צוות טכני, חובש ופקידה

שלושה סיפורים מקרב תל פאחר: הזחל"ם הטכני של פלוגת הטנקים, החובש מפלוגה ג' של גדוד 12 והפקידה של פלוגה א' * הזכרונות של עמי פומרנץ, יאיר אנגל, שלמה כהן ונעמי וקסלר  

הזחל"ם הטכני של פלוגה ז' מגדוד 377. בתא הלוחמים בחזית מעל הנהג ניצב מפקד הזחל עמי פומרנץ

הזחל"ם הזה עם הנגררת שלו השתרך בשיירה הארוכה של זחל"מים וטנקים, שעשו את דרכם אל מוצב תל פאחר. זהו הזחל"ם הטכני של פלוגת השריון ז' מגדוד 377, שעליו היו כעשרה אנשי צוות שתפקידם לבצע תיקון מהיר של תקלות שונות במהלך הקרב.

מפקד הזחל"ם היה עמי פומרנץ מקיבוץ שריד, כיום בן 87, שהתגייס ב-1950. אנשי הצוות היו המכונאים יאיר אנגל, יעקב איזמירלי ושרגא רוזנברג, החשמלאי חגי בחמוצקי, טכנאי צריח יצחק שומר והנהג נסים מויאל.

לפי רישומי כוח אדם של פלוגה ז' גם יצחק רביבו, שהיה טכנאי קשר, נמנה עם הצוות. אלא שלפני תחילת התנועה לתל פאחר עבר רביבו לזחל"ם המ"פ ושם מצא את מותו ביחד עם שלושה נוספים כתוצאה מפגיעת פגז.

עם תחילת ההתקרבות לתל פאחר על דרך ההטיה והניסיון של כמה טנקים לעלות על אדמת הבזלת, נאמר כי טנק אחד או שניים התקשו עם תנאי השטח ולא הצליחו לעלות. לאחד מהם, כך סופר, אף הלך הקלאץ'. על פי סיפורו של התותחן בטנק זה יצחק ריבקין, אנשי החוליה הטכנית אף ביצעו החלפה מהירה של הקלאץ' והכשירו בזמן-שיא את הטנק להמשך תנועה.

אלא שבשיחה עם פומרנץ הוא מכחיש זאת: "לא החלפנו שום קלאץ', אתה יכול לשאול גם את היתר".

עוד נחזור לזה.

פומרנץ מספר על הקרב דרך העיניים שלו: "היינו אחרונים בסדר הפלוגה שלנו ונסענו בעקבות הטנקים. בשלב מסוים אני רואה שממשיכים לנסוע בדרך הפטרולים [מתכוון לדרך ההטיה] ומה שזכור לי מקבוצת פקודות שהיינו צריכים לעלות לכביש הנפט ולא עלו. המשיכו הלאה לנסוע. אנחנו היינו בתנועה כשהקרב על תל פאחר החל, ואז הזחל"ם שלפנינו [זחל"ם מ"פ השריון] חטף פגיעה מתותח מתל פאחר, ולא מטנק, כי הפגז השני היה מכוון אלינו. היות וכולם ישבו עם הראש בפנים חוץ ממני, אז אמרתי – חבר'ה תעזבו את הזחל"ם, ואיך שעזבנו הוא היה מרוסס מרסיסי הפגז שהתפוצץ לידו".

על הפגיעה בזחל"ם שלפניו, שבו נהרגו ארבעה, מהם שלושה מפלוגת השריון וחבריו של פומרנץ, הוא אומר: "ראיתי מה קורה בזחל"ם שלפנינו, הוא קיבל פגיעה מהצד שליד הנהג ויצא מאחורה".

פומרנץ אינו זוכר שהזחל"ם הזה נדלק: "הוא לא עלה באש ולא התפוצץ".

חלק מאנשי הזחל הטכני של פלוגה ז' מגדוד 377

מה עשיתם אתם בזחל"ם הטכני כשהחל הירי לעבר שיירת גדוד 12? פומרנץ: "אנחנו ביוזמתנו לא עשינו דבר. את כל הפגיעות שהיו בכלים לא ניתן היה לפתור בשטח, כי היו חסרים חלקים בעלי משקל".

אבל יש לנו עדות של תותחן בטנק מהמחלקה המובילה שהלך להם קלאץ' ואתם החלפתם אותו בשטח. "בבל"ת, לא החלפנו שום קלאץ'. החלפה של קלאץ' זה עניין של כמה שעות טובות, צריך לנתק את הגיר בתוך התובה. זה לא פשוט".

אז שום קלאץ'? "זה סיפורים. לא זוכר דבר כזה ולא דווח לנו כל המסע לתל פאחר על אף טנק פגוע שנוכל לעזור לו".

הוא ממשיך עוד בזכרונות מהקרב: "עד שנכנסנו ועברנו את גבעת האם, הקרב היה בעיצומו. אני יודע שלמ"פ שלנו היה ויכוח אם הוא יכול להיות בעלייה עם הטנקים או לא יכול. לא הייתי עד לזה, הייתי בסוף השיירה. התקרבנו עד הקטע שהיינו מטווחים ע"י תותח נ"ט בתל פאחר שהיה ממוקם בצד הצפוני ושכל דרך הפטרולים היתה מטווחת. הטנק של עזרא [ברוש] הגיע מתחת לתל והיו שם גדרות. יתר הטנקים היו קצת יותר מאחור".

מה בכל זאת אתם עושים בכל מהלך הקרב? "בשעות האלה אנחנו עברנו את הטנקים שנעצרו. כולם היו פגועים במצב שלא יכולנו לעזור להם. לא היו לנו את החלקים. גם אמרו לנו שתבוא חוליה מסדנה גדודית ושאנחנו ממשיכים עם חטיבה 45".

אבל זה היה למחרת. "עברנו חלק מהטנקים, הזהירו אותנו ממוקשים ולא לרדת מהדרך, וכל אלה שדיברתי איתם בדרך היו כאלה שחטפו פגיעות או שלא יכולנו לעזור להם".

הזחל הטכני של השרמנים 377

מה עוד זכור לך? "במהלך הקרב שמענו מה שקורה בקשר – טנקים שלנו מודיעים שהם נפגעו. בקשר שמעתי את ברוש, את ורסנו [טנק גור במחלקה המובילה]. ברוש אמר שהם נפגעו וקרא לעזרה. אותו שמענו הכי טוב ואחרי זה יותר לא שמעתי אותו".

ובהמשך הוא מספר: "כשעלינו ממש למעלה לתל פאחר הורידו חלק מהשבויים שהיו בגופיות ותחתונים והובילו בשורה עם עיניים קשורות. עליתי גבוה יותר ושם היו רוב הפגועים של גולני. היה בלגן. אחר-כך הודיעו להתכונן לתזוזה ונענו בשיירה לבניאס, כשהגענו המקום כבר היה כבוש. צירפו אותנו עם חטיבה 45, הגענו למסעאדה ושם הודיעו על הפסקת אש, אבל מוישה בריל [מח"ט 45] המשיך עוד קצת קדימה איפה שהגבול קיים כיום. שם שהינו 24 שעות, המשכנו לכיוון קונייטרה, אבל לא הגענו לשם. ישבנו באיזור כמה ימים ואחר-כך העבירו אותנו לתל פארס. נשארנו אחרי הפסקת האש עוד חודשיים-שלושה".

פומרנץ מסכם את חלקו בקרב של הזחל"ם הטכני: "בעצם לא עשינו כלום. טנקים שלא נפגעו היו תקינים וטנקים שנפגעו, כשראינו שלא נוכל לעזור להם, אפילו לא ניגשנו לבדוק. היתה הוראה לא להתעכב על ידם".

שוחחנו גם יאיר אנגל שהיה מכונאי בזחל"ם הטכני של פלוגה ז': "היו לנו כל מיני אירועים טכניים בדרך. החלפת קלאץ' זה דבר שאני לא זוכר. זוכר שהזחל"ם שהיה לפנינו, זחל"ם של המ"פ שלנו, חטף פגז וכל צוות נמיר הלך. אלברט אמר [שנהרג] היה הנהג הכי טוב בפלוגה. כל מי שהיה שם בזחל נפגע. הפגז חתך אותו כמו קופסת שימורים ועבר אותו לכל האורך. באותו רגע עפנו מהזחל"ם החוצה. אחר כך חזרנו והמשכנו הלאה".

חזרנו ליצחק ריבקין, התותחן בטנק המחלקה המובילה, ואמרנו לו שהזחל הטכני מכחיש שהיתה החלפת קלאץ', או כל פעולה טכנית אחרת. ריבקין אמר: "מה שאני זוכר שהיה פשוט בעיה בקלאץ'. היתה בעיה וחלפון הנהג הודיע שאי אפשר להמשיך לנהוג, ואז הגיעו אלינו חוליה טכנית, סידרו מה שסידרו, כיוונו אותו והמשכנו הלאה. זה שהקלאץ' נשרף, את זה אתה יכול למחוק. אם הקלאץ' היה נשרף הטנק היה מושבת. היתה בעיה של כיוונים, הם סידרו את זה תוך 20 דקות וזהו".

שלמה כהן: ניסיתי לחבוש את ז'אק סאלם, הוא אמר לי – לא צריך, כואב לי מדי ומאותו רגע נכנסתי לבלק אאוט

שלמה כהן [עומד משמאל למעלה] וחברים מ-1967

עשרות שנים הדחיק החובש שלמה כהן את קרב תל פאחר. לפני כ-35 שנה עזב את הארץ עם משפחתו והשתקע בארה"ב. לאחרונה התגייס בנו, זיו, לגולני והוא משרת כיום בגדוד 12. זו היתה הזדמנות לחזור לעניינים ההם. לכנס תל פאחר ביוני 2018 הגיע שלמה במיוחד מחו"ל. החובש מפלוגה ג' התחבר מחדש למראות.

הוא התגייס בפברואר 1965 כ"חייל בודד" [ההורים היו באיטליה] ואחרי הטירונות המשיך לקורס מ"כים, אבל לא סיים אותו לאחר שסירב פקודה. הוא חזר לגדוד 12 ונשלח לקורס חובשים בבה"ד 10. באמצע 1966 חזר לגדוד, תחילה שירת בפלוגה א', לאחר מכן עבר לפלוגה ג'. מכאן הוא זוכר את המ"פ מיכה תשבי. מה זה זוכר? הזיכרון שלו מהפלוגה ומהקרב די מודחק, עם הבלחות פה ושם.

שלמה כהן בתל פאחר, יוני 2018

כהן מספר: "בדרך לתל פאחר הייתי בזחל"ם עם המ"פ תשבי. לא זוכר מי עוד היה איתנו. לפנינו נפגע זחל"ם, אמרו לא לרדת, אחר-כך אמרו לרדת כי היו נפילות מרגמות. ירדנו, אני הגעתי לקפל קרקע עם גדר אבנים. אמרו לי תישאר פה ונשלח אליך את הפצועים, ואחרי זמן קצר הם החלו לזרום. בין הראשונים אני זוכר קצין קשר שהגיע עם פגיעה בבטן מכדור [פליקס רוטר]. אחר-כך אני זוכר משם את ז'אק סאלם, שאיתו שירתתי, הוא היה דפוק מצרור כדורים ברגליים".

ז'אק סאלם כיום משותק חלקית בגלל אותה פציעה. כהן: "לא ידעתי. כשהוא הגיע אליי אני חושב שהוא עמד על הרגליים. היינו מאחורי קפל קרקע, שם היה תחנת איסוף. אני ניסיתי לחבוש את ז'אק והוא אמר לי – תעזוב, לא צריך, כואב לי מדי. מאותו רגע נכנסתי לבלק אאוט שאני לא זוכר כמעט כלום".

מה בכל זאת אתה זוכר? "אחר-כך עלינו למעלה והיינו בתעלות, איך הגעתי למעלה אני לא זוכר. פגשתי באחת התעלות את יוסי פרידמן שהיה קצין, הוא היה פצוע קצת, היתה לו יד מרוטשת, רציתי לחבוש לו את היד והוא אמר לי – אל תיגע, זה רק יעשה לי יותר נזק. הוא גם אמר לי לא להרים את הראש כי יש צלפים. זוכר שהיה שם בחור עם טרנזיסטור שסיפר שנאצר הגיש את התפטרותו ואנחנו אמרנו – או, סוף סוף יהיה קצת שקט".

מאיפה הכרת את יוסי פרידמן? כהן: "יוסי פרידמן היה קצין שלי. עשינו איתו הרבה מסעות. עשינו את באר שבע וחיפה. לפני כל מסע הוא היה מצייר על הזרוע את כל המסלול שצריך לעבור כדי שיהיה לו קל לנווט. זה מאוד הרשים אותי".

אנחנו מבקשים מכהן לאמץ את זכרונו: אם הוא היה בזחל"ם עם תשבי, לאן פנה המ"פ שלו לאחר שירדו מהכלי? שלמה כהן: "כשירדנו מהזחל"ם מיכה כבר נעלם, הוא רץ קדימה, אין לי מושג לאן הוא הלך. הוא אולי ירד לפנינו".

בהמשך אמר: "מרגע שנתקענו בזחל"ם וישבנו בזחל"ם, זוכר שמיכה שאל אותי אם אני יכול לירות ב-0.3, אבל לא הצלחתי. היה קשה לדרוך אותו. אחרי כמה דקות אמרו לנו תרדו".

הוא אינו זוכר את סמג"ד 12 שהיה באותו זחל"ם, ואף לא שנפצע לאחר מכן. "עכשיו אני נזכר שהיה שם בשטח רב סרן. בשלב מסוים אמרתי לו – יש פה בלגן, אתה הקצין היחידי פה, אולי תארגן את החבר'ה האלה?".

זכרונות תל פאחר ליוו אותו שנים רבות. "כל מאורע שקורה לי, אם כשהתחתנתי ואם כשנולד לי בן ראשון, כל פעם אני נזכר במה שקרה. שנעצרו בדרך. כל השנים לא סיפרתי לאף אחד את מה שעברתי, גם לא לילדים שלי. עכשיו חזרתי לתל פאחר פעם ראשונה מאז הקרב. בעצם ב-1968 היה טיול מהגדוד לתל פאחר, זו היתה פעם ראשונה שעליתי לתל ומאז לא יכולתי יותר. יש לי קושי להגיע לשם, אני מרגיש לא נעים להיות שם".

כהן מתגורר כאמור בארה"ב, נשוי ואב לחמישה. לפני כשנה החליט אחד מבניו, זיו, לעלות לישראל ולהתגייס לגולני, וכך הגיע לגדוד 12. בכנס תל פאחר 2018 ישב זיו לצד אביו הגאה שנראה משוחרר ומבסוט: "אחרי כל השנים האלה זה היה צריך לקרות, ותודה לאל על כל מי שנשאר בחיים".

גאוות האב. שלמה כהן עם הבן זיו המשרת כיום בגדוד 12

נעמי וקסלר: למחרת לקחו אותנו לחורשת טל ושם עברתי עם הרשימות אצל כל מי שהגיע וזה היה עצוב נורא

נעמי וקסלר היתה הפקידה של פלוגה א' מגדוד 12 בזמן מלחמת ששת הימים. היא התגייסה בדצמבר 1966 ולאחר הטירונות עברה קורס פקידות בצריפין. בסביבות חודש מרץ 1967 הגיעה הקיבוצניקית מעין השופט לפלוגה א', החליפה את עדה סער מקיבוץ דליה והספיקה להשתתף במסע לאילת ולאחר מכן להיות בקו הגבול בירושלים.

מ"פ א' היה אהרון ורדי, סגנו שמיל גולן והמ"מים היו דני ביזר, שמוליק מוראד וגדי שרלין [נדמה לה שגדי ליבנה מכפר רופין היה קודם]. "ורדי היה סגור מאוד בזמנו, שמיל היה תמיד יותר חם ופתוח", היא אומרת.

נעמי וקסלר (מימין) במסע של פלוגה א' באימון חורף. בראש [רביעי משמאל] המ"פ ורדי ומצד ימין לידו [במרכז הצילום] המ"מ דוד מרציאנו

היא זוכרת את החייל יעקב אביטן, שנפל בתל פאחר: "בכל פעם שהייתי עוברת, אביטן היה מוביל את השירה של החבר'ה עליי". עוד בחור שהיא זוכרת היטב הוא יגאל צינדר. "זוכרת את המסע לאילת בתור חוויה טובה. הלכתי את כל המרחק ממצפה רמון לאילת. זוכרת שערב אחד לקחו אותנו הבנות להתקלח בבאר אורה ואחרי זה היינו בים".

על תפקידה היא מספרת: "הפקידה הפלוגתית אחראית על כל החיילים מבחינה מנהלתית. היה לי ארגז מתכת שהיה המשרד שלי ולקחו אותו לכל מקום. היו גיליונות אישיים לכל חייל, אני זכרתי את המספרים האישיים של כמעט כל החיילים, היה לי זיכרון מטורף. כשהיו שופטים חיילים הייתי עוזרת לורדי וגם רושמת הכל".

נעמי וקסלר עם חיילי פלוגה א' במסע ממצפה רמון לאילת

על תקופת הכוננות ותחילת המלחמה: "היינו בכל מיני מקומות כמו שדה אליעזר, עין זיתים ואחר-כך צומת כ"ח. בכל מקום חפרו גומות כאלה [שוחות אישיות]. לי עזרו לחפור את זה. נסענו באיזשהו שלב כשכל הגדוד עבר לגדה, ואנחנו הפקידות נסענו עם המ"פים. נשק לא היה לבנות. למה לקחו אותנו לשם, אני לא הבנתי. וכשהיתה הפגזה על השיירה, אמרו לנו לשכב מתחת לרכב, דבר שנראה לי מטומטם".

על יום המלחמה: "התמונה הכי חזקה, וזה כואב לי עד היום, זה מישהו שבלט בשטח שהיה דב רוזנבלום יושב על קדמת קומנדקר ומנפנף ברגליים, שמח כל כך ומאושר". רוזנבלום נהרג כמה שעות אחר-כך בתל פאחר.

זוכרת שהורידו חבר'ה מזחל"מים כדי להקטין את מספר היוצאים? עשית רשימת שמות נוכחות? נעמי: "הודיעו לחבר'ה מי יוצא לקרב. אני זוכרת שבכל התקופה הזו היתה לי מין רשימה, מצבת החיילים שבפלוגה, שכל פעם הייתי מעדכנת אותה – מי יצא ומי נמצא. לא זוכרת את האקט שעשיתי רשימת נוכחות, אבל אני מניחה שעברתי בין הזחל"מים ורשמתי".

איפה היית בשעת הקרב? "אנחנו הבנות נשארנו בצומת כ"ח, היינו שם כל היום וכל הלילה וראינו את ההבזקים של המלחמה. קראו לנו רק למחרת בבוקר, לקחו אותנו לחורשת טל ושם עברתי עם הרשימות שלי אצל כל מי שהגיע וזה היה עצוב נורא. זוכרת את ורדי עם הבגדים המוכתמים שלו בדם. זמיר סיפר לי שנתתי לכולם שוקולדים ודיברתי ובכיתי".

כבר ידעת עוד בליל אמש על הנופלים? "רק כשהגעתי לשטח [בחורשת טל] נודע לי על ההרוגים. חיותה של ורדי ידעה יותר. יכול להיות שידעתי עוד קודם, אבל אני לא זוכרת. דבר אחד שזעזע אותי היה בחורשת טל, עם הרשימות שלי כשהתחלתי למחוק אנשים ואת מי שלקחו לאשפוז".

נעמי וקסלר 2018

זיכרון מיוחד שיש לך מאותה סצינה. "הטראומה הרצינית היתה כשרותי יופה, הפקידה של הסיירת, סיפרה לי שנהרגו שניים שלהם ואחד מהם היה בן כיתה שלי, יעל ירון. הייתי בשוק כזה. אחרי זה נרדמתי ליד איזה עץ והעירו אותי לעלות על ההסעה. זה הזיכרון הכי קשה שהיה לי. הטראומה שלי הפרטית זה על יעל ירון".

ואחר-כך, היא מספרת – "די מהר עלינו לקונייטרה, בתקופה ההיא בעין השופט לא היו טלפונים. בערב של מוצאי שבת צלצלתי הביתה לחדר האוכל של הקיבוץ, קראו מהר להורים שלי, ואז גם משפחות יעל ירון ומשה פלווס [מ"מ בפלוגה ב' שנפצע] הגיעו ורצו לדעת מה נשמע, אבל אסור היה להגיד להם שום דבר. כיום בתור סבתא זה דבר נוראי בעיניי שאני ידעתי והם לא ידעו. ביום ראשון כבר ביקרתי את משה פלווס בבית חולים.

"היינו למעלה ברמה, גרנו במחנה של קצינים, עשו לנו שם סיור ברחובות העיר, הבתים היו נטושים והיה נראה שברחו משם ברגע האחרון. מאחר שידעתי שפות וידעתי ערבית, ראיתי שם חוברת לילדים שבהם מראים איך דוחפים יהודים לים. זה דבר שעשה לי טראומה מסוימת".

נעמי וקסלר-פלג בקונייטרה אחרי המלחמה. מימין זמיר כהן ושייקה כהן, ומשמאל שלמה דחוח

8 מחשבות על “צוות טכני, חובש ופקידה

  1. כואב הלב על צעירים שהלכו.. דב רוזנבלום היה נשוי טרי והוא שמח שיוצאים למלחמה.. כמה הזוי יכול להיות הסיטואציה בצבא ההגנה לישראל

  2. צודק הבחור מצוות טכני. קלאץ להחליף זה יום עבודה
    יום עבודה בסדנה עם כל המכשירים .
    מה פתאום החליפו בשטח באמצע קרב אש?לא הגיוני ולא יתכן
    יודע כי הייתי מכונאי טנקים בחימוש מרחבי דרום שנות ה70

  3. ראו בפוסט מס' 57 בדברי קמב"ץ 12 של גולני:

    "היו לו עוד תלאות בדרך – טנק אחד איבד קלאץ' ועוד תקלות, וככה הוא איבד איזה שלושה טנקים בדרך."

  4. לטנקים כמו לכל כלי עם מערכות רבות יש תקלות אפילו בסדנא, על אחת כמה וכמה בקרב.
    עיינו בפוסטים של 129 להלן כמה דוגמאות: לי היתה תקלה בתותח כיון שהטנק נפל מהמוביל בעליות מסדום, בטנק החלופי שאיתו עליתי לקרב היתה בעיה בקלאץ' של מנגנון הצידוד של הצריח (מנגנון שמאפשר את צידוד הצריח וגם עוצר אותו, יש מנגנון מכני וגם הידראולי) אז איכשהוא הסתדרנו, לאילן היתה בעיית של פריצת מים, לנתי היו בעיות קשר, לאפי היתה בעיה בתותח, לנחום נזילת שמן, וכולי וכולי ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי מבין אחי לוחמי 129. לגבי התקלה בקלאץ' המוזכרת כנראה שמדובר בתקלה שניתן היה לסדר אותה בזמן שצוין.
    החלפת קלאץ' ממש לא! כפי שעמי אומר בבלת.
    לקמבץ 12 בתמצית היתה ההבנה שיש תקלה ועוד תקלות…וככה ירדו לו מהסד"כ שלשה טנקים.

    כשיפורסם התחקיר המלא של 129 יימצא שלמרות כל התקלות הטכניות שהתחילו עוד לפני שהתחלנו לזוז משטחי הכינוס ועד שהגענו לגבעת האם וסביבתה כבר ירדו ממצבת הגדוד (28 טנקים) 4טנקים, ולמרות הלוחמים שנפגעו (הרוגים ופצועים), טנקים שנפגעו, הושמדו, הושבתו מלא וחלקית … מה שקבע בסופו של דבר היתה הדבקות במשימה ורוח הלוחמים.
    כך גם ביחידות האחרות.
    ומלה טובה לאנשי החימוש, הרפואה השלישות ושאר תומכי הלחימה, זה לא פשוט להיות במצבם באמצע מהומת הקרב ולתפקד והם עמדו במשימתם בכבוד.

    • זאביק שכחת את הגל הקרדני שנקרע בטנק השני או השלישי של אילן ]מי סופר]. עד שכבר הקלאץ' עבד אצלם, אז הלך הקרדני…

      ואיפה היה הזחל הטכני של 129 ומי היו אנשיו? נראה שמרוב תקלות שהחלו כבר מהעלייה מגבעת האם ואחר כך פגיעות ישירות, הזחל הזה הגיע לקלע רק מאוחר בלילה.

  5. ברכות לאתר נעמוש מ-67 ועד 2018!!
    חזרתי לאחר תקופת אבל אל המחשב.
    בו יותר מהטובים שיש בנושא רמת הגולן קרב תל פאחר חטיבה 1 גולני.
    גדוד 12 מוסא קליין ופקודיו, פלוגת השריון שהיתה תחת פיקודו ולסיפורי מורשת הקרב שאין להם אח ורע ממלחמת ששת הימים.
    נקוה שיהיה אתר לאומי מוכר ומוערך.
    ועוד נגלה תחקירים שהועלמו מארכיוני צה'ל ועוד אמת תצא לאור!
    לא היה קלץ' שרוף, לא היה "זחל"ם של דרימר" והסיפורים שלא התרחשו!
    פשוט הזחל"ם של פלוגת השריון ז' (זיוה) שנפגע ועליו 4 לוחמי שריון + 4 לוחמי גולני שנלקח ממקומו ומשמש היום כאנדרטה בגבעת האם.
    סמל לכיבוש הרמה הסורית במלחמת ששת הימים עם כוח גולני ושריון תוך 6 שעות וביום אחד 9.6.67
    כבוד לכל הלוחמים!

    ברוש עזרא מ"מ בפלוגה ז' גדוד 377

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s