סיכום מג"ד 266

סא"ל רפאל שפר, מג"ד 266, מסכם את מלחמת ששת הימים של גדוד טנקי האם.איקס מחטיבה 37 * הלחימה בצפון השומרון, הכניסה הדרמטית לשכם ממזרח והרגעים העצובים שבהם מטוסי חיל האוויר הפציצו בטעות את האם.איקסים האמיצים שעצרו גדוד פטונים ירדנים * וברמה הסורית 9.6.67: כיבוש עורפיה והקרב הקשה על מוצבי ראוויה 

טנק אם.איקס בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים. חוד החנית של חטיבה 37 בקרבות צפון השומרון [צילום: לע"מ]

דו"ח זה של סא"ל רפאל [רפול] שפר, מג"ד 266, מתאר את קרבות גדוד טנקי האם.איקס בכיבוש ג'נין, טובאס ושכם, ובקרבות הרמה הסורית כשהובילה את כיבוש המוצבים עורפיה וראוויה.

גדוד 266 השתייך לחטיבה 37, שבתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים יועד לה תפקיד מרכזי בהבקעה העיקרית של הרמה הסורית.

אחרי שהמח"ט אורי רום והמג"דים שלו השתתפו במספר קבוצות פקודות שהתרכזו בכיבוש מוצבי הסורים בקו הראשון באיזור רמת הבניאס, השתנתה המשימה עם פרוץ המלחמה ב-5 ביוני 1967. החטיבה נשלחה באופן פתאומי לגזרה הירדנית, שם נלחמה והטביעה את חותמה ביחד עם חטיבה 45 בכיבוש איזור צפון השומרון. רק גדוד 377 מחטיבה 37 נותר באצבע הגליל למשימות הגנה והתקפה.

ב-8 ביוני 1967, אחרי כיומיים וחצי, עזבה חטיבה 37 את הגזרה הירדנית, חזרה לשטח ישראל וחנתה בצומת גולני מתוך ידיעה שהמלחמה לקראת סיומה. בבוקר ה-9 ביוני קיבלה פקודה לנוע מיד לגבול הסורי. החטיבה ובראשה גדוד 266 עלו על הרכס הקשה לתנועה שמעל גזרת גונן ורשמו פרק חשוב בהבקעת הרמה.

להלן דו"ח המג"ד שפר. מקור: ארכיון צה"ל.

דוח קרבות גדוד 266 – חטיבה 37

נערך ע"י המג"ד סא"ל רפאל שפר בעזרת הקמב"צ סרן יעקב פלד, יוני 1967, סיוון תשכ"ז

רפאל שפר [אתר הפלמ"ח]

הגדוד החל את גיוסו ביום שישי 19.5.67 בשעה 16:00. בשבת 20.5.67 התייצבו 85% מהגדוד. עליי לציין שהתייצבות צוותות הטנקים עד לשעה זו היתה 90%.

ב-20 למאי שעה 16:00 קיבלתי הוראת תזוזה לסביבות עראבה. פלוגות הטנקים והחרמ"ש נעו על השרשראות דרך אפק, כביש שפרעם-עכו, יחידות אחרות של הגדוד נעו דרך עכו-צפת לכביש עראבה.

לאחר התארגנות ואימונים נתקבלה הוראה לעבור לעין זיתים. התנועה היתה בלילה עם אורות, תנועה מהירה ללא תקלות. כאן תיכננו במסגרת חטמ"ר 3 התקפות-נגד בגזרת גדות וגונן, ועם חטיבה 1 התקפה על תאופיק.

בתאריך 27.5.67 לאחר קבלת ידיעות על ריכוזים סורים, קיבלתי פקודה לנוע לשטח כינוס בעמק החולה. התנועה החלה ב-22:00 ללא אורות, דרך עלמה, חצור, עד חורשת המייסדים. התנועה היתה קשה, טנק וזחל התהפכו תוך כדי תנועה. בשני המקרים לא היו נפגעים.

ביום 5.6.67 התחלת המלחמה נמצא הגדוד ערוך כדלקמן: פלוגה א' של רן בשטח 100. פלוגה ב' של גיל ופלוגה ד' של עמרם בחורשת המייסדים. פלוגה ג' של דודיק ומיפקדה עיקרית ופלוגת מיפקדה בחורשות מלחה.

הטנקים עברו עד יום 5.6.67 כ-100 ק"מ ועברו 15 שעות מנוע.

הלחימה בגדה המערבית

לפנות ערב של 5.6.67 קיבלתי התראה מסמח"ט להיכון לתזוזה לאיזור עפולה. בשעה 18:15 קיבלתי אישית מהמח"ט הוראה לנוע עם חשיכה לאיזור כפר ילדים. עד שעה 20:00 נעו כל הפלוגות לציר קרית שמונה-טבריה. אני והמ"פים נענו מיד למטה האוגדה בגבעת המורה.

הפלוגות נעו החל מ-20:00 על שרשראות דרך טבריה ללא אורות בתנועה שוטפת, בניהול הסמג"ד אבינועם חדש, ועד 24:00 התמקמו ליד כפר ילדים. בדרך קיבלנו ת"פ את פלוגת צידון של בכר (צנטוריונים). אני עם המח"ט והמ"פים קיבלנו הוראות מהאוגדה שבינתיים אפשר לישון.

ביום 6.6.67 שעה 03:30 קיבלתי פקודה מהמח"ט לקחת פלוגת טנקים א' ופלוגת שוטים פחות שתי מחלקות ופלוגת חרמ"ש לכיבוש משטרת ג'נין. בשעה 05:00 חצינו את הקו הירוק בכביש עפולה-ג'נין, כאשר פלוגה צ' בראש, מיפקדה עיקרית, פלוגה א' ופלוגה ד' סוגרת. מיד נערכנו להתקפה לעבר משטרת ג'נין. בו בזמן קיבלתי הודעה מהמח"ט על שינוי משימה לאיגוף ג'נין ממזרח.

שתי מחלקות של פלוגה צ' נעו לעבר בית קאד ותפסו עמדות מעל הכפר, כאשר פלוגה א' באגף השמאלי מסתערת על בית קאד ומוצאת אותה ריקה. במקום נמצאו כמה ג'יפים עם תול"רים וכמה עמדות שנעזבו בחיפזון. קידמתי את פלוגה ד' על מנת שתתפוס את השטח השולט מעל דיר אבו דעיף, ואת פלוגה צ' קידמתי בתוך הוואדי לרגלי הכפר עד מחסומי הנ"ט כולל מיקוש. פלוגה א' שטפה את דיר אבו דעיף משמאל והצטרפה לאחר מכן אליי.

טנק AMX בגזרת הלחימה הירדנית [צלם לא ידוע]

באותו זמן קיבלתי הוראה לשלוח מחלקת טנקים למשימה מסוימת לעבר ג'נין. המחלקה הצטרפה אליי בהמשך הדרך.

הפקודה בשלב זה היתה לפרוץ את מחסום הנ"ט והמיקוש ולנוע בציר העולה לאום תות-ג'לקמוס. תוך אירגון הכוחות פיקח המח"ט על פריצת מחסום הנ"ט.

בינתיים קיבלתי דיווח מפלוגת הסיור החטיבתית שציר מקביל חסום רק על-ידי תיבות בטון ללא מיקוש. מאחר והפינוי בציר שנדרשתי לנוע בו נתקל בקשיים, החלטתי לנסות לפרוץ בציר זה. מחלקה מפלוגה צ' הגיעה למחסום ובשתי יריות הורידו את המחסום.

המשכתי להתקדם בוואדי זה כאשר פלוגת הסיור החטיבתית בראש ולאחריה מחלקה צ' ואחריה עיקרית ומאסף פלוגה א'. את פלוגה ד' השארתי לאבטחת הציר.

כאשר הסיירים יצאו מהוואדי נתגלו לפניהם עמדות הכפר ג'לקמוס ממערב הכפר אום תות, כאשר מערבית לאום תות עומדים שני פטונים ויורים כלפי מערב. מיד שלחתי את מחלקת הצנטוריונים לחסל את הפטונים. הטווח היה בין 2,500 ל-3,200 מ'. לא היו פגיעות. דווח על-ידי המחלקה שהטנקים נעזבו. בינתיים גילה טנק אחד מפלוגה צ' פטון הנע לעבר ג'לקמוס. בפגז השני נדלק הפטון. כאן פקדתי על פלוגת הסיור ופלוגה א' להסתער על ג'לקמוס. ההסתערות היתה שוטפת והאויב ברח. משם פנינו ימינה, דרומה על ציר תלפית.

השארתי אבטחה של מחלקה מפלוגה א' בין ג'לקמוס לתלפית ופקדתי על פלוגה ד' לנוע קדימה, לתפוס אבטחת האגף במקום הטנקים. המשכנו לנוע בעקבות פלוגת הסיור על הציר לתלפית. הוריתי לפלוגה א' לתפוס רגל אחת על הקרקע לפני הירידה מתלפית לזביבדה.

ואומנם כאשר הגענו לתצפית הבחנו על הרכס של כופיר המכוסה בעצי זית במרחק כ-2,500 בכלי רכב של האויב, כולל טנקים מסוג פטון. מיד פתחה פלוגה א' ושתי מחלקות הצנטוריונים באש אל הטנקים שאיתרנו. תוך כרבע שעה קיבלנו דו"ח מפלוגה א' ופלוגה צ' על שבע פגיעות בפטונים, מהן חמש ע"י הצנטוריונים ושתיים על-ידי האמ.איקס.

בהמשך גיליתי תנועת טנקים מזביבדה לעבר ג'נין. מחלקת הצנטוריונים פתחה באש לעברם ואובחנו עוד שתי פגיעות.

בערך בשעה 12:30 הגיע המח"ט. דיווחתי לו על המצב כדלקמן: פלוגה א' ושתי מחלקות הצנטוריונים היו חייבות לתדלק ולהתחמש מאחר ונותרו ללא פגזים. המח"ט הודיע לי שכל הגדוד שנשאר ליד כפר ילדים נע בעקבותינו ופלוגה ב' הגיעה כבר עד ג'לקמוס. דרגי א' נעו באותה דרך בוואדי בין דיר אבו דעיף לג'לקמוס, ציר קשה אשר בקושי עברו שם הטנקים. ואומנם בתושיה יוצאת מהכלל בפיקודו של הסמג"ד ומ"פ מיפקדה הגיעו הדרגים לתלפית בערך בשעה 14:00.

החלפתי את פלוגה א' בפלוגה ב' וקידמתי את פלוגה ג' לתפוס עמדות כלפי מערב וצפון. כך למעשה היינו ערוכים בהגנה כדי לאפשר מילוי דלק ותחמושת. לא קיבלנו ידיעות על כוחותינו מתחילת כניסתנו מעבר לקו הירוק.

יחד עם חפ"ק המח"ט תיכננו סיור אלים לעבר העמק, על מנת לבחון אפשרות של המשך התקדמות לעבר טובאס.  בשעה 15:30 כאשר החלטתי להוריד את הסיור, נפתחה אש טנקים והפגזה מתותחים לעברנו. כתוצאה מכך החלטנו לדחות את המשך ההתקדמות לערב, והחטיבה הזמינה את חיל האוויר.

חיל האוויר הגיע בשעה 16:30 ובינתיים כל נסיונות האויב לתזוזה עם טנקים נעצרה על-ידי אש טנקים של פלוגה ב'.

חיל האוויר דיווח על 30 פטונים הנמצאים ברכס כופיר ולפי דבריהם הם השמידו כ-10 טנקים. לפתע, במטח האחרון, נורה צרור עלינו שהרג סמל מודיעין ופצע ארבעה חיילים. עם רדת החשיכה המשיך הגדוד למלא בטן בדלק ובתחמושת.

טנק אם.איקס במלחמת ששת הימים [צילום: רם לחובר, לע"מ]

בשעה 20:00 סוכמה תוכנית על-ידי המח"ט על המשך התקדמותנו לעבר טובאס. התוכנית: החטיבה תנוע בשני צירים, כאשר הגדוד חלוץ החטיבה. פלוגת הסיור מתקדמת בבמ"ק ואחראית על תאורת האיזור בפצצות תאורה. ציר אחד לרגלי הגבעות עד למחסום הנ"ט (תוכנית בטון) היורד מעקבה. ציר שני על ציר הכביש זביבדה-כופיר-טובאס. התחלת תנועה 062400, למעשה החלה התנועה ב-070100, דומ"ח מפלוגה ג' נעה לחסימה לעבר זביבדה, אחריה דומ"ח צ' ולאחריה פלוגה ב', אשר נעו על ציר הכביש. פלוגה א' ועיקרית נעו בציר המזרחי.

החוד של פלוגה צ' טעה ונכנס בציר לא נכון. כך שהטנק האחרון עלה על הציר הנכון, כאשר אחריו נעה פלוגה ב'. תוך כדי על ציר הכביש נתקלו פלוגה ב' בטנקים ושריוניות אשר הושמדו תוך כדי תנועה. פלוגת הסיור עברה תוך כדי תנועה את פלוגה ב' והגיעה בשעה 070230 לגבעה מעל טובאס.

בציר השני נתקלה פלוגה א' במחסום הנ"ט. היא פיצחה אותו באש תותחים. החבלנים בדקו את המחסום ומצאו אותו נקי והפלוגה התקדמה לעבר טובאס מדרום מזרח.

אני עם המיפקדה העיקרית, לאחר פיצוח מחסום הנ"ט, פניתי לעבר עקבה לכיוון טובאס. בעקבה מצאנו כשלושה פטונים שלמים נטושים ושני פטונים אשר נפגעו על-ידי פלוגה ב'. כפי הנראה בעקבה נמצא הכוח שנסוג מזביבדה. כוח זה לא היה מאורגן והופתע על-ידי בואנו. רוב הצוותות ברחו לעבר הרי שכם, מקצתם טוהרו אחר-כך על-ידי גדוד 278 שבא בעקבותינו.

בשעה 070400 עמדנו מערבית מעל טובאס. נתתי פקודה לפלוגת הסיור ופלוגה ב' להיכנס לטובאס, ולפלוגה א' להקיף את טובאס מצפון לעבר כביש דמיה-שכם.

בינתיים הגיע הדומ"ח של פלוגה צ' בפיקודו של ישראל לוין והוריתי להם לתפוס את הגבעות מעל טובאס השולטות לעבר המשך ציר ההתקדמות למחנה הפליטים פרעה. הצנטוריונים לא הצליחו לעלות לרכס. אחד מהם התהפך ולמעשה עד למחרת 8.6.67 הם נעצרו באיזור הזה.

מאחר וקיבלתי דיווח מפלוגה ב' שטובאס נקייה מכוח אויב, פקדתי על מפקדה להתקדם כשני ק"מ אחרי טובאס ולתפוס את הצומת לכפר טמון ולגשר דמיה.

פלוגת הסיור נעה לתפיסת הכבישים גשר דמיה-טובאס נ"צ 1850, 1805. קידמתי את פלוגה א' לעבר פלוגת הסיור ונתתי הוראה לפלוגה ד' ולפלוגה ג' להצטרף מאחור. כאשר פלוגה א' עברה את הצומת שהחזיקה פלוגה ב', נתתי לה הוראה להצטרף לפלוגת הסיור כדי לחסום את המעבר מגשר דמיה לשכם, ואני עם העיקרית נעתי אחריהם.

פלוגה א' הגיעה למקום ותפסה את המעברה. במרחק כשני ק"מ לכיוון גשר דמיה היה מחנה צבאי עם מיקוש על גשר ואדי פרעה שבדרך. הפלוגה תפסה את המחנה. השבויים שבמחנה הראו למ"פ היכן חומר הנפץ ופירקו אותו.

בשעה 10:00 לערך הגיע המח"ט להודיע לי שחטיבה 10 נעה מכיוון רמאללה לשכם ורצוי שניכנס גם אנחנו לשם. קראתי אליי מיד את פלוגה ב' והחילונו לנוע לעבר שכם, כאשר פלוגת הסיור החטיבתית בראש ואחריה פלוגה ב' ולאחריה אני עם העיקרית.

העיר שכם 1967 [צילום: "במחנה"]

עד למבואות שכם לא נתקלנו בהתנגדות. במבואות שכם פלוגת הסיור נעצרה ופלוגה ב' עם העיקרית נכנסנו בדרך המזרחית לשכם בשעה 11:00 לערך. ההפתעה היתה גדולה. בשכם עצמה התושבים לא ידעו מי אנחנו. התושבים היו ברובם מזויינים ברובים. עמדו לצידי הרחוב והריעו לכבודנו.

פלוגה ב' הגיעה עד בניין המשטרה ותפסה עמדות מולו ומול הרכסים משני עברי שכם. המח"ט נתן הוראה לפלוגת הסיור לעבור את שכם ולתפוס את הכניסה ממערב ונתן לי הוראה לצרף שני טנקים לפלוגה.

להלן הקטע מדיווח פלוגה ב' על הפרשה:

"כאשר יצאה המחלקה מערבה לשכם, ישנו שם עיקול בכביש המסתיר את העמק ואת הכביש המוביל לשכם ממערב. הטנק הראשון שלי שעבר את פלוגת הסיור לעבר מערב (2א') נפגש לפתע פנים אל פנים עם טנק פטון ונגמ"ש אשר נראה כנגמ"ש פיקוד. כפי הנראה היוו חלוץ לכוח אשר התקדם לעבר שכם.

הטנק של מורדו (2א') עשה פנייה חדה שמאלה והחל עולה בכביש החוזר לעיר כאשר הפטון בעקבותיו. הוא ירה פגז אחד נפיץ לעבר הנגמ"ש, סובב את הצריח וטען ח"ש כדי לפגוע בפטון. באותו רגע הגיעה מחלקתו של גיורא וכמעט נוצר חיכוך פיזי בין הטנק של גיורא והפטון שנע בעקבות מורדו. גיורא עבר אותו לכיוון מערב, צודד במהירות את התותח אחורה וירה בו מאחור ממרחק של 10 מטר פגז נפיץ.

באותו זמן ירה גם מורדו פגז ח"ש. הטנק נדלק והצוות נטש אותו במהירות. המקלענים של גיורא גמרו את הצוות. בינתיים פנה גיורא אל מחלקתו ודיווח לי על כוח עם מספר טנקים רב לכיוון שכם. המחלקה של גיורא החלה פוגעת ישירות בטנקים והנגמ"שים והמשאיות שהתקדמו לעבר העיר. הפגיעות המיידיות היו ב-7-6 פטונים, נגמ"שים וכן תול"ר.

תנועת חטיבה 37 מעפולה לכיבוש צפון השומרון

דיווחתי על כך למג"ד ואני עם הזחל"ם ושני טנקים נוספים הצטרפנו למחלקה של גיורא. כאשר הגעתי אליו אזלה כבר מרבית תחמושת הח"ש של גיורא. נתתי להם הוראה להיסוג קצת לאחור והוצאתי את שני הטנקים שהיו עימי לעיקול. בינתיים נמשכה תנועת הפטונים לעבר העיר ושני הטנקים פגעו בשלושה פטונים נוספים. לאחר מכן לא נראתה יותר תנועת טנקים של האויב באיזור".

עד כאן דברי מ"פ ב', סרן גיל קורן.

כאשר קיבלתי ידיעה ממ"פ ב' על המתרחש ממערב ביקשתי מטוסים, ואומנם לאחר כמה זמן קיבלתי אותם.

בינתיים הגיע כוח נוסף – מחלקה מפלוגה א' בפיקודו של הסמ"פ עוזי ישראלי, וגם אותו שלחתי מיד מערבה לעבר פלוגה ב'.

פלוגה ג' שהגיעה גם היא נשלחה על-ידי המח"ט בעיקול מצפון לכניסה המערבית, כעזרה לפלוגה ב' ולתפיסת עמדות נוספות. בערך בשעה 15:00 הגיעו יחידות גולני לעיר והחלו בתפיסת עמדות שחלשו על הר עיבל ובחלקן נכנסו לטהר את העיר.

כיוון שהקשר בין הצד המזרחי של העיר למערבי היה מנותק על-ידי צלפים, החלטנו לטהר את הציר. פקדתי על שני טנקים לפתוח באש תותחים לאורך כל הציר, על כל בניין שצולפים ממנו, וגדוד 278 נסע אחריהם ותפס בניינים שולטים וכן פינת הציר. באותו זמן פקדתי על פלוגה ד' לטהר את המשטרה. הטיהור נעשה במהירות ללא התנגדות. בשעה 18:00 הגיע ראש העיר וביקש כניעה. הקרב תם.

לדאבוני, רגע לפני הסיום, תקפו מטוסים שלנו את הטנקים של פלוגה ב' שלחמו כל-כך יפה בפטונים, פגעו בשני טנקים והיו לנו נפגעים, כולל סגן גיורא וייס שנפצע.

בשעה 18:00 כינסתי את הגדוד ויצאנו לחניון לילה לפרברי שכם, שם תדלקנו וחימשנו את עצמנו.

בשעה 21:00 כינסתי את הגדוד והודיתי על העבודה היפה שעשה (פרט לפלוגה ג' שנשארה בכניסה המערבית). את הלילה הועדתי ללינה. ביום 080930 קיבלנו הוראה לכנס את כל הכוחות ולנוע דרך שכם, סבסטיה, ג'נין, לצומת גולני.

בינתיים פלוגה ג' שנשארה ללילה בכניסה המערבית נפגשה עם חטיבה 45 שהגיעה מג'נין. הוריתי לפלוגה ג' להישאר במבואות שכם המערביות עד שנגיע ולהצטרף אלינו.

התנועה היתה על שרשראות, החלה בשעה 10:00 כאשר בשעה 14:00 בערך עברנו את עפולה לקול תרועת בני המקום שכיבדונו מכל הבא ליד, החל מממתקים ושתייה וכלה בסיגריות ותפילות לניצחוננו. המראה היה מרגש עד מאוד.

בשעה 15:00 הגענו לצומת גולני עם כל הגדוד, פרט לטנק אחד שנעצר בגלל תקלה טכנית. ההוראה היתה לתדלק, לערוך טיפולים ולישון במקום.

ההתקפה על הרמה הסורית

למחרת ביום 090800 הודיעו לי מהחטיבה שכפי הנראה שביתת הנשק נכנס לתוקפה ואנו ניכנס לחניון בסביבה. תוך כדי תנועה לחניון עבר המח"ט והודיע לי לקחת את הגדוד ולנוע מיד לראש פינה.

מיד שיניתי את ההוראה ועד 10:00 הגיע הגדוד לראש פינה. כאן קיבלתי ידיעות שחטיבה 8 וגולני ועוד גדוד 377 מחטיבה 37 מבצעים את כיבוש איזור הבניאס ושעליי לתת פלוגה ת"פ הצנחנים לכיבוש דרבשיה, ופלוגה ת"פ גולני לכיבוש ראוויה על ציר מעל גונן, שנקרא בקוד 'חרחור', ולאחר כיבוש הציר לנצל את ההצלחה ולעלות באותו ציר על הרמה.

נתתי את פלוגה א' ת"פ גולני לכיבוש ראוויה, ואני נשארתי עם הכוח הכולל פלוגה ב', עיקרית, מרגמות 120, פלוגה ד' והדרגים. את פלוגה ג' העברתי ת"פ הצנחנים לעזרה לכיבוש דרבשיה.

בשעה 14:00 פלוגה א' עם גדוד מגולני נעו קדימה. כן דווח לי שהדרך קשה מאוד. בינתיים מחטמ"ר 3 החלו להכשיר את הדרך מגונן לעבר ראוויה. בשעה 16:00 החילונו לנוע לעבר ראוויה עד אמצע הדרך והמתנתי לדיווח של רן על הכיבוש ואפשרות התנועה.

להלן תיאור מפקד פלוגה א' רן שריג על כיבוש מוצב ראוויה:

"הועברתי ביום 9.6.67 בשעות הצהריים ת"פ גדוד דולני וסייעתי לו בכיבוש מוצב עורפיה. המוצב היה ריק ואנו המשכנו להתקדם בציר גונן-ראוויה. כאן התברר שהעלייה היא בלתי אפשרית לכלי הרכב, פרט לטנקים אמ.אקסים. ואומנם חמישה כלים הצליחות לעלות והמשיכו בהתקדמות על הציר כאשר הטנק הראשון של סגן רן גוטפריד בראש, יחד עם חוליית הנדסה שפינתה את הדרך. אני נעתי עם זחל לאחר ההנדסה לעבר מוצב ראוויה.

כאשר הגיעה המחלקה הראשונה לראוויה נתקלה באש נ"ט חזקה. הטנק הראשון קיבל פגיעה בגלגל מניע וירי התותח נפסק. רן גוטפריד נטש את הטנק. ירדתי מהזחל ולקחתי ג'יפ וקפצתי קדימה. הגעתי ביחד עם הטנק של אסא לקו הראשון. כאן התברר לי שגם הטנק השני נפגש (של שי יצחק). גם טנק זה ננטש כיוון שהחל לבעור. הדרך היתה מטווחת בתותח נ"ט, כך שכל רכב שהופיע בדרך קיבל פגז (לאחר הכיבוש מצאתי ארבעה תותחי נ"ט מטווחים בדיוק רב). בו בזמן החלה הפגזה קשה עליי ממרגמות. ההפגזה גרמה לנפגעים בכוחות גולני שהיו על הגבעות הסמוכות.

עליתי לתצפית, איתרתי שתי עמדות תותחים נ"ט, העליתי את אחד המ"מים, אסא, לעמדת אש. הוא ירה כמה פגזים ולא פגע, ולפתע הוא קיבל פגיעה בצריח. התותחן ראובן לבני נהרג הטנק נדלק. המצב ברגע זה היה ששלושה טנקים שלי נטושים ורביעי ללא קשר פנים. השטח מופגז כל הזמן. לפי כמות האש שטוחת המסלול נראה לי שבמוצב יש פלוגה.

גולני החלו לסגת. כאשר שאלתי את המ"פ מדוע הוא נסוג, אמר לי שקיבל פקודה מהמג"ד לסגת למוצב עורפיה.

ביקשתי סיוע אוויר או ארטילריה. כאן הוטעיתי, כיוון שהודיעו לי שראוויה בידינו ואני חשבתי שהמוצב שאני נלחם עליו הוא קניבה. בשלב זה הגיעו סגן משה הראל עם מחלקתו וסגן עוזי זכאי עם מחלקתו. העליתי אותם לנקודת תצפית כדי שיזהו את המוצב. בינתיים התקיף מטוס שלנו את משה הראל. למזלנו הוא לא פגע.

גונן [משמאל], ראוויה, עורפיה. מפת מודיעין פיקוד צפון 1967

הודעתי על כך לגדוד והמטוס השני שלו היה על קניבה. לפתע ניחתה אש ארטילרית טובה על המוצב ולא ברור לי מי נתן אותה. החלטתי שאין לי ברירה אלא להסתער על המוצב. בינתיים הגיעה גם מחלקה מפלוגה ב' בפיקודו של יובל.

התחלנו להסתער כאשר בשלבים הראשונים של ההסתערות ניחתה עלינו אש חזקה מארבעת הנ"ט ואש שטוחת מסלול. עלינו על המוצב באור אחרון ותפסנו את חיל המצב בשלבי בריחה. שטפנו את המוצב ותפסנו עמדות כלפי מזרח. מיד קיבלנו אש ארטילרית חזקה לזמן מסוים. המשכנו לשטוף את המוצב עד שנדמה היה לי שהוא כבוש. דיווחתי על כך למג"ד".

עד כאן דברי רן שריג, מפקד פלוגה א'.

למעשה חיכיתי להודעת מג"ד גולני על פינוי הציר לשם קידום הכוחות. במקום זאת קיבלתי את הדיווח הנ"ל מרן.

אף על פי שעד היום לא החזירו לי את פלוגה א' ולמעשה היא נמצאת ת"פ גולני, לקחתי את הפיקוד והוריתי לגדוד לנוע אחריי לעבר ראוויה ולרן הודעתי להתמקם במקום. הגעתי ב-20:00 לראוויה והוריתי לפלוגה ד' לטהר את העמדות ותעלות הקשר.

קיבלתי הוראה לנוע לעבר חפר, שלחתי סיירים לאתר את הציר. לאחר זמן קצר בוטלה ההוראה.

התארגנו בחניון גדודי ללילה.

ביום 101000 קיבל מג"ד 278 את זחל הפיקוד שלי עם פלוגה ב' של גיל קורן לכבוש את קניבה. בו בזמן הוריתי לפלוגה ג' שנשארה בלילה ליד דרבשיה לעלות ולהצטרף אליי. בשעה 11:00 קיבלתי הוראה (לאחר כיבוש קניבה ע"י גדוד 278) לקחת את פלוגה ב' חזרה ולנוע לעבר וואסט.

התנועה היתה מהירה. בוואסט פגשנו את חטיבה 8 שנעה לכיוון קונייטרה. אנחנו קיבלנו פקודה לנוע לעבר נפח. הוריתי לפלוגה א' שנשארה בראוויה להצטרף מיד אליי. בשעה 16:00 הגיעה פלוגה ב' לנפח ונפגשה עם גש"פ 181, שנע מגשר בנות יעקב. כאן קיבלתי הוראה מהמח"ט שהמשימה נגמרה.

במשך הלילה אספתי את הגדוד אליי והתארגנתי ליד תל חנזיר בחניון".

סא"ל רפאל שפר, מג"ד 266

4 מחשבות על “סיכום מג"ד 266

  1. בניגוד לאמור "גולני החלו לסגת. כאשר שאלתי את המ"פ מדוע הוא נסוג, אמר לי שקיבל פקודה מהמג"ד לסגת למוצב עורפיה." כלוחם בגדוד 17 של גולני (קורס מכי"ם) לא זכור לי שביצענו נסיגה לפני ביצוע המשימה. ראו דברי המג"ד משה יוסף בסיכום שלו המדבר על תגבור כוחות ממשימה אחת לאחרת אבל לא נסיגה.

    • אכן, המג"ד משה יוסף התייחס לזה בפאנל לסיכום קרבות גולני:
      https://naamoush.wordpress.com/2014/11/25/%D7%9E%D7%92%D7%93-17-%D7%9E%D7%A4-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A1%D7%94-%D7%A4%D7%90%D7%A0%D7%9C-%D7%97%D7%98-1-%D7%9E-1967/

      "דובי [דרור, מ"פ ב'] מסר ששוחטים את החבר'ה למעלה על הכתף, התקדם עם ארבעת הטנקים קדימה ואני לא ידעתי איפה דובי, גם הסמג"ד לא ידע ולא היה לנו שום אפשרות קשר אליו. תוך כדי חיפושים התברר שדובי בדרך חזרה. מה הסתבר? שכנראה הטנקים התקדמו קדימה, הטנק הראשון חטף אש והתחיל לבעור וברשת הפנימית הודיעו שטנק אחד בוער. כתוצאה מזה קמה כל המהומה הזאת. אני חושב שהיוזמה הזאת של דובי ללא כל קשר היתה יוצאת מן הכלל, אבל כמובן שפה עם הטנקים החל גם הוא לחטוף את המנה, הנ"ט וכל מה שכרוך בזה. הפרישה של חוליות והמשמעת, סמל נוי שהיה אחראי על כיתת המא"ג ועוד בזוקה תחת הפגזה התקדם לעבר המוצב, תפס אבטחה מצד ימין ושיתק את הצד הימני של מוצבי הנ"ט כדי לאפשר לטנקים להתפרש ולחבר'ה שנפצעו להיחלץ. דובי באותו רגע קיבל פקודה ממני להתקפל לאחור. אמרתי לו שאין לו מה לעשות שם ומספיק קיבלתי על הראש שיצרתי מגע עם הקבוצה הזו.

      "היום אני רואה, כלומר היום אני חכם, כשאני חושב שבזה כבר סיכמנו בינינו כולנו שהייתי צריך לתת את הדין אחר כך, אחרי שהייתי כובש את המוצב. כתוצאה מזה שלא כבשנו אותו נדפקנו שלושה טנקים, וברגע שהמ"פ הגיע הוא גם התפרש והלך. אבל עצם העצירה והצעקות שקיבלתי מקצין האג"מ שצעק על דובי ועלי, ואמר לנו איזה ברדק אתם עושים, למה אתם לא מבצעים את המשימות שהוטלו עליכם ומתקדמים קדימה? אבל עכשיו אני רואה ויודע שהייתי צריך לפרוץ ולהבקיע כי 37 לא עשו את זה. יצרתי מגע כבר, היו לו טנקים, ידעתי שאני צריך לעשות את זה, אבל כל זה אחרי המעשה.

      "בתחקיר שהיה בחטיבה 3 נאמר על-ידי המח"ט, שהמשימה היתה רק עד לקצה, כש-37 היה צריך לעבור דרכנו עם הפלוגה שהיתה אצלי, לכבוש את זה ולהתקדם קדימה. אבל אני חושב שאנחנו היינו יכולים לסייע הרבה לפלוגת הטנקים. אבל בגלל חוסר הבהירות של המשימה, האם להבקיע או ליצור הטעיה, לפחות יצרנו מגע כדי להבטיח שהם אלינו לא יתקדמו. תוך כדי זה כולנו חטפנו צלפים מפה לתוך המוצב. פה הצלנו קצת נשק, כלי נשק קלים".

  2. כתבה מעניינת (כמובן). אפשר להבין שבפריצה לגולן, הקשר בין גולני לטנקיסטים לא היה מוצלח מדי.

  3. שלו מזקומיכם מעל רגלכם כשאתם מדברים על האיי אם איקס שזכיתי לראות באחד ממצעדי צה'ל בשנות השישים המוקדמות, טנק אקספרס מהיר וסופר אלגנטי, בטח שרק הוא היה יכול לעלות בציר העליה הקשה ברמת הגולן ולנצח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s