עמק דותן כולו רועש וגועש


יומן אישי של חן יחיאב, שהיה קשר מג"ד מרגמות 120 בחטיבה 45 * תיעוד מקיף של פריצת הגבול לצפון השומרון, הקרבות בעמק דותן ובג'נין, פיצוץ גשרי דמיה, ההפגזה הסורית בזמן התנועה לצפון, העלייה לרמה וכיבוש מסעאדה * "אנו עוברים את המכשול הגדול שלפני תל פאחר, פוגשים חיילי גולני, דולים מהם פרטים על אשר התחולל כאן אתמול. החיילים, ילדים ממש, עייפים, דואבים על חברים שנפלו, אבל פניהם קורנות אושר" * כך זה נראה מזחל"ם חפ"ק

כוחות צה"ל נעים אל עבר עמק דותן [צילום: יד לשריון]

אין כמו יומן מלחמה שנכתב בזמן אמת כדי לתאר את ההתרחשויות בצורה הכי אותנטית.

בעבר התפרסם כאן יומנו של זמיר כהן, חובש מגדוד 12 בקרב תל פאחר, והפעם זהו חן יחיאב, שבמלחמת ששת הימים היה קשר מג"ד מרגמות 120 בחטיבה 45. יחיאב, כיום בן 84 מקרית חיים, התגייס לצה"ל ב-1951 ["הייתי מחזור ד' של הנח"ל"] ועם השנים הפך לאיש מילואים בתותחנים. במלחמת ששת הימים היה הקשר של מג"ד 527 – גדוד מרגמות בינוני 120 מ"מ מחטיבה 45. המג"ד היה סא"ל דן אבידר וסגנו רס"ן גיורא ריפתין.

חטיבה 45 היתה בתקופת ההמתנה בשטח כינוס סמוך לצומת אליקים וציפתה למשימה בגזרה הסורית. אולם עם פרוץ המלחמה ב-5 ביוני 1967 בשעות אחה"צ היתה חטיבה 45 הראשונה שפיקוד צפון שלח לגזרה הירדנית, בעקבות הצטרפות הממלכה למלחמה, שכלל בין היתר ירי תותחים מגבעות ג'נין אל בסיס חיל האוויר ברמת דוד.

חטיבה 45 בפיקודו של סא"ל משה בר כוכבא [בריל] תקפה את איזור ג'נין מכיוון צפון-מערב ובהמשך נקלעה לקרב קשה בעמק דותן, שממנו יצאה בשן ועין. ההמשך היה בכיבוש העיר ג'נין ולאחר מכן כיבוש משטרת הג'יפטליק ופיצוץ גשרי דמיה שניתקו את ירדן מהגדה המערבית. גדוד המרגמות 527, בקרבות צפון השומרון, נע בצמוד לגדוד 74 [חרמ"ש] שהיה מתוגבר בפלוגת טנקים.

בבוקר ה-9 ביוני 1967, בעת שהיתה בשטחי כינוס באיזור צומת יזרעאל, נשלחה חטיבה 45 לגזרה הסורית כדי להצטרף למאמץ ההבקעה. החטיבה הגיעה לאצבע הגליל בשעות הערב תחת הפגזה באיזור אלמגור ולאחר חצות הלילה של יום שבת ה-10 ביוני עלתה לכיוון הרמה מקיבוץ דן, במטרה לכבוש את תל חמרה. כבר בתחילת העלייה נאלצה לסוב על עקבותיה לאחר שהסורים פוצצו את הדרך. החטיבה עלתה דרך גבעת האם, המשיכה לדרך המוצבים הסורית ומשם לבורג' בביל, תל פאחר, עין פית, זעורה, ועם סיום היום כבשה את מרחב הכפר מסעאדה ובסיסי הצבא הסורי, ללא קרב.

יחיאב איננו זוכר הרבה מאותו יומן: "אני כיום אלטער קאקער, בקושי נושם מרוב סיגריות". הוא ידע רק לציין שבמקביל להיותו קשר המג"ד קיבל בתקופת ההמתנה דרגת סמל ראשון, ומיד אחרי סיום מלחמת ששת הימים מונה לרס"ר הגדוד.

יצוין כי סא"ל דן אבידר, בנוסף להיותו מג"ד המרגמות 527, היה מפקד הסיוע של חטיבה 45, ומכאן החשיבות של יחיאב כמי שהיה צמוד להתרחשויות העיקריות.

להלן היומן שכתב חן יחיאב. מקור: בית התותחן.

יומן המערכה במבצע "בני אור", צוות זחל"ם מג"ד מכמ"ת 527 חטיבה 45

הגיוס – יום רביעי 24.5.67

עד השעה 09:00 התייצבו כל אנשי הצוות, כולל צוות קמ"ן וקמב"צ.

החילונו בבדיקת הציוד והאביזרים הדרושים. התברר כי חסר ציוד משרדי לעבודת שדה, עזרי מפה למודיעין. לכן החילונו ביוזמה עצמית למשכו אלינו.

25.5.67

אנו עוברים לשטח הכינוס הגדודי בחורשה שליד יקנעם. בודקים את מכשירי הקשר ללא הפעלה, היות וחוייבנו לדממה אלחוטית. מנקים כלי הנשק, מצטיידים בתחמושת לנשק סיפון (0.3) ונשק קל. כמות תחמושת שסופקה היתה מעטה (25 כדורים לאיש), רימונים לא סופקו כלל. מאמצינו למשוך תוספות לא עזרו.

הצוות מכין עותקים ממערכי האויב. בשלב זה של החזית הירדנית והסורית. משתדלים ללמוד אותם היטב על מנת להיות מעודכנים.

עמדת צה"ל בקו הגבול של צפון השומרון בתקופת הכוננות [צילום: ארכיון צה"ל]

26.5.67

ממשיכים בעדכון מערכי האויב, הכנת מפות וחלוקתן לסוללות ולכל הנדרש. לומדים וחוזרים על נשק קל ומקלעים. המפקדים מרבים לצאת לישיבות וקבוצות פקודות. המג"ד עורך מפגשי מפקדים ורבי סמלים, אורי הקמ"ן ויוסי קצין הקשר מעבירים הרצאות על מבנה, היערכות האויב, סוגי נשק, שריון, ארטילריה וכו' – של צבא סורי וירדני. מנתחים כושרו, יכולתו ועוצמתו, סוגי נשק, מתחמי אויב וכו'.

אנשי הצוות יוזמים ערבי הווי ותרבות גדודיים, הופעות אמנים – לשמירת היציבות ומוראל החיילים. במשך הזמן יוצאים גם לחופשות. פקודה רודפת פקודה. מעלים דו"חות והיערכויות על המפות, ואחר-כך נחוץ לשנות את התכנונים. התוכניות עולות ויורדות כל יום וכל שעה, ועימהן תוכניות חדשות והעבודה מרובה.

יום ראשון 4.6.67

אווירת המתח הולכת וגוברת. עברנו לכוננות של חצי שעה. לעת ערב התכונה והאווירה נעשית כבדה יותר ויותר. מעדכנים מפות, מעלים דו"חות מודיעין. המג"ד יוצא לפגישת מפקדים, כמוהו גם הקמב"צ והקמ"ן וקצין הקשר. חשנו כי משהו עתיד להתבצע בזמן הקרוב. ביוזמה עצמית ביצענו טיפולים בכלי הרכב, תדלקנו, על מנת להיות מוכנים לכל משימה.

לעת ערב הגיעה אלינו ידיעה על הצורך למשוך ממירון 186 פצצות זרחן. כמות כזו של פצצות זרחן טרם נופקה לנו, ועל כן תחושה של התרחשויות. חוטפים תנומה, כי מי יודע מתי תהיה השינה הזאת.

יום שני 5.6.67

עם השכמה והאזנה לטרנזיסטור נודע לנו בשעה 08:00 על הקרבות שפרצו בסיני. אז ידענו כי התחושה של יום האתמול לא היתה תחושת שווא. המג"ד נקרא אל המח"ט לקבוצת פקודות.

מבלי לקבל כל הוראה החל הצוות לעבוד כמכונה משומנת כהלכה. ארזנו הציוד ומיד היינו מוכנים לפקודת התזוזה. מחסניות שטרם הוזנו בכדורים מולאו מיד, ה-0.3 פורק והיה נכון לפעולה. חרדנו רק מהיעדר תחמושת במידה מספקת לנשק הקל, וכן מהיעדר רימוני יד (התקפה והגנה). גם באפסנאות הצלחנו להשיג רק 3 רימוני עשן – אפור.

08:15: נתקבלה הוראה להצטרף למיפקדה עיקרית. הגענו מיד למקום וכאן קרתה תקלה ראשונה בזחל המג"ד. עבדנו מספר שעות לתקנה והבאנו את הזחל למצב פחות או יותר תקין.

עסקנו בציון נתונים על המפות כאשר הולך ומתבהר היעד, וכן משימות החטיבה וחלקו של הסיוע בתוך המאמץ הכללי.

12:00: נתקבלה הוראה להצטרף לשדרה תוך הקפדה על הגנה אנטי-אווירית וכוננות מלאה. מהרגע הזה ואילך מיותר להעיר למישהו מהצוות על הצורך בחשיבת כובע פלדה וחגירת החגור, דברים שבעיתות אימונים היוו בעיה. עתה היו אלה דברים המובנים מאליהם.

כאן נפרדנו מצוות הקמב"ץ, תוך איחולים לבביים להתראות מהר ככל האפשר בריאים ושלמים, וכמנצחים. התחלנו לזוז, ניתנה הוראה לפתוח מכשירי קשר.

13:00: תקלה במכשיר הקשר המיועד להתקשרות עם האגד הארטילרי. הכרחי לתקנו ומיד. איתרנו את התקלה. התברר כי ספק הכוח הוא של 12v במקום 24v. פרקנו אותו,רצתי מיד מרחק ניכר אל מחסן הקשר. לא היה מי שיענה. רגע של מחשבה וסקירה כללית, ונמצא ספק כוח. פורצים את המחסן ולוקחים את הספק, משאירים את המקולקל, מודיעים לטכנאי על כך ומיד ריצה חזרה.

הזחל"ם יצא כבר לדרך. הגיפ אוסף אותי ואת המכשיר ומתחיל מירוץ להשיג את הזחל"ם. נפגשים ליד מדרך עוז, תקלה נוספת בזחל"ם – אינו סוחב. שמואל שפיצר הנהג, בעל ידע כללי במכונאות, מנסה לתקנה. הדבר עוזר, אבל רק לדקות ספורות. מנקים שנית את הכוסית, והזחל"ם נוסע.

14:30: מגיעים לצומת מגידו, השדרה עומדת. ממתינים. הזמן עובר בעצלתיים. מגיעים אלוף הפיקוד, מפקד האוגדה. התייעצות מפקדים, התוויית תוכניות. המג"ד מגיע. מסביר לצוות את המשימה, היעדים, ציר התנועה וכו'. מתברר כי תוכנית ההתקפה חדשה לגמרי, ותוכנית כזו כלל לא היתה בין התוכניות עליהן עבדנו בעבר. מתברר שלמוח היהודי עוד המצאות רבות.

הרגשת התפעמות ממלאת את כולנו לנוכח עוצמת הכוח ונוסכת בנו הביטחון והאמונה במפקדים כי אכן יודעים הם את מלאכתם. הדבר מקל על הרגשת החרדה מן הצפוי לנו, המחשבה על המשפחות, הרעיה, הילדים, מפנה את מקומה למחשבה כיצד יבצע כל אחד את המוטל עליו במשך הזמן.

המשימה ברורה – עלינו לפרוץ את הגבול ליד ישובי התענך, רם-און, ולהבקיע את החזית הירדנית, לכבוש את כפר דאן ואל-ימון במקבל בורקין, צומת קבטיה והגבעות החולשות על ג'נין.

16:20: עזבנו את צומת מגידו, תנועה לעבר הגבול דרך גבעת עוז, פונים בדרך העפר שמאלה מגבעת עוז ונוסעים על דרך הפטרולים. קני תותחי הטנקים מופנים לעבר הגבול הירדני.

16:55: עוברים את קו הגבול ופורצים אותו על יד רם-און ממול לתל-תענך.מרחוק נראה כפר אל-ימון. יחידותינו יורות לעברו, אנו רואים פגיעות. זמזום כדורים מעל ראשינו. אנו נעים במהירות. הקשר עובד, פקודה רודפת פקודה, כולנו דרוכים, משתדלים לבצע את תפקידנו חד וחלק.

זחל"ם מרגמה 120 מ"מ במלחמת ששת הימים [מקור: בית התותחן]

פגזים נופלים בתוך מערך כוחותינו. כנראה שהאויב התאושש ומשיב באש. המג"ד נמצא בקשר מתמיד עם המח"ט ומייעץ לו ופועל על-פי הוראותיו, פקודות פריסה וירי לסייע לכוחותינו הפורצים להשתלטות על אל ימון וכפר דאן.

מקרוב נראה ג'יפ של יחידת הסיור שנפגע בפגיעה ישירה והחל לבעור. מבט לימין ולשמאל, וכוחותינו המתקדמים במערך התפרסות נראים לך בכל יפעתם ועוצמתם.

המג"ד פוקד על הגדוד לפרוס ולטווח לעבר זבובה. במקביל הוא מטווח שתי יחידות נוספות שהועמדו לרשותו ע"י האגד. נראות פגיעות הארטילריה על היעדים.

18:30: חצינו את כביש חיפה-ג'נין ועלינו על הכביש לכפר דאן. חניה קצרה, ציר סתום. הצטופפות נוראה של כלי רכב. נראה שיש דברים שעלינו עוד ללמוד ולהוציא מהם לקחים. החפ"ק נע הלאה, נכנסים לתוך הכפר. עלייה קשה. ההרגשה היא כי טעינו בדרך. התייעצות קטנה, דריכות מירבית. הנשק הקל מוכן לפעולה. כל מבנה חשוד, כל חרך צר פתוח – עולה על הכוונת.

טנק שלפנינו רואה בבניין שממול תנועה חשודה וה-0.5 פועל בקצב עז ובנעימה רצחנית. הסיירת יוצאת לבדוק סיבובים מסוכנים. מתחילים לעבור בדרך זרועה סלעים ובורות. שוב ההרגשה כי אין זו הדרך הנכונה. ההתקדמות איטית, ופתאום – עצור! אכן לא זו הדרך.

עתה הבעיה כיצד להסתובב?! קירות האבן בצדדים נושקות לדופן הזחל"ם. זמן יקר ערך הולך לאיבוד. מין הרגשה של חידלון ושל "איך מבצעים טעויות כאלה?". הזחל"ם מתאמץ ונראה כי הפך להליקופטר. מדלג על קירות אבן גבוהים, עוקר עצים, אבל מבצע את המשימה.

22:00: הנה, נמצא הציר הנכון השעה כבר שעת חושך מוחלטת. פצפוצי יריות פגזים נשמעים מרחוק. לפנינו המח"ט. הזחל"ם שלו נע בעצלתיים. הוא רותח – דוחפים אותו. הציר צר, אין אפשרות להסתובב או לעקוף. העלייה קשה.

המג"ד מודיע שברגע שנעלה את העלייה נתמקם על כביש יעבד-בורקין, נחסום ללגיון את האפשרות להזרים תגבורות למבואות ג'נין ולג'נין עצמה.

שעה 23:00: עלינו לעמק דותן.

הקרב על בורקין נסתיים זה כבר. בקשר שומעים על הקרב המתנהל בסביבות יעבד. כוחותינו מתאספים ונערכים, נפגשים עם חלק מהגדוד הפורס חפוזות לידינו. קופצים מהזחל"ם ומנצלים את הזמן לתנומה חפוזה – ובתורנות מכינים קפה, מכבדים את המח"ט וצוותו. כמה טוב ללגום לגימה של משקה חם ומעורר.

הגדוד פרס פריסה חפוזה אל עבר ג'נין.

חטיבה 45 באיזור צפון השומרון [צילום: יד לשריון]

שעה 24:00: יחידה שלנו עלתה על מערב ליד צומת קבטיה. שומעים כי יש נפגעים וכי הם נתקלו בטנקים. המג"ד פוקד על הגדוד לסייע להם להיחלץ ובאותו זמן לנוע למנוע מהלגיון להזרים תגבורת. כמו להרגיז יש צורך לתת הסיוע לסיירת ב-1200 אחורה. יש לצדד זחל"מים.

תנועה רבה בעמדה. מכיוון שהגדוד פרוס על ידנו אנו רואים את העבודה המאומצת והמהירה של חברינו. לא עובר זמן רב והאש מונחתת. לפי דיווחי הסיירת, האש יעילה ועוזרת להם בחילוץ הפצועים והנפגעים. הסיירת מדווחת גם על תנועות חשודות ורעש של טנקים באיזור עראבה בואכה שכם. החלטה מהירה ופקודה לירות לעבר צומת עראבה במעבר הכרחי, במקום שהכביש עובר בקניון צר. שוב צידוד (של 400) ואש מהירה ומדויקת מונחתת על היעד.

דיווחי הסיירת מגיעים בחטף. נראות משאיות בוערות ורכב. תנועת האויב נפסקת (בהמשך הלחימה בימים מאוחרים יותר נודע לנו כי זו היתה תגבורת רגלים ושריון שבאה לגזרתנו). גדוד החרמ"ש מהחטיבה שתקף את יעבד ועראבה למחרת דיווח לנו על תוצאות נפלאות של הפגיעות.

יום שלישי 6.6.67

03:00: המח"ט מחלק פקודות של הכנה להתקפה על צומת קבטיה והשתלטות על הגבעות שמדרום-מזרח לג'נין. שעה 03:15 יוצאים להתקפה.

לאחר הטנקים נע החפ"ק. אנו נעים לעבר נקודה 107 שעל כביש ג'נין-שכם. חוצים שדה מלפפונים מושקה. שוב תקלה בזחל"ם. שמואל קופץ על המנוע, ישראל נוהג. תוך כדי נסיעה מנסים לתקן את התקלה. הזחל"ם מקרטע ועומד, וחוזר חלילה. המג"ד קצר רוח. המח"ט שולח ג'יפ כדי שהמג"ד יצטרף אליו בזחל"ם המודיעין שהפך למרכז סיוע. אנו בודדים בשטח.

רכבי חטיבה 45 בעמק דותן [מתוך ארכיון בית השיטה, חגי בן גוריון]

לפתע זמזום כדורים. נפתחה עלינו אש מהאגף השמאלי. כדורים נותבים. האש הולכת ומתגברת. לא שמים לב, ממשיכים בניסיונות תיקון הזחל"ם. כולנו יודעים את הצפוי לנו באם נישאר בודדים בשטח חשוף. הזחל"ם נוסע. קריאות גיל פורצת מפי כולנו. ממול אנו רואים כיצד טנק שלנו מחסל טנק אויב שקודם לכם ירה לעברנו. עלינו על הציר, ממשיכים לנוע עם החפ"ק לכיוון ג'נין.

לפתע בהמשך הציר בצומת קבטיה סומן לנו לרדת משמאל לכביש ולתפוס מחסה. תחילה לא הבנו למה, אבל פתאום נתגלו לעינינו שני טנקי פטון של האויב, כאשר האחד מוסווה בצורה אמנותית ממש, בתוך אוהל. מיד לאחר שהטנקים הושמדו המשכנו לנוע.

עלינו על דרך עפר וכאן נתגלה לעינינו זחל"ם וג'יפ כשהם שרופים. אלה היו הכלים של הסיירת שעלו על המארב בלילה. על דרך העפר ראינו שני חיילים הרוגים. קצרה היריעה מלתאר את הרגשתנו למראה ההרוגים הראשונים שאנו רואים מקרוב. הרגשת הזעם גברה ועלתה, כולנו זעקנו לנקם, להכות באויב עד חורמה. רס"ן אורי ירד מהזחל"ם, אסף את כלי הנשק של החללים, עצם להם את העיניים ורשם את השמות שעל הדסקיות. כל הכבוד לבחור.

05:30: התארגנות קלה. שומעים בקשר את שיחת המח"ט עם האוגדה והאישור לעלות על ג'נין ניתן. עולים שנית על ציר ומתחיל המירוץ לעבר ג'נין. הלב נפעם למראה נוף שגיא. רואים את הביצורים שבדרך, צופים לצדדים. הטנקים יורים על הגבעות שמסביב, אש ועשן מלווים אותך, ריח השריפה נותן לך את תחושת המלחמה.

06:00: אנו בפתחה של ג'נין. הגוף דרוך כקפיץ. העיניים סוקרות ובולשות אחר כל תנועה חשודה. נראים מספר דגלים. תושבים מנפנפים לנו בידיהם ומוחאים כפיים. נוסעים בנסיעה איטית ומלאת חשדות. מוטב להיות מוכן לכל הפתעה באם תבוא. העוזים מוכנים לירי. הזחל"ם ממשיך לקרטע.

לפתע החלו צליפות. אנו יורים לכל חלון, לכל דבר חשוד. 0.5 פותח עלינו באש. במעלה הגבעה מתגלה טנק, אנו דופקים אותו בפגז ראשון. הוא עולה באש. מוסיפים פגז נוסף והוא עולה ומתפוצץ. התושבים הסתגרו בבתים. תופסים שני ערבים עם נשק ביד, אוספים את הנשק והתחמושת ומשלחים את האנשים. נעים לאורך ג'נין. הצליפות הולכות וגוברות. אנו שוטפים באש כל הנקרה בדרכנו. מזלנו שלא סמכנו על התחמושת שנופקה לנו באפסנאות וברגע האחרון הצטיידנו בתחמושות נוספות לעוזים וכן במחסניות נוספות. מתגברים על המעצורים בכלי הנשק.

אש נפתחת עלינו מכיוון המסגד ומהבתים הסמוכים. אנו שוטפים את המסגד באש תופת. קיללנו את כל אלה האחראים לכך שאין לנו רימונים. אנו בזחל"ם רק שמואל הנהג, יוסי קצין הקשר, ישראל תדהר, אדוארד יעקב, רס"ן מאורי ואנוכי. המג"ד דני היה כאמור בזחל"ם המודיעין. רס"ן אורי הצטרף אלינו בצומת קבטיה. אנו מתפללים כי הזחל"ם יעבור כדי שנוכל להיחלץ מהמקום. הטנקים יורים וסימפוניית הכלים הולכת וגוברת ברשצ'נדו אדיר.

צה"ל משתלט על משטרת ג'נין [צלם לא ידוע]

לפתע ראינו כי בזחל"ם שעל ידינו יש נפגעים וראינו כי גם המח"ט נפגע, ובזחל"ם בו נמצא המג"ד יש הרוג ופצוע. הספקתי לראות את אחד הפוגעים בורח. אה, היה לו רימון יד! הדבר בא בחטף, פגע וברח, איזו פחדנות!

הרובה שהיה בידי אדי התגלה כנשק לא יעיל. הוא רגז וכעס על כי אינו יכול להשיב אש כהלכה. הצליפות הלכו ונחלשו, כנראה שהאש העזה שהשבנו עזרה. אנו היינו הזחל"ם היחיד שלא נפגע ואנו זוקפים זאת לאש העזה והמדויקת שהשבנו.

בקשר שמענו את מחלקת הטנקים שנשארה בצומת קבטיה קוראת לעזרה. הסתובבנו וחזרנו. על אף הנפגעים היתה לנו תחושה נפלאה כי יכולנו לעיר שצה"ל לא כבש ב-1948. ראינו בזאת זכות היסטורית. טנקים שלנו כבר שלטו בעיר ובמבואותיה. בדרכנו חזרה אספנו אלינו צוות טנק שנפגע. נעים היה לשמוע כי לא היו להם נפגעים וכי לפני כן פגעו בשלושה טנקים של האויב. באיזה שקט ושלווה סיפרו זאת כאילו לא אירע דבר.

לעזאזל! שוב החל הזחל"ם לעשות צרות, ושוב קופץ שמואל ומנסה לתקנו. הדבר עולה בידו והזחל"ם נוסע לאט, במאמץ, אבל נוסע. לא נישאר תקועים.

09:25: זחל"ם המח"ט עולה על גבעה הצופה לעבר הצומת. התייעצות מפקדים. שבוי ראשון במדים ובחגור מלא הובא למקום. מטפלים בו. רואים גם שני פצועים משלנו. המג"ד חזר אלינו, אנו בודקים נזקים ורואים פגיעות בזחל"ם וכן שתי אנטנות שנקרעו על-ידי הכדורים. הקשר עובד ועל כן מחוסר זמן לא מחליפים חדש. לא מובן לנו מדוע אין מפנים נפגעים שנשארו בשטח בשעות הבוקר המוקדמות.

09:30: המח"ט מחליט לשנות מקום ולדלג. שני האנטרים חגים מעלינו ונעלמים. נראית תנועת כוחות שלנו לתפיסת עמדת מארב ונראה לי גם כהכנה להתקפה כדי לחלץ את החבר'ה שנפגעו. שומעים בקשר כי מפקד האוגדה מבטיח הליקופטר לפינוי הנפגעים. ההליקופטר לא מגיע. המג"ד עולה לקו הרכס וביחד עם סגן ברזני מטווחים מטרות בחורשה לפני הצומת. לכל כיוון שיוכל ברח האויב והאש רדפה אחריו. טנק פטון נראה עולה באש.

בוקר ה-6 ביוני 1967, משטרת ג'נין תחת הפגזה [צילום: אסף קוטין]

09:35: דילגנו מיד למקום החדש. לפתע נראים ארבעה מטוסים, אנו מזהים אותם כמיסטרים. אבל רגע – מה קורה כאן? הם צוללים לעברנו. מטוס ראשון פוגע בכלים שלנו שעל-יד הדרך. אנו מחפשים רימון עשן כדי לסמן לו. רימון עשן צבעוני – אין. המג"ד זורק רימון עשן אפור ופוקד לשכב מיד בזחל"ם. שעשוע נורא. רגבי אדמה נזרקים עלינו. יוסי נשאר בחוץ. אני דואג לו. רסיסים פוגעים ונכנסים לתוך הזחל"ם.

לא הספקנו לנער את האבק מעלינו ושוב נשמע רעש הצלילה. מי יודע במה מהרהר כל אחד מאיתנו? הספקתי לכתוב על פתק – "חשבתי עליכם" וזרקתי מחוץ לזחל"ם את תיק תמונות המשפחה. אנו שומעים יריות מקלעים כבדים. החבר'ה יורים על המטוסים. אנו מתפללים כי יפגעו בהם. אכזרי, אבל החיים יקרים לנו!

מי יודע מה נעשה מסביב? המג"ד מתקשר לאגד הארטילרי, פוקד עליהם בזעם נוראי להורות למטוסים להפסיק את הירי. גיחה נוספת של מטוס, טרטור מקלעים, רעם רקטות ואחר כך שקט, דממה.

10:00: אנו מרימים את הראש. המטוסים ממשיכים לחוג מעלינו. לפתע יבבת פגזים. הם מתפוצצים סביבנו. המח"ט זז במהירות מטורפת, אני אחריו. שמואל נוסע נסיעה עיוורת כשהמג"ד מכוון אותו. הזחל"ם יורה ללא בעיות. אנו חוצים את הכביש לג'נין. שני טנקים פטון נעים אלינו במהירות. המרחק הוא כ-450 מטר. אנו מנסים לברוח לשטח מת. מטפסים בעלייה תלולה של הגבעה לעבר בורקין. באמצע העלייה הזחל"ם נעצר. שוב מזנק שמואל לתקנו. נעים מעט ושוב נעצרים.

פגזים חולפים מעלינו. אנו רואים איך הפטון מצדד את התותח ומייצבו. פגז נופל כ-15 מטר מאיתנו ולאחריו פגז שני. המג"ד פוקד לנטוש את הזחל"ם. זינוק מיידי עם הנשק והחגור, והחלה ריצה מטורפת בתוך שדה חיטה אל שטח מת. סג"מ ענת נמצאת איתנו. אנו דואגים לה. לפלא הדבר שאם הפטונים מפעילים את המקלעים שלהם. אנו רואים את המטוסים שקודם לכן התקיפו אותנו מגיחים על טנקי האויב, דבר שנותן לנו אפשרות לנשימה.

שקט!

אנו חוזרים אל הזחל"ם לחלצו. מביאים זחל"ם אחר, שהוא כולו שטוף דם מנפגעים על-ידי המטוסים. מפקדו חושש לחזור על מנת לגרור את הזחל"ם, אבל מבצע זאת. חשוב היה לנו לא להשאיר בידי האויב זחל פיקוד ובו חומר סודי. גררנו את הזחל"ם, ביצענו שוב תיקון מאולתר. נשארנו לניה, תדלוק, סידור הזחל"ם, טיפולים ובדיקת נזקים.

ראינו את החבר'ה שנפגעו בג'נין וכן את נפגעי התקפת המטוסים. רגזנו וזעמנו על שלא מפנים אותם. הרי ידענו שהרגשת הביטחון לחייל בקרב היא באם ייפגע לא יפקירו אותו וייעשה הכל לפנותו. מה קרה? מדוע אוזלת יד זו? שאלנו את המג"ד מדוע ולמה, ורק אז נודע לנו כי למעשה אנו מכותרים ואין ציר פנוי. הבנו!

הרגשתי את עצמי שלא בטוב. במשך 24 שעות לא אכלנו. רק קפה וסיגריות.

13:00: מצאנו את אנשי החוליה הטכנית של הגדוד שבאו כולם כולל הסוללות דרך ג'נין, תוך כדי טיהורה. הם התלבשו מיד על הזחל"ם ומצאו את התקלה ותיקנוה. כל הכבוד להם! נפגשנו עם צוות הקמב"צ והקמ"ן, פגישה לבבית ונרגשת. אורי קופה בבדיחותיו האופיינות מעלה המוראל.

המג"ד נקרא אל המח"ט לקבוצת פקודות ודיון מפקדים. אנו נעים אל המח"ט הנמצא על קו רכס הגבעה הצופה אל צומת קבטיה והכפר שלמרגלות הרכס, מעל הצומת ממערב. שאול אשכנזי עובר אלינו כדי להיות לעזר למג"ד בשליטה על הכוחות.

סוף סוף הגיע למקום גם הקס"א של חיל האוויר. נודע לנו כי מרכיבים צוות קרב לחילוץ הנפגעים בשטח על-יד הצומת. שומעים בקשר כי ג'וני מההנדסה קרוב יותר ויכול להגיע יותר מהר למקום.

14:00: ג'וני יוצא לדרך. אנו שומעים את המח"ט מודיע לו שבמקרה של היתקלות באוויר – לנתק מגע. ג'וני נתקל בטנקים, המג"ד מטווח לחורשה שבצלע הגבוה מצפון לצומת. נראית פגיעה 120 ישירה בטנק ואז אנו מגלים מספר רב של טנקים בתוך תעלה ארוכה, שנמצאים בעמדות תובה. המכמ"ת יורה לעברם. ג'וני מתווכח עם המג"ד על מקומה המדויק של המטרה. נראה לנו כי אינו רואה את כל הטנקים שבשטח. הגדוד מנחית אש מדויקת על מנת לאפשר לג'וני להיחלץ. משתמע שיש במקום נפגעים רבים. הזמן עובר בעצלתיים, פקודה רודפת פקודה. החבר'ה למטה בעמק מנהלים קרב אש להיחלצות והגנה על הפצועים. משתדלים לעזור להם ככל האפשר. כאן השתתפו גם יחידות ארטילריות שונות כגון בד"ש וסוללה דגם ד' של גדוד החרמ"ש.

מ"פ סיירת 45, יעקב אביתר ז"ל

16:00: ידידי שמכבר הימים רס"ן יעקב אביתר הי"ד, מפקד הסיירת, יוצא בראש כוח למקום, ועמו טנקים לחילוץ חה"ן והפצועים. כעבור פרק זמן קצר אנו שומעים את ג'וני מדווח כי יענקל'ה נהרג. דמעות עמדו בעיניי. תמונות מימים-עברו מאז השכנות בעמק בית שאן, עבודה בתנועה, פרק הזמן הקצר בפלוגתו בחטיבה 16, כל אלה הלכו והצטיירו לנגדי. זאת המלחמה ואלה תוצאותיה. חששנו לחייו של סרן ברזני, שירד יחד עם הסיירת.

16:30: נדרשנו לתת סימון למטוסים שיבואו לעזר. המטוסים לא באו והגדוד המשיך באש תכליתית ולהעסקת האויב.

17:00: ראשוני חה"ן, הסיירת ואנשי הטנקים מגיעים. הם רצוצים, עייפים דואבים על חברים שנראו נפגעים, אבל איתנים ברוחם. קרבות ש' ב-ש' עדיין נמשכים. נראה כי האויב ריכז כוחות עצומים לחסום את חטיבתנו. נראה לי שגם באם נפרוץ מקום זה תהיה אחר-כך הדרך הפתוחה למסע בזק של כיבוש והשתלטות עד לירדן. אנו מחכים לבוא המטוסים להשמדת טנקי האויב שעדיין בשטח.

18:00: המכמ"ת מסמן בפצצות זרחן לסימון מטוסים. שוב נראה טנק אויב עולה באש. החבר'ה מתחילים להתמחות בהשמדת טנקים בירי מרגמות. איזו עבודה נפלאה!

מגיעים ארבעה מטוסים המתחילים לבדוק את השטח. הם יורדים, בודקים, אבל מדווחים שאינם מגלים את האויב. מספר גיחות, והם מסתלקים. החדשות מרשת השידורים העבריים (כולל רמאללה) מבשרים על נצחונות בכל החזיתות. אשרי העם שכאלה הם בניו!

19:00: נמשכת התייעצות מפקדים. אנו עייפים, רעבים ורצוצים. מאז יצאנו משטח הכינוס לא טעמנו שינה מהי. העפעפיים כבדים והעיניים נעצמות, כבדות גם מתוספת האבק והזיעה. לו רק נוכל לישון מעט.

19:30: הוחלט על התקפה והגעה עם שחר אל עבר צומת ארור זה.

הכוחות מתארגנים, מתדלקים, פוקדים על שינה חובה. חיילינו שנתקעו בצומת מסתננים חזרה בחסות החשיכה. אני רואה כי מגיעים גם כמה כלי רכב פגועים. כולם מתארגנים לשינה. תרדמה עזה נופלת עלינו.

רק"מ פגוע מחטיבה 45 בעמק דותן [צילום: יגאל מורג מתוך אתר "יד לשריון"]

יום רביעי 7.6.67

14:00: הפציע השחר, מעירים אותנו. נהמת מנועי הטנקים כבר נשמעת, ההכנות להבקעה החלו. אנו עולים לעמדת תצפית. מהאגד הארטילרי קיבלנו תוספת כוח רצינית. נראה כי המג"ד פוקד עתה על חטיבה מוגברת של ארטילריה. נחושה ההחלטה לפרוץ, ויהי מה!!! לרשותנו עתה מכמ"ת החטיבה, סוללה דגם ד' מגדוד חרמ"ש, סוללה דגם ד' מגדוד הטנקים, מכמ"ר, גד"ש וגד"ן. לעזרתו של המג"ד נמצאים איתנו שאול ואהוד. יוסי ואורי צופים אל עבר פני השטח.

יורם ואדי מעדכנים מפות ומציירים מטרות. אברהם עומד בקשר עם הגדוד. ישראל ואני דרוכים ליד מכשיר הקשר, להיות מוכנים ולדאוג כי הכל ידפוק כהלכה.

המטוסים מגיעים, הם חגים סביב סביב, גילו את האויב. הנה הם עטים על טרף ומתחילים בהשמדה טוטאלית. לבי לבי לאויב! הרי רק שעות ספורות עברו מאז חשתי על בשרי את האימה והפחד, והצפייה למוות שהביאו עלינו טייסינו. הפעם אנו מתפללים כי יפגעו, ימחצו וישמידו כל הנקלע בדרכם.

פטריות עשן, פגיעות בול. רעם התפוצצויות, טרטור מקלעים. הא! איזו סימפוניית שטנים אדירה. זה הנקם והגמול באויב. חבל רק שחברים לוחמים לא זכו להיות עימנו עתה, לחזות ולצפות בניצחון ההולך וקרב. הוא בוא יבוא, בזאת אנו בטוחים, ובמהרה בקרוב.

המטוסים עוזבים את השטח. הגיע הרגע לו ייחלנו, ומטר עז של פגזים ניתך על הצומת. הפרדסים, החורבה, החורשה וכל אשר מסביב. יבבת פגזים מחרישה אוזניים.

עמק דותן כולו רועש וגועש. הפגיעות נפלאות. רואים שהחבר'ה עובדים בכל הלב. העמק כולו מכוסה עשן, כאילו עלטה ירדה עליו. הטנקים פורצים, אחריהם החפ"ק ואחר-כך המכמ"ת. תוך תנועה במסך העשן והמשך שיתוק ארטילרי, הפקת לקחים תוך כדי קרב ויישומם בדרך הנכונה. הגמישות והאלתור הם הנשק הסודי שלנו.

אנו בצומת רואים את אבידות האויב, ובלב גיל ושמחה. שוטפים ועוברים, עולים על הציר בדרך לטובאס בואכה קבטיה. אנו נושאים ראשינו מעבר לדופן הזחל"ם וצופים בדריכות אל עבר הרכסים שמשאל לדרך. זהירות מונעת אסון, על כן טוב להיות תמיד נכונים לכל הפתעה. לפתע מטח יריות. אנו מאתרים עמדת מקלע. המג"ד פוקד על שמואל הנהג להיצמד לדופן הסלעים שעל יד הדרך. המג"ד יושב זקוף על הכיסא המוגבה. אני מושיט יד ובכוח מושכו, זורק אותו לפנים הזחל"ם. באותה שנייה – מטח יריות נוסף. אנו מאתרים את העמדה ויורים אליה, מקלע הקס"א שנע מאחורינו פוצח ביבבה. העמדה ניטשה או נפגעה ונשתתקה.

אנו ממשיכים לנוע. בכפר דגלים לבנים, תושבים יוצאים נפחדים מן הבתים. על בית הרשות המקומית מתנופף דגל ירדני. אוחה מטפס להורידו ויוצא משם עם שלל דגלים וכתובות, סיסמאות ברכה לחוסיין.

איזור הלחימה העיקרי של חטיבה 45 בצפון השומרון: ג'נין, עמק דותן, טלוזה

ממשיכים לנוע אל עבר א-זבבה [זבבדה]. מימין לדרך אנו רואים את עבודתם הנפלאה של הטנקיסטים שלנו וטייסי חיל האוויר. שריון אויב פגוע, טנקי פטון חדישים שאף חורשות עבותות והסוואה אמנותית לא הצילו אותם.

07:00: אנו נעים לאט, ממתינים ליצירת חבירה עם חטיבת האחות [הכוונה לחטיבה 37]. אנו עולים בעיקול קו רכס. תנועת חטיבת האחות מתגלית לעינינו במלוא יפעתה. לפתע מימין מחנה לגיון נאה, לבן ומטופח. על התורן עדיין מתנופף דגל ירדני. אוחה מזנק ומטפס על התורן, כמעט והדגל בידיו. מאי-שם בשטח המחנה רץ לגיונר עם נשק. חוששים לאוחה. הג'יפ עם אדולף נכנס למחנה ואחריו זחל"ם. מאי-שם נפתחת אש. אנו משיבים, מכתרים את הלגיונר שהסתתר בבניין. בינתיים אוחה כבר ירד והדגל בידיו. אדולף מחסל את הלגיונר.

חוזרים לציר. נוצרה החבירה, נעים הלאה. רכב אויב פגוע לאורך כל הציר, בחלקו ראוי לשימוש. מצרפים אותו אלינו. שפע של טנקי אויב, חלקם פגועים וחלקם עזובים. צה"ל יתעשר בטנקים חדישים לרוב, מתת ששולם עבורו מחיר יקר, אבל הובטחו חיי העם.

07:40: אנו ממשיכים לנוע לעבר כפיר [כופיר]. בדרך מתקבלות ידיעות על מערכי אויב בסביבתנו. על נסיונותיו להכניס פלוגת טנקים במאסף שלנו ולזנב בו.

08:00: ממשיכים לנוע. מתקבלות ידיעות דחופות על כוח שריון אויב, 30-20 טנקי פטון המסתובבים בשטח ומחפשים מוצא. המח"ט מחליט לארוב להם. תנועה לתפיסת עמדות. הגדוד פורס פריסת פתע אל עבר בקעת סנור. פעולה מהירה ויפה, עבודת צוות למופת וחיש קל הכל מוכן לקבלת פנים חמה ונלהבת. אנו ממתינים בציפייה. נראה כאילו האויב ידע את הצפוי לו ולא בא. אנו ממשיכים לנוע הלאה על הציר.

עוברים את עקבה. לצידי הדרך טנקי אויב פגועים. מגיעים למחסום אנטי-טנקים אדיר המתמשך למרחק רב. סתום – כיוון שהמעבר בו צר. שבוי אויב נתפס באחד הטנקים והוא מועבר לזחל המודיעין. ממשיכים הלאה לעבר טובאס שנכבשה קודם לכן על-ידי חטיבת האחות. מטובאס ממשיכים לנוע. היה עלינו לפנות לעבר טאמון, אבל שוב נתקבלה ידיעה על טנקי אויב המשוטטים באיזור והמשימה שונתה. אנו פונים חזרה לציר המוביל אל עבר שכם דרך חירבת ברג אל פרעה. הגדוד שהיה באמצע פריסה מצטרף אלינו. הציר עמוס ביותר, גם חטיבתנו וגם חטיבת האחות נעים עליו. אנו עוברים את משטרת אל פרעה ואת מעיין אל פרעה. הדרך עוברת במיצרים.

13:00: מגיעים להצטלבות טלוזה. חטיבת האחות נעה לעבר שכם. אנו עוצרים במקום כדי לדעת מה עם גדוד החרמ"ש שנתקל בטנקי אויב והנע עצמאית. עוברים ליד תעלת מים. סוף סוף מים זורמים. שוטפים את הפנים שלא ראו רחצה ראויה לשמה מיום שני [5.6.67]. עצי שקדים עמוסי פרי שוברים את רעבוננו בהם. קופסאות סיגריות ירדניות עוברות מיד ליד. מחליטים לעלות אל עבר הכפר טלוזה היושב בפסגת הר שגיב בגובה של בערך 400 מטר.

העלייה קשה, הכביש לא רע. לפני הכפר מטעים יפים להפליא. האוויר צח ונקי. אנו פורצים אל הכפר ללא אש. דגלים לבנים מונפים. מתנהגים בכפפות משי עם התושבים. הם שקטים. אנו מתכבדים במים וקפה, נכנסים עימם לשיחה. חוקרים האם עברו טנקים במקום. הדמיון המזרחי פועל להפליא.

משקיפים על מבואות שכם מרחוק, רואים את מטוסינו צוללים ומתקיפים. רעמי התפוצצויות נשמעות. נראה שמרחוק מתנהל קרב. בקו אוויר אנו במרחק 7-6 ק"מ משכם.

לאחר השתהות ממושכת בטלוזה אנו יורדים חזרה אל עבר ההצטלבות, וכאן כהרף עין מופצת הידיעה כי פנינו אל עבר גשר דמיה, וכי לפנינו עדיין משימות רבות כגון משטרת ג'יפטליק וכוחות עיראקיים הנמצאים בשטח.

15:00: כוחות חרמ"ש מהחטיבה עולים לתפוס את טולוזה עד בוא הכוחות שיחזיקו בה, ואנו נעים במהירות על הציר לעבר גשר דמיה. הדרך בה עברנו עד כה עברה בהרים וגאיות, שפע מים בכל הסביבה, איזור ברוך-אל. מעתה הוא שלנו. עתה אצה לנו הדרך. משמאל לנו על רכס הר – מחנה לגיון גדול ורב מימדים. לידו אנו נפגשים לראשונה בתותח הלונג-טום המפורסם, שכפי שנודע לנו הפגיז את נתניה ותל אביב. כמה ימים קודם לכן חששנו כי גם רמת דוד תופגז על ידו.

לאורך כל הציר עקבות שהשאיר חיל האוויר שלנו. אכן, יישר כוח בחורים, חסכתם הרבה יזע וקורבנות. מה היינו עושים לולא הבטחתם לנו שמיים נקיים? לפעול בידיעה כי אתם סוככים עלינו – אין דבר נפלא מזה. סלחנו לכם על פגיעתכם הרת השואה מיום שלישי. הגיונית הבנו כי טעויות עלולות לקרות בכל מלחמה, מה עוד במלחמת בזק ותנועת כוחות כה מהירה. חבל רק על חברים שנפלו ולא זכו לראות מה באמת מסוגלים אתם לעשות.

אנו ממשיכים להתקדם במהירות. בדרך מתדלקים ממכונות דלק ירדניות שנתפסו על-ידי החוליה הטכנית של הגדוד שלנו.

18:30: עוצרים לחניית לילה בתוך שדה עגבניות לפני הכניסה למיצרי אל-פרעה בואכה משטרת ג'יפטליק וגשר דמיה – שלוש הנקודות אשר לפני הירדן. הגדוד פורס פריסת הגנה, אוכלים ירקות טריים, שופתים קפה ונחים קמעא לאחר מסע מהיר ומייגע. נפגשים שנית עם הכפיל שלנו והשמחה רבה. החלפת חוויות ורשמים, וקדימה לתנועה לפני התנופה הסופית.

8.6.67 יום חמישי

05:00: עם שחר אנו מוצאים את עצמנו בתנועה. הטנקים והסיירת יוצאים להבטיח את התנועה במיצר. זיכרון המיתלה מ-1956 עולה בלב כולנו. המח"ט נוהג בזהירות, גדודנו עומד הכן להבטחת התנועה. גדוד החרמ"ש שתפס את המיצר, רכב וחיילים ירדנים ועיראקיים שניסו להתנגד מושמדים. היתר בורחים.

נעים קדימה, יוצאים מהמיצר ולפנינו מתגלית במלוא עוצמתה משטרת הג'יפטליק. אנו גולשים לעברה. משושי החטיבה – ג'יפי הסיירת מאגפים אותה לתפיסת הרכס מעליה. הטנקים מפגיזים. המח"ט מחליט לחסוך בירי פגזים וזאת לפי עצתו של המג"ד, וגדודנו פורס פריסה חפוזה.

07:00: המג"ד ושאול מטווחים. רשום כמטרה, והפקודה ניתנה – "מטרת דוד". הפגזים נופלים ומכים בול במשטרה. מחזה נהדר, תמונה מרהיבת עיניים. יישר כוח חברי'ה! שוב תראה החטיבה ומפקדיה את אשר מסוגל המכמ"ת לעשות. לאחר ריכוך אדירים זה פוצרים הטנקים. טנק שעמד מאחורינו יורה לעבר המשטרה ומחריש אוזנינו. אנו מאותתים לו להפסיק, והוא בשלו. יפסיק פנטזיה כזאת?

שוטפים את משטרת ג'יפטליק (גיפטלר) ותל את מזר. רכב אויב המנסה לנוע עולה באש. פעולות טיהור וריכוך של אגפי הציר, הכל לעבר מחנה הפליטים. מחנה האימונים הענק של הלגיון שמימין לנו.

מעסיקים את האויב, ובינתיים החטיבה מתארגנת להסתערות סופית וקביעת העובדה הצבאית-מדינית כי צה"ל שולט בגדה עד לירדן.

10:30: מתקבלות ידיעות על כוח עיראקי שחדר את מחנה הלגיון – בדמיה. הטנקים פורסים, גדודנו פורס חפוזה גדודית להבטחה מפני הזרמת תגבורת דרך גשר דמיה, וכן להבטחת פיצוץ הגשר והשתלטות על מחנה הלגיון מעל גשר דמיה.

הטנקים פותחים בהפגזת מחנה דמיה. רכב של אזרחים ירדנים נלכד על ידינו. כנראה לא שיערו שצה"ל יגיע כה מהר אל הירדן. ביניהם גם יוגוסלבים. אוספים את השבויים, ואת היוגוסלבים משלחים מהר חזרה. מצבורי מזון ודלק עצומים של הלגיון נתפסים על ידינו.

חה"ן מכין עצמו לפיצוץ הגשר. משתלטים על מחנה הלגיון שנראה כי נעזב בחופזה. יש לציין את הסדר והניקיון במחנות אלו. מגורי החיילים הם באוהלים ומגורי הקצינים בפאר והדר. החבר'ה אוספים מזכרות: ספלים, דרגות, כפתורים, דגלים ועוד.

ממתינים לאישור מפקד האוגדה לפיצוץ הגשר. אנו מבינים זאת, הרי הוא רוצה להגיע לכאן. מי האיש שיחמיץ הזדמנות היסטורית זאת? צה"ל על גדות הירדן, בגבולותיה הטבעיים של ארץ ישראל.

פיצוץ גשרי דמיה על-ידי יחידת ההנדסה של חטיבה 45

מפקד האוגדה מגיע [אלוף אלעד פלד]. השמחה גדולה. אנו מביטים אל עבר הגשר. החה"ן מכין את הכל לפיצוץ הגדול. חוסיין חוסיין, לאיזו צרה הבאת את עצמך? מה ששת להכניס את ראשך אל לוע הארי?!

אנו עולים אל מחנה הלגיון, לצפות משם בפיצוץ הגשר. מוצאים כורסאות ויושבים, כאילו היינו חוזים במירוץ סוסים, או נמצאים באודיטוריום. הרגע הגדול לו ייחלנו הגיע! פטריית אש ועשן ענקית, רעם פיצוץ אדיר. אבנים מתעופפות, ערפל העשן מכסה הכל. הד הרים מסביב עונה. יום גדול. מאורע שיירשם בהיסטוריית הגבורה של ישראל. הערפל נמוג והגשרים שקרסו ושבקו נראים לעין. אנחת רווחה נפלטת מפי כולם. לא הספקנו לעכל את החוויה ופקודת תזוזה בחזרה הגיעה.

רעש עובר במחנה. אנו נעים צפונה אל עבר רמת הגולן.

נעים בסדר ובמשמעת, לא כשיכורי ניצחון. משימת אדירים קשה ומייגעת עדיין לפנינו. המג"ד מצטרף אל המח"ט ונע קדימה. יוסי ושאול עברו לג'יפ. אנו עתה בזחל"ם רק שמואל, אדי, ישראל, ראובן נמס שעבר מהג'יפ אלינו ואנוכי. שלומי נהג הג'יפ נסע עם המג"ד ברכב מפואר שנלקח שלל.

18:00: אנו נעים חזרה בשיירת המיפקדה העיקרית. על יד חירבת ג'ופה שוב מקרטע הזחל"ם ונעצר! ואנו חשבנו כי יחסי רעות הדוקים נרקמו בינינו. כל השיירה עוברת. ממתינים עד שתעבור החוליה הטכנית. נפגשנו עם החוליה, הם השאירו עימנו מכונאי, בודקים ובודקים ולבסוף מגלים כי הפלטינות נאכלו. מטפלים בעניין.

תוקן! ההוראה היא להדביק את ראש השיירה. בקשר אנו שומעים את קריאת המח"ט לפגישת מפקדים. אנו נעים ועוקפים את הרכב שלפנינו.

17:30: שוב אנו עוברים את קבטיה הכפר. הציר סתום. ממתינים. אנו רואים יחידות הסדנא וחיל חימוש מפנים טנקים של אויב וטנקים פגועים שלנו. כל טנק וכל זחל פגוע – מצבה אילמת לאובדן עלומים. יתמות ושכול של משפחות שאיבדו יקיריהן גיבורי ישראל. מנשרים קלו, מאריות גברו.

נמס מחליף את שפיגר בנהיגת הזחל"ם. אנו דוהרים קדימה. עוברים את צומת הדמים, וקדימה לעבר ג'נין. הנה, רק תמול שלשום כמעט היתה היא לנו כקבר, ויכולנו לה. השמחה גואה, הרגשת אושר מציפה אותנו.

הגענו לצומת שעל יד גבעת עוז, ולראשונה נפגשנו באזרחינו. איזו קבלת פנים: מזון ומשקה מוגשים לנו, מחיאות כפיים. כך מקבל העם את חייליו, משחרריו מסיוט האויב.

אני כותב גלויה הביתה ונותנה לאלמונית. בטוח אני כי תגיע לתעודתה. הרי בבית הדאגה רבה. מזה ימים מספר לא קיבלו ידיעה מאיתנו. רק עתה עולות וגואות החששות – מה עשו? כיצד עברו הם את ימי הקרבות האלה? הרי היה להם קשה שבעתיים. איזו רוח גבורה ותעצומות נפש נחוצים כדי להתגבר על הכל ולעמוד איתן.

כה לחי לכן, הרעיות והאימהות. חזקות אתן מאיתנו.

20:30: אנו ממשיכים לעקוף את השיירה במגמה להגיע אל היעד מהר. נמס רץ וכל בקשותיי כי יאט לא עוזרות. לפתע הוא פונה לדרך אחרת. מאוחר מכדי להזהירו. אנו לבדנו בכביש, ולא עוברות דקות מספר ואנו מוצאים את עצמנו בעפולה, בהצטלבות לעמק בית שאן.

21:00: בהצטלבות ג'יפ של משטרה צבאית. אנו שואלים אותם היכן מקומה של החטיבה ומקבלים תשובה שהם מחכים לנו מהצהריים, וזאת הדרך בה עליהם לעבור. לא סומכים על כך ומנסים בקשר להשיג את הסמג"ד או את הג'יפ שלו, ולא מצליחים. מחליטים להמתין מעט ולאסוף ידיעות.

בינתיים מתנפלים עלינו האזרחים ומציעים מכל טוב. מי מקלחת, שתייה, אוכל. ממלאים לנו את הזחל"ם בכריכים ומבקשים לדעת האם היה קשה ואיך האויב.

אחת הנשים שבעלה במילואים מציעה לנו להשתמש בטלפון שבביתה להתקשרות הביתה. אנו מקבלים את ההצעה בשמחה. פתאום התחלנו להרגיש מה היא מלחמה בעורף. העיר חשוכה, אפילה מוחלטת, הכבישים דוממים. אנו מחלקים בינינו את התור מי יתקשר הביתה ומי יישאר בזחל"ם לשמירה והתקשרות עם הגדוד. טלפנתי הביתה. את גודל השמחה אין מילים שיבטאו. ביקשתי מפרחיה שתתקשר גם עם לילי של יוסי, וכל מי שהיא מכירה.

22:20: קולו של יוסי נשמע בקשר. אני מבקש ממנו שיזהה את מקומו בהתאם למצוין במפה. איתרנו את מקום הכינוס, אנו זזים.

23:00: פגשנו בגדוד. מצטרפים למערך חניון הלילה. מתדלקים, טיפולים, אוכלים, מחלקים תורנות האזנה, מחליפים רשמים, מנתחים קרבות ואירועים שהיו. זוללים בתענוג מטעמים מהחבילות שנשלחו מהבית. מתפנים לקריאת מכתבים שרק עתה הגיעו אלינו. לאחר חצות פונים לחטוף תנומה.

יום שישי 9.6.67

05:00: עם עלות השחר קמים, מתבוננים בסביבה ורואים כי חנינו לפתחו של קיבוץ יזרעאל. במשק יש לי ידידים עוד מתקופת הלימודים במקווה ישראל, אבל אין פנאי לבקרם.

מחכים להוראות ולפקודת תזוזה. עד אז מנקים את הזחל"ם, מזוודים אותו במנות קרב, מים, ועתה נותר מעט זמן להרהורים.

עלתה לנגד עיניי תמונת התבוסה שהנחלנו לצבאו של חוסיין, והרהרתי במשפט: "התהילה למנצחים, אוי למנוצחים". ראינו את מנוסת התושבים, נשים וילדים, זקנים וגברים בהמוניהם שנהרו אל מעבר לירדן. שואה איומה ירדה עליהם בגין שליט והחלטה צרת מוחין ותאבת הרפתקאות של שרים ומושלים. הצטיירה לנגד עיניי גם התמונה של היהודי הנודד, הפוגרומים. זכרתי את שירו של ביאליק "בעיר ההריגה" ו"על השחיטה", והרי היה זה צפוי לנו! כך התרברבו שליטי ערב, והאוכלוסיה הרי גם היא ציפתה לרגע בו יוכלו לבוז את הקולוניות של היהודים. נער הייתי אז, אבל את אשר התרחש בגוש עציון עדיין חרוט בזכרוני.

מאין היה להם הביטחון כי יוכלו לנו? עד היכן מעבירה הגאווה וההתרברבות את האדם מדעתו? לא עת הרהורים עתה, שומה עלינו לצפות בביטחון לעתיד.

08:00: אנו נעים אל שטח הכינוס שליד כפר תבור. אנו עוברים בעפולה. איזו קבלת פנים, איזו התלהבות ורוממות רוח! זקן וטף יצאו לקראתנו לברכנו על ניצחונות העבר ולקראת הניצחון שנביא בעתיד.

09:00: ממתינים, התייעצות מפקדים. אנו מנקים את הנשק, מכינים את כל הנחוץ שיהיה בטווח ידינו. מחליפים אנטנות פגועות בחדשות, והכל מוכן עתה.

צבא העם בדרך לרמה הסורית. חטיבה 45 עוברת בטבריה [צילום אריה קנפר]

11:00: מתחילים לנוע אל עבר טבריה. על יד תחנת הדלק לפני כפר תבור הזחל"ם שוב נעצר. המג"ד נרגז ומחליט לעבור לזחל"ם של שאול. עימו עוברים יוסי ושאול. אנו פונים חזרה בציר אל החוליה הטכנית. נשארנו בזחל"ם ישראל, שמואל ואנוכי, ונחושה החלטתנו הפעם לא לזוז עד שנביא אחת ולתמיד את הזחל"ם למצב תקין, כדי שנוכל לשים בו את מבטחנו. עד עתה שיחק לנו המזל, אך מה הלאה?

12:00: החוליה הטכנית אינה יכולה להתגבר על התקלה. מפנה אותנו אל הסדנה הפיקודית. הגענו אליה, הבוחן מאתר את התקלה: עלינו להחליף מאייד וכן פלטינות וקונדסר. הקונדסר הוא שגרם לכל הצרות. אכן נכון המשל והנמשל של "הכל בגלל מסמר קטן".

15:00: התקלה תוקנה, ועתה הזחל"ם כשיר לפעולה. בהצטלבות הכביש ליבניאל אנו אוספים שתי טרמפיסטיות הנוסעות אל המושבה. שלחתי עימן גלויות הביתה. בתוך יבניאל – קבלת פנים נפלאה. אנו ממשיכים לנוע במהירות הלאה כדי להדביק את המג"ד.

16:00: עוברים את טבריה דרך יבניאל. התושבים שמחים וצוהלים. ממלאים לנו את הזחל"ם בכל טוב. אנו נעים במהירות הלאה, עוקפים ל הנקרה בדרכנו. על יד טבחה מול בית הבראה איטלקי – פקק. אומנם הדבקנו את החטיבה ונכנסנו לתוך גדוד החרמ"ש, אבל לראש השורה טרם הגענו. מסביב דליקות קוצים, אות וסימן לפגזי הסורים שנפלו במקום.

קבלת פנים לא מעודדת. הציר חסום לחלוטין, למה ומדוע לא ידוע. אנו מנסים להתקשר עם המג"ד וחברינו הנמצאים עימו, ומתברר לנו שהם על יד עמיעד. לפתע קולות רעם תותחים או מרגמות. יבבה אכזרית ופגז נופל במעלה הגבעה. אנו חשופים לתצפית האויב – עברה מיד מחשבה בליבנו. המתנו עוד דקה ולאחריה שוב נחיתת פגז, הפעם קרוב יותר.

17:00: הטנקים מתפזרים בשטח ותופסים עמדות ירי לעבר כיוון השפך. פגז נופל כ-20 מטר מאיתנו. ישראל ואנוכי קופצים מן הזחל"ם לתפיסת מחסה. שמואל משום-מה נשאר בו. ישראל חוזר ומגרשו משם.

הפגזים נופלים קרוב יותר ויותר. אנו שומעים צעקות "נפגענו, חובש". מישהו לוקח את היוזמה לידיו ומתחיל לפנות את החיילים מרכב המשא, וקורא לנהגים להזיז את הרכב לשולי הדרך על מנת לפנותו מהנפגעים ולאפשר לטנקים לעבור.

17:30: הפגזים ממשיכים להגיע בקצב איטי ומשגע. עדיין אנו רובצים בשטח. מלמטה אנו צופים בתחילת התזוזה. קופצים לרכב. השיירה ממשיכה לנוע בקצב איטי משגע.

שוב פגז, והפעם שוב די בקרבתנו. אט אט אנו מטפסים במעלה הדרך.

18:30: אנו על יד עמיעד. דליקות מרעה טבעי משתוללות באיזור ואף לקרבת הכביש הן הגיעו. אנו עוברים ביעף את שדה האש וממשיכים לטפס. הזחל"ם מושך נפלא. הקץ לתקלות. עתה רווח לנו יותר.

19:20: הגענו לראש פינה. מצטרפים לחפ"ק, נפגשים עם המג"ד ועם יוסי, ושמחים שלא אירע להם דבר. ממתינים במקום השיירה, מתבוננים מסביב ורואים את נזקי ההפגזה עליה הודיע הטרנזיסטור.

20:00: ממשיכים לנוע, היעד אינו ברור. בהמשך הדרך חניות לרוב, התייעצויות מפקדים. כנראה שעקב נסיבות הזמן מן ההכרח לבצע שינויים בתוכניות לעיתים קרובות.

22:00: אנו בסביבות קרית שמונה. עתה מתחיל להתבהר המצב ולנו נראה שנתקוף או מכיוון כפר סאלד, או מכיוון דן. אני נזכר בתל עזזיאת, בתקרית שהיתה לי למרגלותיו ב-1959 בזמן הקציר, עת שירתתי במילואים. אני נזכר במערך האויב כפי שידעתיו אז, ואימה אוחזת בי. אני מתאושש ושם מבטחי בעוצמתנו ובתושיית חיילינו, שנדע גם על כך להתגבר. אמבולנסים לרוב חולפים ביעף, גם הליקופטרים. נראה שקרבות עזים מתחוללים על מבואות הרמה.

10.6.67 שבת

00:30: אנו ליד שאר ישוב, צופים לעבר הרמה. נראה כי עתה מסכמים את תוכנית ההתקפה. יעדים, צירי תנועה וכו'. הגדוד נמצא גם הוא בתנועה ומקומו לפני קיבוץ דפנה.

02:00: המג"ד מסביר לנו את העומד להתרחש – החטיבה תפרוץ ותבקיע מערך האויב על יד תל חמרה ומשם למעלה דרך כפר בניאס. הגדוד יסייע להתקפה. פריסה גדודית חפוזה בשדה התלתן שעל יד הכניסה למשק דפנה.

03:00: ההתקפה החלה. קודם הריכוך – הגדוד שלנו יחד עם גד"ש, זרקורים וגד"ב המסייע בתאורה, מנחיתים אש תופת מדויקת להפליא אל עבר תל חמרה ורמת הבניאס. לאחר הריכוך פורצים הטנקים. אנו עוברים את הקו הירוק ואת דרך הפטרולים. טנק עולה על מוקש, שרשרתו יורדת. ג'יפ סיור עולה גם הוא על מוקש, יש נפגעים. המח"ט מעכב את הטנקים. פוקד על החה"ן לנקות את השטח. בולדוזרים מתווים ציר תנועה פנוי.

04:15: עברנו את תצפית האו"ם שלרגלי תל חמרה. אנו על הגשר, הגבול הסורי נמחק. לא עוד איזור מפורז ותכתיבים צבאיים ופוליטיים. החלה הקשה לפנינו – העלייה לרמה.

קודם לכן ראינו תנועת כוחותינו המטפסים לרמה לאט, אבל בעקשנות ברזל. דרך חזרה אינה קיימת – רק קדימה וקדימה. למחוץ באגרוף ברזל כל העומד בדרכנו, לשחרר הישובים והילדים מאימת תותחי הסורים. איזה עם מוג-לב המסתתר בעורף ומנחית אישו ללא הבדל בין עמדה מבוצרת לבית ילדים? חשבון ארוך ועקוב מדם יש לנו עם חיילי צבא זה. את נחת זרוענו כהלכה טרם הרגיש. הפעם ניתן לו כגמולו כדי לנערו מאשליות שווא.

טנקי אויב נראים בשטח שלנו על הכביש לתל חמרה. פיצוץ בכביש, חסימה, השדרה נעצרת. נראה כי המח"ט חש ברגלו שנפצעה בג'נין והפיקוד עובר אל סגנו. מחליטים לחזור חזרה ולעלות לרמה דרך ציר גבעת האם. מתקבלות ידיעות כי גולני כבש את תל עזזיאת וכי הוא נמצא כבר בכפר הבניאס.

08:00: המהומה גדולה. אין זה מן הדברים הקלים לסובב חטיבה שלמה חזרה על צירה. אנו מתקרבים לגבעת האם (תל אל חנזיר). במעלה הגבעה אנו רואים אותות הקרב שהתחולל במקום שעות מספר קודם לכן. זחלים פגועים של כוחותינו, רובה תקוע באדמה ועליו כובע פלדה – חללים.

אנו צופים סביב ורואים את העמדות המבוצרות של הסורים שבתוך שטח התצפית של האו"ם. זעם אימים עולה וגואה בנו למראה צביעות רצחנית זו. יידע העולם כולו על חד צדדיותם של "שומרי השלום". בחורינו האמינו בשליחי השלום ובתמימותם שילמו בחייהם.

העלייה קשה ומייגעת. אנו נעים לאט בצידי הדרך שפתח לנו חיל הנדסה. הלב ממאן להאמין מאין שאבו בחורים אלה אומץ לב שכזה לנוע לפני הטנקים – הכוח הפורץ, ולהתוות נתיבים חדשים. כל זאת תחת אש, חשופים לכל קלע, לכל רסיס. חזק ואמץ בחורים, העם חב לכם חוב של כבוד והדר!

אנו עולים על דרך הנפט ושוב מתגלים לעינינו מאורעות הקרב: זחלים מפוייחים, קורבנות. עם קשה עורף אנחנו. בציפורנינו נאחזנו בסלע ויכולנו לו.

09:00: אנו עוברים את המכשול הגדול שלפני תל פאחר, מתעכבים מעט, פוגשים חיילי גולני, דולים מהם פרטים על אשר התחולל כאן אתמול. החיילים, ילדים ממש, עייפים, דואבים על חברים שנפלו, אבל פניהם קורנות אושר. דף תהילה נרשם אתמול בדברי ימי העם. בדמיוננו לא יכולנו לתאר את עוצמת הביצורים שעל מרגלות ההר והרמה. איזו עוצמה של בטון מבוצר, חפירות וכלי משחית. הייתכן? חבל ארץ שלם לאורכו ולרוחבו שהיה לעמדה, מקום משכן לתאוות מסולפות של שנאה, הרס ורצח.

חטיבה 45 עוברת בכפר זעורה [מתוך ספר החטיבה לסיכום מלחמת ששת הימים]

10:00: אנו עולים על זעורה. הנשק ביד ואנו דרוכים. מגיעים למרכז הכפר. עקבות הבריחה המבוהלת של התושבים עדיין ניכרים היטב. במרכז הכפר טנק טי.54 תקוע. הוא שלם. החיילים זרקו את מדיהם וברחו. עם של פחדנים. היכן שחצנותכם? תוך יום תהיו בחיפה, האומנם?

הציר סתום, אין מוצא. אנו ממתינים. אט אט מתחילים לעכל את אשר ראינו בדרכנו. ימים רבים יעברו בוודאי עד אשר נבין בהיגיון את ניצחוננו. אנו כמעט על רמת הגולן. מפנים המבט אל עבר אצבע הגליל ועמק החולה. הכל פרוש לפנינו, ממש מונח על כף היד. שמתם מבטחכם בהר ובסלע כי יגנו עליכם, התוכלו לעכל עוצמתה, תשקלו מה כדאי יותר – שלום או מלחמה.

12:00: שעת צהריים, עודנו בזעורה. המח"ט והמג"ד יוצאים קדימה לבדוק את הציר. שעות רבות עוברות לשווא. טרם זזנו מהמקום. ארשת אכזבה ממלאת אותנו.

15:00: המג"ד חוזר ומודיע כי פתח את הציר שהיה סתום על-ידי כוחותינו שכבשו את זעורה בשעות הבוקר. אנו עוברים שנית בדרך קשה. מתקדמים, נעצרים להתארגנות עד אשר תתאסף החטיבה כולה לקראת המאמץ הסופי של השתלטות על הרמה.

17:00: אנו מתחילים לנוע, הטנקים בראש. החרמון במלוא גובהו, עוצמתו, נגלה לעינינו. איזה נוף, איזה מראה נפלא. משמאלנו קלעת נמרוד, מבצר הצלבנים האדיר היחיד שנשתמר כמעט בשלמותו. עוד נפקוד את המקום ונתפעל מיופיו.

18:00: אנו עולים על מסעאדה, בסיס קומנדו סורי ומחנה אל-פתח. הגדוד פורס בקרבת מקום לעמדות תותחים סוריות, אלא שהפעם הקנים לעבר השני. מי פילל כי אכן יום גדול זה יגיע ואנו נזכה לתקוע יתד ברמה?

מסעאדה נכבשה. החטיבה מתמקמת בכל השטח. סורקים את המבנים ובודקים באם לא נשארו מלכודות. מתארגנים בחניון להגנה. יוסי ואורי מתלבשים על המזון. ארוחה חגיגית על אדמת סוריה, טעם גן עדן.

מסעות חטיבה 45 במלחמת ששת הימים. 1) יציאה מכינוס בצומת אליקים. 2) קרבות בגזרת ג'נין-שכם. 3) כיבוש משטרת ג'יפטליק ופיצוץ גשרי דמיה. 4) חזרה צפונה לשטח כינוס באיזור עפולה לקראת תנועה לחזית הסורית. 5) תנועה תחת הפגזה באיזור אלמגור. 6) עלייה מכביש דן לתל חמרה, אולם בעקבות פיצוץ בכביש, החטיבה חוזרת לאחור ועולה לרמה דרך גבעת האם וזעורה. 7) כיבוש מסעאדה

יום ראשון 11.6.67

05:30: השכמה. קור אימים. השחר עולה, מראה נפלא. החרמון מכוסה במעטה עננים נמוך. בשיאיו עדיין פסי קרח. הפסקת האש תיכנס לתוקפה בשעה 10:00. עד אז שומה על החטיבה לטהר את השטח לעומקו מכל שרידי אויב.

הגדוד מדלג לעמדת הגנה טובה יותר ותופס גם את מגורי הקצינים של הבסיס. הטנקים והחרמ"ש יוצאים לטיהור.

10:30: הגדודים תפסו עמדותיהם בעומקו של השטח. הקו האדום נתחם. משקיפי או"ם מסיירים. צה"ל קבע עובדה היסטורית. אנו מחזיקים ברמה. מתפנים לסקור את מפלת האויב. גם כאן רואים את עבודתם הנפלאה של טייסי צה"ל.

מסתננות ידיעות ומתרחבות ליריעה גדולה ורחבה על הגבורה וחירוף הנפש שגילו חיילינו בכיבוש הרמה. מאל חמה בגבול ירדן ועד הלבנון, אנו מחזיקים בהר, ולא מתחתיו. העמק נושם לרווחה ועימו העם כולו. ראשוני האזרחים מבקרים אותנו. הששים למלחמה – זיכרו: עדיף השלום על מעשי ההרג. קריאתנו לכם – "וכתתו חרבותיהם לאתים ולא יידעו עוד מלחמה".

*

עם סיימי את יומן המערכה אזכור את חברינו וידידינו שלא זכו לראות בניצחון המופלא. הם במותם ציוו לנו את החיים!

נרשם בראשי פרקים במהלך המלחמה. נערך ברמת הגולן, מסעאדה, ע"י חן יחיאב.

——————————————————————————————

4 מחשבות על “עמק דותן כולו רועש וגועש

  1. כתבה מעולה. נהדרת. כמעט ואפשר לכתוב ממנה תסריט לסרט.
    כבוד לכותב שניהל יומן בזמן אמת ויכול לשתף אותנו בכל כך הרבה פרטים.

  2. הפגזת חטיבה 45 בשעות אחהצ המאוחרות של ה-9 ביוני היתה אחת הפעולות ההתקפיות האחרונות של הסורים.
    באותו זמן הושלם כיבוש הגזרה המרכזית והצפונית והחלה מנוסת הצבא הסורי. קינים אחרונים נותרו רק בחלק הדרומי של הגזרה שעוד לא הותקף ע"י שריון וחי"ר של צה"ל [יוצא מן הכלל בעניין זה היה איזור מוצב ג'לבינה]. ההפגזה על שיירת חטיבה 45 היתה מדויקת ונעשתה ע"י עמדות תותחים כנראה מאיזורי חירבת דיקה ותל משנוק.

  3. בצה"ל, מרגמה 120 מ"מ הינה מרגמה כבדה. כך גדוד 527 היה גדוד מכמ"ת, דהיינו גדוד מרגמות כבדות מתנייע. משום מה, בתותחים הקטרים מקוטלגים אחרת. תותח 155 מ"מ הוא תותח בינוני. ככה זה במדינתנו. אין שוויון אפילו בין הכלים הארטילריים.

  4. "עם של פחדנים. היכן שחצנותכם? תוך יום תהיו בחיפה, האומנם?"…. אכן יומן מרתק, שמיטיב לתאר את התרחשויות המלחמה על הכאוס שמתרחש בה לא אחת… אבל ביטויים שכאלה ממש מיותרים: לא עברו 6 שנים ובמלחמת יום הכיפורים צה"ל כמעט הובס באותה גזרה של רמת הגולן, והסורים יכלו לכתוב את אותם דברים על חיילי צה"ל….. אפשר וראוי לשמוח על ניצחון, אבל לעלוב בחיילים הפשוטים של האויב שמובס? ראוי להפיק לקח. ההיסטוריה מלמדת שזה עלול לחזור בהפוך….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s