נשארנו בשטח זרוקים סתם

בוקר ה-10 ביוני 1967: במהלך כיבוש מחנות איזור הבניאס דיווחו ברשת הקשר של גולני על מציאת שני נעדרים * איך קרה שהנהג אהוד לרנר ולוחם הסיירת אלישע ארנון נותרו לבדם באיזור עין פית תחת ירי סורי? * וגם: ניתוח הטעות בתנועת סיירת גולני אל תל פאחר

הכניסה הדרומית לעין פית מכביש הנפט. באיזור זה נתקל כוח הסיירת באש נ"ט ונאלץ לחזור על עקבותיו ולהגיע לתל פאחר מדרך הנפט הישנה

"מצאו שני אנשים שנחשבו לנעדרים מהיריות, לרנר אהוד ואלישע ארנון, צירפו אותם ל-3"
[מתוך רשת הקשר של חטיבת גולני, יום שבת 10.6.1967, שעה 07:42]

כך נפתח הסיפור הבא שנחשף דרך רשת הקשר החטיבתית של גולני. יומן הקשר פורסם כאן במאי 2014, אבל רק לאחרונה כשערכנו אותו מחדש, נכנסנו לעובי הקורה באשר לדיווח הנ"ל.

זהו ספיח מהצטרפותה של סיירת גולני ללחימה בתל פאחר, לאחר שנשלחה ע"י המח"ט יונה אפרת כתגבורת לגדוד 12.

איתרנו את שני החיילים הנעדרים שהיו מסיירת גולני: אהוד לרנר, אז בן 29, מילואימניק שצורף לסיירת כאיש טכני, ואלישע ארנון אחד הלוחמים "החדשים" בפלוגה – מחזור נובמבר 1966.

מספר אהוד לרנר, ששירת בסדיר בשריון, לאחר מכן הפליג כ-3.5 שנים במסגרת צי הסוחר ובמילואים שובץ בפלוגת חימוש של חטיבת גלני: "תפקידי בסיירת היה לתחזק ולתקן להם את כלי הרכב. ביום שעלו על תל פאחר, גדוד 12 הסתבך שם ולקחו את הסיירת כדי שתעלה ותעזור. אני נהגתי להם את הקומנדקר. הנהג הקבוע פחד ולא רצה לעלות, ואני התנדבתי לעלות ולנהוג את הרכב מכיוון שלחיילי הסיירת לא היה רישיון לרכב מסוג זה".

השעה בה צורפה הסיירת לקרב היתה בסביבות 16:00 של ה-9 ביוני 1967, בזמן שהמ"פ רובקה אליעז היה בג'יפ שלו באיזור גור אל עסקר שממזרח לגבעת האם ולוחמיו המתינו בשטח היערכות בחורשת טל. לסיירת לא תוכנן שום תפקיד בלחימה, ורובקה התאמץ בכל זאת למצוא עבודה לו ולאנשיו.

ברגע שהציע את עצמו, קפץ המח"ט על המציאה והורה לו לנוע עם אנשיו לעזרת גדוד 12. חיש קל יצא כוח התיגבור לדרך – למעלה מ-20 לוחמים על זחל"ם, קומנדקר, ג'יפ תול"ר וג'יפ המפקד.

בהמשך התנועה אסף רובקה שני זחל"מים [אחד עם תותח 90 מ"מ] וטנק מחטיבה 8, שאיבדו את חבריהם ועמדו בצד. כוח קטן ויחסית משמעותי. על יוזמה זו זכה רובקה אחרי המלחמה לצל"ש.

לרנר בעת שירותו הסדיר בשריון

בחזרה לנהג המילואים לרנר: "התחלנו לעלות מגבעת האם וכשעברנו את הגבול ראינו זחל"מים נטושים של פלוגת הנדסה עם הרוגים שוכבים על ידם. אז אמר לי רובקה לעבור עם כל המחלקה שהיתה איתי לאחד הזחל"מים.

"עברתי לזחל"ם ונהגתי בו. זוכר שלמ"מ של החיילים קראו יוני [המ"מ יוני לוי]. נסעתי קדימה ובקושי ראיתי דרך החריץ מה קורה. התקדמנו לעבר תל פאחר. בדרך רובקה תפס טנק שנפרד מיחידה שלו ועמד בצד, והורה לטנק לנסוע לפני הזחל"מים. הטנק נסע קדימה ואנחנו שני זחל"מים היינו אחריו. כשהתקרבנו לתל פאחר נקלענו להפגזה כבדה ולירי נ"ט ישיר. הטנק שלפנינו כנראה נפגע ונעצר על השביל של צלע ההר ואנחנו נעצרים אחריו.

"ראיתי איך הפגזים מתקרבים אלינו, פעם נפלו מקדימה ופעם מאחורה, עד שפגעו במנוע. למזלי זה היה פגז חודר שריון ולא נפיץ. הזחל"ם נתקע ונעצר, ואז רובקה אמר לכולם לקפוץ לזחל"ם השני שלקחנו. כולם עברו לזחל"ם השני. רובקה אמר לי ולאלישע מעין המפרץ להישאר ולא להצטרף, כי אני לא הייתי ממש לוחם.

"הסיירת עלו כולם לזחל"ם השני והמשיכו לתל פאחר הזה, ואני נשארתי עם אלישע בשטח זרוקים סתם באמצע המלחמה".

לשאלה למה רובקה השאיר אותם לבד בשטח שלמעשה טרם נכבש, עונה לרנר: "גם כי לא הייתי לוחם [שאפשר לצרף לקרב בתל פאחר] וגם כי לא היה מקום לכולם בזחל"ם השני".

מה קרה אחר כך? לרנר: "חשבנו מה לעשות ואז שנינו התחלנו לרוץ במורד ההר כדי להתרחק משטח האש. בדרכנו הבחנתי בבונקר או מחפורת שממנה יצא קנה של תותח, שאולי הוא שירה עלינו. לכל אורך הדרך היינו תחת ירי של נק"ל ונאלצנו לתפוס מדי פעם מחסה מאחורי גדרות אבנים.

"לאחר זמן-מה הגענו לשטח שבו הסתובבו זחל"מים של חרמ"ש, אחד מהם עצר ועלינו עליו ומשם המשכנו עם הפלוגה הזו. לאחר שהם נעצרו, החלטתי לעבור ליחידת שריון שהיתה שם. עברתי לרכב שהיה שייך אליהם. על הרצפה שכבו כמה שבויים סורים קשורים. לקראת הערב הגענו למוצב שנראה נטוש. מפקד הכוח החליט ששם נתארגן לחניית לילה. הטנקים נעמדו בצורת ח'. לפתע התברר שמולנו יש בונקר מלא סורים. חיילים שדיברו ערבית קראו להם לצאת ולהיכנע. חלק מהם יצאו וחלק נשארו ונעלו את דלת הברזל. קצין אחד ניסה לפתוח את הדלת, הם ירו והוא נפצע ביד. מפקד הכוח הורה לכולנו להתרחק, הוציא טנק מהשורה שירה פגז לכיוון הדלת וחיסל את כולם".

מי היה כוח החרמ"ש שאליו נאספו לרנר וארנון?

בסיכומי גדוד הטנקים 377 אחרי המלחמה יש אזכור לפרשה. לרנר וארנון הצטרפו לפלוגה ה' של גדוד 377. פלוגה זו פעלה ת"פ גדוד חרמ"ש 121 בכיבוש ובטיהור איזור זעורה. חלק מהפלוגה נכנס לכפר עצמו, חלק התקדם לכיוון צפון-מזרח, כמו המ"פ עמי לב-טוב שבאיזור זה נפצע קשה [ונפטר כשבועיים לאחר מכן], וחלק הגיעו לכוחות שכבשו את משלטי דרום זעורה.

בסיכום שכתב הקשר של פלוגה ה' נאמר: "ישבנו בזחל הפיקוד וחיפשנו דרך להצטרף לפלוגה. הצטרפנו לטנק של סמל 1, הגענו לעין פית כדי לחלץ כיתה של גולני. נפתחה עלינו אש חזקה מאוד. למרות האש העלינו את הכיתה על הזחל. אחד מחיילי גולני נפצע באצבעו ברגע שהרים את ידו, ואני נשרטתי בגבי. הסתובבנו תחת אש חזקה כשהנהג משתדל בכל כוחותיו לשלוט בהגה, הדרך היתה צרה ביותר. מצד אחד קיר גבוה ומצד שני תהום. הצלחנו לעלות על הדרך, אולם התברר אחר כך ששניים מאנשי גולני נשארו בשטח והיה צורך דחוף לחזור ולאסוף אותם. נהג הזחל יצא עם קצין מגולני והביאו את השניים, כשהאש החזקה ממשיכה ללא הפסק".

מהסיכום עולה כי זחל"ם זה מפלוגה ה' של 377 קיבל פקודה לחלץ את כיתת סיירת גולני. לאחר שהעמיס את האנשים ונחלץ מהמקום הוא נאלץ לעצור ולהמתין עד שיובאו השניים שנותרו בשטח.

נראה שלרנר וארנון נשארו על הזחל בעוד שלוחמי הסיירת ירדו ממנו והמשיכו בריצה אחר הג'יפ של המ"פ שלהם. בהגיעם אל דרך הנפט פגשו בטנדר של רס"ן צבי פז [גולדה] מגולני, שהגיע לשם ביוזמה עצמאית, עלו עליו והגיעו איתו לפאתי המוצב.

בכתבה "כשהשמש שקעה במזרח" מסופר כי כשהסיירת נכנסה לאיזור עין פית-זעורה, הורה סמל ברוך ברנדס לנהג הזחל"ם שלא נפגע להסתובב ולחזור לדרך הנפט. מכיוון שהסיבוב לקח זמן בגלל הדרך הצרה, הוא הורה לחיילים לרדת מהזחל ולתפוס מחסה בטראסות. "אחרי שהזחל"ם סיים להסתובב, צעק לכולם לחזור. הזחל"ם החל בנסיעה ואז התברר שאחד החיילים נותר מאחור. ברנדס פקד לעצור, אלא שהנהג שהיה איש מילואים סירב בגלל האש הכבדה. ברנדס מספר שהוא כיוון אליו את העוזי ופקד: 'תעצור או שאני יורה'. הרכב נעצר, החייל הצטרף בריצה".

סיפור זה אינו קשור ללרנר ולארנון, וכנראה מדובר במקרה נוסף שבו חייל הסיירת נותר בשטח ותוך זמן קצר נאסף חזרה. לא הצלחנו לאתר את ברנדס לבירור העניין.

מקום משוער של היתקלות הסיירת באש מעין פית, זחל"ם אחד נפגע, הכוח סב על עקבותיו, שני חיילים נותרו בשטח

בכל אופן, לרנר וארנון הצטרפו כנראה תחילה לזחל"ם של פלוגה ה' מגדוד 377. לרנר כאמור סיפר כי בהמשך ראה טנק שירה על בונקר שממנו היתה התנגדות. סיפור זה מתאים לדברים שאמר מ"פ החרמ"ש מגדוד 377, רס"ן גדי ארז, בתחקיר של מח' היסטוריה. ארז סיפר על טיהור מוצבי דרום זעורה [ראו כאן] כולל קיני ההתנגדות האחרונים של הסורים והצורך להרגיע את השטח לפני רדת החשיכה. יצוין כי בשלב זה פלוגת חרב ופלוגה ה', שתיהן מגדוד 377, נמצאו יחד במוצבי דרום זעורה.

בחזרה לירי הסורי על זחל"מי כוח סיירת גולני שהתקרבו לעין פית. שאלנו את לרנר אם הוא יכול להעריך מאיפה ירו. לרנר השיב: "הירי עלינו בא מצד שמאל, אנחנו היינו על דרך לצד צלע הר שהיה מימין. התחלתי לחפש מאיפה יורים עליי. להערכתי ממה שאני זוכר זה בא מאיזה בונקר שהיה בו חלון כזה".

לרנר לא יודע להגדיר האם "צד שמאל" שממנו ירו עליו הוא מערב או צפון. "היינו על צלע הר וידענו שירו עלינו מהצד. ראיתי פגזים נופלים מקדימה ומאחוריי וידעתי שתיכף יפגע בי איזה פגז. אני מעריך שירו עליי מאיזה בונקר בסביבה, אני חושב שראיתי תותח בתוך בונקר. הטנק שהיה לפניי נעצר ותקע אותנו על צלע הר, ואז החלו לטווח אותנו".

אהוד לרנר 2018

מה דעתך על ההחלטה של המ"פ רובקה להותיר אותך בשטח אויב? לרנר: "רובקה היה בחור מאוד אנושי. כשהורה לי לא להצטרף לזחל"ם שלא נפגע הבחנתי בדאגה שלו לשלומי. לדעתי הוא צירף אליי את אלישע כדי שלא לנטוש חייל בודד בשטח".

בסופו של דבר, פרשת הנעדרים של סיירת גולני הסתכמה בכ-15 שעות. הסיירת הגיעה לעין פית לקראת השעה 17:00. בשעה 16:56 יש דיווח של רובקה כי הוא נמצא בזעורה, בבית הראשון מעל תל פאחר. זעורה בדיווח זה הוא עין פית. בדיווחי הקשר, רובקה לא הודיע כי יורים עליו ושזחל"ם שלו נפגע. הדיווח ברשת החטיבה על מציאת שני הנעדרים היה למחרת בבוקר בשעה 07:42.

"לי זכור שהיינו נעדרים יומיים", מספר לרנר, "אבל העיקר שמצאו אותי".

אלישע ארנון, שמתגורר כיום בהולנד, סירב לפרט את נסיבות האירוע כפי שהוא זוכר. תגובתו: "אם אסכם בקצרה סיפור ארוך, אומר רק זאת: גרסתי לסיפור שלנו, של אהוד ושלי, קצת שונה! אחרי יותר מ-50 שנה (!) כנראה ש'האמת האובייקטיבית' של כל אחד היא זו המאפשרת המשך התנהלות 'נורמלית' ביומיום ככל האפשר… לסיפור שלנו אין שום משמעות לקרב תל פאחר, או כל קרב אחר(!), מלבד לסקרנות האישית-האנושית שלך ושל קוראיך. מתוך כבוד לנפשות הפועלות, שעדיין פועלות (רובקה, למיטב ידיעתי, כבר מזמן איננו בין החיים, ולא יעלה על דעתי לבקר אותו), החלטתי שלא לנער את האבק שהצטבר ושקע, ומכסה על טראומות ופצעים שכנראה לא יגלידו".

לרנר מסכם את הפרשה: "בבוקר למחרת המשכנו לכיוון קונייטרה. כשהגענו לפאתי העיר נעצרו כל הכוחות. שאלתי קצין למה עוצרים והוא השיב שמחכים לחטיבת גולני, ונותנים להם את הכבוד להיכנס ראשונים. ואכן, אחרי זמן קצר הגיעה שיירה של גולני ובראשה המח"ט יונה אפרת. לצידו בג'יפ ישבה הפקידה הפלוגתית של הסיירת [רותי יפה]. היא זיהתה אותי וצעקה למח"ט: 'הנה הנעדר'. המח"ט נעצר ואמר לי להצטרף אליהם. זה היה רגע מרגש לכולנו. המשכנו איתו לסיור קצר בקונייטרה ולאחר מכן הוא הביא אותי לסיירת".

שאלנו אם האירוע נחרת בו לאורך השנים שעברו, ולרנר השיב כי לא נותרה בו כל טראומה. "גם בזמן שהיינו תחת הירי וההפגזה וראיתי שהפגיעות מתקרבות אלינו, לא הרגשתי כל פחד".

פרשנות לתנועת הסיירת לתל פאחר – הסטייה לעין פית

אירוע הנעדרים הוא הזדמנות לברר לעומק את מסלול קטע הסיום בתנועת הסיירת, מרגע שעלתה על דרך הנפט ועד הגעתה לתל פאחר, להעריך מה היה שם ולמה. הדיווחים שהעביר רובקה ברשת הקשר של חטיבת גולני מהווים עדות מוצקה.

באותיות מודגשות – דיווחי הקשר והשעה. בסוגריים – הפרשנות שלנו.

מ"פ סיירת גולני סרן רובקה אליעז

שעה 16:26 – רובקה מדווח: "אני על דרך הנפט עם 4 זחל"מים וטנקים" [הסיירת הגיעה לדרך הנפט בדרך "הקצרה" של מסלול חטיבה 8: אחרי מוצב נעמוש פנתה הסיירת ועלתה מזרחה בשביל שעליו היתה אמורה לנוע כמה שעות לפני כן חטיבה 8 שהמשיכה דרומה הרבה יותר. לפיכך, עם עלייתה של הסיירת על דרך הנפט וקבלת דיווח זה היא נמצאת כ-2.5 ק"מ מדרום לתל פאחר].

16:27: "אני ליד 2, נע עם טנק לכיוון 2" [2 – גדוד 12].

16:37: "אני מדרום לתל פאחר" [11 דקות לאחר הדיווח הראשוני מדרך הנפט, הכוח בתנועה איטית. דרך הנפט אמורה להיות בשעה זו ריקה יחסית לאחר שעיקר הכוח של חטיבה 8 כבר עבר כאן בדרך לזעורה. סיבת העיכוב של כוח רובקה עשויה להיות תנועה איטית של הטנק וזחל"מי הכוח שמאחור, או המתנה של המ"פ לחלק מאנשיו [סרן דוד כהן, סמל רימון ושות'] שהתעכבו בנעמוש ללחימה קצרה לאחר שבתעלות המוצב הזה התגלו סורים].

16:45 – דיווח [לא ברור של מי]: "200 מ' מעל תל פאחר אני נמצא עם רובקה" [השערה – ייתכן שזהו רס"ן 'גולדה', שהצטרף לכוח הסיירת ביוזמה אישית. לא ידוע על כל גורם אחר של החטיבה שנמצא בנקודה זו עם פלוגת הסיור שיכול היה להעביר דיווח כזה].

16:50: "נמצא בתל פאחר, רואה את תל פאחר מלמעלה, כבד שלנו למטה, האם למעלה יש אויב? אינני יכול להבחין מי משלנו או משלהם, אני נע עם הכבדים שלי, נמצא ממזרח לפאחר" [בזמן דיווח זה, רובקה לחלוטין לא נמצא בתל פאחר, אלא כקילומטר מדרום-מזרח לו, על דרך הנפט, סמוך לפנייה ימינה העולה לזעורה. מאיזור זה ניתן לראות את תל פאחר מגבוה. עד כאן הכל הלך לפי התוכנית המאולתרת. מכאן החל השיבוש].

16:56: "נמצא בזעורה בבית הראשון מעל תל פאחר" [במקום להמשיך על דרך הנפט צפונה, רובקה אחרי הדיווח הקודם ב-16:50 סטה מדרך המלך במטרה להגיע לתל פאחר מכיוון הכפר עין פית. דיווח זה נעשה מהדרך המוליכה לעין פית, כאן הבחין מזרחית לו באחד הבתים שבמורדות הכפר זעורה].

המח"ט אינו מרוצה מהדיווח הזה. אומנם לא שמענו את הקולות ואת האינטונציה, אבל תשובת המח"ט ברשת הקשר – "רוצה אותך בתל פאחר" [ובמשתמע – לא בזעורה ולא בשום מקום אחר] מדברת בעד עצמה.

בשלב זה נקלע הכוח לירי נ"ט ונק"ל מעין פית. זחל"ם הלוחמים נפגע במנוע והשתררה מהומה קטנה. רובקה הבין שמכאן הוא כבר לא יגיע לתל פאחר, הסתובב על עקבותיו וחזר לדרך הנפט. על תקרית זו הוא לא דיווח ברשת הקשר וגם לא על השארת שני חיילים בשטח. הוא תיקן את הטעות במינימום נזקים על מנת לחזור במהירות לעניינים.

מדוע ירד רובקה מדרך הנפט ופנה לכיוון זעורה/עין פית?
בשעה 16:33 הורה המח"ט לרובקה – "תנוע בדרך שקבעתי". אולם המ"פ ראה במפה שאם ייכנס לכיוון עין פית הוא יוכל להתחבר עם דרך שיורדת מערבה ומובילה לדרך הנפט, וממנה היישר לכניסה של תל פאחר. על-פי תכנוני כיבוש תל פאחר יכולה הגעה כזו להיחשב למהדרין שבמהדרין.
רעיון נפלא – בהסתייגות קטנה: הכפר עין פית בשלב זה עוד לא נכבש, ונמצאו בו ובסביבתו חיילים סורים רבים. עמדת מרגמות 82 מ"מ פעלה עדיין מתחת לעין פית, ממזרח לתל פאחר. כן הופעלו באותו זמן כלי נשק נוספים – תול"ר, אר.פי.ג'י, נק"ל, וכנראה שגם טנק או שניים שהיו באיזור הכפר. אחד מהם התגלה למחרת, בתחילת התנועה לכיבוש מחנות הבניאס, כשהוא פגוע ונטוש.
בדו"ח הסיכום שכתב רובקה לאחר המלחמה הוא הסביר את הסטייה: "מספר מאות מטרים לפני תל פאחר היתה דרך הנפט לא ברורה ולעומת זאת הובילה דרך טובה כמעט באותו כיוון מזרחה. פניתי לדרך זו ולפתע מצאתי את עצמי מתחת לזעורה".
אותה דרך לא ברורה שרובקה דיבר עליה קיימת גם כיום, כ-50 שנה אחרי שדרך העפר מהתקופה הסורית הפכה לכביש אספלט. הנקודה הבעייתית נמצאת מעט מדרום לבסיס התותחנים כיום, ליד הדרך העולה לזעורה. נראה שזרימה חזקה מוואדיות בחורף ובאביב סחפה קטע כביש ושיבשה אותו. בקיץ נראה המקום הזה כמו בליל של חולות. בנקודה זו החליט רובקה לעזוב את דרך הנפט ולסטות מזרחה.
לסטייה היתה משמעות מיידית: זחל"ם ה-90 מ"מ בפיקוד סמל משה וייסהוט שהיה חלק מהכוח, לא זיהה בגלל האבק הרב את חבריו שפנו ימינה והמשיך ישר וצפונה על דרך הנפט. זחל"ם זה היה הראשון של הסיירת שהגיע אל מבואות תל פאחר.-

רובקה, אם בשל טעות ואם בגלל שיקול של מפקד בשטח, החליט לסטות מדרך הנפט, כקילומטר לפני המוצב, על מנת להגיע אליו דרך עין פית. הכניסה לכפר בלי לוודא אם הוא כבוש, היתה עלולה להסתיים רע מאוד. ההערכה שלנו להחלטה של רובקה: הוא כבר ידע שחטיבה 8 נמצאת בזעורה וסבר כנראה שגם עין פית הסמוכה נכבשה.

כוח הסיירת נקלע במבואות הכפר לאש נ"ט ונק"ל מטווח קרוב. הכוח הצליח איכשהו להיחלץ ללא נפגעים, אולם איבד זחל"ם שנפגע מפגז במנוע ובעקבות כך הושארו בשטח שני אנשים שנאלצו לנוס רגלית ולמצוא מפלט אצל יחידה אחרת. הם התגלו רק למחרת בבוקר.

בדו"ח הסיכום של הסיירת תיאר רובקה את האירועים בעקבות התנועה לעין פית: "דיווחתי למח"ט. לא הייתי נחוץ שם, אלא בתל פאחר. בשלב זה הונחתה עלינו אש טנקים ממוצבי איזור הבניאס. זחל אחד נפגע ישירות במנוע ועמד. הטנק שבכוח פתח באש. סובבתי את הכוח במהירות ובדרך הנפט נענו לתל פאחר"].

הערכה – מסלול הקטע האחרון של מ"פ סיירת גולני לתל פאחר. בצהוב: תנועת כוח הפלס"ר: 1) הכוח נע על דרך הנפט מדרום לצפון ופנה מזרחה לכיוון זעורה. 2) פנייה לצפון-מזרח על דרך המוליכה לעין פית. 3) הכוח נתקל באש מכיוון עין פית, זחל"ם נפגע. 4) הכוח נעצר, הסתובב וחזר לדרך הנפט, חלק מהלוחמים עשו את הדרך בריצה. 5) מפגש הלוחמים עם טנדר רס"ן גולדה והמשך לתל פאחר בעקבות המ"פ. סימון בכחול: שני החיילים שהושארו בשטח חזרו בריצה דרומה ושם תפסו טרמפ על זחל"ם מגדוד 377 שעלה לזעורה

17:10: "יושב בתל פאחר"… נמצא על דרך הנפט, יורד לתל פאחר" [רבע שעה נמשכה ההרפתקה בעין פית. וכדי לחדד: דיווח זה מ-17:10 הגיע כ-20 דקות אחרי ההודעה שהוא "נמצא בתל פאחר" ו"רואה את תל פאחר מלמעלה". כלומר, במקום להיות בתל פאחר בשעה 16:55 לערך, רובקה חזר בשעה 17:10 לנקודה שבה היה קודם, ועם זחל"ם אחד פחות].

17:14: "יושב על תל פאחר, יש שם כלים שרופים, האם היעד בידינו?" [דיווח שנעשה כנראה כחצי ק"מ מדרום ליעד].

17:17: "פתחתי עשן אדום, יורד עם שני זחל"מים לכיוון תל פאחר, נמצא בדיוק בכניסה" [רובקה גולש אל היעד תוך הפעלת אמצעי זיהוי לכוחות גדוד 12].

17:20: "אני בתוך תל פאחר" [כוח הסיירת נמצא במקביל לתל פאחר שמשמאלו ומגיע לכניסה ממזרח של החלק הצפוני].

17:24: "תל פאחר בידי" [רובקה התמקם עם אנשיו מול הכניסה. תל פאחר לגמרי לא בידיו].

דיווחי הסיירת והמיקומים המשוערים שבהם נמסרו

בפאנל חטיבת גולני ב-19 ביוני 1967 סיפר רובקה לנוכחים על הנסיעה לתל פאחר: "התחלנו לנוע בצורה כזאת, מכאן עכשיו באיזור הזה יש פה שלוחה ויש פה דרך שהיתה מאוד […] (לפי מפה) דרך הנפט, אף אחד לפנינו, לא ראיתי שום קולי שמישהו נסע לפניו בדרך הזאת. המשכנו והתחלנו לטפס עם הדרך הזאת עד לאיזור הזה, בערך פה. כאן התגלה לנו ממערב תל פאחר מונח על כף היד. פה חטפנו אש טנקים ומקלעים מאחד הכיוונים באיזור הזה. הזחל נפגע פגיעה ישירה ובסיבוב פה עשינו לאחור פנה, וחזרנו לדרך הנפט. כאן המח"ט אמר לי בפירוש לבוא בחזרה לדרך הנפט. אני חשבתי לעצמי למשוך מזרחה ולרדת בדרך. חזרתי חזרה ובערך באיזור הזה בשלוחה עצרנו לשנייה, הסתכלנו על היעד והיה מצב מאוד לא ברור".

מפת מודיעין של איזור עין פית/תל פאחר [לחצו להגדלה]

על דבריו העיר המח"ט יונה אפרת: "להבהרת העניין, מוצבי זעורה היו בידינו, עין פית והמוצבים שמסביבה לא היו בידינו וזאת היתה הסיבה שלא נתתי לרובקה לנוע לכל כיוון אחר, אלא חזרה ולהיכנס מהכיוון הזה".
בדו"ח הסיכום הרשמי של חטיבה 1 על פעולותיה במלחמת ששת הימים, התייחס המח"ט לתנועת סיירת גולני. הדו"ח ציין כי כחצי קילומטר לפני תל פאחר [לדעתנו, צ"ל יותר מ-1 ק"מ] הסיירת "התקשתה" להבחין בדרך הנפט – "היא פנתה בטעות מעט מזרחה וטעות זו הביאה אותה בסביבות 16:56 למרגלות זעורה. בשלב זה הבחין המ"פ בטעותו והחל לסובב את הכוח שברשותו לכיוון הנכון… עם תיקון הטעות, הגיעה פלוגת הסיור מעל תל פאחר"… עד כאן לשון הדו"ח, שלא הזכיר כי כוח הסיירת נקלע כאן לאש סורית ואיבד זחל"ם [ושני אנשים שנותרו בשטח].
יצוין כי הנהג של רובקה, אורי רבינוביץ', מסר לנו כי אינו זוכר את מסלול הנסיעה שעשה לתל פאחר.
לסיכום: מרגע שרובקה בשעה 15:50 הציע למח"ט את עזרתו וקיבל פקודה להצטרף לקרב, הוא הצליח תוך כ-35 דקות להקפיץ מחורשת טל סדר גודל של כמחלקת לוחמים, שהצטרפה אליו בתוספת זחל"מים וטנק או שניים שצירף אליו בדרך. רובקה איתר את "שביל הקוצים" מנעמוש העולה לדרך הנפט, ונע דרכו עם חלק מהכוח שלו. חלק אחר, כאמור, התעכב במוצב נעמוש והגיע לתל פאחר דקות אחדות אחרי רובקה. מבחינת ניצול זמן עד כאן – ציון טוב מאוד.
מהשעה 16:26, הזמן שבו כוח הסיירת מתחיל לנוע על דרך הנפט כ-2.5 ק"מ מתל פאחר, יעברו עוד 58 דקות עד שיגיע למקום שאליו נשלח. שליש מזמן זה הוא עיכוב שנגרם בגלל הסטיייה לעין פית וההסתבכות שם.
קרב תל פאחר הסתיים ב-18:22. בשעות הבאות עלתה שארית הסיירת מחורשת טל והתאחדה עם החברים שנלחמו. ממצבת כוח האדם שלה נגרעו שני הרוגי הקרב – רימון וירון, שלושת הפצועים – רובקה, דוד כהן וברנדס, ושני הנעדרים – לרנר וארנון.

[הבהרה: לעיתוי פרסום זה אין שום קשר לסערה שעורר ספר סיירת גולני שיצא לאחרונה וקומם את אנשי גדוד 12. העבודה על רשימה זו החלה מספר שבועות לפני צאת הספר]

17 מחשבות על “נשארנו בשטח זרוקים סתם

  1. אני לא משוכנע בניתוח השטח שלך. הרבה יותר סביר שהפלסר המשיך על ציר הנפט מעבר לואדי קיבלי צפונה חלף על פני 9105 והמשיך ישר על צלע הV ההפוך בציר שקדקודו מוביל ישר לתוך עין פית. התזה שלך מחייבת פניה חדה ימינה ותנועה מזרחה. אני לא מאמין שבכוונת רובקה הייתה להכנס לתוך הכפר ולרדת מערבה לתל בציר המפותל. אם נתבונן במרשם הקרב על התצ"א (אעביר לך במייל), תראה שהכוונה מלכתחילה הייתה לנסוע על הV הזה. לי נראה שבקדקוד הם המשיכו ישר, בציר הנכנס לתל פית- טעות יותר סבירה.

  2. בכל מקרה נראה שנבצע שינויים במסלול התנועה של הסיירת לעין פית, בתקווה שנגיע להסכמות.

    בניגוד למה שכתבתי כנראה שרובקה נסע דרך עוקדה ולא דרך שביל הקוצים, כלומר נסע בעקבות הדרך של חטיבה 8 עד לדרך הנפט ומשם צפונה. סוגיה זו נידונה בבלוג בעבר. אחכה קצת עד שאתקן את הדברים ברשימה עצמה, עד לקבלת תגובות נוספות. דרך שביל הקוצים נסע רק הג'יפ בפיקודו של רימון שהגיע ישירות לתל פאחר בדרך הנפט ובלי סטיות.

  3. עוזב בצד את הדיון מאיפה נסע רוובקה או לא נסע, זה ויכוחון מישני ולא משנה את התמונה הרי אין חולק כי סטה וניסה דרך עוקפת בלי להודיע ובלי לקבל אישור מה שמאפיין את הקרב כולו, ניראה שכול מפקד זוטר או לא זוטר עשה מה שהוא רוצה בלא הקפדה על הפקודות או לכל הפחות להודיע לפיקוד הבכיר, להתייעץ לשתף לשמוע חוו"ד נוספת. לכן הקרב הז נראה כמו שהוא נראה ברדק אחד שלם.

  4. אביב. התגובה שלך קצת מקוממת אותי, קרו שם הרבה דברים בעייתיים , היה פוטנציאל עצום למפלה ולעצירת כוחות ,אבל להגיד ש"הקרב היה ברדק אחד שלם"?
    הקטע של הסיירת ורובקה, מאפיין מאד את הקושי ואת אי הכרת השטח על ידי המפקדים… ראה, מפ הסיירת (מי שצריך להוביל את החטיבה) מתברבר תוך כדי לחימה והוא כוח התיגבור שהיה צריך להצטרף לקרב הנוראי שרוב הגדוד כבר הרוג או פצוע.
    ההתברברות גרמה שהגיע לש.ג שהקרב כמעט נגמר (כמעט שעתיים מאז התחיל את התנועה לתל) וזאת אחרי שהשמיט שני חיילים בשטח עויין. ואני לא שופט פה את רובקה שנהרג ממש לידי במלחמת יום כיפור- אני רק מציין את הסיפור הזה דווקא משום שאני רואה בזה קשר לספר שיצא ובספר הסיירת מתפארת שהיא שניצחה את הקרב… ושהגדוד נסוג. לאור הדברים שמוצגים כאן זה מגביר את שאט הנפש מההתפארות ללא כיסוי של סיירת גולני.

    • תגובה לתגר אני עומד על דעתי שהיה ברדק גדול זאת התרשמותי מהנקרא ברבים מהרשימות בבלוג, לא היה יד מכוונת וזאת כי המפקדים הבכירים נפגעו. היה רשום איפה שהוא שהמג"ד לא הודיע לפיקוד שלו שהוא תוקף לחזית והבחור מהסיירת לא הודיע שהוא סוטה מהדרך ורוצה לבוא מכיוון אחר, עוד נרשם שהרס"ן גולדה הגיע ביוזמתו לקרב משמע כל אחד עשה מה בא לו. די באלה הדוגמאות להצדיק את מה שכתבתי. מעט מאד דברים התנהלו לפי נוהלי קרב.

    • איתן תגר יפה ניסחת ותיארת .אני זוכר שהסיירת נכנסה לתל לא לפני 5.40 כך שלא הספיקו להלחם יותר מ40 דקות וזאת לאחר שהחלק הדרומי נכבש על ידנו וסולוביץ וקרינסקי עם הלוחמים שלהם כבר כבשו ונהרגו על רוב המוצב הצפוני. אבל בספרם החדש טורפי הלילה הם השמיצו את הלוחמים מגדוד 12" שנסוגו" ושהם כבשו את התל .בזמן שגדוד 12 הקריב שני שליש מהגדוד

  5. אביב. כמי שלחם בתל פאחר. כוח תישבי. ונפצע על הגדר ביעד הצפוני. אני מסתייג מהגדרתך שהיה ברדק וזה מינוח לא מקובל עלי.

  6. העובדה שאתה קורה למה שהיה או לא היה בקרב על תל פאחר "ברדק" רק על שמח ממה שאתה קורה או שומעה, זה הכל עניין של הבנת הנקרא, (אני רוצה לכבד אותך ואת דעתך ולכן אני שואל: הייתה שם? ראית? אם כן?, ספר לנו את חלקך ותן למומחים לנתח את הקרב. על תקווה עובדות על סמך קריאה ו/או כתיבה של אחרים).
    עובדה נוספת ולראיה ראה מה שנכתב בספר טורפי הלילה, "נסוגו" דבר שלא היה ולא ניברא.
    משקלה של המילה "ברדק" במקרה הזה כמו ערכה של המילה "נסוגו" בספר הסיירת.
    דרך הגב, אתה עוזב בצד עובדות משמעותיות, מצטט אותך :(עוזב בצד את הדיון מאיפה נסע רוובקה או לא נסע, זה ויכוחן מישני). מישני? ושלא נכנס לקרב מגע מיד ברגע שהיגיע, גם מישני? ושמוסה קליין ז"ל נהרג על התל עצמו הרבה ליפני שהסיירת היגיע ולא הכריז על היד בידי, גם מישני?
    כל תכנית היא בסיס לשינויים!!!
    נ"ב : הביקורת שלך מגמתית. ספר לנו לטובת מי אתה ולמה?

    • המילה "ברדק" אולי קשה מידי עם אינטונציה שלילית. אבל יש לציין כי בכל קרב, יש שלב של תוהו ובוהו. כך היא המלחמה. תכנונים לא יוצאים לפועל, בין מחמת טעויות, בין בלבול, ובין מחמת פעילות האוייב- אבידות, יחסי כוחות ואש אפקטיבית. החכמה במלחמה היא להתגבר על כל כל התוהו ובוהו הזה, למצוא פתרונות ברגעים הקשים ביותר, ובעיקר להילחם בחירוק שיניים ובשום שכל. לטעמי, כמי שלא שם ורק ניזון מקריאה, מצא גדוד 12 את הפתרונות למצבים הקשים ביותר ולרגע לא חדל להלחם גם ברגעים שהכל נראה אבוד. העובדה כי נמצאו תעצומות נפש לשלוח כוחות באיגוף צפוני, אל תוך עורף המוצב, מלמדת על חתירת הגדוד לנצחון. על חלקו של הפלס"ר בקרב כבר נאמרו דברים. רובם אינו מחמיא. דבר אחד אינו שנוי במחלוקת והיא חתירתו הממדת של גדוד 12 לביצוע המשימה עד תום.

  7. חשוב לומר שפרוש המילה ברדק – זה בית זונות!

    בני! אמנם כל מילה בסלע. – אני ממש לא רוצה להתעסק עם מה שעשתה הסיירת בקרב הזה… אבל חשוב מאד להתעסק עם מה שהיא עשתה בספר הפלסר! שם נכתב שהגדוד נסוג.
    בכיבוש הבופור השתתפה חהן גולני , היה קטע אחרי שגוני נהרג שהחהן אפילו הובילה , והחהן הניפו את הדגל על הבופור. , הייתי גם בדרגים של הפלחהן, תראה לי היסטוריון קרבי אחד שיגיד לך שהחהן הייתה בבופור? הסיירת באופן עיקבי מנחסת לעצמה את הניצחון ההירואי.

    • כדאי לתקן את הפועל "מנחסת". בא מהשורש "נחס" (שווא מתחת ל-ח). אני מניח שאתה מכוון לפועל "מנכסת"- הופכת את הנצחון לנכס שלה.
      "הסטוריון קרבי" יש רק באגדות.

  8. הסטיה של רובקה נראית הגיונית. הוא בחר דרך אחרת מלבוא על כביש הנפט. יתכן שחשש מהתקלות דו"צ עם גדוד 12 שהיה במוצב הדרומי והחליט לעקוף מכשלה זו בהגעה ממזרח נטו.

  9. הפקרות של המ'פ סיירת
    לקח ריזיקה חמורה להיכנס לאזור שלא ברור אם בידינו או בידם
    בכך סיכן את הכוח כולו
    נס גדול שלא היו נפגעים
    החלטת מפקד שגויה שעליה צריך היה לקבל בראש ולא צל'ש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s