מפגש תל פאחר 2019

כ-150 איש זכו להיפגש ולהתרגש באתר תל פאחר * סיקור המפגש לציון 52 שנה לקרב הקשה שגבה 34 חללים * עם הנכד של אמנון שוקרון, הבן של יעקב סובול, הסבא של אור עשהאל, ועם שמיל, ורדי, תשבי, חיילי גדוד 12 כיום וקולו של דוד אלעזר מהמסדר בתל אבו נידה * וגם: אנשים חדשים ושני עדכונים לתחקיר הקרב

יוני 2019, רגעים יפים על התל. מימין: מאיר ברק, ישראל הוברמן, יונתן תשבי [צילום: רפי מן]

חיילי פלוגת מיפקדה של גדוד 12 הקדימו להגיע לתל פאחר כבר ערב קודם, כדי להכין את הקרקע לקראת אירוע 52 שנה לקרב המפורסם.

באותן שעות הוזעק המג"ד סא"ל איתי מטק לגזרת עוטף עזה, לקראת אפשרות של התחממות נוספת. עוטף או לא עוטף – 250 ק"מ צפונה משם תקעו במרץ יתדות, ניקו, אירגנו ובלילה אף נעלו על סורג ובריח את שערי הכניסה לחניה.

בוקר ה-13.6.2019 פרץ בקושי מבעד למעטה של עננים. הטמפרטורות ירדו ולאורך הדרך צפונה נרשמו מספר טפטופים. גם החום שהתמתן לא מנע מנחילי ברחשים להמתין לראשוני המוזמנים ולהתנפל עליהם בחמת זעם שלא זכורה לזקני תל פאחר.

האוטובוס שיצא מאשקלון ביצע איסוף ביבנה, בת-ים, תל-אביב, הרצליה, נתניה, חדרה, אלונים. אפשר היה למצוא עליו בין היתר את עמרם שטרית, אלכס פורדי, עזרא ברוש, זמיר כהן, עודד גולן, דוד פופוביץ', מאיר ברק, שייקה כהן, דניס כדורי, דוד עמיאל ועוד עשרות לוחמים ומשפחות של שכול. סך הכל 54 איש, שמילאו כל כסא באוטובוס, שאותו סיבסדה המועצה האזורית חוף אשקלון בסיועה ובארגונה של שרהל'ה סייג. למצב הרוח הטוב באוטובוס דאגו שלמה עוזי ואלי אסיסקוביץ'.

באותה שעה בצומת גומא שמדרום לקרית שמונה, התאספו חבורת נמט-אלשייך ושות', בכלי רכב עם הנעה קדמית וגם כאלה שלא, כדי לעשות את מסלול מלחמת ששת הימים מגבעת האם לתל פאחר. אפשר היה למצוא שם את הוברמן, חמאווי, תשבי, דור-און, אלקריף, ג'מיל, אבני, שוקרון ועוד ועוד.

אפרופו ג'מיל, הצל"שניק מפלוגה ג': יום קודם הוא הודיע בצער כי לא יוכל להגיע בגלל מצב בריאות, אבל אמנון נמט לא ויתר לו, הגיע לביתו מוקדם בבוקר ולקח אותו באוזניים. בשעה 7 וחצי בקע בטלפון קולו הצוהל של ג'מיל, שבישר לנו שכמו ב-1967 כך גם הפעם – הוא ינצח את הסורים בתל פאחר.

בג'יפ של רפי בן מרדכי נעה באותה שעה חבורת הפיקוד – ורדי, שמיל ומוראד.

זמן ההגעה לאירוע היה 13:30, אבל כבר בשעה 12:30 נצפו נחשוני הרמה על דרך הנפט. יאיר ישי, משפחת שטיגליץ, אריה שחורי ובחור נוסף ולא מוכר בכובע בוקרים.

כשניגשנו אליו הוא הציג את עצמו כאבי לוי מפלוגת הסיור של גולני. עיניו היו ממוקדות רוב הזמן בכיוון עין פית – המקום שאליו נקלע כוח הסיירת בעת שעשה את דרכו לתל פאחר כתגבורת, תוך שהוא סופג אש נ"ט. לוי המתגורר בארה"ב הגיע במיוחד לאירוע [את סיפורו ראו בהמשך].

מתאספים בכניסה. הסמ"פ שמיל [בחולצה האדומה] מוקף באהבת החיילים

בכניסה לאתר הוצבו שולחנות ועליהם בקבוקי מים, פירות וכיבוד קל, שהכינו חיילי גדוד 12 בראשותם של הרס"ר פארס ועוזרו שיבלי. בנוסף דאגו לצל ברחבת האירוע, כיסאות, הגברה, אבוקת זיכרון, דגלים, ניקיון, משמר כבוד. המועצה האיזורית גולן דאגה לשירותים ניידים, והאירוע החמישי בתל פאחר בשש השנים האחרונות יצא לדרך ללא תקלות.

לכל הכתבות שסיקרו את כנסי תל פאחר – לחצו כאן

המולה עליזה שררה בכניסה סמוך לשעת ההתכנסות. כל רגע הגיעו עוד ועוד אנשים. בסה"כ נכחו באירוע כ-150 איש.

הסמ"פ הנערץ שמיל גולן (במרכז) עם חייליו דניס כדורי (מימין) וזמיר כהן

לתשומת לב מיוחדת, כמו תמיד, זכה שמיל גולן, סמ"פ א' בגדוד 12 במלחמת ששת הימים, הנערץ על חייליו מקרב תל פאחר שבו נפצע וסירב להתפנות, ולאחר מכן כמ"פ בתקופת המרדפים והמארבים בעמק הירדן, שם נפצע פעם נוספת.

על אף מצבו הבריאותי, שמיל לא ויתר והגיע גם הפעם. כמו שמילמל זמיר כהן החובש: "אחי, האיש הזה – אגדת עולם"

שרהל'ה סייג, גיסתו של מיכאל סייג ז"ל, מקריאה את שמות הנופלים [צילום: ברוך תגר]

להלן סיקור האירוע. עיקר הצילומים: רפי מן, ברוך תגר.

שרהל'ה סייג, גיסתו של מיכאל סייג ז"ל, הקריאה את שמות 34 הנופלים. זאב שטיגליץ, אחיו של אליהו שטיגליץ ז"ל, אמר אל מלא רחמים.

רפי אלקריף מפלוגה ג' הדליק לפיד זיכרון ורחל שטרן, אחותו של משה דרימר ז"ל, דיברה בשם המשפחות השכולות.

הקהל בזמן הקראת שמות הנופלים

רחל שטרן: הלוחמים – אתם עיני יקירינו המביטים אלינו ומאירים את דרכנו הקשה

נאומה של רחל שטרן: "כאן אני עומדת גאה בזכות אחי משה דרימר ז"ל.

משפחות יקרות ולוחמים: מה שנשאר זה געגועים עזים על מה שאבד ולא יחזור עוד. טרם הספיקו למצות את עצמם, האור כבה, ענן שחור כיסה את המשפחה והמחשבה כמה יכלו להשיג, לממש, ליצור ולחיות.

הם לחמו בגבורה נעלה ומסרו את נפשם בטהרה.

רחל שטרן ואבי דרימר, אחיו של משה דרימר ז"ל

עברו חלפו להן השנים ובעצבות נותרנו, הגעגועים הרבים לא משתחררים. את דרכם אנו ממשיכים ואת מצוותם של יקירינו, באמונה ובנחישות כמוהם. ממשיכים להגן על פיסת ארצנו וממשיכים לשאוף לשלום.

תודה לכם לוחמים יקרים, שעוזרים לנו כל שנה להזכיר את הגבורה הגדולה שהתחוללה כאן, במקום קשה ואכזר, והבלתי נתפס, ותודה לאל שאתם נשארתם לספר את הסיפור. הקירבה אליכם מרגשת אותי ונותנת ניחומים לליבנו. אתם עיני יקירינו המביטים אלינו ומאירים את דרכנו הקשה".

חמאווי: המסר לדור הצעיר – תגדילו ראש, תהיו מוכנים לכל אירוע ותסריט שישתבשו

בשם לוחמי תל פאחר נשא דברים איזי גרנות חמאווי: "צעירים היינו ולא הבנו מלחמה מהי. ששנו אליה כי נקראנו לדגל. הימים ימי מתיחות עם הרגשת מצור, והצורך העז להציל את המדינה בער בעצמותינו. רבנו על כל מקום בזחל"ם, משל היה זה כרטיס יציאה לנופש. יצאנו, ולא ידענו דבר.

אני מבקש מכם: הסתכלו היטב סביב סביב. כל אחד ואחד היושב פה, עם השיער הלבן או בלעדיו, עם הכרס הבולטת, עם הקמטים על הפנים, היה נער צעיר, נער גיבור, אשר רשם בגופו שורות בדפי ההיסטוריה של המדינה.

איזי גרנות חמאווי מתאר למשפחות שטיגליץ וסייג את הסתערות כוח אלכס על החלק הצפוני

הקרב היה קשה. רבים וטובים מחברינו לא זכו לחבק אישה, להתמודד עם החיים, לגדל ילדים ולשחק עם הנכדים.

הם נשארו צעירים לנצח. דמותם היפה, החיננית, עם הבלורית, מלווה ותמשיך ללוותינו כל חיינו. מותירים פצע עמוק ביקיריהם וכאב שאין שני לו. גבורתם העילאית חקוקה בכל אבן ובכל פינה כאן בתל.

היינו צעירים ולא ידענו מוראותיה של מלחמה.

לזכרם של נופלי תל פאחר

מטבע הדברים, מעטים הם הקרבות שהתנהלו על-פי הספר או התכנון. אין אויב שש להסגיר עצמו בלא לדרוש תשלום, ואין כמעט קרב שלא השתבש. אך פה חוסר הוודאות והידע הגיעו לרמות שיא. היו אלה מפקדינו הצעירים שאזרו עוז והניעו מהלכים, ביחד עם החיילים, בכוחות על אנושיים ומתוך דבקות במטרה, למען הכריע את הקרב.

על גג המוצב. מקשיבים להסברים של חמאווי [לחצו להגדלה]

ואכן עשינו זאת. הסתערנו מול האש ללא חת, ראינו את הסורים פנים אל פנים, לחמנו בגבורה, בעוז, בדבקות ובתושייה. תוך עזרה הדדית וטיפול בחברינו הפצועים. כל אחד ואחד תרם חלקו, מי יותר ומי עוד יותר, ורשמנו ניצחון שזוהרו בוהק עד היום. מנחילים ערכים שלאורם מחנכים דורות רבים של לוחמים.

שילמנו מחיר יקר. רבים מחברינו לא שבו. ואלה שנשארו, נושאים עד היום צלקות עמוקות על גופם ועל נפשם. לא בכדי התאגדנו, אחרי כל כך הרבה שנים, לחבור יחד כדי לבכות את מתינו ולמצוא נחמה אחד בשני. נאחזים בחיים, בחברים, במשפחות.

חובה היא כאן להזכיר גם את חיילי היחידות הנוספות מעבר לגדוד 12: את אנשי השיריון, הסיוע הארטילרי, ההנדסה, הסיירת, הבא"ח והסמח"ט אשר תרמו, כל אחד באפשרויותיו להכרעת הקרב.

ד"ר מנחם פישר, שהיה מ"כ בפלוגה ד' בגדוד 12, מחמם את הסקסופון לקראת קטע "הרעות" שביצע בטקס

מסר יש לי לדור הצעיר היושב בינינו פה: לעולם, אבל לעולם, אל תזלזלו באויב מולכם. תמיד תהיו ערניים, תבינו לקראת מה אתם הולכים, תפקחו עיניים ותגדילו ראש. אין אף אחד שיכול לנחש איזה תפקיד מכין לו הגורל. עשו הכל, ממש הכל, כדי להיות מוכנים לכל אירוע ותסריט שישתבשו, כי אלו אכן לצערי לעיתים קרובות קורים.

לסיום דבריי, אני מבקש להודות לוועדה המארגנת בראשות ורדי, מוראד, שמיל, זמיר ואחרים שעושים  עבודת קודש בהנצחת הקרב ובשיפוץ התל. תודה נוספת לאנשי גולני אשר ככל שנה, עוזרים לנו לקיים את הטקס הזה, עזרתכם מחממת את ליבנו.

היינו צעירים ולא ידענו מלחמה מהי".

מימין: ישראל הוברמן, משה גילת ואליהו ג'מיל

הסמג"ד יעקב טיברג: בתיקי המלחמה שלנו יהיו גם אבני דרך של ערכים שהנחלתם לנו

את מקומו של מג"ד 12, סא"ל איתי טקל, שהיה אמור לנאום אבל מספר שעות לפני האירוע נאלץ להגיע לגבול עזה, מילא סגנו רס"ן יעקב טיברג. הסמג"ד סיפר על פעילות הגדוד בימים אלה בצפון ובדרום, והוסיף כי במהלך אימון הקיץ הנוכחי הוקפץ הגדוד שלוש פעמים לגזרת עזה.

סמג"ד 12 נואם באירוע

טיברג: "קרב תל פאחר הוא אחד מקרבות הדגל של צה"ל ושל חטיבת גולני. קרב שלומד עליו כל טירון בחטיבה ומלווה אותו לכל אורך שירותו. קרב שבו ערך הניצחון התנוסס מעל המערכה עד לסיומה. קרב שבו המושג לשכב על הגדר קוים הלכה למעשה. קרב שבו המילה רעות לא היתה זרה ונמצאה בכל פינה. ערך זה שאנו מחנכים עליו דורות שלמים של לוחמים בא לידי ביטוי באופן המזוקק ביותר. בקרב זה נפגשנו עם לוחמים שמקריבים את גופם בכדי לאפשר את המשך ההתקפה. רופא וחובשים שמטפלים בעשרות פצועים רק כדי להצליח להחזיר את הלוחמים הביתה בשלום. קרב שבו האומץ והגבורה עמדו באופן איתן למול האתגר.

סמג"ד 12 רס"ן יעקב טיברג והספר תל התעלות

ללוחמי תל פאחר: לא רק האבנים, הקוצים והחברים יודעים מה עברתם כאן. סיפורכם וגבורתכם וערכים שהנחלתם לנו זרועים לא רק באדמת העם, אלא בלבבות כלל לוחמי החטיבה. הגבורה והאומץ של לוחמי גדוד 12 כפי שהיו כאן לפני 52 שנה מופגנת גם כיום מול האויב. כאשר יקראו לחטיבת גולני ולגדוד 12 להילחם, ברור לי שנעמוד איתנים כשלגופנו אפוד, קסדה ועל גבינו תיקים. אותם תיקים יהיו מלאים בציוד לקרב, ובנוסף בתיקים אלה יהיו אבני דרך. אבנים של ערכים, שאתם לוחמי ששת הימים הנחלתם לנו. כל אלה יהיו נר ללוחמי חטיבת גולני מאז ולעולם".

מימין: עמיחי לוי, דניס כדורי, זמיר כהן ורס"ן יעקב טיברג

עזרא ברוש הקריא את דברי נכדו אור: בזכות סבא הגעתי להיות מפקד בשריון

האירוע עמד בסימן דור שני ושלישי, כאשר שלושה בנים סיפרו על החוויה שלהם כממשיכי דרך ללוחמי תל פאחר.

הראשון שהיה אמור לדבר הוא אור עשהאל בן 24, נכדו של עזרא ברוש, שהיה מ"מ בגדוד הטנקים 377 ונפצע מתחת לתל פאחר. בשל אי-יכולתו של אור להגיע לאירוע בגלל שירות מילואים, הקריא ברוש את הדברים שכתב נכדו:

"שמי אור עשהאל, סגן במילואים בתפקיד מפקד מחלקה בשריון. במהלך השירות שלי הייתי מפקד טנק מרכבה 4 ומפקד מחלקה בקורס מפקדי טנקים, בנוסף תפקדתי גם כסמ"פ של פלוגת טנקים, אך כלל ההישגים הללו לא היו שווים כלום לולא סבא שלי, עזרא ברוש, שמאז שהייתי ילד קטן שמעתי את הסיפור על סבא שלי הגיבור, שנפצע באופן חמור במלחמת ששת הימים בקרב על תל פאחר.

אנשי השרמנים 377. עזרא ברוש [מימין] ועודד גולן

אשמח לספר לכם קצת מה זה אומר להיות הנכד של עזרא ברוש: קודם כל ולפני הכל, זה אומר לשמוע מאות פעמים את הסיפור של התנועה האמיצה של כוחות הטנקים ושל חיל הרגלים של גולני לכיוון המשימה.

דבר שני, זה אומר שאסור לאחר לסבא שלי בזמנים, כי כמו שריונאי טוב הכל מתחיל במשמעת. מיותר לציין שכשהגעתי לגיל שבו יכולתי לנהוג, לפני כל פעם שהוא הירשה לנהוג באוטו, כמובן שקיבלתי תדרוך מלא לפני המשימה, וידוא מלא שביצעתי טיפול לפני תנועה ומשימה בכלי. הבנתם את העיקרון…

אבל דבר אחרון והכי חשוב זה אומר לגדול עם סבא, שנותן את כל הלב שלו לכל המשפחה ומשריש בכולם את הערכים של אהבת הארץ, הערכה גדולה לצה"ל ושלל ערכים נוספים שעיצבו את דמותי ובעצם הביאו אותי קודם כל להיות גאה מאוד בסבא שלי ובבחירה להתגייס בעצמי לחיל המכריע – חיל השריון.

במעמד זה אני רוצה להביע את הערכתי הבלתי נגמרת לאותם לוחמים אמיצים, שהגנו בגופם על המדינה היפה שלנו.

ברעום התותחים, בגעוש המנועים ורעות שריונאים".

גיל סובול: בגיל 15 הבנתי כמה הקרב הזה היה חשוב למדינה

גיל סובול, בן 26, בנו של יעקב סובול מהמחלקה המיוחדת, שנפצע קשה בקרב, נולד וגדל בגרמניה ובימים אלה לומד בטכניון בחיפה. האבא יעקב סובול הגיע לישראל לבקר את הבן ולהיות עם החברים בתל פאחר.

נאומו של גיל היה קצר ולעניין: "גדלתי רחוק מאוד מפה, וידעתי שאבא שלי היה בצבא ולוחם פה בארץ, אבל זה רחוק ולא ממש מעניין כילד. אבל לפני 12-10 שנים הגעתי לפה פעם ראשונה, וברגע שהגענו לחניה ויצאנו מהאוטו אבא שלי התחיל להיות עצוב ולבכות.

אביו נפצע קשה בקרב תל פאחר, גיל סובול נואם

"הייתי בגיל 14 או 15, ואבא שלי, של הילדות שלי, הוא היה בעיניי גיבור וחזק. זה נתן לי לחשוב עד כמה המקום הזה מדבר אליו. התחלתי להתעניין בקרב הזה ושאלתי אותו מה הוא באמת עשה פה, ואז הבנתי כמה חשוב הקרב הזה היה למלחמה הזאת וגם למדינה".

עמרי שוקרון: אתם כולכם הלוחמים – סבא שלי

נאומו של עמרי שוקרון בן ה-15, נכדו של אמנון שוקרון, נהג זחל"ם במילואים שנהרג בקרב על התל:

"סבא שלי הוא גיבור.

לא הכרתי אותו כי הוא נפל במלחמה. קוראים לה מלחמת ששת הימים. מספרים על הניצחון הגדול של העם ושל מדינת ישראל, על ההלם בעולם מעוצמתו של צבא ההגנה לישראל.

ואילו אני? אני מרגיש עצוב. סבא שלי לא חזר לחגוג את הניצחון. כדור סורי אחד פילח את ראשו והוא נהרג במקום. סבא שלי נשאר כאן. על התל. נשאר לעולמים.

משפחתו של אמנון שוקרון ז"ל. עמרי שוקרון עם אביו אמנון – הבן והנכד של חלל תל פאחר

קוראים לי עמרי שוקרון, נכדו של טוראי אמנון שוקרון ז"ל. גם לאבא שלי קוראים אמנון. הוא יתום צה"ל. ואני? אני נכדו של חלל צה"ל, ובשם נכדיהם ונכדותיהם של המפקדים והחיילים, הלוחמים שנפלו כאן על התל, אני מבקש לומר עד כמה גאה אני במורשת אותה סבי וחבריו הותירו.

סבתא שלי, מדלן, מספרת לי עליו תמיד. מספרת שהיה נעים הליכות, שהיה אהוד על הבריות, שהפגין צניעות שלוותה באומץ רב ובאמונה עמוקה, ערכית, מוסרית, במדינת ישראל ובזכות שלנו לקיום על אדמה זו. אדמה בעבורה נתן את חייו. היא מספרת לי סיפורים מצחיקים ועצובים על אהבתם, על קשיי הקליטה בארץ, על צאתו למלחמה ועל אותו שבוע ללא ידיעה על גורל אהובה. לעתים צוחקת, לעתים דומעת, ובקצה שפתיה חיוך מרומז של 'טוב, נו, זה היה סבא שלך'.

עמרי ואמנון שוקרון [מימין] עם אורן פוקס שמקיים סיורי עששיות בתל פאחר תוך הדגשת דמותו של אמנון שוקרון ז"ל

אבא שלי תמיד שיתף אותי במחשבותיו על אביו אותו לא הכיר, ועל כמה חשוב שסיפור גבורתם של הנופלים שלא קמו עוד ימשיך להדהד ולהישמע. אני מבקש גם לומר תודה והחלמה מלאה לכל אותם הנופלים שכן קמו לאחר קרב זה. אתם פצועי הקרב הקשה הזה, אתם התמונה החיה והאמיתית לדור ההוא, הדור של סבא שלי. אתם כולכם – סבא שלי.

34 חללים, 34 אבות, בנים ואחים שלא יחזרו עוד. 34 משפחות שבליבן נותר חלל ריק וכואב, שגם הזמן לא יוכל לרפא. 34 חללים שהם גיבורים. גיבורים שהקריבו את היקר מכל – את חייהם. למעני ולמענכם, למען השקט שלנו. למען תחושת הביטחון בארץ ישראל, למען הדורות הבאים שיוכלו גם הם ליהנות מקיום בטוח ומתמשך בארצנו.

סבא שלי הוא גיבור".

ורדי על השדרוג הצפוי בתל פאחר: כל מבקר יראה איך הגדוד קם על רגליו והסתער

אהרון ורדי, שמוביל מזה כשנתיים את תהליך שדרוג אתר תל פאחר והצבת סלעים עם הסברים על כל כוח, פירט בפני הנוכחים איפה עומד התהליך, מה צפוי ומהו לוח הזמנים.

שניים ממובילי פרויקט שדרוג אתר תל פאחר. אהרון ורדי [מימין] ואיציק זמיר מעמותת גולני

להלן חלק מדבריו של ורדי: "זה לא טריוויאלי לבוא לפה כל שנה להיפגש עם החברים, להיזכר מה היה ולהתייחד עם משפחות החללים. זה לא מובן מאליו לספר את הסיפור אחרי 52 שנה, איך התנהל הקרב ומה עשה כל כוח. הקרב הזה השאיר הרבה מאוד ערכים וסמלים, שרבים מתחנכים עליהם ולומדים אותם – דבקות במטרה, רעות ואומץ, וכל אלה יהיו חקוקים על הסלעים כאשר נשפר את האתר הזה.

לא ליווינו את הקרב הזה במשך כל השנים, לא במיתאר כפי שזה היום. גם תחקירים לא נעשו. היה ניסיון של יאיר ישי לפני 30 שנה, וגם התחקיר שלו נגנז. לפני כמה שנים ביוזמתם של שמואל מוראד ודני ביזר החל התחקיר, שנמשך בבלוג בצורה מעוררת כבוד. גם שנתיים אחרי שהספר יצא לאור, אנו רואים שמתווספים עוד חיילים, עוד סיפורים ועוד עדויות.

מוביל את פרויקט שדרוג אתר תל פאחר. ורדי מפרט בפני הקהל איך ייראה המקום בשנת 2020

לפני שנתיים באנו הנה וראינו מה שנעשה פה – סלעי הסבר עם המון שגיאות, שיבושים בשמות, חללים שהשתייכו ליחידות אחרות, ואז פעם ראשונה החלטנו הלוחמים ביחד עם המשפחות השכולות לקחת אחריות על התל הזה, ומאז אנו פועלים במשך שנתיים – מה היינו רוצים לראות בתל הזה. הוקם צוות חשיבה מכל הכוחות ומכל היחידות. הצוות הזה החליט על העקרונות, ואת אותם עקרונות אנחנו ממשיכים עם משרד הביטחון, עמותת גולני, המועצה האזורית גולן ועוד רבים. משרד הביטחון אישר את התקציב, לא לפני שקיבל אישור לכל מילה שנכתבה. 3,500 מילה ייחקקו על 23 שלטים שיהיו פזורים לאורך ולרוחב התל. מחלקת היסטוריה של צה"ל בחנה ואישרה כל משפט וכל מילה. את העריכה הלשונית של כל מה שנכתב עשה לוחם סיירת גולני, מאיר שלו.

מימין: שמואל מוראד, יאיר ישי, אהרון ורדי

אנו בשלב שמשרד הביטחון אישר, התקציב עצמו יעבור לקק"ל ומשם לביצוע אצל קבלן. לפי התוכנית, המקום ייחשב לאתר ממלכתי של כל חטיבת גולני וכל הכוחות החבירים במלחמת ששת הימים. באתר יהיו שתי אנדרטאות – האחת בכניסה שתהיה אנדרטה חטיבתית, והאנדרטה שבתוך האתר תיוחד רק לחללי תל פאחר. בכל האיזור הזה [החלק המערבי] יהיו הרבה שלטים שיסבירו מה עשה כל כוח בתל פאחר. זו תהיה הפינה שלנו.

ורדי נואם באירוע תל פאחר 2019

מי שיעמוד על התצפית למערב יראה דמויות מסתערות, שלדי טנקים, שלדי זחל"מים, יראו את שדה הקרב בגיא ההריגה, כל מבקר יראה איך הגדוד הזה קם על רגליו והסתער, יוכלו לראות עד לאן הגיעו הטנקים ואת ההסתערויות של תשבי וזוהר. נעמיק תעלות, יהיו גדרות חדשות, פינוי מוקשים מהחלק הדרומי והקמת האנדרטאות.

הכל יחד הוא תהליך שיימשך מספר חודשים ואני מקווה שבשנה הבאה כל האיזור הזה ייראה אחרת ויתגשמו כל משאלותינו, ותל פאחר יהווה את האתר הממלכתי של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ושל חללי קרב תל פאחר בפרט".

מימין: משה פלווס, משה נילי והדר דור-און

אחיי לוחמי גולני: הנאום של אלוף פיקוד צפון

הנואם האחרון באירוע לא נכח במפגש. היו אלה דבריו של דוד אלעזר, דדו, אלוף פיקוד צפון במלחמת ששת הימים, כפי שהושמעו במסדר הניצחון של חטיבת גולני ב28.6.1967 בתל אבו נידה.

"אחיי לוחמי גולני", פתח דדו את דבריו המרגשים. נאומו הושמע במלואו בסיום האירוע בתל פאחר וגרם להתרגשות אצל רבים מהנוכחים.

לנאום של דדו – לחצו על הצילום

אבי לוי מסיירת גולני: הייתי בחוליית החיפוי, לא ראינו כלום ויוני לוי החזיק אותנו עם שרשרת קצרה

לאירוע בתל פאחר הגיעו שישה מלוחמי סיירת גולני 1967: עמיק הכהן, משה נילי, פרופ' אליעזר שלו [שידלצקי], משה פטלוק, יענקל'ה טרש ואבי לוי.

לוי מתגורר כיום בקונטיקט והגיע במיוחד לאירוע. עבורנו הוא שם חדש בסיפור הקרב.

אבי לוי, סיירת גולני. הגיע לכנס במיוחד מארה"ב

הוא מספר: "קיבלנו הודעה שגדוד 12 צריך עזרה, אז בחרו כיתה ושלחו אותנו עם זחל"ם. רובקה [המ"פ] נסע עם הג'יפ, במקום לרדת מדרך הנפט [לתל פאחר] הוא עלה למעלה. רואה את דרך האבנים שם? [מצביע לאיזור שמדרום לעין פית] אז עלינו משם. איזה טנק או משהו אחר הפגיז אותנו. הפגז הראשון עלה מעלינו, השני – 100 מטר לפנינו, ואז רובקה התחיל להרביץ לנהג שלו, הוא רצה שיסתובב, הנהג שלו התחיל לבכות, איכשהו הוציא את הג'יפ משם ונסע ולא ראינו אותו.

הפגז השלישי פגע לפני המנוע והמנוע יצא מפעולה. המ"מ שלנו חיכה רגע ארוך כמו נצח עד שאמר לנו להסתלק מהזחל"ם. ירדנו בריצה ואיך שהגענו לכביש הנפט עבר שם סמג"ד של בסיס הטירונים, בא למלחמה עם מדי א' ואקדח וכובע קסקט. לקח אותנו על הגלדיאטור שלו והביא אותנו לפני המוצב…

"הכל פה השתנה. היו פה שתי שלוחות. שלוחה של הבסיס הקטן והשלוחה הגדולה של התל. אנחנו הגענו לקרב בזמן שהקרב כבר התחיל לדעוך. בהתחלה שלחו אותי ואת גרשוני, המ"מ [יוני לוי] לקח אותנו, אנחנו רצנו לבניין הזה. אתה ראית כדורים נותבים מסביבנו, איך לא נפגענו אני לא יודע. אולי הסורים איבדו את העשתונות, או שלא רצו להרוג אף אחד כי פחדו שנכניס להם אחרי זה.

לוחמי סיירת גולני 1967. מימין: אליעזר שידלצקי, עמיק הכהן, משה פטלוק

מהמקום הזה [הכניסה לתל] כרעתי מתחת לסמג"ד של גדוד הטירונים. היתה מחשבה שכוחות גדוד 12 איכשהו הגיעו למוצב ופחדו להסתער. אז הוא עמד מעל הבניין הזה [בודקה הש"ג], אני מסתכל עליו ואז אני רואה נקודה אדומה במצח, מישהו ירה לו בראש. היה לו כובע קסקט, ואיך שהוא נפל גם הכובע נפל, ואני לקחתי אותו".

שניים מסיירת גולני: יענקל'ה טרש [מימין] ומשה נילי. האחרון היה לפני ששת הימים בלימודי רפואה באיטליה והגיע בתקופת ההמתנה לסיירת כמילואימניק. לתל פאחר הוא הגיע לאחר סיום הקרב ומצא את חברו אברהם רימון הרוג. בהמשך ליווה שבויים ברגל לחורשת טל

על חלקו בחוליית הרתק שנשלחה לכיוון החלק הדרומי של התל, מספר אבי לוי: "המ"מ רץ ראשון, גרשוני אחריו ואני מאחוריהם. בשלב מסוים נפלתי כי הפק"ל של ה-20 מחסניות של המקלע התחיל לטרטר לי בגב. אז נפלתי לאדמה והיה לי קשה לרוץ איתו, אז זרקתי את זה והמשכתי לרוץ. הגענו למחפורת של טנק, גרשוני גבוה מאוד, הוא ייצב את הדורגל על התעלה. אני נמוך, לא היה לי מקום לשים שום דבר, לא הצלחתי להגיע לגובה המחפורת. היינו צריכים להיות חיפוי, אבל לא ראינו כלום. ויוני לוי החזיק אותנו עם שרשרת קצרה… אחר-כך כשנכנסו ליעד מצאתי את יעל ירון הרוג. הם עשו סריקת תעלות והוא נפגע".

לוחם נוסף של הסיירת, אליעזר שלו [שידלצקי], כיום פרופסור ורופא נשים ומיילדות בעל שם עולמי, זוכר שהגיע לתל פאחר בכוח של שני זחל"מים, זוכר שחלק הגיעו לתל בריצה וחלק הגיעו עם טנדר גלדיאטור, זוכר את חוליית הרתק עם יוני לוי וגרשוני רצה לתוך המוצב, זוכר את סיום הקרב כשנודע לו שרימון ויעל נהרגו, ובעיקר הוא לא זוכר – "יש לי הרבה חורים שחורים סביב הקרב הזה".

שלל תמונות מהאירוע

משפחת שטיגליץ מכפר גדעון – אליהו שטיגליץ ז"ל, אחיהם של שלום וזאב, נפל בקרב בכוח אלכס

אני חבשתי אותך. החובש זמיר כהן [מימין] עם פליקס רוטר, שהיה קצין קשר גדוד 12 ונפצע. במרכז: הסמג"ד כיום רס"ן טיברג

מימין: יוסי מיכאלי, מנחם רובינשטיין, אהרון ורדי

אקספרס לתל פאחר. משתתפי הנסיעה מגבעת האם דרך השטח עם עצירות להסברים [צילום: חיים אבני]

שורה אחורית מימין: משה גילת, סמי מועלם ואבי דניאלסקי (שני האחרונים מגדוד 51). שורה קדמית: חיים סייג ומוטי רוזנבלום [צילום: רפי מן]

ד"ר הורנר [מימין] משקיף על חבורת ותיקי תל פאחר

אנשי ה-0.5 שהיו על הזחל"מים באיגוף הסמ"פים – שלמה שחורי [מימין] ויוסי מיכאלי

רותי אימברן, שהיתה אשתו של רס"ל ליאון אימברן, החלל הראשון של גדוד 12 במלחמת ששת הימים

אורית ברשי, בתו של גבי ברשי שהיה מג"ד 12 עד 1966. במקומו מונה סא"ל מוסא קליין שנהרג בקרב תל פאחר

הגיע מירושלים: חנוך בר-און, מ"כ מפלוגה ג'. אחרי המלחמה עבר קורס קצינים וחזר לגדוד 12 כמ"מ

ממתינים לתחילת הטקס תל פאחר [צילום: ארמנדו פולק]

זה החובש שלי. יוסי מיכאלי [מימין] שנפצע בחלק הדרומי עם החובש שטיפל בו – רפי בן מרדכי

תל פאחר נצבע בלבן. מימין: זמיר כהן, חיים סייג, עמרם שטרית

ארמנדו פולק, האיש מאחורי יוזמת והפקת החולצות והכובעים במיוחד לאירוע

מימין: חנוך בר-און, משה גילת, מוטי רוזנבלום, שמואל מוראד ועמרם שטרית

לוחמי גדוד 12 כיום מקבלים שיעור מזורז במורשת קרב מיוני זנדני [לב ארי]

הטנקיסט משה כלפון מפלוגה ז' בגדוד 377 [לחצו כאן וראו אותו מכין קפה לחבריו בתקופת 1967]

צביקה שטרנברג, הטען-קשר בטנק מ"פ ז' מגדוד 377

שרהל'ה סייג. מפיקה, מארגנת ודואגת לכל דבר

על הטריבונה ועם הכרזה ברקע, באירוע תל פאחר 2019

שלום אביטן, אחיו הצעיר של יעקב אביטן ז"ל

מימין: איציק מוזן, ניקו ערב [שהיה השלם של גדוד 12], צביקה שחם [גדוד 17 בששת הימים] ודניס כדורי

חמש דקות לתחילת האירוע. בחזית: חיים שלמברג ועזרא ברוש

רב נגד פארס [משמאל], רס"ר גדוד 12, ושיבלי, לפני תחילת האירוע

מפגש תל פאחר: חדשות בנושא תחקיר הקרב

המפגש השנתי בתל פאחר נוצל להארות חדשות במסגרת תחקיר הקרב, שלא יסתיים אף פעם. פגשנו אנשים חדשים כמו חנוך בר-און מפלוגה ג' שהיה חלק מהאיגוף בזחל"ם הסמ"פ שלו, ואבי לוי מסיירת גולני.

בקבוצה שהגיעה לתל פאחר דרך גבעת האם ותוואי ההטיה היה גם ישראל הוברמן, שטוען כי גדוד 12 חלף ב-9 ביוני 1967 על פני מוצב נעמוש ומשם התחבר לדרך ההטיה ונע עליו צפונה אל תל פאחר [הסברה האחרת אומרת כי הגדוד לא הגיע לנעמוש, אלא פנה צפונה כקילומטר עוד לפני כן]. דעתו זו של הוברמן, על סמך זכרונו, זכתה בסיור זה לחיזוק מפיו של משה פלווס, מ"מ בפלוגה ב'.

רפי אלקריף במקום שבו נפגע זחל"ם-ארבעת-ההרוגים בדרך ההטיה מדרום לתל פאחר [צילום: אורית ברשי]

עניין נוסף – איגוף הסמ"פים. לא מזמן הערכנו, על סמך ראיון חדש עם שלמה שחורי, סמל מק"כ 0.5 בכוח הסמ"פים, כי האיגוף התבצע מדרך ההטיה צפונה תוך חציית ואדי פרע ומשם התחברות לדרך הנפט והגעה לתל מצפון. ולא כפי שסברו כל השנים כי האיגוף בוצע מהדרך הצמודה לגדרות מוצב תל פאחר.

שמיל גולן, סמ"פ א', שבתחילה אישר את גרסתו של שחורי, חזר בו וממשיך לטעון כי האיגוף התבצע בדרך הצמודה לגדרות.

ביציאה בסיום מפגש תל פאחר 2019 עצרנו בכביש הנפט, כ-800 מטר מצפון לתל, במקום שבו מתחברת דרך ההטיה. הדר דור-און, שהיה בזחל"ם של שוורצי, סמ"פ ג', זכר בוודאות כי הדרך שבה נסע חצתה את נחל פרע. בקרוב נחזור לשטח לבדיקה עם אנשים נוספים.

ויכוחים ודעות ליד ההתחברות עם דרך ההטיה צפון. מימין: ישראל הוברמן, משה פלווס והדר דור-און

15 מחשבות על “מפגש תל פאחר 2019

  1. שלום. ב 67 הייתי חובש פלוגה ב, בכוח שלמרגלות התל. לאחר כחודש הועברתי לחטיבה, מאוחר יותר לבא״ח, התנתקתי מהגדוד
    אני מנוי יל אתר נעמוד, אבל משום מה לא מקבל התראות לגבי כנסים.
    אשמח לקבל מידע בשנה הבאה
    תודה,
    איתן ריטוב, מ.א. 979450, Ritoveitan@hotmail.com

  2. כל הכבוד על הארוע המרגש מרגש מרגש.. כל חבר שפגשתי כל קמט כל רגע בארוע היה שוה והיצטערתי שנגמר. ישר כוח לשלמה מן שבזכותו התאחדנו אחרי 50 שנים.
    אני כל השנים התפלאתי לאן נעלמו כולם..ופתאום כולם ביחד. להתראות שנה הבאה.

  3. תודה מעומק הלב לכל מי שטרח להצלחתו של היום הזה. .. לא אזכיר שמות שמא אשכח מי מהם.

    ותודה לשלמה שמצליח להעביר את התחושות את הריחות את הגעגועים של יום ההתייחדות הזה ששזורים בו גם מורשת קרב ומפגשים בין הלוחמים של אז עם הלוחמים של היום של הלוחמים של אז בינם לבינם והחשוב מכל בין הלוחמים לבני המשפחות השכולות.

    בשנה הבאה נזכה לראות תל במלוא תפארתו.

  4. שמיל היקר ששמעו אותך צועק בקרב מי שיכול להילחם שיגש אלי מאחל הרבה בריאות ושנזכה לראות אותך גם בשנה הבאה
    בזכות היזמה שלך נכבש התל הארור
    מאלי

  5. לצערי, הפוסט על המפגש בתל פאחר לא נפתח. למרות כל מאמצי. האם אפשר לקבל את הטקסט בוורק ולא כקישור?

  6. תודה לשלמה מן היקר והצנוע.שמראהו אינו מעיד על נחישות בלתי נילאת וחתירתו לאמת.שמספר את סיפורנו שבעצמנו לא ידענו מה בדיוק התרחש בתל פאחר האיום.וכתיבתו מרגשת ומחברת אותנו לחברנו עברנו והמשפחות השכולות שגם להם היה חשוב להכיר אותנו שנספר להם על יקירהם שבוע טוב לכולם היה מפגש מרגש כפי ששלמה תיאר

    • ובהמשך לדבריו של רפי אלקריף: לדעתי ניכר בטקסט של הפוסט, שהיו בו גם מחמאות לשלמה מן מפי המשתתפים (ואיך יכול להיות אחרת), אבל שלמה, כותב הפוסט, בצניעותו כנראה ניפה את האיזכורים של שמו. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי את שמו של שלמה בגוף הפוסט (רק בהערות), ומכאן הסקתי שהוא בעצמו מחק אותן. לכן ראוי באמת לציין את עבודתו הבלתי נלאית של שלמה, לשבח ולברך אותו על עבודתו המסורה, בארגון חמישה כנסים מוצלחים ובפרסום הספר. יישר כוח. מאחל לכל המשתתפים עוד שנים רבות של מפגשים, בבריאות טובה.

  7. מדהים איך תוך זמן קצר התאחדו הכוחות מגדוד 12 והאיחוד החדש הוא מכונה משומנת של ארגון וסדר שמביא את האנשים מכל קצווי הארץ מארגן ארוע מתוקתק ודואג לכל.
    ישר כוחכם!
    רמי גדוד 12 מח' אוגוסט 1972

  8. חמוואי אתה מס 1 לא שוכח את ימי ההתשה קו בית שאן חמדיה ומעוז חיים
    חזק ואמץ איש יקר דיברת דברים כדורבנות לדור הצעיר

  9. הקרב בכיבוש תל פחר לא נחקר וטויח ומטרת המיפגש האחרון בסידרה של מיפגשים הוא חבריהם ואחיהם של הנהרגים שזועקים את זעקת דמם ממעמקי האדמה שנשפך לשוא.

  10. אחד הארועים המרגשים שנהניתי בהם מתוקתק כמו מיסדר המפקד
    תודה למארגנים שלמה מן ורדי שרהלה מוראד וכל מי שנתן ידו להצלחת

  11. יפה דיברו הדור השני שהזמנתם אותם לדבר. כך צריך להיות שההורים מעבירים לילדיהם ונכדיהם את החוויות ואת האדיאלים שהנחו אותנו בימי שהמדינה היתה צעירה והתמודדה על קיומה. גם כיום אנחנו מתמודדים על קיומנו אם כי פחות ממה שהיה במלחמה ששת הימים ובשנים קודם. חשוב שההסטוריה של מדינת ישראל תעבור לא רק דרך ספרי ההסטוריה כי אם גם דרך ההורים והסבים שחוו את קשיי היובל שעבר וכל המלחמות ויקחו את הילדים לאתרי המלחמות להסביר ולהראות. רק כך יבינו בני הדור הזה מדוע חשוב להילחם על הבית. במיוחד בעידן שבו השתלטו עלינו חיים אחרים של אינטרנט והשתטויות שהדור הצעיר עסוק בהם.
    כי אין לנו ארץ אחרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s