"בלעדיו לא הייתי בחיים"

יום הזיכרון לחללי צה"ל 2019 * היד שנקטעה מפגיעת תול"ר והחובש שביצע חוסם עורקים * יאיר כהנוביץ' מגדוד 33 חוזר אל הרגעים הקשים בדרך מע"צ/אשמורה ולא שוכח את הגיבור האמיתי שלו – החובש יוסף אילוז שביצע לו חוסם עורקים, הציל את חייו ונהרג זמן קצר לאחר מכן

יאיר כהנוביץ' ורעייתו יונה אחרי מלחמת ששת הימים

האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע. 
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש, 
אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע. 
רק לא ליפול – מילמל אז החובש. 
שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע. 
היום הוא יום מותי – ענה לו החובש. 

[דן אלמגור, "בלדה לחובש"]

רסיסים ועשן מילאו את איזור ההיערכות של גדוד 33 בדרך מע"צ. הפלוגות החלו לנוע למשימותיהן. היה זה בוקר יום שישי ה-9 ביוני 1967, היום החמישי למלחמת ששת הימים. המח"ט מנו שקד האיץ בטירוף לתחילת תקיפת מוצבי הסורים.

סמוך לדרך ההולכת למוצב אשמורה עמדו המ"פ איציק פרידין והמ"מ יאיר כהנוביץ' ובחנו את השטח. המשימה של מחלקת כהנוביץ' היתה לתפוס עמדה שולטת מעל דרך המוצבים הסורית לכיוון מוצב תל הילאל. ואז כשהמפה פרוסה בידיהם, הגיע משום-מקום פגז שחתך את ידו של כהנוביץ' והותיר אותה תלויה באוויר. רגעים של הלם. המ"פ חש לקרוא לעזרה. חובש שהגיע הזדעזע מהמראה ותוך שניות נעלם כלעומת שבא.

החובש השני שהגיע ביצע במהירות חוסם עורקים, הרגיע את הפצוע, השאיר מים ועבר לטפל בפצועים אחרים.

"זה החובש שהציל את חיי", ידע כהנוביץ' לספר לאחר מכן.

שמו של החובש הוא יוסף אילוז, בן 30 מקרית ים, נשוי ואב לארבעה.

זמן קצר אחרי שטיפל בכהנוביץ', תוך כדי טיפול בפצועים, נהרג אילוז מרסיסי מרגמה. לפני כשמונה שנים פגש כהנוביץ' בילדיו ונכדיו של אילוז ומאז הוא משתדל להגיע בכל יום זיכרון לקברו של אילוז בהר הרצל.

רשימה זו ליום הזיכרון לחללי צה"ל 2019 מוקדשת לחובש יוסף אילוז ז"ל.

תקופת הכוננות 1967 – התמונה האחרונה. יוסף אילוז [משמאל] עם חבריו ליחידה סמוך לגבול סוריה

יוסף אילוז: צו 8 שקיבל במאי 1967 היה עבורו כמו הזמנה לחתונה

תמר ויוסף אילוז

אילוז נולד במרוקו בשנת 1937 ועלה לישראל בגיל 15 במסגרת עליית הנוער. כאן הכיר את תמר, שעלתה ביחד איתו. כעבור שנתיים כשהוא בן 17 והיא בת 15 התחתנו. את דליה הבת הבכורה ילדה תמר בהיותה בת 16, בבית החולים הסקוטי בטבריה. ההתחלה של משפחת אילוז היתה במושבה מנחמיה, כאן היתה להם יחידת משק.

אילוז התגייס לצה"ל ב-1956, שירת ביחידת חי"ר ואחרי שחרורו עבר קורס חובשים במסגרת שירות המילואים.

ב-1961 עברו האילוזים לדירת שיכון בקרית ים. לדליה נוספו בינתיים שלושה אחים – אברהם, שמעון ויעקב. האבא יוסף עבד בבניין. היה חדור באהבת הארץ, נענה בשמחה לכל קריאה לשירות מילואים וגידל את ילדיו על סיפורי גבורה ממלחמות ישראל [סך הכל שתיים נכון לאותה תקופה], על הסורים האכזרים שמתעללים בשבויים ועל המרגל האמיץ אלי כהן שנתפס באותה תקופה והוצא להורג בדמשק.

כשקיבל צו 8 בתקופת הכוננות במאי 1967, שמח מאוד. לאשתו אמר – זה לא צו גיוס, זו הזמנה לחתונה. אילוז שימש חובש בפלוגה ב' בגדוד 33 של חטמ"ר 3. תפקיד חטמ"ר 3 היה שמירת הגבול עם סוריה מכורזים ועד דן. 

יוסף אילוז ובתו דליה

בתקופה זו שבין סוף למאי ועד לתחילת המלחמה ב-5 ביוני ביקר אילוז בבית פעם אחת. זה קרה אחרי שהפלוגה שינתה מיקום ועברה מאליפלט לגבעה מצפון לחצור. החיילים נדרשו לחפור שוחות אישיות. כדי להתגבר על האדמה הקשה בוצעו כמה פיצוצים, שמהם פרצה שריפת קוצים גדולה שכילתה חגורים וציוד אישי של החיילים. מכבי האש הוזעקו לכבות את הדליקה. מספר חיילים ובהם אילוז שוחררו הביתה כדי להצטייד מחדש.

דליה, בתו של יוסף אילוז, שהיתה אז בת 11, זוכרת אותו מגיע עם עוזי ומחסנית. "הוא דיבר עם בת דודה שלי ואמר לה שאין לו הרגשה טובה ושהוא לא יודע אם יחזור. למחרת ליווינו אותו ביציאה מהבית. לא הלכתי לבית ספר. הוא הלך לכביש הראשי לתפוס מונית ובדרך נפרד מאחי יעקב בן השנתיים וחצי, שבכה, תפס אותו ולא רצה שיעזוב. אחר כך שמעתי שאבא נסע לצפת, ביקר את ההורים של אמא שלי ונפרד מהם. כאילו בא להגיד שלום לכולם. זה היה בערך שבועיים לפני המלחמה".

היום השני למלחמה: גדוד 33 בלחימה על מוצב אשמורה

גדוד 33 במסגרת חטמ"ר 3 הוצב ברובו בתקופת הכוננות כעתודה לגדודים 32 ו-34 שתפסו את קו החזית הצפונית בגבול עם סוריה. בשל כך, יועד גדוד זה למתקפה – אם וכאשר יידרש לכך על-ידי פיקוד צפון. המשימה העתידית היתה לתקוף מספר יעדים הקרובים לגבול ובמידת הצורך לבצע מחטפים. יש לציין כי חלק מאנשי המילואים של חטמ"ר 3, כולל גדוד 33, לא היו חיילים קרביים בשירות הסדיר.

יאיר כהנוביץ' שימש מפקד מחלקה 2 בפלוגה ב' בגדוד 33. שני המ"מים האחרים היו אביטל מסד מוסקוביץ' ואביב קרן.

כהנוביץ' היה אחד הקצינים הצעירים בגדוד. הוא התגייס לצה"ל באוגוסט 1962, עבר טירונות בצנחנים ולאחר מכן קורס מ"כים וקורס קצינים. לאחר שחרורו בספטמבר 1965 הוצב בחטמ"ר 3. באותה תקופה התגורר במושב בית שערים ולמד שנה שנייה בפקולטה לחקלאות ברחובות.

ביום השני לפרוץ מלחמת ששת הימים, 6 ביוני 1967, השתתף גדוד 33 בהשתלטות מחודשת על מוצב אשמורה, שהותקף עם בוקר בירי ובהפגזה מהמוצבים השולטים, ועל-ידי חיילים סורים שהתקרבו לגדרות. כמה מחיילי המוצב נפגעו, אחד נהרג, הקשר נותק, המוצב ננטש בחלקו והתחושה בחפ"ק 3 בראש פינה היתה שהסורים כבשו אותו.

מג"ד 33 סא"ל יצחק חלפון הוביל התקפה לתוך המוצב בראשותה של פלוגה ב'. כהנוביץ' מספר כי בניגוד לאווירה ששררה – "הסורים לא באמת היו במוצב, אבל היו מסביב והיו קרוב. אני כבשתי את החלק הצפוני של המוצב. התמקמנו בעמדות, החיילים שלי היו בתעלות ואני נשארתי בחוץ. היה חייל סורי שהצלחתי לראות אותו בתל הילאל במרחק 1.2 ק"מ, שכמה פעמים ירה צרור שהיה חולף מעליי. לקחתי אף.אן מאחד החיילים, החבר'ה טענו לי מחסניות ויריתי לעברו בחזרה".

המחלקה של כהנוביץ' חזרה למחרת למקומה ביסוד המעלה, בעמדה ליד מגדל המים. ביום חמישי בלילה, 8 ביוני, נפגש כהנוביץ' עם המ"פ פרידין במוצב הפיקוד של הגדוד בחירבת תליל ליד חולתה. "הוא ביקש ממני שאלמד את הציר למוצב שנקרא תל פאג'ר ולשם אוביל את הכוח אם נצטרך לתקוף".

דרך מע"צ ממערב למוצב אשמורה [המוצב משמש כיום אתר טיולים ופיקניק – עין דרדרה]

9 ביוני 1967: גשם של ארטילריה על דרך מע"צ

כשהמפקדים בחטמ"ר 3 עסקו בלילה בהיערכות לקראת מתקפה אפשרית, היה נראה שהמלחמה הסתיימה ושהפסקת האש בדרך. הפקודה לכיבוש הרמה הסורית ניתנה בבוקר יום שישי ה-9 ביוני 1967. אלוף הפיקוד דוד אלעזר התקשר לחטמ"ר 3 ושאל את המח"ט מנו שקד איזה מוצבים סורים הוא יכול לתפוס, כהתקפת הטעיה לקראת המאמץ העיקרי שתוכנן מגבעת האם. מנו השיב – דרדרה [הערבית] ותל הילאל, וקיבל אישור.

מספר לנו המ"מ אביטל מסד מוסקוביץ': "היתה קבוצת פקודות מצומצמת. חילקו לנו מפות, עשו זיהוי מרחוק של היעדים, אחר-כך העלו אותנו על משאיות של קואופרטיב הגליל והגענו לחורשת מע"צ. היינו אמורים להיות עתודה גדודית. בהתחלה אמרו לנו לעלות על תל הילאל ובסוף הלכנו לדרדרה". 

המ"מ כהנוביץ' מספר: "בשישי בבוקר באנו ברגל לתליל ואמרו לנו להתחיל ללכת. תוך כדי כך הגיעו משאיות שהקפיצו אותנו לגשר העץ שמוביל מדרך מע"צ לדרדרה [מוצב אשמורה]. המשאיות שמו אותנו כמה מאות מטר צפונה ומשם הייתי צריך לחצות איזו תעלה של הירדן, לעבור בין מוצב דרדרה ותל הילאל ולהגיע למוצב שנקרא תל פאג'ר.

"ירדנו מהמשאית, שלחתי חייל לראות איך עוברים את הירדן, הוא חזר ואמר שאי אפשר. היו שם אקליפטוסים ולמטה עמדות. התחלתי ללכת דרומה עם המחלקה. ואז המ"פ שהחזיק במפה זהה ביקש שאראה לו איך אני מתכוון להגיע אל היעד.

הכניסה ממערב למזרח, מדרך מע"צ לכיוון מוצב אשמורה. בערך במקום שבו עומד הרכב עמדו המ"פ פרידין והמ"מ כהנוביץ' כדי להזדהות מול הרמה הסורית. רוב השטח שמולם היה חשוף ב-1967 [צילום: יואב חורין]

"תוך כדי שאני מראה לאיציק איך נעלה לאל פאג'ר, חטפתי פגז שפגע לי ביד והמשיך ופגע בעוד מישהו שעמד אחריי. היד נתלשה מעל המרפק ונפלתי. איציק הסתכל עליי במבט מבוהל ורץ להזמין חובש. איציק אמר אחר-כך שזה היה פגז תותח 82 מ"מ.

"הגיע חובש ואז התחילו לירות עלינו בצורה מטורפת אש חזקה. ירדה לי כמות דם אדירה. החובש הזה נכנס לפאניקה, איבד את העשתונות ונשכב על היד שלי. צעקתי עליו והוא קם וברח.

"ואז הגיע פתאום כמו מלאך משמיים החובש אילוז. הכרתי אותו מאימון כמה חודשים לפני המלחמה. בחור חייכן, נעים הליכות ונחמד.

המקומות שבהם נפגעו כהנוביץ' ואילוז ליד צומת אשמורה [על מפת האיזור מ-1965]

"הוא הגיע אליי כשעליו שני תרמילי חובשים. הוא שלף רצועת גומי, עשה לי חוסם עורקים, נתן לי מורפיום והביא את המימייה שלי שעפה, פתח אותה ושם לי אותה ליד הפה. כשביקשתי עוד מים כי איבדתי המון דם, אמר שאין לו יותר כי הוא צריך לתת לעוד פצועים. מכאן הוא רץ לטפל באחרים. אני חושב שהוא נהרג חצי שעה אחר כך".

בספר "נחשוני הגולן", המתאר את פעולות גדוד 33 בששת הימים, כתב המ"פ איציק פרידין כי פלוגתו נועדה לשמש עתודה לפלוגה ג' שנשלחה לכבוש את תל הילאל. "כמשימה משנית נקבעה ליחידתי העלייה על מוצב אל פג'אר בתחום השטח הפתוח שבין אשמורה ותל הילאל, כלפי דרך הפטרולים הסורית. משם הייתי צריך לנוע על ציר הדרך לעבר היעד האמור. קבוצת הפקודות נעשתה בחופזה יתרה לדעתי. לא ניתנה שהות מספקת לתדרוך, לפירוט ולשאלות כמקובל בתרגילים, וזאת משום שהפקודה היתה לנוע במהירות מקסימלית לעבר שטח כינוס".

צומת אשמורה/דרך מע"צ כיום [צילום: יואב חורין]

ממשיך וכותב פרידין: "חזרתי לכוח, ערכתי אותו ליד מוצב תליל. מכיוון שהרכב לא הגיע התחלנו לצעוד לכיוון הגשר שעל תעלת הירדן. בדרך נסעו לקראתי שתי משאיות ריקות. הוריתי לנהגיהן להסתובב והיחידה עלתה עליהן. עתה נסענו במהירות רבה לדרך מע"צ וצפונה מהגשר המוליך לאשמורה כ-300 מטר ממנו. תוך כדי הירידה מהמשאיות השמטתי את המא"גים שלי לבסיס הסיוע. באותה עת ראיתי כבר פגזים מתפוצצים שהסבו נזקים ופגעו באיש צוות של מק"כ.

"פרסתי את הכוח ושיגרתי את אחד הסמלים כדי שיחפש נתיב מעבר דרך תעלת אשמורה. שליחותו היתה לריק. הודעתי למג"ד שהכוח ערוך ומוכן. לשאלת המג"ד בדבר תוכניתי עניתי לו כי אנוע דרך גשר אשמורה וצפונה לעבר השטח הפתוח, אל דרך הפטרולים הסורית. המתנתי זמן-מה וקיבלתי הוראה לנוע לעבר אל פאג'ר. המג"ד הוסיף וציין כי תוכניתי בסדר גמור.

"פניתי אפוא עם הכוח לעבר גשר אשמורה. להלן התעכבתי כלשהו על מנת להראות במפה לסגן יאיר כ' ולשני סמלים את ציר התנועה, בהנחה שיחידתם תהווה כוח קדמי לקראת אפשרות של מגע עם האויב בדרך הפטרולים הסורית. תוך כדי עיון במפה פגע פגז תול"ר בזרועו של סגן יאיר ויחד עמו נפגע רס"ל אלי מ', שניצב סמוך לו". עד כאן דברי המ"פ.

הפגז שקטע את ידו של יאיר לא התפוצץ למרבה המזל, המשיך ופגע בידו של אלי מרגליות, סמ"פ מיפקדה, שעמד בסמוך. מרגליות נפגע ביד ימין מתחת למרפק. בהמשך הוא הושכב על אלונקה, אבל לאחר מכן קם ופינה את מקומו לפצוע קשה יותר. הוא נסע לפח"ח בישיבה תוך שהוא מחזיק את ידו שנקטעה חלקית. כך הגיע לבית החולים. ידו ניצלה לבסוף.

מקום פגיעת הפגז בכהנוביץ'. תרשים של יואב חורין, מ"פ ג' בכיבוש תל הילאל

התול"ר שחתך ידיים לשני מפקדים היה האות להתגברות ההפגזה. דרך מע"צ המקסימה והציורית, השלווה ביום-יום, שעברה בתוך שדרת אקליפטוסים משני הצדדים, הפכה ל"דרך ההריגה". פצצות מרגמה התנפצו על צמרות העצים ויצרו גשם של רסיסים ששום מטרייה לא תוכל לסוכך. הדרך גם התמלאה במהרה בענפים שבורים.

המצב היה כזה: פלוגה ב' מגדוד 33 התפרסה בסביבות השעה 09:30 בצומת אשמורה – המקום שבו מתחברת הדרך שמגיעה מחולתה/גשר החמישה עם דרך מע"צ. העצים העניקו מסתור מצוין מהרמה הסורית. מצוין אמרנו? על אף שורת העצים הצפופה, הסורים ראו הכל וטיווחו במדויק.

מספר לנו המ"מ אביטל מסד מוסקוביץ': "הפגזים שנחתו על דרך מע"צ פגעו בעצים וירדו עלינו כמו שרפנלים. הפלוגה התפזרה לכל עבר והיה קשה לאסוף את האנשים ולהוציא אותם משטח האש ולהמשיך לנוע קדימה. ראיתי אנשים שהכניסו את הראש שלהם בין העלים, כאילו שזה מה שיגן עליהם. אחרים נשכבו. היה צריך להקים אותם ולהעיף אותם שירוצו כמה שיותר מהר לכיוון דרדרה. הרופא של הגדוד ניגש אליי והתחנן שאמצא את האנשים שלו שהתפזרו לכל עבר. מצאתי כמה והחזרתי אותם".

לפי הדו"ח של ד"ר אוריאל קליינהאוז, רופא גדוד 33, תוך דקות ספורות נפגעו 15-10 חיילים מפלוגה ב', רובם בצורה קשה עד אנושה. לפחות שניים מהנפגעים לא הגיעו בחיים לפח"ח [נקודת הפינוי המרכזית]. קליינהאוז כתב: "האפשרות היחידה שעמדה לפנינו היתה לחבוש את הנפגעים חבישה מינימלית, שכן יותר מזה לא היה לאל ידינו לעשות בתנאי ההפגזה האיומה הזאת, ומן הדין היה לפנותם במהירות האפשרית. מכוניות התאג"ד כוסו בענפים ובגזרי עצים שנבקעו וניתזו במרוצת ההפגזה, אולם ניתן היה להתניע את כלי הרכב. המכונית שנשאה את ציוד התאג"ד חטפה רסיס ענק אשר הבזיק דרך החלון האחורי ופרץ את רצפת תא הנהג סנטימטרים ספורים ממיכל הדלק, אולם למזלנו המכונית לא התלקחה".

בהמשך נע כוח התאג"ד למוצב אשמורה ושם נכנס תחת מסתור. אבל החובשים במחלקות ובפלוגות עבדו בחוץ חשופים לאש. כך בין היתר מצא יוסף אילוז את מותו.

סרן ברוך זיו, מ"פ מיפקדה של גדוד 33, כתב בספר "נחשוני הגולן", כי כשהתקרב לדרך מע"צ גילה את הכוחות כשהם מופגזים. "ראיתי את המ"פ איציק פ' פורס את מפתו לפני פיקודיו ומתחיל להסביר להם את ציר התנועה. בו בזמן החלו הפגזים נופלים סביבם. באותו מקום נפגעו חיילים מצוות יחידת המיפקדה, וביניהם אלי מ', חיים לאל המנוח וחייל נוסף. מכוח ב' נפגעו חיילים רבים. מיד נשמעו קריאות עזרה לרופא ולחובשים. מפקד התאג"ד וצוותו שהגיעו בינתיים לשדרה סבלו אף הם מנפגעים. יחידה ב' החלה לנוע במפוזר צפונה במגמה לצאת מתחום ההפגזה. להלן נפסקה ההפגזה ומפקדי יחידה ב' החלו לרכז את פיקודיהם, בעוד שהתאג"ד החל באיסוף הנפגעים. פינינו אחורה את הפצועים ואילו ההרוגים רוכזו במשטח אחד על מנת לפנותם בשלב מאוחר יותר". יצוין כי ההרוגים פונו מהמקום רק למחרת היום.

 

הדוקטור תיאר: "בעת שהיית התאג"ד בחורשת מע"צ עברו דרכנו פצועים נוספים שחזרו מאשמורה, וביניהם יונתן בויארסקי, מפקד פלוגה ד'. יותר מאוחר התברר כי שני הרוגים נותרו בחורשה, האחד יוסף אילוז (חובש מכוח ב'). השניים נמצאו בשלב מאוחר יותר".

הדוקטור ציין לטובה את עבודת החובשים: "החבישות שנעשו היו טובות, וכמעט ולא היה צורך בתיקון החבישות".

המ"מ מוסקוביץ' המשיך בריצה מדרך מע"צ לכיוון דרדרה, אבל הספיק לו מבט חטוף כדי להיזכר: "אני ראיתי את אילוז מטפל בפצועים עוד לפני שכהנוביץ' נפצע. הוא היה בחור קטן קומה, נמרץ וזריז מאוד. ראיתי אותו הוא מלוכלך כולו. הדם של הפצועים על בגדיו".

עדויות נוספות של פצועים שאילוז טיפל בהם שמע ברבות הימים שמעון אילוז, בנו של החובש שנהרג.

המ"מ אביב קרן כתב בספר הגדוד: "עם רדת הכוח מהמשאית לשם היערכות על דרך מע"צ, נשמעה צעקה – 'חובש!'. הסמל אורי שלח את החובש יוסף אילוז לעבר עמדת המק"כ. לאחר חבישת הפצוע הוא חזר לכוח והחל לסדר את תיק החובשים שלו, הכין את המשולשים והתחבושות מחוץ לתיק כדי שיקל עליו לנצלם במהירות במידת הצורך. כן קרא אילוז ליששכר, חובש מיחידה אחרת, הראה והסביר לו כיצד להכין את המשולשים והתחבושות לשימוש מהיר.

"כשהחלה ההפגזה על הכוח, עם פציעתו של סגן יאיר, מ"מ 2, והחבר'ה החלו להיפגע בזה אחר זה, קם אילוז ורץ מפצוע לפצוע על מנת לטפל בנפגעים. משניתנה פקודת מפקד הכוח לנוע על מנת לצאת מהשטח המוכה, פנה הכוח דרומה לעבר גשר אשמורה. באמצע הדרך לערך, ליד המשאית המתלקחת של הכוח המסייע, התעכב אילוז על מנת לטפל בפצועים שנפגעו במהלך התנועה. רץ מפקד הכוח, עדי הופנברג, ראה אותו מסתבר ברגעיו האחרונים כשהוא גוחן על הפצועים וחובשם. אלו הם הפרטים האחרונים הידועים עליו". 

תרשים כללי של איזור דרך מע"צ, דרדרה, תל הילאל [ביצוע: יואב חורין]

כהנוביץ' סיכם את פעולתו של אילוז: "אם הוא לא היה עושה מה שעושה, לא הייתי בחיים. הוא תיפקד במקצועיות, כרע לידי באומץ לא רגיל, לאחר שהחובש שהתחיל במלאכה ברח. אני מציין אותו לשבח על אומץ לב, כי פעל תחת אש תופת שטוחת מסלול ותלולת מסלול. הוא עודד אותי ואחרי שסיים אמר שיש עוד פצועים והוא חייב ללכת לטפל בהם".

גדוד 33 איבד בסיומו של היום 22 מאנשיו. כ-70 חיילים נפצעו. מרבית הנפגעים היו מאותה ארטילריה סורית בחסות העצים. האחרים נפגעו בכיבוש המוצבים תל הילאל ודרדרה ומה שביניהם.

חובש נוסף מגדוד 33 ששילם בחייו היה מאיר דיין מפלוגה ד'. נהרג בכתף דרדרה לאחר שסיים לטפל בסמ"פ הפצוע אילן דומוביץ'.

מה קרה עם פלוגה ב' בהמשך? הפלוגה נעה תחת ההפגזה לכיוון דרדרה הערבית. המקלען אימרה קראוס תפס עמדה קדמית בשטח הפתוח וחיפה על חבריו עד שנפגע בראשו ונהרג. כמה מלוחמי פלוגה ב' עלו לכתף דרדרה תוך שהם חוברים לפלוגה ד' שכבר היתה שם. על הכתף היו כולם תחת מסתור קלוש כשעליהם צולפים הסורים מעמדות שולטות ממזרח ומדרום במשך מספר שעות.

לחימת פלוגה ב' גדוד 33. 1) תחילת תנועה מתליל ברגל ולאחר מכן עלייה על משאיות. 2) חציית גשר החמישה. 3) דרך מע"צ – הפלוגה תחת הפגזה כבדה. 4) מי שהיה יכול הצטרף לריצה מזרחה לתפיסת כתף דרדרה

"רק מתי מעט מהפלוגה שלנו הגיעו לדרדרה", מספר המ"מ אביטל מוסקוביץ'. "מי שהגיע למעלה היו המ"פ, סמ"פ, אני ועוד שישה לוחמים. כשעלינו לשם ירד מולי מ"פ ד' עם לסת מרוסקת ואחריו הסמ"פ שלו עם כדור בצוואר. למעלה תפסנו מחסות. השמש היתה בעיניים שלנו והסורים ירו והורידו אותנו כמעט אחד אחד, כולל המג"ד. בפלוגה שלנו היו חמישה הרוגים".

כהנוביץ' בבית חולים: שאלתי את האחות אם יש לי יד ובתגובה היא ליטפה אותי

בחזרה ליאיר כהנוביץ' הפצוע בשטח: "היה שם בלגן גדול. שאלו למה חיל האוויר לא מגיע ומגן עלינו. היד שלי היתה קשורה לחוסם העורקים. לא הייתי במצב טוב. ואז אני רואה שני חבר'ה מגיעים עם אלונקה ובלי נשק. הערתי להם על זה, בכל זאת אני מ"מ. לקחו אותי באלונקה לכביש ושמו אותי על משאית בין ההרוגים. שמתי את הראש שלי על היד של מישהו שידעתי שהוא לא חי.

"בגלל שאילוז נתן לי מורפיום הרגשתי מין אופטימיות כזו. כשראיתי את הבתים הראשונים של יסוד המעלה היה לי יותר טוב. המשכנו לאורך הכביש הראשי, בדרך ראיתי שיירה של לוחמים, אולי אלה היו הצנחנים [גדוד 65] ואפילו הרמתי להם יד לשלום. בפח"ח בראש פינה איך שהורידו אותי היה שם רופא ששאל אותי איך אני מרגיש. אמרתי לו שאיבדתי הרבה דם ואני צריך הרבה מים. קיבלתי כנראה עוד מנה של מורפיום ושלחו אותי לבית החולים בצפת.

רחל כצנלסון-שזר, אשת נשיא המדינה, מבקרת את כהנוביץ' בבית חולים תל השומר

"העבירו אותי מיד לחדר ניתוח, לא ידעתי מה יקרה. היד עוד היתה מחוברת, אבל הכל היה מנותק. הרופא אמר לי אחר-כך שניסו להציל לי את היד, אבל לא הצליחו. היה גם לחץ של פצועים שכל הזמן הגיעו. כשהתעוררתי מהניתוח שאלתי אחות מתנדבת שישבה לידי אם יש לי יד. בתגובה היא ליטפה אותי ומיד הבנתי".

הוא מספר שמפת המודיעין של האיזור שהיתה אצלו בכיס, הגיעה איתו לבית החולים בצפת. כשהתעורר בבוקר שאחרי הניתוח שבו כרתו את ידו, עמד ליד מיטתו מישהו שאמר שהוא קצין ביטחון ולקח לו את המפה.

יאיר היה אז נשוי שנה. אשתו יונה שהיתה אז בהריון בחודש הרביעי, נותרה רגועה יחסית למשמע הבשורה, אבל לאמא היה קשה. "התקשרו אליה למושב ואמרו לה – הבן שלך נפצע קל מאוד ביד. היא עזבה הכל ובאה מיד. כשראיתי אותה בדלת כיסיתי את עצמי מעל הכתפיים. היא אמרה – יאירקה מה קרה לך? אמרתי לה – אין לי יד. היא פרצה בבכי, אבל אחר כך אמרה – יאיר אתה תתגבר ותהיה בסדר".

כהנוביץ' במרכז השיקום בתל השומר

כל מעייניו כעת היו לא להפסיד שנה באוניברסיטה, והוא עמד בזה. "שכבתי בבית החולים, הייתי בחדר בידוד כי חשבו שחטפתי גנגרנה. כל הזמן ברדיו דיברו על המלחמה ולא יכולתי לשמוע את זה יותר. דיברו על הניצחון הגדול, אבל הקרב שלנו לא היה קל בכלל".

כהנוביץ' מספר שהמ"פ פרידין לא בא לבקר אותו בבית החולים. "כל השנים לא פגשתי אותו. פעם אחת הוא שלח לי ד"ש עם מישהי מהמושב שלי, בית שערים, שלמדה איתו באוניברסיטה. לא יודע להסביר את זה. אבל הגיעו אחרים שנתנו לי במתנה רובה קלצ'ניקוב".

בהמשך עבר לבית חולים רמב"ם ולאחר מכן לשיקום בתל השומר. עבר מספר טיפולים וניתוחים. אחד הרופאים אמר לו – רואים שנפצעת בחורשה, הוצאנו לך עלה מהגדם.

יד שמאל שנגדעה היתה היד שבה כתב. כבר בבית החולים בצפת החל לתרגל כתיבה ביד ימין. כיום יש לו פרוטזה ו-70 אחוזי נכות.

על החיים בלי יד הוא אומר: "כשאין ברירה מסתגלים. אני חי עם יד אחת ומסתדר לא רע. מדי פעם אני סובל מכאבים. עבדתי 43 שנים בתה"ל, מהן 20 שנה בדרום אמריקה, ובסך הכל היתה לי הצלחה. אומנם קשה לי למשל להחליף מנורה על חוט, אבל חוץ מזה אין הרבה בעיות. אני אבא לשלושה ילדים וסבא לתשעה נכדים. אני נמצא בקבוצה של נכי צה"ל מששת הימים. יש שם אחד עם יד משותקת שהוא סובל ממנה. אמרתי לו שהמצב שלי ללא יד טוב יותר משלו".

התגבר על הפציעה. כהנוביץ' בפרויקט מים שניהל בוונצואלה

השכול של משפחת אילוז המורחבת: יוסף, יעקב, נסים ויעקב

מודעת אבל של ההסתדרות בקרית ים

משפחת אילוז התבשרה על מות האב יוסף כמה ימים אחרי המלחמה. הבת דליה מספרת כי יום אחרי ההודעה הקשה הם קיבלו ממנו גלויה שבה כתב שהכל בסדר. "הוא שלח את הגלויה כמה שעות לפני שנהרג. כתב שהם שמחים לשמוע על שחרור ירושלים. אמרתי לאמא שהודיעו לנו בטעות שאבא נהרג ושהכל בסדר. גם היה מישהו שסיפר שראה את אבא שלי בריא ושלם".

לבקשת אחיו של יוסף שהתגוררו בנתיבות הוא נקבר בהר הרצל ולא בבית העלמין הצבאי בחיפה, כדי שיהיה להם קרוב יותר.

החיים בבית השתנו מקצה לקצה. האמא תמר התקשתה לתפקד. כשנתיים לאחר מכן נישאה מחדש וילדה שלושה ילדים נוספים, אבל מצבה הלך והידרדר במשך השנים בשל הצער והיגון. היא חלתה בסוכרת, לחץ דם ובעיות בכליות. ב-2006 נפטרה. דליה: "לקחו לנו את אבא וגם אמא לא נשארה".

דליה מספרת שבתור הבת הבכורה בגיל ההתבגרות היא לקחה קשה את מותו של אביה והפכה לחרדתית. באחת הפעמים בזמן הצפירה ביום הזיכרון, בזמן שעמדה דום, איבדה לפתע את ההכרה והתמוטטה.

יוסף אילוז לא היה חלל צה"ל היחיד במשפחה. במלחמת יום כיפור נהרגו אחייניו יעקב אילוז, טנקיסט, בקרבות הבלימה ברמת הגולן, ונסים אילוז, איש תותחנים, בגזרה המצרית.

בן נוסף מהמשפחה נהרג ב-1991 בזמן שירותו בצה"ל – יעקב פוליקר, הנכד של אחותו של יוסף אילוז.

3 קברים בהר הרצל: יום הזיכרון לחללי צה"ל של משפחת אילוז המורחבת

מפגש משפחות שכולות במצפה גדות: סיפורה של תמונה

בספטמבר 2013 נפגשנו עם מפקד חטמ"ר 3 במלחמת ששת הימים, מנו שקד, בביתו בהרצליה לראיון. בין יתר הצילומים שמצאנו אצלו באלבום היו מאירוע שקיימה החטיבה למשפחות השכולות כחודש אחרי המלחמה. 48 חיילים מחטמ"ר 3 נהרגו בשני ימי הלחימה על הרמה הסורית וכן בתקופת ההמתנה.

ראינו בתמונות חלק מההורים השכולים, הרעיות, הילדים והאחים. צילום אחד שפרסמנו כאן הוא של מנו שקד נואם בפני המשפחות. קיווינו שיום אחד נוכל לזהות את המצולמים והמצולמות, וכעת לקראת פרסום הכתבה על אילוז ז"ל הצלחנו.

"בשורה הראשונה מימין בשחור עם מטפחת זאת אמא שלי", מספרת לנו דליה. "על ידה הדודה שלי, אחות של אבא, ומשמאל לה סבתא שלי מסעודה [אמה של תמר אילוז] שמחזיקה את הראש ביד".

מנו שקד, מח"ט 3, באירוע זיכרון של החטיבה עם המשפחות השכולות

הגדלנו את הצילום:

נשות משפחת אילוז באירוע האזכרה של חטמ"ר 3. מימין: תמר, אשתו של יוסף, האחות זוהרה וחמותו של יוסף, מסעודה. כולן נפטרו בינתיים

בהזדמנות זו ננסה את מזלנו שוב: מי הילדה והאמא ששכלו אבא ובעל והגיעו לאירוע של חטמ"ר 3 בשנת 1967? מנו שקד כורע ליד הילדה. ומי מזהה את יתר הנוכחים בצילום?

מי מזהה את הילדה ואת האמא? [מאלבומו של מנו שקד]

אם כבר הזכרנו את הרוגי הפלוגה, מספר המ"מ אביטל מסד מוסקוביץ' כי אחרי המלחמה הוא ערך עם המ"פ פרידין, הסמ"פ ובחור בשם נדב פחר ניחום אבלים אצל משפחות חללי הגדוד. "בבית של אחת מהן התחילו לקלל אותנו וניסו להרביץ לנו. הם היו משפחה של עולים חדשים מרומניה, שקיבלו אותנו מאוד קשה. הם ראו בנו את האשמים במות בנם".

מנו אמר לנו בזמנו: "אני הבאתי את המשפחות השכולות לשטח והסברתי לכל משפחה ומשפחה איפה הבן שלהם נהרג. כינסתי את כולם ואמרתי להם – 'אם אתם רוצים לכעוס על מישהו, אני נותן לכם אישור לכעוס עליי, לא על אף אחד אחר'. נפגשתי יותר מכל מפקד אחר עם המשפחות השכולות. עד היום אני מקבל מהם שנה טובה. כותבים לי – 'מנו, אנחנו זוכרים אותך ממלחמת ששת הימים, אבא שלי נהרג'. וכשנגמרה המלחמה אני עשיתי כנס שאף אחד לא עשה ולא יעשה. כל פעם כשאני מצליח להגיע לאזכרה במצפה גדות, דבר ראשון אני זוכר את אלה שנפלו בגזרה שלי, ועד היום אני אומר עשיתי טעויות. כשאתה עומד מאחורי מג"ד בקרב, ולא הרבה מח"טים עומדים מאחורי מג"ד, ופתאום הוא חוטף כדור בראש, זה בשבילי היה נורא. והדבר היחיד שאפשר היה לעשות זה להתקדם, והתקדמנו".

מנו שקד הלך לעולמו ב-2018 בגיל 88.

2011: כהנוביץ' נפגש עם ילדיו של אילוז

בשנים הראשונות שאחרי המלחמה פגש כהנוביץ' פעם אחת את משפחתו של אילוז. היה זה בטיול של הפצועים לגולן. אולם הקשר נותק. כהנוביץ', שהפך מומחה למי תהום, שימש מנהל פרויקטים בתה"ל ושנים רבות עבד בתחום הזה באמריקה הלטינית ובאסיה.

הקשר התחדש לפני מספר שנים. היה זה כהנוביץ' שפנה לתוכנית בקול ישראל כדי לאתר את משפחותיהם של אילוז ושל אימרה קראוס, שנהרגו בקרב של פלוגה ב' מגדוד 33. בהמשך, ובלי קשר לפנייתו, היתה זו תאיר אילוז, נכדתו של יוסף ז"ל, שעשתה עבודת שורשים על סבה ופנתה לתוכניתו של ירון אנוש. במשפחה אמרו לה לחפש את הקצין שידו נקטעה. יונה, אשתו של כהנוביץ', צלצלה אליו לוונצואלה ואמרה לו – דיברו עליך עכשיו ברדיו.

עם יאיר כהנוביץ' בהר הרצל 2019. שמעון אילוז [מימין], יעקב ודליה

בשנת 2011 הגיע כהנוביץ' לטקס האזכרה השנתי של חטיבת אלכסנדרוני במצפה גדות, שאותו מארגן יו"ר העמותה אמנון נבר. שם פגש בילדיו של החובש שהציל את חייו.

כהנוביץ' אמר להם: "אבא שלכם היה איש אמיץ ועשה את העבודה שלו. הוא הציל אותי ואני חייב לו את חיי".

——————————————- תודה לאמנון נבר וליואב חורין על עזרתם בכתבה זו —————————————————–

9 מחשבות על “"בלעדיו לא הייתי בחיים"

  1. חורשת מע'ץ עמק הבכא של גדוד33.
    דוד שלי יצא משם בשן ועין,לא סיפר הרבה למשפחה מה הלך שם.
    הוא לפחות יצא בחיים לאחרים לא היה המזל. יהיה זיכרם ברוך !!

  2. שני גיבורים גדולים, על חובשים כמו יוסי אילוז חיברו בלדות כמו ששר יהורם גאון. גיבורים אלמונים שלא קיבלו צל'ש. כבוד גם לקצין כהנוביץ, התמודד באומץ עם פציעה לא פשוטה.. תודות לשניהם ולכל החברים האחרים שלהם הנפלאים האמיצים שהביאו למדינה את רמת הגולן על שטיח אדום.

  3. מרגש מאוד לקרוא מילה במילה מרגש עד דמעות ווואהו.. "אהבת החינם" , אהבת הזולת של יוסף אילוז ז"ל היא דרך חיים במשפחת אילוז .
    על כך נמשיך ונחנך את ילדינו.
    יהי זיכרו ברוך "חבל על דאבדין ולא משתכחין".

  4. גיבורים שלא נודעו אילוז, יאיר ושאר הפצועים וההרוגים שבזכותם יש לנו מדינה.

  5. יום הזיכרון לחללי צה"ל, שומעת ברדיו סיפורים עצובים במיוחד, מסתכלת בתמונה של יאיר עם רעייתו הטריה,זוג כל כך צעיר עם ילד בדרך ונופלים למציאות של להתמודד עם פציעה לא פשוטה מקטיעת יד… קורע את הלב. כבר לא מדברת על משפחות החללים, נשים נשואות עם ילדים כל כך קטנים נשארות לבד להתמודד.

  6. גדוד 33 שילם מחיר יקר יקר בכיבוש הרמה. חוזר מבית העלמין בחיפה הצבאי בו קבורים כמה וכמה טובי בנינו. כל הכבוד לחיילים הפשוטים שלנו שקפצו ראשונים לתוך האש.

  7. איךנפלו גיבורים, יוסף אילוז,ניסים איוז, יעקב אילוז,יהי זכרם ברוך .משפחתי לנגועה בשכול. השכול כבר במלחמת ששת הימים,.הייתי מגיעה כל שנה לערב יום הזיכרון של חללי צהל בקרית ים. כך אני איבדתי את הדוד האהוב שלי ואמא שלי הפכה לאחות שכולה. איבדה את האח הקטן שלה יוסף אילוז ז"ל. שהשאיר אחריו שני אחים ואחות,ואת המשפחה שלו אישה וארבעה ילדים קטנים מלחמת יום הכיפורים הגיעה וושני האחים של הדוד שלי שוכלים תוך חודש ימים כל אחד שכל בן, תחילה נהרג יעק אילוז,ולאחר מכן ניסים אילוז,יהי זרם ברוך.ולצערי המוות לא פוסח עלי, וב 1991, אני מאבדת את הבן האהוב שלי חייל גבעתי יעקב פוליקר,יהי זכרו ברוך.בעזה הארורה.ואני מקווה ששפחנו מספיק דם על האדמה שלנו.ולא נדע עוד אובדנים .אמן כן יהי רצון
    רחלי פוליקר

    • לרחלי היקרה כואב לקרוא מה שכתבת
      מי יתן ובנך ינוח בשלום על משכבו ובילע המוות לנצח ואלוהים ימחה דמעה מעינייך ולא תדעי עוד צער

    • רחלי היקרה.
      כמה עצוב. כה רב המחיר ששלמה משפחתך.
      מחיר הכאב שאין לאמדו ועצב שאין לו סוף.
      מצטרף לתקותך. די שילמתם ודי לאבדן.
      היי חזקה.

      בני ארבל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s