דו"חות רופאי חטיבה 1

דו"חות קצין רפואה ראשי של חטיבת גולני ורופאי גדודים 12, 51, 13, 334 * רופא החטיבה: "חובשי התאג"ד שהיו נתונים תחת אש היו נרגשים, כך שבתחילה לא בוצעו החבישות בצורה מניחה את הדעת. בהמשך חל שיפור ניכר * עקב הלחימה שנמשכה מעל הצפוי היה רוב הפינוי בלילה. בצירים חסומים נאלצו רכבי הפינוי להמתין תוך מאבק בין השיירות העולות * תאג"ד 12 טיפל ב-26 נפגעים, תאג"ד 51 טיפל ב-36 נפגעים ופינה 20 הרוגים שרוכזו על תל פאחר"

מסע אלונקות גולני מתחת לתל פאחר. 2016

חטיבת גולני בקרבות ההבקעה של מלחמת ששת הימים בפיקוד צפון הקיזה דם רב – יותר מכל חטיבה אחרת שהשתתפה במלחמה בגזרה זו. מחיר הניצחון: 62 הרוגים וקרוב ל-150 פצועים, מרביתם בקרב תל פאחר.

זווית אחרת ללחימה אפשר לקבל דרך דו"חות הסיכום של הרופאים. במסגרת סיכום שערך חיל הרפואה על מלחמת ששת הימים, כולל מפגש של כל קציני הרפואה משלוש החזיתות, הובאו גם סיכומי חטיבה 1, כפי שנכתבו והוגשו במהלך יוני 1967 לקצין רפואה ראשי.

פרק זה מביא את דו"חות הרופא החטיבתי ד"ר אבנר קרב, ואת סיכומי הרפואה של ארבעה גדודים [לא מצאנו את דו"ח גדוד 17].

לראיון לרדיו עם ד"ר אבנר קרב, רופא חטיבת גולני בששת הימים – לחצו כאן.

מקור הדו"חות: ארכיון צה"ל.

סיכום קרפ"ר חטיבה 1 [חר"פ 541] ד"ר אבנר קרב

[דו"ח זה נכתב בקונייטרה ביום 18.6.1967]

"הפעילות הרפואית בתקופת ההמתנה

ד"ר קרב

1. הגדודים היו בשדה, קוימה הפעילות הרפואית השוטפת. ציוד החובשים והתאג"ד נבדקו בקפדנות. כל ציוד חסר הושלם והתאג"דים תוגברו בחומרי חבישות ואינפוזיות. הגדודים ביצעו תרגול עזרה ראשונה לחובשים תוך שימת דגש על פציעות מיוחדות, הנשמה והובלת פצועים. כמו כן בוצעו תרגילי פריסת תאג"ד (כולל הקמת האוהל), קליטה, טיפול ופינוי הנפגעים. כל גדוד הכשיר 20-15 אלונקאים ואימן אותם.

2. הפח"ח התאמן במשך 7 ימים על פי תוכנית שניתנה ע"י קמב"צ חר"פ 541. הפח"ח הספיק לתרגל את כל הנושאים שבתוכנית כולל: פריסה, קליטת ופינוי נפגעים. כמו כן ניתנו הרצאות ע"י הרופאים בנושאים מיוחדים (מצבי חוסר הכרה ופציעות מיוחדות), שימוש ותפעול של מכשירי הנשמה והכרת הציוד. כמו כן הצטייד הפח"ח בתוספת ניכרת של אלונקות, אינפוזיות, חומרים נרקוטיים וחומרים להרמת לחץ דם.

התוכנית המבצעית של חטיבה 1

על החטיבה הוטל לפרוץ בעקבות חטיבה 8 אל הרמה הסורית וטיהור המוצבים הצפוניים. השתתפו: גדוד 12 על גבי כ-30 זחל"מים בתוספת פלוגת טנקים. גדוד 51 על גבי כ-18 זחל"מים בתוספת פלוגת טנקים. הסיירת וגדוד 13 רגלית שימשו כעתודה.

תוכנית הפינוי

לכל גדוד שעל הזחלמי"ם צמוד זחל"ם פינוי ממותקן ועליו תאג"ד חי"ר קלה. התאג"דים עם הכוחות התמקמו לרגלי היעדים. גדוד 12 לרגלי תל פאחר. גדוד 51 לרגלי תל עזזיאת. נקודת ריכוז רכב פינוי של הפח"ח בצומת גבעת האם. הפח"ח ממוקם בקיבוץ הגושרים. עד פתיחת הצירים מן היעדים הפינוי באחריות הגדודים בזחל"מים אל נקודת רכב הפינוי, ממנו אל הפח"ח. עם פתיחת הצירים נדחף רכב הפינוי (רכב רב מינוע) אל היעדים על מנת לאסוף את הנפגעים ישירות מן היעד.

הפח"ח שקלט את הנפגעים מן התאג"דים פינה אותם לבי"ח שדה שהתמקם במבנה תת קרקעי בקרית שמונה. מרחק מקסימלי מהתאג"דים לפח"ח – 4 ק"מ בערך. המרחק מהפח"ח לבי"ח שדה – 6 ק"מ בערך.

עם תום הלחימה על היעדים התקדם גדוד 51 לכיוון הבניאס כשבעקותיו התאג"ד שלו שהתמקם בשלב ראשון בחלק המערבי של מחנה הבניאס. גדוד 12 שעם תום הלחימה על תל פאחר נשאר להתארגנות צירף את התאג"ד שלו עם הרופא לגדוד 51. גדוד 13 שנע רגלית לאורך הרמה הצטרף ביום ה-ע+1.

כל תאג"ד נע בעקבות הכוח וכלל אמבולנס וקומנדקר. גם הוא התמקם למרגלות הבניאס. עם פגישתם של שלושת התאג"דים נשאר תאג"ד גדוד 13 במקומו כשהתאג"דים של 12 ו-51 נעים עם הכוחות שעסקו בטיהור כפר הבניאס. כל זמן הלחימה נשאר הפח"ח במקומו.

למחרת בבוקר דילג הפח"ח ללא פריסה לכפר הבניאס ונשאר צמוד למיפקדת החטיבה ונע עימה למחרת בבוקר לעבר קונייטרה. הדילוג אל הבניאס בוצע בשני שלבים, כשבשלב ראשון מדלגות שתי פלגות ופלגה אחת של מיון והלם נשארה בהגושרים. עם תום הלחימה דולגה גם פלגה זו. הפח"ח פרס במחסה בשדה תלתן. שתי פלגות כללו כל אחת אוהל מיון ואוהל הלם.

כוח אדם

הפח"ח כלל מפקד הפח"ח, שני קציני חובשים (כשהאחד ממונה על ויסות רכב הפינוי בצומת גבעת האם), 4 רופאים ורופא שיניים. כל מיון והלם עם הצוות האורגני שלו שתוגבר בצוות של הפלגה השלישית שלא נפרסה. כמו כן הוצבו שוטרים צבאיים ונהגים בפניות בכבישים שכיוונו את הרכב.

טיפולים

התאג"דים ביצעו חבישות ואינפוזיות. מפאת לחץ עבודה לא בוצעו רישומים. הפח"ח ביצע טיפולים יסודיים שכללו חבישות, אינפוזיות, הנשמות וקיבועים. כמו כן בוצע רישום מדויק על כרטיסי 101, טפסי 123 ו-205. לא בוצע רישום על טפסי 104 על מנת לחסוך בזמן.

עבודת החובשים

חובשי התאג"ד שהיו נתונים תחת אש היו נרגשים, כך שבתחילה לא בוצעו החבישות בצורה מניחה את הדעת. בהמשך חל שיפור ניכר בשטח זה.

הפח"ח ביצע עבודה מקצועית על רמה גבוהה מאוד תוך הקפדה על כל סוגי החבישות, האינפוזיות והקיבועים, תנוחות הנפגעים, פריקה, טעינה ופינוי.

מתוך הדו"ח: תאג"ד 12 טיפל ב-26 נפגעים [ מתוך שיחזור הקרב על תל פאחר]

ביצוע הפינוי

גדוד 12 נשכר מן העובדה שהכוח ירד מהזחל"מים והפעיל מספר זחל"מים נוספים לפינוי. גדוד 51 אשר נע אל היעד לאחר גדוד 12 העלה אחרי זחל הפינוי רכב רב-מינוע של הפח"ח וניצל אותו לפינוי.

הפח"ח הכיל: 2 אמבולנסים אורגניים של הפח"ח, 7 אמבולנסים מבי"ח שדה, 6 אמבולנסים אזרחיים מגוייסים ממגן דוד בקרית שמונה, 3 אמבולנסים אזרחיים מגוייסים ממגן דוד בחיפה ות"א, 4 גלדיאטורים עם מזרונים ממיפקדת החטיבה, 22 כלי רכב לפינוי.

סה"כ נפגעים

תאג"ד גדוד 12 טיפל ב-26 נפגעים בערך. תאג"ד גדוד 51 טיפל ב-36 נפגעים בערך, וכן פינה 20 הרוגים שרוכזו על תל פאחר מגדוד 12. גדוד 13 לא קלט נפגעים בכלל.

הפח"ח קלט 120 נפגעים, מהם 9 שבויים. לא כל הנפגעים עברו את הפח"ח וחלקם פונה ישירות לבי"ח שדה [בקרית שמונה] ואין עליהם רישום בפח"ח. ההפרש בין מספר הנפגעים שקלטו התאג"דים לבין מספר הנפגעים שקלט הפח"ח מוסבר ע"י העובדה שרכב הפינוי של הפח"ח אסף מספר ניכר של נפגעים ישירות מן היעדים. כמו כן קלט הפח"ח מספר ניכר של נפגעים גם מיחידות אחרות שפעלו בגזרה (חטיבה 8, חטיבה 37 ועוד).

בעיות (בעיקר בנושא פינוי ואמצעים)

התאג"דים נתקלו בקשיים בריכוז הנפגעים. גדוד 12 שהיה כל הזמן תחת אש נאלץ לנצל את זחל הפינוי בעיקר לחילוץ נפגעים. גדוד 51 יכול לנצל את רכב הפינוי.

היו קשיים ניכרים בתנועה מן היעדים אל נקודת ריכוז הרכב בגלל סתימת הצירים ע"י רכב עולה (דרגים ועתודות).

עקב הלחימה אשר נמשכה מעל הצפוי היה רוב הפינוי בלילה. בצירים חסומים כשלא ניתן היה לרדת מהם בגלל מיקוש, רכב הפינוי חייב היה להמתין תוך מאבק בין השיירות העולות.

ההסבה של הכוחות מרגלים לממוכנים יצרה בעיה מיוחדת של חילוץ ופינוי מזחלים פגועים, דבר שהגדוד [12] לא היה מתורגל בו.

היה חוסר תיאום בפינוי בין נפגעי פלוגת השריון ונפגעי הגדוד. הסיבה לכך שפלוגת הטנקים טענה שיש לה אמצעים משלה.

לקחים

לגבי תאג"דים: זחל פינוי אחד אינו יכול להיות גם זחל חילוץ ויש צורך להקציב פרט לזחל התאג"ד גם זחלי פינוי.

לגבי החובשים הקרביים: יש להכשירם גם בבתי חולים כך שיראו בימי חייהם פצועי אמת ולא ייתפסו לבהלה בראותם דם, פציעות קשות ונפטרים.

רצוי להצמיד לכל רכב פינוי פרט לנהג גם חובש שיוכל לסייע בשמירה על האינפוזיות ולא יהיה צורך להקציב לשם כך חובש מהתאג"ד.

פח"ח: הפח"ח אורגן לא במתכונת הרגילה, כשנפרסו שתי פלגות כשבכל פלגה שני רופאים. כמות הרכב לפינוי שהיתה גדולה מהרגיל סייעה ללא ספק לפינוי מהיר ולארגון יוצא מן הכלל של כל בעיית איסוף הנפגעים מן היעדים, קליטתם ופינויים לבי"ח שדה. כמות כוח האדם שכללה קצין חובשים נוסף ורופא נוסף הוסיפה אף היא ליכולת טיפול טובה יותר בכל נפגע.

ציוד ואמצעי טיפול: ציוד התאורה הנמצא בפח"ח והכולל לוקסים ומנורות נפט אינו מספיק ואינו נוח. יש לשקול צירוף גנרטור קטן ומערכת חשמלית להרכבה מהירה. ציוד הסטריליזציה לא נכנס לשימוש בפח"ח שלנו. השתמשנו אך ורק במזרקים חד פעמיים ולא נאלצנו לגעת במערכות סטריליות. הציוד לשימוש חד פעמי, למרות מחירו היקר, נראה כמתאים ביותר לשימוש בפח"ח.

הפח"ח עבד ללא דורגלים, היות ומיד עם תחילת הפעילות נראה היה שהדורגלים רק מסרבלים ומפריעים בעבודה. כמו כן היה הפח"ח תחת הפגזה ואז גורמים הדורגלים לכך שהפצוע יהיה גבוה מעל פני הקרקע.

לקחים מבחינת הדרכה: האימון שנערך לפני הפעילות המבצעית היה חיוני. רענון החומר הוסיף ללא ספק להעלאת הרמה המקצועית בעבודה.

רישום: 80 אחוז מהפצועים הגיעו ללא טפסי 101 מפאת לחץ עבודה בתאג"דים. אי לכך חייב היה הפח"ח להקפיד ברישום. הפח"ח לא מילא טפסי 104 היות והדבר גזל זמן רב והיה על חשבון מהירות הפינוי. טפסי 101 עבים מדי ולא ניתן לקרוא ההעתק.

סיכום

פח"ח חטיבה 1 במבצע מקבת של החטיבה התמקם בקיבוץ הגושרים וקלט נפגעים מיחידות החטיבה ויחידות נוספות בגזרה. הפח"ח פינה לבי"ח שדה בקרית שמונה 120 נפגעים ב-12 שעות בערך. בזמן הלחימה לא ביצע הפח"ח דילוגים. בוצעה עבודה בטיפולים קפדניים שכללו – מיון, חבישה, אינפוזיות, הנשמות וקיבועים, הקפדה על תנוחות ופינוי מהיר. הצוות ברמה מקצועית גבוהה ותרם את חלקו בסיוע רפואי לחטיבה".

על החתום: סגן ד"ר אבנר קרב, קר"פ חטיבה 1

סיכום רופא גדוד 51 – ד"ר קינן

(הסיכום נכתב ב-13.6.67)

"פעילות התאג"ד לפני הקרב

בוצעו הפעולות הבאות: 1) הקמת תאג"ד. 2) בדיקה מפורטת של כל התרמילים והנוכחות של כל החובשים הנוגעים בדבר. 3) יומיים מרוכזים של הדרכה לכל החובשים בגדוד בנושאים הבאים: א) חבישות. ב) קיבועים. ג) מיון חולים. ד) ביצוע אינפוזיה. ה) טיפול בחולים (במקרי פציעה שונים). ו) אימון 16 אלונקאים (נשיאת אלונקה, אופן נשיאת האינפוזיה, חבישות, מסע אלונקות). ז) הכנת מלאי מספיק של אינפוזיות ותרופות לטיפול השוטף.

פעילות התאג"ד בקרב

כלי רכב לרשותנו: זחל"ם פינוי, אמבולנס, גלדיאטור.

הכוח הרפואי כלל: רופא, רס"ל מרפאה, שבעה חובשים, שלושה נהגים, קשר, מקל"פיסט, עשרה אלונקאים, קצין אפסנאות (שהיה בתפקיד קצין פינוי).

תיאור הפעילות: ביום ה-ע נסענו בשיירה אחרי הזחל"מים של פלוגה ב' בכביש המוביל לדן. בצומת כפר סאלד-שאר ישוב ליד הגשר הושאר התאג"ד הנייח, שכלל שני כלי רכב רכים, רס"ל, ארבעה חובשים, שני נהגים, עשרה אלונקאים וקצין אפסנאות.

יתר הכוח הרפואי שכלל רופא, נהג, קשר, מקל"פיסט ושלושה חובשים המשיך לנוע בזחל"ם הפינוי בעקבות פלוגה ב'. במרחק של כ-500 מטרים מבורג' בביל אספנו פצוע והרוג מגדוד 12.

במקום הזה עוכבנו ע"י המח"ט שפקד עלינו לפנות לבורג' בביל ולטפל לדבריו בפצועים רבים שלנו. לאחר התייעצות עם הסמג"ד המשכנו בעקבות הכוח הפורץ לתל עזזיאת. היות והדרך היתה חסומה בגלל העלתה חרס… [לא ברור]

כעבור מספר דקות הובא הנפטר הראשון לכוחותינו ופצוע קל אחד. קיבלתי רשות לנוע לבורג' בביל, שם התברר כי לכוחותינו אין נפגעים. משם המשכנו בעקבות פלוגה ג' לתל פאחר, היות והרופא של גדוד 12 לא היה. טיפלנו ברוב הנפגעים.

מתוך שיחזור כיבוש מוצב תל עזזיאת

הטיפול היה קשה מהסיבות הבאות: א) הנפגעים, מתים כחיים, הובאו והונחו ללא כל סדר. ב) ראות לקויה. ג) האחראים לאמבולנסים לא היו מאומנים והעמסת הנפגעים נמשכה זמן רב מהמצופה. רוב הצוות הרפואי היה נרגש ולא היה מסוגל למלא את ייעודו ביעילות הרבה ביותר למרות הרצון הטוב.

אחרי כל הפינוי התברר לי שנשארו שני כלי רכב רכים. צירפתי אותם אליי. כן קיבלתי כת"פ את זחל"ם הפינוי, כולל רופא, של גדוד 12.

למחרת היום נסענו בשיירה של שני הזחל"מים ושני כלי רכב רכים בעקבות כוחותינו למשטרה [הבניאס]. לנו היו שבעה פצועים, מתוכם אחד פצוע קשה, שפינינו מיד בעזרת כלי הרכב הרכים, זחל"ם הפינוי של גדוד 12. מאוחר יותר התברר לי שלא פונו עד הערב [שני הרוגים], לא מובן לי מדוע.

בצומת המשטרה ומחנות הבניאס היה לכוחותינו פצוע אחד שפונה מיד בעזרת רכב רך שהשגתי מגדוד 13 שנע בעקבותינו.

מכאן ואילך, לכוחותינו לא היו יותר נפגעים. אי לכך גם תפקידנו נגמר. בדרך טיפלנו גם בנפגע אחד מגדוד 74 שפונה ע"י גדודו, ובמספר אנשי שריון שקיבלו טיפול, והמשכנו בקרב.

בקונייטרה התחברנו עם החצי השני של התאג"ד. אף אחד מהנפגעים שלנו לא עבר דרך התאג"ד הפח"ח שלמעשה היה מיותר הפעם.

מסקנות

על זחל"ם הפינוי להיות צמוד כל הזמן לכוח. תפקידו – חילוץ, טיפול והעברת הפצוע מיד לרכב רך או לזחל"ם אחר, ועל זחל"ם הפינוי להמשיך קדימה, אחרת עלול להיווצר מצב שבו לא יהיה רופא, כפי שקרה בגדוד 12.

יש לתרגל את כל החיילים כיצד לפנות פצועים, להניחם בשורה בצורה מסודרת, כדי שהמיון יהיה קל ומהיר.

יש לאפשר לחובשים הקרביים להשתלם בבית חולים מספר ימים כל כמה חודשים, לשים את הדגש על הכנסת מחט לווריד ועבודה מעשית בהשגחת רופא כירורג.

רצוי שלמח"ט יהיה צמוד רופא עם זחל"ם פינוי כך שתהיה אפשרות להפעילו בהתאם לצורך. על כל כלי רכב המיועד לפינוי חייב להיות חובש בנוסף לנהג, כדי שהחובשים מזחל"ם הפינוי יוכלו להישאר צמודים לו (הכוונה לכלי הרכב שנשלחו מהחטיבה).

יש להתאים תרמיל מיוחד לרופא מיוחד רק לקרב, ובתוכו סטטוסקופ, מד לחץ דם, אינפוזיות רבות ומספר מצומצם ביותר של תרופות הכרחיות, סטים לוונסקציה וטרכיאוטומיה.

התאג"ד הנע בעקבות הכוח חייב להיות מורכב לפחות משלושה כלי רכב: זחל"ם פינוי ושני כלי רכב לפינוי משדה הקרב".

קר"פ ד"ר א' קינן

סיכום תאג"ד 12 – ד"ר הורנר

חובשי תאג"ד 12 בתקופת ההמתנה [מאלבומו של עמיאל]

"הפעילות הרפואית בתקופת ההמתנה: קיום מרפאה בשדה, טיפולים רגילים, שמירה על רמת תברואה מתקבלת על הדעת ומלחמה בשלשולים.

מיקום התאג"ד: המתוכנן – 300 מטר דרומית לתל פאחר על דרך הנפט. למעשה – לא הוקם תאג"ד. בזמן המלחמה בוצע פינוי של הנפגעים על ציר התנועה. בתום הלחימה בוצע הפינוי מהיעד עצמו.

סה"כ נפגעים שעברו בתאג"ד: למרות שלא היה רישום מחוסר זמן, עברו נפגעים על ציר התנועה – 20 חייל בערך. בתום הלחימה 6 בערך (של חטיבת שריון ושבויים).

טיפולים עיקריים בתאג"ד: חבישות ועירויים.

עבודת החובשים: עבודת החובשים היתה מתקבלת על הדעת.

אמצעי הפינוי: שימוש בזחלים של הכוח הלוחם.

בעיות (בנושא הפינוי, אמצעים):

1 ההסבה לזחל פינוי במקום אמבולנס היתה פתאומית ובלתי צפויה.

2. הגדוד בלחימה אל היעד היה ממוכן ובלחימה על היעד היה רגלי.

3. זחל הפינוי שהפנינו אותו לתאג"ד הפך לזחל חילוץ להוצאת חיילים מתחת לאש.

4. חוסר תיאום עם פלוגת השריון.

5. הסטים החדשים של העירויים אינם מתאימים לתאג"ד, היכן שחשובה האחריות למתן העירוי (הסטים דקים מדי)".

על החתום: קר"פ 12, ד"ר י. הורנר

תאג"ד 13 – ד"ר שפירא

"הפעילות הרפואית בזמן ההמתנה

פעיל מכרגיל.

1967, תחרות סחיבת פצוע בגדוד 13

הלחימה

הגדוד עלה ברגל מגבעת האם לגור אל עסקר ביום שישי בצהריים. מגור אל עסקר על דרך הפטרולים עד תל עזזיאת לבורג' בביל, משם היתה התפצלות. פלוגות א-ב-ג עם המג"ד הצטרפו לחטיבה 8, הכוח השני עם הסמג"ד נע לבניאס וטיהר אותו.

התאג"ד נע עד גבעת האם עם אמבולנס. מגבעת האם עד גור אל עסקר רגלית. בגור אל עסקר האמבולנס הגיע ומשם המשכנו לנוע עם אמבולנס. הפעילות הרפואית החלה בזמן שהגדוד נע. קלטנו גם נפגעים שלא היו שייכים לגדוד שלנו.

בטיהור הבניאס התמקם התאג"ד לרגלי המצוק המערבי של מחנה הבניאס, יחד עם ריכוז רכב פינוי מהפח"ח כשלמעשה לא היו נפגעים בטיהור הבניאס.

סה"כ נפגעים בתאג"ד

5 חיילים מהם אף אחד לא מהגדוד. לא קיים רישום לגביהם מאחר והטיפול נעשה בזמן שהתאג"ד לא היה ממוקם.

טיפולים עיקריים: חבישות ועירויים.

עבודת החובשים: היתה מתקבלת על הדעת.

אמצעי פינוי: זחל, גלדיאטורים ורכב מהפח"ח, למעלה מהדרוש.

בעיות (בנושא פינוי, אמצעים)

צירי הפינוי היו חסומים למעלה מ-12 שעות לרכב וגם למסע אלונקות מאחר והשביל היה צר ואי אפשר היה לצאת ממנו בגלל המוקשים. האפשרות היחידה האפשרית היתה דרך האוויר.

אמצעי הפינוי היו רבים מדי לגבי מספר הנפגעים וחסמו צירי פינוי".

על החתום: ד"ר שפירא

דו"ח פינוי נפגעים בשעת הקרב לתאג"ד 334

"רכב פינוי: לרשותי גלדיאטור, פורד, אינטרז'.

צוות החובשים

חובש גדודי וחובשים של הסוללות, בסה"כ 6 חובשים.

פינוי הנפגעים בוצע לפי סוללות, היות ולא היה רופא בגדוד.

להלן סדר הפינוי בפרדס חורי בחולתה

א) אני כחובש הגדודי קיבלתי את הפצועים, העברתי אותם לחולתה. הפצועים קל קיבלו טיפול במקום והוחזרו ליחידה. פצועים קשה הועברו לתאג"ד באיילת השחר ולא היה רופא בחולתה.

בתאריך 6.6.67 הגיע רופא לחולתה בשעות אחה"צ, ואז כל מי שצריך היה לפנות עבר דרך הרופא בחולתה ומשם לפי שיקול הרופא.

כוח ב' של הגדוד היה בדפנה. כל הנפגעים פונו לתאג"ד 334 בחורשת טל. אני לא הייתי נוכח במקום, אבל החובשים מסרו לי על סדר הפינוי.

בתאריך 7.6.67 הכוח בפרדס חורי דילג ליסוד המעלה, שם לא היו נפגעים ואם היה צורך בפינוי אז ישירות לאיילת השחר.

עשן מיתמר מעל זחל"ם 334 שהתפוצץ ב-10 ביוני 1967 (צילום: שרעבי)

בתאריך 8.6.67 שוב דילג כוח א' לדפנה, הצטרף לכוח ב' ובשעות אחה"צ הגיע רופא לגדוד, וסדר הפינוי היה כדלהלן:

א) היה לי קשר טלפון לכל הסוללות. היכן שהיה נפגע מיד הסוללה דיווחה. החובש הסוללתי הגיש טיפול ראשוני עד שהרופא הגיע והשלים טיפול ופינה מיד לתאג"ד 334 בחורשת טל.

בתאריך 9.6.67 לא היו נפגעים.

בתאריך 10.6.67 אחד הזחל"מים עלה באש. לאחר כיבוי השריפה נמצאו שני חללים (הרופא קבע מוות), שני חיילים קיבלו כוויות. החללים פונו ישירות לבית חולים שדה לפי בקשת הפח"ח. שני החיילים עם הכוויות פונו לתאג"ד 334 בחורשת טל.

בשעות אחה"צ הגדוד עלה לרמה הסורית, נפגעים לא היו. הגענו בתאריך 11.6.67 לקונייטרה, שם הגדוד התארגן וסדר הפינוי היה מהגדוד ישר לפח"ח חטיבה 1 במקרה הצורך.

רצ"ב רשימת הפצועים והחללים לפי בקשתך" [הערה: מסמך זה נעדר].

על החתום: סמ"ר יואש מנחם, חובש גדודי, בשם רופא היחידה

18 מחשבות על “דו"חות רופאי חטיבה 1

  1. לפי ד"ר הורנר התאג"ד 12 טיפל ב-20 חיילים בתל פאחר, רופא החטיבה אומר 26. מספר זה של קרפ"ר 1 תואם פחות או יותר את מספר הנפגעים שיש לנו מידע לגביהם שנפצעו או נהרגו מתחת לתל ובהם טיפל התאג"ד במהלך הקרב ובסיומו.

    תאג"ד 51 שהגיע לתל פאחר לאחר סיום הקרב לפני תאג"ד 12 שעדיין היה למטה וטיפל בנפגעים, טיפל לפי דוח הקרפ"ר ב-36 נפגעים ו-20 הרוגים.

    דו"ח סיכום חטיבת גולני (של המח"ט) ציין 113 פצועים בתל פאחר. לא ברור על סמך מה. יש פער לא מובן של כ-50-40 פצועים בין דוח החטיבה לדו"ח הרפואה. הסבר אפשרי: נפגעי הלם שדו"ח הקרפ"רים לא עסק בהם.

  2. הגבתי לדוח הרפואישפורסם כבר, ממקום של לוחם שנפצע על הגדר, טופל בשטח ע"י החובשים, אובחן כפצוע אנוש ע"י הרופא של גד 12, פונה לתאגד של הגדוד בגושרים, שם קיבלתי חמצן וניקוב חזה, נותחתי בלילה של יום שישי בבונקר בקריית שמונה- פוניתי לרמבם בשבת בצהרים. איני רואה כאן את התגובה שלי.

  3. כתבה מעניינת ביותר בעיני. מציגה פן נוסף של הלחימה בגולן.

    רופא החטיבה, נדמה לי שמו ד"ר אבנר קריב (ז"ל) ולא אבנר קרב.
    שלחתי הבלוג לד"ר יאיר שפירא, רופא גדוד 13 שהיה ללא עבודה, למזלו ולמזלם של אנשי הגדוד.
    לא ברורה לי הערה של רופא גד 51 על כך שרופא גדוד 12 "לא היה" וכי הוא (גד 51) טיפל בפצועי תל-פאחר. כך היה?
    גד' 17 כנראה היה מסופח וסיכום שלו נמצא אולי בדוחות החטיבה אליה סופח. לא נראה לי שמחט 1 הפעיל גדוד זה.
    מה זה פח"ח?

    • פח"ח – פלוגת חובשים חטיבתית.

      תאג"ד 12 התעכב בטיפול למטה בסיום הקרב באותו ניתוח חרום לקטיעת רגל השריונר עזרא ברוש שנפצע מתחת לתל. לאחר מכן כבר ירדה החשיכה והתברר להם שהם קצת לבד. לקח להם זמן להבין לאן להגיע. כשהגיעו למעלה לתל ההרוגים כבר היו על האלונקות בכניסה אחרי שתאג"ד 51 טיפל שם בעניינים.

      גדוד 17 נלחם במסגרת חטמ"ר 3 אבל הדו"ח של קר"פ 17 היה צריך להימצא במסגרת סיכומי כל הקרפ"רים של חיל רפואה מפיקוד צפון, ובכלל.

  4. תודה על הרשימה. מענין מאד.
    מעדויות חובשים שאני זוכר שקראתי בעבר היה רושם שהם טיפלו בעשרות רבות של פצועים ולא היה רגע דל אחד.
    הדוקטור הורנר מדווח על 20 נפגעים בלבד שטיפלו?

    • נתחיל מזה שיש לנו הערכת זמן לגבי האירוע: "במקום הזה עוכבנו ע"י המח"ט שפקד עלינו לפנות לבורג' בביל ולטפל לדבריו בפצועים רבים שלנו".

      השעה שבה המח"ט הגיע לאיזור בעקבות גדוד 51 היא 17:00 ומעלה.

      ["לפנות לבורג' בביל ולטפל"… הכוונה לפנות מזרחה בצומת דרך המוצבים/בורג' בביל לכיוון תל פאחר]

      • אכן, צ"ל להיות 500 מ' מערבית לבורג' בביל, הגיוני יותר. אבל אם כך איך להסביר את המשפט הבא של הדוקטור – "במקום הזה עוכבנו ע"י המח"ט שפקד עלינו לפנות לבורג' בביל ולטפל לדבריו בפצועים רבים שלנו".

        אלא אם כן הוא התבלבל וצ"ל – "שפקד עלינו לפנות לתל פאחר"…

  5. הדוח של הדוקטור 12 מאכזב.היה עם הכי הרבה עבודה והדוח רזה מאוד. כמעט לא ניתן ללמוד ממנו דבר. אם הייתי קצין רפואה ראשי הייתי שולח את הדוקטור לכתוב דוח חדש ב]פירוט רב.

  6. הדו"ח "חשוב"

    חשוב יותר טיב העבודה שביצע הדוקטור וצוותו , שלקח החלטות לא פשוטות בקשר עם מיקום התאג"ד בקשר לפינוי הפצועים על זחלמים תוך כדי הקרב, וכמבן על טיב העבודה.

  7. לגבי התמיהה של רופא גדוד 51 מדוע לא פונו גופות שני ההרוגים עד הלילה, מאחר ומדובר היה ביום שבת, כנראה שהרבנות הצבאית פעלה לפי מדיניות של 'אין פינוי חללים בשבת', כפי שעלה גם בכתבה על בית החולים הקדמי בקרית שמונה, שם הרופא התלונן גם כן על אי-פינוי חללים בשבת על ידי הרבנות.

    מעניין אם ימצאו סיכומי רבנות צבאית למלחמת ששת הימים.

    • לנתנאל: לא זו הסיבה. עובדה שאת חללי תל פאחר פינו בשבת בבוקר. לא הרבנות הצבאית. גולני וגורמים אחרים העמיסו את המתים על משאית והורידו.

      את שני ההרוגים מהבניאס הביאו באלונקות לתאג"ד 12 שפעל ת"פ גדוד 51, אבל הדוקטור של 12 לא חשב שמתפקידו לקחת שתי גופות בזחל"ם שלו שנע עם הכוחות בקרבות ההבקעה ויצטרך להעניק טיפולים לנפגעים [אף אחד עוד לא ידע שכל יום שבת 10.6.67 יעבור ללא התנגדות סורית]. המח"ט זעם על כך בצדק, מפני שבשטח הושארו שני חללים אפילו בלי לשים על ידם סימני זיהוי.

      יש הבדל בין להשאיר שתי גופות בשטח מלחמתי בלי שמישהו יפנה אותן או לפחות להודיע לגורם בחטיבה שייקח אחריות, לבין חללים שנמצאים בבית חולים בעורף. זה אומנם מיטרד לבית חולים שדה, אבל החללים מזוהים ונמצאים במקום בטוח.

      • להותיר גופות חיילים בשטח זה עצוב וכואב. אבל לגלגל אחריות לפינוי מיחידה ליחידה זה גם בעייתי. האם בפקודות החטיבה והפיקוד לא נקבעו הוראות לאיסוף ופינוי גופות חללים?
        האם במצב לחימה, לא הוקצו יחידות פינוי של הרבנות הצבאית? האם לחטיבת גולני לא היה רב צבאי? שמענו שקצין השלישות החטיבתי הפך להיות לוחם. האם אין לו חלק בדבר?
        בסופו של דבר אנו שומעים שעל היחידה שנפגעה קשות מכולם לדאוג לעניין חללי גדוד אחר. כל זאת שעה שרכבי הפינוי שלה אמורים להמשיך בתנועה איתה, כפי שנאמר בתגובתו של שלמה. כדאי לבדוק בהזדמנות, האם נערך תחקיר והפקת לקחים בעניין זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s