התוכנית להתחדשות תל פאחר (ב')

על בסיס העקרונות שמאמין בהם ולאחר התייעצות נוספת עם חברים בצוות הפעיל ובקבוצת החשיבה להלן הצעתו של אהרון ורדי, מרכז הפרויקט, להתחדשות האנדרטה וההמחשה בתל פאחר

מתוך "במחנה" 1967

מאת ורדי

שלום למשפחות השכולות וללוחמי תל פאחר

במהלך הדיאלוג שאנו עורכים בינינו [ראו כאן – התוכנית להתחדשות תל פאחר] אני עוקב ולומד על כל התייחסות שנכתבת. השיח משלב ומבטא כאב וזיכרונות, רגשות ורצונות לאזכורי שמות ואין טבעי מכך. מגוון הדעות שנכתבו לעיני כל אפשרו להבין ולחוש באיזה תחום רגשי ואישי אנו נמצאים לצד הסתכלות כללית ורחבה יותר ולשניהם יש מקום.

אין לי מנדט ולא כל סמכות לסכם ולהחליט מהי הדרך הנכונה לבחור בה, כל אחד והאמת שלו. על אף שפעלנו לעודד לוחמים ומשפחות להתייחס לסוגיית הדיון בבלוג, אנחנו לא גוף מאורגן ופורמלי עם תקנון ניהולי הקובע מהו רוב ואיך מתייחסים לדעת מיעוט בסוגיה כה רגישה. עם זאת, כמרכז פרויקט ההתחדשות של ההנצחה וההמחשה בתל פאחר, אנסה למצוא את המכנה המשותף הרחב האפשרי ולהעלות הצעה כאחד הלוחמים (ללא העדפת יתר), המתבססת על הנחות היסוד והעקרונות הבאים:

  • בתוך הטקסט הכחול (ולא בסופו), המתאר את לחימת הכוחות ישולבו שמות החללים שנפלו בכוח.
  • את העריכה הלשונית הסופית ניאות לעשות עבורנו הסופר מאיר שלו.
  • נימנע מלשלב שמות לוחמים, למעט חללים כאמור, וזאת משלוש סיבות עיקריות:
  1. השתתפו בקרב כ-250 לוחמים. בגרסה האדומה המפורטת מצוינים כ-100. לא יהיה זה הוגן לדעתי להזכיר רק את שמם ולא את האחרים, שרבים מהם לחמו ללא חת.
  1. הקצינים, מוראד, שהחל לתחקר את הקרב לפני כמה שנים, ודני שהמשיך והעמיק בו מאוד, יאיר ישי, ושלמה מן שלקח את הנושא במקצועיות רבה, נפגשו עם משפחות ולוחמים, האזינו ורשמו את דבריהם. החוקר והמוציא לאור של הספר "תל התעלות", כתב את סיפורם של עשרות לוחמים ובני המשפחות השכולות והוא עצמו, בהתייחסותו לדיון הפתוח בבלוג, קובע כי ישנן מספר עדויות שלא ניתן לקבלן כאמת מוחלטת. על כן, הוא אישית בעד הגרסה הכחולה המגדירה רק את מפקדי הכוחות, שנועדה לזהות את שם הכוחות והמהלכים בקרב, ללא הכללת שמות כל עשרות הלוחמים כאמור.
  1. שילוב עשרות שמות לוחמים יאריך את הטקסטים ולא יאפשר למבקרים לעקוב אחר מהות הלחימה בכל כוח. דומני שגם אין תקדים לכך באתרי ההנצחה בארץ.
  • אנו מתכוונים להפיק חוברת שבה יפורטו כל הכוחות, שמות הלוחמים ופעולותיהם, הכל כפי שידוע לנו כיום. החוברת תחולק בתחנת המידע שאנו שואפים להקים בכניסה לאתר. ככל שנקבל נתונים, שמות וסיפורים נוספים, כפי שמגיעים מדי פעם, נעדכן את החוברת במהדורות הבאות.
  • אשר על כן, אני בעד לתאר בכל שלט את פעולות כוח המשנה כצוות לחימה, תוך ציון שמם של הנופלים ופרטים על לחימתם. נשתדל לקצר את הטקסט מבלי לפגוע בתיאור הקרב עצמו. בכך נדע כי ערכי הלחימה, האומץ וההקרבה, הדבקות במטרה והרעות, כל אלו ביחד עם זיכרון לוחמינו שנפלו בקרב הם אלה אשר ייחקקו בסלעי הבזלת לתמיד.

על בסיס אותן העקרונות שפורטו לעיל ולאחר התייעצות נוספת עם חברים בצוות הפעיל ובקבוצת החשיבה, להלן הצעות לניסוח השלטים:

שלט מס' 1

השלט יוצב בקצה התעלה העליונה בנקודת התצפית ביעד הדרומי מופנה כלפי מערב 

כוח מפלוגה א' – בפיקוד המ"פ סגן אהרון ורדי

במהלך התנועה אל היעד נפגעו זחל"מים רבים וחלקם עלה באש. לוחמים סייעו בחילוץ הלכודים מתוך הכלים שנפגעו. בהגיעו אל מתחת למוצב הסורי בשעה 15:10 נשארו למ"פ א' 25 לוחמים בלבד, השאר נפגעו ונתקעו בציר התנועה. המ"פ השאיר לעצמו 12 לוחמים לכיבוש היעד הדרומי – משימתו המקורית, ואת השאר היקצה לסרן אלכס קרינסקי שיכבוש את פאתי היעד הצפוני. הלוחמים הנחושים החלו להסתער בחזית המוצב, אך סבך הגדרות שהקיף אותו לא איפשר פריצה מהירה. שני לוחמים נשכבו מיד על הגדר, הכוח עבר על גבם נכנס לתעלות, לחם בסורים וטיהר את הבונקרים שבמוצב הקדמי, תוך כדי מעשי גבורה וחתירה למגע. בעוז רוחם התקדמו הלוחמים וכבשו גם את עמדות הסוריות העליונות שבמרכז היעד. בהסתערות האחרונה לעבר הסככות המנהלתיות נורתה אש מקלעים חזקה מצפון. חוליה בפיקוד מ"מ החוד המשיכה לעבר הסככות ובחילופי האש נהרג סמל דב רוזנבלום. לוחמים אחרים המשיכו בירי לעבר הסורים מהעמדה המרכזית. תוך כדי הירי במקלע שלו, נהרג טר"ש דוד שירזי, שעוד קודם לכן בהסתערות למוצב נשכב ראשון על הגדרות. למרות שמרבית הלוחמים נפגעו והתחמושת הידלדלה, הם החזיקו ביעד הדרומי במשך שעות עד להשתלטות על המוצב כולו בשעות הערב. יהיה זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 2

יוצב בתעלה המערבית שביעד הצפוני 

כוח מפלוגה א' – בפיקוד סרן אלכס קרינסקי

11 לוחמים בפיקודו של סרן אלכס קרינסקי, שהצטרף לגדוד, הסתערו תחת אש במעלה התלול אל עבר היעד הצפוני. רב"ט אליהו שטיגליץ שנשא להביור על גבו נהרג בהסתערות. הלוחמים המשיכו במעלה, חצו את הגדרות ונכנסו ללחימה בתעלות הקדמיות, אחדים מהם נפצעו אך המשיכו במשימה. אלכס השאיר מ"כ לרתק, כשהוא ושני לוחמים חדרו לתעלות ונלחמו באומץ, ירו מטווח קרוב, זרקו רימונים וניהלו קרב פנים אל פנים עם הסורים. סרן אלכס נהרג כשהוא כבר בלב היעד. רב"ט יעקב אביטן ורב"ט משה פינקס נהרגו בקרב תוך לחימה עיקשת בתוך התעלות שבעומק המוצב. למרות הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים רבים ולדחוק אותם לבונקרים, ובכך הפחית את עוצמת ירי הסורים ומנע פגיעה נוספת בכוחותינו שהתרכזו מתחת לחזית המוצב, שכונה "גיא ההריגה". במהלך הקרב הגיעו לראש המוצב הצפוני גם המג"ד וקצין הסיוע הארטילרי כדי לתאם בין הכוחות שלחמו כבר על היעד, וחברו למ"כ שלחם במקום. עם יציאת המג"ד לאחר לחימתם בתעלות, הוא נפגע מכדור צלף. המ"כ פינה אותו לאחור וטיפל בו ככל יכולתו, אך המג"ד נפטר. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 3

יוצב בתעלה הנכנסת למרכז היעד הצפוני (קצה הוואדי שבין שני היעדים) 

כוח מפלוגה א'– בפיקוד סג"מ דני ביזר

במהלך התנועה נפגע הזחל"ם של המ"מ דני ליד עין א-דייסה, כקילומטר לפני תל פאחר, ושלושה מחייליו נפצעו. הזחל"ם השני המשיך בציר התנועה לתל פאחר. לאחר שחבשו את הפצועים המשיכו המ"מ וחייליו בתנועה רגלית לעבר היעד. המ"כ הצעיר יוסי קילמן, שנפצע בזרועו, התעקש והמשיך עם המ"מ. בהגיעם לוואדי הקטן שבין שני חלקי המוצב פגש במג"ד, שפקד עליו לחבור למ"פ ורדי תוך שהוא מצרף שני חיילים שהיו עימו. כוח המ"מ שמנה שבעה לוחמים עלה בוואדי למרכז המוצב ושם נתקל בשני חיילים סורים, המ"מ פתח באש והניסם לתעלה הקרובה. הלוחמים הסתערו בנחישות ובחירוף נפש לפתח התעלה. חייל סורי השליך רימון לתעלה, המ"מ הדף את החיילים שהיו אחריו מחוץ לתעלה שלא יפגעו ואז התפוצץ הרימון שפצע את המ"מ. קילמן לקח יוזמה ופרץ ראשון לתעלה ואחריו שני לוחמים נוספים. רב"ט קילמן נהרג בקרב זה בתעלה. רב"ט יואל זבדי שהבין שמפקדו פצוע זחל לעברו כדי לחלצו מפתח התעלה ולגרור אותו למחסה. בעת החילוץ צרור שנורה מתוך התעלה ופצע קשה את יואל שנפטר מפצעיו בסיום הקרב. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 4

יוצב בכיפת היעד הצפוני במקום נפילת המג"ד 

גדוד 12 בפיקוד סא"ל משה קליין

סא"ל משה (מוסא) קליין הוביל בהתאם לתוכנית את לוחמיו ואת פלוגת הטנקים לכיבוש מוצב תל פאחר מעורפו. בהגיע הכוח לעין א- דייסה, בשל אי יכולת הטנקים לנוע במעלה אל ציר הנפט כתוכנן, והחשש לקיום נפגעים רבים שהצטברו בציר התנועה, החליט המג"ד לשנות את התוכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו. כוח הגדוד והטנקים בראשו נעו צפונה בדרך ההטיה העוברת מתחת לחזית המוצב ובשטח נחות. על פי הוראת המג"ד, כוחות פלוגה א', הראשונים שהגיעו אל מתחת למוצב, הסתערו חזיתית אל היעדים הדרומי והצפוני. דקות ספורות לאחר תחילת ההסתערות נפגע זחל"ם המג"ד ומערכת הקשר שותקה. המג"ד צירף אליו את קצין הסיוע הארטילרי בעוד שהיתר נשארו באזור הזחל"ם וחלקם פינו פצועים. המג"ד שהניח כי הכוחות הראשונים כבר לוחמים ביעד הדרומי וביעד הצפוני, עלה רגלית לחלק הצפוני, בדרך פגש את כוח דני והורה לו להצטרף לכוח ורדי. המג"ד אשר נודע כבר באומץ ליבו המיוחד, ואת המשימה צריך לבצע בכל מחיר, עלה ליעד הצפוני כדי לברר את תמונת הקרב ולתאם בין הכוחות הלוחמים על היעדים. כאן פגש במ"כ מכוח אלכס ונכנס ביחד עמו לאחת התעלות, שם ניהלו קרב קצר מול הסורים. בעלותם חזרה מהתעלה נפגע המג"ד מאש סורית ונהרג. יהיה זכרו של משה קליין לברכה

שלט מס' 5

יוצב ביעד הצפוני בחלקו הצפון מערבי סמוך לעמדת תותח הנ"ט

כוח השריון – בפיקוד רס"ן זאב נמיר

פלוגת טנקים מגדוד 377, שמנתה תשעה טנקים ושלושה זחל"מים, הצטרפה ככוח מסייע לגדוד 12 לכיבוש תל פאחר. שתי מחלקות טנקים נעו בראש הכוח הגדודי. בהגיע הטנקים הראשונים אל מתחת לכפר עין א-דייסה, כקילומטר מדרום לתל פאחר, עלו חלקם לעמדות וירו מספר פגזים לעבר המוצב. טנקים אחרים לא הצליחו לעלות. תוך כדי ניסיונות העלייה החלו כוחות הגדוד שהמתינו מאחור וביניהם זחל"ם מ"פ השריון להיפגע מפגזי טנקים סורים מחירבת אל-סודה. בזחל"ם נהרגו סמל אפרים אפשטיין, טוראי יצחק רביבו וטוראי אברהם אמר מהשריון, וכן טר"ש משה דרימר מגדוד 12. על פי פקודת המג"ד החלו הטנקים לנוע על דרך ההטיה צפונה לתל פאחר, כאשר חפ"ק המג"ד ביניהם. לפני פניית הדרך במעלה התל הצפוני נפגע זחל"ם המרגמה ומפעילה טוראי רחמים משיח נהרג. כשהם חשופים לירי טנקים סורים מכיוון חרבת אל-סודה, נפגעו כמה טנקים של כוחותינו. הנהג בטנק מ"מ 2, רב"ט מישאל לוי, נהרג. הטנק המוביל של מחלקה 3 בפיקודו של המ"מ עזרא ברוש הגיע קרוב מאוד לגדרות היעד הצפוני ובשעה 15:07 נפגע אף הוא. פגז נוסף שנורה מתל פאחר פגע בשנית בטנק ופצע קשה את אנשי הצוות. למרות שהמ"מ ברוש נפגע קשה, הוא צידד את התותח כדי לאפשר לאנשי הצוות להיחלץ מהטנק. הטען-קשר רב"ט יוסף מולכו נפגע ונהרג מאש שנורתה מהמוצב. על אף פציעת המ"מ, הוא אירגן את חילוץ הנפגעים, השכיב את הלוחמים מתחת לטנק עד לבוא העזרה הרפואית מהתאג"ד. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 6

יוצב ביעד הדרומי עם הפנים מערבה במקום הגעת הזחל"ם 

כוח המחלקה המיוחדת – בפיקוד סג"מ עזרא סלע

בין הלוחמים שהיו בזחל"ם מ"פ השריון, שנפגע בציר התנועה וכתוצאה מכך נהרגו שלושה מחיילי השריון, היה גם טר"ש משה דרימר מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12, שהמשיך לירות במקלע גם לאחר שנכווה באש. חברו במחלקה חש ללא היסוס להצילו ונפגע גם הוא. דרימר המשיך לירות עד שנהרג. המ"מ עזרא סלע, שפיקד על זחל"ם נוסף של המחלקה, הגיע מתחת למוצב הסורי ואז נפגע ונהרג הנהג טוראי אמנון שוקרון. המ"מ שדחק כל הזמן להגיע במהירות למוצב כדי לסייע בלחימה, פגש בקמב"צ הגדודי כשהוא פצוע בידו. (לפני כן פקד הקמב"ץ על פלוגה ב' לתקוף את בורג' בביל על פי פקודת המג"ד). על אף פציעתו הצטרף הקמב"ץ כנהג בזחל"ם של עזרא. כוח המיוחדת שמנה כ-10 לוחמים ביצע איגוף עמוק והגיע עד לפאתי מוצבי הבניאס, פנה לדרך הנפט ודהר דרומה לתל פאחר. תוך שהוא יורה ליעד הצפוני וגופו חשוף, נפגע ונהרג רב"ט ברוך (אברהם) צוקרמן. הכוח נכנס ראשון ליעד הדרומי דרך השער, נע סמוך לסככות עד שהתחבר עם כוח ורדי. לוחמי המחלקה המיוחדת קפצו לתעלות והצטרפו ללחימה לצד הכוח שהיה במקום. תול"ר סורי ירה ופגע בזחל"מ המיוחדת שעליו נותר הלוחם טר"ש ברוך יוסף, שנהרג כיוון שעוד לא הספיק לקפוץ לתעלה. בעמדה זו הצטברו נפגעים רבים שטופלו על ידי לוחמים אחרים, תוך כדי המשך לחימה. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 7

יוצב בתעלה הקדמית בחלקו המערבי שביעד הצפוני

פלוגה ג' – בפיקוד סרן מיכאל תשבי

במהלך התנועה אל היעד נפגעו זחל"מים מפלוגה ג'. בזחל"ם של מפקד הפלוגה סרן מיכה תשבי הצטרף סגן מפקד הגדוד רס"ן זוהר נוי. כוח הפלוגה שנעה על גבי זחל"מים הגיע לאיזור גיא ההריגה שלמרגלות המוצב. לאחר שהתברר שהמג"ד עלה ליעד הצפוני, ארגנו נוי ותשבי כוח לחימה מקרב החיילים שהתרכזו במקום, רובם מפלוגה ג', וכן לוחם מפלוגת ההנדסה של החטיבה. הסמג"ד, המ"פ והלוחמים החלו בהסתערות לעבר היעד הצפוני במטרה לחצות את הגדרות ולחבור לכוח שעל התל. המ"פ תשבי לקח יוזמה ולאחר שהשאיר מספר לוחמים לרתק, הסתער בראש לוחמיו באומץ רב אל עבר הגדרות הראשונות, כשהם חשופים לאש חזקה מהמוצב הסורי. המ"פ הגיע לגדרות ובזמן שמטען הצינור הוכן ע"י לוחם ההנדסה כדי לפוצץ את הגדרות, נפגע מאש הסורים ונהרג. אחרים נפצעו. זמן קצר לאחר מכן ניסה הסמג"ד לארגן כוח נוסף להסתערות, אך נפצע קשה בצווארו. יהיה זכרו של מיכה תשבי לברכה

שלט מס' 8

יוצב ביעד הדרומי עם הפנים דרומה, אזור הלחימה של הכוח 

כוח בפיקוד סמ"פ א' סגן שמואל (שמיל) גולן וסמ"פ ג' סגן מרדכי שוורץ (שוורצי/שחר)

שדרת הפיקוד נפגעה – המג"ד ושני מ"פים נהרגו, הסמג"ד נפצע קשה והכוח שמתחת למוצב היה נתון לאש חזקה. סגני מפקדי הפלוגות, שמואל גולן  ומרדכי שוורץ, חדורי דבקות במטרה ומילוי המשימה, נטלו יוזמה כאשר בשלב ראשון פינו את הפצועים אל מחסות, בעיקר אבנים וסלעים שהיו במקום. תוך כדי כך נפגע ונהרג טר"ש יוסי גבריאל. טוראי מיכאל סייג נפצע קשה בעינו ונפטר בעקבות כך שנה וחצי לאחר מכן. בשלב שני איתרו הסמ"פים שלושה זחל"מים במצב נסיעה והעלו עליהם לוחמים כשירים מכל היחידות שהצטברו בגיא ההריגה. הכוח התחיל לנוע באיגוף המוצב ובצמוד לגדרות תוך לחימה מטווח קצר עם הסורים שבמוצב. מאש שנורתה על הכוח נהרג רב"ט אלימלך הרטמן. תוך כד תנועה חבר לכוח הסמ"פים כוח משנה מפלוגה ב' בפיקוד מ"מ, שהשתתף קודם לכן בכיבוש מוצב בורג' בביל. הלוחמים נכנסו ללחימה ביעד הדרומי בסביבות השעה 17:00 תוך טיהור התעלות שמדרום לסככות. בלחימה זו נפגע שמיל גולן מכדור בכתפו אך המשיך בלחימה. טר"ש אפרים יצחקיאן סייע בחילוץ פצועים תחת אש ותוך כדי כך נפגע ונהרג. הלוחמים נלחמו באומץ תוך כדי סיוע הדדי אחד לשני. לוחמים רבים נפצעו. בגמר טיהור התעלות המשיכו הלוחמים לרתק באש את עמדות הסורים ביעד הצפוני. פצצת בזוקה שנורתה על ידי לוחם בכוח שיתקה עמדת צלף סורי. ירי כוחותינו לעבר היעד הצפוני נמשך עד להכרעתו וסיום כיבוש המוצב כולו. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 9

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הכוח 

פלוגה ב' – בפיקוד סגן שלמה סגל וסגנו סגן אברהם סולוביץ'

המ"פ שלמה סגל ניווט את תנועת הכוחות עד לחזית מוצב תל פאחר כשהוא נמצא חשוף על הטנק הראשון. סגל נפגע באיזור גיא ההריגה ומת מפצעיו בעת הפינוי. סגנו סולוביץ' נטל את הפיקוד והוביל את פלוגה ב' על גבי ארבעה זחל"מים וכבש את מוצב בורג' בביל, הנמצא כקילומטר מערבית לתל פאחר. כשחזר לכיוון תל פאחר אירגן מחדש את הכוח על גבי שני זחל"מים והחל באיגוף המוצב הסורי. תוך כדי תנועה נפגע הזחל"ם השני בכוח ונעצר. הזחל"ם בפיקוד סולוביץ' ובו 10 לוחמים הגיע לשער הצפוני בסביבות השעה 17:30 וחבר אל מ"פ הסיירת, שהגיע לשם זמן קצר קודם לכן. בהתאם להנחייתו  של מ"פ הסיירת, נכנס סולוביץ' עם לוחמיו לתעלה הצפונית והחל בלחימה תוך השארת רתק של שני לוחמים לחיפוי. הלוחמים התקדמו תוך ירי וטיהרו את עמדות הסורים, שהיו לאורך התעלה הצפונית, עד להגעתם למקום שלפניכם. הקרב היה קשה, אבל נמשך זמן קצר יחסית כאשר מרבית הלוחמים נפגעו מאש שנורתה לעברם מעמדה סורית מוסתרת שלא טוהרה קודם לכן. במקום זה נהרגו סגן אברהם סולוביץ', רב"ט יגאל כהנא, רב"ט שלמה דוד-זאדה, רב"ט יוסף לייבו ורב"ט ששון קרקוקלי.  טוראי ראשון משה נחמיאס שהיה ברתק ודילג לתעלה עם חברו נפגע אף הוא ונהרג. שני לוחמים אחרים שלא נפגעו הצטרפו בהמשך לכוח הסמח"ט, בטיהור האחרון של היעד. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 10

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הסיירת

כוח סיירת גולני – בפיקוד סרן ראובן אליעז (רובקה)

בהוראת המח"ט אל"מ יונה אפרת, הגיע לתל פאחר דרך ציר הנפט מדרום כוח הסיירת ובו כ-20 לוחמים בפיקודו של סרן רובקה אליעז. לאחר תיאום עם כוח פלוגה א' שלחם בדרומי, התמקמה הסיירת מול השער הצפוני. עם הגעתו של הסמח"ט נכנסו לוחמי הסיירת לקרב, נעו לאורך התעלה הצפונית, כאשר רובקה הציב צוות לוחמים כדי לרתק את הסורים ולחפות על חייליו שהתקדמו בתעלות אל עומק המוצב הצפוני. לוחמי הסיירת המשיכו בטיהור, כאשר באחת מתעלות הלחימה נקלע מפקד הסיירת לקרב פנים אל פנים מול קצין סורי, לאחר שכלי הנשק האישיים של שניהם חדלו מלפעול. חיילי הסיירת זינקו בנחישות לעזרתו והרגו את הסורי. בלחימה בתעלה כאשר חיפה על חבריו נהרג טר"ש יעל ירון. תוך כדי התקדמות בלחימה בתעלה נפגע ונהרג סמל אברהם רימון. לוחמים נוספים מהסיירת המשיכו בלחימה בתעלות עם כוח הסמח"ט, עד שהגיעו לכיפת החלק הצפוני של המוצב ובכך הקרב הוכרע. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 11

יוצב בכניסה ליעד הצפוני בחלקו המזרחי 

כוח בפיקוד רס"ן צבי פז (גולדה)

"גולדה", סגן מפקד בסיס האימונים של חטיבת גולני, שמע בקשר על הקשיים בקרב, החליט לקחת יוזמה אישית והגיע עצמאית כדי לסייע בארגון הלחימה על היעד. במהלך תנועתו על ציר הנפט מכיוון דרום, אסף ברכבו מספר לוחמים מסיירת גולני שהזחל"ם שלהם נתקע. כשהגיע לשער הצפוני, התקדם רגלית לכיוון המוצב במטרה ללמוד את תמונת הקרב, אולם כדור של צלף סורי פגע בראשו והוא נהרג. המ"כ רב"ט ששון קרקוקלי שהגיע עמו, הצטרף בהמשך ללוחמי פלוגה ב' בפיקודו של סולוביץ' ונהרג בלחימה באותה תעלה שנהרג סולוביץ'. החובש שהגיע עם "גולדה" טיפל בפצועי גדוד 12 בחלק הדרומי ופינה אותם לטיפול רפואי לעורף. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

שלט מס' 12

יוצב ביעד הצפוני בחלקו המערבי מקום לחימת הכוח 

כוח הסמח"ט – בפיקוד סא"ל משה גת

הסמח"ט סא"ל משה גת נשלח ע"י המח"ט אל"מ יונה אפרת לתאם בין הכוחות הפועלים בתל פאחר ולקחת פיקוד במידת הצורך. הכוח נע על דרך הנפט והגיע למוצב מדרום בשעה 18:00. עם הגעתו הורה הסמח"ט למ"פ הסיירת להיכנס מיד ללחימה בתעלות. בעקבות הסיירת, ולאחר שמ"פ הסיירת נפגע קל בכתפו ופונה, המשיך הסמח"ט עם מספר לוחמים מהסיירת ויחד עם רס"ן חיים יפרח ששימש עוזרו לטהר את הקטע האחרון של התעלה, עד שהגיעו לכיפת המוצב הצפוני שם נפגשו עם הפצועים מכוח אלכס ומצאו את המג"ד קליין שנהרג כשעתיים לפני כן. בשלב זה החלו הסורים לצאת מהבונקרים בידיים מורמות. בשעה 18:22 הכריז הסמח"ט ברשת הקשר: "תל פאחר בידינו". לאחר מכן ניהל את פינוי הפצועים וההרוגים שעל היעדים הצפוני והדרומי.

שלט מס' 13

יוצב בחלקו המערבי שביעד הצפוני (מיקום מדויק יקבע בתכנית המפורטת) 

כוח הרפואה – בפיקוד סגן ד"ר ישראל (ג'קי) הורנר:

כוח של תשעה חובשים בפיקודו של ד"ר ג'קי הורנר העניקו בשטח, תחת אש, טיפול רפואי ראשוני וקריטי לפצועים רבים ולאחר מכן פינו אותם לבתי חולים. ד"ר הורנר קידם את התאג"ד (תחנת איסוף גדודית) קרוב מאוד לזירת הלחימה, דבר שלא היה מקובל בצה"ל, אך בכך הציל הרבה מאוד פצועים קשה שנפגעו בחזית המוצב. החובשים סיכנו את חייהם בחילוץ הנפגעים אל התאג"ד. בזכות קרבתו לאירועי הלחימה הציל הטיפול הראשוני המהיר שהעניקו החובשים האמיצים וד"ר הורנר בראשם, את חייהם של פצועים רבים. עד גמר הקרב פונו לתאג"ד חלק מההרוגים ולמעלה מ-40 פצועים טופלו. בגמר הקרב עלה הצוות הרפואי לתל שם טיפל בכ-80 פצועים נוספים שפונו מתעלות הלחימה.

שלט מס' 14

יוצב בחלקו המערבי שביעד הצפוני (מיקום מדויק יקבע בתכנית המפורטת) 

הסיוע הארטילרי – בפיקוד סא"ל אלי עשת

חטיבת גולני הפעילה את כוחות הארטילריה שהיו פרוסים בשדות קיבוץ דפנה ובאיזור גבעת האם. סיוע האש בוצע ע"י גדוד 334 – מרגמות 120 מ"מ, בפיקודו של סא"ל אלי עשת, שתוגבר ע"י גדוד מרגמות 335  וגדוד תותחי שדה 25 ליטראות. לאורך ציר התנועה הופעלה אש הארטילריה לפי התכנון המקורי. טיווח המרגמות והתותחים החל מספר שעות לפני הקרב. הירי המסיבי והמדויק לעבר תל פאחר התבצע לפני כניסת הכוחות ללחימה, כאשר שתי סוללות של גדוד 334 פגעו ביעד הדרומי ובמקביל תותחי ה 25 ליטראות  פגעו בחלקים אחרים של המוצב וסביבתו. הירי הארטילרי, ששונה בעקבות השינוי בתוכנית, ריתק את הסורים וגרם להם להסתתר בבונקרים. אש הארטילריה הופסקה רק כאשר ראשוני הכוחות המסתערים אל המוצב הגיעו לגדרות והחלו לעלות ליעד הדרומי וליעד הצפוני.

מודעות פרסומת

39 מחשבות על “התוכנית להתחדשות תל פאחר (ב')

  1. "בהגיעו אל מתחת למוצב הסורי בשעה 15:10 נשארו למ"פ א' 25 לוחמים בלבד, השאר נפגעו ונתקעו בציר התנועה. " – – – באותה שעה ולאותו מקום הגיעו מפלוגה א' פחות מ-25 לוחמים ושם הצטרפו אליהם שלושה (אלכס קרינסקי ועמו עוד שני לוחמים) שאינם מפלוגה א'.
    [תגובה מהתאריך 10 ביולי 2018 בשעה 18:24 "כשהגיע לשם היו עמו פחות, שם הצטרפו שלושה (שאינם מפלוגה א')."]

    "11 לוחמים בפיקודו של סרן אלכס קרינסקי, שהצטרף לגדוד, הסתערו תחת אש במעלה התלול אל עבר היעד הצפוני." – – – כוח קרינסקי מנה (ביחד עם המפקד קרינסקי) 12 לוחמים, אך רק עשרה (כולל קרינסקי) הסתערו. שני הנותרים עלו בשלב מאוחר יותר עם כוח דני.
    [תגובה מתאריך הנ"ל: "11 לוחמים מפלוגה א' בפיקודו של סרן אלכס קרינסקי שהצטרף לגדוד, הסתערו תחת אש במעלה התלול אל עבר היעד הצפוני." – – – סך הלוחמים שהסתערו במסלול קרינסקי: עשרה (מהם שלושה שאינם מפלוגה א')."]

    "סרן אלכס נהרג כשהוא כבר בלב היעד. רב"ט יעקב אביטן ורב"ט משה פינקס נהרגו בקרב תוך לחימה עיקשת בתוך התעלות שבעומק המוצב." – – – לענ"ד, "לב היעד" ו"עומק המוצב" הם מושגים לא ברורים. ממעט הנתונים (הלא ברורים) שיש, לפחות שניים מהשלושה נפלו בתעלות בצד המוצב. כמו"כ, לא ברור שקרינסקי נהרג לפני אביטן ופינקס. לפיכך הייתי ממליץ לכלול את שלושת הנופלים באותו משפט (משהו כמו: "נהרגו בקרב תוך לחימה עיקשת בתעלות המוצב").

    "וטיפל בו ככל יכולתו" – – – כדאי לשאול את איזי האם הניסוח הזה נכון, או שיותר מדוייק לכתוב שנוכח לראות שהוא מת (לפי סיפורו: "ותוך כדי זה שאני בודק את המג"ד ומסתכל עליו", "מחפש את הפגיעות ולא מוצא, אבל רואה שהוא מת.")

    "והחשש לקיום נפגעים רבים שהצטברו בציר התנועה," – – – האם גם השערות ראוי שיקבעו בשילוט?
    אגב, המשפט עצמו משובש. מה זה "לקיום נפגעים"?
    רק כעת שמתי לב שכבר בנוסח הכחול שבפוסט הקודם נכתב: "והנפגעים הרבים שהצטברו" – אך כמדומני שכלל לא ברור שבעת שנתקבלה ההחלטה כבר היו נפגעים רבים, ושהיה ידוע למג"ד על כך.

    "כוחות פלוגה א', הראשונים שהגיעו אל מתחת למוצב," – – – משמעות המשפט: הראשונים מפלוגה א' שהגיעו לשם. אך הם לא הראשונים מהכוחות שהגיעו לשם, כי קדמו להם הטנקים (ומ"פ ב' שהצטרף אליהם), זחל"ם המרגמה של השריון וזחל"ם המג"ד.

    "המג"ד שהניח כי הכוחות הראשונים כבר לוחמים ביעד הדרומי וביעד הצפוני," – – – מה משמעות המילה "שהניח"? הרי כך היה, שלחמו שם. אולי כוונת הכותב לומר (אך אין זה ברור כלל) שהמג"ד הניח שבשני היעדים יש כוחות גדולים יותר מאשר היו בפועל, או שהניח שלא נפגעו כ"כ.

    "עלה רגלית לחלק הצפוני, בדרך פגש את כוח דני והורה לו להצטרף לכוח ורדי." – – – משתמע שהפגישה הייתה "בדרך" העלייה של המג"ד. זה לא מדוייק, שכן לא ידוע שכבר בשלב ההוא הייתה תוכנית המג"ד לעלות (אולי הגיע למקום כדי לברר מה קורה מפי השניים, זבדי ורימר מכוח קרינסקי שנותרו למטה. אולי כדי לחפש מקום שישקיף על התוואי שבו נע הכוח).
    [תגובה מתאריך הנ"ל: "משתמע שההנחייה הייתה לעלות לדרומי. לא כך היה. ההנחיה הייתה ללכת בעקבות קולות הירי"].

    "טנקים אחרים לא הצליחו לעלות. תוך כדי ניסיונות העלייה החלו כוחות הגדוד שהמתינו מאחור וביניהם זחל"ם מ"פ השריון להיפגע מפגזי טנקים סורים מחירבת אל-סודה." – – – יש עדות על יותר מטנק אחד שניסה ולא הצליח? (לי ידוע על טנק וזחל"ם). ומה המקור לכך שהפגיעה הייתה "תוך כדי ניסיונות העלייה?", ולא אחרי?

    אגב, מכבר הערתי שחסרה בתיעוד (גם בספר) פרשת נסיעת הזחל"ם (שבו גם הקמב"צ וגם סמ"פ ב') לטיהור עמדת אוייב פעילה שהייתה אי-שם מצפון לגיא ההריגה (פעולה הסותמת 'חור' לא קטן בלוח הזמנים של הכוח עד לתחילת האיגוף).

    "מעמדה סורית מוסתרת שלא טוהרה קודם לכן." – – – מהמילים "שלא טוהרה קודם לכן" משתמע שהיה איזשהו כוח שעבר את האזור הזה קודם לכן אך לא טיהר את אותה עמדה (שאגב, מדובר ב'שפנייה' לא הייתה "מוסתרת" יותר משאר ה'שפניות' בתל). אך לא כך היו פני הדברים.

    • שמואל,
      פרט לפיסקה:
      ""המג"ד שהניח כי הכוחות הראשונים כבר לוחמים ביעד הדרומי וביעד הצפוני," – – – מה משמעות המילה "שהניח"? הרי כך היה, שלחמו שם. אולי כוונת הכותב לומר (אך אין זה ברור כלל) שהמג"ד הניח שבשני היעדים יש כוחות גדולים יותר מאשר היו בפועל, או שהניח שלא נפגעו כ"כ.

      כל מה שכתבת נכון וביחוד אין לכתוב כאן הנחות שאין לנו כל הוכחה לגביהן.

      ואשר לפיסקה הנ"ל, אנחנו יודעים שהמג"ד ידע שכוחותינו עלו לשני צידי היעד מראיה וכך גם פקד על ורדי ואלכס קודם לכן. ולכן הוא לא הניח אלא ידע.
      ורדי שכתב כך הרי יכול להבהיר בעצמו את כונתו.
      מכל מקום ורדי כתב בשורה הבאה: "עלה רגלית לחלק הצפוני, בדרך פגש את כוח דני והורה לו להצטרף לכוח ורדי. "
      וסדר הדברים אכן הפוך. קודם פגש אותי ורק כעבור חצי שעה עלה עם הקש"א למוצב הצפוני. ולכן הערכתך הבאה היא נכונה.

      • "אנחנו יודעים שהמג"ד ידע שכוחותינו עלו לשני צידי היעד מראיה" – – – תזכיר לי בבקשה איך יודעים זאת? עדות הראייה הזכורה לי כרגע היא זו שנרשמה בינואר 68' מפיו של משה הראל, שדיבר רק על ראיית הכוח של אלכס שעלה לתל הצפוני.

        "וכך גם פקד על ורדי ואלכס קודם לכן." – – – אכן, מאחר ואנו יודעים שהמג"ד מסר פקודה שכוח של ורדי יעלה חזיתית, ומאחר והפלוגה הזו הייתה מיועדת לתל הדרומי, אפשר לומר שידע שהכוח עלה לשם. זאת ועוד: משה הראל סיפר (בתחקיר הנ"ל) שפקודת המג"ד (שנמסרה לקמב"צ ולאלכס) הייתה לכבוש את הצפוני והדרומי. יתירה מזו, המג"ד הרי פגש למרגלות התל את זבדי ורימר (זאת אנו יודעים מעדותך), ומפיהם יכל לשמוע שהכוח נחלק לשניים וכו'.

        לשלמות העניין אצטט מהדברים שאמר ורדי ב-19 ביוני 67': "אלכס ז"ל אמר לי להוריד את החבר'ה מהזחל"מים ולעלות על תל פאחר, *וגם המג"ד שידר באלחוט*, אחרי שהייתי פה ליד הגדר הוא אמר לי לנוע ולתקוף מדרום. המשכתי להתקדם ואלכס נע כל אותו זמן במקביל לי".

        וכן אצטט מהדברים שרשמת מפיו של הראל באפריל 2013, במענה לשאלתך "איך אתם יודעים שוורדי בדרומי?": "איך אנחנו יודעים את זה? אני מנסה להיזכר אם ורדי דיווח כשעוד היינו בזחל"ם שלי, ואם מוסא אמר לו משהו, לא זוכר. אומר כך: מוסא ידע שוורדי על התל או נלחם בתל. איך אני יודע את זה? מוסא רואה את אלכס הולך מדרום לצפון על התעלה עם עוד שלושה חיילים. ואנחנו למטה בגיא. מוסא אמר לי בוא נעלה, שלא יירו אחד על השני".

  2. אני אלכס פורדי לא זהור לי באיזה זחלם הייתי אבל כשה ירדנו מזחלם היו הרבה פצועים בשטח ניסיתי לעזור לדני החובש (הייתי בקורס חובשים אבל לפני הסוף נכשלתי) ואז היגיע אחד מצבת הטנק של עזרא בראש לבקש עזרא. אני הלכתי אתו אבל בזמן שרציתי ליקרו לחילוץ קיבלתי כדור כנירה מצלף בראש שחדר את הקסדה ונשרתי אתם כדי לעזור ולעודד את הפצועים עד שהיגיע חילוץ .

  3. שלט מס' 4 :

    " החליט המג"ד לשנות את התוכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו ".
    ואולי בשלב זה המג"ד רצה לעקוף את המוצב מצפונו אל ציר הנפט ?
    אף אחד לא יודע מה התכוון המג"ד לעשות.
    מציע : החליט המג"ד לשנות את התוכנית .

    "בעלותם חזרה מהתעלה נפגע המג"ד "
    מציע : לאחר עלותם חזרה מהתעלה.

  4. שלט מספר 2 :
    בסיומו נכתב :
    " במהלך הקרב הגיעו לראש המוצב הצפוני גם המג"ד וקצין הסיוע הארטילרי כדי לתאם בין הכוחות שלחמו כבר על היעד, וחברו למ"כ שלחם במקום. עם יציאת המג"ד לאחר לחימתם בתעלות, הוא נפגע מכדור צלף. המ"כ פינה אותו לאחור וטיפל בו ככל יכולתו, אך המג"ד נפטר. יהיה זכרם של הנופלים לברכה."
    כל הקטע הזה נראה לי מיותר ואפשר להשמיטו.
    ההתייחסות למג"ד ולקצין הסיוע קיימת בשלטים שלהם.
    צריך להשתדל לקצר , כמובן מבלי לפגום בתוכן.

    • אני מודה שלא הבחנתי בשורה "עם יציאת המג"ד לאחר לחימתם בתעלות, הוא נפגע מכדור צלף." קודם אבל המג"ד לא נורה ע"י צלף אלא ע"י חייל סורי שירה בו בגבו מתוך התעלה לאחר שהמג"ד חלף על פני העמדה של הסורי כשהלך בעצמו מחוץ לתעלה.

      • "אלא ע"י חייל סורי שירה בו בגבו מתוך התעלה לאחר שהמג"ד חלף על פני העמדה של הסורי" – – – על סמך מה אתה כותב את זה?

        לא כ"כ ברור מאיפה נורה המג"ד והעדות הקדומה ביותר בנידון היא זו ששירטט ורשם זמיר כהן מפי איזי חמאווי (גרנות), וגם אז נכתב שזה "משוער":

        "ירי אויב שפגע במג"ד (משוער)"

        • אני כותב את זה על סמך מה שאמרתי בבי"ח רמב"ם לסופר אהרון מגד.
          היה זה שבוע או שבועים אחרי הקרב וכלל לא ידעתי על נסיבות מותו של המג"ד ממקורות אחרים.
          כבר דנו על כך בעבר ולכן זה לא אמור להיות חדש עבורך.
          ככל שזכור לי, גם חמווי לא טען שהמג"ד נהרג מצליפה.
          גם מוקי פלג מהסיירת העיד כי מצאו את גופת המג"ד שנפגע מאחור.

          • נכון, כבר דנו בכך. לכן אתייחס הפעם בקיצור נמרץ:

            מגד כתב (לפי ששמע ממך, ואנו יודעים שלא תמיד דייק בדברים שכתב): "דני ביזר שראה את החיילים הסורים מתחתיו הספיק עוד לצעוק אליו "המג"ד עצור!"", ומאחר ומהמקום בו שכתב פצוע לא יכלת לראות את המקום שבו נפל המג"ד (לפי עדות חמאווי, ועוד), הרי שדיברת על מסלול העלייה של המג"ד.

            לוחם הסיירת שסיפר על כך, כפי שזכרת, הוא איציק בן-דור: "אני זוכר שאני פיניתי את מוסא קליין. הוא חטף לפי דעתי צרור בגב".

            יש עוד עדויות של אלו שנשאו את גופתו, ולא אכנס כעת לעניין.

            שים לב שלא הערתי על הערתך "לא נורה ע"י צלף", זאת משום שלהערה זו הסכמתי, משום שבדרך כלל "צליפה" מתייחסת לירי מדוייק ממרחק גדול, ולא נראה שזה המקרה (גם אם נאמר שהפגיעה הייתה מגג המבנה שממנו נורו עוד קודם לכן הצרורות לעבר איזי חמאווי והלוחמים שנפגעו בסמוך לו).

  5. אני מביע שוב את דעתי והפעם בכתב שיש לציין את שמות כל הלוחמים על השלטים . דעתי זו הובעה בעל פה יותר מפעם אחת עם חלק מהצוות המצומצם.
    אין כלל ספק שחובה לציין את שמות כל הנופלים .
    אין כלל ספק שיש לציין את שמות הפצועים.
    אין לי כלל ספק שיש לציין את שמות הלוחמים …
    כל הטיעונים שהועלו , על מנת לא להזכיר את שמות הלוחמים , גורמים עוול לאלה שלקחו חלק בקרב ובסיוע לקרב על תל פאחר .
    אם הצוות המצומצם אינו רוצה לציין את פועולו של כל לוחם על מנת להימנע מאימות העובדות, ניתן לציין רק את שמות הלוחמים והשתייכות לכח המסויים.
    אם הצוות המצומצם חושב שחסרים שמות של לוחמים שייתכן ויתבררו מאוחר יותר , הרי שניתן יהיה להוסיפם בעתיד , אם יתבררו שמות כאלה . האם זה נכון לא לציין את שמותיהם של אלה שיודעים שהשתתפו בקרב , כי אולי בעתיד יתבררו שמות נוספים ? אני משוכנע שטיעון זה אינו נכון .
    אשר לטיעון ששילוב עשרות שמות לוחמים יאריך את הטקסטים ולא יאפשר למבקרים לעקוב אחר מהות הלחימה בכל כוח, הרי שניתן לציין בהפרדה את שמות הלוחמים ואת מהות הלחימה .
    אשר לטיעון שאין תקדים לכך באתרי ההנצחה בארץ. …איני חושב שיש להתייחס לטיון זה ….
    ופה אני רוצה לשאול , האם כל הטיעונים שהועלו , על ידי הצוות המצומצם , מצדיקים פגיעה בכל אותם לוחמים ששמותיהם ידועים ?
    כל אחד מהמשתתפים השאיר משהו מעצמו שם בתל , גם אם זה לא מגופו הרי זה חלק מנפשו….
    כל אחד עשה את המוטל עליו , כך שהעשייה הכוללת הביאה בסופו של דבר לכיבוש התל

    ואשר לצוות התאגד , אותו אני מייצג בצוות החשיבה … הצוות כלל את דר' הורנר ושישה חובשים , ולא כפי שמצויין תשעה . שמות חובשי התאגד היו : טפלין שהיה החובש הגדודי , אהרון טרבולסי , דוד אנג'ליקוביץ , דוד אברהם , שכטר אריה – שהיה חובש במילואים ואני עמיאל דוד .

    ואשר לשאר החובשים : כל החובשים עשו עבודה מדהימה שהצילה לא מעט חיים .
    האם נכון יהיה להעלים שמותים מהשלטים ומהעשייה בתל פאחר ?
    האם נכון להעלים שמותיהם של שאר הלוחמים שנשארו בחיים מהשלטים ומהעשייה בתל פאחר ?

    אני מ ש ו כ נ ע שלא .
    עמיאל דוד חובש בתאגד 12

  6. ורדי כתב:

    החלטתי להעמיד דברים על דיוקם ולכן אין לי ברירה אלא להיות פחות צנוע.

    "החוקר והמוציא לאור של הספר "תל התעלות", כתב את סיפורם של עשרות לוחמים ובני המשפחות השכולות והוא עצמו, בהתייחסותו לדיון הפתוח בבלוג, קובע כי ישנן מספר עדויות שלא ניתן לקבלן כאמת מוחלטת. על כן, הוא אישית בעד הגרסה הכחולה המגדירה רק את מפקדי הכוחות, שנועדה לזהות את שם הכוחות והמהלכים בקרב, ללא הכללת שמות כל עשרות הלוחמים כאמור."

    ברור שיש עדויות שאינן מושלמות וגם סותרות בפרטים עדויות אחרות. לכן השקעתי בכך חמש שנים והצלבתי את העדויות כדי להגיע לסיפור רציף וקוהרנטי במידת האפשר. כמובן שנשארו שאלות שלא נוכל לענות עליהן כי הן קשורות במחשבותיו והסיבות להחלטותיו של המג"ד.
    על כך ערכנו בבלוג זה מספר רב של דיונים והקורא יכול להתרשם ממידת הבהירות של הסיפורים בעיקר בדבר החלטות המג"ד על תוואי ההטיה ומה ידע והביא בחשבון באותו זמן.

    כל יתר האירועים בקרב ידועים במידה רבה מאד והפרטים בהם גם פחות חשובים.

    לכן אני מוחה בכל תוקף על הציטוט מפיו של שלמה כאילו התחקיר ובעקבותיו הספר והכתבות בבלוג אינן משקפות את שהתרחש בקרב תל פאחר. שאלתי אתמול את שלמה אם אכן כך הוא חושב ואמר לי "הידע שלנו מדוייק ב-95 אחוז".
    זה אחוז גבוה ביותר בשביל סיפור מלפני 51 שנים ובהשתתפות כל כך הרבה אנשים.
    עם כל הכבוד לדעתו של שלמה, אני הוא זה שליווה אותו לאורך כל הדרך וזה שעזר לו בהבטים הצבאיים וגם בפתירת הרבה בעיות בהבנה וביצרת קשרים עם העדים.
    אני יותר ממכבד את שלמה על נחישותו התמדתו באיסוף החומרים מארכיון צה"ל וביצירת הקשרים עם רבים מהעדים אבל משקלה של דעתו קטן ממשקל דעתי. אפשר להגיע למסקנה של ורדי שהעדיות לא מספיק אמינות או ברורות רק אם אתה עצמך לא ליווית את התהליך שנמשך 5 שנים ולא נכנסת לעומק הדברים ולו גם באופן פסיבי.

    אני קובע בנחרצות:
    1. הידע שלנו על הקרב מהלכיו והמשתתפים בו מצויין !
    2. הסיכוי שנקפח לוחמים אחרים הוא זניח והם יכלו לתקן אפשרות כזו במשך המשאל הזה
    3. מספר הלוחמים שלא ידועים לנו הוא כ-40 מתוך כ-250

    הדרך של אמירת דברים לא נכונים בדבר אמינות הסיפורים שהיגענו אליהם [ומכאן המסקנה לגבי השלטים האדומים] היא לא הדרך להגיע להסכמה!

    דווקא דברים שאין לנו ביסוס כמו מחשבות המג"ד שהובילו להחלטותיו נכללות עכשיו בטקסט המוצע ע"י ורדי.

  7. ורדי כתב:
    "שילוב עשרות שמות לוחמים יאריך את הטקסטים ולא יאפשר למבקרים לעקוב אחר מהות הלחימה בכל כוח. דומני שגם אין תקדים לכך באתרי ההנצחה בארץ."
    הטקסט האדום לא יותר ארוך מהכחול ולעיתים גם קצר ממנו.
    מצויינים בו מלבד שמות החללים מעשיהם של חיילים שעשו מעשה ראוי לציון.
    חיילים אחרים לא מוזכרים כי הטענה לקצר בטקסט מוליכה לכלול בה רק את מה שנכלל ולא יותר.
    הרי הוצעה ההצעה לרשום את כל הלוחמים בחוברת שתחולק באתר.
    הקביעה שאין תקדים להזכרת שמות לוחמים באתרים אחרים היא:
    1. לא נכונה
    2. לא רלוונטית כי נכנסנו למאמץ ההנצחה כי הרגשנו קיפוח ע"י הגורמים הרשמיים (שלא ידעו ולא התענינו בסיפור "האמיתי". עמדות השמע באתר כיום מלאות בדברים לא נכונים וכך גם השילוט שהיה בתל עד לפני שנה)
    3. הנצחה עם איזכור שמי של הפעולות בקרב רק מוסיפה לענין של הקוראים והופכת את התיאור לחי ומרשים
    4. אין צורך במליצות על גבורה והקרבה כי סיפור שמי של מהלכי הקרב מוכיח את הנקודות הללו בצורה משכנעת

  8. ורדי כתב:
    "אנו מתכוונים להפיק חוברת שבה יפורטו כל הכוחות, שמות הלוחמים ופעולותיהם, הכל כפי שידוע לנו כיום. החוברת תחולק בתחנת המידע שאנו שואפים להקים בכניסה לאתר. ככל שנקבל נתונים, שמות וסיפורים נוספים, כפי שמגיעים מדי פעם, נעדכן את החוברת במהדורות הבאות."

    ואני שואל מי הוא זה שיביא מידע חדש שלא ידוע לנו היום?
    הרי עברו עשרות שנים ואיש לא טרח לעשות זאת.

  9. ועוד הבהרה:

    ההצעה של ורדי שמובאת כאן היא פשרה בין הטקסט האדום לכחול.
    הפשרה מתחשבת בזעקת כמה משפחות שכולות על כך ששם יקירם אינו מוזכר בטקסט.
    זו התקדמות מבורכת.
    חסרונה בכך שמקפחת את אלו שראויים לאיזכור מיוחד בתוך הסיפור שעל השלט.

  10. לגבי תכנית ההתחדשות תל פאחר(ב)
    שהעלה אהרון ורדי
    לדעתי זהו הפתרון הנכון ביותר,ואין טעם להתייחס
    אליו כפשרה ,ישר כח.
    לגבי הערות אורי נאמן ,לגבי שלט4
    אורי צודק,לגבי שינוי המוצע.

  11. מדובר במגיב בשם נאמן לא באורי נאמן (גרונר)
    אורי נאמן איננו זהה למגיב בשם נאמן בלבד
    אני הגבתי לשלט 8 בלבד.

  12. לדעתי,כל הנימוקים של ורדי,מניחים את דעתי,אין טעם לסרבל את ההנצחה.וכל המטרה שהמבקרים באתר הקרבות יוכלו לראות ולהבין את מהלכיי הקרב…מצד שני מבין אני את החברים שדוגלים באופציה האדומה האלטרנטיבית..אבל היה צריך לקבל החלטה..וזו שנתקבלה כולנו חייבים לעמוד מאחוריה,ולא להתחיל להתגושש ביניינו…

  13. שלט מס' 1
    השלט יוצב בקצה התעלה העליונה בנקודת התצפית ביעד הדרומי מופנה כלפי מערב
    כוח "ורדי"מפלוגה א' – בפיקוד המ"פ סגן אהרון ורדי
    במהלך התנועה אל היעד נתקעו ונפגעו זחל"מים רבים,חלקם עלו באש. הלוחמים סייעו בחילוץ הלכודים מתוך הכלים שנפגעו. רק 25 לוחמים בלבד הגיעו אל מתחת למוצב הסורי בשעה 15:10 . 12 לוחמים בפיקוד המ"פ התארגנו לכיבוש היעד הדרומי – משימתו המקורית, יתר הלוחמים בפיקודו של סרן אלכס קרינסקי התארגנו לכיבוש פאתי היעד הצפוני. הלוחמים הנחושים החלו להסתער בחזית המוצב, אך סבך הגדרות שהקיף אותו לא איפשר פריצה מהירה. שני לוחמים נשכבו ללא היסוס על הגדר,הכוח עבר על גבם ,נכנס לתעלות, לחם בחיילים הסורים וטיהר את הבונקרים שבמוצב הקדמי, תוך כדי מעשי גבורה וחתירה למגע. בעוז רוחם התקדמו הלוחמים וכבשו גם את עמדות הסוריות שבמרכז היעד. בהסתערות האחרונה לעבר הסככות , נורתה אש מקלעים חזקה מצפון. חוליה בפיקוד מ"מ המשיכה לעבר הסככות ובחילופי האש נהרג סמל דב רוזנבלום. טר"ש דוד שירזי, הראשון שנשכב על הגדרות נהרג תוך כדי הירי במקלע שלו. מרבית הלוחמים נפגעו והתחמושת הידלדלה, אך בנחישות החזיקו ביעד הדרומי במשך שעות עד להשתלטות על המוצב כולו בשעות הערב. יהיה זכרם של הנופלים לברכה.
    שלט מס' 3
    יוצב בתעלה הנכנסת למרכז היעד הצפוני (קצה הוואדי שבין שני היעדים)
    כוח "דני" מפלוגה א'– בפיקוד סג"מ דני ביזר
    במהלך התנועה אל תל פאחר, נפגע הזחל"ם של המ"מ דני ליד עין א-דייסה, כקילומטר לפני התל ושלושה מחייליו נפצעו. הזחל"ם השני המשיך בציר התנועה ליעד. לאחר שחבשו את הפצועים המשיכו המ"מ, המ"כ הצעיר יוסי קילמן, שנפגע בזרועו וחייליו בתנועה רגלית לעבר היעד. . בהגיעם לערוץ שבין שני חלקי המוצב פגש במג"ד, מצרף לכוח שני חיילים שהיו עימו , ופקד עליו לחבור למ"פ ורדי . כוח דני שמנה שבעה לוחמים עלה בוואדי למרכז המוצב ושם נתקל בחיילים סורים, המ"מ פתח באש והניסם לתעלה הקרובה. הלוחמים הסתערו בנחישות ובחירוף נפש לפתח התעלה., המ"מ דני נפצע לאחר שהדף את החיילים שהיו אחריו אל מחוץ לתעלה שלא יפגעו מרימון סורי שהושלך והתפוצץ בתעלה. קילמן לקח יוזמה ופרץ ראשון לתעלה ואחריו שני לוחמים נוספים. רב"ט קילמן נהרג מרימון בקרב זה בתעלה. רב"ט יואל זבדי זחל לעבר דני הפצוע כדי לחלצו מפתח התעלה ולגרור אותו למחסה. בעת החילוץ צרור נורה מתוך התעלה ופצע קשה את יואל שנפטר מפצעיו בסיום הקרב. יהיה זכרם של הנופלים לברכה

    הערות:
    1)אלא רק 2 דוגמאות בלבד שלפי דעתי יותר מצומצמות ואינן מורידות כהוא זה מהעיקר-כדי להמחיש האירועים לכל מבקר(חייל או אזרח),למשפחות השכולות ולכל הלוחמים ולמשפחות שלהם .רצוי לעבור על כל הטקסטים ולצמצם ככל האפשר.
    2)מסכים עם ורדי שיש להעלות בטקסט אך ורק את השמות ומקום/אופן נפילתם של החללים בלבד(ז"ל).
    3)רצוי לציין את שם הכוח-מופיע בתוך הטקסט במספר שלטים-לשמור על אחידות.
    4)בכל מקום בו מופיעה המילה "סורי" ,יש לכתוב "חייל סורי"/"כוח סורי", וכד".
    5)רעיון מצוין שהעריכה תבוצע על ידי הסופר מאיר שלו-כל הכבוד.

    6)בכל מקום בו מופיע המילה "גדוד"-יש לצרף את שמו(ברק)

  14. נתבקשתי על ידי אהרון טרבולסי להגיב בשמו הואיל ואין לו תקשורת אינטרנטית בשלב זה .
    אהרון תומך בדעה שהבעתי , האומרת שיש לציין את שמות כל הלוחמים , גם הנופלים , גם הפצןעים , וגם אלה שנשארו בחיים …עמיאל

  15. כקורא של הבלוג הזוכר לא מעט "התגוששיות" בין הכותבים, כואב לי במיוחד לראות את הנכתב (והמצבצץ בין השורות…) בפוסט הנוכחי ובקודמו. בפרט שלא קשה להבין את הרצון והמניע לכאן ולכאן, וניכר שיש והדברים "נכתבים בדם" הלב.

    אם מותר להכניס גם קצת הומור, אזהיר שלא נגיע מ"קרב תל התעלות" ל"קרב תל השלטים", וד"ל וק"ל.

    ובמעבר חד לענין אחר שבהנצחה, שלא שמתי לב שהכותבים יתייחסו אליו (יתכן ופספסתי ונא לתקן אותי):

    במרכז התל בנוי קיר הנצחה מרשים הכולל את שמות חללי חטיבת גולני במלחמת שה"י. ב-2015 נוספו בו שני שמות, אחד מהם מפלוגת השריון שסייעה לגדוד 12 בכיבוש תל-פאחר. הקיר הזה הולך להשאר כך? (בהעדר שמותיהם של שאר חללי פלוגת השריון הנ"ל שנפלו באותו קרב?)

  16. שלט מספר 3 – מתייחס לכח דני :

    " בהגיעם לוואדי הקטן שבין שני חלקי המוצב פגש במג"ד, שפקד עליו לחבור למ"פ ורדי תוך
    שהוא מצרף שני חיילים שהיו עימו".
    " כוח המ"מ שמנה שבעה לוחמים עלה בוואדי למרכז המוצב
    ושם נתקל בשני חיילים סורים,,,".

    המבקר בתל מבין שכוח וורדי לחם על השלוחה הדרומית ולכן לשם הופנה כוח דני,
    אולם כל תאור הלחימה של כוח דני הוא על השלוחה הצפונית !!

    לכן נראה לכאורה שעדיף לציין שהמג"ד הפנה את כוח דני ללכת " לפי קולות הירי " .

  17. חבל לי אישית שפרויקט הנצחה קדוש הפך לזירת אגרוף
    הרוחות בווטסאפ סוערות.אנשים מאיימים ללכת לבית משפט באם לא תיתקבל דעתם.
    אני קורא לורדי לעשות מעשה ומהר לפני שהתחדשות תל פאחר תעלה על גדותיה וחצי מאנשים יחרימו
    לא לזה התכוון המשורר שיצא לדרך זו
    תתעשטו ומיד !!!

  18. וורדי כבר הציע תוכנית שמאזנת בין האדום והכחול.
    עכשו אנחנו בשלב הבא,
    דהיינו לבחון את הניסוחים,ולהציע שפורים.
    זאת יש לעשות ברשומה העוסקת בתוכנית ההתחדשות – חלק ב'.

  19. שלום לכולם זה זמן שאני עובר וקורא את הצעות ותגובות הלוחמים ואחרים המתייחסים לפרוייקט ההתחדשות. אני מאמין שלכל אחד מאתנו יש אק ורך את השעות בהן לחם בתל ואת הסתכלותו על הארועים מזויתו האישית בלבד. חויית לחימה של שעות על כל הארועים הסוערים שקרו בזמן זה קשה ואף בלתי אפשרי לתמצת בשלט גדול ככל שיהיה. גם אם לדעתנו ישנם אי דיוקים בארועים מסויימים לדעתי עלינו להתגבר על התחושה האישית ולהתרכז במה שניתן יהיה להעביר למבקרים בתל ולדורות הבאים.

    חובה לדעתי להנציח את שמות הנופלים ולהקשים לרחשי ליבן של המשפחות השכולות שהקריבו את היקר להם מכל אלה אשר גם היו חברנו.

    קשר הרעות והקרבה ההדדית שהיתה בקרב בינינו הלוחמים הוא הערך המוסף של הקרב בתל פאחר ובואו נשמור עליו גם היום.

    לאלו שעשו במלאכה מפקדנו אהרון ורדי ואחרים אשר הקדישו מזמנם להבאת הפרוייקט ולביצועו בפועל מגיעה תודה גדולה אך גם יש לסמוך על שיקול דעתם ולאור זאת אני תומך בתוכנית התחדשות תל פאחר (ב) של אהרון ורדי.

    תודה לכולם יוני (זינדני) לב ארי

  20. אחרי שהגבתי כבר בבלוג שפורסם קודם(אדום כחול) הריני מגיב שוב כאן לאור העריכה המחודשת שריכז וורדי:
    1. בעיקרון המלצתי על הנוסח הכחול שאינו מזכיר את שמות כל הלוחמים על השלטים. מאחר שמדובר בשלטי אבן חרוטים שיוצבו בשטח – אם יכתבו בהם 240 שמות או אפילו רק 200 שמות ידועים – אף מבקר בתל, שגילו פחות מ 70 לא יקרא שלטים אלו כלל בגלל גודש שמות מיותר לגמרי! אנחנו חייבים לזכור שמטרת השילוט היא חינוך הדורות הבאים על בסיס מעשי הגבורה של הדור שלנו . אין סיכוי שמישהו יקרא שלט שיש בו רשימת לוחמים – אפילו רק 15 לשלט.
    2. בסוף כל קטע נכתב "יהי זכרם ברוך" לפעמים כולל שם. זה מיותר, אפשר לשים את האותיות ז"ל בצמוד לשם המוזכר בקטע ובכך להבהיר שמדובר בחלל וכן זה מציין את "זכרו לברכה"
    3. כן חייבים להזכיר את כל הלוחמים החיים ואלו שנפלו שקיבלו צלש בקרב זה, הכי מתאים בגוף כל שלט או בסיומת של השלט כסגירת השלט.
    4. צריך לזכור שני דברים חשובים: השילוט מיועד לחינוך הדורות הבאים! ורוב אלו שיקראו אותו כלל לא חיו בזמן המלחמה הזאת . זה חייב להיות תואם את היכולת של הצעירים לקרוא וקלוט את הדברים – ההנצחה חשובה אבל צריך להיזהר בה שלא תזיק לאפקט החינוך.
    5. בכניסה על עמוד השער צריך להיות בר קוד וכתובת האפליקציה של הבר קוד – כל בעל סמרטפון יוכל להיכנס ולהתחבר לסיפור תל פאחר -בשלב הראשון הברקוד יוביל רק למצגת כל הנופלים של הקרב כפי שהם מופיעים באתר יד לבנים- ואין צורך לעשות שום עבודה לשם כך, בהמשך אפשר ורצוי יהיה להפוך את האתר אליו מגיעים כאתר כל הסיפור של תל פאחר ואפילו עם תחנות והתקדמות במסלול כל אחד בסמרטפון שלו.
    6.שלט מס 1: – חייבים להזכיר ששירזי קיבל את עיטור הגבורה על ששכב על הגדר
    7. שלט מס 2: – חייבים לתאר את הקטע בו חימאווי עולה בעקבות המגד על ראש התל הצפוני, אחרי שנלחמו בתעלות, וחימאווי צועק "המגד צולפים" המגד מוסא קליין לא שעה לקריאה, ועלה מתוך התעלה לצפות על הקרב, נפגע מכדור ונפל , חימאוי רץ אליו , הפכו וצעק ה "המגד… המגד"….. לא הייתה תתשובה וכל מי ששמע הבין שהמגד נהרג! היה זה רגע של משבר קשה בהסתערות.
    8. שלט מס 4: – סיפור נפילתו של מוסא קליין מופיע כבר בשלט מס 2 – יש כאן כפילות
    9. שלט מס 7: – תיקון לתאור: בזמן שמטען צינור הוכן ע"י לוחם מחהן מגולני כדי לפוצץ את הגדר, נפגע המפ תישבי בראשו ונהרג, לוחם החהן ולוחמים נוספים בכוח נפגעו, ההסתערות נבלמה.
    10. שלט מס 8: – רצוי מאד להגדיר את השעה
    11. שלט מס 9 – רצוי לכתוב : מפ הסיירת רובקה.
    12. שלט מס 10: -אחד הסמלים זינק לעזור לרובקה וחיסל את הסורי הענק.

    מעבר להערות אלו אני מקבל ומסכים לנוסח האחרון של השילוט כפי שכתב וורדי.

    איתן תגר

    • חושבני שאיתן אומר דברי נכוחה. אמנם איני בעל זכות דיעה במשאל הזה, אך כמי שמלווה אתכם ואת הפורום כמעט מראשיתו, וכמי שיש לו הרבה סימפטיה ואהבה לכל מי שהשתתף בקרב הזה, ורוצה שהאתר יהיה מכובד ויכבד את אלה שחירפו נפשם לכיבושו, סבורני כי העט כאן יחזיק את המרובה. מנגד, ריבוי מלל, יביא לכך שאיש לא יקראו, המבקרים יאבדו עניין, וכל כוונותיכם הטובות- שלכם, הלוחמים ובני המשפחות- תסוכלנה. כדאי להזכיר לכם את השלט הנצחי בתרמופילאי, המזכיר כבר 2500 שנה את גבורתם של הספרטנים: "ההלך, לך ואמור לספרטנים כי כאן שוכבים אנו, המצייתים לחוקיהם."
      בקיצור, תנו לורדי לעשות את מלאכתו, רגע לפני שהכל יקרוס.

  21. בביטוי הדומה לו כבר השתמשו באנדרטה לחללי גדוד 54

    ההלך ברדתך לנגב זכור אותנו.

    את מי שמעניין איך בונים אנדרטה קבלו את הלינק הבא

    מרתק, ומזכיר במשהו את מה שעובר עלינו כאן

    שילוב של הנצחה ומורשת

    file:///C:/Users/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/Downloads/AzaryahuGivati54.pdf

  22. שלום למשפחות השכולות ולוחמי קרב תל פאחר.
    לאחר יותר משנה וחצי מאז התחלנו ביחד בגיבוש התוכניות לחידוש ההנצחה והמורשת בתל פאחר, אושרה הבוקר בוועדה הבין משרדית בראשות משרד הביטחון התוכנית שלנו. האישור המגובה בתקציב כולל הקמת אנדרטה חטיבתית חדשה בכניסה לאתר, הסדרה ותיקון האנדרטה הקיימת ללוחמים שנפלו בקרב תל פאחר, השלטים ועוד. מדובר בביצוע בשני שלבים. אחרי החג השני אפרט את השלבים והתכנית בבלוג נעמוש.
    נודה מאוד כבר עכשיו לחברינו איציק זמיר, נציג עמותת גולני ולמוראד שמואל.
    חג שמח, פסח כשר ובריאות לכולם – ורדי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s