תמונות שלא רואים


הצלם הצרפתי ז'יל קרון הגיע לישראל בתקופת ההמתנה 1967 לביצוע צילומי אופנה * עם פרוץ מלחמת ששת הימים עזב את משימתו המקורית, הצטרף באופן עצמאי לכוחות צה"ל בשלוש חזיתות, הפליא לתעד והפך מאז לצלם מלחמות בעל שם שתמונותיו התפרסמו במגזינים הנחשבים באירופה * עקבותיו אבדו ב-1970 בקמבודיה * הלכנו אחרי הסימנים שהותירו צילומיו מחזית הרמה הסורית

ז'יל קרון 1968 [צילום מסך, פראנס 5]

אם הצלם הצרפתי ז'יל קרון היה היום איתנו, הוא היה בן 80. הוא היה יכול לספר לנו על צילום זחל"ם המוות בגבעת האם, ועל צילומים מרשימים נוספים כמו הטיפול בקצין הפצוע עמי לב-טוב בשטח המוצב נעמוש שבתעלותיו הסתתרו עדיין חיילים סורים. הוא היה יכול להציג בפנינו תמונות שצילם בבניאס ובקונייטרה; הוא היה יכול להראות חומרים מחזיתות מצרים וירדן שלא התפרסמו; הוא היה מספר איך הצליח להסתנן לשורות הראשונות של כוחות צה"ל תוך עקיפת ההגבלות של לשכת עיתונות החוץ.

ואנחנו היינו אומרים לו – סחתיין עליך ז'יל, רק חבל שפספסת את קרב תל פאחר ואת הדרמות בקלע ובזעורה. כל-כך קרוב היית ולא ידעת…

אבל ז'יל קרון (Gilles Caron) איננו איתנו בנסיבות טרגיות. קרון שהחל את דרכו כצלם אופנה בסוכנות "גאמה", הפך תוך זמן קצר לאחד מצלמי המלחמה הנחשבים בעולם. תמונותיו ממלחמת ששת הימים ומזירות אחרות התפרסמו בעיקר במגזין החדשות הצרפתי היוקרתי "פרי מאץ'" [parismatch] ובעיתונים אחרים באירופה.

מלחמת ששת הימים בישראל היתה ההתנסות הראשונה שלו כצלם מלחמות, ולגמרי במקרה: הוא הגיע לישראל בשלהי מאי 1967, בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה, לצורך צילומי אופנה. כשפרצה המלחמה הוא זנח את הדוגמנית הצרפתייה שהגיעה עמו, ושאותה הנציח בין היתר בחברת מקפלות מצנחים בצה"ל, ואץ לחזית. לצלם האופנה המתחיל דווקא היה מושג וחצי מה זו מלחמה. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 שירת קרון כצנחן בחיל הרגלים של הצי הצרפתי, והשתתף בכמה מבצעים וקרבות קטנים באלג'יר.

ז'יל קרון, וייטנאם, אוקטובר 1967 [לחצו להגדלה]

אחרי שלל צילומים מעולים שהשיג במלחמת ששת הימים, ראה כי טוב, נדבק בחיידק והחל להסתובב בעולם ולצלם קרבות וסכסוכים. הוא היה בין היתר בוייטנאם בסוף 1967 עם הכוחות האמריקנים; צילם את מרד הסטודנטים בפריז ב-1968 – כשהוא תמיד בקו ראשון מול השוטרים; היה במלחמת האזרחים בביאפרה; במרד שפרץ בצ'אד נגד השלטון הצרפתי; במהומות בצפון אירלנד, ב"אביב של פראג" 1969, בעימותים פנימיים במכסיקו ב-1970, ולאחר מכן הנסיעה שממנה לא חזר: ב-5 באפריל 1970 בהיותו בין קמבודיה לוייטנאם, בכביש שנשלט על-ידי אנשי הקמר רוז', נעלמו עקבותיו לעד.

הותיר אישה, שתי בנות קטנות ומזכרת יפה להיסטוריה – כ-100 אלף תמונות באיכויות מרשימות. קרן מיוחדת להנצחתו, שמפעילה משפחתו וחבריו, מציגה מדי שנה ברחבי אירופה תערוכות עם צילומיו. ב-2017 התקיימה גם בישראל תערוכה קטנה של צילומיו ממלחמת ששת הימים [ראו בהמשך].

ברשימה זו התמקדנו בצילומיו של ז'יל קרון מקרבות הרמה הסורית במלחמת ששת הימים. הערה בעניין זכויות יוצרים: מרבית הצילומים של קרון מצויים בבעלות "גאמה", חלק אחר מופיע באתר "קונטקט". כמה מתמונותיו מששת הימים התפרסמו בישראל במספר ספרי מלחמה ועיתונים. חלק אחר נמצא בארכיון צה"ל, בארכיון המדינה ובמקומות נוספים. מכיוון שבלוג זה הוא למטרות מחקר פרטי בהתנדבות וללא רווחים, אנחנו מקווים שהאתרים בעלי הזכויות יקבלו בהבנה את הפרסום כאן של כמה צילומים במסגרת כתבה לכבודו של הצלם הנחשב, בפרט כשהם מתפרסמים ברזולוציה נמוכה וכמובן עם קרדיט.

סרטון קצר עם מבחר צילומים של קרון מאיזורי קרבות ברחבי העולם אפשר לראות כאן [לחצו]. הסרטון נפתח עם צילומים אחדים ממלחמת ששת הימים.

את תמונותיו של ז'יל ז'יל קרון מחזית הקרבות הסורית ביוני 1967 ליווינו בהסברים, אפשרויות והערכות כמיטב יכולתנו לגבי מיקומם והזמנים בהם נעשו. נתקן ליקויים במידת הצורך.

זחל"ם המוות בגבעת האם

צילם ז'יל קרון: גופת חייל צה"ל מתחת לזחל"ם שנפגע [להגדלה – לחצו פעמיים על צילום]

בצילום – אחד מהזחל"מים שנפגעו מתחת לגבעת האם בהפגזה עם תחילת הבקעת הגבול הסורי ב-9 ביוני 1967. לפי הדופן הקרועה מדובר כנראה בזחל"ם של סמג"ד 121 רס"ן מויש חביב ז"ל, שהיה במשימת פריצת הדרך אל מעלה הרמה וספג פגיעה ישירה בתא הלוחמים. חמישה נהרגו במקום, שניים נפטרו בהמשך. גופות של שניים או שלושה מהחללים נותרו במקום שבו נהרגו במשך שעות, כשלוחמים רבים חולפים בסמוך בתנועה ברק"מ וצופים בבעתה במחזה.

מתחת לזחל"ם נראית גופה ועל ידה תרמיל פגז. בקידמת התמונה – קסדה עם חור. מאחורי הזחל"ם – שיירה בתנועה לכיוון הרמה הסורית. זחל"ם, משאיות, טנדרים, קומנדקר פתוח ריק למחצה עם הכתובת "אין הסעה", משאית מגויסת של "עסיס". מבטים המומים של חיילים בתוצאות הטראגיות [בצילום המקורי נראים עוד שניים עומדים מימין].

צילום זה התפרסם בספר "נכתב בקרב" – אוסף סיפורים שכתבו מפקדים ולוחמים משלושת החזיתות, בעריכת מרדכי ברקאי ובהוצאת לדורי בת"א. הספר יצא מספר חודשים אחרי המלחמה. לצד התמונה נכתב – "זחל"ם סורי וחייל סורי הרוג". אין קרדיט לצלם. כל הקרדיטים ניתנו במרוכז בתחילת הספר. אחד הצלמים הוא ז'יל קרון. לא מן הנמנע שצילם את החלל מקרוב. תמונה כזו לא התפרסמה מעולם.

מכאן נע מזרחה ביחד עם צלם/עיתונאי זר נוסף. להערכתנו, השעה שבה החל קרון את מסעו מגבעת האם אל הרמה הסורית היא 15:30. כשעה ורבע לאחר מכן הגיע קרון למוצב נעמוש, שם צילם את הטיפול במ"פ הטנקים הפצוע מגדוד 377 רס"ן עמי לב-טוב.

תמונה נוספת – שיירת כלי רכב במעלה גבעת האם

שיירה עולה ליד גבעת האם

תמונה נוספת של ז'יל קרון מהדרך שעוברת מתחת לגבעת האם. בחזית: זחל"ם הנדסה נטוש, אחד משלושה-ארבעה זחל"מים שנפגעו בהפגזה הסורית. מאחור ערב-רב של כל מיני רכבים, כולל מכונית לארק מגויסת, שהתחתית שלה נחבטת כהוגן בדרך הקשה. עוד מעט גם כלי רכב כבדים שינסו לסייע לה בדחיפה כבר לא יעזרו.

הפנים של חיילי גולני

חיילי גולני בדרך לסוריה [צילום ז'יל קרון, צילום מסך מיוטיוב]

לפי המדים והפנים הצעירות אלה חיילי גולני. מצב הרוח טוב. האיזור שברקע מתאים למזרח מגבעת האם. לפי הלו"ז המשוער שאנחנו מנסים לשרטט לתנועתו של ז'יל קרון, זמן הצילום הוא השעה 16:00 [יום שישי, 9 ביוני 1967]. ייתכן שאלה חיילים מגדוד 51 בדרכם לאיזור תל עזזיאת. ואם לנסות לדייק – ייתכן שאלה לוחמי פלוגה א' שירדו מהמשאיות בתחילת העלייה ונעו ברגל. שלחנו את הצילום למ"פ א', איציק זמיר. הוא לא זיהה איש. יצוין שגדוד 13 החל לעלות ברגל מגבעת האם בסביבות השעה 16:30.

עם הפנים למזרח והפנים למערב

תנועה לכאן ולשם [צילום ז'יל קרון, צילום מסך מיוטיוב]

אותם חיילי גולני, רק כמה שניות קודם לכן. החיילים בתנועתם למעלה חולפים על פני זחל"ם שנמצא עם הפנים למטה. נראה כמו זחל"ם נ"מ 4 קנים. אולי מוריד פצועים מהקרבות בסיר א-דיב/קלע. קו הגובה עשוי להתאים לקרבת דרך המוצבים הסורית.

דרמה במוצב נעמוש: טיפול במ"פ עמי לב טוב וחייל שסורק את השטח

עמי לב טוב בתאג"ד 8 זמן קצר לאחר שנפצע קשה [צילום ז'יל קרון, מתוך הספר "חרב שלופה"]

וכאן סדרת התמונות שבזכותה התוודענו בזמנו לז'יל קרון – תחנת איסוף הנפגעים של חטיבה 8 בשטח המוצב נעמוש. התמונות במקור התפרסמו בספר "חרב שלוחה" שיצא ב-1967 בהוצאת לוין אפשטיין/ידיעות אחרונות, ובשנת 2016 בבלוג זה בכתבה על רס"ן עמי לב טוב ז"ל, מ"פ ה' מגדוד השרמנים 377, שנפצע קשה מכדור בצווארו בצפון זעורה. לב טוב נפטר כשבועיים וחצי לאחר מכן [לסיפור המלא – ראו כאן]. בצילום של ז'יל קרון נראה חברו למסע כשהוא לוחץ על התחבושת בצווארו של לב-טוב, כשהחובש בתאג"ד, או הרופא, מתעסק באינפוזיה. לב טוב הורד לתאג"ד בזחל"ם טכני של פלוגה ה'. כאן הוא נראה לפני שהועבר אחורה.

תאג"ד 8 בנעמוש [ ז'יל קרון]

צילום נוסף רגע אחרי הצילום שמעל – הפעם ברקע נראה חייל, כנראה מסיירת גולני, הסורק את השטח בחיפוש אחרי חיילי אויב מסתתרים. תאג"ד חטיבה 8 התמקם בשטח מוצב נעמוש מתוך מחשבה שהוא כבר נסרק ונבדק. אלא שזמן קצר לאחר מכן נפתחה אש מתעלות המוצב על-ידי חיילים סורים שהסתתרו. כמה מאנשי התאג"ד השיבו אש, וזמן קצר לאחר מכן הגיעו למקום אנשי סיירת גולני שהיו בדרכם לתל פאחר וכן סמח"ט גולני משה גת וסגנו רס"ן חיים יפרח. אנשי גולני החלו לסרוק את התעלות והרגו כעשרה סורים. הגבעות שברקע – איזור קלע, שם נמצא בשעה זו גדוד 129 לקראת סיומו של הקרב הקשה.

רס"ן לב טוב מטופל בשטח מוצב נעמוש [צילום ז'יל קרון]

עוד רגע דרמטי וזווית נוספת לטיפול בלב טוב בשטח המוצב המחלקתי נעמוש. בצילום נראה החייל עם הפנים לכיוון דרום-מערב, וברקע המבנה המרכזי ששימש מטבח וחדר שינה ובו כעשר מיטות קומותיים.

הפינוי של המ"פ הפצוע והג'סטה של הצלם

הפינוי של עמי לב טוב מזווית נוספת [ז'יל קרון]

לב טוב הפצוע, החובש שמחזיק את האינפוזיה, הצלם חברו של ז'יל קרון שהתנדב להיפרד לזמן-מה מתפקידו ועבר להיות עוזר חובש, והנהג שמסיע את הג'יפ לכיוון צפון במגמה לרדת בהמשך מדרך המוצבים אל גבעת האם ולהביא את הפצוע לנקודת הטיפול המרכזית [פח"ח]. מעניין אם קרון ידע שגיבור צילומיו בנעמוש נפטר שבועיים וחצי אחר-כך.

איך הגיעו ז'יל קרון וחברו לנעמוש? הנה אפשרות: בערך בזמן הטיפול של תאג"ד 8 בלב טוב הגיעו למקום סמח"ט גולני סא"ל משה גת והקצין שסייע לצידו רס"ן חיים יפרח. השניים היו בדרכם לקחת פיקוד על הקרב בתל פאחר. יפרח סיפר בראיון שהתפרסם כאן בפברואר 2014: "היה איתנו עיתונאי אחד, לא יודע מי זה, הוא ירד בנעמוש ונעלם".

טנק תחת הפגזה

שרמן תחת עשן

שני הצילומים הבאים של ז'יל קרון פורסמו בספר "נכתב בקרב" בפרק החזית הסורית. בספר נכתב שזהו טנק סורי שנפגע. טעות – זהו טנק שרמן ישראלי. הטנק נמצא תחת הפגזה של פצצות זרחן. המדפים סגורים עד יעבור זעם. בקצה העלייה נראות שלוש דמויות.

הצילום כאן בהיר, ועושה רושם שצולם לקראת ערב או מוקדם בבוקר. באתר "גאמה" המחזיק בצילומיו של ז'יל קרון, מופיעה תמונה זו בחושך. ייתכן שהצילום הוחשך במתכוון, במטרה להבליט את רשפי האש, אבל אם אכן זה צולם בחשיכה – בסבירות גבוהה שזה קרה בזמן כיבוש איזור הבניאס לפנות בוקר. ואם כך מקום הצילום הוא דרך הנפט בכיוון צפון. מאידך, הגבעה הכהה מימין נראית מיוערת ולא מתאימה לנוף המקום. היא קצת מפריעה לקבוע שהטנק והכוחות כאן נמצאים בדרך הנפט. ראו בתמונה הבאה כאן מתחת:

טנק ועשן על הדרך [ז'יל קרון]

צילום זה נעשה מזחל"ם. הכלי התקרב מעט לטנק, שעשן עולה מקרבתו אחרי אותו פיצוץ זרחני מהצילום הקודם. בגבו למצלמה, על פי סימוני הקסדה – מג"ד או סמח"ט.

ז'יל קרון בתערוכה בישראל 2017

מצילומי קרון בתערוכה בעין חרוד [צילם: ישראל הוברמן]

במלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים, הוצגו חמש תערוכות במשכן האמנויות בעין חרוד, ביניהן תערוכה של כמה מצילומיו של ז'יל קרון ממלחמת 1967 תחת הכותרת "טביעת עין". האוצרת היתה מיקאלה זיס.

יצוין כי אף אחת מהתמונות שהנציחו את הטיפול בעמי לב טוב לא הוצגה. אולי כי האוצרת החליטה לבחור רק צילומים שלא התפרסמו.

הנה אחת התמונות של ז'יל שהוצגה בתערוכה. צולמה ממשאית. לגבי המקום – הסיכויים נוטים לכפר עין פית.

צה"ל ברמה הסורית 10.6.1967 [צילום: זיל קרון]

שני צלמים בדרכים

ז'יל מתדלק בדרך לאי-שם

צולם בחזית סיני: ז'יל קרון ממלא דלק לרכב השכור שאיתו נע בדרכים, לעיניו הבוחנות של טנק פטון. אם היינו יודעים מי צילם את התמונה, היינו יודעים מי היה שותפו למסע המופלא בכל רחבי מלחמת ששת הימים.

מתמונה זו אפשר ללמוד על הצלחתם של ז'יל קרון ושותפו להגיע רחוק. עיתונאים זרים לא קיבלו חופש תנועה על-ידי שלטונות צה"ל. ההגעה לאיזורי קרבות היה רק אחרי סיום הלחימה בהם, באוטובוס מאורגן עם ליווי צמוד של אנשי סוכנות העיתונות הממשלתית. ז'יל קרון ושותפו לא התחשבו בהוראות. הם שכרו רכב, נתנו טרמפ לחיילים שבהם נתקלו בדרכים ובאמצעותם הצליחו בין היתר להגיע למקומות שעיתונאים זרים ואף ישראלים לא יכלו להגיע.

משה דיין על שער הפרי מאץ' בצילום של ז'יל

משה דיין בתמונה של ז'יל קרון על שער הפרי מאץ', 15 ביולי 1967

.
הנה סיפור יפה: באוגוסט 2018 טייל הסטודנט עמי פז בשוק עתיקות בפריז. מאחד מארגזי העיתונים ניבטה אליו דמותו של משה דיין. ללא שהיות קנה פז את העיתון. היה זה גיליון 953 של המגזין פרי-מאץ', שיצא ב-15 ביולי 1967.
.
במבט מעמיק גילה עמי, הלומד בפריז, כי את תמונת השער ואת הצילומים בכתבה "האקסלוסיבית" על שר הביטחון הישראלי צילם ז'יל קרון.

עמי פז, פריז

שמו של הצלם לא היה לו חדש: עמי הוא נכדו הבכור של עמי לב טוב ז"ל, המ"פ שנפגע בקרב בצפון זעורה ושאת רגעי הטיפול בו הנציח קרון. אמו היא תמר, בתו הבכורה של לב טוב, שהיתה בת 10 בזמן שאביה לא שרד את הפציעה הקשה והלך לעולמו בבית החולים רמב"ם. עמי פז נקרא על שם סבו.

באתר של "גאמה" אפשר למצוא תמונות מעניינות נוספות מהרמה הסורית של מלחמת ששת הימים. פז שבדק את העניין גילה כי זכויות היוצרים של תמונות רבות משוייכות למארק אוירבך, צלם אחר של גאמה, שנהרג באוקטובר 67' במערב אפריקה.
.
נראה כי זו טעות של מי שקיטלג את התמונות, אלא אם כן אוירבך הוא הצלם שהיה צמוד לז'יל קרון בישראל. מצד שני, לא סביר שעיתון ישלח שני צלמים לאותו מקום ושהם גם יסתובבו ביחד. מאחר שחלק מהתמונות המשוייכות לאוירבך פורסמו בעבר תחת קרדיט לז'יל קרון, המסקנה היא שכל התמונות המופיעות באתר זה ממלחמת ששת הימים ברמת הגולן צולמו על-ידי קרון, ולא אף אחד אחר.
.
באתר "גאמה" גילינו כמה צילומים חדשים שלא נתקלנו בהם לפני כן [ראו כאן ודפדפו ביניהן]. אפשר לראות בין היתר זחל"ם עם חיילים חולף בקרית שמונה לעיני אזרחים; תנועת חיילים אחרי טנקים בכיבוש איזור הבניאס עם שחר ה-10 ביוני 1967; יונה אפרת, מח"ט גולני, ליד מספר אנשים במחנה בניאס הכבוש; חיילים עומדים מעל שבויים ובסיטואציות נוספות; חיילי גולני בסריקה מבית לבית במה שנראה כפר בניאס [אם כך, זהו גדוד 13]; חיילי גולני תופסים עמדות משני צידי הדרך [כנראה בציר בניאס-מסעאדה] ועוד.

המסלול שעשה ז'יל בחזית הסורית: גבעת האם, נעמוש, בניאס, קונייטרה

בשערי ירושלים [ז'יל קרון]

על סמך צילומיו מהחזיתות אפשר לשרטט את מסלול תנועתו המשוער של ז'יל קרון. הוא החל את המלחמה בחזית המצרית ב-5 וב-6 ביוני 1967, באיזור רצועת עזה ורפיח. נראה שבמהלך ה-6 ביוני עזב את הדרום והגיע לאיזור הקרבות בירושלים.
.

צה"ל בתעלה, ז'יל קרון

ב-7 ביוני הביא צילומים מגזרת ירושלים. כיסה את השעה הראשונה של צה"ל ברחבת הכותל ובהר הבית, כולל הכניסה ההרואית בהמשך של משה דיין, יצחק רבין ועוזי נרקיס בשערי העיר העתיקה [משמאל].

ז'יל הותיר עקבות גם בבית לחם והסביבה, וב-8 ביוני חזר לגזרה הדרומית והפעם הרחיק והגיע לתעלת סואץ. המצלמה שלו תפסה חייל צה"ל על כסא נוח אל מול שפת התעלה [לחצו וצפו בתמונה מימין]. צילום נוסף מהתעלה הוא של קבוצת חיילים ליד גשר פירדאן המפוצץ, בין קנטרה לאיסמעיליה. יצוין כי כוחות צה"ל הגיעו אל גדות התעלה ב-8 ביוני 1967. קרון וחברו עשו חתיכת קילומטראז' ביום אחד, אבל זה לא היה סוף פסוק.

.

חיילי גולני משני עברי הכביש ברמה הסורית [ז'יל קרון סיגמה]

נראה כי בלילה שבין 8 ל-9 ביוני חזרו ז'יל ושותפו מסיני לשטח ישראל. בטרנזיסטור דיברו על הפסקת אש וסיום המלחמה, אבל זוג העיתונאים/צלמים לא הירפה. בבוקר הגיעו לאיזור המרכז ושם כנראה שיחק להם מזלם: ציפור קטנה לחשה להם שכדאי למהר לצפון הרחוק כי משהו גדול עומד להתחיל. השניים עייפים ורצוצים, אבל האדרנלין נדלק מחדש והם שוב בדרכים. אחרי שהצליחו לזגזג בין הפקקים המטורפים של גדודי שריון וחרמ"ש בצומת גולני בואכה טבריה, הם הגיעו לקראת צהריים לקרית שמונה. ז'יל הספיק לצלם את אחרוני כוחות גולני שחלפו בעיר בדרכם לרמה. השניים ניסו כנראה להמשיך בעקבות גולני לחורשת טל, אבל נראה שדרכם נחסמה על-ידי משטרה צבאית שמנעה מרכבים אזרחיים לנוע לכיוון מזרח.
.

מח"ט גולני במחנה בניאס [ז'יל קרון סיגמה]

לפיכך נראה שהם הדרימו מקרית שמונה בניסיון לאתר דרך להגיע אל החזית – דרך צומת גומא או מבית הלל לכביש עמיר. הם הצליחו להגיע לאיזור שדה נחמיה/שמיר, שם פעלה באותו זמן סוללת תותחי שדה. באתר "גאמה" ישנו צילום של ז'יל שמראה את צוות התותח הזה בפעולה. סוללה כזו פעלה כ-5-4 ק"מ מדרום לגבעת האם וטיווחה מטרות של חטיבה 8.
.
מכאן הצליחו קרון ושותפו להגיע לגבעת האם בסביבות השעה 15:00. כאן כבר זנחו את רכבם השכור, שבמילא לא היה צולח את השטח הסלעי הקשה או שהיה נחסם על-ידי משטרה צבאית. הם תפסו טרמפ – משאית או זחל"ם של חטיבה 8, או שעשו את הדרך עם סמח"ט גולני, סא"ל משה גת, כפי שפירטנו קודם. ז'יל הותיר את טביעות אצבעו מאיזור גבעת האם ונעמוש.
.

כיבוש הבניאס [ז'יל קרון]

הצילומים הבאים שלו, כפי שהתפרסמו באתר גאמה, הם מכיבוש איזור הבניאס לפנות בוקר. מכאן עולה שקרון הגיע לתל פאחר בשעות החשיכה. אין בנמצא צילומים שלו מתל פאחר. כאן הצטרף לכוחות חטיבת גולני שנעו עם פלוגת טנקים לכיבוש מחנות בניאס בשבת לפנות בוקר, 10.6.67. קרון הביא כמה תמונות מעניינות מהקרב שהתנהל ללא התנגדות סורית, ובראשם התמונה המעולה משמאל – חיילים נעים תחת אש ועשן [הפגזת הסיוע של גדוד המרגמות 334].
.
אפשר לראות בתמונה כאן למעלה משמאל את חיילי גולני [מגדוד 51 או 13] כורעים משני צידי הכביש כנראה בזמן כיבוש איזור הבניאס כשהם כנראה במעלה הדרך לזעורה, ובהמשך תנועה של כוחות צה"ל לכיוון מסעאדה וקונייטרה. קרון חזר מקונייטרה לתל-אביב כנראה ביום ראשון ה-11.6.67.
.
יצוין כי חלק מהתמונות של קרון נמצאים בארכיון צה"ל, באתר צה"ל ובמקומות נוספים, ולא תמיד רשומים על שמו. לא כל צילומיו פותחו, או שפותחו ולא התפרסמו. אפשר להניח למשל שאת צילום הזחל"ם מתחת לגבעת האם ביצע מזוויות נוספות וקרובות יותר, כך גם תמונות אחרות בהמשך מסעו. קיבלנו טעימה יפה ממה שצילם בחזית הסורית, אבל חומרים נוספים שלו לא ראו אור.
.
לפני כשלוש שנים שלחנו מייל לקרן הנושאת את שמו שיושבת בז'נווה, הצגנו את עצמנו ושאלנו אם יש אפשרות להגיע לתמונות נוספות של ז'יל ממלחמת ששת הימים, ואם אפשר אפילו לצפות בקונטקטים של צילומיו. לא נענינו.

סוף דבר: ה"פרי מאץ'" מ-1967 בידינו

פרי מאץ', 10.6.1967

לפני מספר חודשים, לאחר שעמי פז רכש את פרי מאץ' עם הפרונט של משה דיין והרטייה, החלטנו שגם לנו בנעמוש מגיע משהו. רכשנו באינטרנט תמורת כמה עשרות שקלים [המחיר ביוני 67' היה 1.2 פרנק בלבד] את הגיליון היחיד שהיה אז זמין ברשת מאותה תקופה – הפרי מאץ' מה-10 ביוני 1967. ידענו שאין סיכוי למצוא בו חומרים מהרמה הסורית: בשעה שברחבי הבירה הצרפתית מכרו את גיליון מספר 948, צה"ל היה רק בחצי הדרך לקונייטרה והמלחמה טרם הסתיימה.

כעבור כשלושה שבועות צילצל בדלת משק פעמי ההיסטוריה: הגיליון הגיע ארוז בקפדנות כאילו היה בובת חרסינה. שלפנו בזהירות את העיתון המיושן והמעט חבוט בן 148 עמודים, שבשערו התנוססה חזיתו המפוארת של טנק צנטוריון יהודי תחת הכותרת על ישראל שפרצה את הגבול.

על אף השער המבטיח, עקבות מלחמת ששת הימים במגזין זה היו עדיין מינוריות יחסית. מאמר פובליציסטי בפתיחה ניתח את הניצחון הישראלי המזהיר ואת יחסי הכוחות החדשים בעקבות תבוסת מצרים וירדן. כן התפרסמה כתבה גדולה על נאצר המובס, כמה תמונות נכאים של חיילים מצריים שבויים ואזרחים ערבים ברצועת עזה הכבושה, שצולמו על-ידי סוכנות AP (אסושיאייטד פרס) והרבה כתבות אווירה וצבע מצרפת, ארה"ב ועוד שלא היו שייכות בכלל למלחמה.

בימים אלה אנחנו מחכים בקוצר רוח להגעתם של עוד שני פרי מאץ' – מה-17 ומה-24 ביוני 1967, שבהם אמורים להופיע צילומיו של ז'יל משלוש החזיתות. כך נוכל לדעת בוודאות איזה צילומים הם שלו. נעדכן אם יהיה צורך.

כותרת כתבה זו היא "תמונות שלא רואים". הכוונה היא לתמונות נהדרות שלא כל יום רואים כמותן, והכוונה הנוספת היא שיש עדיין תמונות מעניינות רבות שצולמו על-ידי ז'יל קרון וטרם נראו.

עד שנראה אותן, אם בכלל – Merci beaucoup Gilles.

——————————————————————————————————————

19 מחשבות על “תמונות שלא רואים

  1. בתמונה אחת רואים זחלמ בכיוון הירידה, הזחלמ עם תותח 4 קנים (מושבת, תקוע) עליו שני חיילים יושבים (אחד עם כובע פלדה בריטי) ועל הדופן רואים משהוא דומה לשמיכה. במעלה הדרך הולכים חיילי גולני.
    אני כמעט משוכנע שזה הפינוי שלי בערך סביבות 1800 ביום שישי, פינו אותי על זחלמ 4 קנים שהושבת, שמו את האלונקה על שתי הדפנות בחלק האחורי, וחייל ישב והשגיח שלא ישמטו ידיות האלונקה ואפול מהאלונקה. בשלב הזה אני כבר כמעט לא נשמתי הריאה נוקבה ולא היה לי אויר. השמיכה זה משהו שכיסה לי את הרגלים אני חושב שהיה שם מיצנח.
    משמע, גיליתי את הפינוי שלי בתמונה?

    • הכל יכול להיות, איתן. ברם, השעה 18:00 לא מתאימה, אם כבר אז 16:00 או מעט אח"כ. בהנחה שנפצעת בערך ב-15:30 ופונית לפח"ח בהגושרים כרבע שעה אחר כך – הלו"ז של הצילום הזה עשוי להתאים. להשערתנו ז'יל קרון הגיע למוצב נעמוש בסביבות השעה 16:30. בהנחה שנשאר שם ולאחר מכן המשיך הלאה לעומק, ולא ירד חזרה לגבעת האם, אז השעה 18:00 לא מתאימה כאן.

  2. צריך לעשות מאמץ מיוחד לפנות למחזיקי התמונות של זיל ולבקש לראות אותם זה חשוב בשביל ההסטוריה וחבל שישארו תקועים באיזה חור
    אני מאמין שאפשר דרכם ללמוד דברים חדשים

  3. בשעתו ציינתי [גם] לכמה שניות של סרטון. בבירור בארכיון ה"חינוכית" אפשר אולי להגיע למקור, אולי גם לחלקים נוספים מהסרט.

  4. התמונה שצילם בווייטנם משגעת, זה לא ללחוץ על ההדק סתם, צריך לדעת להשתמש נכון בצמצם בהתאם לכמות האור והוא ידע.
    בשביל לפסוק אם התמונה הבהירה של הטנק צולמה כך או הובהרה צריך לראות את התמונה הכהה.
    מזכיר שאת טבילת האש קרון הוא עשה בישראל. אם לא המלחמה הזו הוא היה נשאר צלם אופנה.

  5. צלם מלחמה זה צריך אופי מיוחד,הצרפתי זיל קרון הרגיש שזה בנוי עליו לאור הצלחותיו ומקרב למלחמה ומהפגנה למהומה קיבל ביטחון והפסיק לפחד כמו מרבית צלמי מלחמה כמוהו, אבל הלך צעד אחד רחוק מידי, הוויקטונג והחמר רוז' רצחו עיתונאים רבים אם זה יפנים או מערביים סתם בלי סיבה. גם היום כל מי שמטייל בוייטנאם מרגיש את זוועת המלחמה משנות ה60 ומרחף עדיין רוחם של הקומוניסטים הארורים, אבל כמויות ההרוגים המקומיים לא הותירו ספק לרצון להקריב את עצמם למען הו צי מיין והעצמאות, הייתי שם בטיול לפני כמה שנים והרגשתי את האווירה. הסרטים שנעשו על המלחמה והצילומים הרבים הטביעו חותמם. עשר שנים של תופת מהמלחמות האכזריות ביותר בתולדות האנושות.

  6. מפח נפש עצום היה לי עת ניהלתי מגעים עם האוצרת מיקאלה זיס בניסיון להיפגש עימה בעת שהתערוכה התקיימה בארץ.

    גם שהבעתי רצון לשלם בכסף מלא על תמונות שיכולות להוות עניין לקהל הקוראים שלנו , נתקלתי בסירוב.

    התנהלות מוזרה ומאכזבת בלשון המעטה גם שלמה לא קיבל תשובה בפניה שעשה למחזיקי הזכויות בתמונות..

  7. כתבה מרתקת ומעשירה, חייב להחמיא לבעל האתר נעמוש כמו שזיל קרון הוא אחד מצלמי המלחמה הטובים זה גם אחד מאתרי המלחמה הכי מושקעים שאני מכיר בישראל ועל זה שאפו גדול לך.
    שאלה-גם אני רוצה פרי מאטש מ67,איך אפשר לקנות אותו? תודה רמי

  8. אמת לאמיתה, תמונה אחת שווה אלף מילים.
    לשלמה הבלתי נלאה, ההופך סדרת צילומים לפוסט זכרון נהדר, ראיון עם משפחה שכולה לספור אנושי נוגע ללב, לתאור קרב מר ונשכח לפני שנות דור לספור גבורה של חיילים דבקים במשימה ולתאורי נוף מכל זוית אפשרית, ועוד הרבה זויות שעדיין הוא מחפש לתאר ולהביא לידי כתיבה בהירה ולא שיפוטית – על כל אלה מגיע לך שאפו גדול.

    בהתייחסות לצילום הטנק אני מעוניין להעיר. זהו שרמן M-50 לא ברורה היחידה, לפי היחידות שנלחמו באיזור וכיון שזיל קרון לא היה בגזרת 129/קלע אלא באיזור צפוני יותר זעורה, עין פיט או במסלול ששלמה תיאר יש לאתר את הטנק. הצילום תפס את צוות הטנק נוסע במדפים סגורים כיון שהיה תחת הפגזה. התרגולת ברורה ומבוצעת היטב. מפקד הטנק לצורך כיון הנסיעה צידד את הצריח שמאלה כדי לקרב אותו בתאו לקדמת הטנק אותו הוא מכוון דרך סדרת מראות (לא פריסקופים) שנמצאות בטבעת צריח המפקד, זהו מצב לא נוח, שדה הראיה מצומצם המפקד צריך להצמיד את ראשו לכיפת מדף המפקד הסגורה, ויכול גם להעזר בפריסקופ בעל יכולת גמישה שיש לו התקן במדף המפקד, ובהתחשב בכך שהוא צריך להיות צמוד על הדרך הו רגע שמזכיר לי הפגזות שכאלו עלינו בקרבות בסיני באותה מלחמה, כולל פגיעות בטנק שלי על אחד ממכסי פתחי המנוע העליונים. נזק לא נגרם אבל הפגיעה קצת מטלטלת.

    נראה שהארטילריה ירתה זרחן, אם מי מאותם ארטילריסטים שלנו שיכול לתת תמונה להיכן הם ירו זרחן בשעות אלו לכיוון הכללי הזה, באותו יום הארטילריה שלנו שסייעה לנו רבות, גם ירתה לא מעט על כוחותינו לצערי (כמעט אין מלחמה ללא החלק זה של הדו"צ בין כוחותינו, לא תמיד אפשר למנוע זאת ויש על כך לכל לוחם הרבה ידיעה אישית בנושא, עם היד על הלב זה תמיד הרבה יותר עצוב לדעת שפגעת בחבר) ולנו הלוחמים זה חלק בלתי נפרד מהמציאות בקרבות.
    הארכתי במקצת.
    שבת שלום

  9. אני רואה כתבה זו היום לראשונה. ולכן מבקש סליחה משלמה על תגובה מאוחרת.
    אני זוכר היטב 2 צלמים שרצו לידינו וצילמו בעת כיבוש הכפר בניאס. היינו פלוגה ד' הטירונית וחשבתי עד לאחרונה שהרשו לצלמים להיות לידינו מהסיבה שכאן פחות מסוכן להם. אחרי קריאת הכתבה הבנתי שהם נעו היכן שמצאו לנכון ולא חששו לעורם.
    את התמונות הצבעוניות והיפות מאד ראיתי בעבר ואף זיהיתי באחת מהן את עצמי, מאחור. זכרתי אז מי היה לפני ומי מאחורי. אני נעתי אחרי ד. שנשא מכשיר קשר ולפי זה זיהיתי את עצמי. בתמונה אחת רואים חוד של הטור ואולי את המ"פ ב. לפי הסימון באחורי הקסדה. רוב התמונות שראיתי צולמו מהגב. באחת מהן אני מזהה בוודאות של 80% את ב. שנהרג אחרי 5 ימים באסון הפיצוץ בבית המכס העליון. יש אפשרות שבין המצולמים מופיעים חללים נוספים מפיצוץ זה. זו הסיבה שאני ממשיך לחפש את התמונות. לפני מספר שנים ניסיתי לחפש במערכת השבועון פרי מצ' אך לא הצלחתי. אולי בגלל פער של השפה.
    חלק מהתמונות הללו קיימות אך איכותן גרועה מאד (בעיקר גרעיניות גבוהה). אמשיך לחפש. הצילומים הללו חשובים לסיפור שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s