109 שולפי חרב

ישראל רונן, המא"ז של קיבוץ דן, מפרט את ההכנות למלחמה ואת התכנון שלו למיגננה מפני הסורים * רונן: "בתדריך נאמר לי ע"י המח"ט שדן הוא אחד המועמדים למחטף סורי, והמידע חסוי מהאוכלוסיה. מצאתי את עצמי בדילמה קשה – איך אני מכין את עצמי ואת הקיבוץ לקרב הגנה עם כל האילוצים. יצאתי לשטח המפורז וניסיתי להיכנס לנעליו של המפקד הסורי – איך לתקוף את דן, ובהתאם לכך לבנות את התוכנית שלי" * כך זה התגלגל בבוקר ה-6 ביוני 1967

בוקר ה-6 ביוני 1967, קיבוץ דן תחת אש [צלם לא ידוע, גדוד 334]

ישראל רונן היה המא"ז (מפקד איזור) של קיבוץ דן בתקופת מלחמת ששת הימים. ב-6 ביוני 1967, יומה השני של המלחמה, הותקף הקיבוץ ע"י כוח סורי בסדר גודל של פלוגת חי"ר מתוגברים בשישה טנקים טי-34. באופן מוזר מצאו את עצמם המגינים חברי הקיבוץ חשופים בצריח. כוחות צה"ל באותה שעה לא היו לצידם כדי להגן על הצד המזרחי של הגבול. גדוד 34 שהחזיק את תל דן שמצפון לקיבוץ הותקף גם הוא באותה שעה והיה עסוק בהתגוננות ובבלימה. מחלקת טנקים שנשלחה עוד קודם לבריכות דן, הרחיקה דרומה והתמקמה בשדות של שאר ישוב. במצב הזה ניהלו חברי הקיבוץ בשדה הפילבוקס המזרחי, סדר גודל של כ15 איש,  קרב אמיץ וקצר מול כוח של צבא סדיר ויכלו לו.

קורות אותה התקפה סופרו כאן בכתבה "קיבוץ דן מול הצבא הסורי" וכן "עדויות מתקיפת דן". את הרשימה בפוסט זה כתב ישראל רונן ובה הוא מפרט את ההכנות למלחמה ואת ההיערכות הספציפית שהוא יזם נגד מיתקפה סורית ישירה, וכמובן את התגלגלות האירועים. ישראל רונן נפטר בחודש מרץ 2016.

נעזרנו בנילי לב ארי מארכיון הקיבוץ למספר צילומים מתקופת המלחמה.

להלן הדו"ח המלא:

מאת ישראל רונן

הקדמה:

על מנת להבין את אירועי מלחמת ששת הימים בפרופורציה הנכונה, צריך להוסיף מספר מילים על הביטחון ובעיות הביטחון בדן.
בעיות הביטחון בדן לא התחילו והסתיימו במלחמת ששת הימים. דן נתקל בבעיות ביטחון מיום עלייתו על הקרקע והקדיש הרבה מאמץ מייגע, ולפעמים מתיש, עם הרבה אורך רוח, כאשר כל הקהילה שותפה למאמץ וליכולת עמידה זו. כל אחד במקומו, בעבודתו ובתפקידו תרם לפי הצורך ביכולתו ולפי הידע שלו, ובהתאם לתפקידו.

במיוחד יש לציין את המא"זים – את מוטל, שרהל'ה ז"ל, רוגי, שלום, גד, אותי ואת המא"זים אחריי. בעזרת ועדות הביטחון והקהילה כולה ששיתפה פעולה. כל מא"ז בזמנו, ובהתאם לנסיבות המשתנות כמו שמירת שדות, הגנה על הרכוש, הגנה על דן ב-48', מאבק על עיבוד השטחים המפורזים, ההתשה מסביב למלחמת המים, ההפגזות. מלחמת ששת הימים. מלחמת יום כיפור. מחבלים, ועד ימינו אלה. כל זה יצר נהלים, צורת חיים, דפוסי התנהגות, תרגולות והכנות נדרשות. האוכלוסיה כולה, וכל אחד לחוד, ידע את מקומו ותפקידו באירוע פתע או בהתדרדרות למלחמה.

בוצעו השקעות תקציביות על חשבון הקיבוץ להקמת מערכות תשתית ביטחונית (גם מבחוץ עזרו לנו). כמו כן קוימו אימונים בבית לחברים ולחברות. כל שנה אימנו את נערי ה-י"ב בחיילות בסיסית והפעלת מקלעים. בוצעו מה שכונה אז תמרונים דו-צדדיים של תקיפה והגנת הישוב (לרוב נגד גולני). כמו כן הקמת מערכת ביצורים משוכללת של עמדות ותעלות בכל הקיבוץ. כל זה נתן ידע וניסיון מצטבר.

ישראל רונן (מימין) וניצן (ניצקה) הדר בוחנים פגיעות ב-D6 לאחר ההפגזה של 13.11.1964 על קיבוץ דן [מאלבום משפחת רונן]

תקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים

עם התדרדרות המצב וסגירת המיצרים לשייט הוחל בגיוס כוחות צה"ל. במסגרת הזו גם אנו, ההגמ"ר, גוייסנו ע"י החטיבה ומיפקדת החבל שעשתה את כל הפעולות המתחייבות. הקיבוץ והקהילה כולה על דעת "עצמה" התגייסה בהתאם לנוהלים ולתרגולת שלנו.

  1. הוקמה ועדת מצב מורחבת בראשותו של מילק, שתפקידה היה לארגן את הקיבוץ והאוכלוסיה הלא לוחמת לתנאי חיים בחירום. קיום קשר עם מוסדות התנועה וכל מה שמתחייב מן המצב.
  2. מרכז המשק ראובן אריאל (שהיה סגן מא"ז) תפקידו היה להמשיך בקיום הפעילות הכלכלית ותפקוד המשק, כל כמה שמתאפשר. לבצע הכנות משקיות כמו מלאי מזון, דלק, מזון לבעלי חיים, כל מה שנדרש. כאשר כל יום מתגייסים חברים ליחידות החוצה.
  3. הקמת המיפקדה בפיקודו של ישראל רונן, גיוס החברים ועשיית ההכנות הדרושות ללחימה במידה ודן יותקף. כל זה נעשה בזמן ההמתנה לפני המלחמה תוך התכנסות ועדת המצב, בהתייעצויות ובשיתוף  פעולה לפי הנהלים והדפוסים שלנו.

עם מתן פקודת ההתרעה והגיוס עשיתי את הפעולות הבאות:

  1. בדיקה עם מילק של מוכנות האוכלוסייה האזרחית למלחמה.
  2. ארגון התגוננות פסיבית וסידורי הג"א.
  3. הערכת מצב וגיבוש תוכנית קרב ההגנה בדן.
  4. חלוקת כוחות והצטיידות בנשק, בהתאם.
  5. קביעת עדיפויות בהתבצרות.

הכוח שעמד לרשותי – כ-109 "שולפי חרב"

47 מוצבי תגמ"ר בגיל הגיוס.
6 מיחידות אחרות שלא נקראו ליחידותיהם.
46 חברים מעל לגיל הגיוס.
9 נערי י"ב (העברתי להם אימון מקלע MG-34 ומטווח + קצת שדאות).
הנשק: רובים צ'כי.
15 מקלעי MG-34.
2 מקלעים בינוניים, בזה.
2 מרגמות 81 מ"מ (ממלחמת העולם השנייה).
3 מרגמות 52 מ"מ.
2 תותחי נ"ט 90 מ"מ.

הנשק והתחמושת היו סה"כ מחסן א' החוקי צה"לי + מחסן ב'. ביחד מעל לתקן.

במקלט מיפקדת דן [צילום: ארכיון הקיבוץ]

קשר: קשר אלחוטי לא היה קיים כלל, למעט מכשיר קשר מ"ק 300 שנקנה כעודפי ציוד פסול מצה"ל ותוקן על ידנו ("וכך הוא גם פעל"). קשר החוצה לחבל דן, לחטיבה, לפיקוד, לישובים, לתל דן, טלפון "שרשרת" תת-קרקעי, כולם שומעים את כולם ללא מרכזייה.

קשר פנים בין העמדות – מרכזיה מס' 10, 8 טלפוני שדה, טלפוני מניקות ואינטרקומים מבתי הילדים, ומספר סלילי חוטים מונחים בתעלות ועל פני השטח במקומות שאין תעלות.

מהר מאוד הבנתי שבגלל אילוצי כוח אדם (אימונים), ובעיקר חוסר אמצעי קשר אלחוטי, אני נמצא בבעיה קשה מאוד מבחינת השליטה בקרב. לכן יש צורך לתכנן כל צעד וכל פרט מראש, וליידע את כולם עד הפרטים הקטנים. כי בזמן קרב יהיה קשה לעשות שינויים. במקביל מוטל, מפקד החבל, הזמין את המא"זים לקבוצת פקודות לחטיבה, לפקודות ולתדריך.

לי אישית היה ברור מידיעת העובדות על הסורים, שביכולתם להפריש כוח בסדר גודל של גדוד + טנקים, סיוע ארטילרי שיש להם בקו, ולבצע תקיפת מחטף כמעט ללא התרעה מוקדמת.

העתודה שלנו, פלוגת טנקי שרמן מגדוד גש"פ, עמדה בצומת בית הילל כעתודה לכל הגזרה עד גונן. במקרה הטוב הם יוכלו להנחית התקפת-נגד "מאוחרת". בתדריך הזה נאמר לי ע"י המח"ט מנו, שדן הוא אחד המועמדים למחטף. והמידע חסוי מהאוכלוסייה.

לאחר ישיבה זו מצאתי את עצמי בדילמה קשה – איך אני מכין את עצמי ואת הקיבוץ לקרב הגנה על דן, עם כל האילוצים.

מבט כללי על דן הראה שהסורים יושבים סביב כמעט בשלושת רבעי המעגל. משוויקה ליד דפנה, לאורך השלוחה, עד נוחיילה לרגלי החרמון, רמת הבניאס, תל עזזיאת והצוק מעל כפר סאלד. אפשרויות הכניסה והתקיפה שלהם רבות.

הגנה ע"י חלוקת הכוח מסביב לגדרות באופן שווה לא יגרום שאהיה חזק בכל המקומות, אלא להיפך – חלש בכל המקומות.

יצאתי בבוקר לשטח המפורז ככל שהמצב נתן, וניסיתי להיכנס לנעליו של המפקד הסורי – איך לתקוף את דן. בהתאם לכך, לבנות את התוכנית שלי להגנה תוך הנחה שהמפקד הסורי נבון, למד ויודע את התורה כמוני.

מניתוחי השטח והערכת מצב אלו היו השיקולים שהדריכו אותי. כאשר בוחרים לתקוף מטרה רצוי לבוא מהצד הצר שלה, מפני שמשם היכולת להתגונן קטנה יותר, בעוד שבחזית תקבל מקסימום אש. דן, בתקופה ההיא, צורתו היתה ביצה שקודקודה הצר היה מוצב הפילבוקס.

  1. לכן מכאן כדאי לתקוף.

מא"ז דן, ישראל רונן

לאחר קביעת מקום התקיפה צריך לבחור עמדת הסתערות, אשר צריכה להיות מספיק קרובה לנקודת התקיפה (לא יותר מ-150 מ') בהסתר ובשטח מת. מפני ששם עוברים ממבנה של תנועה ונערכים למבנה הסתערות. נקודה זו היא קריטית. שינויי המבנה לוקחים זמן, מקימים רעש ועלולים להתגלות.

  1. לכן קבעתי שוואדי עסל מול הפילבוקס מתאים לתנאים אלו.  לאחר מכן יש למצוא דרך התקרבות אל עמדת ההסתערות. רצוי שתהיה כולה בשטח מת ובמסתור, על מנת לא להתגלות ולשמור את גורם ההפתעה במקום התקיפה. תוואי השטח הנותן תנאים אלו הוא ואדי עסל. מתחיל אחרי תל חמרה. שטח המאפשר ביצוע כנוס כוחות בהסתר. לנוע דרך ואדי עסל שהוא עביר ויבש ובעומק של 2 עד 3 מ' עד לעמדת ההסתערות.
  2. לכן קבעתי שוואדי עסל יהיה ציר התנועה של הכוח התוקף. על מנת שהסורים יוכלו לבצע צעדים אלו, יש להם צורך בריתוק הכוח המתגונן: א) ארטילריה. ב) ירי טנקים מרמת הבניאס לפיצוח עמדות המתגונן.
  3. לכן קבעתי שמרמת הבניאס יהיה רתק טנקים ובשלב הסופי כאשר החי"ר יגיע לקרבת עמדת ההסתערות, הטנקים יצטרפו לחי"ר בהסתערות.
  4. כל זה בחיפוי הרעשה כבדה. כאשר בשלב ההסתערות מסיטים את האש פנימה.

כל יתר האלטרנטיבות של הסורים שבחנתי נפסלו בגלל מגרעות כאלו או אחרות. בערך בשעה 14:00 גמרתי וחזרתי למטה.

ברגע שגמרתי לגבש לעצמי את דרך הפעולה הסורית, הוקל לי מאוד. עכשיו ידעתי מה אני צריך לעשות. איפה לרכז כוח, איך בכל שלב לבטל את יתרונות הסורים, ולהפכם ליתרונות שלנו ע"י בניית תוכנית אש מתאימה, הקצאת כוח אדם לגזרות, חלוקת נשק והצבתו, סדרי עדיפות בהמשך ההתבצרות, וכל מה שדרוש.

מאילוצי כוח האדם וחוסר קשר אלחוטי, ומריחוק העתודה הגזרתית כמוזכר לעיל, ומניתוח דרך הפעולה האפשרית של הסורים, הבנתי שלנצח בקרב ניתן רק ע"י עצירת התוקף לזמן קצוב בעזרת הנשק הקל שישנו בגזרה המותקפת, ובאותו הזמן לבצע ריכוז אש ארטילרי משמעותי בגזרה המותקפת, בזמן ובמקום הדרוש, על עמדת ההסתערות בוואדי עסל. בו זמנית להדליק את השדות משני צידי הוואדי שהיו עם חציר יבש לפני הקציר, על מנת "לסנוור" את התוקף ולהפריד בין הטנקים לחי"ר.

  1. רשמתי את עמדת ההסתערות כמטרה ארטילרית אצל הקש"א שישב בתל דן.
  2. הוריתי לצוות המרגמות שלנו, וביחד ביצענו  טיווח "יבש" למקום הזה. נתתי פקודה לרגמים להכין את מחצית כמות הפצצות, לקלף אותן להכין עם מטען אחד ולהוריד כיפות מרעום. בצורה זו הכינו הרגמים 20 פצצות זרחן ו-200 פצצות נפיץ מסודרות ליד הקנים. זה בדרך כלל לא מקובל והתעורר ויכוח מה נעשה אם לא נירה את הפצצות מפני שלא ניתן להחזירן לאריזתם. ואכן ההכנות בוצעו בהתאם. המרגמות היו מכוונות למקום הזה ביום ובלילה, מקרה די נדיר כשמשימת אש סכנה ואש מגן זהות.
  3. לאחר מכן נסעתי לדפנה, ובאישורו של מוטל מפקד החבל, ביקשתי ממפקד כיתת המרגמות 81 מ"מ יוסי דינסמן, שהעמדה שלו היתה על הדשא ליד מיפקדת החבל, להציב את המרגמות על עמדת ההסתערות בוואדי עסל. ביחד הוצאנו מן המפה את נתוני הירי לטווח ה"יבש". הסתבר שאנו על קצה קצה הטיווח (צריך לזכור שאלו מרגמות ממלחמת העולם השנייה עם טווח של 2,250 מ'). יוסי התנגד וחשש שהפצצות עלולות לרדת על העמדות שלנו וזה מסוכן מדי. הסברתי לו שאת הסיוע אבקש רק כאשר לא תהיה ברירה, וחוץ מזה החברים שלנו מחופרים בתוך תעלות קשר. ואכן זה בוצע. כמו כן סיכמנו על סידורי קשר, טלפון "שרשרת" לחבל משם ע"י רץ לעמדת המרגמות. תיקוני אש כמעט בלתי אפשריים.
  4. החברים שעברו את גיל הגיוס וכאלה שמסיבות בריאות לא יכלו להיות עם הלוחמים בעמדות, ציידתי אותם בנשק והצבתי אותם כאחראים על מקלטים, כאשר עיקר תפקידם לאבטח את המקלטים במקרה של חדירה לישוב. זה הצריך כ-25 חברים לכ-25 מקלטים.

בעיה נוספת שהתעוררה היתה בעיה מורלית. אנשים ופעילים שחזרו מתל-אביב סיפרו שחופרים בתי קברות ארעיים בשדרות ומדברים על 80,000 נפגעים, ובישוב יש אווירת מצור.

בריכות קיבוץ דן ומעליהן מוצב תל עזזיאת. להגדלה – לחצו [ צילום: משה פרידן, לע"מ]

מצד אחד נאומו המפורסם של לוי אשכול ברדיו, עם הגמגומים והתפטרותו של עזר וייצמן, ומצד שני הבאתו של דיין לחיזוק המוראל, כל זה בנוסף לשמועות חלחלו גם אלינו והאנשים התהלכו די מדוכדכים כולל אותי.

הטריד אותי מאוד מה ניתן לעשות על מנת להעלות את המוראל וליצור הרגשת ביטחון אצל החברים, מפני שבמצב זה לא ניתן להתחיל את הקרב שעמד לפנינו. ואז עליתי על רעיון: מטווח ניסוי כלים. זה ייתן הרגשת ביטחון בנשק, משחרר מן הלחץ, מרענן את יכולת התפעול ויאתר את הנשק המקולקל. ביקשתי מן החטיבה רשות לבצע ניסוי כלים. התשובה היתה שלילית מפני שחששו שזה עלול לגרור את כל הגזרה להתלקחות כללית.

הפיתרון נמצא בדרך שונה. הפכתי את מחסן הדייג ליד הכביש למטווח ע"י דיפון קיר בשקיות חול (חומת מפגע) ומזרונים על החלונות והדלת. בניגוד לחוקי הבטיחות ולפקודות, כל מי שהיה לו נשק אוטומטי כולל הבזות, ירה ארגז פעולה או מספר מחסניות. מה שקרה הוא, שכל מי שיצא מהמחסן לאחר הירי הרגיש הרגשת הקלה וביטחון עצמי וביטחון בנשק. הבונוס: איתרנו 4 מקלעים מקולקלים אשר מיד תיקנתי אותם.

לסיכום: המטווח הזה יחזיר לנו את הביטחון העצמי בכוחנו ובנשקנו. אני חושב שרוגי, שהיה קצין המבצעים במטה, עוד זוכר שחזרתי מן המטווח הזה. דבר ראשון שאמרתי היה: "הפכתי את בעיית המוראל על פיה".

הגנת הנ"ט של דן היתה מבוססת על חזית נ"ט, שהיתה בזמן ההוא הדוקטרינה של צה"ל. כל תותחי נ"ט 90 מ"מ (עם 6 פגזים כל אחד) של תל דן, קיבוץ דן וסוללה בשאר ישוב היו באחריות מפקד הגזרה בחפ"ק גדודי בתל דן. עיקרון ההפעלה היה ירי אינפילדי עם פקודות אש מקדימות או ישירות. כל תותח מדופן ומוסתר מן החזית ויורה לאגף של מתחם אחר. הסוללה משאר ישוב יורה לחזית שלנו. אנו יורים לאגף של תל דן לחזית שלנו. תל דן לאגף שלנו (בתל דן היו גם 4 טנקי שרמן). כמו כן היו לנו שתי בזוקות, אחת בפילבוקס ואחת בבית אוסישקין.

כל ערב קיימנו ישיבת מטה צבאית, בה דנו מפקדי הגזרות על הבעיות והתוכניות. ושם גם סוכם לא לשבת בעמדות הבנויות מבטון בגזרת הפילבוקס, מפני שהן "ימשכו" את אש האויב. כמו כן נתתי תדריך ושוחחנו על פרטי הקרב וכל התיאומים הנדרשים. עדכון מישיבות החטיבה והחבל על מנת שלכל אחד יהיה מקסימום מידע. לאחר מכן מילק היה מקיים ישיבת מטה אזרחית לתיאום והסדרת הנדרש להמשך קיום הקהילה שלנו, והמשך פעילות נורמלית ככל האפשר. בצורה הזו נהגנו מדי ערב בזמן ההמתנה.

יום ראשון של המלחמה, 5 ביוני 1967, בגזרה הסורית עבר בשקט בלי ירי. בלילה של ה-6 ביוני התקבלו במטה שלי דיווחים מתצפיות והתשמועים (שני תשמועים) על רעש ואורות קטנים של רכב ושל טנקים מכיוון עין פית לרמת הבניאס. הדיווחים הועברו לחבל ולחטיבה.

בשעה 0600 פלוס נפתחה הפגזה כבדה על דן. מרגמות 81 מ"מ ו-120  מ"מ ומתותחי 122 מ"מ, ובמקביל ירי של טנקים מרמת הבניאס לפיצוח עמדות הבטון הבנויות בגזרת הפילבוקס (שהיו ריקות).

הפילבוקס המזרחי בקיבוץ דן. ניצב בחזית ההתקפה הסורית בבוקר ה-6.6.1967 [ארכיון הקיבוץ]

ב-0640 בערך קיבלתי הודעה ע"י רץ מיוסי על מסך עשן לרגלי רמת הבניאס וטנקים שמתחילים לרדת. בנקודה זו יצאתי לגזרת הפילבוקס לראות מה מתפתח שם. כאשר הגעתי קרוב לגזרה, ליד תותח הנ"ט במשאבת המים בנח"ל היום, פגשתי את עמי ממיס. הוא מסר לי שאצלם הכל בסדר. משם המשכתי מעבר לדרך לתוך קצה הגזרה של הפילבוקס ונכנסתי לתעלת הקשר. משם מיד ראיתי את המצב: טנקים סוריים עמדו כ-300 עד 500 מ' מהעמדות שלנו וירו אש חיפוי לחי"ר סורי, שניסה לצאת מוואדי עסל.

מוצב הפילבוקס בפיקודו המעולה של יוסי לב-ארי הכניס את המוצב לפעולה והדף את  הניסיונות האלו פעם אחר פעם, כאשר החי"ר מנסה לצאת מהוואדי בטווח של כ-150 עד 130 מ' מהעמדות שלנו בגזרה. בזה הוא נתן לי את אותן מספר דקות שנדרשו לי להכניס לפעולה את המרגמות שלנו. אכן רצתי למקלט במוסד ליד עמדת המרגמות, אשר בו שהו הרגמים בזמן הפגזה. הוצאתי אותם למרגמות ונתתי להם פקודה להתחיל מפצצות זרחן, על מנת לגרום לדליקה גדולה בשדות (שהיו עם חציר יבש ביום חם לפני קציר קרוב), ולאחר מכן לעבור לנפיץ.

תוך דקות נוצרה דליקת ענק בשטח שגרם לטנקים לסגת אחורה, אחרת היו נדלקים. נוצרה הפרדה בין הטנקים לחי"ר הסורי.

זמן קצר ביותר לאחר שהרגמים היו כבר בעמדות וירו לפי תוכנית האש, הגיע לעמדת המרגמות ישי גרשוביץ, שהיה מפקד המרגמות שנשלח ע"י יוסי להפעילן לפי התוכנית. בנקודה זו מסרתי לו את הרגמים והוריתי לו לפעול לפי התוכנית. הוא וניר בן צבי היו צריכים לכוון את אש המרגמות (כזכור, קשר לא היה). התוכנית היתה: ישי, שהוא רגם מקצועי, ירוץ כ-250 מ' לעמדת המרגמות וייתן להם את תיקוני האש. באותו זמן יצפה ניר את הנפילות וכאשר ישי יחזור הוא יראה לו את המקום, וישי יוכל לרוץ מחדש ולתקן את האש כנדרש וחוזר חלילה. זה פעל יפה מאוד.

חוליית מרגמה באיזור קיבוץ דן [ארכיון הקיבוץ]

הפעולה הבאה שלי היתה ריצה למטה, לדווח למוטל בחבל ולחטיבה שתוקפים את דן. לבקש סיוע ארטילרי למטרה הרשומה ואת עתודת פלוגת הטנקים, שחשבתי שהם עומדים בצומת בית הילל.

בו זמנית קיבלתי טלפון "בשרשרת" מהמג"ד בתל דן, שתוקפים אותו מכיוון חורשת סינדיאנה ולא ניתן לקבל אש ארטילרית והוא מבקש את אש ה-81 מ"מ שלנו על חורשת סינדיאנה. החזרתי לו שאנו מותקפים ושידאג לעצמו. בינתיים מוטל הודיע לי שהטנקים יצאו לדרך ושהוא עצמו עם הסמג"ד בדרך לפילבוקס.

הוריתי לראובן שהיה סגני לצאת למחסן הדייג, לחבור עם הטנקים ולהביאם לעמדות התובה שהיו חפורות בגזרה המותקפת. הוריתי לרוגי לפנות לחבל ולבקש את הפעלת המרגמות של דפנה לפי התוכנית, ושל שאר ישוב אם ניתן. ואכן דרורי בורלא, סמל המבצעים של החבל, יצא לעמדות שהיו על הדשא, קרוב לחבל. תוך דקות קיבלנו אש 81 מ"מ שיצרה מחסום נוסף בין ואדי עסל לעמדות שלנו. יותר מאוחר גם שאר ישוב הצטרפו.

אחר כך שלחתי רץ מטה אל ראובן גורן או אל דני שדה (אינני זוכר) למוצב מחסן הדייג בפיקודו של אורי כרמי, לפתוח באש אגפית לפילבוקס. הרץ חזר ואמר שאורי לא פותח באש, שלדעתו אלו טילים של צה"ל ולא יכול להיות שהסורים הגיעו כל כך קרוב. שלחתי את הרץ פעם נוספת עם פקודה "חמורה" לפתוח באש. ואכן מחסן הדייג נכנס לפעולה ברעש גדול.

שלחתי את עודד לב-ארי, שהיה קשר המטה, לגזרת הפילבוקס עם מכשיר הקשר היחיד שהיה לנו, מ"ק 300 (כזכור נקנה על ידנו כעודפי צבא ותוקן) לחבור עם מוטל שידעתי שאין לו מכשיר, לנסות ליצור קשר אחורה לחטיבה מהגזרה המותקפת.

תוך 20 עד 30 דקות מתחילת הירי בפילבוקס בערך בשעה 07:15 הגיע רץ מהפילבוקס, שמואל אימברמן, עם מרגמה 52 מ"מ מקולקלת ודיווח שהתחמושת של המקלעים הולכת ונגמרת. נתתי לו את המרגמה מהגזרה העורפית הלא מותקפת.

תרשים תקיפת קיבוץ דן. בקו כחול מקווקו – המקום בו היו אמורים 3 טנקי צה"ל להתמקם, אולם בטעות נעו לשדות שאר ישוב מתחת לתל עזזיאת (קו כחול רציף). בשל כך הכוח המגן ממזרח לקיבוץ במקום שהותקף היה מורכב חברי הקיבוץ בלבד [מקור: נעמוש]

עמדתי לפני אחת הבעיות הקשות ביותר בחיי. נאלצתי לקבל החלטה שלקחתי על עצמי, את הפקודה הקשה שאי פעם נתתי. התחושה שלי היתה שיריתי את כל החיצים ומה שנשאר לי זה להפעיל את נערי י"ב (או במידה והמערך לא יחזיק מעמד לנסות לייצב קו נוסף ע"י לוחמי הגזרה העורפית ולוחמי המטה. זה בהחלט עבר בראשי מספר פעמים).

ירדתי למקלט שלהם, בחרתי שתי חוליות מקלע, שישה נערים עם כ-16 ארגזי פעולה עם תחמושת למקלעים ושני מקלעי מג' 34. הסברתי להם את המצב ונתתי להם פקודה מפורשת לרוץ על פני השטח ולא דרך התעלות, כי אחרת יגיעו  מאוחר מדי. שלחתי אותם במרווחים בשתי שלשות עם מרווח ביניהם על מנת להקטין את הסיכון. זו היתה ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי, לשלוח ילדים לקרב.

אני יצאתי בעקבותיהם, לראות שכולם הגיעו ולראות מה עם הטנקים שהובטחו לי. הגעתי לעמדות התובה בגזרה, ראיתי שאין טנקים. חזרתי למטה לבקש את הטנקים מהחטיבה. הגעתי למטה בערך ב-07:40. מיד הגיע טלפון ממנחם אהרון, שהיה מפקד עמדת מרגמות. למרבית הפלא הטלפון עדיין פועל. הוא דיווח שנותרו לו כ-40 פצצות מתוך ה-440 שהיו בתחילה. התקשרתי לחבל ותוך כ-10 דקות תחת הפגזה הגיעה משאית עם 400 פצצות ופרקה אותן ליד הרגמים.

ב-07:50 הגיע רץ למטה והודיע שהסורים מתחילים לסגת ורודפים אחריהם באש. בערך ב-08:00 נעשה לפתע שקט. העברתי הודעה ע"י רצים וטלפונים לתת דו"ח מצב למטה. הייתי די חרד לתוצאות הדו"ח. חיכיתי לרע ביותר. אך להפתעתנו היו רק שני פצועים קל. האחד מנגיחה במצח במשקוף כניסה לעמדה, והשני רסיס בירך שהוצא ע"י הרופא בבית. בוצע איזון תחמושת והיינו מוכנים מחדש.

שדה הפילבוקסים בצד המזרחי של דן

בערך ב-08:30 הופיעו שמונה טנקים לאחר שעשו את הדרך מתל חי (לילה לפני כן הם הועברו לתל חי ע"י מיפקדת כל הגזרה לשמש עתודה גם ליישובי ההר). בדרך הם נלקחו לשאר ישוב, כי מפקד סוללת תותחי הנ"ט משם דיווח שתוקפים אותו. לאחר נסיעה הלוך ושוב לאורך כל המושב הבין משה גבעוני ז"ל את המצב הנכון, והצליח לתפוס את אחד הטנקים ולהסביר לו שההתקפה היא בדן. מיד הם יצאו לדן, התמקמו לאורך תעלת הנ"ט לתל דן, אך כבר לא היו מטרות.

בשלב  מסוים לפני כן, ללא ידיעתי, הופיע ליד בית אוסישקין מחלקת תול"ר של הגדוד והספיקה לתפוס לאחר נסיגת הטנקים הסורים טנק עם תקלה שעמד ליד חאן א-דוויר [כ-1 ק"מ ממזרח לדן] וירתה בו (זה הטנק כיום ליד בית אוסישקין).

לאחר שעתיים שלא היו התפתחויות נוספות נלקחה פלוגת הטנקים בחזרה לשמש עתודה גזרתית. בערך בשעה 12:00 התחילה הפגזת הטרדה על דן, שנמשכה כל הזמן בעוצמות שונות. בינתיים החברות בישלו אוכל חם במקלט המטבח, מפני שחדר האוכל והמטבח קיבלו פגיעות ישירות. מחלקי המזון עברו בין העמדות וחילקו אוכל חם. התרוממות הרוח היתה רבה מאוד. כולם סיפרו לכולם מה עשו ואיך עשו, ההרגשה הכללית היתה שאנו מסוגלים "להביס כל צרוף". עד הערב הגיע דו"ח בקרת נזקים, והם היו רבים. כמעט כל הלול הלך, כ-30 פרות נהרגו ורבות נפצעו והיה צורך להרגן. לפנות ערב התארגנו למערך לילה על פי התוכנית.

באותו יום בערב ב-21:00 הגיע רץ למטה מגזרת הפילבוקס והודיע ששומעים צעדים ודיבורים בוואדי עסל, וכנראה מתארגנת התקפת לילה (כך לפחות הסקנו, יוסי שדיווח ואני שקיבלתי). התקשרתי בטלפון לחבל ולחטיבה וביקשתי רשות לפתוח באש. התשובה היתה שלילית – לפתוח באש רק אם תתחיל הסתערות. באותו זמן יוסי על דעת עצמו החליט החלטה נכונה, הרים תאורת 52 מ"מ ונתן מכת אש מכל הנשק שהיה ברשותו.

קיבלתי צעקות מן החטיבה, אך לקחתי את האחריות עליי מפני שלא יכולנו לקחת סיכונים לאחר התקפת הבוקר. בדיעבד הסתבר שהסורים באו לחלץ נפגעים, אבל את זה לא ידענו אז. זה נראה כמו הכנות לתקיפת לילה. לאחר מכן היה שקט. בשעה 23:00 קיבלתי מהחבל ע"י מוטל הודעה שנקבל שלושה טנקי שרמן מגדוד הגש"פ (כנראה ניסיון "תקיפת הלילה" השפיע).

הטנקים הגיעו תוך מספר דקות, קלטתי אותם, סיכמתי עם מפקד המחלקה על דרכי הפעולה, סידורי הקשר, קיבלתי ממנו מכשיר על התדר של הטנקים. עשינו סיור בעמדות התובה וקבענו עמדת המתנה לטנקים, בחורשת האקליפטוסים ליד הנחל, שממנה יוכלו לצאת לכל מקום כנדרש.

במהלך הלילה הזה מיפקדת החבל הניחה שדה מוקשים נוסף לאורך תעלת הנ"ט. סגירה מפינת הבריכות לתל דן. כך לקראת הבוקר הרגשנו טוב יותר וחזקים יותר. יש מקום, יש טנקים, תוספת רצינית בכוח האש. לפנות בוקר הכנסתי את התשמועים מעמדת הפורלים ומתעלת הנ"ט.

ביום השלישי של המלחמה, ה-7 ביוני בשעה 06:00 בערך, נפתחה הפגזה כבדה וירי טנקים בכינון ישיר על העמדות שלנו. ב-06:30 יוסי דיווח לי מגזרת הפילבוקס על ניסיונות גלישה של טנקים מרמת הבניאס. נתתי פקודה למפקד מחלקת הטנקים להיכנס לעמדות החפורות בגזרה ולשתק את אש הטנקים הסורים. יצאתי לגזרה, ועוד לפני שהגעתי אליה, כ-10 דקות לאחר תחילת הירי של הטנקים שלנו, נהיה לפתע שקט. גם ההפגזה וגם ירי הטנקים פסקו לפתע. הסורים נסוגו מעבר לרמת הבניאס. הפעם גם קיבלנו אש סיוע ארטילרי שנוהלה ע"י הקש"א מתל דן.

כך זה נמשך עד יום רביעי של המלחמה, כאשר דן מופגזת כמעט כל הזמן באש הטרדה ומדי פעם "מנת שיתוק". ביום רביעי נלקחו הטנקים, אך אז כבר היה ברור שאנו מנצחים.

ביום הרביעי של המלחמה נגמרו לנו החיתולים לתינוקות. נוצרה בעיה, יש הפגזות, המכבסה נפגעה ישירות. כאן נכנס הסיוע ההדדי הבין-קיבוצי בחבל (לא רק באש), כאשר קיבוץ דפנה כיבס לנו את הכביסה והחזירה נקייה והציע לנו מזון חם מבושל. הודינו להם בחום, אך השתמשו בפיתרון שלנו.

טי-34, אחד מששת הטנקים שתקפו את דן, נגרר אחרי המלחמה לתחומי הקיבוץ והוצב בחזית בית אוסישקין [צילום: משה מילנר, לע"מ]

מצב זה נמשך עד היום השישי של המלחמה, כאשר עיקר הפעילות שלנו היא ירי מרגמות על מטרות מזדמנות שקיבלנו מהחבל, מהקש"א וביוזמה שלנו, כמו חסימת צירים מפני הבורחים מן המוצבים הסורים. כמובן קיבלנו פקודה לצרף את אש המרגמות שלנו לריכוך תל עזזיאת, לפני שכוחות צה"ל הסתערו עליו.

כאן ברצוני להוסיף מספר מילים על האוכלוסיה הבלתי לוחמת שישבה במקלטים רצוף 120 שעות, ללא עצבנות, תוך משמעת עצמית, כאשר האימהות, המטפלות ובנות המוסד והי"בניקיות, מטפלות, מפעילות ומתחזקות את כל המערכת הזו בתנאים הקשים של מלחמה. הידיעה הזו שהילדים והמשפחות מוגנים ומטופלים כראוי, שכל המקלטים קשורים לרשת חשמל תת קרקעי אשר איפשר תאורה וניתן לחמם אוכל ושתייה על פלטה חשמלית בכל מקלט – תרמה רבות ליכולת העמידה והלחימה בעמדות ובמקלטים.

לסיכום: קיבוץ דן בעזרת קיבוץ דפנה הדף התקפה סורית של צבא סדיר. פלוגת טנקים (שישה מסוג טי-34) ושתי פלוגות חי"ר (כ-120 עד 140 חיילים) בסיוע ארטילריה, שני תול"רים, מחלקת גוריאנובים נגררים ובונגלורים רבים, כאשר הסורים משאירים בשטח 16 חללים. בתוכם כל החפ"ק – רס"ן, סרן, סגן, קשר וכנראה רץ, נפגעו מפגז מרגמה במרכז החפ"ק (כמה חולצו בניסיון הלילי לא ידוע).

כל זה התאפשר הודות למאמץ של כל הקהילה, אשר התחיל זמן רב לפני המלחמה, יצירת תשתית, נוהלים, דפוסי התנהגות ונורמות, כאשר כל אחד במקומו עושה את המירב תוך מוטיבציה של לוחם על ביתו. כל אחד תרם את חלקו על פי התוכנית, ואיפשר ליצור את התנאים של יצירת מהלך ההכרעה כמו עצירת התוקפים עם הנק"ל ומתן דקות קריטיות, שאיפשרו את יצירת ריכוז האש הארטילרי על עמדת ההסתערות והדלקת השדות ע"י הזרחן והנפיץ שלנו ושל דפנה ושאר ישוב.

במקלט הילדים בקיבוץ דן: האחים אורית ואלי רייזמן, משקיף יעקב אופשטיין [ארכיון קיבוץ דן]

אישית  למדתי רבות מאירוע זה. בשבילי זו דרמה שתלווה אותי כל החיים. נכון, "מיליציה" זה לא בדיוק צבא סדיר ומקצועי. לא פעם מתעוררים ויכוחים, אך בזמן סכנה המוטיבציה והמאמץ הם מעל ומעבר למה שאני הכרתי. התמזל מזלי שיצא לי לפקד על הקרב הזה ולראות את דן במיטבה, במבחן. לראות ולהבין איך  הדברים פועלים תוך שיתוף פעולה בחירום, ואיך החיים של כל הקהילה נמשכים כמה שאפשר עד תחילת הלחימה ומיד אחריה.

ולבסוף חובה אחרונה ונעימה היא להודות לקיבוץ דפנה על העזרה בלחימה ברגעים הקריטיים, באש המרגמות, שיצרה מסך אש נוסף בין העמדות שלנו ולסורים התוקפים ועל הכביסה של חיתולי התינוקות שנגמרו, ועל הצעת המזון המבושל. ידידות אמת נבחנת ברגעי אמת, וזה היה רגע אמת.

לי אישית, שהיתי נתון בדרמה הזו, תמיד תהיה לקיבוץ דפנה פינה חמה בלב.

(ישראל רונן, 15.10.1994)

מא"ז דן – מצבת כ"א בהגנה על קיבוץ דן

מטה: ישראל רונן, ראובן אריאל, יעקב רוגני, יעקב ארזי, עודד לב ארי, אברהם לבנון, ראובן גורן (רץ), דני שדה (רץ).

מטה אזרחי: מילק מאירי, איטה דן, פינק רינגל, מיכל גבישי.

עזרה ראשונה: מניה פורת, אטל ארזי, טיבי פורת, אלי רייזמן, רושקה מאירי.

נ"ט משאבה: יוסי שחם, דן תבורי, עמי מימיס

נ"ט בית אוסישקין: יושקו בן צבי, מיכאל מעיין, אהרון מליקה, אורן אברהם.

רגמים: ישי גרשוביץ, מנחם אהרון, שלמה גבעוני, ברוך פישר,  דוד אמיר, מנק בן-שלום, איציק כגן, אריה תלמי.

נשקים: הנס גולני, עופר הטין.

גזרת פילבוקס: מפקד – יוסי לב ארי, יצחק יוגב, בנימין קליין, דוד גרשוביץ, זאב אילי, שמואל אימברמן, עמירם אפרתי, דודקה גרויזה, צבי גולדברג, איז'ק עברי, משה אילי, סמבו גלייכמן, שעיה אברט.

גזרת מטע: מפקד – בני רוזן, ראובן ירמיהו.

גזרת דיג: מפקד – אורי כרמי, יענקל'ה פתחה, אלי קרטיס, אברהם ישראלי.

גזרת בית אוסישקין: מפקד – עמיצור מור, איתן קולודני, אלימלך הורביץ, זאב רן, אריה מעייני, פיטה בר לב.

דיזל: אמנון בן שלום, אלון גבעוני.

מאבטחי מקלטים: ישראל צחורי, שלמה בן דור, שלום צור, יצחק אריאלי, אולי לוי, ישראל תקוותי, זליג אבישי.

עתודה חניכי י"ב: יצחק גבעוני, גיורא יעקובוביץ', אבי זכאי, יהושע בן-שלום, אבשלום הורביץ, יוסי ירמיהו, ישראל בר לב, משה לב.

וכן 11 עתודאים אקדמאים בתפקידים שונים ו-12 נערים מקבוצת "סלע" רצים ותחמושתנים (מילוי שרשראות).

ילדי קבוצת שחף בקיבוץ דן ברגע של הפוגה [ארכיון קיבוץ דן]

לקריאת מסמך מח' היסטוריה של צה"ל על עדויות מתקיפת קיבוץ דן במלחמת ששת הימים – לחצו כאן

6 מחשבות על “109 שולפי חרב

  1. מהסקירות השונות על קרב קיבוץ דן עולה תמונה תמוהה של כשל החטמ"ר שכמעט לא הייתה שותפה לקרב, לא סיפקה כח צבאי סדיר או מילואים להגנת קיבוץ דן למרות שהייתה התרעה וקיבוץ דן נחשב למאויים למחטף סורי, לא סיפקה כח ארטילרי חיצוני, לא הפעילה כוחות התערבות מהירה, כנראה שלא ערכה תרגולות תנועה לצוות טנקי הכוננות שבשעת האמת התברברו והגיעו למקום הלא הנכון, ובוודאי שלא הפעילה סיוע אווירי. העדר ציוד קשר סביר זה בכלל הזוי, מדובר על מרחקים קצרים ולא היה נדרש בהם ציוד קשר חזק מדי, וקשר הוא חיוני לתיקוני מרגמות. גם נושא התחנושת שכמעט ואזלה הוא מחדל, החטמ"ר הייתה צריכה לדאוג לכמות תחמושת גדולה יותר מלכתחילה, ולכל הפחות לדחוף ממלאי העתודה בעת שהחל הקרב. המא"ז כותב על 'מחסן ב', האם מדובר במאגר תחמושת שהקיבוץ ארגן לעצמו באופן פיראטי? גם אי-היכולת לארגן מטווחים מסודרים ללוחמי ההגמ"ר הזויה, כאילו זה תקין לא לבדוק נשקים לפני קרב ולא לערוך מטווחים, פשוט הזוי.

    המזל היה שכוחות ההגמ"ר עשו הכנה מעולה ועבודה טובה והמא"ז לא נפגע במהלך השוטטות שלו בין העמדות בעת הקרב וההפגזה, לו הייתה נחישות סורית חזקה יותר, הפתעה במהלך הקרב (הגעה מכיוון אחר), נסיגה מעמדות בגלל מצוקת תחמושת או פגיעה בשרשרת הפיקוד שרצה ממקום למקום חשופה בהפגזות, צה"ל היה מסתבך בקרב קשה ומיותר בתוך הקיבוץ ותכנוני ההתקפה הגזרתיים היו נפגעים בגלל הכוחות שהיו מוסטים לאזור, שלא לדבר על הפגיעה במוראל.

    • מחזק ומוסיף:

      לא די שקיבוץ דן הושאר להתמודד לבדו מול ניסיון סורי למחטף, כבר באותו ערב שוב נאלץ הקיבוץ להתמודד לבדו בשעה שפתח באש לעבר קולות באפילה שהתבררו אח"כ כחיפושים של הסורים אחרי הרוגים וציוד. הקיבוץ אחוז החרדה התריע על כך בפני החטמ"ר וביקש רשות לפתוח באש, אולם נענה בשלילה ונאמר למא"ז שאפשר לפתוח באש רק אם יש התקפה עליו. באמת? ולמה שמגיני הקיבוץ עם ציודם הדל יחכו עד שחי"ר וטנקים יסתערו עליהם ממרחק קצר? למה פלוגות הטנקים של 377 נשלחו לחורשת טל במקום להיות ממוקמות על הגבול? לא הספיק לפיקוד צפון ההפתעה שקיבלו מהסורים והבלגן ששרר באותו יום בגזרת דן? לא למדו מהטעות? מתברר שלא.

      ואגב, אם הסורים לא היו שולחים את החי"ר בראש ואת הטנקים מאחוריהם, אלא שולחים את הטנקים קדימה, הסיפור של קיבוץ דן בבוקר ה-6 ביוני היה שונה בתכלית.

      • המזל של קיבוץ דפנה היה גם תעלת הנ"ט הבריטית שעצרה את הטנקים, לא ברור אם צה"ל בעצמו תחזק את התעלה. נראה שהסורים לא הכירו אותה, אחרת היו מביאים ציוד גישור או דחפור, אך יתכן שהכירו ועדיין תוכנית הקרב הייתה להשתמש בטנקים ככח אש סטאטי לחיפוי על החי"ר המסתער.

  2. רק לתקן, לגבי התמונה של הטנק: שם גם נמצא הטנק כיום, בין אולם הספורט (בתמונה) לבין בית אוסישקין (בגבו של הצלם).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s