התוכנית להתחדשות תל פאחר

בשנה האחרונה יצאה לדרך התוכנית להתחדשות אתר תל פאחר * במסגרת זו מתבקשים כעת בני המשפחות השכולות והלוחמים להביע את דעתם לגבי שתי החלופות כפי שיוסבר כאן בהמשך * אתם מוזמנים להתייחס לנושאים השונים במסגרת הדיון הפתוח כאן עד סוף יולי 2018

מתחם ההנצחה החטיבתי. תרשים משוער של המראה החדש בכניסה לתל פאחר

פתח דבר

מאת: ורדי, בשם הצוות הפעיל 

ברצוננו לשתף את כל המשפחות השכולות ולוחמי קרב תל פאחר בכל הנוגע להתחדשות האנדרטה ולשלטים המתארים את פעולות הכוחות שהשתתפו בקרב.

רקע

קרב תל פאחר נחרט במורשת חטיבת גולני, בצה"ל ובתודעת בני נוער שביקרו במקום כקרב גבורה ייחודי, באומץ ודבקות במטרה בכך שמהלכו המתוכנן השתבש ולמרות זאת המוצב נכבש הודות לנחישות וההקרבה של הלוחמים.

תל פאחר הוא המקום בו לחמו ב 9 ביוני 67, גדוד 12 בסיוע פלוגת שריון מגדוד 377, כוחות מסיירת גולני, הבא"ח והסמח"ט, כחלק ממהלכי חטיבת גולני לכיבוש צפון רמת הגולן במלחמת ששת הימים. בקרב נהרגו 34 לוחמים, נפצעו 113 לוחמים. 20 לוחמים קיבלו צל"שים.

ההיסטוריה של הנצחת הקרב

אחרי הקרב ולאורך מספר שנים הוצבו על התל על ידי גורמים שונים ובאופן לא מסודר ומתואם שלטים של חללים  מהיחידות השונות.

במועד שלא ידוע לנו ומי החליט לעשות זאת, הוצב שלט חטיבתי עם שמות חללים שחלקם לא נפלו ברמת הגולן ויום נפילתם לא היה ב-9 ביוני.

בשנים 2002-2003 בוצע שיפוץ באתר תל פאחר ביוזמת אגף ההנצחה במשרד הביטחון, בהשתתפות המועצה האזורית רמת הגולן. בתחילת תהליך התכנון הוזמנו מספר קצינים שהשתתפו בקרב להתייעצויות, אך לאחר שהעלינו הסתייגויות מהותיות שוב לא שותפנו בהמשך היוזמה. התכנים שעליהם התבססו המתכננים נלקחו מחומרים שהיו בזמנו ברשות קצין חינוך ראשי, שחלקם לא נבדקו ונחקרו כראוי ומעט מהם נמצאו לא מדויקים.

בסופו של דבר, האנדרטה המרכזית הוקמה לציון הנופלים של החטיבה בששת הימים, כולל הלוחמים שנפלו בקרב תל פאחר. על לוחות המתכת נכתב "רשימות חללי גדוד 12 ונספחיו" (הגדרה זו קוממה, ובצדק, את המשפחות השכולות של אותם חללים שנפלו בקרב). הותקנו במקום גשרים ועמדות שמע המסבירים את אשר אירע בקרב, אך לא כל הכוחות מוזכרים בהם. התל הדרומי נסגר בטענת שווא שהמקום ממוקש, והוא למעשה סגור למבקרים עד היום.

לוקחים אחריות

קרב תל פאחר לא נחקר באופן יסודי ומעמיק במשך עשרות שנים. לפני למעלה מחמש שנים החליטו מספר קצינים מוותיקי הלוחמים לחקור וללמוד על מה שקרה באמת בקרב. במקביל התגייס לעניין שלמה מן, שהגיע בדרכו המיוחדת למרבית הלוחמים והמשפחות השכולות, שמע את סיפוריהם, נבר בארכיונים והוציא את הספר "תל התעלות", המסמך המפורט ביותר כיום על קרב תל פאחר.

לקראת מלאת חמישים שנה למלחמת ששת הימים הוחלט לשפץ את האנדרטה ואת מערך ההמחשה בתל פאחר – ושוב, אף לא אחד מלוחמי תל פאחר היה משולב בחידוש זה. הטעויות והתוצאות היו קשות ובלתי מתקבלות.

מכיוון שלא היתה "יד מכוונת אחת" בכל הקשור לשימור הזיכרון וההסברה בתל פאחר, התארגנו אנו – המשפחות השכולות ולוחמי תל פאחר – לקחנו אחריות על מה שנחשב אצלנו לאירוע מכונן. משפחות רבות איבדו את בניהן ואנחנו את חברינו לוחמינו, ולרבים מאיתנו הקרב שינה את חיינו.

התארגנו כ"קבוצת חשיבה" 23 חברים, נציגים מכל הכוחות והפלוגות שלחמו בתל פאחר, כדי לגבש פרוגרמה מתאימה והחלטנו שאנחנו נשמיע את דברינו בעצמנו.

במשך שנה העלינו הצעות, דנו בעקרונות וסיכמנו מה נכון יהיה לבצע בתל לזיכרון חללי הקרב ולהקניית המורשת לדורות הבאים.

הכניסה המתוכננת לאתר: תחנת מידע, שירותים ושיפור כללי של המראה [תרשימים: ורדי]

הפרוגרמה מבוססת על העקרונות הבאים:

  • הקמת אנדרטה נפרדת לחללי חטיבת גולני במלחמת ששת הימים במתחם הכניסה.
  • האנדרטה הקיימת בחלק המערבי של התל תיוחד רק לחללי קרב תל פאחר.
  • השלטים על התל יהיו מאבני בזלת מקומית, חרוטות באותיות לבנות ורובם ימוקמו במקום התרחשות הקרב.
  • לכל 14 כוחות המשנה שנלחמו בקרב תל פאחר ייוחד שלט, שיתאר את סיפור הקרב של אותו כוח.
  • נציב שלטים המתארים את המשימות ברמה החטיבתית וברמה הגדודית, כולל מרשמי קרב.
  • הואיל ורוב המבקרים (עשרות אלפים בשנה) מתמקדים בסיורים על התל עצמו ולא יורדים למרגלותיו, נמקם את רוב שלטי הכוחות על התל.
  • בנוסף לכך נמקם שש שלדות זחל"מים או חלקים מהם ושתי שלדות טנקים או חלקים מהם בציר התנועה ו"גיא ההריגה", ואליהם יוצמדו שלטי הסברה חרוטים בברזל שימחישו את אשר אירע בחזית.
  • נמקם שמונה דמויות מברזל של חיילים מסתערים על הגדרות, כך שאפשר יהיה לראותם מהתצפית המערבית.
  • נשחזר קטעי תעלות ובונקרים כפי שהיו ערב המלחמה.
  • נפתח את האפשרות להגיע לתל הדרומי (לעמדת תצפית אחת).
  • נקים בכניסה שירותים ותחנת מידע.
  • נשפר את חזות הכניסה.
  • נפיק חוברת המפרטת את הפעולות של כל כוח עם שמות הלוחמים ומה עשו, שתחולק בכניסה.

אישורים

עברנו תהליך מאוד ארוך של אישורים לפרוגרמה, שעקרונותיה פורטו במסמכים ובמצגות. הפרוגרמה לפרטיה אושרה על ידי חטיבת גולני ועמותת גולני. משרד הביטחון אשר סייר בחודש יוני 2018 בתל פאחר, למד את הפרוגרמה, בירך עליה וביקש שנכין תוכנית מפורטת לביצוע.

לאחר שיבחנו את המשמעויות הכספיות יחליטו במה לסייע לנו. בסבירות גבוהה המשרד יאשר את רוב הדרישות, ובמיוחד את מערך ההקמה והסדרת האנדרטאות והשילוט כפי שהעברנו לו.

עוד הוסיף המשרד שאם נגיש לו בקרוב את הטקסטים שייכתבו על השלטים, סביר להניח שכבר בכנס הזיכרון בשנה הבאה האנדרטאות והשילוט החדשים יהיו מוכנים ויוצבו.

סקיצה להמחשה: הייעוד המתוכנן של מתחמים באתר תל פאחר המתחדש 

הטקסטים

הדבר הרגיש ביותר לכולנו, המשפחות השכולות והלוחמים, הוא מה יהיה כתוב בטקסט של כל כוח.

שתי חלופות עמדו בפנינו:

  1. חלופה ראשונה: טקסט המתאר את סיפור הקרב של כל כוח וכוח, כולל ציון חלק משמות הלוחמים ומה הם עשו באותו הכוח.
  2. חלופה שנייה: תיאור הקרב בכל כוח ללא ציון שמות הלוחמים ומה עשו באותו כוח. בסוף הטקסט צוינו הלוחמים שנפלו באותו כוח.

בסבב הראשון להתייעצות  ב"קבוצת החשיבה", הרוב היה בעד החלופה ללא ציון שמות פרטניים בטענה בין היתר כי לא יעלה על הדעת ולא הוגן שרק שמות חלק מהלוחמים יוזכרו בשלטים, והאחרים שישתתפו באותה לחימה שמותיהם לא יוזכרו.

במהלך השבועות האחרונים קיבלנו שתי פניות ממשפחות שכולות ומספר לוחמים, ומהם למדנו על רצונם לאזכר בטקסט השלט את שמות הלוחמים ומעשיהם. אשר על כן החלטנו להעביר את החלופות לדיון מורחב ולקיים שיח ציבורי בהשתתפות המשפחות השכולות ולוחמי קרב תל פאחר.

לפיכך, אנו מבקשים מהמשפחות השכולות ולוחמי קרב תל פאחר להתייחס לשתי שאלות:

א) בעד איזו חלופה הנכם מצדדים?

חלופה אחת בטקסט האדום:

הטקסט מתאר את פעולות כוח המשנה, עם ציון שמות חלק מהלוחמים שהשתתפו בקרב בתוך הטקסט עצמו, לרבות שמות הנופלים. מוזכרים בחלופה זו כמחצית מהלוחמים שהשתתפו בקרב, וזאת משום שאיננו יודעים במדויק מה היה חלקו של כל לוחם ולוחם בכוח ומכיוון שחסרים עוד שמות לוחמים שמעת לעת מתגלים לנו.

חלופה שנייה בטקסט הכחול:

הטקסט מתאר את פעולות כוח המשנה בפירוט, ללא ציון שמות הלוחמים. שמות הנופלים בכל כוח יופיעו בסוף הטקסט ובהדגשה.

עד כאן שתי האפשרויות.

לאחר שקבעתם בעד איזו חלופה הנכם מצדדים, נבקש התייחסות פרטנית לטקסטים עצמם במידה ותמצאו לנכון להעיר.

את העריכה הלשונית הסופית ניאות לבצע הסופר מאיר שלו, איש סיירת גולני במלחמת ששת הימים.

נקודות למחשבה

מומלץ לכל מתייחס לשאול את עצמו אל מי (מבחינתו) מיועד הטקסט שייכתב בשלט המתאר את מהלכיו של כוח: האם עבור המשפחות השכולות והלוחמים בראש ובראשונה, וטבעי שיהיו המרגישים כך. או השלט צריך להיות מיועד למבקר הבא ללמוד על הקרב ומסריו, ומה יישאר בתודעתו לדורות הבאים.

יש לקחת בחשבון את כמות וסוג האינפורמציה הנכתבים בכל שלט ומה נרצה שיישאר בתודעת הקורא לאחר ביקורו באתר.

נציין כי בכל מקרה שמות הלוחמים שנפלו בקרב יהיו חרוטים בשלושה מקומות באתר המתחדש תל פאחר:

1) בלוחות האנדרטה החטיבתית.

2) באנדרטה של חללי קרב תל פאחר.

3) בכל שלט המתאר את הקרב הספציפי של אותו כוח.

בתחנת המידע יהיו חוברות המתארות את הקרבות של כוחות המשנה ובה יפורטו שמות כל הלוחמים ומעשיהם בכל כוח. במידה ויתגלו אי דיוקים בשמות לוחמים, פעילותם בקרב או שיתגלו עובדות חדשות, נוכל לתקן זאת במהדורות הבאות. תהיה בעיה לשנות טעות או אי הסכמות בשלטי אבן חרוטים.

הסברה במרחב

לקראת סיום מסמך זה מובאים לעיונכם הטקסטים הקצרים שיהיו חרוטים על גבי לוח ברזל, שיוצמדו לשלדות בנתיב התנועה אל היעד ובחזיתו.

למשפחות השכולות ולוחמי תל פאחר

עם כל הרגישות והבחירה הלא קלה, נבקש את התייחסותכם לשתי החלופות הנ"ל בתוך שבועיים, ולכל המאוחר עד לסוף חודש יולי 2018.

הסיבה לדחיפות היא השאיפה להציב את האנדרטאות והשלטים המתוקנים והחדשים עד יום הזיכרון 2019, בהתאם לסיכום עם משרד הביטחון.

רצ"ב שתי החלופות לעיונכם.

את תגובתכם אנא כתבו בסוף רשימה זו במקום המיועד לכך תוך ציון שמכם.

תודה מראש על שיתוף הפעולה.

תעלות שנסתמו עם השנים באתר תל פאחר. בתכנון: העמקתן והשבתן לגודלן כפי שהיו לפני הקרב

שלט מספר 1

יוצב בקצה התעלה העליונה בנקודת התצפית ביעד הדרומי מופנה כלפי מערב

כוח משנה מפלוגה א' – בפיקוד סגן אהרון ורדי

בהגיעו בדרך ההטיה אל מתחת ליעד הדרומי היו למ"פ א' רק 25 לוחמים, השאר נפגעו ונתקעו בציר התנועה.  המ"פ חילק את הכוח לשניים למרות מספרם הנמוך השאיר לעצמו 11 לוחמים בלבד לכיבוש היעד הדרומי משימתו המקורית ואת היתר הקצה לסרן אלכס וביקשו שיכבוש את פאתי היעד הצפוני כדי למנוע מהסורים לפגוע בגדוד שיגיע אל מתחת לתל. כוח ורדי החל בהסתערות בחזית המוצב. ניסיון חיתוך הגדר לא הועיל, סבך הגדרות הנוספות לא אפשר פריצה מהירה, שני לוחמים נשכבו מיד על הגדר, הכוח עבר על גבם ונכנס לתעלות, לחם בסורים וטיהר את הבונקרים שבמוצב הקדמי, הכוח המשיך במעלה המוצב ובעוז רוחם כבשו הלוחמים גם את עמדות הסוריות שבמרכז היעד. לבסוף התפרס הכוח בשטח הפתוח ונע לעבר הסככות המנהלתיות כאשר המ"מ מוראד ולוחמיו בשורה הקדמית. הכוח החשוף נתקל באש מקלעים חזקה מהיעד הצפוני שטרם נכבש. למרות שמרבית הלוחמים נפגעו, והתחמושת הידלדלה. הכוח החזיק ביעד הדרומי במשך שלוש שעות של הלחימה עד להשתלטות על המוצב כולו בשעות הערב.

בכוח זה נהרגו דוד שירזי ודב רוזנבלום זכרונם לברכה.

כוח משנה מפלוגה א' – בפיקוד סגן אהרון ורדי:

ליד עיקול הדרך בגיא שמשמאל חילק סגן אהרון ורדי מ"פ פלוגה א' את 25 הלוחמים שהיו עמו לשני כוחות למרות מספרם הנמוך. כוח של 11 לוחמים הקצה תחת פיקודו של סרן אלכס קרינסקי במטרה שיתפוס את פאתי היעד בתל הצפוני וכוח של 12- לוחמים בפיקודו של ורדי הסתערו חזיתית לכיוון התל הדרומי. בהגיעם לגדרות מוצב החוץ הדרומי ניסה דב רוזנבלום לחתוך את הגדרות, אש נפתחה מבונקר בחזית, עמרם שטרית ירה פצצת ררנ"ט לחרך הירי ושיתק את הבונקר. בשל ירי הסורים היה הכרח לפעול מהר ואז דוד שירזי ויעקב חודרה נשכבו על הגדרות ואפשרו ליתר הכוח לעבור על גבם ולהיכנס ללחימה בתעלות. חודרה נפצע אך הצטרף ללוחמים שטיהרו את הבונקרים. הכוח תוך הקרבה ועוז הרוח המשיך בלחימה במעלה המוצב הדרומי. באחד הבונקרים נפצע המ"מ שמואל מוראד בידיו. ורדי החליפו עם לוחם אחר והחובש טיפל במוראד. בהסתערות האחרונה לעבר הסככה נורתה  על הכוח אש מקלעים מהמוצב הצפוני. דב רוזנבלום נפגע ומוראד החל לגרור אותו למחסה, כדור נוסף פגע בדב והוא נהרג. החיילים ישעיהו כהן, דוינו, נחום יעקב, שטרית, בן חמו, ז'אק סאלם וחודרה נפצעו. המ"פ ורדי נותר רק עם דוד שירזי והקשר ישעיהו כהן וחיפו על החוליה של מוראד. דוד שירזי נפגע ונהרג.

שלט מספר 2

יוצב בתעלה המערבית שביעד הצפוני

כוח משנה מפלוגה א' – בפיקוד סרן אלכס קרינסקי:

11 לוחמים מפלוגה א' בפיקודו של סרן אלכס קרינסקי שהצטרף לגדוד, הסתערו תחת אש במעלה התלול אל עבר היעד הצפוני. הלוחמים חצו את הגדרות ונכנסו ללחימה בתעלות הקדמיות שחלקם נפגע כבר בשלב זה. אלכס השאיר את מפקד הכיתה לרתק, הוא ושני לוחמים חדרו לעומק התעלות הראשיות של היעד הצפוני ונלחמו מול הסורים בירי מטווח קרוב, זריקת רימונים ובקרב פנים אל פנים. למרות מספר הלוחמים הקטן, הצליח כוח זה בנחישות וללא פשרות לפגוע בחיילים הסורים ולדחוק רבים מהם לפינות התעלות ולבונקרים ובכך להפחית את עוצמת הירי לכיוון חיילי גדוד 12, השריון וההנדסה שהגיעו מתוואי ההטיה והצטברו בדרך העולה לחזית המוצב באזור גיא ההריגה. במהלך הקרב הגיעו לראש המוצב הצפוני גם המג"ד וקצין הסיוע הארטילרי שחברו למפקד הכיתה שלחם במקום והצטרפו אליו. לאחר זמן-מה נפגע המג"ד ונהרג, ומפקד הכיתה ירד עם קצין הסיוע לדווח על מותו.

בכוח זה נהרגו אלכס קרינסקי, אליהו שטיגליץ, יעקב אביטן ומשה פנקס זכרונם לברכה.

כוח משנה מפלוגה א' – בפיקוד סרן אלכס קרינסקי:

סרן אלכס קרינסקי שהיה קודם בצוות המג"ד התנדב לפקד על הכוח. הוא קיבל 11 חיילים מפלוגה א' והחל לעלות בואדיון שמתחתינו. עם ההתקרבות למרגלות התל הצפוני, עליו אנחנו עומדים עכשיו, נפתחה עליהם אש יעילה מהמוצב, מהם נהרג אליהו שטיגליץ שנשא על גבו להביור ודוד תנעמי נפצע בידו. אלכס, ואתו משה פינקס, יעקב אביטן ויצחק חמאווי הסתערו באומץ וללא מורא מול האש לראש התל – עליו אנחנו עומדים – והגיעו לתעלה התחתונה שממערב. אלכס השחיל רימונים לתוך הבונקרים, פינקס פנה לדרום, נתקל בחייל סורי והרגו. יצחק חמאווי פנה לצפון, ניתקל בשני חיילים סורים והרגם. הארבעה העפילו לראש התל, שם הורה אלכס לחמאווי לרתק לצפון, ואילו הוא, פנקס ואביטן החלו לטהר לכיוון מרכז התל. הם נכנסו לתוך התעלה שמתחתינו למזרח ושם מצאו שלושתם את מותם. בינתיים הצטרפו ליצחק חמאווי החיילים יוסי גינצבורג, מרדכי שקרוקה, משה ביבר והקצין יעקב שכטר. שכטר וביבר נפגעו מיד וירדו חזרה. הסורים המשיכו לתקוף ושקרוקה נפצע. גינצבורג קפץ לחלץ את שקרוקה ונפגע גם הוא. חמאווי גרר אותם אל מאחורי שני הבונקרים וחבש אותם. כעבור כשעה של ניהול קרב לבדו מול הסורים, כאשר הוא אוחז את פאתי היעד הצפוני, הגיעו אל חמאווי המג"ד והקש"א משה הראל. המג"ד קרא לו וביחד ירדו לטהר את התעלה שמדרום. בצאת המג"ד מהתעלה הוא נפגע ונהרג. חמאווי גרר אותו למחסה אל עבר הבונקר. משנותרו ללא תחמושת וללא קשר, ירדו הקש"א משה הראל וחמאווי לדווח למח"ט על מות המג"ד. חמאווי עלה עוד פעמיים לתל ופינה את פצועי כוח דני ואת פצועי הטנק של ברוש.

שלט מספר 3

יוצב בתעלה הנכנסת למרכז היעד הצפוני (קצה הוואדי שבין שני היעדים)

כוח ממחלקה 2 פלוגה א'– בפיקוד סג"מ דני ביזר:

לאחר שנפגע זחל"מ המ"מ ליד עין א'דיסה ושלושה מחייליו של דני נפצעו הוא ארגן מחדש את יתר חייליו כולל חייל שנפצע שלא הסכים להתפנות והצטרף לכוח לאחר שנחבש, הכוח נע רגלית על דרך ההטיה כדי לסייע בלחימה. בהגיע הכוח אל מתחת למוצב, פגש את המג"ד שהנחה אותו להצטרף אל כוח מ"פ א'. כוח דני שמנה 7 לוחמים עלה בוואדי הקטן שבין שני חלקי המוצב. בהגיעו למרכז המוצב נתקל בשני חיילים סורים. המ"מ פתח לעברם באש והם נמלטו למסתור בתעלות. אש חזקה נפתחה מהיעד הצפוני שהסורים עוד שלטו בו. החיילים בפיקוד המ"מ הסתערו בנחישות ובאומץ ונכנסו לתעלות הלחימה כדי לחסל את מקור הירי, חייל סורי השליך רימון לתעלה. מפקד הכוח הדף את שני חייליו שהיו לידו אל מחוץ לתעלה, הרימון התפוצץ ופצע את המפקד שהיה עדיין בפתח התעלה. בפיקוד המ"כ המשיכו חייליו להילחם ולהתקדם תוך שהם מנהלים קרב אש ישירות מול הסורים, פוגעים בהם ודוחקים אותם לאחור. לוחם בכוח שניסה לחלץ את המ"מ הפצוע נפגע אף הוא תוך כדי ניסיונות החילוץ.

בכוח זה נהרגו יוסי קילמן ויואל זבדי זכרונם לברכה.

כוח ממחלקה 2 פלוגה א'– בפיקוד סג"מ דני ביזר:

כוח זה התחיל בתנועה עם שני זחל"מים. זחל"ם המ"מ נפגע ליד עין א-דייסה ושלושה מחייליו נפצעו. הזחל"ם השני בפיקוד הסמל שלמה ועקנין הצטרף מאוחר יותר לכוח הסמ"פ. לאחר שחבשו את שלושת הפצועים המשיכו המ"מ דני עם יתר החיילים בתנועה לעבר תל פאחר. אחד הפצועים היה המ"כ הצעיר יוסי קילמן שנפצע בזרועו אבל התעקש להמשיך בלחימה.  בהגיע הכוח לפיתול בתוואי ההטיה שמתחת למוצב, עלה הכוח בוואדיון ופגש שם את המג"ד, שפקד על דני להמשיך ולחבור למ"פ ורדי. המג"ד צירף את יוסי רימר ויואל זבדי והכוח המשיך עד שהגיע למרכז המוצב ושם נתקל בשני חיילים סורים. דני פתח באש לעברם והם נימלטו לתעלה שלפנינו. אש חזקה נפתחה מכיפת המוצב הצפוני. הכוח הסתער בנחישות ובאומץ לפתח התעלה ושלושת הראשונים נכנסו לתוכה כאשר חייל סורי השליך רימון לתעלה. דני הדף את קילמן ורימר שהיו אחריו מחוץ לתעלה ואז התפוצץ הרימון שפצע את דני שהיה עדיין בפתח התעלה. קילמן תפס מיד את הפיקוד ונכנס יחד עם יוסי רימר ודוד פופוביץ' חזרה לתעלה. קילמן ודוד נתקלו שוב ורימון שהתפוצץ הרג את קילמן ודוד נפצע. רימר המשיך בטיהור ונפגע מרימון שהשאיר את כף רגלו מחוברת בגיד בלבד. הוא נותר לבדו עד לדמדומים ואז מצאו אותו חיילי הסיירת. יואל זבדי שנשאר בואדיון זחל כדי לחלץ את דני מפתח התעלה ובהיותו רכון מעליו נורה צרור מתוך התעלה שפגע ביואל בחזה. יואל חולץ עם דמדומים, אך נפטר מפצעיו.

מבט ממרומי תל פאחר על נקודות ההסתערות הראשונות של גדוד 12

שלט מספר 4

יוצב בכיפת היעד הצפוני במקום נפילת המג"ד

חפ"ק המג"ד בפיקוד סא"ל משה קליין:

סא"ל משה קליין פיקד על הכוחות הוביל אותם לכיבוש תל פאחר. בשל אי יכולת הטנקים לעלות במעלה ההר אל ציר הנפט כמתוכנן והנפגעים הרבים שהצטברו החליט המג"ד ומחוסר ברירה לשנות את התכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו. כוח הגדוד והטנקים בראשו נעו צפונה בדרך ההטיה העוברת בחזית המוצב ובשטח נחות. על פי הוראת המג"ד כוחות פלוגה א', הראשונים שהגיעו אל מתחת למוצב הסתערו חזיתית על היעדים הדרומי והצפוני. דקות ספורות לאחר תחילת ההסתערות זחל"מ המג"ד נפגע. המג"ד שצירף אליו את משה הראל קצין הארטילריה הניח כי הכוחות הראשונים כבר לוחמים ביעד הדרומי וביעד הצפוני ובשל ניתוק הקשר עימם, החל לעלות רגלית ליעד הצפוני, בדרך פגש את כוח דני שהורה לו להצטרף לכוח ורדי בדרומי. המג"ד אשר ידוע היה כבר באומץ ליבו ועלה ליעד הצפוני כדי לברר את תמונת הקרב ולתאם בין הכוחות, לאחר שהבחין בכוח שלחם בדרומי ניסה לאתר את הכוח בצפוני כדי לתאם ביניהם. כאן פגש במ"כ מכוח אלכס ונכנס ביחד עמו לאחת התעלות, שם ניהלו קרב קצר. בעלותם חזרה מהתעלה נפגע המג"ד מאש סורית והוא נהרג.

בכוח זה נהרג המג"ד סא"ל מוסא קליין זכרונו לברכה.

חפ"ק המג"ד בפיקוד סא"ל משה קליין:

סא"ל משה (מוסא) קליין: פיקד על גדוד ברק ועל פלוגת הטנקים שיועד לכבוש את תל פאחר. על קורות הגדוד אחרי שראש הגדוד נעצר בדרך ליעד ניתן לקרוא בשלט הדרך שמתחתינו. המג"ד ואיתו קצין הסיוע הארטילרי משה הראל עברו דרומה לוואדיון ושם המתינו להגעת כוחות נוספים. מאחר שפגשו רק בכוח קטן וכיוון שידע שכוחות ורדי וקרינסקי כבר הסתערו, החליט המג"ד וללא היסוס לעלות לתל הצפוני בו אנחנו עומדים, כדי לתאם בין הכוחות ביעדים הדרומי והצפוני. הם עלו דרך הגדרות ופגשו את הלוחם יצחק חמאווי שנותר מכוח קרינסקי. המג"ד טיהר את התעלה הניצבת ממזרח לנו וירה אל חייל סורי. משיצא מהתעלה נפגע מאש אויב. חמוואי גרר את המג"ד למקום בו אנחנו עומדים וכאן נוכח לדעת כי נהרג.

שלט מספר 5

יוצב ביעד הצפוני בחלקו הצפון מערבי סמוך לעמדת תותח הנ.ט. שירה על הטנק של ברוש

כוח השריון – בפיקוד רס"ן זאב נמיר:

פלוגת טנקים מגדוד 377 נעה בראש הכוח כיבוש תל פאחר. בהגיע הטנקים הראשונים לעין אדיסה חלקם עלו לעמדות ירי שמזרחית לתוואי ההטיה וירו מספר פגזים לעבר תל פאחר. החלק האחר של הטנקים לא הצליח לאתר את הדרך המקשרת ולעלות לעבר ציר הנפט. תוך כדי ניסיונות העלייה בשטח הקשה החלו כוחות הגדוד וזחל"מ השריון להיפגע מפגזי טנקים סורים שירו מצפון מערב. על פי פקודת המג"ד חזרו הטנקים מעמדות הירי וכוח השריון החל לנוע על דרך ההטיה צפונה כאשר חפ"ק המג"ד ביניהם. בעלותם לכיוון חזית היעד הצפוני, כשהם חשופים לאש נ"ט מהמוצב ולירי טנקים סוריים מכיוון חרבת סודה, נפגעו כמה טנקים של כוחותינו כולל טנק המ"פ. הטנק הראשון בפיקודו של המ"מ עזרא ברוש הגיע קרוב מאוד לגדרות היעד הצפוני ואז נפגע אף הוא מירי טנק סורי שעמד בחרבת סודה, זמן קצר לאחר מכן נפגע בשנית מפגז שנורה מתל פאחר ופצע קשה אנשי צוות. למרות שהמ"מ נפגע קשה הוא צודד את התותח כדי לאפשר לאנשי הצוות לצאת מהטנק. חילוץ הפצועים מהטנקים והגשת הטיפול הרפואי תחת אש היה מבצע מורכב ותבע אומץ לב מיוחד.

בכוח זה נהרגו יוסף מולכו, מישאל לוי, רחמים משיח, אברהם (אלברט) אמר, יצחק רביבו ואפרים אפשטיין זכרונם לברכה.

כוח השריון – בפיקוד רס"ן זאב נמיר:

כאשר פנה המג"ד לדרך העולה לכיוון הגדרות שמתחתינו, פקד המגד על מ"מ מחלקת החוד עזרא ברוש מפלוגת הטנקים זיווה להוביל תקיפה חזיתית. עזרא הוביל את מחלקתו בשטח שמתחתינו, בהגיעו לגדרות המוצב נפגע הטנק מפגיעת פגז סורי ונעצר. מיד לאחר מכן ספג פגיעה של תול"ר מהמוצב בו אנו עומדים. למרות שנפגע קשה, עזרא צודד את התותח כדי לאפשר לנהג דנגור ראובן, והמקלען כהן חיים לצאת מהטנק. עזרא חילץ את התותחן עודד גולן שנפצע קשה ברגליו ובידיו וזרק אותו למטה, הטען קשר יוסף מולכו קפץ מהטנק פצוע בשתי ידיו, נפגע ונהרג מאש שנורתה מהתל. דנגור הנהג עזר לפצועים ורץ מערבה לכוח הטנקים לרגלי התל אל המ"פ זאב נמיר להזעיק חובש. שלושה טנקים שעמדו מערבה לברוש, לרגלי התל. הטנק של מאיר צוק והטנק של יעקב העליון נפגעו. מישאל לוי, נהג הטנק של צוק, נחלץ מהטנק אבל נורה מאש שנורתה מהתל הצפוני ונהרג. יעקב העליון נפצע קשה – רגלו נקטעה והוא איבד עין. עזרא ברוש שגם רגלו נקטעה ועינו נפגעה, רגלו השנייה מרוסקת בגדיו בוערים וגופו מלא רסיסים דאג לטפל בפצועים יחד עם ראובן  דנגור כולל פצוע גולני החובש אלכס פורדי, ודאג לפצועים במשך ארבע שעות מרגע הפגיעה ועד גמר הקרב, אז פונה לתאג"ד.

שלט מספר 6

יוצב ביעד הדרומי עם הפנים מערבה במקום הגעת הזחל"מ

כוח המיוחדת – בפיקוד סג"מ עזרא סלע:

לוחמי המחלקה המיוחדת פוזרו בין הכוחות, ובין היתר הצטוותו גם לזחל"מ המרגמה של השריון. ליד עין אדיסה נפגע הזחל"מ וארבעה לוחמי המחלקה המיוחדת נפגעו. המ"מ עזרא פיקד על זחל"מ אחר ובו לוחמי המחלקה. כאשר הגיע לגיא ההריגה מתחת למוצב הסורי נפגע ונהרג נהג הזחל"מ. המ"מ ששאף להגיע במהירות למוצב כדי לסייע בלחימה בתעלות, פגש בקמב"צ הגדודי יוסי פרידמן שאמנם נפצע בידו אך יכול היה לשמש כנהג הזחל"מ. קודם לכן, בהעדרו של המג"ד, פקד  הקמב"צ על פלוגה ב' לנוע ולכבוש את בורג' בביל. כוח המיוחדת המשיך לנוע על תוואי ההטיה, ביצע איגוף עמוק, התחבר לדרך הנפט והגיע לתל פאחר מצפון. הכוח נכנס ליעד דרך השער הדרומי נע סמוך לסככות עד שהתחבר עם כוח פל' א'. אנשי המיוחדת קפצו לתעלות והצטרפו לעמדת הלחימה לצד הכוח שהיה במקום. תוך זמן קצר התול"ר שהיה ביעד הצפוני ירה ופגע בזחל"מ שבו נותר לוחם שלא הספיק להגיע לתעלה. בעמדה זו הצטברו נפגעים רבים אשר טופלו במהלך הקרב על ידי לוחמים אחרים בפסקי הזמן הקצרים מהירי לצפוני.

בכוח זה נהרגו משה דרימר, ברוך צוקרמן, יוסף ברוך ואמנון שוקרון זכרונם לברכה.

כוח המיוחדת – בפיקוד סג"מ עזרא סלע:

תפקידם של לוחמי המחלקה המיוחדת היה לפרוץ גדרות ומכשולים ולסלק מוקשים. הלוחמים חולקו בין מספר

זחל"מים שנעו לכיבוש תל פאחר. מ"מ המיוחדת, סג"מ עזרא סלע, פיקד על זחל"ם שבו היו עשרה מאנשיו. בהגיעם לגיא ההריגה פגשו את הקמב"ץ יוסי פרידמן שבהעדר המג"ד כבר פקד על פלוגה ב' לנוע ולכבוש את בורג' בביל שממערב לנו. יוסי יזם את האיגוף של תל פאחר מצפון. בהגיע הזחל"ם של עזרא סלע לגיא ההריגה נפגע ונהרג הנהג, אמנון שוקרון. את מקומו תפס יוסי פרידמן. הם התחברו לציר הנפט ואז נסעו במהירות אל המוצב כדי לסייע ללחימה שהתנהלה כבר על היעד. לפני הכניסה לתל פאחר נהרג רב"ט ברוך צוקרמן שירה במקלע אל המוצב הסורי. הזחל"ם הגיע אל החלק הדרומי של התל ומיד נפגע מפגז תול"ר ועלה באש. הלוחמים קפצו ממנו החוצה. ברוך יוסף שלא הספיק לצאת נפגע ונהרג. סלע, פרידמן ויתר הלוחמים חברו לכוח ורדי שתפס את היעד עוד קודם, וניהלו חילופי אש עם הסורים שבחלק הצפוני עד לגמר הקרב. מרדכי אשרף (אסף) ויעקב סובול ופרידמן נפצעו. חיילים נוספים מהמחלקה צורפו לזחל"ם מ"פ השריון שנפגע מפגז טנק על תוואי ההטיה ליד עין אדיסה. מהפגיעה נהרגו חיילי השריון אפרים אפשטיין, אברהם אמר ויצחק רביבו, חיילי גולני למעט משה דרימר הספיקו לקפוץ מהזחל"ם לפני שהתפוצץ. דרימר נלכד בזחל"ם אך המשיך לירות במקלע. ישראל הוברמן רץ לחלץ את דרימר, אבל אז התפוצץ הזחל"ם. הוברמן נכווה קשות ודרימר נהרג.

שלט מספר 7

יוצב בתעלה הקדמית בחלקו המערבי שביעד הצפוני

כוח מפלוגה ג' – בפיקוד סרן מיכאל תשבי:

לזחל"מ של מפקד פלוגה ג' סרן תשבי הצטרף הסמג"ד רס"ן זוהר נוי. בהגיע כוח הפלוגה שנעה על גבי 6 זחל"מים לאזור גיא ההריגה שלמרגלות היעד הצפוני, לאחר שהתברר לסמג"ד שהמג"ד עלה לעמדות הסוריות, ארגנו המפקדים, נוי ותשבי, כוח מקרב החיילים שהתרכזו במקום רובם מפלוגה ג' שתוגברו בלוחם מפלוגת ההנדסה של החטיבה. הסמג"ד והמ"פ הובילו את הפריצה לעבר היעד הצפוני במטרה לחצות את הגדרות ולחבור לכוח שעל התל. המ"פ תשבי לקח יוזמה ולאחר שהשאיר מספר לוחמים לריתוק הסורים, הסתער בראש לוחמיו אל עבר הגדרות כשהם חשופים לאש חזקה מהסורים שנותרו בעמדות ביעד הצפוני. המ"פ כבר הגיע לגדרות ומטען הצינור כבר הוכן ע"י לוחם ההנדסה כדי לפוצץ את הגדרות, אולם אש אויב פגעה במסתערים. המ"פ נהרג ואחרים נפצעו. ניסיון ההסתערות מתחת לחזית המאיימת של היעד הצפוני בוצע באומץ רב, אך נהדף ע"י הסורים. זמן קצר לאחר מכן ניסה הסמג"ד לארגן שוב כוח נוסף להסתערות, אך נפצע קשה בצווארו.

בכוח הפריצה נהרג המ"פ מיכאל תשבי זכרונו לברכה.

כוח מפלוגה ג' – בפיקוד סרן מיכאל תשבי:

פלוגה ג' של גדוד 12 בפיקודו של סרן מיכה תשבי נעה על 6 זחל"מים והיתה מיועדת לכיבוש המוצב הצפוני, במקביל לכיבוש המוצב הדרומי ע"י פלוגה א'. בזחל"ם המ"פ היה גם סגן מפקד הגדוד רס"ן זוהר נוי. בהגיע הפלוגה אל מתחת למוצב התברר לסמג"ד כי המג"ד משה קליין עלה אל עמדות האויב. לפיכך ארגנו תשבי ונוי את החיילים להסתערות לכיוון חזית המוצב הצפוני. תשבי היה זה שהוביל את ההסתערות באומץ רב תחת אש כבדה, שממנה נהרג ואחדים נפצעו סמוך לגדרות המוצב. התקפת הכוח נהדפה. הסמג"ד ניסה לארגן את השורות להתקפה נוספת, אבל נפצע קשה מהאש. לפני שאיבד את הכרתו הורה לסמ"פים להשלים את משימת כיבוש היעד. בהמשך הצטרפו חלק (כ-20) מלוחמי פלוגה ג' לשני זחל"מים בפיקודו של הסמ"פ סגן מרדכי שוורץ (שוורצי) והגיעו לחלק הדרומי של תל פאחר, שבו נלחמו עד לסיום הקרב.

מבט מהתצפית המערבית של תל פאחר לעבר גיא ההריגה ונקודות הסתערות נוספות של גדוד 12 ופלוגת השריון

שלט מספר 8

יוצב ביעד הדרומי עם הפנים דרומה, אזור הלחימה של הכוח

כוח הסמ"פים – בפיקוד סגן שמיל גולן וסגן מרדכי שוורץ ובהצטרפות המ"מים אורי גרונר ומאיר ברק:

בעיצומו של הקרב על המוצב, התרכזו מתחת לתל כוחות רבים מגדוד 12 ומהשריון. מאחר ששדרת הפיקוד נפגעה – המג"ד ושני מ"פיים נהרגו, הסמג"ד נפצע קשה, הקשר עם חפ"ק החטיבה נותק והכוח היה נתון לאש חזקה – נטלו יוזמה סגני מפקדי הפלוגות, שמואל גולן סמ"פ א' ומרדכי שוורץ סמ"פ ג', העלו חיילים על ארבעה זחל"מים כולל זחל"מי המ"מים אורי גרונר ומאיר ברק, נעו למוצב באיגוף צפוני על הדרך הצמודה לגדרות והגיעו לפתח היעד הדרומי כאשר במהלך תנועת האיגוף נפגעו מספר לוחמים. בסביבות השעה 17:00 הכוח נכנס ללחימה וטיהר את התעלות שמדרום לסככות אך נתקל בסורים, שאחד מהם פצע את שמיל מפקד הכוח אך הוא המשיך בפיקוד על הלחימה. הכוח סיים את טיהור התעלות ולאחר מכן המשיך לרתק באש את עמדות הסורים ביעד הצפוני. פצצת בזוקה שנורתה על ידי הכוח שתקה את עמדת הצלף הסורי. ירי כוחותינו לעבר היעד הצפוני נמשך עד להכרעתו וסיום כיבוש המוצב כולו.

בכוח זה נהרגו יוסף גבריאל, אלימלך הרטמן ואפרים יצחקיאן זכרונם לברכה. מיכאל סייג זכרונו לברכה שנפגע בעינו נפטר מפציעתו שנה וחצי מאוחר יותר.

כוח הסמ"פים – בפיקוד סגן שמיל גולן וסגן מרדכי שוורץ ובהצטרפות המ"מים אורי גרונר ומאיר ברק:

הכוח הורכב ע"י הסמ"פ של פלוגה א' שמיל גולן וסמ"פ פלוגה ג' מרדכי שוורץ משארית הפלוגות שהתקבצו מתחת לתל הצפוני. חיילים רבים התרכזו ב"גיא ההריגה" והיו תחת אש סורית, שממנה נהרג החייל יוסף גבריאל. מיכאל סייג נפצע בעינו, ונפטר כשנה וחצי לאחר מכן כתוצאה מהסתבכות הפציעה. במצב זה ארגנו הס"מפים כוח שעלה על ארבעה זחל"מים ואיגף את תל פאחר מצפון תחת אש כבדה. במהלך האיגוף נהרג אלימלך הרטמן והמ"מ גדי שרלין נפצע קשה בראשו. בזחל"ם של המ"מ מאיר ברק עמד חשוף המקלען יוסי מיכאלי וירה ללא הרף עד שנפגע ונפל פצוע לתוך הזחל"ם. הכוח בפיקודו של שמיל גולן נכנס לתל הדרומי ממזרח וטיהר את התעלה עד שנפגש עם כוח ורדי. אז החל הכוח בחילופי ירי עם המוצב הצפוני החובש אפרים יצחקיאן שדילג בין הפצועים נהרג ושמיל עצמו נפצע, אך המשיך לפקד על הכוח. המ"מ חנניה בולחובר, שריה קב, יוסי מיכאלי, שלמה דלוי אורי קובץ' (קידר) ויעקב פרידלנדר נפצעו. שמיל איתר את עמדת הצלף במבנה שבתל הצפוני ופקד על יהושע ישי לירות פצצת בזוקה. אליהו ג'מיל רץ לזחל"ם הפגוע, תחת אש להביא בזוקה ויהושע ישי ירה פצצה ששיתקה את הצלף והמבנה עלה באש. בסיום הקרב עבר שמיל עם אנשיו לתל הצפוני כדי לפנות את הפצועים. רק אז הסכים שמיל להתפנות לטיפול.

שלט מספר 9

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הכוח

כוח פלוגה ב' – בפיקוד סגן שלמה סגל וסגן אברהם סולוביץ':

מפקד הפלוגה סגן שלמה סגל ניווט את תנועת גדוד 12 והשריון עד לתל פאחר כשהוא נמצא על הטנק הראשון. סגל נפגע באזור גיא ההריגה ומת מפצעיו בעת הפינוי. הסמ"פ סגן אברהם סולוביץ' נטל את הפיקוד והוביל ארבעה זחל"מים לכיבוש  מוצב בורג' בביל, כקילומטר מערבית לתל פאחר והשתלט על היעד ללא התנגדות. כשחזר לצומת ארגן מחדש את הכוח על גבי שני זחל"מים ובסביבות השעה חמש החל באיגוף המוצב הסורי. תוך כדי תנועה נפגע הזחל"ם השני בכוח ונעצר. הזחל"מ בפיקוד סולוביץ' המשיך והגיע לשער הצפוני בסביבות השעה 17:30. על-פי פקודת מ"פ הסיירת, שהגיע לשם זמן קצר קודם לכן, נכנס סולוביץ' עם לוחמיו לתעלה הצפונית והחל בלחימה תוך השארת רתק של שני לוחמים לחיפוי, הכוח המשיך בטיהור עמדות הסורים שהיו לאורך התעלה והצליחו להגיע סמוך למבנה שבסביבתו היו עמדות ירי סוריות שהמטירו אש תופת לכל הכיוונים. הקרב היה קשה, אבל נמשך זמן קצר יחסית כאשר מרבית הלוחמים נפגעו מאש שנורתה לעברם מעמדה סורית מוסתרת שלא טוהרה קודם לכן. אחדים מהלוחמים הצטרפו לכוח הסמח"ט.

בכוח זה נהרגו אברהם סולוביץ', יגאל כהנא, שלמה דוד-זאדה, יוסף לייבו, ששון קרקוקלי ומשה נחמיאס זכרונם לברכה.

כוח פלוגה ב' – בפיקוד סגן שלמה סגל וסגן אברהם סולוביץ':

במקום בו אתה עומד לחמו חיילי פלוגה ב' של גדוד ברק בפיקודו של הסמ"פ סגן אברהם סולוביץ'. פלוגה ב' כבשה קודם לכן את מוצב בורג' בביל וחזרה מיד לעזור בתל פאחר. מתחת לתל הצפוני נפצע קשה ויטלי אבו-יצחק. לתל פאחר עלו ע"ג שני זחל"מים שאחד מהם נפגע בדרך. בזחל"ם זה נפצעו קשה המ"מ משה פלווס והחייל שאול ארבלי. הכוח שהגיע בזחל"ם שנותר נכנס למוצב מהכניסה הצפונית בשעה 17:30 ונע לאורך התעלה עד כאן. סולוביץ' ביחד עם הלוחמים יגאל כהנא, שלמה דוד-זאדה, יוסף לייבו, וששון קרקוקלי דילגו לתעלה. בעמדה שבתחילת התעלה הסתתר חייל סורי שירה בחמשת הלוחמים בגבם והרגם. משה נחמיאס ואפרים עמדי שהיו ברתק דילגו בעקבות חבריהם לאותה תעלה, בה נפגעו מירי החייל הסורי שהסתתר. נחמיאס נהרג ועמדי נפצע קשה, אבל התעשת והרג את הסורי. יאיר ישי וצבי אייזנברג שהיו בסוף הכוח הצטרפו בהמשך למספר לוחמים בפיקודו של רס"ן חיים יפרח, שהתקדמו תוך ירי בתעלות עד לכיפת המוצב.

10 חיילים נוספים מפלוגה ב' בפיקודו של המ"מ אורי גרונר הצטרפו לכוח הסמ"פים.

שלט מספר 10

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הסיירת

כוח סיירת גולני – בפיקוד של סרן ראובן אליעז:

עם הסתבכות הקרב בתל פאחר, הורה מפקד חטיבת גולני אל"מ יונה אפרת למפקד הסיירת סרן ראובן אליעז (רובקה), לנוע לתל פאחר ולסייע בקרב. הסיירת הגיעה לתל פאחר דרך ציר הנפט מדרום, כיוון הכניסה המקורי לתקיפת המוצב. לאחר תיאום עם הכוח של פלוגה א' שלחם בדרומי, התמקמה הסיירת מול השער הצפוני. כוח הסיירת נכנס ללחימה בסביבות השעה 18:00 ונע לאורך התעלה הצפונית. מפקד הסיירת הציב חוליית רתק שתעסיק את שארית הכוח הסורי שעדיין נלחם, והוביל את לוחמיו אל עומק המוצב הצפוני כשהוא עובר את כוח סולוביץ' שנפגע קודם לכן. באחת תעלות הלחימה נקלע מפקד הסיירת לקרב פנים אל פנים מול קצין סורי, לאחר שכלי הנשק האישיים של שניהם חדלו לפעול. חיילי הסיירת זינקו לעזרת מפקדם והרגו את הסורי. מספר לוחמים נוספים מהסיירת המשיכו בלחימה בתעלות עם כוח הסמח"ט, עד שחברו בכיפת המוצב עם הלוחמים מכוח אלכס ובכך הקרב הוכרע.

בכוח זה נהרגו יעל ירון ואברהם רימון זכרונם לברכה.

כוח סיירת גולני – בפיקוד של סרן ראובן אליעז:

כאן לחמו חיילי הסיירת בפיקודו של סרן ראובן [רובקה] אליעז. הכוח שמנה כ-20 לוחמים ונשלח לסייע בהכרעת המוצב, נכנס אל צידו הצפוני של היעד בשעה 18:00, ונע לאורך התעלה עד כאן. כוח נוסף בפיקוד סג"מ יוני לוי נשלח לרתק. בהגיעם לכאן, נתקל רובקה בחייל סורי. הנשק האישי של שניהם לא פעל, והם החלו להיאבק. הלוחם מוקי פלג קפץ לתוך התעלה על החייל הסורי והפילו, ודוד כהן שקפץ אחריו ירה בסורי והרג אותו. יעל ירון שהיה בתעלה ברתק נורה מצלף ונהרג. סמל אברהם רימון דילג לתעלה שמשמאל ומיד נפגע ונהרג. מוקי פלג ושוקי קובץ המשיכו בטיהור התעלות והגיעו עם יתר חיילי הסיירת והסמח"ט לכיפת המוצב, שם גילו את גופת מג"ד 12 ואת פצועי כוח קרינסקי. החוליה של יוני לוי הצטרפה והמשיכה לכיפת המוצב, שם הכריז הסמח"ט משה גת ב- 18:22 – "תל פאחר בידינו".

שלט מספר 11

יוצב בכניסה ליעד הצפוני בחלקו המזרחי

כוח הבא"ח – בפיקוד רס"ן צבי פז:

רס"ן צבי פז ["גולדה"], סגן מפקד בסיס האימונים של חטיבת גולני, היה בזמן הקרב במיקום עורפי, אולם לאחר ששמע בקשר על הקשיים שנוצרו, לקח יוזמה אישית והגיע למוצב עם עוד מספר לוחמים ברכבו. במהלך תנועתו על ציר הנפט מכיוון דרום אסף רס"ן פז ברכבו מספר לוחמים מסיירת גולני שהזחל"ם שלהם נפגע. כשהגיע לשער הצפוני התקדם רגלית לכיוון המוצב במטרה ללמוד את תמונת הקרב. כדור מרובהו של חייל סורי פגע בראשו והוא נהרג. המ"כ שהגיע עמו, ששון קרקוקלי, הצטרף בהמשך ללוחמי פלוגה ב' בפיקודו של סולוביץ' ונהרג בלחימה באחת התעלות. החובש שהגיע עם רס"ן פז טיפל בפצועי גדוד 12 בחלק הדרומי ופינה אותם לטיפול רפואי.

בכוח זה נהרגו צבי פז וששון קרקוקלי זכרונם לברכה.

כוח הבא"ח – בפיקוד רס"ן צבי פז:

רס"ן צבי פז ["גולדה"], שלא היה לו תפקיד במהלך הקרב, נטל יוזמה וחש לסייע בהכרעת מוצב תל פאחר. בהגיעו לכניסה אל היעד פגש את מפקד הסיירת, ובמהלך ניסיונו לברר את המצב התקדם עד למקום זה כדי לצפות במתרחש. כאשר קירב את המשקפת לעיניו נפגע מירי צלף ונהרג. רס"ן פז הגיע למוצב ביחד עם המ"כ ששון קרקוקלי, שבהמשך הצטרף לכוח סולוביץ' ונהרג בלחימה בתעלות. החובש רפי בן מרדכי, שהיה אף הוא ברכבו של פז, טיפל תחת אש בפצועים שבתל הדרומי.

שלט מספר 12

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המערבי מקום לחימת הכוח

כוח הסמח"ט – בפיקוד סא"ל משה גת:

סא"ל משה גת נשלח ע"י המח"ט אל"מ יונה אפרת לסייע בכיבוש תל פאחר. הכוח נע על דרך הנפט והגיע למוצב בשעה 18:00. עם הגעתו הורה הסמח"ט למ"פ הסיירת להיכנס ללחימה בתעלות החלק הצפוני. בעקבות הסיירת, ולאחר שמ"פ הסיירת נפגע קל בכתפו ופונה, אירגן הסמח"ט מספר לוחמים מהסיירת ויחד עם רס"ן חיים יפרח ששימש עוזרו טיהרו את הקטע האחרון של התעלה עד שהגיעו לכיפת המוצב הצפוני, שם נפגשו עם הפצועים והלוחמים מכוח אלכס והמג"ד קליין שנהרג. בשלב זה החלו הסורים לצאת מהבונקרים בידיים מורמות. בשעה 18:22 הכריז הסמח"ט ברשת הקשר: "תל פאחר בידינו".

כוח הסמח"ט – בפיקוד סא"ל משה גת :

בשעה 16:00 לערך, כשהבין המח"ט אל"מ יונה אפרת שהקרב הסתבך, הוא שלח את הסמח"ט משה גת לתפוס את הפיקוד בתל פאחר. איתו היה רס"ן חיים יפרח שהיה חברו ועוזרו במשך המלחמה, הקש"א גדעון עציון והקשר אבי מילר. הם נעו לעבר תל פאחר, עברו במוצב נעמוש [כ-2.5 ק"מ דרומית לתל פאחר], שם פגשו את אנשי הסיירת שעסקו בטיהור המקום מחיילי אויב. במקום זה המתינו לתגבורת של מחלקת טנקים, אבל מאחר שזו היתה עסוקה בהתחמשות, הם המשיכו בזחל"ם לעבר תל פאחר. בשעה 18:00 הם הגיעו לפתח הצפוני של המוצב, שם פגשו במפקד הסיירת. הסמח"ט הורה למפקד הסיירת להיכנס ללחימה ולהשלים את כיבוש התל הצפוני. יפרח צירף אליו כמה חיילים ונכנס גם הוא לטיהור כיפת המוצב הצפוני. בשעה 18:22 הכריז הסמח"ט בקשר – "תל פאחר בידינו".

סלע עם מרשם תנועה של כל הכוחות יוצב בתצפית המערבית ויסייע להבנת תמונת הקרב כולה

שלט מספר 13

יוצב בחלקו המערבי שביעד הצפוני (מיקום מדויקב ייקבע בתכנית המפורטת)

כוח הרפואה (התאג"ד) – בפיקוד סגן ד"ר הורנר:

כוח של חובשים בפיקודו של הרופא סגן ד"ר ישראל (ג'קי) הורנר העניקו בשטח תחת אש טיפול רפואי ראשוני וקריטי לפצועים רבים, ולאחר מכן דאגו לפינוי לעורף. בדרך כלל וכמקובל בקרבות בצה"ל, הטיפול בפצועים מתבצע במרחק בטוח מזירת הלחימה. בקרב תל פאחר קידם הרופא את זחל"ם הרפואה עד מתחת למוצב הסורי, קרוב ל"גיא ההריגה", כשהוא בטווח האש. החובשים סיכנו את חייהם בחילוץ הנפגעים אל התאג"ד. בזכות קרבתו לאירועי הלחימה הציל הטיפול הראשוני המהיר שהעניקו החובשים האמיצים וד"ר הורנר בראשם את חייהם של פצועים רבים. בסיום הקרב הגיעו החובשים אל התל וטיפלו בלוחמים שנפצעו במהלך לחימתם על היעד.

כוח הרפואה (התאג"ד) – בפיקוד סגן ד"ר הורנר:

כאן עמדה תחנת האיסוף הגדודית של גדוד 12 בפיקודו של רופא הגדוד ד"ר ישראל [ג'קי] הורנר ותשעה חובשים. הצוות טיפל בחיילים שנפגעו ב"גיא ההריגה". עם סיום הקרב הגיעו לכאן גם פצועים מהתל שטופלו. החובש הפלוגתי זמיר כהן סיכן את חייו כאשר חילץ פצועים רבים בגיא ההריגה ונשא אותם על גבו תחת אש האויב אל תחנת האיסוף. החובשים עזרו לרופא בחבישה ואף בניתוח חירום בשטח למ"מ הטנקים עזרא ברוש. עד גמר הקרב עברו בתחנה 12 הרוגים וטופלו למעלה מ-40 פצועים. בגמר הקרב עלה הצוות לתל פאחר, שם טיפל בכ-80 פצועים ובהרוגים שנאספו מהתעלות.

שלט מספר 14

יוצב בחלקו המערבי שביעד הצפוני (מיקום מדויק ייקבע בתכנית המפורטת)

הסיוע הארטילרי – בפיקוד סא"ל אלי עשת

חטיבת גולני בפיקוד סא"ל אלי עשת הפעילה את כוחות הארטילריה שהיו פרוסים בשדות קיבוץ דפנה ובאיזור גבעת האם. האש העיקרית בוצעה ע"י גדוד 334 שהפעיל מרגמות 120 מ"מ ותוגבר על-ידי גדוד מרגמות 335 וגדוד תותחי שדה 25 ליטראות. טיווח המרגמות והתותחים החל בבוקר יום הקרב. הירי המסיבי והמדויק לעבר תל פאחר התבצע לפני כניסת הכוחות לקרב, כאשר שתי סוללות של גדוד 334 כוונו ופגעו ביעד הדרומי ובמקביל תותחי ה 25 ליטראות וסוללת המרגמות השנייה פגעו במורדות המערביים של היעד הצפוני ובאיזור "גיא ההריגה". הירי הארטילרי ריתק את הסורים וגרם להם להסתתר בבונקרים. אש הארטילריה הופסקה כאשר ראשוני הכוחות המסתערים על המוצב הגיעו לגדרות והחלו לעלות ליעד הדרומי וליעד הצפוני.

הסיוע הארטילרי – בפיקוד סא"ל אלי עשת

את הסיוע הארטילרי לקרב תל פאחר ריכז גדוד 334 – גדוד מרגמות 120 מ"מ. בנוסף היו מסופחים לכוח גם גדוד מרגמות 335 וגדוד תותחי 25 ליטראות. הטיווח החל בשעות הבוקר. יחד עם גדוד 12 שעמד לתקוף את התל היה קצין הסיוע הארטילרי משה הראל, שהיה צמוד למג"ד. בגלל השינוי בתוכנית התקיפה הפסיק הראל, בהוראת המג"ד, את אש הסיוע כבר בתחילת ההסתערות. המוצב הדרומי הספיק לספוג אש של שתי סוללות 120 מ"מ ועקב כך ההתנגדות בו היתה חלשה יחסית. לעומת זאת המוצב הצפוני הופגז רק בפאתיו המערביים ואמנם בתעלה הראשונה ההתנגדות היתה חלשה בתחילה, אבל חיילי האויב יצאו מהמחסות ומהבונקרים כאשר האש הופסקה וההתנגדות בהמשך היתה קשה. האויב במוצב הצפוני גם פגע בחיילינו במוצב הדרומי בצליפה וירי נ"ט. משה הראל עלה יחד עם המג"ד על התל הצפוני, אך בגלל שהמג"ד נהרג ירד הראל מהתל כדי לדווח למח"ט. בהמשך עזר הראל בפינוי הפצועים מהתל הצפוני. גדעון עציון, הקש"א של גדוד 13, הגיע עם הסמח"ט וביחד עם הקשר שלו אבי מילר השתתפו בטיהור האחרון של המוצב.

מתחת לתל פאחר. שלטי הסבר מברזל יוצבו במרחב האתר

שלטים בציר התנועה ובחזית מוצב תל פאחר

בגבעת האם  יוצב שלט חרוט בלוח מתכת ויוצמד לסלע מקומי או לשלדת זחל"מ ועליו ייכתב:

במשך שנים הפגיזו הסורים את יישובי עמק החולה והכינרת במטרה לפגוע בהם ולמנוע מתושביהם לעבד את הקרקעות בשטחים הסמוכים לגבול. מכאן ניתן להתרשם מהעליונות הטופוגרפית המוחלטת של הסורים. ממשלת סוריה אף השקיעה מאמצים רבים בעבודות להטיית מקורות נהר הירדן במגמה להקטין למינימום את זרימת המים ובכך לפגוע במפלס הכינרת.

המערכה על רמת הגולן במלחמת ששת הימים החלה ב-9 ביוני 1967. כוחות צה"ל פרצו אל הרמה הסורית בגזרה הצפונית במספר צירים. חטיבה 8 עלתה מהדרך שמתחתינו לביצוע משימת ההבקעה העיקרית ותוך שעות ספורות הגיעה אל גב ההר תוך שהיא כובשת את מוצבי קלע וזעורה. חטיבת גולני שעלתה מיד אחר-כך כבשה את קו ההגנה הראשון ומערך ההגנה השני של הסורים בחלק הצפון-מזרחי של הגזרה – המוצבים תל פאחר, תל עזזיאת, בורג' בביל, בחריאת ובניאס.

קרבות הבקעה נוספים היו בגזרה המרכזית בפיקוד חטיבה מרחבית 3, ובהם נכבשו ראוויה, דרבשיה, תל הילאל, דרדרה וג'לבינה. חטיבה 80 של הצנחנים כבשה ב-10 ביוני את דרום רמת הגולן שמעל הכינרת. הרמה הסורית נכבשה תוך יום וחצי. התותחים הסורים הורחקו מיישובי הצפון וצה"ל תפס את את קו התלים, את מקורות הבניאס ואת כתף החרמון.

בעין א-דייסה יוצב שלט חרוט במתכת שיוצמד לשלדת זחל"מ ועליו ייכתב.

כאן נפגע זחל"ם מכוח השריון שנע לכיבוש תל פאחר, שבו היו גם חיילי גולני. ארבעה לוחמים נהרגו. מכאן תוכנן גדוד 12 לעלות לציר הנפט ולהגיע למוצב תל פאחר ממזרח. הדרך לא נמצאה, הטנקים התקשו בעלייה בגלל תנאי השטח, בינתיים כוחות נוספים נפגעו על ציר התנועה ובלית ברירה החליט המג"ד לשנות את כיווני התקיפה, לנוע על תוואי ההטיה ולתקוף את המוצב בחזיתו.

בנקודת ההסתערות של פלוגה א' יוצב שלט חרוט ממתכת שיוצמד לסלע מקומי ועליו ייכתב:

מכאן עלו הכוחות הראשונים של פלוגה א' מגדוד 12 לכיבוש מוצב תל פאחר. 12 לוחמים הסתערו חזיתית על היעד  הדרומי ו-12 לוחמים הסתערו על פאתי היעד הצפוני.

צמוד לתוואי ההטיה אחרי הטרשית יוצב שלט חרוט ממתכת שיוצמד לסלע מקומי ועליו ייכתב:

במקום זה הקרוב לחזית המוצב ולפעילות הקרבית של הכוחות פעל תאג"ד 12 – הרופא וצוות החובשים, פינו פצועים תחת אש והעניקו טיפול רפואי ראשוני בשדה הלחימה לעשרות לוחמים שנפגעו בקרב.

הגבעה עם העצים. דרך ההטיה המובילה אל תל פאחר. גם כאן ימוקמו שלטים עם הסברים

בעיקול הדרך העולה למוצב (לא הרחק מצומת ה-AMX) יוצב שלט חרוט ממתכת שיוצמד לסלע או לשלדת זחל"מ ועליו ייכתב:

לפניכם מתנשא תל פאחר – מוצב פלוגתי מוגבר שנכבש במלחמת ששת הימים ע"י גדוד 12 של גולני בסיוע טנקים, סיירת גולני ולוחמים ממחלקת ההנדסה החטיבתית, לאחר קרב עקוב מדם שנמשך למעלה משלוש שעות תוך גילויי אומץ, נחישות, דבקות במטרה והקרבה.

צמוד לדרך העולה לתל בעיקול השני יוצב שלט חרוט ממתכת שיוצמד לשלדת זחל"מ ועליו ייכתב:

שרידי זחל"מ מרגמה שנפגע מפגז במהלך התנועה לתל פאחר. מהפיצוץ נהרג לוחם שריון ואחד נפצע. לידו נפגע גם זחל"מ המג"ד. אזור זה נקרא "גיא הריגה", בו נפגעו מספר טנקים ולוחמי שריון וכן רבים מלוחמי גדוד 12 שהתרכזו בשטח חשוף זה. לאחר שמפקדים בכירים נהרגו, ארגנו קצינים זוטרים תחת האש את הלוחמים על גבי זחל"מים ונעו בצירים עוקפים אל המוצב כדי לסייע בכיבושו.

בדרך העולה לתל הקרובה מאוד לגדרות תוצב שלדת טנק שרמן אליה יוצמד שלט חרוט ממתכת שעליו ייכתב:

במקום זה נפגע הטנק שהוביל את גדוד 12 ואת פלוגת השריון מגדוד 377 לכיבוש המוצב. שישה מאנשי השריון נהרגו ואחדים נפצעו. באיזור זה, לאחר שמ"פ ב' מגדוד 12 נהרג, סגן מפקד הפלוגה סיים את כיבוש בורג' בביל, עלה עם חייליו באיגוף גדול ונכנס ללחימה ביעד הצפוני.

בדרך העולה לתל הצמודה לגדרות היעד הצפוני יוצב שלט חרוט ממתכת שיוצמד לסלע מקומי ועליו ייכתב:

על גדרות אלה הסתערו בחזית היעד הצפוני תחת אש כבדה לוחמי פלוגה ג' מגדוד 12, מפקד הפלוגה, סגן מפקד הגדוד ולוחם הנדסה של גולני. בעת הפריצה נהרג מפקד פלוגה ג' שנע בראש חייליו. סגן מפקד הגדוד נפצע קשה.

בתל הדרומי במפגש הכוחות יוצב שלט חרוט ממתכת שיוצמד לשלדת זחל"מ ועליו ייכתב:

לכאן הגיע כוח של פלוגה א' שעלה מהחזית וכבש את היעד הדרומי. למקום זה הגיע גם כוח מהמחלקה המיוחדת וביחד המשיכו את הלחימה כאשר מעליהם מחפים כוחות הסמ"פים, שהגיעו בהמשך ולחמו בתעלות הדרומיות.

שלט – כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים

שלט כללי להסבר קרבות רמת הגולן בששת הימים יוצב בכניסה במתחם החטיבתי

במשך שנים הפגיזו הסורים את יישובי עמק החולה והכינרת במטרה לפגוע בהם ולמנוע מתושביהם לעבד את הקרקעות בשטחים המפורזים. כמו כן, הסורים השקיעו מאמצים רבים כדי להטות את מקורות הירדן ולמנוע את הגעתם לכינרת. מחזית מוצב תל פאחר ניתן להתרשם מהעליונות הטופוגרפית המוחלטת של הסורים על שטח ישראל.

המערכה על הגולן החלה ביום החמישי למלחמת ששת הימים – ה-9 ביוני 1967. כוחות פיקוד צפון פרצו אל הרמה הסורית בגזרה הצפונית בשלושה צירים. חטיבה 8 ביצעה את ההבקעה הראשונה בגזרה צרה על מנת להגיע במהירות למוצבים בעומק האויב ובגב ההר, וכבשה את קלע ואת זעורה. חטיבת גולני כבשה את קו המוצבים הראשון ומערך ההגנה השני בגזרה הצפון-מזרחית – תל פאחר, תל עזזיאת, בורג' בביל ובניאס.

קרבות נוספים היו בגזרה המרכזית בפיקוד חטיבה מרחבית 3, ובהם נכבשו ראוויה, תל הילאל, דרדרה וג'לבינה. חטיבה 80 של הצנחנים
כבשה ב-10 ביוני את דרום רמת הגולן שמעל הכינרת.

תוך יום וחצי כבש צה"ל את הרמה הסורית, הרחיק את קני התותחים הסוריים מישובי אצבע הגליל והכירנת והשיג שליטה מלאה על קו התלים, על מקורות הבניאס והדן הזורמים לירדן, ותפס את כתף החרמון.

58 לוחמי חטיבת גולני נפלו במלחמת ששת הימים. [מספר זה ייבדק שוב]

שלט כללי – הקרב על כיבוש מוצב תל פאחר

השלט יוצב בתחילת השביל – מתחם 2 לוחמי קרב תל פאחר כיבוש תל פאחר

תל פאחר היה מוצב סורי פלוגתי מתוגבר, במורדות המערביים של רמת הגולן, שנכבש בקרב עקוב מדם ביום שישי 9 ביוני 1967 ,
א' בסיוון תשכ"ז, היום החמישי למלחמת ששת הימים.

המשימה הוטלה על גדוד 12 של גולני בסיוע פלוגת שריון מגדוד 377 , גדוד ארטילריה 334 ומחלקת הנדסה חטיבתית. בשל אי יכולת הטנקים לעלות בציר האיגוף המתוכנן כדי להגיע אל עורפו של המוצב ממזרח, על דרך הנפט, ומכיוון שאש כבדה של האויב החלה לפגוע בכוחותינו, המשיך מג"ד 12 לנוע צפונה על תוואי ההטיה. בהגיע הכוחות שנעו אחריו אל מתחת לתל, פקד המג"ד לתקוף את המוצב ממערב ובחזיתו.

על אף מספרם הקטן של הכוחות הראשונים הם הסתערו על היעדים הדרומי והצפוני מהשטח הנמוך כלפי מעלה, כשהם חשופים לאש הסורים. בתחילת הקרב ובהמשכו נפגעה שדרת הפיקוד הבכיר של הגדוד. מפקדים זוטרים לקחו את המשך ניהול הקרב והובילו כוחות שהגיעו אל מתחת לתל באיזור "גיא ההריגה", תוך ביצוע איגוף של המוצב מצפון בזחל"מים שאוישו בכוחות מאולתרים.

הקרב נמשך יותר משלוש שעות, כאשר בשלב האחרון השתלבו וסייעו בלחימה כוח מסיירת גולני וכוחות מאולתרים אחרים.

בפועל תקפו את המוצב 14 כוחות משנה קטנים, שנלחמו בגבורה, בנחישות, בהקרבה ובאומץ לב עד להכרעתו של המוצב
בשעה 18:22.

בלחימה על תל פאחר נפלו 34 מפקדים ולוחמים ונפצעו 113. אבידות האויב: כ-50 הרוגים וכ-20 שבויים. על גבורתם עוטרו 20 לוחמי גולני ושריון בציון לשבח, יותר מאשר בכל קרב אחר בתולדות צה"ל.

שלט – ערכי לחימה

השלט יוצב בחלקו המערבי קרוב לאנדרטה של חללי קרב תל פאחר

קרב תל פאחר התאפיין במעשי גבורה ואומץ לב של מפקדי כוחות משנה ולוחמים מן השורה. גם כאשר שונתה התוכנית והתקיפה התבצעה משטח נחות ותחת אש עזה, וגם לאחר שהפיקוד הבכיר נפגע, הלוחמים לא הירפו: הם חתרו למגע עם האויב והפגינו דבקות
במשימה ואומץ לב.

גבורת הלוחמים התגלתה גם במצבים קשים במיוחד, והוכיחה נחישות בביצוע המשימה. לוחמים נשכבו על הגדר, כדי לאפשר
לחבריהם להיכנס למוצב ולהילחם בסורים. קרבות פנים אל פנים התנהלו בתעלות ובבונקרים. לוחמים חילצו את חבריהם הפצועים ואת אלה שנלכדו באש, ותוך כדי כך נפגעו אף הם. ביוזמת מפקדים וחיילים בשטח "גיא ההריגה" שמתחת למוצב, התארגנו כוחות מאולתרים שאיגפו את היעד ונכנסו ללחימה מהעורף. גילויי גבורה אלה ואחרים אפיינו את מהלכי הקרב כולו וקבעו מסמרות ברוח הלחימה של צה"ל ושל חטיבת גולני בפרט.
—————————————————————————————————————————————–

לקריאת הצעתו של מרכז הפרויקט, אהרון ורדי, לתכני השלטים במסגרת התחדשות תל פאחר – לחצו כאן

167 מחשבות על “התוכנית להתחדשות תל פאחר

  1. לזאב שטיגליץ
    אם שמת לב, אזי יש 14 שלטים מתוכם 2 פחות או יותר זהים במס' המילים (הפרש קטן), 5 שלטים הכחול ארוך יותר מהאדום, 7 האדום ארוך יותר.
    האם על סמך האורך של הכתוב (אשר אינו מגילת אחימעץ) זה מה שקובע, או התיאור הוא שקובע?

  2. אני בעד החלופה הכחולה
    בבלוג הזה יש מספר אי דיוקים בתאור הקרב ובהתנהלותו למרות שהם חסרי חשיבות ממשית.
    בעתיד יהיה פשוט יותר לתקן או לבצע שינויים באם יהיה צורך בכך באפליקציה המוזכרת מאשר להחליף שילוט וכו'.
    למרות האמור לעיל מן הראוי לתת משקל יתר לרצונם של המשפחות השכולות.

  3. אוהד אמר – בעד הנוסח האדום. רצוי לתת את הכבוד לכל הלוחמים ולא רק למפקדים. גם אני כמ"פ במילואים יודע שאני יכול לבצע את המוטל עלי בזכות חיילי ואני מודה לכל אחד מהם באופן אישי ולא בתור אסופת חיילים אנונימיים !!!!

  4. לדעתי הגרסה האדומה מתאימה יותר. מאחר וזה לא סיפור דימיוני, אלה מעשה גבורה של חיילים שלכל אחד יש שם וכשאתה קורא את סיפור הגבורה עם שמות החיילים אתה מרגיש יותר הזדהות

    • אני יצחק דוד זאדה אח של שלמה דוד זאדה זל תומך בנוסח האדום מכיון שפה התיאור נוגע ללבי תוך כדי התיאור של מהלך דרכם של כוח סולוביץ שבו לחם אחי זל

  5. 1.אני בעד הנוסח הכחול . על שילוט בתל לא ניתן לשים שמות של מאות לוחמים.
    2. במידה ויבחר הנוסח האדום דווקא יש לתקן את הנוסח האדום החסר בשלט מספר 7.
    3.בכוח משנה פל א' קרינסקי- היה רגע מאד דרמטי בו חימאווי צעק "המגד, המגד" ולא הייתה תשובה- כל מי ששמע בסביבה הבין שהמגד נהרג. היה זה רגע מאד דרמטי וקו שבר שהיה יכול לעצור את ההסתערות אך החיילים התאוששו מיד והמשיכו בהסתערות.
    4. בשלט ההכוונה בכניסה לתל יהיה בר קוד שאיתו יוכלו להתחבר לאתר ולדפי הנופלים עם כל סמרטפון עם האפליקציה.
    כותב : איתן תגר

    • מי הסתער על התל בעת שאיזי קרא את קריאותיו? דומני שבאותו רגע היו על התל הצפוני שני אנשים שלמים: משה הראל ואיזי.

  6. שלום לכולם,
    ראשית , תודה לצוות החשיבה וכלל העוסקים במלאכה החשובה הזו.
    אבי נהרג למרגלות התל. מקום נופלו ידוע לנו עתה לאחר כ 50 שנים בזכות היציאה של רוב הלוחמים שחזרו משם שלמים פצועים ושבורים, החוצה לספר לנו.
    זכרון אלו שנותרו על התל מהדהד ויהדהד לעולמי עד, בין אם מדובר יהיה בגרסה אדומה או כחולה.
    רוב הדיון לעיל נוגע במקומות חשובים וכואבים מאוד.
    לי ולמשפחתי אין העדפה ברורה.
    לנו חשוב עצם הדיון בקרב, מפגש עם אלו שפגשו את אבי בהיותו בקרב, והזכרון הפרטי שלנו.
    מאחל לכולנו אהבת חינם, ומבקשת להודות שוב למשפחה שאנחנו גאים מאוד להיות חלק ממנה.
    אמנון שוקרון.

  7. שלום,ל
    לפני הכל, יש לי הרבה הערכה לעוסקים בנושא. אתם עושים מצווה!
    אני חושבת שעל השילוט באתר צריך להופיע הכיתוב בכחול, בהנחה שבנוסף יחולק נייר הסבר בכניסה לאתר ובו יופיע הכיתוב המלא של תיאור מלא יותר של הקרב עם שמות הלוחמים.
    אני מדמיינת לעצמי קבוצות אנשים שבאות לאתר ומתכנסות לקבלת הסבר ליד כל שלט. כמה האנשים שיעמדו בשורה הראשונה יצליחו לקרוא את השלט. כל האחרים לא יוכלו לקרוא בניחותא את הכתוב, אם ירצו לעמוד בקצב ההסברים של המדריך.
    זה גם היתרון של הנייר שיחולק בכניסה לאתר. הוא יילקח על ידי המטיילים, שיוכלו להתעמק במה שקרה באתר הלחימה בזמן הסיור וגם לאחריו.
    אזכור שמות הנופלים בשלטים בכל קטע של הלחימה חשוב מאין כמוהו.
    מקווה שעזרתי.
    נעמי פלג (פעם וקסלר)

  8. צר לי על חלק מהמגיבים אשר יוצאים מתוך הנחות לא בדוקות, אחד מציע שיקראו באמצעות סמרטפון, אחר מציע לחלק ניירת, אחר נוסף מתייחס לאורך/נפח הכיתוב וכיו"ב, האם לכל אחד יש סמארטפון עם האפליקציה המתאימה?, מי ידפיס, יחלק ניירת, יהיה באתר מבוקר עד ערב בכל ימות השנה וכיו"ב…(מי יאסוף את הניירת שתיזרק וחלק בוודאות ייזרק באתר ובסביבתו, לא לזה ציפינו…).
    המטרה לקבל משוב לגבי השילוט על הסבריו כפי שיופיע בכחול או באדום, דהיינו האם התיאור המופיע בצבע אחד עדיף/מסביר/מפרט וכיו"ב מהצבע האחר, מה כל כך קשה להבין זאת…, אז אנא מהמשיבים התייחסו לבקשה כפי שהועלתה.

  9. התייחסות לתגובות.

    לאורי נאמן.
    אני אחד מצוות הפעילים ואני גם מתקשר ללוחמים ומבקש מהם להגיב.
    בשום פנים ואופן לא אומר לאנשים במה לתמוך.
    רוב האנשים שפניתי אליהם, לא ידעו מסיבות שונות על התהליך, הפניתי אותם לאתר והם הודו לי על התזכורת.
    הייתי שמח שגם אתה תפנה לחברים שלך מהקרב ותבקש מהם להגיב , שכן לנו – הצוות הפעיל, התגובות חשובות מאוד.

    לעמי המדריך.
    אני מאוד מעריך את הדברים שכתבתה לנו.
    הנוסח הכחול , תוך שיפור וצמצום יהיה הדבר הנכון.
    סיפור הקרב במלואו ,כולל שמות הלוחמים ימצא בחוברת שאנו נפיק וזו תחולק למבקרים באתר. אנו נשתדל שתהיה מתורגמת לאנגלית.
    באשר למבקרים מחו"ל – להערכתי לא יהיה ניתן שהכיתוב בשלטים יהיה גם באנגלית בעיקר בשל אורכם. מאחר ומרבית הזרים מגיעים עם מדריכים ישראלים, יהיה זה תפקידם של המדריכים לתאר את הקרב ולתרגם את השלטים לשפת המבקרים.
    באשר לניקיון – על נושא זה אנו שוקדים מזה זמן רב, אני מקווה שנצליח לאייש את האתר , לפחות למספר שעות ביום, על מנת לתת מענה לנושאי כל התחזוקה.

  10. לשמואל מוראד
    ממש מילים כדרבנות, לאורי נאמן אתה כותב "בשום פנים ואופן לא אומר לאנשים במה לתמוך", אך לעמי נאמן "הנוסח הכחול , תוך שיפור וצמצום יהיה הדבר הנכון"…, דהיינו לא צריך להבין במה אתה "תומך"…

  11. אהוד מימוני 19 ביולי שעה 13:10 ראשית שלום לכל חברי הלוחמים ולנציגי המשפחות השכולות, חשוב לי לציין שניי נתונים חשובים: א, הסמג"ד זוהר נפל לי לידיים כאשר ניפצע טיפלתי בו עד שהיגיע חובש ליפני שזוהר ניפצע הוא אמר לי מימוני "תסדר את הגדוד בטור צמודים לגדר" ואז הוא ניפצע.מישם אני המשכתי ועליתי על הזחל"מ הראשון שעלה באיגוף לתל הדרומי שם ירו עלינו הכוחות שלנו ארטילריה מיפני שהם לא ידעו שעלינו ראשונים על התל.באשר לדעתי בנושא הכיתוב ע"ג השלטים עמדתי היא שהכיתוב צריך להיות בצבע כחול במקביל הייתי ממקם עמדות שמע בהן ניתן יהיה להקשיב לקרב וזה המקום גם להציג את שמותיהם של הנופלים לפי המיתאר של הקרב.

  12. ראשית ברצוני להודות לחברים שהקדישו,השקיעו את מרצם וזמנם במיזם הנצחת קרב תל פאחר,ובראש וראשונה לשלמה מן ולאהרון ורדי,מבין שניי החלופות אני תומך הכחולה,והסיבה רוב המבקרים באתר הם מטיילים שמגיעים למקום לקבל מידע על מהלכיי הקרב באופן כללי,ומרוב פרטים על גביי השלטים הם פשוט יעברו על פניהם בריפרוף,ופה תוחטא המטרה מצד שני נעשה צדק עם משפחות השכול,ובחלופה הכחולה מצויין שמו של יקירם שנפל והוא מונצח באופן מכובד,כמפקד שהייתי בזחל"ם הראשון של פלוגה ג עם מפקדי סרן מיכה תשבי ז"ל,וראיתיו ברגעייו האחרונים לפני שרץ אל הגדרות,בטוח אני שיונתן אחיו והמשפחה,שאני בקשר איתם,מסכימים איתי וסומכים את ידם על החלופה הכחולה..

  13. לגבי השלטים והנוסחים הכחולים והאדומים
    השלטים
    1 2 6 7 12 13 אדומים
    3 4 5 8 9 10 11 14 כחולים
    למרות שההבדל ביניהם אינו דרמטי
    לגבי השילוט על הצירים אין לי הערות
    בשלט מס 9 כמדומני יחד עם שלמה סגל ז"ל
    היה פליקס קצין הקשר הגדודי שנפצע

    • זאב,

      השאלה לא באיזה שלטים עדיף איזה צבע אלא באופן כללי:

      האם אתה מעדיף שבגוף הכיתוב של סיפור הקרב של כוח המשנה לא יוזכרו שמות הלוחמים כולל של החללים ( באפשרות זו יוזכרו החללים ברשימה בתחתית הכיתוב. זו הגירסה "כחולה"
      או
      שבגוף הכיתוב של סיפור הקרב של כוח המשנה יוזכרו שמות הלוחמים ובעיקר של החללים של החללים. וזו הגירסה "האדומה".

  14. .ישראל הוברמן צודק
    בסך הכל ניתנה לנו ההזדמנות להגיב ולא לשכנע
    ציינתי שההבדל אינו גדול אני הבעתי את דעתי על כל שלט בנפרד הוכחה שגם קראתי אותם בעיון
    ברכות לכל אלה שעוסקים במלאכת קודש זו

  15. ראשית, אני רוצה להודות ולברך את כל חברי היקרים שעסקו ועדיין עוסקים במלאכת ההנצחה והתחדשות התל. אני בעד הגירסא הכחולה ברוב סיפור הקרב. תודה לאהרון ורדי, מפקדי.
    ישיעהו כהן, רץ מ"פ, פלוגה א'.

  16. הבעתי את דעתי בקיצור אבל אני מבין ומעריך את ההתלבטות ואקבל את דעת הרוב.
    מצידי אפשר היה לציין את השמות הפרטיים בלבד אך אני מניח שאין זאת דעתן של המשפחות השכולות.
    אני מצרף את תודתי והערכתי העמוקה לכל מי שתרם ולקח על עצמו את המשימה והאחריות הענקית הזאת

  17. שלום לכולם,
    מודה לכל אלה שהשקיעו ומשקיעים מזמנם, ומרצם לטובת ההנצחה לאורך שנים.
    אני מבקשת להוסיף כמה נקודות:
    בקשתי המקורית היתה להזכיר את שמות כל הנופלים. לא רק את של אחי. בשבילנו המשפחות זה המקום היחיד בו אפשר להזכיר את שם יקירנו בהקשר לנסיבות מותו. ולא רק כעוד שם על קיר.
    מבין שתי החלופות, הטקסט האדום יותר קרוב לבקשתי.
    הצגת הנתונים לגבי ההבדלים בין הטקסטים לא תמיד מדויקת.
    בטקסט הכחול מצויינים שמות לוחמים. רובם ככולם של קצינים (לא רק מפקדי כוחות), בשלט 4 מצוין שם קצין ארטילריה, בשלט 11 מ"כ, ובכל שלט גם בגירסה הכחולה יש לא מעט שמות.
    שמות אלו אינם מעמיסים? שמות אלו לא גורמים עוול? אזכרת שמו של אחי כן תגרום עוול? הטקסט הכחול גם הוא יורד לדקויות (לצערי סלקטיביות) ואין בו תיאור כוללני כמו שנטען. הנסיבות בהן אחי נהרג מוזכרות. מה שכוללני הוא ששמו הושמט במכוון והוא מוזכר כחייל, קשה לי לתאר את גודל הפגיעה.
    איך אפשר לטעון שאזכרת שמם של הנופלים תגמד את פעילות היתר? ואזכרת שמות אלה שכן מוזכרים בנוסח הכחול לא מגמדת? מהו ההבדל?
    הצגת הטקסט הכחול ככזה שאין בו ציון שמות הלוחמים, או ככזה שאינו יורד לדקויות של שמות לוחמים, אינה מדוייקת, כפי שציינתי.
    בשלט 4 מצויין למשל, כי "המג"ד אשר כבר היה ידוע באומץ ליבבו צירף אליו את משה הראל קצין הארטילריה".. זה תיאור כוללני? זה לא מגמד את פעילות היתר? זה תיאור שמתייחס לכולם ללא הבדל? הקרב הזה הוליד לא מעט גיבורים וחלקם אפילו הוכרו ככאלה על ידי המדינה. איפה הם?
    רשימת הנופלים סגורה. לצערי אף אחד לא יקום לתחיה ואף אחד לא יבקש להיכנס אליה. היא לא תעורר בעיות ותגרור שינויים..
    מבקשת שיצויינו שמות החללים בתוך הטקסט. זה המקום היחיד בו שמו של אחי יוזכר בהקשר לנסיבות מותו ולא כעוד שם על מצבה.

    והערה נוספת שאינה קשורה לשלטים אבל קשורה מאד לעבודת הקודש שעושה שלמה מן:
    הטענה שהועלתה נגדו באחת התגובות כאילו הוא עושה כסף על גבם של הנופלים נוראית ולא הוגנת בלשון המעטה. באתר של גולני נמצאים אלה שהם קהל היעד של הספר. מדוע שלא יפנה אליהם? בזכותו ובזכות אלה שהיו לצידו יצא הספר היחיד שכולל תחקיר רציני ומעמיק שהוקדשו לו שנים. הוא זה שמנהל את אתר נעמוש שמוקדש כולו לקרבות ברמת הגולן. שלמה מן שאני מכירה הוא שלמה שמקדיש שנים של עבודה ומסירות לנושא, שלמה שמכיר באופן אישי את הלוחמים והמשפחות השכולות, שעשה הכל כדי למצוא עוד ועוד פרטים, שליווה את משפחתנו כשערכנו סרט והיינו שעות על התל, ובהמשך בארוע נוסף לאחר 50 שנים, ששומר איתנו על קשר רצוף.. שהוא תמיד נכון לעזור ולתמוך.. מגיעה לו התנצלות ענקית..

  18. גילי יקרה,המילים שלך יוצאות מן הלב ונכנסות ללב..מאמין אני שלבסוף ,הנוגעים בדבר ימצאו את דרך הביניים בין האלטרנטיבות כדי שרובם יצאו מרוצים..ובאמת הדבר לא פשוט,כי תמיד ימצאו חברים שלא יתרצו…אגב מי הוא אחיך שנפל????

  19. יש לי שאלה !
    מהי המטרה של כל התוכנית הזאת ?
    להקים יד לנופלים , או להוות אתר מורשת לדורות הבאים ?
    זה לא סותר, אפשר גם וגם .
    צריך לדעת למה מכוונים.

  20. שמו המלא של האגף במשרד הבטחון איתו אנו עובדים לשינוי פני התל

    אגף משפחות הנצחה ומורשת.

    https://www.mishpahot-hantzaha.mod.gov.il/mhn/Pages/default.aspx

    לכן שתי התכליות ראויות מכבדות ואמורות להסביר בצורה ברורה שקורבנם של הנופלים לא היה לשווא אלא הביא למדינת ישראל את רמת הגולן על מגש של כסף.

    ברוח זו גם כתבתי בהודעה הראשונה שלי מיום 11.7.18 , ודעתי לא השתנתה.

    בפגישה שהתקיימה מול משלחת משרד הבטחון שהתקיימה בתל בחודש יוני 18 (עליה דיווח ורדי בהרחבה,) זו הייתה גם התחושה שקיבלתי מחבריה

    הנצחה ומורשת.

  21. אני נוטה בשלט מס' 8 לגרסה האדומה. על אף שגם הכחולה מדויקת וטובה. הייתי בזחלם של שמיל, הייתי עד לרוב הדברים והם מדויקים כפי שמופיעים על השלטים.

  22. עיינתי בשתי האפשרויות המוצעות ואם אודה על האמת גם שיתפתי בהתלבטות שלי את בני משפחתי המורחבת.
    ורדי אחי היקר, אתה יודע שאני לא איש של יוהרה וכבוד (מצידי גם שלא יזכירו את שמי האישי) ובכל זאת אחרי ששקלתי את כל השיקולים אני חושב שנכון יהיה לבחור בנוסח המופיע באפשרות ב' (האדומה) על פני המופיע באפשרות א'.
    הסיבה העיקרית היא היות שסיפור הגבורה של כל החבר'ה שלנו הוא סיפור מורכב, גדול, לא נתפש מבחינת הגבורה והאומץ שגילה כל פרט ופרט מהחובשים, מהתאג"ד, המפקדים ומי לא…
    לא עולה כל קושי או חשש לזכור בדיוק מי היו החבר'ה בתאג"ד. אנחנו יודעים זאת בדיוק ואין חשש שנשכח חלילה מישהו. גם ד"ר ג'קי הורנר יודע לציין מי היו איתו. ממילא גם אנחנו יודעים בדיוק שטיפלנו בתאג"ד ב-50 פצועים, אני הובלתי 20 פצועים לתאג"ד.
    מעבר לכך לדעתי אנשים שיגיעו לאתר ההנצחה יצליחו להתחבר לסיפור האישי של החייל הפרטני ודרך הסיפור האישי יצליחו לחוות טוב יותר או להבין מעט את סיפור הגבורה הכוללני, הרחב יותר.
    ודאי יגיעו לאתר כל מיני מטיילים ביניהם גם ילדים בגיל בית ספר, תנועות הנוער ותיירים שהמספרים והתיאורים המופשטים אינם נתפשים בתודעה, וזה רק מי שהיה שם יוכל באמת להבין…
    לדעתי באמצעות המיקוד בפרטים והתיאורים הנרחבים נצליח להעביר טוב יותר את המסר שלנו ואת המטרה העיקרית להנציח את זכרם של אחינו הנופלים ושל אלו שנותרו בחיים מצולקים עד היום מאותו הקרב.
    אעריך מאוד לו דעתי תישמע ותישקל ועם זאת אכבד כל החלטה.

  23. הערכתי הרבה לעושים במלאכה.
    אין ספק שכיבוד מהלכי הקרב, תוצאותיו ומורשתו עומדת כנר לרגליכם.
    ברור לעיל שבכל חלופה, מישהו ימצא את עצמו נפגע, שכן:
    1. במידה וייבחר הכחול, יוזכר בו רק שמות המפקדים ואי אילו לוחמים בודדים. הנופלים יוזכרו בסוף הכיתוב.
    2. במידה וייבחר האדום, יש חשש שחלק מהלוחמים לא יוזכר בו.

    לטעמי, וציינתי זאת כבר בעבר, אני מעדיף את האדום.

    מורשת מנחילים ע"י קירוב לבבות, וזה נעשה ע"י נגיעה ברגשות. רגשות ייחברו את המבקרים אל המקום. ימחישו להם שכאן נלחמו אלה ואלה: לוחמים עם שמות, בשר ודם, צעירים בני 19-21, אשר חירפו את נפשם מול האש, הסתערו, נלחמו, נפגעו, סייעו לחבריהם ולא נסוגו עד שהשיגו את המטרה. כן, ללוחמים אלה יש שמות. גם לנופלים יש שמות.
    זה שונה מאוד אם מתארים : מ"פ א' הוביל 11 חיילים ליעד הדרומי ואחד מהם נשכב על הגדרות, מול, מ"פ א' סגן ורדי הוביל 11 חיילים ובהגיעם לגדרות נשכב עליהם דוד שיראזי על מנת שיעברו על גופו. (זה לא הניסוח, אבל ניתן כאן כדוגמא).
    ודוגמא נוספת מהשבוע: תחילה פורסם כי חייל נפגע מכדור ברצועת עזה. זהו, סתמי, חייל אחד.
    לאחר יומיים התפרסם: סמל אביב לוי נהרג מהכדור ברצועת עזה. כל העיתונות, הרדיו והטלביזיה פירסמו את זה בגדול. יש כאן חייל, יש לו משפחה, יש לו שם, יש לו חברים, היה לו צפוי עתיד ורוד, ולצערנו נהרג. וכל הארץ רעשה.

    ולעניינינו: לא תהיה לנו הזדמנות נוספת לטפל בנושא. כוחותינו לא יעמדו לנו לזה, לא יהיה לנו עוד ורדי והחברים שדוחפים, עומלים ועושים, ולדורות הבאים לא יהיה כל כך איכפת. מכאן, אם אני למד ממידת "הצניעות" שהובילה אלוף במילואים לציין בכל מקום את שמו, על דברים שעשה או לא, הרי ברור כי גם אנו זכאים ששמנו יונצח ולו במעט, על אבן כזאת או אחרת.

    אינני נכנס לפירוט מדוייק של הכיתוב, שלדעתי חייב לעבור עריכה והגהה, אבל כן ראויים האנשים – אשר כל הזמן מציינים כי הביאו לידי מימוש את הערכים אשר צה"ל ומורשת גולני מחנכים לאורם – כי פועלם יוזכר בצמידות לשמם.

    ודבר אחרון. לא כל המבקרים יקראו את כל הכתוב. זה ברור לי לחלוטין. אבל בטוח שאף אחד לא יפתח שם ספר ע"מ לרצות ללמוד על הקרב.

    תודה על תשומת הלב.

  24. "מכאן, אם אני למד ממידת "הצניעות" שהובילה אלוף במילואים לציין בכל מקום את שמו, על דברים שעשה או לא,"

    כאשר קראתי את המשפט הזה רק התעצמה בי התחושה

    שזכינו (למה מגיע לנו לזכות בכך שאלה טובה ) לסגל מוביל בעת המלחמה , ובעת הזו בצניעות בהתחשבות בשיתוף כולם למען כולנו ובעיקר למען המשפחות השכולות.

    יבורכו כל העושים במלאכה ורדי שמיל מוארד דני ושאר הצוות.

  25. ואלה תוצאות המשאל שעשיתי הבוקר ואתם מוזמנים לבדוק בעצמכם ולתקן אם טעיתי:
    -לא נכללו בספירה כאלה שהיו אדישים לאיזה גירסה תבחר
    -לא נכללו מגיבים שאינם לוחמים או משפחות שכולות
    -מי שהגיב פעמיים נספר רק פעם אחת

    אדום דני ביזר 1
    אדום חנניה 2
    אדום אמנון נמט 3
    אדום אבי מילר 4
    כחול שלמה מן 5
    כחול עזרא סלע 6
    אדום שרה אליעז 7
    כחול אורי נאמן 8
    אדום ביליבוק 9
    כחול מוטי רוזנבלום 10
    אדום יוסי רימר 11
    כחול אברהמי קול 12
    אדום ברוש עזרא 13
    כחול מוראד שמואל 14
    אדום משפחת זבדי 15
    אדום שרהלה סייג 16
    אדום יעקב גרשפלד 17
    אדום יעקב שקד 18
    אדום פופוביץ דוד 19
    אדום אריק קילמן 20
    אדום פרידה אפשטיין 21
    כחול מרקי אסף 22
    כחול זאב שטיגליץ 23
    כחול לורנס לנגספלדר 24
    אדום אוהד אמר 25
    כחול אלי משיח 26
    אדום עמדי אפרים 27
    אדום שלום אביטן 28
    אדום יצחק דוד זאדה 29
    אדום צביקה איזנברג 30
    כחול איתן תגר 31
    כחול נעמי פלג 32
    כחול אהוד מימוני 33
    כחול משה גילת 34
    כחול ברוך יצחק 35
    אדום רותי קרקוקלי 36
    כחול ישיעהו כהן 37
    אדום סאלי פינקס 38
    אדום עמרם שיטרית 39
    כחול תשבי 40
    אדום אלי רגב 41
    אדום זמיר כהן 42
    אדום איזי חמווי 43

    סה"כ בחרו בכחול 17 שהם: 40%
    סה"כ בחרו באדום 26 שהם: 60%

    • בהמשך לתגובות של באום זאב.עליי לציין שפליקס רוטר הקצין קשר שלנו בתחילת התנועה היה בזחלמ של מוסא קליין,לאחר שנפגע עבר לזחלמ שלנו פלוגה ג עם תשבי..ונפצע ממש לידי…על הזחלמ….

  26. הי דני,
    בחישוב תוצאות המשאל החסרת את ישראל הוברמן יקירנו אשר הצביע אדום.
    אם כך, סך המצביעים אדום 27.
    המצביעים כחול 17.
    שניים נייטרלים: שוקרון ובאום.

  27. שתי תובנות

    הראשונה מיעוט המביעים את דעתם.

    מציע להאריך את המועד האחרון , ולפעול באופן אקטיבי אצל אלה שטרם הביעו את דעתם, כדי שיביעו את דעתם.

    דעתם חשובה , ולוח הזמנים יכול להידחות כדי שיוכלו נוספים להביע את דעתם .

    השניה ואני לא הייתי זקוק למשאל עבורה

    12 משפחות שכולות הביעו את דעתן , קצת יותר משליש מן המשפחות השכולות

    10 משפחות הביעו אדום רק שתי משפחות הביעו כחול.

    • לפי הספירה שלי 16 משפחות שכולות הגיבו:
      1. מוטי רוזנבלום כחול
      2. יורם וגילי זבדי אדום
      3. שרה סייג אדום
      4. אודליה (בתו של מישאל לוי) כחול
      5. זאב שטיגליץ כחול
      6. פרידה אפשטיין אדום
      7. אריק קילמן אדום
      8. אוהד אמר אדום
      9. אלי משיח כחול
      10. שלום אביטן אדום
      11. אמנון שוקרון אדיש
      12. רותי ששון קרקוקלי אדום
      13. ברוך כחול
      14. סלי פינקס אדום
      15. דודזאדה אדום
      16. יונתן תשבי כחול

  28. לפי הספירה שלי עד וכולל 22 לחודש: 23 בעד כחול, 22 בעד אדום, 3-4 עמדה נטראלית, 3-4 לא רלוונטי.
    גם אם נוסיף עוד 2-3 גורמים שציינו ב- 23 וב- 24 לחודש כי הם מצדדים בגרסה האדומה, המספרים שונים מאלו שצוינו בתגובה של דני והם סביב 50% לכל גרסה.
    ברור למשל כי לו אנשי הסיירת היו מתייחסים בבלוג באופן אינדיבידואלי, מספר המגיבים לכחול היה עולה.
    בנוסף, ישנם אנשים שאינם יודעים כיצד להשתמש בבלוג, לפחות אחד ציין בפני כי הוא בעד הגרסה הכחולה (לא נכלל בבלוג).
    גם בתגובתו של הוברמן נתונים לא נכונים שכן כמופיע בתגובתו של דני 6 משפחות שכולות בעד הכחול ולא 2 כפי שציין הוברמן.
    סבורני כי זו לא הדרך ועדיין לא העת לבצע סיכומים במסגרת הבלוג תוך ניסיון ולכופף ידיים בכוח המלל.
    נכון יהיה כי כלל התגובות תגענה להתייחסות קבוצת החשיבה ושם תתקבל ההחלטה על הגרסה המתאימה בין אם אדום או כחול או אימוץ אחת מהשתיים וביצוע מספר שינויים מתבקשים.

    • אורי,
      תספור עוד פעם.
      אני ספרתי שלוש פעמים.
      איזי גרנות ספר היום והגיב למעלה והספירה שלו כמו שלי ולא כמו שלך.
      אני מבקש מהקוראים לספור בעצמם ולא לסמוך עלי או על אורי.
      לא יתכן שב-22 לחודש היו 45 מגיבים כי רק היום הגענו למספר הזה של מגיבים.
      אנשי הסיירת סרבו להגיב באופן אישי כפי שביקשתי מהם מספר פעמים ותאמו את עמדותיהם.
      נציג הסיירת קרא כאן להענות לבקשתה הצודקת של גילי סתיו אחותו של יואל זבדי ולהכניס את שמות החללים בגוף הטקסט כפי שמופיע בגירסה האדומהלתוך הטקסט הכחול, כלומר הוא הציע נוסחת פשרה שאיננה הכחול המקורי אבל שתקרא עדין "הגירסה הכחולה".

      ומדוע עשינו את המשאל אם לדעתך צוות החשיבה יכול להחליט ככל העולה על רוחו?
      עכשיו שהספירה לא תואמת את רצונך אז אתה ממציא גם נוהלים חדשים?
      אתה מעדיף שנעבוד בחוסר שקיפות?
      ואשר לאלה שאינם יודעים להכנס לבלוג, זה נכון רק לאלה שלדעתך יבחרו בכחול?
      כן אני רוצה לשכנע מדוע יש לבחור בגירסה האדומה ואני עושה את זה בגלוי וביושר ולא בכיפוף ידים כפי שאתה טוען.
      המשאל הזה נערך כדי לחשוף בפני כל הציבור הרלוונטי את שתי האפשרויות.
      לפני המשאל אף לא משפחה אחת מ-34 המשפחות השכולות נחשפה לחומר.
      מבין כ-250 הלוחמים והמשפחות נחשפו לשתי האפשרויות רק 23 חברי הועדה שאתה נמנה עליהם ואלה לא טרחו לידע את יתר הנוגעים בדבר כפי שסיכמנו.
      אז מה נזעקת עכשיו?
      אני לא חייב לך דבר אלא רק למצפוני שאומר לי לדאוג לזכרם של החיילים בכוח שלי שנפלו מבלי שפועלם צויין במשך 50 שנה.

      • דני

        מילים כדורבנות…..
        אני גאה באופן שבו אתה מייצג את משפחות הנופלים בקרב .

        אריק קילמן

    • קראתי את הצעתו האחרונה של ורדי ולמרות שהיא לא עומדת להצבעה , אני תומך בה . ברצוני לציין את הדברים הבאים :
      1 הצוות שמוביל את הנושא , הוא צוות יקר שעושה עבודת קודש בהתנדבות !!!
      2 הויכוח שמתנהל כאן הוא ויכוח לגיטימי על נושא שהוא במרכז החיים של כל הלוחמים ומשפחות הלוחמים וביחוד בנפש המשפחות השכולות.
      3 אני מניח שיהיה קשה להגיע לקונצנזוס בנושא מאחר ויש צדדים לכאן ולכאן. הצעתו של ורדי , שבמרכזה הנצחת שמות הנופלים , הינה הצעה טובה ( לדידי ) , ואני תומך בה לחלוטין.

      ושוב תודה לצוות ולכל אלה שנוטלים חלק בדיון
      אריק קילמן אחיו של יוסי ז”ל

  29. ערב טוב ספרתי בעצמי את חלוקת הכוחות ואין כלל ספק שהיא נוטה בברור לנוסחה האדומה. מי שמנסה לצייר אחרת זורע חול בעיני הקהל . אולי צריך לשכור עורך דין ורואה חשבון שיעשו ספירה מהיימנה (בצחוק )…

  30. דני שלום,
    אני מניח כי המשאל נבע בעיקר עקב יוזמה ודחיפה שלך שנבעה כנראה מחלוקי דעות שלך עם עמדת מרבית צוות החשיבה ואתה אינך סומך ידך על עבודת הצוות כדברך ציטוט: "האם לדעתך צוות החשיבה יכול להחליט ככל העולה על רוחו?" אזי אכן כן אני חושב כי צוות החשיבה הורכב למטרה זו אך הוא שלא כדבריך המתריסים לא יעשה כל העולה על רוחו אלא יעשה כל שנדרש בחרדת קודש כדי שההנצחה תהא ראויה !!
    גובש צוות חשיבה נרחב של 22-23 נציגים, לרבות נציגי המשפחות השקולות ודי בצוות זה לקדם הנושא ללא צורך בבלוג זה.
    צוות החשיבה משקף את מגוון הדעות והגם שהבלוג שימש להרחבת ההתבטאות של גורמים נוספים שתגובתם נכונה, ראויה וחשובה אני בטוח כי צוות החשיבה בהחלט ייקח זאת בחשבון.
    נכון למועד זה לדבריך הגיבו 45 מגיבים המהווים בקושי 20 אחוז מהלוחמים. קרוב לוודאי שלא תגענה תגובות נוספות אלא בטפטוף.
    אשר על כן אנא נסה לרדת מהפסים האישיים ותן מעט קרדיט לצוות החשיבה.

  31. לצוות המכין את תוכנית להתחדשות תל פאחר ישר כח על עבודתכם להנצחת הקרב.
    מאת שכטר אריה חובש מילואים שסופח לגדוד 12 כחובש בתאג"ד והשתתפתי בקרב בתל פאחר,
    התיחסותי לתוכנית
    1) יש להנציח את שמות הנופלים בכל כח וכח שיונצח בתל.
    2) כמו כן יש להנציח את שמות כל הלוחמים שהשתתפו בכל כח וכח (ואם רוצים ניתן להשאיר מקום ריק בהמשך לשמות הידועים עבור שמות שיתגלו בהמשך).
    3) יש לציין שמות חובשי התאג"ד בשלט שינציח את פעילות התאג"ד (שיוצב בתל).
    4) בקשר השלטים שיוצבו מגבעת האם עד לתל פאחר אני מציע להוסיף שלט שיוצב למרגלות התל במקום שהוקם התאג"ד (בנוסף לשלט שיוצב בתל ויציין את כח התאג"ד).
    בברכה
    שכטר אריה

  32. בהמשך לתגובות שונות לעניין מספר המגיבים בעד הגרסאות כחול מול אדום ולאחר שבשלושת הימים האחרונים נוספו עוד 3-4 מגיבים שהעדיפו את הגרסה האדומה , מניתי היום שוב ולהלן התוצאות (בחרתי שלא לסנן את התייחסות המשפחות השקולות שהגיבו אלא דווקא להכלילן בספירה, וכן לא ניפיתי מגיבים שלהבנתי תגובתם ראויה ובונה):

    שם אדום נטרלי כחול לא רלוונטי

    דני ביזר 1
    בולכובר 1
    נמט אמנון 1
    אבי מילר 1
    אודליה 1
    שלמה מן 1
    אורי נאמן 1
    עזרא סלע 1
    שרה אליעז 1
    ליאון 1 במשתמע
    ביליבוק 1
    שמואל מורד 1
    מוטי רוזנבלום 1
    יוסי רימר 1
    סיירת 1
    אליעזר שלו 1
    הוברמן ישראל 1
    ברוש עזרא 1
    זאב הררי 1
    אברהמי קול 1
    יורם זבדי 1
    שרהלה סייג 1
    נאמן 1
    יעקב שקד 1
    פופוביץ דוד 1
    אריק קילמן 1
    פרידה אפשטיין 1
    מרקי אסף אשרף 1
    עמי 1 מדריך טילים המרבה לבקר באתר
    בני 1 במשתמע
    זאב שטיגליץ 1
    יעקב גרשפלד 1
    לורנס לנגפלסטר 1
    אוהד אמר 1
    אלי משיח 1
    עמדי אפריים 1
    שלום אביטן 1
    יצחק דוד זאדה 1
    צביקה איזנברג 1 רק שלט 9 אדום
    איתן תגר 1
    אמנון שוקרון 1
    נעמי פלג 1
    אהוד מימוני 1
    משה גילת 1
    ברוך יצחק 1
    רותי ששון 1
    זאב באום 1
    צביקה איזנברג 1
    ישעיהו כהן 1
    גילי סתיו 1
    משפחת תשבי 1
    סלי פניקס 1
    אלי רגב 1
    זמיר כהן 1
    איזי גרנות 1
    אנונימי 1 תומך בהצעת ורדי
    אריה שכטר 1 במשתמע

    סה"כ 27 5 25 5 (לא רלבנטיים)

    סה"כ 62 תגובות שאינן חוזרות על עצמן

    • אסור לספור את השמות הבאים:
      1. אנונימי תומך בהצעת ורדי כי הצעה הנוכחית אינה במשאל (דרך אגב בגוף התגובה הוא חותם "אריק קילמן")
      2. בני איננו מלוחמי תל פאחר
      3. עמי מדריך טילים המרבה לבקר באתר, איננו מלוחמי תל פאחר
      4. נאמן איננו מלוחמי תל פאחר
      5. זאב הררי איננו מלוחמי תל פאחר
      6. סיירת כי הגיבו מהסיירת אברהמי קול ואליעזר שלו (דרך אגב הם מלחתחילה הציעו את ההצעה שמציע ורדי עכשיו ולא את הכחולה.)

      גם שלמה מן איננו מלוחמי תל פאחר אבל זה מקרה גבולי בגלל חברותו בועדת ה-5 ופועלו והבנתו הרבה בנושא.
      ומלבד זה גם ברשימה שלך אין 62 סה"כ !!!

      • אכן האנונימי זה אריק קילמן ואכן אני תומך בהצעה החדשה של ורדי שהיא ציון שמות הנופלים

      • לא זכיתי להשתתף במצווה הגדולה הזאת של כבוש תל-פאחר.
        הבעתי את דעתי בעד הנוסח האדום,
        וציינתי שזאת רק הבעת דעה ללא זכות "הצבעה".
        נראה לי שיש לקבל את הצעת הפשרה של ורדי ,
        יחד עם התקונים שמציע דני.
        " מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת " ( מסכת עבודה זרה דף ג',עמוד ב' ).

        • שלום לכולם

          אני מציע שנתקדם לכוון החלטה , בצורה עניינית….
          להערכתי , קיימות כרגע שתי חלופות רלוונטיות :
          החלופה האדומה שהיא ציון כל שמות הנופלים וציון חלקי של המשתתפים בקרב ובנוסף ,
          חלופת הפשרה של ורדי , שמדברת על ציון שמות הנופלים בלבד.

          הצעתי היא שנערוך הצבעה על שתי החלופות האלה. שוחחתי עם ורדי והוא תומך בהצבעה זו.
          להערכתי , אם לא תתקבל החלטה על ידנו, נצטרך לפנות לגורם חיצוני כגון משרד הבטחון או צהל , על מנת שיחליטו .

          אני מצדד בהצעת הפשרה

          בתודה , אריק קילמן , אחיו של יוסי ז”ל

    • להתיחסות ורדי בתגובה למה שכתב אורי נאמן בתגובותיו הקודמות ובתגובה האחרונה.

      יש לערוך משאל חוזר שבו תועמד ההצעה החדשה לאישור.
      אצביע בעד ההצעה החדשה אם יתוקנו בה מספר קטן של שגיאות.
      לכן אני מתנצל בפני רוב המגיבים שבחרו בגירסה האדומה.

      המשך הטעיית הציבור ע"י אורי בכך שהוא כולל מגיבים שלא נכללים בקהל ההתיחסות שקבענו הוא חצוף ומזיק למאמץ להגיע לנוסח מוסכם.
      מה זה "כוכב נולד"? שבו אפשר שכל דיכפין יכול להצביע ?
      לא במקרה מתעלמים מהשאלה הבסיסית למי מיועד אתר ההנצחה.
      הפעילות הנוכחית לשינוי המצב באתר נולדה מהעיוות הנורא שגרם אורי שגיא כאשר לקח לעצמו את הזכות ללא סמכות לשנות את פני האתר בשנת ה-50 לקרב.
      היוזמה הנוכחית התעוררה רק מהמחאה של המשפחות השכולות ושל לוחמי תל פאחר על מעשהו של שגיא.
      אורי נאמן לא היה בינהם.
      אנו פועלים מטעם המשפחות השכולות ולוחמי תל פאחר, זה מקור סמכותינו ואין אחר.
      עלינו להתחשב גם בציבורים אחרים אבל בעדיפות שניה.
      פתיחת ההצבעה לציבור הרחב יכולה להטות את המשאל ע"י אירגון קהל לתמיכה באפשרות מסויימת מקרב חברים של תומכי גירסה מסויימת או אפילו תשלום למצביעים.

      כבר הודעתי לורדי על הסכמתי העקרונית לפשרה שכוללת את המינימום שמתחתיו לא אסכים לפתרון והוא הכללת שמות הנופלים בגוף הטקסט שעל שלטי כוחות המשנה.
      אני מסכים לכך כי המחיר של המשך הויכוח יקר מדי עבורי ומזיק לבריאותי.
      לא ראיתי את ורדי מתנער מתגובותי הלא לגיטימית של אורי נאמן ולכן אני נאלץ להמשיך ולענות לטענות של התומכים בגירסה הקודמת.

      דברי הפתיחה שורדי כתב בהצגת הצעתו הנוכחית לוקים בכמה אידיוקים ובעיקר אין בהם כדי לענות על השאלה המהותית מה מקור הסמכות של צוות החשיבה שבו 5 חברים להחליט כיצד תראה ההנצחה בתל פאחר.
      תשובתי לכך היא שלועדה יש סמכות רק בזכות המשאל הפתוח שנערך כאן ובו הוצגו שתי האלטרנטיבות.
      תוצאות המשאל כאשר סופרים נכון הן 60% לאדום ו-40% לכחול ולא כפי שאורי מציג אותן כשוות שזו אחיזת עינים.

      ורדי , האם עלי להבין מחוסר תגובתך והסתייגות מדברי אורי שאין פנינו להבנה והגעה לנוסח מוסכם על הרוב?

      יש לערוך משאל חוזר שבו תועמד ההצעה החדשה לאישור.
      אצביע בעד ההצעה החדשה אם יתוקנו בה מספר קטן של שגיאות.
      לכן אני מתנצל בפני רוב המגיבים שבחרו בגירסה האדומה.

  33. דני ביזר בהמשך למה שכתבת,משפחת אביטן יעקב נחשפה לחומר והם גם עשו את בחירתם..כמובן משפחה שכולה הגיב אחיו שלום…..

  34. דני יקר
    לא מכיר ועדה של חמישה חברים

    מכיר צוות חשיבה המונה 23 לוחמים ובני משפחות שכולות כמייצגים את רחשי הציבור הקדוש הזה.

    וגם הם לפחות להבנתי , וכך משתמע גם מכתיבתו של ורדי, לא יחליטו עבור הציבור , אלא אותו ציבור יחליט.

    דעתי לאור מקרא כל הדעות מקרא השלטים המוצעים, כי צריכים לבצע מהפך מחשבתי וביצועי.

    אנחנו לוחמים , אנחנו לא מבינים בתקשורת המונים, וכיצד להעביר את המסר שאנו רוצים להנחיל, לדורות הבאים.

    נוכחתי בכך ,ביתר שאת לאור ההערות של הררי מיום 11/7 ושל עמי מדריך הטיולים מיום 17/7, צרכני המידע.

    לדעתי מספר גורמים צריכים להנחות אותנו בהנחיה שלנו לאותם גורמים מקצועיים.

    ראשית – הנצחה של הנופלים.

    בין השאר בדמיוני אני רואה אבן ועליה מילים על החלל במקום בו נהרג. בעבודה רבה שלך ושל אחרים יש לנו מיפוי די מדוייק.

    שנית – הנחלת המורשת והערכים שהתגלו בקרב הזה עליהם יתחנכו הדורות הבאים
    בני נוער , חיילים , ושאר עם ישראל.

    אף מילה על מקבלי העיטורים, 20 במספר , למיטב ידיעתי אין לזה אח ורע במלחמות ישראל. לא תציין ליד פועלם של שירזי ודרימר שקיבלו את עיטור הגבורה , ליד תיאור מפורט של מעשי עזרא ברוש שקיבל את עיטור המופת. כך גם אחרים.

    סליחה על הביטוי , התיאורים יבשושיים ולא מעבירים את המסר בצורה מיטבית.

    שלישית העברת מהלכי הקרב בצורה ברורה.

    כתבתי אכתוב שנית

    לא מן הנמנע כי חלק מן המסרים יצטרכו לעבור שלא דרך אבני הבזלת על התל או השילוט במרחב, אלא, באמצעים אחרים כמו חוברת הסבר מקיפה במספר שפות, עמדות שמע שידובררו במספר שפות, ואמצעים טכנולוגיים נוספים.

    אני חושב ששגיאה הייתה שעמדתך, עמדת שלמה מן, הושמעה בשלב מוקדם.

    לדעתי שגה גם ורדי בכך.

    היה צורך להאריך את הזמן לשמוע את דעת בני משפחות שכולות ולוחמים נוספים, מבלי שאלה יושפעו מדעתם המשפיעה של מובילי התהליך.

    וסתם בנימה אישית

    תנמיכו להבות, זה לא תורם לעיניין מחד ולא לבריאות מאידך.

  35. לא זו הדרך !

    דני שלום, התנהלותך בנושא ההנצחה תמוהה ואגרסיבית, על גבול פגיעה בתהליך כולו או עיכובו לפרק זמן לא ידוע !

    יתרה מזאת, אני חושש כי אתה עלול לרפות את ידי מרכז הפרויקט ולא אתפלא אם ישקול לסגת מהובלת הפעילות. עדיין לא שמעתי מכל גורם או מגיב לבלוג כי התנהלותו של אהרון איננה נכונה, ראויה ועניינית. אתה ממשיך לתקוף את כולם ועכשיו הגיע תורו של ורדי לעמוד במתקפות שלך.

    עסקת בלהיטות רבה, בחריצות, בנחישות ובחתירה ממוקדת בתהליך תחקיר אירוע תל-פאחר ופעילות זו מוערכת. יחד עם זאת, גורמים נוספים עסקו בנושא ותרומתם רבה וחשובה לא פחות מתרומתך.

    מעשה היהירות להעיד על עצמך כי משקל דעתך גדול ממשקל דעת אחרים שעסקו בנושא הוא מעשה לא מקובל בלשון המעטה. אתה מביא לתהליך את התייחסותך הסלקטיבית האישית ולהט העשייה של חתירה לאמת בכל מחיר אלא שרק האמת שלך נחשבת. לשלמה מן, יש די ניסיון ופרספקטיבה והוא מבין היטב, כמו גם מרביתנו להיכן פער של 51 שנה יכול להוביל.

    ראוי שתדע כי כבר במועד השחזור בתל שנערך זמן קצר לאחר הלחימה התגלעו חילוקי דעות בין מפקדים שהגיעו לטונים רמים וצורמים בכל הנוגע להתנהלות הקרב בגזרותיו השונות ואופן פועלם של הכוחות.

    אשר להשתלבותך או אי השתלבותך בצוות החשיבה העוסק בהנצחה הרי שאתה מתנגח ומתנצח ללא הרף וליאות עם המגיבים שאינם מסכימים לדעותיך והכל באצטלה של מיצג המשפחות השכולות. כאילו הדאגה והרצון להנצחת הנופלים איננה נחלת צוות החשיבה וכאילו הנופלים לא היו חלק מאתנו הלוחמים המרכיבים את צוות החשיבה.

    לעניין ציון שמות לוחמים בטקסט. מי בדיוק יקבע מה הוא ה"משהו המיוחד" – אתה ! צוות שיוקם למטרה זו ? הרי רבים הם הלוחמים שאינם מוזכרים אשר לחמו ללא חת ומי אנו שנקבע ונשפוט.

    ראוי לך להצטנע מעט ולחדול מלנכס לעצמך בלבד בעלות על מפעל התחקיר וההנצחה.

    הצעתו של אהרון ורדי נשקלה ולקחה בחשבון את כלל הדעות שהובעו. אם חפצים אנו בהצלחת שדרוג הנצחת האתר, ראוי כי כולנו נמשיך לתמוך בה.

  36. דני שלום.
    אחרי כל המהומה , שאתה הייתה חלק ממנה , אני קורא היום שאתה מקבל את הצעתו האחרונה של ורדי. על כך אני מברך.
    חבל שיצרנו קרע בין הלוחמים והמשפחות השכולות , לדעתי זה היה מיותר לחלוטין.
    אני קורא לכל הלוחמים ומשפחות הלוחמים לשוב ולעיין בהצעה השכולה והמאוזנת של ורדי ולתמוך בה , כולל בכתב פה.
    אני סבור , שלמען בריאותך נכון יהיה להפסיק להתנצח עם אילו שלא היו בדעתך הקודמת.

  37. ממש לא מבין את ה- "עליהום" על דני, האם לא היה מן הראוי לקבוע מועד להגשת ההתייחסות?, אם דני "אחד ממרימי הכפפה" להנצחה זו, האם יש לתקוף אותו על כך?, שאלה לי לאותם מהמגיבים ב- "עליהום" על דני, היכן הייתם עד היום?, מישהו מנע מכם לפעול בעניין, סוף סוף ולאחר שנים כה רבות נרתמו חלק מהלוחמים ואחרים לפעול בעניין, אזי אתם "היושבים מהצד" מתייחסים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין?, בושה וחוצפה המאופיינת לצערי בנושא כה חשוב וכה כאוב.
    לא אשתומם אם כעט אהיה הכתובת שלכם, אם כן שימו לב, הרבה שמן מרחתי על הגב, והכל יחליק בהתאם…
    בהצלחה לצוות שהעלה את הנושא וטוב שנקבע מועד, חלקנו בני 70+, ואף שחליתי במחלה הקשה מזה למעלה משנה וחצי, עדיין אני מתמודד עמה ובהצלחה.
    מאחל לכולם בריאות שלמה.

  38. אני משאיר גם כאן את תגובתי שהכנסתי לתוכנית ב:
    איתן תגר הגיב:
    27 ביולי 2018 בשעה 11:59
    אחרי שהגבתי כבר בבלוג שפורסם קודם(אדום כחול) הריני מגיב שוב כאן לאור העריכה המחודשת שריכז וורדי:
    1. בעיקרון המלצתי על הנוסח הכחול שאינו מזכיר את שמות כל הלוחמים על השלטים. מאחר שמדובר בשלטי אבן חרוטים שיוצבו בשטח – אם יכתבו בהם 240 שמות או אפילו רק 200 שמות ידועים – אף מבקר בתל, שגילו פחות מ 70 לא יקרא שלטים אלו כלל בגלל גודש שמות מיותר לגמרי! אנחנו חייבים לזכור שמטרת השילוט היא חינוך הדורות הבאים על בסיס מעשי הגבורה של הדור שלנו . אין סיכוי שמישהו יקרא שלט שיש בו רשימת לוחמים – אפילו רק 15 לשלט.
    2. בסוף כל קטע נכתב "יהי זכרם ברוך" לפעמים כולל שם. זה מיותר, אפשר לשים את האותיות ז"ל בצמוד לשם המוזכר בקטע ובכך להבהיר שמדובר בחלל וכן זה מציין את "זכרו לברכה"
    3. כן חייבים להזכיר את כל הלוחמים החיים ואלו שנפלו שקיבלו צלש בקרב זה, הכי מתאים בגוף כל שלט או בסיומת של השלט כסגירת השלט.
    4. צריך לזכור שני דברים חשובים: השילוט מיועד לחינוך הדורות הבאים! ורוב אלו שיקראו אותו כלל לא חיו בזמן המלחמה הזאת . זה חייב להיות תואם את היכולת של הצעירים לקרוא וקלוט את הדברים – ההנצחה חשובה אבל צריך להיזהר בה שלא תזיק לאפקט החינוך.
    5. בכניסה על עמוד השער צריך להיות בר קוד וכתובת האפליקציה של הבר קוד – כל בעל סמרטפון יוכל להיכנס ולהתחבר לסיפור תל פאחר -בשלב הראשון הברקוד יוביל רק למצגת כל הנופלים של הקרב כפי שהם מופיעים באתר יד לבנים- ואין צורך לעשות שום עבודה לשם כך, בהמשך אפשר ורצוי יהיה להפוך את האתר אליו מגיעים כאתר כל הסיפור של תל פאחר ואפילו עם תחנות והתקדמות במסלול כל אחד בסמרטפון שלו.
    6.שלט מס 1: – חייבים להזכיר ששירזי קיבל את עיטור הגבורה על ששכב על הגדר
    7. שלט מס 2: – חייבים לתאר את הקטע בו חימאווי עולה בעקבות המגד על ראש התל הצפוני, אחרי שנלחמו בתעלות, וחימאווי צועק "המגד צולפים" המגד מוסא קליין לא שעה לקריאה, ועלה מתוך התעלה לצפות על הקרב, נפגע מכדור ונפל , חימאוי רץ אליו , הפכו וצעק ה "המגד… המגד"….. לא הייתה תתשובה וכל מי ששמע הבין שהמגד נהרג! היה זה רגע של משבר קשה בהסתערות.
    8. שלט מס 4: – סיפור נפילתו של מוסא קליין מופיע כבר בשלט מס 2 – יש כאן כפילות
    9. שלט מס 7: – תיקון לתאור: בזמן שמטען צינור הוכן ע"י לוחם מחהן מגולני כדי לפוצץ את הגדר, נפגע המפ תישבי בראשו ונהרג, לוחם החהן ולוחמים נוספים בכוח נפגעו, ההסתערות נבלמה.
    10. שלט מס 8: – רצוי מאד להגדיר את השעה
    11. שלט מס 9 – רצוי לכתוב : מפ הסיירת רובקה.
    12. שלט מס 10: -אחד הסמלים זינק לעזור לרובקה וחיסל את הסורי הענק.

    מעבר להערות אלו אני מקבל ומסכים לנוסח האחרון של השילוט כפי שכתב וורדי.

    איתן תגר

  39. תומך בדבריו של אורי נאמן ( מכתב חמישי למעלה מכאן ) – לא זאת הדרך.

    אני מוחה על ההערה על שרהל'ה אלמנתו של מפקדי רובקה אליעז ז"ל.
    למי יש את הזכות להדיר אותה מהשיח על עיצוב המורשת וההנצחה על התל ?
    כשרוצים אתר מורשת לאומי – לא מקבלים החלטות ברב של 60% מול 40% .
    לא יהיה ניתן לגייס את האמצעים להקמה ולתחזוקה ראויה של אתר שהפרוגרמ שלו זוכה ברב כזה.

    דני – זכות גדולה עומדת לך בתחקור ובתעוד שעשית באתר נעמוש.
    לצערי ניראה לי שבשלב הזה של השיח אתה טועה ועלול לנצח בויכוח אבל להשאר עם הפרויקט על הנייר בלבד.

    התהליך של "הצבעה ברשת" הביא בפועל לתוצאה שאיננה מהווה בסיס להצלחה בביצוע הפרויקט

    אם רוצים ביצוע ומימוש הפרויקט – צריך לדעתי ללכת בדרך אחרת.
    ללכת על יותר ותרנות וסלחנות והדברות ישירה של שיכנוע ולא של כיפוף ידיים.
    מילחמה עם יותר מידי מפקדים נועדת לכישלון.

    אם חפצים אנו בהגשמת פרויקט המורשת וההנצחה של תל פאחר – צריך לגבות מוביל = מפקד למהלך.
    אפשר וצריך להעיר ולהציע לו. אבל לא להלחם בו .

    האדם הנכון לתפקיד זה כיום הוא תא"ל אהרוני ורדי.

    זו עצתי לכל משפחת תל פאחר.

    אברהמי קול.

  40. אנו הולכים ומתקרבים לחודש הסליחות , לחודש אלול .
    ברוח ימים אלו כדאי שכל הנוגעים בדבר ישבו יחד,
    ומתוך כבוד הדדי וויתורים הדדיים יגיעו לפתרון מוסכם,
    ולמען הדורות הבאים.

  41. עבודה מדהימה אתם עושים. זו עומדת להיות האנדרטה המיוחדת ביותר בארץ. והמעניינת ביותר. רבבות יגיעו לבקר. מאחל לכם הצלחה רבה (אני מגדוד 13)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s