרדס חורי דילגו לעמדת דפנה.

החטיבה נעה בעקבות חטיבה 8 תוך הרעשת תל עזזיאת (ע"י שתי סוללות מכמ"ת ועוד מחלקת 81), תל פאחר (ע"י גד"ש 828), תל חמרה (ע"י שתי מחלקות 81).

עם הפגזת גבעת האם שיתק קת"צ האוויר עם סוללה ד'/334 את שתי סוללות האויב שירו מאיזור הבניאס.

בעת תנועת החטיבה בכיוון בורג' בביל הונחתה אש ארטילרית על תל עזזיאת וכן על הבורחים ממנו בסביבת ההצטלבות.

כאשר גדוד 12 עמד להסתער על תל פאחר נפגע זחל"ם הקש"א ונותק הקשר עימו, ההעסקה על היעד לא חודשה מחשש פגיעות בכוחותינו.

גדוד 51 כבש את תל עזזיאת בסיוע שלוש סוללות מגדוד מכמ"ת 1/334 ומחלקת 81 מ"מ. על טנקי אויב שהתחילו להפגיז את הגדוד הונחתה אש של 81 מ"מ.

בעת התנועה אל תל פאחר הנחיתו משתי סוללות מכמ"ת אש נ"ס על עמדת 82 מ"מ מצפון היעד, והעסקנו את תל חמרה. עם הגיע הכוחות לחלקו המזרחי של תל פאחר עצרנו את אש הארטילריה. תל פאחר נכבש בלילה וגדוד מכמ"ת 10/335 דולג לעמדה שבין בורג' בביל ותל פאחר.

בבוקר 10 ביוני 67 עלתה החטיבה על רמת הבניאס. גדוד 51 כבש את מחנה הבניאס בסיועו היעיל של כל גדוד מכמ"ת 1/334, וגדוד 13 כבש את בניאס העיירה בסיוע שתי סוללות.

שתי סוללות של גדוד מכמ"ת 1/334 דולגו למחנה הבניאס וסוללה של גדוד מכמ"ת 10/335 לעמדה שצפונית לזעורה.

עם התקבל הפקודה להיות מוכנים לעבר קונייטרה, דולגו שתי הסוללות הנותרות של גדוד מכמ"ת 1/334 למחנה הבניאס לעמדה גדודית.

עם שחר 11 יוני 67 החלה התנועה לכיוון קונייטרה כאשר גדוד מכמ"ת 1/334 נע מיד אחרי הסיירת והחפ"ק. בשעה 110530 פרס הגדוד במבואות קונייטרה מוכן לסייע בטיהור העיר. קונייטרה לא טוהרה, לכן דולג הגדוד למשתלה ובעמדה זו התארגן בתום הקרבות.

התותחים הגדולים של פיקוד צפון מחכים לפקודה [צילום: ארכיון צה"ל, במחנה]

הסיוע לחטמ"ר 3

התקפה ראשונה היתה על דרדרה ועל תל הילאל, בסיוע גד"ב 402 וגמ"כ 3/337 כשהאש בוקרה ע"י המס"ח מהחפ"ק. הסיוע נפסק מהר מאוד בגלל מחסור בתחמושת.

מטרה אחת בגזרת עורפיה טווחה ע"י המס"ח, שנייה ע"י סא"ל חרמון שישב בנבי יושע (כ-16 ק"מ מהמטרה!) וצפה את האש במשקפת טלסקופית [הערת הבלוג: הכוונה לסא"ל שלום חרמון, קצין קישור במת"פ צפון].

היעדים בגזרת דרבשיה הועסקו ע"י גד"ב 833 וגמ"כ 337 כאשר האש מבוקרת ע"י הקש"א של גדוד הצנחנים וע"י סא"ל חרמון מנבי יושע.

עם חושך נכבש ג'לבינה בסיוע גמ"כ 337 וגד"ש 873.

בבוקר 10 יוני 67 הופיעו שישה טנקי אויב אשר אחר הטרדת כוחותינו פתחו בהתקפת נגד. המס"ח העסיק את הטנקים ע"י גד"ש 873 וגמ"כ 3/337 שלפני כן דילגו פעמיים ועכשיו היה פרוס בסביבות גשר הפקק. כתוצאה מההעסקה עלו שני טנקי אויב באש, בעוד יתר הארבעה נסוגים מהשטח.

הטרדת המטרה 7101 באש ארטילריה נמשכה כל הזמן (לפי טיווח הקש"א עוד עם אור ראשון), עד שעלו עליה טנקים שלנו עם החפ"ק.

בכל אותו הזמן העסיקו קש"א גדוד 32 וקת"צ באש ארטילרית את המטרות בסביבת גשר בנות יעקב ובית המכס העליון בסיוע יעיל להתקדמות כוחותינו.

עם היתקלות הסיירת בקרבת בית המכס במוצב ממנו המטירו אש של תול"רים, מקלעים וצלפים, רק הודות להנחתת אש ארטילרית חזקה ע"י הקש"א, נפיץ ועשן במעורב, שותק המוצב ונתאפשרו חילוץ הנפגעים והמשך ההתקדמות.

הסיוע לחטיבה 37

ביום 9 יוני 67 קיבלה החטיבה פקודה להתקדם בציר גונן-עורפיה-ראוויה-קנבה-וואסט, אחרי שהוא נפתח ע"י בי"ס למ"כים של חטיבה 1. התנועה החלה ללא לימוד הציר, ללא הכנות ואף ללא פקודות.

מאחר שראוויה לא טוהר הוחלט להעסיקו לפני כניסת כוחותינו. מחוסר תצפית אחרת הוטל הטיווח על מ"פ טנקים, אך ניסיון זה נכשל (המ"פ חשב שמדובר בקנבה).

בערב דולג גדוד תומ"ת 827 לגונן ובלילה עלה גדוד האמ.איקסים על ראוויה.

בבוקר 10 יוני 67 נתקבלה פקודה לכבוש את קנבה ולנוע לעבר וואסט. למשימה זו הוקצו 4 גדודי חת"מ עם הוראה מפורשת לבקר את האש מתצפית קרקע. לא היתה כל אפשרות לתצפית קרקע ולבסוף טווחו היחידות ע"י קת"צ אוויר: על קנבה עצמו – הגד"ש, על המוצבים – גד"ב 871 וגדוד תומ"ת 827. אש לתכלית הונחתה על קנבה בלבד. המוצבים נפלו ללא התנגדות.

לאחר התחלת התנועה לעבר וואסט לא נדרש יותר סיוע ארטילרי לחטיבה.

צוות מרגמה 120 בעבודה

הסיוע לחטיבה 45

החטיבה נכנסה לקרב באיזור תל חמרה, כאשר לרשותה הסיוע של גדוד המכמ"ת 10/527, גד"ש 828, הסוללות דגם ד' וזרקורים.

בשעה 100300 נכבש תל חמרה עם סיוע וצג"מ טיהר את סביבת עבסיה-נוחיילה. יתר החטיבה השתלטה על איזור מסעאדה ושם התארגנה להגנה יחד עם גדוד מכמ"ת 45/527, גד"ש 828, גדוד מכמ"ת 10/335 והסוללות דגם ד'.

ההתקפה על סוריה – דרום הכינרת

סד"כ אוגדה 36

א) חטמ"ר 2

ב) חטיבה 80

ג) אלמנטים של שריון

ד) אגד ארטילרי 212

סד"כ הארטילריה

ארטילריה אורגנית: גמ"כ 2/336, סוללת מרגמות 120 מ"מ מגדוד 80/343.

ארטילריית האגד

גדוד מכמ"ר 328 פחות סוללה

גד"ש 870

סוללה מגד"ב מתנייע 871

סוללת מרגמות 160 מ"מ

סוללת זרקורים מתנייעים

גונדת איכון 412

משימות האוגדה

א) כיבוש תאופיק, כפר חארב, פיק, אל-על, סקופיה החל בשעה 091800.

ב) התארגנות להגנה בצומת בוטמיה החל משעה 111200.

משימות הארטילריה

א) שיתוק ארטילריית אויב פעילה.

ב) סיוע קרוב בכיבוש מערכי האויב.

ג) סיוע בהתארגנות להגנה.

הביצוע

בשעה 092359 בוטל ביצוע המבצע בשל הקשיים בהבאת הכוחות בצירים הסתומים.

מיד לאחר זאת החלה הפגזת ישובינו ע"י האויב. בעזרת "טיווח משווה" עם סוללת מגל"ר/412 שותקו שלוש האויב הפעילות ע"י אש נ"ס של שתי סוללות מרגמות 120 מ"מ וסוללת 25 פאונד. מכאן הפעיל האויב ברציפות עד אור הבוקר תאורה ארטילרית בלבד על כל האיזור.

בשעה 101030 נתקבלה הפקודה לבצע מיד את המבצע.

לקראת כיבוש מוצבי תאופיק הונחתה אש ארטילרית חזקה מכל יחידות האגד, בנוסף לסיוע חיל האוויר. כשהתברר שאין תגובה אויב הופסקה האש והיחידות עקבו אחר התקדמות הכוחות בחיפוי נצור. עד סוף המבצע לא חודשה האש בשל היעדר תגובות אויב ובשל חיסכון בתחמושת.

לקראת ערב הונחתו צנחנים ליד צומת בוטמיה. עליית גד"ש 870 בעקבותיהם נדחתה לשעות הבוקר בגלל קשיים בעליית גדוד נגרר לרמת הגולן.

ביום 11 יוני 67 קיבלה אוגדה 36 את האחריות לשליטה ברמת הגולן. סד"כ אגד ארטילריה 212 כלל את כל יחידות הארטילריה שבפיקוד.

כל יחידות חת"מ ומפקדיהן בפיקוד צפון בששת הימים – לקריאת השמות לחצו פעמיים 

מבנה הסיוע של פיקוד צפון. בתוך הריבועים מופיעים שמות מפקדי הגדודים והקש"אים. לחצו פעמיים על הצילום והזיזו את הדף למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה

לקחים

יחידות חת"מ עמדו בכל המשימות שהוטלו עליהן. התנהגות המפקדים, רצונם העז לתת סיוע ורמת הביצוע של היחידות ראויים לכבוד.

לאור סיכומי הכוחות המסתייעים – הסיוע הקרוב היה יעיל, מהיר ובעוצמה רבה.

הוכח שיש לפרוס את יחידות הארטילריה קרוב ככל האפשר, ואפילו תוך סיכונן.

גמישות הארטילריה איפשרה לרכז את עיקר האש למרכזי הכובד, כאשר כל היחידות שבטווח משתתפות במתן הסיוע.

יחידות החת"מ שעמדו תחת אש נ"ס יעילה של האויב סבלו אבידות רציניות והיו בהן גילויי גבורה ומסירות רבים. באף אחד מן המקרים לא הופסק מתן הסיוע בשל אש האויב.

תרומת תצפיות האוויר לניצול הארטילריה היתה מכרעת: קת"צי האוויר הפעילו אש נ"ס, טיווחו יעדים לסיוע קרוב ואף עדכנו את כוחותינו התקופים בעניין מיקום האויב ותנועותיו.

המגבלות החמורות שנתגלו בנושא זה היו:

א) חוסר מטוסים ובעיקר מסוקי "בל". למרות הדרישות עמדו לרשות חת"מ דרור אחד ופייפר אחד בלבד.

מניעת המראה והורדת מטוס התצפית לעיתים תכופות ע"י חיל האוויר: התועלת שבתצפית אוויר שווה את הסיכון של הימצאות באוויר כאשר חיל האוויר פעיל, ובפרט בשעת עליונות אווירית מלאה.

במשך כל המבצע נאלצנו לחסוך בתחמושת העיקרית מבחינת האפקט והטווח: לרשות הגד"בים עמדו תקן אחד של תחמושת 155 מ"מ לכל יחידה, ולקראת סוף המערכה נשארו בגדודים 20 כדור בלבד לכל תותח. מחסור זה מנע השמדת סוללות אויב.

הספקת התחמושת הארטילרית, העמסתה, מיונה, הזרמתה ליחידות וכד', זאת משימה מורכבת מדי לסגל אפסנאות מצומצם במיפקדת המת"פ (במבצע זה טופל ב-2,400 טון!), אולם מאחר שהוכח כי נושא זה חייב להיות בשליטת המת"פ, יש להקים במפקדתו מחלקת תחמושת שמתפקידה ובאפשרותה יהיה לעסוק בהספקת תחמושת ארטילרית ליחידות.

במשך כל המבצע שלט המת"פ שליטה מלאה על היחידות, על הקש"אים ועל מיפקדות הסיוע.

הופעלו מעל ל-40 רשתות רדיו והקשר היה בכל המקרים אמין וטוב.

הליקויים בנושא זה היו:

א) חסרונו של קצין קשר תקני במיפקדת המת"פ, שמתפקידו לעסוק במערכת קשר מורכבת זאת.

ב) 35 התדרים שהוקצו לחת"מ אינם מספיקים. עם קבלת יחידות נוספות ת"פ (חטיבות 8, 10, 80) נאלצנו להשתמש באותם התדרים בשתי רשתות.

היה מחסור חמור במ"ק 9 לקת"קים, במקלטי עזר למ"ק 125 וכן הוכח שמ"ק 608 בגדודי מכמ"ר אינם מאפשרים העברתם מעוצבה לעוצבה, כפי שהעברה זו נדרשה במבצע זה.

קשר הטלפון פעל באופן תקין, וזאת אפשר לזקוף לפחות חלקית לזכות דואר ישראל אשר תחת הפגזות עבד במהירות וביעילות בתיקון הקווים.

אין כל שוני בין משימות המוטלות על גדודי מכמ"ר לבין משימות שאר גדודי חת"מ. לכן יש לבנותם כגדודי ארטילריה רגילים מבחינת רכב ואמצעי קשר, וכן רצוי לציידם בנשק ארטילרי יעיל יותר ממרגמות 120 מ"מ.

יש לבדוק מחדש את ארגונן ותפעולן של הסוללות דגם ד'. בשעת הגיוס נתגלו בהן בעיות ארגון רבות מבחינת כוח אדם, ובעיקר מבחינת ציוד ייעודי, בעוד כמות התחמושת שנורתה על ידן עומדת ביחס הפוך לאלפי הפגזים והפצצות ששאר יחידות חת"מ ירו לטובת החטיבות.

—————————————————————

32 מחשבות על “סיכום תותחנים פיקוד צפון

  1. הייתי ביום כיפור במלחמה בצוות תומ'ת רועם 155, חתיכת תותח עם טווח ודיוק..לא ידעתי שפעל גם בששת הימים.

    • הרועם לא פעל בששת הימים. היו רק תותחים צרפתיים על שלדת שרמן מיושנת יותר. הרועם נכנס לשירות רק ערב מלחמת יום הכיפורים, בה שירתו 2 גדודי רועם.

  2. מספר טעויות

    לחטיבה 8 הוקצה גד"ש 873 ולא גד"ש 828 שהוקצה לגדוד 12.

    פעם אחר פעם רואים שלתל פאחר הקצו רק את גד"ש 828 ושום דבר אחר לא פעל לטובת הכוחות. והאש פוסקת בגלל הפזיוור של פגזי ה 25 ליטראות ( דברי אלי עשת ) , וכאן גם הפסקת הירי לאחר הניתוק הקשר עם משה הראל לאחר הפגיעה בזחל"מ

    לעומת כל המכמת 334 של החטיבה + מחלקות ה 81 מ"מ הפועלים נגד תל עזזיאת.

    המכמ"ת פעל נגד הסוללות שהיו מאחורי תל פאחר.

    עד השעה 1730 כל היחידות שפעלו לטובת חטיבה 8 , פעלו בגזרה של חטיבה 8, כך שגם משם לא באה ישועה לגדוד 12.

    המעניין הוא שאצלו העליה לקונייטרה היא ב 11 לחודש ולא ב 10 לחודש.

    • גדעון עציון קש"א גדוד 13 בדוח הסיכום שלו: "לפי הוראת המג"ד טיווחתי את תל פאחר עם 2 סוללות מ-335 והחילותי להעסיק איתן את התל, עד אשר שמעתי בקשר את משה [הראל, קש"א 12] מבקש להפסיק את האש".

      ואגב כדאי לשים לצילום שהיום יותר מתמיד – בעיניי לפחות – סבירות גבוהה שזהו ירי של גדוד 335 שנמצא בעורף גבעת האם ויורה לכיוון כללי ממזרח לתל עזזיאת. תלחצו על התמונה ותראו טוב יותר.

    • ישראל. שמעת את מה שגדעון עציון אמר- כפי ששלמה הביא. כבר יש לך שתי סוללות מכמ"ת.
      וגם הקש"א שלכם, הלא הוא משה הראל , מעיד כאן: https://naamoush.wordpress.com/2014/11/11/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%93-%D7%A0%D7%A4%D7%9C-%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%94/, את הדברים הבאים: "יש שתי סוללות. בשלב ראשון סוללה אחת של המכמ"ת, אחר כך סוללה שנייה והגד"ש. גדוד שלם. כלומר, ודאי שאיננו נכון שרק גד"ש ירד על תל פאחר, שעה שהמכמ"ת הוקצה רק למשימות אחרות. בשלב ראשון רק סוללה אחת ואחר כך קיבלתי סוללה שנייה".
      הנה כי כן, גדוד 12 קיבל הקצאת ארטילריה נכבדה מאוד. לא בגלל הארטילריה קרה מה שקרה.

      • אגב, בספר המצויין "תל התעלות" מציין שלמה מן, מפי אלי עשת כי על תל פאחר ירו 3 סוללות מכמ"ת ו-3 סוללות גד"ש. סוללת מכמ"ת אחת הייתה מ-334 והשתיים האחרונות מ-335. גם במחקר שפרסמתי ב"תמיד תותחן", הבאתי את סיכום המלחמה של המס"ח אלי עשת, בו נאמרו דברים זהים.: "תוך כדי השהייה בגבעת האם טיווחנו סוללה ממכמ"ת הרעם לבורג' בביל (9128). נתתי תיקונים (כולל רכז) לסוללות של 828 שהעסיקו את תל פאחר. אותו זמן סוללה נוספת ממכמ"ת הרעם (סוללה א') טיווחה לחלק הצפוני של תל פאחר. ביקשתי סיוע נוסף. קיבלתי שתי סוללות ממכמ"ת 335, והיות והחפ"ק החל לנוע השארתי את סרן עציון על גבעת האם. הוריתי לו לטווח את שתי הסוללות לחלק הדרום-מזרחי ולחלק הדרום-מערבי של תל פאחר.". אם כך לא ירו לסוללות שאחרי התל. וגם אם ירו עליהן בשלב כלשהו, היה זה לטובת אנשי גדוד 12 שספגו הרבה אש 82 מ"מ.

      • אני מסכים שהסיבה העקרית למה שקרה בתל פאחר היא ההחלטה להכנס לשטח ההשמדה שמתחת לתל.
        החלטה זו גרמה להחלטות נוספות שהגדילו את הנזק לכוחותינו.
        ההחלטה השניה היתה לתקוף את התל ממערב וממנה נבעה ההחלטה השלישית להפסיק את אש הסיוע הארטילרי כבר בסביבת השעה שלוש (15:00). כלומר השפעת אש הסיוע היתה מוגבלת לתל הדרומי בלבד שספג אש משתי סוללות.
        לכך היתה השפעה נכרת על ההתנגדות בתל הדרומי וכוח ורדי כבש את 2\3 המוצב בקלות. רוב הנפגעים לכוח ורדי וכוח הסמ"פ בתל הדרומי היו מאש שנורתה מהתל הצפוני.
        עד השעה שלוש, התל הצפוני לא רוכך ואש הסיוע הופנתה אל "גיא ההריגה". כאשר נכנס כוח הטנקים לאזור אכן ספג אש מכוחותינו והסיוע הופסק. לפי עדות הראל, כשראה את כוח קרינסקי עולה לתל הצפוני הפסיק את האש.
        התוצאה של הפסקת אש הסיוע גרמה לכך שלאויב נשמרה יכולת התנועה והירי מהתל הצפוני הן בתוך התל הצפוני והן בירי לעבר גיא ההריגה והתל הדרומי. ניתן לקבוע שכל הנפגעים בגיא ההריגה היו מאש שנורתה מהתל הצפוני. רוב מוחלט של הנפגעים בתל הדרומי היו מירי מהצפוני (עיין מפת נפגעים).
        זה גם ההבדל הבולט בין תוצאות הקרב בתל עזזיאת לעומת תל פאחר.
        את תל עזזיאת כבשה פלוגה אחת (פלוגה ב' של אורי שגיא) עם הרוג אחד בלבד. חיילי האויב בתל עזזיאת היו שבורים מהירי המסיבי שחטפו כל הבוקר ולכן גם ניסו להמלט.
        כתוצאה מהבילבול וחוסר הידע היכן כוחותינו הופסקה האש גם למיסוך כוחותינו ומיסוך הטנקים של האויב מה שגרם לפגיעה בכוח הטנקים שלנו ובזחלמים.
        את הויכוח האם ניתן היה לחדש את הירי הארטילרי על התל הצפוני אשאיר לפעם אחרת.

        • תגובתך מבהירה ומאירה את ההתרחשויות.
          אולם האם הייתה יכולה להיות החלטה סבירה אחרת מאשר ההחלטה להמשיך צפונה ? ,
          ושלא בחכמה שלאחר מעשה.

          • בחכמה שלפני מעשה, התכנון והפקודה היו לעלות בעין אדיסה אם אפשר באופן רכוב ואם לא רגלית.
            משאפשרות האיגוף לא בוצעה, יש כמה אפשרויות:
            א. אי אפשר היה לבצע את האיגוף (בגלל קשיי עבירות או התנגדות מ"פ הטנקים אבל זה לא היה אמור למנוע עליה רגלית)
            ב. אפשר היה לבצע את האיגוף (לפחות את האיגוף הרגלי) אבל המג"ד החליט שלא לבצע את האיגוף ולהמשיך צפונה.

            לאפשרות א. ו-ב. ניתן להוסיף את הסיבה שמלבד מחלקת טנקים אחת שעלתה בעין אדיסה אבל קיבלה פקודה לרדת חזרה לתוואי ההטיה והמשיכה צפונה, ולשער אפשרות ג.:יתר הכוח עבר את עין אדיסה בלי לעצור. העצירה הבאה היתה מתחת לתל הדרומי שם פגש המג"ד את מחלקת הטנקים הראשונה.

            לכן ההחלטה הסבירה האחרת היתה לעלות לציר הנפט רגלית.

            • אחר דרישת שלומך,

              אודה לך אם תבהיר את הקטע:
              "לאפשרות א. ו-ב. ניתן להוסיף את הסיבה שמלבד מחלקת טנקים אחת שעלתה בעין אדיסה אבל קיבלה פקודה לרדת חזרה לתוואי ההטיה והמשיכה צפונה, ולשער אפשרות ג.:יתר הכוח עבר את עין אדיסה בלי לעצור. העצירה הבאה היתה מתחת לתל הדרומי שם פגש המג"ד את מחלקת הטנקים הראשונה."

              1] העובדה שמחלקה אחת של טנקים עלתה היא "סיבה" ל- מה בדיוק?

              2] האם לא מסופר שהעצירה של ראש הכוח הייתה למשך זמן משוער של כרבע שעה ומעלה? אם כן, האם יש אפשרות שיתר הכוח עבר את עין אדיסה בלי לעצור? כלומר, שיתר הכוח עקף את מחלקת הטנקים שעלתה, וזו שוב לא הייתה ראשונה בטור? לא כך עולה מהעדויות, ראה גם להלן.

              3] "העצירה הבאה היתה מתחת לתל הדרומי שם פגש המג"ד את מחלקת הטנקים הראשונה." – – – בתחקיר של ריינר מובא מפי מ"מ מחלקת הטנקים הזו: "כאן נעצרנו, סגל ירד, התנועה הצטופפה. אחריי עמדו הטנקים, מיד אחריהם עמד הזחל של המג"ד והטנק של המ"פ ועוד כמה זחלים שעמדו על הדרך." – משמע, שזחל"ם המג"ד נסע אחרי הטנקים הללו מאז ירידתם מהרכס שנמצא קצת צפונה מעין אדיסה. כלומר, המג"ד פגש בהם כבר בירידתם חזרה אל תוואי ההטייה, ולא רק בעצירה שתחת התל הדרומי. הלא כך הוא?

              בהזדמנות זו, אתייחס גם לדבריך בתגובה למעלה:
              "אש הסיוע הופנתה אל "גיא ההריגה". כאשר נכנס כוח הטנקים לאזור אכן ספג אש מכוחותינו והסיוע הופסק." – – – האם הפרט הזה ברור? למה שאש הסיוע תרד על השטח הזה, ולא על התל עצמו? (מעדותו של איזי אנו יודעים שהיו מרגמות שנפלו על מדרון התל הצפוני. האם ברור שנפלו גם בשטח שממערב לו?)

              בתחקיר של ריינר מובא מפי מ"מ מחלקת הטנקים המספר על היותו באזור הזה: "אש המרגמות היתה חזקה מאוד גם מסביבי וגם ראיתי על תל אל פאחר, היה נדמה לי שזה סיוע שלנו על תל אל פאחר, ואז שאלתי אותו אם זה מרגמות שלנו או שלהם, ואם זה שלנו האם האחרון נורה כדי שאוכל לעלות דרך הדרך לתל אל פאחר." – כלומר, הדברים לא נאמרו בבטחון, רק "היה נדמה לי", שלכן שאל כנ"ל. האם ואיך התבררה התשובה לשאלה?

              אציין כי מעדותו של משה הראל שהזכרת בדבריך למעלה ("לפי עדות הראל, כשראה את כוח קרינסקי עולה לתל הצפוני הפסיק את האש.") עולה שהמרגמות שנפלו באזור "גיא ההריגה" לא היו של אש הסיוע:

              "עברנו את ההצטלבות, זה 150 מטר, נפגענו בדופן ימין של הזחל"ם … מפגז של מרגמה. [המתחקר: פשוט תלול מסלול, ואתה יודע שזה מרגמה?] בטוח. [המתחקר: טוב, אתה איש ארטילריה] לא רק שאני איש מקצוע, כי גם בשעה שפינינו את הזחל"ם … כשירדנו ופינינו את הזחל"ם עוד התפוצצו פצצות בשטח. [המתחקר: אתה עוד לא הפסקת את האש או כבר הפסקת?] כבר הפסקתי. אני הפסקתי עוד לפני הפנייה לפי פקודת המג"ד, כי אז כבר ראינו את אלכס ואת החבר'ה שלו קרובים מאוד ליעד. [המתחקר: הבנתי, אבל לא מחשש שהפגיעות האלה הן שלנו. אתה מפסיק את האש אם ככה בירידה על תוואי ההטיה, ועוד איזשהו זמן לפני שהזחל שלך נפגע אתה רואה את אלכס מטפס למעלה?] כן".

              תודה.

              • תודה על דרישת השלום,
                מודה בכתיבה מסורבלת.
                אעשה כאן נסיון נוסף להסביר בצורה יותר ברורה מהיא אפשרות ג.
                מאחורי שתי האפשרויות א. ו-ב. עומדת ההנחה שהמג"ד ואחריו יתר הגדוד עצרו בעין אדיסה כאשר ברוש עלה לעמדה ושם נפלה ההחלטה להמשיך צפונה..

                הרקע לאפשרות ג. הוא שברוש עלה מצפון לתל פאחר עפ"י הנחייתו של סגל ז"ל (כך העיד בפני ריינר) לעמדת אש אבל קיבל פקודה מהמג"ד דרך סגל לחזור לתוואי ההטיה. הוא חזר לתוואי ההטיה והמשיך עד שהגיע מתחת לתל הדרומי.
                כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה ופגש את ברוש ואיתו את סגל מתחת לתל הדרומי .
                ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי עלה מזרחה וירה לעבר הבונקר המערבי. סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד.
                שם נערכה ההתיעצות המפורסמת והוחלט על תקיפת התל ממערב ע"י פלוגה א' והמשך תנועה צפונה עם יתר הכוח. ומכאן ההשתלשלות שהובילה גם להפסקת אש הארטילריה.

                בהנחה שהמג"ד לא עצר בעין אדיסה אלא רק מתחת לתל הדרומי, ואכן שם השטח לא עביר כדי לטפס דרך גבעת הרתק באופן רכוב, הרי שכל הנסיונות (אם היו כאלה כפי שמציינים הראל ופליקס קצין הקשר) לא נעשו בעין אדיסה ויתכן שזה מסביר את סירובו של מ"פ הטנקים לעלות שם.

                ההחלטה של המג"ד לנוע עם יתר הפלוגות צפונה ואז לאגף את התל משם היא נסיון לתקן את המעוות.

                יש להוסיף מידע שמקורו אצל ורדי, שהעצירה המשמעותית שהוא זוכר (לא רק עכשיו אלא כפי שהזכיר בעבר) היתה כאשר ראש הגדוד שכלל את מחלקת הטנקים של ברוש ואת חפ"ק המג"ד עלה על תוואי ההטיה. אזור הפניה היה קשה לתנועה והטנקים נאלצו לחפש נתיב כל טנק בפני עצמו (כך הסביר ברוש אצל ריינר). יתר הגדוד עדין עמד על הדרך העולה מזרחה. אם מעיינים במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח, רואים שבאזור זה אמורה היתה להתחיל דרך שמטפסת בהדרגה ומגיעה מעל עין אדיסה. במפה תוואי ההטיה עצמו לא מופיע. יתכן שגם כאן חיפש סגל את הדרך שכפי הנראה לא היתה קיימת. העצירה במקום העליה על תוואי ההטיה ערכה כרבע שעה. מכאן ואילך ומשעלה על תוואי ההטיה פתח ברוש רווח גדול מיתר הכוח.

                הפגיעות בזחל"מים של שמיל, מ"פ השיריון\דרימר ושלי באיזור עין אדיסה היו לפי השערה זו תוך תנועה וכאשר הכלים הללו נכנסו לשטח שיעד האויב לעצור את התקיפה ולא בשעה שהכוח נעצר. משנפגעו הכלים הללו ראש הגדוד היה מתחת לתל הדרומי וזנבו (פלוגה ב', מחלקת הטנקים של צוק, ופלוגה ג' דרומית למקום הפגיעה של זחל"ם מ"פ השיריון. זו פריסה של קילומטר וחצי.

                • דני כותב:
                  "אם מעיינים במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח, רואים שבאזור זה אמורה היתה להתחיל דרך שמטפסת בהדרגה ומגיעה מעל עין אדיסה. במפה תוואי ההטיה עצמו לא מופיע"

                  זו גם הייתה דעתי. עם זאת, אני סבור שהדרך החלה למשוך מזרחה קצת לפני המקום בו נפגע הזחל"מ של דרימר- ופני השטח מתאימים שם לקיומה של דרך. במקום זה, הטור נכנס כבר לתוך שטח ההריגה במקצת, אבל ככל שהיה מושך מזרחה, היה נכנס להסתר.
                  אם היו משמיטים שם רתק וממשיכים רגלית, הייתה כל המלחמה שונה.
                  צריך לזכור כי שינוי התכנית היה הרה אסון לכוח התוקף. בין היתר הוא הביא להפסקת אש הסיוע הארטילרית ומנע את אש החיפוי הישירה מן הכח התוקף. אם נוסיף לכך את התכנסות הכח לשטח ההריגה, והנסיון לתקוף תוך טיפוס בחזית , דרך הגדרות, נוכל להבין את גודל מעשיהם של אותם מעטים שהסתערו על התל.

                  • דני , אני מצטט מדבריך :
                    " כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה ופגש את ברוש ואיתו את סגל מתחת לתל הדרומי ."
                    האם אתה מתכוין לומר שבעצם לא נעשה נסיון של המג"ד / של הגדוד
                    לעלות בעין אדיסה , כפי שהיה צריך לעשות על פי התוכנית המקורית ?!
                    האומנם ? !

          • " החלטה זו גרמה להחלטות נוספות שהגדילו את הנזק לכוחותינו"

            לאחר שכבר הוחלט להמשיך צפונה מה היה צריך לעשות הלאה ,
            על מנת להמנע ממה שהתרחש בפועל ?
            לעמוד ולתת לסיוע הארטילרי להמשיך לפעול ?

  3. מתוך דו"ח חת"מ צפון: "יחידות החת"מ שעמדו תחת אש נ"ס יעילה של האויב סבלו אבידות רציניות והיו בהן גילויי גבורה ומסירות רבים…"

    בדו"ח אין סיכום של מס' ההרוגים, ולו כדי להבין טוב יותר מה זה "אבידות רציניות".
    ובכן, גדוד 334 מרגמות גולני איבד 10 לוחמים (מהם שניים בפיצוץ זחל"ם כתוצאה מהתלקחות בתוך הזחל – ולא מירי אויב) ועוד 3 הרוגים ביחידות חת"מ אחרות. סה"כ 13 הרוגים.

    בדו"ח אין גם אזכור למס' הפגזים שנורו ע"י כל היחידות בפיקוד צפון סוריה. דוחות הסיכום של גדודים 334, 402, 871 מציינים במדויק מספרי פגזים שנורו. יש להניח שגם בדוחות אחרים של גדודי חת"מ יש ציון לכמות שנורתה, בעוד שדו"ח מסכם זה מציין שטיפלו ב-2,400 טון תחמושת מבלי לפרט.

  4. בני תודה
    אני הייתי במלחמה בגדוד רועם שהיה במצרי הגידי, היו בעיות רבות בסיוע, היה מחסור בתחמושת תקנית… בגדוידם אחרים החליפו קנים בהתאם לתחמושת שהיתה. 175 החליפו ל203. אצלנו ב155 המסול אמר שהורדנו גשרים מצרים מעל התעלה ופגענו בטנקים של האויב אבל התחושה היתה של חרבנה ושאנחנו לא מצליחים להתגבר על הצליחה. בקשות לקבל תחמושת נענו באחור רב. הקשר היה גרוע מאוד. תצפיות מודיעין לא יעילות. קציני שריון שלא יודעים לטווח, הותקפנו פעם או פעמיים ע"י מיגים,קיבלנו אש נ-ס,דילגנו כמה פעמים, אכלנו חול וחצץ..עבדנו כמו משוגעים יום ולילה רק אחרי שבוע פיקוד דרום התחיל בקושי להשתלט על המצב. חודשיים שלמים הייתי בגזרה בלי לחזור הביתה,נשוי עם אשה וילדה קטנה. שניהיה בריאים..

    • אל תהיה כזה פסימי. 155 לא היה כלי שאמורים היו להחליף את קניו. התותחים הכבדים 175-203 באו מראש עם 2 סטים של קנים.
      תחמושת 155 תמיד הייתה, אם כי בשלב מסויים חלוקתה הייתה בצמצום עקב חשד למחסור וגניבות בין האגדים. אני לא נתקלתי בבעיות קשר גם לא מעבר לתעלה. כל שאר הסיפורים של הם דברים שהמלחמה מזמנת לכולם. מלחמה היא לא פקניק ולא דומה לשום דבר אחר- היא קשה וכואבת.

  5. "בעת תנועת החטיבה בכיוון בורג' בביל הונחתה אש ארטילרית על תל עזזיאת וכן על הבורחים ממנו בסביבת ההצטלבות." – – – על איזו הצטלבות מדובר? בורחים מעזזיאת, ברכב או ברגל?

    • אזכור רשמי נדיר לחיילים סורים שנמלטים מתל עזזיאת. עד עכשיו שמענו רק חיילי גולני מדברים על זה – עדויות כאילו לא מבוססות. מי וכמה ראו זאת באמת במו עיניהם?

      "בעת תנועת החטיבה"… כנראה מדובר על גדוד 51 בעת שהחל לנוע צפונה מגור אל עסקר על דרך המוצבים כלפי תל עזזיאת, בה בעת שגדוד 12 נמצא על דרך ההטיה בתחילת לחימה על תל פאחר.

      ההצטלבות: הדרך ממוצב תל עזזיאת שמתחברת עם דרך הפטרולים סמוך לבורג' בביל.

      ברכב או ברגל? אם מפקד המוצב וסגנו נותרו בתל עזזיאת להילחם, הגיוני שלא היו מאפשרים לחיילים לערוק (זוכרים את אגדת חיילים סורים שנקשרו בשרשראות כדי שלא יימלטו?), לפיכך מי שנמלט כנראה עשה זאת ברגל, וזה מה שראה הקש"א המטווח מגבעת האם.

      • במפה של מחלקת היסטוריה מסומן המסלול של גדוד 51 ככזה שעלה מדרך הפטרולים לתל-עזזיאת בצומת T (קמץ), שאינה הצטלבות, למרות שבמפות נראה שהיה אפשר לבצע את הפנייה עוד קודם, בצומת הצטלבות המגיעה מבורג'-בביל.

        מענין שלא נצפו גם הבורחים מבורג' בביל (שכידוע נמצא כשהוא נטוש).

      • איזכור חיילים סורים שנמלטים מתל עזזיאת אבל חוזרים בגלל הפגזה מוצאים גם ביומן הקשר החטיבתי.

  6. התגובה דלהלן היא על דברי דני למעלה (20 ביוני 2018 בשעה 18:03)

    תודה רבה, כעת הבנתי את כוונתך.

    זו תיאוריה מעניינת, אלא שאני אינני מקבל אותה כאפשרות, משום שהיא סותרת עדויות רבות אחרות, מהן שניתנו בסמוך לאירועים. אף אתה כתבת בשעתו (כפי שאציין להלן) שאינך מקבל אפשרות זו.

    אשתדל לפרט, עד כמה שאפשר בקיצור. למקרה ולא תצלח התשדתלותי לקצר, לפחות אזכיר כבר עכשיו, שאין אנו דנים כאן על משהו זניח, שולי, צדדי, אלא על משהו חשוב ועיקרי, ממש קריטי להבנת התפתחות הקרב על תל פאחר.

    תחילה אתייחס למידע לו ציינת, "שמקורו אצל ורדי, שהעצירה המשמעותית שהוא זוכר (לא רק עכשיו אלא כפי שהזכיר בעבר) היתה כאשר ראש הגדוד שכלל את מחלקת הטנקים של ברוש ואת חפ"ק המג"ד עלה על תוואי ההטיה … יתר הגדוד עדין עמד על הדרך העולה מזרחה."

    אכן, כך הזכיר בעבר, אך בעבר גם נרשמו בשמו דברים אחרים, ראה בפוסט מס' 73 מדברים שרשם מפיו יוסף דרור (הכותב בתחילת הפוסט: "תחקירי הקרב שברובם נלקטו בחודשים שלאחר הקרב", אלא שהתחקיר המדובר אינו מ"רובם", שכן הדובר אומר בו: "אני אומר כבר שלושים שנה", משמע שהדברים נרשמו בשנת 97'): "בעין א-דייסה מוסא הוריד אנשים כדי לעזור לטנקים למצוא את הנתיב. מישהו מהטנקים ניסה לעלות ולא הצליח. השתהינו באותו מקום כ-15 דקות".

    גירסה זו שונה מזו שהתפרסמה בשמו ב-2001 בספרו של אלישיב שמשי: "התוכנית הייתה לעלות על תוואי קרקעי, מדרום לעין א-דיסה … עד תוואי ההטיה התנועה התנהלה כמתוכנן. כשהגענו לנקודת הפנייה מדרום לעין א-דיסה, הטנקים ניסו לעלות מזרחה אך הדבר לא צלח, בגלל השיפוע החד והסליעים שהיו שם … התעכבנו במקום יותר מחצי שעה בניסיון למצוא נתיב עלייה, אך לא הצלחנו. תוך כדי ההמתנה חטפנו אש מרגמות חזקה וגם טנקים ירו עלינו, מפעם לפעם, ממקומות שונים במרחב. התחלנו לספוג אבדות, ואצלי בפלוגה, נפגעו שלושה זחל"מים והיו הרבה נפגעים."

    בפוסט מס' 104 שפירסמת ב-2014, כתבת: "יש הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר [ראו ראיון עם המ"פ ורדי] ויש הגורסים שהנקודה היא ליד עין א-דייסה [ראו ראיון עם הקמב"צ פרידמן]".

    אלא שבהמשך לזה כתבת שם: "ע"פ יומן המבצעים … אין מנוס מהמסקנה שנקודת העלייה המתוכננת מדרך ההטיה לדרך הנפט היא ליד עין א-דייסה." – עיין שם.

    בהזדמנות אחרת (בתגובות לפוסט מס' 129) התייחסת (במענה לשאלתי) לכך שבפוסט 104 הזכרת את "הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר", וכתבת: "אני רואה לנכון לענות באריכות ובפורום זה כדי שלא יחרטו בזכורנם של הקוראים "עובדות" שאין להן ביסוס (לפחות כעת). יש סכנה שמרוב גירסאות וספרים הקוראים יצאו מבולבלים"; "מהתצ"א ומהנאמר בקשר ורשום ביומן המבצעים לי אין ספק שהנקודה היא בעין א'דיסה. הבאתי שם את הדעה האחרת מטעמי הגינות. למיטב ידיעתי, אין לטוענים אחרת ביסוס אובייקטיבי לטענתם מלבד השערה שהם מעלים היום אחרי 47 שנים. (אם יש למישהו הוכחה שיביא)"; "לפי גירסתו כיום, המקום היה דרומה מעין א'דיסה מרחק משמעותי. אני מפקפק בכך מהטעמים שכבר הבאתי".

    באותו ראיון לו ציינת, פוסט מס' 95, אומר ורדי: "הטנקים היו בערך 20 מטר בתוך דרך ההטיה ואנחנו מאחוריהם, וזו היתה התעכבות של רבע שעה לפחות. ושלמה סגל יורד ומדבר עם המג"ד. אני רואה בעיניים את סגל או יוסי פרדימן (הקמב"צ) מסמנים לטנקים לנוע פה ולנוע שם כדי לחפש נתיב עלייה, מנסים לכוון את הטנקים, אני רואה טנק מנסה לעלות ולא מצליח. ואז מגיע רגע שגם אנחנו מתחילים לחטוף אש. אני שומע את מוסא קרוב אליי שאומר הולכים צפונה, ובעצם רואה אותו נוסע צפונה על תוואי ההטיה ואני נוסע אחריו. כאן היו שני טנקים לפניי ומוסא נוסע לפניהם. בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה נוספת ויריות. פגז נפל קרוב אלינו, רסיסים פגעו לי בגב וקרעו לי את החולצה. לא הרגשתי כמעט כלום, רק כאב עמום. אחר כך התברר לי שנכנסו לי רסיסים לגב ולפי החלטת הרופאים הם נשארו שם עד היום. מגיעים לעין א-דייסה, אולי התעכבנו שם קצת".

    כעת, כשהינך כותב (כאפשרות): "כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה" – ראוי לשים לב שאין זה מתאים לעדותו הנ"ל: "היו שני טנקים לפניי ומוסא נוסע לפניהם", בה לא נרמז שום פיגור בתנועתו של מוסא.

    ועוד כתבת כעת: "הפגיעות בזחל"מים של שמיל, מ"פ השיריון\דרימר ושלי באיזור עין אדיסה היו לפי השערה זו תוך תנועה וכאשר הכלים הללו נכנסו לשטח שיעד האויב לעצור את התקיפה ולא בשעה שהכוח נעצר." – וגם זה אינו מתאים לעדותו הנ"ל (אצל שמשי, ובראיון בפוסט 95), שסיפר שחטפו אש בעת ההמתנה.

    אמנם ב-97' סיפר לדרור: "כאשר נענו בשדרה נפתחה עלינו אש נ"ט מכיוון תל עזזיאת. לי היו 7 זחל"מים שמתוכם נפגעו 4" (אצל שמשי: "ואצלי בפלוגה, נפגעו שלושה זחל"מים").

    לפי הגירסה שהאש נפתחה בעת ההמתנה, הרי שמיקום הזחל"ם של דרימר, שהוא ודאי, מוכיח שההמתנה המדוברת לא הייתה באזור העלייה לתוואי ההטייה. אבל, בראיון שבפוסט 95 מסופר: "בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה *נוספת* ויריות", ולפי זה אין המיקום הנ"ל שולל שהייתה המתנה דרומית לשם.

    אגב, גירסת הנ"ל על מקום העלייה (בשונה מהמובא בשמו בפוסט 73) נשמעה גם בסיור שתואר בפוסט מס' 45: "נקודת ההחלטה של המג"ד לתקוף בתוואי ההטיה היתה כמה מאות מטרים דרומה מכאן [כאן = עין א-דיסה] … לא כאן עלינו, עלינו יותר דרומה ומשם ניסינו לתפוס את דרך הנפט".

    ומעניין שאתה, דני, הגבת על כך כבר בשעתו (אוקטובר 2013, עוד לפני פרסום יומני הקשר): "אני חושב שעצרנו פה (ליד עין א-דייסה)". כנראה שה"חושב" שלך מבוסס על זכרון האישי, שהרי כך ציינת בהזדמנות אחרת, בכותבך כי הגירסה המצביעה על עין א-דיסה כמקום בו עצר הכוח בנסיון לעלות מזרחה, נתמכת ע"י: "יומן המבצעים, אורי שמחוני בסיור בשנת 67, יוסי פרידמן, שמיל, ברוש, עודד גולן, התצ"א "של זמיר", יאיר ישי מתוך הכרותו מסמכים שראה בארכיון צה"ל ובטח שכחתי עוד כמה כמו זיכרוני האישי".

    אפרט מעט לגבי המקורות שהזכרת:

    אחרי הקרב נלקח ורדי ע"י המח"ט אפרת והקמ"ן שמחוני, בג'יפ, לנסות ולאתר את המקום בו ניסה הגדוד לעלות וכשל. הג'יפ כן הצליח לעלות, אך ככל הנראה, כבר אז לא זוהה המקום הנכון ("לא היתה לי מפה", "אני לא יודע באיזה תוואי זה היה ולא יודע אם זה היה הציר המקורי. לא היו לי כלים לבדוק"). ואם כך בזמן הסמוך, על אחת כמה וכמה כעבור שנים.

    (זה לעניין מיקום העלייה. ולענין זמן העצירה, לעיל ציטטתי שהובא: "התעכבות של רבע שעה לפחות"; "התעכבנו במקום יותר מחצי שעה". וב'תל התעלות' עמ' 162 בשמו: "במשך 20 דקות ניסו הטנקים לעלות בציר" [וכבר תמהתי, בתגובה לפוסט מס' 406, על שהוזכרו בענין זה "טנקים", בלשון רבים]. באחת התגובות כתבת בשעתו: "לפי ההערכות ששמעתי מורדי, שמיל, ויוסי פרידמן, השהיה ליד עין א'דיסה היתה בערך של 15 דקות").

    כעבור שנים סיפר הקמ"ן שהעלייה תוכננה להיות קילומטר דרומה מעין א-דיסה, והעדת ש"זה היה בפגישה בה נכחו ורדי, שמוליק מוראד ואנכי". אלא שבראיון שנערך איתו, בפוסט מס' 74, התברר שאין זו עדות ברורה. הוא נשאל אז: "איפה היה בדיוק המקום שבחרתם כמתאים לעלייה?", והשיב: "אני לא זוכר, אני לא מסוגל לשחזר את זה". כשנאמר לו: "זה היה אמור להיות בעין א-דייסה", הגיב: "יכול להיות, אני לא זוכר".

    שמיל, סגנו של ורדי, הביע דעתו בראיון שנערך איתו ב-2014 (פוסט מס' 79): "עד ההגעה לאותו מקום מפורסם שבו היה צריך לעזוב את דרך ההטיה ולהתחיל בטיפוס לדרך הנפט, לא היה משהו משמעותי … בל בשלב הזה עוד אין פגיעות … לא היו פגיעות, אחרת הייתי רואה … נעצרו בעין א-דייסה כי שם היו צריכים לעלות, ובינתיים כל השדרה עומדת. אני מעריך שזה היה לפחות 20 דקות … מעין א-דייסה יצאו עם החלטה (של המג"ד) שאני לא יכול להסביר אותה, להמשיך לנוע על הציר … הגעת לעין א-דייסה, שינית משימה … ההחלטה על המשך התנועה על דרך ההטיה הוא שינוי משימה, וזה לא שינוי משימה שולית, זה שינוי קרדינלי. הרי כל מ"מ ידע איפה נקודת העלייה". כשנשאל "מתי מתחילים כלים להיפגע?", השיב: "רק אחרי שמתחילים שוב לנוע … אתה מגיע לצומת החלטה בעין א-דייסה, אתה משנה את כל התוכנית…".

    ומה אומרות העדויות ה*קדומות*? הנה לקט, לא ממצה:

    המתחקר אפרים ריינר ב-31 בדצמבר 67' (פוסט מס' 172): "12 מגיע לעין א-דייסה, הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף, הוא ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר … הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה."

    כך אומר המתחקר גם בתשאול שנערך ב-68' למשה הראל, הקש"א שהיה עם מג"ד 12 באותו זחל"ם (פוסט מס' 159): "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?" – והראל מאשר: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים"., ועוד שם באותו עניין.

    וכך גם בתחקיר עם מתי רובינוביץ', קצין השלישות החטיבתי שהיה אף הוא באותו זחל"ם (פוסט מס' 157), שנשאל "מה היה בנקודת העצירה בעין א-דייסה?", והשיב: "היתה שיחה בין מוסא לבין סגל שירד מהטנק ובא אלינו. מוסא אמר לו משהו והוא חזר לטנק", ועוד שם על נסיון כושל של טנק "לעלות ימינה במצוק".

    כיוצא בזה, גם בתחקיר שערך ריינר, 7 בינואר 68' (פוסט מס' 167), ולא אצטט משם כדי שלא להכביד.

    גם בתחקיר של מ"מ הטנקים, זאב נמיר, 18 בינואר 68' (פוסט מס' 201), נרשם מפיו שהתכנית הייתה לנוע "עד עין א-דייסה, משם ימינה", ומסופר על שהיה בפועל: "הובלתי לתוואי ההטיה, פניתי שמאלה [צפונה], נתתי למחלקה 3 לעבור אותי ונסענו בשדרה עד עין א-דייסה … גם אני ניסיתי לעלות ומיד גלשנו חזרה למטה. בשלב זה עבר מוסא על ידי עם הזחל וצעק – 'נמיר תמשכו הלאה'.".

    כעת כמה מילים על המפות:

    אתה כותב ש"במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח … תוואי ההטיה עצמו לא מופיע". אזכיר שדבריך אלו נסובים על המופיע במפה אחת, זו שניתנה למ"מ מחלקה 4 של הטנקים, שוקי נחום (שמסרה לאחד המט"קים שלו, משה יזרעאלי, ואצלו נשמרה). אלא שאין כל וודאות שמפה שכזו היא שהייתה גם אצל שאר מפקדי הכוח (במקום אחר כבר הערתי על שינויים קלים בין המפה הזו למפה נדפסת הדומה לה, ובהזדמנות אכתוב על מפה נוספת שבה כן מופיע תוואי ההטיה), והרי סביר להניח שברשות הבכירים שבהם (מג"ד 12, והנווט שלו, מ"פ ב') היה הפוטוסטט (כמו זה שמצא זמיר באזור הקרב), שבו הרי *כן* מופיע תוואי ההטיה!

    עוד משהו. אתה כותב: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי עלה מזרחה וירה לעבר הבונקר המערבי. סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואבקשך אם תוכל להזכירני היכן ברוש סיפר שהוא ירה על הבונקר המערבי (שבמוצב החוץ שבתל הדרומי) בהיותו מתחת לתל הדרומי?
    כידוע, הבונקר הזה נפגע בחזיתו, וברור שהירי עליו הגיע מכיוון תוואי ההטיה (ממערב, ולא מדרום, אזור גבעת הרתק ועין א-דיסה), אך מנין לך שברוש הוא שירה?
    לפני שנתיים פירסם שלמה שקיבל ידיעה משריונר שהיה בטנק של נמיר, הזוכר שמי שירה על הבונקר הזה הוא התותחן (בטנק נמיר) נועם ביכונסקי [בספר 'תל התעלות' ע' 214: ביקובסקי. ובפוסט מס' 447 שהיה מט"ק].

    בהמשך לזה כתבת: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי … סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואציין כי לפי הדברים שזוכרים ברוש ופרידמן, חיפוש מקום העלייה ע"י סגל נעשה באזור עין א-דיסה, ולא למרגלות התל הדרומי (בשעתו היה לנו דיון ארוך בנושא, ואם זכרוני אינו מטעני, הרי שבסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותך לנטוש את האפשרות שרצית לחדש אז, לומר שנסיון העלייה היה למרגלות התל הדרומי).

  7. שמואל בוקר טוב,
    על התיאוריה הזו דנו בעבר באריכות וככל שעובר הזמן מתחזקת בעיני ההערכה שהיא חזקה לא פחות מההשערות האחרות ויתרונה הגדול שהיא הגיונית ומסדרת את האירועים גם בעדויות של אלה שזוכרים שאירועים מסויימים קרו בעין אדיסה ובכל זאת הם קרו במקום אחר.
    כתבת למעלה: "זו תיאוריה מעניינת, אלא שאני אינני מקבל אותה כאפשרות, משום שהיא סותרת עדויות רבות אחרות, מהן שניתנו בסמוך לאירועים. אף אתה כתבת בשעתו (כפי שאציין להלן) שאינך מקבל אפשרות זו."
    כיון שהדבר חוזר ומעסיק את מחשבתי ואף טורד את מנוחתי הרי שאני מרשה לעצמי לשנות את דעתי.

    כתבת: " שאין אנו דנים כאן על משהו זניח, שולי, צדדי, אלא על משהו חשוב ועיקרי, ממש קריטי להבנת התפתחות הקרב על תל פאחר."
    מסכים בהחלט שזה ענין חשוב להבנת קרב תל פאחר".

    כתבת: "אכן, כך הזכיר [ורדי] בעבר, אך בעבר גם נרשמו בשמו דברים אחרים," ובהמשך פרטת שאמר גם כך וגם אחרת.
    זה אופייני לעדויות מתל פאחר שניתנו במשך השנים אבל הופך את "עבודת הבלשות" למעניינת ומכריחה אותנו להחליט מה לקבל ומה לדחות.
    אזכיר שוב את השיטה שאני נוקט:
    1. איסוף המידע על כל אירוע
    2. בנית רצף האירועים לפי זמן התרחשותם בהסתמך על יומן הקשר ועדויות אחרות
    3. מתן משקל לעדויות השונות לכל אירוע כאשר משוים את העדויות על אותו אירוע ממספר מקורות
    4. בנית כמה אפשרויות של רצף האירועים כך שיתקבל סיפור הגיוני
    5. פסילת סיפורים שאינם הגיוניים באופן מובהק בנסיון להשאר רק עם האפשריות הסבירות ביותר

    כיון שאפשרות ג. היא מאד הגיונית הרי שאני חייב לשנות את דעתי הקודמת.

    כתבת שאני כתבתי: "כתבת: "יש הגורסים שנקודת העלייה היתה בגור אל אסכר [ראו ראיון עם המ"פ ורדי] ויש הגורסים שהנקודה היא ליד עין א-דייסה [ראו ראיון עם הקמב"צ פרידמן]".
    העצירה באזור גור אל אסכר היתה ראשית כדי למצוא נתיב נוח להמשך התנועה על תוואי ההטיה (כך מעיד ברוש בפני ריינר).
    כפי שציינתי בתשובתי לעייל, יתכן שגם חיפשו את הדרך כפי שמסומנת במפה אבל מצאו שבשטח קיים רק תוואי ההטיה.
    לכן עצירה זו לא הייתה למטרת מציאת מסלול עליה לדרך הנפט אלא להגעה מעל עין אדיסה ורק שם לטפס לדרך הנפט.

    כתבת: "אלא שבהמשך לזה כתבת שם: "ע"פ יומן המבצעים … אין מנוס מהמסקנה שנקודת העלייה המתוכננת מדרך ההטיה לדרך הנפט היא ליד עין א-דייסה." – עיין שם.
    אני עדין חושב שנקודת העליה המתוכננת היתה בעין אדיסה. אבל אנחנו עוסקים כאן במה קרה בפועל. לפי אפשרות ג. רק ברוש עם עוד שני טנקים עלה באיזור עין אדיסה. יתר הכוח לא עצר בעין אדיסה.

    וכתבת שכתבתי: "אני רואה לנכון לענות באריכות ובפורום זה כדי שלא יחרטו בזכורנם של הקוראים "עובדות" שאין להן ביסוס (לפחות כעת). יש סכנה שמרוב גירסאות וספרים הקוראים יצאו מבולבלים";
    נכון, יש סכנה שהקוראים יתבלבלו ואולי הם כבר מבולבלים.

    כתבת מדברי ורדי: "בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה נוספת ויריות. פגז נפל קרוב אלינו, רסיסים פגעו לי בגב וקרעו לי את החולצה. לא הרגשתי כמעט כלום, רק כאב עמום. אחר כך התברר לי שנכנסו לי רסיסים לגב ולפי החלטת הרופאים הם נשארו שם עד היום. מגיעים לעין א-דייסה, אולי התעכבנו שם קצת".
    גירסה ג. מביאה בחשבון שבאיזור עין אדיסה החל ירי הטנקים הסורים על השיירה שהתגלתה להם. הירי לא היה על ראש השיירה אלא על הכלים שבסוף פלוגה א'. רק אח"כ עברו לירי על ראש הטור. ורדי מצוטט "אולי התעכבו שם קצת" ועל כך אומר ואולי לא.

    עד כאן לעכשיו. המשך יבוא אולי עוד היום. אנא אל תשיב לי בנתים כדי שלא אתבלבל.

  8. המשך לתגובה משעה 9:16.

    כתבת: "כעת, כשהינך כותב (כאפשרות): "כאשר ברוש עלה בעין אדיסה, המג"ד פיגר בתנועה אחרי ברוש ולכן כלל לא עצר בעין אדיסה" – ראוי לשים לב שאין זה מתאים לעדותו הנ"ל: "היו שני טנקים לפניי ומוסא נוסע לפניהם", בה לא נרמז שום פיגור בתנועתו של מוסא."
    התאור כאן מתיחס למצב בעת שראש הטור הגיע לתוואי ההטיה. עפ"י עדות ברוש בפני ריינר מכאן כשברוש המשיך לנוע צפונה נפתח רווח גדול בינו ובין יתר הכוח (600 מטר).

    ועוד כתבת כעת: "הפגיעות בזחל"מים של שמיל, מ"פ השיריון\דרימר ושלי באיזור עין אדיסה היו לפי השערה זו תוך תנועה וכאשר הכלים הללו נכנסו לשטח שיעד האויב לעצור את התקיפה ולא בשעה שהכוח נעצר." – וגם זה אינו מתאים לעדותו הנ"ל (אצל שמשי, ובראיון בפוסט 95), שסיפר שחטפו אש בעת ההמתנה."
    מצטער בשביל המעיד שהעדות הזו לא מתאימה אבל כפי שציינת יש גם עדויות אחרות.

    אמנם ב-97' סיפר לדרור: "כאשר נענו בשדרה נפתחה עלינו אש נ"ט מכיוון תל עזזיאת. לי היו 7 זחל"מים שמתוכם נפגעו 4" (אצל שמשי: "ואצלי בפלוגה, נפגעו שלושה זחל"מים").
    מכאן ואילך לא אתעכב על הסתירות בעדויות של ורדי.

    "לפי הגירסה שהאש נפתחה בעת ההמתנה, הרי שמיקום הזחל"ם של דרימר, שהוא ודאי, מוכיח שההמתנה המדוברת לא הייתה באזור העלייה לתוואי ההטייה. אבל, בראיון שבפוסט 95 מסופר: "בערך באיזור עין א-דייסה החלה הפגזה *נוספת* ויריות", ולפי זה אין המיקום הנ"ל שולל שהייתה המתנה דרומית לשם."
    אז אני חוזר, בגירסה ג. הפגיעה בזחל"מים היתה כמובן באזור עין אדיסה ולא ליד גור אל אסכר אבל לא בעת עצירה.

    "ומעניין שאתה, דני, הגבת על כך כבר בשעתו (אוקטובר 2013, עוד לפני פרסום יומני הקשר): "אני חושב שעצרנו פה (ליד עין א-דייסה)". כנראה שה"חושב" שלך מבוסס על זכרון האישי, שהרי כך ציינת בהזדמנות אחרת, בכותבך כי הגירסה המצביעה על עין א-דיסה כמקום בו עצר הכוח בנסיון לעלות מזרחה, נתמכת ע"י: "יומן המבצעים, אורי שמחוני בסיור בשנת 67, יוסי פרידמן, שמיל, ברוש, עודד גולן, התצ"א "של זמיר", יאיר ישי מתוך הכרותו מסמכים שראה בארכיון צה"ל ובטח שכחתי עוד כמה כמו זיכרוני האישי."
    כפי שאתה עצמך אומר אינני מסתמך על זיכרון אישי.
    יומן המבצעים אינו מציין מקום שבו מדווח על נסיון עליה.
    לאורי שמחוני כבר התיחסתי קודם.
    יוסי פרידמן זוכר שבמקום העצירה הגיע סגל ודן עם המג"ד, מה שמתאים לואדי שמתחת לתל הדרומי כי יוסי מעיד שהיתה רק התיעצות אחת עם סגל.
    ברוש בעדותו אצל ריינר אומר שירדו חזרה לתוואי ההטיה מיד כשעלו ואת המג"ד פגשו מתחת לתל הדרומי.
    עודד גולן אומר שזוכר שירה בטווח 850 מטר על תל פאחר וגם על בורג' בביל ושבשעת מעשה לא ידע היכן הוא נמצא כי התותחן רואה דרך הטלסקופ ששדה ראייתו צר ביותר.
    התצ"א של זמיר אינו מעיד על מקום העליה בפועל אלא על תוכנית לעלות בעין אדיסה או במקום אחר דרומי בהרבה.
    יאיר ישי העיד כי את מקום העליה היה צריך לזהות לפי שני גלי אבנים שליד גבעת הרתק. אין לזה קשר עם המקום בו ניסו לעלות בפועל.

    כתבת: "אפרט מעט לגבי המקורות שהזכרת:

    אחרי הקרב נלקח ורדי ע"י המח"ט אפרת והקמ"ן שמחוני, בג'יפ, לנסות ולאתר את המקום בו ניסה הגדוד לעלות וכשל. הג'יפ כן הצליח לעלות, אך ככל הנראה, כבר אז לא זוהה המקום הנכון ("לא היתה לי מפה", "אני לא יודע באיזה תוואי זה היה ולא יודע אם זה היה הציר המקורי. לא היו לי כלים לבדוק"). ואם כך בזמן הסמוך, על אחת כמה וכמה כעבור שנים."
    לפי שמחוני בשיחה שעשינו איתו לפני שלוש או ארבע שנים לא היה מקום ספציפי ואו דרך שעליהם היה אמור הכוח לעלות לדרך הנפט. ההנחיה היתה למצוא נתיב בשטח בהתאם לתנאי העבירות. הוא הזכיר שראשית הטיפוס היה צריך להיות כקילומטר דרומה לעין אדיסה.
    "הבדיקה" שעשה שמחוני עם המח"ט וורדי היתה כדי להוכיח למח"ט שניתן לעלות באזור עין אדיסה ולא כדי להוכיח ששם בוצע נסיון לעליה.
    באותו מפגש אמר שמחוני שכשהגיעו לתוואי ההטיה מצא שם עקבות טנק שעלה מזרחה אבל רק כ-15 מטרים.

    "(זה לעניין מיקום העלייה. ולענין זמן העצירה, לעיל ציטטתי שהובא: "התעכבות של רבע שעה לפחות"; "התעכבנו במקום יותר מחצי שעה". וב'תל התעלות' עמ' 162 בשמו: "במשך 20 דקות ניסו הטנקים לעלות בציר" [וכבר תמהתי, בתגובה לפוסט מס' 406, על שהוזכרו בענין זה "טנקים", בלשון רבים]. באחת התגובות כתבת בשעתו: "לפי ההערכות ששמעתי מורדי, שמיל, ויוסי פרידמן, השהיה ליד עין א'דיסה היתה בערך של 15 דקות")."
    לפי אפשרות ג. השהיה לא היתה ליד עין אדיסה אלא בואדי שמתחת לתל הדרומי. כל האנשים שהזכרתי שטענו שהעצירה היתה בעין אדיסה סברו כך כי זה מש שציפו שיקרה. הם ציפו שבעין אדיסה תהיה פניה לתוך השטח מזרחה כדי לטפס לדרך הנפט. זה לא קרה בפועל ואת העצירה בואדי מתחת לתל הדרומי זיהו לכן כעין אדיסה.

    "כעבור שנים סיפר הקמ"ן שהעלייה תוכננה להיות קילומטר דרומה מעין א-דיסה, והעדת ש"זה היה בפגישה בה נכחו ורדי, שמוליק מוראד ואנכי". אלא שבראיון שנערך איתו, בפוסט מס' 74, התברר שאין זו עדות ברורה. הוא נשאל אז: "איפה היה בדיוק המקום שבחרתם כמתאים לעלייה?", והשיב: "אני לא זוכר, אני לא מסוגל לשחזר את זה". כשנאמר לו: "זה היה אמור להיות בעין א-דייסה", הגיב: "יכול להיות, אני לא זוכר".
    אז מה נעשה עם עדות שהמעיד עצמו לא בטוח בדבריו? הפתרון שלי הוא בבנית אפשרות שכל חלקיה מתאימים זה לזה בצורה מיטבית. אם אפשרות אחרת תמצא כטובה יותר אצטרך לותר על אפשרות ג.

    "שמיל, סגנו של ורדי, הביע דעתו בראיון שנערך איתו ב-2014 (פוסט מס' 79): "עד ההגעה לאותו מקום מפורסם שבו היה צריך לעזוב את דרך ההטיה ולהתחיל בטיפוס לדרך הנפט, לא היה משהו משמעותי … בל בשלב הזה עוד אין פגיעות … לא היו פגיעות, אחרת הייתי רואה … נעצרו בעין א-דייסה כי שם היו צריכים לעלות, ובינתיים כל השדרה עומדת. אני מעריך שזה היה לפחות 20 דקות … מעין א-דייסה יצאו עם החלטה (של המג"ד) שאני לא יכול להסביר אותה, להמשיך לנוע על הציר … הגעת לעין א-דייסה, שינית משימה … ההחלטה על המשך התנועה על דרך ההטיה הוא שינוי משימה, וזה לא שינוי משימה שולית, זה שינוי קרדינלי. הרי כל מ"מ ידע איפה נקודת העלייה". כשנשאל "מתי מתחילים כלים להיפגע?", השיב: "רק אחרי שמתחילים שוב לנוע … אתה מגיע לצומת החלטה בעין א-דייסה, אתה משנה את כל התוכנית…".
    התלונה של שמיל כלפי המג"ד היא שלא תידרך את המפקדים על השינוי שהחליט עליו. כיון שהמג"ד לא תידרך את המפקדים בעין אדיסה (כפי שהבאת מפי שמיל) הרי שמתבקש שלא שם החליט על כך אלא רק מתחת לתל הדרומי ושם אכן קיים התיעצות עם קרינסקי וסגל, הורה לורדי לתקוף ממערב והמשיך בתנועה. ולכן דברי שמיל הם חיזוק לאפשרות ג.

    "ומה אומרות העדויות ה*קדומות*? הנה לקט, לא ממצה:

    המתחקר אפרים ריינר ב-31 בדצמבר 67' (פוסט מס' 172): "12 מגיע לעין א-דייסה, הוא לא ראה את החפירות כי הוא לא מצא את דרך העיקוף, הוא ממשיך קדימה ומגיע לרגלי תל פאחר … הוא לא זיהה את האיגוף, נסע על ציר הנפט וניסה בוואדי שבין עין א-דייסה ותל פאחר לעלות למעלה."
    כאן מדובר על עדות ברוש שמסביר לריינר שהוא חלף על פני עין אדיסה ואז עלה מצד צפון על הרכס של עין אדיסה. ההמשך של הסיכום של ריינר כפי שציטטת הוא אישור של אפשרות ג.

    "כך אומר המתחקר גם בתשאול שנערך ב-68' למשה הראל, הקש"א שהיה עם מג"ד 12 באותו זחל"ם (פוסט מס' 159): "המג"ד יושב בזחל שלך ואתם מגיעים לעין א-דייסה, האם יש איזשהו רגע שבתוך זחל המג"ד מסתבר לו שאין דרך לעלות או שאי אפשר למצוא דרך לעלות?" – והראל מאשר: "לא רק שמסתבר, אלא יש גם ניסיון לעלות ולפרוץ ספיישל עם הזחל ולא מצליחים"., ועוד שם באותו עניין."
    על כך אומר שוב, הראל חשב שזה בעין אדיסה אבל זה בואדיון שמתחת לתל הדרומי.

    "וכך גם בתחקיר עם מתי רובינוביץ', קצין השלישות החטיבתי שהיה אף הוא באותו זחל"ם (פוסט מס' 157), שנשאל "מה היה בנקודת העצירה בעין א-דייסה?", והשיב: "היתה שיחה בין מוסא לבין סגל שירד מהטנק ובא אלינו. מוסא אמר לו משהו והוא חזר לטנק", ועוד שם על נסיון כושל של טנק "לעלות ימינה במצוק".
    תודה על חיזוק נוסף לאפשרות ג. סגל ירד מהטנק ונפגש עם המג"ד רק פעם אחת. הפעם הזו היא בודאות מתחת לתל הדרומי.
    במקום זה אכן יש מצוק מצד ימין שאיננו קיים בעין אדיסה.

    "כיוצא בזה, גם בתחקיר שערך ריינר, 7 בינואר 68' (פוסט מס' 167), ולא אצטט משם כדי שלא להכביד."

    גם בתחקיר של מ"מ הטנקים, זאב נמיר, 18 בינואר 68' (פוסט מס' 201), נרשם מפיו שהתכנית הייתה לנוע "עד עין א-דייסה, משם ימינה",
    אין חולק שזו היתה התוכנית המחלוקת היא על מה קרה בפועל וביחוד היכן.

    "ומסופר על שהיה בפועל: "הובלתי לתוואי ההטיה, פניתי שמאלה [צפונה], נתתי למחלקה 3 לעבור אותי ונסענו בשדרה עד עין א-דייסה … גם אני ניסיתי לעלות ומיד גלשנו חזרה למטה. בשלב זה עבר מוסא על ידי עם הזחל וצעק – 'נמיר תמשכו הלאה'.".
    נמיר מ"פ הטנקים לא היה בראש הטור בשלב זה אלא אחרי פלוגה א' יחד עם מחלקת הטנקים של צוק. אז נפגעו הזחל"מים של מ"פ השריון ושל שמיל והטור שאחריהם נעצר לזמן מה. אח"כ המשיכו הזחל"מים שלא נפגעו ומחלקת הטנקים עד שפגשו את ראש הכוח מתחת לתל הדרומי.

    עד כאן לעכשיו.
    החלק השלישי של התגובה בערב.

    • תגובה 3 לשמואל.

      כתבת: "כעת כמה מילים על המפות:

      אתה כותב ש"במפה שהיתה ברשות מפקדי הכוח … תוואי ההטיה עצמו לא מופיע". אזכיר שדבריך אלו נסובים על המופיע במפה אחת, זו שניתנה למ"מ מחלקה 4 של הטנקים, שוקי נחום (שמסרה לאחד המט"קים שלו, משה יזרעאלי, ואצלו נשמרה)."
      נכון אין לי עותק אחר.

      " אלא שאין כל וודאות שמפה שכזו היא שהייתה גם אצל שאר מפקדי הכוח (במקום אחר כבר הערתי על שינויים קלים בין המפה הזו למפה נדפסת הדומה לה, ובהזדמנות אכתוב על מפה נוספת שבה כן מופיע תוואי ההטיה),"
      האם תוכל להזכיר לאיזה עותק אתה מתכוון?

      "והרי סביר להניח שברשות הבכירים שבהם (מג"ד 12, והנווט שלו, מ"פ ב') היה הפוטוסטט (כמו זה שמצא זמיר באזור הקרב), שבו הרי *כן* מופיע תוואי ההטיה!"
      סביר שלמג"ד ואולי לסגל היה פוטוסטט כי החזקתי כזה כדי שאלמד את קטע התעלה שלי בתל הדרומי והשאיל לי אותו ורדי.

      "עוד משהו. אתה כותב: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי עלה מזרחה וירה לעבר הבונקר המערבי. סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואבקשך אם תוכל להזכירני היכן ברוש סיפר שהוא ירה על הבונקר המערבי (שבמוצב החוץ שבתל הדרומי) בהיותו מתחת לתל הדרומי?"
      בתחקיר ריינר.

      "כידוע, הבונקר הזה נפגע בחזיתו, וברור שהירי עליו הגיע מכיוון תוואי ההטיה (ממערב, ולא מדרום, אזור גבעת הרתק ועין א-דיסה), אך מנין לך שברוש הוא שירה?"
      כי כך העיד בפני ריינר. אין זה מונע מטנק נוסף שעבר אח"כ לירות לשם שוב.

      "לפני שנתיים פירסם שלמה שקיבל ידיעה משריונר שהיה בטנק של נמיר, הזוכר שמי שירה על הבונקר הזה הוא התותחן (בטנק נמיר) נועם ביכונסקי [בספר 'תל התעלות' ע' 214: ביקובסקי. ובפוסט מס' 447 שהיה מט"ק]."
      כפי שאמרתי למעלה, זה שברוש ירה לא מונע מטנק נוסף לירות. בשלב שאנחנו מדברים, ולפי אפשרות ג., המ"פ נמיר היה עדין רחוק משם כשברוש ירה.

      "בהמשך לזה כתבת: "ברוש מציין שגם בואדי שמתחת לתל הדרומי … סגל שהיה עם ברוש חזר רגלית לתוואי ההטיה שם פגש את המג"ד." – – – ואציין כי לפי הדברים שזוכרים ברוש ופרידמן, חיפוש מקום העלייה ע"י סגל נעשה באזור עין א-דיסה, ולא למרגלות התל הדרומי "
      אין כלל ספק שסגל פגש את המג"ד תחת התל הדרומי. השאלה היא האם פגש את המג"ד גם ליד עין אדיסה. הטענה שלי לפי אפשרות ג. שהאירוע קרה רק מתחת לתל הדרומי. יוסי פרידמן אומנם טוען שהפגישה היתה בעין אדיסה ומאידך שהיתה רק פגישה אחת ואיננו זוכר כלל שהיתה עצירה מתחת לתל שעליה מעידים: ברוש, הראל, ורדי. כפי שכבר הערתי, אין סלע מצוק באזור עין אדיסה ולעומת זה גם פליקס וגם הראל מציינים מצוק בלתי עביר שכזה יש בואדי שעובר מדרום לתל פאחר. ועל הזכרון של ברוש ופרידמן ויתר גיבורי תל פאחר (כולל אותי) הפסקתי לתמוהה. כפי שאתה אמרת יש לסמוך על עדויות משנת 67 ו-68. משקלן של עדויות מאוחרות הולך ופוחת עם הזמן.
      אני ממליץ לקרוא שנית את עדות ברוש בפני ריינר ואת הסיכום של ריינר באותו תחקיר.

      "(בשעתו היה לנו דיון ארוך בנושא, ואם זכרוני אינו מטעני, הרי שבסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותך לנטוש את האפשרות שרצית לחדש אז, לומר שנסיון העלייה היה למרגלות התל הדרומי)."
      בואדי שהיה לנו דיון כזה אבל החלטתי אז מחמת עייפות ובגלל שהנושא לא ענין איש מלבדך להפסיק לחשוב על כך. אבל הענין לא עוזב אותי כמו יתר קללות תל פאחר. לא יהיה זה ישר אם המחשבה על האפשרות הזו לא תעלה ולו תהיה זו הפעם האחרונה.

      הדיון כאן התגלגל בסדר הפוך, מהפעלת הארטילריה בתל פאחר לסיבות שהביאו להפעלת הארטילריה בצורה כל כך לא מוצלחת. אולי כדי להעביר את כל התכתובת הזו לאיזור בבלוג שעוסק בהתרחשיות בתוואי ההטיה.

      • דני: "הדיון כאן התגלגל בסדר הפוך, מהפעלת הארטילריה בתל פאחר לסיבות שהביאו להפעלת הארטילריה בצורה כל כך לא מוצלחת. אולי כדי להעביר את כל התכתובת הזו לאיזור בבלוג שעוסק בהתרחשיות בתוואי ההטיה".

        אני לגמרי בעד להעביר את הדיון לפוסט רלבנטי. עוד כמה חודשים תזכרו שהיה דיון כזה ותחפשו אותו לשווא.

        מציע שתעבירו כל אחד מה שכתב ל"מחפשים את האמת". אנסה לעשות סדר בעניין הזה בסופ"ש.

        https://naamoush.wordpress.com/2016/11/07/%D7%9E%D7%97%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA/

  9. כן זו מהות אפשרות ג.

    כל האפשרויות כולל זו הן בגדר השערות שרמת ודאותן איננה שלמה בגלל שגם "העובדות" עליהן הן נסמכות אין שלמות.
    עלינו לבחור את האפשרות שמסבירה את סיפור הקרב בצורה שכל האירועים יתחברו לסיפור פשוט והגיוני.
    יומן הקשר הוא העדות המהיימנה ביותר כי נרשמה בשעת התרחשות המאורעות. ברור שהדיוק בשעת הרישום הוא עד כדי דקה אבל תיאור האירוע שנרשם שם לא בהכרח מדוייק ויש צורך לפרשו. בנוסף לא כל האירועים נרשמו כי חלקם לא עברו על גלי הרדיו אלא בעל פה או בטלפון קוי או ברשת אלחוטית שאיננה רשת החטיבה. אז כבר במסמך המהיימן ביותר יש לנו בעיות.
    העדויות הבאות בדרגת אמינותן הן אלו שנמסרו בתחקירים השונים. כאן הבעיות רק מצעצמות. תחקירי החטיבה היו מונחים ורשות הדיבור ניתנה עפ"י החלטת המפקד הבכיר. רבים מהעדים כלל לא תוחקרו ע"י המפקדים. התחקיר הטוב ביותר לדעתי נעשה בפיקודו של סא"ל ריינר ותואר כאן בכמה כתבות.

    אז השאלה "האמנם?!" שמובעת בה תדהמה היא כנראה בגלל שכולנו שערנו אחרת ואולי כך רצינו לשער. אבל אפשרות ג. גם היא השערה ובסופו של דבר יצטרך כל אחד לבחור לו את האפשרות שנראית לו.

    באופן אישי אני נותן לה אותו משקל כמו לאפשרות שבה הכוח עצר מתחת לעין אדיסה.

    • לא רוצה להכניס ראשי בין 2 הרים גבוהים. רק אציין מנסיוני, כאחד שיש במפקדות, יומן האירועים המנוהל במפקדה כולל את כל האירועים המתנקזים בחמ"ל/חפ"ק, כולל פקודות, ידיעות ושאר אינפורמציה המתקבלים מכל המקורות, כולל החלטות מפקדים, פקודות בעל פה, תעבורה טלפונית, וכל אינפורמציה אחרת. מה שנכון הוא, שהסמב"ץ/אלחוטן רושמים באופן אוטומטי את מה שהם שומעים ברשתות (ולעיתים גם טועים ברישום). יתר המידע נכתב על פי הוראות קציני המטה. מהנסיון, אלה לא תמיד מקפידים על מתן הוראות לרישום ביומן. על כן, על החוקר לשאוב בזהירות את המידע מהיומן, תוך הבנב כי היומן אינו חזות הכל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s