אירוע 51 שנה לאסון בית המכס

ותיקי גדוד 13 קיימו סיור ברמת הגולן ומפגש עם המשפחות השכולות לרגל 51 שנים לאסון בית המכס העליון * זכרונות מתקריות ומבצעים במלחמת ההתשה * ובאתר ההנצחה – ברקודים לסלולרי עם סיפורי הנופלים

תצפית מעל אל חמה לעבר גבול ירדן

ב-15 ליוני 2018 מלאו 51 שנים לפיצוץ בבית המכס העליון ב-1967, שבו נהרגו 11 לוחמים של פלוגה ד' מגדוד 13 של גולני. לשמירת זיכרון האירוע ולמען כבוד הנופלים התקיימו ביום זה שני אירועים: טיול בדרום הגולן של חברים לנשק ומפגש עם המשפחות השכולות באתר ההנצחה בבית המכס העליון.

מטרות הסיור בגולן היו לשמוע פרקים ממורשת הקרב של גדוד 13 בתקופת מלחמת ההתשה בעמק בית שאן, מפי משתתפים באירועים; לקיים טיול ברכבים פרטיים במסלול אלי כהן ולשמוע על מורשתו, ולהיפגש בצהריים עם המשפחות השכולות למפגש באתר ההנצחה בבית המכס העליון.

להלן סקירת היום כפי שכתב משה קרון, שהיה מ"כ בפלוגה ד', שחייליה נהרגו בפיצוץ הבונקר בבית הכס העליון:

צילמו: שמואל סער, אבשלום שחר, אליעזר רוט, מיכל אונה, משה קרון. סייע בהכנת הכתבה: זאב שרון

חמת גדר ויד השבעה

בשעה תשע בבוקר התייצבו ותיקי גדוד 13 בחמת גדר, כמו חיילים שמקפידים לחזור בזמן מחופשה, כדי לאפשר לחבר לצאת הביתה. את הסיור יזם קצין שלישות הגדוד מנשה ענתר ועמותת גדוד 13 והדריך אבשה (אבשלום שחר), שהפגין בקיאות רבה  והסברים מרתקים.

איזור אל חמה היה אמור להיות חלק ממדינת ישראל. במלחמת השחרור השתלטו הסורים על האיזור ובהסכמי שביתת הנשק הוא הוכרז כאיזור מפורז. משמעות הפירוז קיבלה פירושים שונים, יצרה אי הבנות בין ישראל לסוריה ותקריות רבות לאורך הגבול.

ישראל ניסתה להפגין נוכחות באל חמה וכוח סיור נשלח לשם ב-1951 ממשטרת צמח. בחילופי אש עם הסורים נפלו שבעה חיילים, עולים חדשים. הכוח נסוג ואל חמה נשארה בידי הסורים עד מלחמת ששת הימים.

לזכר שבעת הלוחמים הוצבה אנדרטה בשנת 2015 ושמה "יד לשבעה" – לזכר קלמן סוליניקוב, מרדכי כהן, שמחה כהן, שמעון בלס, יצחק ישראלי ונסים לעוב.

קרב נוסף עקוב מדם, שבו נפלו 41 חיילים כולם עולים חדשים, שזה עתה עלו ממדינות ערב, היה קרב בן חמישה ימים בתל מוטילה. לימים נשמעה ביקורות על שדרת הפיקוד מרמת מג"ד (רחבעם זאבי) ומעלה, שהיתה רחוקה ומנותקת משדה הקרב. קרב זה ותוצאותיו הועלמו מעין הציבור והעיתונות. ניתן לקרוא על מהלכו באתר גדוד גדעון.

מנשה ענתר, קצין השלישות של הגדוד, ביקש להזכיר את שמות חללי גדוד 13 שנפלו אחרי מלחמת ששת הימים בקו בית שאן ואל חמה. ימים אחדים אחרי שמנשה הגיע לגדוד התרחשה תקרית באיזור קיבוץ מעוז-חיים שבה נפלו שני חיילים – שמעון בן שטרית וברוך שירזי, שנפצע ונפטר לאחר חמישה ימים בבית חולים רמב"ם. שני חיילים נוספים נפלו במוצב באל חמה: המ"מ סגן שמואל קלוגר וסמל דוד אלגרבלי.

לאחר מכן הגדוד קיבל תגבורת של מ"כים. בין היתר הגיע מ"כ בשם יורם קימלמן מגדוד 51. מנשה מרגיש עד היום מועקה כאילו הוא שלח אותו אל מותו: עוד באותו יום או למחרת היתה הפגזה על המוצב. קימלמן רץ בתעלה ונהרג מאש כוחותינו. אלה חמישה חללים שנפלו בגדוד 13 בשבוע אחד. "זה יושב עליי עד היום", אמר מנשה ענתר.

מג"ד 13 היה המפקד המוערך אמיר דרורי. בתקופתו ביצע הגדוד מאות פעולות משני צידי הגבול, להדברת פעילות המחבלים על מנת לאפשר לתושבי עמק בית-שאן לחיות בשקט ביישוביהם.

בני בלושטיין היה אז מ"מ המרגמות בפלוגה המסייעת של גדוד 13.כשבלושטיין מתחיל לדבר, אירועי העבר חיים מול עינינו. הוא נושא בזכרונו פרטי פרטים. בני חלק איתנו שני אירועים משמעותיים משירותו הצבאי בתקופת ההתשה: תקרית אל חמה ובוסתן 39.

ותיקי גדוד 13  מקשיבים לסיפורים ממלחמות ששת הימים וההתשה

תקרית אל חמה 1969

ב 2 במאי 1969 סיור לילה בפיקוד הקצין צ' היה במשימת בדיקת ציר וגשרים. הגשר הראשון הוא הגשר שפוצץ בליל הגשרים 1948 וגשר מעבר נוסף, גשר ביילי, שחציו בשטח ישראל וחציו בשטח ירדן.

הסיור לא ביצע את משימתו ולא בדק את הציר כנדרש. הקצין צ' עזב לאחר מכן את הגדוד. בקשר התקבלה הודעה על תקיפת המוצב ועל כך שיש הרוגים. בני בלושטיין יצא למוצב עם שני נגמ"שי בי.טי.אר חמושים  בגוריאנובים  וגילה שהמצב קשה ושהמוצב ממולכד וצריך היה לנטרלו.

בהתקפה נפלו החובש דוד אלגרבלי מירושלים מפלוגה ג' והקצין שמואל קלוגר מפלוגה ב' של המ"פ סופר. קלוגר היה בן מחזור פברואר 67, מחזור הגיוס של שמונה מבין 11 הטירונים הנופלים בפיצוץ בבית המכס העליון.

מי שנטל יוזמה היה הסמל שמואל לופו, שיצא ופתח באש והניס את התוקפים. במעשהו מנע לופו קורבנות נוספים. בלושטיין קיבל את הפיקוד על המוצב לאחר נפילתו של קלוגר, מפקד המוצב, ונערך להמשך פעילות. הוא הורה לאפריים רייזה שהיה במוצב קונוס לירות פצצות זרחן ולרדוף באש אחרי התוקפים שנסוגו לשטח ירדן.

כתגמול על הירי, החלה אחר הצהריים הפגזה ירדנית לכיוון המוצב. במוצב לא היו אמצעי הגנה. היה פח עם חול למעלה, מבנה אחד גדול של מגורים, ובצד השני מטבח ומצבור תחמושת. מסתבר שהירדנים ירו זרחן קטיושות 122 מ"מ. התקרית היתה מאוד לא נעימה כי כל כל פגז היה עלול לגרום לאבידות. את הלילה עשו במוצב בשמירה מלאה של מחצית הכוח. למחרת סגרו את המוצב והעבירו את הכוח למוצב עליון, שהיה עד אז תצפית יום. מאז המוצב נשאר למעלה והסיור יצא ממנו למטה.

בעקבות התקרית גנזו את פרויקט התיירות בסגנון הצימרים שהיה כבר מוכן לפתיחה עד הפרט האחרון. הזכרונות של בלושטיין הן של קו מתוח וחם מאוד.

מבט אל כביש צמח-אל חמה. בכביש זה ב-1951 הגיע סיור נוכחות ישראלי בתקרית שבה נהרגו 7 חיילי צה"ל

מבצע בוסתן 39 במצרים – 28.8.69

בהיותו בנופש בעכו קיבל בני בלושטיין הוראה לבחור שני צוותים ולצאת לאימון רגמים לקראת מבצע סודי, זאת לאחר שמחלקת המרגמות של גדוד 13 זכתה במקום ראשון בין רגמי חטיבות החי"ר.

בלושטיין מצא את עצמו וצוותו בתל נוף עם יחידת רגמים של צנחנים מגדוד 890. היחסים עם הצנחנים לוו כל העת במתח. הם התאמנו בתל נוף בפריסה מהירה מתוך מסוקי סופר-פרלון. לצורך זה פותחה עגלה מיוחדת לנשיאת והסעת המרגמה והתחמושת. כמובן התאמנו הרבה בירי במרגמה 120 מ"מ קלה, למבצעים מיוחדים. היתה זו מרגמה שונה ממרגמת 81 המ"מ שהכירו היטב והיה עליהם להתאמן היטב ולהגיע לביצועים מעולים.

מקשיבים לבני בלושטיין [בחולצה סגולה]. מימין המדריך אבשלום שחר, שמואל קזולה ורחל ליאור פיקלני

לקראת סוף האימונים נבחרו למבצע בעומק מצרים שני צוותים, אחד מגולני ואחד מצנחנים. המבצע נערך ב-28 באוגוסט 1969 בפיקודו של סמג"ד 890 איציק מרדכי. היעד היה סמוך לעיר אסיוט בעמק הנילוס שלידה בסיס בסדר גודל של צריפין, מחנה מנקבאד.

הצוותים נחתו בשני מסוקים בשלוחה מעל עמק הנילוס וירו פגזי תאורה וזרחן לטיווח, ופגזים נפיצים ונפיצי אוויר לתכלית. כבר בפגז הראשון פגעו במטרה. בסיס המרגמה והדורגל שהיו מחוברים וניצבו על קרקע חולית החלו לשקוע. לצנחנים היה איור, והם טיפלו באיור.

צוות גולני נדרש להתגבר על איבוד זמן ולהגיע לקצב של 6-5 פגזים בדקה. קצב הירי הוגבר ובאמצעות מי מימיה ציננו את הקנה. בלושטיין וורפוליס שהיה חסון, מיהרו והביאו את הפגזים לצוות (וייצמן מפקד הצוות, אלבוחר, ומזרחי). צוות גולני ירה בקצב המתוכנן ואילו לצנחנים היה שוב איור והם נאלצו להפסיק את הירי. הצוות של גולני הצליח להשלים את הירי של רוב  80 הפגזים. בסיום הפעולה חילצו את המרגמה והבסיס מהחול, השאירו את העגלות במקום ופוצצו אותן. זמן הפעולה היה מוגבל משום שלהליקופטר היו בדיוק 28 דקות, ותוך 30 דקות היו חייבים לעזוב את מצרים. במבצע תקפו הרגמים באש קטלנית את הבסיס המצרי וגרמו לנזק ולנפגעים רבים, בהם קצינים בכירים. המבצע סווג כסודי ביותר ונשמר כסוד שנים רבות.

זלמן צאן [Zan]

זלמן צאן שיתף אותנו בתקרית שאירעה ב-27 בפברואר 1969. את סיפורו הוא חולק איתנו בנקודת תצפית, שממנה רואים מצד אחד את מפגש הירמוך והרוקאד – איזור הגבול בין ישראל, ירדן וסוריה, כולל המוצב ששלט על מפגש הגבולות, ומצד שני מבט אל כל איזור אל חמה וסביבת התקרית.

צאן, שהיה מ"מ צעיר, מספר שבאותו בוקר פתח כדרך שגרה את הציר ממפגש הגבולות ועד אחד מהגשרים. צאן הלך בראש עם הגשש, אחריהם במרווח שני לוחמים ואחריהם שני זחל"מים, אחד ריק  והשני מצויד במקלע כבד. החוליה האורבת פגעה בזחל"ם האחורי ונזרקו אליו שני רימונים. הזחל"ם עלה באש. צאן רץ לזחל"מ עם המקלע, סובב אותו וירה על האורבים שהסתתרו ליד שיח עם מקלע 0.3. אחד נראה נופל לירמוך וחמישה שירדו לכיוון המצוק נלכדו בתוך הסבך. צאן ריתק אותם לקרקע וייתכן שחלקם בשלב הזה נפגעו כי לא זזו.

הגיעה תגבורת שכללה תול"ר. צאן כיוון באש לכיוון החוליה והתול"ר פגע בהם. הכוחות הנוספים שהגיעו המשיכו לירות והתפתחה תקרית אש גדולה. בתקרית היו לכוח שלושה פצועים קל, שנפגעו במכת האש הראשונה של המחבלים. על פעולתו רבת התושייה קיבל צאן את אות המופת.

עד כאן חוו המטיילים מספר סיפורי מורשת מתקופת ההתשה. מכאן טיילו ברכבים פרטיים במסלול אלי כהן.

מסלול אלי כהן הוא נתיב ברמת הגולן בעקבות ביקורים של המרגל הישראלי בלב הממסד הביטחוני הסורי ברמת הגולן.

השביל הנע בין שמונה תחנות מתחיל באל חמה בדרום ומסתיים בצפון בפסל משפחת אלי כהן. כניסה לאתרים רבים ברמת הגולן  תחת השלטון הסורי חייבה השגת אישורים מיוחדים. אלי כהן השיג אותם. סיורנו התמקד בתחנה אחת בכפר פיק [כיום קיבוץ אפיק]. במקום זה ביקר אלי כהן במועדון הקצינים הסורים. ממחנה פיק השקיף לכיוון הכינרת וישראל.

שמענו סקירה מהמדריך אבשה על תרומתו ארוכת השנים של אלי כהן לביטחון ישראל ועל כישוריו יוצאי הדופן לפתח שיחה וקשר אישי כובש עם הסובבים אותו. שיא הביקור היתה השמעה של הקלטה מעובדת עם מוסיקת רקע, שבו אלי כהן נפרד מאשתו וילדיו לפני הוצאתו להורג.

מתחת לאקליפטוס באתר בית המכס

הסיור הסתיים במפגש מרגש באנדרטה שהוקמה ב-15 ביוני 2017, לפני שנה, באתר בית המכס העליון. אסון בית המכס אירע חמישה ימים לאחר מלחמת ששת הימים. 11 לוחמי פלוגה ד' של גדוד 13 נהרגו כאשר נכנסו לתוך בונקר תחמושת סורי. מסיבה שאינה ידועה עד היום הבונקר התפוצץ.

תשעה לוחמים נקברו בקבר אחים בבית העלמין הצבאי בנהריה: יעקב איטח, יוסף אלישע, אליהו בן יקר, אהרון ג'מיל, שמואל לוי, יעקב עזר, ניסים צאיג, אליהו קרן וגבריאל תמאם. בהר הרצל קבור עובדיה זנדני ובקרית שאול אברהם בסון.

לאסון בית המכס העליון נלוותה שורה של התנהלויות בעייתיות. דבר התרחשותו הושתק, למשפחות נמסרו הודעות שונות ומשונות על האירוע ונסיבות מות הבנים. המשפחות לא נכחו בטקס הקבורה. חקירת האסון היתה לקויה, עדים לאסון לא נחקרו.

רק בשנים האחרונות עם התגייסות חברים לפלוגה, המשפחות השכולות, עמותת גדוד 13 ומר ליאו גלזר היזם המקים את המלון בבית המכס העליון – הוקמה אנדרטה ולצידה מסבירן-קולי ושדרה של 11 עצים לזכר החללים.

שנה להקמתה. האנדרטה בבית המכס

במפגש נכחו רבים בנוסף לבני המשפחות השכולות, ותיקי גדוד 13, נציגי העמותה ואורחים. בני המשפחות הכינו ארוחה קלה ביתית וטעימה. בין הנואמים היו שמואל סער, נציג עמותת גדוד 13; כותב שורות אלה, משה קרון, שהיה מ"כ בפלוגה ועד לאסון; מיכל אונה, אחותו של עובדיה זנדני ז"ל; משה רובין, איש עתיר מעללים משירותו הצבאי ואיש הקשר שלנו למלון, ואחרים.

תשואות קיבל אמנון לויה, היסטוריון ומדריך טיולים, שבשנים האחרונות נחשף לסיפור האסון ומאז רואה את עצמו מחויב להפיץ את דבר התרחשותו לידיעת הציבור ומביא סיורים לאנדרטה. לדבריו, הגיעו בשנה האחרונה לאתר ההנצחה לפחות 5,000 מבקרים.

ניצלנו את המפגש לשיפור פני האתר. חיים, חקלאי ממטולה הנשוי לאחותו של יעקב איטח ז"ל, הביא חרמש מוטורי וכיסח עשב צהוב ויבש שצמח פרא באיזור שדרת 11 העצים.

הברקודים של החללים. לחצו להגדלה

ליד כל עץ יוצב עמוד נירוסטה הנושא את שמו ותמונתו של הנופל, בהתאם למוטו מהמנון החטיבה: "גולני שלי היא שמות ופנים…". לכל עמוד תוצמד מדבקת ברקוד שבאמצעות טלפון סלולרי אפשר יהיה לשמוע את סיפורו של הנופל. עמודי הנירוסטה כבר מוכנים וכך גם ההקלטות והברקודים.

אנו מחכים למועד הנכון להרכיבם, מאחר שבשטח עדיין מתבצעות עבודות בנייה. לצורך מפגש זה הדפיס שמואל סער מדבקות ברקוד ארעיות והדביקן על הגלעד, וכל מי שרצה יכל לשמוע את סיפור הנופל בסלולר שלו.

עמדת מסבירן קולי הוצבה ליד הגל-עד ימים ספורים לאחר המפגש. יש בה הקלטה קולית בעברית ובאנגלית והתבשרנו בעת כתיבת דברים אלה כי הוכנה גם הקלטה בסינית. עד ליום בו תחובר עמדת המסבירן לחשמל של המלון היא מופעלת באמצעות מצבר.

משתתפי המפגש הביעו תקווה שהאנדרטה תהיה מקום שוקק ושיסופר בו סיפור נפילת ה-11. כמו כן שחיילי הגדוד בעבר ובהווה יראו בו אתר הנצחה של גדוד 13 בחטיבת גולני.

החבר'ה בבית המכס

———————————————————————————————————

6 מחשבות על “אירוע 51 שנה לאסון בית המכס

  1. יישר כח שלמה ידידי. אכן מקרה מצער שיכלו למנוע לו היו נותנים לאנשי מקצוע לטפל בבעיה. יהי זכר הנופלים ברוך.

  2. ראיתי לאחרונה שבקטע שבית גשר בנות יעקב לבית המכס התחילו לפנות שדות מוקשים. ידוע לך האם מתכננים לפנות בקרוב גם את שדות המוקשים מול בית המכס, באזור בו אירע האסון?

  3. לפי שידוע לנו. אין ביסוס ממקור ראשון, יפונה גם השטח שמול בית המכס, כלומר השטח שבו היה הבונקר שהתפוצץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s