בניין החזית הסורית

ב-1962 הוקם בפאתי קונייטרה בניין מפואר ששימש את מיפקדת הצבא הסורי בחזית הגולן מול ישראל * במלחמות ששת הימים ויום כיפור הופצץ המבנה, אולם נותר על תלו * בשנים האחרונות הפך למוקד ביקורים במסגרת "שביל אלי כהן" * מבט מתוך בניין הרפאים שבו נחשפו ב-1967 חלק מסודות הצבא הסורי

בניין החזית הסורית, 11 ביוני 1967. מדרגות הרוסות בקדמת הבניין ודגל ישראל על הגג [צלם: יהודה הראל]

עוצמה רבה חבויה במה שפעם היה הבניין הגדול ואחד המאסיביים ברמת הגולן הסורית. במהלך מלחמת ששת הימים הגיע חיל האוויר הישראלי וקילף כמה שכבות מהבניין, ולאחר מכן במלחמת יום כיפור הרס אותו עוד יותר בכמה יעפי הפצצה.

מה ששימש את המיפקדה הסורית הכללית בחזית הגולן, מוטל כיום כאבן שאין לה הופכין. פיל אפור באמצע שום-מקום, ענק לוחש שפצעיו עודם פעורים ומסביבו מזכרות נוספות בצלמו ובדמותו – קונייטרה ההרוסה, הכפר מנסורה שנמחק ושרידים של מחנות צבא.

בניין רפאים, מסדרונות אפלים, חדרים ריקים, חלונות פרוצים, שברי קירות וגגות, ברזלים מעוקמים ומסדרונות שבהם מנשבות רוחות רפאים.

רק הקירות העירומים, שעם השנים הפכו למגרש הביתי של ציירי גראפיטי למיניהם, יודעים לספר על הקריסה המשפילה של הצבא הסורי בגולן של 1967, שהחלה גם כאן.

לחצו וצפו בסרטון – מתוך בניין החזית

הבנייה החלה ב-1960 בתקופתו של חדאם עבדול חלים, שהיה אז מושל קונייטרה, והסתיימה ב-1962. סלמן פאחר אל-דין, תושב מג'דל שמס, שעשה כמה תחקירים על מפלת הצבא הסורי בששת הימים, אומר לנו כי הסיפורים שהמבנה שימש תחילה כבית חולים, איננו נכון. לדבריו, המבנה היה מתחילתו מיפקדה צבאית שעסקה בין היתר בנושאים אזרחיים. ייתכן, הוא אומר, שמקור הטעות הוא בכתובת "עמליית" שהיתה על הבניין בשעתו. פירוש המילה עמליית בערבית היא מבצעים, אבל היא מפורשת גם כניתוחים.

הבניין ממוקם כקילומטר אחד מערבית לקונייטרה, וכשני ק"מ ממזרח להר בנטל. בתקופה הסורית הוא היה על הכביש שבין קונייטרה לכפר מנסורה. כיום הוא כ.2.5 ק"מ דרומית-מזרחית לצומת בראון על כביש 98. הבאים מדרום מכיוון עין זיוון יכולים לראות את הבניין מימין. הבאים מצפון מצומת בראון, יראו את הבניין ממול. פונים בזהירות מעיקול הכביש ויורדים לדרך עפר משובשת, 100 מטר עד לבניין. 

מסומן במלבן – מיקום בניין החזית הסורית, סמוך לכביש 98 ברמת הגולן [מתוך "עמוד ענן"]

הבניין נבנה בצורה של נ' הפוכה. אורכו כ-120 מטר ורוחבו כ-30. יש בו שתי קומות פלוס קומת מרתף חלקית. הוא כולל מאות חדרים מרווחים, חלקם עם חלונות גדולים. בכל אגף היה חדר שירותים גדול עם מקלחות. מדרגות רחבות במיוחד הובילו מהכביש אל חזית המבנה. אפשר לראותן בתמונה העליונה. מדרגות אלה שחלקן נפגעו בזמנו, אינן נראות כיום לאחר שצמחייה כיסתה אותן. יש בו חצר פנימית גדולה וחניה מקורה לכ-20 כלי רכב.

המבנה הוקם בפיקוח רוסי בסטנדרט בנייה גבוה גם מבחינה ארכטיקטונית ובעיקר מבחינת החומרים. עובדה: על אף פגיעות ישירות מהאוויר של פצצות כבדות, המבנה נותר על תלו. הנזק המשמעותי ביותר נגרם מפצצה שפערה חור במרכז הבניין. המקום קרס נקודתית, כולל חלק מגרם המדרגות. מלבד זאת, המבנה כולו אינו בסכנת התמוטטות.

מצילומים מ-1967 נראה הבניין ללא נזקים חיצוניים. פה ושם ברזלים מעוקמים וחתיכה שקרסה, זכר לכמה פגזי טנקים של חטיבה 8. את עיקר הנזק ספג הבניין במלחמת יום כיפור. יש הטוענים כי במלחמה זו הסורים הם אלה שהפציצו את הבניין, כדי שלא ישמש את צה"ל. אבל יש גם גרסה הפוכה.

רגע היסטורי בבניין החזית הסורית בקונייטרה. מג"ד 13 פנחס אלוש מניף את דגל ישראל [צילום: אורי שמחוני]

נראה שלא כל מיפקדת הצבא הסורי הבכירה ישבה בבניין זה, אלא היתה פזורה ברחבי קונייטרה. בספר "מצפון תפתח הרעה" שכתב פסח מלובני, המסתמך על מקורות סוריים, עם פתיחת מלחמת ששת הימים עברה המיפקדה הסורית כולה לבניין החזית. היא הוגדרה בצו מיוחד שהוציא שר ההגנה חאפז אל אסד כמיפקדת ארמיית השדה וקיבלה אחריות לניהול כל המבצעים.

במודיעין פיקוד צפון של צה"ל קיבל בניין זה את הסימון 8225/ב'. עם תחילת הפצצות חיל האוויר בעומק הרמה הסורית בתחילת המלחמה, היה בניין החזית אחד היעדים. לדברי סלמן פאחר ממג'דל שמס, על פי ידיעות שברשותו, הבניין ננטש ביום רביעי ה-7 ביוני 1967, יומיים לפני שצה"ל החל לתקוף בפועל את הגזרה הסורית.

הכביש העובר מתחת לבניין החזית ומוביל לכניסה לקונייטרה

ראשוני הכוחות שהגיעו לבניין החזית ולקונייטרה היו טנקים מפלוגה פ' מגדוד 377 של חטיבה 8 – ביום שבת ה-10 ביוני 1967 בסביבות 15:30. בספר "משני עברי הרמה" של יחזקאל המאירי נכתב כי מיפקדת החזית, בניין בולט, ספגה מספר פגזים, והבית נותר דומם.

בהמשך אותו יום היה זה סא"ל פנחס נוי אלוש, מג"ד 13 של גולני, שעלה לגג ותלה עליו את דגל ישראל. במקום נמצאו אלפי מסמכים ששימשו לאחר מכן את אמ"ן בניתוח ובהבנה של הצבא הסורי בגולן עד ששת הימים.

נראה כי בימים הראשונים התמקמו בבניין החזית מיפקדות חטיבת גולני, חטמ"ר 3 ואוגדה 36 בפיקודו של אלוף אלעד פלד.

הדיון הראשון שהתקיים בו היה ביום ראשון ה-11 ביוני 1967 בהשתתפות שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין, אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר, מפקד חיל האוויר מוטי הוד, אלוף אלעד פלד ועוד. אירוע זה הונצח בתמונה שבה נראה אלוף פלד בראש השולחן.

11.6.67, אלוף אלעד פלד [שני מימין] ובכירי המטכ"ל בדיון על המשך השליטה ברמה הסורית בבניין החזית הסורית

בדיון זה עסקו בקביעת קו הגבול החדש, כולל תפיסת החרמון, בהשלטת המימשל הצבאי על האוכלוסיה האזרחית, החזרת יחידות מהרמה הסורית והכשרה של יחידות מבצעיות לצרכי ביטחון שוטף במרחב החדש.

במשך השנים ישבו בבניין זה מיפקדות שונות של צה"ל. בחלק מהזמן עד מלחמת יום כיפור וגם לאחריו התמקמה בו יחידה של משקיפי או"ם.

יוני 1967, בניין החזית הסורית הופך לבניין החזית הישראלית. סמלי יחידות צה"ל הוצמדו לקיר הבניין [ארכיון צה"ל]

עידית זרטל, כתבת "דבר", שסיירה ברמת הגולן בשבוע הראשון לכיבושו, נכנסה גם לקונייטרה ועל הדרך תיארה: "העיירה ריקה כמעט, אף כי המלחמה עברה עליה בלי להשאיר סימנים כבדים. השלט הנושא את השם 'קונייטרה' התקמט קצת. בית מיפקדת הצבא הסורי באיזור, הבניין הגדול המודרני ביותר בעיר, פגוע וחרוך. המדרגות המזכירות קצת את המדרגות של בית עיריית תל-אביב, הרוסות. על הגג דגל ישראל".

צבי לביא מ"מעריב" כתב בעיתונו כי בבניין החזית נמצאו מלאי ציוד ותחמושת ומסמכים. חיילים רבים התמקמו בחדרים המרווחים והמרוהטים. "תנאי כיבוש דה לוקס", התלוצצו החיילים. מעל הכיורים נתלו שלטים – "המים הסוריים לא לשתייה".

הכתב פגש את אורי שמחוני, קמ"ן חטיבת גולני, בחדרו של אלוף אחמד אל מיר, שהיה מפקד החזית הסורית בדרגה המקבילה לאלוף. "הבניין הזה כולו", הודיע שמחוני, "היה מוקד החזית עם ישראל. מדינה צבאית בפני עצמה".

לביא תיאר את חדרו של האלוף אל מיר: "מרוהט בטעם לבנטיני, גדוש כיסאות מרופדים בקטיפה אדומה. מפקד החזית הציל את עורו במנוסה שהיתה מן הסתם מבוהלת מאוד, כיוון שלא נטל עימו אפילו את תוכנית המיתקפה הגדולה על ישראל, שנמצאה על-ידי כובשי בניין המיפקדה. על הקיר תלויה מפה, זרועה חיצים לסימון כיווני ההתקפה, על סדר יחידות צה"ל וגודלן, בצד גודלן של היחידות הסוריות שיסתערו על כל איזורי ישראל ובתוספת כל הווריאציות האפשריות".

צילום מקורב מגג בניין החזית: קולנוע "אנדלוס" בקונייטרה

כמה ימים לאחר המלחמה הופיעה ברחבת בניין החזית הסורית התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של נועם שריף והכנר אורי פיאנקה בפני חיילי צה"ל באיזור קונייטרה. 

בשנים האחרונות בניין מיפקדת החזית הסורית התעורר לחיים. הוא נקבע כנקודת ציון בתחנות במסגרת מסע ברמת הגולן בעקבות אלי כהן, "האיש שלנו בדמשק". הסיור שאותו פיתח מדריך הטיולים גיל ברנר על סמך תחקיר שערך, מתחיל בחמת גדר [אל-חמה] עולה לגולן ועובר בין היתר בתאופיק, בפיק, ביישוב אלי-עד [שנקרא על שמו] ועוד, עד שמגיע לבניין החזית.

הכניסה הראשית לבניין החזית

לפני הכניסה הראשית הוצב פסל של מנעול, שמשמעותו – המפתח לסודות הצבאיים הסורים, שאלי כהן השיג חלק מהם והעביר לישראל.

ב"חדר אלי כהן" באגף הצפון-מזרחי נקבעו שלושה שלטים. המרכזי שבהם מספר כי אלי כהן ביקר כאן באגף המודיעין הסורי ב-19 באוקטובר 1962 כדי לקבל רישיון לסייר ברמת הגולן. יצוין כי רק לתושבי הגולן היה מותר לנוע בה. מבקרים חיצוניים כולל תושבים סורים נדרשו לאישורים מיוחדים, ולא כל אחד קיבל. הרישיון שקיבל כהן מלמד על הצלחתו להתקרב לגורמים בכירים בשלטון הסורי. מדריכי הטיולים אוהבים לספר כאן כי ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים הושג הודות למידע שהעביר סוכן המוסד בדמשק.

תחנה 8 במסלול אלי כהן ברמת הגולן

אלי כהן נחשף על-ידי הסורים והוצא להורג בשנת 1965. העובדה שעצמותיו לא הוחזרו לישראל והנושא מעסיק עד היום את משפחתו וגורמים שונים בישראל, תורמת לרלבנטיות ולאטרקטיביות של המסע בעקבות כהן. בניין מיפקדת החזית, לצורך זה, הוא יעד מעניין וחביב גם בזכות השוטטות בו והנוף הנשקף ממנו לקונייטרה ההרוסה, למאגר המים, לחרמון ולתילים שמסביב.

כחצי ק"מ ממזרח לבניין התווסף לפני כעשר שנים מאגר מים שנבנה על-ידי ישראל – מאגר קונייטרה. מקווה מים זה, שהפך מוקד התנצחות קטנה בין שתי המדינות, נועד לתפוס את מי השטפונות ולהעשיר את אספקת המים לחקלאות של רמת הגולן.

מראה מהגג: מאגר קונייטרה, על גבול ישראל-סוריה

כתוצאה מהפגיעות שספג בניין החזית קיימות בו סכנות בטיחותיות לא מעטות: פה ושם חלק מגג על סף התמוטטות, המדרגות הן ללא מעקה, הגג רצוף מכשולים, כמו חורים שכל מי שמועד אליהם עלול לצנוח לקומה שמתחת. הגג כולו הוא ללא מעקה ומי שמתקרב לשפתו מסתכן בנפילה. על אף זאת הגישה לבניין והכניסה אליו פתוחות.

החדרים הפרוצים, מאות ציורי הגראפיטי ובעיקר רוח העבר, כל אלה מעניקים למבנה מראה ואופי סוריאליסטים, שהפכו אותו למקום מבוקש לצילומי אופנה, רכב ומסיבות לילה. בהחלט מקום ששווה ביקור.

רחבת בניין החזית 2017: מסדר סיום של חטיבה 8 אחרי תרגיל באיזור

מטיילים רבים פוקדים את הבניין במסגרת סיור "שביל אלי כהן"

חדר עם נוף להר אביטל

13 מחשבות על “בניין החזית הסורית

  1. כתבה יפה וממצה. זכיתי להגיע אל ״בית החזית״ הזה, בשבת אחה״צ 10.6.1967 עם כח ״גולני״ כשהכל עדיין בתוכו. התמקמנו כאן עם מפקדת החטיבה למשך החודשים הבאים.
    כיום, כשאני מגיע לכאן כמורה דרך עם מטיילים, הזכרונות צפים ועולים…

  2. הייתי שם בסיור לפני שנה והמדריך לא ידע דבר על ההסטוריה של הבנין רק על אלי כהן ידע לספר והנוף מסביב.

  3. כבוד על היוזמה למסלול אלי כהן ז"ל שמעלה את המודעות לפועלו, אם זאת חייבים לציין שאחרי 2 תחנות המסר ברור אולם 8 תחנות של מסלול הם יותר מדי. אולי הביקור בבנין המפקדה מציל קצת את המצב אבל המדריך ממשיך לטחון בפני המטיילים את אותו המסר בויראציה אחרת. כותב זאת מטייל שעבר את הסיור שהתחיל טוב ונגמר קצת מעייף. אפשר להסתפק ב-4 תחנות.

  4. שלמה אבקש להוסיף ברשותך:
    החטיבה שהגיעה ראשונה וכבשה את קונטרה בשבת של ה-10.ליוני 1967 אכן היתה חטיבה 8 אולם גדוד החוד שלה בהתקפה זו היה גדוד 377 מחטיבה 37 שפעל ת"פ חטיבה 8 בקרבות ההבקעה בגולן. כקצין צעיר בגדוד זה אוכל להוסיף שכבר בשעות של לפי הצהרים יצרנו מגע אש עם קונטרה במחשבה שהסורים עדיין נמצאים שם וירינו על המבנים המערביים והצפוניים של העיר (אני זוכר שיריתי 2-3 פגזים לעבר המבנה המדובר בכתבה, והרבה שנים אחר כך עוד ראיתי את סימני הפגיעות).
    כשעה שעתיים מאוחר יותר התחילה ההתקפה המשולבת בה קיבל גדוד 377 שלנו משימה לחדור לעיר ולפתוח את הציר המרכזי שעובר בעיר מכוון מערב לכוון מזרח. חצינו את העיר בנסיעה מהירה תוך ירי לצדדים, ובהמשך חדלנו את האש כי לא נורתה לעברנו אש של ממש. ומסתבר שגם לא נותרו בה חיילים סורים בשלב הזה. המשכנו לנוע עוד כ-3 ק"מ מזרחה מקונטרה לכוון סוריה עד שקבלנו פקודה לעצור במקום.
    גדוד אחד או שנים של חטיבת גולני נכנס אחרינו לעיר על מנת לטהר את הרחובות, אבל דומני שלא היתה כל התנגדות גם ברחובות הצדדיים של העיר. עוד באותו הערב חזרנו על עקבותנו ושוב חצינו את העיר והפעם ממזרח למערב והתמקמנו בלוע של הר הגעש בין תל אביטל ותל בנטל (בשמותיהם כיום).
    נוטים לשכוח את מעלליו וגבורתו של גדוד השרמנים 377 במלחמות השונות, מאחר וכמעט בכל מלחמות ישראל הוא פעל תחת פיקוד של חטיבות אחרות, ומטבע הדברים שמפקדיהם שוכחים לציין אותו בסיפורי המורשת שלהם. מסיבה זו הוספתי לכתבה שלך את הדברים הללו
    עוזי קרן

    • עוזי בהמשך לתגובתך עדכנתי בכתבה עצמה כי ראשוני הכוחות להגיע לקונייטרה ולהיכנס אליה היו השרמנים מפלוגה פ' גדוד 377 חטיבה 8. מה שמגיע מגיע.

    • " נוטים לשכוח את מעלליו וגבורתו של גדוד השרמנים 377 במלחמות השונות ".

      עוזי , אנחנו לא שוכחים , ולא עוד אלא מכירים בגבורתכם ובהקרבתכם
      למען מדינת ישראל ולמען נצח ישראל.

      להלן כתובת ספורו של גדוד השרמנים 377 במלחמת יום הכיפורים.
      http://yadlashiryon.gal-ed.co.il/vf/ib_items/7032/377.pdf

    • עוזי אתה צודק. אבל מאז ששלמה העלה את האתר החשוב הזה, הולכת ונחשפת האמת ולפחות כאן זכה הגדוד למקום הראוי. מנגד, קיימים גורמים אחרים, הממשיכים במסורת הפגיעה בגדוד. חבל שגם חלק מוותיקי השריון נמנים על אלה הפוגעים.
      גדוד 377 פורק לגורמיו ולחם הן במסגרת חטיבת גולני והן במסגרת חטיבה 8 ומקומו בהיכל התהילה אמור להשמר ולא להשכח.

  5. אני רק יכול להוסיף ולציין כי עם הגעתינו (זחל"ם הקש"א של גדעון עציון ז"ל) לבניין, בחזית הצפונית של המבנה המפלצתי הגדול הזה, חנו מכוניות אזרחיות ונראו לי אף שמישות לנסיעה.
    נכנסתי לבניין וחלפתי על פני מס' חדרים בהם ארונות עץ רבים אשר בחלקם היו עשרות אם לא מאות קלצ'ניקובים, כך שמצאתי כידונים שלהם והחלטתי לקחת מס' כידונים ולחלק לאנשי הסוללה הקרובים אלי, כן חיפשתי אקדחים אך לא מצאתי, כנראה שהזמן דחק וכל זאת נעשה די בלחץ של זמן, בסמוך לחניה של כלי הרכב האזרחיים לעיל חנה טנדר מגוייס עליו הועמס שלל רב מהבניין כגון: טלוויזיות וציוד נוסף, כך שזה נתן לי את הזרז לחפש מזכרת מהבניין.
    בהמשך מצאתי עשרות תמונות גודל של 10X10 ס"מ, בין התמונות הופתעתי לגלות צילום של החשיפה הראשונה בישראל של מרגמה 120 מ"מ המוצבת על זחל"ם, דהיינו של הגדוד התותחנים השייך לחטיבת גולני אשר בו שרתתי – 334.
    מתברר כי כנראה היה מרגל להערכתי אשר צילם את החשיפה של המרגמות על הזחלמים במצעד שנערך בחיפה – אם אינני טועה בחורף 1965, אך על מנת שלא לחשוף את הגדוד שהיה חלק אורגני של החטיבה, הוחלף התג לתג אחר, אם אינני טועה היה זה תג של גבעתי, התמונות נמסרו למודיעין שבגדוד.
    בכל אופן המבנה נראה במצב טוב ושמיש כולל ריהוט, מקלחות ועוד למרות שנפגע, אך הפגיעות היו מינוריות מבחינה חיצונית.
    ממול לבניין זה היתה חווה חקלאית ורבים ממדריכי התיירים טועים ומטעים את הציבור כי בחווה זו היתה משתלה ענקית לעציאקליפטוס, אך כלל לא היו אלה אקליפטוסים כפי שמתואר ע"י המדריכים, העצים על פי תיאור המדריכים היו מיועדים לנטיעה במוצבים להצל על חיילי המוצבים הסורים וכך נדע את מיקומם של המוצבים – (הרעיון של אלי כהן הי"ד, כך הם מתארים זאת), מאידך העצים היו עצי אשוחים ו- ברושים באלפיהם, שם הגדוד התמקם עד בוא החורף ומשם עברנו לבנייני הנטושים של קונייטרה.

  6. תודה על החומר המעניין והמגוון באתר הזה והעבודה הרבה שמושקעת בו.
    רציתי לברר מחר אנחנו מתכוונים להסתובב באיזור, נעלה להר בנטל והשאלה איך מהבנטל נוכל להגיע למקום בדרך הכי פשוטה בלי להסתבך? אני חושב שהווייז לא מכיר את המקום הזה. ניסיתי בבית…
    תודה

    • ביציאה למטה מאתר בנטל תפנה שמאלה (ולא לכיוון קיבוץ מרום גולן), בהצטלבות ראשונה קח שמאלה לכביש צר וסע איתו עד לצומת טי ושם תפנה שוב שמאלה לכביש 98. סע עוד קילומטר אחד עד למקום שבו הדרך פונה שמאלה בצורה חדה. שם תראה את הבניין מהכביש מצד ימין שלך, רד מכאן ימינה לדרך שהולכת לבניין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s