תחקיר איגוף הסמ"פים

תרשימי מחלקת היסטוריה של צה"ל קבעו כי תנועת כוח הסמ"פים אל תל פאחר היתה מהדרך הצמודה לגדרות המוצב * העדויות המאוחרות מציגות תמונה אחרת * חלק א' פורסם ב-1.6.2019 * חלק ב' ב-26.6.2019

צומת ה-MX ומעליו תל פאחר. השער משמאל סוגר את המשך דרך ההטיה שמגיעה מימין [מדרום]. במקום זה התרכזו כוחות רבים מגדוד 12 במהלך הקרב

כוח הסמ"פים במסגרת קרב תל פאחר הוא מהדברים שפורסמו ונדושו כאן בעבר. אם דומה שהעניין מוצה ודינו להעלות אבק במגירות, הוא חזר לאחרונה שוב. על המוקד הפעם – המסלול שעשו זחל"מי הכוח מצומת האמ.איקס שמתחת למוצב ועד למוצב עצמו. 

מה שעורר מחדש את העניין היו דבריו של שלמה שחורי, סמל ממחלק מק"כ במסייעת 12, שסיפר כאן לאחרונה כי התנועה האוגפת של זחל"מי הסמ"פים לא היתה מהדרך העוברת בצמוד לגדרות מוצב תל פאחר, כפי שהיה ידוע עד כה, אלא על דרך ההטיה כ-400 מטר ממערב למוצב, ומתחתיו. שחורי גם ציין את הדרך הזו שבה אירעה היתקלות עם מארב סורי, שהסתיים בחיסול הסורים.

הלכנו לבדוק את המקורות לעניין תנועת הסמ"פים.

חמישה זחל"מים עשו את האיגוף והגיעו למוצב מצפון: הראשון היה זחל"ם המחלקה המיוחדת בפיקודם של המ"מ עזרא סלע והקמב"צ יוסי פרידמן, שלפי עדויותיהם נעו על דרך ההטיה צפונה עד למבואות בניאס ולאחר מכן עלו והתחברו עם דרך הנפט ומשם הגיעו לתל פאחר.

השני – זחל"ם מפלוגה ב' בפיקוד הסמ"פ אברהם סולוביץ'. על תנועת זחל"ם זה ידוע לנו מדבריו לבלוג ב-2013 של סגן יאיר ישי, קצין נספח שהיה עליו, כי נע מדרך ההטיה צפונה ומשם התחבר בהמשך לדרך הנפט.

שלושה אחרים, שמבחינת לוח הזמנים הגיעו אל היעד בין זחל"ם המיוחדת לזחל"ם סולוביץ', היו בפיקודם של הסמ"פים שמיל גולן ומרדכי שוורץ והמ"מ אורי גרונר. עליהם סופר כל השנים כי הם נעו בדרך הצמודה לגדרות תל פאחר – הדרך העולה מדרך ההטיה בצומת האם.איקס מזרחה אל  המוצב הסורי. 

גם חוברת הסיכום של מחלקת היסטוריה בצה"ל שרטטה כך את מסלול הסמ"פים. ולא רק לכוח זה: לפי תרשים מחלקת היסטוריה, גם זחל"ם המחלקה המיוחדת וזחל"ם סולוביץ' נעו בדרך הזו.

לפניכם צילום עמוד 305 בחוברת "המערכה בזירה הסורית" / מה"ד היסטוריה 1974. 

מרשם כיבוש תל פאחר של מח' היסטוריה 1974 – לחצו פעמיים להגדלה

כיבוש תל פאחר – מרשם קרב מחלקת היסטוריה [ארכיון צה"ל]

ממרשם זה עולה כי זחל"מי האיגוף עלו כולם בדרך הצמודה לגדרות המוצב. אין שום זכר לאיגוף הרחב שביצע זחל"ם המחלקה המיוחדת, כפי שסיפר לנו בזמנו המ"מ עזרא סלע: "נסענו על תוואי ההטיה צפונה שהוא הוביל עד הבניאס, למעשה עד המפגש שלו עם דרך הנפט".

כלומר, זחל"ם המיוחדת המשיך צפונה ולאחר מכן מזרחה באיגוף שמאלי רחב עד להתחברות עם דרך הנפט. כך נע בהמשך גם זחל"ם הסמ"פ סולוביץ'. 

יאיר ישי, שהיה על זחל"ם זה, תיאר לנו בעבר את התנועה שהיתה על דרך ההטיה: "עשינו את העיקוף, תוואי ההטיה הולך ימינה אחרי נחל פרע, קצת מאחוריו התחברנו לדרך הנפט, לא לכביש, לאיזו דרך משובשת" [דרך הנפט הישנה].

יאיר ישי: הזחל"מים עמדו על דרך ההטיה עם הפנים צפונה, אם הם היו מסתובבים ועולים מהדרך הקרובה למוצב – הייתי רואה את זה

לצורך כתבה זו חזרנו ליאיר ישי כדי לוודא שוב את העניין. ישי היה המא"ז של היישוב החדש אלמגור והגיע מטעם עצמו לשטח כינוס של גדוד 12 ביום חמישי ה-8 ביוני 1967. הוא ביקש מהמג"ד מוסא קליין, שאותו הכיר, להצטרף לגדוד במידה שתפרוץ מלחמה, והמג"ד ציוות אותו לפלוגה ב'. למחרת ניתנה הפקודה לעלות על הרמה הסורית, וגדוד 12 נע לתל פאחר.

ישי היה בזחל"ם הסמ"פ אברהם סולוביץ'. מכיוון שכל מושבי הזחל"ם היו תפוסים, התיישב על מיכל הדלק שהיה צמוד לדופן הזחל: "זה לא היה מתוך בחירה, אלא מתוך אילוץ. הייתי כמו מפקד טנק – עם הראש בחוץ, ראיתי איך נוסעים ומה קורה".

בשלבי הקרב הראשונים נשלח סולוביץ' לכבוש את מוצב בורג' בביל. בתום דקות אחדות נכבש המוצב שהיה נטוש, וסולוביץ' שב עם אנשיו לכיוון תל פאחר.

מספר יאיר ישי: "הגענו אל מתחת לתל [צומת האם.איקס]ופנינו שמאלה [לדרך ההטיה] לכיוון צפון. היינו בערך 50-40 מטר מהצומת, ושם סולו צעק לנו לרדת כי לוקחים לנו את הזחל"מים. בדיעבד, הסמ"פים הם שלקחו את הזחל"מים שלנו [הערה: הסמ"פ שמיל גולן הכחיש בזמנו שהם לקחו לסולוביץ' את הזחל"מים]. נשארנו לשכב על תוואי ההטיה להערכתי כ-20 דקות. היינו במקום שאפשר לראות ממנו את החלק העליון של תל פאחר, שמשם ירו עלינו".

לשאלה אם הסמ"פים עלו לתל פאחר בדרך הצמודה לגדרות המוצב, אומר ישי: "הם לא יכלו לעלות על הדרך הצמודה לתל, כי הזחל"מים עמדו על דרך ההטיה עם הפנים צפונה לבניאס, ואם היו רוצים לעלות מהדרך הצמודה הם היו צריכים להסתובב, ואף אחד לא הסתובב".

לשאלה אם ראה את זחל"מי הסמ"פים נעים צפונה על דרך ההטיה: "קודם כל, עוד לא ידעתי אז שאלה היו הסמ"פים. לעצם השאלה, לא ראיתי במו-עיניי את תנועת הזחל"מים הללו, אבל אני יכול לומר שזה שטח לא קל לעשות סיבוב לאחור, ואם הזחל"מים האלה היו מסתובבים ועולים מהדרך הקרובה למוצב, אני מניח שהייתי רואה את זה".

הוא מספר כי אחרי כ-20 דקות מישהו הביא זחל"ם מהתאג"ד – "קראו לנו לעלות והתחלנו לנסוע צפונה". 

ישי מתאר את התנועה: "המסלול היה כל כך ברור עד שהוא נצרב בי, וגם באותו לילה חזרתי משם. אני מניח שסולו ראה את זחל"מי הסמ"פים נעים בדרך הזו, וככה הוא נסע בדיוק – על דרך ההטיה. תוך כדי תנועה, הדרך התפתלה והלכה מזרחה. סולו חיפש את הדרך הראשונה שהולכת מזרחה ומצא אותה. אנחנו הגענו לנחל פרע ושם ירדנו למין שקע כזה ולאחריו עלינו חזרה, ואחרי 20 מטר הדרך הלכה מזרחה והתחברנו לדרך הנפט. זו בדיוק הדרך שבה נסעו גם שמיל והאנשים שאיתו".

בכחול – איגוף הסמ"פים, בצהוב – תרשים תקיפת התל בשלבי הלחימה הראשונים

לגבי החזרה בלילה מאותה הדרך מספר ישי: "כשיונה [מח"ט גולני] הגיע לתל עוד באור, הוא ראה אותי, או שאני ראיתי אותו. הייתי חריג בנוף כי הייתי עם מדי חאקי ודרגות מברזל. הוא שאל מי אני ומה אני עושה פה. אמרתי לו שאני מאלמגור וצריך לחזור לאלמגור. אחרי בערך חצי שעה כשהחשיך, יונה בא ואמר לי – יש טנדר של הסיירת שיורד למטה, סע איתו. ישבתי בטנדר מאחור עם עוד אחד, ודי חששתי כי הטנדר נסע על דרך הנפט לכיוון הבניאס. הייתי דרוך והסתכלתי על הדרך. בנחל פרע הטנדר עבר את הפנייה והמשיך לנסוע צפונה, דפקתי לו מהר על החלון ואמרתי לו – אתה עברת את הדרך. הוא עצר וחזר אחורה ונסענו על הדרך שאיתה באנו. אפילו בלילה זיהיתי אותה, ואחרי המלחמה ביקרתי שם וראיתי אותה שוב".

חוברת מ-1967: כוח הסמ"פים נע במקביל לדרך הצמודה האוגפת

תרשים כוח הסמ"פים בחוברת מ-1967

באחד התיקים בארכיון צה"ל שעוסק בלחימת חטיבת גולני בששת הימים מצאנו בעבר כמה תרשימי תנועה שהיו חלק מחוברת הסבר על קרב תל פאחר שיצאה כנראה ב-1967.

בתרשים תנועה של כוח הסמ"פים, שנקרא בחוברת "כוח שמיל", אפשר לראות כי תנועת הכוח לעבר התל התחילה מדרך ההטיה, כ-50 מטר צפונה אחרי צומת האם.איקס. לפי תרשים זה, הכוח נע בשטח פראי במקביל לדרך הצמודה לגדרות המוצב והתחבר אליה ב-200 המטרים האחרונים לערך לפני דרך הנפט.

תרשים זה פותר את השאלה איך עברו זחל"מי הכוחות את הדרך שאותה חסם הטנק מגדוד 377 שנפגע מתחת למוצב הצפוני. לפי תנועה זו, הכוחות התחברו לדרך הצמודה כ-100 מטר אחרי הטנק הפגוע ולכן לא נתקלו בו.

גם כוח סולוביץ' סומן באותה חוברת כמי שעשה בדיוק את אותו מסלול.

לא ידוע מה המקור לתרשימים אלה, שעליהם מסומנים אירועים נוספים ממהלך הקרב: מקום נפילתם של המג"ד קליין ושל סרן קרינסקי, מקום היתקלות כוח סולוביץ', המקום שבו מ"פ הסיירת הלך מכות עם קצין סורי ועוד.

בכל מקרה, תרשים תנועת הכוחות הניידים בחוברת הרשמית של מחלקת היסטוריה בצה"ל קובע כי היתה על הדרך הצמודה לגדרות המוצב.   

סיכום – איגוף הכוחות מצפון

הטעות [לכאורה] במרשם הקרב של מחלקת היסטוריה היא תוצאה של אי תחקור יסודי של קרב תל פאחר, על אף שלרשות המחלקה היו את כל הסמכויות, התנאים והאמצעים לאתר ולראיין את כל מי שהשתתף בקרב תל פאחר.

אפשרות אחרת: מחלקת היסטוריה התכוונה לתחקר את קרב תל פאחר, ואף נפגשה עם מספר אנשים שהשתתפו בו, אבל גורם כלשהו סיכל את המחקר בעודו באיבו.

בכל אופן, לעניין מרשם הקרב של כוח הסמ"פים היה למחלקת היסטוריה את תיאורו של סא"ל אפרים ריינר, המתחקר הראשי של פיקוד צפון לקרבות ששת הימים, שבתחקיר מ"מים מגדוד הטנקים 377 שפורסם כאן בדצמבר 2014, אמר דברים מפורשים וברורים.

ריינר: "אם עזרא [מ"מ הטנקים שנפגע מתחת למוצב על הדרך הצמודה לגדרות וחסם את הדרך] נמצא במקום שציירנו אותו, וצוק במקום שציירנו אותו, ושניהם נמצאים על אותה הצטלבות של פאחר עם בורג' בביל בתוואי ההטיה ימינה ומזרחה, פירוש הדבר שכל האיגופים הקודמים של סולוביץ' והמיוחדת ושל סמ"פ א' כולם נעשו בדרך הבאה: המשיכו לנסוע בהצטלבות הזאת צפונה על תוואי ההטיה, עד המקום שתוואי ההטיה מתחבר עם דרך הנפט או המקום שבו המרחק מתוואי ההטיה לדרך הנפט הוא קטן מאוד, שברו ימינה, עלו על דרך הנפט מאחור אל תל אל פאחר – ולא באיגוף הזה של הדרך אל תל אל פאחר, שבאה מדרך הנפט ובורג' בביל, ועוברת מצפון לתל אל פאחר ממש ליד הגדרות".

כך זה נראה מגובה 50 מטר. בכחול: איגוף הזחל"מים מצומת ה-MX על דרך ההטיה כ-400 מטר ממערב לתל פאחר

על דבריו של ריינר העיר בזמנו דני ביזר, מ"מ מגדוד 12 ואחד ממתחקרי קרב תל פאחר בעת האחרונה: "זו המסקנה המתבקשת אם מקבלים את העדות של צוק שלא עברו שם שום כלים, אבל הוא עצמו אומר 'אני לא זוכר'. שמיל, שוורץ, משה פלווס וגרונר זוכרים גם זוכרים שעלו בצמוד לגדר הצפונית של המוצב. על הדרך הזו נהרג אלימלך הרטמן ונפצעו גדי שרלין, פלווס ואחרים".

לגבי משה פלווס, הוא עצמו העיד כי נע אחרי הזחל"ם של סולוביץ' – והזחל"ם של סולוביץ' הרי נסע על דרך ההטיה צפונה. פלווס הוסיף שהם נעו בדרך הקרובה לגדר, ואין הכרח כי מדובר בגדר המוצב.

סיכום הדברים כפי שעולה: מסלול האיגוף של כל זחל"מי גדוד 12 מצומת ה-MX לתל פאחר לא היה בדרך הצמודה לגדרות המוצב, אלא התנהל מדרך ההטיה צפונה בנסיעה של יותר מקילומטר עד להתחברות לדרך הנפט ומשם תנועה דרומה אל היעד.

בכחול: תנועת זחל"מי כוח הסמ"פים, זחל"ם המיוחדת וזחל"ם סולוביץ' – מצומת ה-MX לדרך קו צינור הנפט ומשם לתל פאחר

כעת גם ברור שזחל"ם המחלקה המיוחדת לא ממש הגיע עד לפאתי הבניאס – סמוך למזלג של דרך הנפט עם דרך המוצבים הסורית, כפי שסברנו בעבר מתיאור המ"מ עזרא סלע, אלא התחבר לדרך הנפט מאותו ואדי פרע. חמשת הזחל"מים הנוספים באו לאחר מכן באותה דרך.

לו"ז משוער של תחילת תנועת האיגוף מתוואי ההטיה צפונה: זחל"ם המיוחדת – שעה 16:00. סמ"פים – 16:30. סולוביץ' – 17:00. 

הדרך של כוח סולוביץ' כפי ששורטטה בספר "תל התעלות" היא פחות או יותר מדויקת, נכונה לכל זחל"מי האיגוף, וגם היא טעונה מקצה שיפור במהדורה שנייה.

למעשה, התנועה היחידה בדרך האוגפת מתחילתה בצומת למטה ועד לסיומה בדרך הנפט סמוך לכניסה לתל פאחר, היתה לקראת סיום הקרב כשהמח"ט יונה אפרת שהגיע לצומת האם.איקס הורה להקים את החיילים ששכבו מאחורי מחסות ולהעלות אותם למוצב. בזמן הזה היה תל פאחר בפרפוריו אחרונים. כשהחיילים ביצעו רגלית את האיגוף מהדרך הצמודה לגדרות המוצב, התנהל בתוך החלק הצפוני הקרב האחרון: כוח הסיירת ואחריו חוליות נוספות בפיקוד הסמח"ט משה גת וסגנו חיים יפרח שנכנסו לתל ממזרח לאחר שהגיעו בדרך הנפט מכיוון דרום.

עדכון תחקיר תנועת כוח הסמ"פים: 26.6.2910

זהו חלק שני בתחקיר תנועת איגוף הסמ"פים.

בחלק זה ניסינו לפשט את ההליך שיש לו שתי גירסאות. האחת של מפקד כוח הסמ"פים, שמיל גולן, שטוען כי מסלול הזחל"מים היה בדרך האוגפת הצמודה לגדרות מוצב תל פאחר, והשנייה – כי התנועה התבצעה באיגוף עמוק על דרך ההטיה צפונה, וממנה התחברות לכביש הנפט במרחק של כקילומטר צפונה מתל פאחר ומשם תנועה אל היעד.

לא הצלחנו לפתור את העניין באירוע תל פאחר ב-13 ביוני 2019,שם ניסינו  בהליך מזורז של תצפית ממרומי הגבעה לרענן טוב יותר את זכרונם של האנשים הרלבנטיים.

מספר ימים לאחר מכן חזרנו לתל פאחר, ירדנו אל דרך ההטיה ועשינו אותה ברגל צפונה, כדי להבין טוב יותר על מה מדברים.

לחצו וצפו בסרטון – סיור על דרך ההטיה צפונה

תומכי התנועה בדרך הצמודה לגדרות מוצב תל פאחר

שמיל גולן, סמ"פ א' ומי שהוביל את כוח הזחל"מים: "נסענו בדרך הצמודה לגדרות כאשר היה לנו כל הזמן קשר עין עם תל פאחר. תל פאחר היה כל הזמן מדרומנו. היינו בחלק בנסיעה די מוסתרים מהתל בגלל הפרשי גובה וצמחייה. בשלב מסוים הצמחייה היתה כבר עשב והיה קו ראייה מלא בין התעלה שהלכה לאורך הגדר של התל לבין הזחל"מים, ושם חטפנו את עיקר האש. שרלין נפגע בין השטח החשוף למוצב לבין דרך הנפט".

צפו בסרטון וידאו עם שמיל

באדום: השרטוט של שמיל על תנועת זחל"מי כוח הסמ"פים מגיא ההריגה לתל פאחר

מאיר ברק, מ"מ בפלוגה ג': נוטה לתמוך בגרסה לפיה התנועה היתה בדרך הצמודה, אבל גם לא פוסל אפשרות שהתנועה היתה באיגוף עמוק. אגב, לטענתו של ברק היו ארבעה זחל"מים בכוח הסמ"פים. הוא פיקד על השלישי בסדר התנועה. לדבריו, זחל"ם גרונר היה אחריו.

אורי גרונר, מ"מ בפלוגה ב': "הגעתי מבורג' בביל עם הצוות המקורי שלי, למרגלות התל בצד המערבי איפה שהיו נפגעים מפלוגה ג' והסמג"ד הפצוע. לנקודה הזו הגיע סולוביץ' [סמ"פ ב'] ולקח ממני את יגאל כהנא, שהיה מ"כ אצלי. היו שלושה זחל"מים צמודים שעלו בציר הכי קרוב ליעד, ציר שאוגף אותו מצפון. נענו מזרחה על דרך שמחברת בין דרך ההטיה לדרך הנפט. אני יודע בוודאות שחטפתי מלא כדורים על הדופן ואלימלך הרטמן נהרג מכדור כשהיינו מול המבנה של החלק הצפוני, המבנה שאחרי זה יהושע ישי ירה לעברו בזוקה. אני כמעט משוכנע שהייתי כ-200 מטר מהמבנה הזה על הציר הקרוב ביותר לצלע הצפונית. אלימלך נהרג במחצית הדרך הזו – מדרך ההטיה לדרך הנפט, כשאנחנו בקו אחד עם החלק הצפוני ועם המבנה הצפוני-מערבי".

תרשימי תנועה חטיבת גולני: הופיעו בחוברות הראשונות שיצאו לתיאור הקרב.

תומכי התנועה בדרך ההטיה צפון – האיגוף הרחב

לצורך תחקור זה חזרנו לחלק מהאנשים שעשו את האיגוף בכוח הסמ"פים וביקשנו את התייחסותם – מאיפה ואיך התבצעה תנועת הזחל"מים באיגוף.

שלמה שחורי, מחלקת מק"כ, היה בכוח הסמ"פים [פורסם בעבר]: "נענו בדרך ההטיה צפונה על שביל עפר קיים, בדרך עבירה. הדרך היתה ארוכה. בהתחלה נעה לכיוון צפון ובסוף פונה מזרחה, מתחברת לדרך הנפט במרחק ניכר מתל פאחר. לפי מה שאני יודע וזוכר, שמיל היה צריך להגיע לדרך שמוסתרת מתל פאחר ואז להיכנס מאחור, כך שלא הגיוני שנסענו צמוד לגדרות המוצב".

הדר דור-און, פלוגה ג': "איגפנו את המוצב מצידו הצפוני בתוך ואדי עמוק וסלעי. עד היום אני חש את טלטלת הזחל"ם בין הסלעים של אותו ואדי. מפתיע אותי לשמוע תיאור לפיו איגפנו על הדרך הצמודה לתל. לא היה סיכוי שנעשה שטות כזו, מאחר והסורים היו טובחים אותנו במקלעיהם ובכלים אנטי-טנקים שעמדו לרשותם בשפע, מאחר ודרך זו היתה חשופה לחלוטין בפניהם. להיפך, בעזרת דפנות הוואדי העמוק המצוי כ-500 מטר צפונית לתל-פאחר, הסתתרנו מאש המוצב. המסלול המטורף הזה בגלל הסלעים והטלטול הנורא של הלוחמים בתוך הזחל"ם נמשך כ-10-5 דקות אף כי נדמה כנצח, עד הגיענו לציר הנפט, שם הנהג שבר ימינה ודרומה לכיוון התל". 

גיורא בורוכוב, פלוגה ג', זחל"ם שוורצי: "לא ידוע לי דבר על המסלול המדויק, רק שנסענו במורד, הגענו לוואדי כלשהו ומשם שברנו ימינה והתחלנו לעלות לכיוון התל".

אלי רפופורט [רגב], מ"כ שצורף לפלוגה ג': "הייתי בזחל של שמיל, נענו מגיא ההריגה, התארגנו, שמיל אישית פגש אותי והעלה אותי על הזחל"ם שלו. באופן כללי נענו צפונה ואז מזרחה. נסענו כ-400 מטר או 200, ואז מזרחה עוד 200 מטר".

רפי אלקריף, פלוגה ג': "שמיל אומר שעשינו איגוף צמוד לגדרות, אני לא זוכר דבר כזה. אנחנו עמדנו מתחת לגבעה [גיא ההריגה], היה שם קפל קרקע ושם הסתתרנו. בשלב מסוים אחרי ששום דבר לא זז, עלו 12 איש על הזחל"ם ועשינו איגוף באיזור של המשך הדרך, איפה שכיום נמצא שער ברזל. משם נענו צפונה ועשינו איגוף גדול של איזה 20 דקות. פנינו ימינה ועלינו על דרך הנפט, שלא היתה סלולה כמו היום. התקדמנו אל התל ואז מצד שמאל מתחת לכפר קטן [עין פית] מאיזור של סברסים קיבלנו מטר של צלפים לתוך הזחל"ם. היו משם צליפות חזקות. אני הייתי בזחל"ם שגדי שרלין היה בו ונפגע בראש. גם כשנכנסנו לתוך המוצב המשיכו לירות עלינו חזק מהסברסים". 

יהושע ישי, סמל מבצעים בגדוד 12: "הייתי באחד הזחל"מים בכוח שמיל, לא זוכר אם זה היה עם שמיל עצמו או מישהו אחר. היינו למטה מתחת לתל פאחר ואז נסענו צפונה, ועד כמה שאני זוכר האיגוף היה איגוף גדול, כי אני לא זוכר שעברנו כל כך קרוב לתל".

יאיר ישי, היה בזחל"ם הסמ"פ סולוביץ': "סולו ראה את זחל"מי הסמ"פים נעים בדרך הזו, וככה הוא נסע בדיוק – על דרך ההטיה. תוך כדי תנועה, הדרך התפתלה והלכה מזרחה. סולו חיפש את הדרך הראשונה שהולכת מזרחה ומצא אותה. אנחנו הגענו לנחל פרע ושם ירדנו למין שקע כזה ולאחריו עלינו חזרה, ואחרי 20 מטר הדרך הלכה מזרחה והתחברנו לדרך הנפט. זו בדיוק הדרך שבה נסעו גם שמיל והאנשים שאיתו".

אפרים ריינר, מתחקר קרבות מטעם פיקוד צפון: "כל האיגופים של סולוביץ' והמיוחדת ושל סמ"פ א' כולם נעשו בדרך הבאה – המשיכו לנסוע בהצטלבות הזאת צפונה על תוואי ההטיה, עד המקום שתוואי ההטיה מתחבר עם דרך הנפט או המקום שבו המרחק מתוואי ההטיה לדרך הנפט הוא קטן מאוד, שברו ימינה, עלו על דרך הנפט מאחור אל תל אל פאחר – ולא באיגוף הזה של הדרך אל תל אל פאחר, שבאה מדרך הנפט ובורג' בביל, ועוברת מצפון לתל אל פאחר ממש ליד הגדרות".

כתבה ב"מעריב": במלאת שנה לקרב תל פאחר פירסם יעקב העליון, מט"ק בפלוגת השריון מגדוד 377 שנפצע קשה בקרב, כתבה במעריב ב-1968 שבה ראיין את קציני גולני, שמיל גולן ויצחק חמאווי. בכתבה מופיע המשפט הבא שכתב העליון: "שמיל אירגן את האנשים שנשארו למטה בחמישה זחלים, עשה איגוף עמוק שעתיד היה להביאו דרך נתיב צינור הנפט לעבר שלוחה של תל פאחר אשר עוד לא הגיע אליה אף חייל ישראלי".

21 מחשבות על “תחקיר איגוף הסמ"פים

  1. "אפשרות אחרת: מחלקת היסטוריה התכוונה לתחקר את קרב תל פאחר, ואף נפגשה עם מספר אנשים שהשתתפו בו, אבל גורם כלשהו סיכל את המחקר בעודו באיבו."
    עוד אפשרות כן עשו תחקיר אבל גנזו אותו ל70 שנים. תבדוק למה..

  2. איך יעלו בדרך צמודה ולנוע מתחת לבונקרים הסורים ממטירי אש כשפלוגה ג ניגפה על הגדרות וברחה למטה , הסמגד נפצע קשה ואש חזקה נורת מלמעלה על החיילים למטה?
    גולני ידוע קצת מטורפים אבל יש גבול

  3. לראשונה אני רואה שנעשה "תחקיר" על איגוף הסמ"פים . חבל , ואפילו עצוב .
    פעמיים עצוב לי : פעם אחת על כי לא תיחקרו אותנו עוד אז , מיד לאחר הקרב , את אותם אלה שהיו שם באיגוף ההוא . זהו עוול היסטורי , שלא לומר מחדל צבאי .
    פעם שנייה , נעשה ניסיון לתחקר ( כך עפ'י התאור הכתוב לעיל ) , אך "יד-נעלמה" מוססה זאת . מחדל מחפיר . כמי שלקח חלק פעיל באותו איגוף , אני מבקש להבהיר :
    1) אינני יודע מי הוא אותו גלזר ( שהגיב לפניי ) . אני מתבייש בשבילו , על הביטוי האומלל "פלוגה ג' ניגפה על הגדרות וברחה למטה" . סוף
    ציטוט . רק אידיוט ואחד שלא היה שם ( ! ) בתופת ההיא , יכול לכתוב דברים כה מטומטמים והכפשה איומה , לגבי מה שהתרחש שם .
    "ניגפה וברחה" ???
    איך אפשר להסביר את הסיטואציה המטורפת שהיתה שם , בגיא-ההריגה ההוא , 52 שנה לאחר מכן . לאחר שהמ"פ שלנו מיכה תישבי ( זיכרו לברכה ) נהרג , בניסיונו ההירואי לפוצץ עם בונגלור את הגדר של המוצב , הורה לי שוורצי , הסמ"פ (זיכרו לברכה) ((הייתי המ"כ שלו ומפקד הזחל"מ ההוא)) , לאסוף את כתת-הלוחמים שהיו בזחל"מ שלנו ולחזור לזחל"מ , על-מנת לבצע איגוף ולבא לתל מלמעלה . לומר שניגפנו וברחנו – אין לך את זה ביותר מטומטם ??? הרי אלמלא נהרג המ"פ שלנו תישבי בניסיון להסתער חזיתית ואלמלא שוורצי הסמ"פ קיבל החלטה מדהימה לחזור לזחל"מ ולהמשיך בניסיון ההסתערות , אך הפעם מכיוון אחר – לא היה ניכבש המוצב הארור הזה .
    לאסטרטג המהולל , מר גלזר , אני מציע לבקש סליחה . לא ממני , חלילה , אלא מאלו שחרפו נפשם ונהרגו שם וניפצעו שם , בניסיונם העיקש והנחוש "לכבוש את ההר" לו-יהי-מה , גם במחיר חיינו .
    2) עלתה בכתבת "התחקיר" השאלה : איך בוצע האיגוף . מהיכן ? אכן , זחל"מ המסייעת ביצע את האיגוף הארוך ביותר והיגיע כמעט עד כפר
    הבניאס ומשם עלה על ציר-הנפט . זחל"מ זה ( כך עפ"י עדותו המהימנה ביותר של מ"כ המסייעת יוני (זינדאני ) לב-ארי ) , בגלל מסלולו
    הארוך , היגיע מעט מאוחר ובכל מקרה לאחר הזחל"מ שלנו ( כח שוורצי) . אנו עצמינו , איגפנו את המוצב מצידו הצפוני , בתוך ואדי עמוק וסילעי . עד היום אני חש את טלטלת הזחל"מ בין הסלעים של אותו ואדי . מפתיע אותי לשמוע תאור לפיו איגפנו את התל על הדרך הצמודה לתל . לא היה סיכוי שנעשה שטות שכזו , מאחר והסורים היו טובחים אותנו במיקלעיהם ובכלים אנטי-טנקים שעמדו לרשותם בשפע, מאחר ודרך זו היתה חשופה לחלוטין בפני מגיני התל , הסורים .
    להיפך , בעזרת דפנות הואדי העמוק , המצוי כ- 500 מ' צפונית לתל-פאחר , היסתתרנו מאש המוצב . המסלול המטורף הזה ( מטורף בגלל הסלעים והטילטול הנורא של הלוחמים בתוך הזחל"מ ) נימשך כ- 5-10 דק' ( אף כי נידמה כנצח ) , עד הגיענו לציר-הנפט , שם הנהג שבר ימינה , דרומה , לכיוון התל .
    או אז , לראשונה מאז כניסתנו לואדי העמוק , הסורים שבמוצב שוב ראו אותנו וכיוונו אלינו אש-תופת . אני זוכר שהיתה עלייה בדרך-הנפט לכיוון המוצב , אך אף-על-פי-כן נהג הזחל"מ היצליח לפתח מהירות סבירה ובמהרה היגענו לתל ולשער-הכניסה הראשי שלו וניכנסנו פנימה דרכו .
    היינו הזחל"מ השני בטור הזחל"מים שאיגפו את התל ובאו אליו מהשער הראשי שלו , כפי שתיכנן "המשורר" במקור . ככל שזיכרוני איננו מטעה אותי , היגיעו אחרינו עוד 2 זחל"מים . אחד מהם היה זה של המסייעת .
    3) נקודה שלישית ואחרונה שרציתי לומר בהקשר "איגוף הסמ"פים" ונא לשים-לב טוב-טוב לדברים :
    איגוף הסמ"פים , הוא-הוא המהלך שהביא את התפנית בקרב כולו .
    לראשונה באותו קרב , היינו עין-בעין עם הסורים .
    לראשונה באותו קרב , כח של גד' 12 ( כח מעורב של שיברי כמה פלוגות ) לחם באותו גובה וללא נחיתות צבאית כלשהי .
    יתירה מזאת , לראשונה מאז החל הקרב , היו הסורים מוקפים מכל עבר , כאשר כח וורדי עושה זאת מדרום , בתל-הדרומי ואילו אנו , "האוגפים", מסתערים עליהם ממזרח , מכיוון שער-המוצב , בעוד אלה מאיתנו שנותרו למטה , בחזית התל , ביצעו רתק ממערב ( אף כי זה היה בלתי אפקטיבי לחלוטין . כך לדעתי הצנועה ) .
    האיגוף של הזחלמ"ים שלנו , הוא-הוא שיצר את המומנטום ואת השינוי במהלך הקרב וסיומו של הקרב היה רק שאלה של זמן .

    הדר דור-און, פלוגה ג' גדוד 12

  4. נראה כי הגרסה החדשה מתקנת שגיאה ברישומים ההסטוריים. כל הכבוד לאותם חיילים שהעזו והיטו את כף הלחימה במצב כמעט אבוד.
    לאט לכל אלה שחורצים דין ללא הכרת כל עובדות.

  5. למר הדר
    לא היתכוונתי לפגוע , כל שאמרתי היה שהסתערות פלוגה ג' נבלמה מפקד הפלוגה נהרג והיתר חזרו לאחור כיוון ולא היתה ברירה אחרת
    יתכן והייתי חריף בניסוח אבל העובדות למטב הבנתי הם כי פלוגה ג' נבלמה על הגדרות וחזרה אחורה בגלל האש העזה ללא מפקדה שנהרג והושאר בשטח
    אני מעריך את התארגנות החיילים ועלייתם למוצב מסביב

    • מר גלזר
      למה כתבת "והיתר חזרו לאחור כיוון ולא היתה ברירה אחרת"?
      למה החלטת שלא היתה ברירה אחרת?
      אולי אין אתה מודע לכך שהסמג"ד זוהר נוי שסיפר שאחרי שנהרג מפקד הפלוגה הוא הסתכל אחורה וראה שמפלוגה ג' נשארה רק קבוצה קטנה, כי היו כאלה מהפלוגה שפשוט לא קמו להסתער ולכן החליט הסמג"ד לוותר על המשך ההסתערות.
      אז בהחלט כן היתה ברירה, אם פלוגה ג' היתה מתפקדת כמו שהסמג"ד ציפה ממנה.
      האם הסמג"ד "אידיוט"? האם הסמג"ד "לא היה שם ( ! ) בתופת ההיא"?
      אני מציע למי שהשתמש בביטויים הנ"ל לבקש סליחה מהסמג"ד ז"ל.
      חוץ מזה היה נכון מר גלזר אם היית מצביע בתגובתך השניה על העובדה הגלויה לעין שבתגובתך הראשונה לא כתבת מילה נגד מפקד פלוגה ג' שהסתער ראשון ונהרג, ז"ל, ומלבדו לא היו בפלוגה הזו עוד כאלה "שחרפו נפשם ונהרגו שם".

    • גלזר שאינני מכיר , שלום . אני מעריך את יכולתך האמיצה לרכך את דבריך ומקבל זאת בברכה .
      עדיין , גם בתגובתך המתוקנת ישנם אי-דיוקים , כי אתה כותב : " … היתר חזרו לאחור" … !
      1) נכון הוא שההסתערות ניבלמה . מי שזוכר את התופת הנוראה שבה המגינים הסורים קיבלו את פנינו , שם בגיא-ההריגה , יכול לקבל בהבנה את העובדה שאכן ניבלמנו על הגדרות . "הגיבורים" הסורים היו כמאה מטר מעלינו , במרומי-התל , ופשוט טבחו בנו . האויר היה מלא באלפי כדורים . היכולת שלנו לייצר אש-נגדית היתה מאד-מאד מוגבלת וירינו "על-עוור" . כל שאפשר היה , בסיטואציה המטורפת ההיא , זה להרים רק במעט את הראש ולכוון למטרה .
      לדוגמא : לא רחוק ממני , במרחק של כ- 2 מ' , שכב הסמג"ד על גבו . לתומי חשבתי שהוא מת , מאחר ושכב ללא כל תנועה . באותו רגע הנחתי שהוא חטף כדור / כדורים מהסורים שירו עלינו , מעלינו .
      2) מיכה המ"פ נהרג בניסיונו ההירואי לפוצץ את הגדר ולפתוח נתיב הסתערות .
      מותו של מיכה ז"ל , יצר תובנות חדשות . אפשר לומר בוודאות , שמותו של מיכה גרם לכך שנתקבלה תוכנית קרב חדשה , במוחם של הסמ"פים . ראשית כל , ניתקבלה התובנה שאין אפשרות לבצע היסתערות חזיתית במעלה התל , מאחר ופעולה שכזאת תיהיה בגדר של התאבדות המונית אשר לא תשיג את מטרתה .
      גלזר , אינני אסטרטג ובוודאי שאינני גנרל . כולהה הייתי אז מ"כ צעיר שאך סיים את ג'וערה מספר חודשים קודם-לכן . בכל זאת , אני מרשה לעצמי לקבוע כאן בוודאות מלאה , שמותו של מיכה המ"פ – לא היה לשווא . להיפך . מותו הביא את התובנה הגדולה שצריך לקום משם , לחזור לזחל"מ ( שהיה היכן שעזבנוהו , במרחק של כ- 20-25 מ' מאיתנו ) ולנסות ולאגף את התל ולבא אליו מלמעלה , מהשער-הראשי .
      מותו של מיכה תשבי , מצער וכואב ככל שיהיה ( והלב בוכה עליו עד היום , כבר 52 שנה ) – הוא-הוא שגרם לתפנית בקרב כולו .
      3) על-כן , אמור מעתה , לא חזרנו לאחור ובוודאי שלא נסוגונו . ממש להיפך : נתתי פקודה לחיילי-הזחל"מ שלי לחזור לזחל"מ ושוורצי , ה- ס' לקח פיקוד נהדר , בגבורה רבה ועם המון-המון תושייה והוביל אותנו לאותו ערוץ מבוקע וסילעי , כדי שנאגוף את התל הארור .
      לא אשכח לשוורצי ( אני אומר זאת באהבה אין-קץ ) קוריוז קטן , שכמעט עלה לי בחיי :
      בעת ריצתנו המטורפת לזחל"מ , צעק אלי שוורצי : "הדר , נישארה שם בזוקה ולא משאירים נשק בשטח" .
      כמה מילים על הבזוקה – היא נינטשה שם קרוב לוודאי ע"י אחד החיילים , בעת שיצאנו בחופזה מהזחל"מ ורצנו לתפוס מחסה . הבזוקה כבר היתה כולה מחוררת ממאות כדורים שנורו עלינו ממעל . אך לשוורצי , החורים בבזוקה ( והעובדה שהיא כבר כנראה לא תיפעל לעולם שנית ) –
      זה לא היה חשוב . מה שהיה חשוב לו זה החינוך הגולנצ'יקי שהיה חרוט בתוך ה- DNA שלו : "אין משאירים נשק בשטח" .

  6. גלזר, שגם אני אינני מכיר, שלום.

    בטוחני שאם אתה, כמוני, צריך לבחור בין תובנה של מ"כ לתובנה של סמג"ד, תבחר בתובנה של סמג"ד.

    הסמג"ד שהיה שם והשתתף באותה הסתערות, העיד לפני כל מי מאזרחי המדינה שצפה בתכנית שהוא רואין בה, שהוא ויתר על המשך ההסתערות, לא בגלל שהמ"פ נהרג באותה הסתערות, אלא בגלל שהסמג"ד ראה שמפלוגה ג' נשארה רק קבוצה קטנה, כי היו כאלה מהפלוגה שפשוט לא קמו להסתער. פשוט לא קמו. לכן החליט הסמג"ד לוותר על המשך ההסתערות.

    זו הסיבה שהסמג"ד נתן הוראה לסגת ולחזור לאחור. זה מה שכתבת גלזר, ואתה צודק, כי לפי עדות הסמג"ד זה פשוט מה שהיה.

  7. סתם לסיעור מוחות האדונים הוד וגלזר

    האם ייתכן כי הסמג"ד לא דייק בעובדות?

    מה שברור הוא שננקטה דרך אחרת והיא להגיע לתל פאחר באיגוף משמאל אותה ביצע זחלם המיוחדת , כח הסמ"פים ואחריהם הזחל"מ של סולוביץ.

      • לתשומת לבך בני,
        מי שכתב משפט ששופט אחרים זה אתה שכתבת "לאט לכל אלה שחורצים דין ללא הכרת כל עובדות"
        וגם עכשו אתה קובע ומוציא את הדברים שכתבתי ממשמעותם, וזה מפני שהמשפט שכתבתי "לכן החליט הסמג"ד לוותר על המשך ההסתערות" ברור שהכוונה בו היא להמשך ההסתערות החזיתית שעליה דיברתי ועליה דיברו התגובות שלפני. מי דיבר בכלל על "כלל דבריו"?
        מדברים כאן על ההסתערות החזיתית שנעצרה בגלל שמפלוגה ג' היו חיילים שלא קמו. את זה קבע המפקד שלהם הסמג"ד. לו אתה מרשה לשפוט?
        כיום גם הסמג"ד לא יכול להשיב אבל הוא זה שהחליט לפני שנים לספר בראיון טלביזיוני מה בדיוק הוא ראה שם.
        אז אנחנו לא שופטים את מי שלא התגבר על הפחד וכבר כתבתי את זה כאן. אבל מותר לנו להביא את דברי הסמג"ד ולא צריך לעשות פה סתימת פיות. לתשומת לבך בני.

          • יפה שהבנת הכוונה.
            אך לא עד הסוף.
            כשכתבתי "ולא צריך לעשות פה סתימת פיות" לא כתבתי על עצמי ולכן בזה שאתה כותב "איש לא סתם את פיך" אתה מגלה עוד טעות שלך בהבנת הנקרא. הכוונה היתה שלא לסתום את פי הסמג"ד. כתב פה מישהו שלדעתו את הדברים של הסמג"ד על הנהגת חלק מפלוגה ג' "היה ראוי להשמיט". מה זה אם לא סתימת פיות? לסמג"ד אסור לספר מה שהוא ראה? ראוי להשמיט את דבריו?
            שיגיד המ"כ שהסמג"ד שלו משקר ויחליטו הקוראים את דברי מי לקבל.

  8. שלמה ידידי , תודה מקרב-לב על כך שהבאת את הסרטון הזה לידיעתנו . לא ידעתי על קיומו והיתה לי הפתעה מאד נעימה . נכון שהיו לא מעט פרטים שהסרטון לא נגע בהם , אך זה מטבע הדברים ואני מקבל זאת בהבנה . מאד היתרגשתי לשמוע את התאורים האוטנטיים מפי חבריי , אשר כל אחד מהם הינו גיבור בפני עצמו : אהרון ורדי , שמיל , חמאווי ( שעשינו דרך ארוכה ביחד , מאז היתגייסנו , כולל הטירונות שלב א' ושלב' , כולל קורס המ"כים בג'וערה ועד אותו קרב – תמיד יחדיו ואני גאה בחברות הזו שניצרבה בהרבה דם) .
    ישנם דברים רבים לומר בתגובה לתכנים השונים המופיעים בסירטון המרגש הזה , אך לצורך כך נידרשת במה אחרת . מכל הדברים שרציתי לומר ( ואינני אומר כאן דברים קשים ובעיקר בתגובה לדבריו של הסמג"ד , אשר את חלקם הגדול היה ראוי להשמיט , מפאת חוסר-דיוק וזיקה לאמת ! ) אומר רק זאת לפופוביץ' דוד המקסים : " לא כולם נידחפו בכח לגולני , כדברייך . אני , אישית , באוגוסט שנת 66' , היתנדבתי לגולני . רק מששמעו על-כך בחטיבה ( גם מתנדב וגם מחזור אוגוסט ) – שלחו ג'יפ מיוחד לבסיס-קליטה-ומיון בתל-השומר , כדי להביא אותי ספיישל , מהר , לבן-עמי , לפני ש"הבחור" יתחרט וישנה את דעתו .
    אך לא , לא היתחרטתי . להיפך . אני גאה בכך שהדור שלנו , בזכות אותו קרב מופת בתל-פאחר , קרב שהפך במרוצת-השנים לאבן-יסוד במורשת החטיבה והצבא כולו – שיקם את הכבוד האבוד של חטיבת גולני ומאז אותו קרב – רבים-רבים מבקשים להתנדב לחטיבה ולהיות גם הם גולנצ'יקים גאים " !
    כפי שאומרים במארינס האמריקאי : גולנצ'יק לעד !

  9. אדון נכבד ישראל
    תודה על הצעתך. אין כמו סיעור מוחות. נא סער אותנו וגלה מה מוביל אותך לשאול האם ייתכן כי הסמג"ד לא דייק בעובדות?
    מה שייך לדבר פה על דיוק או חוסר דיוק. למה לכבס מילים? פה שייך לדבר על משקר או לא משקר.
    או כמו זה שכותב שאת דברי הסמג"ד הללו "היה ראוי להשמיט, מפאת חוסר-דיוק וזיקה לאמת!" ושוב גם כאן לא שייך לדבר על חוסר דיוק, רק על חוסר זיקה לאמת.
    אז התובנה של מ"כ שהיה בשטח היא שהסמג"ד משקר!

    אין ספק שדברי הסמג"ד לא נעימים לפלוגה ג'.

    אבל לא נשכח שהסמג"ד היה המפקד הכי בכיר בשטח.
    עליו אי אפשר לומר שהוא הסתתר. הוא היה שם והוא חטף פגיעה רצינית.
    והוא בתור אחד שהיה הכי בכיר בשטח אחרי שהמג"ד נעלם מצא לנכון למסור עדות שאינה מתייפייפת, וסיפר לכולם מה היה שם: חלק מהחיילים של פלוגה ג' פשוט לא קמו!

    אני לא אומר לשפוט אותם על זה. מה פתאום. מי אמר דבר כזה?
    לא קמו כי פחדו וזה דבר טבעי. למה נותנים למי שנותנים צל"שים? לא כי הם לא פחדו אלא כי התגברו על הפחד.

    מי שחורץ דין זה מי שכותב "לאט לכל אלה שחורצים דין ללא הכרת כל עובדות" אבל אחר כך מתגלה שהוא זה שלא מכיר את כל העובדות והוא שואל "היכן ניתן לראות את הסמג"ד מדבר?"
    לאט לו למי שחורץ דין בלי להכיר דברים שהתפרסמו מזמן ואפילו בספר על תל פח'ר וצדק שלמה מן שכתב שלא כמו אלה שטורחיים לצייר את קרב תל פח'ר ככזה בו כל החיילים כולם נהגו בהקרבה ודבקות במטרה יש את העדות המענינת הזו של הסמג"ד על החיילים שלא קמו. מזל ששלמה מן לא קיבל את ההמלצה לסתום את פי הסמג"ד ולהעלים את דבריו.

    ושוב אומר שאף אחד לא שופט. רק מדברים על עובדות.

    ואם כבר מדברים עובדות איך אפשר להבין את העובדה שפלוגה ג' עזבה את השטח כשהיא משאירה בו את גופת המ"פ ההרוג שאומרים שנשארה שם עד למחרת! ובה בשעה הסמ"פ נותן פקודה מסכנת חיים ללכת לאסוף כלי נשק שיצא מכלל פעולה! וזה למה? כי בDNA של גולני חרוט שלא משאירים נשק בשטח. מי מבין את זה?
    זה שמספר על זה מספר גם שהוא אמר לשוורצי שהבזוקה הזו מחוררת בכדורים וכבר לא שווה. אבל שוורצי אומר לא שזה לא חשוב, לא משאירים נשק בשטח, תביא את הבזוקה.
    חבל שהסמ"פ שוורצי כבר לא חי ולא יכול להגיב. אני רק חושב שהוא היה אומר שזאת השמצה והוא מעולם לא נתן ולא היה נותן הוראה לסכן חיים רק כדי להשיג כלי נשק שנדפק. רק מה כנראה שמרחוק הוא לא שם לב שהבזוקה מחוררת מכדורים וגם בשעת מעשה לא אמרו לו את זה ולכן היה חשוב לו לקחת את הנשק הזה מתוך מחשבה שיצטרכו אותו בהמשך הקרב. זה כבר כן מובן.

  10. פורסם חלק ב' של התחקיר. ראו מהכותרת האדומה – עדכון תחקיר תנועת כוח הסמ"פים: 26.6.2910

    העדכון כולל צילום וידאו של דרך ההטיה צפון וצילום וידאו של דברי שמיל על האיגוף.

    • לא עולים. פער בין הגרסאות.

      לא מזלזל בדברים של שמיל. מצד שני, האחרים יודעים לתאר די במדויק את הדרך בה נסעו בתוואי ההטיה צפון. אני מניח שהם לא המציאו דרך אם הם לא נסעו בה.

      • אני מסכים איתך. צריך לעמת את שמיל עם שחורי וחבריו ולנסות להגיע לחקר האמת. אם לא תצליח- לא יקרה אסון. העקרון מספיק. אין ספק שבכל מקרה כח הסמ"פ עשה מעשה גבורה. הדקדוקים המובאים מעת לעת אינם משנים את העיקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s