זעורה – הפירצה שקרצה

1) סיור במשלטי זעורה הדרומית. 2) סמל נתן סרור משחזר את הפגיעה בטנק שלו שנשרף: חצצתי עם הטנק בין חייל סורי שירה בזוקה לבין זחל"ם המח"ט. 3) תחקירים משלימים מ-1967 עם המ"פ נויפלד, הסמ"פ ארזי ואנשי צוות נוספים מפלוגה פ' בגדוד 377

צילום מצפון לדרום – תחילת איזור משלטי זעורה הדרומית

כהמשך לסיור שיחזור הקרב של גדוד 377 – אנחנו מביאים כאן רשמים, צילומים ומחשבות מסיור בארץ משלטי זעורה הדרומית, באיזור שבין הכפרים זעורה וקלע. ביניהם שוכן הכפר ג'בב אל מיס, שחורבותיו מעידות על מחסות מזדמנים לרועים. לא יישוב מפותח ומאורגן עם מבנים ועמודי חשמל כמו בזעורה, קלע, סיר א-דיב ועין פית.

בתי הכפר זעורה נמצאים בין בסיס תותחים מצפון לו לבין מספר מוצבים ועמדות מרגמות מדרום. כל הקומפלקס של זעורה שכן על המדרגה השלישית של הרמה הסורית, שממנה נשקף צפון מדינת ישראל על כף היד.

מה העניקו מוצבי דרום זעורה לצבא הסורי? תחילה, שליטה על הדרך שבין זעורה לקלע. חלק מהתעלות והמחפורות נבנו כשהן צמודות לציר הדרך. שנית, תצפית עליונה על שטח ישראל, ובכלל זה על גבעת האם שנמצאת בקו ישר מערבה ממול למוצבי זעורה.

מכאן יש תצפית על קטעים קצרים מדרך הנפט העוברת כחצי ק"מ מתחת. תצפית זו לא היתה בגיבוי של נשק נ"ט כלשהו שיסכל תנועת שריון אויב שעשויה היתה לעבור בציר הנפט. וזה מה שקרה: חטיבה 8 בפיצול מסיר א-דיב צפונה נעה לקרב שלה בזעורה ללא שום הפרעה. כ-4 ק"מ של תנועה על דרך הנפט – במדרגה השנייה של הרמה ולקראת עלייה אל המדרגה השלישית, המעניקה שליטה על גב ההר. דבר לא מנע מהסורים לנסות לסכל ולשבש את תנועת צה"ל זו, כמו שנעשה באותו זמן לערך בתל פאחר – חצי מדרגה מתחת.

יצוין כי עם תחילת תנועת חטיבה 8 לכיבוש הרמה, נצפו מאיזור גבעת האם מספר טנקים סורים באיזור זעורה. כמו שזה נראה, כולם נעו דרומה לעזרת קלע שהותקפה, כך שעל מוצבי זעורה לא היה אפילו רבע פנצר בזמן שפלוגה מגדוד 377 עם חפ"ק חטיבה 8 תקפו את המקום.

מוצבי קלע היו ערוכים ועשו את שלהם, תל פאחר כנ"ל, תל עזזיאת היה כבר יעד מוחלש, וזעורה שהיה משאת נפשם של מתכנני הפריצה הגדולה קידם את כוחות האויב המתקרבים בשתיקה מוזרה. מלבד קרב התנגדות קצר במשלטים עצמם, התגלתה המדרגה העליונה של הרמה בכל מערומיה. כוחות מוקטנים מחטיבה 8 עלו באין מפריע ונכנסו לאיזור המשלטים ולכפר עצמו תוך התנגדות חלשה.

גלי אבנים, שרידי תעלות, מחפורות ובונקר הצופה מערבה. ניתן לראות את גגו משמאל לעץ

בונקר זעורה עם תצפית למערב, צילום מכיוון דרום-מערב

כך רואים מגג מוצב דרום זעורה את הנוף שמתחת. לחצו להגדלה

מבט מגג בונקר דרום זעורה. לחצו פעמיים להגדלה ותוכלו לצפות ברכב שנע צפונה על כביש הנפט, ובנוף בכלל

הצילום מהבונקר מערבה משקף את שליטת הסורים ממוצבי זעורה על עורק תנועה שעשוי לשמש תנועת אויב. אבל מה שווה כל זה אם אין שום טנק או תותח שישבש את התנועה ויבלום את הכוחות?

זהו המשך למחדל הפירצה שקרצה מגבעת האם. צה"ל איבחן נקודת תורפה טופוגרפית ותיכנן דרכה את מאמץ ההבקעה העיקרי לרמה. הסורים לא חיפו על הבטן הרכה הזו בשום מערך נ"ט רציני. גור אל עסקר – המתחם שממזרח לגבעת האם, היה אמור לשמש חומת המגן, אבל התגלה בצהרי ה-9 ביוני 1967 ככלום ושום דבר.

למעט הפגזה יעילה על איזור תחילת התנועה מתחת לגבעת האם, שופגעה בכמה כלים, לא עשו הסורים בהמשך כמעט דבר לסתום את הסכר שנפרץ. כל טנק וזחל"ם שעבר את השטח המוכה שמתחת לגבעת האם, לא נתקל מעתה בשום הפרעה משמעותית בדרכו אל מעלה הרמה.

החטא הסורי שהחל בגבעת האם נמשך ביתר שאת בזעורה: כאמור, לא טנקים, לא תותחי נ"ט, לא שטח השמדה. שתקו גם הגבעות השולטות ממזרח על מוצבי דרום זעורה, שיכלו לפגוע בטנקים של גדוד 377. הנשק היחיד שעמו נלחמו הסורים בזעורה, סדר גודל של פלוגה, היה אר.פי.ג'י [שלא היה ידוע לצה"ל כי נכנס לשימוש צבאות ערב] ובזוקות. 3-2 טנקים נפגעו, אבל הפלוגה מגדוד 377 עברה את המכשלה בקלות יחסית.

מה מנע מאותם ציידי טנקים לרדת עוד קודם לכן רגלית לכיוון ציר הנפט ולפגוע בטנקים הישראלים שעל הדרך?

מפת איזור מוצבי דרום זעורה [באדום], כ-4 ק"מ ממזרח לגבעת האם

מחפורת במתחם דרום זעורה

9106 – מוצב זעורה הדרומית, מימין שרידי גדרות

נתן סרור: הטנק שלי התפוצץ, לא נשאר ממנו זכר

איתרנו את נתן סרור, שהיה סמל מחלקה 1 בפלוגה פ' בגדוד 377. המ"מ היה משה ממון. בתחקיר של מחלקת היסטוריה על הקרב בזעורה בנוכחות מפקדי 377 נאמר: "סרור הגיע קצת לפני עידו [מור], עבר פה וקיבל שלוש בזוקות. הטנק נדלק וכל הצוות קפץ החוצה כשהוא פצוע. כשאנו באנו הנה ומצאנו את סרור נתן פצוע, היו פה עידו מור שהיה פצוע, עוזי קרן ושלמה לוי".

סרור מספר לנו אחרי 51 שנים: "זוכר שהגענו לצומת חורשת טל ואחרי זה בגבעת האם הפגיזו אותנו מאוד חזק. נסענו ממש בין ההפגזות, עד כדי כך שהיה לי חבר נהג זחל"ם שחשב שנפגעתי והתחיל להשתגע.

"טיפסנו לזעורה, לפני כן בדרך ראינו את מג"ד 129 שהתפנה פצוע. התקדמנו, עברנו מתחת לזעורה, שדות מוקשים ודברים כאלה. לקראת היעד בנצי [הסמג"ד] לקח את הפיקוד והוביל אותנו. הגענו למתחם תעלות מכל הכיוונים, ושם נתקענו. החלו לירות עלינו מכל הכיוונים, לא יכולתי לצודד את התותח שנתקע, ויריתי מהנשק האישי שלי לתוך התעלות.

"נעמדתי במעבר בין שתי תעלות. היו לפניי עידו מור המ"מ [מ"מ 2], הגור היה באמצע ואני אחריו. נתקענו באיזה פקק, בדיוק עבר לידי אלברט, מח"ט 8. הזחל"ם שלו היה צמוד אליי וגם הוא נתקע בין שתי התעלות. ואז ראיתי שמישהו שם מכוון בזוקה עליו. אמרתי מיד לנהג הטנק להתקדם וחטפתי את הבזוקה במקומו במיכל דלק.

"הטנק נדלק והחל לבעור. הטען קשר שלי, גוזלי מכרמיאל, נפצע בראש. הוא היה מבוגר. אם אני הייתי בן 23, הוא היה בן 35. הטנק החל לבעור, הוצאתי את הצוות אחד אחד, כי לא יכולתי לצודד. ביקשתי מהתותחן לצודד עד שכולם ייצאו, והגענו לאיזה מקום ריכוז 50 מטר מהטנק כאשר באותו זמן עידו מור חטף כדור ונפל למטה.

עברו בשלום את מלחמת ששת הימים. נתן סרור יושב ראשון משמאל. עומד שלישי מימין: המ"מ משה ממון

"היה ריכוז קשה, נאספו שם שישה פצועים מאיתנו, אני נפצעתי ביד בצורה קלה. בהמשך הביאו משטרה צבאית ששמרו עלינו ועל 7-6 שבויים סורים. הטנק שלי התפוצץ ולא נשאר ממנו זכר. חיכינו עד שבא הליקופטר ולקח אותנו לבית חולים. כל זה היה לפני קלע. לפי מה שהבנתי, החבר'ה הגיעו אחר-כך לקלע ולא היו שם קרבות".

תחקירי השלמת הקרב של גדוד 377 בקלע

מספר חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, במקביל לתחקירים שעברו מפקדי הכוחות ע"י מחלקת היסטוריה, ביצעו בחיל השריון תחקירים משלימים. במסגרתם התבצע תחקור הקרב שהיה לפלוגה פ' מגדוד 377 בזעורה, ג'בב אל מיס וקלע, ת"פ חטיבה 8.

תחקור זה נעשה בשאלה-תשובה. השאלות לא הופיעו בדף, אבל מהתשובות של המ"פ נויפלד, הסמ"פ ארזי ומספר בעלי תפקידים אפשר ללמוד עוד דבר או שניים על מה שקרה.

מקור: ארכיון צה"ל.

תחקיר מ"פ פ' מגדוד 377, רס"ן יעקב נויפלד

שאלה ותשובה: ב-9 ליוני במשלטי זעורה הדרומיים לכיוון קלע, בטי-34 נפגעו בטווח 800 מ'.

ש"ת: הטנקים שהיו ברשותי – 14 טנקי M-51.

היה לי קנה 81 מ"מ וזחל"ם פיקוד.

את הגבול חצינו בסביבות שעה 13:00.

אנחנו היינו כוח עצמאי שכלל פלוגת טנקים ופלוגת חרמ"ש בפיקוד מג"ד הטנקים.

המרגמה כל הזמן היתה על ידי.

הסמ"פ היה תחילה על שתי מחלקות.

נענו בשדרה.

קיבלנו ידיעות מקמ"ן 8 שהוא נתקל בטנקים [באיזור קלע], הידיעות שהיו לי במשלטי זעורה הדרומיים היו נ"ט ולא נאמר לי בפירוש שישנם טנקים.

הפקודה לא היתה סדירה בגלל הבלגן שהיה עם חטיבה 8.

הפתיחה באש היתה מטווח 2,000 מ' מאיזור קלע.

הטנק הראשון שחוסל היה בטווח 1,000 מ'. הטנק השני שחוסל היה SU-100 בטווח 300 מ'. השלישי שחוסל היה בטווח 200.

במצב הקרב היו עשרה טנקים, אני פיקדתי מטנק, באתי כביכול כעזרה לחטיבה 8.

הטנק הראשון היה של ארזי, סמ"פ על הטנק.

הסמ"פ היה לפניי וראיתי כשהוא ירה. הפקודה שלי לסמ"פ היא להמשיך לתוך קלע, ליתר המחלקות ניתנו פקודות לפני הכניסה לקרב. כשהתקרבתי לקלע היו עוד טי-34.

חטיבה 8 היו במגע אש בטווח 500 מ' והם נכנסו לקרב כשעה לפני שהגענו.

הפקודה הראשונה היתה שאנו נעים לכיוון קלע כשמישנה מוביל. קיבלתי דיווח מאלישע המ"מ שכל הזמן פותח באש.

81 מ"מ שלי לא ירה.

לא קיבלנו סיוע ארטילרי.

השתדלנו לא לרדת מהציר בגלל מיקוש.

הטנק שלי התקלקל בקרב הזה ונסעתי על זחל"ם.

ראיתי סיוע אוויר שירד לאיזור וואסט.

היתה השפעה רצינית של חיל האוויר על תעבורת נ"ט, ואף השמידו כ-3-2 טנקים.

לא היו לי חבלנים.

לא השתמשתי במלקוד.

בערוץ חירום חש"ן לא השתמשנו כי המג"ד עשה זאת.

לא היה ברור אם הטנקים הראשונים שפגעו היו הטנקים שלנו או לא.

היתה לי מפה לסמ"פ ומ"מ 1.

כמות התחמושת שהיתה לי – 20-17 מטען חלול לטנק, כמעט נשארתי ללא תחמושת.

האויב ירה (מ-15-10 טנקים).

לא היתה אש ארטילרית עלינו.

אני לא ראיתי תמרון והחלפת עמדות של האויב.

הפלוגה שלי הוציאה 33 פגזים מטען חלול.

בפלוגה ירו כשמונה טנקים.

לא נראה לי שהשריון הסורי ינהל קרב של יחידה, אלא עבדו בודדים כתותחים.

עלינו על שדה מוקשים.

לא קיבלתי שום עדכון תוך תנועה לגבי כוחות שכנים.

מבט ממוצבי דרום זעורה לכיוון ג'בב אל מס וקלע. בשטח – טנקים ונגמ"שים באימון

אבידות

לא היו לנו אבידות בנפש ולא בטנקים.

בזעורה הדרומית הלך לי טנק משלוש בזוקות של האויב.

את הקרב גמרתי עם 13 טנקים.

זה נראה ככוח משהה, כוחות פזורים, לא הצלחנו לשבות קצינים בדרגה מעל סרן, כנראה שהם ברחו. כל השבויים היו חיילים.

קצין שבוי אמר לי ללכת קדימה ואני אכניע אותם, עיקר הכוח היה מרוכז למטה. אנחנו סגרנו עליהם ואלמלא זאת גם בעזזיאת ובתל פאחר היתה יכולה להיות התנגדות קטנה יותר.

חיל האוויר שבר מבחינה מוראלית את האויב.

חסר היה מפות, וחטיבה 8 באה בלי מפות.

פקודות בקשר היו "נוע ימינה ושמאלה", ולא צפונה ומזרחה.

סמ"פ פ', סגן יהודה ארזי

ש"ת: לא דיווחתי למ"פ בזמן שפתחו עלי באש, גם כשפתחתי אני באש לא דיווחתי.

סך הכל שני טנקים ירו, בגלל מגבלותיו של שטח הררי.

בקרב קלע נסעתי כטנק מוביל.

כל הזמן הייתי בהיכון לירי ולא היה לי פגז בקנה, והסדן פתוח.

מדף טנק קשר פתוח והטען היה עם הראש בחוץ. הוא גילה את הטנק SU-100 שירה.

ה-SU-100 פגע באחד בלבד, מיד חיסלתי.

הטווח שלי היה 300 מ'.

אמרתי ח"ש דפוק אותו, התותחן ירה בטווח קרבי, פגענו בו בכדור ראשון, המשכתי כדור נ"ט שני, אחרי כן באש מקלעים.

ה-SU-100 היה בעמדה מוכנה, ראו קצת מתחת לתותח.

לאחר מכן קיבלתי הוראה מהמ"פ להמשיך לנוע ולהתחבר עם חטיבה 8 [הכוונה לגדוד 129]. נתנו לי זיהוי של T-34, יריתי כדור אחד והבחנתי שהוא נטוש. פגענו בכדור הזה, זיהיתי שהתותח שלו מפוצל, כנראה שהסורים חיסלו אותו. התחברתי עם חטיבה 8, אמרו לי שיש להם פצועים ואין יותר סורים. מיד הבחנתי ב-SU-100.

למעשה היתה לי היתקלות עם טנק אחד סורי, הוא שילם כיוון שירה גרוע. הטנקיסטים שלהם גרועים, המדפים סוגרים כולל מדף המפקד.

היו לי מדוכות עשן ולא הפעלתי אותן, כי העדפתי לפתוח באש קודם לכן וחיסלתי אותו.

יריתי עוד קודם, הוצאתי כ-13 פגזי נ"ט.

היו שני תרמילים, אך לא קשרנו אותם משום שנתתי פקודה.

תחילה היה הקשר לקוי ולאחר מכן סודר.

לא זיהיתי איזה סוג פגז ירו עליו.

האו היה טוב משום שהשמש היתה מאחוריי (בגב), אולי בגלל זה ה-SU-100 שנע על הכביש לא זיהה אותי.

מיטוטו של האויב לדעתי גרם הופעתם של חיל האוויר בעומק. הכח שעמד מולנו היה כוח משהה, רמת הצוותים היתה נמוכה.

הכוח שלנו היה ת"פ חטיבה 8 ונע איתם, כוח זה היה כוח ב'.

הטווחים היו קצרים וזיהיתי את סוג הטנקים שירינו עליהם.

יוסף, נהג בטנק הסמ"פ

פקודות לא קיבלנו תוך כדי תנועה.

לא יכולתי לראות את הטנק של האויב.

שמעתי שהמפקד שלי אמר לי לעצור ונתן פקודה לתותחן לפתוח באש, לא ידוע לי לאן פתח המקלען באש.

אני הייתי כל הזמן עם מדף סגור, מהיציאה נהגתי לבד, הייתי די עייף.

ישנם מקרים שהחלפתי הילוכים על דעת עצמי ויש מקרים שהמפקד נתן פקודה להחליף הילוכים.

סמ"ר ישעיהו, תותחן בטנק גור במחלקה 3 בפלוגה פ'

יריתי סה"כ על 5-4 טנקים.

יריתי על שני טנקים [בקלע].

פגעתי באחד.

בראשון יריתי שני פגזים ופגעתי, בשני לא פגעתי.

המפקד נתן טווח וסוג הפגז, הטווח היה 1,800 מ'.

מוכן אני להמשיך להילחם עם טנק M-51.

האויב לא ירה שום דבר.

נסעתי עם ח"ש בקנה.

לא היו לי ידיעות על הנעשה בגזרה.

זיהיתי את טנק האויב, אך לא את הסוג.

רב"ט שמעון פלד, נהג בטנק גור 3 פלוגה פ'

תוך כדי לחימה שמעתי בקשר בעיקר פקודות אש.

פעמיים המצברים התרוקנו, המטען עזר פעל, אך הרבה לא עזר. הרצועות אף היו רפויות.

לא ראיתי את הפגיעות שלנו ואת טנקי האויב.

עם הטנק שלי נלחמתי עד סוף המלחמה.

לא התחלפתי עם המקלען.

מוכן להמשיך להילחם עם טנק M-51.

המנוע שלי מאוד התחמם, אך בזמן ההמתנות היו לנו מאוד רצויים משום שניצלנו את המנוע.

לקחים: 90 אחוז מהחיילים הסורים הם מורפיניסטים אוכלי חשיש

מ"פ:

  1. היוזמה למט"ק בשטח הררי צריכה להיות גדולה יותר והמסגרת הגדולה ביותר שניתנת לשליטה זו המחלקה.
  2. נתקלנו בקשיים בליווי  החרמ"ש בגלל תפקידם בטיהור ובשבויים.

סמ"פ:

  1. בשטח הררי קשה לטווח משום שהם מסווים ומתגלים רק כאשר פותחים באש.
  2. רצוי יותר לנוע עם מטען חלול בקנה.
  3. הכסא של המפקד לא מתאים לצרכים.

נהג

  1. לוח המכוונים לא מספיק מואר בעיקר כשסוגרים מדפים.
  2. התחממות יתרה של מנועים, השתדלתי לשמור על טורים.

מש"ק 3

  1. כיוון טנקים מהקרקע ע"י כל מיני קצינים גרם לכך שהם הפרידו בין הטנקים בקרבות.
  2. כל השנים התאמנו בנגב ולא היה לנו שום מושג בשטח הררי.
  3. ה-0.5 צריך להיות אצל המפקד.
  4. 90 אחוז מהחיילים הסורים הם מורפיניסטים [מכורים] אוכלי חשיש.

תותחן

  1. לדעתי יש לסגור את פתח המתן דקה.
  2. הגישה לא נוחה לפגזים.
  3. המושב של התותחן לא נוח בצורה מוחלטת.

עד כאן התחקיר.

השלט הנעלם של חטיבה 8 בחניית קמפינג שעל

צמוד לכפר קלע מצפון-מזרח, על כביש מסעאדה-וואסט, נמצא קמפינג שעל שמציע לינה בשטח, קטיף פירות יער ועוד אטרקציות. באיזור זה בליל 10-9 ביוני 1967, עם תום קרבות ההבקעה, ערכה חטיבה 8 את הקמפינג הישראלי הראשון – חניון לילה. הטנקים יצרו ריבוע שיצר מתחם מאובטח שבו יכלו החיילים לישון באופן בטוח יחסית. בעיקר היתה זו מנוחת הלוחמים של אנשי גדוד 129 שסיימו יום לחימה קשה ומרובה נפגעים. הלילה עבר בשקט.

מי שייכנס לחניית קמפינג שעל ויסיט את השיחים מצד ימין, יגלה שלט שמנציח את קרבות חטיבה 8 בששת הימים. הטקסט על השלט דהה ברובו, אבל השורות הנעלמות מספרות על קרב ההבקעה ב-1967 לכיבוש רמת הגולן.

כעת דרוש שלט חדש שיוצב שם במקום קצת יותר גלוי לעין.

השלט הנעלם של חטיבת הזקן בחניון קמפינג שעל

7 מחשבות על “זעורה – הפירצה שקרצה

  1. נתן סרור – התגלה מועמד לצל"ש של 377 ת"פ חטיבה 8. הגן ממש בגופו ובגופם של חייליו בטנק על הזחל"ם של המח"ט אלברט והאנשים שאיתו.

  2. הסורים שיחקו אתנו באש 20 שנה. ירו ירו ירו עד שפקעה סבלנתנו.
    קו הביצורים שבנו היה על הניר בלבד. הרוסים היו יועצי אחיטופל שלהם. ככה לא בונים הגנה.
    מי ששולט בגובה ומפסיד במלחמה הוא אדיוט.
    מי שסומך על הרוסים בבטחון המגדל קלפים קורס.
    הרוסים לא השתנו עד היום שנותנים לסורים מערכות הגנה לא מפותחות.
    חיל האויר שלנו מטייל אצלם כל לילה מתי שהוא רוצה איפה שהוא רוצה.
    עכשיו הרוסים אכלו את מה שבישלו עם ערבים שמתעסקים עם מערכת הגנה אוירית מפגרת
    זו התוצאה שמטוס רוסי נופל ו15 הרוגים.
    עכשיו הם נזכרים לתת לסורים טילים מתקדמים.
    אל דאגה חיל האויר יעשה גם מהטילים האלה בדיחה עפר ואפר. עולם כמנהגו..
    מי שקונה נשק מהסוביטים ועובד לפי דוקטרינות שלהם שם כספו ובטחונו על קרן הצבי. בדוק!!

  3. כשאני מתבונן שנית במפה, ונזכר במראות מהסיורים שעשינו בשטח, אני תופס עד כמה תכנית מקבת המקורית היתה פשוטה ומחוכמת. המבוא למוצבי זעורה נקי יחסית מכל איומי נ"ט. הדרך העולה צפון מערבה ממוצבי נעמוש מרוחקת יחסית מכל נ"ט יעיל. הכניסה אל בין מוצבי זעורה גם היא מוגנת בקלות יחסית. מוצבי זעורה הדרומית ממוגנים כלפי מערב, כך שכלפי צפון ומזרח יכלו להפעיל רק נ"ט קל. קרי-בזוקות. כל המבקר כיום במוצבי זעורה יכול להתרשם ממצב זה. ברגע שנכנסת אל בין המוצבים, החיפוי הארטילרי שלהם משותק, אלא אם ירצה להפגיז גם את כוחותיו (והמרגמות 82 לא יכלו להואיל בכלל). כך יוצא, שכח חטיבה 8 אמור היה להכניס עצמו לתוך המערכים בקלות ולקפלם תוך ספיגת אבידות קלות יחסית כפי שהיו בפועל.
    במצב דברים זה, ראוי היה שיוקדש מאמץ לניווט המתוכנן ולא לרוץ כסומא באפילה לתוך מערכי קלעה.

  4. בוקר טוב

    יש לתקן

    הדרך המתוכננת מנעמוש למעלה כיוונה צפון מזרח.

    ואילו הכוחות המשיכו בדרך הפטרולים דרומה מנעמוש עד לדרך שהובילה אותם בכיוון דרום מזרח בואכה סיר אדיב ומשם אל קלעה.

    • זה הוזכר גם בעבר, אכן היתה מחלקה מ-377 שעלתה לתוך סיר א-דיב בעקבות 129, ירתה 3-2 פגזים ותוך זמן קצר חזרה לדרך הנפט והמשיכה לזעורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s