עדותו של דני בונה

"בתוכניתי היה להוביל את גדוד 129 מדרום לנעמוש ומשם על דרך מזרחה לכיוון זעורה. למעשה תיכננו לעבור בשביל של סירת אל חביז" * העדות של דני בונה, קמב"צ 3, שעליו הוטל להביא את חטיבה 8 לזעורה

דרך סירת אל חביז שעולה מדרך המוצבים מזרחה (משמאל) אל דרך הנפט

סרן דני בונה הוא אחד השמות המרכזיים בפרק כיבוש הרמה הסורית במלחמת ששת הימים.

על הקמב"צ של חטיבה 3, הוטל להוביל את חטיבה 8 מגבעת האם לזעורה ביום הבקעת הרמה. הבעיה העיקרית בניווט זה היתה להגיע ל"שביל הקוצים" שטיפס מאיזור מוצב נעמוש אל דרך הנפט. אלא שחטיבה 8 מעולם לא הגיעה לשם. היא התברברה בדרך המוצבים הסורית הצרה ונקלעה לקרב לא מתוכנן מול מוצבי עוקדה, סיר א-דיב, מוצב העכביש 8173 וקלע.

על המקומות האלה, ובעיקר הקרב על קלע, שעל בתיו ומוצביו הטיח את עצמו גדוד 129, התפרסמו כאן רשימות רבות, כולל על דני בונה שההיסטוריה של פיקוד צפון תלתה בו, אם במשתמע ואם במישרין, את האשם בהתברברות.

עד היום לא מצאנו בארכיון צה"ל תחקיר שעבר דני בונה. מוזר מאוד. סא"ל אפרים ריינר, המתחקר הראשי של פיקוד צפון לענייני מלחמת ששת הימים הסורית, העלה על ההר עשרות רבות של מפקדים ממרבית הכוחות שפעלו בכיבוש הרמה, כדי שיראו לו בדיוק איפה, מתי, מה וכמה. תחקיר פרטני כזה היה צריך להיעשות גם עם דני בונה. בעיקר הוא. ככל הנראה הדבר לא בוצע, ואם נעשה, ייתכן שהיה מי שדאג לגנוז את המסמך הזה. תחקיר כזה נעדר גם מהספר המפורט של ד"ר מתי מייזל "המערכה על הגולן", כשלמחבר היתה בזמנו גישה חופשית למסמכים במחלקת היסטוריה של צה"ל.

בחודש מרץ 2016 פרסמנו כאן את התחקיר "דני בונה לא אשם" בלי לדעת את גרסתו של בונה [נפטר בשנת 1983]. לאחרונה, בתוך אחד התיקים בארכיון צה"ל, צץ לו מיודענו בפיסת היסטוריה: עדותו כפי שניתנה במעמד צד אחד – ללא תחקיר ובלי שאלות. בונה הכתיב למישהו או למישהי שרשמו בכתב יד את גרסתו לאותם צהרי היום של ה-9 ביוני 1967. אין תאריך למסמך זה.

להלן עדותו הקצרה ובסיומה ניתוח הדברים. מקור: ארכיון צה"ל.

עדותו של סרן דני בונה, קצין קישור חטיבה 3 לחטיבה 8

העדות של דני בונה

"ביום חמישי בבוקר נפגשתי עם מח"ט 8 במלחה, שם ישבו שני הגדודים שהגיעו במשך היום.

התוכנית היתה לעלות מתל אבו חנזיר. על סרן דני היה להראות לגדודים את הדרך ממלחה לתל אבו חנזיר.

נכנסנו לכביש עמיר, עברנו את גשר חוליות ומשם נכנסנו מול כפר סאלד (חורשה). התחברנו לתל האם, שם קיבלנו מהפיקוד הסבר על המוצבים ובחרנו בציר עלייה לטנקים. נקבע שבירו מעמיד את המרגמות בתל אבו חנזיר.

[יום הקרב] נסענו עם הג'יפ של הסיירת, אחר-כך 4 הטנקים. הגענו לאבו חנזיר מצפון לגור אל עסקר, מזרחה לגבעת האם, עלינו על שביל הפטרולים שלנו ומשם מזרחה עד שביל הפטרולים הסורי בגור אל עסקר.

בדרך נתקל ג'יפ שלי בעלייה וארבעת הטנקים עברו אותי, עלו על שביל הפטרולים הסורי ונעו דרומה.

בתוכניתי היה להוביל את גדוד 129 מדרום לנעמוש ומשם על דרך מזרחה לכיוון זעורה.

למעשה תיכננו לעבור בשביל של סירת אל חביז, אך הטנקים שבראש לא מצאו אותו ופנו מזרחה מתחת למוצב 8081. הם נעו כל הדרך בין המוצבים כשהם יורים, אך לא נתקלים בהתנגדות.

דרך סירת אל חביז העוברת מדרום לנעמוש 8193 ועולה מזרחה לדרך הנפט מתחת למוצבי דרום זעורה

התכנון היה לפנות בצומת סיר א-דיב צפונה בציר זעורה על דרך הנפט, אך הטנקים שנעו בראש המשיכו מזרחה עד להיתקלות במחסום הקוביות ומערך נ"ט.

בהגיעי לצומת דרך הנפט הפניתי את יתרת הכוח צפונה לדרך הנפט והמשכתי לדלוק אחרי ארבעת הטנקים הראשונים שנתקלו ובירו נפצע. רפי, מפקד הסיירת, תפס את הפיקוד על הגדוד, דני מוריד את הפצוע עד נעמוש, מודיע למח"ט שבירו משך מזרחה.

אלברט (המח"ט) נכנס עם הגדוד של אמנון 377 וגדוד זחל"מים לדרך הנפט. חזרתי ורדפתי אחרי הכוחות בדרך הנפט.

בינתיים הגיעה יתרת החטיבה, מלבד חלק מגדוד 129, לזעורה בשעה 14:00 לערך. בזעורה פניתי דרומה לכיוון קלע כאשר זחל"מי גדוד 121 מטהרים את המוצבים מדרום לזעורה. עברתי אותם דרומה כשהציר עמוס וקשה לעקוף את הדרך ופגשתי את החפ"ק לפני ג'בב אל מיס.

באותו זמן נערכו התכתשויות בקלע. גמרנו את היום בכיבוש קלע עם חושך. ב-19:00 לערך קלע בידינו!".

עד כאן גרסת בונה.

פרשנות לעדות של סרן בונה

דני בונה

מסמך זה שאותו הכתיב בונה, מתאר בשפה רזה את תפקידו כמוביל את חטיבה 8 משטח הכינוס שלה במלחה [על כביש 90 מתחת לקרן נפתלי, כ-12 ק"מ דרומית לקרית שמונה] לגבעת האם, וממנה לזעורה, כאשר הוא מדגיש את העלייה דרך אותו שביל שעולה לצפון-מזרח מעט אחרי נעמוש – סירת אל חביז.

בונה מספר כי הוא הוביל בג'יפ שלו, אולם לפני שהגיע לדרך המוצבים הסורית הג'יפ שלו נתקע או התקלקל לזמן-מה, והטנקים של המחלקה המובילה בגדוד 129 עקפו אותו, הגיעו לדרך המוצבים הסורית, פנו דרומה והמשיכו בה כברת דרך.

בונה הדגיש כי הטנקים לא מצאו את שביל סירת אל חביז, אולם אנו יודעים כיום שאף אחד מאותה מחלקת טנקים כולל המ"פ נתי הורביץ לא ידע לאן למעשה צריך להגיע. המג"ד בירו היה מהיחידים שידעו את היעד, אבל כפי שעולה מהעדויות הרבות שהצטברו הוא לא הכיר את השטח ולא התמצא בו. כולם סמכו על דני בונה ועל אנשי פלוגת הסיור החטיבתית.

למעשה, בונה מאשר את מה שהערכנו בתחקיר עליו ובמקומות אחרים: מרגע שהפסיק להוביל, לאחר שהג'יפ שלו החל לחרוק שיניים בעלייה הטרשית, לא היתה שליטה על תנועת הגדוד המוביל ולא היה מי שיכוון אותו.

בשלב זה בירו היה צריך להיות המבוגר האחראי: לעצור את דהירת פלוגה ז' שלו ולדאוג שדני בונה או אחד מאנשי פלוגת הסיור יחזור להוביל ולנווט. לא רק שלא עשה זאת, הוא גם לא דיווח לחפ"ק על המצב. ייתכן שבשל החלטתו לא לעבוד ברשת הקשר החטיבתית כדי להתרכז בנעשה בגדוד שלו, כפי שסיפר המח"ט אלברט מנדלר [ראו כאן]. בירו, אם כך, לא דיווח למח"ט דבר ופשוט המשיך קדימה בהנחה שהטנקים המובילים נוסעים לאן שצריך. ובכל מקרה, מרגע שפלוגה ז' זיהתה כי נפתח עליה ירי נ"ט מאיזור קלע, ולאחר מכן נוכח בזה גם בירו, שום דבר כבר לא יכול היה לעצור אותם מלהתקדם אל מקורות האש. השביל של סירת חביז נותר הרחק מאחור, ואת מי מעניין עכשיו זעורה.

בחוכמה שלאחר מעשה, בונה היה צריך לשבת על הטנק המוביל ולנווט ממנו. ובעצם, אין פה אפילו חוכמה שאחרי מעשה – שהרי כך בדיוק נהגו בגדוד 12 של גולני שלוש שעות אחר-כך בדרכם לכיבוש תל פאחר. מי שניווט את הגדוד היה אחד המ"פים שישב על סיפון הטנק שנע בראש.

בונה לא הזכיר בעדותו זו ויכוח שהיה בינו לבין מ"פ הסיור רפי מוקדי. לדברי אנשים שנכחו שם, ולפי המסופר בסיכומי הקרב, בהגיע כוח הסיור לפנייה אל שביל סירת אל חביז אמר מוקדי כי יש לעלות מכאן, אלא שבונה טען שהוא מכיר את השטח ואפשר להמשיך דרומה ולעלות משם. טענתו התקבלה, והדעה הרווחת היא שזהו הבסיס לטעות בתנועה.

עוד עולה מדברי בונה במסמך זה, כי לאחר שהתברר שגדוד 129 המשיך דרומה, התכנון החדש היה כי יעלה לצומת סיר א-דיב ומשם יתקן ויפנה צפונה על דרך הנפט. אלא שהטנקים היו כבר רחוקים ובונה לא הצליח להדביק אותם. כשהגיע לדרך הנפט הוא גילה שהם המשיכו מזרחה ובהם טנק המג"ד. בונה נסע אחריהם לתוך הכפר, ואז גילה את המג"ד בירו פצוע. הוא פינה אותו בג'יפ לנעמוש ושם דיווח למח"ט על המצב.

דיווח זה של בונה למח"ט הוא פרט מעניין, מאחר שבידינו עדות של קמב"צ החטיבה איתמר בן דוד, לפיה אלברט לא ידע למעשה עד שהגיע לזעורה עם יתר כוחות החטיבה, כי גדוד 129 פנה ועלה אל קלע. גרסת בונה אומרת אחרת.

מרגע שגדוד 129 החטיא את הפנייה לזעורה ונע על דרך המוצבים דרומה, הפך תפקידו של בונה למרדף סיזיפי בעקבות הכוח במאמץ לתקן את הסטייה. הוא ניסה להשיג את גדוד 129 לפני שזה יגיע לדרך הנפט, ולאחר מכן רדף אחריו לכיוון קלע. אחרי שפינה לתאג"ד את המג"ד הפצוע, חזר לרדוף אחרי יתרת חטיבה 8 שפנתה לכיוון זעורה. רק בג'בב אל מיס נפגש שוב עם המח"ט והמשיך עמו לקלע, שם תם יום הבלהות של קמב"צ 3.

בשעות הבאות יתבררו לו התוצאות הקשות של אי ביצוע התכנון – הגעת החטיבה כולה לזעורה ולציר בניאס-מסעאדה. גדוד 129 שילם באבידות בנפש ובטנקים, אבל בהבקעה עצמה יצר כיבוש קלע וזעורה רצועה רחבה שבה שלט צה"ל עם סיום יום הקרבות הראשון, דבר שנתן את האות לנסיגה מבוהלת של הצבא הסורי מכל שטחי הרמה.

בונה, כמו שסופר לנו בעבר, לקח על עצמו את האשמה לסטייה מהתכנון, או חלק ממנה. הוא הוקע אל עמוד הקלון של פיקוד צפון, אבל כמו במיתוס שהופרך על "טעות הניווט של גדוד 12" בקרב תל פאחר, גם במקרה של דני בונה, כמו שזה נראה כיום ממרחק הזמן, אוסף של נסיבות שנוצרו במהלך תנועה תחת אש, בתנאי שטח קשים ובאיזור שלא היה מוכר ל-95 אחוז מהמפקדים, גרמו בסופו של דבר לסטייה הגורלית.

בסיס הטעות, בין היתר, היא העובדה שבקבוצת הפקודות המזורזת של חטיבה 8 לא ניתנה הוראה מפורשת כי הכוחות ינועו אך ורק אחרי אנשי הסיור, שהיו היחידים שבקיאים בנבכי השטח. כשאנשי הסיור נתקעו בעלייה לפני ההתחברות עם דרך המוצבים הסורית, גדוד 129 חלף על פניהם ללא שהיות, וכל היתר היסטוריה.

—————————————————————————————————————————-

12 מחשבות על “עדותו של דני בונה

  1. שוב, כמו אצל גולני, מתברר שהיה כשל בפיקוד הבכיר. אין תכנון נכון, אין ירידה לפרטים, לא כולם סגורים על מה שצריך לעשות, ממש תרבות ה"סמוך". ניסע ונסתער קדימה, ונסתדר בדרך. ככה לא עובד צבא, ככה עובדת מיליציה מאולתרת. ועל זה שילמו ביוקר. לא בטוח שכיום זה אחרת – ומי שיודע מה קרה עם האוטובוס שנפגע ליד עזה מטיל נ"ט – יכול להבין. .

    • בתור סניגור לרגע של פיקוד צפון וחטיבה 8 (לפעמים אני מחליף את עורי ומשמש כקטגור…) – מה הם יכלו לעשות?

      חטיבה 8 הגיעה רק במהלך היום הקודם מאיזור צניפים בדרום הרחוק כשהיא עייפה ורצוצה. המח"ט הגיע בטיסה לקריה בת"א והספיק לשבת עם אג"מ מטכ"ל, אחר כך לטוס לפיקוד צפון, להיות בקבוצת תכנון עם דדו וקמ"ן הפיקוד, בשישי לפנות בוקר עלה לגבעת האם עם קצינים נוספים ובהם בירו וחינסקי וקמ"ן הפיקוד לסקור את השטח (עד כמה שניתן), וזאת בשעה שכבר ידוע בפיקוד שהם הפסידו את המלחמה, והנה בשישי שעה 8 בבוקר או אפילו מאוחר יותר הם מקבלים לפתע פקודה לפעול. אין זמן אפילו להכין כוס קפה כמו בנאדם, רק לעשות קבוצת פקודות של 10 דקות ולהתארגן בשיירה לכיוון גבעת האם.

      האם בסד הזמן הזה היתה אפשרות אחרת?

      • אתה צודק שסד הזמנים היה בלתי אפשרי. מנגד אנו חוזרים ולמדים שחטיבה 8 התמחתה בהטלת האשמה על אחרים, באופן הגובל בנבזות.

      • קשה לקבל תירוץ כזה של חוסר זמן להיעדר תדריך של רבע שעה (לפחות) לקצינים מרמת סמ"פ / מ"פ ומעלה, כולל כמה "מקרים ותגובות". יש לי הרגשה שמרוב התלהבות ומרוב רצון להוכיח שגם הם יכולים לעשות את זה "בקלי קלות" (כמו שכביכול התרחש בחזיתות אחרות – למרות שבדיעבד אנחנו יודעים שהקרבות היו קשים מאוד ורבי קורבנות, הן בצפון סיני והן בירושלים ובצפון השומרון) – רצו פה מהר מדי.

  2. דני בונה היה ללא ספק אמיץ, להסתובב יום שלם בשטח נחות בקרב הבקעה כשהוא חשוף לגמרי ברכב רך. רק שנשמע מהתיאור של בונה שלא היה לו קשר, כך שהוא צריך לרדוף אחרי כוחות במקום פשוט לקרוא להם בקשר, וזה מוזר מאוד. קמב"ץ חטמ" ר בלי קשר?!

  3. בפוסט קודם (https://naamoush.wordpress.com/2016/03/03/דני-בונה-לא-אשם ) נאמרו דברים שונים על פרשיית טעות הניווט, על הרפש שהוטח בדני בונה ז"ל, במיוחד ע"י אנשי חטיבה 8.

    עתה יוצאת אט- אט האמת לאור, ולצידה הצער והכאב שנגרמו לבונה שנפטר בטרם עת והוא בן 40 בלבד. נצטט כמה קטעים מייצגים מהפוסט:

    הסיפור הזה הרס אותו", אומרת חיה בונה על בעלה לשעבר, דן בונה, שנפטר בשנת 1983. היא מתכוונת לאשמה שהטיחו בו, ואולי לאשמה שלקח גם הוא על עצמו, באותה טעות ניווט של חטיבה 8 שבגללה הגיעו במלחמת ששת הימים כוחות שריון ליעד לא מתוכנן והסתבכו בקרב מול מתחם טנקים ונ"ט סורי ליד הכפר קלע, במקום שכלל לא היו מתוכננים להיות.
    האשם על הפספוס הוטל לפתחו של בונה, שהיה קמב"צ חטמ"ר 3 ובזכות היכרותו את השטח נבחר לשמש מורה הדרך של חטיבה 8 ולהוביל אותה בתוואי הנכון אל היעד זעורה.

    ……………………..
    על פניו נראה שבזכות כל אלה בונה הרוויח ביושר את מסע הצלב, כולל קיתונות של לעג. כך למשל כינה אותו אליעזר עופרת, מ"מ בפלוגת הסיור של חטיבה 8 "הידען המהולל" ו"הקצין המומחה".

    אותו עופרת, שלא היה עד לוויכוח, מוסיף: "עד שנגמר הוויכוח איפה ולאן צריך לפנות לציר הנפט, הטנקים פשוט עברו אותנו ומשכו קדימה ולמעלה לכיוון מתחם קלע. אני לא הייתי עד לוויכוח, הייתי מאחור כי הלכנו ברגל והם היו קדימה על הג'יפ. הוויכוח זה אינפורמציה שנודעה לי בדיעבד. הקצין מהפיקוד טען שצריך לנסוע ממקום אחר, ורפי טען למקום הנכון. הטנקים בינתיים פשוט עברו הלאה ולקחו את ההובלה. שיהיה ברור וחד משמעי: מי שגרם לטעות הניווט ולכניסת הטנקים למתחם הנ"ט הנורא של קלע הוא הקצין 'המומחה' של פיקוד צפון".
    גם קמ"ן החטיבה, אביעזר יערי, לימים אלוף, ציין:
    יערי סיים במסקנה: "מה שקרה שם זה דבר מיוחד. במקרה של ששת הימים זה היה מבחינתי לא עיוורון מוחלט, אבל אי הבנה של השטח. אני רק הבנתי שקשה לנווט בצורה כזו, ועובדה שאפילו הגיבור של הפיקוד טעה".

    למה אתה קורא לאותו נווט "הגיבור של הפיקוד"? "כי האיש הזה נמסר לנו בתור 'הסייר שלא טועה'. אמרו שהוא מכיר את הפיקוד ואת הרמה הסורית כמו הידיים והרגליים שלו".

    =============================================================
    אבל מנגד, עושה שלמה בפוסט ההוא תפנית ומביא את ראיות מאידך גיסא:

    מתחילת התנועה הובילו את החטיבה שתי פלוגות 129 – של נתי הורביץ ושל אפי וולך, ואחריהן טנק המג"ד בירו. איש לא אמר למפקדי הפלוגות והמחלקות לעצור ולחכות להכוונה של פלוגת הסיור ושל הקמב"צ דני בונה. בשלב זה אנשי הסיור עודם השתרכו מאחור, בתוך השיירה. בנוסף, חל עיכוב בתנועת הסיירים לאחר שזחל"ם המ"פ מוקדי [נהרג בהמשך מעל סיר א-דיב] התקלקל ושבק בעליות, ועברו דקות ארוכות עד שהגיע ברגל לג'יפ שבו נסע הקמב"צ דני בונה, ומשם [מנעמוש] המשיכו ביחד.

    כפי שזה מסתמן, ונסייג בזהירות – כשהטנקים הראשונים הגיעו למוצב עוקדה הנמצא כ-1.5 ק"מ דרומית לנעמוש, ירו לעברו, חלפו על פניו וחלק המשיכו וטיפסו לכיוון הכפר סיר א-דיב – בשלב זה פחות או יותר הגיעו אנשי הסיור לאותה הצטלבות מדוברת בסמוך לנעמוש. כלומר, בזמן שהסיירים מתווכחים על נקודת הפנייה, שתי פלוגות טנקים נמצאו כבר הרחק קדימה במרחק של מאות מטרים ויותר.

    דברים אלה, המשתלבים היטב ששמענו מפי קציני חטיבה 8 בשנה האחרונה, משתלבים היטב עם הדו"ח שמצא עתה שלמה ומציגים תמונה שונה. גם דבריו של הקש"א, אהוד אברמסון ז"ל, שנאמרו לי לפני כ-3 שנים, משתלבים עם גרסה זאת. בזמנו נאמר לי כי אין לתת אמון בדבריו של אברמסון, כיוון שהוא לא נע בראש עם הסיירים. עתה מסתבר כי הסיירים לא נעו בראש בכלל, כך שלא הייתה לדני בונה ז"ל כל השפעה של ממש על הטעות,

    דומני כי עד היום לא נאמרה המילה האחרונה בנושא.

  4. מסכים אם מה שניכתב כאן.
    מח'ט מג'ד וקמב'ץ יצאו לקרב וטעו. על מי ילבישו את השגיאה? הזוטר בדרך כלל הוא האשם.

  5. אני כותב קטע ארוך בנושא הנדון שעל פי בקשתו של שלמה יהפך אולי לפוסט נפרד.
    אבל, עד אז אני מפנה את כולם לדבריו של דני בסוגריים הערותיי לדיוק:
    "…למעשה תיכננו לעבור בשביל של סירת אל חביז, (ליד 8193/נעמוש) אך הטנקים שבראש לא מצאו אותו ופנו מזרחה מתחת למוצב 8081 (טעות, דני התכוון ל8181). הם נעו כל הדרך בין המוצבים כשהם יורים, אך לא נתקלים בהתנגדות.
    התכנון היה לפנות בצומת סיר א-דיב צפונה בציר זעורה על דרך הנפט, אך הטנקים שנעו בראש המשיכו מזרחה עד להיתקלות במחסום הקוביות ומערך נ"ט."
    המפה ששלמה שיבץ בין שני המשפטים אינה מופיעה במקור וגוררת בתוכה הבנה שגויה של דבריו שאחרי שהבין את המשמעות שהגדוד יגיע לסיר א-דיב הציע לתכנן ששם יפנה צפונה.
    גם בהמשך בפרשנות של שלמה דני מגן על האפשרות שנמשיך דרומה ונעלה מזרחה לכיוון לסיר א-דיב בעליה אחרת (זו שהוא מציין ליד 8181 או זו שנסענו בה אפילו מדרום יותר)

    כלומר בפעם הראשונה מובהר שדני תכנן להגיע לסיר א- דיב ורק שם לפנות צפונה על דרך הנפט לכיוון זעורה.
    אז מה קרה שנסענו דרומה עוד כמה מאות מטרים לדבריו או יותר מזה כפי שאני זוכר, לטנקים זה ענין פעוט לנסוע אפילו יותר (לקרבות יום הכיפורים נסענו על שרשרות ממחנה פלוגות ובסופה של המלחמה ההיא ספרנו כמעט 1000 קילומטרים על הספידומטר). הרי הגענו לסיר א-דיב בסביבות 12:00 ויכולנו להמשיך בתוכנית.

    אני מבקש לציין :
    מאד התלבטתי האם לכתוב תגובה לפוסט מכמה סיבות שיפורטו בתגובתי הארוכה:
    מראש אני חוזר ואומר בשמי, שמן הסתם יצטרפו אליה גם אחרים מהגדוד, אנחנו לוחמי גדוד 129 אחראים למעשינו ולא זורקים כל אחריות או אשמה שהיא ובכל צורה שהיא על אחרים.
    יש לנו גאווה, כבוד והערכה ליחידה שלנו, ולא גרם פחות מכך ליחידות אחרות שהשתתפו בקרב.

    • זאב היקר.
      אין ספק שאתה וחבריך מגדוד 129 אינכם "זורקים אחריות או אשמה" על מישהו אחר. עמדתך הברורה והמקובלת, הושמעה בעת הסיור בו השתתפנו בגזרה. אני משוכנע שכל מה שאמרת היו דברים נכונים ויוצאים מן הלב. לא אתה ולא אילן לבנון לא אמרתם דבר וחצי דבר שיש בו כדי להטיל אשמה על אחרים. אני מעריך, מכבד ומוקיר את כל לוחמי גדוד 129 שגבורתם תשאר לעד כחלק מאתוס הגבורה של מורשתנו.
      עם זאת, קיימים גורמים אחרים בחטיבה 8 (לא אנשי 129) שאמרו דברים קשים. בוא נחשוב על דני בונה ז"ל שקיפח את חייו בטרם עת. לא הכרתי אותו, אך אני סבור שהדו"ח שהתגלה עתה מחד, וחיצים מושחזים שהוטחו בו מאידך, מלמדים משהו על תחושות שוודאי חש. ידוע לי מבנות משפחת חינסקי על הפגיעה שנפגע כבודו של אביהן. רק לאחרונה נכתבו דברים בחוברת שריון, שפתחו פצעים ישנים. דברים אלה נתפסים על ידי כספיחי תוצאות של הדברים שהוטחו אז, וחיים ביניננו כ"רשומות הסטוריות".
      בסיור שעשינו בשטח עם בני משפחת חלל, מספר בני משפחות ומספר אנשי גדוד 377 וחפ"ק חטיבה 8, שוב שמענו דברים שיש בהם כדי לרמוז על שהתרחש בשטח. הדברים הופיעו בפוסט הרלוונטי.
      לסיום. אני מוקיר ומעריך את מילותיך: "יש לנו גאווה, כבוד והערכה ליחידה שלנו, ולא גרם פחות מכך ליחידות אחרות שהשתתפו בקרב."

  6. דבריו של בונה עומדים בסתירה לגרסה שפיקוד צפון בנה ע"י הסטוריון החצר א' רייינר כדי לחפות על מחדלים בצמרת בנהול הקרב והעברת האחריות לגורם זוטר. טוב שמצאתם את העדות הזו שודאי ניסו להסתיר שלא יפריע לטיוח./

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s